נחת השולחן
וע"כ צריכין להרבות בצדקה ומתנות לאביונים בפורים וארז"ל כל הפושט יד נותנין לו. להורות כי נמתקים אז כל הצמצוצים והדינים ונמשכים חסדים ורחמים גדולים בלי שום ערך וגבול כלל. וגם כי המלכות דקדושה היא בבחי' מסכן וחכם כי לית לה מגרמה כלום רק מה שמקבלת מאור החכמה ע"כ צריכין לעורר אז מדה זו ביותר ע" ישנמשך אז השפעה והארה גדולה מבח'י החכמה העליונה לבחי' המלכות דקדושה.
וזה בח'י משלוח מנות איש לרעהו כי כשהמלכות בחי' לבנה מקבלת אור החכמה בשלימות אזי נעשה בחי' אור הלבנה כאור החמה וע"כ נקראת אז בחי' רעהו. וזה בחי' שתי מנות לאדם אחד כי הארת החכמה היא בח'י בכורה שהיא בחי' פי שנים בחי' לחם משנה כמובא לעיל בענין שבת.
וזה בחי' אורך ימים בימינה וכ"ש עושר וכבוד כי בזה כלול גם בחי' הברכות שקיבל יעקב כי בצל החכמה בצל הכסף משא"כ בעת וזמן שאינה מקבלת כביכול אור החכמה בשלימות ח"ו. אזי אע"פ שבהעלם מקבלת גם אז שפע וחיות מחכמה עליונה אעפ"כ אז כלל ישראל בבחי' אביונים שתאיבים לכל דבר ואין להם. כי חסר להם הן ברוחניות והן בגשמיות ואז קשה לזכות לשתי שלחנות. וזה בחי' שתי מתנות לשני אביונים בחי' אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד.
ובפורים ממשיכין שתי הבחינות הנ"ל ומגלים זאת כי גם בשעת הנפילה והירידה בחי' חסרון הלבנה והסט,א מתגברת מאד אעפ"כ גם אז מאיר השי"ת ומשפיע עלינו שפע אור החכמה ועי"ז ממשיך לנו שפע רוחניות ושפע גשמיות. אך בעת שזוכין ישראל לשתי שלחנות כי נקראים אז רעים ואהובים למקום ומקבל כל אחד שתי מנות כנ"ל (ועיין בכונות מבואר קצת באופן אחר ושבעים פנים לתורה ובפרט כי אין לנו עסק כ"כ בנסתרות רק אנו מרמזין קרוב לפשוטו ואולי יש לכוין גם מ"ש שם על דרך זה ג"כ) וזה בחי' מצוות הסעודה של פורים כי אז נתתקנת האכילה בקדושה גדולה מאחר שנמשך אז הכנעה גדולה לבח'י קליפת עשו ועמלק ימ"ש ואז האכילה והשתיה רק בבחי' מוחין עליוני םכמובן בכונוות בחי' אכל י"ה שת י"ה. וזה בחי' גודל השמחה של פורים כי נתגלה אור גדול בעולם וזוכין כל ישראל לראות בעינים פקוחות על אור החכמה והשכל שיש בכל דבר שזה בחי' מאור עינים ישמח לב ונאמר אור צדיקים ישמח. וזה בחי' ליהודים היתה אורה ושמחה. וזה כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה ודרז"ל זה מרדכי וכן זוכין לקבל אז עליהם עול מלכות שמים שלימה ועול תורה ומצוות באהבה ושמחה גדולה ומכניעין בחי' המלכות דסט"א שמשם עיקר היגון ואנחה בחי' במשול רשע יאנח עם ואז היא בחי' ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה. וזה בחי' מצוות ריבוי השתיה בפורים בכדי להמשיך שמחה יתירה כ"ש ויין ישמח לבב אנוש. וגםגי ממשיכין אז בחי' ויבא לו יין וישת שזכה יעקב עי"ז לקבל הברכות ביצחק כמבואר בזוה"ק בזה סודות נפלאים. וזה שחייבו רז"ל לומר בפורים ארור המן ברוך מרדכי וכו'.
היינו להבדיל בין האור ובין החשך שלא יהיה אור וחושך מעורבבין שמשם עיקר אחיזת היצה"ר להלביש עצמו במצוות.ו וכן מחמת שאין היצה"ר והכסילות יכולין להעז פניו כ"כ להסית תיכף את האדם לסור מדרך הטוב לגמרי ולכפור בכל ח"ו ע"כ הדרך שמבלבל דעת האדם לאחוז החבל בשני ראשים לעבוד את יוצרו ולשמוע ג"כ לעצת יצרו ובאמת הם שני הפכיים ממש כי לא יגורך רע כתיבו הכתוב צווח על זה אוהבי ה' שנאו רע כי א"א לאהוב את שניהם. וזה שגילו רז"ל את פחוזתו של היצה"ר שבתחלה מסית את האדם ומכשילו בדבר קל אבל תכלית כונתו להרע לגמרי ח"ו שזה בחי' מה שארז"ל כך דרכו של היהצ"ר היום אומר לו עשה כך וכו' ולמחר אומר לו עבוד ע"ז. וע,F עיקר שלימות קבלת עול מלכות שמים והשגת אור השכל דקדושה הוא למאוס ברע ולבחור בטוב ולהביל בין האור ובין החשך שזה בחי' ארור המן וכו' ברוך מרדכי וכו' וכן ארורה זרש וכו' ברוכה אסתר וכו'. היינו להאמין כי תכלית התגברות הסט"א אעפ"כ בוודאי יש טוב לעומת רע ובוודאי יש כח למדת טוב להתגבר עד הרע כי ימין ה' רוממה. אבל אעפ"כ אמרו מחייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי כי מתחלה צריכין להתגבר בשמחה עד שיבדיל ויפריש הרע מן הטוב לגמרי אבל צריכין להגדיל השמחה עוד ביותר עד שלא ידע ויבין כלל איך אפשר לערוב הטוב עם הרע ולאהוב את שניהם ח"ו מאחר שהם שני הפכיים לגמרי ומעט מן האור דוחה מן החשך וכן איך אפשר להפוך עבירה למצוה ח"ו מאחר שהם שני הפכיים ממש. וזה עד דלא ידע בין ארור המן שזה בחי' סור מרע לברוך מרדכי שזה בחי' ועשה טוב והוא לא ידע ולא יבין כלל למה חלקו זה לשתי בחינות כאלו הם שני דברים ובאמת הם אחד כי כשזה קם זה נופל וכשנותן כח ליצ"ט שזה בחי' ברוך מרדכי ממילא בוודאי בטל כחו של יצה"ר שזה בחי' ארור המן ואין צריך כלל להבדיל ביניהם מאחר שהם בעצמם מובדלים ומופרשים זה מזה לגמרי מהיפוך אל היפוך ממש. והתנוצצת הדעת זהזה הוא מעין בחי' הדעת שלעתיד כשיתבטל כח הבחירה אז לא יבינו לכאורה כלל איך היה להאדם הבעל שכל בחירה מאחר שהרע והטוב והמות והחיים הם שני הפכיים ממש ואיך אפשר לטעות בזה. אך כבר ידוע מענין התערבות הטוב והרע מסוד שבירת כלים ובכל מדה ומדה ובכל דבר ודבר יש מבחי' הניצוצות הנפולות כידוע. וע"כ כשמתחיל להתבונן בזה בזה בעצמו מעורר כח הטוב של הניצוצות הנפולין שנתלבשו בתוך הרע ומתחילין להתעורר להתגבר ולצאת מתוך החשך והרע שאז יתבטל הרע ממילא ובזה מוציא ומברר בחי' ניצוצי השכל דקדושה שיש גם במקומות אלו כביכול. אך בכדי שלא יתגרה היצה"ר והסט"א עי"ז ביותר ע"כ צריכין להמשיך ענין זה מתוך השמחה של שכרות ובלבול הדעת קצת שזה בחי' עד דלא ידע וכעין שמבואר בכוונות: וזה שסיפרו רז"ל (מגילה דף ז' ע"ב) רבה ור' זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי איבסוס קם רבה שחטיה לר"ז למחר בעי רחמי ואחיה לשנה אמר ליה ניתי מר וניעבד סעודת פורים בהדי הדדי א"ל לא בכל שעתא ושעתא מתרחשים ניסא. ויש לרמז בדרך צחות קצת כי תרגומו של תיבת גדול הוא רבה וכן תרגומו של תיבת קטן הוא זעירא וכמו שקראו לר"ז קטינא חריך שקיה וזה בחי'חמה ולבנה בחי' מאור הקטן ומאור הגדול. כי רבה היה עוקר הרים בר שכל נפלא וחריף גדול ור' זירא היה ג"כ חריף גדול ואמר ליה רבנן לר"ז מחדדן שמעתך ואמר להו דיממא נונהו היינו מחמת גודל ענותנותו החזיק עצמו לבחי' מאור הקטן שאין לו אור מעצמו רק מה שמקבל מהמאור הגדול שהוא בח'י יום. וע,כ כשנכללו עם סעודת פורים זה עם זה כי באמת בסעודת פורים כלולים שני התיקונים הנ"ל שהם בחי' חמה ולבנה אך העיקר מאיר אז אור השכל העליון שהוא בחי' יום וע,כ סעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא ידי חובתו. וזה בחי' אכלי"ה שתי"ה המובא לעיל. כי סעודת פורים הוא בחינת הארת מוחין עליונים מאד ובפרט השתיה של פורים כנ"ל. וע"כ איבסוס קם רבה ושחטיה לר"ז. כי האיר אז בח'י המאור הגדול בחי' אור השכל העליון בהארה גדולה כ"כ שכביכול נתבטל ונעלם בחי' אור המאור הקטן וכעין שאמרה הלבנה כשאמר לה השי"ת לכי ומשולי ביום ובלילה ואמרה שרגא בטיהרא מאי מהני. ועי"ז נתבטל כח הבחיר' לגמרי כי עיקר הבחיר' ע"י בחי' מאור הקטן לממשלת הלילה וכמובן גם בפנים. וע"כ לעתיד שיהיה באמת אור הלבנה כאור החמה אז יתבטל באמת כח הרע והבחירה לגמרי. והם המשיכו בחי' זאת בעוה"ז ממש ע"י קדושת סעודת פורים שזה בחי' עד דלא ידע וכו' הנ"ל. וזה למחר בעי רחמי ואחיה בכדי שלא תתבטל כח הבחירה לגמרי כנ"ל. וע"כ לשנה האחרת בקש רבה עוד לעשות סעודת פורים ביחד ונשתמט ממנו ר' זירא כי לאו בכל שעתא מתרחיש ניסא. ומזה למדו יש פוסקים שמעתה נדחה מימרא זאת דעד דלא ידע ויש שפירשו שממעשה זאת מובן שהפירוש האמיתי דעד דלא ידע הוא עד ולא עד בכלל היינו שצריך לצמצם קצת גם בשעת השתיה בכדי שלא לקבל עי"ז בחי' מוחין כאלו שהם בבח'י ביטול כח הבחירה לגמרי אבל אעפ"כ יהיה סמוך לבחי' זאת שהוא מעין עוה"ב שזה בחי' עד דלא ידע עד דייקא כנ"ל. עוד יש לומר כפושטו שצריך לבסומי עד דלא ידע וכו' היינו שיזכה לבחי' כזאת שגם הרע יתהפך לטוב ויהיה נעשה כסא אל הקדושה שזה בחי' ואהבת וכו' בכל לבבך בשני יצריך: וכן בענין משלוח מנות י"ל ג"כ כפשוטו כי ע"י הארת המוחין שנמשכין אז נמשך שלום גדול בין איש לרעהו כי עיקר השלום תלוי בדעת כמבואר במ,א וע"כ שולחין מנות איש לרעהו באהבה וחיבה ושלום גדול, וכמו כן גם ברוחניות צריך להטיב מטובו לאחרים ולהשפיע שפע הדעת והמוחין גם לחבירו וכן חבירו ישפיע בו הארת דעתו בבח'י ומקבלין דין מן דין וזה בחי' משלוח מנות כי המן הוא בח'י דעת כידוע איש נקרא הבר דעת פרט לקטן שאינו איש שאין דעתו שלימה וזה לרעהו.
