סימן מ'-בענין ספרי המחקרים

מבואר כבר כמה פעמים כי א"י היא בחי' אמונה ואמונה היא לידע ולהאמין כי כל העולמות נאצלו ונבראו ונוצרו ונעשו מאין ליש ובשורש כולם הכל אחד וכו' שזה בחי' גלגל החוזר כמבואר בפנים. וע"כ המקום הראשון שנכנסו לא"י שקראו שמו גלגל כמש"כ (יהושע ה') ויקרא שם המקום ההוא גלגל וגו'. והגם כי שם מבואר שנקרא כן על שם היום גלותי את חרפת מצרים וגו'. כבר פירשו המפרשים דרצ"ל האמונות הנפסדות שהיו במצרים. ולפי דרכנו י"ל כי החקירות וחכמות חצוניות המיוסדות על הנהגת הטבע וכופרים בהשגחת רצונו ית' וסוברים שהכל מתנהג רק ע"פ מערכת המזלות הם בחי' חרפה בחי' כי חרף מערכות אלקים חיים הנאמר בגלית. כמובן בלקות"נ סי' ד' מ אמר ואת העורבים. גם כי החכמות חצוניות הנ"ל הם באים מבחי' מותרות ופסולת וכו' כמובאר בלקו"מ קמא סי' ס"ד מאמר בא אל פרעה. ומותרות היא בחי' ערלה שהיא בחי' חרפה כמש"כ כי חרפה היא לנו. וזה בחי' חרפת מצרים. כי מצרים היו בטוחים בעצמן בכח המזל שלהם שהוא הראשון שבשנים עשר מזלות. והשי"ת שידד הטףבע וביטל מערכת המזלות והראה להם כי גלגל החוזר בעולם עליונים ירדו למטה ותחתונים למעלה. וזה שנסמך לזה ויחנו בני ישראל בגלגל ויעשו את הפסח וגו'. כי כל ענין הקרבן פסח מורה על זה כידוע. וע"כ כל י"ד שנה של כיבוש וחילוק א"י הי' המשכן שהיא ג"כן ביהמ"ק עומד בגלגל כמבואר בזבחים וברמב"ם (הל' בית הבחירה פ"א). כי עיקר בחי' גלגל החוזר הנ"ל הוא בביהמ"ק כמבואר בפנים. וע"כ כשפגמו ישראל בירושת א"י נאמר (שופטים ב') ויעל מלאך ד' מן הגלגל (דייקא) אל הבוכים והוכיחם ע"ז. ומחמת שתחלת יציאת הבריאה מכח אל הפועל הי' ע"י בחי' היולי שהיא בחי' חכמה כמבואר בפנים. וארץ ישראל היא ראשית נקודת הבריאה כנ"ל כמ"פ. ע"כ אוירא דא"י מחכים. ושם נכללין שאר הג' בחינות ג"כ שהם מלאכים גלגלים שפלים היינו בני אדם. ע"כ בתחלת כיבוש א"י נאמר ויהי בהיות יהושע ביריחו וגו' כי שר צבא ד' אני עתה באתי. היינו המלאך שבא לעזור להם במלחמה. וכן כמה פעמים כמש"כ ויצא מלאך ד' ויך במחנה אשור. ובמלחמת סיסרא כתיב מן השמים נלחמו הכוכבים וגו'. היינו הכוכבים שבגלגלים הנ"ל. ונצחון המלחמה עצמה הי' בין בני אדם השפלים שישראל נלחמו עם העכו"ם ונצחום. וכל אלו הנ"ל היו בעזרתם. היינו בחי' היולי נבדל גלגל שפל המבואר בפנים. והכל הי' רק הכח ורצון האחד הפשוט ית' שממנו ית' שורש הכל. שזה בחי' גלגל הוא החוזר בעולם. שנתגלה ע"י קדושת א"י וביהמ"ק כנ"ל:

ובזה יש לפרש קצת דברי המדרש הביאו הכותב בהקדמה לעיין יעקב וזה לשונו: בן זומא אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא שמע ישראל וגו'. בן ננס אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא ואהבת לרעך כמוך. בן פזי אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא את הכבש האחד תעשה בוקר וגו'. עמד ר' פלוני על רגליו ואמר הלכה כבן פזי. דכתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגו' עי"ש מה שפי' הכותב בזה. ולפי הנ"ל מבואר קצת. כי ענין זה של בחי' גלגל החוזר. היינו להאמין כי בשורש הכל כולו אחד וכו' כמב"פ. זה יסוד כל התורה. כי עי"ז מאמינים שבאיזה חטא ופגם של האדם השפל פוגם כביכול בכל העולמות וגורם רעה לעצמו ולאחרים ח"ו. וכן ג"כ להיפוך. כי באיזה מצוה ודבר טוב גורם תיקון בכל העולמות וממשיך טובות גדולות לעצמו ולכל העולם כולו וכמו שאמרו רז"ל. מה שאינו כן סברת חכמי הטבע שהכל קבוע במקומו ועל יסוד הנהגת הטבע ח"ו. זה סותר כל פינות תורתינו הק' רח"ל. וע"כ אמר בן זומא שפסוק שמע ישראל שמבואר בו אמונת היחוד כולל כל התורה היינו כנ"ל. ובן ננס אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא ואהבת לרעך כמוך. כי לכאורה איך אפשר לקיים זאת הלא אדם קרוב אצל עצמו ואיך אפשר לאהוב את חבירו כעצמו ממש. אך מחמת שבאמת בהשורש הכל אחד (לבד מהעכו"ם והסט"א שמפרידין ומנתקין עצמן מן האחדות. וגם בזה א"י לבאר כל כך על דרך מאמר הכתוב בכל מקום מוקטר מוגש לשמי וגו'. ע"כ באמת כתיב כי אז אהפוך אל כל העמים וגו' לקרוא כולם בשם ד') אבל נפשות ישראל נכללין באמת כולם באחדותו הפשוט ית' עד שזוכין עי"ז לאהבת ד' באמת וגם לאהבת חברים באמת. עד שהם בבחי' אחדות לגמרי. כי אהבה בגימט' אחד כמובא. ועי"ז בעצמו נתגלה אחדותו הפשוט ית' למעלה ג"כ בבחי' אתה א' ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. וכמבואר בלקו"מ תנינא סי' ב' מאמר ימי חנוכה. וע"כ פסוק זה כולל יותר. כי זה נראה בחוש יותר וממשיכין בחי' אמונה האחדות בפועל ג"כ במעשה ובמדות. ועי"ז נתגלה ממילא אחדותו הפשוט ית'. וזה ואהבת לרעך כמוך אני ד'. שהוא האחד הפשוט ית' המהוה כל ההויות כולם. בן פזי אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא את הכבש האחד תעשה בבוקר וגו'. כי מפסוק זה מובן שאחדותו הפשוט ית' סובב וכולל גם המדריגות התחתונות לגמרי כביכול אפי' בהמות עד שנכלל האדם עם הבהמה בקדושה עליונה באחדות א'. וכשמקריבין הבהמה הוא כאלו נקרב האדם בעצמו. בבחי' אדם כי יקריב מכם קרבן לד' מן הבהמה וגו' כמו שאמרו רז"ל. והקרבן הוא אשה ריח ניחוח לד' ועולה וחוזר ונכלל עד למעלה למעלה כביכול. וכמבואר בזוה"ק גודל התיקונים שנעשים למעלה ע"י הקרבנות בפרט קרבן התמיד. ובזה מדוקדק לשון את הכבש אחד. ודקדקו רז"ל אם נאמר כבש למה נאמר אחד. אך זה לרמז כי גלגל הוא החוזר בעולם ובשורש הכל כולו אחד וכנ"ל. וזה כעין שדרשו רז"ל ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. ופירש"י לפי סדר לשון הפרשה הי' לו לכתוב יום ראשון וכו' למה כתב אחד לפי שהי' הקב"ה יחיד בעולמו היינו כנ"ל. כי גם אור וחושך שהם לכאורה שני הפכיים לגמרי הכל הוא מן האחד הפשוט ית'. וע"כ כתיב לעתיד והי' יום אחד יודע לד' אשר הוא לא יום ולא לילה וכתיב והי' לעת ערב יהי' אור בחי' גלגל החוזר הנ"ל. עמד ר' פלוני על רגליו ואמר הלכה כבן פזי דכתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגו'. היינו שהראה השי"ת למשה רבינו ע"ה המשכן שלמעלה עם כל כיון ואעפ"כ הניח אותו וירד והשכין שכינתו כביכול בהמשכן של מטה וכמו שדרשו רז"ל. כי מחמת שלמטה יכולין לטעות ח"ו כסברת חכמי הטבע ח"ו ולהיות נפרדים מאחדותו הפשוט ית'. ע"כ הראה השי"ת למשה בחוש ממש בחי' עליונים למטה ותחתונים למעלה שזה הי' העיקר בביהמ"ק ובמשכן. וזה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגו'. וגם כי מאחר שצריכים לעשות המשכן של מטה ממש כתבנית המשכן של מעלה. נראה בחוש שהכל אחדות אחד כי ד' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד ממש רק אחדותו ית' כולל הכל. וגם כי ציורא דמשכנא כציורא דעובדא דבראשית כמבואר בזוה"ק. נמצא כשהראה השי"ת למשה את