יקרא דשבתא
ע"י קדושת שבת זוכין לקבל גדולה שזה בחי' וגם האוהבים דבריה גדולה בחרו. ועיקר הגדולה הוא שפלות. וזה יהיה עיקר התחיה של לעתיד שיהיה נחיה ויקום בתחיה השפלות של כל או"א ועי"ז יהיה האדם בבחי' בלתי גבול ויהיה יכול להשיג תענוג עוה"ב הרוחני שהוא ג"כ בבחי' בלתי גבול ויחיה חיים נצחיים של עוה"ב שהם בבחי' בלתי גבול כמבפ"נ. וכמו כן לענין קדושת שבת שהוא מעין עוה"ב וע"כ ארז"ל נותנין לו נחלה בלי מצרים היינו בלי גבול ונאמר בו טועמיה חיים זכו היינו שזוכה לחיים נצחיים היינו שנחיה השפלות שעי"ז הוא בבחי' אין ואין לו שום גבול ויוכל עי"ז להשיג בחי' תענוג עוה"ב שהוא בחי' בלתי גבול כנ"ל. גם ע"י השבת זוכה כ"א כפי בחינתו לקבל התנוצצות המוחין כנ"ל כ"פ. והמוחין והדעת הן בחי' בנין ביהמ"ק כמבפ"נ וזה שנסמך שבת לבנין ביהמ"ק.
וכפי מה שמקבל התנוצצות המוחין כן זוכה לקבל גדולה. כי הגדולה בחי' מלכות הוא אסור וקשור ברהיטי מוחין בבחי' מלך אסור ברהטים ברהיטי מוחין.
וכל המוחין פרטיים הם מקבלין ממוח הכולל שהוא חכם הדור. וזה בחי' ויקהל משה את כל עדת ב"י. ואז ציום על מלאכת המשכן דאקרי נמי מקדש ועל הזהרת שבת וע"כ מצוה להקביל פני רבו בשבת כי ע"י שרבו החכם הכולל רואה אותו ומסתכל בו עי"ז מתנוצץ מוחו וזוכה לקבל קדושת שבת ביותר שזה בעצמו בחי' התנוצצות המוחין בחי' כי קדש היא שהם המוחין כידוע ועי"ז מקבל גדולה.
וע"כ מצוה בשבת לחדש חידושין דאורייתא כי ע"י התנוצצות המוחין הנ"ל זוכין לחדש בתורה כמבפ"נ. וע"כ הכל מודים שבשבת ניתנה תורה. וזה ג"כ בחי' הבושה והיראה הגדולה הנמשך על האדם בשבת בחי' ירא בשת ירא שבת. כי שבת אותיות בשת כמובא. כי ע"י חידושי וביאורי תורה הנ"ל נמשך בושה כמבפ"נ וע"י הבושה זוכין לתשובה שהוא ג"כ בחי' שבת כנ"ל כ"פ. ותשובה הוא בחי' חיים כ"ש והשיבו וחיו בחי' חיים נצחיים של עוה"ב בחי' שבת שנאמר בו טועמיה חיים זכו ועי"ז חוזר ונחיה וקם בתחיה השפלות של משה רבינו שמלובש בכל אבר ואבר של כ"א מישראל ועי"ז זוכין לענג שבת ענג עוה"ב שהוא בלתי גבול כנ"ל. וזש"כ (ירמי' יז) והיה אם שמוע תשמעון אלי וכו' ולקדש את יום השבת וכו' ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים וכו' היינו בחי' הגדולה והמלכות שזוכין לקבל ע"י התנוצצות המוחין של שבת כנ"ל. וזה בחי' הג' שבתות המובא בזוה"ק שבת עילאה שבת דיומא שבת דלילא. שבת עילאה הוא בחי' חכמה ובינה בחי' התנוצצות המוחין או אפשר כי שבת עילאה מורה על בחי' אור עוה"ב עצמו שמתנוצץ ומאיר בשבת קודש שהוא מעין עוה"ב. שבת דיומא זה בחי' תפארת שהוא בחי' התורה כידוע היינו בחי' החידושי תורה שזוכין עי"ז. שבת דלילא הוא בחי' מלכות בחי' הגדולה והמלכות שמקבלין עי"ז כנ"ל.
וזה אם תשיב משבת וכו' אז תתענג על ה' שיזכה לקבל ענג עוה"ב שהוא בלתי גבול. והרכבתיך על במותי ארץ בחי' הגדולה ומלכות שזוכין לקבל ע"י קדושת שבת. והאכלתיך נחלת יעקב אביך הוא בחי' היראה והשפלות שזוכה לקבל שזה בחי' נחלת יעקב שזכה לזה שזה בחי' עקב ענוה יראת ה' והשפלות הזה הוא בחי' חיים נצחיים כנ"ל. וע"כ ארז"ל יעקב אבינו לא מת.
וזשדרז"ל על זה שזוכה לנחלה בלי מצרים כי ע"י בחי' חיים נצחיים שנחיה השפלות הנ"ל עד שהוא בבחי' אין ובלתי גבול זוכה לקבל ענג שבת ענג עוה"ב שהוא בלתי גבול בחי' נחלה בלי מצרים כנ"ל. גם החידושי תורה הנ"ל הם בחי' נחלת יעקב בחי' מורשה קהלת יעקב. וזה והרכבתיך על במותי ארץ. ר"ל שיזכה לגדולה ומלכות והגדולה תהיה כלולה מענוה שזה עיקר הגדולה בחי' במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו כמבפ"נ ואז יש שלימות לשניהם וזשדרז"ל שניצול משיעבוד מלכיות היינו שאין להמלכות דסט"א שהן בחי' גאוה ועזות שום אחיזה בהגדולה והמלכות דקדושה מאחר שהיא כלולה עם ענוה ושפלות. וכן הענוה בשלימות ואינו בבחי' שפל ונבזה ועצל שעי"ז יכול להיות נכנע לפעמים לפני בעלי גאוה. וענוה כזו נקראת ענוה פסולה וחנופה כמבואר במ"א וזה נקרא ג"כ בחי' שיעבוד מלכיות דסט"א שמלכותם הוא רק ע"י עזות כשארז"ל גם כי כשהענוה אינה בשלימות הוא רק בבחי' מרה שחורה והמוח משועבד עי"ז בבחי' שיעבוד מלכיות וע"כ עיקר שלימות הענוה כשהיא כלולה עם הגדולה ומלכות דקדושה שזה בחי' שנחיה וקם בתחיה השפלות שבו בבחי' חיים נצחיים וזה והאכלתיך נחלת יעקב אביך הוא בחי' החידושי תורה כנ"ל.