נחת השולחן
וזה בחי' התפלה של ליל שבת, ובתחילה אומרים מזמורי תהלים ומספרים בהם הרבה מגדולת השי"ת ומלכותו ית' ומביטול מלכות דסט"א בחי' אלהים אחרים, ואח"כ אומרים מזמור לדוד וכו' ושלש הבו כנגד שלש ברכות ראשונות של התפלה כשארז"ל והם כנגד בחיח' התלת מוחין הכלולים בחכמה ואח"כ שבעה קולות כנגד הז' מדות שהם כלל הבריאה לקשר כולם אל החכמה העליונה הק' ואח"כ אומרים לכה דודי וכו' ומזמור שיר ליום השבת ר"ת למשה וכן אותיות שלמה, משה הוא בחי' הדעת והחכמה וע"כ פני משה כפני חמה, ושלמה הוה סיהרא באשלמותא, ועי"ז בעצמו ויחכם מכל אדם כי אי אפשר לקבל אור החכמה כי אם על ידי בחי' נו"ן בחי' מלכות ובשבת מאירין שני הבחינות הנ"ל באור גדול, וזה טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון כי כבר מבואר כי החכמה והמלכות הם בחי' שם, ובשבת הם במדריגה עליונה מאד וזה ולזמר לשמך עליון, וזה להגיד בבוקר חסדך ששרשו בחכמה ואמונתך ששרשה במלכות בלילות כי היא מדת לילה בחי' ואת המאור הקטן לממשלת הלילה, וזה עלי עשור בחי' מלכות שהאי מדה עשירית ונקראת מעשר ועלי נבל בחי' ל"ב נתיבות החכמה והאורות שמאירין ממנה בעוה"ז הם בחי' נובלות חכמה, עלי הגיון בכנור בחי' תורה כמובא בזוה"ק ותופשי התורה אלין דתפשין בכנורא (עיין במאמר ראיתי סי' ח') גם כנור אותיות כ"ו נ"ר כמובא בתיקונים שזה בחי' יחוד חמה ולבנה שנעשה על ידי עסק התורה, וזה כי שמחתני ה' בפעלך במעשה ידך ארנן שמחה בצפרא בחי' חכמה ורננה ברמשא בחי' לבנה, היינו שעל ידיד שני הבחינות הנ"ל יכולים להכיר אותו ית' ולהתקרב אליו ית' מכל מה שיש בעולם מכל ל הבריאה כולה וע"כ הוא מלא שמחה ורננה מכל דבר מאחר שהוא זוכה להתקרב אליו ית' על ידי אור השכל שמלובש בכל דבר וזה מה גדלו מעשיך ה' בחי' מלכות שמקנן בעשיה, מאד עמקו מחשבותיך בחי' חכמה מוהחא איהו מחשבה מלגאו. עכשיו מתחיל לספר ולהודות להשי"ת גם על ההיפך כי זהלעומת זה עשה בשביל שיהיה כח הבחירה באדם וליתן שכר טוב לצדיקים וכו', וזה איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת בחי' לא יחפוץ כסיל בתבונה שנאמר על היצה"ר שהוא בחי' מלך זקן וכסיל ויש כמה רשעים שנשמכין אחר עצתו ושעתם מצלחת אבל אין להסתכל על זה כלל כי בפרוח רשעים וכו' להשמדם עדי עד, כי מי שזוכה לשכל אמיתי רואה בעינא פקיחא שתוקף גודל הצלחתם זהו בעצמו תכלית מפלתם וירידתם וזה ואתה מרום לעולם ה', לעולם ידך על העליונהוהכל נכון וישר וכך צריך להיות, וזה כי הנה אויביך ה' וכו' יאבדו וכו', ותרם כראם קרני בחי' עליית המלכות דקדושה בלותי בשמן רענן בחי' אור החכמה שנקראת שמן כנ"ל, וכן כל המזמור ומזמור ה' מלך גאות לבש הכל הולך ומסודר על דרך זה. אח"כ מתפללין תפלת ערבית ואומרים אתה קדשת את יום השביעי היינו שהאיר בו אור החכמה והמוחין שנקראים קדש, וזה לשמך בחי' מלכות, וזה תכלית מעשה שמים וארץ שנברא הכ לבגין דישתמודעין ליה להכיר אותו ית' על ידי כל דבר ולזה זוכין רק על ידי קדושת שבת, נמצא שתכלית ושלימות המלאכה נגמר ע"י קדושת שבת וזהו ויברך ויקדש וכו' כנ"ל, ויש עוד לבאר בזה בענין ויכל וישבות ויברך ויקדש הכל מרמז לשני הבחינות כנ"ל: