סימן ר"נ

ישכים בבוקר ביום ששי להכין צרכי שבת, כי ארז"ל מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת וכו' כי שבת הוא בחי' עוה"ב שאז יזכו לקבל מאור החכמה העליונה הק' בשלימות שזה עיקר חיי העוה"ב בחי' צדיקים יושבים וכו' ונהנין מזיו השכינה שיזכו להשיג אור אלהותו ית' בשלימות על ידי בחי' מלכות, אבל גם אז לא יהיו כולם שוים וכל צדיק נכוה מחופתו של חבירו כשארז"ל כי הכל לפי רוב המעשה וכל מה שהאדם משתדל ביותר בענין זה גם בעוה"ז לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה ולקשר עצמו ולהסתכל רק על השכל והחכמה והחיות אלהות שיש בכל דבר כמ וכן זוכה ביותר לזה בעוה"ב בבחי' ימי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, וע"כ צריכין להזדרז לעסוק בזה מימי נעוריו ממש כי יפה שעה אחת וכו' בעוה"ז וכו' ואין אבדה כאבדת הזמן, כי כבר נתבאר כי בכל רגע וזמן מלובש בו שכל חדש איך להכיר אותו ית' ולהתקרב אליו ית' עי"ז וע"כ גם לענין הכנת שבת כפשוטו צריך ג"כ להשכים לזה בבוקר ביום ששי. וע"כ צריך לחזור בתשובה בכל ערב שבת כדי לתקן ע"י תשובתו מה שפגם לפעמים בימי המעשה על ידי שנמשך אחר יצרו שהוא מבחי' מכלות דסט"א ר"ל, שזה ההיפך מבחי' קדושת שבת כנ"ל. וע"כ יש לפנות בערב שבת קורי עכביש שבבית כי הם מבחי' הסט"א מלכות עשו כשדרז"ל על פסוק שממית בידיה תתפש, וזה שמובא שמצוה לטעום מן התבשילין בערב שבת כי ארז"ל שיעקב נטל לחלקו העוה"ב והלא ההכרח גם אצלו לעבור גם דרך העוה"ז רק שבאמת בחי' יעקב אין לו שום חפת ורצון בשום דבר מהעהו"זרק גם העוה"ז שלו הוא רק בשביל עוה"ב וכל מעשיו רק לשם שמים, נמצא שגם בעוה"ז שלו טועם טעם עוה"ב ועיין במאמר בחצוצרות סי' ה' מבואר שם שהצדיקים והכשרים האמתיים עיקר העוה"ב ושכר המצות שלהם הוא בעולם הזה כי שי להם תענוג וחיות דקדושה מהמצוה בעצמה וכו' ע"ש, וכל זה מרומז בענין טעימת תבשילין של שבת בערב שבת, וע"כ ישתדל להכין בעצמו שום דבר לצרכי שבת (כי מצוה בו יותר מבשלוחו) וכו' כי ע"י כל המצות נמשך קדושה אל האדם בבחי' אשר קדשנו במצותיו, וקודש הוא חכמה כידוע וע"כ זוכה על ידי זה לקשר עצמו אל החכמה דקדושה בשלימות על ידי בחי' המצוה שהיא מבחי' מלכות דקדושה כידוע, וע"כ כל מה שיש לו טרחא ביותר בשביל המצוה שכרו יותר גדול וזוכה עי"ז לקדושה יתירה, וגם כי ע"י הטרחא והכח שמכניס בעשיית המצוה שכרו יותר גדול וזוכה עי"ז לקדושה יתירה, וגם כי ע"י הטרחא והכח שמכניס בעשיית המצוה עי"ז נותן כח להמלכות דקדושה להתגבר על מלכות דסט"א בחי' היצה"ר (עיין שערי תשובה בסי' ר"נ הנ"ל), וע"כ בודאי מצוה בו יותר מבשלוחו כי עי"ז נמשך עליו קדושה ביותר בפרט ממצות הכנת שבת שהיא בעצמה נקראת קדש, וע"כ יאמר על כל דבר זהו לכבוד שבת כי כבר מבואר שכבוד שבת מרמז על עליית המלכות דקדושה והתגלות אור החכמה דקדושה, וע"כ גם האמוראים הראשונים היו טורחין בעצמן לכבוד שבת. וע"כ יש להשחיז את את הסכין בערב שבת לכבוד שבת ונלמד מדכתיב והכינו את אשר יביאו, את מרמז לבחי' מלכות, וסגין מרמז ג"כ לבחי' מלכות ובחי' בינה, עיין מאורי אור והיינו כנ"ל, ועיין סימן רנ"א מבואר ג"כ ע"פ דרך זה