תבנית המשכן של מעלה הראה לו ציור של כל מעשה בראשית בשרשן וצוה לו לעשות המשכן כתבנית זה. ובמשכן כתיב והי' המשכן אחד. כי כל מעשה בראשית נכללין באחדות אחד בבחי' גלגל הוא החוזר כנ"ל אשר זה יסוד הכולל כל התורה הק' כנ"ל. (וממילא מובן כי א"א להאריך בענין זה). וסמוך לפשוטו ביותר נראה לפרש. כי כל התנאים האלו כונתם לבאר מספוקי התורה איך שכל ישראל הם בחי' אחדות ממש. וע"כ בן זומא דרש מפסוק שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד. ומאחר שהשי"ת הוא אחד ואנחנו זכינו לקבל על עצמניו אלקותו יתברך ולהאמין באחדותו ית' שזה בחי' ד' אלקינו (דייקא)ד' אחד. עי"ז נכללין כל ישראל כאחד באחדות ממש. שזה בעצמו כלול ג"כ בתיבות שמע ישראל. כי מעוררין וכוללין כל ישראל ביחד לענין זה לקבל על עצמינו אמונת היחוד. וזה ג"כ שמע מלשון אסיפה וקיבוץ כמו וישמע שאול וגו' כמובא. בן ננס אומר ואהבת לרעך כמוך כולל יותר. כי הלא בזה נראה האחדות של ישראל בפועל ממש במעשה ובמדות. בן פזי אומר את הכבש אחד כולל יותר. כי המקרא מדקדק בכונה בתיבת אחד להורות כי כל ישראל הם אחדות אחד ממש. ומקריבין בכל יום קרבן התמיד בעד כלל ישראל כבש אחד בבוקר והשני בין הערבים והם מכפרים עלח כלל ישראל כמו שאמרו רז"ל ומזה מבואר כי כולם הם אחדות אחד ממש. עמד ר' פלוני על רגליו ואמר הלכה כבן פזי. שנאמר ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגו'. כי אמרו רז"ל ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר אלא בתוכם. מלמד שהקב"ה משרה שכינתו בתוך לבו של כל אחד מישראל. ותיכף אחר פסוק זה כתיב ככל אשר אני מראה אותך וגו'. ומזה נראה שכמו שהמשכן נאמר בו והי' המשכן אחד. אע"פ שהי' מחולק לקרשים ואדנים ויריעות וכלים הכל הי' אחדות אחד והכנה להשראת שכינתו ית'. כמו כן כל ישראל אע"פ שמחולקים בגופותם והשי"ת משרה שכינתו בתוך לבו של כל אחד אבל כולם הם אחדות אחד ממש. וכלל כולם הם בבחי' המשכן ששם שורה שכינתו ית' כביכול בחי' ושכנתי בתוכם וכנ"ל. וכלל כונת התנאים הנ"ל נראה שבאו ליישב מה שהשי"ת זיכה את ישראל בתרי"ג מצות ויש בהם ממצות הרבה שלאו כל אחד יכול לקיימם. כגון מצות כהונה ולויה בכורה ויבום ועוד כיוצא בזה. כמו שדקדקו הקדמונים ז"ל בענין זה. ע"כ דרש בן זומא מאחר שכל מצותך אמונה. נמצא שיסוד כל התורה היא אמונת היחוד. ועי"ז נחשב לכל אחד מישראל כאילו קיים כל מצות התורה מאחר שכולל עצמו עם כל ישראל באמונה היחוד שהיא יסוד הכל. וגם כי התופס בחלק מן האחדות כאילו תופס בכולו כמובא. בן ננס אומר שפסוק ואהבת לרעך כמוך כולל יותר. כי מזה נראה בחוש ממש האחדות שבין ישראל. וזה מקיים מצוה זו. וזה מקיים מצוה זו. ונחשב כאילו כל אחד קיים את כולם. בן פזי אומר שפסוק את הכבש אחד כולל יותר. כי מזה נראה שיותר בחוש שכל ישראל הם כאיש אחד ומתכפרין בכל יום בכבש אחד בבוקר ובערב. וזה שאמר הלכה כבן פזי הוא ג"כ על דרך זה. כי כל אחד מישראל מחויב לעשות משכן להשראת שכינתו ית'. ובזה שכ"א יש לו איזה חלק בהמשכן נחשב כאליו הוא בנה את כל המשכן והשי"ת משרה את שכינתו בו. ולא עוד אלא אדרבא דייקא ע"י שהמשכן נבנה מנדבת לב של כלל ישראל עי"ז דייקא שוכן בו השי"ת. כמש"כ ועשו לי מקדש שכולם ישעשו מקדש אחד דייקא. כי כלל ישראל כולם דייקא הם קומה שלימה ואחדות א' כנ"ל. וכמו כן לענין קיום מצות ג"כ כנ"ל: