סמנו מה לכלול בחוברת, ואז לחצו “הדפס / שמור PDF”. בתיבת ההדפסה בחרו יעד “שמירה כ־PDF” לקובץ, או מדפסת להדפסה.
חוברת לימוד
ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תנינא
ק״ד
הָיָה אוֹהֵב מְאֹד אֶת הָעֲבוֹדוֹת הַפְּשׁוּטוֹת שֶׁל סְתָם בְּנֵי־אָדָם, הָאֲנָשִׁים הַפְּשׁוּטִים הַכְּשֵׁרִים…
תורת רבי נחמן מברסלב · likuteimoharan.com
סך הכול כ־18 עמודים · מספרי־העמודים משוערים לפי היקף־הטקסט
הָיָה אוֹהֵב מְאֹד אֶת הָעֲבוֹדוֹת הַפְּשׁוּטוֹת שֶׁל סְתָם בְּנֵי־אָדָם, הָאֲנָשִׁים הַפְּשׁוּטִים הַכְּשֵׁרִים, וְהָיָה אוֹהֵב מְאֹד מִי שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר הַרְבֵּה תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת בְּתוֹךְ הַסִּדּוּרִים הַגְּדוֹלִים, כְּדֶרֶךְ הַהֲמוֹן־עַם הַכְּשֵׁרִים.
וְהָיָה מַזְהִיר וּמוֹכִיחַ אוֹתָנוּ כַּמָּה פְּעָמִים לְזַמֵּר זְמִירוֹת בְּשַׁבָּת, וְהָיָה מַקְפִּיד וְכוֹעֵס מְאֹד עַל מִי שֶׁהוּא חָכָם בְּעֵינָיו וְאֵינוֹ מִתְאַמֵּץ לְזַמֵּר זְמִירוֹת בְּשַׁבָּת וּבְמוֹצָאֵי־שַׁבָּת אוֹ שְׁאָר עֲבוֹדוֹת פְּשׁוּטוֹת, כִּי עִקָּר הַיַּהֲדוּת הוּא בִּפְשִׁיטוּת וּבִתְמִימוּת גָּמוּר, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת, כַּמְבֹאָר אֶצְלֵנוּ כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים:
וְגַם הוּא בְּעַצְמוֹ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, קֹדֶם שֶׁהִגִּיעַ לוֹ הַחוֹלַאַת הַכָּבֵד שֶׁנִּסְתַּלֵּק עַל־יָדוֹ, קֹדֶם לָזֶה, כָּל יָמָיו הָיָה מְזַמֵּר זְמִירוֹת הַרְבֵּה בְּכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת וּבְמוֹצָאֵי־שַׁבָּת:
מבואר בפנים שצריכין ליזהר לזמר זמירות שבת ובמוצאי שבת וכו'.
סיפורי מעשיות
מעשה א-מענין אבידת הבת מלך ומציאתה
מבואר בהקדמת הסיפומ"ע איך שהיה המשמעות מדברי רבינו ז"ל אשר המאמר פתח ר"ש סי' סמך בליקו"א הוא ביאור ופירוש על ענין המעשה הזאת. וכבר מבורר בקונטרס הזה איך שכל ענין המאמר של פתח ר"ש הנ"ל כלול בענין קדושת שבת קודש עיי"ש. וידוע שקדושת שבת הוא בחי' הבת מלך שזה סוד שין בת. ומבואר בזוה"ק ובכתהאריז"ל מסוד הששה ימים שהם כנגד הואו קצצות בחי' הששה בנים.
ושבת הוא בחי' הבת מלך ונקראת טוב כ"ש מזמור שיר ליום השבת טוב וכו' וכמבואר בזוה"ק פ' נח ד' סמך וניתנה לטובים שהם ישראל בבחי' כנס"י יהי' בן זוגך. ובעוה"ר נתעלם קצת מקדושת שבת בבחי' שכח ה' בציון מועד ושבת. וכ"ש (הושע ב') והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה. עד שכמה פעמים גזרו העכו"ם על ישראל לחלל שבת ח"ו. וישראל מסרו נפשם על זה. וכן בכל דור ודור נמצאים צדיקים וכשרים שיש להם מס"נ ממש על ענין קדושת שבת וכן כלל ישראל ג"כ כ"א מהם נכסף ומשתוקק לקבל איזה הארה דקדושה מנעימות קדושת שבת ומתגעגעין על זה בכלות הנפש ומחפשין אחריה במטמונות עד שזוכין לפעמים לאיזה התנוצצות מקדושתה. ואז היא עצמה מודיע להם ונותנת להם עצה איך לחפש ולבקש אחריה ולמוצאה ולגלות קצת מקדושתה והעיקר ע"י כיסופין וגיעגועים והשתוקקות קודש שזה בחי' זכריהו מאחד בשבת. שצריכין לזכור בקדושת שבת בכל ימי השבוע ולהתגעגע ולכסוף ולהשתוקק אחרי קדושתה ולהכין עצמו בכל מה דאפשר ליה לקבל קדושתה. וגם צריכין למעט בענינים הגופנים בפרט בתאוות אכילה ושתיה בכל ימי החול שזה ג"כ הכנה גדולה לקבל קדושת שבת שהוא בחי' עולם הנשמות וכמובא בזוה"ק שבת הוא יומא דנשמתא ולא יומא דגופא. שזה בחי' מה שמבואר בשו"ע או"ח סי' רמט דרך אנשי מעשה להתענות בכל ערב שבת. הגם כי קדושת שבת שגבה כ"כ עד שנמשך אז קדושה גדולה גם על תענוגי הגוף כי אכילת שבת כולו קודש וכו' וכנ"ל כ"פ. וכן השינה של שבת כפי הצורך לו קדושה מאד וכמבואר בספרי קודש. אבל בחול צריכין למעט בזה בכל האפשר כי אז עיקר שליטת וממשלת הסט"א שעיקר אחיזתם בגופניות וגשמיות. וזה בחי' ההרהורי תשובה שבאין להאדם בשבת קודש כ"ז מבחי' זו הנ"ל. כי אז כ"א לפי בחינתו זוכה למצוא הבת מלכה והיא בעצמה מעוררת אותו ומחזקת אותו להשתדל לבקש ולחפש אחריה עד שיזכה למוצאה ולהמשיך ולגלות קדושתה ע"י התחבולות דקדושה הנ"ל. אך אעפי"כ לפעמים דייקא ע"י שהאדם מגיע סמוך אל הקדושה אז מתגבר עליו הבעל דבר ביותר ומפילו ח"ו כדרך שני אנשים כשנלחמים זה עם זה כשרואה האחד שזה קרוב מאד שינצח אותו חבירו. אזי מתעורר הוא ג"כ ומתחזק ומתגבר מאד להפיל את חבירו ח"ו וכמבואר במ"א עד שיש שאחר היגיעה וההשתדלות הרבה בעבודת ה' מתגבר הבע"ד אז על האדם העובד ח"ו עד שמפילו לבחי' שינה ומוחין דקטנות כ"כ עד שכל עבודתו ותורתו וכו' הכל בבחי' שינה וקטנות ואינו יכול להתעלות למעלה מחמת שאין לו חיות דקדושה כראוי בשלימות ויש שנופל כ"כ עד שהוא בבחי' שינה של שבעים שנה היינו שאינם יכולים לעורר אותו בשום פנים דקדושה מבחי' השבעים פנים לתורה כ"א ע"י סיפומ"ע של בחי' שנים קדמוניות שהם מבחי' עתיק וכמבואר במאמר פתח ר"ש הנ"ל. והן ההתעוררות ע"י השבעים פנים לתורה שהם בחי' שבעים שנה והן ההתעוררות ע"י בחי' שנים קדמוניות הכל כלול בקדושת שבת כמבואר לקמן בקונטרס זה על מאמר פתח ר"ש הנ"ל.
וע"כ אם יהיה האדם חזק בדעתו ולא יניח להפיל א"ע ולהחליש דעתו ולייאש עצמו לגמרי ח"ו בשום אופן רק אעפי"כ ישתוקק ויכסוף ויתגעגע ויבקש ויחפש וישתדל אחר כל עניינים שבקדושה בכל מה דאפשר ליה ובכל יכלתו ויקשר עצמו לצדיקי אמת אשר הם עיקר המשתדלים בכל דור ודור בענין זה לחפש ולבקש ולדרוש אחר קדושת הבת מלך ולהוציאה ממקום גלותה והתעמלות קדושתה ולהחזירה בשלום לבית אביה ויזהר בשמירת שבת קודש ולכבדו ולענגו בכל מה דאפשר ליה שאז עיקר זמן עליית המלכות בחי' הבת מלך יזכה לבא לתכלית שלימותו בפרטיות ובכלליות וכשארז"ל אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין. ובמ"ר בשלח פ' כה מבואר שאלמלי שמרו שבת אחד כראוי מיד בן דוד בא.
מעשה ב-ממלך וקיסר
המעשה הזאת לא שמענו עליה שום רמז. אך מובן ממילא שמדבר מסוד ההתקשרות והיחוד הק' בין ישראל לאביהם שבשמים. שזה בחי' יחוד קוב"ה ושכינתיה ואיך שעברו על זה סיבות ומניעות רבות.
ואעפי"כ עצת ה' היא תקום עד שנגמר היחוד הק' הנ"ל בשלימות וכל זה כלול בקדושת שבת שהוא עיקר ההתקשרות שבין ישראל לאביהם שבשמים כ"ש כי אות הוא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם ונאמר לעשות את השבת לדורותם ברית עולם וארז"ל כנסת ישראל יהיה בן זוגך. ועיקר הגאולה העתידה לבא במהרה בימינו שאז יוגמר היחוד הנ"ל בשלימות הכל תלוי בקדושת שבת כשארז"ל וכנ"ל כ"פ.
מעשה ג-מחיגר
הגם כי אין אתנו יודע עד מה ועד היכן נוגע סוד המעשיות האלו הק' כי גבהו ושגבו ורמו ונפלאו מאד מאד למעלה מדעתינו אעפי"כ ממילא מובן כי כל עינינם אלו נוגע וכלול ממש בענין קדושת שבת כי בשבת קודש אז עיקר היחוד בין השמש והירח בשרשם וכמבואר בזוה"ק מזה במקומות הרבה (שזה בחי' מה שהשמש והריח מתקבצים שם ביחד המבפ"נ) וכן קדושת שבת הוא בחי' האילן שיש לו ענפים רבים ופירות ועלים. וכל ענף ופרי ועלה יש לו סגולה מיוחדת. שזה מסוגל לבנים וזה לפרנסה וזה לרפואה וכו' שזה בחי' והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח ועץ הזה הוא בחי' שבת כמבואר בתיקון ואו דף כא. וכן דרז"ל בגמרא אשר פריו יתן בעתו על זווג משבת לשבת. ושבת קודש כלולין בו כל הסגולות יקרות וכל ההשפעות טובות בני חיי ומזוני וכל הרפואות שבעולם בחי' שבת הוא מלזעוק ורפואה קרובה לבא וכו' וכנ"ל כ"פ וזה בחי' וזרחה לכם יראי שמי (אלו שומרי שבת) שמש צדקה ומרפא בכנפיה (וצריכין לבאר עוד בזה מה שהשמש קובל לפני הירח על שמייבש זה האילן ואין כאן מקומו).
גם בשבת קודש אז עיקר הכנעת השדים והקליפות וכמבואר בזוה"ק ואז אין להם יניקה מרגלי הקדושה שזה בחי' אם תשיב משבת רגלך וכנ"ל כ"פ בשם כתהאריז"ל. ואז מאיר ביותר הדרך הקדוש שהוא בחי' דרך צדיקים ונתבטלין כל הדרכים מקולקלים שהם בחי' דרך רשעים בחי' הדרך של האפיקורסים. כי שבת הוא יסוד האמונה דקדושה בחי' ביטול האפיקורסות.
גם נתבטל הדרך של המשוגעים כי שבת הוא בחי' דיעה מיושבת כי אז מאיר הדעת בשלימות כנ"ל כ"פ.
גם ע"י שבת ניצולין משיעבוד מלכיות ועי"ז ניצולין הצדיקים מיסורי השרים והפריצים ויושבים במקומם במנוחה ואינם מטולטלים. וזה בחי' וכבדתו מעשות דרכיך הנאמר אצל קדושת שבת. גם זה האבק והפיל שמפזרים תחת רגלי הצדיקים המטולטלים בכדי שיהי' להם כח ברגליהם הכל נמשך מקדושת שבת שאז עיקר תיקון וחיזוק רגלי הקדושה כנ"ל וזה בחי' הרפואה שהיה לו להחיגר על רגליו ע"י האב הנ"ל. גם בשבת קודש אז עיקר זמן השקאת האילן הק' שאם היה אותו האילן נשקה כראוי אז לא היה נשאר מהשדים והקליפות כלום כמבפ"נ. ואפשר שזה ג"כ סוד הענין מה שהחכם צוה לפני מותו את בניו ומשפחתו שישתדלו להשקות אילנות כמבואר בהתחלת סיפור המעשה הזאת ועיקר תיקון זה נמשך בשבת שזה סוד ענג שבת שהוא ר"ת עדן נהר גן בחי' ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן וכמבואר בזוה"ק וע"כ באמת ארז"ל אלמלי שמרו ישראל שבת אחד כראוי מיד בן דוד בא היינו כנ"ל.
מעשה יא-מעשה מבן מלך ובן שפחה שנחלפו.
עיקר שורש אחיזת השינויים והילופים והתמורות הוא מבחי' ששת ימי החול. שאז שולטנותא דמט"ט שהוא בחי' עבד כידוע ונאמר אצלו אל תמר בו ודרשו רז"ל אל תמירני בו. ובהשתלשלות בחי' התמורות למטה למטה משתלשל כ"כ עד שממירין בחי' בן העבד והשפחה ממש בבן המלך שזה בחי' תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה וכו'. ועיקר שורש התגברות בחי' התמורות הוא במחשבה שלהבן העבד נדמה במחשבתו שהוא באמת בן המלך. ולא עוד אלא שנתבלבלה מחשבתו ונתהפכה כ"כ עד שמחמת חשש הלעז של העולם שהיו אומרים שהוא בן העבד ובוודאי גם הוא בעצמו היה מסופק לפעמים אולי האמת הוא כך ועי"ז דייקא התגבר לחשוב מחשבות ולגרום רעות רבות להעבד שבאמת הוא אביו ממש. ולא עוד אלא שגרם לגרש את בן המלך האמת ממדינתו לגמרי. וכן הבן המלך בעצמו הגם שבכל מקום שהיה וגם אחר שנתגרש אעפי"כ הלא הוא באמת בן המלך רק שגם עליו התגברו החילופים והתמורות במחשבתו שנדמה לו שהוא בן העבד. ולא עוד אלא שע"י שידע שהעולם אומרין עליו שהוא בן המלך ועי"ז דייקא נתגרש ממדינתו בחנם עי"ז חרה לו ביותר עד שלקח עצמו אל השתיה והשכרות והלך אחר שרירות לבו שזה עיקר התגברות התמורות רעות ח"ו וכל בחינות אלו עוברין על כל ישראל בכלליות ובפרטיות עם כ"א ואחד בכל דור ודור כמובן ממילא וכמבואר מזה הרבה בליקוטי הלכות וע"כ עיקר התיקון לזה הוא ע"י קדושת שבת.
שהוא בחי' עולם המחשבה ומאירין בו מוחין גדולים והוא בחי' בן כמבואר במ"א. ואז נכנע הסט"א וההיכלי התמורות בהכנעה גדולה כמבואר בזוה"ק. ואז נמשך בחי' מנוחה וקדושה וישוב הדעת לכ"א כפי בחינתו עד שאפי' הבן השפחה בעצמו מתבונן בנפשו אשר לא טוב עשה שגירש את בן המלך בחנם ומכ"ש להבן המלך האמת בוודאי מגיעין לו הרהורי תשובה וישוב הדעת ומתבונן בנפשו אדרבא א"כ שהשי"ת יכול לעשות כזאת וכו' היתכן מה שאני עושה וכי כך ראוי לי להתנהג אפי' אם הייתי באמת בן העבד ומכש"כ שהעולם אומרים עלי שאני בן המלך ויש לי נימוסי מלכות ולבסוף אני הולך אחר שרירות לבי ועושה מעשים כאלו ואז הוא מתחרט מאד על מעשיו. ואז אעפ"י שאח"כ חוזר עוד למעשיו ח"ו בבחי' שארז"ל כיון ששבת וי אבדה נפש. אעפי"כ הרשימו של המחשבות של תשובה הנ"ל עולין על לבו בכל פעם גם אח"כ ומזכירין אותו ומעוררין אותו עד שזוכה עי"ז לבא לתשובה גמורה עד שזוכה לשלימות תיקונו האמתי כמבפ"נ. גם צריך לידע כי קודם שיבא לשלימות תיקונו צריכין לעבור עליו סיבות הרבה ודברים קשים רבים מאד שזה בחי' מי שטרח בע"ש יאכל בשבת שזה הסיבות שעברו על בן המלך האמת עד שבא לשלימות תיקונו ותכליתו הטוב. ואז ראה בעיניו שכל אלו הסיבות ודברים הקשים היו סיבת הצלחתו האמתיית והנצחיית כמבואר כל זה בפנים.
גם כל הענין המבואר בפנים שהלילה אמרה אל היום מפני מה כשאתה בא אין לי שם כי שרגא בטיהרא מאי מהני וכו' ומענין חדתותי דסיהרא שאז החיות נושאי הכסא עושין ניגון בחי' מזמור שירו לה' שיר חדש שזהו השיר ששרו פרות הבשן כשנשאו הארון אל בית שמש. ומענין הג"ע שנתגרש אדה"ר מתוכו ושבת אגין עלוהי. ושבת הוא בחי' מלך שהשלום שלו וכו' ומענין הכסא ושלחן מטה ומנורה שהם תיקונהא דשכינתא וכו' הכל כלול בקדושת שבת כמבואר בזוהר תרומה ד' קלח ובשאר מקומות. גם מבפ"נ מענין הגן הנפלא שכשרוצין ליכנס בו אזי תיכף מתחילין לירדוף את האדם הרוצה ליכנס עד שמבריחין אותו מן הגן.
והתיקון הוא ע"י שיעמוד עצמו אצל דמות האדם שעומד שם אצל הגן ולמעלה ממנו יש טאבליצע וכתוב עליה שזה האדם היה מלך שהיה שלום בימיו. וצוה הבן מלך הנ"ל להעמיד את האדם הנ"ל בתוך הגן ואזי נכנסו הכל לתוך הגן ויצאו ממנו בשלום בלי פגע.
ומבואר אח"כ בהרזמים שזה הגן הוא בחי' הג"ע שנתגרש ממנו אדה"ר ושבת שהוא בחי' מלך שהשלום שלו הגין עליו כנ"ל.
גם מבואר שם מענין הכסא שעשה המלך וכו' ולפני הכסא עומד מטה ואצל המטה עומד שלחן ועל השלחן עומדת מנורה וכו' והבן מלך הנ"ל השלים ענין תיקון הכסא והמטה והשלחן והמנורה ושינה מקומם קצת וכו' וסידר הכל בסדר הראוי וכו' ואז נתנו לו המלוכה וכו'. וזה בחי' צלותא דמעלי שבתא דהא אתייחדת כורסייא יקירא קדישא וכו' ואתתקנת למשרי עלה מלכא קדישא עילאה וכו'. וזה בחי' ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו כי שבת הוא בחי' עולם הכסא כידוע. וזה שצריך אז להיות נרו דלוק ושלחנו ערוך ומטתו מוצעת בחי' נר ושלחן ומטה הנ"ל העומדים לפני הכסא. ואז בשבת קודש עולה המלכות בשלימות ונדחין ונופלין כל בחי' הסטרין אחרנין המתגברין ע"י בחי' היכלי התמורות הנ"ל. וזה שמאריך במזמור שיר ליום השבת בענין הצלחת הרשעים שהוא רק לפי שעה ולהשמדם עדי עד אבל צדיק כתמר יפרח וכו'. וכן במזמור ה' מלך והו' מקולות מים רבים אדירים וכו' אדיר במרום ה' עדותיך נאמנו מאד וכו' כי עצת ה' לעולם תעמוד ואתה מרום לעולם ה' כי סוף כל סוף יתבטלו החילופים והתמורות ויעמוד העולם על תיקונו ומכונו בשלימות ותחזור הממשלה הראשונה לבת ירושלים ובא לציון גואל. וזשארז"ל אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין. כי עיקר התיקונים הנ"ל נמשך ע"י קדושת שבת. וזש"כ (ירמי' יז) והיה אם שמוע תשמעון אלי וכו' ולקדש את יום השבת וכו' ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים יושבים אל כסא דוד וכו' כי תחזור המלוכה והממשלה לבן המלך האמת כנ"ל.
מעשה יב-מעשה מהבעל תפלה
שבת הוא בחי' התכלית בחי' תכלית מעשה שמים וארץ והוא מעין עוה"ב שהוא בחי' עולם התיקון. ע"כ עיקר שלימות התיקון של כל הכתות המבוארים בפנים הכל ע"י קדושת שבת קודש. כי כבר מבואר בליקוטי הלכות ובדברינו בקונטרס זמרת הארץ שלכל סברא ודיעה של כל כת וכת היה לה איזה אחיזה ושורש גם בקדושה. וע"כ קדושת שבת כולל כל התיקונים של כל הכתות הנ"ל. הכת שבחרו להם שעיקר התכלית הוא כבוד ונתתקנו אח"כ ע"י המלך הזקן בעצמו שמצאוהו יושב בשדה מוכתר בכתר מלכות זה כלול בקדושת שבת כי קדושת שבת הוא בחי' ענוה ושפלות בחי' שבו איש תחתיו הנאמר בשבת וכמבואר במ"א היפוך מהטעות של כת הנ"ל שהיו רודפין אחר הכבוד. רק אדרבא צריכין למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום שזה בחי' מה שמבואר בשו"ע או"ח סי' רנ שגדולי חכמי ישראל היו טורחין בעצמן להכין שום דבר לצורך שבת כדי לכבדו ומהם ילמד כל אדם ואל יאמר לא אפגום כבודי כי זה הוא כבודו שמבכבד השבת עיי"ש. כי בוודאי הכבוד דקדושה יש לו שורש גדול בקדושה עליונה כי כל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו וצריכין ליזהר מאד בכבוד אביו ואמו ורבו וזקן ות"ח וכו' אבל הכל רק בשביל כבוד שמים שזה בחי' ולקדוש ה' מכובד וכבדתו וכו' הנאמר אצל שבת. וזה בחי' מענגיה לעולם כבוד ינחלו בחי' כי מכבדי אכבד וזה בחי' קדושת כתר שאומרין בשבת בחי' המלך שהיה מוכתר בכתר מלכות. וגם בשבת קודש עולין עד הכתר כידוע.
