סימן ת"ל

נחת השולחן

א׳

וזה בחי' שבת הגדול שלפני פסח. כי מחמת שבפסח מאירין בו ג"כ המוחין הגדולים ע"כ נקרא ג"כ שבת כמו שנאמר ממחרת השבת אבל אעפ"כ בודאי הארת וקדושת שבת בעצמו בודאי גדולה עוד יותר, וכלל יציאת מצרים שהוא בחי' עליית המלכות דקדושה הוא לזכות עי"ז לקבל אור השכל העליון שהוא בחי' שבת וסוף מעשה במחשבה תחילה ע"כ הזמין אז השי"ת שבעשור לחדש שהתחיל להאיר אז ביותר הארת קדושת פסח ויציאת מצרים וע"כ נצטוו ליקח להם מאז הקרבן פסח ואז חל יום זה ביום שבת דייקא ואז ע"י הנס שנעשה בו כמבואר בפוסקים ונס מרמז על סמיכת הנו"ן שהיא בחי' מלכות כמבואר לעיל, גם נס גימטריא מ"ה ואדנ"י שזה בחי' יחוד חמה ולבנה בבחי' את שני המאורות הגדולים, ע"כ נראה אז לכל בחי' עליית המלכות שנקראת שבת ג"כ מבחי' המאור הקטן לבחי' המאור הגדול וע"כ נקרא שבת הגדול.

ב׳

וע"כ נוהגין הגדולים לדרוש בשבת הגדול, כי כבר דרשו רז"ל על פסוק ויקהל משה וכו' שמצוה להקהיל קהילות בכל שבת ולדרוש להם לישראל וזה ג"כ מחמת הנ"ל, כי עיקר המשכת התיקונים הנ"ל הוא על ידי עסק התורה בפרט ע"י עסק התורה ברבים, אך בשבת זה בודאי מצוה עוד יותר ויותר לדרוש ברבים והעיקר שתהיה הדרשה לשם שמים ולהורות לעם חוקי האלהים ותורותיו ית' כמבואר בפוסקים