סמנו מה לכלול בחוברת, ואז לחצו “הדפס / שמור PDF”. בתיבת ההדפסה בחרו יעד “שמירה כ־PDF” לקובץ, או מדפסת להדפסה.
חוברת לימוד
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳
קע״ח
דַּע כִּי צָרִיךְ דַּוְקָא וִדּוּי דְּבָרִים, כִּי צָרִיךְ לְפָרֵט אֶת הַחֵטְא…
תורת רבי נחמן מברסלב · likuteimoharan.com
סך הכול כ־9 עמודים · מספרי־העמודים משוערים לפי היקף־הטקסט
דַּע כִּי צָרִיךְ דַּוְקָא וִדּוּי דְּבָרִים, כִּי צָרִיךְ לְפָרֵט אֶת הַחֵטְא, וְצָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת בְּדִבּוּרִים בְּכָל פַּעַם עַל כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה.
וְיֵשׁ לָזֶה מְנִיעוֹת רַבּוֹת; לִפְעָמִים נִשְׁכַּח מֵאִתּוֹ הַחֵטְא, וְיֵשׁ שֶׁיִּכְבַּד עָלָיו מְאֹד וְקָשֶׁה לוֹ לְהוֹצִיא הַדִּבּוּר לְהִתְוַדּוֹת, וְעוֹד מְנִיעוֹת רַבּוֹת. וְצָרִיךְ לָזֶה שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה, כְּגוֹן חֲתֻנָּה שֶׁל מִצְוָה אוֹ שְׁאָר מִצְוָה בְּשִׂמְחָה.
כִּי שִׂמְחָה הוּא קוֹמָה שְׁלֵמָה מֵרַמַ"ח אֵבָרִים וּשְׁסָ"ה גִּידִים, וְעַל־כֵּן כְּשֶׁהוּא שָׂמֵחַ אוֹ מְרַקֵּד, צָרִיךְ לִרְאוֹת שֶׁיַּעֲבֹר בְּכָל הַשִּׂמְחָה, מֵרֹאשׁ וְעַד עָקֵב, כִּי לִפְעָמִים הַשִּׂמְחָה רַק בָּרַגְלִין, וְלִפְעָמִים בַּלֵּב, אוֹ בְּהַמֹּחִין, בְּחִינַת (ישעיהו ל״ה:י׳): וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם; אַךְ עִקַּר הַשִּׂמְחָה – שֶׁיַּעֲבֹר בְּכָל הַשִּׂמְחָה, הַיְנוּ בְּכָל הַקּוֹמָה שֶׁיֵּשׁ בְּהַשִּׂמְחָה. וְצָרִיךְ לָזֶה מִצְווֹת רַבּוֹת,
כִּי שֹׁרֶשׁ נְקֻדּוֹת כָּל הַמִּצְווֹת הִיא הַשִּׂמְחָה, כִּי (תהילים י״ט:ט׳): פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי־לֵב; וְכָל מִצְוָה מִתַּרְיַ"ג מִצְווֹת יֵשׁ לָהּ אֵיבָר מֵהַשִּׂמְחָה, כָּל מִצְוָה לְפִי בְּחִינָתָהּ, וְעַל כֵּן אִם פָּגַם בְּאֵיזֶה מִצְוָה, הֵן מִצְוַת עֲשֵׂה אוֹ לֹא תַעֲשֶׂה, אֲזַי כְּשֶׁשָּׂמֵחַ וְעוֹבֵר וְהוֹלֵךְ בְּקוֹמַת הַשִּׂמְחָה, אֲזַי כְּשֶׁפּוֹגֵעַ בְּזֶה הָאֵיבָר שֶׁהוּא כְּנֶגֶד אוֹתָהּ מִצְוָה שֶׁעָבַר, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִשְׂמֹחַ שָׁם, מֵחֲמַת שֶׁפָּגַם שָׁם בְּאוֹתָהּ הַמִּצְוָה שֶׁנְּקֻדָּתָהּ שִׂמְחָה כַּנַּ"ל,
וְאַדְּרַבָּא, יֵשׁ לוֹ דְּאָגָה, שֶׁהוּא הֶפֶךְ הַשִּׂמְחָה, בִּבְחִינַת (שם לח): אֶדְאַג מֵחַטָּאתִי; וְעַל־כֵּן עַל יְדֵי זֶה מַרְגִּישׁ וְנִזְכָּר הַחֵטְא שֶׁעָשָׂה מִקֹּדֶם.
אַךְ עַל יְדֵי רִבּוּי הַמִּצְווֹת, כִּי אֲפִלּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל מְלֵאִים מִצְווֹת כְּרִמּוֹן (חגיגה כז), עַל יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל הַדְּאָגָה שֶׁל הַחֵטְא, הַמּוֹנַעַת הַשִּׂמְחָה, כִּי רִבּוּי אוֹר הַשִּׂמְחָה שֶׁל רִבּוּי מִצְווֹת שֶׁלּוֹ נִתְלַהֵב וּמְבַטֵּל הַמְּנִיעוֹת שֶׁל הַחֵטְא. וַאֲזַי יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת,
וְעַל יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים נִתְתַּקֵּן עוֹלַם הַדִּבּוּר, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (לעיל בסימן ע"ח), כִּי פְּגַם הַחֵטְא – בַּנֶּפֶשׁ, וְהַנֶּפֶשׁ הוּא בְּחִינַת הַדִּבּוּר, בִּבְחִינַת (שיר השירים ה׳:ו׳): נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ; וְעַל כֵּן צָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת בְּדִבּוּרִים דַּוְקָא, לְתַקֵּן וְלִבְנוֹת פְּגַם הַדִּבּוּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (הושע י״ד:ג׳): קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה', וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר (שם).
וְעַל יְדֵי שֶׁנִּתְקָן וְנִבְנֶה הַדִּבּוּר עַל יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים, עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, שֶׁנִּתְעוֹרֵר הַקּוֹל דִּלְעֵלָּא וְנִתְיַחֵד עִם הַדִּבּוּר, כִּי צָרִיךְ הִתְעוֹרְרוּת תַּחְתּוֹן, הַיְנוּ לִבְנוֹת הַדִּבּוּר, וְעַל־יְדֵי־זֶה מִתְעוֹרֵר וּמִתְאַוֶּה הַקּוֹל וּמִתְיַחֵד עִם הַדִּבּוּר.
וְזֶה בְּחִינַת (תהילים ק״ג:כ׳): עוֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ, וְאִיתָא בַּזֹּהַר (לך לך דף צ): זַכְיָן לְמִשְׁמַע קָלִין מִלְּעֵילָא; הַיְנוּ עַל־יְדֵי "עוֹשֵׂי דְּבָרוֹ", שֶׁמְּתַקְּנִין הַדִּבּוּר, עַל יְדֵי זֶה "לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ" – שֶׁנִּתְעוֹרֵר הַקּוֹל לְהִתְיַחֵד בְּדִבּוּר, וְזַכְיָן לְמִשְׁמַע קָלִין וְכוּ'. (וְיֵשׁ בָּזֶה עוֹד דְּבָרִים נִפְלָאִים בְּעִנְיַן שְׁמִיעַת קוֹל נְגִינָה וְקוֹל כְּלִי זֶמֶר),
וְזֶה (ישעיהו נ״א:ג׳): שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה. הַיְנוּ שֶׁנִּמְצָא בְּתוֹךְ הַשָּׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, תּוֹדָה, בְּחִינַת וִדּוּי דְּבָרִים, וְקוֹל זִמְרָה, כַּנַּ"ל:
אמרו רז"ל ישיבת א"י שקולה נגד כל המצות והנה שורש נקודת כל המצות היא שמחה ומזה נוכל להתבונן גודל השמחה שיש להאדם לשמוח כשזוכה לישב בא"י ולקים בכל עת מצוה כזו ששקולה כנגד כל המצות ששורש נקודתם היא השמחה. וזה כי ניחם ד' ציון וגו' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה. כי כל הענן הזה בשלימות כמבואר בפנים הוא שם בא"י בפרט בציון וירושלים ששם מקור השמחה בחינת עוז וחדוה במקומו וכתיב ישמח הר ציון וגו':
מבואר בתיקוני חד ועשרין דף נ"ז לית פיקודא דעשה ולא תעשה דלא אשתכח בשבת ובגין דא שבת היא שקולה ככל אורייתא וכו' ועל כן צריכין לשמוח בשבת מאד מאד כי פיקודי ה' ישרים משמחי לב ומאחר ששמירת שבת קדש הוא כלליות כולם בוודאי צריכין לשמוח הרבה מאד עד אין ערך כלל. אך מחמת שטבע העוונות להמשיך דאגה בבחינת אדאג מחטאתי על כן כשבא ליכנס לקדושת השמחה של שבת שהוא בחינת קומה שלימה מאחר שהוא כלליות הכל כנ"ל.
על כן באים הפגמים של העוונות ורוצים לבלבל שמחתו. בפרט ששבת הוא בחינת הדיבור דקדושה כמבואר בזוהר בראשית דף ל"ב. ופגם החטא בנפש שהוא בחינת הדיבור כמבואר בפנים. על כן אף על פי שקדושת שבת גוברת ומחפה על הכל כמו שאמרו רז"ל כל המענג את השבת מוחלין לו על כל עוונותיו ואמרו רז"ל אפילו עבד עבודה זרה וכו' מוחלין לו. אף על פי כן נזכר על ידי זה את כל הפגמים שלו ויכול על ידי זה להתוודות וידוי דברים בשלימות שעל ידי זה בעצמה נתתקן ונבנה הדיבור ונעשה יחוד קוב"ה ושכינתיה שזה בעצמו גם כן סוד קדושת שבת כמבואר בתקונים וזוהר הקדוש. וזה מזמור שיר ליום השבת טוב להודות ודרשו רז"ל מלשון וידוי דברים שעל ידי זה נתתקן הדיבור בחינת מלכות וזכיין למשמע קלין מלעילא וכו' כמבואר בפנים. וזה ולזמר לשמך עליון.
וזה להגיד בבוקר חסדך ומבואר בכוונות שזה בחינת זעיר אנפין דאצילות ואמונתך בלילות בחינת מלכות דאצילות היינו שנעשה על ידי זה יחוד קוב"ה ושכינתיה בחינת יחוד קול ודיבור שזה נוגע לסוד שמיעת קול נגינה וכלי זמר. וזה עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכינור. וזה כי שמחתני ה' בפעלך בחינת השמחה הנ"ל וזה בפרוח רשעים וכו' להשמדם עדי עד וכו' כי הנה אויביך יאבדו ותרם כראם קרני וכו' וזה בכלליות. וכן גם בפרטיות שהפגמים של העוונות באים לבלבל השמחה כנ"ל. וכל זה מעשה בעל דבר. אבל באמת אדרבא על ידי זה דייקא עיקר הכנעתם ובטולם בשלימות. כי על ידי זה נזכר בהם ומתוודה עליהם וידוי דברים בפירוש ועל ידי זה מתקן הכל בשלימות כנ"ל. וזה אם תשיב משבת רגלך וכו' היינו שישמור קדושת שבת בשלימות אז תתענג על ה' דא עתיקא קדישא ששם מקור השמחה העליונה והנפלאה מאד כמבואר בזוהר ויקרא דף קל"ג שוש אשיש בה' בעתיק יומין אתמר דהא הוא חדוותא דכלא. והרכבתיך על במותי ארץ זה בחינת עליית המלכות בשלימות ורז"ל דרשו שניצול משיעבוד מלכיות היינו שמחריב הבנינים דסטרא אחרא שהם בחינת מלכיות דסטרא אחרא שנבנו על ידי הפגמים שלו ובונה בחינת הדיבור דקדושה שהוא בחינת עליית המלכות דקדושה.
והאכלתיך נחלת יעקב אביך דא זעיר אנפין שהוא בחינת הקול קול יעקב היינו שנתייחד הקול עם הדיבור. וה כי פי ה' דבר זה בחינת יחוד קוב"ה ושכינתיה שנתייחד הדיבור כביכול עם ה' כמבואר במאמר ויתן עוז למלכו סימן ע"ח ובמאמר זכר חסדו סימן צ"ד:
ישעיהו ל״ה:י׳: וּפְדוּיֵי יְהֹוָה יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל־רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָֽה׃
תהילים י״ט:ט׳: פִּקּוּדֵי יְהֹוָה יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי־לֵב מִצְוַת יְהֹוָה בָּרָה מְאִירַת עֵינָֽיִם׃
שיר השירים ה׳:ו׳: פָּתַחְתִּֽי אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי חָמַק עָבָר נַפְשִׁי יָֽצְאָה בְדַבְּרוֹ בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ קְרָאתִיו וְלֹא עָנָֽנִי׃
הושע י״ד:ג׳: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל־יְהֹוָה אִמְרוּ אֵלָיו כׇּל־תִּשָּׂא עָוֺן וְקַח־טוֹב וּֽנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵֽינוּ׃
תהילים ק״ג:כ׳: בָּרְכוּ יְהֹוָה מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרֽוֹ׃
ישעיהו נ״א:ג׳: כִּי־נִחַם יְהֹוָה צִיּוֹן נִחַם כׇּל־חׇרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן־יְהֹוָה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָֽה׃
חגיגה כז: ״הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה׳״ — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אֵין אוּר שֶׁל גֵּיהִנָּם שׁוֹלֶטֶת בְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, קַל וָחוֹמֶר מִמִּזְבַּח הַזָּהָב: מָה מִזְבַּח הַזָּהָב שֶׁאֵין עָלָיו אֶלָּא כְּעוֹבִי דִּינַר זָהָב — כַּמָּה שָׁנִים אֵין הָאוּר שׁוֹלֶטֶת בּוֹ, פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמְּלֵאִין מִצְוֹת כְּרִמּוֹן, דִּכְתִיב: ״כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ״, אַל תִּקְרֵי ״רַקָּתֵךְ״, אֶלָּא: רֵקָנִין שֶׁבָּךְ — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. הֲדַרַן עֲלָךְ חוֹמֶר בַּקּוֹדֶשׁ וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת חֲגִיגָה