יקרא דשבתא
מבואר לעיל מענין ההבלים דקדושה שיוצאים בשבת קדש וכבר ידוע גם כן מענין הנפש יתרה ונשמה חדשה שזוכה כל אחד מישראל לקבל בכל שבת כפי בחינתו של כל אחד ואחד. וכפי המבואר בפנים מובן ממילא שנכון להרהר בתשובה מאד בכל ערב שבת ולהתאנח מעומקא דלבא על כל מעשיו וענינים שאינם הגונים שעברו בכל ששת ימי המעשה ועל ידי זה בנקל לו יותר להפסיק עצמו מחבל הטומאה שנקשר בו על ידי ההבלים דסטרא אחרא הבל המה מעשה תעתועים שעברו עליו ח"ו בששת ימי המעשה ונקשר ונדבק מעכשיו אל החבל דקדושה שהן ההבלים דקדושה של שבת ואזי נעשה בריה חדשה ממש בגוף ונפש כמובן בפנים. וכן מובן מזה איך שצריכין ליזהר בשבת להיות בשמחה ולשכוח לגמרי בכל עמלו ויגונו ובכל חסרונותיו הגשמיים. כי אם יזכור בזה ויתאנח על צרכיו הגשמיים בשבת קדש יוכל לפגום על ידי זה בקדושת שבת. כי נפסק על ידי זה קצת מרוחניות קדושת שבת ונקשר בגשמיות ח"ו ועל כן אמרו רז"ל שיהיה בשבת כאלו כל מלאכתו עשויה וגם אמרו שאסור לבקש על צרכיו בשבת היינו כנ"ל. וזה בחינת שבת על שם כל אנחתה השבתי (ישעיה כא) כי נשבתין ונתבטלין כל מיני אנחות ודאגות גשמיות כי דביקין אז רק ברוחניות ובשמחה גדולה. כי צריכין לקבל קדושת שבת בשמחה ולב טוב כמבואר במקום אחר שגם היראה של שבת צריכה להיות בשמחה גדולה וכנ"ל כמה פעמים: