יקרא דשבתא
וכל נשמות ישראל מושרשין בקדושת שבת שהוא עולם הנשמות כמו שכתוב "וביום השביעי שבת וינפש" וכמבואר בזוהר הקדוש ובספר הבהיר, על כן 'כל ישראל בני מלכים ויש לכל אחד מישראל בחינת מלכות לפי בחינתו. ובחינת המלכות שבקדושת שבת הוא באתגלייא ובאתכסיא. שזה בחינת מה שאמרו רז"ל מתן שכרה לא עבידא לאגלויי. ושבת ניתן בצינעא. כי אף על פי שרואין קדושת שבת ובחינת המלכות שלה גם באתגליא. כי ישראל נזהרין מאד בכבודה ומאחד בשבת מזכירין את יום השבת ומזמינין ומכינין מה שצריך לכבוד שבת. אף על פי כן עיקר המלכות שלה הוא באתכסיא כי באתגליא היא כביכול בבחינת עניות דלית לי' מגרמי' כלום כי אין עושין בו מלאכה ואין משתכרין בו ואין מרויחין בו וכמו שכתוב בזוהר שמות דף רנ"ה בתרין אילין אוזיף בר נש לקודשא בריך הוא כד חייס ליה למסכנא וכד אפיק בשבתי וזמני וכו' בבחינת מלוה ה' חונן דל ובתיקון כ"א דף נ"ח עני איהו יום השבת וכו'. גם ידוע ששולטין בו מאדים ושבתאי וכו' ובזוהר יתרו פ"ח ויברך אלקים את יום השביעי וכו' כיון דלא משתכחי ביה מזונא מה ברכתא אשתכח ביה. אלא הכי תאני כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין וכו' עיין שם מובן מזה גם כן כי בחינת המלכות והממשלה של שבת קדש הוא באתכסייא כי עשיר ברשים ימשול (משלי כב) ובשבת מי שלא טרח והכין בערב שבת מה יאכל בשבת אף על פי כן באתכסיא כל השפע והברכה נמשך רק משבת על כל ימות השבוע וכולם תחת ממשלתו ומלכותו וכולם נכנעים וכפופים אליו. ועיין גם בפתיחתא למדרש איכה שיחו בי יושבי שער וכו' שהעכו"ם מלעיגין על ישראל שהם עניים מחמת הוצאות שבת וכו'. אבל באמת הוא להיפוך כי כל הפרנסה והעשירות שהוא בבחינת מלכות נמשך רק מקדושת שבת כנ"ל וכמו שאמרו רז"ל עשירים שבשאר ארצות מפני שמכדין את השבת. כי כל המוסיף מוסיפין לו. וזה שכתוב (ירמיה יז) והיה אם שמוע תשמעון אלי וכו' ולקדש את יום השבת וכו' ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים יושבים על כסא דוד וכו' כי עיקר קיום המלכות של ישראל תלוי בשמירת שבת כנ"ל.
וצריך כל אחד לבלי להשתמש עם בחינת המלכות שיש לו להנאתו ולצרכו. בכדי שלא לעשות מקודש חול ח"ו. כי המלכות שמקבלין על ידי קדושת שבת הוא קדש ואסור למעול בו וליהנות ממנו למלאות תאוותו ולהשתמש בו להנאתו ולצרכו. רק להשתמש עם בחינת המלכות שיש לכל אחד כפי בחינתו רק בשביל כבוד השם יתברך בבחינת והיתה לה' המלוכה דהיינו להזהיר ולהוכיח את כל אלו האנשים שהם תחת ממשלתו ולקרבם להשם יתברך.
וזה בחינת ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ודרשו רז"ל שכל חכם הדור צריך להקהיל קהלות בכל שבת ושבת ולדרוש להם בדברי תורה. ועיקר הדרשה הוא להורות לעם את חוקי אלקים ותורותיו ולהכניס יראת ה' בלבם כמבואר במגן אברהם בשלחן ערוך אורח חיים סימן ר"צ. וזה מוטל גם על כל אחד לפי בחינתו. כי בכל ימי המעשה הוא טרוד במלאכתו ועסקיו ועל כן בשבת על כל פנים שאז לבו פנוי והוא מיסב ומתוועד עם בני ביתו ואז על כל פנים צריך לדבר על לבם דברי מוסר ויראת ה' ולקרבם לעבודת השם יתברך שזה עיקר קדושת שבת כמו שכתוב כי אות הוא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם. וכשמשתמש עם המלכות רק בשביל השם יתברך אז המלכות בבחינת בן חורין שזה בחינת מר דרור כמבואר בפנים. היינו שאז המלכות שהוא בבחינת שבת הקטן מקבלת הארה מבחינת יובל בחינת בינה שהוא בחינת שבת הגדול כמבואר בתיקונים וכנ"ל כמה פעמים. ושבת הגדול בחינת בינה הוא בחינת עולם הבא כידוע. ועולם הבא הוא יום שכולו ארוך ועל ידי זה ממשיכין אריכת ימים לתוך המלכות.
וזה שאמרו רז"ל בפרקי דר' אליעזר פרק י"ח. כל המברך על היין בלילי שבתות מאריכין לו ימיו ושנותיו בעולם הזה וזוכה לחיי עולם הבא. כי היין כלול משני בחינות שבת הנ"ל היינו מבחינת בינה ומלכות כמבואר בפנים לעיל סימן י"ב עיין שם. ועל כן הקידוש של שבת נקרא קריאה כמו שכתוב וקראת לשבת ענג ודרשו רז"ל במקום קריאה שם יהא ענג.
היינו שיהיה קידוש במקום סעודה. כי הוא בבחינת וקרא בו כל ימי חייו כי קורא על ידו את חי החיים להמשיך ממנו חיים ואריכת ימים. כי שבת שמא דקודשא בריך הוא. ועל ידי הקידוש שמקיים בזה זכור את יום השבת הוא קורא בזה את חי החיים בשמו יתברך להמשיך ממנו חיים ואריכת ימים.
וזה בחינת השבעים תיבות שבקידוש בחינת ימי שנותינו בהם שבעים שנה. גם עיקר עסק התורה שהיא שמא דקודשא בריך הוא הוא בשבת. כי אז קורין בציבור בתורה כשרה ומשלימין כל הפרשיות שבתורה שכולם הם שמותיו יתברך כידוע ועל ידי זה ממשיכין אריכת ימים לתוך המלכות מבחינת השלש ראשונות שהם חב"ד ששם מקור החיים בחינת החכמה תחיה שזה בחינת קדושת שבת שהוא עולם המחשבה שהוא עיקר החיות כי עיקר קדושת שבת נמשך מבחינת שלש ראשונות בחינת כי קדש הוא כמבואר בכתבי האריז"ל. אך שם החיות הוא בבחינת ריבוי אור. כי שם הוא בבחינת למעלה מן המדות. ועל כן צריכין להמשיך החיות על ידי התורה דייקא שהוא בחינת עמודא דאמצעיתא שכולל כל המדות ועל ידה דייקא קורין החיות לתוך המדות והימים. ועל ידי זה זוכין לאריכת ימים שממשיכין אריכת ימים לתוך המלכות.
ועל כן צריכין לקרות בתורה בפה דייקא בחינת כי חיים הם למוצאיהם בפה וכו' כמבואר בפנים כי מלכות פה.
ועל ידי זה מצמצמים החיות ביותר שיהיה בבחינת מדות וימים כנ"ל ועל כן אמרו רז"ל (ברכות ח') כל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו מימיו ושנותיו. ועיין זוהר יתרו דף צ"ב תלת דרגין אינון שבת עילאה שבת דיומא שבת דלילא וכלהו חד ואיקרי כלא שבת וכו' עיין שם היינו גם כן הג' בחינות הנ"ל שהם מקור החיות הוא בחינת שבת עילאה. והתורה שהוא כלל המדות והימים היא בחינת שבת דיומא. והמלכות הוא בחינת שבת דלילא כידוע. וזה טועמיה חיים זכו כי זוכין על ידי זה לחיים ואריכת ימים כנ"ל.
ועיקר החיות הוא השכל והדעת שזוכין לקבל על ידי קדושת שבת בחינת לדעת כי אני ה' מקדשכם.
וכן (יחזקאל כ) לדעת כי אני ה' אלקיכם. ועל ידי הדעת הזה נתגלין כל ההסתרות ואפילו הסתרה שבתוך הסתרה ועל כן אמרו רז"ל בפרקי דר"א כל השומר שבת מוחלין לו על כל עוונותיו. ואמרו רז"ל שבת קיח: אפילו עבד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו. כי בדור אנוש גברה ההסתרה מאד עד שנתעלם שם ה' כמו שכתוב אז הוחל לקרוא בשם ה' ותרגומו חלו מלצלאה בשמא דה'. אבל על ידי קדושת שבת שמא דקוב"ה חוזר וקורא בשם ה' ונתגלין כל ההסתרות כולם ונמחלין לו כל עוונותיו. וכבר נתבאר שקידוש היום הוא גם כן בחינת קריאה בשמו יתברך שזה בחינת התגלות ההסתרות ועל כן אמרו רז"ל (ברכות כ) נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה וכו' אמר קרא זכור ושמור וכו' והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה, כי אלו שהן בבחינת ההסתרות הן בחינת נשים בג' בחינות כמבואר בפנים. ואף על פי כן איתנהו בשמירה. כי שמור שהוא מדת המלכות כידוע הוא סוף המדריגות כולם. ושוכנת גם אצל אותם שהם בדיוטא התחתונה מאד בבחינת ומלכותו בכל משלה כמבואר בזוהר הקדוש. ועל כן איתנהו נמי בזכירה. זכור הוא מדת התפארת בחינת התורה. כי על ידי עסק התורה ממשיכין חיות שהוא בחינת חכמה ודעת לתוך המלכות עד שעל ידי זה נתגלין כל ההסתרות (שהם מקבלין חיות רק מבחינת המלכות שזה בחינת שמור כנ"ל) ונתהפכין גם כן לדעת ותורה שהוא בחינת זכור בחינת קידוש. כי המוחין נקראים קדש כידוע. (ומה שהנשים פטורות מתלמוד תורה אין כאן מקום לבאר ויבואר במקום אחר אם ירצה השם על פי מאמר זה עצמו) וזה נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה. דבר תורה דייקא כי הקידוש הוא בבחינת עסק התורה שעל ידי זה קוראין וממשיכין החיות לתוך המלכות כנ"ל ועל כן זוכין על ידי זה גם כן לאריכת ימים כנ"ל.
ועל כן אמרו רז"ל המתפלל בערב שבת ואומר ויכלו וכו' כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית.
כי מאחר שהחיות שנמשך מחי החיים יתברך הוא בבחינת למעלה מהמדות והוא טמיר ונעלם מאד על כן אפשר לכפור בכל ח"ו לומר שאין העולם מקבלים כלל חיות ממנו יתברך. ונמצא בטל כוונת הבריאה שהיתה רק בגין דישתמודעין ליה יתברך. על כן כשאומר ויכלו ומגלה שהשם יתברך ברא את הכל והחיות של כלל הבריאה הוא רק שמו יתברך שהוא בחינת שבת שמא דקודשא בריך הוא שזה בחינת ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה כי הוא קיום כל הבריאה.
ועל כן כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית מאחר שעל ידו נתגלה ההסתרה ונתהפך לדעת שהוא עיקר החיות של מעשה בראשית.
ועל כן המלאכים המלוים אותו אומרים עליו וסר עוונך וחטאתך תכופר. כי על ידי התגלות ההסתרות זוכה לתשובה שלימה ונמחלין כל עוונותיו כנ"ל. וזה לכו נא ונוכחה יאמר ה' אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וכו' היינו כי עיקר העון הוא עלי ידי התגברות החושך וההסתרה עד שנעשה לו כהיתר או כמישור גמור ח"ו. וזה בחינת על אמרך לא חטאתי. והויכוח הוא בירור הדברים בחינת התגלות ההסתרות ותיכף שנתגלין ההסתרות ויודע בידיעה אמתיית שחטא ופגם מאד ושב ומתחרט על זה באמת ומודה ואומר חטאתי ושוב לא אחטא עוד. אזי תיכף מוחלין לו כמו שמצינו אצל דוד המלך עליו השלום שאמר חטאתי ותיכף אמר לו הנביא גם ה' העביר חטאתיך וכו' וכמו שאמרו רז"ל. וזה בחינת לכו נא ונוכחה וכו' ותיכף שיתברר לכם החטא ותתגלה ההסתרה על ידי הויכוח אזי אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וכו'.
ועל כן מצוה לקדש על היין דווקא. כי שתיית יין מביא שכחה בבחינת פן ישתה וישכח מחוקק וכמבואר בליקותי תנינא סימן כ"ו. וזה בחינת ההסתרה ראשונה בחינת נעשה לו כהיתר שזה בחינת נשים לשון שכחה וכשישתה עוד יותר אזי מתגבר עליו ההסתרה שבתוך הסתרה עד שהכל דומה לו כמישור ח"ו וזה בחינת שנשו וקפצו וכו'. וזה בחינת (משלי כ"ג) אל תרא יין כי יתאדם כי יתן בכוס עינו יתהלך במשרים ופירש רש"י המרבה בשכרות כל העבירות דומות לו כמישור וכן אמרו רז"ל (יומא עד) אבל קידוש על היין הוא בחינת התגלות ההסתרות כמו שכתוב זכור את יום השבת זכריהו על היין וזכרון הוא היפך השכחה וההסתרה. וזה בחינת זכרו כיין לבנון (הושע יד) כי היין דקדושה הוא בחינת התגלות הדעת כמבואר בפנים בסימן כ' ועל ידי זה נתגלין ההסתרות ונתהפכין לדעת שזה בחינת אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו כנ"ל וזה שתירגם כחמר עתיק וכו' כי הדעת הזה הוא בחינת אריכות ימים שממשיך לתוך המלכות ואריכות ימים הוא בחינת עתיק כמובא לקמן בפנים סימן ס' במאמר פתח ר"ש. ועל ידי הדעת הזה נתגלין ההסתרות ואז התורה בעצמה מוכיחה אותם בבחינת אורייתא מכרזת קמייהו וכו' ומזה נמשך הרהורי תשובה שבאין לכל אחד מישראל על ידי קדושת שבת וכנ"ל כמה פעמים והכל מחמת שזוכין לשמוע אז קול הכרוז והקריאה והתוכחה של התורה הקדושה וזה בחינת הז' קולות שבמזמור לדוד שאומרין בכניסת שבת קודש ואמרו רז"ל שהם כנגד השבעה קולות של מתן תורה. כי בכניסת שבת נשמע לכל אחד כפי בחינתו קול הכרוזים של התורה הקדושה שהם מבחינת הקולות של מתן תורה ועל כן הם זיין קולות כי התורה כלולה משבע מדות. ועל כן עיקר זמן התגלות סתרי תורה הוא בשבת. כי על ידי התגלות ההסתרות שבתוך הסתרות נתגלין סתרי תורה כמובא בפנים.
ועל כן הכל מודים שבשבת ניתנה תורה כי אז נתגלין ההסתרות ונעשה מהם תורה שזה בחינת מה שהשיב משה רבינו עליו השלום להמלאכים למצרים ירדתם יצר הרע יש בכם קנאה יש בכם וכו' כי דייקא על ידי התגברות ההסתרות שהתגברו על ישראל בגלות מצרים וכן ברוחניות התגברות היצר הרע וכו' על ידי זה כשבא משה רבינו עליו השלום שהוא בחינת הדעת ונתגלו ההסתרות נעשה מזה תורה. שזה בחינת מה שהתחיל בדיבור ראשון של עשרת הדברות אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים היינו בחינת התגלות ההסתרות והזהיר תיכף על איסור עבודה זרה שעל ידי זה עיקר תוקף התגברות ההסתרות שבתוך הסתרות בחינת ואנכי הסתר אסתיר וכו' כי פנה אל אלקים אחרים והזהיר על שבועת שוא והזכרת שם שמים לבטלה. כי בהזכרת שם שמים קוראין את חי החים בשמו יתברך להמשיך ממנו חיות ועל כן צריכין ליזהר שלא להזכירו לבטלה ח"ו ומכל שכן שלא לישא שם ה' לשוא ח"ו. ואחר כך הזהיר על שבת שהוא שמא דקוב"ה שמצוה לזכרו בחינת זכור את יום השבת לקדשו בכדי להמשיך על ידו חיות דקדושה והתגלות הדעת שעל ידי זה נתגלין ההסתרות וזה בחינת ישמחו במלכותך שומרי שבת וכו' כי על ידי המלכות דקדושה שהוא בחינת קדושת שבת נתגלין ההסתרות ונעשה תורה שנקראת טוב בחינת אין טוב אלא תורה כמבואר בפנים. וזה עם מקדשי שביעי כולם ישבעו ויתענגו מטובך וזה שכתוב בהזהרת שבת אתה ובנך ובתך וכו' וגרך אשר בשעריך. כי קדושת שבת כולל כל המדות כולם כי הוא בחינת סוף מעשה בחינת המלכות שהוא בחינת סוף דבר והוא בחינת מאסף לכל המחנות כמבואר בפנים. וזה בחינת היראה של שבת בחינת מוראה של מלכות וזה בחינת ובני הנכר הנלוים על ה' וכו' כל שומר שבת מחללו וכו' והביאותים אל הר קדשי כי קדושת שבת כולל ומאסף לכל המדריגות כולם אפילו לאותם שהיו בבחינת הסתרה שבתוך הסתרה כנ"ל:
ומחמת שכנגד מלכות דקדושה יש מלכות הרשעה בחינת מלכות המן עמלק על כן אמרו רז"ל ויצאו מן העם ללקוט וכו' מיד ויבא עמלק. ועל כן היה עינו של המן הרשע רעה מאד בשבתות וימים טובים של ישראל ומסר אותם לפני המלך דדחי לכולא שתא בשבת היום פסח היום וכו' כמו שאמרו רז"ל. כי עיקר הכנעתו על ידי קדושת שבת ויום טוב וכמבואר גם בסימן קל"ה ובסימן ל'. ועל כן התחלת סיפור המגילה מענין הריגת ושתי (שעל ידי זה באתה אסתר לבית המלך ועל ידי זה דייקא היה מפלת המן) היה ביום השבת כמו שכתוב ביום השביעי כטוב לב המלך ביין וכו' ואמרו רז"לשהיה בשבת ונתן המן בעצמו דייקא עצה להרוג את ושתי כי בתוקף ההסתרות יש גם שם חיות אלקותו יתברך בבחינת ומלכותו בכל משלה. ועל ידי זה באתה אסתר לשם ונהרג המן אחר כך ונשברה ההסתרה ואחר כמה דורות נתגלה התורה שהיה מלובש בתוך גוף ההסתרה בעצמה עד שמבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק. ובכלל ישראל נתהפכה ההסתרה תיכף לתורה כי דייקא על ידי זה קבלו התורה מחדש כמו שאמרו רז"ל הדר קבלוה בימי אחשורוש. ומחמת שמלכות הרשעה בחינת המן עמלק הוא מאסף ממון. ואחר כך כשמתגבר מרדכי בחינת מלכות דקדושה הוא מוציא בלעו מפיו כי מוציא ממנו כל העשירות בבחינת חיל בלע ויקיאנו. ועל כן על ידי קדושת שבת זוכין לעשירות כנ"ל ונעשה מזה תורה שנקראת אשת חיל כמבואר בפנים. וזה בעצמו בחינת קדושת שבת שהוא בחינת אשת חיל עטרת בעלה וכו' כידוע בחינת כנסת ישראל יהיה בן זוגך וכמבואר לקמן בסימן רע"ז בפנים.
ולפי הגדלת הדעת כן הפרנסה בנקל וכן נתרבה הרחמנות והשלום ונתבטל הכעס והאכזריות. ועל כן בשבת אסור לטרוח שום טירחה עבור פרנסה וכמו שכתוב את אשר תאפו אפו וכו' וכתיב היום לא תמצאוהו בשדה רק מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת ומשבת נמשך שפע הפרנסה לכל ימות השבוע כמבואר בזוהר הקדוש וכן בשבת נתרבה השלום בחינת שבת שלום ונתרבה הרחמנות בחינת יכולה היא שתרחם וכן שבת הוא מלזעוק וכו' ורחמיו מרובין ושבתו בשלום (שבת יב) כי בשבת עולה הזעיר אנפין על הדיקנא דאריך אנפין שהם תליסר מכילין דרחמי כידוע. ועל כן יש ליזהר בטבילת המקוה לכבוד שבת. כי מקוה הוא בחינת שכל עליון ורחמים גדולים כמבואר בפנים ועל כן אכילת שבת הוא בבחינת מן כמובא שבשביל זה צריכין להניח הלחם בין שתי מפות זכר למן וכן מבואר בהגהת רמ"א סימן רמ"ב שנוהגין לעשות פשטידא זכר למן. כי מן הוא בחינת השכל עליון הנ"ל כמבואר בפנים. גם מ"ן ראשי תיבות מ'אמר נ'אמן בחינת מאמר פתוח נאמן פשוט שנפתח הדיבור ונתגלה הדעת ונתפשט נאמנותו יתברך שהוא יתברך מבטיח ועושה חסד וזה בחינת ודבר דבר הנאמר בשבת וכמבואר בזוהר הקדוש ששבת הוא בחינת הדיבור שזה בחינת מאמר פתוח ועל ידי זה נתפשט נאמנותו וחסדו יתברך שזה בחינת החסד עליון שנמשך ונתגלה בשבת כידוע.
וזה מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון כי בהשם הקדוש נגבל כביכול החיות מחי החיים כמבואר בפנים. והחיות הוא השכל. ובשבת נמשך ונתגלה חיות ושכל עליון מאד שהוא בחינת לשמך עליון. והשכל הזה נתגלה על ידי הדיבור של שבת על כן טוב אז להודות ולזמר לשמך עליון. להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות היינו התפשטות נאמנותו וחסדו יתברך כנ"ל. וזה מה גדלו מעשיך ה' בחינת התגלות המלכות שמקנן בעשיה. מאד עמקו מחשבותיך כי אז נמשך החיות לתוך המלכות והחיות הוא בחינת מחשבה כנ"ל איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת בפרוח רשעים וכו' היינו בשעת התגברות ההסתרה שאז שעתם של רשעים מצלחת והדעת דקדושה נעלם אז מאד. אבל באמת הוא להשמדם עדי עד ואתה מרום לעולם ה' כי בתוך ההסתרה בעצמה יש חיות אלקותו יתברך וכל הצלחתם של רשעים הוא רק בשביל מפלתם. וזה כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו וכו' כי כשנתגלה ההסתרה אזי נמשך מפלת הרשעים והצלחת הצדיקים ואז רואין למפרע שכל הצלחתן של רשעים הוא תכלית מפלתן כנ"ל. ומחמת שבשבת נמשך שלום כנ"ל על ידי זה נמשך רפואה כמאמר רז"ל שבת הוא מלזעוק ורפואה קרובה לבא ורחמיו מרובין ושבתו בשלום כי שלום הוא רפואה כמובא בפנים.
גם בשבת נדחה זוהמת הנחש ל"ט מלאכות עצבות רוח בחינת ביום הניח ה' לך מעצבך ומרגזך ומר העבודה הקשה כמבואר בזוהר הקדוש ואז נתחזק ביותר הרוח הדופק שבלב שהוא בחינת רוח הקדש כמבואר בפנים והולך ודופק ומנשב בכל האיברים ונמשך חיזוק ובריאות וחיות חדש על כל האיברים שבאדם על ידי קדושת נשיבת הרוח הדופק בהם שהוא בחינת רוח הקדש כמבואר בזוהר הקדוש מסוד רוח הקדש שנמשך על כל אחד מישראל בשבת וזה בחינת הנשמה יתרה שזוכה האדם בשבת בחינת נשמת רוח חיים. ומחמת שנחלש הרוח הדופק הנ"ל על ידי התגברות זוהמת הנחש ל"ט מלאכות עצבות רוח שבכל ימי החול שעל ידי זה נעשין האיברים כבדים ועל ידי זה נחלש הרוח הדופק עוד יותר עד שכמעט שהיה נפשו וחיותו דקדושה יוצאת מהאדם לגמרי אך על ידי שבתוך כך בא קדושת שבת. ועל ידי זה נכנע זוהמת הנחש וכו' כנ"ל על ידי זה חוזר ומבריא ומחיה את הרוח הדופק על ידי אנחה כמבואר בפנים. וזהו שאמרו רז"ל כיון ששבת וי אבדה נפש כי אם לא היה קדושת שבת אז היתה הנפש נאבדת לגמרי ח"ו. ואין האיש שם על לב ומרגיש כלל באבידת נפש ח"ו מחמת גודל התגברות זוהמת הנחש עצבות רוח. אך מחמת שעל ידי כניסת שבת קדש נכנעת הסטרא אחרא על ידי זה מזכיר כל אדם את עצמו באבידת נפשו בימי החול וגונח ומתאנח על זה מאוד וצועק מעמקות לבו וי אבדה נפש שזה בחינת האנחה הנ"ל בבחינת וימת מלך מצרים בחינת הכנעת הסטרא אחרא אז דייקא ויאנחו בני ישראל וכו' וכמבואר כעין זה בזוהר שמות. והאנחה הוא בחינת תוסף רוחם כמבואר לקמן בפנים בסימן ק"ט במאמר יש הבל וכו' ועל ידי זה נדחה ונפסק ממנו לגמרי בחינת העצבות רוח וזוכה לקבל תוספת רוח דקדושה על ידי שחוזר ומבריא ומחיה את בחינת רוח הדופק הקדוש ועל ידי זה בעצמו זוכה לנשמה יתרה וחיות חדש בחינת רוח הקדש שהוא בחינת רוח הבא מקודש כידוע שזה בחינת קדושת שבת שהוא בחינת קודש כידוע.
וזה וביום השביעי שבת וינפש ופירש רש"י וכל לשון נופש הוא לשון נפש שמשיב נפשו ונשמתו בהרגיעו מטורח המלאכה וכו' היינו כנ"ל כי על ידי טורח המלאכה רוחו ונשמתו מתקצרת שזה בחינת חלישת הרוח הדופק על ידי העצבות רוח של טורח המלאכה ועל ידי קדושת שבת חוזר ונתחזק הרוח הדופק כנ"ל שזה בחינת וינפש לשון נופש וכביכול הכתיב מנוחה לעצמו כמו שאמרו רז"ל. ועל ידי כל זה מזככין ומשפרין את השמים בחינת ברוחו שמים שפרה וזה בחינת השמים מספרים וכו' שאומרין בשבת וכמבואר בזוהר הקדוש תרומה דף קל"ו בגין דבהאי יומא מתעטרן שמים וסלקין בשמא קדישא יתיר משאר יומין. ושם מאי מספרים וכו' אלא דנהרין ונצוצין בנציצו דנקודה עילאה וכו' ונהרין בנהירו שלים ונצצי בנציצו שלים וכו'. ושם דף קל"ז ועל דא ביומא דא איתוסף נהירו בכלא כדקאמרן שמים נטלו ממקורא דחיי בקדמיתא וכו'. ואז זוכין הצדיקים הגדולים בנקל יותר לקבל דיבורים מן השמים. שזה בחינת מה שבכלל ישראל גם כן אמרו רז"ל הכל מודים שבשבת ניתנה תורה ונאמר על זה אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם וכו' ועל ידי זה נמשך קדושה גם על ששת ימי החול שהם בבחינת פירוד ומחלוקת שיהיה בבחינת מחלוקת לשם שמים שבאמת הוא אהבה ושלום גדול בחינת את והב בסופה שזה בחינת מחלוקת התנאים שבששה סדרי משנה שהם כנגד ששת ימי החול כמבואר בזוהר הקדוש והם בבחינת אלו ואלו דברי אלקים חיים. כי כל דבריהם מן השמים ואין לגנות את המקבל אף אם אין הלכה כמותו וזה שסיימו ששה סדרי משנה במאמר עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות היינו אפילו לאותו צדיק שאין הלכה כמותו. וזה שנאמר להנחיל אוהבי יש. כי כל מחלקותם הוא מחלוקת דרחימו ועל כן אהבה ושלום בסופה וכמבואר בזוהר הקדוש בראשית דף י"ז טזה שסיימו אחר כך לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום וכו' כי על ידי עסק התורה נתגלה הדעת ונמשך ברכה ושלום כנ"ל ואפילו המחלוקת שבתורה הוא גם כן אהבה ושלום גדול. ועיין תוספות יום טוב שפירש גם כן באופן מזה. ועל כן סוף ששת ימי המעשה הוא שבת שלום כמבואר בזוהר קרח קע"ו. וזה בחינת ההבדלה שמבדילין במוצאי שבת קודש שעל ידי זה ממתיקין בחינת המחלוקת של בחינת ששת ימי החול שיהיה לשם שמים וכמובן בזוהר בראשית דף י"ז הנ"ל.
וזה אם תשיב משבת רגלך היינו שעל ידי קדושת שבת ישובו ויעלו את הקדושה גם אותם שהם במדריגות נמוכות בבחינת התגברות ההסתרות והם בבחינת רגלין שעליהם נאמר רגליה יורדות מות כידוע. וזה א'ם ת'שיב מ'שבת ראשי תיבות אמ"ת בחינת עסק התורה שנקראת אמת כמו שאמרו רז"ל, כי על ידי עסק התורה נתגלין ההסתרות ונתהפכין לדעת כי אורייתא שמא דקוב"ה שחותמו אמת ועל ידי זה קורין את חי החיים לקבל ממנו חיים ואריכות ימים כי אמת סמנא דחיי כמו שאמרו רז"ל ושקולה שבת ככל התורה כי היא גם כן שמא דקוב"ה ובחינת אמת כנ"ל כמה פעמים ועל ידה מקבלין חיים בחינת טועמיה חיים זכו ועיקר החיות הוא חכמה ושכל שעל ידי זה נתגלין ההסתרות ועל ידי זה נמשך פרנסה גם כן. והפרנסה הוא בחינת רגלין כמבואר במקום אחר. וזה עשות חפצך ביום קדשי שיזהר מעשיית חפציו של חול שהם ל"ט מלאכות עצבות רוח וקראת לשבזת ענג לקדוש ה' מכובד. כי התגלות הדעת זה עיקר הענג והכבוד כנ"ל כמה פעמים.
וזה גם כן בחינת הסעודות של שבת שהם בחינת מן בחינת דעת והם עיקר ענג שבת כמו שאמרו רז"ל במקום ענג שבת יהא קריאה היינו קידוש במקום סעודה כנ"ל. גם השלום שנמשך על ידי הדעת הוא גם כן בחינת ענג וכבוד כמו שכתוב והתענגו על רוב שלום.
וכתיב כבוד לאיש שבת מריב וכבדתו מעשות דרכך ודרשו רז"ל שלא יפסיע פסיעה גסה שהוא בחינת רוגז ומחלוקת כמו שכתוב אל תרגזו בדרך ודרשו רז"ל שלא יפסיעו פסיעה גסה. גם הפסיעה גסה מבלבלת המחשבה מלעיין כמבואר בספר המדות. וזה בחינת פגם הדעת.
ממצוא חפציך ודבר דבר שלא ידבר שום דיבור מעשיית חפצים של חול. כי שבת הוא בחינת שלימות הדיבור דקדושה בחינת מלכות פה שעל ידו קורין את חי החיים בבחינת כי חיים הם למוצאיהם בפה דייקא.
כי עיקר התגלות הדעת על ידי הדיבור כנ"ל גם כי הדיבורים של שבת הן בחינת דיבורים מן השמים שנמשכין רק על ידי שנדחה זוהמת הנחש עצבות רוח הנאחז בעובדין דחול. ועל כן אפילו אנשים פשוטים שלא זכו גם בשבת לקבל דיבורים מן השמים. אף על פי כן צריכין על כל פנים ליזהר לדבר רק בחפצי שמים בכדי שלא לפגום על כל פנים בבחינת הדיבורים של שבת וזה אז תענג על ה' דא עתיקא קדישא היינו שזוכה לסתרי תורה שהם בחינת עתיק כידוע והן נמשכין דייקא על ידי התגלות ההסתרות כנ"ל.
והרכבתיך על במותי ארץ דא חקל תפוחין קדישין בחינת עליית המלכות עד חב"ד שהם שלש ראשונות שזה בחינת החיים ואריכת ימים שממשיכין לתוך המלכות ורז"ל דרשו שניצול משיעבוד מלכיות שנאמר ואתה על במותימו תדרוך היינו שנופל ונתבטל בחינת מלכות הרשעה מלכות המן עמלק כמו שאמרו רז"ל שאמר מרדכי להמן אבל בעכו"ם כתיב ואתה על במותימו תדרוך. והאכלתיך נחלת יעקב אביך דא זעיר אנפין בחינת עסק התורה שהוא עמודא דאמצעיתא שעל ידה ממשיכין החיות לתוך הימים והמדות עד שממשיכין על ידי זה אריכת ימים לתוך המלכות כנ"ל.
ורז"ל דרשו שזוכה לנחלה בלי מצרים היינו בחינת התגלות ההסתרות כל כך עד שנתגלה חיות אלקותו יתברך שמלובש בכל המדריגות כולם וכל ההסתרות שבתוך ההסתרות נתהפכין לדעת בבחינת כי אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' וכתיב כי מלאה הארץ דעת שזה בחינת נחלה בלי מצרים. גם בחינת התגלות הדעת של בחינת מחלוקת לשם שמים הוא בחינת נחלה בלי מצרים. כי הוא למעלה מבחינת גבולים ומצרים. כי אף על פי שזה אוסר וזה מתיר אף על פי כן אלו ואלו דברי אלקים חיים כידוע ועל כן עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות והן גם כן בבחינת נחלה בלי מצרים כמבואר בתוספות יום טוב שם. וזה כי פי ה' דיבר כי כל זה נמשך מבחינת התפתחות הדיבור דקדושה בשרשו שנמשך בשבת. שעל ידי זה נתגלה הדעת בבחינת מפיו דעת ותבונה ונתגלין ההסתרות ונמשך חסד ואהבה ושלום. עד שאפילו המחלוקת הוא גם כן אהבה ושלום כי הוא מחלוקת לשם שמים כי זוכין לקבל דיבורים מן השמים שזה גם כן בחינת כי פי ה' דיבר: