תורה רנ״א

התורה — ליקוטי מוהר״ן

א. מחלקת מפילה מחשבות כפירה — ואיש האמת מושך אליו כל הצדקות, כי הצדקה נמשכת אחר האמת

דַּע, שֶׁעַל־יְדֵי מִלְחָמוֹת, הַיְנוּ מַחֲלֹקֶת, עַל־יְדֵי־זֶה נוֹפְלִים מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל רְשָׁעִים עַל אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים, הַיְנוּ מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל כְּפִירוּת, שֶׁנּוֹפְלִים עֲלֵיהֶם עַל־יְדֵי־זֶה. וְהַתִּקּוּן לָזֶה – לִמְסֹר הַמִּלְחָמָה עַל ה', שֶׁה' יִלָּחֵם הַמִּלְחָמָה, עַל־יְדֵי־זֶה מְבַטֵּל מַחְשְׁבוֹת רְשָׁעִים הַנַּ"ל.

אֲבָל דַּע, שֶׁעַל־יְדֵי צְדָקָה שֶׁלָּהֶם, יֵשׁ כֹּחַ בְּמַחֲשַׁבְתָּם לְהִתְקַיֵּם אֲפִלּוּ אִם יִמְסֹר הַמִּלְחָמָה לַה'. כִּי יֵשׁ צְדָקוֹת שֶׁרְשָׁעִים נוֹתְנִים, כִּי מָצִינוּ שֶׁאֲפִלּוּ מַלְכֵי עַכּוּ"ם נוֹתְנִים צְדָקָה וְעוֹשִׂים טוֹבוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כ״ח:ח׳): לְחוֹנֵן דַּלִּים יְקַבְּצֶנּוּ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, עַיֵּן שָׁם:

ב. האמת אחד והשנוי רק במקבלים — צדקה בחינת שמש (אמת אחד), והמלחמה נמסרת לה' בשתיקה

וְדַע, שֶׁאִישׁ אֱמֶת, דְּהַיְנוּ שֶׁעוֹשֶׂה מִצְווֹת בִּשְׁלֵמוּת וּבְכָל הַדִּקְדּוּקִים בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, כְּמוֹ שֶׁמְּדַקְדֵּק לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת אֱמֶת, שֶׁהַכֹּל אֶחָד אֶצְלוֹ, בֵּין כְּשֶׁעוֹשֶׂה מִצְוָה לִפְנֵי ה' וּבֵין כְּשֶׁעוֹשֶׂה בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם – זֶה הָאִישׁ הָאֱמֶת, יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ לְעַצְמוֹ כָּל הַצְּדָקוֹת, כִּי אֵלּוּ הַצְּדָקוֹת הַנַּ"ל שֶׁהֵם עוֹשִׂין, הִיא עוֹמֶדֶת רְחוֹקָה מֵהֶם וְאֵינָהּ אֶצְלָם, כִּי דֶּרֶךְ הַצְּדָקָה לִמְשֹׁךְ עַצְמָהּ לָאֱמֶת, וּמֵחֲמַת שֶׁהֵם רְחוֹקִים מֵאֱמֶת, הַצְּדָקָה רְחוֹקָה מֵהֶם, וְזֶה הָאִישׁ אֱמֶת מוֹשֵׁךְ לְעַצְמוֹ כָּל הַצְּדָקוֹת, כִּי הַצְּדָקָה נִמְשֶׁכֶת רַק אַחַר הָאֱמֶת.

וְזֶה בְּחִינַת (ישעיה נט): וּצְדָקָה מֵרָחוֹק תַּעֲמֹד, כִּי כָשְׁלָה בָרְחוֹב אֱמֶת; הַיְנוּ שֶׁהַצְּדָקָה עוֹמֶדֶת מֵרָחוֹק, זֶה מֵחֲמַת שֶׁנִּכְשַׁל בָּרְחוֹב אֱמֶת, כִּי מֵחֲמַת שֶׁאֵין אֱמֶת, עַל־כֵּן הַצְּדָקָה רְחוֹקָה מֵהֶם כַּנַּ"ל:

וְזֶה שֶׁכָּתוּב: וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ (דברים ו). הַיְנוּ כְּשֶׁיִּהְיֶה לָנוּ בְּחִינוֹת אֱמֶת, דְּהַיְנוּ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כָּל הַמִּצְוו‍ֹת לִפְנֵי ה' לְבַדּוֹ, בְּכָל הַדִּקְדּוּקִים, כְּמוֹ שֶׁעוֹשֶׂה בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת אֱמֶת כַּנַּ"ל,

וְזֶה: כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ וְכוּ' – לִפְנֵי ה אֱלֹקֵינוּ דַּיְקָא, הַיְנוּ שֶׁנִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כָּל הַמִּצְווֹת לִפְנֵי ה' לְבַד, בֵּינֵינוּ לְבֵין קוֹנֵנוּ, בְּכָל הַדִּקְדּוּקִים וְהַפְּרָטִים.

וְזֶהוּ: כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ – הַיְנוּ בְּכָל הַדִּקְדּוּקִים כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ בְּחִינַת אֱמֶת הַנַּ"ל, שֶׁגַּם כְּשֶׁעוֹשֶׂה הַמִּצְוָה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד, הוּא מְדַקְדֵּק בְּכָל הַדִּקְדּוּקִים וְכוּ' כַּנַּ"ל,

וְאָז: וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָנוּ. לָנוּ דַּיְקָא, הַיְנוּ שֶׁנַּמְשִׁיךְ לְעַצְמֵנוּ כָּל הַצְּדָקוֹת, כִּי דֶּרֶךְ הַצְּדָקָה לִמְשֹׁךְ לָאֱמֶת כַּנַּ"ל.

נִמְצָא כְּשֶׁזֶּה הָאִישׁ אֱמֶת מוֹשֵׁךְ לְעַצְמוֹ הַצְּדָקוֹת, אֲזַי אֵין לָהֶם כֹּחַ הַצְּדָקָה וְאֵין כֹּחַ בְּמַחֲשַׁבְתָּם לְהִתְקַיֵּם כַּנַּ"ל:

ג. השינוי רק במקבלים — יעקב (אמת) מזריח לעצמו כל הצדקות, ומחלוקת עושה עבודה זרה

וּמַה שֶּׁצְּדָקָה נִמְשֶׁכֶת לָאֱמֶת, כִּי צְדָקָה הוּא בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא אֶחָד, כִּי אֶחָד הוּא רַק אֶחָד, כִּי לִפְנֵי אֶחָד מָה אַתָּה סוֹפֵר (ספר יצירה), וְאִם יֵשׁ שֵׁנִי וְכוּ' אֵינוֹ אֶחָד,

וְכֵן הָאֱמֶת הוּא רַק אֶחָד, כִּי כְּשֶׁאוֹמְרִים עַל אֵיזֶה דָּבָר הָאֱמֶת, אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר כִּי אִם אֶחָד, דְּהַיְנוּ הָאֱמֶת כְּמוֹ שֶׁהוּא, אֲבָל שֶׁקֶר אֶפְשָׁר לוֹמַר עַל דָּבָר אֶחָד דְּבָרִים רַבִּים, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (לְעֵיל בְּסִימָן נא, עַיֵּן שָׁם מַה שֶּׁמְּבֹאָר שָׁם, כִּי עַל כְּלִי כֶּסֶף אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר הָאֱמֶת כִּי־אִם אֶחָד, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא כְּלִי כֶּסֶף לְבַד, אֲבָל אִם יִרְצֶה לוֹמַר שֶׁקֶר, יָכוֹל לוֹמַר הַרְבֵּה, כִּי יוּכַל לוֹמַר שֶׁהוּא כְּלִי זָהָב אוֹ נְחֹשֶׁת אוֹ שְׁאָר שֵׁמוֹת, וְכֵן בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם, אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר הָאֱמֶת כִּי אִם דָּבָר אֶחָד כְּמוֹ שֶׁהוּא, אֲבָל הַשֶּׁקֶר הוּא הַרְבֵּה כַּנַּ"ל, נִמְצָא שֶׁאֱמֶת הוּא אֶחָד, וְעַיֵּן שָׁם עוֹד דְּבָרִים נִפְלָאִים מֵעִנְיַן הָאֱמֶת שֶׁהוּא אֶחָד, עַיֵּן שָׁם).

וְעַל כֵּן קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאוֹרַיְתָא וְיִשְׂרָאֵל כֹּלָּא חָד, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֱמֶת, וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת, וְיִשְׂרָאֵל אֱמֶת, וְכֵיוָן שֶׁכֻּלָּם אֱמֶת – הַכֹּל אֶחָד, כִּי בֶּאֱמֶת אֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מלאכי ג׳:ו׳): אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי, וְאַתֶּם בֵּית יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם; כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֱמֶת, וְהוּא אֶחָד בְּלִי שִׁנּוּי, חַס וְשָׁלוֹם, כַּנַּ"ל, וְהַשִּׁנּוּי הוּא רַק אֵצֶל הַמְקַבְּלִים, כִּי כְּפִי הַמְקַבֵּל כֵּן נִתְהַוֶּה אֶצְלוֹ הַשִּׁנּוּי, אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי, חַס וְשָׁלוֹם.

וְזֶה בְּחִינַת שֶׁמֶשׁ, כִּי הַשֶּׁמֶשׁ הוּא רַק כֹּחַ אֶחָד לְבַד, וְהַשִּׁנּוּי הוּא אֵצֶל הַמְקַבְּלִים, כִּי כַּמָּה שִׁנּוּיִים נִתְהַוִּים עַל־יְדֵי הַשֶּׁמֶשׁ, כְּגוֹן לְהַתִּיךְ וּלְהַקְפּוֹת, לְקָרֵר וּלְחַמֵּם, וּשְׁאָר הַכֹּחוֹת, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְזֶה רַק מֵחֲמַת הַמְקַבְּלִים, כְּגוֹן כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה עַל שַׁעֲוָה – מַתֶּכֶת אוֹתוֹ, זֶה מֵחֲמַת שֶׁהַשַּׁעֲוָה אֵינוֹ קָשֶׁה בֶּאֱמֶת, וְעַל כֵּן נִתְהַוֶּה אֶצְלָהּ הַכֹּחַ לְהַתִּיךְ, וְכֵן בִּשְׁאָר הַכֹּחוֹת, אֲבָל הַשֶּׁמֶשׁ הוּא רַק כֹּחַ אֶחָד לְבַד.

וְזֶה בְּחִינַת צְדָקָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת שֶׁמֶשׁ, בְּחִינַת אֱמֶת כַּנַּ"ל, בְּחִינַת (מלאכי ג׳:כ׳): וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חַכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ו:): כְּרוּם זֻלֻּת לִבְנֵי אָדָם – כֵּיוָן שֶׁנִּצְרָךְ אָדָם לַבְּרִיּוֹת, פָּנָיו מִשְׁתַּנִּין לְכַמָּה גְּוָנִין, כִּי עַל־יְדֵי הַצְּדָקָה בָּאִים כַּמָּה שִׁנּוּיִים, וְהַכֹּל הוּא רַק מֵחֲמַת הַמְקַבְּלִים, אֲבָל הַצְּדָקָה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת שֶׁמֶשׁ כַּנַּ"ל, הוּא רַק כֹּחַ אֶחָד לְבַד, וְאֵין בָּהּ שִׁנּוּי כַּנַּ"ל,

וְהַשִּׁנּוּי הוּא רַק אֵצֶל הַמְקַבְּלִים שֶׁנִּשְׁתַּנִּין פְּנֵיהֶם לְכַמָּה גְּוָנִין, וְיֵשׁ שֶׁנִּשְׁתַּנֶּה פָּנָיו מֵחֲמַת גַּדְלוּת שֶׁיֵּשׁ לוֹ, בַּאֲשֶׁר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹ שֶׁיִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת, וְיֵשׁ מֵחֲמַת קַטְנוּת – עַל שֶׁהוּא נִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת, וְיֵשׁ שֶׁנִּשְׁתַּנֶּה פָּנָיו מֵחֲמַת שִׂמְחָה, שֶׁשָּׂמֵחַ עַל שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ, וְגַם בָּזֶה יֵשׁ שִׁנּוּיִים, כִּי יֵשׁ מִי שֶׁשָּׂמֵחַ מְאֹד עַל שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ, נִמְצָא שֶׁהַשִּׁנּוּיִים הוּא רַק אֵצֶל הַמְקַבְּלִים, כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ כֵּן נִשְׁתַּנִּין פְּנֵיהֶם כַּנַּ"ל. אֲבָל הַצְּדָקָה הִיא רַק כֹּחַ אֶחָד לְבַד, כִּי הִיא בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת שֶׁמֶשׁ, וְעַל כֵּן מוֹשֶׁכֶת עַצְמָהּ לָאֱמֶת כַּנַּ"ל.

וְיַעֲקֹב שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מיכה ז׳:כ׳): תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, נֶאֱמַר בּוֹ (בראשית ל״ב:ל״ב): וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, הַיְנוּ בְּחִינַת וְלָנוּ תִּהְיֶה צְדָקָה הַנַּ"ל, כִּי שֶׁמֶשׁ הִיא בְּחִינַת צְדָקָה כַּנַּ"ל: וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה; הַיְנוּ שֶׁיַּעֲקֹב עַל־יְדֵי הָאֱמֶת הָיָה לוֹ כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ וּלְהַזְרִיחַ לְעַצְמוֹ כָּל הַצְּדָקוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת שֶׁמֶשׁ, וְזֶה: וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ – לוֹ דַּיְקָא, בְּחִינַת וְלָנוּ תִּהְיֶה צְדָקָה כַּנַּ"ל:

ד

בַּגְּמָרָא (יבמות צו:): מַעֲשֶׂה שֶׁנֶּחְלְקוּ בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ, עַד שֶׁנִּקְרַע סֵפֶר־תּוֹרָה מֵחֲמָתָן. וְאָמַר: תָּמֵהַּ אֲנִי אִם לֹא יִהְיֶה בַּיִת זֶה עֲבוֹדַת אֱלִילִים. נִמְצָא, שֶׁעַל־יְדֵי מַחֲלֹקֶת נַעֲשֶׂה עֲבוֹדַת אֱלִילִים וּכְפִירוּת. וְזֶה שֶׁכָּתוּב (תהילים ק״מ:ג׳): אֲשֶׁר חָשְׁבוּ רָעוֹת בְּלֵב כָּל יוֹם יָגוּרוּ מִלְחָמוֹת – שֶׁעַל יְדֵי הַמִּלְחָמוֹת, הַיְנוּ מַחֲלֹקֶת, עַל יָדוֹ חָשְׁבוּ רָעוֹת בְּלֵב, עַל־יְדֵי־זֶה בָּאִים מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, הַיְנוּ כְּפִירוּת כַּנַּ"ל:

וְהַתִּקּוּן לָזֶה – לִמְסֹר הַמִּלְחָמָה לַה', שֶׁה' יִלָּחֵם הַמִּלְחָמָה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת שְׁתִיקָה, הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁתֹּק לָהֶם, רַק לִסְמֹךְ עַל ה' שֶׁהוּא יִלָּחֵם בִּשְׁבִילֵנוּ, וְזֶה בְּחִינַת (שמות י״ד:י״ד): ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן. וְעַל יְדֵי הַשְּׁתִיקָה זוֹ נִתְעַלֶּה הַמַּחֲשָׁבָה, כִּי נִתְבַּטְּלִין מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת שֶׁל כְּפִירוּת כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת: שְׁתֹק, כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה (מנחות כט), שֶׁעַל־יְדֵי הַשְּׁתִיקָה נִתְעַלֶּה הַמַּחֲשָׁבָה כַּנַּ"ל.

אַךְ כְּשֶׁגַּם הֵם שׁוֹתְקִים, אֲזַי יְכוֹלִים, חַס וְשָׁלוֹם, לְקַלְקֵל הַתִּקּוּן שֶׁנַּעֲשָׂה עַל יְדֵי שְׁתִיקָתוֹ, וְזֶה בְּחִינַת (תהילים קכ״ט:ג׳): עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חוֹרְשִׁים – לְשׁוֹן שְׁתִיקָה, בְּחִינַת: וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן; הַיְנוּ שֶׁשְּׁתִיקָתָם עוֹלָה עַל גַּבּוֹ כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ: הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם – זֶה בְּחִינַת הַצְּדָקָה שֶׁלָּהֶם, בְּחִינַת (בראשית ל׳:ל״ג): וְעָנְתָה בִּי צִדְקָתִי; הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי הַצְּדָקָה שֶׁלָּהֶם, הֵם יְכוֹלִין, חַס וְשָׁלוֹם, לְהִתְגַּבֵּר, שֶׁשְּׁתִיקָתָם יַעֲלֶה, חַס וְשָׁלוֹם, עַל שְׁתִיקָתֵנוּ, בִּבְחִינַת: עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חוֹרְשִׁים וְכוּ'. וּמֵחֲמַת זֶה אֵין מוֹעִיל הָעֵצָה הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ לִמְסֹר הַמִּלְחָמָה לַה', שֶׁהוּא בְּחִינַת: ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן כַּנַּ"ל,

אַךְ הָאִישׁ הָאֱמֶת מוֹשֵׁךְ לְעַצְמוֹ כָּל הַצְּדָקוֹת, וְנִתְבַּטֵּל כֹּחַ הַצְּדָקָה שֶׁלָּהֶם, וַאֲזַי מִמֵּילָא נִתְבַּטֵּל מַחֲשַׁבְתָּם הָרָעָה, וְנִתְבַּטְּלִין כָּל הַכְּפִירוֹת כַּנַּ"ל:

קיצור ליקוטי מוהר״ן

1. אעַל-יְדֵי מַחֲלֹקֶת, עַל-יְדֵי זֶה נוֹפְלִין מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל רְשָׁעִים שֶׁהֵם מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל כְּפִירות עַל אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים, וְהַתִּקּוּן לָזֶה שֶׁיִּשְׁתֹּק וְיִמְסֹר הַמִּלְחָמָה לַה':
2. באִישׁ אֱמֶת שֶׁעוֹשֶׂה כָּל הַמִּצְווֹת בְּכָל הַדִּקְדּוּקִים בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ כְּמוֹ בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם, וְאֵין חִלּוּק אֶצְלוֹ כְּלָל, כִּי אֵין בּוֹ שׁוּם צַד שֶׁקֶר לַעֲשׂוֹת חַס וְשָׁלוֹם אֵיזֶה תְּנוּעָה בַּעֲבוֹדָתוֹ בִּשְׁבִיל בְּנֵי אָדָם, הוּא מַמְשִׁיךְ לְעַצְמוֹ כֹּחַ כָּל הַצְּדָקוֹת, וְעַל-יְדֵי-זֶה הוּא מְבַטֵּל הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁל כְּפִירות הַנַּ''ל:

פרפראות לחכמה

אות א

דע שעל ידי מלחמות וכו'

גם במאמר זה רומז ענין נפלא לענין המחלוקת שהיה עליו ז"ל וכו' ויבואר במקום אחר:

אות ב

שם כי צדקה הוא בחינת אמת וכו' ועיין זוהר אמור פ"ט: צדקה אמת קשוט וכו':

אות ג

שם כיון שנצרך אדם לבריות פניו משתנין ככרום וכו' לפי פשוטו רוצה לומר מחמת בושה (ועיין גם לעיל בסי' מ"ז ואכלתם וכו'), ועיין זוהר שם בשת כסיפו רחיקו דקשוט מאן דאכסיף בגין דאמת דאיהו צדקה איתרחיק מניה וכו' וכן לענינינו, כי כיוון שנצרך האדם לבריות הוא רחוק מאמת, היינו כי קשה לו לעשות המצוות בינו לבין קונו כמו שעושה בפני הבריות (ועיין לעיל במאמר ויהי נא פי שנים ברוחך סי' ס"ו), על כן פניו משתנין לכמה גוונין מה שאין כן כשהוא איש אמת היינו שאינו נצרך לבריות אז הוא בבחינת אמת בחינת צדקה שהוא רק בפנים אחד לבד כח אחד לבד וכו' כמבואר בפנים:

ביאורים נוספים על תורה זו

פסוקים ומאמרי חז״ל

דף לרשימות וחידושים