נחת השולחן
הלכות כתובות. אסור להתייחד וכו' קודם שיכתוב לה כתובה וכו'. כי מחמת שהיצה"ר והסט,א שהם מסטרא דפרודא אורבים מאד לעשות פירוד בין הדבקים בחיבור דקדושה. והנה המלכות דקדושהבחי' הכלה היא בבחי' מסכן וחכם דלית ליה מגרמה כלום כ,א מה שמקבלת מהחכמה שמשם שורש בעלה שהוא החתן.
ומחמת שהסט"א אורבת ע"ז מאד לפגום ולקלקל את בחי' החיבור דקדושה ולעשות פירוד ביניהם.
ע"כ חשש ואולי יתגרה בו היצה"ר כ,כ עד שיגרשה מביתו ותהיה נשארת בבחי' דלות ועניות לגמרי.
מאחר שלא יהיה לה ממי לקבל השפעתה. ומחמת חשש זה יש לחוש שגם בזמן החיבור והדביקות שביניהם לא יהיה חיבור שלם כי עיקר שלימות החיבור הוא בחמשבה שיהיו שניהם במחשבה אחת של אהבה ואחוה וריעות דקדושה. אבל אם יבלבל אותה המחשבה והדאגה הנ,ל שמא יבא על דעתו לגרשה ותהיה נשארת בחוסר כל עי"ז לא יהיה חיבורם בשלימות. ע,כ תיקנו לה כתובה כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה. ואז היא מובטחת שהחיבור הוא חיבור שלם. וגם אפילו אם ח"ו יהיה פירוד ביניהם ע, יגירושין או מיתה ר"ל.
לא תהיה בבחי' עניות לגמרי. מאחר שיתנו לה כתובה ויהיה לה איזה שפע וחיות מהרשימה של שפע בעלה. וע,כ ארז"ל כל הפוחת משיעור כתובה (אפי' מדעתה) בעילתו בעילת זנות היינו כנ"ל. כי אין חיבורם חיבור שלם. וע,כ תקנו לבתולה שנעשית כלי רק ע,H בעלה הזה (כשארז"ל אין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי היינו בעלה הראשון) ע"כ יש לה מאתים זזו שהוא שיעור בחי' עשירות היפוך העניות כשארז"ל כל מי יש לו מאתים זוז לא יטול מן הצדקה כי כבר אינו בגדר העניות מאחר שיש לו סך כזה. ולאלמנה שתחלת תיקונה היה ע,י בעלה הראשון. וע"כ כשנישאת אח"כ לזה אין לה רק מנה. וע"כ תקנו רז"ל כמה ענינים בין בעל לאשתו משום חינא שיהיה להם חן זה אצל זה כי זה עיקר החיבור דקדושה בחי' חיבור החי"ת והנו"ן הנ"ל שהוא בחי' חן כנ"ל. וזה שארז"ל מובא בשו"ע סי' ס"ט שהבעל מתחייב להאשה ביוד דברים נגד בחי' החכמה שהוא בחי' יוד כידוע וזוכה בה בארבעה דברים בחי' דלית כי היא לגביה בבחי' דלת בחי' מסכן וחכם כנ"ל: