תורה ק״ט — יש הבל אשר נעשה על הארץ

← לתורה

סמנו מה לכלול בחוברת, ואז לחצו “הדפס / שמור PDF”. בתיבת ההדפסה בחרו יעד “שמירה כ־PDF” לקובץ, או מדפסת להדפסה.

8 חלקים נבחרו

חוברת לימוד

ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳

ק״ט

יש הבל אשר נעשה על הארץ

יֵשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ…

תורת רבי נחמן מברסלב · likuteimoharan.com

תוכן העניינים

  1. 1.סיפור התגלות המאמרעמ׳ 3
  2. 2.התורה — ליקוטי מוהר״ןעמ׳ 4–5
  3. 3.קיצור ליקוטי מוהר״ןעמ׳ 6
  4. 4.ליקוטי תפילות — התפילה המקבילהעמ׳ 7–12
  5. 5.ביאורים נוספים על תורה זועמ׳ 13–14
  6. 6.נזכר בכתבי ברסלבעמ׳ 15
  7. 7.פסוקים ומאמרי חז״לעמ׳ 16
  8. 8.דף לרשימות וחידושיםעמ׳ 17

סך הכול כ־17 עמודים · מספרי־העמודים משוערים לפי היקף־הטקסט

סיפור התגלות המאמר

וְאָמַר אָז הַתּוֹרָה יֵשׁ הֶבֶל שֶׁנַּעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ וְכוּ' (בְּסִימָן ק"ט חֵלֶק רִאשׁוֹן). שֶׁמְּבֹאָר שָׁם שֶׁעַל־יְדֵי אֲנָחָה שֶׁמִּתְאַנְּחִין לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ נִפְסָקִין מֵחֶבֶל הַטֻּמְאָה וְנִתְקַשְּׁרִין לְחֶבֶל דִּקְדֻשָּׁה.

שיחות הר״ן · אות 135

התורה — ליקוטי מוהר״ן

א. יש הבל אשר נעשה — הבל פה של האנחה, חבל דקדושה וחבל דטומאה, תוסף רוחם יגועון

יֵשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יֵשׁ צַדִּיקִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה וְכוּ' (קהלת ח׳:י״ד):

פֵּרוּשׁ: הֶבֶל, הַיְנוּ הֶבֶל פֶּה הַיּוֹצֵא מֵהַגָּרוֹן, מִגְּנוּחֵי דְּקָגָנַח, כָּל אֶחָד לְפִי עֶרְכּוֹ, צַדִּיקִים יֵלְכוּ וּפוֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ.

יֵשׁ רָשָׁע כָּל יָמָיו, וּמִתְאַנֵּחַ וְנָהּ עַל הֶעָבָר; וְיֵשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, צַדִּיק מֵעִקָּרוֹ, וְתוֹהֵא עַל הָרִאשׁוֹנוֹת, וְנָהּ וּמִתְאַנֵּחַ גַּם כֵּן.

וְהִנֵּה יֵשׁ שְׁנֵי חֲבָלִים: חֶבֶל דִּקְדֻשָּׁה, וּכְנֶגְדּוֹ – דְּטֻמְאָה. וְהַבְּחִירָה חָפְשִׁית, מִי שֶׁמְּקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מְקַשֵּׁר עַצְמוֹ בְּחֶבֶל דִּקְדֻשָּׁה, וּלְהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם, מִי שֶׁמְּטַמֵּא עַצְמוֹ מְקַשֵּׁר עַצְמוֹ בְּחֶבֶל דְּטֻמְאָה.

וְהִנֵּה, הַנֹּהַּ וְהָאֲנָחָה הוּא בְּחִינַת מִיתָה בְּגוּף וָנֶפֶשׁ. בְּגוּף – כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות נח:): אֲנָחָה שׁוֹבֶרֶת גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם. וּבְנֶפֶשׁ גַּם־כֵּן – כִּי יָדוּעַ מַה שֶּׁכָּתוּב (תהילים ק״ד:כ״ט): תּוֹסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן; כִּי קֹדֶם הַמִּיתָה נִתּוֹסֵף רוּחָם, וַאֲזַי יִגְוָעוּן.

כְּמוֹ כֵן הַנֹּהַּ וְהָאֲנָחָה, אִם תְּדַקְדֵּק וּתְעַיֵּן בָּהּ, אֵיךְ הִיא נִמְשֶׁכֶת אֶל הַגָּרוֹן, הִיא בִּבְחִינַת תּוֹסֵף רוּחָם, כִּי לְפִי שָׁעָה קַלָּה נִתּוֹסֵף רוּחוֹ, וְכִמְעַט רֶגַע תִּגְוַע וְתֵאָסֵף.

וְהִנֵּה מִי שֶׁמִּתְאַנֵּחַ וְנָהּ עַל עֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדוֹ, וְרוֹצֶה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה. אֲזַי בַּאֲנָחָה זוֹ הוּא נִגְוָע וְנֶאֱסָף מִן הָרָע שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ, בִּבְחִינַת: תּוֹסֶף רוּחָם יִגְוָעוּן, וְנִדְבָּק אֶל הַקְּדֻשָּׁה.

וְכֵן לְהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם, מִי שֶׁנָּהּ וּמִתְאַנֵּחַ עַל הַטּוֹב שֶׁבְּיָדוֹ, וְרוֹצֶה לְדַבֵּק עַצְמוֹ בְּטֻמְאָה, אֲזַי נִגְוָע וְנֶאֱסָף רוּחוֹ דִּקְדֻשָּׁה, וְנִדְבָּק אֶל הַטֻּמְאָה.

וְזֶהוּ: יֵשׁ הֶבֶל – הַיְנוּ הַהֶבֶל פֶּה מֵהַנֹּהַּ וְהָאֲנָחָה שֶׁהוּא נָהּ וּמִתְאַנֵּחַ.

ב. צדיקים כמעשה הרשעים ורשעים כמעשה הצדיקים — יקרת האנחה דקדושה המקשרת הנשמה לשורשה

יֵשׁ צַדִּיקִים – שֶׁתּוֹהִין עַל הָרִאשׁוֹנוֹת, וְיוֹצֵא הֶבֶל מִפִּיהֶם מֵהָאֲנָחָה,

וּמַגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים – כִּי נִדְבָּקִין אֶל הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַטֻּמְאָה.

וְיֵשׁ רְשָׁעִים – שֶׁנּוֹהִים וּמְאַנְּחִים, וּמֵהַהֶבֶל שֶׁיּוֹצֵא מִפִּיהֶם

מַגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים – כִּי נִפְסָקִין מֵהַטֻּמְאָה, וְנִדְבָּקִין אֶל הַקְּדֻשָּׁה.

וְהַכְּלָל – כִּי אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה, וְצָרִיךְ לִהְיוֹת לוֹ חִיּוּת מֵחֶבֶל מֵאֶחָד שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם, וְתֵכֶף שֶׁהוּא נִפְסָק מֵחֶבֶל זֶה, הוּא נִדְבָּק בַּחֶבֶל שֶׁכְּנֶגְדּוֹ.

עַל כֵּן טוֹב לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְהִתְאַנֵּחַ עַל מַעֲשָׂיו שֶׁאֵינָם טוֹבִים, וְלִכְסֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק בְּתֹקֶף אַנְחָתוֹ לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי עַל־יְדֵי אֲנָחָה זֹאת, נִפְסָק מֵחֶבֶל דְּטֻמְאָה, וְנִתְקַשֵּׁר בְּחֶבֶל דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל:

עוֹד מָצָאתִי מִכְּתַב יַד הַחֲבֵרִים מֵעִנְיַן זֶה, וּמְבֹאָר שָׁם בְּבֵאוּר יוֹתֵר מִגֹּדֶל מַעֲלַת יִקְרַת הָאֲנָחָה דִּקְדֻשָּׁה. כִּי מְבֹאָר שָׁם, שֶׁהָאֲנָחָה שֶׁמְּאַנֵּחַ הָאָדָם עַל עֲווֹנוֹתָיו אוֹ עַל מִעוּט הַשָּׂגָתוֹ, הוּא יוֹתֵר טוֹב מִכַּמָּה סִגּוּפִים וְתַעֲנִיּוֹת. כִּי בְּתַעֲנִית אֵינוֹ מְשַׁבֵּר רַק הַגּוּף לְבַד, אֲבָל בַּאֲנָחָה מְשַׁבֵּר כָּל הַגּוּף, וְגַם מַחֲלִיף אֶת הַנֶּפֶשׁ וְהַחִיּוּת שֶׁלּוֹ מֵרַע לְטוֹב.

כִּי הַהֶבֶל שֶׁל הָאָדָם, הוּא חֶבֶל הַמְקַשֵּׁר הַנְּשָׁמָה לִמְקוֹם שָׁרְשָׁהּ, לְטוֹב אוֹ לְהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם. וּכְשֶׁמִּתְאַנֵּחַ הוּא בִּבְחִינַת: תּוֹסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן, וַאֲזַי נִפְסָק מֵהַחֶבֶל שֶׁהָיָה מְקֻשָּׁר מִתְּחִלָּה וְנִתְקַשֵּׁר לְחֶבֶל אַחֵר כְּפִי הָאֲנָחָה וְכוּ', וְכַנַּ"ל:

קיצור ליקוטי מוהר״ן

  1. אאֲנָחָה דִּקְדֻשָּׁה יְקָרָה מְאד כִּי עַל-יְדֵי שֶׁמִּתְאַנֵּחַ עַל שֶׁרָחוֹק מֵהַקְּדֻשָּׁה. עַל-יְדֵי-זֶה נִפְסָק מֵחֶבֶל הַטֻּמְאָה וְנִתְקַשֵּׁר לְחֶבֶל דִּקְדֻשָּׁה וְכֵן כְּשֶׁמִּתְאַנֵּחַ עַל אֵיזֶה דְּבַר תַּאֲוָה שֶׁהוּא נִכְסָף אֵלֶיהָ הוּא לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם:
  2. באֲנָחָה שֶׁמִּתְאַנֵּחַ הָאָדָם עַל עֲווֹנוֹתָיו אוֹ עַל מִעוּט הַשָׂגָתוֹ הִיא יוֹתֵר טוֹבָה מִכַּמָּה סִגּוּפִים וְתַעֲנִיּוֹת:

ליקוטי תפילות — התפילה המקבילה

[עַל־פִּי תּוֹרָה צ"א - וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ]כָּל מִצְוֹתֶיךָ אֱמוּנָה שֶׁקֶר רְדָפוּנִי עָזְרֵנִי.

אֵל אֱמוּנָה, רַחֵם עָלַי לְמַעַן שְׁמֶךָ, וְזַכֵּנִי לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת, עָזְרֵנִי וְהוֹשִׁיעֵנִי שֶׁאֶתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת. עָזְרֵנִי וְהוֹשִׁיעֵנִי שֶׁאֶתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּכָל־עֵת, וְאַכְנִיס אֶת עַצְמִי בְּתוֹךְ הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בְּכָל פַּעַם יוֹתֵר וְיוֹתֵר, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לַעֲלוֹת בְּכָל פַּעַם לֶאֱמוּנָה גְּבוֹהָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לָבוֹא אֶל הַשֵּׂכֶל עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה, שֶׁאֶזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְהִתְחַזְּקוּת הָאֱמוּנָה בֶּאֱמֶת וּלְהָבִין וּלְהַשִּׂיג בְּשִׂכְלִי אֶת הַדְּבָרִים שֶׁלֹּא הָיִיתִי מְבִינָם בַּתְּחִילָה וְהָיִיתִי צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בָּהֶם בֶּאֱמוּנָה לְבַד.

וְעַתָּה אֶזְכֶּה לְהָבִינָם וּלְהַשִּׂיגָם בְּדַעְתִּי וְשִׂכְלִי, רַק בִּדְבָרִים גְּבוֹהִים וְנֶעְלָמִים יוֹתֵר שֶׁלֹּא אָבִינָם עֲדַיִן אֶתְחַזֵּק בָּהֶם בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, וְכֵן אֶתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה גְּדוֹלָה בְּתוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה בְּכָל פַּעַם, עַד שֶׁאֶזְכֶּה בְּכָל פַּעַם לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג בְּשִׂכְלִי וְדַעְתִּי גַם אֵלּוּ הַדְּבָרִים הַגְּבוֹהִים וְנֶעְלָמִים יוֹתֵר.

וְכֵן בְּכָל־עֵת וָעֵת אֶתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לְהַמְשִׁיךְ הַשֵּׂכֶל וְהַדַּעַת עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה, לָבוֹא אֶל הַשֵּׂכֶל שֶׁל הַדָּבָר שֶׁבַּתְּחִלָּה הָיָה נֶעְלָם מִמֶּנִּי וְהָיִיתִי צָרִיךְ לְהַאֲמִין בּוֹ בֶּאֱמוּנָה לְבַד, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לָבוֹא לְרֹאשׁ אֱמוּנָה וּלְדַעַת שָׁלֵם בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה לָדַעַת וּלְהַכִּיר אוֹתְךָ בֶּאֱמֶת. וְאֶזְכֶּה לָדַעַת וּלְהָבִין כָּל מַה שֶּׁאֶפְשַׁר בְּשֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי לְהָבִין בֶּאֱמֶת. וּמַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בְּהַדַּעַת,

אֶזְכֶּה לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, בְּתַכְלִית הַמַּעֲלָה הָעֶלְיוֹנָה, כִּרְצוֹנְךָ וְכִרְצוֹן צַדִּיקֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים אֲשֶׁר זָכוּ לֶאֱמוּנָה וּלְדַעַת בְּתַכְלִית הַמַּעֲלָה שֶׁאֵין מַעֲלָה אַחֲרָיו, וְאֶזְכֶּה לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וַחֲזָקָה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט הָאֱמוּנָה בְּכָל הָאֵבָרִים:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רִבּוֹנוֹ דְעַלְמָא כֹּלָּא, יְהֹוָה עֵינֶיךָ הֲלוֹא לֶאֱמוּנָה, תֶּן לִי אֱמוּנָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת,

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה יוֹדֵעַ כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל כָּל הָעוֹלָם בְּעִנְיַן הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא יְסוֹד הַכֹּל,

וּבִפְרָט מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ שֶׁהֵם כֻּלָּם מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן, יֵשׁ אֲלָפִים וּרְבָבוֹת מַדְרֵגוֹת בְּעִנְיַן הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, וְכָל הַצָּרוֹת וְכָל הַגָּלוּיוֹת שֶׁעוֹבְרִים עַל יִשְׂרָאֵל, הַכֹּל עַל־יְדֵי פְּגָם הָאֱמוּנָה שֶׁהוּא יְסוֹד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, כַּאֲשֶׁר גִּלִּיתָ אָזְנֵנוּ עַל־יְדֵי חֲכָמֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים.

(וּבִפְרָט מַה שֶּׁעוֹבֵר עַתָּה עַל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצָא הַקֶּצֶף מֵאִתְּךָ וְנִגְזְרוּ כַּמָּה גְזֵרוֹת רָעוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, [וְנִגְזְרָה הַגְּזֵרָה רָעָה, לִיקָח בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִבְנֵי חָיִל לַמִּלְחָמָה], אוֹי לָנוּ עַל שִׁבְרֵנוּ נַחְלָה מַכּוֹתֵינוּ,

אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ, אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ, אוֹי, מִי יַעֲמֹד בַּעֲדֵנוּ בְּעֵת צָרָה מָרָה כָזֹאת, אוֹי, מַה נַּעֲשֶׂה לָנוּ, אוֹי, אוֹי, לְהֵיכָן נִבְרַח לְהֵיכָן נָנוּס לְעֶזְרָה. וּבִפְרָט שֶׁנִּשְׁמַע שֶׁרוֹצִים לְהוֹצִיא עוֹד חַס וְשָׁלוֹם, גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת מְאֹד רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְכֻלָּם כְּנֶגֶד דַּת יִשְׂרָאֵל. אוֹי, אוֹי וַאֲבוֹי, אוֹי וָמַר, אוֹי וָמַר, וְכָל אֵלּוּ הַצָּרוֹת כֻּלָּם בָּאִים עַל־יְדֵי פְּגָם אֱמוּנָה).

וְעַתָּה מַה נַּעֲשֶׂה לְתַקֵּן זֹאת, וּבִפְרָט אָנֹכִי אֲשֶׁר הִרְבֵּיתִי לִפְשֹׁעַ נֶגְדְּךָ,

וּבְוַדַּאי הַכֹּל בָּא עַל־יְדֵי פְּגָם אֱמוּנָה שֶׁהִיא יְסוֹד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ.

וּבֶאֱמֶת כָּל אֶחָד תָּלוּי בַּחֲבֵרוֹ שֶׁמֵּחֲמַת רִבּוּי הָעֲוֹנוֹת אֵין הָאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת וּמֵחֲמַת חֶסְרוֹן הָאֱמוּנָה שֶׁאֵינוֹ בִּשְׁלֵמוּת בָּאוּ הָעֲוֹנוֹת, רַחֲמָנָא לִצְלָן מֵעַתָּה,

אֲבָל אֵיךְ מְתַקְּנִים זֹאת וּמֵהֵיכָן מַתְחִילִים לְתַקֵּן,

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מָלֵא רַחֲמִים, הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה, אַתָּה חוֹנַנְתָּנוּ לְמַדַּע תּוֹרָתֶךָ, וַתִּתֶּן לָנוּ תוֹרַת אֱמֶת בִּכְתָב וּבְעַל פֶּה עַל־יְדֵי מֹשֶׁה נְבִיאֶךָ נֶאֱמַן בֵּיתֶךָ.

וּבְרַחֲמֶיךָ וְחֶמְלָתְךָ שָׁלַחְתָּ לָנוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר צַדִּיקִים וַחֲסִידִים אֲמִתִּיִּים קְדוֹשִׁים וְנוֹרָאִים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים בֶּאֱמֶת, אֲשֶׁר זָכוּ לְהַשִּׂיג תְּבוּנוֹת הַתּוֹרָה לְעוֹמְקָהּ, וְגִלּוּ לָנוּ חִדּוּשִׁים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים וְנִשְׂגָּבִים מְאֹד מְאֹד,

אֲשֶׁר אֵין לָשׁוֹן בָּעוֹלָם שֶׁיּוּכַל לְסַפֵּר תֹּקֶף רוּם נִשְׂגְּבוֹת מַעֲלָתָם וְגוֹבְהָם וּקְדֻשָּׁתָם וְכֹחָם, וְכֻלָּם מְסַפְּרִים תְּהִלּוֹת יְהֹוָה וְעֵזּוּזוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה, וּמַמְשִׁיכִים וּמְגַלִּים הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה עַיִן בְּעַיִן לְכָל בָּאֵי עוֹלָם.

וְאַחֲרֵי כָּל אֵלֶּה עֲדַיִן לֹא שַׁבְנוּ מִטָּעוּתֵנוּ, וּבְכָל הַצָּרוֹת אֲשֶׁר עוֹבְרִים עָלֵינוּ, בִּפְרָט עַתָּה בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, לֹא דַי שֶׁלֹּא זָכִינוּ לְהִתְעוֹרֵר לָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת, אֲשֶׁר רַק בִּשְׁבִיל זֶה שָׁלַחְתָּ עָלֵינוּ כָּל הַצָּרוֹת הָאֵלֶּה,

אַף גַּם בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים נִתְרַחַקְנוּ מִמְּךָ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, עַד אֲשֶׁר נִמְצָאִים כַּמָּה אֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר נִתְעַקֵּם דַּעְתָּם וּלְבָבָם וְנָפְלוּ מֵאֱמוּנָתָם עַל־יְדֵי מְרִירוּת הַצָּרוֹת הָאֵלֶּה.

אוֹי, מַה נֹּאמַר וּמַה נְּדַבֵּר, רַק אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֵינוּ עַתָּה בַּדּוֹרוֹת הָאֵלֶּה בְּעִקְבוֹת מְשִׁיחָא, וּמִי יוֹדֵעַ מַה יִּהְיֶה עוֹד חַס וְשָׁלוֹם.

אוֹי, מִי יָקוּם יַעֲקֹב כִּי קָטֹן הוּא.

רַחֵם עָלֵינוּ מָלֵא רַחֲמִים, כִּי בְצָרָה גְּדוֹלָה אֲנַחְנוּ בִּכְלָל וּבִפְרָט. רַחֵם עָלֵינוּ אֵל אֱמוּנָה, רַחֵם רַחֵם, הוֹשִׁיעָה הוֹשִׁיעָה,

יְהֹוָה שְׁמַע תְּפִלָּתִי הַאֲזִינָה אֶל תַּחֲנוּנַי בֶּאֱמוּנָתְךָ עֲנֵנִי בְּצִדְקָתֶךָ. יְהֹוָה בְּהַשָּׁמַיִם חַסְדֶּךָ אֱמוּנָתְךָ עַד שְׁחָקִים.

עָזְרֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ וְזַכֵּנוּ לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת בְּכָל־עֵת, עַד אֲשֶׁר יָבוֹא עָלַי אֵימָה וְיִרְאָה וּפַחַד גָּדוֹל מֵאִתְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, אֲשֶׁר מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ,

וְאַתָּה עוֹמֵד עָלֵינוּ בְּכָל־עֵת וְרוֹאֶה בְּמַעֲשֵׂינוּ וְיוֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹתֵינוּ וּבוֹחֵן לְבָבֵנוּ.

אָדוֹן יָחִיד, מָלֵא רַחֲמִים, חוֹמֵל דַּלִּים, חַזְּקֵנוּ וְאַמְּצֵנוּ לֵידַע וּלְהַאֲמִין בְּכָל זֶה בֶּאֱמֶת בְּכָל־עֵת וָרֶגַע, בְּאֹפֶן שֶׁנִזְכֶּה לְהִנָּצֵל עַל־יְדֵי־זֶה מִכָּל מִינֵי חֲטָאִים וַעֲוֹנוֹת וּפְשָׁעִים, וּמִכָּל מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת וְהִרְהוּרִים רָעִים, וּמִכָּל מִינֵי בִּלְבּוּלִים, וּבִפְרָט מִכָּל מִינֵי עַקְמִימִיּוּת שֶׁבַּלֵּב, מִכָּל מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת וְהִרְהוּרִים רָעִים שֶׁהֵם כְּנֶגֶד אֱמוּנָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲדוֹן כֹּל, אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ אֶת עַצְמְךָ, וְאֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ אוֹתְךָ כְּלָל, רַק אָנוּ מַאֲמִינִים בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁאַתָּה נִמְצָא הַמְחֻיָּב יָחִיד קַדְמוֹן נִצְחִי בְּלִי רֵאשִׁית בְּלִי תַכְלִית, וְאַתָּה בָּרָאתָ הָעוֹלָם יֵשׁ מֵאַיִן הַמֻּחְלָט זֶה חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וְכוּ'.

וּבְרַחֲמֶיךָ הַגְּדוֹלִים הִתְחַלְתָּ לְהָאִיר בָּנוּ אֱמוּנָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה עַל־יְדֵי אֲבוֹתֵינוּ, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, אֲשֶׁר הֵם הִתְחִילוּ לְגַלּוֹת אֱלָהוּתְךָ בָּעוֹלָם,

וְאַחַר כָּךְ נָתַתָּ לָנוּ תוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה בִּכְתָב וּבְעַל פֶּה עַל־יְדֵי מֹשֶׁה נְבִיאֶךָ נֶאֱמַן בֵּיתֶךָ, אֲשֶׁר הוּא הֵאִיר עֵינֵינוּ וּפָתַח לָנוּ אוֹר הַדַּעַת לֵידַע וּלְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע, כִּי אַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֵין עוֹד מִלְּבַדֶּךָ,

עַל־יְדֵי כָּל הַגְּדוֹלוֹת וְהַנּוֹרָאוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּנוּ לְחַיּוֹתֵינוּ כַּיּוֹם הַזֶּה. וּבְחֶמְלָתְךָ הַגְּדוֹלָה הוֹסַפְתָּ חֶסֶד וָטוֹב, וְשָׁלַחְתָּ לָנוּ בְּכָל דּוֹר צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, זְקֵנִים וּנְבִיאִים, רִאשׁוֹנִים וְאַחֲרוֹנִים, תַּנָּאִים וַאֲמוֹרָאִים וְרַבָּנָן סַבוֹרָאֵי, וּגְאוֹנִים וְרַבָּנִים וַחֲסִידִים, צַדִּיקִים וּקְדוֹשִׁים שֶׁהָיוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, עַד שֶׁזִכִּיתָנוּ גַּם בַּדּוֹרוֹת הָאֵלֶּה וְשָׁלַחְתָּ לָנוּ צַדִּיקִים נוֹרָאִים כָּאֵלֶּה.

עַל כֵּן זַכֵּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, לֵילֵךְ בְּדַרְכֵיהֶם וּלְצַיֵּת אוֹתָם בְּכֹל אֲשֶׁר צִוּוּ אוֹתָנוּ וְלִהְיוֹת כִּרְצוֹנָם בֶּאֱמֶת בְּכָל־עֵת.

לַמְּדֵנוּ וְהוֹרֵנוּ אֵיךְ לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהִמְשִׁיכוּ אֲבוֹתֵינוּ וְרַבּוֹתֵינוּ הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים מִמָּקוֹם שֶׁהִמְשִׁיכוּ עַל־יְדֵי קְדֻשָּׁתָם הָעֲצוּמָה, עַד שֶׁזָּכוּ לְמַה שֶּׁזָּכוּ.

זַכֵּנוּ לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ אֱמוּנָתָם וְחַסְדָּם וְטוּבָם וְצִדְקָתָם, אֲשֶׁר יָגְעוּ וְטָרְחוּ בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ בִּיגִיעוֹת וְטִרְחוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד, לְהֵטִיב לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדוֹרוֹת עוֹלָם. וְהָעִקָּר לְהַמְשִׁיךְ וּלְגַלּוֹת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, וּבִפְרָט לְיִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ, עַם קְרוֹבוֹ, עַם סְגֻלָּה.

עָזְרֵנוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ בְּעֵת צָרָה הַזֹּאת לְמַעַן כֹּחָם וּזְכוּתָם הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, הַנּוֹרָא וְהַנִּשְׂגָּב מְאֹד עַד אֵין חֵקֶר. הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ. זַכֵּנוּ לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁנִּזְכֶּה בְּכָל פַּעַם לָבוֹא עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה אֶל הַדַּעַת, וְתִתְפַּשֵּׁט הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד בְּכָל הָאֵבָרִים.

וְנִזְכֶּה תָמִיד לְדַבֵּר הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בְּפֶה מָלֵא וּבְלֵב שָׁלֵם בֶּאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, חַסְדֵּי יְהֹוָה עוֹלָם אָשִׁירָה לְדוֹר וָדוֹר אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי.

וְנֶאֱמַר, וְיוֹדוּ שָׁמַיִם פִּלְאֲךָ יְהֹוָה אַף אֱמוּנָתְךָ בִּקְהַל קְדוֹשִׁים.

וְנֶאֱמַר, לְדוֹר וָדוֹר אֱמוּנָתֶךָ כּוֹנַנְתָּ אֶרֶץ וַתַּעֲמֹד. וְנֶאֱמַר, דֶּרֶךְ אֱמוּנָה בָחָרְתִּי מִשְׁפָּטֶיךָ שִׁוִּיתִי. וְנֶאֱמַר, כִּי יָשָׁר דְּבַר יְהֹוָה וְכָל מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה. וְנֶאֱמַר, וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה.

וְנֶאֱמַר, וֶאֱמוּנָתִי וְחַסְדִּי עִמּוֹ וּבִשְׁמִי תָּרוּם קַרְנוֹ. וְנֶאֱמַר, כִּי טוֹב יְהֹוָה לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וְעַד דּוֹר וָדוֹר אֱמוּנָתוֹ.

וְנֶאֱמַר, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעְתְּ אֶת יְהֹוָה.

בָּרוּךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:

ביאורים נוספים על תורה זו

זמרת הארץ · סימן ק"ט-יש הבל

בארץ ישראל שם עיקר ההבל דקדושה כמבואר בספר מגלה עמוקות אופן רי"ג. וכמבואר לעיל בסי' ל"ז. שכבל של א"י הוא הבל הקדוש שאין בו חטא. וע"כ שם עיקר שלימות האנחה דקדושה. כי כשמתאנח על עונותיו אזי נכנס בו הבל חדש דקדושה שהוא ג"כ העיקר בא"י. כמו שכתוב לך אתן את ארץ כנען חבל נחלתכם ונאמר חבלים נפלו לי בנעימים הינו מבחינת מוחין של א"י שנקראים נועם כמו שאמרו ז"ל. וזה שכתוב (ישעי' ל"ג) חזה ציון קרית מועדנו עיניך תראנה ירושלים נוה שאנן וכו' וכל חבליו בל ינתקו וכו'. ועל העכו"ם נאמר שם נעשו חבליך בל יחזקו וכו' וסיים ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון. כי ע"י שמקושרין שם אל החבל דקדושה היפוך החבל דסט"א שנאמר עליו ובחבלי חטאתו יתמך ונאמר הוי מושכי העון בחבלי השוא וכו' והם בחינת חבלי שאול ומות. אבל א"י היא ארץ החיים ושם מקושרין אל החבל דקדושה שעי"ז זוכין לנשוא עון:

יקרא דשבתא · סימן קט-יש הבל

מבואר לעיל מענין ההבלים דקדושה שיוצאים בשבת קדש וכבר ידוע גם כן מענין הנפש יתרה ונשמה חדשה שזוכה כל אחד מישראל לקבל בכל שבת כפי בחינתו של כל אחד ואחד. וכפי המבואר בפנים מובן ממילא שנכון להרהר בתשובה מאד בכל ערב שבת ולהתאנח מעומקא דלבא על כל מעשיו וענינים שאינם הגונים שעברו בכל ששת ימי המעשה ועל ידי זה בנקל לו יותר להפסיק עצמו מחבל הטומאה שנקשר בו על ידי ההבלים דסטרא אחרא הבל המה מעשה תעתועים שעברו עליו ח"ו בששת ימי המעשה ונקשר ונדבק מעכשיו אל החבל דקדושה שהן ההבלים דקדושה של שבת ואזי נעשה בריה חדשה ממש בגוף ונפש כמובן בפנים. וכן מובן מזה איך שצריכין ליזהר בשבת להיות בשמחה ולשכוח לגמרי בכל עמלו ויגונו ובכל חסרונותיו הגשמיים. כי אם יזכור בזה ויתאנח על צרכיו הגשמיים בשבת קדש יוכל לפגום על ידי זה בקדושת שבת. כי נפסק על ידי זה קצת מרוחניות קדושת שבת ונקשר בגשמיות ח"ו ועל כן אמרו רז"ל שיהיה בשבת כאלו כל מלאכתו עשויה וגם אמרו שאסור לבקש על צרכיו בשבת היינו כנ"ל. וזה בחינת שבת על שם כל אנחתה השבתי (ישעיה כא) כי נשבתין ונתבטלין כל מיני אנחות ודאגות גשמיות כי דביקין אז רק ברוחניות ובשמחה גדולה. כי צריכין לקבל קדושת שבת בשמחה ולב טוב כמבואר במקום אחר שגם היראה של שבת צריכה להיות בשמחה גדולה וכנ"ל כמה פעמים:

נזכר בכתבי ברסלב

שיחות הר״ן, אות 135

דִּבֵּר עִם אִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה רָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְאֹד. וְאָמַר לוֹ: שֶׁיַּרְגִּיל עַצְמוֹ לְהִתְאַנֵּחַ עַל עִנְיָנוֹ.

וְאָמַר אָז הַתּוֹרָה יֵשׁ הֶבֶל שֶׁנַּעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ וְכוּ' (בְּסִימָן ק"ט חֵלֶק רִאשׁוֹן). שֶׁמְּבֹאָר שָׁם שֶׁעַל־יְדֵי אֲנָחָה שֶׁמִּתְאַנְּחִין לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ נִפְסָקִין מֵחֶבֶל הַטֻּמְאָה וְנִתְקַשְּׁרִין לְחֶבֶל דִּקְדֻשָּׁה.

וְכֵן אָמַר אַחַר־כָּךְ עוֹד כַּמָּה תּוֹרוֹת, עַל אֲנָחָה, שֶׁהִיא יְקָרָה מְאֹד.

פסוקים ומאמרי חז״ל

פסוקים

קהלת ח׳:י״ד: יֶשׁ־הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר יֵשׁ צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים וְיֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים אָמַרְתִּי שֶׁגַּם־זֶה הָֽבֶל׃

תהילים ק״ד:כ״ט: תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ יִֽבָּהֵלוּן תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן וְֽאֶל־עֲפָרָם יְשׁוּבֽוּן׃

מאמרי חז״ל ומדרש

ברכות נח:: כִּי מְטוֹ אַפִּתְחָא דְּבֵי רַב חָנָא בַּר חֲנִילַאי נְגַד רַב חִסְדָּא וְאִתְּנַח. אֲמַר לֵיהּ עוּלָּא: אַמַּאי קָא מִתְּנַחַתְּ? וְהָאָמַר רַב: אֲנָחָה שׁוֹבֶרֶת חֲצִי גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתָּה בֶן אָדָם הֵאָנַח בְּשִׁבְרוֹן מׇתְנַיִם וְגוֹ׳״. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אַף כׇּל גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ עַל מָה אַתָּה נֶאֱנָח וְאָמַרְתָּ אֶל שְׁמוּעָה כִי בָאָה וְנָמֵס כׇּל לֵב וְגוֹ׳״.

דף לרשימות וחידושים