יקרא דשבתא
מבואר בזוהר הקדוש גודל מעלת חידושי תורה בשבת והעיקר הוא מי שזוכה לחדש בתורה לשמה או שלומד על כל פנים חידושי תורה לשמה, כי שבת הוא בחינת מעין עולם הבא שזה בחינת הצדיק שמחדש בתורה ולומד תורתו לשמה וטובו גנוז ושמור וצפון לעתיד שזה בחינת יעקב כמבואר בפנים ועל כן יעקב הוא הראשון שמבואר בו שמירת שבת. גם שבת הוא בחינת תורה שבעל פה כי שבת הוא בחינת מלכות כידוע שזה בחינת מלכות פה ותורה שבעל פה קרינן לה.
ועל כן אמרו רז"ל (חגיגה י) הלכות שבת וכו' כהררים התלויים בשערה שכן מקרא מועט והלכות מרובות, ומחמת שמשם שורש הדיבור שהוא החיות בחינת תוצא הארץ נפש חיה והוא בחינת רוח הקדש כמבואר בפנים, על כן זוכה האדם בשבת לנפש יתירה ולבחינת רוח הקדש כנ"ל כמה פעמים וזה בחינת ודבר דבר הנאמר בשבת, וזה עיקר ענג שבת היינו בחינת הנשיקין בחינת אתדבקת רוחא ברוחא שזוכה האדם בשבת היינו שנתדבק הנפש חיה שלו בקדושת בחינת הרוח הקדש בחינת נפש חיה של שבת בחינת כי בו שבת וינפש.
ועל כן קודם כניסת שבת אומרים שיר השירים אשר לשלמה שמרמז על שבת קודש שהוא בחינת מלך שהשלום שלו כמבואר בזוהר הקדוש ומתחיל מיד ישקני מנשיקות פיהו וכו', ובאמת לפי גודל הארת קדושת שבת היו צריכין הכל לחזור בתשובה ושיהיה כל מעשיהם לשם שמים רק בשביל התכלית הטוב שלעתיד ולא יהיה לו שום רצון לעניני עולם הזה כלל בפרט לכוון איזה כוונה שלא לשמה ח"ו, אך מחמת שמקדושת שבת קודש צריכין להמשיך גם שפע גשמיית בבחינת והיתה שבת הארץ לכם לאכלה וכמבואר במקום אחר, וכמבואר בזוהר הקדוש שכל הפרנסה נמשכת רק מקדושת שבת דמניה מתברכין כל שיתא יומין, ושפע גשמיות הוא בחינת שמאל בחינת עושר וכבוד בשמאלה שזה בחינת מה שאמרו רז"ל עשירים שבשאר ארצות במה הם זוכין בשביל שמכבדין את השבת וכו', מזה נמשך שיוכל האדם לטעות ולפול ח"ו לאיזה כוונה גשמיית לגמרי של שלא לשמה ח"ו. וזה בחינת מה שבחול יש איזה אחיזה להחצונים בבחינת הרגלין בחינת רגליה יורדות מות ח"ו, ובשבת עולין הרגלין אל הקדושה בבחינת חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך שזה בחינת אם תשוב משבת רגליך כמבואר בפירוש האר"י שבסוף התיקונים וכנ"ל, היינו כי ההלכות הם בחינת רגלין בחינת הליכות עולם לו וכן התלמידי חכמים השוני הלכות הם נקראים לימודי ה' שהם בחינת רגלין כידוע, ובחול יש אחיזה להחיצונים להכשילם באיזה כוונה שלא לשמה ח"ו שזה בחינת אל תביאני רגל גאוה, אבל בשבת עולין הרגלין אל הקדושה בסוד חשבתי דרכי כנ"ל שזה בחינת מלאכת מחשבת אסרה תורה כי עיקר הענין של בחינת לשמה ושלא לשמה הוא רק במחשבה, ועל כן אמרו רז"ל בחגיגה שם שעיקר מה שהלכות שבת כהררים וכו' הוא הענין של מלאכת מחשבת וכו' היינו כנ"ל כי ענין זה הוא באמת כהררים התלויים בשערה כמובן.
