סמנו מה לכלול בחוברת, ואז לחצו “הדפס / שמור PDF”. בתיבת ההדפסה בחרו יעד “שמירה כ־PDF” לקובץ, או מדפסת להדפסה.
חוברת לימוד
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳
כ״ו
לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה רְצִיצָא דְּמָיֵת בְּבֵיעוּתֵהּ, הֵיכָא נָפֵק רוּחָא…
תורת רבי נחמן מברסלב · likuteimoharan.com
סך הכול כ־12 עמודים · מספרי־העמודים משוערים לפי היקף־הטקסט
לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה רְצִיצָא דְּמָיֵת בְּבֵיעוּתֵהּ, הֵיכָא נָפֵק רוּחָא. וְאָמַר לְהוֹ: בְּהַיְנוּ דְּעָל:
רְצִיצָא, זֶה אֶפְרוֹחַ. זֶה בְּחִינַת צַדִּיק, בְּחִינַת (תהילים ע״ב:ז׳): יִפְרַח בְּיָמָיו צַדִּיק.
שֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ: הַצַּדִּיק שֶׁמֵּמִית אֶת עַצְמוֹ, וּמוֹסֵר אֶת נַפְשׁוֹ בִּצְלוֹתֵהּ וּבָעוּתֵהּ – בְּאֵיזֶה מִן הַמְּקוֹמוֹת מִן הַתְּפִלָּה, צָרִיךְ לוֹ לִמְסֹר אֶת נַפְשׁוֹ בְּיוֹתֵר.
וְהֵשִׁיב לָהֶם:
הֵיכָא דְּעָל. הַיְנוּ אֵיךְ שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְהַעֲלוֹת נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה, הַיְנוּ אֵיךְ שֶׁנִּכְנָסִים בּוֹ מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, וְצָרִיךְ לְהַעֲלוֹתָם כַּיָּדוּעַ, שָׁם צָרִיךְ לוֹ לִמְסֹר נַפְשׁוֹ:
[עַל־פִּי תּוֹרָה כ"ו - רְצִיצָא א']יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּעַזְרֵנִי וּתְזַכֵּנִי לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתִי לְפָנֶיךָ בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה, וְאֶזְכֶּה שֶׁלֹּא יֵצֵא שׁוּם דִּבּוּר שֶׁל הַתְּפִלָּה מִפִּי בְּלֹא כַוָּנָה,
וְאֶשְׁמַע בְּאָזְנַי וּבְלִבִּי הֵיטֵב מַה שֶּׁאֲנִי מוֹצִיא מִפִּי, שֶׁאֶשְׁמַע מַה שֶּׁאֲנִי מְדַבֵּר, וַאֲכַוֵּן הֵיטֵב בְּכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁל הַתְּפִלָּה. וְתַעַזְרֵנִי שֶׁאֶזְכֶּה לְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְחַנֵּן תָּמִיד בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ,
וְתִשְׁמְרֵנִי וְתַצִּילֵנִי מִמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת שֶׁבַּתְּפִלָּה, וְתִתֶּן לִי כֹּחַ וּגְבוּרָה לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת שֶׁבַּתְּפִלָּה, לְהַכְנִיעָם וּלְשַׁבְּרָם וּלְגָרְשָׁם וּלְבַטְּלָם, שֶׁלֹּא יִתְקָרְבוּ לִתְפִלָּתִי כְּלָל: וְקוּמָה בְּעֶזְרָתִי, וְתֵן בְּלִבִּי בִּינָה וָדַעַת וְעֵצָה וּגְבוּרָה דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁאֶזְכֶּה לְהִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר בְּכָל מָקוֹם בַּתְּפִלָּה שֶׁבָּאִים שָׁם עָלַי מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת לְבַלְבֵּל חַס וְשָׁלוֹם,
שֶׁאֶתְגַּבֵּר בְּאֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת דַּיְיקָא בְּהִתְגַּבְּרוּת גָּדוֹל וְעָצוּם מְאֹד, וּבִמְסִירַת נֶפֶשׁ בְּיוֹתֵר, וְאֶזְכֶּה לְהִתְגַּבֵּר אָז בְּכָל עֹז וְתַעֲצוּמוֹת, וְאֶמְסֹר נַפְשִׁי אָז יוֹתֵר וְיוֹתֵר, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לְשַׁבְּרָם וּלְנַצְּחָם וּלְטַהֵר אֶת הַתְּפִלָּה מִכָּל מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וּבִלְבּוּלִים.
וְאֶזְכֶּה לְבָרֵר וּלְהַעֲלוֹת נִצּוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה הַמְּלֻבָּשִׁין בְּהַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, וְתִתֶּן בִּי כֹחַ לְבָרְרָם וּלְתַקְּנָם וּלְהַעֲלוֹתָם לִמְקוֹר חוֹצְבָם לַהֲשִׁיבָם אֶל הַקְּדֻשָּׁה,
וּתְרַחֵם עָלַי וְתוֹשִׁיעֵנִי תָמִיד שֶׁתִּהְיֶה תְפִלָּתִי זַכָּה וּנְקִיָּה בְּלִי שׁוּם פְּסֹלֶת וּבְלִי שׁוּם מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, בְּאֹפֶן שֶׁתּוּכַל תְּפִלָּתִי לַעֲלוֹת לְנַחַת וּלְרָצוֹן לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדְךָ, וְתַעֲלֶה וְתִנָּשֵׂא לִהְיוֹת כֶּתֶר לְרֹאשֶׁךָ,
וְתִתְפָּאֵר וְתִתְעַנֵּג בִּתְפִלָּתֵנוּ, וְיִהְיוּ לְךָ שַׁעֲשׁוּעִים גְּדוֹלִים מִתְּפִלָּתֵינוּ וּתְחִנּוֹתֵנוּ תָמִיד, וְתִמָּלֵא רַחֲמִים עָלֵינוּ וְתָשִׁיב פָּנֶיךָ אֵלֵינוּ, וְתָבִיא לָנוּ אֶת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן:
עיקר תיקון המחשבות זרות שבתפלה והעלאת ניצוצות הקדושים הוא על ידי קדושת א"י כנ"ל. ומחמת שצריכים ל מסור נפשו על זה כמבואר בפנים (וכמובן בכתבי האריז"ל ג"כ מענין עלית נצוצי הקדושה על ידי מסירת נפש) על כן ע"פ רוב אי אפשר לבא לא"י כי אם ע"י בחי' מסירת נפש:
ידוע ומבואר בדברי רז"ל כי שבת הוא אחד מהדברים שמסרו ישראל נפשם עליהם, כי שבת הוא בחינת שלימות עליית ניצוצי הקדושה ביותר, ולזה צריכין מסירת נפש כידוע, וכן עיקר שלימות התפילה הוא בשבת כנ"ל. וכן עיקר שלימות קדושת המחשבה הוא בשבת, כי שבת הוא בחינת עולם המחשבה כידוע. על כן צריכין להתפלל בשבת בדביקות גדול ובקדושת המחשבה ביותר, ואם רואה ח"ו שגם בשבת מחשבתו מבולבלת ואינו יכול להתפלל כראוי שזה בחינת פגם קדושת שבת ח"ו, אז צריך להתפלל במסירת נפש ועל ידי זה משבר את המחשבות זרות ומעלה הניצוצות דקדושה שבהם (וכמובן לקמן בפנים בסימן פ' במאמר 'ה' עוז לעמו יתן') וחוזר ונמשך עליו קדושת שבת בשלימות. וזה (שיר השירים): "שימני כחותם על לבך" וכו' ומבואר בתיקון כ"ב דף ס"ו שזה נאמר גם על סוד שבת. ועיין כתבי האריז"ל מענין תחו"ם שבת שהוא אותיות חות"ם וכו'. וזה "כי עזה כמות אהבה" וכו', בחינת מסירת נפש וכו' "רשפיה רשפי אש שלהבת יה" שזה נאמר גם כן על סוד קדושת שבת כמבואר בכתבים, "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה" וכו', בחינת שלהובין דרחימותא שנתעוררין אצל כל אחד מישראל בשבת, שעל ידי זה מוסר נפשו ממש על קדושת השם וקדושת שבת בכלליות וכן בפרטיות על פנימיות קדושת שבת כנ"ל. וזה (שיר השירים ח): "אני חומה ושדי כמגדלות" כמו שפירש רש"י ז"ל "אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום", היינו שזכיתי לקדושת שבת שהוא בחינת שבת שלום כידוע. וזה שמבואר גם בכתבי האריז"ל 'ועל מנוחתם יקדישו את שמך' יכוון למסור נפשו ונשמתו על קידוש השם.
וזה בחינת 'כך עלה במחשבה' כי על ידי מסירת נפש זוכין להעלות הנצוצות הקדושים לסוד עולם המחשבה. (וכמובא בסידור 'קול יעקב' בכוונות "אל נקמות ה'" שאומרין בהודו) שזה סוד שבת כנ"ל, ואפשר שזה גם כן בכלל אמרם ז"ל 'כיון ששבת וי אבדה נפש'. כי ענין מסירת נפש הוא רק בשם המושאל כפי הנראה לעין האדם שמפקיר חיותו ומוסר גופו ונפשו בשביל לעשות רצונו יתברך-זה נקרא אצל האדם מסירת נפש. אבל באמת אדרבא! המסירת נפש הוא בחינת החזרת הנפש לשרשה העליון. כי הנפש ישראלי בשרשה הוא אחדות אחד עמו יתברך כידוע.
וכשרוצין להפרידה משרשה ח"ו, שאז תאבד ותכלה לגמרי רחמנא ליצלן, אז מרוצה ביותר להפריד הנפש מן הגוף ושתחזור לשרשה בשלימות ובנקיות ובקדושה כמו שניתנה לו. וכמו כן קדושת שבת הוא עולם הנשמות עולם המחשבה והוא שרש נפשות ישראל.
וכמבואר בספר הבהיר "וביום השביעי שבת וינפש"- 'מלמד שיום השבת מקיים כל הנשמות שנאמר וינפש.
דבר אחר שמשם פורחין כל הנשמות' וכו' עיין שם.
ועל כן כשרואה שרוצין להפריד ולעקר את נפשו משרשה שבקדושה ולהביאו לידי חילול שבת ח"ו בשביל לעבור על דת, אזי מרוצה ביותר למסור את נפשו ולהפרידה מן הגוף בשביל להחזירה לשרשה העליון שבקדושה, וכמו כן גם בפרטיות לעניין פנימיות קדושת שבת כנ"ל, ואזי מתדבקין בנפשו גם שאר ניצוצי הקדושה הניתנין בשבי ובמאסר הקליפות רחמנא ליצלן עד עכשיו, ועולין גם כן עמו, ועל ידי זה נעשה יחוד גדול ונורא למעלה כידוע, ונתוסף הארה יתירה על נפשו ועל ניצוצי הקדושה אשר עלו עמו. ועל כן כל ימי החול שהם מצד הגשמיות והגופניות, ואז הנפש בבחינת (משלי ה): "רגליה יורדות מות" כידוע, ויש בה אחיזת הסטרא אחרא רחמנא ליצלן. ועל כן מחוייבים לזכור את השבת מאחד בשבת בכדי שלא תאבד הנפש לגמרי רחמנא ליצלן בעובדין דחול על ידי שמזכרת את עצמה בכל פעם בקדושת שבת שהוא שרשה העליון.
ובזה יש לה כח גם בחול להתגבר על מה שצריכין להתגבר, ולברר על ידי זה בירורים קדושים כידוע.
אבל כשמגיע יום השבת בעצמו והנפש רואה מרחוק קצת אור שרשה העליון, אזי מתחלת ביותר להתגעגע ולהשתוקק לחזור לשרשה וממאסת כל ענינים הגופנים וכל עובדין דחול שזה בחינת 'וי אבדה נפש'. כי רואה ומשגת אז ביותר כי רוב מעשי העולם הזה תהו וכמעט שהוא בחינת אבדון להנפש, ואז צועקת מפנימיית לבבה וי אבדה נפש. כי רוצה להתקרב לשרשה העליון שהוא קדושת שבת. וזה בעצמו הוא בחינת מסירת נפש כנ"ל, ועל ידי זה בעצמה זוכה לקבל קדושת שבת ולתוספת נשמה יתירה ביותר (וכעין זה מובן גם בפנים במאמר 'אית לן בירא' סימן לא) ואז כשמאיר הנפש כל כך, עד שנדחה אחיזת הסטרא אחרא הנאחזת בדברים הגופנים, אז מצוה לענג גם הגוף כי אז גם תענוגי הגוף קודש הם כידוע.
וזה (ישעיה נח): "אם תשוב משבת רגלך" שמרמז על מה שבשבת קודש עולה הקדושה מבחינת "ורגליה יורדות מות" כידוע. "עשות חפציך ביום קדשי". שלא יעסוק אז בעובדין דחול. "וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכובד", היינו כי בימי החול ששולטת סטרא דמותא רחמנא ליצלן, אז נדמה להאדם שזה גם כן בחינת חיות ותענוג. אבל כשנדחין הסטרין הנ"ל ונופלין על ידי קדושת שבת, אז רואה בעינים שעיקר הענג והכבוד הוא לקדושת שבת שהוא בחינת עולם הנשמות. ועל כן מי שמוסר נפשו על קידוש השם, שזה בחינת 'קדוש ה'' כידוע, הוא נקרא מכובד, כי על ידי זה נפשו חוזרת לשרשה העליון בקדושה גדולה בבחינת (ישעיה נח):
"כבוד ה' יאספך" כידוע. ולפי פשוטו זה בעצמו שמונע עצמו בשבת קדש מלעשות שום עובדין דחול בכדי להרוויח בהם. ואף על פי כן מפזר ממונו בשביל ענג וכבוד שבת, זה בעצמו גם כן הוא בחינת מסירת נפש וכמבואר כעין זה במקום אחר.
"וכבדתו מעשות דרכך" וכו'. היינו שאפילו דברים שאינם כל כך מבחינת עובדין דחול שאין בהם מלאכה ממש, אף על פי כן יזהר בהם מחמת כבוד שבת, עד שיזהר אפילו בהליכתו ובדיבורו שלא יהיה כמו בחול, בכדי שלא לבלבל קדושת מחשבתו הדביקה בקדושת שבת בבחינת מסירת נפש כנ"ל. "אז תתענג על ה'". היינו שיזכה באמת לזה בתמידיית שיהיה עיקר תענוגו רק מהשם יתברך. ועל כן אמרו רז"ל 'נותנין לו משאלות לבו'. שנאמר (תהלים לז):
"והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך", כי כל זמן שאינו זוכה לזה אז אי אפשר ליתן לו משאלות לבו על דרך שאמרו רז"ל 'וכי נותנין לתינוק כל מה שרוצה'.
כי לפעמים האדם רוצה בדבר כזה שהוא איבוד נפשו ח"ו. אבל כשזוכה להתענג רק על ה' אז בוודאי רשאים ליתן לו כל משאלות לבו. וכן אז תתענג על ה' מרמז על בחינת עתיק. היינו שזוכה שנמשך הארה גדולה על נפשו מבחינה עליונה ונוראה מאד שהוא בחינת עתיק.
"והרכבתיך על במותי ארץ" ודרשו רז"ל שניצול משיעבוד מלכיות, היינו שניצול מכל מיני אחיזת הסטרא אחרא בחינת מלכיות דסטרא אחרא על ידי שמאיר בנפשו, שהוא גם כן בחינת מלכות דקדושה כידוע הארה גדולה מאד, שזה בחינת מה שהמלכות הוא בשבת בבחינת חקל תפוחין קדישין כידוע.
"והאכלתיך נחלת יעקב אביך" ודרשו רז"ל (שבת קיח) שזוכה לנחלה בלי מצרים. כי זוכה שנמשך קדושה גדולה גם על תענוגי הגוף שלו, עד שגם הם הם רוחניים וקדושים מאד בבחינת תענוגי עולם הבא, שהם בחינת 'בלי מצרים' שזה בחינת 'נחלת יעקב' שנטל לחלקו העולם הבא כמו שדרשו רז"ל. היינו שגם תענוגי עולם הזה שלו, הם מקושרים ודבוקים בבחינת עולם הבא שהוא בחינת בלי מצרים ובלי גבול כלל כידוע. וזה "כי פי ה' דבר". כי גם בכל תענוגי הגוף מלובש בהם אותיות קדושות מבחינת "דבר ה'" בבחינת (דברים ח:) "כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" כידוע.
ועל כן כשזוכה להתענג בהם בקדושה כראוי, אז גם הם רוחניים וקדושים מאד שזה בחינת מצוות ענג שבת כנ"ל. ועיין בפרי עץ חיים שער נפילת אפים פרק ד',.
שעל ידי מסירת נפש נמשך בחינת "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" וכו'. וידוע שזה סוד ענ"ג שבת ראשי תיבות ע'דן נ'הר ג'ן. וזה גם כן הגימ"ל בחינות שבפסוק אז תתענג על ה'" וכו' כידוע:
תהילים ע״ב:ז׳: יִֽפְרַח־בְּיָמָיו צַדִּיק וְרֹב שָׁלוֹם עַד־בְּלִי יָרֵֽחַ׃