יקרא דשבתא
שבת הוא יומא דנשמתין ולא יומא דגופא כנ"ל כמה פעמים. ואז נכנע הגופניות והבהמיות שהוא בחינת כח התאוה שבאדם אל החומריות על ידי גודל הארת הנשמה הקדושה שמאיר בשבת קודש, ואז נתבטלין כל החרפות והשנאות והמחלוקות שהם בבחינת הקליפות הטמאות ונתגלה בחינת ברית שלום שהוא בחינת קדושת שבת כידוע. ויש שלום למטה ולמעלה, כי שבת הוא בחינת 'מלך שהשלום שלו' כידוע.
ונתרבה שובע גדול בעולם, כי כל השובע והפרנסה נמשך משבת כמבואר בפנים. גם בשבת קודש, על ידי שנכנע נפש הבהמיות נפש המתאוה, והטוב שבו נכלל בקדושה, על ידי זה הזווג אז בקדושה גדולה וזוכין על ידי זה לבנים חיים וקיימים כמבואר בפנים. וזה בחינת (שמות לא) "ושמרו בני ישראל את השבת" שמרמז על זווג של שבת כמובא. וזה "לעשות את השבת לדורותם" כי זה מסוגל לבנים: