תורה נ״ח — יש בני אדם שאומרים

התורה — ליקוטי מוהר״ן

א. כל מה שהצדיק גדול יותר — יכול להשגיח ולהסתכל בעולם יותר (רבן יוחנן בן זכאי)

יֵשׁ בְּנֵי־אָדָם שֶׁאוֹמְרִים, שֶׁכְּשֶׁהַצַּדִּיק גָּדוֹל בְּמַעֲלָה, מֵחֲמַת גְּדֻלָּתוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁגִּיחַ וּלְהִסְתַּכֵּל עַל בְּנֵי הָעוֹלָם, כִּי הוּא רָחוֹק מֵהָעוֹלָם. וּבֶאֱמֶת אֵינוֹ כֵן, כִּי אַדְּרַבָּא, כְּשֶׁהַצַּדִּיק גָּדוֹל מְאֹד, הוּא יָכוֹל לְהַשְׁגִּיחַ וּלְהִסְתַּכֵּל יוֹתֵר עַל הָעוֹלָם.

וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁבְּוַדַּאי הָיָה גָּדוֹל בְּמַעֲלָה מְאֹד מְאֹד, יוֹתֵר וְיוֹתֵר הַרְבֵּה מֵהַצַּדִּיקִים שֶׁבַּזְּמַן הַזֶּה, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אָמַר: אוֹי לִי אִם אֹמַר, אוֹי לִי אִם לֹא אֹמַר (כלים פ' יז מ' טז). נִמְצָא שֶׁרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי הָיָה בָּקִי כָּל־כָּךְ בְּתוֹךְ הָעוֹלָם, עַד שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא לוֹמַר דִּבְרֵי־תוֹרָה, שֶׁלֹּא יִלְמְדוּ מִמֶּנּוּ הָרַמָּאִים. הֲרֵי שֶׁהָיָה בָּקִי מְאֹד בְּהָעוֹלָם, עַד שֶׁאַדְּרַבָּא, הָיָה מִתְיָרֵא פֶּן יִלְמְדוּ מִמֶּנּוּ רַמָּאוּת, כִּי בֶּאֱמֶת כָּל מַה שֶּׁהַצַּדִּיק גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, יָכוֹל לְהַשְׁגִּיחַ וּלְהִסְתַּכֵּל בָּעוֹלָם יוֹתֵר, כִּי הֲלֹא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא מְרוֹמָם וּמְנֻשָּׂא מְאֹד מְאֹד מִן הָעוֹלָם, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא מַשְׁגִּיחַ בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית עַל כָּל הָעוֹלָם.

ב. מי שהוא אין — אין מקום שלא יהיה שם, ועל כן משגיח יותר

כִּי בֶּאֱמֶת מִי שֶׁהוּא יֵשׁ, אֲזַי אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת בְּכָל מָקוֹם בְּבַת־אַחַת, כִּי מַה שֶּׁהוּא יֵשׁוּת, כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד כָּאן אֵינוֹ כָּאן, כְּגוֹן כְּשֶׁהוּא בְּאֵיזֶה עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אֵינוֹ יָכוֹל לְהִסְתַּכֵּל בָּעוֹלָם. אֲבָל מִי שֶׁהוּא אַיִן, אֵין מָקוֹם שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם, כִּי אֵין לוֹ מָקוֹם כְּלָל.

וְעַל־כֵּן כָּל מַה שֶּׁהַצַּדִּיק נִכְלָל יוֹתֵר בָּאַיִן, הוּא יָכוֹל לְהַשְׁגִּיחַ וּלְהִסְתַּכֵּל בָּעוֹלָם בְּיוֹתֵר, כִּי אֵין שַׁיָּךְ לוֹמַר עָלָיו שֶׁהוּא בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ וְרָחוֹק מֵהָעוֹלָם, כִּי אֵין לוֹ מָקוֹם כְּלָל, וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָא בִּדְבָרֵינוּ (בְּלִקּוּטֵי קַמָּא, סִימָן קסב) בְּשֵׁם הַמַּגִּיד, עַל הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים וְכוּ', עַיֵּן שָׁם:

קיצור ליקוטי מוהר״ן

1. כָּל מַה שֶּׁהַצַּדִּיק גָּדוֹל בְּמַעֲלָה יוֹתֵר וְהוּא בְּתַכְלִית הָעֲנָוָה בְּחִינַת אַיִן בֶּאֱמֶת הוּא יָכוֹל לְהַשְׁגִּיחַ וּלְהִסְתַּכֵּל יוֹתֵר עַל הָעוֹלָם. וְלא כְּמוֹ שֶׁטּוֹעִין קְצָת בְּנֵי אָדָם שֶׁאוֹמְרִים שֶׁמֵּחֲמַת גְּדֻלַּת הַצַּדִּיק הוּא רָחוֹק מֵהָעוֹלָם (עַיֵּן פְּנִים):

ליקוטי תפילות — התפילה המקבילה

[עַל־פִּי שִׂיחוֹת הָרָ"ן י"ב - כָּל הַיְּגִיעוֹת שֶׁמְּיַגְּעִין עַצְמָם בִּתְפִלָּה וְכֵן בְּכָל הָעֲבוֹדוֹת דִּקְדֻשָּׁה הֵם בִּבְחִינַת קָרְבָּנוֹת]סוֹמֵךְ נוֹפְלִים עֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ, סוֹמֵךְ נוֹפְלִים הוֹשִׁיעֵנוּ, סוֹמֵךְ נוֹפְלִים הוֹשִׁיעֵנוּ מִכָּל צָרוֹתֵינוּ, רְאֵה נָא בְעָנְיֵנוּ וְרִיבָה רִיבֵנוּ, כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה.

עֲזֹר עֲזֹר עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל, הוֹשִׁיעָה הוֹשִׁיעָה גוֹאֵל יִשְׂרָאֵל, עֲנֵנוּ עֲנֵנוּ עוֹנֶה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מֶלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִׁיעַ וּמָגֵן, אַתָּה יָדַעְתָּ כַּמָּה וְכַמָּה הִכְבִּיד עָלֵינוּ הַבַּעַל דָּבָר עֲבוֹדָתְךָ הַתְּמִימָה, אֲשֶׁר בֶּאֱמֶת דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם,

אַךְ בַּעֲווֹנוֹתַי הָרַבִּים בִּלְבַּלְתִּי אֶת דַּעְתִּי כָּל כָּךְ כָּל כָּךְ, עַד אֲשֶׁר קָשֶׁה וְכָבֵד עָלַי כָּל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת, עַד אֲשֶׁר כָּשַׁל כֹּחַ הַסַּבָּל.

וְרַק אַתָּה יוֹדֵעַ בְּכַמָּה וְכַמָּה מִינֵי כְּבֵדוּת וְקַשְׁיוּת וּמְנִיעוֹת וְעִכּוּבִים הוּא מַכְבִּיד וּמוֹנֵעַ וּמְעַכֵּב אוֹתִי מִכָּל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת דָּבָר גָּדוֹל וְדָבָר קָטָן,

וּבִפְרָט לְהִתְפַּלֵּל, שֶׁזֶּה קָשֶׁה וְכָבֵד עָלַי מִן הַכֹּל, כִּי בַּעֲווֹנוֹתַי הָרַבִּים אֵינִי יָכוֹל לִפְתּוֹחַ פִּי בִּתְפִלָּתִי, וְאֵינִי מִתְגַּבֵּר לִתְפֹּס אֶת מַחֲשַׁבְתִּי, וּמַחֲשַׁבְתִּי מְשׁוֹטֶטֶת בַּמֶּה שֶׁמְּשׁוֹטֶטֶת בְּדִבְרֵי הֶבֶל וְרַעְיוֹנוֹת רָעוֹת וְזָרוֹת וְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים, וְכַמָּה וְכַמָּה מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת חוּץ שֶׁאֵינָם שַׁיָּכִים לְדִבּוּרֵי הַתְּפִלָּה כְּלָל,

עַד אֲשֶׁר מַחֲשַׁבְתִּי חֲלוּקָה מִדִּבּוּרִי מְאֹד מְאֹד, עַד שֶׁעַל פִּי רֹב אֵינִי יוֹדֵעַ כְּלָל מַה שֶּׁאֲנִי מְדַבֵּר בִּתְפִלָּה. אוֹי לִי וַי לִי, אוֹי לִי וַי לִי מְאֹד מְאֹד, מָה אוֹמַר, מָה אֲדַבֵּר, מָה אֶצְטַדָּק.

וְאִם אָמְנָם אֲנִי בְּעַצְמִי הַחַיָּב בְּכָל זֶה, אַךְ עִם כָּל זֶה לְךָ יְהֹוָה הַצְּדָקָה, לְדִינֵנִי גַם עַתָּה לְכַף זְכוּת,

כִּי נִתְפֹּס נִתְפַּסְתִּי כָּל כָּךְ בְּמַחְשְׁבוֹת חוּץ, עַד שֶׁקָּשֶׁה עָלַי לַעֲמֹד כְּנֶגְדָּם אֲפִלּוּ בְּכָל הַיּוֹם, וּבִפְרָט בְּעֵת הַתְּפִלָּה, שֶׁאָז הֵם מִשְׁתַּטְּחִים וּמִתְפַּשְּׁטִים כְּנֶגְדִּי לָאֹרֶךְ וְלַרֹחַב.

וְכָל מִינֵי בִּלְבּוּלִים וּשְׁטוּתִים וְעִרְבּוּב הַדַּעַת שֶׁיֵּשׁ לִי בְּכָל פַּעַם, כֻּלָּם בָּאִים וְנִשְׁמָעִים לְלִבִּי וְדַעְתִּי בְּעֵת הַתְּפִלָּה דַיְקָא.

וּמַה יַעֲשֶׂה אֵזוֹב קִיר כָּמוֹנִי, חָלוּשׁ כָּמוֹנִי מְבֻלְבָּל יוֹתֵר מִשִּׁכּוֹר כָּמוֹנִי, אוֹי אוֹי אוֹי, אוֹי אוֹי אוֹי וַאֲבוֹי, מָה אוֹמַר, מָה אֲדַבֵּר, מָה אֶצְטַדָּק, הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹנִי.

רַחֵם עָלַי בְּרַחֲמֶיךָ הָעֲצוּמִים, בְּכֹחַ וּזְכוּת הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁאָנוּ נִשְׁעָנִים רַק עֲלֵיהֶם וּבִזְכוּתָם אָנוּ קַיָּמִים (בִּמְרִירוּת הַגָּלוּת) בְּגָלוּת הַמַּר הַזֶּה בְּגוּף וָנֶפֶשׁ,

וְעָזְרֵנִי מֵעַתָּה עַל כָּל פָּנִים שֶׁאֶזְכֶּה לְהִתְגַּבֵּר בְּכָל הַיּוֹם וּבִפְרָט בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה עַל כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת הַבָּאִים לְבַלְבֵּל, שֶׁלֹּא אַטֶּה לְבָבִי אֲלֵיהֶם כְּלָל.

רַק אַכְנִיס כָּל מַחְשְׁבוֹת לִבִּי וְדַעְתִּי בְּתוֹךְ דִּבּוּרֵי הַתְּפִלָּה, וַאֲקַשֵּׁר מַחֲשַׁבְתִּי אֶל דִּבּוּרֵי הַתְּפִלָּה בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק.

וְתַעַזְרֵנִי מָלֵא רַחֲמִים שֶׁאַכְנִיס כָּל כֹּחוֹתַי בְּדִבּוּרֵי הַתְּפִלָּה, וְאֶמְסֹר נַפְשִׁי וְגוּפִי בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, וְלֹא תְהֵא הַתְּפִלָּה עָלַי כְּמַשָּׂא חַס וְשָׁלוֹם,

וְאֶתְיַגֵּעַ בְּכָל כֹּחוֹתַי וּבְכָל מִינֵי עֵצוֹת אֲמִתִּיּוֹת לְהִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ בְּאֱמֶת. וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים תְּקַבֵּל תְּשׁוּקוֹתַי וְטִרְחוֹתַי וִיגִיעוֹתַי עַל הַתְּפִלָּה כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּי לְפָנֶיךָ קָרְבָּנוֹת וּקְטֹרֶת לְרָצוֹן.

וְתַעַזְרֵנִי וְתוֹשִׁיעֵנִי וּתְחַזְּקֵנִי וּתְאַמְּצֵנִי בְּכָל עֵת לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנַת לִבִּי בֶּאֱמֶת לְפָנֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב בְּלִי שׁוּם עַקְמִימִיּוּת שֶׁבַּלֵּב כְּלָל.

רַחֵם עָלַי מָלֵא רַחֲמִים וְאַל יִמְעֲטוּ לְפָנֶיךָ תְּלָאוֹתַי, רְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאתָי, כִּי דִּכִּיתָנוּ בִּמְקוֹם תַּנִּים וַתְּכַס עָלֵינוּ בְצַלְמָוֶת,

אִם שָׁכַחְנוּ שֵׁם אֱלֹהֵינוּ וַנִּפְרֹשׂ כַּפֵּינוּ לְאֵל זָר, הֲלֹא אֱלֹהִים יַחֲקָר זֹאת כִּי הוּא יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת לֵב, כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה.

חוּסָה עָלַי כְּרֹב רַחֲמֶיךָ וְקַבֵּל מְעַט יְגִיעוֹתַי וְטִרְחוֹתַי וּתְלָאוֹתַי מַה שֶּׁאֲנִי חוֹתֵר כְּדֵי לִהְיוֹת כִּרְצוֹנֶךָ, כְּאִלּוּ הָיִיתִי מִתְיַגֵּעַ וְטוֹרֵחַ כָּרָאוּי,

מַהֵר יְקַדְּמוּנִי רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹתִי מְאֹד, פְּנֵה נָא אֶל הַתְּלָאוֹת וְאַל לַחַטָּאוֹת, פְּנֵה נָא בְּעִצְבוֹן רוּחַ צְפֵה בְּשִׁבְרוֹן לֵב,

קַבֵּל מְעַט יְגִיעוֹתַי (וְטִרְחוֹתַי) וְטִרְדּוֹתַי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּי קָרְבָּנוֹת עַל מִזְבַּחֲךָ לְרָצוֹן, כִּי בָּשָׂר וָדָם אֲנִי, וּמֵחֹמֶר קֹרַצְתִּי וְיִצְרִי רוֹדֵף אַחֲרַי מֵעוֹדִי כַּאֲשֶׁר יִרְדֹּף הַקֹּרֵא בֶּהָרִים.

אוֹי לִי מִיִּצְרִי אוֹי לִי מִיּוֹצְרִי אִם לֹא לְמַעַנְךָ תַּעַשׂ, וְתָסִיר מִמֶּנִי חֲרוֹן אַף וָכַעַס, אֵין לְבַקֵּשׁ וְלִמְצֹא מַעַשׂ.

אוֹחִילָה לָאֵל אֲחַלֶּה פָנָיו אֶשְׁאֲלָה מִמֶּנּוּ מַעֲנֵה לָשׁוֹן, שֶׁאֶזְכֶּה מֵעַתָּה לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלּוֹתַי כָּרָאוּי בְּכַוָּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁאֶזְכֶּה לִתְפֹּס אֶת מַחֲשַׁבְתִּי, בִּפְרָט בְּעֵת הַתְּפִלָּה לְבַל תֵּצֵא חוּצָה כְּלָל.

וְלֹא אֶחְשֹׁב שׁוּם מַחְשְׁבוֹת חוּץ שֶׁאֵינָם שַׁיָּכִים לְדִבּוּרֵי הַתְּפִלָּה, רַק תִּהְיֶה מַחֲשַׁבְתִּי קְשׁוּרָה בְּדִבּוּרֵי הַתְּפִלָּה בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק, וּתְקַבֵּל תְּפִלָּתִי בְּרָצוֹן.

אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ, כִּי לֹא תַחְפּוֹץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה עוֹלָה לֹא תִּרְצֶה, זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה, לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה.

וְנֶאֱמַר: כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי וְלֹא הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ,

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי אָמֵן:

דף לרשימות וחידושים