סמנו מה לכלול בחוברת, ואז לחצו “הדפס / שמור PDF”. בתיבת ההדפסה בחרו יעד “שמירה כ־PDF” לקובץ, או מדפסת להדפסה.
חוברת לימוד
ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תנינא
ע״ז
דַּע, שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ צַדִּיק גָּדוֹל…
תורת רבי נחמן מברסלב · likuteimoharan.com
סך הכול כ־14 עמודים · מספרי־העמודים משוערים לפי היקף־הטקסט
דַּע, שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ צַדִּיק גָּדוֹל, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֵיזֶה צַעַר בְּכָל יוֹם, וְגַם מִי שֶׁדַּעְתּוֹ יוֹתֵר גְּדוֹלָה, צַעֲרוֹ גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, בִּבְחִינַת (קהלת א׳:י״ח): יוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב.
וְהַהַמְתָּקָה הוּא עַל־יְדֵי אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה וּבְיִרְאַת־שָׁמַיִם, הַיְנוּ, שֶׁעַל־יְדֵי אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה, עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה הַמְתָּקָה, שֶׁלֹּא יִתְגַּבֵּר הַצַּעַר בְּיוֹתֵר, חַס וְשָׁלוֹם, וְגַם שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִשְׁתַּלְשֵׁל מִן הַצַּעַר, חַס וְשָׁלוֹם, הִשְׁתַּלְשְׁלוּת אֶל הַסִּטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁהִיא דִּין קָשֶׁה, חַס וְשָׁלוֹם.
וְעַל־יְדֵי־זֶה, הַיְנוּ עַל־יְדֵי אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה הַהַמְתָּקָה כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה הַפֶּה בִּבְחִינַת קוֹמַת אָדָם, בִּבְחִינַת (שמות ד׳:י״א): מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם, הַיְנוּ שֶׁעוֹשֶׂה וּמֵשִׂים הַפֶּה לִבְחִינַת קוֹמַת אָדָם. כִּי מִי שֶׁאֵין אֲכִילָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי פִּיו הוּא בְּחִינַת בַּעַל־חַי מַמָּשׁ, אֲבָל כְּשֶׁאוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה, אֲזַי מֵשִׂים אֶת הַפֶּה לְאָדָם, שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵהַפֶּה בְּחִינַת קוֹמַת אָדָם כַּנַּ"ל.
כִּי עִקָּר הַיִּרְאָה הִיא בָּאָה לָאָדָם בִּשְׁעַת אֲכִילָה דַּיְקָא, בִּבְחִינַת (רות ב׳:י״ד): לְעֵת הָאֹכֶל גֹּשִׁי הֲלֹם, (כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ מִזֶּה בְּמָקוֹם אַחֵר (לעיל בסימן ז' אות י')) – אֵין הֲלֹם אֶלָּא מַלְכוּת (זבחים קב), שֶׁהִיא בְּחִינַת יִרְאָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (אבוות פ"ג): אִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ שֶׁל מַלְכוּת. נִמְצָא שֶׁבִּשְׁעַת אֲכִילָה אֲזַי בָּאָה הַיִּרְאָה לְהָאָדָם, (וְכַמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר 'וַיְהִי מִקֵּץ – כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם', שֶׁעִקָּר הָאֲכִילָה וְהַפַּרְנָסָה נִמְשֶׁכֶת מִבְּחִינַת מַלְכוּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת יִרְאָה, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב).
וְעַל־כֵּן כְּשֶׁאוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה וּמַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הַיִּרְאָה הַבָּאָה לוֹ בִּשְׁעַת אֲכִילָה, דְּהַיְנוּ שֶׁאוֹכֵל עִם יִרְאַת־שָׁמַיִם בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה כָּרָאוּי, אֲזַי הוּא מַכְנִיס אֶת בְּחִינַת הַמַּלְכוּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת הַיִּרְאָה כַּנַּ"ל, לְתוֹךְ הַפֶּה, וַאֲזַי נַעֲשֶׂה מֵהַפֶּה בְּחִינַת קוֹמַת אָדָם, בִּבְחִינַת: מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם כַּנַּ"ל. כִּי כְּשֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה וּבְיִרְאַת־שָׁמַיִם, אֲזַי הַיִּרְאָה הַבָּאָה בִּשְׁעַת אֲכִילָה כַּנַּ"ל, הִיא עוֹמֶדֶת מֵרָחוֹק וְאֵינָהּ נִכְנֶסֶת בּוֹ, אֲבָל כְּשֶׁאוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה וּבְיִרְאָה, דְּהַיְנוּ שֶׁמַּמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הַיִּרְאָה קְדוֹשָׁה הַנַּ"ל, אֲזַי נִכְנָס בְּחִינַת הַיִּרְאָה מַלְכוּת בְּפִיו, וְנַעֲשֶׂה מֵהַפֶּה בְּחִינַת קוֹמַת אָדָם כַּנַּ"ל.
וּבִשְׂכַר זֶה, שֶׁאוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה וּבְיִרְאַת־שָׁמַיִם, וְעוֹשֶׂה מֵהַפֶּה קוֹמַת אָדָם, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לַעֲלִיָּה יוֹתֵר גְּדוֹלָה, שֶׁנִּתְעַלֶּה בְּחִינַת קוֹמַת אָדָם הַנַּ"ל וְנַעֲשֶׂה בְּחִינַת אָדָם הָעֶלְיוֹן, בִּבְחִינַת (יחזקאל א׳:כ״ו): וְעַל הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה; שֶׁזֶּה בְּחִינַת אָדָם הָעֶלְיוֹן, בְּחִינַת: שְׁכִינָה מְדַבֶּרֶת מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹ, בְּחִינַת: אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח, שֶׁבִּפְתִיחַת פִּיו הוּא בְּחִינַת אֲדֹנָי, בְּחִינַת שְׁכִינָה מְדַבֶּרֶת מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹ. הַיְנוּ, כִּי כְּשֶׁעוֹשֶׂה מֵהַפֶּה בְּחִינַת קוֹמַת אָדָם, אֲזַי הוּא בְּגֶדֶר מְדַבֵּר, כִּי גֶּדֶר הָאָדָם הוּא הַדִּבּוּר, אֲבָל אַחַר־כָּךְ זוֹכֶה שֶׁנִּתְעַלֶּה הַפֶּה בִּבְחִינַת אָדָם הָעֶלְיוֹן, הַיְנוּ בְּחִינַת: שְׁכִינָה מְדַבֶּרֶת מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹ, בְּחִינַת: אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח, כַּנַּ"ל:
וּמַה שֶּׁנִּמְתָּק הַצַּעַר עַל־יְדֵי אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה – כִּי דַּע, כִּי זֹאת הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת, שֶׁנִּשְׁתַּלְשֵׁל וּבָא צַעַר יוֹתֵר גָּדוֹל לְמִי שֶׁהוּא בַּר־דַּעַת, בִּבְחִינַת: יוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב, כַּנַּ"ל; וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה: מִפְּנֵי מָה יִהְיֶה כָּךְ, שֶׁמִּי שֶׁמּוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף צַעַר, חַס וְשָׁלוֹם, אַךְ דַּע, כִּי זֶה בְּחִינַת מַעְבַּרְתָּא שֶׁל תְּפִלִּין, כִּי רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה' (תהילים קי״א:י׳), וְאִם אֵין יִרְאָה אֵין חָכְמָה (אבות פ"ג), וְעַל־כֵּן כָּל מִי שֶׁזּוֹכֶה לְאֵיזֶה חָכְמָה וָדַעַת, עוֹבֵר עָלָיו יִרְאָה גַם־כֵּן, כִּי זֶה תָּלוּי בָּזֶה כַּנַּ"ל.
וְזֶה בְּחִינַת מַעְבַּרְתָּא שֶׁל תְּפִלִּין, כִּי תְּפִלִּין הֵם בְּחִינַת מֹחִין, וְהָרְצוּעָה הִיא בְּחִינַת יִרְאָה, כִּי רְצוּעָה בִּישָׁא הִיא יִרְאָה נְפוּלָה (הקדמת הזוהר דף יא:), וְכֵן הַיִּרְאָה דִּקְדֻשָּׁה הִיא גַם־כֵּן בְּחִינַת רְצוּעָה דִּקְדֻשָּׁה. וְזֶה בְּחִינַת הָרְצוּעָה שֶׁעוֹבֶרֶת בְּתוֹךְ הַמַּעְבַּרְתָּא שֶׁל תְּפִלִּין, הַיְנוּ שֶׁהָרְצוּעָה שֶׁהִיא הַיִּרְאָה, הִיא עוֹבֶרֶת בְּתוֹךְ הַמֹּחִין וְהַתְּפִלִּין, כִּי רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה', כַּנַּ"ל.
וְעַל־כֵּן כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל שֶׁזּוֹכֶה בְּכָל יוֹם לִבְחִינַת מֹחִין, בְּחִינַת תְּפִלִּין, עוֹבֵר עָלָיו יִרְאָה גַם־כֵּן, בִּבְחִינַת הָרְצוּעָה שֶׁעוֹבֶרֶת בְּמַעְבַּרְתָּא שֶׁל תְּפִלִּין, וּמִזֶּה נִשְׁתַּלְשֵׁל וּבָא לְכָל אֶחָד אֵיזֶה צַעַר בְּכָל יוֹם. וְכָל מִי שֶׁדַּעְתּוֹ יוֹתֵר גְּדוֹלָה, צַעֲרוֹ יוֹתֵר גָּדוֹל, כִּי הַצַּעַר נִשְׁתַּלְשֵׁל מִן הַיִּרְאָה, וְהַיִּרְאָה הִיא כְּפִי הַמֹּחַ וְהַדַּעַת כַּנַּ"ל.
וְיֵשׁ צַעַר שֶׁבָּא מִיִּרְאָה דִּקְדֻשָּׁה, אֲבָל יֵשׁ שֶׁנִּשְׁתַּלְשֵׁל, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁבָּא הַצַּעַר מִבְּחִינַת יְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת, רְצוּעָה בִּישָׁא. וַאֲפִלּוּ בַּר יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה, אֲזַי, חַס וְשָׁלוֹם, יֵשׁ לוֹ צַעַר מֵרְצוּעָה בִּישָׁא, חַס וְשָׁלוֹם.
אֲבָל עַל־יְדֵי אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁאוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה וּמַמְשִׁיךְ עָלָיו הַיִּרְאָה דִּקְדֻשָּׁה בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה, שֶׁבָּאָה וְנִגֶּשֶׁת אֵלָיו אָז כַּנַּ"ל, אֲזַי עַל־יְדֵי־זֶה הוּא מַמְתִּיק הַצַּעַר וְהַדִּין הַבָּא מֵרְצוּעָה בִּישָׁא, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הוּא מַמְשִׁיךְ עָלָיו הַיִּרְאָה דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עוֹלִין וְנִמְתָּקִין הַיְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת רְצוּעָה בִּישָׁא, חַס וְשָׁלוֹם:
וְזֶה בְּחִינַת מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה:
רְצוּעָה הָיְתָה יוֹצְאָה מֵחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה לְחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין, וְעַל זֶה הָיָה אוֹתוֹ צַדִּיק מִצְטַעֵר בְּכָל יוֹם, וּבִקֵּשׁ לְבָלְעָהּ, וְזָכָה וְנַעֲשָׂה אֻשְׁפִּיזְכָן לַשְּׁכִינָה (מגילה כו).
בִּנְיָמִין הוּא בְּחִינַת הַדַּעַת, בְּחִינַת מֹחִין, תְּפִלִּין. כִּי בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין (ספרי פ' וזאת הברכה וברש"י שם, יומא יב, סוטה לז, זבחים נג, קיח), וּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ הוּא בְּחִינַת הַדַּעַת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות לג) כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֵּעָה, כְּאִלּוּ נִבְנֶה בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו, כִּי דֵּעָה נִתַּן בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, וּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ נִתַּן בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת וְכוּ'.
יְהוּדָה הוּא בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת יִרְאָה. וְזֶהוּ
רְצוּעָה – הַיְנוּ רְצוּעָה הַנַּ"ל, בְּחִינַת יִרְאָה, בְּחִינַת רְצוּעָה שֶׁל תְּפִלִּין.
שֶׁיּוֹצֵאת מֵחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה לְחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין – הַיְנוּ כִּי הָרְצוּעָה בָּאָה מִבְּחִינַת חֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה, מִבְּחִינַת יִרְאָה, וְנִכְנֶסֶת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין, הַיְנוּ בְּתוֹךְ הַתְּפִלִּין מֹחִין, בִּבְחִינַת רְצוּעָה הָעוֹבֶרֶת בְּהַמַּעְבַּרְתָּא שֶׁל תְּפִלִּין כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ:
וְעַל זֶה הָיָה אוֹתוֹ צַדִּיק מִצְטַעֵר בְּכָל יוֹם – כִּי מִזֹּאת הָרְצוּעָה בָּא הַצַּעַר בְּכָל יוֹם לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, וּבִפְרָט לְהַצַּדִּיק שֶׁדַּעְתּוֹ יוֹתֵר גְּדוֹלָה כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ:
וּבִקֵּשׁ לְבָלְעוֹ – הַיְנוּ שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ וּמְחַפֵּשׂ תָּמִיד לְתַקֵּן וּלְהַמְתִּיק הַצַּעַר הַבָּא מֵרְצוּעָה הַנַּ"ל, עַל־יְדֵי הָאֲכִילָה כַּנַּ"ל.
וְזָכָה וְנַעֲשָׂה אֻשְׁפִּיזְכָן לַשְּׁכִינָה – הַיְנוּ שֶׁזָּכָה לְהַמְתִּיק הַצַּעַר עַל־יְדֵי הָאֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה וּבְיִרְאַת־שָׁמַיִם כַּנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשָׂה אֻשְׁפִּיזְכָן לַשְּׁכִינָה, הַיְנוּ שֶׁנַּעֲשָׂה הַפֶּה בִּבְחִינַת קוֹמַת אָדָם.
וְזֶה בְּחִינַת אֻשְׁפִּיזָא, כִּי רַבִּי יוֹסֵי בַּר אַסְיָן (עירובין נג:) כַּד הָוֵי מִשְׁתָּעֵי בִּלְשׁוֹן חָכְמָה, הָוֵי אָמַר עַל אֻשְׁפִּיזָא: גְּבַר פּוּם דֵּין. הַיְנוּ: אִישׁ פִּי זֶה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י שָׂם, וְזֶה בְּחִינַת: מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם, שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵהַפֶּה קוֹמַת אָדָם, הַיְנוּ בְּחִינַת אִישׁ פִּי זֶה, שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵהַפֶּה בְּחִינַת אִישׁ, בְּחִינַת קוֹמַת אָדָם כַּנַּ"ל.
וְזֶהוּ: וְנַעֲשָׂה אֻשְׁפִּיזְכָן לַשְּׁכִינָה, כִּי עַל־יְדֵי הַהַמְתָּקָה הַנַּ"ל עַל־יְדֵי אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לַעֲשׂוֹת מֵהַפֶּה בְּחִינַת אָדָם כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה אַחַר־כָּךְ לִבְחִינַת אָדָם הָעֶלְיוֹן, בְּחִינַת: שְׁכִינָה מְדַבֶּרֶת מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹ. וְזֶהוּ: וְנַעֲשָׂה אֻשְׁפִּיזְכָן לַשְּׁכִינָה, שֶׁזָּכָה לִבְחִינַת: שְׁכִינָה מְדַבֶּרֶת מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹ, כַּנַּ"ל:
מה שיושבי א"י יש להם ע"פ רוב יסורים כמבואר בלקו"מ הראשון סי' קפ"ז הוא מחמת ששם עיקר הגדלת הדעת כי אוירא דא"י מחכים. וע"כ צערם יותר גדול בבחי' יוסיף דעת יוסף מכאוב. אך ע"י שאוכלין שם בקדושה וביראת שמים עי"ז נעשה המתקה שלא יתגבר הצער ביותר ח"ו. וזש"כ ואכלת לפני ד' אלקיך וגו' מעשר דגנך וגו' למען תלמד ליראה את ד' אלקיך וגו' כי שם עיקר היראה כנ"ל כמה פעמים. וע"י אכילה כזו נעשה הפה בבחי' קומת אדם וכו' כי שם עיקר היראה כנ"ל כמה פעמים. וע"י אכילה כזו נעשה הפה בבחי' קומת אדם וכו' כמב"פ כי א"י היא בחי' מלכות כידוע בחי' מלכות פה. וע"כ שם עיקר היראה בחי' מוראה של מלכות והפרנסה נמשכת ע"י המלכות וע"כ עיקר הפרנסה נמשכת משפע א"י בחי' ארץ נתנה יבולה בחי' על הארץ ועל המזון. וע"כ בשעת אכילה בפרט כשזוכין לאכול שם בא"י אזי נגשת היראה להאדם וכשאוכל בקדושה וממשיך על עצמו היראה הבאה לו אז בשעת האכילה עי"ז נעשה מהפה בחי' קומת אדם (וע"כ מבואר בספרים שא"י היא בתמונהת קומת אדם ממש כידוע) ועי"ז זוכה לעלי' יותר גדולה עד שנעשה בבחי' אדם העליון וזוכה לבחי' שכינה מדברת מתוך גרונו שזה בחי' רוה"ק ונבואר שעיקרם הוא בא"י כמבואר בזה"ק. והנה מבואר במ"א שקדושת א"י היא בבחי' תפלין ותפלין הם בחי' מוחין שזה בחי' קדושת המוחין דגדלות שזוכין בא"י וראשית חכמה יראת ד' ע"כ שם עיקר היראה. והיראה היא בבחי' רצועה שעוברת בתוך המעברתא של תפלין ומבחי' הרצועה הזאת נשתלשל ובא להם איזה צער ויסורין כי א"י היא א' מג' דברים שנתנו ע"י יסורים. אך יש שנשתלשל כ"כ ח"ו עד שבא הצער ויסורין מבחי' יראות הנפולות רצועה בישא ח"ו. וע"י אכילה בקדושה וביראת שמים עי"ז נמתקין ועולין בחי' היראות הנפולות וניצל מהצער הנ"ל. וזה שאמרו יהושע וכלב ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם וגוף וה' אתנו אל תיראום כי לחמנו הם דייקא (עי' רש"י). כי ע"י אכילה בקדושה נמתקין ועולין היראות הנפולות כנ"ל:
שבת הוא בחי' תפילין מוחין כידוע וכנ"ל כ"פ. גם בשבת זוכין ליראה בחי' ירא שבת. כי שבת הוא ג"כ בחי' מלכות והמלכות הוא מקור היראה בחי' מוראה של מלכות וע"כ נמשך אז היראה על האדם כשארז"ל מפני שאימת שבת עליו ואפי' ע"ה ירא לשקר בשבת וע"כ השומרי שבת נקראים יראי שמי כ"ש וזרחה לכם יראי שמי וכו' וכשדרז"ל וכנ"ל כ"פ.
והיראה הנ"ל הוא בחי' הרצועה שעוברת בתוך המעברתא של תפילין היינו היראה שעוברת בתוך המוחין והתפילין כי ראשית חכמה יראת ה' וכמבואר בפנים והנה גם בחול ע"י שאוכלין בקדושה וביראת שמים ממתיקין את היראה בחי' הרצועה הנ"ל בכדי שלא ישתלשל ממנה איזה צער ח"ו וכמבפ"נ. ובשבת קודש אז האכילה בוודאי בקדושה אצל כל אדם כי אכילת שבת כולו קודש. ואז ממילא היראה באה להאדם בשעת אכילה בבחי' לעת האוכל גשי הלום וכו' כמבפ"נ ועי"ז זוכין להנצל מכל צער (כי אכילת שבת הוא בחי' המתקת הדינים כמובא) ולא עוד אלא שזוכין שנעשה מהפה קומת אדם היינו שנתתקן הדיבור שזה בחי' ודבר דבר הנאמר בשבת. כי הפה נשלם באור גדול בשעת אכילת שבת וכמבפ"נ לעיל בליקו"א סי' נז. עד שזוכה לעליה יותר גדולה לבחי' שכינה מדברת מתוך גרונו שזה בחי' הרוה"ק שנמשך על כ"א כפי בחינתו בשבת קודש כמבואר בזוה"ק (ממילא מובן כי יש בזה ענינים דקים ורוחניים מאד שא"א לבארם).
וזה אם תשיב משבת רגלך וכו' וקראת לשבת ענג (בחי' הסעודות של שבת) וכו' אז תתענג על ה' דא עתיקא קדישא שהוא שרש המוחין העליונים ונפלאים מאד. גם משם שורש המתקת כל הדינים וזשארז"ל שנותנין לו כל משאלות לבו כי ניצול עי"ז מכל צער.
וזה והרכבתיך על במותי ארץ דא חקל תפוחין קדישין בחי' עליית המלכות שהוא היראה כנ"ל. וע"כ דרז"ל על זה שניצול משיעבוד מלכיות שהם בחי' היראות הנפולות בחי' מוראה של מלכות. והאכלתיך נחלת יעקב אביך דא ז"א שהוא בחי' אדם היושב על הכסא כידוע ויעקב אבינו הוא מרכבה להאדם הנ"ל וע"כ צורתו חקוקה בכה"כ כמבואר בזוה"ק וזה והאכלתיך דייקא כי זוכה לזה ע"י האכילה דקדושה של קדושת שבת. שעי"ז נעשה הפה בבחי' קומת אדם ואח"כ נתעלה עוד יותר עד שנעשה בבחי' אדם היושב אל הכסא. וזשדרז"ל שזוכה לנחלה בלי מצרים כי האדם הנ"ל הוא בבחי' נחלה בלי מצרים כמבואר בכתבים.
וזה כי פי ה' דבר היינו שזוכה לבחי' שכינה מדברת מתוך גרונו שזה בחי' כי פי ה' דבר וצריכין עוד לבאר בענין זה ואין כאן מקומו עיין זוהר פנחס רכ"ח ע"א בענין אדם היושב על הכסא הנ"ל. ועיין ג"כ בזוהר ויקרא טז ע"א בענין יעקב וכו'. ועיין גם במקדש מלך שם.
קהלת א׳:י״ח: כִּי בְּרֹב חׇכְמָה רׇב־כָּעַס וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאֽוֹב׃
שמות ד׳:י״א: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָֽאָדָם אוֹ מִֽי־יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי יְהֹוָֽה׃
רות ב׳:י״ד: וַיֹּאמֶר לָהֿ בֹעַז לְעֵת הָאֹכֶל גֹּשִֽׁי הֲלֹם וְאָכַלְתְּ מִן־הַלֶּחֶם וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקֹּצְרִים וַיִּצְבׇּט־לָהּ קָלִי וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַֽר׃
יחזקאל א׳:כ״ו: וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל־רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן־סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָֽעְלָה׃
תהילים קי״א:י׳: רֵאשִׁית חׇכְמָה יִרְאַת יְהֹוָה שֵׂכֶל טוֹב לְכׇל־עֹֽשֵׂיהֶם תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַֽד׃
זבחים קב: …בְּמָקוֹם אַחֵר (לעיל בסימן ז' אות י')) – אֵין הֲלֹם אֶלָּא מַלְכוּת… (המאמר בהקשרו — במקור)
אבות פ"ג: הַחֲנוּת פְּתוּחָה, וְהַחֶנְוָנִי מֵקִיף, וְהַפִּנְקָס פָּתוּחַ, וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת, וְכָל הָרוֹצֶה לִלְווֹת יָבֹא וְיִלְוֶה, וְהַגַּבָּאִים מַחֲזִירִים תָּדִיר בְּכָל יוֹם, וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, וְיֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ, וְהַדִּין דִּין אֱמֶת, וְהַכֹּל מְתֻקָּן לַסְּעוּדָה: רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ. אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה. אִם אֵין חָכְמָה, אֵין יִרְאָה. אִם אֵין יִרְאָה, אֵין חָכְמָה. אִם אֵין בִּינָה, אֵין דַּעַת. אִם אֵין דַּעַת, אֵין בִּינָה.
מגילה כו: דְּתַנְיָא: מָה הָיָה בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה — הַר הַבַּיִת, הַלְּשָׁכוֹת, וְהָעֲזָרוֹת. וּמָה הָיָה בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין — אוּלָם, וְהֵיכָל, וּבֵית קׇדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים. וּרְצוּעָה הָיְתָה יוֹצֵאת מֵחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה וְנִכְנֶסֶת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין, וּבָהּ מִזְבֵּחַ בָּנוּי, וְהָיָה בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק מִצְטַעֵר עָלֶיהָ בְּכׇל יוֹם לְבוֹלְעָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״חוֹפֵף עָלָיו כׇּל הַיּוֹם״, לְפִיכָךְ זָכָה בִּנְיָמִין וְנַעֲשָׂה אוּשְׁפִּיזְכָן לַשְּׁכִינָה. וְהַאי תַּנָּא סָבַר לֹא נִתְחַלְּקָה יְרוּשָׁלַיִם לִשְׁבָטִים. דְּתַנְיָא:
ברכות לג: וְכׇל מִי שֶׁאֵין בּוֹ דֵּעָה — אָסוּר לְרַחֵם עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי לֹא עַם בִּינוֹת הוּא עַל כֵּן לֹא יְרַחֲמֶנּוּ עוֹשֵׂהוּ״. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: גָּדוֹל מִקְדָּשׁ שֶׁנִּתַּן בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״פָּעַלְתָּ ה׳ מִקְּדָשׁ ה׳״. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֵּעָה כְּאִילּוּ נִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו.
עירובין נג:: הַהִיא אִתְּתָא דְּאָתְיָא לְקַמֵּיהּ דְּדַיָּינָא, אֲמַרָה לֵיהּ: ״מָרִי כִּירִי, תַּפְלָא הֲוָית לִי וְגַנְבוּךְ מִין. וְכַדּוּ הֲווֹת, דְּכַד שָׁדְרוּ לָךְ עִילָּוַיהּ — לָא מָטֵי כַּרְעָיךְ אַאַרְעָא״. אַמְהֲתָא דְּבֵי רַבִּי כִּי הֲוָה מִשְׁתַּעְיָא בִּלְשׁוֹן חׇכְמָה, אָמְרָה הָכִי: עֶלֶת נְקַפַת בְּכַד, יִדְאוֹן נִישְׁרַיָּא לְקִינֵּיהוֹן. וְכַד הֲוָה בָּעֵי דְּלִיתְּבוּן, הֲוָה אָמְרָה לְהוּ: יִעְדֵּי בָּתַר חֲבֶרְתַּהּ מִינַּהּ, וְתִתְקְפֵי עֶלֶת בְּכַד, כְּאִילְפָא דְּאָזְלָא בְּיַמָּא.