זמרת הארץ
ארץ ישראל היא בחינת שבת ובחינת ברית כנ"ל כמ"פ. וע"כ לא נכנסו ישראל לא"י עד שהי' להם מילה ופריעה זה בחינת היום גלותי את חרפת וכו'. כי אי אפשר ליכנס לארץ ישראל ולהיות קבוע בקדושתה עד שמכניעין תחלה הבחינת שלש קליפות טמאות שהם בחינת ערלה בחינת חרפה. וע"כ א"י היא אחת מג' דברים שבאים ע"י יסורים. כי גם היסורין הם בחי' חרפה בחי' חרפה שברה לבי וכמובא במאמר חותם בתוך חותם סי' כ"ב שבכל יסורי העוה"ז יש בהם צער הבושה וכשזוכין לקבל היסורין באהבה שזה בחינת הנעלבים וכו' ושמחים ביסורין ועושים מאהבה. אז מאיר עליהם הארת בחינת חשמל ונוגה נכלל בקדושה ויורד שלהובא דאשא (מבחינת אור האהבה הזאת בחי' כי עזה כמות אהבה וכו' רשפיה רשפי אש שלהבת י'ה שזה סוד האי שלהובא דאשא כמבוא' בכתבי האריז"ל) ואז נדחין הג' קליפות טמאות ונכנעין לגמרי שזה בחי' מילה ואז יכולין לזכות לקדושת ארץ ישראל כנ"ל. וזה שכתוב (תהלים ס"ט) אתה ידעת חרפתי ובשתי וכו' חרפה שברה לבי וכו' וסים כי אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשו וכו' ואוהבי שמו ישכנו בה. וכן אמרו רז"ל לאוהבי ולשומרי מצותי אלו הדרים בא"י ומוסרים נפשם ל כל המצות וכו' (הובא בשער החצר רפ"ח. ועי' שם גם בסי' כ"ג כ"ד). וזה שמובא בכונת לומר בשעת רחיצת חמין בערב שבת (שזה סוד האי שלהובא דאשא) פסוק והי' הנשאר בציון והנותר בירושלים וכו' וכן אם רחץ ד' את צואת בנות ציון וכו. כי כ"ז שייך גם לקדושת א"י כנ"ל. ואולי י"ל שזה סוד מה שמבואר (יהושע יו"ד) ויהי כשמוע וכו' כי השלימו יובי גבעון את ישראל ויהיו בקרבם וכו' ויאספו ויעלו חמשת מלכי האמורי וכו' ויחנו על גבעון וכו' ויעל יהושע וכו' ויכס מכה גדולה בגבעון וכו' וד' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים (ואמרו רז"ל שהם מאבני הברד שהיו במצרים בימי משה ושם נאמר ואש מתלקחת בתוך הברד וכו') זה בחינת השלהובא דאשא היורד מן השמים להכניע הקליפות. אז ידבר יהושע וכו' ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום וכו'. וידום השמש וכו' עד יקום גוי אויביו וכו'. כי זה בחינת ואוהביו כצאת השמש בגבורתו המבואר בפנים. ויתכן עוד יותר לפי מה שארז"ל בפרקי דר"א שזאת המלחמה היתה בערב שבת שאז הוא הזמן שיורד השלהובא דאשא הנ"ל. ואז אמר יהושע שמש בגבעון דום כנ"ל: