תורה ר״ע

שיחות הר״ן, אות 134

שַׁיָּךְ לְסִימָן ער"ה בְּלִקּוּטֵי חֵלֶק רִאשׁוֹן, הַמַּתְחֶלֶת: דַּע שֶׁכָּל מִצְוָה וְכוּ' נַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה נֵר וְכוּ' עַיֵּן שָׁם.

עַתָּה שָׁמַעְתִּי מֵאֶחָד, שֶׁשָּׁמַע גַּם־כֵּן זֶה הָעִנְיָן מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, וּבֵאֵר הַדָּבָר יוֹתֵר קְצָת, שֶׁאָמַר: שֶׁיֵּשׁ אֶחָד שֶׁנֵּר שֶׁלּוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לִדְלֹק כִּי־אִם אֵיזֶה שָׁעָה, מְחַפֵּשׂ עִם הַנֵּר אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁדּוֹלֵק, וְאַחַר־כָּךְ נִכְלֶה הַנֵּר וְאֵין לוֹ בַּמֶּה לְחַפֵּשׂ.

וְיֵשׁ אֶחָד שֶׁנֵּר שֶׁלּוֹ דּוֹלֵק אֵיזֶה שָׁעוֹת יוֹתֵר, וְיוּכַל לְחַפֵּשׂ יוֹתֵר אֲבָל אַחַר־כָּךְ נִפְסָק. וְיֵשׁ שֶׁנֵּר שֶׁלּוֹ דּוֹלֵק יוֹם אֶחָד. וְיֵשׁ שֶׁדּוֹלֵק עוֹד יוֹתֵר וְיוֹתֵר.

אֲבָל יֵשׁ אֶחָד שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַרְבֵּה נֵרוֹת נִפְלָאִים כָּאֵלּוּ, שֶׁדּוֹלְקִים וּמְאִירִים לְעוֹלָם וָעֶד וְאֵינָם נִכְבִּים לְעוֹלָם, וְהוּא זוֹכֶה לְחַפֵּשׂ בְּגִנְזַיָּא דְּמַלְכָּא תָּמִיד לְעוֹלְמֵי עַד וּלְנֵצַח נְצָחִים – אַשְׁרֵי לוֹ.

וְהִנֵּה מִזֶּה מוּבָן, שֶׁגַּם אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים פְּשׁוּטִים זוֹכִים בָּעוֹלָם הַבָּא לְחַפֵּשׂ בְּגִנְזַיָּא דְּמַלְכָּא, אֲבָל הַחִפּוּשׂ שֶׁלָּהֶם הוּא רַק לְפִי שָׁעָה, כְּפִי הַמִּצְווֹת שֶׁלָּהֶם, וּבְוַדַּאי גַּם זֶה הוּא זְכִיָּה גְּדוֹלָה וְנִפְלָאָה מְאֹד מְאֹד, כִּי אֲפִלּוּ כְּשֶׁמְּחַפֵּשׂ בְּגִנְזַיָּא דְּמַלְכָּא אֵיזֶה שָׁעָה יוּכַל גַּם־כֵּן לִמְצֹא שָׁם אוֹצָרוֹת נִפְלָאִים שֶׁיּוּכַל לִחְיוֹת בָּהֶם חַיֵּי עוֹלָם הַבָּא לָנֶצַח.

אֲבָל חַיָּיו יִהְיֶה רַק כְּפִי מַה שֶּׁיִּמְצָא בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה. אֲבָל מִי שֶׁזּוֹכֶה שֶׁנֵּרוֹת מִצְוו‍ֹתָיו מְאִירִין וְדוֹלְקִין יוֹתֵר וְיוֹתֵר, בְּוַדַּאי יִמְצָא רַב טוּב בְּגִנְזַיָּא דְּמַלְכָּא יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וְכֵן כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁנֵּרוֹת מִצְוו‍ֹתָיו דּוֹלְקִין יוֹתֵר.

אֲבָל הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל זוֹכֶה לְחַפֵּשׂ תָּמִיד בְּגִנְזַיָּא דְּמַלְכָּא וְנֵרוֹת שֶׁלּוֹ לֹא יִכְבּוּ לְעוֹלָם וָעֶד.

וְעוֹד יֵשׁ בָּזֶה דְּבָרִים בְּגוֹ. וְדַי בָּזֶה.