נגינה

א. כְּשֶׁהַצַּדִּיקִים נִתְפַּרְסְמִים בָּעוֹלָם, עַל־יְדֵי זֶה נִתְחַדְּשִׁים נִגּוּנִים בָּעוֹלָם.

ב. הַלְוִיִּים הָיָה לָהֶם לְכָל יוֹם נִגּוּן מְיֻחָד, וְעַכְשָׁו בַּגָלוּת נִשְׁתַּכְּחוּ הַנִּגּוּנִים. וּכְשֶׁבָּאָה אֵיזֶהוּ שֶׁבֶר עַל אֵיזֶהוּ אֻמָּה, אֲזַי מִתְנוֹצֵץ הַנִּגּוּן שֶׁל הַלְוִיִּים שֶּׁהוּא כְּנֶגֶד הַשֶּׁבֶר הַזֶּה.

ג. עַל־יְדֵי הַנִּגּוּנִים שֶּׁיֵּשׁ בָּהֶם קוֹל בְּכִיָּה, יְכוֹלִים לְהוֹצִיא הַשְּׁבוּיִים, בְּחִינַת מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת.

ד. עַל־יְדֵי הַנְּגִינָה אָדָם נִכָּר, אִם קִבֵּל עָלָיו על תּוֹרָה.

ה. מַה כְּשֶׁאָדָם שׁוֹתֶה, מַתְחִיל לְזַמֵּר וּלְנַגֵּן וְלא כֵן בַּאֲכִילָתוֹ, מֵחֲמַת שֶׁאָמְרוּ שִׁירָה עַל הַבְּאֵר, וְלא אָמְרוּ שִׁירָה עַל הַמָּן.