הכת שאמרו שהתכלית הוא רציחה זה נמשך בשרשו ממה שגם בקדושה יש דין ארבע מיתות ב"ד ומצוה לקיים ובערת הרע מקרבך והתיקון לזה הוא ג"כ ע"י קדושת שבת שנקראת שבת מלכתא. שזה בחי' מה שנתתקנה הכת הנ"ל ע"י המלכה שמצאו אותה יושבת בים של דם וכו' כמבפ"נ. כי גם בקדושת שבת נמצא בחי' זו בחי' מחלליה מות יומת ונאמר כל העושה בו מלאכה יומת ואעפי"כ ארז"ל (סנהדרין לה) אין רציחה דוחה שבת היינו שאין ממיתין ארבע מיתות ב"ד בשבת. כי בשבת כל שולטני רוגזין ומארי דדינא כלהו ערקין וכו' וכל דינין אתכפיין ולא מתערין כלל. ולמדו רז"ל מכמה מקראות שפיקוח נפש דוחה שבת. ועיקר החיים ואריכות ימים נמשך מקדושת שבת בחי' טועמיה חיים זכו.
הכת שאמרו שראוי למלוך מי שיש לו שפע מזונות הרבה וניזון רק מזונות דקים וכו'. עיקר תיקונם הוא ג"כ ע"י קדושת שבת שאז יש שפע מזונות הרבה בחי' שפע כפולה שזה בחי' לחם משנה של שבת שהוא בחי' לחם הפנים כמבואר בזוה"ק (ויחי ד' רמו) שזה עיקר בחי' מזונות דקים. ומבואר בזוה"ק ובכהאריז"ל כי אכילת שבת הוא כולו קודש ואין שום אחיזה בו להחיצונים אלא כולו נבלע באיברים. ומבואר כבר לעיל כי אכילת שבת הוא בחי' מן. וכמבואר גם בספר הקנה שצריכין לשים הלחם בין שתי מפות זכר למן וכמבואר גם בשו"ע או"ח. ואכילת מן הוא בודאי מזון דק ורוחני מאד.
הכת שאמרו שיפת תואר ראויה למלוך מחמת שעי"ז נתרבה ישוב העולם וכו' עיקר תיקונם ע"י קדושת שבת שהוא בחי' תיקון הברית וביטול תאוה זאת בחי' אל תחמוד יפיה בלבבך וכו' בחי' שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל. שזה בחי' קדושת שבת שהוא בחי' אשה כשארז"ל כנ"י יהיה בן זוגך והוא בחי' אשה יראת ה' בחי' ירא שבת. וע"י יראה קדושה נתבטל תאוה זאת וכמבואר בליקוטי הראשון סי' סמך.
וע"כ עיקר זמן קדושת הזווג הוא בשבת קודש. כי אז הזווג הוא בקדושה גדולה וזוכין עי"ז להוליד בנים קדושים וצדיקים ות"ח שזה עיקר ישוב העולם באמת כי ת"ח הם בנאי עולם כשארז"ל אל תקרי בניך אלא בוניך.
הכת שאמרו שעיקר התכלית הוא הדיבור וכו' עיקר תיקונם ע"י קדושת שבת. כי אז נכנעין ונופלין כל לשונות העכו"ם ונמשך בחי' קדושת הדיבור של לשה"ק שזה בחי' ודבר דבר הנאמר בשבת כמובן בליקו"א סי' יט במאמר תפלה לחבקוק ובליקות"נ סי' ב' במאמר ימי חנוכה וכמבואר להדיא בזוה"ק (בראשית ד' לב). שבת אקרי דיבור ובגין דא דיבור דחול אסור בשבת וכו'.
הכת שאמרו שעיקר התכלית הוא שמחה וכו' עיקר תיקונם ע"י קדושת שבת. שאז עיקר זמן השמחה דקדושה ונמשך שמחה וחדוה גדולה בכל העולמות כמבואר בזוה"ק וכנ"ל כ"פ איך שצריכין לקבל שבת בשמחה גדולה. וזה בחי' ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי ענג וכו'. והשמחה דקדושה היא כלולה ומקושרת עם אהבה דקדושה בחי' ויעלצו בך אוהבי שמך שזה בחי' מה שנתתקנו אח"כ הכת הנ"ל ע"י שמלך עליהם האוהב נאמן של המלך שמצאוהו יושב בתוך ים של יין וכו' כמבפ"נ. וזה בחי' האור האהבה והרצון דקדושה שמאיר בשבת קודש. בחי' ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו. ונקראת מנוחת אהבה ונדבה. וזה בחי' הקידוש על היין בחי' נזכירה דודיך מיין משרים אהבוך.
הכת שאמרו שעיקר התכלית הוא חכמה וכו' עיקר תיקונם ע"י קדושת שבת שאז מאיר אור החכמה דקדושה שזה סוד בחי' ושמרתם את השבת כי קדש הוא קדש הוא בחי' חכמה כידוע. ואז נופלין ונתבטלין כל החכמות חיצוניות שזה בחי' מה שמבואר בשו"ע או"ח שאסור לקרות בשבת בספרי הלימודים של חכמות חיצוניות וכנ"ל כ"פ.
הכת שאמרו שעיקר התכלית הוא להשגיח לגדל האיברים ע"י אכילה ושתיה ונתתקנו אח"כ ע"י שמלך עליהם הגבור של המלך וכו'. עיקר תיקונם ע"י קדושת שבת. כי אז האכילה בקדושה גדולה ומצוה לאכול שלש סעודות בשבת כ"ש אכלוהו היום וכו' וכשדרז"ל וע"י קדושת אכילת שבת נתדשנין האיברים והעצמות בקדושה גדולה בחי' ועצמותיך יחליץ שנסמך לענין אם תשיב משבת וכו' וכשדרז"ל. ואז זוכין לגבורה גדולה דקדושה שזה בחי' והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגבור וכו' שנדרש בזוה"ק תרומה ד' קלז לענין קדושת שבת קודש.
