יקרא דשבתא
שבת הוא בחינת מתן בסתר על דרך שאמרו רז"ל מתנה טובה יש לי בבית גנזיי ושבת שמה וכו' ואמרו שם שכל המצוות ניתנו בפהרסיא ושבת ניתנה בצנעא. נמצא שבת הוא בחינת מתן בסתר וזה יכפה אף כי בשבת כל דינין אתכפיין ולא מתערין כלל כמבואר בזוהר הקדוש וזה שכתוב (יחזקאל כ) את שבתותי חללו ואומר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בם וכו' כי על ידי חילול שבת ח"ו נתעורר בחינת חרון אף ח"ו כי כל המחלל שבת בפרהסיא כאלו עובד עבודה זרה. וכן זמן שיש עבודה זרה בעולם חרון אף בעולם ח"ו. וגם כי על ידי קדושת שבת מכניעין כל הקליפות בפרט אותה הקליפה המבואר בפנים ימח שמה כמבואר בזוהר הקדוש ואז אין לה כח לינק מן הששה פאין שבאלף בית. אבל על ידי חילול שבת ח"ו נותנין לה כח לינק מן הפאין הנ"ל ונעשה מן הפא אף גם נמשך ח"ו בחינת אש אוכלתן המבואר בפנים. וזה שכתוב (ירמיה יז) ואם לא תשמעו אלי וכו' ולקדש את יום השבת והצתי אש בשעריה ואלה וכו' וזה שאמרו רז"ל אין הדליקה מצויה אלא במקום שיש חילול שבת.
וזה בחינת לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת ועל כן אז עיקר זמן הזווג דקדושה כי אז נכנעת הקליפה הנ"ל ואז הזווג בקדושה בבחינת זכו שכינה שרויה ביניהם. גם אמרו רז"ל המשמר שבת וכו' אפילו עבד עבודה זרה וכו' מוחלין לו. נמצא שנכפה ונתבטל על ידי זה החרון אף שבא על ידי עבודה זרה כנ"ל. גם שבת הוא בחינת תיקון הברית בחינת ברית עולם כמבואר במקום אחר. ואז עולין כל ניצוצות הקדושה שנפלו למקום שנפלו כידוע. וזה בחינת כי פי ה' דבר הנאמר בשמירת שבת כי אז נתתקנין הפאין שבאותיות הדיבור. גם ענג וכבוד שבת הוא בחינת דקה לעניים כנ"ל כמה פעמים: