ירח האיתנים
ד"ה בר"ה אנו
בר"ה אנו עוסקין בבנין המלכו תשהוא בחי' התפלה ולהעלותה מהר ושדה לבחי' בית שזה סוד הנסירה לנסר אותה מבחי' אחור באחור שאז היא בסוד שדה ולהעלותה ולזווגה פנים בפנים שאז היא בסוד בית כמבואר בפירוש האריז"ל לסבא משפטים ובאשר מקומות, וזה בחי' יעקב כי יעקב קראו בית ועי"ז יש גם לעכו"ם השגה באלהותו ית' וכמבפ"נ, וזהו שאנו מתפללין אז הרבה על התגלות מלכותו ית' על כל העולם ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם וכו' וידע כל פעול כי אתה פעלתו וכו', וכן מתפללין על ביטול המלכות דסט"א ממשלת זדון שיניקתה מבחי' הבעלי גאוה שמונעין עליות התפלה מהר ושדה לבחי' בית כמבפ"נ, ומחמת שאנו עוסקין אז בענין זה ע"כ מתגבר אז הקיטרוג ביותר ממה שפוגמין במלכות דק' ע"י עון הגאוה שהיא עבודה זרה שעי"ז נותנין כח להמלכות דסט"א וגורמין חרון אף בעולם ח"ו ואז המלכות בבחי' רגליה יורדות מות ח"ו, כי כל המתגאה חכמתו מסתלקת ממנו והחכמה עיקר החיים וע"י הגאוה נותנין כח לסטרא דמותא ח"ו, וזה בחי' הג' ספרים שנפתחין אז צדיקים גמורים היינ ואותם שביטלו הגאוה לגמרי ועוסקין בעליית המלכות כראוי ע"כ נכתבים לאלתר לחיים בספר החיים שהוא בחי' המלכות כידוע וזוכין לחכמה ודעת שהוא עיקר החיים, רשעים גמורים שהם מסטרא דמותא ממש ע"כ נתכבים לאלתר למיתה, בינונים תלויים ועומדים עד יו"כ ואז אימא וברתא סלקין כחדא ונמשך הארה גדולה מבחי' בינה לבא שהוא בחי' שורש הרוח הקודש שבלב דנשיב בשית פירקין דרגלין ובשית פירקין דדרועין אל המלכות ואז נשלמת התפלה בשלימות גדול שזה בחי' החמשה תפלות של יו"כ ואז נמתקין כל הדינים וזוכין לסליחת עוונות, וע"כ גם הבינונים אם זכו לעשות תשובה בעשי"ת ועיקר התשובה הוא הכנעתה ולב נשבר באמת היפוך הגאוה וע"כ נכתבין גם הם לחיים, וזה בחי' יום תרועה יהיה לכם ומבואר בזוה"ק כי תרועה היא בחי' יעקב כי בזה מעוררין מדתו של יעקב להעלות המלכות לבחי' בית, גם ע"י התרועה נתבטל הגאוה והע"ז בבחי' בתרועה דאיהי רוחא איתעביר אל אחר ועי"ז נמתקין כל הקיטרוגים והדינים, ומחמת שעיקר בחי' התרועה דאיהי רוחא הוא אצל הצדיק הגדול במעלה שהוא בח' איש אשר רוחו בו וכמבפ"נ ע"כ החיוב אז ביותר לבוא על ר"ה אל הצדיק ולהתקרב אליו ולהתקשר בו בכדי להמשיך ממנו הארת הרוח הקודש שמבו עד שיזכה לבטל הגאוה בשלימות ולהמשיך בחי' הארת ידין ורגלין שיהיו כולם בבחי' חסדים ולבטל כל הקטרוגים ולהמתיק כל הדינים:
ד"ה וזה בחי'
וזה בחי' מצוות תקיעת שופר שבטבעו להחריד לב האדם ולהכניע ולהשפיל גאונו וזדון לבו של האדם כמובן בפסוקים הרבה, וע"כ השופר מצותו שיהיו של איל וכפוף ודרז"ל ע"ז כמה דכייף אינש דעתיה טפי מעלי כי העיקר הוא הכנעת הלב באמת, וע"כ מצותו בשל איל לזכור עקדתו של יצחק שפשט צווארו על גבי המזבח לישחט בשביל לקיים מצוות בוראו כי זה עיקר שלימות ההכנעה וביטול הגאוה עד שיהיה כאין ואפס ממש נגד רצון בוראו וימסור נפשו בכל עת על קדושת שמו ית', ומחמת שע"י התרועה נתבטל הע"ז שעיקר אחיזתה בבחי' רגלין בחי' רגליה יורדת מות אך אעפי"כ ממילא נעשה איזה פגם ח"ו גם בבחי' ידין וע"כ ע"י התרועה דאיהי רוחא בחי' הרוח שבלב העליון כביכול עי"ז נתעלין הרגלין בבחי' לבו נשא את רגליו וגם נתגלה הארת הידים, וממילא מובן כי בתחלה נתגלה הארת הידים שזה בחי' מחאת כפים מאחר שאין שם אחיזה להסט"א כ"כ, וגם כי הם סמוכין ביותר להרוח שבלב וכנראה בחוש שבשעת שמחה שנתעורר הרוח החיוני שבלב אזי בנקל וקרוב יותר שימחא האדם בכפים מחמת שמחה ממה שיתעורר גם לריקודין ברגין ממש, וזה בחי' שברים ותרועה שברים הוא גנוחי גנח שזה בחי' מה שמתאנח על פגם בחי' הידין שאין שם אחיזת הסט"א כ"כ רק אעפי"כ מתאנח וגונח על פגם ומיעוט הארתם ותרועה הוא יילולי ייליל בקולות קצרות ותכופות מחמת גודל הצער והכאב שזה כנגד בחי' פגם הרגלין שיש בהם אחיזה ביותר לסטרא דמותא ח"ו, ושניהם הם בחי' לב נשבר ונדכה בחי' רוח נשברה, ועי"ז בא אח"כ שמחה כמובא במ"א שאר לב נשבר בא שמחה שזה בחי' אשרי העם יודעי תרועה וסמוך לי' בשמך יגילון כל היום וע"י השמחה הבאה מהרוח שבלב עי"ז נתגלה הארת הידים ונתעלין הרגלין וע"כ שברים קודם לתרועה, וזהו שארז"ל כי תרועה מרמז על התורה כי התורה ג"כ כלולה מכל הבחינות הנ"ל כמבואר בפנים, ומחמת שעיקר המשכת תיקונים אלו הוא ע"י התקרבות אל הצדיק כנ"ל וההתקרבות אל הצדיק הוא בבחי' תקיעה פשוטה כמבואר בפרשת חצוצרות וכמובא לעיל וע"כ כל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה:
ד"ה וזה בחי'
וזה בחי' מלכיות זכרונות ושופרות, ומבואר בכוונות כי פסוקי מלכיות הוא להעלות נה"י דנוקבא בחג"ת דז"א שזה בחי' שעולין הרגלין בבחי' לבו נשא את רגליו ונעשין בבחי' חסדים שהם בחי' חג"ת כידוע ואז הרגלין הם בבחי' רגלי חסידיו המבפ"נ, ופסוקי זכרונות הוא להעלות חג"ת וכו' שזה בחי' התגלות הארת הידים המבפ"נ, ופסוקי שופרות הוא להעלות וכו' בנה"י דאימא ששם בחי' השופר הגדול (עיין סידור קול יעקב)היינו ששם שורש הרוח שבלב הנ"ל בחי' ורוח להולכים בה המבואר במ"א, וזה ג"כ בחי' השפוטה לפניה שמורה על ההתקרבות להצדיק וע"י הרוח הקודש שלו נשבר הרוח גבוה אל אחר שזה בחי' תרועה, ואח"כ תוקעין עוד תקיעה פשוטה כי אחר שנשבר הרוח גבוה זוכה להתקשר ביותר אל אור הרוח הקודש שבלב הצדיק, וזה שאמרז"ל אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם כי כ"ז אנו עוסקין בבנין המלכות דקדושה ולהעלותה מהר ושדה לבחי' בית, ואפשר שזה בעצמו כנגד הג' בחי' עליות הנ"ל, וזה זכרונות כדי שיבוא זכרוניכם לפני לטובה זה כנגד בחי' ההתקרבות להצדיק ועי"ז נשבר הרוח גבוה ונעשה שפל רוח ונמתקין כל הדינים ונזכרים לטובה שזה בחי' שבשפלינו זכר לנו. וע"כ מתפללין בהברכה זו לזכור לנו עקידת יצחק שעי"ז נמתק הדין בשרשו העליון ע"י חסד דאברהם שעי"ז עיקר תיקון המלכות כ"ש והוכן בחסד כסא, וע"כ אמר אז אברהם בהר ה' יראה כי אז התחיל המלכות לעלות לבחי' הר ה' ואח"כ ע"י יצחק עלתה לבחי' שדה עד שע"י יעקב עלתה לבחי' בית וזה שסיימו רז"ל ובמה בשופר כי ע"י שופר ממשיכין כל התיקונים הנ"ל, וע"כ בשבת שאז עולה המלכות ממילא בעליות גדולות ע"י סוד קדושת שבת בסוד אם תשוב משבת רגליך וכמבואר במ"א ע"כאין תוקעין אז שמא יבוא עי"ז לחילול שבת ואתי לאתויי ד' אמות ברה"ר ועי"ז יפגום ביותר בכל העליות הנ"ל, וע"כ בברכתשופרות מזכירין פסוקי שופרות של מתן תורה כי התורה כלולה מכל הנ"ל, ומתפללין שם על קיבוץ גליות והביאנו לציון עירך ברנה ולירושלים בית מקדשך בשמחת עולם כ יאז תעלה המלכות בשלימות עלייתה לבחי' בית שזה בחי' יעקב קראו בית שמרמז על בנין הבית שלעתיד, וזה בחי' זכרון תרועה הנאמר בר"ה ודרז"ל שזה כשחל ר"ה בשבת שאז מזכירין אבל לא תוקעין כי זכרון מרמז על הצדיק בחי' זכר צדיק לברכה שעל ידו זוכין לתרועה דאיהי רוחא כנ"ל וע"כ כשחל בשבת שהוא כנגד בחי' יוסף הצדיק כמבואר בזוה"קאנו חוששין שמא יבוא לחלל שבת ויפגום בכל התיקונים הנ"ל וע"כ מזיכירן אבל לא תוקעין:
ד"ה ועל כן
ועל כן נוהגין לילך בערב ר"ה להתפלל על קברי צדיקים כי כל צדיק אמיתי יש בו מבחי' משה רבינו ע"ה כמובן בדבריו ז"ל בכמה מקומות וע"כ כמו שקברו של משה מבטל כח הע"ז של פעור וממתיק החרון אף שנתעורר עי"ז כמו כן גם קברי שאר הצדיקי אמת הגדולין במעלה יש להם מבחי' זאת וע"כ הולכין בערב ר"ה על קברי צדיקים לעורר אותם שיתפללו ג"כ בעדינו לבטל הגאוה והע"ז ושיתביטל החרון אף ויומתקו כל הדינים מעלינו, וזה בחי' הקיצו ורננו שוכני עפר ודרז"ל אלו שנעשו שכנים לעפר בחייהם היינו שהיו ענווים ושפלים וזכו לשבר הגאוה בשלימות בחייהם בבחי' תרועה הנ"ל צדיקים אלו יש להם כח לבטל סטרא דמותא גם אחר הסתלקותם אדרבא גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם ולדמו רז"ל דבר זה ממה שנגעו עצמות אדם מת בעצמות אלישע וקם בתחיה והלך לו כי הצדיק הוא איש אשר רוח בו והוא קוצא דאות ד' שממנו נמשכין ד' רוחות כ"ש מארבע רוחות בואי הרוח ופסוק זה נאמר לענין המתים שהחיה יחזקאל, וזה שארז"ל למה נסמכה פרשת פרה לפרשת מיתת מרים לומר לך וכו' כך מיתתצדיקים מכפרת כי הצדיקים במיתתם דייקא ממתיקין הדינים בשרשם ומבטלין עי"ז סטרא דמותא שזה ג"כ בחי' טהרת הפרה אדומה כידוע, וע"כ נקבע ר"ה בר"ח שאז נמשך בחי' תיקון המלכות בחי' ושדר לי' סימנא דוד מלך ישראל חי וקים שארז"ל וכמובא, וגם ר"ה הוא יםו ראשון לעשי"ת וע"כ נקבע בר"ח שאז הוא שורש התשובה כמבפ"נ:
ד"ה ואח"כ עוסקין
ואח"כ עוסקין בתשובה בכל עשי"ת וע"י כל זה מתקנין כל הפגמים שפגמו בבחי' המלכות דק' ומעלין אותה מבחי' רגליה יורדת מולת, כי ע"י תשובה זוכין לחיים כ"ש שובו וחיו וכתיב כי לא אחפוץ במות המת כ"א בשוב רשע מדרכו וחיה, עד שביו"כ נמתקין כל הדינים בשרשם ע"י הארת אימא עילאה ששם שורש הרוח דקדושה הנ"ל, וע"כ נקרא יו"כ יום חתונתו זו מתן תורה היינו הלוחות שניות שניתנו בו שהם כלל התורה שהוא בחי' הארת הרוח הנ"ל בבחי' ידין ורגין שהם בחי' מרדכי ואסתר שעי"ז נעשה יחוד קוב"ה וכשכינתיה בחי' השוו אשה לאיש המבפ"נ וזה בחי' חתונה, וביום שמחת לבו זה בנין ביהמק"ד בחי' חנוכת הבית שהיה ביו"כ כיאז עולה המלכות בשלימות מבחי' הר ושדה לבחי' בית, וזהו שדרז"ל יום כפורים שנמשך ביו"כ בחי' הארת פורים כי כל התיקונים הנ"ל נמשכין בפורים כמבפ"נ נמשכין ג"כ ביו"כ, וע"כ קורין בו ג"כ מענין מיתת בני אהרן ולמדו רז"ל מזה ג"כ שמיתת הצדיקים מכפרת היינו כנ"ל:
ד"ה ואחר יו"כ
ואחר יו"כ מתחילין החסדים ליכנס כי כשנתבטל הע"ז ונמתק החרון אף ונתרבה האמונה בעולם עי"ז נמשכין חסדים בעולם בבחי' להגיד בבוקר ואמונתך בלילות וכתיב זכר חסדו ואמונתו וכו', עד שביום ראשון של סוכות נכנס החסד הגדול הפנימי וכן של המקיפים ואז נכנסין לסוכה שמרמזת לבינה עילאה ששם שורש הרוח הנ"ל וכן למלכות סוכת דוד שהיא בחי' התפלה וכן הבית המקדש נקרא סוכה כ"ש ויהי בשלם סוכו וכו', ואז השמחה גדולה מאד ובשמחת בית השואבה היו מרקדין ושואביןממנה רוח הקודש כי כל השמחה והריקודין נמשכין מבחי' רוח-הקודש הנ"ל, ובחי' סוכה הוא אותיות כ"ו ה"ס בחי' יחוד קוב"ה ושכינתיה בחי' השוו אשה לאיש הנ"ל, וע"כ מקריבין אז שבעים פרים כנגד האומות כי ע"י כל הנ"ל גם העכו"ם מכירים ויודעים גדולתו ית' כמבפ"נ שזה ע"י בחי' יעקב שנאמר אצלו ויעקב נסע סוכותה בחי' סוכות הנ"ל ויבן לו בית כי העלה המלכות לבחי' בית כנ"ל:
ד"ה וזה בחי'
וזה בחי' הד' מינים שלוקחין אז ושמחין בהם כ"ש ושמחתם לפני ה' א', פרי עץ הדר זה בחי' מלכות בחי' הדר מלכות בחי' וכבוד הדר מלכותו, כפות תמרים זה בחי' הצדיק בחי' צדיק כתמר יפרח שעל ידו עיקר עליית המלכות שהיא בחי' התפלה, ענף עץ עבות כנגד חג"ת בחי' ידין, ערבי נחל כנגד נצח הוד בחי' רגלין, וכן מבואר שהם כנגד כל הבחינות הנ"ל זדעיר אין כאן מקום לבאר בזה, ורז"ל דרשו פרי עץ הדר זה אברהם וכו' שהוא היה הראשון שתיקן תפלת שחרית ועסק בתפלה להעלות אותה וקרא למקום התפלה הר, כפות תמרים זה יצחק וכו' שקראו שדה, ענף עץ עבות זה יעקב וכו' שקראו בית, וערבי נחל זה יוסף וכו' בחי' הצדיק איש אשר רוח בו שעל ידועיקר עליות התפלה והמשכת כל התיקונים הנ"ל, ועוד דרשו שפרי עץ הדר זו שרה שהיא בחי' מלכות כידוע ועליה נאמר השב אשת האיש המבפ"נ, כפות תמרים זו רבקה וכו' שהיא מבחי' בינה בסוד ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה בחי' בן ארבעים לבינה (עיין ליקוטי תורה להאריז"ל) ובינה לבא ששם שורש הרוח הקודש הנ"ל וע"כ נולד ממנה יעקב שהוא בחי' תרועה דאיהו רוחא שמבטל כח הע"ז והגאוה של מלכות דסט"א בחי' עשו, וענף עץ עבות זו לאה שעומדת נגד חג"ת כידוע, וערבי נחל זו רחל שעומד כנגד נה"י, ועוד דרשו שמרמזין הד' מניים על הסנהדרין וכו' כי הם יושבין על המשפט וכמובא גם בפנים פסוק זה, ועוד דרשו שזה בחי' כל עצמותי תאמרנה וכו' שזה בחי' שלימות התפלה, וזה שאמרו אתרוג דומה ללב ששם משכן הרוח דנשיב בידין וברגלין, לולב דומה לשדרה שהוא בחי' הצדיק חי עלמין שהוא איש אשר רוח בו שעוסק להמשיך בחי' הרוח הזה, הדס דומה לעינים שהיא בחי' התורה שבנגלה שהיא בחי' עין בעין כמבפ"נ שהיא בחי' ידין, ערבה דומה לשפתים שהם בחי' נצח והוד העליונים בחי' רגלין בחי' נסתר כמבפ"נ, וע"כ מסיימן ההושענות שאומרין עם הד' מינים למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלהים וכו' כי ע"י המשכת התיקונים הנ"ל אז ימכירין אפי' העכו"ם בגדולת הבורא ית':
ד"ה ואח"כ זוכין
ואח"כ זוכין לשמיני עצרת ואז זווגא דמטרוניתא פניפ בפנים שאז המלכות בבחי' בית כנ"ל בשם כתבי האריז"ל, ואז מסיימין התורה בלמ"ד ומתחילין בבי"ת שזה מרמז שהתורה היא בחי' לב ששם משכן הרוח דנשיב בידין ורגלין בחי' הרוח הזה, הדס דומה לעינים שהיא בחי' התורה שבנגלה שהיא בחי' עין בעין הרוח חיים שבתורה ע"י הצדיק שהוא איש אשר רוח בו, ועי"ז נעשה בחי' ריקודין והמחאת כף וע"כ כל ישראל שמחין אז הרבה בריקודין והמחאת כף הרבה מאד, וזה בחי' מה שמובא בכוונות כי אז הנוקבא עוצרת הטיפה שלא תפיל היינו כי אז משפיע הצדיק ומזריע ומאיר בלב ישראל הארת הרוח הקודש שבו באופן שתתבטל מהם הגאוה לגמרי ואז בטוחים שלא יפלו ממדריגתן לעולם, כי עיקר הנפילה של האדם הוא ע"י גדלות כמבואר במ"א, וזה בחי' בנין הבית שלעתיד שלא יפול ולא יחרב לעולם, וזה בראשית ברא אלהים את השמים שהן בחי' ידין בחי' כי אשא אל שמים ידי כמבואר במאמר ביכורים הסתרה סי' נ"ו וע"פ פשוטו ג"כ כי שמים הם בחי' אש ומים מעורבין שזה בחי' חג"ת בחי' ידין, ואת הארץ בחי' רגלין בחי' והארץ הדום רגלי, והארץ היתה תהו ובוהו וכו' בחי' הארבע מלכיות בחי' גאוה דסט"א שעיקר אחיזתן בבחי' רגלין בחי' ארץ, והתיקון הוא ע"י ורוח אלהים מרחפת על פני המים זה בחי' הרו חהקודש הנ"ל הגנוז בהתורה שנמשלה למים, רק עיקר הארת הרוח הנ"ל מקבלין ע"י הצדיק שהוא איש אשר רוח בו וזה שדרשו ורוח א' מרחפת דא רוחו של משיח שנאמר בו ונחה עליו רוח ה' וכו' זה בחי' הצדיק הדור הגדול במעלה שהוא בחי' משה משיח כנ"ל, ואז ויאמר א' יהי אור ויהי אור שני פעמים או"ר הוא בחי' בי"ת כמובא בכתבים כי עי"ז עולה המלכות לבחי' בית כנ"ל, וזהו שארז"ל בזכות ולקחתם וכו' אני נגלה לכם ראשון זה בחי' התגלות הבורא ית' לישראל בהתגלות גדול עד שעי"ז ידעו הכל את ה ', ופורע לכם מן הראשון זה עשו שממנו יצא עמלק והמן שהו אבחי' גאוה מלכות דסט"א, ובונה לכם ראשון זה בית המקדש היינו עליות התפלה לבחי' בית, ומביא לכם ראשון זה מלך המשיח שהוא יזכה לבחי' רוח הקודש הנ"ל, בשלימות שעי"ז נתתקן הכל כנ"ל: