תורה ל״ח — מרכבת פרעה

← לתורה

סמנו מה לכלול בחוברת, ואז לחצו “הדפס / שמור PDF”. בתיבת ההדפסה בחרו יעד “שמירה כ־PDF” לקובץ, או מדפסת להדפסה.

8 חלקים נבחרו

חוברת לימוד

ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳

ל״ח

מרכבת פרעה

כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם לְפַשְׁפֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת…

🕮 סדר הזמנים: נֶאֱמַר בְּשַׁבָּת שִׁירָה תקס"ב

תורת רבי נחמן מברסלב · likuteimoharan.com

תוכן העניינים

  1. 1.התורה — ליקוטי מוהר״ןעמ׳ 3–13
  2. 2.קיצור ליקוטי מוהר״ןעמ׳ 14–19
  3. 3.ליקוטי תפילות — התפילה המקבילהעמ׳ 20–34
  4. 4.פרפראות לחכמהעמ׳ 35–37
  5. 5.ביאורים נוספים על תורה זועמ׳ 38–48
  6. 6.ענפי התורה — ליקוטי הלכותעמ׳ 49–53
  7. 7.פסוקים ומאמרי חז״לעמ׳ 54–60
  8. 8.דף לרשימות וחידושיםעמ׳ 61

סך הכול כ־61 עמודים · מספרי־העמודים משוערים לפי היקף־הטקסט

התורה — ליקוטי מוהר״ן

א. תפילין כסימן הדבקות — צריך אדם לפשפש בכל עת אם דבוק בהשם

לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וְכוּ': (שמות ט״ו:ד׳)

א כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם לְפַשְׁפֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת, אִם הוּא דָּבוּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְהַסִּימָן שֶׁל דְּבֵקוּת הוּא תְּפִלִּין, כִּי תְּפִלִּין הֵם סִימָן עַל הַדְּבֵקוּת:

ב. תיקון הדיבור (אדני) — מבחינת רוח סערה (ר"ע אותיות) לאכפיא קץ כל בשר תחת הדיבור

ב וְאִי־אֶפְשָׁר לָבוֹא לִבְחִינַת תְּפִלִּין אֶלָּא שֶׁיַּעֲלֶה אֶת הַדִּבּוּר וִיתַקְּנֵהוּ. כִּי הַדִּבּוּר שֶׁהוּא רוּחַ פִּיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁהוּא בְּחִינַת: מַלְכוּת – פֶּה, הוּא בְּחִינַת יָם, שֶׁכָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים לְתוֹכוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת א׳:ז׳): כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם;

וְהוּא בְּחִינַת אֲדֹנָי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים נ״א:י״ז): אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח.

וּכְשֶׁפּוֹגְמִין הַדִּבּוּר, שֶׁהוּא אֲדֹנָי, אָז עַל־יְדֵי הַפְּגָם, נַעֲשֶׂה מֵרוּחַ פִּיו, רוּחַ סְעָרָה. כִּי כ"ז אוֹתִיּוֹת כָּל אֶחָד כָּלוּל מֵעֲשָׂרָה, גִּימַטְרִיָּא ר"ע. וְנַעֲשֶׂה מִבְּחִינַת הַדִּבּוּר, הַיְנוּ מִבְּחִינַת אֲדֹנָי ר"ע אוֹתִיּוֹת, סְעָרָה; ס"ה הוּא אֲדֹנָי, וְר"ע אוֹתִיּוֹת.

וְזֶה בְּחִינַת (תהילים קמ״ח:ח׳): רוּחַ סְעָרָה עוֹשָׂה דְבָרוֹ – שֶׁעוֹשִׂים וּמְתַקְּנִים אֶת הַדִּבּוּר, וּמַעֲלִים אוֹתוֹ מִבְּחִינַת רוּחַ סְעָרָה.

וְרוּחַ סְעָרָה הַזֶּה הוּא מְקַטְרֵג הַגָּדוֹל, שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּאִים כָּל הַקִּטְרוּגִים וְהַנִּסְיוֹנוֹת, וְהוּא אַחַר הַדְּבָרִים, שֶׁהוּא יוֹנֵק מֵהַדִּבּוּר, כְּשֶׁמּוֹצֵא פֶּתַח לִינֹק. הַיְנוּ: לַפֶּתַח חַטָּאת (בראשית ד׳:ז׳); וּכְתִיב (מיכה ז׳:ה׳): שְׁמֹר פִּתְחֵי פִיךָ וְכוּ'. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר (וירא קיט:): וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים וְהָאֱלֹקִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם,

וְהוּא מְסָעֵר גּוּפֵהּ דְּבַר־נַשׁ. וְכָל הַמַּלְשִׁינוּת וְהָרָעוֹת שֶׁדּוֹבְרִים עַל אָדָם בָּא מֵרוּחַ סְעָרָה, מֵאַחַר הַדְּבָרִים הַזֶּה, כִּי הוּא בְּחִינַת קֵץ כָּל בָּשָׂר (בראשית ו׳:י״ג) – שֶׁעוֹשֶׂה קֵץ וְסוֹף לְכָל בָּשָׂר.

וּבְנֵי אָדָם שֶׁהֵם דָּנִים אֶת כָּל אָדָם לְכַף חוֹבָה, וְחוֹקְרִים תָּמִיד עַל חוֹבוֹת בְּנֵי אָדָם, הֵם מִבְּחִינַת קֵץ כָּל בָּשָׂר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב כ״ח:ג׳): קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר, (עיין בזוהר מקץ קצג.) – שֶׁהוּא חוֹקֵר תָּמִיד לַעֲשׂוֹת תַּכְלִית וְכִלָּיוֹן לְכָל דָּבָר, וּלְעוֹרֵר דִּין וּלְהַלְּשִׁין וּלְקַטְרֵג, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו נ״ז:כ׳): וְהָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ, כִּי הַשְׁקֵט לֹא יוּכָל.

וְצָרִיךְ כָּל אָדָם לִרְאוֹת לְאַכְפְּיָא סִטְרָא דְּקֵץ כָּל בָּשָׂר תַּחַת הַדִּבּוּר שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר (וַיחי רלח. ובזוהר בלק רז.): אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה – גֶּפֶן דָּא כְּנֶסֶת־יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים פ׳:ט״ו): וּפְקֹד גֶּפֶן זֹאת; וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מט): וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר.

וּכְשֶׁהוּא כּוֹפֵף אֶת רוּחוֹ סְעָרָה, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנּוּ כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹכוֹ, אָז: יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה (תהילים ק״ז:כ״ט):

ג. העלאת הדיבור לשורשו (הגבורות, חמשת מוצאות הפה) — מן האמת שבדיבור (ראש דברך אמת)

ג וְצָרִיךְ לְהַעֲלוֹת אֶת הַדִּבּוּר לְשָׁרְשׁוֹ, שֶׁהוּא הַזְּרוֹעַ, שֶׁהֵם חָמֵשׁ אֶצְבָּעִין שֶׁבְּיַד שְׂמֹאל, שֶׁהֵם חֲמִשָּׁה גְּבוּרוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת חֲמֵשֶׁת מוֹצָאוֹת הַפֶּה. כִּי עִקַּר הַדִּבּוּר – עַל־יְדֵי חֲמֵשֶׁת מוֹצָאוֹת הַפֶּה, שֶׁהֵם הַגְּבוּרוֹת. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם קו): מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה'; שֶׁעַל יְדֵי גְּבוּרוֹת נַעֲשֶׂה הַדִּבּוּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם קמה): וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ; וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיהו כ״ג:כ״ט): הֲלוֹא כֹּה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה':

וְהַתְחָלַת עֲלִיּוֹת שֶׁל הַדִּבּוּר, הוּא מֵרֹאשׁוֹ, הַיְנוּ מֵהַמֻּבְחָר הָאֱמֶת שֶׁיֵּשׁ בְּהַדִּבּוּר, שֶׁהוּא נִקְרָא רֹאשׁ. כִּי יֵשׁ כַּמָּה אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (סנהדרין צז): אֱמֶת נַעֲשֶׂה עֲדָרִים, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים קי״ט:ק״ס): רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת.

כִּי קֹדֶם תִּקּוּנוֹ, הָיָה בִּבְחִינוֹת (דניאל ח׳:י״ב): וַתַּשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה; וְלֹא הָיָה יָכוֹל לְדַבֵּר שׁוּם דְּבַר אֱמֶת, מֵחֲמַת שֶׁרוּחַ סְעָרָה בִּלְבֵּל אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים ק״ז:כ״ו): יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת; וּכְשֶׁמְּתַקְּנוֹ, אֲזַי אֵין לוֹ בִּלְבּוּל. וְזֶה בְּחִינוֹת (פסחים ג): עִקֵּם הַכָּתוּב תֵּשַׁע אוֹתִיּוֹת, שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא דָּבָר מְגֻנֶּה מִפִּיו. זֶה רֶמֶז, כְּשֶׁרוּחַ סְעָרָה שׁוֹלֵט, אֲזַי אֵין בִּיכֹלֶת לְדַבֵּר בְּדֶרֶךְ יֹשֶׁר, כִּי הָרוּחַ מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ, וְצָרִיךְ לְעַקֵּם אֶת הַדֶּרֶךְ:

ד. תיקון הדיבור בלימוד תורה בלילה — חוט של חסד (בוקר דאברהם) מפיל המקטרגים

ד וְתִקּוּן הַדִּבּוּר הוּא עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹמְדִין בַּצַּר לָאָדָם, בַּעֲנִיּוּת וּבְדַחֲקוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת לַיְלָה*, שֶׁאָז שֻׁלְטְנוּתָא דְּקֵץ כָּל בָּשָׂר. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ, וּכְתִיב (בראשית א׳:ה׳): וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה.

וַחֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (חגיגה יב:): הַלּוֹמֵד תּוֹרָה בַּלַּיְלָה, מוֹשְׁכִין עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם. חֶסֶד, הוּא בְּחִינַת בֹּקֶר דְּאַבְרָהָם. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר (מקץ דף רג.): הַבֹּקֶר אוֹר – דָּא בֹּקֶר דְּאַבְרָהָם; וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ – אִנּוּן מָארֵי דְּדִינִין; הֵמָּה וַחֲמוֹרֵיהֶם – אִנּוּן וְכָל סְטָר מְסָאֳבָא.

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (רות ג׳:י״ג): שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר. אֲזַי נוֹפְלִים כָּל הַמְקַטְרְגִים הַשּׁוֹלְטִים עַל הַדִּבּוּר, וְאָז הַדִּבּוּר יוֹצֵא בְּשִׁיר וָשֶׁבַח וְהַלֵּל לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים פג): אֱלֹקִים אַל דֳּמִי לָךְ; וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים ל׳:י״ג): לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם; וְאָז: בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹּקֶר וְכוּ' (איוב ל״ח:ז׳).

וְזֶהוּ (תהילים קכ״ב:ב׳): עוֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ; כִּי הַדִּבּוּר נִקְרָא רֶגֶל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו מ״א:ב׳): צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ; וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים נ״ח:ב׳): צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן. בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלָיִם – עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י (והוא מדברי רז"ל מכות י):

ה. אור התפילין כבושה שבמצח — דיבור אמת שבלב, בינה יתרה מולידה יראה (אז תבין יראת ה')

ה וּכְשֶׁמַּעֲלֶה אֶת הַדִּבּוּר לְשָׁרְשׁוֹ, הַיְנוּ לִגְבוּרוֹת, וּמַתְחִיל לְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בְּשַׁלְהֶבֶת הַגְּבוּרוֹת, וּמְעוֹרֵר אֶת עַצְמוֹ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲזַי נִכְנָס אוֹר שֹׁרֶשׁ שֶׁל הַגְּבוּרוֹת, הַיְנוּ חֲמִימוּת הַלֵּב*. כִּי שֹׁרֶשׁ הַגְּבוּרוֹת הֵם בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים ל״ט:ד׳): חַם לִבִּי בְּקִרְבִּי בַּהֲגִיגִי וְכוּ'. וְשָׁם שֹׁרֶשׁ אֲמִתִּי שֶׁל הָאֱמֶת שֶׁל הַדִּבּוּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם טו): וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ; וּמַתְחִיל לְדַבֵּר בַּחֲמִימוּת שֶׁבַּלֵּב, דְּבַר אֱמֶת שֶׁבַּלֵּב.

וּכְשֶׁמְּדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ דִּבְרֵי אֱמֶת שֶׁבְּלִבּוֹ, בְּהִתְעוֹרְרוּת בִּתְשׁוּבָה, וְרוֹאֶה פְּחִיתוּתָיו וּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא. כִּי עַד עַכְשָׁו הִשְׁלִיךְ חַטֹּאתָיו אַחַר כְּתֵפָיו וְלֹא עִיֵּן בָּהֶם, וְעַכְשָׁו כְּשֶׁיּוֹדֵעַ אוֹתָם, אֲזַי נִכְנָס בּוֹ בּוּשָׁה גְּדוֹלָה עַל גֹּדֶל פְּשָׁעָיו, כְּנֶגֶד רַב וְשַׁלִּיט עִקָּרָא וְשָׁרְשָׁא דְּכָל עָלְמִין. (י"א שבכאן צריכין להעתיק ההגה השלישית, וכן הוא בכת"י, והכל עולה בקנה אחד, ועיין פע"ח).

וְהַבּוּשָׁה הַזֹּאת עֲדַיִן אֵינֶנָּה בְּפֹעַל, הַיְנוּ שֶׁהַבּוּשָׁה הוּא בַּפְּנִימִיּוּת, וְאֵין מִתְגַּלֶּה עַל פָּנָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים ס״ט:ח׳): כִּסְּתָה כְלִמָּה פָנַי. כִּי זֹאת הַבּוּשָׁה הִיא קֹדֶם הַתְּשׁוּבָה, וְזֶה יָדוּעַ אֵין דּוֹמֶה בֶּן כְּפָר לְבֶן כְּרָךְ, כָּל מַה שֶּׁמְּקֹרָב בְּיוֹתֵר אֶל הַמֶּלֶךְ, בָּשְׁתּוֹ גָּדוֹל, וְכָל מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ בְּיוֹתֵר בִּכְבוֹד הַמֶּלֶךְ, הוּא בּוֹשׁ יוֹתֵר מֵהַמֶּלֶךְ. וְקֹדֶם הַתְּשׁוּבָה, עֲדַיִן יְדִיעָתוֹ בְּקַטְנּוּת, עַל־יְדֵי־זֶה בָּשְׁתּוֹ אֵינוֹ בְּפֹעַל עַל פָּנָיו, כִּי חַטֹּאתָיו מְטַמְטְמִין שִׂכְלוֹ וִידִיעָתוֹ, עַל־יְדֵי רוּחַ שְׁטוּת שֶׁבְּקִרְבּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (סוטה ג): אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה וְכוּ'*.

אֲבָל אַחַר־כָּךְ כְּשֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה, וּמֵסִיר מִמֶּנּוּ הַטִּפְּשׁוּת, וְנִתּוֹסֵף בּוֹ שִׂכְלוֹ – אֲזַי הוּא מִתְבַּיֵּשׁ בְּיוֹתֵר, וְנִתְגַּלֶּה הַבּוּשָׁה עַל פָּנָיו. וְהַבּוּשָׁה הַזֹּאת הוּא בְּחִינַת אוֹר הַתְּפִלִּין, * שֶׁנִּתְגַּלֶּה עַל פָּנָיו בְּמִצְחוֹ. וְעִקַּר הִתְגַּלּוּת הַבּוּשָׁה הִיא בַּמֵּצַח, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיהו ג׳:ג׳): וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ, מֵאַנְתְּ הִכָּלֵם.

וְזֶה פֵּרוּשׁ (משלי ב): אָז תָּבִין יִרְאַת ה', כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (בהקדמת התיקונים דף ט:): תְּפִלִּין הֵם בְּחִינַת אִמָּא עַל בְּרָא, וְאִם לַבִּינָה תִּקְרָא (משלי ב).

וְזֶה פֵּרוּשׁ: אָז תָּבִין; הַיְנוּ עַל־יְדֵי בִּינָה יְתֵרָה שֶׁיִּהְיֶה בְּהַכָּרַת הַבּוֹרֵא, עַל־יְדֵי־זֶה: יִרְאַת ה', הַיְנוּ בְּחִינַת תְּפִלִּין, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ו): וְרָאוּ כָל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ, אֵלּוּ תְּפִלִּין. כִּי הַיִּרְאָה הוּא הַבּוּשָׁה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (נדרים כ): יִרְאַת ה' עַל פְּנֵיכֶם – זֶה הַבּוּשָׁה, שֶׁהִיא עַל הַפָּנִים, הַיְנוּ בְּחִינַת תְּפִלִּין עַל־יְדֵי בִּינָה, שֶׁהִיא אִמָּא עַל בְּרָא.

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות יא): תְּפִלִּין נִקְרָאִין פְּאֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ. וּפְאֵר הוּא כְּלָלִיּוּת הַגְּוָנִין, כִּי הַהִתְפָּאֲרוּת – עַל־יְדֵי כְּלָלִיּוּת הַגְּוָנִין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו מ״ט:ג׳): יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר; כִּי הֵם כְּלוּלִין מִגְּוָנִין סַגִּיאִין. וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִים, כְּשֶׁאָדָם מִתְבַּיֵּשׁ נַעֲשֶׂה כַּמָּה גְּוָנִין.

וּבָזֶה יְכוֹלִים אָנוּ לְהָבִין, אִם יֵשׁ לְאָדָם יִרְאַת שָׁמַיִם, הַיְנוּ בּוּשָׁה, לְאַחַר תִּקּוּן הַחֵטְא, כְּשֶׁאָנוּ מִסְתַּכְּלִין עַל פָּנָיו, וְנוֹפֵל עָלֵינוּ יִרְאָה וּבוּשָׁה, הַיְנוּ שֶׁנִּמְשָׁךְ עָלֵינוּ דַּעַת בִּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ.

וְזֶה פֵּרוּשׁ: אָז תָּבִין יִרְאַת ה', פֵּרוּשׁ, בָּזֶה תָּבִין שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִרְאַת ה'. וְדַעַת אֱלֹקִים תִּמְצָא, הַיְנוּ כְּשֶׁיִּמָּצֵא גַּם לְךָ דֵּעָה בִּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא, הַיְנוּ בּוּשָׁה וְיִרְאָה. וְזֶה בְּחִינַת: וְרָאוּ כָל עַמֵּי הָאָרֶץ וְכוּ' וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ; הַיְנוּ שֶׁנִּמְשָׁךְ עֲלֵיהֶם גַּם כֵּן יִרְאָה:

ו. משה והאור התפילין (קרן עור פניו) — הבושה מחזירה המוחין, פגם אדם הראשון וקין

ו וּמֹשֶׁה גַּם כֵּן זָכָה לְאוֹר הַתְּפִלִּין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר (בהשמטות בראשית רסב): וַיִּתְנַצְּלוּ אֶת עֶדְיָם – דָּא תְּפִלִּין. וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל – שֶׁלָּקַח אוֹתָן הָאוֹרוֹת, מִלְּשׁוֹן (איוב כ״ט:ג׳): בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי. (עיין בזוהר בראשית דף נב: כי תשא דף קצד.).

וְזֶהוּ (שמות ל״ד:כ״ט): כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו; עַל שֵׁם: קֶרֶן אַחַת הָיָה לוֹ בְּמִצְחוֹ (חולין ס). זֶה בְּחִינַת תְּפִלִּין, שֶׁהוּא בַּמֵּצַח, וְעַל־יְדֵי־זֶה: וַיִּרְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו, כִּי הֵאִיר עֲלֵיהֶם הַיִּרְאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: אָז תָּבִין יִרְאַת ה' וְכוּ'.

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות יב:): הָעוֹבֵר עֲבֵרָה וּמִתְבַּיֵּשׁ בָּהּ מוֹחֲלִין לוֹ מִיָּד; כִּי הָעֲבֵרָה מַכְנִיס בָּאָדָם רוּחַ שְׁטוּת, וְעַל־יְדֵי בּוּשָׁה מַחֲזִיר הַמֹּחִין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: אָז תָּבִין יִרְאַת ה' כַּנַּ"ל:

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדרים כ): מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עַזּוּת, בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא עָמְדוּ רַגְלֵי אֲבוֹתָיו עַל הַר סִינַי; כִּי אָדָם הָרִאשׁוֹן פָּגַם בִּבְחִינַת תְּפִלִּין, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֵץ הַחַיִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו ל״ח:ט״ז): ה' עֲלֵיהֶם יִחְיוּ; וְדִבֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּאִילָנָא דְּמוֹתָא, וְעַל־יְדֵי־זֶה: וַיְגָרֶשׁ אוֹתוֹ מִגַּן עֵדֶן (בראשית ג׳:כ״ג); כִּי עַזּוּת־ פָּנִים לְגֵיהִנֹּם (אבות פ"ה); וְכַד תָּב בִּתְיוּבְתָּא, כְּתִיב (שם): וַיַּעַשׂ לָהֶם כָּתְנוֹת עוֹר – דָּא תְּפִלִּין (כמובא בתיקונים תיקון סט דף קה.):

וְזֶה פֵּרוּשׁ (חולין ס): שׁוֹר שֶׁהִקְרִיב אָדָם הָרִאשׁוֹן קֶרֶן אַחַת הָיְתָה לוֹ בְּמִצְחוֹ; כִּי עַל־יְדֵי הַקָּרְבָּן, הַיְנוּ עַל־יְדֵי הַתְּשׁוּבָה, זָכָה לִבְחִינַת תְּפִלִּין, שֶׁהוּא בְּחִינַת קֵרוּן עוֹר הַפָּנִים.

וְקַיִן, שֶׁהָיָה מִזֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ, כְּתִיב בֵּהּ (בראשית ד׳:ו׳): לָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ; שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הַתְּפִלִּין, שֶׁהוּא קֵרוּן עוֹר הַפָּנִים. וְקַיִן הֵבִיא מִפְּסֹלֶת, שֶׁרָאָה חוֹב לְכָל אֶחָד, וְאִיתָא (במדרש תנחומא פ' בראשית): וַיָּשֶׂם לְקַיִן אוֹת – שֶׁזָּרַח לוֹ קֶרֶן, הַיְנוּ כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁכָּתוּב בְּקַיִן (שם): וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן. פֵּרוּשׁ, שֶׁלֹּא זָכָה לְעֵדֶן, עַל־יְדֵי שֶׁפָּגַם בְּאוֹר הַתְּפִלִּין. וְזֶה קִדְמַת, רָאשֵׁי־תֵּבוֹת: קַרְקַפְתָּא דְּלָא מַנָּח תְּפִלִּין.

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית ז:): מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עַזּוּת, בְּיָדוּעַ שֶׁנִּכְשַׁל בְּאֵשֶׁת אִישׁ; כִּי קַיִן עָמַד עַל תְּאוֹמָתוֹ שֶׁל הֶבֶל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם): וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה.

וְיִשְׂרָאֵל שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי, פָּסְקָה זֻהֲמָתָן, הַיְנוּ זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ; וְעַכּוּ"ם שֶׁלֹּא עָמְדוּ, לֹא פָּסְקָה זֻהֲמָתָן (שבת קמו). וְזֶה: בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא עָמְדוּ רַגְלֵי אֲבוֹתָיו; רַגְלֵי דַּיְקָא, כִּי אֵין לָהֶם רַגְלַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ג׳:י״ד): עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ.

וְזֶה שֶׁכָּתוּב (בַּזֹּהַר): וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת, [פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י]: הֶחֱזִיר מוֹרָאוֹ עֲלֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְרָאוּ כָל עַמֵּי הָאָרֶץ; כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב [בַּזֹּהַר]: כַּד תָּב בִּתְיוּבְתָּא, וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת (תיקון סט דף קח:):

ז. ארז נפל במקומנו — נפילת הצדיק מביאה בושה והכרה חדשה (אור התפילין מהלוחות), מרכבת פרעה ירה בים

ז וְזֶה שֶׁסִּפֵּר הַתַּנָּא (בכורות נז:): אֶרֶז נָפַל בִּמְקוֹמֵנוּ, וְעָבְרוּ עָלָיו י"ו (שִׁשָּׁה־עָשָׂר) קְרָנוֹת עַל חֻדּוֹ.

כִּי יָדוּעַ, שֶׁהַצַּדִּיק שֶׁעוֹבֵד אֶת ה' בִּדְבֵקוּת גָּדוֹל וּבְשֵׂכֶל גָּדוֹל, כְּשֶׁנּוֹפֵל לְאֵיזֶה מַדְרֵגָה פְּחוּתָה מִמֶּנָּה, אַף־עַל־פִּי שֶׁזֹּאת הַמַּדְרֵגָה שֶׁהוּא עַכְשָׁו בָּהּ, גַּם הִיא מַדְרֵגָה גְּדוֹלָה לְעֵרֶךְ שְׁאָר הַצַּדִּיקִים, אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁלְּפִי עֶרְכּוֹ הֲוֵי לֵהּ נְפִילָה, הוּא מִתְבַּיֵּשׁ בְּזֶה הַמַּדְרֵגָה כְּאִלּוּ חָטָא אֵיזֶה חֵטְא, וְעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה עַל־זֶה כְּאִלּוּ חָטָא, וּבָא עַל־יְדֵי־זֶה לְבוּשָׁה גְּדוֹלָה, הַיְנוּ בְּחִינַת תְּפִלִּין, בְּחִינַת: אָז תָּבִין יִרְאַת ה'; וּבָא לִבְחִינַת יְדִיעָה חֲדָשָׁה וְהַכָּרָה.

וְעִקַּר הֶאָרַת הַתְּפִלִּין בָּאִים עַל־יְדֵי הַלּוּחוֹת, כַּמּוּבָא (בזוהר בראשית וכי תשא הנ"ל): כְּשֶׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע, זָכוּ לַחֲגִירַת זַיְנָא עִלָּאָה. וּמֹשֶׁה זָכָה לְקֵרוּן עוֹר פָּנִים, מֵאוֹר הַלּוּחוֹת, כִּי הֵם הַמֹּחִין בְּעַצְמָן, כִּי עַל־יְדֵי חִדּוּד הַשֵּׂכֶל בַּתּוֹרָה נִתְחַדְּדוּ הַמֹּחִין, וְנִתּוֹסֵף בּוֹ הַכָּרָה וּמִתְבַּיֵּשׁ בְּיוֹתֵר. וְהַלּוּחוֹת הֵם שֹׁרֶשׁ הַתּוֹרָה, וְנִקְרָאִים י"ו, עַל־שֵׁם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וְאָרְכָּן וָאו וְרָחְבָּן וָאו (ב"ב יד),

וְהַצַּדִּיק נִקְרָא אֶרֶז בַּלְּבָנוֹן.

וְזֶה שֶׁסִּפֵּר הַתַּנָּא בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, שֶׁהָיָה צַדִּיק בְּדוֹרוֹ, וְנָפַל בִּמְקוֹמֵנוּ, כִּי בְּוַדַּאי מַדְרֵגַת הַתַּנָּא הָיְתָה גַּם כֵּן גְּדוֹלָה, אֲבָל לְפִי עֵרֶךְ הַצַּדִּיק הָיְתָה נְפִילָה. וְעָבְרוּ – לְשׁוֹן הִתְגַּלּוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות י״ב:כ״ג): וְעָבַר ה' לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם; וְתִרְגֵּם אֻנְקְלוֹס: וְאִתְגְּלִי. י"ו קְרָנוֹת עַל חֻדּוֹ – הַיְנוּ עַל־יְדֵי חִדּוּד שִׂכְלוֹ וְחִדּוּשׁ שִׂכְלוֹ, שֶׁקִּבֵּל עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרָא י"ו כַּנַּ"ל, נִתְגַּלֶּה קֵרוּן עוֹר הַפָּנִים, הַיְנוּ בּוּשָׁה, בְּחִינַת תְּפִלִּין.

גַּם הַקָּדוֹשׁ־ בָּרוּךְ־הוּא נִקְרָא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם. וְזֶה פֵּרוּשׁ: נָפַל בִּמְקוֹמֵנוּ; שֶׁנָּפַל לְהַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת לְפִי הַשָּׂגָתֵנוּ, הֲגַם שֶׁגַּם הַשָּׂגָתֵנוּ גְּדוֹלָה, אֲבָל לְפִי עֶרְכּוֹ הֲוֵי לֵהּ נְפִילָה, שֶׁשָּׁב בִּתְשׁוּבָה, וּמִתְבַּיֵּשׁ בְּהַשָּׂגָתֵנוּ.

וְזֶה פֵּרוּשׁ: בְּרֵאשִׁית – יָרֵא בֹּשֶׁת, כִּי הַיִּרְאָה הוּא הַבּוּשָׁה. תַּמָּן רָאשֵׁי תַּמָּן בַּת, אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבוֹתָם (שמות ו׳:י״ד), הַיְנוּ תְּלָת גְּוָנִין דְּעֵינָא בַּת עַיִן, רָמַז מְקוֹם הַתְּפִלִּין, וּלְטוֹטָפוֹת בֵּין עֵינֶיךָ (שם יג), וּתְלָת גְּוָנִין דְּעֵינָא וּבַת עַיִן, הֵם אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת:

ח

וְזֶה פֵּרוּשׁ (ישעיהו נ״ח:י״ג): אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי.

כִּי שַׁבָּת – בְּחִינַת בּוּשָׁה.

רַגְלֶךָ – בַּתְּחִלָּה צָרִיךְ לְתַקֵּן הַדִּבּוּר, הַנִּקְרָא רֶגֶל. וְאֵיךְ תְּתַקֵּן הַדִּבּוּר,

עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי. כִּי זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ גָּרַם שְׁלֹשִׁים וְתֵשַׁע קְלָלוֹת, שְׁלֹשִׁים וְתֵשַׁע מְלָאכוֹת, וְצָרִיךְ כָּל אָדָם לְהַמְשִׁיךְ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת, לְקַדֵּשׁ יְמֵי הַחֹל, כִּדְאִיתָא בִּמְכִילְתָּא: זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת – זָכְרֵהוּ מֵאֶחָד בְּשַׁבָּת; וּלְפִי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁמְּקַדֵּשׁ יְמֵי הַחֹל, כֵּן נִדְחֶה זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, קֵץ כָּל בָּשָׂר, שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחַ סְעָרָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה עוֹלֶה הַדִּבּוּר. וְזֶה פֵּרוּשׁ:

עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ – כְּשֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה חֲפָצֶךָ, הַיְנוּ בִּימֵי הַחֹל.

בְּיוֹם קָדְשִׁי – יִדְמֶה כְּאִלּוּ עַכְשָׁו יוֹם קָדְשִׁי. הַיְנוּ שֶׁתַּמְשִׁיךְ מִקְּדֻשַּׁת שַׁבָּת עַל יְמֵי הַחֹל, וְתַקְדִּישֵׁם מִשְּׁלֹשִׁים וְתֵשַׁע מְלָאכוֹת.

ט

וְזֶה (חגיגה יב:):

תַּנְיָא רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת, רוֹאִים וְאֵינָם יוֹדְעִים מָה רוֹאִים,

הָאָרֶץ עוֹמֶדֶת עַל עַמּוּדִים – הַיְנוּ בִּינָה, אֶרֶץ הַחַיִּים, שֶׁמִּמֶּנָּה תּוֹצְאוֹת הַתְּפִלִּין כַּנַּ"ל.

וְהַתְּפִילָה נִקְרָא עַמּוּד, עַל־שֵׁם (תהלים קו): וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס.

וְעַמּוּדִים – בְּחִינַת תְּפִלָּה,

עַל הַמַּיִם – הַיְנוּ עַל הַלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איכה ב׳:י״ט): שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי ה'.

וּמַיִם עַל הֶהָרִים – זוֹ בְּחִינַת תּוֹרָה, שֶׁעַל־יָדָהּ נִתְעוֹרֵר חֶסֶד אַבְרָהָם. כִּי הֶהָרִים זוֹ תּוֹרָה, שֶׁהוּא מְרוֹמָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ח׳:ט״ו): בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ. גַּם אַבְרָהָם נִקְרָא הַר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית יט): הָהָרָה הִמָּלֵט.

וְהָרִים עַל הָרוּחַ – הַיְנוּ רוּחַ פִּיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, הַיְנוּ בְּחִינַת דִּבּוּר, שֶׁעַל־יְדֵי הַתּוֹרַת חֶסֶד נִתְעַלֶּה הַדִּבּוּר כַּנַּ"ל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר.

וְרוּחַ עַל סְעָרָה – הַיְנוּ שֶׁבְּחִינַת קֵץ כָּל בָּשָׂר, הוּא בְּחִינַת אַחַר הַדְּבָרִים, הוּא יוֹנֵק מֵהַדִּבּוּר, וְנַעֲשֶׂה רוּחַ סְעָרָה כַּנַּ"ל.

וּסְעָרָה עַל זְרוֹעוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא – כִּי הַבְּרִיּוֹת צְרִיכִין לְקֵץ כָּל בָּשָׂר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד – דָּא מַלְאַךְ־הַמָּוֶת (ב"ר פ"ט), וְהִשְׁתַּלְשְׁלוּתָם מִגְּבוּרוֹת עִלָּאִין, כִּי הוּא טוֹב מְאֹד. וְזֶהוּ שֶׁסְּעָרָה בִּזְרוֹעַ, זְרוֹעַ אֵלּוּ חֲמִשָּׁה גְּבוּרוֹת, שֶׁמִּשָּׁם חִיּוּתוֹ עַד זְמַן בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח (ישעיהו כ״ה:ח׳):

י

וְזֶה פֵּרוּשׁ:

מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ – הַיְנוּ בְּחִינַת תְּפִלִּין, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (ויגש ר"י.), שֶׁפַּרְעֹה הִיא אִמָּא, דְּכָל נְהִירִין אִתְפַּרְעָן וְאִתְגַּלְיָן מִנַּהּ. וּתְפִלִּין נִקְרָא מֶרְכָּבוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ל״ג:כ״ו): רוֹכֵב שָׁמַיִם. וְשָׁמַיִם, אֵשׁ וּמַיִם, בְּחִינַת גְּוָנִין, כִּי תְּפִלִּין הֵם נָהֲרִין מֵאִמָּא עִלָּאָה. וְעַל־יְדֵי מַה תִּזְכֶּה לִבְחִינַת תְּפִלִּין –

יָרָה בַּיָּם. יָרָה, הֵם הַגְּבוּרוֹת (פֵּרוּשׁ "יָרָה" עִם הַכּוֹלֵל גִּימַטְרִיָּא גְּבוּרָה). בַיָּם, הוּא בְּחִינַת דִּבּוּר, כְּשֶׁתְּקַשֵּׁר וְתַעֲלֶה אֶת הַדִּבּוּר לְשָׁרְשָׁהּ.

וְעַל־יְדֵי מָה תּוּכַל לְהַעֲלוֹת אֶת הַדִּבּוּר לְשָׁרְשָׁהּ, עַל־יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, שֶׁעַל־יְדֵי לִמּוּד הַזֶּה נִמְשָׁךְ חוּט שֶׁל חֶסֶד, וְאָז: הַבֹּקֶר אוֹר וְכוּ'; וְאָז הַדִּבּוּר עוֹלֶה וְנַעֲשֶׂה בַּת אַבְרָהָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ב"ב טז:): בַּת הָיְתָה לוֹ לְאַבְרָהָם וּבַכֹּל שְׁמָהּ, בַּיָּם גִּימַטְרִיָּא בַּכֹּל. וְזֶה:

וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם, הַתּוֹרָה נִקְרָא אוֹרַיְתָא תְּלִיתָאֵי (שבת פח). וּמִבְחַר דָּא אַבְרָהָם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (נחמיה ט׳:ז׳): אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם. פֵּרוּשׁ, עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, שֶׁעַל יָדָהּ נִתְעוֹרֵר מִדַּת אַבְרָהָם, עַל־יָדָהּ נִתְתַּקֵּן הַדִּבּוּר,

וְקֵץ כָּל בָּשָׂר יִטְבַּע בְּנֻקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא. וְזוֹ

טֻבְּעוּ בְיַם סוּף – סוּף הוּא בְּחִינַת קֵץ כָּל בָּשָׂר, שֶׁהוּא דָּבוּק בְּיַם הַדִּבּוּר, יִטְבַּע בְּנֻקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא, עַל־יְדֵי בֹּקֶר דְּאַבְרָהָם, שֶׁנִּתְעוֹרֵר עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל:

יא

(זֹאת הַתּוֹרָה הִיא סוֹד כַּוָּנוֹת תְּפִלִּין, כַּמְבֹאָר שָׁם בְּתוֹךְ דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וְכַנִּרְשָׁם מִן הַצַּד בַּהַגָּה אֵיךְ כָּל כַּוָּנוֹת תְּפִלִּין כְּלוּלִין שָׁם, וְהַדְּבָרִים מוּבָנִים לַמַּשְׂכִּילִים. וַעֲדַיִן צְרִיכִין בֵּאוּר רָחָב לְבָאֵר הַדָּבָר הֵיטֵב, וְאִם יִהְיֶה אֱלֹקִים עִמָּדִי, יִתְבָּאֵר הַדָּבָר בְּמָקוֹם אַחֵר בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

וְדַע, שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, שֶׁחִשֵּׁב כַּמָּה וְכַמָּה תּוֹרוֹת, וְאָמַר, שֶׁכֻּלָּם הֵם סוֹד כַּוָּנוֹת תְּפִלִּין, דְּהַיְנוּ הַתּוֹרָה "בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר", וְ"אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ", וּ"קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ" וְכוּ', וְהַתּוֹרָה "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים", וְ"אַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים", "אַשְׁרֵי הָעָם זַרְקָא", וְהַתּוֹרָה הַזֹּאת: "מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה" וְכוּ'. וְעוֹד כַּמָּה וְכַמָּה תּוֹרוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁאֵינִי זוֹכֵר עַתָּה לְפָרְטָם. וְאָמַר שֶׁכֻּלָּם הֵם סוֹד כַּוָּנוֹת תְּפִלִּין. אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לְהַשִּׂיגָם):

קיצור ליקוטי מוהר״ן

  1. אצָרִיךְ כָּל אָדָם לְפַשְׁפֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת אִם הוּא דָּבוּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהַסִּימָן שֶׁל דְּבֵקוּת הוּא תְּפִלִּין (עַיֵּן 'חִדּוּשֵׁי אַגָּדוֹת מַהַרְשָׁ''א' בְּרָכוֹת ו):
  2. בוְאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לִבְחִינַת תְּפִלִּין אֶלָּא עַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת הַדִּבּוּר וְתִקּוּנוֹ כִּי הַדִּבּוּר הוּא בְּחִינַת מַלְכוּת פֶּה בְּחִינַת יָם בְּחִינַת אֲדנָי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ''אֲדנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח'' (תְּהִלִּים נ''א יז), וּכְשֶׁפּוֹגְמִין הַדִּבּוּר שֶׁהוּא רוּחַ פִּיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אֲזַי עַל-יְדֵי הַפְּגָם נַעֲשֶׂה מֵרוּחַ פִּיו רוּחַ סְעָרָה. כִּי הָעֶשְׂרִים וָשֶׁבַע אוֹתִיּוֹת כָּל אֶחָד כָּלוּל מֵעֲשָׂרָה גִּימַטְרִיָּא מָאתַיִם וְשִׁבְעִים וְנַעֲשֶׂה מִבְּחִינַת הַדִּבּוּר בְּחִינַת אֲדנָי מָאתַיִם וְשִׁבְעִים אוֹתִיּוֹת. סְעָרָה ס''ה הוּא גִּימַטְרִיָּא אֲדנָי וּמָאתַיִם וְשִׁבְעִים אוֹתִיּוֹת. וְרוּחַ סְעָרָה הַזֶּה הוּא הַמְקַטְרֵג הַגָּדוֹל שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּאִים כָּל הַקִּטְרוּגִים וְהַנִּסְיוֹנוֹת וְהוּא אַחַר הַדְּבָרִים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזּהַר הַקָּדוֹשׁ (ח''א קי''ט: ) וְהוּא מְסָעֵר גּוּפֵהּ דְּבַר נָשׁ (תִּקּוּנֵי זהַר תִּקּוּן י''ח). וְכָל הַמַּלְשִׁינוּת וְהָרָעוֹת שֶׁדּוֹבְרִים עַל הָאָדָם בָּא מֵרוּחַ סְעָרָה הַזֶּה כִּי הוּא בְּחִינַת קֵץ כָּל בָּשָׂר שֶׁעוֹשֶׂה קֵץ וְסוֹף לְכָל בָּשָׂר:
  3. גוּבְנֵי אָדָם שֶׁהֵם דָּנִים אֶת כָּל אָדָם לְכַף חוֹבָה וְחוֹקְרִים תָּמִיד עַל חוֹבוֹת בְּנֵי אָדָם הֵם מִתּקֶף הַסִּטְרָא אַחֲרָא מִבְּחִינַת קֵץ כָּל בָּשָׂר הַנַּ''ל, שֶׁהוּא חוֹקֵר תָּמִיד לַעֲשׂוֹת קֵץ וְכִלָּיוֹן חַס וְשָׁלוֹם וּלְעוֹרֵר דִּין וּלְהַלְשִׁין וּלְקַטְרֵג. וְעִקַּר כּחָם נִמְשָׁךְ מִפְּגַם הַדִּבּוּר וְעִקַּר הַכְנָעָתָם וּבִטּוּלָם הוּא עַל-יְדֵי תִּקּוּן הַדִּבּוּר:
  4. דוְצָרִיךְ כָּל אָדָם לִרְאוֹת לְאַכְפַּיָא סִטְרָא דְּקֵץ כָּל בָּשָׂר תַּחַת הַדִּבּוּר שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה. דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה נוֹטֵל מִמֶּנּוּ כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹכוֹ עַל-יְדֵי פְּגַם הַדִּבּוּר וְיַעֲלֶה אֶת הַדִּבּוּר לְשָׁרְשׁוֹ וִיתַקְּנֵהוּ וְאָז זוֹכֶה לָבוֹא לִבְחִינַת תְּפִלִּין שֶׁהֵם דְּבֵקוּת:
  5. הוְצָרִיךְ לְהַעֲלוֹת אֶת הַדִּבּוּר לְשָׁרְשׁוֹ שֶׁהוּא הַזְּרוֹעַ שֶׁהוּא חָמֵשׁ אֶצְבָּעִין שֶׁבְּיַד שְׂמאל שֶׁהֵם חֲמִשָּׁה גְּבוּרוֹת בְּחִינַת חֲמִשָּׁה מוֹצָאוֹת הַפֶּה שֶׁמִּשָּׁם מִגְּבוּרוֹת נַעֲשֶׂה הַדִּבּוּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ''וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ'' (תְּהִלִּים קמ''ה יא). וְהַתְחָלַת עֲלִיַּת הַדִּבּוּר הִיא מֵראשׁוֹ הַיְנוּ מֵהַמֻּבְחַר הָאֱמֶת שֶׁיֵּשׁ בַּדִּבּוּר שֶׁנִּקְרָא ראשׁ כִּי יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי אֱמֶת כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סַנְהֶדְרִין צ''ו) הָאֱמֶת נַעֲשֶׂה עֲדָרִים וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ''ראשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת'' (תְּהִלִּים קי''ט קס). הַיְנוּ שֶׁיְּדַבֵּר לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וִיפָרֵשׁ כָּל שִׂיחָתוֹ בֶּאֱמֶת גָּדוֹל לַאֲמִתּוֹ וּבְכֹּחַ וּגְבוּרָה. כִּי עַל-יְדֵי שְׁלִיטַת הָרוּחַ סְעָרָה אֵין בִּיכלֶת לְדַבֵּר בְּדֶרֶךְ ישֶׁר כִּי הָרוּחַ מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ. וְצָרִיךְ לְעַקֵּם אֶת הַדֶּרֶךְ כְּשֶׁלֹּא יָכוֹל לְדַבֵּר שׁוּם דִּבּוּר בֶּאֱמֶת מֵחֲמַת הַבִּלְבּוּל וּכְשֶׁמְּתַקְּנוֹ אֲזַי אֵין לוֹ בִּלְבּוּל:
  6. ווְתִקּוּן הַדִּבּוּר הוּא עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹמְדִין גַּם בַּעֲנִיּוּת וּבְדַחֲקוּת בְּעֵת שֶׁצַּר לוֹ וּבְכָל מִינֵי חשכות וְצָרוֹת וְיִסּוּרִים רַחֲמָנָא לִצְלָן הָעוֹבְרִים עַל הָאָדָם. וּכְשֶׁמִּתְגַּבֵּר אָז לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה עַל-יְדֵי-זֶה נִמְשָׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חֲגִיגָה י''ב) עַל הַלּוֹמֵד תּוֹרָה בַּלַּיְלָה שֶׁהוּא זְמַן שְׁלִיטַת קֵץ כָּל בָּשָׂר הַנַּ''ל. וְעַל-יְדֵי-זֶה נוֹפְלִים כָּל הַמְקַטְרְגִים הַשּׁוֹלְטִים עַל הַדִּבּוּר וְנִתְגָּרְשִׁים הֵם וְכָל בַּעֲלֵי הַדִּין וְכָל סִטְרָא דִּמְסָאֳבָא וְעַל-יְדֵי-זֶה מְתַקֵּן הַדִּבּוּר וּמַעֲלֵהוּ לְשָׁרְשׁוֹ. וַאֲזַי הַדִּבּוּר יוֹצֵא בְּשִׁיר וָשֶׁבַח וְהַלֵּל לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שֶׁזּוֹכֶה לְהִתְפַּלֵּל וּלְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ הֵיטֵב בַּחֲמִימוּת שֶׁבַּלֵּב לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ:
  7. זוְעַל-יְדֵי-זֶה יִזְכֶּה לְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בְּשַׁלְהֶבֶת הַגְּבוּרוֹת אֲשֶׁר כָּל אָדָם צָרִיךְ לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בֶּאֱמֶת גָּדוֹל לַאֲמִתּוֹ כַּנַּ''ל. וִיפָרֵשׁ כָּל שִׂיחָתוֹ עַד שֶׁיְּעוֹרֵר אֶת לִבּוֹ בֶּאֱמֶת לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁיַּתְחִיל לְדַבֵּר בַּחֲמִימוּת שֶׁבַּלֵּב דִּבְרֵי אֱמֶת שֶׁבְּלִבּוֹ בְּהִתְעוֹרְרוּת הַתְּשׁוּבָה עַד שֶׁיִּרְאֶה פְּחִיתוּתָיו וּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁיִּתְבַּיֵּשׁ מְאד מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַךְ. כִּי עַד עַכְשָׁו הִשְׁלִיךְ חַטּאתָיו אַחַר כְּתֵפָיו וְלֹא עִיֵּן בָּהֶם, וְעַכְשָׁו כְּשֶׁיּוֹדֵעַ אוֹתָם אֲזַי נִכְנָס בּוֹ בּוּשָׁה גְּדוֹלָה עַל גּדֶל פְּשָׁעָיו נֶגֶד רַב וְשַׁלִּיט עִקָּרָא וְשָׁרְשָׁא דְּכָל עָלְמִין. וּבִתְחִלָּה עֲדַיִן הַבּוּשָׁה אֵינָהּ בְּפעַל עַל פָּנָיו כִּי חַטּאתָיו מְטַמְטְמִין שִׂכְלוֹ וְדַעְתּוֹ עַל-יְדֵי רוּחַ שְׁטוּת שֶׁבְּקִרְבּוֹ, עַל כֵּן קדֶם שֶׁזּוֹכֶה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה אֵין לוֹ דַּעַת כָּל-כָּךְ שֶׁיִּתְבַּיֵּשׁ כָּרָאוּי לוֹ לְהִתְבַּיֵּשׁ לְפִי עצֶם פְּשָׁעָיו וּלְפִי גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שֶׁפָּשַׁע כְּנֶגְדּוֹ. אֲבָל אַחַר-כָּךְ כְּשֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה וּמֵסִיר מִמֶּנּוּ הַטִּפְּשׁוּת וְנִתּוֹסֵף בּוֹ שִׂכְלוֹ אֲזַי הוּא מִתְבַּיֵּשׁ בְּיוֹתֵר וְנִתְגַּלֶּה הַבּוּשָׁה עַל פָּנָיו. וְזֹאת הַבּוּשָׁה הִיא בְּחִינַת אוֹר הַתְּפִלִּין שֶׁהֵם סִימָן עַל דְּבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וְהִיא בְּחִינַת קֵרוּן עוֹר הַפָּנִים. וְעַל-יְדֵי הַבּוּשָׁה הַזֹּאת מוֹחֲלִין לוֹ כָּל עֲווֹנוֹתָיו וּמְדַבֵּק עַצְמוֹ בְּעֵץ הַחַיִּים:
  8. חוּבָזֶה אָנוּ יְכוֹלִין לְהָבִין אִם יֵשׁ לָאָדָם יִרְאַת שָׁמַיִם הַיְנוּ בּוּשָׁה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נְדָרִים כ) לְאַחַר תִּקּוּן הַחֵטְא כְּשֶׁאָנוּ מִסְתַּכְּלִין עַל פָּנָיו וְנוֹפֵל עָלֵינוּ יִרְאָה וּבוּשָׁה, הַיְנוּ שֶׁנִּמְשָׁךְ עָלֵינוּ דַּעַת בִּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ: ''אָז תָּבִין יִרְאַת ה'' (מִשְׁלֵי ב' ה), הַיְנוּ בָּזֶה תָּבִין שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִרְאַת ה'. וְדַעַת אֱלקִים תִּמְצָא הַיְנוּ כְּשֶׁיִּמָּצֵא גַּם לְךָ דַּעַת בִּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הַיְנוּ בּוּשָׁה וְיִרְאָה. וְזֶה בְּחִינַת: ''וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ'' (דְּבָרִים כ''ח י) 'אֵלּוּ תְּפִלִּין' (בְּרָכוֹת ו). וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ הַיְנוּ שֶׁנִּמְשָׁךְ עֲלֵיהֶם גַּם כֵּן יִרְאָה וּבוּשָׁה בְּחִינַת תְּפִלִּין שֶׁנִּקְרָאִים פְּאֵר (בְּרָכוֹת י''א) שֶׁהוּא כְּלָלִיּוּת הַגְּוָנִין כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ''יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר'' (יְשַׁעְיָה מ''ט ג) שֶׁהֵם כְּלוּלִין מִגְּוָנִין סַגִּיאִין. וְזֶהוּ שֶׁאָנוּ רוֹאִין שֶׁכְּשֶׁאָדָם מִתְבַּיֵּשׁ נַעֲשֶׂה כַּמָּה גְּוָנִין:
  9. טעַל כֵּן אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'הָעוֹבֵר עֲבֵרָה וּמִתְבַּיֵּשׁ בָּהּ מוֹחֲלִין לוֹ מִיָּד' (בְּרָכוֹת י''ב). כִּי הָעֲבֵרָה מַכְנִיס בְּאָדָם רוּחַ שְׁטוּת וְעַל-יְדֵי בּוּשָׁה מַחֲזִיר הַמּחִין כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ''אָז תָּבִין יִרְאַת ה''' בְּחִינַת בּוּשָׁה כַּנַּ''ל שֶׁהִיא עִקַּר הַתְּשׁוּבָה שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לְאוֹר הַתְּפִלִּין בְּחִינַת קֵרוּן עוֹר הַפָּנִים. 'וּמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עַזּוּת בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא עָמְדוּ רַגְלֵי אֲבוֹתָיו עַל הַר סִינַי' (נְדָרִים כ) 'וּבְיָדוּעַ שֶׁנִּכְשַׁל בְּאֵשֶׁת אִישׁ' (תַּעֲנִית ז), שֶׁהוּא דָּבוּק בְּזֻהֲמַת הַנָּחָשׁ שֶׁמִּשָּׁם בָּא קַיִן שֶׁעָמַד עַל תְּאוֹמָתוֹ שֶׁל הֶבֶל (מִדְרָשׁ רַבָּה בְּרֵאשִׁית, פָּרָשָׁה כ''ב תְּאוֹמָה יְתֵרָה נוֹלְדָה עִם הֶבֶל). וְיִשְׂרָאֵל שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי פָּסְקָה זֻהֲמָתָן הַיְנוּ זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ וְגוֹיִים שֶׁלֹּא עָמְדוּ לֹא פָּסְקָה זֻהֲמָתָן. וְזֶהוּ 'רַגְלֵי אֲבוֹתָיו' רַגְלֵי דַּיְקָא כִּי אֵין לָהֶם רַגְלַיִם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ''עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ'' (בְּרֵאשִׁית ג' יד) וְגַם נִדְבָּק בְּאִילָנָא דְּמוֹתָא וְיוֹרֵד לְגֵיהִנּם. כִּי אָדָם הָרִאשׁוֹן פָּגַם בִּבְחִינַת תְּפִלִּין בְּחִינַת עֵץ הַחַיִּים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ''ה' עֲלֵיהֶם יִחְיוּ'' (יְשַׁעְיָה ל''ח טז) וְדָבַק אֶת עַצְמוֹ בְּאִילָנָא דְּמוֹתָא וְעַל-יְדֵי-זֶה ''וַיְגָרֶשׁ אוֹתוֹ מִגַּן עֵדֶן'' (בְּרֵאשִׁית ג' כד) כִּי 'עַז פָּנִים לְגֵיהִנּם' (אָבוֹת פ''ה), וּכְשֶׁשָּׁב בִּתְשׁוּבָה כְּתִיב: ''וַיַּעַשׂ לָהֶם כָּתְנוֹת עוֹר'' דָּא תְּפִלִּין (תִּקּוּנִים ק''ה) בְּחִינַת קֵרוּן עוֹר הַפָּנִים. נִמְצָא שֶׁעַל-יְדֵי הַבּוּשָׁה בְּחִינַת אוֹר הַתְּפִלִּין מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו וּמְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּעֵץ הַחַיִּים, וּמִי שֶׁאֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ מִצַּדִּיקֵי אֱמֶת וִירֵאִים וּכְשֵׁרִים יֵשׁ בּוֹ עַזּוּת דְּסִטְרָא אַחֲרָא וְיוֹרֵד לְגֵיהִנּם. וּכְשֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה וּמִתְבַּיֵּשׁ עַל עֲווֹנוֹתָיו מוֹחֲלִין לוֹ כַּנַּ''ל וּמְגָרֵשׁ הָרוּחַ שְׁטוּת מִקִּרְבּוֹ וְזוֹכֶה לִבְחִינַת אוֹר הַתְּפִלִּין בְּחִינַת עֵץ הַחַיִּים כַּנַּ''ל:
  10. יוְזֶהוּ שֶׁסִּפֵּר הַתַּנָּא: 'אֶרֶז נָפַל בִּמְקוֹמֵנוּ וְעָבְרוּ עָלָיו שֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה קְרָנוֹת עַל חֻדּוֹ' (בְּכוֹרוֹת נ''ז). כִּי יָדוּעַ שֶׁהַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי נִקְרָא אֶרֶז בַּלְּבָנוֹן וְעוֹבֵד אֶת ה' בִּדְבֵקוּת גָּדוֹל וּבְשֵׂכֶל גָּדוֹל. וּכְשֶׁהוּא נוֹפֵל לְאֵיזֶה מַדְרֵגָה פְּחוּתָה מִמֶּנָּה אַף-עַל-פִּי שֶׁזֹּאת הַמַּדְרֵגָה שֶׁהוּא עַכְשָׁו בָּהּ גַּם הִיא מַדְרֵגָה גְּדוֹלָה לְעֵרֶךְ שְׁאָר הַצַּדִּיקִים, וְזֶהוּ 'נָפַל בִּמְקוֹמֵנוּ' שֶׁנָּפַל לְהַשָׂגַת אֱלקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁנִּקְרָא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם לְפִי הַשָׂגָתֵנוּ, הֲגַם שֶׁהִיא גַּם כֵּן גְּדוֹלָה אֲבָל לְפִי עֶרְכּוֹ הִיא לוֹ נְפִילָה. וְסִפֵּר הַתַּנָּא בְּשֶׁבַח הַצַּדִּיק הַדּוֹר שֶׁהוּא מִתְבַּיֵּשׁ בַּמַּדְרֵגָה הַזֹּאת כְּאִלּוּ חָטָא אֵיזֶה חֵטְא, כִּי נֶחֱשָׁב לוֹ נְפִילָה וְעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה עַל זֶה כְּאִלּוּ חָטָא. וּבָא עַל-יְדֵי-זֶה לְבוּשָׁה גְּדוֹלָה שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הַתְּפִלִּין וְנִתְחַדְּדִין הַשֵׂכֶל וְהַמּחִין שֶׁלּוֹ בְּיוֹתֵר וְנִתּוֹסֵף בּוֹ הַכָּרָה וִידִיעָה חֲדָשָׁה בְּהַשָׂגַת אֱלקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. שֶׁעַל-יְדֵי חִדּוּשׁ שִׂכְלוֹ בַּתּוֹרָה שֶׁקִּבֵּל עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת י''ו (שֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה) עַל-שֵׁם שׁרֶשׁ הַתּוֹרָה שֶׁהֵם הַלּוּחוֹת וְנִקְרָאִין י''ו (שֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה) עַל שֵׁם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת וְאָרְכָּן וָאו וְרָחְבָּן וָאו (בָּבָא-בַּתְרָא י''ד), וְעָבְרוּ לְשׁוֹן הִתְגַּלּוּת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ''וְעָבַר ה' לִנְגּף'' וְגוֹ' (שְׁמוֹת י''ב כג) וְתִרְגֵּם אוּנְקְלוֹס: 'וְאִתְגְלֵי'. 'י''ו (שֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה) קְרָנוֹת עַל חֻדּוֹ', הַיְנוּ עַל-יְדֵי חִדּוּד וְחִדּוּשׁ שִׂכְלוֹ, שֶׁקִּבֵּל עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה, הַנִּקְרֵאת י''ו כַּנַּ''ל, נִתְגַּלֶּה קֵרוּן עוֹר הַפָּנִים, הַיְנוּ בּוּשָׁה בְּחִינַת תְּפִלִּין, וּמִתְבַּיֵּשׁ בְּיוֹתֵר עַל-יְדֵי שֶׁנִּתּוֹסֵף בּוֹ הַכָּרָה חֲדָשָׁה בִּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְכֵן כָּל אָדָם, עַל-יְדֵי חִדּוּשׁ הַשֵׂכֶל בַּתּוֹרָה נִתּוֹסֵף בּוֹ הַכָּרָה כַּנַּ''ל וּמִתְבַּיֵּשׁ בְּיוֹתֵר עַל חֲטָאָיו, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה, וְזוֹכֶה לְאוֹר הַתְּפִלִּין, בְּחִינַת עֵץ הַחַיִּים וְכוּ' כַּנַּ''ל:
  11. יאוְצָרִיךְ כָּל אָדָם לְהַמְשִׁיךְ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת, בְּחִינַת בּוּשָׁה (''בְּרֵאשִׁית'' יָרֵ''א בּשֶׁ''ת, בְּחִינַת יָרֵא שַׁבָּת), בְּחִינַת יִרְאָה, בְּחִינַת אוֹר הַתְּפִלִּין, לְקַדֵּשׁ יְמֵי הַחֹל, כִּדְאִיתָא בִּמְכִילְתָּא: ''זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת'' 'זָכְרֵהוּ מֵאֶחָד בְּשַׁבָּת'. וּלְפִי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁמְּקַדֵּשׁ אֶת יְמֵי הַחֹל כֵּן נִדְחֶה זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ קֵץ כָּל בָּשָׂר שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחַ סְעָרָה כַּנַּ''ל. וְעַל-יְדֵי-זֶה עוֹלֶה הַדִּבּוּר לְשָׁרְשׁוֹ כַּנַּ''ל. עַל-יְדֵי שֶׁתְּקַדֵּשׁ יְמֵי הַחֹל מל''ט (מִשּׁלוֹשִׁים וָתֵשַׁע) מְלָאכוֹת ל''ט (שְׁלשִׁים וָתֵשַׁע) קְלָלוֹת שֶׁגָּרַם זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ וְיִדְמֶה לְךָ בִּימֵי הַחוֹל כְּאִלּוּ עַכְשָׁו יוֹם קָדְשִׁי (עַיֵּן פְּנִים):

ליקוטי תפילות — התפילה המקבילה

[עַל־פִּי תּוֹרָה ל"ח - מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם]דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ בִּי תָּמְכָה יְמִינֶךָ. דָּבַקְתִּי בְעֵדְוֹתֶיךָ יְהֹוָה אַל־תְּבִישֵׁנִי.

אָבִי אָב הָרַחֲמָן, עָזְרֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הַגְּדוֹלִים, שֶׁאֶזְכֶּה לְדַבֵּק עַצְמִי אֵלֶיךָ תָמִיד בְּכָל עֵת, בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וּבְדֵעָה נְכוֹנָה וּמְיֻשֶּׁבֶת, בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה גְּדוֹלָה.

וְאֶזְכֶּה לְפַשְׁפֵּשׁ עַצְמִי בְּכָל עֵת, אִם אֲנִי דָבוּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לְקַיֵּם מִצְוַת וּבוֹ תִדְבָּק בֶּאֱמֶת, בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב:

וְזַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לְקַיֵּם מִצְוַת תְּפִלִּין כָּרָאוּי, בְּכָל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ וְכַוָּנוֹתֶיהָ וְתַרְיַ"ג מִצְוֹת הַתְּלוּיִם בָּהּ,

וְאֶזְכֶּה לְהָנִיחַ בְּכָל יוֹם תְּפִלִּין כְּשֵׁרִים וּקְדוֹשִׁים מִסּוֹפֵר הָגוּן וְצַדִּיק אֲמִתִּי, וְיִהְיוּ נִכְתָּבִין בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה וּבְכַוָּנָה עֲצוּמָה וְנוֹרָאָה כָּרָאוּי לְכַוֵּן בִּשְׁעַת כְּתִיבַת הַתְּפִלִּין וְתִקּוּנָן. וּכְתִיבַת הַפַּרְשִׁיּוֹת וְתִקּוּן הַבָּתִּים וְהָרְצוּעוֹת וּתְפִירָתָן בְּגִידִין וְכָל תִּקּוּנֵי הַתְּפִלִּין, הַכֹּל יִהְיֶה נַעֲשֶׂה עַל צַד הַיּוֹתֵר טוֹב וְנָאוֹת כְּפִי דִינֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. וְיִהְיוּ הַתְּפִלִּין שֶׁלִּי כְּשֵׁרִים תָּמִיד בְּכָל פְּרָטֵי דִינֵיהֶם, וְנָאִים בְּיוֹתֵר בְּתַכְלִית הַנּוֹי וְהַיּוֹפִי, וּקְדוֹשִׁים בְּתַכְלִית הַקְּדֻשָּׁה.

וְאֶזְכֶּה לְהָנִיחַ תְּפִלִּין דְּרַשִׁ"י וּתְפִלִּין דְּרַבֵּנוּ־תָּם בְּכָל יוֹם וָיוֹם. וְאֶזְכֶּה לְהָנִיחָם בִּמְקוֹמָם הָרָאוּי עַל הָרֹאשׁ וְעַל הַזְּרֹעַ, בְּשִׂמְחָה רַבָּה וְחֶדְוָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה מְאֹד מְאֹד, וּבְכַוָּנָה גְּדוֹלָה עֲצוּמָה וְנוֹרָאָה, וּבְהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, עַד שֶׁאֶזְכֶּה שֶׁיִּהְיֶה נִמְשָׁךְ עָלַי קְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה, עַל־יְדֵי הֲנָחַת תְּפִלִּין הַקְּדוֹשִׁים וְהַנּוֹרָאִים מְאֹד מְאֹד.

וְיִהְיֶה נִמְשָׁךְ עָלַי קְדֻשַּׁת הַתְּפִלִּין מִשָּׁרְשָׁם הָעֶלְיוֹן בִּקְדֻשָּׁתְךָ הָעֶלְיוֹנָה, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לִדְבֵקוּת גָּדוֹל אֵלֶיךָ בֶאֱמֶת עַל־יְדֵי מִצְוַת תְּפִלִּין. וְלֹא אָסִיחַ דַּעְתִּי מִן הַתְּפִלִּין לְעוֹלָם, וְלֹא אֲדַבֵּר שׁוּם שִׂיחָה בְּטֵלָה, בָּעֵת שֶׁאֲנִי מֻכְתָּר בִּתְפִלִּין, בְּכִתְרֵי דְּמַלְכָּא עִלָּאָה, בַּחֲגִירַת זַיְנָא עִלָּאָה.

וְאֶזְכֶּה לְהִתְעַטֵּר בְּנֵזֶר עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת הַתְּפִלִּין הַקְּדוֹשִׁים, בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה בְּלֵב טוֹב וּבְשִׂמְחָה רַבָּה וְחֶדְוָה גְּדוֹלָה, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לְקַיֵּם מִצְוַת תְּפִלִּין בִּשְׁלֵמוּת הָרָאוּי כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לְהִתְדַּבֵּק בְּךָ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת הַתְּפִלִּין הַנּוֹרָאִים.

אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם חוֹמֵל דַּלִּים, חֲמֹל עָלֵינוּ וְעָזְרֵנוּ וְחָנֵּנוּ בִּקְדֻשַּׁת הַתְּפִלִּין, וּכְשֵׁם שֶׁזִּכִּיתָ אוֹתָנוּ וְנָתַתָּ לָנוּ עַל־יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ מִצְוָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת, כֵּן תְּחָנֵּנוּ וּתְזַכֵּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ לְקַיֵּם בֶּאֱמֶת וּבִשְׁלֵמוּת גָּדוֹל מִצְוָה זֹאת שֶׁל תְּפִלִּין.

וְנִזְכֶּה לְהִתְדַּבֵּק בְּךָ תָמִיד וְאַל יִגְרְמוּ עֲוֹנוֹתֵינוּ לְהַפְסִיק חַס וְשָׁלוֹם בֵּינֵינוּ לְבֵינְךָ, כִּי אַתָּה אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת. וּבְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תְּזַכֵּנוּ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה אֵלֶיךָ בֶאֱמֶת, וְנִזְכֶּה לְהִתְבַּיֵשׁ מִמְּךָ תָמִיד בֶּאֱמֶת עַל עֹצֶם פְּשָׁעֵינוּ וְחַטֹּאתֵינוּ נֶגְדְּךָ תִּתְבָּרַךְ. וּבְחַסְדְּךָ הַגָּדוֹל תִּמְחֹל לָנוּ עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ וַחֲטָאֵינוּ וּפְשָׁעֵינוּ שֶׁחָטָאנוּ וְשֶׁעָוִינוּ וְשֶׁפָּשַׁעְנוּ לְפָנֶיךָ מִיּוֹם הֱיוֹתֵינוּ עַל הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וּתְתַקֵּן בְּרַחֲמֶיךָ כָּל הַפְּגָמִים שֶׁפָּגַמְנוּ בְּשִׁמְךָ הַגָּדוֹל,

עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ תָמִיד קְדֻשַּׁת הַתְּפִלִּין בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְדַּבֵּק בְּךָ תָמִיד בִּדְבֵקוּת נִפְלָא וְעָצוּם, בִּתְשׁוּקָה וְחֶשְׁקָה וַחֲפֵצָה וְחֶמְדָּה וְאַהֲבָה גְּדוֹלָה אֵלֶיךָ בֶאֱמֶת כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב,

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, כָּלְתָה לִתְשׁוּעָתְךָ נַפְשִׁי לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי. כָּלָה שְׁאֵרִי וּלְבָבִי צוּר לְבָבִי וְחֶלְקִי אֱלֹהִים לְעוֹלָם. אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת יְהֹוָה אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית יְהֹוָה כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְהֹוָה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ:

וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּעַזְרֵנִי וְתִשְׁמְרֵנִי וְתַצִּילֵנִי מִדִּבּוּרִים רָעִים וְלֹא אֶפְגֹּם אֶת דִּבּוּר פִּי לְעוֹלָם, וְלֹא יֵצֵא מִפִּי שׁוּם דִּבּוּר רָע עַל שׁוּם יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּעוֹלָם, וְלֹא אֶחְקֹר אַחַר חוֹבוֹת בְּנֵי־אָדָם, רַק תַּעַזְרֵנִי וְתַטֶּה אֶת לְבָבִי שֶׁאֶזְכֶּה לַחֲקֹר תָּמִיד אַחַר כָּל זְכוּת וָטוֹב שֶׁאֶפְשַׁר לִמְצֹא בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ בְּהַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים, וְאֶזְכֶּה לְהִתְיַגֵּעַ וְלִטְרֹחַ אַחַר זֶה, לַחְתֹּר לִמְצֹא אֵיזֶה זְכוּת אֲפִלּוּ בְהַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים. וְתִהְיֶה עִמִּי תָמִיד וְתַעַזְרֵנִי שֶׁיַּעֲלֶה בְיָדִי שֶׁאֶזְכֶּה לִמְצֹא בָהֶם תָּמִיד צַד זְכוּת וָטוֹב, וְאֶזְכֶּה לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת תָּמִיד.

וְתַצִּילֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים מֵעָוֹן הַגָּדוֹל וְהֶחָמוּר מְאֹד, שֶׁהוּא עָוֹן לְשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת הֶחָמוּר בְּיוֹתֵר, הַשָּׁקוּל כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ הָעֲבֵרוֹת הַגְּדוֹלִים שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁהֵם, עֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, וְעָוֹן לְשׁוֹן הָרָע שָׁקוּל כְּנֶגֶד כֻּלָּם.

מָרָא דְּעַלְמָא כֹּלָּא, רַחֵם עָלַי לְמַעַנְךָ, וֶהְיֵה עִם פִּי תָמִיד בְּעֵת דִּבּוּרִי. וְזַכֵּנִי שֶׁאֶשְׁמֹר פִּתְחֵי פִי שֶׁלֹּא יֵצֵא מִפִּי שׁוּם דִּבּוּר לְשׁוֹן הָרָע וַאֲבַק לְשׁוֹן הָרָע עַל שׁוּם יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּעוֹלָם, וְלֹא דִּבּוּר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, וְתַצִּילֵנִי מִכָּל מִינֵי דִבּוּרִים רָעִים, מִלָּשׁוֹן הָרָע וּמֵרְכִילוּת וּמִדְּבָרִים בְּטֵלִים וּמִלֵּיצָנוּת וּמֵחֲנִיפוּת וּמִשְּׁקָרִים, וּמִלְּגַלּוֹת סוֹד שֶׁאֵין צְרִיכִים לְגַלּוֹת, וּמִנִּבּוּל פֶּה, וּמִלְּגַלּוֹת וְלוֹמַר דִּבְרֵי תוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם בְּמָקוֹם וּבִזְמַן שֶׁאֵין רָאוּי לְאָמְרָם וּלְגַלּוֹתָם, וּמִכָּל מִינֵי דִבּוּרִים שֶׁאֵינָם טוֹבִים, וּמִכָּל מִינֵי הֶבֶל־פֶּה הַפּוֹגְמִין אֶת הַדִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ שֶׁהוּא רוּחַ פִּיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, מַה נֹּאמַר לְפָנֶיךָ יוֹשֵׁב מָרוֹם, וּמַה נְּסַפֵּר לְפָנֶיךָ שׁוֹכֵן שְׁחָקִים, כִּי מֵרֹב רְגִילוּתֵנוּ בְּדִבּוּרִים פְּגוּמִים אֵין אָנוּ יוֹדְעִים שׁוּם דֶּרֶךְ אֵיךְ לְהַרְחִיק עַצְמֵנוּ מֵהֶם מֵעַתָּה. עַל כֵּן בָּאתִי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּעַזְרֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ וְתַדְרִיכֵנִי וְתוֹרֵנִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לִשְׁמֹר עַצְמִי בְּרַחֲמֶיךָ, שֶׁלֹּא אֶכָּשֵׁל בְּשׁוּם דִּבּוּר שֶׁאֵינוֹ טוֹב, וְלֹא אוֹמַר דָּבָר שֶׁלֹּא כִּרְצוֹנֶךָ.

וּתְזַכֵּנִי לִהְיוֹת טוֹב לַכֹּל תָּמִיד, וְלֹא אֶחְקֹר לְעוֹלָם אַחַר חוֹבוֹת בְּנֵי אָדָם חַס וְשָׁלוֹם,

רַק אַדְרַבָּא אֶזְכֶּה לְהִשְׁתַּדֵּל תָּמִיד בְּכָל כֹּחַ וָעֹז וּגְבוּרָה לִמְצֹא תָמִיד זְכוּת וָטוֹב בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ הַקָּדוֹשׁ, אֲפִלּוּ בְּהַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים, וַאֲפִלּוּ בְּהַקַּל שֶׁבַּקַּלִּים, אֲפִלּוּ בְּהַחוֹלְקִים וְהָרוֹדְפִים אוֹתִי,

כֻּלָּם אֶזְכֶּה בְּרַחֲמֶיךָ לְדוּנָם לְכַף זְכוּת תָּמִיד, וְתִתֶּן לִי שֵׂכֶל וָדַעַת מֵאִתְּךָ אֵיךְ לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא בָּהֶם זְכוּת וּנְקֻדּוֹת טוֹבוֹת תָּמִיד: וְתַצִּילֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ מִסִּטְרָא דְּקֵץ כָּל בָּשָׂר, מִכָּל בְּנֵי אָדָם הָרָעִים שֶׁהֵם עַזֵּי פָּנִים שֶׁבַּדּוֹר, הַחוֹקְרִים וּמְחַפְּשִׂים תָּמִיד אַחַר חוֹבוֹת בְּנֵי אָדָם, וּמְבַקְּשִׁים תָּמִיד לִמְצֹא חוֹב וּפְגַם בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַצִּילֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ מֵהֶם וּמֵהֲמוֹנָם, וְאַל תִּשְׁמַע דִּבְרֵיהֶם וְאַל יַעֲלֶה קִטְרוּגָם לְפָנֶיךָ כְּלָל, וְתִסְתֹּם הַפַּרְגּוֹד בִּפְנֵי דִבְרֵיהֶם הָרָעִים, וְאַל יִכָּנְסוּ דִבְרֵיהֶם בְּאָזְנְךָ כְּלָל. כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת לְבָבָם הָרָע, וְהֵם עוֹמְדִים עָלֵינוּ בְּכָל עֵת וּמְקַטְרְגִים עָלֵינוּ וְרוֹצִים לְרַחֲקֵנוּ חַס וְשָׁלוֹם מֵעֲבוֹדָתְךָ בֶאֱמֶת, וּמֵהֶם נִמְשְׁכוּ וּבָאוּ עָלֵינוּ כָּל הַקִּטְרוּגִים וְהַנִּסְיוֹנוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים, אֲשֶׁר עַל־יָדָם נִתְרַחַקְנוּ מֵעֲבוֹדָתְךָ בֶאֱמֶת. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל מַה שֶּׁעָבַר עָלֵינוּ עַד הֵנָּה, וְכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֵינוּ בְכָל עֵת בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה, כִּי רַבִּים קָמוּ עָלֵינוּ מְאֹד. יְהֹוָה מָה רַבּוּ צָרָי רַבִּים קָמִים עָלָי. סַבּוּנִי כַמַּיִם כָּל הַיּוֹם הִקִּיפוּ עָלַי יָחַד.

וְהָאֱמֶת יָדַעְתִּי יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, כִּי בִי אֲנִי אֲדוֹנִי הֶעָוֹן וְאָנֹכִי סַבּוֹתִי בְּנַפְשִׁי כָּל אֵלֶּה, עַל־יְדֵי שֶׁלֹּא שָׁמַרְתִּי אֶת עַצְמִי וּפָגַמְתִּי בִּבְרִית הַלָּשׁוֹן וּבִבְרִית הַמָּעוֹר,

אֲשֶׁר עַל־יְדֵי הַפְּגָמִים הָאֵלֶּה נִמְשַׁךְ לָהֶם דִּבּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כֹּחַ לְדַבֵּר וּלְהַלְשִׁין וּלְקַטְרֵג עָלֵינוּ חַס וְשָׁלוֹם, אֲבָל כְּבַָר הִבְטַחְתָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, שֶׁאַתָּה חָפֵץ חֶסֶד וְאַתָּה מַרְבֶּה לְהֵטִיב, וְרוֹצֶה אַתָּה בִּתְשׁוּבָתָן שֶׁל רְשָׁעִים וְאֵין אַתָּה חָפֵץ בְּמִיתָתָם,

וְאַתָּה שׂוֹנֵא וּמְמָאֵס בְּתַכְלִית הַשִּׂנְאָה וְהַמִּאוּס אֶת כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְעוֹרֵר דִּין וּלְהַלְשִׁין וּלְקַטְרֵג חַס וְשָׁלוֹם עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ,

בִּפְרָט בְּשָׁעָה שֶׁהֵם נְזוּפִים מִלְּפָנֶיךָ עַל־יְדֵי חֲטָאֵיהֶם ופְשָׁעֵיהֶם וַעֲוֹנוֹתֵיהֶם, אַף־עַל־פִּי שֶׁחָטְאוּ לְפָנֶיךָ בֶאֱמֶת, אַף־עַל־פִּי־כֵן אֵין רְצוֹנְךָ שֶׁיְּקַטְרְגוּ עַל יִשְׂרָאֵל חַס וְשָׁלוֹם. וְאַתָּה בּוֹחֵר וּמְקָרֵב וּמְחַבֵּב אֶת מִי שֶׁמְּרַחֵם אָז עַל יִשְׂרָאֵל וְעוֹסֵק לְלַמֵּד זְכוּת עֲלֵיהֶם בָּעֵת הַהִיא, וּמוֹסֵר נַפְשׁוֹ לְהַעְתִּיר עֲבוּרָם וּלְהַפְצִיר אוֹתְךָ בִּשְׁבִילָם, כְּמוֹ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁמָּסַר נַפְשׁוֹ עַל יִשְׂרָאֵל וְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם תָּמִיד אֲפִלּוּ בְּעֵת שֶׁעָשׂוּ מַה שֶּׁעָשׂוּ, וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ שָׁמַעְתָּ תְּפִלָּתוֹ תָמִיד, וְחִבַּבְתָּ אוֹתוֹ בְּכָל מִינֵי חִבָּה בִּשְׁבִיל זֶה.

וְהִנֵּה עַתָּה בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ אָבַד חָסִיד מִן הָאָרֶץ וְיָשָׁר בָּאָדָם אָיִן, וְאֵין מִי שֶׁיַּעֲמֹד בַּעֲדֵנוּ. וְלֹא דַי לָנוּ בְּכָל זֶה, כִּי אִם עוֹד רַבִּים קָמִים עָלֵינוּ, רַבִּים מְאֹד, כַּאֲשֶׁר אַתָּה יָדַעְתָּ, עַל מִי לָנוּ לְהִשָּׁעֵן עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם,

הַחוֹמֵל עַל דַּל חֲמֹל עַל דַּלּוּתֵנוּ וּרְאֵה שִׁפְלוּתֵנוּ וּבִזְיוֹנֵנוּ, הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה כִּי הָיִינוּ לַעַג וָקֶלֶס, כָּל הַיּוֹם כְּלִמָּתִי נֶגְדִּי וּבֹשֶׁת פָּנַי כִּסָּתְנִי. מִקּוֹל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף מִפְּנֵי אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם.

הַבִּיטָה בְּעָנְיֵינוּ כִּי רַבּוּ מַכְאוֹבֵינוּ וְצָרוֹת לְבָבֵנוּ, חוּסָה עָלֵינוּ בְּאֶרֶץ שִׁבְיֵינוּ וְאַל תִּשְׁפֹּךְ חֲרוֹנְךָ עָלֵינוּ כִּי עַמְּךָ אֲנַחְנוּ בְּנֵי בְּרִיתֶךָ, עָזְרֵנוּ כִּי עָלֶיךָ נִשְׁעָנְנוּ. מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגּוֹזְלוֹ. הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אוֹיְבַי וּמֵרוֹדְפָי, הַצִּילֵנִי אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם,

הַצִּילֵנִי נָא גּוֹאֵל חָזָק פּוֹדֶה וּמַצִּיל, הַצִּילֵנוּ וּמַלְּטֵנוּ וּפְדֵנוּ מִכָּל מִינֵי שׂוֹנְאִים וּמַלְשִׁינִים וּמְקַטְרְגִים בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת,

חוּסָה עָלֵינוּ לְמַעַנְךָ וּלְמַעַן אֲבוֹתֵינוּ וּלְמַעַן כָּל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים אֲשֶׁר אָנוּ חוֹסִים בָּהֶם תָּמִיד. יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת,

רַחֵם רַחֵם הַצֵּל הַצֵּל, הוֹשִׁיעֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מֵחֶרֶב, מִפִּיהֶם, וּמִיַּד חָזָק אֶבְיוֹן.

וְתַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ כֹחַ וּגְבוּרָה מֵאִתְּךָ בִּזְכוּת הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת, וְתַעַזְרֵנוּ וְתוֹשִׁיעֵנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לְהַכְנִיעַ וּלְהַשְׁפִּיל עֲדֵי אָרֶץ כָּל הַמִּתְנַגְּדִים הַחוֹלְקִים עַל הָאֱמֶת, וְנִזְכֶּה לַעֲקֹר וּלְשַׁבֵּר וּלְבַטֵּל כָּל הַמְקַטְרְגִים וְהַמַּלְשִׁינִים עַל הָרְחוֹקִים הַבָּאִים לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת, הַחֲפֵצִים לְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ, אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵין אָנוּ כְּדָאִים לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ לְפִי מַעֲשֵׂינוּ,

אַף־עַל־פִּי־כֵן רַחֲמֶיךָ רַבִּים יְהֹוָה, רַחֲמֶיךָ רַבִּים מְאֹד, עֲשֵׂה אַתָּה עִמָּנוּ מַה שֶׁתִּרְצֶה וְכִרְצוֹנְךָ עֲשֵׂה עִמָּנוּ וּמִי יֹאמַר לְךָ מַה תַּעֲשֶׂה,

אֲבָל מִי שָׂם אוֹתָם לְדַיָּן וְשׁוֹפֵט, לָדוּן אוֹתָנוּ חַס וְשָׁלוֹם, וּלְקַטְרֵג עָלֵינוּ חָלִילָה,

מִי בִּקֵּשׁ זֹאת מִיָּדָם לִרְמֹס עַל הַנִּרְדָּפִים חָלִילָה, כִּי אַתָּה אֲשֶׁר הִכִּיתָ רָדָפוּ וְאֶל מַכְאוֹב חֲלָלֶיךָ יְסַפֵּרוּ. אֶפְּלָה נָא בְיַד יְהֹוָה כִּי רַבִּים רַחֲמָיו וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּלָה:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שׁוֹמֵעַ צְעָקָה מֵעִמְקֵי הַשְּׁאוֹל־תַּחְתִּיּוֹת וּמִתַּחְתָּיו, שְׁמַע צַעֲקָתִי וְנַאֲקָתִי וְאַנְחָתִי הַמָּרָה מְאֹד, הַכְּבֵדָה מְאֹד, הָעֲמוּקָה מְאֹד.

אִי שָׁמַיִם, הָקִיצוּ לְצַעֲרִי וּרְדִיפָתִי, מַה שֶּׁאֲנִי בְעַצְמִי רוֹדֵף אֶת עַצְמִי בְיוֹתֵר, וְגַם אֲחֵרִים רוֹדְפִים אוֹתִי מְאֹד מְאֹד, וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה עָלַי פָּנִים וְאָחוֹר, שׁוּבָה יְהֹוָה עַד מָתָי וְהִנָּחֵם עַל עֲבָדֶיךָ,

אֲהָהּ יְהֹוָה, אֲהָהּ יְהֹוָה, שִׁטַּחְתִּי אֵלֶיךָ כַפָּי מֵעִמְקֵי עִמְקֵי עֲמָקִים, מֵעִמְקֵי עִמְקֵי הַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַסְתָּרָה, מֵאֲלָפִים וּרְבָבוֹת הַסְתָּרוֹת,

צַר לִי מְאֹד אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צַר וּמַר לִי מְאֹד צַר וּמַר לִי מְאֹד, וְאֵין לִי שׁוּם לָשׁוֹן בָּעוֹלָם לְפָרֵשׁ בּוֹ שִׂיחָתִי וְצַעֲרִי, קוֹלִי שָׁמָעְתָּ אַל תַּעְלֵם אָזְנְךָ לְרַוְחָתִי לְשַׁוְעָתִי.

חָנֵּנִי וְעָזְרֵנִי שֶׁאֶזְכֶּה לְאַכְפַּיָא הַסִּטְרָא אַחֲרָא, סִטְרָא דְקֵץ כָּל בָּשָׂר, תַּחַת הַדִּבּוּר שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה. וְאֶזְכֶּה לְהוֹצִיא בִּלְעָם מִפִּיהֶם, לְהוֹצִיא מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא כָּל הַדִּבּוּרִים רָעִים וְכָל הַדִּבּוּרִים פְּגוּמִים שֶׁיָּנְקוּ מֵהֶם עַל־יְדֵי פְּגַם הַדִּבּוּר שֶׁפָּגַמְתִּי בּוֹ בְּשׁוֹגֵג וּבְמֵזִיד בְּאֹנֶס וּבְרָצוֹן,

וְכֻלָּם אֶזְכֶּה לְתַקֵּן בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לְהוֹצִיא כָּל הַדִּבּוּרִים מִן הַסִּטְרָא אַחֲרָא, וּלְהָשִׁיבָם כֻּלָּם לְשָׁרְשָׁם שֶׁבִּקְדֻשָּׁה,

עַד אֲשֶׁר הָרִשְׁעָה כֻּלָּהּ כֶּעָשָׁן תִּכְלֶה וְעוֹלָתָהּ תִּקְפָּץ פִּיהָ, כִּי יִסָּכֵר פִּי כָל דּוֹבְרֵי שָׁקֶר. וּתְמַלֵּא פִּיהֶם חָצָץ וּתְעַקֵּם וְתַעֲקֹר אֶת פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם שֶׁל כָּל הַמְקַטְרְגִים וּמַלְשִׁינִים וְדוֹבְרִים רָעוֹת עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים הַחֲפֵצִים לְיִרְאָה אֶת שִׁמְךָ בֶּאֱמֶת,

וְתִתֵּן בְּלִבָּם שֶׁיָּשׁוּבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה, וְיַטּוּ לִבָּם בֶּאֱמֶת אֶל הָאֱמֶת וְיִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת בָּעוֹלָם,

וִיקֻיַּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבוֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל יְהֹוָה וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלֹחַ:

וּבְכֵן תְּזַכֵּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן, וְתַעַזְרֵנוּ לַעֲסֹק בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה תָמִיד יוֹמָם וָלַיְלָה, וְלֹא אוֹבַד שׁוּם לַיְלָה מִלֵּילוֹתַי בְּלִי לִמּוּד וְעֵסֶק בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה כָּל יְמֵי חַיַּי. וְתַעַזְרֵנִי לְנַדֵּד שֵׁנָה מֵעֵינַי, לִלְמֹד הַרְבֵּה תוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וְלַעֲסֹק בִּתְפִלּוֹת וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת הַרְבֵּה בְּכָל לַיְלָה וְלַיְלָה וּבְכָל יוֹם וָיוֹם,

וְתִהְיֶה בְּעֶזְרִי תָמִיד, שֶׁלֹּא יִהְיֶה כֹחַ לְשׁוּם בִּטּוּל בָּעוֹלָם לְבַטְּלֵנוּ חַס וְשָׁלוֹם מִן הַתּוֹרָה וּמִן הָעֲבוֹדָה,

וַאֲפִלּוּ בָּעֵת כְּשֶׁצַּר לָאָדָם חַס וְשָׁלוֹם, אֲפִלּוּ כְּשֶׁיּוֹשְׁבִים בַּעֲנִיּוּת וּבְדַחֲקוּת חָלִילָה, נִזְכֶּה גַם־כֵּן בְּרַחֲמֶיךָ לַעֲסֹק בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה תָמִיד, וְלֹא נִהְיֶה בְּטֵלִים מִדִּבְרֵי תוֹרָה לְעוֹלָם.

וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ תְּרַחֵם עָלֵינוּ וְתִרְאֶה בְעָנְיֵנוּ וְדֹחֲקֵנוּ וַעֲמָלֵנוּ, וְתַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ חוּט שֶׁל חֶסֶד בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הַגְּדוֹלִים,

וְיֻמְשַׁךְ עָלֵינוּ אוֹר הַחֶסֶד מִבֹּקֶר דְּאַבְרָהָם, וּכְאוֹר בֹּקֶר יִזְרַח עָלֵינוּ אוֹר הַחֶסֶד וְהָרַחֲמִים וְהַחֶמְלָה וְהַחֲנִינָה. יוֹמָם יְצַוֶּה יְהֹוָה חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי,

וְעַל־יְדֵי אוֹר הַחֶסֶד בֹּקֶר דְּאַבְרָהָם שֶׁתַּמְשִׁיךְ עָלֵינוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, עַל־יְדֵי־זֶה תְזַכֵּנוּ לְהַכְנִיעַ וּלְאַכְפָּיָא סִטְרָא דְקֵץ כָּל בָּשָׂר שֶׁהוּא הָרוּחַ סְעָרָה, תַּחַת הַדִּבּוּר דִּקְדֻשָּׁה,

וִיקֻיַּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, רוּחַ סְעָרָה עוֹשָׂה דְבָרוֹ. וְיִתְבַּטְּלוּ מִן הָעוֹלָם מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל גְּבוּלֵנוּ כָּל הַדִּבּוּרִים רָעִים שֶׁבָּעוֹלָם, וְנִזְכֶּה לְדִבּוּר דִּקְדֻשָּׁה בִּשְׁלֵמוּת וּלְתַקֵּן פְּגָם־הַדִּבּוּר,

וְנִזְכֶּה שֶׁיֵּצֵא הַדִּבּוּר בִּקְדֻשָּׁה מִפִּינוּ בְּשִׁיר וָשֶׁבַח וְרַנֵּן וְהַלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּתְזַכֵּנוּ מֵעַתָּה שֶׁלֹּא יֵצֵא מִפִּינוּ שׁוּם דִּבּוּר פָּגוּם כְּלָל,

רַק כָּל דִּבּוּרֵנוּ יִהְיוּ רַק דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים, בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת וְשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, וּבְיִרְאַת שָׁמַיִם וַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה גְּדוֹלָה כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב, יִמָּלֵא פִי תְּהִלָּתֶךָ כָּל הַיּוֹם תִּפְאַרְתֶּךָ. תְּהִלַּת יְהֹוָה יְדַבֶּר פִּי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. אֲבָרְכָה אֶת יְהֹוָה בְּכָל עֵת תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי. פִּי יְסַפֵּר צִדְקָתֶךָ כָּל הַיּוֹם תְּשׁוּעָתֶךָ. אוֹדֶה יְהֹוָה מְאֹד בְּפִי וּבְתוֹךְ רַבִּים אַהַלְלֶּנּוּ. כִּי יַעֲמֹד לִימִין אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיעַ מִשּׁוֹפְטֵי נַפְשׁוֹ:

וּבְכֵן תַּעַזְרֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וַחֲסָדֶיךָ הַגְּדוֹלִים, וְטוֹבוֹתֶיךָ הָעֲצוּמוֹת וַחֲנִינוֹתֶיךָ הָאֲמִתִּיּוֹת, וְחֶמְלָתְךָ הַחֲזָקָה וְאַהֲבָתְךָ הַגְּדוֹלָה עָלֵינוּ תָמִיד, וּתְזַכֵּנִי וְתוֹשִׁיעֵנִי שֶׁאֶזְכֶּה לְהַעֲלוֹת אֶת הַדִּבּוּר לְשָׁרְשׁוֹ שֶׁהוּא חֲמִשָּׁה אֶצְבָּעוֹת שֶׁבִּזְרוֹעַ שְׂמֹאל, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה מוֹצָאוֹת הַפֶּה. וּתְזַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ לְפָרֵשׁ שִׂיחָתִי לְפָנֶיךָ תָמִיד בְּכָל יוֹם בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם, וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבִתְמִימוּת וּבְהִתְעוֹרְרוּת הַלֵּב מְאֹד מְאֹד. וְאֶזְכֶּה לְדַבֵּר בַּחֲמִימוּת גָּדוֹל דִּקְדֻשָּׁה לְעוֹרֵר לִבִּי אֵלֶיךָ, וּלְדַבֵּר בֵּינִי לְבֵין קוֹנִי בְּשַׁלְהֶבֶת הַגְּבוּרוֹת, וּלְהִתְעוֹרֵר לַעֲבוֹדָתְךָ בֶּאֱמֶת.

וְאֶזְכֶּה לְדַבֵּר בַּחֲמִימוּת שֶׁבַּלֵּב דִּבְרֵי אֱמֶת שֶׁבַּלֵּב, וְלִרְאוֹת פְּחִיתוּתִי וְשִׁפְלוּתִי וּכְאֵבִי הֶעָצוּם וְהַמַּר, כְּאֵב עֲוֹנוֹתַי וַחֲטָאַי וּפְשָׁעַי שֶׁחָטָאתִי וְשֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ מִנְּעוּרַי עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וְתַעַזְרֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים שֶׁיִּהְיֶה נִמְשַׁךְ עָלַי בּוּשָׁה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה מֵאִתְּךָ, וְאֶזְכֶּה לְהִתְבַּיֵשׁ מִפָּנֶיךָ מְאֹד מְאֹד עַל רִבּוּי וְעֹצֶם פְּשָׁעַי וַעֲוֹנוֹתַי, כְּנֶגֶד רַב וְשַׁלִּיט עִקָּרָא וְשָׁרְשָׁא דְכָל עָלְמִין,

רַב וְשַׁלִּיט עַל כֹּלָּא וּלְעֵלָּא מִן כֹּלָּא וְלֵית לְעֵלָּא מִנֵּיהּ. מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין וְסוֹבֵב כָּל עָלְמִין וּבְתוֹךְ כָּל עָלְמִין וְלֵית אֲתַר פָּנוּי מִנֵּיהּ, אֲשֶׁר כָּל בְּרוּאֵי מַעְלָה וְכָל בְּרוּאֵי מַטָּה כֻּלָּם יִרְעֲדוּן וְיִפְחֲדוּן מֵאֵימַת שְׁמוֹ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ יִתְבָּרַךְ, וְכֻלָּם עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ בְּאַהֲבָה בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה וּבְפַחַד גָדוֹל מִי לֹא יִירָא מִפָּנֶיךָ מִי לֹא יִרְעַד מִשְּׁמֶךָ,

וּבַעֲוֹנוֹתַי הָרַבִּים הִרְבֵּיתִי לִפְשֹׁעַ נֶגְדְּךָ תִּתְבָּרַךְ, עַד אֲשֶׁר נִטַּמְטֵם לִבִּי כָּל כַָּךְ, עַד שֶׁאֵינִי יָכוֹל אֲפִלּוּ לְהִתְבַּיֵּשׁ מִמְּךָ כָּרָאוּי, גַּם בּוֹשׁ לֹא אֵבוֹשׁ גַּם הַכְלִים לֹא אֵדָע, וְעַתָּה בַּמֶּה יְכֻפְּרוּ עֲוֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וּבַמֶּה אֲרַצֶּה וַאֲפַיֵּס אוֹתְךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי:

חוּס וַחֲמֹל עָלַי, וְחָנֵּנִי מֵאִתְּךָ דֵּעָה בִּינָה וְהַשְׂכֵּל, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לְהִתְבַּיֵּשׁ מִפָּנֶיךָ מְאֹד עַל גֹּדֶל פְּשָׁעַי נֶגְדֶּךָ,

וְאֶזְכֶּה לְדַבֵּר וּלְפָרֵשׁ כָּל שִׂיחָתִי לְפָנֶיךָ בְּהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל בְּרִשְׁפֵּי שַׁלְהֶבֶת אֵשׁ לוֹהֵט, מֵעֹמֶק הָאֱמֶת שֶׁבַּלֵּב, וְכָל דְּבָרַי יִהְיוּ כְּגַחֲלֵי אֵשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, חַם לִבִּי בְּקִרְבִּי בַּהֲגִיגִי תִבְעַר אֵשׁ דִּבַּרְתִּי בִּלְשׁוֹנִי.

וְאֶזְכֶּה לְעוֹרֵר לִבִּי בֶּאֱמֶת לַעֲבוֹדָתְךָ וּלְיִרְאָתְךָ וּלְתוֹרָתֶךָ, וּלְדַבֵּר תָּמִיד בַּחֲמִימוּת שֶׁבַּלֵּב דִּבְרֵי אֱמֶת שֶׁבַּלֵּב.

וּתְזַכֵּנִי לִנְקֻדַּת מִבְחַר רֹאשׁ הָאֱמֶת, שֶׁיִּהְיוּ כָל דְּבָרַי בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, בְּתַכְלִית נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁאַתָּה חָפֵץ בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת וּלְעוֹלָם כָּל מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ.

וְאֶזְכֶּה לְהַרְבּוֹת בְּדִבּוּרֵי אֱמֶת בְּכָל יוֹם בְּשַׁלְהֶבֶת הַגְּבוּרוֹת דִּקְדֻשָּׁה בַּחֲמִימוּת הַלֵּב, עַד שֶׁאֶתְעוֹרֵר בֶּאֱמֶת לַעֲבוֹדָתֶךָ, וְיֻמְשַׁךְ עָלַי בּוּשָׁה וְיִרְאָה גְּדוֹלָה בְּכָל עֵת מִפָּנֶיךָ.

וְאֶזְכֶּה מְהֵרָה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה עַל כָּל חֲטָאַי וַעֲוֹנוֹתַי וּפְשָׁעַי הַמְּרֻבִּים, וּבְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תִּמְחֹל וְתִסְלַח וּתְכַפֵּר לִי עַל כֻּלָּם,

אַף־עַל־פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִי בְּשׁוּם אֹפֶן לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה כָּרָאוּי עַל כָּל עֲוֹנוֹתַי הָעֲצוּמִים, כִּי כָל יָמַי לֹא יַסְפִּיקוּ לִי לְתַקֵּן חֵטְא אֶחָד וּפְגַם אֶחָד מֵעֲוֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, אַף־עַל־פִּי־כֵן תְּרַחֵם עָלַי בְּרַחֲמֶיךָ, וּתְזַכֵּנִי שֶׁאֶזְכֶּה עַל כָּל פָּנִים לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה כְּפִי כֹּחִי. וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תְּקַבֵּל תְּשׁוּבָתִי לְפָנֶיךָ בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן, עַד שֶׁאֶזְכֶּה שֶׁתַּעֲבִיר וְתָסִיר וּתְגָרֵשׁ וּתְבַטֵּל מִמֶּנִּי כָּל הָרוּחַ שְׁטוּת שֶׁנִדְבַּק בִּי עַל־יְדֵי מַעֲשַׂי הָרָעִים, וּתְעוֹרֵר רַחֲמֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים עָלַי, וְתִגְעוֹר בְּהָרוּחַ שְׁטוּת שֶׁבְּקִרְבִּי וּתְגָרְשׁוֹ וּתְרַחֲקוֹ וּתְבַטְּלוֹ מִמֶּנִּי בְּבִטּוּל גָּמוּר.

וּתְזַכֵּנִי לְרוּחַ חָכְמָה וּבִינָה וָדַעַת דִּקְדֻשָּׁה, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לְהַכִּיר וְלָדַעַת אוֹתְךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם, וְעַל־יְדֵי־זֶה אֶזְכֶּה שֶׁתִּתְגַּלֶּה הַבּוּשָׁה בְּפֹעַל עַל פָּנַי, כִּי עַכְשָׁיו נִטַּמְטֵם לִבִּי וְשִׂכְלִי כָּל כַָּךְ עַל־יְדֵי עֲוֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, עַד שֶׁאֵין לִי שׁוּם דַּעַת וְשֵׂכֶל אֲפִלּוּ לְהִתְבַּיֵּשׁ מִפָּנֶיךָ בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי לִי לְהִתְבַּיֵּשׁ, כַּאֲשֶׁר אַתָּה יָדַעְתָּ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי. אָנָּא יְהֹוָה, אַל תַּעֲשֶׂה עִמִּי כְּרֹעַ מַעֲלָלַי. חוּס וְרַחֵם וַחֲמֹל עָלַי. וְזַכֵּנִי מְהֵרָה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁאֶזְכֶּה שֶׁתִּתְגַּלֶּה הַבּוּשָׁה דִקְדֻשָּׁה בְּפֹעַל עַל פָּנַי, וְאֶזְכֶּה לְהִתְבַּיֵּשׁ מִפָּנֶיךָ בֶּאֱמֶת בְּבוּשָׁה גְּדוֹלָה בְּתַכְלִית הַבּוּשָׁה, כַּאֲשֶׁר רָאוּי לִי לְהִתְבַּיֵּשׁ מִפָּנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים אֲדוֹן כָּל הַנְּשָׁמוֹת,

אֲשֶׁר גְּמַלְתַּנִי טוֹבוֹת כָּאֵלֶּה בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה וְחָשַׁבְתָּ מֵרָחוֹק לְהֵטִיב אַחֲרִיתִי, וַאֲנִי גְּמַלְתִּיךָ הָרָעָה רָעוֹת רַבּוֹת וַחֲטָאִים וַעֲוֹנוֹת וּפְשָׁעִים וּפְגָמִים רַבִּים עֲצוּמִים וְנוֹרָאִים בְּכָל עֵת וּבְכָל יוֹם מַמָּשׁ. מָה אוֹמַר לְפָנֶיךָ יוֹשֵׁב מָרוֹם,

וּמָה אֲסַפֵּר לְפָנֶיךָ שׁוֹכֵן שְׁחָקִים,

הֲלֹא כָל הַנִּסְתָּרוֹת וְהַנִּגְלוֹת אַתָּה יוֹדֵעַ,

צוּר עוֹלָמִים עָזְרֵנִי פְּדֵנִי וְחָנֵּנִי, הַצִּילֵנִי וְהוֹשִׁיעֵנִי, בְּאוֹר פָּנֶיךָ הַחֲיֵינִי וְקַיְּמֵנִי, זַכֵּנִי שֶׁיִּהְיֶה נִמְשַׁךְ עָלַי קְדֻשַּׁת הַתְּפִלִּין הַקְּדוֹשִׁים מִשָׁרְשָׁם הָעֶלְיוֹן, וְאֶזְכֶּה לְחַדֵּד שִׂכְלִי בְּהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה תָּמִיד,

וְאֶזְכֶּה תָמִיד בְּכָל יוֹם וָיוֹם עַל־יְדֵי הֲנָחַת תְּפִלִּין לְמֹחִין חֲדָשִׁים וּלְהַכָּרָה חֲדָשָׁה בְּהַשָּׂגַת אֱלָהוּתְךָ וִידִיעַת רוֹמְמוּתְךָ יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה שִׁמְךָ לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים, וְתַמְשִׁיךְ עָלַי בּוּשָׁה גְּדוֹלָה מִפָּנֶיךָ תָמִיד, וְתִהְיֶה יִרְאָתְךָ עַל פָּנַי זוּ הַבּוּשָׁה לְבִלְתִּי אֶחֱטָא מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.

וְתָאִיר עָלַי בְּאוֹר פָּנֶיךָ, וְיִהְיוּ פָנַי מְאִירוֹת בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה עַל־יְדֵי אוֹר הַבּוּשָׁה דִּקְדֻשָּׁה שֶׁתַּמְשִׁיךְ עָלַי בְּרַחֲמֶיךָ וּבַחֲסָדֶיךָ הַגְּדוֹלִים, עַד שֶׁיֵּבוֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מִפָּנַי כָּל רוֹאַי שֶׁיִּפֹּל עֲלֵיהֶם בּוּשָׁה וְיִרְאָה גְּדוֹלָה מִפָּנַי, עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת אוֹר הַתְּפִלִּין שֶׁתַּמְשִׁיךְ עָלַי בְּרַחֲמֶיךָ,

וְיִתּוֹסֵף לָהֶם יְדִיעָה גְּדוֹלָה וְהַכָּרָה חֲדָשָׁה דִקְדֻשָּׁה וְיִרְאָה וּבוּשָׁה גְּדוֹלָה, עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת אוֹר הַפָּנִים שֶׁתַּמְשִׁיךְ עָלַי בְּחֶמְלָתְךָ הַגְּדוֹלָה. וִיקֻיַּם בִּי מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יְהֹוָה נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ:

וְתַצִּילֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים מֵעַזֵּי פָּנִים, וְתַעַזְרֵנִי וְתוֹשִׁיעֵנִי וּתְמַלְטֵנִי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לִי שׁוּם עַזּוּת דְּסִטְרָא אַחֲרָא כְּלָל, וּתְזַכֵּנִי מְהֵרָה לְהַכְנִיעַ וּלְשַׁבֵּר וּלְבַטֵּל עַזּוּת הַגּוּף וְתַאֲווֹתָיו וּמִדּוֹתָיו הָרָעִים. וּתְרַחֵם עָלַי וְתוֹשִׁיעֵנִי וְתַצִּילֵנִי מִכָּל מִינֵי פְּגַם הַבְּרִית שֶׁבָּעוֹלָם, בְּמַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה, בִּרְאִיַּת הָעַיִן וּבִשְׁמִיעַת הָאֹזֶן וּבִשְׁאָר חוּשִׁים,

בְּכֻלָּם אֶזְכֶּה לִהְיוֹת קָדוֹשׁ וְטָהוֹר בִּקְדֻשַּׁת הַבְּרִית בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב בֶּאֱמֶת, כָּרָאוּי לְאִישׁ יִשְׂרְאֵלִי, אֲשֶׁר בָּהֶם בָּחָרְתָּ:

לְשַׁבַּת־קוֹדֶשׁ וּתְזַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ לְקַבֵּל שַׁבָּתוֹת בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה וּבְשִׂמְחָה וְחֶדְוָה רַבָּה, בְּגִילָה רִנָּה דִּיצָה וְחֶדְוָה אַהֲבָה וְאַחְוָה וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת וְשָׁלוֹם גָּדוֹל. וְתַעַזְרֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לִשְׁמֹר אֶת הַשַּׁבָּת כְּהִלְכָתוֹ, וְתַצִּילֵנִי בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ מִכָּל מִכְשׁוֹל הַל"ט (הַשְּׁלוֹשִׁים וָתֵשַׁע) אָבוֹת מְלָאכוֹת וּמִתּוֹלְדוֹתֵיהֶם וּמִכָּל הַשְּׁבוּתִים דְּרַבָּנָן, וְיִהְיֶה אָז בְּעֵינַי כְּאִלּוּ כָּל מְלַאכְתִּי עֲשׂוּיָה, וְלֹא אַהַרְהֵר אָז אַחַר שׁוּם מְלָאכָה וְעֵסֶק וּמַשָּׂא וּמַתָּן, וְלֹא בְּשׁוּם חֶפְצֵי חֹל כְּלָל. וְאֶזְכֶּה לְקַדֵּשׁ אֶת דִּבּוּרַי בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ בִּקְדֻשָּׁה יְתֵרָה וַעֲצוּמָה, וְלֹא יִהְיֶה דִבּוּרִי שֶׁל שַׁבָּת כְּדִבּוּרִי שֶׁל חֹל, וְלֹא יֵצֵא מִפִּי שׁוּם דִּבּוּר בָּטֵל בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ. וְתַעַזְרֵנִי וּתְזַכֵּנִי לְקַדֵּשׁ אֶת הַשַּׁבָּת בְּכָל מִינֵי קְדֻשּׁוֹת, וּלְכַבְּדוֹ בְּכָל מִינֵי כָבוֹד וָעֹז וּפְאֵר, בְּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וּכְסוּת נָקִי, וּבְדִירָה נָאָה וְכֵלִים נָאִים בְּגַשְׁמִיּוּת,

וּבְדִירָה נָאָה וְכֵלִים נָאִים בְּלִבִּי וְאֵבָרַי, וּבְשִׁיר וָשֶׁבַח וְרַנֵּן וְזִמְרָה בְּשִׂמְחָה וְחֶדְוָה גְּדוֹלָה, בְּיִרְאָה וְאַהֲבָה רַבָּה וַעֲצוּמָה וּבִדְבֵקוּת נִפְלָא וְעָצוּם לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ. עַד שֶׁאֶזְכֶּה לְהַמְשִׁיךְ הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל שַׁבַּת קֹדֶשׁ עַל כָּל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל, עַד שֶׁכָּל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה יִהְיוּ טְהוֹרִים וּקְדוֹשִׁים בִּקְדֻשַּׁת שַׁבַּת קֹדֶשׁ.

וְאֶזְכֶּה לְהַכְנִיעַ וּלְבַטֵּל זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ מִכָּל הַל"ט (הַשְּׁלוֹשִׁים וָתֵשַׁע) מְלָאכוֹת שֶׁל יְמֵי הַחֹל, עַד שֶׁכָּל הַל"ט (הַשְּׁלוֹשִׁים וָתֵשַׁע) מְלָאכוֹת וְכָל הָעֲסָקִים וְהַמַּשָּׂא וּמַתָּן שֶׁלִּי, יִהְיוּ מִזְדַּכְּכִים בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה גְּדוֹלָה בִּקְדֻשַּׁת שַׁבַּת קֹדֶשׁ.

וּתְזַכֵּנִי שֶׁאֶזְכֹּר אֶת הַשַּׁבָּת תָּמִיד וּלְהָכִין מָנָה יָפָה לְשַׁבָּת מֵאֶחָד בְּשַׁבַּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, זָכְרֵהוּ מֵאֶחָד בְּשַׁבָּת.

וְאֶזְכֶּה לְקַיֵּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ יְהֹוָה מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר, אָז תִּתְעַנַּג עַל יְהֹוָה וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי יְהֹוָה דִבֵּר.

מָלֵא רַחֲמִים חוֹמֵל דַּלִּים, צוּר יִשְׂרָאֵל וּקְדוֹשׁוֹ. קוּמָה בְּעֶזְרָתֵנוּ וּמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵינוּ בְּרַחֲמִים, וְזַכֵּנוּ לִהְיוֹת דְּבוּקִים בְּךְ תָמִיד בְּכָל עֵת בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה גְּדוֹלָה כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב בֶּאֱמֶת, וִיקֻיַּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם. אָמֵן נֶצַח סֶלָה וָעֶד:

פרפראות לחכמה

אות א

מאמר זה נאמר בשבת שירה שנת תקס"ב:

שם במאמר אות ד' בסופו בשעריך ירושלים על ידי התורה רוצה לומר כי הלא עיקר התיקון הוא על ידי לימוד התורה, ומה שמבואר לעיל שדייקא על ידי התורה שלומדין בעניות ובקות שהוא בחינת לילה וכו', הוא מחמת שאז שלטנותא דקץ כל בשר, וכשלומדין אז תורה מכניעין אותה ונתתקן הדיבור נמצא שעיקר התיקון בכלל הוא על ידי לימוד התורה:

אות ב

שם אות ה', הגה שלישית וזה בחינת שזעיר אנפין מתקנא וכו' הגה זו צריך להיות לעיל אחר תיבות עקרא ושרשא דכל עלמין כך מצאתי בנוסחאות כתב יד והכי מסתברא למבין קצת, כי הבושה והידיעה הזאת נמשכת בשרשה מבחינת מה שהזעיר אנפין מתקנא במלכות ולוקח לעצמו בחזרה הרשימו של המוחין:

אות ג

שם אות ו', ועל ידי הבושה מחזיר המוחין כמו שכתוב (משלי ב) אז תבין יראת ה' וכו' רוצה לומר כי בכאן חידש פירוש שלישי בפסוק זה כי לעיל פירש אז תבין כו' כי על ידי הבינה יתרה זוכין לבושה על פניו שהוא בחינת תפילין וכן אז תבין יראת ה', פירש בזה תבין שיש לו יראת ה' ודעת אלקים תמצא וכו' וכאן פירש אז תבין יראת ה' שעל ידי הבושה שהיא בחינת יראת ה' מחזיר המוחין כנ"ל באות ה':

אות ד

שם, כידוע שלא עמדו רגלי אבותיו רגלי דייקא כי אין להם רגלים כמו שכתוב (בראשית ג) על גחונך תלך וכו' אפשר דרוצה לומר על דרך שפירש לעיל סוף אות ד' עומדות היו רגלינו כי הדיבור נקרא רגל וכו' בשעריך ירושלים על ידי התורה וכו' ושם מבואר שעל ידי לימוד התורה מכניעין סטרא דקץ כל בשר וכו' שנמשכת מזוהמת הנחש שיונק מפגם הדיבור שהוא בחינת רגל ויש לומר שעל כן נקצצו רגלי הנחש, רק ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, כי על ידי התורה שקבלו על הר סיני נכנע ונה זוהמת הנחש ונתתקן הדיבור שהוא בחינת רגל ועל כן מי שיש בו עזות שהוא מבחינת זוהמת הנחש, בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני, רגלי דייקא כי לא פסקה זוהמתן ולא נתתקן עדיין בחינת רגלין שלהם שהוא בחינת הדיבור, שעל ידי זה זוכין ליראה ובושה בחינת תפילין היפוך העזות כנ"ל:

אות ה

שם אות ז', ועיקר הארת התפילין באים על ידי הלוחות וכו' רוצה לומר כמו שנתבאר לעיל שעיקר התחלת התיקון הוא על ידי התורה שעל ידי זה נתתקן הדיבור וכו', ונכנס בו בושה גדולה, ושב בתשובה ונכנסין בו מוחין חדשים ובינה יתרה ביותר, עד שנתגלה הבושה על פניו, שזה בחינת תפילין בחינת קירון עור הפנים, כמו כן מבאר כאן כפשוטו גם כן כי על ידי חידוד המוחין בתורה שהיא בעצמה עיקר המוחין, על ידי זה ניתוסף בו גם כן הכרה חדשה ומתבייש ביותר שזה בחינת אור התפילין, רק שזה מובן ממילא כי קודם התשובה עדיין ידיעתו בקטנות ואינו יכול לחדד המוחין בתורה גם כן, כי הרוח שטות מטמטם מוחו ולבו וכנ"ל אות ה' ובכאן מבאר שהצדיק הגדול על ידי שנפל קצת ממדריגתו, היינו שנפל קצת ממדריגת המוחין שלו והשגתו הגדולה, היה מתבייש מאד ועשה תשובה על זה, עד שעל ידי זה זכה להתגבר ולחדד המוחין שלו ביותר ממה שהיה במדריגה הראשונה, ואז זכה לבושה יתרה ביותר שזה בחינת אור התפלין בחינת קירון עור הפנים ואולי מרמז בכאן למה שזכה משה רבינו ע"ה לקירון עור הפנים וכן ויראו מגשת אליו, דייקא אחר הנפילה שהיה לישראל אחר קבלת לוחות הראשונות ונאמר בו (שמות ל"ב) לך רד וכו' ואז השתדל משה רבינו ע"ה לקבל לוחות שניות, ואז דייקא זכה לכל הנ"ל:

אות ו

שם באות ז' הנ"ל, עשות חפציך ביום קדשי וכו' (ישעיה נ"ח) לכאורה אין לו שייכות כל כך למה שמבואר למעלה, שתיקון הדיבור הוא על ידי לימוד התורה בעניות ובקות, וכאן מבאר דבר חדש שהתיקון הוא על ידי שממשיכין מקדושת שבת על ימי החול אך באמת שנייהם עולים בקנה אחד, כי כמו שעל ידי שלומדין תורה (שהיא בחינת שלימות כל התיקונים הנ"ל) בעניות וקות שהוא בחינת לילה שאז שלטנותא דקץ כל בשר וכו', על ידי זה דייקא מכניעין סטרא דקץ כל בשר תחת הדיבור של הקדושה, ואז נתתקן הדיבור בשלימות וזוכה לכל הנ"ל כמו כן בימי החול שאז שולט זוהמת הנחש קץ כל בשר, ואז דייקא כשזוכה להמשיך קדושת שבת, על ידי זה דייקא נה זוהמת הנחש וכו', ונתתקן הדיבור וזוכה לתשובה ולבושה שהיא בחינת תפלין בחינת קדושת שבת ומחמת זה בעצמו שבת לאו זמן תפלין הוא, כי הוא בעצמו אות כמו שאמרו רבותינו ז"ל (עירובין צ"ו), כי תפלין הם סימן על דביקות כנ"ל באות א', היינו אם הוא דבוק בהשם יתברך כל כך עד שהבושה והיראה נתגלתה על פניו, ובשבת אין צריכין לזה כי קדושת שבת בעצמו גורם לזה, כי שבת הוא בחינת תיקון הדיבור וביטול זוהמת הנחש קץ כל בשר, והוא בחינת מוחין בחינת תשובה בחינת יראה בחינת בושה בחינת תפלין כנ"ל:

אות ז

שם בינה ארץ החיים שממנה תוצאות התפלין כנ"ל רוצה לומר והתפלין נקראים חיים כמו שכתוב (ישעיה ל"ח) ה' עליהם יחיה כנ"ל, והם יוצאין מבחינת בינה בחינת אז תבין יראת ה' כנ"ל באות ה':

אות ח

שם, כמו שכתוב שפכי כמים לבך וכו' עיין איכה ב' קומי רוני בלילה וכו' שפכי כמים לבך וכו' ותרגומו קומי וכו' עסוקי במשנה בליליא וכו' ובפתגמי אורייתא וכו' שדיאו היך מיא עקמימיות לבך והדרי בתיובתא וצלאי וכו' מכוון לענינינו:

אות ט

שם, ירה הם הגבורות כי ירה עם הכולל גימטריא גבורה, וגם לשון ירה מורה על יריה בכח, וגבורה בים הוא בחינת דיבור, כי הוא בחינת ים שכל הנחלים הולכים לתוכו כנ"ל באות ב':

ביאורים נוספים על תורה זו

זמרת הארץ · סימן ל"ח-מרכבות

עיקר הדביקות בהשי"ת הוא בא"י כמובא בזוהר הק' אברהם לא עאל בקיומא דקושא ב"ה עד דעאל לארעא וכו'. וכן עיקר ירושת א"י הוא ע"י מצות האהבה ודביקות להשי"ת כמ"ש בפרשת עקב כי אם שמור תשמרון וכו' לאהבה את ד' אלקיך ולדבקה בו והוריש ד' את כל הגוים האלה מלפניכם וירשתם וכו' וכן בסוף פרשת נצבים לאהבה את ד' אלקיכם וכו' ולדבקה בו כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה וכו'. וכן (יהושע כ"ג) כי אם בד' אלקיכם תדבקון כאשר עשיתם עד היום הזה ויורש ד' מפניכם גוים גדולים וכו'. והסימן של דביקות הוא תפילין. ועל כן בפרשיות של תפילין מוזכר כמה פעמים מענין ירושת א"י וכן תיקון הדיבור שהוא בחינת מלכות פה הוא בחינת קדושת א"י כי הוא בחי' מלכות ושם אין שליטה להרוח סערה. וכמובא בזוה"ק (ח"ב דף ר"ג) כמה סטרין אחרנין אתאחדן בהאי רוח סערה וכו' ובגין דידע למפתי שליט בגו נקודה דישובא וכו' בר ארעא דישראל כד שראן ישראל בגוה איהו לא שלטא עלייהו וכו'. ועל כן כשגלו ישראל מא"י נקראו עניה סוערה וכו' היינו שהתגבר הרוח סערה ח"ו. ובעת הישועה והגאולה אזי נמשך בחינת הכנעת הרוח סערה ונעשה בחי' תיקוני הדיבור בבחי' רוח סערה עושה דברו. אזי הרוח סערה בעצמו נוקם בהסט"א הנ"ל. כמ"ש וסערה כקש תשאם וכתיב וסערה תפיץ אותם. וע"כ היתה ארץ ישראל תחלה ביד כנען שהוא כנגד בחי' המלכות דקדושה שהוא בחינת קץ הימין. וכנען גימטריא קץ בחינת קץ דשמאלא (כמובא בלקוטי תורה להאריז"ל פ' לך) שזה בחי' הרוח סערה הנ"ל שהוא בחינת קץ כל בשר. ומחמת שגם סערה בזרועו של הקב"ה כמבואר בפנים. על כן עיקר הכנעתו וכן תיקון עלית הדיבור שהוא בחינת ירושת ארץ ישראל כנ"ל הוא על ידי שמעלין אותו לשרשו שהוא הזרוע. וזה שאמר אליפז (איוב כ"ב) ואיש זרוע לו הארץ. ופירש רש"יח בתמיה וכו' כי זרוע אדם הוא זרוע בשר. וכן נאמר לענין ירושת ארץ ישראל כי אל בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו כי ימינך וזרועך וכו'. כי עיקר הישועה וקיבוץ ישראל לארץ ישראל הוא על ידי זרוע של הקב"ה. וזה בחינת חשף ד' את זרוע קדשו וכו' וכתיב היה זרועם לבקרים כי עיקר עלית הדיבור הוא בבוקר כמבואר בפנים. וכן ותושע לו זרועו (וכמוהם רבים). כי ע"י הזרוע הקדושה מכניעין הרוח סערה וזרוע דסט"א בבחינת ומתחת זרועות עולם (עי' רש"י) ויגרש מפניך אויב וכו' וישכון ישראל בטח וכו'. בחינת ירושת א"י כנ"ל. והתחלת עלית הדיבור הוא מראשו היניו ממובחר האמת שיש בהדיבור וזה ג"כ בחי' קדושת ארץ ישראל שהוא בחינת אמת בחינת אמת מארץ תצמח. וכתיב עיני ד' אלקיך בה תמיד בחינת עיני בנאמני ארץ כי שם מקור האמת. וכמו שכתוב ונקראה ירושלים עיר האמת כנ"ל. ותיקון הדיבור הוא ע"י לימוד התורה וכו' ועיקר שלימות לימוד התורה הוא בא"י כי אין תורה כתורת א"י כנ"ל. וזה בחינת עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים המבואר בפנים ירושלים דייקא. ומחמת שעיקר התיקון הוא ע"י התורה שלומדין בלילה דייקא בעניות ובדחקות שנמשך מהרוח סערה רח"ל. ועי"ז דייקא מכניעין אותו. ועל כן ע"י שישראל לומדין תורה עכשיו בזמן הגלות עי"ז דייקא יתגלה קדושת א"י לעתיד בתכלית השלימות ביותר. וכן הדיבור יושלם אז בתכלית השלימות בבחינת ונגלה כבוד ד' וכו' כי פי ד' דיבר. וכן פסוקים רבים המורים על שלימות הדיבור שיהי' אז. וזה קויתי ד' קותה נפשי ולדברי הוחלתי (לדברו דייקא) נפשי לד' משומרים לבוקר. כי עיקר עלית הדיבור הוא בבוקר שמרמז על זמן הגאולה בבחינת היה זרועם לבקרים כנ"ל. ומחמת שהתחלת עלית הדיבור הוא מראשו שהוא בחינת מובחר האמת ושורש האמת הוא בלב. וכן הדיבור עולה אל הזרוע שהיא בחינת הגבורות ששרשם ג"כ בלב ועי"ז זוכה לדבר בינו לבין קונו בחמימות שבלב דברי אמת שבלב בהתעוררות לתשובה כמבואר בפנים. וא"י בפרט ירושלים הם בחי' לבא דעלמא כנ"ל. על כן שם מסוגל ביותר לזכות לזה וע"י זה נכנס בו בושה גדולה ושם בתשובה וניתוסף בו ידיעה ושכל שכל זה היא בחינת קדושת א"י שאוירה מחכים והוא בחינת רבתי בדיעות כמאמרם ז". ועי"ז נתגלה הבושה על פניו. שהיא בחי' למען תהי' יראתו על פניכם. וזה בחינת א"י ששם מקור היראה כמו שכתוב וזאת המצוה וכו' בארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה למען תירא את ד' אלקיך וכו' וכתיב ושמרת את מצות ד' אלקיך ללכת בדרכיו ליראה אותו כי ד' אלקיך מביאך אל ארץ טובה וכו'. וכתיב בפ' וילך הקהל וכו' ובניהם וכו' ולמדו ליראה את ד' אלקיך כל הימים אשר אתם חיים על האדמה אשר אתם עוברים את הירדן שמה לרשתה. וכתיב וממקדשי תיראו וכן נורא אלקים ממקדשיך וכו' והיראה והבושה הזאת היא בחינת תפילין שנקראים פאר. וזה בחי' בית קדשינו ותפארתנו וכתיב לעולם ירשו ארץ וכו' מעשי ידי להתפאר. והתפילין הנ"ל הם בחינת עץ החיים וע"כ נקראת ארץ ישראל ארץ החיים. גם בא"י נמשך שם אור הבינה שנקרא ארץ החיים כמבואר בפנים. ושם עיקר תיקון התפלה שהיא בחי' עמודים והיא בחינת לב העולם כנ"ל. ושם עיקר מקום התורה שעי"ז נתעורר חסד לאברהם בחינת חסד ד' מלאה הארץ. ועי"ז נכנע הרוח סערה ונתתקן הדיבור ועולה לשרשו שכ"ז כלול בקדושת א"י כנ"ל:

יקרא דשבתא · סימן לח-מרכבות פרעה

שבת הוא בחינת תפילין כמו שאמרו רז"ל שעל כן בשבת פטורין מתפילין, וכמבואר בזוהר הקדוש ובתיקונים, שזכור ושמור של שבת הם כנגד מוח ולב וכנגד תפילין של יד ושל ראש. גם אז עיקר עליית הדיבור ותיקונו. כי שבת הוא בחינת הדיבור דקדושה בחינת "ודבר דבר" וכנ"ל כמה פעמים בשם הזוהר הקדוש. ואז נכנע בחינת הרוח סערה שהוא המקטרג הגדול בחינת "קץ כל בשר" שממנו בא כל התעוררות הדינים והקטרוגים, ונכנעים אז תחת הדיבור דקדושה שהוא בחינת קדושת שבת, בבחינת 'וכל שולטני רוגזין ומארי דדינא כולהו ערקין וכו' ולית שולטנא אחרא בכלהו עלמין בר מינה' וכו'. ואז כל ניצוצות הקדושה של בחינת הדיבור דקדושה שנפלו ביניהם וינקו מהם עולין אז וחוזרין לשרשם שבקדושה, בבחינת (ישעיה נח) "אם תשיב משבת רגלך" ורגל הוא בחינת הדיבור כמבואר בפנים.

והתחלת עליית הדיבור הוא מראשו היינו ממבחר האמת שיש בהדיבור וכו' כמבואר בפנים. וזה בחינת א'ם ת'שיב מ'שבת ראשי תיבות אמ"ת כמבואר בכתבים. וזה שאמרו רז"ל (ירושלמי דמאי) 'אפילו עם הארץ ירא לשקר בשבת'. וזה שאמרו רז"ל "זכור את יום השבת" 'זכרהו מאחד בשבת', כי צריכין להמשיך קדושת שבת גם על ששת ימי החול. כי בששת ימי החול אז שולטנותא דקץ כל בשר כידוע וכמבואר בפנים, וכשמתגברין אז להמשיך קדושת שבת שהוא בחינת תיקון הדיבור על ידי שמקיים 'קבעת עתים לתורה', וכמו שאמרו רז"ל 'הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה', בפרט על ידי התורה שלומדין בלילה, שאז מתגבר ביותר שולטנותא דקץ כל בשר בחינת "קץ שם לחשך", וכן על ידי התורה שלומדין בעניות ובדחקות שהוא גם כן בחינת לילה, ועיקר העניות והדחקות מתגבר ביותר וניכר ביותר בששת ימי החול שהם ימי מלאכה והעני טרוד אחר פרנסתו ביגיעות גדולות. מה שאין כן בשבת קודש שהוא יום מנוחה ושמחה לכל, וכמו שהקשו רז"ל (משלי טו) "כל ימי עני רעים" 'והאיכא שבתות וימים טובים' עיין שם מה שתרצו. נמצא שעיקר התגברות העניות והדחקות כפשוטו הוא בחול.

וכשמתגברין אז להמשיך בחינת קדושת שבת בפרט על ידי לימוד התורה הנ"ל, 'כי לא ניתנו שבתות אלא לדברי תורה', והכל מודים 'כי בשבת ניתנה תורה' (שבת פח:) וכנ"ל כמה פעמים.

ועל ידי שמנתקין עצמן ממלאכה ועסק גם בימי החול וקובעים עתים לתורה כנ"ל, ואפילו בשעת העסק והמלאכה מקושרת מחשבתו אל התורה הקדושה ובקדושת שבת, ומכוון שעוסק בכדי שירויח ויוכל לקבל שבת בכבוד, וגם בכדי שיוכל להחזיק התלמידי חכמים, שגם בחול הם בבחינת קדושת שבת נגד שאר בני אדם וכנ"ל בסימן ל"ה, על ידי זה מכניע סטרא דקץ כל בשר תחת הדיבור דקדושה גם בימי החול, ונמתקין הדינים, ונמשכים חסדים גם אז, בבחינת 'מושכין עליו חוט של חסד ביום' כמבואר בפנים, ועל ידי זה זוכה אחר כך לקבל בשבת קודש עצמו הארת קדושת שבת ביותר, ואז הדיבור יוצא בשיר ושבח והלל להקב"ה כמבואר בפנים.

וזה בחינת "מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' וכו' להגיד בבקר חסדך", בחינת בקר דאברהם, "ואמונתך בלילות", כי גם בלילה שאז שולטנותא דקץ כל בשר ואין יכולין להמשיך אז בחינת המוחין דקדושה בשלימות, שהם בחינת התגלות החסדים, אף על פי כן צריכין לחזק את עצמו גם אז על ידי אמונה שלימה, כי (איכה ג) "חסדי ה' כי לא תמנו וכו' חדשים לבקרים רבה אמונתך", כי אפילו החשכות של לילה צריכין להאמין שהוא רק בשביל התחדשות החסדים בכל בקר בבחינת "חדשים לבקרים" וכמבואר במקום אחר. וזה סוד השלהובא דאשא שיורד בערב שבת לכוות ראשי הקליפות הטמאות שלא יוכלו להתאחז בהקדושה וכו'. וכמבואר בכוונות. כי בשבת קדש עולה המלכות שהוא בחינת הדיבור דקדושה עד חכמה ובינה שהם י"ה, ואז רוצין גם הקליפות בחינת "קץ כל בשר" לעלות עמה מאחר שבימי החול יש להם איזה יניקה מהדיבור מבחינת "אחר הדברים", כי אז הוא בבחינת "רגליה יורדות מות" ובבחינת 'נחש כרוך על עקבה', ועל כן בערב שבת יורד שלהובא דאשא, בחינת גבורות קדושות כאלו ששרשן מסטרא דאמא בחינת בינה לבא כמבואר בכתבים. כי בינה דינין מתערין מינה כידוע, ועל ידי זה יורדין הקליפות למטה ונכנע בחינת סטרא דקץ כל בשר, ואז הדיבור שהוא בחינת מלכות עולה לשרשו שהוא בחינת אש הגבורות הנ"ל ששרשם בלב בבחינת "חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש". ושם גם כן שורש אמיתי של האמת של הדיבור בבחינת (תהלים טו) "ודובר אמת בלבבו". ואז מתחיל לדבר בחמימות שבלבו דברי אמת שבלבו בהתעוררות בתשובה, ורואה פחיתותו וגדולות הבורא, ונכנס בו בושה גדולה על גודל פשעיו נגד רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין וכו' כמבואר בפנים.

וזה בחינת התעוררות לתשובה והבושה הגדולה שצריך לו להאדם להיות קודם שנכנס לקדושת שבת וכמבואר בכוונות, ואחר כך כשמקבל קדושת שבת בעצמו שהוא בחינת תשובה שלימה וזוכה לקבל הארת המוחין הקדושים שמאירין בשבת קודש, אז הוא מתבייש ביותר עד שנתגלה הבושה והיראה על פניו כמבואר בפנים. וזה בחינת הבושה והיראה הגדולה שנראית על פני הצדיק אמת בשבת קדש, והבושה הזאת הוא בחינת אור התפילין, ועל כן חייב אדם להקביל פני רבו בשבת כמבואר בזוהר הקדוש, וכן אז עיקר זמן התקרבות להצדיקי אמת כנ"ל כמה פעמים, כי אז על ידי ההסתכלות לבד שמסתכלין על פניהם זוכין לקבל דעת ומוחין בגדולת הבורא יתברך, עד שזוכה גם הוא ליראה ובושה דקדושה שהוא בחינת אור התפילין, שזה בחינת קדושת שבת אותיות בש"ת כמובא בכתבים ובתיקונים הקדושים. וזה בחינת 'ברכו באור פניו של אדם' שאמרו רז"ל לענין שבת. כי אור הבושה הזאת שנתגלה על פניו על ידי קדושת שבת זה בחינת (שמות לד) "כי קרן עור פניו כמובא בפנים.

ועל כן משה רבינו עליו השלום שזכה לאור התפילין בשלימות שזה בחינת "כי קרן עור פניו" הנאמר במשה וכמבואר בפנים, על כן זכה הוא בשלימות גם כן לקדושת שבת, בבחינת 'ישמח משה במתנת חלקו'. וזה בחינת מה שמבואר בכתבי האריז"ל שמשה רבינו עליו השלום מחזיר בשבת את העדיים לישראל, שעליהם נאמר "ויתנצלו את עדיים ומשה יקח את האהל", שלקח אותן האורות בשביל להשלים האלף אורות שניטלו ממנו ובשבת מחזירין לו אותן האלף אורות, והוא נוהג בטובת עין עם ישראל ומחזיר גם להם אור העדיים הנ"ל עיין שם. והנה אור העדיים הוא בחינת אור התפילין כמבואר בפנים. נמצא מבואר, שבשבת זוכין כל ישראל לקבל ממשה רבינו עליו השלום בחזרה את אור התפילין בשלימות שהוא בחינת אור היראה והבושה הנ"ל שהוא בחינת אור הפנים. ועל כן כל אחד מישראל לפי בחינתו זוכה לקבל בשבת בחינת קירון עור הפנים, שזה בחינת 'אין דומה אור פניו של אדם בימי החול לאור פניו בשבת' היינו כנ"ל.

ועל כן אמרו רז"ל 'אפילו על עם הארץ שאימת שבת עליו' בחינת היראה והבושה הנ"ל. וזה שמובא בתיקון וא"ו דף כ"ד. 'כד נפיק שבתא וכו' וישראל אינון תחות ממשלה דס"מ ושבעין ממנן וכו' קלא נפיק מן שמייא לגביה ויימא הכי ירא בשת וכו' יהא לך כיסופא מן שמייא' וכו' היינו כנ"ל, כי על ידי הבושה והיראה שזוכין ישראל לקבל בשבת ויום טוב שזה בחינת אור התפילין, על ידי זה נופל בושה ויראה גם על העכו"ם שהם מבחינת ממשלת הס"ם ושבעין ממנן, שזה בחינת "ויראו ממך" המבואר בפנים. ועל כן אמרו רז"ל 'המשמר שבת וכו' מוחלין לו', כי זה בחינת מה שאמרו רז"ל (ברכות יב) 'העובר עבירה ומתבייש בה מוחלין לו' וכמבואר בפנים. וזה בחינת שבת בחינת בושה, בשת פנים, היפך העזות, שהוא זוהמת הנחש סטרא דקץ כל בשר. שזה בחינת "והשבתי גאון עזים" וכנ"ל כמה פעמים.

וזהו שאומרים בהגדה 'אלו נתן לנו את השבת ולא קרבנו לפני הר סיני דיינו'. כי ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, ונתבטל מהם העזות דסטרא אחרא. שבשביל זה אמרו רז"ל 'כל מי שיש בו עזות בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני' וכמבואר בפנים, ונמשך עליהם בושה, שזה בחינת (שמות כ) "למען תהיה יראתו על פניכם" הנאמר במעמד הר סיני. ועל ידי קדושת שבת זוכין גם כן לזה כנ"ל. וזה בחינת 'טועמיה חיים זכו', כי הוא בחינת אור התפילין, שהוא בחינת עץ החיים, בחינת "ה' עליהם יחיו" וכמבואר בפנים. ועל כן 'לא נתגרש אדם הראשון מגן עדן עד אחר השבת' כמו שאמרו רז"ל, כי קדושת שבת הוא ????????????? בבחינת בשת פנים לגן עדן. ועל כן אף על פי שפגם בבחינת תפילין כמבואר בפנים 'בא שבת והגין עליו' כמו שאמרו רז"ל.

ועל כן גם קין שפגם באור התפילין, וכן קרח שפגם בכבוד משה שזכה בשלימות לאור התפילין, שהיה גם כן על ידי שנתלבש בו ניצוץ קין כמובא (ועיין בליקוטי תורה פרשת קרח), על כן תקונם גם כן על ידי קדושת שבת כמובא בכוונות על "מזמור לדוד הבו" וכו', וכן ב"מזמור שיר ליום השבת" ומזמור "ה' מלך גיאות לבש" וכו'. וזה שאמרו רז"ל 'שכשפגע אדם הראשון בקין ואמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי אמר אדם הראשון אם כך גדול כח התשובה פתח ואמר "מזמור שיר ליום השבת", היינו שהבין שנתקבלה תשובתו בזכות שבת שהוא בחינת מוחין גדולים שעל ידי זה זוכין לתשובה שלימה עד שנתגלה הבושה על פניו. ועיין בזוהר חדש שיר השירים מבואר גם כן, שליל שבת ויום שבת הם בחינת תפילין של יד ושל ראש. ושם מבואר כי תפילין שבחול הם בחינת דיוקנא דחותמא דמלכא, ושבת ויום טוב הם בחינת תפילין דמארי עלמא ממש, ועל כן אסור להניח בהם תפילין וכו' עיין שם. וזה שפתח אדם הראשון ואמר "מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון", היינו כי הגם כי אור התפילין גדול מאד כי הם בבחינת 'שמא דקוב"ה' בחינת (דברים כח) "כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". אבל גם בשמות הקדושים יש בהם גבוה מעל גבוה כידוע.

ועל כן קדושת שבת שהוא גם כן שמא דקוב"ה הוא גבוה ועליון ביותר, עד שאסור להניח בו תפילין כלל, כי קדושת שבת גבוה מזה, ומשם נמשך כח התשובה שהוא כביכול גבוה מהתורה הקדושה. כי הגם כי 'אורייתא שמא דקוב"ה', ועל ידי שפוגמין ח"ו באיזה דבר מהתורה הקדושה על ידי זה גורמין פגם ח"ו בקדושת שמותיו יתברך כידוע, אבל כח התשובה שלימה שהוא בחינת שבת גדול וגבוה כל כך, עד שנתתקנין כל הפגמים, ולא עוד אלא 'שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד', ועיקר שלימות התשובה בתכלית הוא אצל הצדיקים הגבוהים ביותר שעובדים את ה' בדביקות גדול ובשכל גדול.

וכשיש להם איזה בחינת נפילה וירידה במוחין שלהם, הגם כי גם עכשיו הם במדריגה גדולה מאד נגד שאר בני אדם ואפילו נגד שאר הצדיקים. אף על פי כן מתביישין בזה מאד כאלו חטאו איזה חטא ממש ח"ו, ועושין תשובה גדולה על זה, עד שעל ידי זה באין לידיעה והכרה חדשה ביותר גבוה הרבה מהידיעה שהיה להם בתחלה אפילו קודם שנפלו ממדריגתם, וכן זוכין על ידי זה לבושה ויראה גדולה שהם בחינת אור התפילין גבוהים ביותר, שהוא בחינת קדושת שבת ויום טוב שהם בחינת תפילין דמארי עלמא ממש כנ"ל (ויש לומר שזה בחינת שמה שמשה רבינו עליו השלום זכה לקירון אור הפנים נאמר דייקא אחר הלוחות שניות וכמבואר מזה במקום אחר).

וזה בחינת "ולזמר לשמך עליון", כי על ידי התשובה שהוא בחינת "טוב להודות לה'" מלשון וידוי דברים כמו שדרשו רז"ל בפרקי דרבי אליעזר ובמדרש שוחר טוב, על ידי זה דייקא זוכין אחר כך להשגה יתירה גבוה ביותר בגדולת וקדושת שמותיו יתברך, שזה בחינת "ולזמר לשמך עליון". וזה "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות", כי על ידי תיקון הדיבור שזוכין על ידי לימוד התורה בלילה, וכן על ידי שממשיכין קדושת שבת על ששת ימי החול, זוכין אחר כך לבחינת קדושת שבת בשלימות כנ"ל. "כי שמחתני ה' בפעלך במעשה ידיך ארנן", שצריכין לשמוח ולרנן גם על ששת ימי המעשה, מאחר שעל ידם בא קדושת שבת, ובזה גם כן ממשיכין קדושת שבת גם על ששת ימי המעשה. וזה "מה גדלו מעשיך ה'", כי מעשה ה' בוודאי גדולים וקדושים מאד, והם בחינת התורה הקדושה שבה נקרא הכל, כמו שכתוב (משלי ח) "ואהיה אצלו אמון" ודרשו רז"ל 'שהתורה היא כלי אומנתו של הקב"ה שבה נבראו כל מעשה בראשית.

"מאד עמקו מחשבותיך", הוא בחינת קדושת שבת שהוא בחינת עולם המחשבה, שזה בחינת התשובה העליונה שהוא גבוה ועמוק מאד עד שעל ידה יכול להתתקן הכל. ולא עוד אלא שהירידה שהוא בחינת סטרא דמותא סטרא דקץ כל בשר, שזה בחינת 'מאד' כמו שדרשו רז"ל 'מאד' דא סטרא דמותא, תתהפך גם כן לעלייה גדולה, עד שזוכין על ידי זה אחר כך על ידי התשובה להשגה גבוה ביותר שהוא בחינת קדושת אור התפילין של שבת כנ"ל. וכן להיפוך, העליה וההצלחה של הרשעים הוא תכלית ירידתם בבחינת "בפרוח רשעים וכו'. להשמדם עדי עד ואתה מרום לעולם ה'" לעולם ידך על העליונה, כי מאד עמקו מחשבותיך והוא (דברים לב) "אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא" ועל זה סובב כל המזמור עד שסיים "להגיד כי ישר ה' צורי" וכו'.

וזה "אם תשיב משבת רגלך", היינו שיעלה הדיבור שהוא בחינת רגל אל הקדושה, א'ם ת'שיב מ'שבת ראשי תיבות אמ"ת. כי התחלת עליית הדיבור הוא מראשו היינו ממובחר האמת שיש בהדיבור וכנ"ל. "עשות חפציך ביום קדשי", היינו על ידי שימשוך קדושת שבת על ששת ימי החול כנ"ל וכמבואר בפנים. וגם כפשוטו רצה לומר שימנע בשבת מעשיית חפציו ועובדין דחול שיש בהם אחיזת הסטרא אחרא, סטרא דקץ כל בשר, שהם בבחינת "קרבות יחפצו" (תהלים סח) שפירושו, שחפצים במלחמה תמיד שהם בחינת הסטרא אחרא הנ"ל המקטרגים על האדם ולוחמים עמו תמיד, ומייגעים אותו בטירדות ויגיעות גדולות, והעיקר בעצבון הפרנסה וטירדת הט"ל מלאכות שבששת ימי החול, עד אשר כל ישעו וכל חפצו של אדם הוא רק בזה, ועל ידי זה נמנע מעסק התורה אשר (משלי ח) "כל חפצים לא ישוו בה". אבל בשבת צריכין לעסוק רק בחפצי שמים היינו בעסק התורה אשר על זה אמרו רז"ל 'חפצי וחפציך לא ישוו בה'. וזה בחינת (תהלים א) "כי אם בתורת ה' חפצו", ועל ידי זה נמשך חסד בחינת (יהושע ו) "כי חסד חפצתי". ועל ידי זה זוכה ליראה ובושה בבחינת "החפצים ליראה את שמך" (נחמיה א), בחינת תפילין שהם בחינת עץ החיים, בחינת 'מלך חפץ בחיים', בחינת תשובה, כמו שכתוב (יחזקאל יח) "החפץ אחפוץ וכו' כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה".

וזה "וקראת לשבת ענג", כי הדיבור דקדושה נקרא ענג דקדושה היפוך בחינת הדיבור דסטרא אחרא של בחינת 'קץ כל בשר' שמוצאים חוב ופסולת בכל אחד.

שעל זה נאמר "על מי תתענגו על מי תרחיבו פה תאריכו לשון" (ישעיה נז), והדיבור הוא בחינת בת אברהם שהוא בחינת חסד בחינת אהבה, שזה בחינת ענג, בחינת (שיר השירים ז) "אהבה בתענוגים". ועל ידי זה זוכין לתשובה ותשובה הוא בחינת שדי כמבואר במאמר 'בטח בה'' סימן ע"ט. וזה בחינת ענג, בחינת (איוב כב) "כי אז על שדי תתענג", ועל ידי זה מקבלין מוחין חדשים והמוחין הם עיקר הענג כנ"ל כמה פעמים, ועל ידי זה זוכין לבושה ויראה שהם בחינת תפילין, ותפילין הם גם כן בחינת שדי (כידוע ומבואר בליקוטי תנינא סימן ה' במאמר 'תקעו אמונה'), וזה בחינת ענג בחינת "כי אז על שדי תתענג" וכנ"ל.

וזה "ולקדוש ה' מכובד". כי כל הבחינות הנ"ל הם גם כן בחינת כבוד. התורה הוא בחינת כבוד כמאמר רז"ל 'אין כבוד אלא תורה'. הדיבור דקדושה הוא בחינת כבוד כמבור במקום אחר, ובמאמר 'אני ה' הוא שמי' סימן י"א, וכן לקמן בפנים בסימן קצ"ד. וזה בחינת (תהלים ל) "למען יזמרך כבוד ולא ידום" המבואר בפנים במאמר זה, ועל ידי זה זוכין לתשובה שזה בחינת כבוד, בחינת "זובח תודה יכבדנני", וכמבואר במאמר 'קרא את יהושע' סימן ו', ועל ידי זה מקבלין מוחין חדשים. וזה בחינת כבוד בחינת "כבוד חכמים ינחלו", ועל ידי זה זוכין ליראה ובושה, וזה בחינת כבוד, וכמו שכתוב (דברים כח) "ליראה את השם הנכבד" וכמבואר במקום אחר. וזה בחינת מצוות ענג וכבוד שבת, כי אז נדחה זוהמת הנחש ונמשך קדושה גדולה גם על תענוגי הגוף, בחינת 'טועמיה חיים זכו' בחינת אכילת עץ החיים. וזה גם כן מה שמבואר בזוהר הקדוש כי ענ"ג ראשי תיבות ע'דן נ'הר ג'ן. בחינת 'בשת פנים לגן עדן'.

וזה "וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר", שימנע עצמו אפילו מדיבור של חול בכדי שלא יתאחז בו שולטנותא דקץ כל בשר ח"ו. "אז תתענג על ה'". כי זוכים להשיג מוחין הגבוהים ביותר שהם בחינת עתיקא "והרכבתיך על במותי ארץ" 'דא חקל תפוחין קדישין', בחינת עליית המלכות שהוא הדיבור דקדושה.

ורז"ל דרשו שניצול משיעבוד מלכיות, היינו שנכנע סטרא דקץ כל בשר תחת הדיבור דקדושה (בבחינת (תהלים מז) "ידבר עמים תחתינו ולאומים תחת רגלינו", ואין לאום אלא מלכות כמו שאמרו רז"ל).

"והאכלתיך נחלת יעקב אביך" 'דא זעיר אנפין', בחינת תפארת, זה בחינת היראה והבושה שהוא בחינת תפארת כלליות הגוונין בחינת תפילין כמבואר בפנים, (ועיין גם לקמן בפנים במאמר 'ואכלתם אכול ושבוע' סימן מ"ז, מבואר גם כן שיעקב הוא סוד בחינת תפילין) וזה בחינת "ביראתך" 'בזכות יעקב שאמר מה נורא' וכו'. וזה בחינת "לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחוורו" וכו' (ישעיה כט), כי מאחר שזכה לבושה ויראה דקדושה שהוא בחינת אור התפילין, על כן אין לו ליבוש משום אדם, אדרבא! כולם צריכין להתבייש לפניו בבחינת "ויראו ממך" וכמבואר בפנים. ועל כן דרשו רז"ל (שבת קיח) "והאכלתיך נחלת יעקב אביך", שזוכה לנחלה בלי מצרים. כי ענין הבושה והיראה הזאת הוא בלי מצר וגבול כלל, כי כל מה שזוכה לקבל מוחין חדשים וגבוהים ביותר הוא מתבייש ביותר על השגתו הראשונה ועושה תשובה על זה, ועל ידי זה זוכה לקבל מוחין גבוהים ביותר עוד, ואז זוכה ליראה ובושה גדולה ביותר, ועל ידי זה זוכה לקבל מוחין גבוהים עוד ביותר וכן חוזר חלילה עד אין סוף. וזה שסיים "כי פי ה' דיבר". כי הכל נעשה על ידי תיקון הדיבור דקדושה על ידי קדושת שבת שעל ידי זה זוכין לכל הנ"ל וכמבואר גם בפנים:

ענפי התורה — ליקוטי הלכות

תקיעת שופר — העלאת הדבור והכנעת רוח סערה של קץ כל בשר

אורח חיים · הלכות ראש השנה

עִנְיַן רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וּתְקִיעוֹת שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה: עַל-פִּי הַמַּאֲמָר "מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ וְכוּ'" (סִימָן לח), עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב. כִּי צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת הַדִּבּוּר וּלְתַקְּנוֹ, כִּי מִפְּגַם הַדִּבּוּר נַעֲשֶׂה רוּחַ סְעָרָה וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וְרוּחַ סְעָרָה הַזֶּה הוּא מְקַטְרֵג גָּדוֹל שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּאִים כָּל הַקִּטְרוּגִים וְהַנִּסְיוֹנוֹת, וְהוּא אַחַר הַדְּבָרִים וְכוּ'. וְצָרִיךְ לְהַכְפְּיָא סִטְרָא דְּקֵץ כָּל בָּשָׂר שֶׁהוּא רוּחַ סְעָרָה הַנַּ"ל תַּחַת הַדִּבּוּר דִּקְדֻשָּׁה וְכוּ'. וְצָרִיךְ לְהַעֲלוֹת אֶת הַדִּבּוּר לְשָׁרְשׁוֹ, שֶׁהוּא הַזְּרוֹעַ, שֶׁהֵם חָמֵשׁ אֶצְבָּעִין שֶׁבְּיַד שְׂמֹאל, שֶׁהֵם ה' גְּבוּרוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת חֲמִשָּׁה מוֹצְאוֹת הַפֶּה. וְהַתְחָלַת עֲלִיַּת שֶׁל הַדִּבּוּר הוּא מֵרֹאשׁוֹ, הַיְנוּ מֵהַמֻּבְחָר הָאֱמֶת שֶׁיֵּשׁ בְּהַדִּבּוּר וְכוּ' וְתִקּוּן הַדִּבּוּר הוּא עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹמְדִין בַּצַּר לָאָדָם בַּעֲנִיּוּת וּבְדַחֲקוּת שְׁהוּא בְּחִינַת לַיְלָה שֶׁאָז שׁוּלְטָנוּתָא דְּקֵץ כָּל בָּשָׂר. וַחֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ, הַלּוֹמֵד תּוֹרָה בַּלַּיְלָה מוֹשְׁכִין עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם, וְחֶסֶד הוּא בְּחִינַת בֹּקֶר דְּאַבְרָהָם. וְעַל-יְדֵי זֶה נוֹפְלִים כָּל הַמְקַטְרְגִים הַשּׁוֹלְטִים עַל הַדִּבּוּר. וְאָז הַדִּבּוּר יוֹצֵא בְּשִׁיר וְשֶׁבַח וְהַלֵּל לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְכוּ' וּכְשֶׁמַּעֲלֶה אֶת הַדִּבּוּר לְשָׁרְשׁוֹ, הַיְנוּ לִגְבוּרוֹת, וּמַתְחִיל לְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בְּשַׁלְהֶבֶת הַגְּבוּרוֹת וּמְעוֹרֵר אֶת עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲזַי נִכְנָס אוֹר שֹׁרֶשׁ וְכוּ' וּמַתְחִיל לְדַבֵּר בַּחֲמִימוּת שֶׁבַּלֵּב דִּבְרֵי אֱמֶת שֶׁבַּלֵּב וְכוּ' בְּהִתְעוֹרְרוּת בִּתְשׁוּבָה וְרוֹאֶה פְּחִיתוּתוֹ וּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא. וַאֲזַי נִכְנָס בּוֹ בּוּשָׁה גְּדוֹלָה עַל פְּשָׁעָיו כְּנֶגֶד רַב וְשַׁלִּיט וְכוּ'. וְהַבּוּשָׁה הַזֹּאת עֲדַיִן אֵינוֹ בְּפֹעַל וְכוּ', אֲבָל אַחַר כָּךְ כְּשֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה וּמֵסִיר מִמֶּנּוּ הַטִּפְּשׁוּת וְנִתּוֹסֵף בּוֹ שִׂכְלוֹ אֲזַי נִתְגַּלֶּה הַבּוּשָׁה עַל פָּנָיו וְהַבּוּשָׁה הַזֹּאת הוּא בְּחִינַת אוֹר הַתְּפִלִּין וְכוּ'. וְזֶה פֵּרוּשׁ אָז תָּבִין יִרְאַת ה' וְכוּ' וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמְּךָ וְכוּ' וְדַעַת אֱלֹקִים תִּמְצָא וְכוּ': וְזֶה בְּחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה וּתְקִיעוֹת שׁוֹפָר, כִּי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יוֹצֵא הַמְקַטְרֵג הַגָּדוֹל שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחַ סְעָרָה הַנַּ"ל, בְּחִינַת קֵץ כָּל בָּשָׂר. וְצָרִיךְ לְאַכְפַיָּא אוֹתוֹ תַּחַת הַדִּבּוּר דִּקְדֻשָּׁה וְצָרִיךְ לְהַעֲלוֹת וּלְתַקֵּן הַדִּבּוּר, כִּי עִקַּר יְנִיקָתוֹ מֵהַדִּבּוּר, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת, שֶׁכָּל עֲבוֹדָתֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא בִּשְׁבִיל לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא עַל-יְדֵי תִּקּוּן הַדִּבּוּר, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת, כִּי הַדִּבּוּר, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת, נִפְגָּם עַל-יְדֵי חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁפָּגַם בְּעַזּוּת, שֶׁהוּא פְּגַם הַדִּבּוּר (וְכַמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל לְקַמָּן, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב). וְאָנוּ צְרִיכִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים לְתַקֵּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן (כַּמּוּבָא בַּכְּתָבִים), וְעַל-כֵּן אָנוּ צְרִיכִין לְהַעֲלוֹת הַדִּבּוּר לְשָׁרְשׁוֹ וּלְתַקְּנוֹ כְּדֵי לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר הַמְתֻקָּן הַיּוֹצֵא בְּשִׁיר וְשֶׁבַח וְהַלֵּל לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלִזְכּוֹת עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר לִבְחִינַת בּוּשָׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת יִרְאָה שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי שֶׁמַּכִּירִין אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי הַתְּשׁוּבָה שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר, (כַּמְבֹאָר וּמוּבָן כָּל זֶה בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל). וְעִקַּר עֲלִיַּת הַדִּבּוּר עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹמְדִים בַּצַּר לָאָדָם בַּעֲנִיּוּת וְדַחֲקוּת וְעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְחֶסֶד בְּחִינַת בֹּקֶר דְּאַבְרָהָם. וְזֶה בְּחִינַת קוֹל שׁוֹפָר, כִּי שׁוֹפָר הוּא בְּחִינַת מַתַּן תּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה בְּקוֹל שׁוֹפָר וְעַל-יְדֵי קוֹל שׁוֹפָר אָנוּ מַזְכִּירִין זְכוּת הַתּוֹרָה. וְעַל-יְדֵי זֶה אָנוּ מַמְשִׁיכִין חֶסֶד שֶׁל אַבְרָהָם, כִּי קוֹל שׁוֹפָר הוּא בְּחִינַת הַתּוֹרָה שֶׁאָנוּ לוֹמְדִין בְּצַר וּבְדַחֲקוּת, בִּבְחִינַת מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָ"הּ (תְּהִלִּים קיח), שֶׁהוּא בְּחִינַת מֵצַר הַשּׁוֹפָר. וְזֶה בְּחִינַת מַתַּן תּוֹרָה שֶׁהָיְתָה בְּקוֹל שׁוֹפָר, כִּי הַתּוֹרָה נִתְּנָה בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ צִיָּה, שֶׁזֶּה מְרַמֵּז שֶׁעִקַּר הַתּוֹרָה הוּא כְּשֶׁמְּקַיְּמִין אוֹתָהּ מֵעֹנִי וְדֹחַק, שֶׁהוּא בְּחִינַת מִדְבָּר אֶרֶץ צִיָּה, וְעַל-כֵּן הַשּׁוֹפָר מַזְכִּיר זְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה בַּמִּדְבָּר, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹמְדִין בְּצַר וּבְדַחֲקוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת מֵצַר הַשּׁוֹפָר כַּנַּ"ל וְעַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ חֶסֶד לְאַבְרָהָם לְהַכְנִיעַ סִטְרָא דְּקֵץ כָּל בָּשָׂר, לְהַכְנִיעַ כָּל הַמְקַטְרְגִים, כִּי כָּל הַמְקַטְרְגִים נִכְנָעִין עַל-יְדֵי קוֹל הַשּׁוֹפָר כַּיָּדוּעַ, הַיְנוּ עַל-יְדֵי חֶסֶד לְאַבְרָהָם שֶׁמִּתְעוֹרֵר עַל-יְדֵי קוֹל שׁוֹפָר, שֶׁהוּא בְּחִינַת זְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹמְדִין בְּצַר וּבְדַחֲקוּת כַּנַּ"ל וְאָז כְּשֶׁמַּעֲלִין הַדִּבּוּר וּמַתְחִילִין לְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בְּשַׁלְהֶבֶת הַגְּבוּרוֹת וְכוּ' דִּבְרֵי אֱמֶת שֶׁבַּלֵּב וְכוּ':

וְזֶה בְּחִינַת תְּקִיעָה שְׁבָרִים תְּרוּעָה, תְּקִיעָה זֶה בְּחִינַת חֶסֶד לְאַבְרָהָם הַנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי קוֹל הַשּׁוֹפָר כַּנַּ"ל, שְׁבָרִים זֶה בְּחִינַת גְּבוּרוֹת בְּחִינַת לֵב נִשְׁבָּר, הַיְנוּ זֶה שֶׁמְּדַבְּרִין בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בְּשַׁלְהֶבֶת הַגְּבוּרוֹת וּמְשַׁבְּרִין הַלֵּב בְּהִתְעוֹרְרוּת בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת שְׁבָרִים. תְּרוּעָה הוּא בְּחִינַת יַעֲקֹב, בְּחִינַת אֱמֶת כַּמּוּבָא, כִּי עִקַּר עֲלִיַּת הַדִּבּוּר הוּא מֵהַמֻּבְחָר הָאֱמֶת וְכוּ' כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת תְּרוּעָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת כַּנַּ"ל. וְעַל-יְדֵי כָּל זֶה נִמְשָׁךְ בּוּשָׁה שֶׁהוּא כְּלָלִיּוּת הַגְּוָנִין. וְזֶה בְּחִינַת הִתְאַדְּמוּת פְּנֵי הַתּוֹקֵעַ, זֶהוּ בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַגְּוָנִין, בְּחִינַת בּוּשָׁה דְּאָזַל חִוָּרָא וְאָתֵי סוּמָקָא, כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי הַבּוּשָׁה, (כַּמְבֹאָר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל). וְזֶהוּ בְּחִינַת הַיִּרְאָה הַנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי קוֹל שׁוֹפָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, הֲיִתָּקַע שׁוֹפָר בָּעִיר וְעַם לֹא יֶחֱרָדוּ. כִּי הַיִּרְאָה הִוא הַבּוּשָׁה, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם וְהַיִּרְאָה הַנִּמְשָׁךְ עַל כָּל הָעוֹלָם עַל-יְדֵי הַתּוֹקֵעַ בַּשּׁוֹפָר, זֶה בְּחִינַת וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ, כִּי הִתְאַדְּמוּת פְּנֵי הַתּוֹקֵעַ זֶה בְּחִינַת הַבּוּשָׁה שֶׁנִּתְגַּלֶּה עַל פָּנָיו, וְעַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ בּוּשָׁה וְיִרְאָה עַל כָּל הַמִּסְתַּכְּלִין עָלָיו בִּבְחִינַת וְרָאוּ וְכוּ' וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ (וְכַמְבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם). וְהַתְּקִיעָה אַחֲרוֹנָה הוּא לְהַמְשִׁיךְ הַמֹּחִין לַפָּנִים, כִּי בִּתְחִלָּה הַבּוּשָׁה אֵינוֹ בְּפֹעַל, אֲבָל עַל-יְדֵי הַתְּשׁוּבָה מִתְגַּלֶּה הַיִּרְאָה וְהַבּוּשָׁה עַל פָּנָיו עַל-יְדֵי שֶׁנִּתּוֹסֵף לוֹ הַכָּרָה בִּגְדֻלּוֹת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי הַתְּשׁוּבָה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת תְּקִיעָה אַחֲרוֹנָה, כִּי עַל-יְדֵי הַשְּׁבָרִים תְּרוּעָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת תְּשׁוּבָה כַּנַּ"ל, עַל-יְדֵי זֶה זוֹכֶה לַהֲבָנָה יְתֵרָה בִּגְדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל-כֵּן כָּל הָעוֹלָם מִתְעוֹרְרִין בִּתְשׁוּבָה בִּשְׁעַת תְּקִיעַת שׁוֹפָר, כִּי עִקַּר הַשּׁוֹפָר הוּא בִּשְׁבִיל זֶה כַּנַּ"ל, וְעַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ הֲבָנָה יְתֵרָה וְאָז מִתְגַּלֶּה הַבּוּשָׁה עַל פָּנָיו. וְזֶה בְּחִינַת תְּקִיעָה אַחֲרוֹנָה, בְּחִינַת הֲיִתָּקַע שׁוֹפָר בָּעִיר וְעַם לֹא יֶחֱרָדוּ. הַיְנוּ הַיִּרְאָה וְהַבּוּשָׁה שֶׁמִּתְגַּלֶּה עַל פָּנָיו עַל-יְדֵי הֲבָנָה יְתֵרָה שֶׁנִּתּוֹסֵף לוֹ עַל-יְדֵי הַתְּשׁוּבָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁבָרִים תְּרוּעָה כַּנַּ"ל, כִּי הַשּׁוֹפָר הוּא בְּחִינַת תְּפִלִּין, בְּחִינַת אֵם לְבִינָה, כִּי שׁוֹפָר הוּא בְּחִינַת בִּינָה עָלְמָא דְּאָתֵי כַּיָּדוּעַ. וְזֶה בְּחִינַת אָז תָּבִין יִרְאַת ה', (כַּמְבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב):

וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאִיתָא בַּכַּוָּנוֹת שֶׁתְּקִיעָה אַחֲרוֹנָה הוּא לְהַמְשִׁיךְ הַמֹּחִין לַפָּנִים, כִּי עַל-יְדֵי שְׁבָרִים תְּרוּעָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת תְּשׁוּבָה כַּנַּ"ל, עַל-יְדֵי זֶה נִתּוֹסֵף לוֹ דַּעַת וְהַכָּרָה בִּגְדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת תְּקִיעָה אַחֲרוֹנָה שֶׁנִּכְנָסִין הַמֹּחִין, הַיְנוּ שֶׁנִּתּוֹסֵף לוֹ דַּעַת כַּנַּ"ל. שֶׁזּוֹכִין לָזֶה עַל-יְדֵי הִתְעוֹרְרוּת הַתְּשׁוּבָה שֶׁיֵּשׁ בִּשְׁעַת תְּקִיעַת שׁוֹפָר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁבָרִים תְּרוּעָה כַּנַּ"ל. וְעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לַהֲבָנָה יְתֵרָה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת תְּקִיעָה אַחֲרוֹנָה, בְּחִינַת כְּנִיסַת הַמֹּחִין לַפָּנִים כַּנַּ"ל, וְעַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ בּוּשָׁה וְיִרְאָה. וְזֶה בְּחִינַת הֲיִתָּקַע שׁוֹפָר בָּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ וְכוּ', בְּחִינַת תְּקִיעָה אַחֲרוֹנָה כַּנַּ"ל:

פסוקים ומאמרי חז״ל

פסוקים

שמות ט״ו:ד׳: מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָֽׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם־סֽוּף׃

קהלת א׳:ז׳: כׇּל־הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל־הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא אֶל־מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹֽלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָֽכֶת׃

תהילים נ״א:י״ז: אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶֽךָ׃

תהילים קמ״ח:ח׳: אֵשׁ וּבָרָד שֶׁלֶג וְקִיטוֹר רוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְבָרֽוֹ׃

בראשית ד׳:ז׳: הֲלוֹא אִם־תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשׇׁל־בּֽוֹ׃

מיכה ז׳:ה׳: אַל־תַּאֲמִינֽוּ בְרֵעַ אַֽל־תִּבְטְחוּ בְּאַלּוּף מִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךָ שְׁמֹר פִּתְחֵי־פִֽיךָ׃

בראשית ו׳:י״ג: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כׇּל־בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּֽי־מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת־הָאָֽרֶץ׃

איוב כ״ח:ג׳: קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ וּֽלְכׇל־תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר אֶבֶן אֹפֶל וְצַלְמָֽוֶת׃

ישעיהו נ״ז:כ׳: וְהָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ כִּי הַשְׁקֵט לֹא יוּכָל וַיִּגְרְשׁוּ מֵימָיו רֶפֶשׁ וָטִֽיט׃

תהילים פ׳:ט״ו: אֱלֹהִים צְבָאוֹת שֽׁוּב־נָא הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה וּפְקֹד גֶּפֶן זֹֽאת׃

בראשית מט: בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָֽל׃ כׇּל־אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וְזֹאת אֲשֶׁר־דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָֽם׃ וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל־עַמִּי קִבְרוּ אֹתִי אֶל־אֲבֹתָי אֶל־הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַֽחִתִּֽי׃

תהילים ק״ז:כ״ט: יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה וַיֶּחֱשׁוּ גַּלֵּיהֶֽם׃

ירמיהו כ״ג:כ״ט: הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם־יְהֹוָה וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵֽץ סָֽלַע׃

תהילים קי״ט:ק״ס: רֹאשׁ־דְּבָרְךָ אֱמֶת וּלְעוֹלָם כׇּל־מִשְׁפַּט צִדְקֶֽךָ׃

דניאל ח׳:י״ב: וְצָבָא תִּנָּתֵן עַל־הַתָּמִיד בְּפָשַׁע וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה וְעָשְׂתָה וְהִצְלִֽיחָה׃

תהילים ק״ז:כ״ו: ׆ יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת נַפְשָׁם בְּרָעָה תִתְמוֹגָֽג׃

בראשית א׳:ה׳: וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַֽיְהִי־עֶרֶב וַֽיְהִי־בֹקֶר יוֹם אֶחָֽד׃

רות ג׳:י״ג: לִינִי הַלַּיְלָה וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם־יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל וְאִם־לֹא יַחְפֹּץ לְגׇאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי חַי־יְהֹוָה שִׁכְבִי עַד־הַבֹּֽקֶר׃

תהלים פג: שִׁיר מִזְמוֹר לְאָסָֽף׃ אֱלֹהִים אַל־דֳּמִי־לָךְ אַל־תֶּחֱרַשׁ וְאַל־תִּשְׁקֹט אֵֽל׃ כִּֽי־הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹֽאשׁ׃

תהילים ל׳:י״ג: לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם יְהֹוָה אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶֽךָּ׃

איוב ל״ח:ז׳: בְּרׇן־יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כׇּל־בְּנֵי אֱלֹהִֽים׃

תהילים קכ״ב:ב׳: עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃

ישעיהו מ״א:ב׳: מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם וּמְלָכִים יַרְדְּ יִתֵּן כֶּֽעָפָר חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּֽוֹ׃

תהילים נ״ח:ב׳: הַאֻמְנָם אֵלֶם צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן מֵישָׁרִים תִּשְׁפְּטוּ בְּנֵי אָדָֽם׃

תהילים ל״ט:ד׳: חַם־לִבִּי בְּקִרְבִּי בַּהֲגִיגִי תִבְעַר־אֵשׁ דִּבַּרְתִּי בִּלְשׁוֹנִֽי׃

תהילים ס״ט:ח׳: כִּֽי־עָלֶיךָ נָשָׂאתִי חֶרְפָּה כִּסְּתָה כְלִמָּה פָנָֽי׃

ירמיהו ג׳:ג׳: וַיִּמָּנְעוּ רְבִבִים וּמַלְקוֹשׁ לוֹא הָיָה וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ מֵאַנְתְּ הִכָּלֵֽם׃

ישעיהו מ״ט:ג׳: וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי־אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־בְּךָ אֶתְפָּאָֽר׃

איוב כ״ט:ג׳: בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי לְאוֹרוֹ אֵלֶךְ חֹֽשֶׁךְ׃

שמות ל״ד:כ״ט: וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָֽעֵדֻת בְּיַד־מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן־הָהָר וּמֹשֶׁה לֹֽא־יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּֽוֹ׃

ישעיהו ל״ח:ט״ז: אֲדֹנָי עֲלֵיהֶם יִֽחְיוּ וּלְכׇל־בָּהֶן חַיֵּי רוּחִי וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵֽנִי׃

בראשית ג׳:כ״ג: וַֽיְשַׁלְּחֵהוּ יְהֹוָה אֱלֹהִים מִגַּן־עֵדֶן לַֽעֲבֹד אֶת־הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּֽׁם׃

בראשית ד׳:ו׳: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל־קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶֽיךָ׃

בראשית ג׳:י״ד: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶֽל־הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכׇּל־הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל־גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כׇּל־יְמֵי חַיֶּֽיךָ׃

שמות י״ב:כ״ג: וְעָבַר יְהֹוָה לִנְגֹּף אֶת־מִצְרַיִם וְרָאָה אֶת־הַדָּם עַל־הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וּפָסַח יְהֹוָה עַל־הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל־בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּֽף׃

שמות ו׳:י״ד: אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית־אֲבֹתָם בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכֹר יִשְׂרָאֵל חֲנוֹךְ וּפַלּוּא חֶצְרֹן וְכַרְמִי אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת רְאוּבֵֽן׃

ישעיהו נ״ח:י״ג: אִם־תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קׇדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ יְהֹוָה מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָֽר׃

תהלים קו: וַיַּכְעִיסוּ בְּמַעַלְלֵיהֶם וַתִּפְרׇץ־בָּם מַגֵּפָֽה׃ וַיַּעֲמֹד פִּֽינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָֽה׃ וַתֵּחָשֶׁב לוֹ לִצְדָקָה לְדֹר וָדֹר עַד־עוֹלָֽם׃

איכה ב׳:י״ט: קוּמִי רֹנִּי (בליל) [בַלַּיְלָה] לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי אֲדֹנָי שְׂאִי אֵלָיו כַּפַּיִךְ עַל־נֶפֶשׁ עֽוֹלָלַיִךְ הָעֲטוּפִים בְּרָעָב בְּרֹאשׁ כׇּל־חוּצֽוֹת׃

משלי ח׳:ט״ו: בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ וְרֹזְנִים יְחֹקְקוּ צֶֽדֶק׃

בראשית יט: וַֽיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד־אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת יְהֹוָה עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִֽיר׃ וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל־נַפְשֶׁךָ אַל־תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְאַֽל־תַּעֲמֹד בְּכׇל־הַכִּכָּר הָהָרָה הִמָּלֵט פֶּן־תִּסָּפֶֽה׃ וַיֹּאמֶר לוֹט אֲלֵהֶם אַל־נָא אֲדֹנָֽי׃

ישעיהו כ״ה:ח׳: בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה אֲדֹנָי יֱהֹוִה דִּמְעָה מֵעַל כׇּל־פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כׇּל־הָאָרֶץ כִּי יְהֹוָה דִּבֵּֽר׃

דברים ל״ג:כ״ו: אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִֽים׃

נחמיה ט׳:ז׳: אַתָּה־הוּא יְהֹוָה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים וְשַׂמְתָּ שְּׁמוֹ אַבְרָהָֽם׃

מאמרי חז״ל ומדרש

סנהדרין צז: בִּשְׁבִיעִית, מִלְחָמוֹת. בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, בֶּן דָּוִד בָּא. אָמַר רַב יוֹסֵף: הָא כַּמָּה שָׁבוּעֵי דַּהֲוָה כֵּן, וְלָא אֲתָא! אָמַר אַבָּיֵי: בְּשִׁשִּׁית קוֹלוֹת, בִּשְׁבִיעִית מִלְחָמוֹת – מִי הֲוָה? וְעוֹד, כְּסִדְרָן מִי הֲוָה? ״אֲשֶׁר חֵרְפוּ אוֹיְבֶיךָ ה׳ אֲשֶׁר חֵרְפוּ עִקְּבוֹת מְשִׁיחֶךָ״. תַּנְיָא: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא בּוֹ – בֵּית הַוַּועַד יִהְיֶה לִזְנוּת, וְהַגָּלִיל יֶחֱרַב, וְהַגַּבְלָן יֵאשַׁם, וְאַנְשֵׁי גְבוּל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לָעִיר וְלֹא יְחוֹנָנוּ, וְחׇכְמַת הַסּוֹפְרִים תִּסְרַח, וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֵסוּ, וּפְנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי כֶלֶב.

פסחים ג: וְתַנָּא דִּידַן מַאי טַעְמָא לָא קָתָנֵי ״לֵילֵי״? לִישָּׁנָא מְעַלְּיָא הוּא דְּנָקֵט. וְכִדְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לְעוֹלָם אַל יוֹצִיא אָדָם דָּבָר מְגוּנֶּה מִפִּיו, שֶׁהֲרֵי עִקֵּם הַכָּתוּב שְׁמוֹנֶה אוֹתִיּוֹת, וְלֹא הוֹצִיא דָּבָר מְגוּנֶּה מִפִּיו. שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה״. רַב פָּפָּא אָמַר:

חגיגה יב:: ״רוּחַ סְעָרָה עוֹשָׂה דְבָרוֹ״. סְעָרָה, תְּלוּיָה בִּזְרוֹעוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמִתַּחַת זְרוֹעוֹת עוֹלָם״. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַל שְׁנֵים עָשָׂר עַמּוּדִים עוֹמֶדֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יַצֵּב גְּבוּלוֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים:

סוטה ג: אֵין ״קִינּוּי״ אֶלָּא לְשׁוֹן הַתְרָאָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וַיְקַנֵּא ה׳ לְאַרְצוֹ״. תַּנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אָדָם עוֹבֵר עֲבֵירָה בַּסֵּתֶר וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכְרִיז עָלָיו בְּגָלוּי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה״, וְאֵין עֲבֵירָה אֶלָּא לְשׁוֹן הַכְרָזָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְצַו מֹשֶׁה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה״. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר:

ברכות ו: ״מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ״, ״וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ״ — אֵלּוּ תְּפִילִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״ה׳ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן״. וּמִנַּיִן שֶׁהַתְּפִילִּין עוֹז הֵם לְיִשְׂרָאֵל — דִּכְתִיב: ״וְרָאוּ כׇּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ״. וְתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: אֵלּוּ תְּפִילִּין שֶׁבָּרֹאשׁ. אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרַב חִיָּיא בַּר אָבִין:

נדרים כ: עֲקֵבָהּ דְּקָתָנֵי, בִּמְקוֹם הַטִּנּוֹפֶת, שֶׁהוּא מְכֻוּוֹן כְּנֶגֶד הֶעָקֵב. תַּנְיָא: ״בַּעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם״ — זוֹ בּוּשָׁה. ״לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ״ — מְלַמֵּד שֶׁהַבּוּשָׁה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאַת חֵטְא. מִיכָּן אָמְרוּ: סִימָן יָפֶה בְּאָדָם שֶׁהוּא בַּיְישָׁן. אֲחֵרִים אוֹמְרִים:

ברכות יא: …וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה… (המאמר בהקשרו — במקור)

חולין ס: שׁוֹר כְּרַסְתָּן וּפַרְסְתָן, רַב רֵישֵׁיהּ וְרַב גְּנוּבְתֵּיהּ, וְחִילּוּפָא בַּחֲמָרָא. לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לְמִקָּח וּמִמְכָּר. וְאָמַר רַב יְהוּדָה: שׁוֹר שֶׁהִקְרִיב אָדָם הָרִאשׁוֹן, קֶרֶן אַחַת הָיְתָה לוֹ בְּמִצְחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְתִיטַב לַה׳ מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִין מַפְרִיס״ – מַקְרִין תַּרְתֵּי מַשְׁמַע! אָמַר רַב נַחְמָן: ״מַקְרָן״ כְּתִיב. וְאָמַר רַב יְהוּדָה:

ברכות יב:: מַאי טַעְמָא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דִּכְתִיב: ״וְאֵין חֹלֶה מִכֶּם עָלַי וְאֵין גּוֹלֶה אֶת אָזְנִי״ — דִּילְמָא מֶלֶךְ שָׁאנֵי. אֶלָּא מֵהָכָא: ״וַאֲנִי בַּחֲלוֹתָם לְבוּשִׁי וְגוֹ׳״. וְאָמַר רַבָּה בַּר חִינָּנָא סָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: כָּל הָעוֹשֶׂה דְּבַר עֲבֵירָה וּמִתְבַּיֵּישׁ בּוֹ — מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲוֹנוֹתָיו. שֶׁנֶּאֱמַר:

אבות פ"ה: תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, אוֹכְלִין בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנוֹחֲלִין בָּעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח) לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ, וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא. אֲבָל תַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע יוֹרְשִׁין גֵּיהִנֹּם וְיוֹרְדִין לִבְאֵר שַׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה) וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִידֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ: יְהוּדָה בֶן תֵּימָא אוֹמֵר, הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר, וְקַל כַּנֶּשֶׁר, וְרָץ כַּצְּבִי, וְגִבּוֹר כָּאֲרִי, לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמָיִם. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַז פָּנִים לְגֵיהִנֹּם, וּבֹשֶׁת פָּנִים לְגַן עֵדֶן. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתִּבְנֶה עִירְךָ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְתוֹרָתֶךָ: הוּא הָיָה אוֹמֵר, בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא, בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה, בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת, בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד, בֶּן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה, בֶּן עֶשְׂרִים לִרְדֹּף, בֶּן שְׁלשִׁים לַכֹּחַ, בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה, בֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה, בֶּן שִׁשִּׁים לַזִּקְנָה, בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה, בֶּן שְׁמֹנִים לַגְּבוּרָה, בֶּן תִּשְׁעִים לָשׁוּחַ, בֶּן מֵאָה כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם: בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר, הֲפֹךְ בָּהּ וַהֲפֹךְ בָּהּ, דְּכֹלָּא בָהּ.

תענית ז:: וְאָמַר רַב סַלָּא אָמַר רַב הַמְנוּנָא: כׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַזּוּת פָּנִים — סוֹף נִכְשָׁל בַּעֲבֵירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ״. רַב נַחְמָן אָמַר: בְּיָדוּעַ שֶׁנִּכְשַׁל בַּעֲבֵירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָיָה לָךְ״, וְלֹא נֶאֱמַר ״יִהְיֶה לָּךְ״. אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא:

שבת קמו: שֶׁבָּא נָחָשׁ עַל חַוָּה הֵטִיל בָּהּ זוּהֲמָא, יִשְׂרָאֵל שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי — פָּסְקָה זוּהֲמָתָן, גּוֹיִם שֶׁלֹּא עָמְדוּ עַל הַר סִינַי — לֹא פָּסְקָה זוּהֲמָתָן. אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: גֵּרִים מַאי? אֲמַר לֵיהּ: אַף עַל גַּב דְּאִינְהוּ לָא הֲווֹ, מַזָּלַיְיהוּ הֲווֹ.

בכורות נז:: בִּמְקוֹמֵנוּ מַפְשִׁיטִין אֶת הַמֵּתָה וּמַלְבִּישִׁין אֶת הַחַי. אָמַר רַבִּי: נִתְגַּלָּה טַעְמָהּ שֶׁל מִשְׁנָתֵינוּ. חֲזֵירִין שֶׁבִּמְקוֹמֵנוּ יֵשׁ לָהֶם שִׁשִּׁים רִבּוֹא קְלָפִים בְּבֵית הֶמְסֵס שֶׁלּוֹ, פַּעַם אַחַת נָפַל אֶרֶז אֶחָד שֶׁבִּמְקוֹמֵנוּ, וְעָבְרוּ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה קְרוֹנוֹת עַל חוּדּוֹ אַחַת. פַּעַם אַחַת נָפְלָה בֵּיצַת בַּר יוֹכָנִי, וְטִבְּעָה שִׁשִּׁים כְּרַכִּים, וְשִׁבְּרָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֲרָזִים. וּמִי שָׁדְיָא לֵיהּ? וְהָא כְּתִיב: ״כְּנַף רְנָנִים נֶעֱלָסָה״! אָמַר רַב אָשֵׁי:

ב"ב יד: …הֵם שֹׁרֶשׁ הַתּוֹרָה, וְנִקְרָאִים י"ו, עַל־שֵׁם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וְאָרְכָּן וָאו וְרָחְבָּן וָאו… (המאמר בהקשרו — במקור)

ב"ב טז:: ״וַה׳ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל״ – מַאי ״בַּכֹּל״? רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ בַּת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שֶׁהָיְתָה לוֹ בַּת. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: בַּת הָיְתָה לוֹ לְאַבְרָהָם, וּ״בַכֹּל״ שְׁמָהּ. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר:

שבת פח: …וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם, הַתּוֹרָה נִקְרָא אוֹרַיְתָא תְּלִיתָאֵי… (המאמר בהקשרו — במקור)

ב"ר פ"ט: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס וְהִכְנִיס לְתוֹכוֹ פּוֹעֲלִים, וּבָנָה אוֹצָר עַל פִּתְחוֹ, אָמַר כָּל מִי שֶׁהוּא מִתְכַּשֵּׁר בִּמְלֶאכֶת הַפַּרְדֵּס יִכָּנֵס לְאוֹצָרוֹ, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּשֵּׁר בִּמְלֶאכֶת הַפַּרְדֵּס אַל יִכָּנֵס לְאוֹצָרוֹ. כָּךְ כָּל מִי שֶׁהוּא מְסַגֵּל בְּמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים הֲרֵי גַּן. עֵדֶן, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מְסַגֵּל בְּמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים הֲרֵי גֵּיהִנֹּם. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק, הִנֵּה טוֹב מְאֹד, זֶה מַלְאַךְ חַיִּים. וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, זֶה מַלְאַךְ הַמָּוֶת. וְכִי מַלְאַךְ הַמָּוֶת טוֹב מְאֹד, אֶתְמְהָא. אֶלָּא לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה וְזִמֵּן אֶת הָאוֹרְחִים וְהִכְנִיס לִפְנֵיהֶם תַּמְחוּי מָלֵא כָּל טוּב, אָמַר כָּל מִי שֶׁהוּא אוֹכֵל וּמְבָרֵךְ אֶת הַמֶּלֶךְ יֹאכַל וְיֶעֱרַב לוֹ, וְכָל מִי שֶׁהוּא אוֹכֵל וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶת הַמֶּלֶךְ יוּתַּז רֹאשׁוֹ בְּסַיָּף.

מקורות נוספים: תיקון סט דף קח:

דף לרשימות וחידושים