נחת השולחן
הלכות תערובות, וע,כ דייקא באינו מינו שניכר ונרגש טועם האיסו' על כן צריכין סמ"ך דייקא לבטלו כי אז מסתמא כבר בטל טעם האיסור ואינו נרגש. ועל כן באמת מילתא דעבידי לטעמי אפילו באלף לא בטל מאחר שנרגש טעם האיסור. וענין הטעם שיש בכל דבר נמשך בשרשו מבחי' שכל ודעת כמובא לעיל בחלק או"ח. וע"כ כל זמן שנרגש טעם האיסור שהוא מבחי' הטס"א על כן אסור אבל אם האיסור הוא מן התורה ברוב. כי מאחר שהראוב הוא מצד הקדושה ע"כ בטל האיסור ברוב כי מן התורה אזלינן בתר רובא. וע, כ האדם נידון אחר רובו וכן העולם כשארז"ל. אך אעפ"כ מדרבנן צריכין סמ"ך גם במין במינו בלח בלח. וע"כ איסורין מצטרפין ג"כ לבטל זה את זה אם משונים בטעמם כמבואר בסי' צ"ח סעי' ט'. להורות כי גם הסט"א אינה רשות בפני עצמה ח"ו רק גם הם מקבלין חיות ממנו ית' כמבואר מזה בדבריו ז"ל בכמה מקומות. וע"כ כשהשי"ת רוצה להכניע הסט"א לפעמים הוא מכניע אותה מינה ובה בעצמה בבחי' מיניה וביה אבא ליזול ביה נרגא וכעין שמצינו במפלת ושתי ע,י המן וגמר מפלת המן על ידי שמצינו במפלת ושתי ע"י המן וגמר מפלת המן על ידי חרבונא ועוד כיוצא באלה וזה ניגע קצת גם למה שארז"ל גדולה עבירה לשמה וכו' כי אף שהעבירה עצמה בוודאי היא מבחי' הסט"א אעפ"כ כשכוונתו באמת לשמה אזי לפעמים מכניעין הסט"א עי"ז דייקא. אך מחמת גודל הסכנה צריכין בוודאי ליזהר בנפשו מאד מענין כזה. וכן צריכןי להשתמש לפעמים במדת הכעס ואכזריות לעשות נקמה ברשיעם ועוד כיוצא בזה הרבה. ומובן ממילא בכלל זה בכל איסורין מבטלין זה את זה שכהשי"ת רוצה להגביר כח הקדושה אזי מביא לה סיוע וחיזוק לפעמים מבחינת הצד השני בבחינת ומלאך רע בע"כ יענה אמן. וזה בחי' מה שאמרו לו להמן חכמיו וזרש אשתו בעצמם אם מזרע היהודים וכו' כי נפול תפול לפניו. וכן אחשורוש בעצמו צוה להרוג את המן והסיר את טבעתו מעל ידו ויתנה למרדכי: