תורה ל״ט — לכו חזו מפעלות ה׳

← לתורה

סמנו מה לכלול בחוברת, ואז לחצו “הדפס / שמור PDF”. בתיבת ההדפסה בחרו יעד “שמירה כ־PDF” לקובץ, או מדפסת להדפסה.

5 חלקים נבחרו

חוברת לימוד

ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תנינא

ל״ט

לכו חזו מפעלות ה׳

לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת ה', אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ…

תורת רבי נחמן מברסלב · likuteimoharan.com

תוכן העניינים

  1. 1.התורה — ליקוטי מוהר״ןעמ׳ 3–7
  2. 2.ליקוטי תפילות — התפילה המקבילהעמ׳ 8–20
  3. 3.ביאורים נוספים על תורה זועמ׳ 21–25
  4. 4.פסוקים ומאמרי חז״לעמ׳ 26–28
  5. 5.דף לרשימות וחידושיםעמ׳ 29

סך הכול כ־29 עמודים · מספרי־העמודים משוערים לפי היקף־הטקסט

התורה — ליקוטי מוהר״ן

א. ״לכו חזו מפעלות ה׳״ — התכלית שבכל דבר וצורך במנהיג כמשה

לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת ה', אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ (תהילים מ״ו:ט׳).

כִּי בֶּאֱמֶת הַדָּבָר נִפְלָא וְנוֹרָא מְאֹד, אֲשֶׁר בָּרָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת כָּל הַבְּרִיאָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כַּמָּה וְכַמָּה דְּבָרִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים הַרְבֵּה מְאֹד מְאֹד, מָה רַבּוּ מַעֲשֵׂי ה'. וַאֲפִלּוּ בְּזֶה הָעוֹלָם לְבַד עָצְמוּ נִפְלְאוֹת ה', אֲשֶׁר בָּרָא דּוֹמְמִים וְצוֹמְחִים וְכוּ', וּמִי יוּכַל לְשַׁעֵר גְּדֻלַּת ה' שֶׁיֵּשׁ בַּבְּרִיּוֹת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם, מִכָּל־שֶׁכֵּן שְׁאָר הָעוֹלָמוֹת. וְהַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל.

וְיִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָן, עִקָּר בְּרִיאָתָן – בִּשְׁבִיל בְּחִינַת שַׁבָּת, שֶׁהוּא הַתַּכְלִית. כִּי שַׁבָּת הוּא תַּכְלִית מַעֲשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁהוּא בְּחִינַת עוֹלָם הַנְּשָׁמוֹת (הקדמת הזוהר דף א: וזוהר תרומה קלו), שֶׁהוּא עוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת, וְשָׁם יַשִּׂיגוּ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּרָאוּי, בְּלִי שׁוּם מָסָךְ הַמַּבְדִּיל וּבְלִי שׁוּם מוֹנֵעַ; כִּי אָז יִהְיֶה נַעֲשֶׂה אַחְדוּת גָּמוּר, וְכָל אֶחָד יִהְיֶה מַרְאֶה בְּאֶצְבָּעוֹ: זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית לא), וְזֶהוּ הַתַּכְלִית, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה בָּרָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ.

וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּוַדַּאי בְּכָל דָּבָר וְדָבָר, שֶׁנִּבְרָא בָּעוֹלָם בְּחִינַת הַתַּכְלִית, כִּי בְּכָל דָּבָר וְדָבָר יֵשׁ בּוֹ הַתְחָלָה וָסוֹף, דְּהַיְנוּ הַהַתְחָלָה מִמָּקוֹם שֶׁנִּשְׁתַּלְשֵׁל בְּהִשְׁתַּלְשְׁלוּת, עַד שֶׁנִּתְגַּשֵׁם וְנִתְהַוֶּה בָּזֶה הַתְּמוּנָה וְהַדְּמוּת. וְגַם יֵשׁ בּוֹ בְּחִינַת הַתַּכְלִית וְהַסּוֹף, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא, דְּהַיְנוּ שֶׁיְּכוֹלִין יִשְׂרָאֵל לְהַעֲמִיק עִיּוּנָם וְלָדַעַת וּלְהִתְבּוֹנֵן בִּפְרָטֵי הַבְּרִיאָה: בְּתַבְנִית הָאֵיבָרִים וּבִנְיָן וְקוֹמָה וּדְמוּת וְכוּ', שֶׁל כָּל דָּבָר וְדָבָר, לְהִתְבּוֹנֵן בָּהֶם גְּדֻלּוֹת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וּלְעָבְדוֹ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי־זֶה.

וְכֵן לְמַעְלָה מַעְלָה, עַד הַתַּכְלִית, שֶׁשָּׁם נִסְמָךְ אוֹתוֹ הַדָּבָר אֶל הַתַּכְלִית. כִּי כָל דָּבָר וְדָבָר יֵשׁ לוֹ אֲחִיזָה בְּהַתַּכְלִית, שֶׁבִּשְׁבִילוֹ נִבְרָא, שֶׁעַל־יְדֵי דָּבָר זֶה יְכוֹלִין לְהַשִּׂיגוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְעָבְדוֹ עַד אוֹתוֹ הַתַּכְלִית, שֶׁשָּׁם נִסְתַּיֵּם אוֹתוֹ הַדָּבָר וְנִסְמָךְ אֶל הַתַּכְלִית. וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהַעֲמִיק עִיּוּנוֹ בָּזֶה, לָדַעַת וּלְהַכִּיר גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא בְּכָל דָּבָר וְדָבָר, בְּתַבְנִיתוֹ וּדְמוּתוֹ, בִּפְרָטִיּוּת אֵיבָרָיו וּבִנְיָנוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, וּלְעָבְדוֹ יִתְבָּרַךְ בָּזֶה, עַד אֲשֶׁר יָבוֹא לִבְחִינַת הַתַּכְלִית שֶׁל אוֹתוֹ הַדָּבָר, שֶׁהוּא בְּחִינַת שַׁבָּת, עוֹלָם הַנְּשָׁמוֹת וְכוּ':

וְהִנֵּה הַבַּעֲלֵי־שֵׂכֶל שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שֵׂכֶל גָּדוֹל, הֵם יְכוֹלִים זֹאת. אֲבָל קְטַנֵּי עֵרֶךְ כָּמוֹנוּ הַיּוֹם, שֶׁכֻּלָּנוּ בְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה מְאֹד בִּבְחִינַת רַגְלִין, אֵיךְ אֶפְשָׁר לָנוּ לָבוֹא לִידִיעָה זוֹ. וְעַל־כֵּן יֵשׁ לָנוּ לִכְסֹף וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ וּלְהִשְׁתּוֹקֵק מְאֹד, מִי יִתֵּן וְהָיָה לָנוּ מַנְהִיג הַדּוֹר, רוֹעֶה נֶאֱמָן, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ זֶה הַכֹּחַ, שֶׁיּוּכַל לְהָאִיר אֲפִלּוּ בָּנוּ, בִּבְחִינַת רַגְלִין, יְדִיעָה וְהַשָּׂגָה הַנַּ"ל, שֶׁנִּזְכֶּה לָבוֹא אֶל הַתַּכְלִית,

כְּמוֹ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁמִּגֹּדֶל עֹצֶם מַעֲלָתוֹ הָיָה יָכוֹל לְהָאִיר אֲפִלּוּ בַּפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים, אֲפִלּוּ בְּשִׁפְחָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא פ' בשלח ופירש"י שם, וע' זוהר בשלח נה, ויקרא כב): רָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַיָּם, מַה שֶּׁלֹּא רָאָה יְחֶזְקֵאל הַנָּבִיא. הֲרֵי שֶׁאֲפִלּוּ יְחֶזְקֵאל, שֶׁהָיָה נָבִיא גָּדוֹל כָּזֶה, לֹא הָיָה רוֹאֶה מַה שֶּׁרָאֲתָה שִׁפְחָה בִּימֵי מֹשֶׁה. וְכָל זֶה מֵחֲמַת גֹּדֶל עֹצֶם מַעֲלַת הַמַּנְהִיג,

שֶׁהָיָה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הַמַּנְהִיג, וְהוּא יָכוֹל לְהָאִיר אֲפִלּוּ בִּבְחִינַת רַגְלִין. שֶׁאֲפִלּוּ הָרַגְלִין שֶׁרְחוֹקִים מֵהַמֹּחַ, אַף־עַל־פִּי־כֵן גַּם הֵם יוּכְלוּ לְהַשִּׂיג וְלָדַעַת הַתַּכְלִית, עַל־יְדֵי מִפְעֲלוֹת ה' אֲשֶׁר בָּרָא בָּעוֹלָם הַשָּׁפָל הַזֶּה כַּנַּ"ל. כִּי עַל־יְדֵי גְּדֻלַּת הַמַּנְהִיג יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ הַמֹּחַ אֲפִלּוּ לְהָרַגְלִין, וְאָז יוּכַל לִהְיוֹת, שֶׁהָרַגְלִין אֵלּוּ הֵם גְּדוֹלִים מִמֹּחַ אַחֵר.

וְזֶהוּ: לְכוּ חֲזוּ. לְכוּ דַּיְקָא, הַיְנוּ בְּחִינַת הָרַגְלִין, שֶׁהֵם כְּלֵי הַהֲלִיכָה, גַּם הֵם יֶחֱזוּ מִפְעֲלוֹת ה' אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ. הַיְנוּ פְּעֻלוֹת ה' אֲשֶׁר שָׂם בָּאָרֶץ הַזּוֹ, דְּהַיְנוּ בְּזֶה הָעוֹלָם הַשָּׁפָל, שֶׁעַל־יְדֵי מִפְעֲלוֹת ה' שֶׁבָּאָרֶץ הַזֹּאת הַשְּׁפָלָה, יְכוֹלִין לָדַעַת וּלְהַשִּׂיג הַתַּכְלִית. וְזֶהוּ:

אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ, הַיְנוּ שֶׁהַתַּכְלִית שֶׁהוּא בְּחִינַת "שֵׁמוֹת" – רָאשֵׁי־תֵבוֹת: תַּכְלִית מַעֲשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, בִּבְחִינַת (בראשית ב׳:י״ט): נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ, [וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ז:): אַל תִּקְרָא שַׁמּוֹת, אֶלָּא שֵׁמוֹת]; דְּהַיְנוּ עוֹלָם הַנְּשָׁמוֹת, שֶׁהוּא הַתַּכְלִית, הוּא מְלֻבָּשׁ וְנֶאֱחָז בָּאָרֶץ הַשְּׁפָלָה הַזּוֹ, שֶׁעַל־יְדֵי עוֹלָם הַזֶּה הַשָּׁפָל, דַּיְקָא עַל יָדוֹ מֻכְרָחִין לְהַשִּׂיג הַתַּכְלִית כַּנַּ"ל.

וּבֶאֱמֶת הוּא חִדּוּשׁ נִפְלָא וְנוֹרָא מְאֹד, שֶׁהַשָּׂגַת הַתַּכְלִית, שֶׁהוּא דָּבָר גָּבוֹהַּ כָּזֶה לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, הוּא תָּלוּי דַּיְקָא בִּבְרִיּוֹת עוֹלָם הַשָּׁפָל, וְכָל הַנְּשָׁמוֹת מֻכְרָחִין לַעֲבֹר בְּזֶה הָעוֹלָם כְּדֵי לְהַשִּׂיג הַתַּכְלִית. כִּי אֵין מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד בָּא, עַד שֶׁיִּכְלוּ כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבַּגּוּף (יבמות סב.), כִּי כֻּלָּם מֻכְרָחִין לָבוֹא לְזֶה הָעוֹלָם הַשָּׁפָל, כְּדֵי לְהַשִּׂיג הַתַּכְלִית עַל־יָדוֹ כַּנַּ"ל. נִמְצָא שֶׁכֻּלָּם הֵם בְּחִינַת נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁהֵם נִצְרָכִים לִבְרִיּוֹת הָעוֹלָם, לְהַשִּׂיג הַתַּכְלִית עַל־יָדָם, כַּנַּ"ל:

וְרָאוּי לָנוּ לוֹמַר זֹאת בִּבְכִיָּה, בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ, לִבְכּוֹת וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ, לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, מָתַי נִזְכֶּה לָזֶה, שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ זֶה הַדַּעַת, שֶׁנּוּכַל לָדַעַת וּלְהַכִּיר הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ מִכָּל דָּבָר שֶׁל זֶה הָעוֹלָם בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת כַּנַּ"ל, עַד הַתַּכְלִית כַּנַּ"ל. וּכְּפִי הַמַּדְרֵגָה פְּחוּתָה שֶׁלָּנוּ עַתָּה, וְכֻלָּנוּ אֵין פָּנֵינוּ יָפוֹת כְּלָל, אָנוּ צְרִיכִין שֶׁיְּרַחֵם עָלֵינוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לִתֵּן לָנוּ מַנְהִיג רוֹעֶה נֶאֱמָן, שֶׁיּוּכַל לְהָאִיר בָּנוּ יְדִיעָה הַנַּ"ל, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְעָבְדוֹ יִתְבָּרַךְ כָּרָאוּי וְלָבוֹא אֶל הַתַּכְלִית כַּנַּ"ל:

ב. ״שמות״ ראשי תיבות תכלית מעשה שמים וארץ — התכלית הנאחז בארץ השפלה

הַשֵּׁשֶׁת יָמִים הֵם הַהַתְחָלָה, שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הַכֹּל, וְשַׁבָּת הוּא הַסּוֹף וְהַתַּכְלִית וְכוּ'. וּבְוַדַּאי יֵשׁ חִלּוּק בֵּין הַבְּרִיּוֹת, כִּי בְּוַדַּאי יֵשׁ חִלּוּק בֵּין מַה שֶּׁנִּבְרָא קֹדֶם וּבֵין מַה שֶּׁנִּבְרָא בַּשִּׁשִּׁי, שֶׁהוּא סָמוּךְ יוֹתֵר לְשַׁבָּת. וְאִיתָא בִּסְפָרִים, כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ (שמות לא), שֶׁגַּם הַשֵּׁשֶׁת יָמִים בְּעַצְמָן נִבְרְאוּ, וְהֵם בְּסוֹד עֲגֻלָּה אֶל הַנְּקֻדָּה פְּנִימִיוּת, שֶׁהִיא שַׁבָּת (זוהר ויקהל רד), אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן יֵשׁ חִלּוּקִים:

ג

מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: נוֹחַ לוֹ לָאָדָם שֶׁלֹּא נִבְרָא יוֹתֵר מִשֶּׁנִּבְרָא (ערובין יג:), וְכֵן מַה שֶּׁכָּתוּב (קהלת ד׳:ג׳): וְטוֹב מִשְּׁנֵיהֶם אֵת אֲשֶׁר עֲדֶן לֹא הָיָה – הַדָּבָר תָּמוּהַּ: וְאִם־כֵּן עַל מַה נִּבְרָא.

וּבְוַדַּאי אֵין הַדְּבָרִים נֶאֱמָרִין כִּי־אִם בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁכְּפִי צָרוֹת עוֹלָם הַזֶּה וְהַיִּסּוּרִין שֶׁסּוֹבְלִין בְּנֵי־אָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם כָּל אֶחָד וְאֶחָד, בְּוַדַּאי הָיָה טוֹב יוֹתֵר אִם לֹא הָיָה נִבְרָא כְּלָל. אֲבָל בָּעוֹלָם הַבָּא בְּוַדַּאי טוֹב יוֹתֵר מַה שֶּׁנִּבְרָא, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא בָּאִין אֶל הַתַּכְלִית כַּנַּ"ל. וְגַם אֲפִלּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה – יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה מִכֹּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא (אבות פ"ד):

ד

נִיסָן רֹאשׁ־הַשָּׁנָה לִמְלָכִים (ר"ה ב), וְאָז מְמַנִּין כָּל הַמְּלָכִים לְמַעְלָה, וּבְוַדַּאי נוֹתְנִין מַתָּנוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד שֶׁמַּמְלִיכִין אוֹתוֹ. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִתֵּן לָנוּ גַם־כֵּן מֶלֶךְ וּמַנְהִיג, רוֹעֶה נֶאֱמָן, שֶׁיּוּכַל לְהָאִיר בָּנוּ וְכוּ' כַּנַּ"ל.

וַאֲנַחְנוּ הֵם הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ – הַהוֹלְכִים אַחַר עֲצָתְךָ, שֶׁמִּתְנַהֲגִים אַחַר הַמַּנְהִיג. וּמִי יִתֵּן וְהָיָה לָנוּ מַנְהִיג כְּמוֹ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְכוּ' כַּנַּ"ל: (כָּל זֶה שַׁיָּךְ לְסִימָן ל"ט)

ליקוטי תפילות — התפילה המקבילה

[עַל־פִּי תּוֹרָה ע"ח - וָאֶתְחַנַּן מֵעִנְיָן פְּרָאסְטִיק]וָאֶתְחַנַּן אֶל יְהֹוָה בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר, אֲדֹנָי אֱלֹהִים אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה, אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרוֹתֶךָ. אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מָלֵא רַחֲמִים, חוֹנֵן אֶת מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָחוֹן, מְרַחֵם אֶת מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְרַחֵם, עוֹשֶׂה חֶסֶד חִנָּם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. וּכְבָר עָשִׂיתָ חֲסָדִים רַבִּים בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת בְּכָל דּוֹר וָדוֹר,

עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ, וְגַם עִמִּי הַשָּׁפָל וְהַנִּבְזֶה גָמַלְתָּ חֲסָדִים וְטוֹבוֹת רַבּוֹת בְּלִי שִׁיעוּר וָעֵרֶךְ וּמִסְפָּר.

וְאִלּוּ פִי מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם וּלְשׁוֹנִי רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו וְכוּ', לֹא אַסְפִּיק כָּל יָמַי לְהוֹדוֹת לְךָ וּלְשַׁבֵּחֲךָ וּלְפָאֶרְךָ וּלְבָרֵךְ וּלְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ,

לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וּלְסַפֵּר אַחַת מִנִּי אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים הַטּוֹבוֹת נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וַחֲסָדִים רַבִּים וַעֲצוּמִים חַסְדֵּי חִנָּם אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמִּי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה,

מָה אוֹמַר וּמָה אֲדַבֵּר, בַּמָּה אֲקַדֵּם יְהֹוָה אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם. וּמֵאֵיזֶה אוֹצָר מַתְּנַת חִנָּם אֲשֶׁר גָּמַלְתָּ עִמִּי אַתְחִיל לְדַבֵּר תְּחִלָּה,

כִּי כָל חֶסֶד וָחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמִּי הַחוֹטֵא וְהַפָּגוּם, הוּא אוֹצָר מָלֵא מַתְּנוֹת חִנָּם אֲשֶׁר בַּחֲסָדֶיךָ הָרַבִּים חִזַּקְתָּנִי בִּתְשׁוּקַת אֱמוּנָתֶךָ, וְזִכִּיתָנִי לִהְיוֹת בִּכְלָל יִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר בָּהֶם בָּחַרְתָּ,

וַעֲזַרְתַּנִי בְּכָל עֵת לַחְטוֹף מִזֶּה הָעוֹלָם הָעוֹבֵר כַּמָּה וְכַמָּה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, אֲשֶׁר זִכִּיתַנִי בְּרַחֲמֶיךָ בְּכָל יוֹם ובְכָל עֵת לַעֲסֹק מְעַט בַּתּוֹרָה וּתְפִלָּה, וּלְקַיֵּם כַּמָּה מִצְוֹת, וְלִפְרוֹשׁ וְלִבְדֹּל מִכַּמָּה עֲבֵרוֹת.

וְהָיִיתָ בְּעֶזְרִי לִבְלִי לֵילֵךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים, וְלִבְלִי לַעֲמוֹד בְּדֶרֶךְ חַטָּאִים, וְלִבְלִי לֵישֵׁב בְּמוֹשַׁב לֵצִים. וְהִכְנַסְתָּ בִּי בְּכָל עֵת לְהִשְׁתּוֹקֵק וְלִכְסוֹף וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ אֵלֶיךָ, וּלְהִתְחַבֵּר לִירֵאֶיךָ וּתְמִימֶיךָ,

מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמִּי בְּתוֹךְ כְּלָלִיּוּת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, אֲשֶׁר נָתַתָּ לָנוּ מַתָּנוֹת טוֹבוֹת כָּאֵלֶּה, מַתָּנוֹת יְקָרוֹת כָּאֵלֶּה, שֶׁהָיוּ גְנוּזִים בְּבֵית גְּנָזֶיךָ מֵעוֹלָם,

עַד שֶׁבָּא מוֹשִׁיעַ וָרַב, נֶאֱמַן בֵּיתֶךָ, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְהֵבִיא לָנוּ חֶמְדָּה גְנוּזָה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם, אֲשֶׁר אֵין עֲרֹךְ אֵלֶיהָ, וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ,

רַבּוֹת עָשִׂיתָ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהַי עִם כְּלָלִיּוּת יִשְׂרָאֵל, וְעִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְרָטִיּוּת בְּכָל יוֹם וָיוֹם, נִפְלְאוֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבוֹתֶיךָ אֵלֵינוּ אֵין עֲרֹךְ אֵלֶיךָ אַגִּידָה וַאֲדַבֵּרָה עָצְמוּ מִסַּפֵּר.

וְעַל כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד, נוֹדֶה לְךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶיךָ וְעַל נִשְׁמוֹתֵינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ,

וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת, עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם, הַטּוֹב כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ וְהַמְרַחֵם כִּי לֹא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם קִוִּינוּ לָךְ.

וְעַתָּה אֲשֶׁר בָּאתִי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ מָלֵא חַסְדֵּי חִנָּם תָּמִיד. חָנֵּנִי מֵאוֹצָר מַתְּנַת חִנָּם, וְזַכֵּנִי לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל חִישׁ קַל מְהֵרָה בַּשָּׁנָה הַזֹּאת,

אוּלַי אֶזְכֶּה לְקַבֵּל שָׁם קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה מֵעֶשֶׂר קְדֻשּׁוֹת הַכְּלוּלוֹת שָׁם, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה מֵעַתָּה לָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת, וּלְקַדֵּשׁ וּלְטַהֵר עַצְמִי מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, וְלִזְכּוֹת לְיִרְאַת שָׁמַיִם בֶּאֱמֶת:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵין לִי פֶּה לְדַבֵּר וְלֹא מֵצַח לְהָרִים רֹאשׁ, רַק בָּאתִי כְּעָנִי בַּפֶּתַח, הַחַיָּב וְהַחוֹטֵא וְהַפּוֹשֵׁעַ, שׁוֹאֵל וּמְבַקֵּשׁ בְּדַעַת מְבֻלְבָּל וּבִלְשׁוֹן עִלְּגִים, מַתְּנַת חִנָּם לְבַד,

בְּכֹחַ וּזְכוּת הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁזָּכוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי מְנִיעוֹת רַבּוֹת, וְזָכוּ לַחְתּוֹר וּלְהַמְשִׁיךְ הָאוֹצָר מַתְּנַת חִנָּם עַל כָּל בָּאֵי עוֹלָם,

בִּזְכוּתָם וְכֹחָם לְבַד תָּמַכְתִּי יְתֵדוֹתַי, לָבוֹא לְפָנֶיךָ עַתָּה גַם עַתָּה, לִשְׁאוֹל וּלְבַקֵּשׁ מִמְּךָ מַתְּנַת חִנָּם, שֶׁתְּחָנֵּנִי מֵהָאוֹצָר מַתְּנַת חִנָּם, הַפָּתוּחַ וְעוֹמֵד לִפְנֵי הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים,

מִשָּׁם תְּחָנֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הַגְּדוֹלִים, וְתַעֲשֶׂה אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקֶּיךָ אֵלֵךְ וְאֶת מִצְוֹתֶיךָ אֶשְׁמוֹר מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם,

וּתְזַכֵּנִי וְתוֹרֵנִי וּתְלַמְּדֵנִי הַדֶּרֶךְ וְהַנָּתִיב וְהָעֵצָה, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה חִישׁ קַל מְהֵרָה לַעֲבֹר וּלְדַלֵּג עַל כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהָעִכּוּבִים וְהַסִּכְסוּכִים וְהַבִּלְבּוּלִים הַמּוֹנְעִים אוֹתִי מִלָּבֹא לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,

הֵן מְנִיעוֹת מֵחֲמַת מָמוֹן, הֵן שְׁאָר כָּל מִינֵי מְנִיעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, וּבִפְרָט כָּל מִינֵי מְנִיעוֹת הַמֹּחַ, הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל אֶזְכֶּה לְשַׁבֵּר וּלְבַטֵּל מְהֵרָה מְהֵרָה, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה מְהֵרָה בְּסָמוּךְ לֵילֵךְ וְלָבֹא לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,

וְאֶזְכֶּה לָבוֹא לְשָׁם בְּשָׁלוֹם, וּלְהַמְשִׁיךְ שָׁם עָלַי קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה וְיִרְאָה שְׁלֵמָה מִכָּל הָעֶשֶׂר קְדֻשּׁוֹת הַכְּלוּלִים בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם בָּרָאתָ עוֹלָמֶךָ,

אֲשֶׁר בָּהֶם כְּלוּלִים וְנֶעְלָמִים הָעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁהֵם כְּלָלִיּוּת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, אֲשֶׁר כָּל הָעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת עֶשֶׂר קְדֻשּׁוֹת הָאֵלֶּה, כְּלוּלִים מִכָּל הַיִּרְאוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַדִּיר אָיוֹם וְנוֹרָא, זַכֵּנִי לְכָל הַקְּדֻשּׁוֹת וְהַיִּרְאוֹת הָאֵלֶּה, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לָשׁוּב אֵלֶיךָ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת, וּלְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת בְּיִרְאָה וּבְאַהֲבָה לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מָה אֲדַבֵּר וְאַתָּה יָדַעְתָּ אוֹתִי, אַךְ כְּבָר הוֹדַעְתָּנוּ שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל בְּפֶה מָלֵא, וְאַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה,

וְעַל זֶה תָּמַכְתִּי יְתֵדוֹתַי לָבוֹא גַם עַתָּה בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים לְפָנֶיךָ בַּעַל הָרַחֲמִים, בַּעַל הַחֶסֶד, בַּעַל הַחֶמְלָה וְהַחֲנִינָה,

וַאֲנִי מְקַוֶּה מִמָּקוֹם שֶׁאֲנִי שָׁם, לַעֲלוֹת מְהֵרָה לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אוּלַי אֶזְכֶּה שָׁם מַה שֶּׁאֶזְכֶּה, בְּאֹפֶן שֶׁאֶמְצָא דֶרֶךְ וְנָתִיב וְכֹחַ וְעֵצָה אֲמִתִּיִּית שֶׁאֶזְכֶּה לְקַיְּמָהּ, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה, וְלָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.

אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבַל יִדַּח מִמְּךָ נִדָּח, אַל תְּבִישֵׁנִי מִשִּׂבְרִי, וְאַל תַּחְפִּירֵנִי מִתִּקְוָתִי, וְאַל תַּאְטוֹם אָזְנְךָ מִזַּעֲקָתִי,

לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן, וְאַל תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ מִתְּשׁוּקָתִי וְכִסּוּפִי, אֲשֶׁר זֶה כַּמָּה אֲנִי נִכְסָף וּמִשְׁתּוֹקֵק לָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת.

יֶהֱמוּ וְיִכְָּמְרוּ מֵעֶיךָ עָלַי, וּתְקָרְבֵנִי מֵעַתָּה אֵלֶיךָ וְלַעֲבוֹדָתֶךָ בֶּאֱמֶת, וְאַל תַּעֲשֶׂה עִמִּי כַּחֲטָאַי, וְאַל תִּגְמְלֵנִי כְּמִפְעָלַי,

כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת יִצְרִי, וְאַתָּה יוֹדֵעַ מְקוֹמִי מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, וּבְיָדְךָ הַכֹּל, וּבְיָדְךָ לְהָסִיר רוֹעַ לְבָבִי וְקַשְׁיוּת עָרְפִּי, וְתֹקֶף תַּאֲוָתִי, וְעַזּוּת גּוּפִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וַאֲשֶׁר הֲרֵעוֹתִי,

כִּי בְּיָדְךָ הַכֹּל, וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל. וְעָלֶיךָ לְבַד הִשְׁלַכְתִּי אֶת יְהָבִי, עָלֶיךָ לְבַד אֲנִי נִשְׁעָן וְנִתְלָה וְנִסְמָךְ,

כִּי אַתָּה גִּבּוֹר וְרַב לְהוֹשִׁיעַ, הֵן כֹּל תּוּכָל וְלֹא יִבָּצֵר מִמְּךָ מְזִמָּה, וּמִי יֹאמַר לְךָ מַה תַּעֲשֶׂה.

הֲשִׁיבֵנוּ וְאָשׁוּבָה כִּי אַתָּה (יְהֹוָה) אֱלֹהָי, רְפָאֵנִי יְהֹוָה וְאֵרָפֵא, רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף, הוֹשִׁיעֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה כִּי תְהִלָּתִי אָתָּה.

חָנֵּנִי מֵאוֹצַר מַתְּנַת חִנָּם בְּכֹחַ וּזְכוּת הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים הָעֲנָוִים בֶּאֱמֶת, הַהוֹלְכִים בִּתְמִימוּת בֶּאֱמֶת, וְעוֹשִׂים עַצְמָם כַּאֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים לְגַמְרֵי בֶּאֱמֶת,

אֲשֶׁר אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ גֹּדֶל קְדֻשָּׁתָם וּמַעֲלָתָם וְעֹצֶם כֹּחָם, עַד אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם כֹּחַ לְהָרִים וּלְהַגְבִּיהַּ גַּם אוֹתִי מִמָּקוֹם שֶׁאֲנִי שָׁם לְקָרְבֵנִי אֵלֶיךָ, וְלַהֲבִיאֵנִי מְהֵרָה לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וּלְזַכּוֹת אוֹתִי וּלְתַקֵּן כָּל מַה שֶּׁקִּלְקַלְתִּי,

וְלֹא אֵצֵא מִן הָעוֹלָם הַזֶּה עַד שֶׁאֲתַקֵּן בְּכֹחָם אֵת כָּל אֲשֶׁר שִׁחַתְתִּי, לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי, הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי,

עָזְרֵנִי עָזְרֵנִי, הוֹשִׁיעֵנִי הוֹשִׁיעֵנִי, כִּי אֵלֶיךָ לְבַד שִׁטַּחְתִּי כַפָּי. פֵּרַשְׂתִּי יָדַי כָּל הַיּוֹם, נַפְשִׁי כְּאֶרֶץ עֲיֵפָה לְךָ סֶלָה. מִקְצֵה הָאָרֶץ אֵלֶיךָ אֶקְרָא בַּעֲטֹף לִבִּי בְּצוּר יָרוּם מִמֶּנִּי תַנְחֵנִי.

נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת יְהֹוָה לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵל־חָי. אֱלֹהִים אֵלִי אַתָּה אֲשַׁחֲרֶךָּ צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם. כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִיךָ לִרְאוֹת עֻזְּךָ וּכְבוֹדֶךָ:

וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, רַב חֶסֶד וּמַרְבֶּה לְהֵטִיב, שֶׁתְּרַחֵם עָלַי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וְתוֹרֵנִי וּתְלַמְּדֵנִי וְתַדְרִיכֵנִי בְּדַרְכֵי הַתְּמִימוּת וְהַפְּשִׁיטוּת בֶּאֱמֶת,

שֶׁאֶזְכֶּה לִהְיוֹת תָּמִים עִם יְהֹוָה אֱלֹהָי, וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וִישָׁרָה בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת שֶׁל הֶבֶל כְּלָל,

כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֵין לָנוּ שׁוּם דֶּרֶךְ לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ כִּי אִם עַל־יְדֵי פְּשִׁיטוּת וּתְמִימוּת גָּמוּר בֶּאֱמֶת וֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה.

וַאֲנִי מַאֲמִין וּמֵבִין מֵרָחוֹק שֶׁאֲפִלּוּ בְּעֹמֶק נְפִילָתֵנוּ עַתָּה בְּתֹקֶף הַגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה בְּגוּף וָנֶפֶשׁ, יֵשׁ דְּרָכִים שֶׁל תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת וֶאֱמוּנָה,

שֶׁכָּל אָדָם בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם יָכוֹל לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ עַל־יְדֵי־זֶה, וְלִמְצֹא לוֹ דֶרֶךְ יָשָׁר וְעֵצוֹת נְכוֹנוֹת עַל־יְדֵי דַרְכֵי הַתְּמִימוּת וְהַפְּשִׁיטוּת אֵיךְ לִמְצֹא אוֹתְךָ בְּכָל מָקוֹם,

אֲפִלּוּ מִי שֶׁנָּפַל לְִמָקוֹם שֶׁנָּפַל, כֻּלָּם יְכוֹלִים לַעֲלוֹת מִנְּפִילָתָם וִירִידָתָם, וּלְהִתְקָרֵב וּלְהִתְדַבֵּק אֵלֶיךָ, וּלְרַצּוֹת וּלְפַיֵּס אוֹתְךָ בִּתְמִימוּת וּפְשִׁיטוּת בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתָּ,

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: עֵינַי בְּנֶאֶמְנֵי אֶרֶץ לָשֶׁבֶת עִמָּדִי, הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ תָּמִים הוּא יְשָׁרְתֵנִי, וְנֶאֱמַר: אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהוֹלְכִים בְּתוֹרַת יְהֹוָה:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עוֹשֶׂה חֶסֶד חִנָּם בְּכָל דּוֹר, אַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ חִנָּם, בָּרָאתָ וְקִיַּמְתָּ עוֹלָמְךָ כ"ו (עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה) דוֹרוֹת קוֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, שֶׁאָז הָיָה הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם בְּלֹא תוֹרָה, כִּי אִם בְּחֶסֶד חִנָּם לְבַד.

רַחֵם עָלֵינוּ גַם עַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וּפְתַח לָנוּ אוֹצָרְךָ הַטּוֹב, אוֹצַר מַתְּנַת חִנָּם, וַעֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה וְחֶסֶד חִנָּם בְּכָל עֵת, וַאֲפִלּוּ בְּעֵת שֶׁאָנוּ מִתְבַּטְּלִים מִדִּבְרֵי תוֹרָה, רַחֵם עָלֵינוּ בִּזְכוּת הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים הָאֲמִתִּיִּים,

וְתַשְׁפִיעַ עָלֵינוּ כָּל טוּב, וּתְקַיֵּם אוֹתָנוּ בְּחֶסֶד חִנָּם, כְּמוֹ שֶׁקִּיַּמְתָּ עוֹלָמְךָ בְּחֶסֶד חִנָּם, כ"ו דוֹרוֹת קוֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה,

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רַחֵם עָלֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ וְעָזְרֵנוּ וְזַכֵּנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לַהֲגוֹת בְּדִבְרֵי תוֹרָתְךָ יוֹמָם וָלָיְלָה, וְאֶזְכֶּה לְהַרְבּוֹת בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה בְּהַתְמָדָה גְּדוֹלָה בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל בֶּאֱמֶת:

וְתִפְתַּח אֶת לִבִּי בְּתַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ, שֶׁאֶזְכֶּה לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל הָעַמְקוּת וְהַנְּעִימוּת וְהַמְּתִיקוּת שֶׁבְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה וְהַתְּמִימָה.

וְתוֹרֵנִי וּתְלַמְּדֵנִי בְּכָל עֵת שֶׁאֶזְכֶּה לֵידַע תָּמִיד בֶּאֱמֶת אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּעִנְיַן בִּטּוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה זֶהוּ קִיּוּמָהּ,

שֶׁאֶזְכֶּה לִלְמֹד יוֹם וָלַיְלָה בְּהַתְמָדָה גְּדוֹלָה, וְלֵידַע וּלְכַוֵּן הַזְּמַן הַמּוּכְרָח לְהִתְבַּטֵּל, שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל יָפֶה בְּעִתּוֹ בְּמוֹעֲדוֹ וּבִזְמַנּוֹ,

כִּי גָלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ אֲדוֹן כֹּל, נוֹתֵן הַתּוֹרָה, כִּי בָּשָׂר וָדָם אֲנַחְנוּ וּמֵחוֹמֶר קוֹרַצְנוּ, וּבְהֶכְרֵחַ לְהִתְבַּטֵּל קְצָת לִפְעָמִים מִלִּמּוּד הַתּוֹרָה,

כִּי צְרִיכִין זְמַן לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִישׁוֹן בִּשְׁבִיל קִיּוּם הַגּוּף, וְלַעֲסֹק בְּצָרְכֵי פַּרְנָסָה וּשְׁאָר הֶכְרֵחִיּוּת הַגּוּף, אוֹ לְהִתְבַּטֵּל לִפְעָמִים לְפַקֵּחַ אֶת הַדַּעַת שֶׁלֹּא יִתְבַּלְבֵּל מֵרִבּוּי הַלִּמּוּד יוֹתֵר מֵהַמִּדָּה.

וּבֶאֱמֶת לְפִי עֹצֶם קְדֻשַּׁת מְתִיקוּת וּנְעִימַת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, בְּוַדַּאי הָיָה רָאוּי לָנוּ לִבְלִי לְהִתְבַּטֵּל לְעוֹלָם מִדִּבְרֵי תוֹרָה אֲפִלּוּ שָׁעָה קַלָּה, כִּי הִיא חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ, וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לִפְרוֹשׁ מֵחַיִּים אֲמִתִּיִּים אֲפִלּוּ רֶגַע אַחַת.

אַךְ כְּבָר גִּלִּיתָ לָנוּ שֶׁזֶּה אִי־אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם לִבְלִי לְהִתְבַּטֵּל כְּלָל, כִּי בְּהֶכְרֵחַ צְרִיכִין לְהִתְבַּטֵּל לִפְעָמִים בִּשְׁבִיל צָרְכֵי הַגּוּף הַמֻּכְרָחִים.

עַל־כֵּן רַחֵם עָלֵינוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וְזַכֵּנוּ לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים הַמְקַיְּמִים אֶת כָּל הָעוֹלָם בְּתוֹרָתָם וּקְדֻשָּׁתָם וּבְדַרְכֵי פְּשִׁיטוּתָם הַנִּפְלָאִים,

שֶׁנִּזְכֶּה בְּכֹחָם וּזְכוּתָם לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ קְדֻשָּׁה וְחַיּוּת וְכָל טוֹב בְּכָל עֵת, מֵהָאוֹצַר מַתְּנַת חִנָּם הַפָּתוּחַ וְעוֹמֵד לִפְנֵיהֶם.

אֲשֶׁר עַל־יְדֵי־זֶה הֵם מְחַיִּין אֶת עַצְמָם בְּעֵת שֶׁבְּטֵלִים מִן הַתּוֹרָה, וּבָזֶה הֵם מְחַיִּין אֶת כָּל הָאֲנָשִׁים הַפְּשׁוּטִים שֶׁבָּעוֹלָם (שֶׁקוֹרִין: פְּרָאסְטַאקֶיס),

הֵן בַּעֲלֵי תוֹרָה בְּעֵת שֶׁבְּטֵלִים מִן הַתּוֹרָה, וְהֵן אַנְשֵׁי הֶהָמוֹן וְעַמֵּי הָאָרֶץ, וַאֲפִלּוּ הַמֻּנָּחִים בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת וּמִתַּחְתָּיו רַחֲמָנָא לִצְלָן, וַאֲפִלּוּ אוּמִין דְּעַלְמָא,

כֻּלָּם הֵם מְחַיִּין עַל־יְדֵי דַרְכֵיהֶם הַנִּפְלָאִים, שֶׁעוֹשִׂים עַצְמָם לִפְעָמִים כַּאֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים לְגַמְרֵי, וּמַמְשִׁיכִים חַיּוּת וְשֶׁפַע טוֹב מִקִּיּוּם הָעוֹלָם קוֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה שֶׁהָיָה מִתְקַיֵּם הָעוֹלָם בְּחֶסֶד חִנָּם עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה הַנֶּעְלֶמֶת, שֶׁהוּא הַדֶּרֶךְ לִכְבּוֹשׁ אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל:

אָנָּא יְהֹוָה, מָלֵא רַחֲמִים, זַכֵּנוּ וְעָזְרֵנוּ לְהִתְקָרֵב וּלְהִכָּלֵל תָּמִיד בַּצַּדִּיקִים הַנּוֹרָאִים הָאֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כֹּחַ לְהַחֲיוֹת כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם אֲפִלּוּ בְּעֵת רִחוּקָם מֵהַתּוֹרָה, כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי רִחוּקוֹ.

כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ מָלֵא רַחֲמִים, כִּי עַתָּה אֵין לָנוּ שׁוּם כֹּחַ וְחַיּוּת וְקִיּוּם כִּי אִם בְּכֹחַ וּזְכוּת הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים הַנּוֹרָאִים הָאֵלּוּ,

וְעָזְרֵנוּ וְזַכֵּנוּ לְהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם, וּלְקַיֵּם דִּבְרֵיהֶם וְלֵילֵךְ בְּדַרְכֵיהֶם בֶּאֱמֶת, לְהִתְנַהֵג בְּדַרְכֵי הַתְּמִימוּת וְהַפְּשִׁיטוּת בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת שֶׁל הָעוֹלָם כְּלָל.

וְאֶזְכֶּה לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמִי וּלְשַׂמֵּחַ אֶת נַפְשִׁי תָמִיד עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה לְבַד, שֶׁהִיא יְסוֹד וְעִקָּר הַכֹּל.

וְאֶזְכֶּה לֵידַע וּלְהַאֲמִין תָּמִיד, כִּי אַתָּה בָּרָאתָ עוֹלָמְךָ בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, וּבָהֶם נֶעֱלָמִין עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת,

שֶׁהֵם כְּלַל תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, וּבְכָל הַדְּבָרִים וְהַחֲפָצִים שֶׁבָּעוֹלָם, וּבְכָל הַמְּלָאכוֹת וְהָעֲסָקִים וְהַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, בְּכָל הַמַּחֲשָׁבוֹת וְדִבּוּרִים וַעֲשִׂיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, בְּכֻלָּם יֵשׁ בָּהֶם הָעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרְאוּ כֻּלָּם, אֲשֶׁר בְּאֵלּוּ הָעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נֶעֱלָמִין הָעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁהֵם כְּלַל הַתּוֹרָה.

וְעַל־יְדֵי־זֶה אֶזְכֶּה לְקַשֵּׁר וּלְדַבֵּק אֶת עַצְמִי אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהַתּוֹרָה תָמִיד בְּכָל עֵת וָרֶגַע, בְּדֶרֶךְ תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת בֶּאֱמֶת, אֲפִלּוּ בְּעֵת שֶׁאֲנִי מוּכְרָח לְהִתְבַּטֵּל מִן הַתּוֹרָה.

וּתְחַזֵּק וּתְאַמֵּץ אֶת לְבָבִי לִבְלִי לִפּוֹל מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, וְלֹא יוּכַל הַבַּעַל דָּבָר וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא לְהַחֲלִישׁ אֶת דַּעְתִי בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם.

וְאֵדַע וְאַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וַחֲזָקָה תָמִיד, שֶׁאֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, אֵיךְ שֶׁהוּא, אֵיךְ שֶׁהוּא, כִּי רַחֲמֶיךָ לֹא כָלִים לְעוֹלָם.

וְאַתָּה מְנַסֶּה אֶת כָּל אָדָם בְּכָל עֵת, וְאַתָּה מְגַלְגֵּל וּמְסַבֵּב עִם כָּל אָדָם גִּלְגּוּלִים וְסִבּוֹת נִפְלָאוֹת, וְאַתָּה חָפֵץ שֶׁהָאָדָם יְחַזֵּק יָדוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל עֵת, אַף אִם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא,

כִּי לֵית רְעוּתָא טָבָא דְאִתְאֲבִיד, וְיָקָר וְחָבִיב בְּעֵינֶיךָ מְאֹד מְאֹד, כָּל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה שֶׁהָאָדָם מְנַשֵּׂא עַצְמוֹ לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ מִמָּקוֹם שֶׁהוּא שָׁם, וּמְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּרַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ לְקַוּוֹת וּלְצַפּוֹת בְּכָל עֵת לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ.

כַּאֲשֶׁר גִּלִּיתָ לָנוּ הִתְנוֹצְצוּת נִפְלָא מֵעֹצֶם פִּלְאֵי חֲסָדֶיךָ וְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וְהָעֲצוּמִים מְאֹד, עַל־יְדֵי צַדִּיקֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים הָאֲמִתִּיִּים, שֶׁאָחֲזוּ בָּנוּ וְחִזְּקוּ יָדֵינוּ בְּכָל עֵת, וְקָרְאוּ בְּקוֹל גָּדוֹל וְהִשְׁמִיעוּ אוֹתָנוּ 'שֶׁאֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל':

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מָלֵא רַחֲמִים, אַתָּה יוֹדֵעַ מַעֲמָד וּמַצָּב שֶׁל יִשְׂרָאֵל כָּעֵת בְּסוֹף הַגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה, אֲשֶׁר קָרוֹב לָבוֹא עֵת קִצֵּנוּ,

וְאַתָּה מְצַפֶּה בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וָרֶגַע שֶׁיָּבוֹא גוֹאֵל צִדְקֵנוּ, וְנַפְשׁוֹת עַמְּךָ בֵּית־יִשְׂרָאֵל מִתְגַּעְגְּעִים וּמִשְׁתּוֹקְקִים וְנִכְסָפִים אֵלֶיךָ וְלַעֲבוֹדָתְךָ בִּכְלוֹת הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה כָּזֹאת מֵעוֹלָם.

אֲבָל הַבַּעַל דָּבָר הִנִּיחַ עַצְּמוֹ לְאָרְכּוֹ וּלְרָחְבּוֹ, וּבִלְבֵּל אֶת הָעוֹלָם מְאֹד מְאֹד, וְהִכְנִיס מַחֲלֹקֶת גָּדוֹל בָּעוֹלָם, וְנַעֲשָׂה קַטֵּגוֹרְיָא גְּדוֹלָה בֵּין הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וְרַבִּים מִבְּנֵי פָּרִיצֵי עַמְּךָ מִתְנַשְּׂאִים לְהַעֲמִיד חָזוֹן וְנִכְשָׁלוּ.

וַאֲפִלּוּ בֵּין הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים הָאֲמִתִּיִּים נַעֲשָׂה מַחֲלֹקֶת וּבִלְבּוּל גָּדוֹל, עַד אֲשֶׁר אֵין אֶחָד יוֹדֵעַ הֵיכָן הָאֱמֶת.

רַחֵם עָלֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ, וְזַכֵּנוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָנוּ שׁוּם חֵלֶק בְּמַחֲלֹקֶת עַל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים הָאֲמִתִּיִּים, וְתָאִיר עָלֵינוּ בַּחֲסָדֶיךָ חִנָּם וּתְגַלֶּה לָנוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, שֶׁנִּזְכֶּה לֵידַע מֵהַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁבַּדּוֹר הַזֶּה, וּלְהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם וּלְהִכָּלֵל בָּהֶם,

וְלֵילֵךְ בְּדַרְכֵיהֶם בֶּאֱמֶת וּבִפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, בִּתְמִימוּת גָּמוּר בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת שֶׁל הֶבֶל הַנְּהוּגִים בָּעוֹלָם עַתָּה. וְאֶזְכֶּה לָבוֹא לְתוֹךְ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה בְּכָל עֵת, עַל־יְדֵי הַפְּשִׁיטוּת וְהַתְּמִימוּת וְהָאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּךָ וּבְתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וּבְצַדִּיקֶיךָ וִירֵאֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים הַטּוֹבִים וְהַתְּמִימִים הַיְשָׁרִים בְּלִבּוֹתָם, הַהוֹלְכִים בִּדְרָכֶיךָ בֶּאֱמֶת.

וּתְרַחֵם עָלַי וּתְחַזֵּק אֶת לְבָבִי לִכְסוֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ בֶּאֱמֶת לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וּלְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים עַל־זֶה בְּכָל יוֹם,

עַד שֶׁאֶזְכֶּה שֶׁתִּפְתַּח לִי הָאוֹצַר מַתְּנַת חִנָּם, וּתְחָנֵּנִי בְּחֶסֶד חִנָּם וְתוֹשִׁיעֵנִי מְהֵרָה לָבוֹא לְשָׁם בְּשָׁלוֹם בְּלִי פֶּגַע, וּלְהַמְשִׁיךְ עָלַי כָּל הָעֶשֶׂר קְדֻשּׁוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל:

אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, עָזְרֵנִי וְהוֹשִׁיעֵנִי בְּדַרְכֵי נִפְלְאוֹתֶיךָ הַנּוֹרָאוֹת, בְּדַרְכֵי עֵצוֹתֶיךָ הַיְדוּעוֹת לָךְ, עַל פִּי דַּרְכֵי הַפְּשִׁיטוּת וְהַתְּמִימוּת שֶׁל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים הָאֲמִתִּיִּים,

בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לַעֲבוֹר וּלְדַלֵּג עַל כָּל מִינֵי קַטְנוּת דְּקַטְנוּת שֶׁכְּבָר נָפַלְתִּי וְעָבַרְתִּי בָּהֶם דַּי וְהוֹתֵר, הָאוֹמֵר לְעוֹלָמוֹ דַי יֹאמַר לְצָרוֹתַי דַי,

וְתוֹרֵנִי וּתְלַמְּדֵנִי בְּכָל עֵת עֵצוֹת נִפְלָאוֹת אֲמִתִּיּוֹת, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמִי תָמִיד, וַאֲפִלּוּ בְּמִלֵּי דִשְׁטוּתָא בְּמִלֵּי דִבְדִּיחוּתָא, וְחֶדְוַת יְהֹוָה יִהְיֶה מָעֻזִּי תָמִיד,

עַד אֲשֶׁר בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וַחֲסָדֶיךָ חִנָּם, תִּשָּׂא אוֹתִי עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וּתְבִיאֵנִי מְהֵרָה חוּשָׁה לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ־הַקְּדוֹשָׁה, אוּלַי אֶזְכֶּה שָׁם לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ וּלְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ בֶּאֱמֶת לְעָבְדְּךָ בְּיִרְאָה וְאַהֲבָה בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב:

אָדוֹן יָחִיד, מָלֵא רַחֲמִים, מַלְכִּי וֵאלֹהָי אֵלֶיךָ אֶתְפַּלָּל.

שְׁמַע תְּפִלָּתִי, וְקַבֵּל קוֹל פְּגִיעָתִי, וְהֵרָצֶה לִי בִּתְחִנָּתִי.

אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ וְכָשֵׁר הַדָּבָר לְפָנֶיךָ, הַכֹּל בִּזְכוּת וְכֹחַ הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, עֲשֵׂה לְמַעֲנָם וּמַלֵּא אֶת שְׁאֵלָתִי וַעֲשֵׂה אֶת בַּקָּשָׁתִי, וֶהְיֵה עִמִּי וְעָזְרֵנִי מֵעַתָּה, שֶׁאֶזְכֶּה מֵעַתָּה לָסוּר מֵרָע לְגַמְרֵי בֶּאֱמֶת וְלַעֲשׂוֹת הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ תָמִיד.

וְשַׂמֵּחַ אֶת נַפְשִׁי בְּכָל עֵת, וְאֶזְכֶּה לְהִתְחַזֵּק בְּעֹז וְחֶדְוָה תָמִיד, וּלְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמִי בְּכָל מִינֵי שִׂמְחָה שֶׁבָּעוֹלָם וַאֲפִלּוּ בְּמִלֵּי דִשְׁטוּתָא, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָמִיד,

וְאֶזְכֶּה לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וִישָׁרָה, וְלֵילֵךְ בִּתְמִימוּת וּפְשִׁיטוּת בֶּאֱמֶת כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לָעוּף מְהֵרָה לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְלָבוֹא לְשָׁם בְּשָׁלוֹם, וְלִזְכּוֹת שָׁם לְכָל טוּב אֲמִתִּי וְנִצְחִי.

וְלֹא יִהְיֶה שׁוּם מְנִיעָה מִגַּשְׁמִיּוּת גּוּפִי עַל כָּל זֶה, רַק אֶזְכֶּה שֶׁהַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים יַעֲשׂוּ עִם נַפְשִׁי וְרוּחִי וְנִשְׁמָתִי וְעִם כָּל גּוּפִי כְּמוֹ שֶׁהֵם רוֹצִים, לֹא כְּמוֹ שֶׁתַּאֲווֹת גּוּפִי הַמְגֻשָּׁם רוֹצִים חַס וְשָׁלוֹם,

רַק אֶזְכֶּה לְבַטֵּל רְצוֹנִי מִפְּנֵי רְצוֹנְךָ וּרְצוֹן הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים הָאֲמִתִּיִּים זְכוּתָם יָגֵן עָלֵינוּ:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רִבּוֹנוֹ דְעַלְמָא כֹלָּא, רַחֵם עָלַי וּמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתַי לְטוֹבָה בְּרַחֲמִים שֶׁתְּחָנֵּנִי מֵאוֹצַר מַתְּנַת חִנָּם, וּתְקָרְבֵנִי אֵלֶיךָ מִמָּקוֹם שֶׁאֲנִי שָׁם עַתָּה בְּרַחֲמִים גְּמוּרִים וּבְחֶמְלָה גְּדוֹלָה, וּתְבִיאֵנִי מְהֵרָה לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל בְּחֶסֶד חִנָּם לְבַד.

כִּי בִּשְׁבִיל מִי בָּרָאתָ הָאוֹצַר מַתְּנַת חִנָּם, הֲלֹא הַצַּדִּיקִים אֵינָם צְרִיכִים מַתְּנַת חִנָּם, כִּי הֵם זוֹכִים עַל־יְדֵי מַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים לְמַה שֶּׁזּוֹכִים, כִּי הֵם אֵינָם אוֹכְלִים נַהֲמָא דְכִסּוּפָא כְּלָל.

וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁהֵם מִתְבַּטְּלִים מִדִּבְרֵי תוֹרָה וְעוֹשִׂין עַצְמָן כִּפְשׁוּטִים לְגַמְרֵי, וּמְחַיִּין אֶת עַצְמָן מֵהָאוֹצַר מַתְּנַת חִנָּם, הוּא גַם כֵּן עֲבוֹדָה נִפְלָאָה וְנוֹרָאָה בְּדֶרֶךְ נִפְלָא וְנִשְׂגָּב מְאֹד, אֲשֶׁר אַתָּה מִשְׁתַּעְשֵׁעַ בָּזֶה מְאֹד מְאֹד,

אֲשֶׁר בִּשְׁבִיל זֶה מַגִּיעַ לָהֶם עוֹד שָׂכָר נִפְלָא יוֹתֵר וְיוֹתֵר בְּכִפְלֵי כִפְלַיִם, עַל־כֵּן הַצַּדִּיקִים בְּוַדַּאי אֵינָם צְרִיכִים מַתְּנַת חִנָּם.

וְאִם בִּשְׁבִיל רְשָׁעִים בָּרָאתָ הָאוֹצַר מַתְּנַת חִנָּם, הֲלֹא גִּלִּיתָ לָנוּ עַל־יְדֵי צַדִּיקֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים שֶׁהָרְשָׁעִים בְּוַדַּאי אֵינָם זוֹכִים לְקַבֵּל מִשָּׁם,

עַל־כֵּן בְּוַדַּאי עִקָּר הָאוֹצַר מַתְּנַת חִנָּם הוּא לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְהַצַּדִּיקִים הַחֲפֵצִים לְקָרֵב אֵלֶיךָ אֶת בָּנֶיךָ שֶׁנִּתְרַחֲקוּ מִמְּךָ, שֶׁהֵם יְקַבְּלוּ מִשָּׁם בְּעֵת פְּשִׁיטוּתָם, שֶׁהֵם מְחַיִּין עַצְמָן מִשָּׁם, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ עַל־יְדֵי־זֶה חַיּוּת דִּקְדֻשָּׁה וְשֶׁפַע טוֹב לְכֹל אֲשֶׁר נָפְלוּ וְנִתְרַחֲקוּ מֵאִתְּךָ, לְתוֹמְכָם וּלְסַעֲדָם וּלְהַחֲיוֹתָם וּלְהַחֲזִיקָם בִּנְפִילָתָם וְרִחוּקָם הֶעָצוּם,

לְקָרְבָם אֵלֶיךָ עַל־יְדֵי הָאוֹצַר מַתְּנַת חִנָּם, שֶׁמִשָּׁם יְכוֹלִים לְקַבֵּל חֶסֶד חִנָּם לְקָרֵב הַכֹּל אֵלֶיךָ, כַּאֲשֶׁר גִּלִּיתָ לָנוּ כָּל זֹאת בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה.

הֵן עַל כָּל אֵלֶּה לְבַד אֲנִי נִשְׁעָן וְנִתְלֶה וְנִסְמָךְ עֲדַיִן, וְצוֹפֶה מֵרָחוֹק לְאַחֲרִית טוֹב וְתִקְוָה טוֹבָה,

וַאֲנִי מֵעִיז פָּנַי נֶגְדְּךָ בְּעַזּוּת מֵצַח כָּזֶה כַּנְחוֹשֶׁת וּבַרְזֶל בְּעַקְשָׁנוּת דְּעַקְשָׁנוּת לְבַקֵּשׁ עַתָּה מִלְּפָנֶיךָ שֶׁתַּעֲלֵנִי מְהֵרָה לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ הַחַיִּים אֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה,

וּתְקָרְבֵנִי אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת עַל פִּי דַרְכֵי הַפְּשִׁיטוּת וְהַתְּמִימוּת וְהָאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת וּבְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵאִתְּךָ מָלֵא רַחֲמִים עַד הֵנָּה.

יְהֹוָה יִגְמוֹר בַּעֲדִי יְהֹוָה חַסְדְּךָ לְעוֹלָם מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ אַל תֶּרֶף.

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי־פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי. אָמֵן וְאָמֵן:

ביאורים נוספים על תורה זו

זמרת הארץ · סימן ל"ט-לכו חזו

עיקר השגת התכלית הוא בא"י כי היא סמוכה ביותר אל ראשית נקודת הבריאה כמו שכתוב מציון מכלל יופי וגו'. וכן תכלית כונת הבריאה היתה רק בשביל ישראל והתורה וביהמ"ק וא"י. ושם שלימות הדעת שעל ידו יכולים להשיג התכלית אפי' אותם שהם בבחי' רגלין. גם א"י היא בחינת שבת כנ"ל כמ"פ. והיא מבחינת עולם הנשמות כמ"ש נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה להולכים דייקא. כי אפי' אותם שהם בבחינת רגלין בחנית הולכים יכולים שם ג"כ להשיג התכלית שהוא בחינת עוה"ב עולם הנשמות. וזה שאמרו ז"ל המהלך ד' אמות בא"י מובטח לו וכו'. וזה לכו חזו מפעלות ד' אשר שם שמות בארץ וכו' כמב"פ בארץ דיקא היינו בא"י כמבואר במגלה עמוקות אופן קע"ח:

יקרא דשבתא · סימן לט-לכו חזו

מובא בפנים כי כל הבריאה לא היתה אלא בשביל ישראל וישראל בעצמן עיקר בריאתם בשביל בחי' שבת שהוא התכלית. כי שבת הוא תכלית מעשה שמים וארץ שהוא בחי' עולם הנשמות שהוא עולם שכולו שבת ואז ישיגו את השי"ת כראוי בלי שום מסך המבדיל ובלי שום מונע. כי אז יהיה נעשה אחדות גמור וכ"א יהיה מראה באצבעו זה ה' קוינו לו כשארז"ל וזהו התכלית שבשביל זה נברא הכל וכו'. וצריך כ"א להעמיק עיונו בזה לדעת ולהכיר גדולת השי"ת ע"י כל דבר ודבר עד שיבא לבחי' התכלית של אותו הדבר שהיא בחי' שבת עולם הנשמות. וצריכין להשתוקק ולהתגעגע מאד שנזכה למנהיג ורועה נאמן שיהיה בבחי' משרבע"ה שיהיה לו כח להאיר אפי' בקטני הערך שהם בבחי' רגלין שגם הם יהיו יכולין להשיג ולדעת התכלית על ידי כל מפעלות ה' שזה בחי' לכו חזו, לכו דייקא שגם הרגלין שהם כלי ההליכה גם הם יחזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ שמות ר"ת תכלית מעשה שמים וארץ ורז"ל דרשו אל תקרי שמות אלא שמות דהיינו עולם הנשמות (בחי' נפש חיה הוא שמו) שהוא התכלית הוא מלובש ונאחז בארץ השפלה הזו ע"י עוה"ז השפל דייקא על ידו מוכרחין להשיג התכלית וכל הנשמות מוכרחין לבא לזה העולם דייקא כדי להשיג התכלית על ידו וכו' עיי"ש עוד. ומזה מובן ממילא מעלת הבאים על שבת קודש להצדיק והמנהיג אמתי כי על ידו יכולין ביותר להשיג את התכלית שזה עיקר קדושת שבת כנ"ל.

וזה בחי' זכור את יום השבת לקדשו וארז"ל זכרהו מאחד בשבת. כי זהו העיקר להשיג את התכלית שהוא בחי' שבת ע"י כל הנבראים שבעולם שנבראו בששת ימי המעשה. וזה בחי' אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות וכו' כי עיקר השגת התכלית ע"י כל הנבראים שבעולם זוכין ע"י קדושת שבת כי בשבת נמשכין מוחין גדולים עד שעי"ז אפי' קטני ערך שהם בבחי' רגלין יכולין להשיג את התכלית שזה בחי' אם תשיב משבת רגלך. וזה בחי' ויכלו השמים והארץ וכל צבאם ויכל אל' ביום השביעי מלאכתו אשר עשה ויכולו דייקא וכן ויכל דייקא מלשון תכלית. כי עיקר תכלית הבריאה של כל הנבראים הוא להכיר על ידם גדולת הבורא ית' שהוא בחי' שבת כנ"ל וזה זוכין ע"י קדושת שבת בעצמו בבחי' כי אות הוא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם. קדש הוא בחי' המוחין שעל ידם משיגין התכלית. וזה ג"כ לדעת כי אני ה' אלקיכם כי זה עיקר הידיעה להכיר אותו ית' ולדעת אותו וכנ"ל. וזה מובן ממילא שכל מה שסמוך אצל שבת ביותר אז מאיר ומתנוצץ קדושת שבת ביותר וזוכין ביותר להשגת התכלית. וזה בחי' זכרהו מאחד בשבת דייקא כי אעפ"י שאחד בשבת רחוק מאד עדיין מקדושת שבת הבא אעפי"כ צריכין גם אז לזכור את השבת היינו להשתוקק להשיג התכלית שהוא בחי' שבת ע"י כל דבר שבעולם אפי' ע"י הנבראים שבאחד בשבת שהיו רחוקים עדיין מקדושת שבת וכמובן בפנים.

ובאמת א"א לידע ולהבין בזה כלל ובפרט כפי המבואר בכתבים שיש בחי' שבת קודם הבריאה ושבת שאחר הבריאה שבששת ימי בראשית. נמצא שדייקא אחד בשבת שהיה רחוק מקדושת שבת הבא אבל היה סמוך ביותר לקדושת שבת שקודם הבריאה (ואין לנו עסק בזה כפי מיעוט דעתינו) אך לענינינו בוודאי אחד בשבת הגם שהוא רחוק מקדושת שבת הבא. אבל הוא סמוך עדיין להארת קדושת שבת העבר וכן יום שני ושלישי.

וביום רביעי מתחיל להתנוצץ הארת קדושת שבת הבא כשארז"לך א' ב' ג' אחר השבת ד' ה' ו' קודם השבת וכמבואר בכתבים.

ע"כ עיקר השלימות ע"י שתי שבתות דייקא כי עי"ז זוכין להשיג התכלית בשלימות ע"י כל הנבראים שבעולם שנבראו מאחד בשבת עד שבת כנ"ל. ואז בוודאי היו נגאלין כי עיקר הגאולה ע"י הדעת כידוע.

גם כי ע"י שמירת שתי שבתות שבסגולתם להשיג התכלית על ידם עי"ז יבא משיח שהוא יהיה המנהיג האמת והרועה נאמן בתכלית השלימות והוא יגאלנו ויאיר השגת התכלית לכל ישראל כולם מקטון ועד גדול בבחי' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. וזה בחי' ויקהל משה את כל עדת בנ"י וצום אז על מלאכת המשכן ואזהרת שבת. כי ציורא דמשכנא כציורא דעובדא דבראשית. וע"כ ע"י מלאכת המשכן וקדושת שבת יכולין כל ישראל להשיג התכלית ע"י כל הנבראים שבמעשה בראשית. וזה בחי' מעלת קדושת הזווג של שבת. כי אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף כי כולם מוכרחין לעבור דרך זה העולם ולהשיג התכלית על ידו דייקא כנ"ל. ובענין זה יש כמה בחינות כי לאו כ"א זוכה להשיג התכלית בזה העולם.

ע"כ יהיה גמר התיקון ע"י משיח בן דוד כי יגמור התיקון של כל הנשמות כולם ודייקא ע"י שכבר היו בזה העולם כנ"ל. וע"כ אותן הנשמות שנמשכין ע"י הזווג של שבת שהוא בעצמו בחי' התכלית ועל ידו עיקר השגת התכלית ע"כ בוודאי יהיו ת"ח וקדושים ויזכו להשיג התכלית ביותר וכמבואר בזוה"ק. וזה ואל יאמר בן הנכר וכו' הבדל יבדילני ה' מעל עמו כי מאחר שכל הבריאה היתה רק בשביל ישראל בשביל שיזכו להשיג התכלית שהוא בחי' שבת עולם הנשמות א"כ אין להבן נכר חלק בזה לכאורה. וכן ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש מאחר שאינו מוליד בנים ואין לו חלק בהמשכת הנשמות לזה העולם להשיג התכלית. וזה כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי דייקא בחי' שתי שבתות הנ"ל וכשדרז"ל ונתתי להם בביתי ובחומותי (שהם בחי' דעת ואמונה כנ"ל כ"פ ועי"ז דייקא נמשך השגת התכלית) יד ושם טוב מבנים ובנות שם עולם אתן לו וכו' כי התכלית הוא בחי' עולם הנפשות שזה בחי' שם בחי' נפש חיה הוא שמו כנ"ל ע"כ יזכו לשם עולם כי יזכו שיהיה להם חלק גדול בהשגת התכלית של שאר נשמות ישראל רבים שזה טוב עוד יותר מבנים ובנות שהם מועטים. וע"כ דרשו בזוה"ק זה הפסוק לענין קדושת הזווג של שבת. כי הוא ג"כ בבחי' זו כנ"ל. וזה הדרש ובחרו באשר חפצתי דא זווגא דמטרוניתא היינו כי אז מזדווג כביכול בחי' הדעת עם בחי' האמונה שעי"ז יכולין להשיג התכלית כנ"ל שע"כ אז עיקר זמן קדושת הזווג כנ"ל. וזה ובני הנכר וכו' כל שומר שבת מחללו וכו' והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בית תפלתי שזה בחי' הגאולה (כמשדרז"ל מזה שע"י שמירת שבת נגאלין) ולא עוד אלא שהוא בחי' התכלית של הגאולה בחי' תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' כי שם יזכו לקבל הארת הדעת והמוחין בשלימות עד שעי"ז ישיגו התכלית נאום ה' מקבץ נדחי ישראל עוד אקבץ עליו לנקבציו כי משיח בן דוד יבא ויגאלינו ויקבץ נדחינו בקרוב ואז יגמור התיקון של כל נשמות ישראל אפי' של בחי' נדחי ישראל ויתקן גם נשמות הגרים עד שכולם יזכו להשיג התכלית וכ"ז נמשך ע"י קדושת שבת כנ"ל.

וזה מ'זמור ש'יר ל'יום ה'שבת ר"ת למש"ה כי רק ע"י משה זוכין להשיג התכלית שהוא בחי' שבת. וזה טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון היינו בחי' התכלית שהוא בחי' שם כנ"ל והוא דבר גבוה ועליון מאד כמבואר גם בפנים. וזה להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות כי השגת התכלית הוא ע"י הדעת (שמלובש בחסדים כנ"ל בפנים בסי' כו) והאמונה כנ"ל וזה עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכינור שהם כלי זמר גשמיים ואעפי"כ עליהם מזמרין להשי"ת ויש להם כח לעורר הלב להשיג התכלית. וזה כי שמחתני ה' בפעליך במעשה ידיך ארנן כי הכל נברא בשביל השגת התכלית. כי ע"י קדושת שבת יכולין להשיג התכלית ע"י כל הנבראים שבעולם. וזה בחי' לפיכך יפארו ויברכו לאל כל יצוריו וכו' המנחיל מנוחה לעמו ישראל בקדושתו ביום שבת קודש. כי מאחר שע"י קדושת שבת יכולין להשיג התכלית ע"י כל היצורים שבעולם שבאמת רק בשביל זה נבראו ונוצרו כנ"ל ע"כ גם הם משבחים ומפארים ומברכים להשי"ת על שנתן לישראל קדושת שבת וזה מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך כי התכלית הזה שהוא בחי' שבת עולם המחשבה הוא עמוק מאד ומלובש בכל מעשה ה' אשר עשה בבחי' כל פעל ה' למעניהו. וזה איש בער לא ידע וכו' היינו שתפס לדוגמא קצת מענין זה שיכולין להשיג התכלית ע"י כל הנבראים שבעולם. כי הלא העולם רחוקים מאד מהתכלית ע"י שהוא נעלם ונסתר מאד בזה העולם ורואין ברוב הפעמים הצלחת הרשעים שהם בוודאי רחוקים מהתכלית. וכן להיפך יסורי הצדיקים ועמלם אעפ"י שהם בוודאי סמוכים וקרובים אל התכלית. וזה בפרוח רשעים כמו עשב וכו' להשמדם עדי עד וכו' צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגא וכו'.

וכלל השאלה עם התשובה ביחד היינו כי מהנבראים שבזה העולם רואין ג"כ עניינים כאלו כי עשבי השדה הם רבים מאד וגדלים מעצמם בלי שום יגיעה ועמל וכמו כן הצלחת הרשעים ג"כ שעתם מצלחת מאד בלי שום יגיעה ועמל, אבל מה בהצלחתם ומה התכלית מזה כי הוא רק לשעה קלה וחיש קל מהרה יכלו ויאבדו כמו העשב שבבוקר יציץ וחלף ולערב ימולל ויבש.

אבל הצלחת הצדיקים שבוודאי באה להם ביגיעה רבה וזמן רב אבל הצלחתם הוא נצחיית כי עושין פירות וגזען מחליף כמו התמר והארז. וזשדרז"ל מה תמר ואז צלן למרחוק אף מתן שכרם של צדיקים רחוק והיה עקב תשמעון וכו' מה תמרה וארז לבן מכוון למעלה אף הצדיקים לבם מכוון למעלה להקב"ה מה תמרה וארז יש להם תאוה כך הצדיקים יש להם תאוה ומה תאוותם הקב"ה דכתיב קוה קויתי ה' וכו' עיי"ש היינו כנ"ל כי הצדיקים כל מגמתם הוא להשיג התכלית היינו לידע ולהכיר אותו ית' שזה בחי' זה ה' קוינו לו הנ"ל ובוודאי יזכו כולם לזה התכלית לעולמי עד ולנצח נצחים.

פסוקים ומאמרי חז״ל

פסוקים

תהילים מ״ו:ט׳: לְֽכוּ־חֲזוּ מִפְעֲלוֹת יְהֹוָה אֲשֶׁר־שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָֽרֶץ׃

בראשית ב׳:י״ט: וַיִּצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים מִן־הָֽאֲדָמָה כׇּל־חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כׇּל־עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל־הָאָדָם לִרְאוֹת מַה־יִּקְרָא־לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא־לוֹ הָֽאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמֽוֹ׃

שמות לא: שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיהֹוָה כׇּל־הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָֽת׃ וְשָׁמְרוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל אֶת־הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת־הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָֽם׃ בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי־שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהֹוָה אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַֽשׁ׃

קהלת ד׳:ג׳: וְטוֹב מִשְּׁנֵיהֶם אֵת אֲשֶׁר־עֲדֶן לֹא הָיָה אֲשֶׁר לֹֽא־רָאָה אֶת־הַמַּעֲשֶׂה הָרָע אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃

מאמרי חז״ל ומדרש

תענית לא: מְכוֹעָרוֹת שֶׁבָּהֶם מָה הָיוּ אוֹמְרוֹת — קְחוּ מִקַּחֲכֶם לְשׁוּם שָׁמַיִם, וּבִלְבַד שֶׁתְּעַטְּרוּנוּ בִּזְהוּבִים. אָמַר עוּלָּא בִּירָאָה, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת מָחוֹל לְצַדִּיקִים, וְהוּא יוֹשֵׁב בֵּינֵיהֶם בְּגַן עֵדֶן, וְכׇל אֶחָד וְאֶחָד מַרְאֶה בְּאֶצְבָּעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וָאֹמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה ה׳ קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ״. הֲדַרַן עֲלָךְ בִּשְׁלֹשָׁה פְּרָקִים וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת תַּעֲנִית

ברכות ז:: ״וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב״, חֲזוֹ מָה כְּתִיב בֵּיהּ: ״וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב״. וּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם״ וְגוֹ׳. וְאִילּוּ בְּנִי, אַף עַל גַּב דְּעַל כֻּרְחֵיהּ שַׁקְלֵיהּ יוֹסֵף לִבְכֵירוּתֵיהּ מִנֵּיהּ, דִּכְתִיב: ״וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף״, אֲפִילּוּ הָכִי — לָא אִקַּנֵּא בֵּיהּ, דִּכְתִיב: ״וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם״.

יבמות סב.: רַב הוּנָא אָמַר: קִיֵּים — מִשּׁוּם דְּרַב אַסִּי. דְּאָמַר רַב אַסִּי: אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּכְלוּ כׇּל נְשָׁמוֹת שֶׁבַּגּוּף, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף וְגוֹ׳״, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לֹא קִיֵּים פְּרִיָּה וּרְבִיָּה — ״לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ״ בָּעֵינַן, וְהָא לֵיכָּא. מֵיתִיבִי:

ערובין יג:: תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁתֵּי שָׁנִים וּמֶחֱצָה נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל. הַלָּלוּ אוֹמְרִים: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁלֹּא נִבְרָא יוֹתֵר מִשֶּׁנִּבְרָא, וְהַלָּלוּ אוֹמְרִים: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁנִּבְרָא יוֹתֵר מִשֶּׁלֹּא נִבְרָא. נִמְנוּ וְגָמְרוּ: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁלֹּא נִבְרָא יוֹתֵר מִשֶּׁנִּבְרָא, עַכְשָׁיו שֶׁנִּבְרָא — יְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו.

אבות פ"ד: וֶהֱוֵי זָנָב לָאֲרָיוֹת, וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים: רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לִפְרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא. הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין: הוּא הָיָה אוֹמֵר, יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר, אַל תְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרְךָ בִשְׁעַת כַּעֲסוֹ, וְאַל תְּנַחֲמֶנּוּ בְּשָׁעָה שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו, וְאַל תִּשְׁאַל לוֹ בִשְׁעַת נִדְרוֹ, וְאַל תִּשְׁתַּדֵּל לִרְאוֹתוֹ בִשְׁעַת קַלְקָלָתוֹ: שְׁמוּאֵל הַקָּטָן אוֹמֵר, (משלי כד) בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ, פֶּן יִרְאֶה ה' וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ:

מאמרי הזוהר

זוהר ויקהל רד: וְכַד סַלְקָא הַאי ,נְקּודָה, כֹלָא אִתְגְנִיז, וְאִיהִי סַלְקָא, כֵיוָן דְאִיהִי סַלְקָא .אִקְרֵי שַבָת בֹא ּורְאֵה, יֵש יָמִים וְיֵש יָמִים. יְמֵי חֹל, כְמֹו שֶּּנֶּאֱמַר, וְאֵלֶּה עֹומְדִים .מִחּוץ לָעַמִים. יְמֵי הַשַבָת, שֶּהֵם יְמֵי הַשָבּועַ, עֹומְדִים לְיִשְרָאֵל ָּוכְשֶּעֹולָה הַּנְקֻדָה הַזֹו, הַכֹל נִגְנָז, וְהִיא עֹול ה. כֵיוָן שֶּהִיא עֹולָה, אָז .נִקְרֵאת שַבָת מַהּו שַבָת. אִי תֵימָא בְגִין שְבִיתָה, דִכְתִיב כִי בֹו שָבַת, יָאּות הּוא. אֲבָל רָזָא דְמִלָה, כֵיוָן דְסַלְקָא הַאי נְקּודָה, ּונְהֹורָא נָהִיר, כְדֵין מִתְעַּטְרָא אִיהִי ,בַאֲבָהָן ,כֵיוָן דְמִתְעַּטְרָא אִיהִי בַאֲבָהָן, כְדֵין אִתְחַבְרַת וְאִתְאַחֲדַת בְהּו לְמֶּהוֵי חַד, וְאִקְרֵי כֹלָא שַבָת.

דף לרשימות וחידושים