המחשבה ביד האדם להטותה

(מד) לְעִנְיַן מַה שֶּׁמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן נ' שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה בְּיַד הָאָדָם לְתָפְסָהּ בְּיָדוֹ, וּלְהַטּוֹתָהּ כִּרְצוֹנוֹ. וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁנּוֹטָה מַחֲשַׁבְתּוֹ לִדְבָרִים אֲחֵרִים, אוֹ לְהִרְהוּרִים חַס וְשָׁלוֹם, יָכוֹל לְתָפְסָהּ לְהַחֲזִירָהּ לְמַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת טוֹבָה כִּרְצוֹנוֹ, כְּמוֹ סוּס שֶׁיּוֹצֵא מִן הַדֶּרֶךְ שֶׁיְּכוֹלִין לְתָפְסוֹ בְּאַפְסָר לְהַטּוֹתוֹ כִּרְצוֹנוֹ לַדֶּרֶךְ הַטּוֹב. סִפֶּר לִי אִישׁ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי־שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁפַּעַם אַחַת דִּבֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עִמּוֹ מֵעִנְיָן זֶה וְאָז בֵּאֵר קְצָת יוֹתֵר. וְאָמַר שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה נִבְרֵאת שֶׁלֹּא תִּהְיֶה נָחָה לְעוֹלָם, וְהוּא כְּמוֹ הָאֵינוֹ נָח שֶׁבְּאֶבֶן הַשָּׁעוֹת (שֶׁקּוֹרִין אוּם רוּה) [שָׁעוֹן] שֶׁאֵינוֹ נָח לְעוֹלָם. וַאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת שֵׁנָה הַמַּחֲשָׁבָה חוֹשֶׁבֶת לְעוֹלָם, רַק שֶׁכְּשֶׁהַשֵּׁנָה חֲזָקָה עַל הָאָדָם אָז הוּא שׁוֹכֵחַ מַה שֶּׁחָשַׁב, אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵין הַמַּחֲשָׁבָה שׁוֹבֶתֶת לְעוֹלָם. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי שֶׁמַּטִּין הַמַּחֲשָׁבָה לְמַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת כִּרְצוֹנוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לְבַטֵּל וּלְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְהִרְהוּרִים וּבִלְבּוּלִים. וְהַכְּלָל שֶׁזֶּה שֶׁנִּדְמֶה לְהָאָדָם שֶׁקָּשֶׁה לְשַׁבֵּר מַחֲשָׁבוֹת וְהִרְהוּרִים וּבִלְבּוּלִים הוּא שֶׁקֶר גָּדוֹל, כִּי בֶּאֱמֶת הַמַּחֲשָׁבָה בְּיַד הָאָדָם לְהַטּוֹתָהּ כִּרְצוֹנוֹ כַּנַּ"ל. רַק מֵחֲמַת שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה מִתְנַעְנַעַת וְחוֹשֶׁבֶת תָּמִיד וְאֵינָהּ נָחָה לְעוֹלָם, נִדְמֶה לוֹ שֶׁאֵין בְּיָדוֹ לְבַטֵּל הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת. אֲבָל בֶּאֱמֶת בְּיָדוֹ לְהַטּוֹת הַמַּחֲשָׁבָה מִמַּחֲשָׁבָה לְמַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת, כִּרְצוֹנוֹ לְתָפְסָהּ וּלְהוֹצִיאָהּ מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת לְמַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת כַּנַּ"ל: