תורה קנ״ד — דע כי יש יראות נפולות

התורה — ליקוטי מוהר״ן

א. יראות נפולות שכל היסורין מהן (חמש אימות, חמש גבורות מנצפ"ך) — והעלאתן לשורשן בלב, יראה עם דעת

דַּע, כִּי יֵשׁ יִרְאוֹת נְפוּלוֹת, וְכָל הַיִּסּוּרִין וְהַדִּינִים שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם, כֻּלָּם הֵם מֵהַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹךְ זֶה הַדָּבָר שֶׁהוּא מִתְפַּחֵד וְיֵשׁ לוֹ יִסּוּרִין מִמֶּנּוּ.

וְהֵם בְּחִינַת (שבת עז:): חָמֵשׁ אֵימוֹת, אֵימַת חַלָּשׁ עַל הַגִּבּוֹר, שֶׁאַף שֶׁהוּא נֶגֶד הַטֶּבַע, שֶׁהַגִּבּוֹר יִפְחַד מֵהַחַלָּשׁ, אַךְ שֶׁהוּא מֵחֲמַת הַיִּרְאָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁנָּפְלָה וְנִתְלַבְּשָׁה בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים.

וְעַל כֵּן הֵם בְּמִסְפָּר חָמֵשׁ, כְּנֶגֶד חָמֵשׁ גְּבוּרוֹת, שֶׁהֵם חָמֵשׁ אוֹתִיוֹת מַנְצְפַ"ךְ כְּפוּלִים.

וְצָרִיךְ לְהַעֲלוֹת הַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת, לְשָׁרְשָׁם לִמְקוֹמָם. וּמְקוֹם הַיִּרְאָה הִיא בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: דָּבָר הַמָּסוּר לְלִבּוֹ שֶׁל אָדָם נֶאֱמַר בּוֹ וְיָרֵאתָ (קדושים יט).

וְהַיִּרְאָה צְרִיכָה לִהְיוֹת עִם דַּעַת, כִּי בְּלֹא דַּעַת נֶאֱמַר (איוב ד׳:ו׳): הֲלֹא יִרְאָתְךָ כִּסְלָתֶךָ. וְהַדַּעַת צָרִיךְ לִהְיוֹת בַּלֵּב, כִּי גַּם עַכּוּ"ם יֵשׁ לוֹ דַּעַת, אַךְ הוּא בְּלֹא לֵב. אַךְ עִקַּר הַדַּעַת – כְּשֶׁהוּא בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ד׳:ל״ט): וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ; כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם כט): וְלֹא נָתַן לָכֶם לֵב לָדַעַת – דַּיְקָא.

ב. חיבור הדעת והיראה שבלב — מלך במשפט יעמיד ארץ, ששופט עצמו ונשפט ניצול מדין שלמעלה

וּכְשֶׁמְּחַבֵּר הַדַּעַת שֶׁבַּלֵּב, עִם הַיִּרְאָה שֶׁשָּׁרְשָׁהּ וּמְקוֹמָהּ בַּלֵּב, אֲזַי נֶאֱמַר (משלי ב׳:ה׳): אָז תָּבִין יִרְאַת ה' וְדַעַת אֱלֹקִים תִּמְצָא.

וְהִנֵּה כְּתִיב (שם כט): מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אֶרֶץ; הַיְנוּ עַל־יְדֵי מִשְׁפָּט מַעֲמִיד וּמַעֲלֶה הַיִּרְאָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת אֶרֶץ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים עו): אֶרֶץ יָרְאָה.

וּמִשְׁפָּט הוּא מַה שֶּׁהָאָדָם שׁוֹפֵט וְדָן עַצְמוֹ עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁעוֹשֶׂה, טֶרֶם שֶׁיָּדִינוּ אוֹתוֹ לְמַעְלָה. וְעַל־יְדֵי מַה שֶּׁהוּא בְּעַצְמוֹ שׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ נִצּוֹל מִדִּין שֶׁלְּמַעְלָה, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ דִּין לְמַטָּה אֵין דִּין לְמַעְלָה (מ"ר שופטים פ"ה).

וְכֵיוָן שֶׁאֵין עָלָיו דִּין אֵין צְרִיכָה הַיִּרְאָה לִפֹּל וּלְהִתְלַבֵּשׁ לְמַטָּה, וְאֵין צָרִיךְ לִירֹא מִשּׁוּם דָּבָר, וְאֵין לוֹ רַק יִרְאָה הָעֶלְיוֹנָה, יִרְאַת הָרוֹמְמוּת: (עַיֵּן כָּל זֶה לְעֵיל בְּהַתּוֹרָה "מִי שֶׁרוֹצֶה לִטְעֹם טַעַם אוֹר הַגָּנוּז" בְּסִימָן טו, שָׁם מְבֹאָר כָּל זֶה בַּאֲרִיכוּת.)

קיצור ליקוטי מוהר״ן

1. הָעֵצָה הַיּוֹצֵאת מֵהַמַּאֲמָר הַזֶּה מֵעִנְיָן שֶׁעַל-יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת שֶׁאָדָם דָּן וְשׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ מִלְּמַטָּה עַל-יְדֵי-זֶה אֵין עָלָיו דִּין מִלְּמַעְלָה, וְאָז אֵין צָרִיךְ לִירָא מִשּׁוּם דָּבָר וְעַל-יְדֵי-זֶה מַעֲלֶה הַיִּרְאָה לְשָׁרְשָׁהּ לַדַּעַת, שֶׁיֵּדַע מִמִּי יִתְיָרֵא וְכוּ' כְּבָר מְבֹאָר מִזֶּה בַּאֲרִיכוּת לְעֵיל בְּסִימָן ט''ו עַיֵּן שָׁם:

פסוקים ומאמרי חז״ל

דף לרשימות וחידושים