על פי התורה תפלה לחבקוק (בסימן י"ט) הנ"ל בהלכות שחיטה (הלכה ב') : וזהו בחינת בשר בחלב שאיסורו חמור מאד ואפילו הבישול לבדו אסור מן התורה. כי עיקר יניקת רע הכולל שהוא הנחש הוא על ידי לשון תרגום הנ"ל שדרך שם עולה לינק מהקדושה (כמו שכתבו שם במאמר הנ"ל). וחלב הוא בחינת תרגום כנ"ל בהלכות דברים היוצאים מן החי (הלכה א') כי הוא נהפך מדם לחלב בחינת דם נעכר ונעשה חלב, שהוא בחינת נוגה בחינת תרגום בחינת עץ הדעת שלפעמים הוגא רע דהיינו בחינת דם, ולפעמים נתהפך לטוב דהיינו שנתהפך מדם לחלב.
ועל כן החלב מחמת שהוא בחינת קדושה וטוב בחינת שלימות לשון הקודש שנשלם מן התרגום כנ"ל בחינת דבש וחלב תחת לשונך. ומחמת זה אין צריך החלב היתר שחיטה כנ"ל. ואף שהוא בבחינת קדושת לשון הקודש אף על פי כן עדיין יש בו קצת פסולת שנשאר מן הבירורו שלא נתברר בשלימות עדיין וזה שאנו רואין שהחלב הוא דבר המתברר תמיד בבירור אחר בירור, דהיינו שאי אפשר להשהות אותו ותיכף שמשהין מתחיל להתברר דהיינו שנקלט השומן שבתוכו שהוא הטוב המובחר שבו וצף ועמד על גביו.
וכן אחר כך מטבע החלב להתברר ונעשה ממנו חמאה ואחר כך גבינה ואחר כך שאר דברי שהם נעשין מן הפסולת שמתבברין אחר כך, כגון הגבינה השניה שנעשית מנסיובי דחלבא. כי כל עיקר החלב הוא בא מבירור שנתהפך ונתברר מרע לטוב מדם לחלב כנ"ל. וזה ידוע שכל דבר המתבר ונתתקן מרע לטוב אף כבר נכלל בטוב עדיין צריך בירור אחר בירור כדי לברר בשלימות הטוב המובחר שבו והמותר מתברר אחר כך. וזה בחינת החמאה שהוא טוב המובחר שמתברר בראשונה ואחר כך מהמותר נתברר ונעשה גבינה, ואחר כך המותר נתברר עוד ונעשה גבינה שניה.ואחר כך נשאר עצם הפסולת שהוא נשאר בתוך החלב בעת שנתהפך מדם לחלב כנ"ל, דהיינו נסיובי דחלבא שהן מין חלב השניים.
והן בתחילה היו מתעלמים בתוך החלב ועתה מתבררים כנ"ל. ונשאר ונבדל מהחלב עצם הפסולת שהן מימי חלב הנ"ל כנ"ל. ועל כן יש דיעה שהם אסורים באכילה באיסור אמ"ה. כי היתר החלב שאינו צריך שחיטה הוא מחמת שהוא בבחינת קדושת לשון הקודש שנתהפך מרע לטוב בבחינת תרגום כנ"ל. ואף שהיה בו עדיין קצת אחיזה מה שלא נתברר עדיין דהיינו הפסולת מימי החלב הנ"ל שהיו מתעלמים בו אף על פי כן היה בטל במיעוטו. ומאחר שרובו וכל עיקרו טוב כנ"ל, על כן לא היה צריך שחיטה כנ"ל.
אבל עתה שנתברר בבירור אחר בירור עד שחזר ונשאר רק הפסולת מימי החלב כנ"ל, על כן חוזר לאיסורו שאסור בלא שחיטה כי המימי חלב בעצמן הם בחינת הפסולת שלא נתתקן כנ"ל. וזה שמצינו שהיו שומרין את כהן הגדול בערב יום הכיפורים שלא לאכול מאכל חלב כדי שלא יבוא לידי קרי כי היא מחממת את הגוף ומפלת לשינה כמו שכתוב אצל סיסרה מים שאל חלב נתנה. כי החלב הוא בחינת תרגום בחינת נוגה בחינת שינה ותרדמה. ואף שכבר נכללה בטוב כנ"ל, על כל זה מחמת שכל עיקרה היא שנתהפכה מרע לטוב ויש בה עדיין קצת אחיזה, דהיינו קצת פסולת המתעלם בו כנ"ל, על כן הנחש כרוך לינק שם מקדושה ועל כן אפשר לבא לידי קרי חס ושלום על ידי החלב שמחמם ומפיל תרדמה על האדם כנ"ל:
וזהו איסור בשר בחלב שאיסרו כדי שלא ליתן יניקה להבשר שהוא בחינת דינים שהם אחיזת הסטרא אחרא בחינת גדי, שלא לינק מהקדושה על ידי החלב בחינת חלב אמו כדמשמע בזוהר הקדוש במקומו עיין שם, כי הבשר עיקר עביות וגשמיות הגוף שהוא בחינת דינים בחינת גוף קשה ששם נאחז רע הכולל הנ"ל, שהוא הסטרא אחרא שנאחז ביותר בהבהמות כנ"ל. ועל כן אפילו לאחר שחיטה על כל זה יש בו אחיזה עדיין. כי זה ידוע שצריך עבודה גדולה ותיקון אחר תיקון להפריד הרע מן הטוב שהיה נאחז בו ביותר ועל כן אין דבר שיצטרך בישול כל כך כמו הבשר, בפרט בשר בהמה שהוא קשה מאד בחינת גוף קשה כנ"ל.
ועל כן צריך המתקה ביותר ואינו נתתקן לאכילה כי אם אחר בישול רב אצל האור. ובלא הבישול אינו מאכל אדם כלל כי עדיין לא נתברר למאכל אדם,ולא נכנע ונמתק הרע שבתוכו לגמרי עד אחר הבישול על ידי האור בבחינת מהאש יצאו והאש תאכלם. וזהו בחינת בישול של כל הדברים הצריכין בישול כדי להמתיקם ולבררם ולהכשירם למאכל אדם על ידי הבישול אצל האור כנ"ל. ועל כן הבשר ובפרט בשר בהמה שהם דבר שיש בהן רוח חיים ושם אחיזתם ביותר, צריכין בישול רב כדי להמתיקם כנ"ל.
וזהו שדקדקו רבותינו ז"ל בשר חי לכלבא הוא חזי, לכלבא דייקא בבחנית לכלב תשליכון אותו, כי עדיין לא נמתק הרע הכולל שהוא בחינת פגם הברית בחינת כלבא נחית כנ"ל. וזהו האיסור של בשר בחלב כדי שלא ליתן כח ויניקה להרע הכולל הנאחז בהבשר כנ"ל על ידי החלב שלא יונק חס ושלום מהקדושה על ידי החלב שהוא בחינת תרגום כנ"ל, שהוא כרוך שם לינק דרך שם כנ"ל, ועל כן עיקר האיסור דרך בישול וגם הבישול בעצמו אסור. כי עיקר ההתחברות הא על ידי הבישול כמבוא בדברי רבינו נרו יאיר במקום אחר (בסימן אות ב) שאפיה ובישול הם בחינת הכנה אל החיבור והזווג.
כי הבישול הוא מתקן המאכל וממתיקו ומכשירו שיהא ראוי לאכילה שהוא בחינת זווג (כמובא בדברי רבינו נ"י) ועל כן איסור חמור מאד שלא להפוך חס ושלום לעשות על ידי הבישול זווג רע מאד לחבר בשר וחלב חס ושלום ליתן כח ויניקה להם על ידי החלב כנ"ל:
ועל כן אין איסור לבשל במי חלב, רק מגזירת חכמים אסור באכילה (עיין שם בשולחן ערוך). הם עצם הפסולת שנפרד ונתברר מן הטוב כנ"ל ואין בו קדושה כנ"ל, עד שיש דיעה שחזר לאיסורו ממש כנ"ל. על כן בודאי אין בו שום איסור בשר בחלב כי לא יבא לינק דרך שם מהקדושה מאחר שכבר נפרדה הקדושה ממנו כנ"ל:
וזהו שמובא בזוהר הקדוש שאיסור בשר בחלב הוא בבחינת ביכורים כמו שכתוב ראשית ביכורי וכו' לא תבשל גדי וכו'. דהיינו כדי להכניע בחינת לבן, כמו שכתבו בביכורים ארמי אבד אבי וכו' עיין שם. היינו כנ"ל שלא ליתן יניקה חס ושלום להרע הכולל על ידי בחינת תרגום בחינת חלב כנ"ל שזהו בחינת לבן הארמי שהוא מתגבר תמיד לינק מהקדושה על ידי לשון תרגום בבחינת ארמי אבד אבי בחינת ויקרא לו לבן יגר שהדותא (עיין שם במאמר תפלה לחבקוק הנ"ל). ועל כן עיקר איסור בשר בחלב וחומרתו ביותר הוא בבשר בהמה דייקא, כי שם בבהמה עיקר איחיזת רע הכולל (כמובא לעיל) ושם עיקר הדמים הרעים ביותר, ועל כן הם צרכין שחיטה ואין הדם טעון כיסוי כלל כנ"ל כי אין בהם טוב כנ"ל.
ועל כן האיסור חמור מאד לבשל בשר בהמה בחלב שלא ליתן להם יניקה חס ושלום כנ"ל. אבל חיה ועף אין הרע נאחז בהם כל כך כנ"ל, ועל כן דמן טעון כיסוי, ועל כן אין הבשר שלהם רחוק כל כך מן בחינת חלב ועל כן מותר מן התורה לבשלם ולאכלם בחלב. ובפרט עוף שהוא סמוך מאד לבחינת חלב כי העופות הם בבחינת יצירה כנ"ל בהלכות בשר שנתעלם מן העין (הלכה א') שזה בחינת תרגום כנ"ל שמשם בחינת החלב כנ"ל. ועל כן אין העוף טעון שחיטה כל כך כי אם בסימן אחד כנ"ל, ועל כן מותר מן התורה לבשלו בחלב, וגם מדרבנן אף על פי שאסור יש כמה קולות בעוף אפילו יותר מבשר חיה שגם כן אינו אסור אלה מדרבנן אף על פי כן בשר עוף קל יותר (עיין בשולחן ערוך) כי העופות סמוכים מאד לבחינת חלב שהוא בחינת תרגום כנ"ל, אבל אף על פי כן מאחר שעל כל פנים צריך העוף שחיטה קצת על כן אסרו רבותנו ז"ל לאוכלו בחלב, כי החלב סמוך יותר אל הקדושה, ואין טעון שחיטה כלל כנ"ל.
כי זה ידוע ופשוט שבבחינת תרגום בעצמו יש כמה וכמה בחינות ומדריגות, ועל כן הדגים שאין טעונין שום שחיטה כלל ואין בהם שום איסור דם וכו' כנ"ל, על כן אין בהם שום איסור כלל לאכלם בחלב, כי הדגים אין הרע הנ"ל נאחז בהם כלל כנ"ל:
נמצא שאיסור בשר בחלב תלוי בשחיטה שכל מה שטעון שחיטה ושחיטתו חמור ביותר האסור של בשר בחלב חמור שם ביותר כנ"ל. וזה שאיתא בזוהר הקדוש שאמר רבי שמעון בר יוחי שצריך להחמיר שלא לאכול אפילו בשר עוף בחלב משום לך לך אמרינין לנזירא וכו'. כי עוף שחיטה בעי וכו' עיין שם. כי העיקר האיסור תלוי במה שצריך תיקון השחיטה כנ"ל. ורבותינו ז"ל החמירו ביותר על חיבור בשר בחלב שאפילו אחר האכילה אסרו לאכול זה אחר זה ועל כן שיעור השהיה ביניהם על פי הדין הוא אחר שסילק מלאכול ובירך ברכת המזון (עיין בשלחן ערוך).
כי גם אחר האכילה עדיין צריך המאכל בירור בתוך הגוף כמובא בהלכות ברכת הריח (הלכה א'). שמחמת זה צריכין לברך ברכה אחרונה על כל המאכלים עיין שם. ומחמת שצריך עדיין בירור על כן גזרו בו איסור בשר בחלב שלא יינק הרע מהטוב כנ"ל. ועל כן תלוי האיסור עד שסילק ובירך. כי אחר שסילק דעתו מלאכול עוד ובירך ברכת המזון כבר נתבררו המאכלים על ידי סילוק הדעת וברכת המזון שהוא ברכה אחרונה כנ"ל, ועל כן אין עוד איסור בשר בחלב כנ"ל:
מילחא צריכה בישול כבישרא דתורא, דהיינו שכדי שיקבל המאכל המתקת המלח שהוא ממתיק כל דבר לאכילה בבחינת ברית מלח עולם. כי עיקר המתקת המאכלים תלוי בבחינת תיקון הברית. ועל כן צריך לזה בישול רב כמו בשר השור שצריך גם כן בישול רב כדי לתקנו בבחינת תיקון הברית כנ"ל: