נחת השולחן
הלכו תראש חודש. כי בראש חודש מתחלת הלבנה לעלות מפגימתה ולהתמלאות וע"כ נמשך אז מבחי' שיהיה לעתיד אור הלבנה כאור החמה, כי באמת א"א לקבל אור השכל העליון שהוא בחי' חמה כ"א על ידי בחי' נו"ן בחינת מלכות שהיא בחי' לבנה, ומחמת שעיקר כח המלכות דקדושה להתגבר נגד הסט"א הוא רק על ידי כח עסק התורה ע"כ עיקר קידוש החודש תלוי בב"ד הגדול שבירושלים ששם עיקר שלימות ידיעת התורה כמ"ש כי יפלא ממך וכו' וקמת ועלית וכו', וזה בחי' מה שצריכין לומר מקודש החודש, מקודש דייקא היינו שנמשך עליו הארת החכמה העליונה שנקרא קודש, ומחמת שהמלכות בחי' לבנה היא בחי' נוקבא ע"כ הנשים דייקא אין עושין מלאכה בר"ח. וזה בחי' מה שמתענין ער"ח ומרבין בתשובה בכדי להכניע בחי' המלכות דסט"א בחי' היצה"ר בחי' עשו שעיקר אחיזתו בכלי האכילה כנ"ל, וגם לתקן מה שפגמו עי"ז ח"ו בבחי' המלכות דקדושה בכל ימ יהחודש שעברו, וזה בחי' ראש חודש ראש דייקא כי זוכין אז על ידי עליית המלכות דקדושה לקבל הארת הראש והמוחין מחדש, ועיין בילקוט חדש מובא איך שבר"ח נכנע שרו של עשו, והוא סוד השעיר של ר"ח עיי"ש. וע"כ ר"ח בעצמו אסור בתענית ובהספד ומצוה להרבות בסעודת ראש חודש כי נכנע בחינת קליפת עשו בחי' הסט"א שהוא בחי' יגון ואנחה שעיקר אחיזתו בבחי' האכיל כנ"ל, וע"כ אז האכילה בכשרות ובקדושה ומצוה להרבות בסעודה. וע"כ אין מקדשין את החדש בלילה כי עיקר קידוש החדש הוא להמשיך על בחי' המלכות אור יום שתהיה אור הלבנה כאור החמה כנ"ל. וע"כ דייקא ביום אם לא אמר יעלה ויבא מחזירין אותו כי צריך להזכיר קדושת ר"ח בכל תפלה שבו כי על ידי בחינת קדושת ר"ח שהוא בחי' גאולה וע"כ צריך לומר את ההלל. וזה בחי' קריאת התורה בר"ח כי עיקר כח המלכות להתגבר וכו' הוא על ידי התורה כנ"ל. וזה בחי' הד' קרואים, כי על ידי התורה מעלין אותה מבחי' דלות ועניות לבחי' החכמה ששם עיקר בחי' העשירות כנ"ל. ואחר כך מתפללין מוסף כנגד קרבנות ר"ח מחמת שנתוסף בו קדושה גבוה שהוא בחי' השפעת אור השכל כנ"ל, וזה בחי' זמן כפרה לכל תולדותם, וזה זכרון לכולם יהיו ותשועת נפשם מיד שונא, ומובא באשל אברהם שאצל השו"ע דר"ל היצה"ר שהוא עיקר השונא והאויב היינו כנ"ל כי על ידי קדושת ר"ח נכנע היצה"ר שהוא בחי' לבנה דסט"א כנ"ל וזה שמובא לכוין בר"ח השם הק' שד"י וכו' כי שם זה מסוגל ביותר להכניע היצה"ר כמובא, וזה שמבואר בזוה"ק שמוסף ר"ח הוא כנגד בחי' מלכות, וזה שמזכירין במוסף שירי דוד, שזכה לבחי' מלכות דקדושה בשלימות. וזה שארז"ל (ר"ה דף כ"ג) א"ל רבי לר' חייא זיל עין טב וקדשי לירחא ושלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקים ופירש"י ז"ל נמשל כלבנה וכו', וזה חי וקים היינו שהמלכות בחי' דוד בחי' לבנה מקבלת מבחי' החכמה שהיא מקור החיים בחיט' והחכמה תחיה כנ"ל. וזה שמתפללין ויהי החודש הזה סוף וקץ וכו' תחלה וראש לפדיון נפשינו היינו להכניע היצה"ר והמלכות דסט"א שמהם כל צרות ישראל בחי' היו צריה לראש ונזכה לגאולה שלימה על ידי עליית המלכות דקדושה בשלימות ועיין בכונות ר"ח וקידוש החדש ותבין ביותר לענינינו. וזהו שארז"ל לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחדש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה וכו' היינו כ יענין מצות קידוש החדש היא מהחדש הזה לכם והיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל ביציאת מצרים כי זה כלל התורה הק' להתגבר על היצמה"ר שהוא בחי' מלכות דסט"א וליתן כח למלכות דקדושה עד שיאיר בה אור החכמה העליונה בלשימות בכדי שיזכה כל אחד מישראל להסתכל רק על השכל שיש בכל דבר וכו' וכנ"ל, וזה ולמה התחיל מבראשית משום כח מעשיו וכו' כי עיקר קידוש החדש הוא רק על ידי ב"ד סמוכין שבארץ ישראל כשארז"ל כי עיקר ענין המשכת התיקונים הנ"ל בשלימות הוא בא"י כנ"ל כי היא בחי'מלכות דקדושה ומאיר בה אור החכמה דקדושה בבחי' אוירא דא"י מחכים, ובכדי שלא יאמרו או"ה לסטים אתם וירצו להכחיש ולהעלים בחי' קדושת א"י ע"כ פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים וזה בעצמו ג"כ ענין בחי' התיקונים הנ"ל כי היצה"ר הוא בחי' מלך זקן וכסיל ולא יחפוץ כסיל בתבונה וכו' וכשבא איש הישראלי להתגבר עליו ולקיים בכל דרכיך דעהו ולקשר עצמו רק אל השכל והחיות אלהות שיש בכל דבר ואפילו בדברים גשמיים וצרכי הגוף ולעשות כל מעשיו רק לשם שמים אזי היצה"ר והסטרין אוחרנין אומרים לסטים אתם וכו' כי הם אומרים שכל העוה"ז והבליו וכל דברים גשמיים וצרכי הגוף הכל רק מסיטרא דלהון ח"ו ואיך אפשר לכם להוציאם מרשות הסט"א ולהעלותם אל הקדושה ע"כ פתחה התורה בבראשית וכו' וסיפרה איך בדבר ה' שמים נעשו וכו' וכולם בחכמה עשית ומבואר ממילא שיש שכל דקדושה וחיות אלהות בכל הדברים שבעולם רק שברצונו נתנה להם בשביל כח הבחירה וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו והכל בזכות התורה הק' בבחי' ויתן להם ארצו תקוים וכו' בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו, כי עיקר כח התגברות המלכו תדקדושה הוא על ידי התורה כנ"ל, וזהו שארז"ל שהקב"ה אומר למלאכי השרת אני ואתם נשאל לב"ד של מטה (ר"ל אודות קידוש החדש) ומה טעם כה' אלהינו בכל קראינו אליו ואין קראינו אלא מועדות שנאמר אלה מועדי ה' מקראי קודש, ולפי עינינו עולה הדרש מכוון אל הפשט ממש שמדבר ממה שהקב"ה קרוב אלינו בכל קראינו אליו היינו לשמוע תפלתינו, וזה זוכין ישראל על ידי בחי' מצות קידוש החדש שעי"ז מחברין בחי' החי"ת והנו"ן ונעשה ח"ן ותפלתינו, וזה זוכין ישראל על ידי בחי' מצות קידוש החדש שעי"ז מחברין בחי' החי"ת והנו"ן ונעשה ח"ן ותפלתינו מקובלת כנ"ל בפרט על ידי מועדי ה' מקראי קדש שאז עיקר זמן עליית המלכות בשלימות ע"י קדושת א"י כי מועדים ישראל הוא דמקדשי להו כשארז"ל. וזה בחי'מה שעשו ושאר או"ה מונין למנין שנת החמה וישראל מונין ללבנה כי בודאי בגשמיות נראה שאור החמה גדול מאור הלבנה וע"כ נקראת באמת מאור הגדול, רק מחמת שאורו גם בגשמיות גדול מאד ע"כ א"א להסתכל בעצם אורו כידוע בחוש וכשארז"ל והלא השמש רק אחד ממשמשיו ית' ואין שום אדם יכול להסתכל באורו וכמ וכן גם ברחוניות, ומחמת שאור השכל דקדושה שהוא שורש אור החמה אורו גדול מאד ע"כ א"א לקבל מאורו רק ע"י בחי' נו"ן שהיא בחי' אור הלבנה וכמבפ"נ וע"כ העכו"ם שהם בבחי' לא יחפוץ כסיל בתבונה הם מונין דייקא לחמה ואינם שמים על לב מה שאינם יכולים להסתכל באורה ממש כי מה להם בזה כי הכסיל בחשך הולך ודרך רשעים כאפילה ולא איכפת להם בבחי' פנימיות עיצם האור רק מאחר שמקבלים ההנאות גשמיות המושפעים ממנה די להם כב ר בזהוע"כ הם עובדים ג"כ לחמה ולא למי שברא את החמה ומקבלת ממנו חיותה וקיומה כי הם חיצונים ומסתכלים רק על בחי' חיצוניות ולא על הפנימיות דקדושה שיש בכל דבר, אבל ישראל עם קדוש הם ומסתכלים רק על הפנימיות והחיות דקדושה שיש בכל דבר שהוא בחי' החכמה העליונה שהוא שורש החיות והאור של כל האורות בבח'י כי עמך מקור חיים בוארך נראה אור, רק מחמת שאור השכל גדול מאד וא"א לקבל רק על ידי בחי'מלכות בחי' צמצום בחי' לבנה ששם שורש כל בחי' מספר ומנין על כן מונין וחושבים למנין הלבנה ועי"ז דייקא זוכין ברוחניות לקבל מאור החכמה הקדושה שהיא שורש כל האורות כנ"ל, וגם כי הלבנה יכולין להסתכל בעצם אורה שזה בחי' יעקב שמסתכל רק על האור שבכל דבר וע"י בחי' אור הלבנה מתבוננין ומשיגין האור האמיתי שהוא שורש כל האורות כנ"ל, וע"כ ארז"ל מה גדול היינו החמה שליט ביום ולא בלילה כך עשו שולט בעוה"ז ולא בעוה"ב, הקטן שליט ביום ובלילה כך יעקב שולט בעוה"ז ובעוה"ב היינ וכנ"ל כי עשו לקח לעצמו העוה"זשהוא גשמי ונראה בחוש, אבל לא חפץ בעוה"ב שהוא רוחני כי לא יחפוץ כסיל בתבונה, וכמו כן מונה לאור החמה על שאורו גדול יותר הגם שהוא בעצמו ג"כ אינו יכול להסתכל בו לראות בעצם אורו, די לו במה שנהנה ביותר מאורו להנאת גשמיות שלו, אבל יעקב לא כן דרכו כי לקח לחלקו העוה"ב שהוא רחוני והגם שאורו גדול מאד וא"א בודאי להשיגו בעוה"ז כי עליו נאמר עין לא ראתה וכו', אעפ"כ זוכהיעקב לקבל ממנו גם בעונ"ז על ידי בחי'לבנה שהיא בחי' אמונה וקבלת עול מלכות שמים שלימה ועול תורה ומצות בשלימות ומצד עצמו הוא בבחי' מסכן ודל דלית ליה מגרמיה כלום שזה בחי' יאה עניותא לישרא להיינו שיסתכלו כל אחד על גודל עניותו ושפלותו בעוה"ז מצד עצמו בכלליות ובפרטיות כי הלא הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל וע"כ מסתכלין ומצפין בכל פעם רק לקבל איזה הארה והתנוצצות חדש מבחי' אור החכמה הק' שהיא בחי' חיי העוה"ב וע"כ זוכה לשניהם ושולט בעוה"ז ובעוה"ב. וצריכין לבאר עוד בזה, וזה שמובא בזוה"ק בראשית דף צ"ז דבכל ר"ח הולך יעקב עם הקב"ה לבקר הנשמות של הצדיקים הנפטרים ואז כשהנשמה רואה זיו השכינה הקדושה משתחות וכו' ואומרת ברכי נפשי וכו' (ומובן שזה יסוד המנהג לומר ברכי נפשי בר"ח) והיינו כנ"ל שבר"ח דייקא הולך יעקב שזה בחי'ר"ח כנ"ל. וע"כ הולך אז עם הקב"ה לבקר נשמות הצדיקים שעסקו בזה בחיים חיותם בעוה"ז וכשהצדיקים רואים זיו השכינהוהם זכו לזהעכשיו ע"י שגם בהיותם בעוה"זעסקו בזה להתסכל רק על החיות אלהות שיש בכל דבר וע"כ אומרים אז ברכי נפי שבמזמור זה מבואר הרבה מענין זה בחי' מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה וכו' וכל המזמור מיוסד על ענין זה איך שנראה בחוש חיות אלהות והשגחתו בכל דבר וכו' ועיין במא מר מקץ זכרון סי' נ"ד מובא פסוק זה ג"כ על בחינות הנ"ל היינו שצריכין לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי בכלליות ובפרטיות ולהבין מכל מה שבעולם רמזים להתקרב לעבודתו ית' וכו' ע"ש