הכת שאמרו שעיקר התכלית הוא עשירות ונתתקנו אח"כ ע"י הממונה על האוצרות של המלך וכו'.
עיקר תיקונם ע"י קדושת שבת קודש שהוא עיקר בחי' הממונה על האוצרות. כי כל ההשפעות טובות נמשכין רק מקדושת שבת כמובן בזוה"ק. ואז נמשך בחי' עשירות דקדושה ונתבטל בחי' העצבות ויגון ואנחה של תאוות ממון שזה בחי' ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה שדרז"ל לענין קדושת שבת וכשארז"ל ג"כ עשירים שבשאר ארצות ע"י שמכבדין את השבת.
ושבת הוא בחי' התנוצצות משיח שאז יתבטל תאוות ממון כ"ש ביום ההוא ישליך אדם את אלילי כספו ואלילי זהבו. וזה בחי' מה שבשבת אסור לטלטל את המעות כלל ואפי' שכח כיסו עליו מתיר חגורו והוא נופל וכו' וכמבואר בשו"ע או"ח סי' רסו. וגם המאכלים של שבת הם בבחי' המאכלים הק' המבפ"נ שע"י הריח הטוב של אלו המאכלים זוכין להרגיש הסרחון הגדול של תאוות ממון ואח"כ כשאכלו מהם אזי מאסו מאד בממונם והשליכו מהם את כספם וזהבם וכו' כמבפ"נ.
וע"כ סמכו רז"ל (שבת קיט) אחר ענין שע"י כבוד שבת זוכין לעשירות וכו' ושם תיכף אחר זה השאלה מפני מה תבשיל של שבת ריחו נודף תבלין אחד יש לנו ושבת שמו וריחו נודף וכו' כי עי"ז זוכין למאס בתאוות ממון ועשירות שאינו בקדושה רק זוכין לעשירות דקדושה שהוא בבחי' ביטול תאוות ממון בחי' איזהו עשיר השמח בחלקו. וע"כ ארז"ל עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות כי כל הנצרך לבריות פניו משתנין ככרום וכו' היינו מחמת בושה וחלישות דעתו שיש לו בפני העשיר הנותן לו. ועי"ז יוכל לאחוז בו תאוות ממון ח"ו מאחר שיש לו התבטלות ובושה כ"כ בפני העשיר. אבל המאכלים של שבת הם בחי' המאכלים הק' המבפ"נ שכשאוכלין מהם ממאסין בממון בתכלית המיאוס והעשירים מתביישים בממונם והעניים מתביישים ג"כ מאד על שעד עתה היו קטנים בעיני עצמן ונפלו בדעתם לפני העשירים מחמת שאין להם ממון וכו' כמבפ"נ. ומחמת שהמאכלים של שבת יש להן ג"כ סגולה זו. ע"כ א"א שבשביל מאכלי שבת יצטרך לבריות ויהיה נופל בדעתו ומתבייש עי"ז לפני העשיר אשר זהו ההיפוך לגמרי מסגולת קדושת המאכלים של שבת כנ"ל.
ועיקר התיקון של כל הכתות הנ"ל היה ע"י הבעל תפילה הכשר שמלך על הכת שאמרו שעיקר התכלית הוא רק לעסוק בתפלות ושירות ותשבחות ווידויים וכו' לפני השי"ת ולהיות שפל ברך ועניו וכו'.
וכן כל מה שזכו למצוא ולקבץ את כל הקיבוץ הק' של המלך ואנשיו הכל היה בזכות הבע"ת הכשר ובזכות תפלותיו הק' וכמבפ"נ כי כל התיקונים של כל הנ"ל הכל נכלל בשלימות קדושת התפלה כמבואר בקונטרס זמרת הארץ. ועיקר שלמות תיקון התפלה כי יש שלימות למעלה משלימות גם בענין עבודת התפלה בעצמה כידוע וכמבואר במ"א. ע"כ עיקר שלימות התפלה הוא ע"י קדושת שבת כי אז נשלמת התפלה בתכלית השלימות שזה בחי' מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון וכו' ורז"ל דרשו להודות לה' מלשון תשובה ווידוי דברים שזה היה ג"כ הענין של הבעל תפלה ואנשיו הנ"ל. ועיין בזוה"ק ובתיקונים מגודל שלימות קדושת התפלות של שבת קודש וכנ"ל כ"פ.
מעשה יג-מעשה מהז' בעטלערש
שבת הוא בחי' הזקנה דקדושה בחי' אריכות ימים. כי אז עולין עד הדיקנא קדישא כמבואר בכתהאריז"ל. וזשארז"ל כל המקדש על היין בלילי שבתות זוכה לאריכות ימים כי שבת הוא בחי' זכרון דקדושה של הזקן העור שהוא בבחי' למעלה מהזמן לגמרי שזה בחי' וברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים. וזה בחי' זכור את יום השבת וכו' בחי' זכרון העליון הנ"ל כי בשבת מתחדש הארת אור אין סוף בהעולמות כמבואר בסידור קול יעקב. ומי שזוכה לקשר עצמו באמת לקדושת שבת בשלימות יוכל לזכות עי"ז להכלל ולהדבק באור א"ס כביכול בבחי' למעלה מהבריאה לגמרי אפי' למעלה כביכול מבחי' נפש רוח נשמה שזה בחי' אין וכמבפ"נ.
גם ע"י קדושת שבת קודש זוכין לחיים טובים שאין בהם שום חסרון. כי שבת הוא בחי' השלימות של כל הבריאה כשארז"ל ונאמר בו טועמיה חיים זכו ונקרא טוב כבמואר בזוה"ק. גם שבת הוא בחי' הגן עדן שזה בחי' וכגנה זרועיה תצמיח המובא בתיקונים לענין שבת קודש. גם הוא בחי' הצדיק יסוד עולם שהוא בחי' הגננא דגינתא וכמבואר בזוהר תרומה ד' קסו ע"ב. וזה בחי' ענג שבת שהוא ר"ת עדן נהר גן כמובא בתיקונים שזה בחי' ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. ובגן הזה גדילים פירות נפלאים שיש להם כל הטעמים והריחות והמראות שבעולם. ומהם חיים חיים טובים כמבפ"נ. וזה בחי' קדושת המאכלים של שבת שיש להם טעם משובח כשארז"ל ברכו במטעמים וכו' ויש להם ריח טוב בחי' משארז"ל תבשיל של שבת ריחו נודף וכו'. גם בחי' מראה האדם מאיר אז ביותר כשארז"ל ברכו באור פניו של אדם. גם עיני האדם מאירין אז ביותר שזה בחי' שבת תלת גוונין דעינא ובת עין. וזה בחי' ראו כי ה' נתן לכם השבת וכנראה בחוש לכל אדם שיום שבת משונה באורו לטוב יותר משאר הימים שזה בחי' ברכו באורה שארז"ל לענין שבת הראשון ונשאר מבחי' זאת רשימו לדורות עולם וזה בחי' וזרחה לכם יראי שמי (אלו שומרי שבת) שמש צדקה וכו' וכשדרז"ל. וזה בחי' מה שצריך להיות בשבת שולחנו ערוך הוא כנגד בחי' טעם ונרו דולק הוא כנגד בחי' מראה מטתו מוצעת הוא כנגד בחי' ריח כשארז"ל על מטתו של אלישע שהיה נודף ממנה ריח טוב מחמת שהיתה מטתו שלימה וקדושה מאד. כי קדושת שבת הוא ההיפוך ממש מהמדות שמפסידין הטעם והריח והמראה כי שבת הוא בחי' שלימות הדיבור של לשה"ק שזה בחי' ודבר דבר וכנ"ל כ"פ. והדיבור של לשה"ק הוא ההיפוך ממש מניבול פה ר"ל כי על שם זה נקרא לשה"ק על שאין בו שם דבר כלל לכלי המשגל וכמובא בשם הקדמונים ז"ל. וזה בחי' לשה"ק כי כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה. גם שבת הוא בחי' משפט אמת בחי' ואת משפטי שמרו וכו' ואת שבתותי קדשו וכו'. והוא בחי' אמת כנ"ל כ"פ. והוא בחי' מאור העינים כנ"ל שזה ההיפוך מבחי' לקיחת שוחד ומטה משפט בשקר שעל זה נאמר כי השוחד יעור וכו'. גם שבת הוא בחי' קדושת שמירת הברית וביטול תאוות ניאוף כנ"ל כ"פ. וע"י כל זה נתתקן הטעם והמראה והריח וחוזרין ומוצאין את בחי' הצדיק האמת שהוא בחי' הגנני המשגיח על תיקון הגן. וזוכין לחיות עי"ז חיים טובים שזה בחי' כולם ישבעו ויתענגו מטובך וכו' וכן שבעינו מטובך שאומרין בתפלת שבת קודש.
גם שבת קודש הוא בחי' הדיבור שיש בו שלימות שזה בחי' ודבר דבר וכנ"ל כ"פ בשם הזוה"ק. וזה בחי' מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' וכו'. כי עיקר השלימות הוא באלו הדיבורים שהם שבחים להשי"ת וכמבפ"נ. וכשמגיע קדושת שבת אז מתעוררין שירות וחידות ושבחים וזמירות הרבה להשי"ת כמובן בזוה"ק.
וזה ג"כ בחי' מה שישראל מרבים בשבת בזמירות ושירות ותשבחות להשי"ת. וזה ג"כ בחי' מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון. וזה להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות ותרגומו וקושטך בלילין שזה בחי' החסדים של אמת שעל ידם עיקר התהוות הזמן של כל הימים שמהם כל החידות והשירות שיש בהם כל החכמות. וזה להגיד דייקא הגדה הוא מלה דחכמתא כמבואר בזוה"ק. ועיקר מבחר הימים הוא שבת קודש בחי' וברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים. ונאמר ימים יוצרו ולו אחד בהם ודרז"ל זה יום השבת והוא בעצמו בחי' אור האמת כנ"ל כ"פ ונמשכין בו חסדים גדולים וקדושת שבת בעצמה ניתנה לישראל ע"י בחי' חסד של אמת בחי' מתנה טוב יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל וכו' והוא הנקודה הק' של כל הימים כמובא בזוה"ק וע"כ מתעוררין בו שירות ותשבחות נפלאים שהם למעלה מבחי' כל השירות שזה בחי' שיר השירים אשר לשלמה למלך שהשלום שלו שזה בחי' שבת קודש כידוע. והשיר הזה בוודאי כלול מכל החכמות. כי כל הבריאה שבכל הימים היתה ע"י חכמה כ"ש כולם בחכמה עשית. וכל הימים כלולים בשבת קודש כמבואר בזוה"ק. והוא שלימות כולם וע"כ מאיר בו חכמה נפלאה ועליונה מאד שזה בחי' כי קודש הוא כידוע.
גם שבת קודש הוא בחי' קדושת המוח והריאה והלב כמובן ממה שמבואר בקונטרס זה כ"פ בשם הזוה"ק והתיקונים. ושרשם העליון הוא בחי' המעין והלב והצפור הפורש כנפיו על הלב ומגין עליו כידוע (וצריכין לבאר עוד בזה).
גם שבת קודש הוא בחי' שלימות הצואר דקדושה שמרמז על בינה ועל תפארת כמבואר בפרדס ושניהם כלולים בקדושת שבת כנ"ל כ"פ. ואז נמשכין ונתעוררין בשלימות כל ההבלים והקולות דקדושה שזה בחי' השבעה קולות שבמזמור לדוד שאומרין בכניסת שבת וכמובן שם בכוונות. ואז מאיר ומתנוצץ בחי' היחוד שבין שתי הציפרים הק' המבפ"נ שזה בחי' משארז"ל אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין.
גם קדושת שבת הוא בחי' מועט מחזיק את המרובה בתכלית השלימות שהוא בחי' סוף מדריגת המקום לגמרי שזה בחי' אל יצא איש ממקומו האמור בשבת.
כי שבת כלול בו כל הבריאה כולה כידוע.
גם שבת הוא בחי' מקומו של עולם כמבואר בליקות"נ סי' פג. וע"כ ע"י קדושת שבת יכולין לבא לזה האילן הק' המבפ"נ שהוא למעלה מן המקום לגמרי שזה בחי' מה שמבואר בזוה"ק מענין עליית הנשמות בשבת קודש למעלה למעלה לגמרי וכו'.
גם קדושת שבת כלול מכל המדות של זה האילן שיש לו שלשה שרשים שהם אמונה וענוה ויראה. ואמת הוא גוף האילן וכל המדות האלו כלולין בקדושת שבת כנ"ל כ"פ.
גם ע"י קדושת שבת עיקר המשכת הרפואה להבת מלכה המבואר בפנים. שזה בחי' שבת הוא מלזעוק ורפואה קרובה לבא וכמבואר בליקו"א סי' נח. שע"י התשובה של שבת נמשך רפואה בגשמיות ורוחניות שזה בחי' רק שבתו יתן ורפא ירפא כי ע"י קדושת שבת נכנע הסט"א שממנה כל החיצים שנזרקו להבת מלכה.
וע"י קדושת שבת יכולין להחזיר ולהוציא החיצים מהבת מלכה אפי' לאחר שכבר הגיעו אליה שזה בחי' משארז"ל אפי' עע"ז כדור אנוש מוחלין לו. וכן מה שהמלאכים אומרים עליו וסר עווניך וחטאתך תכופר.
וכן עיקר שלימות הצדקה הוא ע"י קדושת שבת כנ"ל כ"פ. וזה בחי' וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא וכו'. וכן עיקר סמיכת חכמים הוא ע"י קדושת שבת שזה בחי' מה שסמך משה ליהושע בשבת דייקא בבחי' משארז"ל שבת של דיוזגי היתה וכנ"ל כ"פ. כי אז עיקר הופעת אור החכמה בעולם בבחי' כי קדש הוא כידוע. גם בקדושת שבת כלולין כל העשרה מיני נגינה שזה בחי' טוב להודות וכו' עלי עשור וכו' וכנ"ל כ"פ.
והנגינה הוא הרפואה של הבת מלכה כמבואר בפנים.
וזה ידוע כי הרפואה של הבת מלכה הוא בחי' הגאולה שלימה העתידה לבא במהרה בימינו כ"ש (ישעי' למד) ביום חבוש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא וכיוצא בזה פסוקים רבים. וע"כ ארז"ל אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין ובמ"ר בשלח פרשה כה מבואר אלמלי שמרו ישראל שבת אחד כראוי מיד בן דוד בא וכו' אכי"ר במהרה בימינו.
שיחות הר"ן
(עז) הָיָה אוֹהֵב מְאֹד אֶת הָעֲבוֹדוֹת הַפְּשׁוּטוֹת שֶׁל הָאֲנָשִׁים הַפְּשׁוּטִים יִרְאֵי ה' וְכוּ' וְהָיָה אוֹהֵב מְאֹד מִי שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר הַרְבֵּה תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת בְּתוֹךְ הַסִּדּוּרִים הַגְּדוֹלִים וְכוּ' כַּנִּדְפָּס בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן ק"ד וְאָמַר אֲנִי מְקַנֵּא אֶת ר"י חֲתַן ר"י שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר הַרְבֵּה. הַיְנוּ שֶׁפֹּה בְּרֶסְלֶב הָיָה אִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה רָגִיל לוֹמַר הַרְבֵּה תְּחִנּוֹת וּתְהִלִּים וּמַעֲמָדוֹת בְּכָל יוֹם, וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁהוּא מְקַנֵּא אֶת הָאִישׁ הַזֶּה שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר הַרְבֵּה וְגַם הוּא בְּעַצְמוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה קֹדֶם שֶׁהִגִּיעַ לוֹ הַחוֹלַאַת הַכָּבֵד שֶׁנִּסְתַּלֵּק עַל יָדוֹ, קֹדֶם לָזֶה כָּל יָמָיו הָיָה מְזַמֵּר זְמִירוֹת הַרְבֵּה בְּכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת, וּמִי שֶׁלֹּא שָׁמַע אוֹתוֹ כְּשֶׁהָיָה מְזַמֵּר בְּשַׁבָּת אֲזַמֵּר בִּשְׁבָחִין בְּלֵיל שַׁבָּת וַאֲסַדֵּר לִסְעֻדָּתָא בַּבֹּקֶר וְכֵן שְׁאָר הַזְּמִירוֹת כָּל מְקַדֵּשׁ וּמְנוּחָה וְשִׂמְחָה וְכוּ' לֹא שָׁמַע טוֹב מֵעוֹלָם, אַשְׁרֵי אֹזֶן שָׁמְעָה זֹאת, וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁיִּשְׁמַע זֹאת לֶעָתִיד בָּעוֹלָם הַבָּא: