נחת השולחן
הלכות סוטה. כי מחמת שהאשה ששרשה מבחי' מלכות שהיא מדה האחרונה כביכול שסמוכה אל החיצונים בבחי' זאת ירושלים שמתיה בתוך הגוים וכו' וכמבוארבמ"א ע"כ שם עיקר אחוזת סטרא דמותא בבחי' רגליה יורדות מות וע,כ צריכה שמירה גדולה ביותר שלא יפגמו בה ח"ו. וזה בחי' שלפעמים צריך לקנאות לה בפני עדים ולומר לה אל תסתרי עם איש פלוני אל תסתרי דייקא. כי דרך היצה"ר לארוב במסתרים כנ,ל אבל הוא מזהיר אותה ע"ז באיתגלייא דייקא ובפני עדים ובכח מצוות התורה הק' שעליה נאמר עדות ה' נאמנה מחכימת פתי כנ,ל. אך אפילו כשמזהיר אותה ע"ז בינו לבינה צריכה ג,כ ליזהר לקיים דבריו. וע,כ לא יאמר לה בלשון אפילו בינו לבין עצמה בכדי שלא תיאסר עליו רק מוכיח אותה בינו לבינה בנחת וצדק טהרה ואזהרה כדי להסיר המכשול ולהדריגה בדרך ישרה כמבוארלשון זה בשו"ע סימן זהבסופו ודברים אלו רמז לענין המבואר במאמר אשרי הנ"ל מענין המשכת התיקונים הנ"ל ע,י עסק התורה שהיא עיקר הדרך ישרה בחי' כי ישרים דרכי ה' שפירש שם דר"ל שע"י התורה עי"ז צדיקים ילכו בם כי הם מקבלים כח עי"ז ופושעים יכשלו בם כי היצה"ר נופל ונתבטל עי"ז עד שזוכין עי"ז לבחי' דברי חכמים בנחת נשמעים ע"ש. כי הנה ארז"ל יצר תינוק ואשה שמאל דוחה וימין מקרבת וע"כ ענין הקינוי להאשה וכן ענין הכנעת היצה"ר הם שמתוין בכמה דברים ולמדין זה מזה. כי בענין הקינוי לאשה יש פלוגתא בגמרא אי אסור לקנאות אי מותר לקנאות. וכן אם חובה או רשות. וכן ועבר עליו רוח קנאה חד אמר רוח טומאה וחד אמר רוח טהרה (עיין סוטה דף ב' ודף ג') וכמו כן בענין היצה"ר כי ארז" לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר וזה כמו בחי' הקינוי לאשה אבל יש בזה משקל גדול. כי כבר נתבאר כי היצה"ר יארוב במסתר ודרכו לפעמים להתלבש במצות. וע"כ לפעמים הקינוי גופא היא באה מצד היצה"ר וכוונתו בכדי לקלקל עי"ז השלום בית ולעשות שנאה ופירוד לבבות ביניהם עד שירב ועי"ז ח"ו הקלקולים ביותר ע"כ רוח קנאה כזו הוא בבחי' רוח טומאה ח"ו. וזה שמבואר כאן בשו "ע סעיף כ"א מצוות חכמים וכו' לקנאות לנשותיהם וכל מ ישאינו מקפיד על אשתו וכו' הרי זה חוטא. וכל המקנא את אשתו נכנסה בו רוח טהרה. ולא יקנא לה מתוך שחוק וכו' ולא מתוך מריבה ולא להטיל עליה אימה וכו'. ושם בסעיף כ"ב אין ראוי לקפוץ ולקנאות וכו' אלא מוכיח אותה בנחת היינו כנ"ל.
וכן לענין מלחמת היצה"ר יש ג"כ בחינות אלו כי לפעמים ע,י שמרגיזין עליו עי"ז הוא נכנע ונדיה מפני היצ"ט אך לפעמים דייקא ע"י שמתרגז עליו ביותר ולמעלה מכפי מדריגת דעתו עי"ז היצה,ר מתגבר עליו אח"כ עוד יותר עד שמביאו למהשמביאו וזה נראה בחוש כמה פעמים. וזה בחי' אל תצדק הרבה והרבה מזה במוא' בס"ק ואל תרשע הרבה ע"כ כל ערום יעשה בדעת בענינים אלו. ועיקר גמר התיקון בשלימות הוא רק ע"י עסק התורה שעי"ז נותן כח למלכות דקדושה שורש בחי' היצ"ט עד שמקבלת חיות מבחי' החכמה ואז נופל ונתבטל היצה,ר שהוא בחי' כסילות ממילא לגמרי כי מעט מן האור דוחה הרבה מן החשך כמובן בפנים במאמר הנ"ל וזה מרומז במאמר הכתוב (קהלת ט) עיר קטנה ואנשים בה מעט שמדבר מענין מלחמת היצה"ר כשדרז,ל ומצא בה איש מסכן וחכם בחי' היצ"ט ומילט הוא את העיר בחכמתו וכו' ואמרתי אני טובה חכמה מגבורה (אבל) וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים כי היהצ"ר מתגבר העיקר על זה גופא לבזות חכמת היצר טוב ולבלי לשמוע לדבריו וסיים ע"ז דברי חכמים בנחת נשמעים וכו'.
כי באמת כפי התגברות והשתטחות היצה"ר לא היו נשמעים דברי היצ"ט כלל כי כל מה שהיצ"ט עומד לנגדו היצה,ר מתגברעליו בעזותו ביותר בקולות וזעקות גדולות א בל ע"י מה שדברי היצ"ט הם דייקא בנחת ובמתון עי"ז דייקא דבריו נשמעים ביותר בבחי' דברי חכמים בנחת נשמעים מזעקת מושל בכסילים. וזה מרמז לבחי' נפלאות התיקון של עסק התורה שהם בעצמם בבחי' דברי חכמים בנחת נשמעים מזעקת מושל בכסילים. וזה מרמז לבחי' נפלאות התיקון של עסק התורה שהם בעצמם בבח'י דברי חכמים בנחת כי כל דבריהם בנחת ובמתון ובחכמה נפלאה ועי"ז ניתוסף בכל פעם ביותר כח למלכות דקדושה עד שנעשהה בחי' אור הלבנה כאור החמה וזוכין לחן ועי"ז נתקבלין כל הבקשות והתפלות שזה בחי' תי"ו.
וכל זה מרומז בתיבת בנחת נו"ן חי"ת תי"ו כמבפ"נ ועי"ז דייקא דברי היצ"ט נשמעים וזוכין לכבוש מלחמת היצר בשלימות כי אחר כל המשכת התיקונים הנ"ל הוא מוסיף עוד להרבות בתפלות ובקשות ותחנונים לפני השי"ת והקב"ה מקבל תפתו וממלא בקשתו לכבוש המלחמה בשלימות בבח'י מה שנאמר בדהמע"ה שאל ממני ואת נה גוים נחלתך ואחוזתך אפסי ארץ וכו'. ועיין בתרגום על הפסוקים הנ"ל. וסיים שם על פסוק דברי חכמים וכו' מילי דצלותא דחכימיא בחשאי מתקבלין קדם מרו עלמא וכו' היינו כנ"ל:
תם ונשלם שבח לאל בורא עולם: ב' נ' ל' כ' ו' א' ע' י'