אות ט״ו

וְהָיָה רָגִיל בִּנְדָרִים מְאֹד מְאֹד, שֶׁכַּמָּה פְּעָמִים כְּשֶׁבָּא הַיּוֹם, קִבֵּל עָלָיו בְּנֵדֶר כָּל סֵדֶר הָעֲבוֹדָה שֶׁהָיָה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, וְאַחַר־כָּךְ אַף־עַל־פִּי שֶׁהָיָה קָשֶׁה עָלָיו מְאֹד, הָיָה מֻכְרָח לַעֲשׂוֹת מֵחֲמַת הַנֵּדֶר. וְכֵן עָשָׂה כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים.

וְכֵן בְּכָל מִינֵי גְּדָרִים וּסְיָגִים שֶׁל פְּרִישׁוּת מֵאֵיזֶה תַּאֲוָה וּמֵאֵיזֶה מִדָּה הָיָה רָגִיל הַרְבֵּה בִּנְדָרִים כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים. וְכַמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים נִשְׁבַּע עַל אֵיזֶה דְּבָרִים בִּ"נְקִיטַת חֵפֶץ" כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה חָזָק לִפְרֹשׁ מֵאוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁהָיָה רוֹצֶה לִפְרֹשׁ עַצְמוֹ.