יקרא דשבתא
שבת הוא בחינת שביעה, בחינת שבירת תאוות האכילה כמובן לקמן בפנים בסימן רע"ו. גם שבת הוא בחינת אור הפנים בחינת 'ואנפהא נהירין' וכו' ואמרו רז"ל 'ברכו באור פניו של אדם'. גם שבת הוא בחינת אמת כנ"ל כמה פעמים. גם בשבת כל דינין אתכפיין ולא מתערין כלל כמובא בזוהר הקדוש (ח"ב פח:), גם שבת הוא בחינת עשירות כמו שדרשו רז"ל "ברכת ה' היא תעשיר" וכו' לענין שבת שנאמר בו "ויברך". גם שבת הוא בבחינת "ולקדוש ה' מכובד", היפך חרפות ובזיונות, בחינת "וישבת דין וקלון", וכן "והשבית קצין חרפתו" (דניאל יא) וכנ"ל בסימן ל"ד. גם שבת הוא בחינת נסים ונפלאות בחינת 'אות היא לעולם' וכו' כמובא לקמן בפנים בסימן נ"ט. גם שבת הוא בחינת יעקב בחינת "והאכלתיך נחלת יעקב אביך". כי הוא הראשון שמבואר בו ששמר את השבת.
גם שבת הוא בחינת תפילין כמו שאמרו רז"ל שעל כן בשבת פטורין מן התפילין. גם שבת הוא בחינת כלליות הגוונין בחינת תפארת, שזה בחינת 'תפארת עטה ליום המנוחה'.
וזה בחינת "אם תשוב משבת רגלך". רגל הוא בחינת ממון ועשירות כמבואר בפנים. א'ם ת'שוב מ'שבת ראשי תיבות אמ"ת. כי על ידי אור האמת שמאיר בשבת על ידי זה בא עשירות בבחינת 'קושטא קאי' כמבואר בפנים. גם עיקר השפע של ארץ ישראל בא משבת כמבואר בזוהר הקדוש (ויקרא דף יב) 'אימתי אתרביאת ארעא קדישא וכו' הוי אומר ביום השבת' וכו'. כי עיקר השפע דקדושה הוא רק משבת כמבואר בזוהר הקדוש בכמה מקומות, ובשביל זה נקראת גם כן ארץ החיים בחינות 'טועמיה חיים זכו'. וזה בחינת הלחם משנה של שבת שהוא בחינת שפע ארץ ישראל בחינת "לכן בארצם משנה יירשו". וזה בחינת "ודבר דבר" הנאמר בשבת, כי על ידי קדושת השבת נשלם הדיבור עד שהוא בבחינת 'אמרי שפר' שעל ידי זה נעשין על ידי דיבוריו שמים וארץ חדשים, ונעשה כביכול להקב"ה שותף לברוא שמים וארץ כמובא בפנים.
וזה שאמרו רז"ל 'כל האומר ויכולו בערב שבת כאלו נעשה שותף להקב"ה וכו' אל תקרי ויכולו אלא ויכלו', כי עיקר תכלית הבריאה של שמים וארץ היה רק בשביל כבודו יתברך בגין דישתמודעין ליה (זהר בא מב:). אך מחמת שהשגחתו יתברך מלובשת בהנהגת הטבע, על כן יש שכופרין לגמרי ח"ו בהשגחתו יתברך עד שיש שכופרין ח"ו גם בחידוש העולם. אך על ידי קדושת שבת שעל ידי זה נעשין פלאות בחינת ביטול הטבע, על ידי זה נתגלה לכל בחינת חידוש העולם והשגחתו יתברך, שזה עיקר תכלית הבריאה בחינת "ויכלו השמים והארץ" וכו'.
כי שבת הוא בחינת תכלית מעשה שמים וארץ. ועל כן כשמעיד על זה בשבת בפה מלא ואומר "ויכלו" וכו' על ידי זה כאלו נעשה שותף וכו'.
והנה מבואר בפנים, שכשפוגמין ח"ו בכל הנ"ל, על ידי זה בא ח"ו להיות נצרך לבריות ופניו נשתנה ככרום לכמה גוונין מחמת בושה, וזה מחמת שפגם בתפארת שהוא כלליות הגוונין. ועל כן אמרו רז"ל 'עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות', כי כבוד וענג שבת הוא בחינת תפארת כלליות הגוונין דקדושה, שזה בחינת השלש סעודות שהם כנגד הג' אבות שהם כלליות הגוונין. ונצרך לבריות בא ממידות הנפולין על ידי שפגם בתפארת כמבואר בפנים. גם יש לרמז כי בשבת בוודאי כל אחד מישראל זוכה לבחינה הנ"ל בבחינת 'אפילו עם הארץ ירא לשקר בשבת', רק שהעיקר שימשוך קדושת שבת גם על ששת ימי החול בבחינת 'זכרהו מאחד בשבת'. וזה בחינת עשה שבתך חול ואז בוודאי יזכה על ידי זה שלא יצטרך לבריות כנ"ל.
וזה "אם תשיב משבת רגלך" כנ"ל, "עשות חפציך ביום קדשי", כי חפצים ועובדין דחול שהם ל"ט מלאכות הם כנגד ל"ט קללות שנמשך על ידי שפגמו באכילת עץ הדעת שמזה נמשך עניות בחינת (בראשית ג) "בעצבון תאכלנה".
והל"ט קללות הם בבחינת חרפות ובזיונות מלשון "כי קללת אלקים תלוי" והם בבחינת הסתרת פנים ויש בהם אחיזת השקר, אבל בשבת צריכין לעסוק רק בחפצי שמים שהם בחינת אמת, כמו שכתוב "הן אמת חפצת" בחינת תפארת, כמו שכתוב (ישעיה סב) "והיית עטרת תפארת ביד ה' וכו' כי חפץ ה' בך", בחינת חיים, כמו שכתוב (תהלים לד) "מי האיש החפץ חיים", בחינת ארץ ישראל שנקרא "ארץ חפץ", וזה (מלאכי יג) "וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכובד", ענג הם השלשה סעודות של שבת שהם כנגד ע'דן נ'הר ג'ן כידוע, כי בשבת נתתקן האכילה כל כך עד שכולה קדש ומרמזת לדברים עליונים מאד עד שמצוה להרבות במעדנים ולאכול ג' סעודות. "ולקדוש ה' מכובד" בחינת תפארת, כמו שדרשו רז"ל 'כבדהו בכסות נקיה' שזה בחינת "ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת". וכתיב (ישעיה נב) "לבשי בגדי תפארתך".
וזה "וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפציך ודבר דבר".
כי על ידי הדרכים האדם נתבזה כמו שאמרו רז"ל.
וזה בחינת "כתפארת אדם לשבת בית" ורז"ל דרשו 'שלא יפסיע פסיעה גסה', כי הרחבת הפסיעות הוא גם כן דרך בזיון כמבואר במקום אחר. וזה "ממצוא חפציך ודבר דבר", שישמור עצמו אפילו מדיבור של חול. כי דיבורים של שבת צריכין להיות רק בבחינת אמרי שפר הנ"ל שזה בחינת "מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה'" וכו'. וזה "אז תתענג על ה'" שיזכה לתיקון האכילה בשלימות עד שכל תענוגיו יהיו קודש בבחינת ענג שבת, בבחינת "שמעו שמוע אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם" (ישעיה נה), גם יזכה שיהיה שותף כביכול להשם יתברך במעשה בראשית, והשם יתברך יעשה לו כל חפציו אפילו בדרך נסים ונפלאות, שזה בחינת הקב"ה גוזר וצדיק מבטל, שזה גם כן בחינת "על ה'" וכמו שדרשו רז"ל להדיא במדרש רבא בפרשת בשלח. וזה שדרשו רז"ל 'שנותנין לו כל משאלות לבו' היינו כנ"ל.
ובזוהר הקדוש דרש (ח"ב פח:) 'דא עתיקא קדישא', היינו שיזכה לאור האמת אור הפנים במדריגה עליונה מאוד שהוא בחינת עתיק כידוע. וזה בחינת (איוב כב) "כי אז על שדי תתענג", שדי הוא בחינת שידוד המערכה וביטול הטבע כידוע.
וזה "ותשא אל אלוה פניך" בחינת נשיאת פנים. וזה "והרכבתיך על במותי ארץ" זה מרמז על עליית המלכות זה בחינת קדושת ארץ ישראל שהוא בחינת מלכות כידוע. גם כפשוטו נקראת "במותי ארץ" שהיא גבוהה מכל הארצות, ורז"ל דרשו 'שניצול משיעבוד מלכיות' שזה עיקר החרפה הבא מבחינת הסתרת פנים ח"ו בחינת "הביטה וראה את חרפתינו" וכיוצא עוד הרבה.
"והאכלתיך נחלת יעקב אביך" דא תפארת בחינת אמת בחינת תפילין בחינת אור הפנים. ורז"ל דרשו (שבת קיח) 'שזוכה לנחלה בלי מצרים'. כי אמת הוא בחינת ראש תוך סוף, כי בחינה זו עולה עד למעלה למעלה שהוא בחינת עתיק ומאיר עד למטה, בבחינת (תהלים פה) "אמת מארץ תצמח", וגם כי זוכה על ידי זה לברוא שמים וארץ חדשים בדיבוריו שמדבר בכל פעם, ולעשות על ידי זה נפלאות שזה בחינת 'נחלה בלי מצרים'. וזה שסיים "כי פי ה' דיבר". כי זוכה על ידי זה שדיבוריו הם בחינת דבר ה'. וכמו שבדבר ה' שמים נעשו, כמו כן על ידי דיבוריו הקדושים. וכל זה כלול בקדושת שבת שהוא בחינת שלימות קדושת הדיבור כנ"ל כמה פעמים. וכל הבחינות הנ"ל כלולין גם כן בזה, כי עיקר האמת הוא בהדיבור בבחינת (תהלים קיט) "ראש דברך אמת". וכן תיקון תאוות אכילה הוא תיקון הדיבור כמובן במאמר 'ויסב' סימן ס"ב. תפארת הוא בחינת תיקון הדיבור בבחינת (קהלת י) "דברי פי חכם חן" וכמובן לקמן בפנים סימן נ"ח. תפילין הם בחינת הדיבור כמו שפירש רש"י סוף פרשת בא על פסוק "ולטוטפות בין עיניך", כמו (יחזקאל כא) "הטף אל דרום" וכו' לשון דיבור וכו':