וזה בחי' השתי מנות כי הארת הדעת שצריך להאיר בחבירו צריך ג"כ להיות בשתי הבחי' הנ"ל בחי' שכל ואמונה חכמה ומלכות שהוא בחי' צמצום. וזהו שארז"ל ר"י נשיאה שדר ליה לר' אושעירא אטמא דעגלא תילתא. רמז לבחי' אמונה בחינת מלכות שהוא בחי' רגלין ובחי' עגלא כמבואר במ"א וגרבא דחמרא שהוא בחי' מוחין בחי' חמרא וריחני פקחין, שלח ליה קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות וכו' היינו כנ"ל. וזה שסיפרו עוד רבה שדר ליה למרי וכו' הדר שדר ליה איהו וכו' אמר אביי השתא אמר מר אנא שדר ליה חוליא ר"ל מיני מתיקה ואיהו שדר ליה חורפא.
וכל זה כי גם ברוחניות צריך להיות כך כי צריכין להשפיע לחבירו כל אחד כפי בחינתו זה יש לו בחי' מוחין כאלו שהם בחי' מיני מתיקה וזה יש לו מוחין כאלו שה םבח'י חורפא וצריכין לכוללם זה בזה בבחי' ומקבלין דין מן דין הנ"ל וזה שסיפר אביי עוד מענין ריבוי מניי מאכלים שהיו אצל מרי בר מר לכבוד סעודת פורים וסיים אביי ואמר היינו דאמרי אינשי כפין עניא ולא ידע וזה ג"כ מוסר גדול לענינינו כי לפעמים נדמה לאחד כי יש לו בעצמו בחי' מוחין ודעת ולמה לו להשתדל לקבל מחבירו ובאמת הוא טעות כי צריך האדם להחזיק עצמו כעני בדעת ומה שנדמה לו שהאו שבע ומלא רצון מבחי' המוחין שלו בעצמו זה בעצמו מחמת גודל עניות דעתו ע"כ לא ידע ולא מרגיש כלל אם הוא רעב וצריך לקבל מחבירו וזה אמר כנגד בח'י המלכות בחי' היצ"ט שנקרא מסכן וחכם כי הוא יודע ומרגיש עניותו כי לית ליה מגרמיה כלום רק מצפה ומשתוקק לקבל הארת החכמה העליונה וזה שאמר עוד אי נמי רווחא לבסומי שכיח היינו שהוא שבע באמת מבחי' השפעת המוחין אעפ"כ צריך לקבל עוד וזה ג,כ בכלל מה שאמרו שתי מנות לאיש אחד היינו להשפיע בו שכל כזה שיצפה בכל פעם לקבל עוד.
וזה ומתנות לאביונים שהם בחי' עניי הדעת באמת צריכין להשפיע לכל אחד רק מתנה אחת כי אין להם כל ילקבל יותר. רק שצריכין להשפיע השפעה זאת לשני בני אדם והם יקבלו אח"כ זה מזה ויהיו נכללים ממילא שניהם משתי המתנות. וע"ד שארז"ל אצל ר' חייא איך שלמד לחמשה תינוקת חמשה חומשי תורה חומש אחד לכל אחד ולששה תינוקת ששה סדרי משנה ואמר להם שילמדו זה עם זה ויהיו כלולים מכולם ממילא. וזה שסיפרו שם אח"כ אביי בר אבין וכו' מחלפי סעודתייהו להדדי רמז ג"כ לבחי' הנ"ל. וממילא מובן כי אי אפשר לבאר בענינים כאלו רק ברמז וראשי פרקים וכל פטטיא דאורייתא טבין ועיין בפרי עץ חיים ב;דרושים לפורים ותבין לעניניו: