נחת השולחן
ברכת הפירות. מבואר כבר מענין מה שתיקנו חז"ל ברכות כלליות ופרטיות וכל דבר שמתנוצץ בו אור השכל דקודשה ביותר וזוכין להתקרב על ידו להשי"ת ביותר תיקנו לו ברכה בנפי עצמו מחמת חשיבותו כגון הלחם והיין וכו' כנ"ל ומזה מובן ממילא כמה פרטים בהלכות אלו ועיין בסי' רי"א בשו"ע ממעלת החביב עליו לענין קדימה בברכות וכן מעלת ממין שבעה וכו' כי כל מה שרגיל להיות חביב עליו מסתמא מלובש בו חיות רוחני ששיך וקרוב אליו ביותר לחיות נפשו ע"כ קודם לברכה וכן מה שהוא משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל שהיא בחי' מלכות דקדושה ואוירה מחכים מסת מה במינים אלןו מלובש בהם אור החכמה והחיות דקדושה ביותר. וכן במינים אלו בעצמן כל מה שסמוך יותק לתיבת ארץ מסתמא מאיר בו יותר קדושת הארץ ע"כ קודם לברכה ועי"ש עוד ומובן ממילא: וע"כ מברך על העיקר ופוטר את הטפל.
כי מאחר שזהו העיקר אצלו ע"כ צריך לקשר עצמו העיקר אל השכל והחיות דקדושה המלובש בו וממילא נכלל בו גם הטפל. וי"א אם הטפל חביב עליו מברך עליו ואח"כ מברך על העיקר היינו מחמת מעלת החביב כנ"ל. ומחמת שעיקר הברכה לקשר עצמו אל החיות והחכמה שיש בכל דבר שאי אפשר לזכות לזה כי אם ע"י בחינת מלכות ע"כ ארז"ל ומבואר בסימן רי"ד שכל ברכה שאין בה הזכרת שם ומלכות אינה ברכה. כי עיקר החכמה והידיעה הוא רק ידיעת שמו ית' בבחי' כיידע שמ וובזוה"ק אמרו מה שמו דא חכמה. וע"כ צריך שיהיה בהברכה הזכרת שם ומלכות: וזה בחי' עיית אמן אחר הברכה (ועיין סי' רט"ו) כי אמן גימטריא הויה אדני שזה בחי' שמייחד המלכות עם דודה שהלבנה מקבלת אור מהחמה שהיא בחינת חכמה וע"כ ארז"ל כל העונה אמן בכל כחו וכוונתו שהוא ג"כ מבחי' החכמה והחיות שלו פותחין לו שערי גן עדן שהם בחי' חכמה תתאה וחכמה עילאה היינו שזוכה בעצמו ג"כ ליכנס בשערי החכמה דקדושה ע"י בחי' מלכות שהיא בחי' חכמה תתאה כידוע וע"כ זוכה לענות אמן גם בעוה"ב שאז יהיו עיקר השגת הידיעה והחכמה כנ"ל: