תורה קט״ז — הנותן צדקה ניצול מעבירות

← לתורה

סמנו מה לכלול בחוברת, ואז לחצו “הדפס / שמור PDF”. בתיבת ההדפסה בחרו יעד “שמירה כ־PDF” לקובץ, או מדפסת להדפסה.

6 חלקים נבחרו

חוברת לימוד

ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳

קט״ז

הנותן צדקה ניצול מעבירות

הַנּוֹתֵן צְדָקָה נִצּוֹל מֵעֲבֵרוֹת

תורת רבי נחמן מברסלב · likuteimoharan.com

תוכן העניינים

  1. 1.התורה — ליקוטי מוהר״ןעמ׳ 3
  2. 2.קיצור ליקוטי מוהר״ןעמ׳ 4
  3. 3.ליקוטי תפילות — התפילה המקבילהעמ׳ 5–6
  4. 4.ביאורים נוספים על תורה זועמ׳ 7
  5. 5.פסוקים ומאמרי חז״לעמ׳ 8
  6. 6.דף לרשימות וחידושיםעמ׳ 9

סך הכול כ־9 עמודים · מספרי־העמודים משוערים לפי היקף־הטקסט

התורה — ליקוטי מוהר״ן

א. הנותן צדקה ניצול מעבירות — כל המרחם על הבריות נותנין לו דעת

הַנּוֹתֵן צְדָקָה נִצּוֹל מֵעֲבֵרוֹת.

כִּי כָּל הַמְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת, מְרַחֲמִין עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם (שבת קנא:), וְכָל מִי שֶׁאֵין בּוֹ דֵּעָה אָסוּר לְרַחֵם עָלָיו (ברכות לג); וְכֵיוָן שֶׁמְּרַחֲמִין עָלָיו, בְּהֶכְרֵחַ נוֹתְנִין לוֹ דַּעַת.

ב. אין אדם עובר עבירה אלא ברוח שטות — וכשיש לו דעה ניצול מעבירות

וַאֲזַי נִצּוֹל מִלָּבוֹא לִידֵי עֲבֵרָה, כִּי אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנַס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת (סוטה ג), אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ דֵּעָה נִצּוֹל מֵעֲבֵרוֹת. אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן:

קיצור ליקוטי מוהר״ן

  1. הַנּוֹתֵן צְדָקָה נִצּוֹל מֵעֲבֵרוֹת:

ליקוטי תפילות — התפילה המקבילה

[עַל־פִּי תּוֹרָה קל"ו - אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ]אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, עָזְרֵנִי וְהוֹשִׁיעֵנִי, שֶׁאֶזְכֶּה לָדוּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת, אֲפִלּוּ הַחוֹלְקִים עָלַי וְעַל צַדִּיקֵי אֱמֶת וְהַמְבַזִּין אוֹתָם, בְּכֻלָּם אֶזְכֶּה לִמְצֹא זְכוּת וְטוֹב.

וְאֶזְכֶּה לְקַיֵּם בֶּאֱמֶת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ. בְּאֹפֶן שֶׁיִּתְבַּטֵּל כָּל הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבָּעוֹלָם, וְיִהְיֶה נִמְשָׁךְ שָׁלוֹם גָּדוֹל וְאַחְדּוּת בֵּין כָּל יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת.

מָלֵא רַחֲמִים, אֲדוֹן הָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם, אַתָּה יוֹדֵעַ, מֵהֵיכָן נִמְשָׁךְ כָּל הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבָּעוֹלָם, בִּפְרָט הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁנִּתְהַוָּה בְּדוֹרוֹתֵינוּ בֵּין הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְאַנְשֵׁיהֶם, אֲשֶׁר כַּמָּה נְפָשׁוֹת שָׁקְעוּ עַל־יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת הַזֹּאת.

רַחֵם עָלֵינוּ וַעֲלֵיהֶם, וְגַלֵּה הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ בָּעוֹלָם, וַעֲשֵׂה אֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה, בְּרַחֲמֶיךָ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה אַחְדּוּת וְשָׁלוֹם גָּדוֹל בֵּינֵינוּ יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ הַקָּדוֹשׁ, אֲשֶׁר בָּנוּ בָּחַרְתָּ,

וְאִם הַמַּחֲלֹקֶת חַס וְשָׁלוֹם מִצִדִּי מֵחֲמַת שֶׁאֲנִי רָחוֹק מִקְּדֻשָּׁתָם שֶׁל הַחוֹלְקִים עָלַי, וּבִשְׁבִיל זֶה חָלַק לִבָּם מֵאִתִּי,

רַחֵם עָלַי לְמַעַן שְׁמֶךָ, וְזַכֵּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לָשׁוּב מְהֵרָה בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁאַגִּיעַ לִקְדֻשָּׁתָם וּמַעֲלָתָם שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל הַגְּבוֹהִים מִמֶּנִּי בְּמַעֲלַת קְדֻשָּׁתָם וְטַהֲרָתָם, שֶׁאַגִּיעַ לִמְקוֹמָם בֶּאֱמֶת וְאֶתְאַחֵד עִמָּהֶם בֶּאֱמֶת וְשָׁלוֹם גָּדוֹל.

וְאִם הַדָּבָר בְּהֵפֶךְ שֶׁמַּחֲלוֹקוֹתָם עָלֵינוּ הוּא מֵחֲמַת שֶׁהֵם רְחוֹקִים וּנְמוּכִים מֵאִתָּנוּ, וְעַל כֵּן הֵם מִתְקַנְּאִים וּמִתְגָּרִים בָּנוּ וְחוֹלְקִים עָלֵינוּ.

רַחֵם עָלֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ, וְזַכֵּנוּ לָדוּן אֶת כָּל הַחוֹלְקִים תָּמִיד לְכַף זְכוּת. וּתְלַמְּדֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, אֵיךְ לִמְצֹא בָּהֶם זְכוּת וְטוֹב, אֲפִלּוּ בְּמַה שֶּׁחוֹלְקִים עָלֵינוּ, בְּאֹפֶן שֶׁנִּזְכֶּה לְהַעֲלוֹתָם וּלְהַכְנִיסָם בְּכַף זְכוּת בֶּאֱמֶת,

עַד שֶׁיִּתְאַחֲדוּ בֶּאֱמֶת בְּתַכְלִית הָאַחְדּוּת בִּשְׁלֵמוּת, בְּאֹפֶן שְׁיִּתְבַּטֵּל הַמַּחֲלֹקֶת מֵעָלֵינוּ וּמִכָּל יִשְׂרָאֵל, כִּי בְּאֶחָד אֵין שַׁיָּךְ מַחֲלֹקֶת.

וְתָשִׂים בְּלֵב הַחוֹלְקִים וּמִתְנַגְּדִים אֶל הָאֱמֶת שֶׁיָּשׁוּבוּ כֻלָּם מִשִּׂנְאָתָם וּמַחֲלוֹקָתָם, וְיִמְשְׁכוּ עַצְמָן תָּמִיד אֶל הָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, הָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ.

וְכָל הַשּׂוֹנְאִים וְהַחוֹלְקִים שֶׁאֵינָם חֲפֵצִים בְּשָׁלוֹם, וּמִתְגַּבְּרִים לְהַחֲזִיק בְּמַחֲלֹקֶת, וְאֵינָם חֲפֵצִים לָשׁוּב אֶל הָאֱמֶת, תַּכְנִיעֵם וְתַשְׁפִּילֵם עַד עָפָר, כֻּלָּם יִפְּלוּ וְלֹא יָקוּמוּ,

תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר הַדּוֹבְרוֹת עַל צַדִּיק עָתָק בְּגַאֲוָה וָבוּז. יַכְרֵת יְהֹוָה כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדוֹלוֹת. יֵבֹשׁוּ יִכְלוּ שׂוֹטְנֵי נַפְשִׁי יַעֲטוּ חֶרְפָּה וּכְלִמָּה מְבַקְשֵׁי רָעָתִי. יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד כָּל אֹיְבָי, יָשֻׁבוּ יֵבֹשׁוּ רָגַע.

רַחֵם עָלֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ, וְשִׂים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ כַּמָּה וְכַמָּה מַזִּיק הַמַּחֲלֹקֶת לְיִשְׂרָאֵל. רַחֵם, רַחֵם, מָלֵא רַחֲמִים, וַעֲשֵׂה בְּנִפְלְאוֹתֶיךָ וְנוֹרְאוֹתֶיךָ, בְּאֹפֶן שֶׁתַּמְשִׁיךְ שָׁלוֹם בָּעוֹלָם בֶּאֱמֶת.

וִיקֻיַּם מְהֵרָה מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יְהֹוָה וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ, שָׁלוֹם רָב לְאוֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל. וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל.

יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ. לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ. לְמַעַן בֵּית יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ.

יְהֹוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְהֹוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.

עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

ביאורים נוספים על תורה זו

יקרא דשבתא · סימן קטז-הנותן צדקה

מבואר לעיל כמה פעמים מגודל הרחמים והארת הדעת שמאיר בשבת ועל ידי זה ניצולין מעבירות. כי אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות ועל כן אמרו רז"ל כל המשמר את השבת הוא מרוחק מן העבירה שנאמר שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע היינו כנ"ל:

פסוקים ומאמרי חז״ל

מאמרי חז״ל ומדרש

שבת קנא:: מֵילָט קָא לָיְיטַתְּ לְהוּ?! אֲמַר לַהּ, קְרָא קָא כְּתִיב: ״כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה״, וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל — גַּלְגַּל הוּא שֶׁחוֹזֵר בָּעוֹלָם. תַּנְיָא, רַבִּי גַּמְלִיאֵל בְּרַבִּי אוֹמֵר: ״וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ״, כׇּל הַמְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת — מְרַחֲמִין עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם, וְכֹל שֶׁאֵינוֹ מְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת — אֵין מְרַחֲמִין עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם. ״עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר״ — זוֹ פַּדַּחַת וְהַחוֹטֶם, ״וְהַיָּרֵחַ״ — זוֹ נְשָׁמָה, ״וְהַכּוֹכָבִים״ — אֵלּוּ הַלְּסָתוֹת, ״וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם״ — זוֹ מְאוֹר עֵינָיו שֶׁל אָדָם, שֶׁהוֹלֵךְ אַחַר הַבֶּכִי. אָמַר שְׁמוּאֵל: הַאי דִּמְעֲתָא — עַד אַרְבְּעִין שְׁנִין הָדְרָא, מִכָּאן וְאֵילָךְ לָא הָדְרָא.

ברכות לג: אָמַר רַב אַמֵּי: גְּדוֹלָה דֵּעָה, שֶׁנִּתְּנָה בִּתְחִלַּת בְּרָכָה שֶׁל חוֹל. וְאָמַר רַב אַמֵּי: גְּדוֹלָה דֵּעָה, שֶׁנִּתְּנָה בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי אֵל דֵּעוֹת ה׳״. וְכׇל מִי שֶׁאֵין בּוֹ דֵּעָה — אָסוּר לְרַחֵם עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי לֹא עַם בִּינוֹת הוּא עַל כֵּן לֹא יְרַחֲמֶנּוּ עוֹשֵׂהוּ״. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר:

סוטה ג: ״וַיְקַנֵּא ה׳ לְאַרְצוֹ״. תַּנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אָדָם עוֹבֵר עֲבֵירָה בַּסֵּתֶר וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכְרִיז עָלָיו בְּגָלוּי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה״, וְאֵין עֲבֵירָה אֶלָּא לְשׁוֹן הַכְרָזָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְצַו מֹשֶׁה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה״. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵירָה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנַס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת, שֶׁנֶּאֱמַר:

דף לרשימות וחידושים