הלכה א׳הלכות בית הכנסת · הלכה א׳ מתוך ו׳

בית הכנסת כבית יעקב — התכנסות והתאחדות הנפשות בתפילת הציבור

על פי ליקוטי מוהר״ן קפ״א

מהלך ההלכה

א׳

בית הכנסת — התכנסות הנפשות ואחדותן

על פי סימן קפ״א וסימן י': 'בֵּית הַתְּפִלָּה נִקְרָא בֵּית הַכְּנֶסֶת עַל שֶׁשָּׁם מִתְכַּנְּסִין כָּל הַנְּפָשׁוֹת עַל-יְדֵי הַתְּפִלָּה'. התפילה היא בחינת נפש, ועיקר שלמותה כאשר 'נִכְלָלִין כָּל הַנְּפָשׁוֹת וְנַעֲשִׂין אֶחָד', שכן הקדושה היא אחד, כפירוש רש״י על שבעים נפשות בית יעקב שנקראו נֶפֶשׁ אחד. לפיכך צריך לקבל לפני התפילה מצוות 'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ', שאי-אפשר לדבר דיבורי תפילה אלא על ידי השלום עם כל נפשות ישראל. בית הכנסת נקרא על שם יעקב — 'מַה טּוֹבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב' — כי יעקב הוא כלליות כל הנפשות באחדות, ואילו אברהם נקרא 'הַר' ויצחק נקרא 'שָׂדֶה' שאין שם מחיצות והתכנסות, ורק יעקב קרוי 'בַּיִת', בחינת ההתחברות שכל הנפשות מתכנסות לו. הבתי כנסיות הם בחינת בית המקדש — 'וָאֶהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט'. בגלל האחדות הזו יכול אחד לכוף את חברו לבנות בית כנסת, כשם שאבר אחד בגוף יכול לכוף את חברו לטובתו. ועוד נוהגים בבתי כנסיות כבוד, כי עיקר הנפש תלוי בכבוד — 'בְּסוֹדָם אַל תָּבוֹא נַפְשִׁי וּבְקָהֳלָם אֶל תֵּחַד כְּבוֹדִי' — ולכן מכבדים בפתח בית הכנסת אפילו אין בו מזוזה, כי שם מקום הכבוד, בחינת 'בֵּית יַעֲקֹב' שהכבוד והנפש נקראים על שמו.

א׳

עַל-פִּי סִימָן קפ"א 'כְּשֶׁמִּתְקַשְּׁרִים בְּקֶשֶׁר וְכוּ'', וְעַל-פִּי סִימָן י' 'וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים': כִּי בֵּית הַתְּפִלָּה נִקְרָא 'בֵּית הַכְּנֶסֶת' עַל שֶׁשָּׁם מִתְכַּנְּסִין כָּל הַנְּפָשׁוֹת עַל-יְדֵי הַתְּפִלָּה שֶׁמִּתְפַּלְּלִין שָׁם. כִּי הַתְּפִלָּה הוּא בְּחִינַת נֶפֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ (בְּסִימָן מו). וְעַל-כֵּן עִקַּר הַתְּפִלָּה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבְצִבּוּר, כִּי עִקַּר עֲלִיַּת הַנֶּפֶשׁ וּשְׁלֵמוּתָהּ הוּא כְּשֶׁנִּכְלָלִין כָּל הַנְּפָשׁוֹת וְנַעֲשִׂין אֶחָד, כִּי אָז עוֹלִין אֶל הַקְּדֻשָּׁה, כִּי הַקְּדֻשָּׁה הוּא אֶחָד, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י (שְׁמוֹת א) עַל שִׁבְעִים נַפְשׁוֹת בֵּית יַעֲקֹב שֶׁכֻּלָּן נִקְרָאִין נֶפֶשׁ אֶחָד.

וְעַל-כֵּן הַתְּפִלָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַנֶּפֶשׁ, עִקָּרָהּ תָּלוּי כְּשֶׁנִּתְאַחֲדִין הַנְּפָשׁוֹת. וְעַל-כֵּן צָרִיךְ לְקַבֵּל עָלָיו קֹדֶם הַתְּפִלָּה מִצְוַת עֲשֵׂה 'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ' (וַיִּקְרָא יט), וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ (סִימָן רלט), שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר דִּבּוּרֵי הַתְּפִלָּה כִּי אִם עַל-יְדֵי הַשָּׁלוֹם שֶׁנִּתְחַבֵּר עִם כָּל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל. וְעַל-כֵּן עִקַּר הַתְּפִלָּה בְּצִבּוּר וְלֹא בְּיָחִיד, שֶׁלֹּא יִהְיֶה כָּל אֶחָד חָלוּק בִּפְנֵי עַצְמוֹ שֶׁזֶּה הֵפֶךְ הַקְּדֻשָּׁה, רַק צְרִיכִין לְחַבֵּר יַחַד הָעֵדָה הַקְּדוֹשָׁה וְנַעֲשִׂין בְּחִינַת אֶחָד, וְזֶה בְּחִינַת תְּפִלָּה בְּצִבּוּר וּבְבֵית הַכְּנֶסֶת דַּוְקָא שֶׁשָּׁם נִתְכַּנְסִין וְנִתְאַחֲדִין הַנְּפָשׁוֹת, וְזֶה הוּא שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה כַּנַּ"ל: וְעַל-כֵּן נִקְרָאִין הַבָּתֵּי כְּנֵסִיוֹת עַל שֵׁם יַעֲקֹב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בַּמִּדְבָּר כד) מַה טּוֹבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב.

כִּי יַעֲקֹב הוּא כְּלָלִיּוּת כָּל הַנְּפָשׁוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל, בִּבְחִינַת כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְבֵית יַעֲקֹב (בראשית מו), כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ נֵרוֹ יָאִיר (בְּסִימָן קפא), וּבִבְחִינַת יַעֲקֹב כָּל הַנְּפָשׁוֹת הֵם בְּאַחְדוּת כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י הַנַּ"ל עַל שִׁבְעִים נֶפֶשׁ הַנַּ"ל. אֲבָל בִּבְחִינַת אַבְרָהָם וְיִצְחָק שֶׁיָּצְאוּ מֵהֶם יִשְׁמָעאֵל וְעֵשָׂו, שֶׁהֵם בִּבְחִינַת פֵּרוּד, נִקְרָאִים נְפָשׁוֹת בִּלְשׁוֹן רַבִּים, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם.

וְעַל-כֵּן אַבְרָהָם קְרָאוֹ 'הַר' וְיִצְחָק קְרָאוֹ 'שָׂדֶה', שֶׁאֵינוֹ מָקוֹם שֶׁמֻקָּף מְחִיצוֹת וְאֵין שָׁם כְּנִיסָה וְהִתְוַעֲדוּת וְהִתְחַבְּרוּת יַחַד, אֲבָל יַעֲקֹב שֶׁשָּׁם בְּחִינַת הָאַחְדּוּת עַל-כֵּן קְרָאוֹ בַּיִת, בְּחִינַת הִתְוַעֲדוּת וְהִתְחַבְּרוּת שֶׁכָּל הַנְּפָשׁוֹת מִתְכַּנְּסִין וּמִתְחַבְּרִין לְמָקוֹם אֶחָד. וְזֶה בְּחִינַת בֵּית הַכְּנֶסֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת 'בֵּית יַעֲקֹב', בְּחִינַת 'בֵּית תְּפִלָּה', שֶׁהוּא רַק עַל-יְדֵי בְּחִינַת יַעֲקֹב כַּנַּ"ל, כִּי הַבָּתֵּי כְּנֵסִיוֹת הֵם בְּחִינַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְחֶזְקֵאל יא) וָאֶהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט.

וְעַיֵּן הֵיטֵב עִנְיָן זֶה בִּתְחִלַּת הַמַּאֲמָר הַמַּתְחִיל וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים בְּסִימָן יוּ"ד הַמְדַבֵּר מֵעִנְיַן הַר וְשָׂדֶה וּבַיִת. וְעַל-כֵּן צָרִיךְ דַּוְקָא לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה, כְּשֶׁהוּא בִּבְחִינַת בַּיִת כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם: וְעַל-כֵּן יָכוֹל אֶחָד לָכוֹף אֶת חֲבֵרוֹ לִבְנוֹת בֵּית הַכְּנֶסֶת, כִּי מֵאַחַר שֶׁהוּא בְּחִינַת אַחְדוּת, עַל-כֵּן יָכוֹל כָּל אֶחָד לָכוֹף אֶת חֲבֵרוֹ כְּמוֹ שֶׁבָּאָדָם אֶחָד יָכוֹל לָכוֹף אֵבָר אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ כְּשֶׁיּוֹדֵעַ תּוֹעַלְתּוֹ, אַף שֶׁהָאֵבָר הַשֵּׁנִי אֵינוֹ מַרְגִּישׁ כְּלָל מַה שֶּׁצָּרִיךְ, עִם כָּל זֶה הָאֵבָר הַשֵּׁנִי מַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲבֵרוֹ וּמִשְׁתַּדֵּל בְּהַצָּלָתוֹ, כֵּן כְּשֶׁזֶּה רוֹצֶה לִבְנוֹת בֵּית הַכְּנֶסֶת, נִמְצָא שֶׁהוּא בִּבְחִינַת אַחְדוּת עִם חֲבֵרוֹ כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן יָכוֹל לָכוּפָם וּלְהַכְרִיחָם כַּנַּ"ל: וְעַל-כֵּן בָּתֵּי כְּנֵסִיוֹת נוֹהֲגִין בָּהֶם כָּבוֹד, כִּי עִקַּר הַנֶּפֶשׁ תָּלוּי בְּכָבוֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ שָׁם, בִּבְחִינַת בְּסוֹדָם אַל תָּבוֹא נַפְשִׁי וּבְקָהֳלָם אֶל תֵּחַד כְּבוֹדִי (בְּרֵאשִׁית מט).

וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (בְּרָכוֹת מז) אֵין מְכַבְּדִין אֶלָּא בְּפֶתַח שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מְזוּזָה, וּמְכַבְּדִין בְּפֶתַח בֵּית הַכְּנֶסֶת אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵין בּוֹ מְזוּזָה, כִּי מְזוּזָה הִיא בְּחִינַת מַלְכוּת, כַּמּוּבָא, וְהִיא בְּחִינַת הַכָּבוֹד, בְּחִינַת מֶלֶךְ הַכָּבוֹד וְהוּא בְּחִינַת הַנֶּפֶשׁ כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ נֵרוֹ יָאִיר בְּסִימָן כג שֶׁמְּזוּזָה הִיא בְּחִינַת עֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה, כִּי עֲשִׁירוּת הוּא שֹׁרֶשׁ הַנְּפָשׁוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ נֵרוֹ יָאִיר בְּסִימָן סח.

וְעַל-כֵּן רַבִּי מְכַבֵּד עֲשִׁירִים, 'מְכַבֵּד' דַּיְקָא, כִּי הָעֲשִׁירוּת, שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ הַנְּפָשׁוֹת, הוּא בְּחִינַת כָּבוֹד כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת 'עֹשֶׁר וְכָבוֹד' (מִשְׁלֵי ח). וְעַל-כֵּן אֵין רָאוּי לְכַבֵּד כִּי אִם בְּפֶתַח שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מְזוּזָה, כִּי שָׁם הוּא מְקוֹם הַכָּבוֹד. וְעַל-כֵּן צָרִיךְ לְכַבֵּד שָׁם כָּל אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ כְּדֵי לְהָאִיר בְּהַנֶּפֶשׁ מִשָּׁרְשָׁהּ, שֶׁהוּא הַכָּבוֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ בִּמְקוֹמוֹ בַּמַּאֲמָר 'דִּרְשׁוּ ה' וְעֻזּוֹ' (בְּסִימָן לז), אֲבָל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אַף שֶׁאֵין בּוֹ מְזוּזָה, מְכַבְּדִין שָׁם, כִּי שָׁם מְקוֹם הַכָּבוֹד, כִּי הוּא בְּחִינַת בֵּית יַעֲקֹב שֶׁהַכָּבוֹד וְהַנֶּפֶשׁ נִקְרָאִין עַל שְׁמוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "בְּסוֹדָם וְכוּ' נַפְשִׁי וּבְקָהֳלָם וְכוּ' כְּבוֹדִי".

כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ, עַיֵּן שָׁם. וְעַל-כֵּן צָרִיךְ לִנְהֹג כָּבוֹד גָּדוֹל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת כְּדֵי לְהָאִיר בִּכְלָלִיּוּת הַנְּפָשׁוֹת מִשָּׁרְשָׁם, שֶׁהוּא בְּחִינַת כָּבוֹד כַּנַּ"ל:

תוכן ההלכותהלכה ב׳