ועל ידי קדושת שבת שהוא עולם המחשבה זוכין לזכך המחשבה שיהיה מחשבת לימודו רק לשמה.
ואפילו הלימוד שהיה בו איזה כוונה של שלא לשמה יתעלה גם כן אל הקדושה בבחינת מה שאמרו רז"ל שמתוך שלא לשמה בא לשמה, שזה בעצמו פשוטו של ענין חשבתי דרכי היינו שבהתחלה חשב איזה כוונה בשביל הנאת עצמו ואחר כך ואשיבה רגלי אל עדותיך כמו שדרשו רז"ל וכמבואר הרבה מזה בספרים הקדושים בשם הבעל שם טוב ז"ל, ועל ידי קדושת שבת קודש עולה השכינה לשרשה ממדריגה למדריגה בבחינת חיבוק ונישוק וזווג כמבואר בפנים, וזה בחינת קדושת הזווג של שבת כי על ידי שמקבל שבת בשמחה ובאהבה כמו שכתוב ישמחו במלכותך שומרי שבת וכו' ולעמך ישראל נתתו באהבה וכן מנוחת אהבה ונדבה וכו', על ידי זה עולה השכינה כביכול לבחינת חיבוק ולבחינת בינה לבא כמבואר בפנים. וזה בחינת קידוש על היין כי היין הוא בחינת מלכות ובחינת בינה לבא כמבואר בפנים וכן אז עולה השכינה כביכול לבחינת חכמה בסוד חשבתי דרכי הנ"ל כמבואר בפירוש האר"י הנ"ל, וזה גם כן בחינת הקידוש כי קדש הוא חכמה וזה בחינת ויברך ויקדש כי החכמה הוא מקור הברכה ואז הוא בחינת נשיקין כמבואר בפנים, ועל ידי זה נמשך בחינת זווג בחינת שכינתא בין תרין צדיקייא יתבא בחינת צדיק עליון וצדיק תחתון שזה נמשך על ידי קדושת שבת כמבואר בכתבים.
וזה אם תשוב משבת רגליך היינו כנ"ל עשות חפציך ביום קדשי וקראת לשבת ענג וכו', היינו שכל כוונתו לא יהיה בשביל חפצי עצמו ובשביל דרכי עצמו בשביל ענג וכבוד של עצמו רק הכל בשביל כבוד שמים בשביל בחינת כבוד שבת בחינת הלימוד לשמה, וזה ממצוא חפציך ודבר דבר כי מאחר שהדיבור שהוא רוח ממללא נפש חיה נמשך מבחינת השכינה בחינת מלכות פה בחינת תוצא הארץ נפש חיה, אם כן איך רשאים לדבר איזה דיבור ולא יהיה כוונתו לשם שמים רק בשביל הנאת עצמו, וזה אז תתענג על ה' כי הענג בעצמו שיקבל הצדיק לעתיד בעד מעשיו ולימוד תורתו הכל אחדות אחד עם השם יתברך בחינת אז תתענג על ה', והוא בעצמו מצוה יותר מכל המצות בחינת שכר מצוה מצוה כי זה עיקר פנימיות כל המצוות לדבק בו יתברך ולהתענג על ה', והרכבתיך על במותי ארץ ודרשו רז"ל שניצול משיעבוד מלכיות היינו שהמלכות דקדושה עולה מהגלות בשלימות, והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי יעקב הוא בחינת הצדיק שכל לימודו ומעשיו רק לשם שמים ושכרו לבסוף כמבואר בפנים, וזה כי פי ה' דיבר כי אז הדיבור עולה לשרשו שהוא בחינת פי ה' בחינת מלכות פה ותורה שבעל פה קרינן לה כנ"ל: