תורה קמ״א — אם יזכה שירגיש באמת כאב חטאיו

סיפור התגלות המאמר

התורה — ליקוטי מוהר״ן

א. מילת ערלת הלב והרגשת כאב החטא באמת — שמתעוררים בה לבבות כל הטיפות שנמשכו ממנו לכל מקום

אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ – כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת,

רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גֹּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת. וַאֲזַי מִגֹּדֶל הַחֲרָטָה, יַרְגִּישׁוּ גַּם כָּל הַלְּבָבוֹת שֶׁל כָּל הַטִּפּוֹת שֶׁנִּמְשְׁכוּ מִמֶּנּוּ, וּלְכָל מָקוֹם שֶׁנִּמְשְׁכוּ, יַרְגִּישׁוּ שָׁם בַּמָּקוֹם שֶׁהֵם, הֵן אוֹתָם שֶׁנִּמְשְׁכוּ מִמֶּנּוּ וְנִתְהַוּוּ מֵהֶם בָּנָיו מִמִּין בְּנֵי אָדָם, וְהֵן אוֹתָם שֶׁנִּמְשְׁכוּ מִמֶּנוּ לְמָקוֹם אַחֵר חַס וְשָׁלוֹם, וְגַם שָׁם יֵשׁ לָהֶם לֵב וּשְׁאָר אֵיבָרִים.

וַאֲזַי כְּשֶׁיָּמוּל אֶת לְבָבוֹ, וְיַרְגִּישׁ לְבָבוֹ גֹּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיַתְחִיל לְהִצְטַעֵר וּלְהִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת, אֲזַי יַרְגִּישׁוּ שָׁם כָּל הַלְּבָבוֹת שֶׁל הַטִּפּוֹת, וְיִתְוַדַּע לָהֶם הָאֱמֶת הַאֵיךְ הֵם מֻטָּלִים בִּמְקוֹם טִנּוֹפוֹת בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּית.

כִּי מִתְּחִלָּה נִדְמֶה לָהֶם שֶׁטּוֹב לָהֶם, כִּי הֵן מַזִּיקֵי עָלְמָא. רַק אַחַר־כָּךְ, כְּשֶׁנִּמּוֹל לְבָבָם עַל־יְדֵי שֶׁנִּמּוֹל לְבַב אֲבִיהֶם, אֲזַי מַרְגִּישִׁין הֵיכָן הֵם, וּמַתְחִילִין לְקוֹנֵן וּלְהִצְטַעֵר, וְנַעֲשֶׂה שָׁם רַעַשׁ גָּדוֹל בֵּינֵיהֶם.

ב. ומל ה' את לבבך ואת לבב זרעך — חודש אלול (ראשי תבות את לבבך ואת לבב) זמן מסוגל לתשובת הטיפות

וְזֶהוּ (דברים ל׳:ו׳): וּמָל ה' אֶת לְבָבְךָ, וְאֶת לְבַב זַרְעֲךָ; הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל ה' אֶת לְבָבוֹ, יִמּוֹל גַּם לְבַב זַרְעוֹ. וּלְהֵיכָן שֶׁנִּמְשָׁךְ הַזֶּרַע, הֵן לְמִין בְּנֵי אָדָם, אֲזַי מְחֻיָּבִים בָּנָיו, שֶׁיַּרְגִּישׁוּ גַּם־כֵּן הִרְהוּר תְּשׁוּבָה עַל יְדֵי שֶׁנִּמּוֹל לְבַב אֲבִיהֶם. וְכֵן אִם נִמְשָׁךְ לְמָקוֹם אַחֵר חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי יִמּוֹלוּ שָׁם הַלְּבָבוֹת וְיַרְגִּישׁוּ כַּנַּ"ל:

וְהַזְּמַן הַמְּסֻגָּל לָזֶה הוּא חֹדֶשׁ אֱלוּל, כִּי אֱלוּל רָאשֵׁי־תֵּבוֹת: אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב; הַיְנוּ שֶׁיָּמוּל ה' אֶת לְבָבוֹ וְאֶת לְבַב סְתָם, הַתָּלוּי בּוֹ, לְהֵיכָן שֶׁנִּמְשָׁךְ כַּנַּ"ל. הַיְנוּ הַלֵּב שֶׁל הַטִּפּוֹת לְאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁנִּמְשְׁכוּ, אִם שֶׁנִּמְשְׁכוּ וְנִתְהַוּוּ מֵהֶם בָּנָיו מִין בְּנֵי אָדָם, וְהֵן שֶׁנִּמְשְׁכוּ, חַס וְשָׁלוֹם, לְמָקוֹם אַחֵר, וְגַם הֵם בָּנָיו, וְהֵם תְּלוּיִים בּוֹ.

וְעַל כֵּן כְּשֶׁנִּפְטָר הָאָדָם הֵם הוֹלְכִים אַחַר הַמִּטָּה וּמְקוֹנְנִים עָלָיו, כְּמוֹ בָּנָיו מַמָּשׁ מִמִּין אָדָם, אַךְ שֶׁזֶּה שֶׁהֵם הוֹלְכִים וּמְקוֹנְנִים אַחֲרָיו, הוּא לוֹ לְבִזָּיוֹן וּלְחֶרְפָּה גְּדוֹלָה, רַחֲמָנָא לִצְלָן רַחֲמָנָא לִצְלָן מֵעֳנָשִׁים הַלָּלוּ, כַּיָּדוּעַ:

קיצור ליקוטי מוהר״ן

1. אאִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל עָרְלַת לְבָבוֹ עַד שֶׁיַּרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גֹּדֶל כְּאֵבוֹ וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט וְיָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה בֶּאֱמֶת, אָז יַרְגִּישׁוּ גַּם כָּל הַלְּבָבוֹת שֶׁל כָּל הַטִּפּוֹת שֶׁנִּמְשְׁכוּ מִמֶּנּוּ, הֵן בָּנָיו מַמָּשׁ הֵן אוֹתָם שֶׁנִּמְשְׁכוּ לְמָקוֹם אַחֵר חַס וְשָׁלוֹם, כֻּלָּם יִהְיֶה נִמּוֹל עָרְלַת לְבָבָם וְיַרְגִּישׁוּ הֵיכָן הֵם מֻטָּלִים, וְיִהְיֶה נַעֲשֶׂה רַעַשׁ גָּדוֹל בֵּינֵיהֶם וְיִתְעוֹרְרוּ לִתְשׁוּבָה כֻּלָּם:
2. בהַזְּמַן הַמְסֻגָּל לָזֶה הוּא חֹדֶשׁ אֱלוּל, שֶׁאָז יְכוֹלִין לִזְכּוֹת לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאָיו בֶּאֱמֶת עַד שֶׁיַּרְגִּישׁוּ גַּם הַלְּבָבוֹת שֶׁל זַרְעוֹ לְהֵיכָן שֶׁנִּמְשְׁכוּ, עַד שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה רַעַשׁ גָּדוֹל בֵּינֵיהֶם וְיָשׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה כֻּלָּם:

ליקוטי תפילות — התפילה המקבילה

[עַל־פִּי תּוֹרָה רל"ט - עַל יְדֵי מַחֲלֹקֶת אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר]רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רַחֵם עָלַי וְהַצִּילֵנִי מֵרִיב וּמַחֲלֹקֶת, כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת לְבָבִי שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינִי חָפֵץ בְּשׁוּם מַחֲלֹקֶת כְּלָל, כִּי מִי אָנֹכִי שֶׁיִּהְיֶה לִי מַחֲלֹקֶת עִם שׁוּם אָדָם בָּעוֹלָם, כִּי כֻלָּם טוֹבִים מִמֶּנִּי בְּלִי שִׁעוּר.

אַךְ אַתָּה יוֹדֵעַ עֹצֶם הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁנִתְרַבָּה בָּעוֹלָם, עַד אֲשֶׁר אֲפִלּוּ מִי שֶׁחָפֵץ בְּשָׁלוֹם בֶּאֱמֶת, הֵם חוֹלְקִים עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, אֲנִי שָׁלוֹם וְכִי אֲדַבֵּר הֵמָּה לַמִּלְחָמָה.

וְאַתָּה יוֹדֵעַ מַה שֶּׁגּוֹרֵם הַמַּחֲלֹקֶת בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, כִּי גַם בְּלֹא זֶה קָשֶׁה מְאֹד לְהוֹצִיא הַדִּבּוּר שֶׁל הַתְּפִלָּה, וְנוֹסָף לָזֶה כַּמָּה מְעַכֵּב הַמַּחֲלֹקֶת אֶת הַדִּבּוּרִים שֶׁל הַתְּפִלָּה.

וְעַתָּה מַה נַּעֲשֶׂה אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אֵיךְ לוֹקְחִין הַדִּבּוּר לְהִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ, מֵאַחַר שֶׁנִתְרַבָּה הַמַּחֲלֹקֶת כָּל כָּךְ בָּעוֹלָם, כִּי כָל הָעוֹלָם מָלֵא מַחֲלֹקֶת, וְלַיּוֹצֵא וְלַבָּא אֵין שָׁלוֹם.

רַחֵם עָלַי מָלֵא רַחֲמִים, הוֹרֵנִי וְלַמְּדֵנִי בְּכָל־עֵת אֵיךְ לְהִתְנַהֵג עִם כָּל הָעוֹלָם, בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יִהְיֶה שׁוּם מַחֲלֹקֶת רַק שָׁלוֹם וֶאֱמֶת (אֲמִתִּי).

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲדוֹן הַשָּׁלוֹם, מֶלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ, עֲשֵׂה אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבְנִפְלְאוֹתֶיךָ הַנּוֹרָאוֹת, בְּאֹפֶן שֶׁתְּבַטֵּל כָּל מִינֵי מַחֲלֹקֶת מִן הָעוֹלָם,

וְתַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם גָּדוֹל וְנִפְלָא בָּעוֹלָם בְּאֹפֶן שֶׁיֵּצֵא הַדִּבּוּר מֵהַגָּלוּת, וְתִפְתַּח אֶת פִּינוּ תָמִיד וְנִזְכֶּה לְדַבֵּר דִּבּוּרִים טוֹבִים קְדוֹשִׁים הַרְבֵּה לְפָנֶיךָ בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה יוֹמָם וָלָיְלָה.

אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ. יִמָּלֵא פִי תְּהִלָּתֶךָ כָּל הַיּוֹם תִּפְאַרְתֶּךָ. תְּהִלַּת יְהֹוָה יְדַבֶּר פִּי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.

רַחֵם עָלַי לְמַעַן שְׁמֶךָ, וְזַכֵּנִי מֵעַתָּה לִשְׁמֹר אֶת הַדִּבּוּר וְהַשִּׂיחָה שֶׁלֹּא אֲדַבֵּר שׁוּם דִּבּוּר וְשׁוּם שִׂיחָה שֶׁאֵינָה כִּרְצוֹנְךָ חַס וְשָׁלוֹם,

כִּי אַתָּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ וּמַגִּיד לְאָדָם מַה שֵּׂחוֹ, וַאֲפִלּוּ שִׂיחָה קַלָּה שֶׁבֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, אַתָּה מַגִּיד לְאָדָם בִּשְׁעַת הַדִּין. אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַדִּין, אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַתּוֹכֵחָה,

רַחֵם עָלַי מֵעַתָּה לְמַעַן שְׁמֶךָ, וְשָׁמְרֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִשִּׂיחָה וְדִבּוּר שֶׁאֵינָה כִּרְצוֹנְךָ, וּסְלַח וּמְחַל וְכַפֵּר לִי עַל כָּל הַפְּגָמִים שֶׁפָּגַמְתִּי בְּהַדִבּוּר וְהַשִׂיחָה מִיּוֹם הֱיוֹתִי עַד הֵנָּה, וּתְמַלֵּא כָּל הַשֵּׁמוֹת שֶׁפָּגַמְתִּי בְּשִׁמְךָ הַגָּדוֹל. שִׁיתָה יְהֹוָה שָׁמְרָה לְפִי נִצְּרָה עַל דַּל שְׂפָתָי.

וֶהְיֵה עִם פִּי בִּשְׁעַת הֲטִיפִי וְעִם יָדַי בְּעֵת מַעְבָּדִי. שָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ. וְעָזְרֵנִי וְהוֹשִׁיעֵנִי שֶׁאֶזְכֶּה לְקַיֵּם מִצְוַת שֶׁל וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ בֶּאֱמֶת בְּכָל לְבָבִי וְנַפְשִׁי וּמְאֹדִי שֶׁאֶזְכֶּה לֶאֱהוֹב אֶת כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּנַפְשִׁי וּמְאֹדִי בְּכָל לְבָבִי בֶּאֱמֶת,

וּבִפְרָט בְּכָל יוֹם וָיוֹם קֹדֶם הַתְּפִלָּה תְּזַכֵּנִי לְקַבֵּל עָלַי מִצְוַת־עֲשֵׂה זֹאת, בֶּאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְדַבֵּר דִּבּוּרֵי הַתְּפִלָּה לְפָנֶיךָ בִּשְׁלֵמוּת בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה בֶּאֱמֶת,

וְתִהְיֶה תְפִלָּתִי לְנַחַת וּלְרָצוֹן לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ, וְתַעֲלֶה וְתִנָּשֵׂא לִהְיוֹת כֶּתֶר לְרֹאשֶׁךָ.

וִיקֻיַּם מְהֵרָה מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלָיִם יִשְׁלָיוּ אוֹהֲבָיִךְ. יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ. לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָא שָׁלוֹם בָּךְ. לְמַעַן בֵּית יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ.

שָׁלוֹם רָב לְאוֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל. וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יְהֹוָה וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ. וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל. יְהֹוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְהֹוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

פרפראות לחכמה

אות א

יש בזה סיפור שלם איך שמאמר זה נאמר בראש חודש אלול על ידי שנפל עליו פחד גדול בעת שתקעו אז בשופר ואחר כך באתה בתו ז"ל וסיפרה לו שגם עליה נפל פחד גדול ורעדה גדולה בעת ששמעה תקיעת שופר וכו' ומבואר כל הענין בספר חיי מוהר"ן (שיחות השייכים לתורות סימן ל"ט):

פסוקים ומאמרי חז״ל

דף לרשימות וחידושים