תורה קכ״ט — ארץ אוכלת יושביה

התורה — ליקוטי מוהר״ן

א. ארץ אוכלת יושביה — אמונת הצדיק כאכילה, שהנאכל מתהפך למהות הצדיק וארץ ישראל

אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ (במדבר י״ג:ל״ב):

כְּשֶׁמְּקֹרָב לְהַצַּדִּיק, אַף שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ כְּלָל, הוּא גַּם כֵּן טוֹב מְאֹד, וְהָאֱמוּנָה לְבַדָּהּ שֶׁמַּאֲמִין בְּהַצַּדִּיק, מוֹעִיל לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

כִּי טֶבַע הָאֲכִילָה – שֶׁהַמָּזוֹן נִתְהַפֵּךְ לַנִּזּוֹן, כְּגוֹן כְּשֶׁהַחַי אוֹכֶלֶת צוֹמֵחַ, כְּגוֹן עֲשָׂבִים, נִתְהַפְּכִין הָעֲשָׂבִים לְחַי, כְּשֶׁנִּכְנָסִין בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ. וְכֵן מֵחַי לִמְדַבֵּר, כְּשֶׁהַמְדַבֵּר אוֹכֵל הַחַי, נִתְהַפֵּךְ הַחַי לַמְּדַבֵּר.

וּלְכָל מָקוֹם שֶׁנִּכְנָס לְשָׁם הַמָּזוֹן שֶׁנִּתְחַלֵּק לְהָאֵיבָרִים, נִתְהַפֵּךְ לְמַהוּת הָאֵיבָר מַמָּשׁ שֶׁנִּכְנָס לְשָׁם. כְּגוֹן הַחֵלֶּק מֵהַמָּזוֹן הַנִּכְנָס לְהַמֹּחַ נִתְהַפֵּךְ לְמֹחַ, וְהַנִּכְנָס לַלֵּב נִתְהַפֵּךְ לְלֵב, וְכֵן לִשְׁאָר הָאֵיבָרִים.

וְזֶהוּ: אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ – כִּי אֶרֶץ הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים לז): שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה.

וְזֶהוּ: אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ – כִּי כְּשֶׁנִּכְנָס לָאָרֶץ, שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה, נֶאֱכָל אֶצְלָהּ, הַיְנוּ שֶׁנִּתְהַפֵּךְ לְמַהוּתָהּ. הַיְנוּ כְּשֶׁדָּבוּק לְהַצַּדִּיק וּמַאֲמִין בּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶרֶץ, נֶאֱכָל לְהַצַּדִּיק וְנִתְהַפֵּךְ לְמַהוּת הַצַּדִּיק מַמָּשׁ:

וְכֵן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָהּ, יֵשׁ לָהּ גַּם־כֵּן הַכֹּחַ הַזֶּה. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות קיא): כָּל הַיּוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שָׁרוּי בְּלֹא עָווֹן שֶׁנֶּאֱמַר: הָעָם הַיּוֹשֵׁב בָּהּ נְשׂוּא עָוֹן; כִּי הִיא אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ, שֶׁהַיּוֹשֵׁב שָׁם נֶאֱכָל אֶצְלָהּ, וְנִתְהַפֵּךְ לְמַהוּתָהּ הַקָּדוֹשׁ. וְעַל כֵּן אֲפִלּוּ הַמְהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שָׁם:

ב. אכלו רעים — המוח והדעת הקדוש אוכל את הגוף, והכל תלוי ברצון, ומי שאין רצונו נקאה

וְזֶהוּ גַּם כֵּן עִנְיָן הַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (לעיל בסימן קא) עַל פָּסוּק: בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי – שֶׁכְּלַל הָעִנְיָן שָׁם, כְּשֶׁאֲנִי רוֹצֶה שֶׁיִּקְרְבוּ תְּרֵין רֵעִין דְּלָא מִתְפָּרְשִׁין, אֲנִי צָרִיךְ לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי, הַיְנוּ לְהַכְנִיעַ הַחֹמֶר. וְזֶהוּ: לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי – לֶאֱכֹל דַּיְקָא. שֶׁצָּרִיךְ שֶׁהַנֶּפֶשׁ תֹּאכַל הַבָּשָׂר, שֶׁתִּתְהַפֵּךְ לְמַהוּתָהּ.

וְזֶהוּ (שיר השירים ה׳:א׳): אִכְלוּ רֵעִים, הַיְנוּ תְּרֵין רֵעִין דְּלָא מִתְפָּרְשִׁין, שֶׁהֵם הַמֹּחִין הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁצְּרִיכִים שֶׁהַמֹּחַ וְהַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ יֹאכַל אֶת הַגּוּף, דְּהַיְנוּ שֶׁהַגּוּף יִתְהַפֵּךְ לְמַהוּת הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהוּא הַמֹּחַ וְהַדַּעַת (כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר). שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אֲכִילָה, שֶׁהַמָּזוֹן נִתְהַפֵּךְ לַנִּזּוֹן כַּנַּ"ל.

וְזֶהוּ: שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה, הַיְנוּ שֶׁאַתָּה תִּהְיֶה רוֹעֶה וּמֵזִין אֶת הָאֱמוּנָה, הַיְנוּ שֶׁתִּהְיֶה נֶאֱכָל לְהָאֱמוּנָה כַּנַּ"ל, בְּחִינַת הַמָּזוֹן שֶׁנִּתְהַפֵּךְ לַנִּזּוֹן:

אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן הָעִקָּר תָּלוּי בְּרָצוֹן: אִם רְצוֹנוֹ חָזָק מְאֹד לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלַעֲבֹד אוֹתוֹ, רַק שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לִשְׁבֹּר תַּאֲווֹת גּוּפוֹ, אָז עַל־יְדֵי הִתְקָרְבוּת וֶאֱמוּנַת הַצַּדִּיקִים, הוּא בְּחִינַת אֲכִילָה, וְנֶאֱכָל לְהַצַּדִּיק, הַיְנוּ שֶׁנִּתְהַפֵּךְ לְמַהוּתוֹ כַּנַּ"ל.

אַךְ אִם אֵין רְצוֹנוֹ כְּלָל לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם, לֹא יוֹעִיל לוֹ שׁוּם הִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקִים, וְהוּא בְּחִינַת מָזוֹן שֶׁאֵינוֹ נִתְהַפֵּךְ לַנִּזּוֹן. כְּגוֹן אִם אוֹכֵל אֲכִילָה שֶׁאֵין הַטֶּבַע סוֹבֶלֶת אוֹתוֹ, אֲזַי אֵינוֹ מִתְעַכֵּל וְאֵינוֹ מִתְהַפֵּךְ לַנִּזּוֹן, רַק הַגּוּף מֵקִיא אוֹתוֹ.

כֵּן הוּא בְּחִינָה זוֹ מַמָּשׁ, כִּי אֵינוֹ נֶאֱכָל כְּלָל לְהַצַּדִּיק, אַף שֶׁמְּקֹרָב אֶצְלוֹ. כִּי הַצַּדִּיק אֵינוֹ יָכוֹל לְסָבְלוֹ, וּמֵקִיא אוֹתוֹ. וְהוּא בְּחִינַת הַכָּתוּב בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל (ויקרא י״ח:כ״ח): כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי; דְּהַיְנוּ שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְסָבְלוֹ לִהְיוֹת נֶאֱכָל אֶצְלָהּ שֶׁיִּתְהַפֵּךְ לְמַהוּתָהּ, רַק הִיא מְקִיאָה אוֹתוֹ; ה' יַצִּילֵנוּ:

קיצור ליקוטי מוהר״ן

1. אהָאֱמוּנָה לְבַדָּהּ שֶׁמַּאֲמִין בְּהַצַּדִּיק וּמְקָרֵב עַצְמוֹ אֵלָיו, אֲפִלּוּ אִם לֹא יְקַבֵּל מִמֶּנּוּ כְּלָל, זֶה בְּעַצְמוֹ טוֹב מְאד, כִּי עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה וְהַהִתְקָרְבוּת לְבַד נֶאֱכָל הָרָע שֶׁלּוֹ וְנִתְהַפֵּךְ לְמַהוּת הַצַּדִּיק, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה כַּוָּנָתוֹ לַשָּׁמַיִם. אֲבָל מִי שֶׁנּוֹסֵעַ וּמְקָרֵב עַצְמוֹ לְהַצַּדִּיקִים בִּשְׁבִיל כַּוָּנָה אַחֶרֶת לֹא יוֹעִיל לוֹ הַהִתְקָרְבוּת כְּלָל:
2. במִי שֶׁנּוֹסֵעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכַוָּנָתוֹ לַשָּׁמַיִם בֶּאֱמֶת כְּדֵי לָשׁוּב עַל-יְדֵי-זֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּוַדַּאי תּוֹעִיל לוֹ אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל מְאד, כִּי עַל-יְדֵי-זֶה לְבַד שֶׁנִּכְנָס לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל נֶאֱכָל אֶצְלָהּ וְנִתְהַפֵּךְ לְמַהוּתָהּ הַקָּדוֹש, וְעַל כֵּן אֲפִלּוּ הַמְהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא (כְּתֻבּוֹת קי''א). אֲבָל אִם אֵין רְצוֹנוֹ כְּלָל בִּשְׁבִיל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם לְכַלּוֹת הָרָע שֶׁלּוֹ, לֹא יוֹעִיל לוֹ יְשִׁיבַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כִּי הִיא מְקִיאָה אוֹתוֹ בִּבְחִינַת ''כַּאֲשֶׁר קָאָה'' (וַיִּקְרָא י''ח כח):

ליקוטי תפילות — התפילה המקבילה

[עַל־פִּי תּוֹרָה ק"צ - וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו]יְהֹוָה חֲקַרְתַּנִי וַתֵּדָע, אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי בַּנְתָּה לְרֵעִי מֵרָחוֹק. אָרְחִי וְרִבְעִי זֵרִיתָ וְכָל דְּרָכַי הִסְכַּנְתָּה. כִּי אֵין מִלָּה בִּלְשׁוֹנִי הֵן יְהֹוָה יָדַעְתָּ כֻּלָּהּ.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, נוֹתֵן הַתּוֹרָה, אוֹהֵב עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה. אַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ נָתַתָּ לָנוּ בְּחִירָה, שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ כֹחַ לִבְחֹר בַּחַיִּים אוֹ לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם,

אֲשֶׁר זֶה הָעִנְיָן שֶׁל כֹּחַ הַבְּחִירָה שֶׁנָּתַתָּ לְהָאָדָם הוּא פִּלְאֵי פְּלָאוֹת, הַפֶּלֶא הַגָּדוֹל שֶׁבְּכָל פְּלָאוֹת בְּרִיּוֹתֶיךָ, שֶׁבָּרָאתָ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת (כַּמּוּבָא בְּכַמָּה סִפְרֵי קוֹדֶשׁ),

כִּי אֵין דָּבָר נִפְלָא וְנוֹרָא וְנֶעְלָם וְנִסְתָּר בְּכָל הַבְּרִיאָה שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת, כְּמוֹ זֹאת הַפְּלִיאָה הַנִּשְׂגָּבָה וְהַחִדּוּשׁ הַנִּפְלָא וְהַנֶּעְלָם, שֶׁיִּהְיֶה נִמְצָא נִבְרָא בָּעוֹלָם בְּכֹחֲךָ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כֹחַ הַבְּחִירָה לִבְחֹר בַּדֶּרֶךְ שֶׁהוּא רוֹצֶה, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כֹחַ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אוֹ כְּנֶגֶד רְצוֹנְךָ חַס וְשָׁלוֹם,

וְעַל זֶה אָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ וְנַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד. פְּלִיאָה דַעַת מִמֶּנִּי נִשְׂגְּבָה לֹא אוּכַל לָהּ. אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח.

וּבְכֵן בָּאתִי לְפָנֶיךָ אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת, שֶׁתִּהְיֶה בְּעֶזְרִי וְתוֹשִׁיעֵנִי וְתִהְיֶה עִמִּי תָמִיד שֶׁאַטֶּה אֶת כֹּחַ בְּחִירָתִי אֵלֶיךָ וְלִרְצוֹנְךָ, שֶׁאֶזְכֶּה תָמִיד בְּכָל־עֵת לִבְחֹר בַּחַיִּים בְּדֶרֶךְ הַטּוֹב וְהָאֱמֶת כִּרְצוֹנְךָ וְכִרְצוֹן הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, וְלֹא אַטֶּה מֵרְצוֹנְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל כָּל יְמֵי חַיַּי עַד עוֹלָם:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲדוֹן כֹּל, אַתָּה הוֹדַעְתָּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ שֶׁעִקָּר כֹּחַ הַבְּחִירָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה עַל־יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הוּא רַק עַל־יְדֵי שֶׁלֹּא דִּבַּרְתָּ עִם יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָם אֲלֵיהֶם לְנֹכַח,

רַק כָּל דְּבָרֶיךָ הָיָה עִם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְהֵם שָׁמְעוּ בְּדַבֶּרְךָ עִמּוֹ, וּמֵחֲמַת זֶה יֵשׁ לָנוּ כֹחַ הַבְּחִירָה עַל כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת, כִּי כֹל אֲשֶׁר יְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל הָאָדָם בְּעַצְמוֹ הוּא מֻכְרָח לַעֲשׂוֹתוֹ בְּלִי בְּחִירָה,

וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ לֹא הָיָה לוֹ כֹחַ הַבְּחִירָה עַל מִצְוֹת הַתּוֹרָה, רַק כָּל בְּחִירָתוֹ הָיָה בְּעִנְיַן, מֹשֶׁה הוֹסִיף יוֹם אֶחָד מִדַּעְתּוֹ, דְּהַיְינוּ בַּמֶּה שֶׁלֹּא בֵּאַרְתָּ לוֹ בְּפֵרוּשׁ, וְהָיָה מֻכְרָח לְהָבִין מִדַּעְתּוֹ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג, וּבָזֶה הָיָה כָּל כֹּחַ בְּחִירָתוֹ.

וְהִנֵּה אָנֹכִי בְעָנְיִי אֲשֶׁר הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת מִתְגַּבְּרִים עָלַי כְּמוֹ שֶׁמִּתְגַּבְּרִים וְרוֹדְפִים אוֹתִי מְאֹד בְּכָל־עֵת, וְיֵשׁ לִי בְּחִירָה גְּדוֹלָה עַל כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, וַאֲנִי צָרִיךְ הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל וִישׁוּעָה וְרַחֲמִים גְּדוֹלִים מֵאִתְּךָ תִּתְבָּרַךְ, שֶׁאֶזְכֶּה לְהַטּוֹת כֹּחַ בְּחִירָתִי לַחַיִּים, לִבְחֹר בַּטּוֹב וְלִמְאֹס בָּרָע.

וְעַתָּה מָה אֶעֱשֶׂה, אֲשֶׁר נוֹסָף לְכָל זֶה, אֲנִי מְסֻפָּק הַרְבֵּה בְּכַמָּה דְבָרִים אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בָּהֶם, וְדַעְתִּי וַעֲצָתִי חֲלוּקָה מְאֹד בְּהַרְבֵּה דְבָרִים אֲשֶׁר אֵינִי יוֹדֵעַ כְּלָל לְכַוֵּן בָּהֶם רְצוֹנְךָ בֶּאֱמֶת אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בָּהֶם, וְנִדְמֶה לִי שֶׁאִם הָיִיתִי יוֹדֵעַ רְצוֹנְךָ בֶּאֱמֶת הָיִיתִי מִתְנַהֵג כִּרְצוֹנְךָ בְּוַדַּאי.

וְעַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, אָבִינוּ אָתָּה, אֲנַחְנוּ הַחֹמֶר וְאַתָּה יוֹצְרֵנוּ וּמַעֲשֵׂה יָדְךָ כֻּלָּנוּ. הוֹרֵנִי וְלַמְּדֵנִי מָה אֶעֱשֶׂה וּמָה אֶפְעַל,

כִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְשַׁאֲרֵי צַדִּיקִים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים, שֶׁהָיָה לָהֶם בְּחִירָה בְּעִנְיָנִים כָּאֵלֶּה שֶׁהָיוּ מְסֻפָּקִים בָּהֶם אֵיךְ הוּא רְצוֹנְךָ, הָיָה לָהֶם כֹּחַ וּגְבוּרָה גְּדוֹלָה, כִּי הָיוּ גִּבּוֹרֵי כֹחַ עוֹשֵׂי דְבָרוֹ דְדַמְּיָן לְמַלְאָכִים מַמָּשׁ,

וּכְבָר שָׁבְרוּ כָּל הַתַּאֲווֹת לְגַמְרֵי וְלֹא הָיָה לָהֶם בְּחִירָה מִצַּד הַתַּאֲוָה בְּשׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, וְעַל כֵּן הָיָה רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם בְּחִירָה בִּבְחִינַת, מֹשֶׁה הוֹסִיף יוֹם אֶחָד מִדַּעְתּוֹ, שֶׁהֵם הַדְּבָרִים שֶׁהָיוּ מְסֻפָּקִים בָּהֶם,

אֲבָל אִישׁ עָב וָגַס כָּמוֹנִי אֲשֶׁר הִרְבֵּתִי לִפְשֹׁעַ נֶגְדְּךָ וַעֲדַיִן הַתַּאֲווֹת רוֹדְפִים אַחֲרַי כָּל כָּךְ, וַאֲנִי חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת בְּכָל־עֵת לִמְצֹא עֵצָה וְתַחְבֻּלָּה וּתְרוּפָה לִדְחוֹתָם מֵעָלַי, וְכֹחַ בְּחִירָתִי מְגֻשֶּׁמֶת מְאֹד,

מָה אֶעֱשֶׂה, כְּשֶׁנּוֹסָף לָזֶה מְבַלְבְּלִין אוֹתִי הַרְבֵּה, וְכַמָּה סְפֵקוֹת וַחֲלוּקַת הָעֵצָה בְּכַמָּה דְּבָרִים שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בָּהֶם. בַּמֶּה אֶזְכֶּה לִמְצֹא הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהַנָּכוֹן בֶּאֱמֶת, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מֵרֹב בִּלְבּוּל דַּעְתִּי טַעֲנוֹתַי נִסְתַּתְּמִין וְאֵינִי יָכוֹל לְפָרֵשׁ שִׂיחָתִי הֵיטֵב, אֲבָל אַתָּה יוֹדֵעַ כָּל תַּעֲלוּמוֹת לְבָבִי. וְעַתָּה הוֹרֵנִי וְלַמְּדֵנִי מַה לַּעֲשׂוֹת וְאֵיךְ לְהִתְנַהֵג מֵעַתָּה כָּל יְמֵי חַיַּי,

לַמְּדֵנִי עֵצָה וּגְבוּרָה לְמִלְחָמָה כְּבֵדָה כָּזֹאת. קוּמָה בְּעֶזְרָתִי וְהוֹשִׁיעֵנִי שֶׁאֶזְכֶּה לְהַטּוֹת לְבָבִי אֵלֶיךָ לִבְחֹר בַּטּוֹב בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ אֲמִתַּת רְצוֹנְךָ בָּהֶם עַל־פִּי תוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה. וְלֹא אֵלֵךְ עוֹד אַחֲרֵי שְׁרִירוּת לִבִּי הָרָע וְלֹא אָתוּר אַחַר לְבָבִי וְאַחֲרֵי עֵינַי.

רַק אֶזְכֶּה בְּכָל־עֵת לְהַטּוֹת בְּחִירָתִי לְדֶרֶךְ הַחַיִּים וְהַטּוֹב וְהָאֱמֶת, וְתָאִיר עֵינַי בְּתוֹרָתֶךָ וּתְלַמְּדֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ בְּכָל־עֵת, שֶׁאֶזְכֶּה לֵידַע הָאֱמֶת וּלְכַוֵּן רְצוֹנְךָ בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁאֲנִי מְסֻפָּק בָּהֶם.

הוֹרֵנִי יְהֹוָה דַּרְכֶּךָ אַהֲלֵּךְ בַּאֲמִתֶּךָ יַחֵד לְבָבִי לְיִרְאָה שְׁמֶךָ. הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם. הוֹרֵנִי יְהֹוָה דַּרְכֶּךָ וּנְחֵנִי בְּאֹרַח מִישׁוֹר לְמַעַן שׁוֹרְרָי.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מָלֵא רַחֲמִים, זַכֵּנִי לְהִכָּלֵל בְּצַדִּיקֵי אֱמֶת עַד שֶׁיִּתְבַּטְּלוּ מִמֶּנִּי כָּל הַתַּאֲווֹת וְכָל הַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לִי שׁוּם תַּאֲוָה וְחֶמְדָּה לָהֶם כְּלָל, רַק אֶזְכֶּה לְהַטּוֹת שִׁכְמִי לִסְבֹּל עֹל תּוֹרָה וּתְפִלָּה וַעֲבוֹדָה, וּלְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים וּמַעֲשִׂים טוֹבִים.

וְתִשְׁמְרֵנִי וְתַצִּילֵנִי מִסְּפֵקוֹת וּבִלְבּוּלִים וּמֵחֲלוּקַת הָעֵצָה, רַק אֶזְכֶּה תָמִיד לֵידַע אֲמִתַּת רְצוֹנְךָ בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי אֲנִי סוֹמֵךְ עָלֶיךָ בְּכָל תְּנוּעוֹתַי וְכִרְצוֹנְךָ אֶעֱשֶׂה.

הוֹרֵנִי יְהֹוָה דֶּרֶךְ חֻקֶּיךָ וְאֶצֳּרֶנָּה עֵקֶב. הַדְרִיכֵנִי בִּנְתִיב מִצְוֹתֶיךָ כִּי בוֹ חָפָצְתִּי. הַט לִבִּי אֶל עֵדְוֹתֶיךָ וְאַל אֶל בָּצַע.

רַחֵם רַחֵם מָלֵא רַחֲמִים, עָלַי וְעַל כָּל הַתְּלוּיִם בִּי. תְּהִי יָדְךָ לְעָזְרֵנִי כִּי פִקּוּדֶיךָ בָחָרְתִּי. תְּחִי נַפְשִׁי וּתְהַלְלֶךָּ וּמִשְׁפָּטֶיךָ יַעַזְרוּנִי. תָּעִיתִי כְּשֶׂה אוֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ כִּי מִצְוֹתֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי.

תָּעִינוּ לִשְׂמֹאל יְמִינְךָ תְּקָרְבֵנִי. תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִימוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח.

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי־פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי. אָמֵן וְאָמֵן:

ביאורים נוספים על תורה זו

נזכר בכתבי ברסלב

פסוקים ומאמרי חז״ל

דף לרשימות וחידושים