יקרא דשבתא
מבואר בזוהר הקדוש שעל ידי קדושת שבת נכנע היצר הרע שהוא בחינת המדמה שבלב. (ועיין תיקון מ"ח) וזה בחינת מה שנחלקו רז"ל בבראשית רבה פרשה י"א י"ב. אם אדם הראשון לן כבודו עמו משום שנאמר (תהלים מט): "אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמת נדמו". היינו שהתגבר עליו תיכף בחינת כח המדמה.
'ורבנן אמרי לן כבודו עמו, ובמוצאי שבת ניטלה ממנו זיוו וטרדו מגן עדן', וכן הסכימו בפרקא דרבי אליעזר ומדרש תהלים ששבת הגין על אדם הראשון. כי על ידי שבת נכנע המדמה שהוא כח הבהמיות. וזה גם כן על דרך שפירשו המפרשים ז"ל שמפני זה לא נתגרש מגן עדן תיכף שמא יאכל מעץ החיים בשבת. כי לא נחשד על זה שיאכל בשבת מן המחובר כי אימת שבת עליו, היינו כנ"ל. כי בשבת נכנע כח היצר הרע, ועל כן אף על פי שבחול נכשל באכילת עץ הדעת ועבר על הציווי מחמת פיתוי הנחש וחוה. אבל בשבת אין לחוש לזה, כי אז נכנע כח היצר הרע שהוא בחינת מדמה וגובר כח השכל. וזה שמבואר בזוהר הקדוש שבשבת יושב האדם בעולם הנשמות (תרומה קלו) ואז שולטת הנשמה ולא הגוף (ויקהל ר"ד) היינו כנ"ל. וזה בחינת הגימל סעודות של שבת כנגד בחינת שכל בכח ושכל בפועל ושכל הנקנה. כי סעודות וענג שבת היא מצד השכל ולא מצד הגוף שהוא המדמה. וזה בחינת כבוד שבת היפך המדמה, שהוא בחינת העדר הכבוד, בחינת (משלי כו): "ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו" וזה בחינת "לא נאוה לכסיל כבוד" כי המדמה הוא כסיל, היפך השכל, וזה בחינת (משלי יט): "לא נאוה לכסיל תענוג". כי שלימות הענג הוא כשהוא מצד השכל שזה בחינת ענ"ג שבת שהוא ראשי תיבות ע'דן נ'הר ג'ן.
שהם בחינת שלימות השכל כידוע. ועיין בכתבי האריז"ל מבואר מענין עליית העולמות בשבת ואיך שהפנימיות של התחתון עולה ונעשה חיצוניות לחיצוניות עליון. וענין שהסעודות של שבת הן בחינת חיצוניות והתפילות הן בחינת פנימיות וכו' עיין שם.
והנה מבואר כאן בפנים, שכשהפנימיית התחתון עולה אזי נתעוררין הקליפות בחינת המדמה שבמדריגה זו וצריך להכניעם על ידי גדולת הבורא וכו'. ועל כן נתייסד לומר בכניסת שבת כמה מזמורים המדברים הרבה מגדולת הבורא יתברך וכמבואר גם בליקוטי הלכות. וזה שאומרים (תהלים כט): ב"מזמור לדוד הבו וכו' קול ה' שובר ארזים קול ה' יחולל אילות" ופירש רש"י על הכנעת העכו"ם. וכן במזמור שיר ליום השבת "מה גדלו מעשיך ה' וכו' בפרוח רשעים וכו' להשמדם עדי עד" וכו' וכן "מקולות מים רבים אדירים וכו' אדיר במרום ה'" וכמו שפירש רש"י ז"ל, ועל כן מצוה להחליף את מלבושיו בשבת, כי אז גם ברוחניות כל אחד לובש מלבוש חדש ממה שעולה הפנימיית של מי שהוא תחת מדריגתו ונעשה לבוש להחיצוניות שלו כנ"ל.
וזה שנוהגין לנסוע לצדיקים על שבת ולישב על שלחן סעודתם, בכדי שהפנימיית שלהם יהיו נעשה לבוש להחיצוניות של הצדיק כמבואר בפנים. וכבר מבואר במקום אחר, שזה בחינת (ברכות ב.) 'מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן' וכאשר שמעתי בזה דברי צחות בשם רבינו הקדוש זצ"ל, ועל כן סבירא ליה לר"מ משעה שבני אדם נכנסים לאכול סעודתן בערבי שבתות היינו כנ"ל.
והתגלות גדולת הבורא הוא על ידי צדקה שנותנין לעני הגון שעל ידי זה נתגלין ומאירין הגוונין עילאין שיש בכסף וזהב שהם בחינת "עיני ה'" בחינת "כסות עינים בגדי ישע" וכו' כמבואר בפנים וזה בחינת (תענית ח): "שמש בשבת צדקה לעניים" וכמבואר בזוהר הקדוש ובתיקונים תיקון כ"א דף נ"ח שענג שבת הוא בחינת צדקה לעניים. ובמה שמפזרין מעות להוצאות שבתות על ידי זה מאירין הגוונים עילאין שיש בכסף וזהב בבחינת (חגי ב): "לי הכסף ולי הזהב". כי שבת בעצמו הוא בחינת עיני ה', בחינת 'תלת גוונין דעינא ובת עין' שזה בחינת הגוונין הנ"ל, גם שבת הוא בחינת יוסף הצדיק (כידוע ומבואר בזוהר הקדוש) שממנו נמשך כל העשירות של כסף וזהב של ישראל כמבואר בזוהר בראשית דף קצ"ו:. גם כל המועדים וימים טובים הם בחינת הגוונין עילאין, שזה בחינת "וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחושת ותכלת וארגמן" וכו' כמבואר בזוהר תרומה דף קל"ה.
ושבת הוא בחינת 'תחילה למקראי קודש' וכו'. ועל כן כלולין בו כל הגוונין עילאין הנ"ל והגוונין אלו הם בחינת "בגדי ישע" וכו'. וזה סוד הבגדים והלבושים של שבת, והם בחינת (ישעיה סא): "כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה" כי סוד שבת הוא בחינת "קול חתן וקול כלה" כמבואר בתיקון כ"ד. והבגדים אלו הם בגדי תפארת שזה בחינת 'תפארת עטה ליום המנוחה וכו''.
וכמבואר בזוהר ויקהל דף ר"ט. שכשישראל מכבד את השבת כראוי אזי הקב"ה קורא עליו (ישעיה מט):
"ישראל אשר בך אתפאר". כי אז מאירין הגוונין עילאין שהם בחינת ההתפארות של ישראל. ועיין זוהר יתרו דף צ' ע"ב על פסוק "לא תעשון אתי" וכו'. שם מבואר מענין "גדול אתה וגדול שמך בגבורה", שזה בחינת "לי הכסף ולי הזהב", וענין הגוונין, וענין "ישראל אשר בך אתפאר" וכו'. ושם מובא גם כן הפסוק "שוש אשיש בה' כי הלבישני בגדי ישע" וכו' שזה בחינת מה שמובא בפנים בסוף המאמר, שעל ידי שמעורר על עצמו שמחה של מצוה וכו' זוכה גם כן לשבר המדמה וליכנוס למדריגה העליונה שרוצה לכנוס בה וכו'. וזה בחינת גודל השמחה שצריכין לשמוח בשבת קודש כמבואר בזוהר הקדוש. וזה בחינת מה שאומרין 'ישמחו במלכותך שומרי שבת' וכו'. וזהו שמתפללין 'ושמח נפשינו בישועתך וטהר לבינו לעבדך באמת' כי על ידי השמחה זוכין לטהר את הלב מאחיזת המדמה שהוא בחינת שרירות לב וזוכין לבחינת שכל בכח ושכל בפועל ושכל הנקנה. ואפשר שזה גם כן בחינת חקל תפוחין קדישין שמבואר בכתבי האריז"ל שהם כנגד גימל בחינות, היינו כנגד בחינת נה"י (זה בחינת שכל בכח) וכנגד חג"ת (זה בחינת שכל בפועל כי חג"ת זה בחינת כלי המעשה) וכנגד חב"ד (זה בחינת שכל הנקנה שהוא בחינת שלימות הידיעה והשכל).
וזה בחינת "אם תשוב משבת רגלך" (שמרמז על עליית המלכות ובחינת נה"י כנ"ל כמה פעמים) "עשות חפציך ביום קדשי" (בחינת חג"ת כלי המעשה) "וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכובד" (בחינת חב"ד ששם עיקר בחינת הענג והכבוד כנ"ל), ולפי פשוטו רוצה לומר, שיהיה נזהר מכל מיני חילול שבת שהוא מבחינת היצר הרע והמדמה שבלב כמבואר בתיקון מ"ח הנ"ל, שזה בחינת כל העובדין דחול שרובם הם רק מבחינת המדמה, ויכבד את השבת בענג וכבוד גדול לשם שמים. וזה "וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפציך ודבר דבר", שיהיה נזהר לשנות את השבת מבחינת ימי החול בכל הפרטים, שלא יפסיע פסיעה גסה ושלא ידבר כדיבורו של חול וישנה את מלבושיו לכבוד שבת כנ"ל. וכמו שדרשו רז"ל "אז תתענג על ה'" ודרשו רז"ל שהוא כנגד בחינת עתיקא שהוא בחינת השכל עליון ונורא מאד כידוע, "והרכבתיך על במתי ארץ", ודרשו רז"ל 'שניצול משיעבוד מלכיות', היינו שיזכה לשבר כל בחינת המדמה שבכל המדריגות שהם מבחינת היצר הרע שנקרא "מלך זקן וכסיל" בחינת המדמה שהיא כסילות היפך השכל דקדושה "והאכלתיך נחלת יעקב אביך" שהוא בחינת תפארת כידוע. שזה בחינת התגלות הגוונין עילאין שהם גדולת הבורא יתברך שעל ידם משברין המדמה ונכנסין אל השכל. ועיין זוהר ויקרא דף קל"ג. "שוש אשיש בה'" (ישעיה סא) בעתיק יומין אתמר דהא הוא חדוותא דכלא. וזה גם כן בחינת "אז תתענג על ה'" היינו שיזכה לקבל שמחה מבחינת עתיק וכמבואר בזוהר הקדוש (אחרי מות דף ע"ט) שבשבת נמשך שמחה מבחינת עתיק שזה בחינת "שוש אשיש בה'" כנ"ל, שעל ידי זה משברין המדמה שזה בחינת "והרכבתיך על במתי ארץ" כנ"ל. "והאכלתיך נחלת יעקב אביך" היינו שיזכה לבחינת השכל דקדושה, שהוא בחינת נחלת יעקב, כמבואר בפנים בסימן א' במאמר 'אשרי תמימי דרך'.
ועיין בתיקון י"ט דף מ: 'ב' תרין דרועין גדולה וגבורה ת'-תפארת וכו', תלת כתרין דשי"ן גימל ספירין עלאין וכו''. וזה גם כן בחינת "אז תתענג על ה'" בחינת השי"ן של שבת שהוא כנגד השלש ראשונות, "והרכבתיך על במותי ארץ" כנגד ב' של שבת שהוא בחינת חסד וגבורה שהם זרועות עולם בחינת "במותי ארץ" כידוע, "והאכלתיך נחלת יעקב אביך" כנגד התי"ו של שבת, שהוא בחינת תפארת, בחינת יעקב כנ"ל, וזה בעצמו גם כן בחינת התגלות הגוונין (שהם בחינת תפארת בחינת עיניים "עין יעקב") המלובשין בכסף וזהב (שהם בחינת גדולה וגבורה כמבואר בזוהר יתרו הנ"ל) על ידי הצדקה שהוא בחינת יעקב כידוע וכמבואר בפנים בסימן י"ג במאמר 'אשרי העם'. ועל ידי זה זוכין לכנוס אל השכל שהוא בחינת השי"ן של שבת כנ"ל, וזה שסיים "כי פי ה' דבר" שזה בחינת צדקה רוח נדיבה כמבואר במאמר אשרי העם הנ"ל בסופו, וזה בחינת "לב טהור ברא לי" וכו' היינו בחינת טהרת הלב מבחינת המדמה הנ"ל, "אל תשליכני מלפניך ורוח קדשך אל תקח ממני" כי על ידי התגברות המדמה על ידי זה נסתלק ממנו הרוח הקדוש שהוא בחינת רוח חכמה ובינה, בחינת השכל דקדושה שהוא בחינת רוח כמו שכתוב (איוב לב): "אכן רוח הוא באנוש". וזה שנסמך לזה "השיבה לי ששון ישעך" בחינת השמחה דקדושה, "ורוח נדיבה תסמכני" שהוא בחינת צדקה, שעל ידי כל זה משברין המדמה ומטהרין את הלב ונכנסין אל השכל כנ"ל. ועל כן מצוה להרבות בצדקה של שבת ולקבל שבת בשמחה כנ"ל: