יקרא דשבתא
עיקר זמן האבידות הוא בחול שזה בחי' כיון ששבת וי אבדה נפש. וכשמגיע קדושת שבת אז הרבה אבידות נמצאין ושבין ועולין למנוחתם שזה בחי' עליית הניצוצות הק' שעולין ע"י קדושת שבת. וזה בחי' התקיעות שהיו תוקעין בע"ש בחי' והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים וכו'. וזה שמובא (בשו"ע או"ח סי' שו) שמותר להכריז על האבידה בשבת.
סי' פט-הדעת משדך כל השידוכים שבת הוא בחי' דעת כנ"ל כ"פ. וקדושת שבת בעצמו הוא בחי' חתן וכלה כמבואר בתיקונים וכמו שאומרין באי כלה. ואז נגמר השידוך שבין ישראל לאביהם שבשמים כי הכל מודים שבשבת ניתנה תורה.
וע"כ ע"י קדושת שבת בפרט כשזוכין לשמוע חידושי תורה בשבת עי"ז זוכה למצוא זווגו ולשדך שידוכים טובים והגונים. וזה בחי' משארז"ל (שבת קנו ובשו"ע או"ח סי' שו) מותר לשדך התינוקות ליארס בשבת.