סמנו מה לכלול בחוברת, ואז לחצו “הדפס / שמור PDF”. בתיבת ההדפסה בחרו יעד “שמירה כ־PDF” לקובץ, או מדפסת להדפסה.
חוברת לימוד
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳
ד׳
כְּשֶׁאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁכָּל מְאֹרְעוֹתָיו הֵם לְטוֹבָתוֹ, זֹאת הַבְּחִינָה הִיא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא…
🕮 סדר הזמנים: נֶאֱמַר בִּזְלַאטִיפָּלְיֶע בְּשָׁבוּעוֹת
תורת רבי נחמן מברסלב · likuteimoharan.com
סך הכול כ־149 עמודים · מספרי־העמודים משוערים לפי היקף־הטקסט
(נח) קֹדֶם שֶׁאָמַר הַתּוֹרָה אָנֹכִי בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן ד' סִפֵּר מַעֲשֶׂה זוֹ. מַעֲשֶׂה בְּאִישׁ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁהָיָה חוֹלֶה וְנֶחֱלָשׁ מְאֹד וְשָׁלַח אִישׁ אֶחָד לְהַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁיְּבַקֵּשׁ אֶת הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁיִּסַּע אֵלָיו. הַיְנוּ שֶׁהַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יִסַּע לְהַחוֹלֶה. וְכֵן הֲוָה. וּבָא הָאִישׁ הַשָּׁלִיחַ הַנַּ"ל לְהַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְסִפֵּר לוֹ כָּל הַנַּ"ל שֶׁזֶּה הָאִישׁ הוּא חוֹלֶה, וְשֶׁבִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּסַּע אֵלָיו וְנָסַע אֵלָיו הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. בַּדֶּרֶךְ שָׁאַל הָאִישׁ הַשָּׁלִיחַ לְהַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, אֵיךְ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִכֶּם שֶׁכְּשֶׁאָדָם עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה בְּוַדַּאי לֹא יָמוּת קֹדֶם זְמַנּוֹ. וְזֶה הָאִישׁ הַחוֹלֶה כִּמְדֻמֶּה שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת וְהוּא אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת, וַעֲדַיִן לֹא בָּא בַּיָּמִים כָּל־כָּךְ, וּמִפְּנֵי מָה לֹא יִתְרַפֵּא מֵחָלְיוֹ. הֵשִׁיב הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְהַשָּׁלִיחַ אֱמֶת כָּךְ אָמַרְתִּי וּבְוַדַּאי כֵּן הוּא וְזֶה הָאִישׁ הַחוֹלֶה הַנַּ"ל גַּם־כֵּן עָשָׂה תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת עַל כָּל חֲטָאָיו. וְזֶה שֶׁלֹּא נִתְרַפֵּא עֲדַיִן הוּא מֵחֲמַת שֶׁלֹּא הִתְוַדָּה חֲטָאָיו לִפְנֵי צַדִּיק אֲמִתִּי וְזֶה שֶׁאֲנִי נוֹסֵעַ אֵלָיו בִּכְדֵי שֶׁיִּתְוַדֶּה, וּבְאִם שֶׁיִּתְוַדֶּה לְפָנַי תֵּכֶף יִתְרַפֵּא, וּבְאִם שֶׁלֹּא יִרְצֶה לְהִתְוַדּוֹת לְפָנַי תֵּכֶף יִכְבַּד עָלָיו חָלְיוֹ וְיַתְחִיל לִצְעֹק אוֹי וַאֲבוֹי עַל כָּל אֵיבָרָיו וְיָדָיו וְרַגְלָיו וְיָמוּת. כִּי בֶּאֱמֶת בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים הַיְנוּ בְּבֵית־דִּין שֶׁל מַעְלָה אֵין עָלָיו שׁוּם חֵטְא וַעֲבֵרָה כְּלָל, כִּי עָשָׂה תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה עַל כָּל הַחֲטָאִים כְּמוֹ שֶׁצְּרִיכִין לַעֲשׂוֹת. וְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ לֹא יִהְיֶה לְהַקְּלִפּוֹת וְהַחִיצוֹנִים שׁוּם אֲחִיזָה בּוֹ כִּי כְּבָר תִּקֵּן כָּל מַה שֶּׁפָּגַם. וּבְאִם שֶׁיִּתְוַדֶּה לְפָנַי אֲזַי תֵּכֶף יִתְרַפֵּא, וּבְאִם שֶׁלֹּא יִתְוַדֶּה אֲזַי יֵשׁ עוֹד כֹּחַ לְהַחִיצוֹנִים שֶׁיִּנְקְמוּ בּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּכָל גּוּפוֹ וְאֵיבָרָיו עַד שֶׁיָּמוּת. וְכֵן הֲוָה שֶׁבָּא אֵלָיו הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר לְהַחוֹלֶה בְּזֶה הַלָּשׁוֹן אֱמֹר מַה שֶּׁאַתָּה יוֹדֵעַ, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יוֹדֵעַ וַאֲנִי יוֹדֵעַ גַּם־כֵּן, הַיְנוּ שֶׁיִּתְוַדֶּה לְפָנָיו כָּל הַחֲטָאִים. וְאָמַר לוֹ כָּךְ שְׁלשָׁה פְּעָמִים וְלֹא רָצָה לוֹמַר. וְתֵכֶף הִתְחִיל לִצְעֹק אוֹי וַאֲבוֹי עַל גֹּדֶל כְּאֵב כָּל אֵיבָרָיו וְצָעַק בְּתַמְרוּרִים בִּפְרוֹטְרוֹט עַל כְּאֵב כָּל אֵיבָר וְאֵיבָר מֵאֵיבָרָיו, כִּי הִתְחִילוּ לְהִשָּׁבֵר שֶׁקּוֹרִין בְּרֶעכִין כָּל עַצְמוֹתָיו שֶׁל כָּל אֵיבָר וְאֵיבָר, וְצָעַק כָּךְ מִתּוֹךְ חָלְיוֹ אֵיזֶה זְמַן עַד שֶׁמֵּת כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וְהַמְעַיֵּן בְּמַאֲמַר אָנֹכִי הַנַּ"ל יָבִין הֵיטֵב עִנְיַן זֶה הַסִּפּוּר:
חיי מוהר״ן · שיחות השייכות לתורות, אות נח
לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: (שמות כ)
א כְּשֶׁאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁכָּל מְאֹרְעוֹתָיו הֵם לְטוֹבָתוֹ, זֹאת הַבְּחִינָה הִיא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים נ״ו:י״א-י״ב): בַּה' אֲהַלֵּל דָּבָר, בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דָּבָר;
וְזֹאת הַבְּחִינָה הִיא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים נ.): בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וְכוּ'. וְהִקְשׁוּ: וְכִי הָאִידְנָא לָאו הוּא אֶחָד. וְתֵרְצוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: הָאִידְנָא מְבָרְכִין עַל הַטּוֹבָה הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, וְעַל הָרָעָה – דַּיָּן אֱמֶת; וּלֶעָתִיד – כֻּלּוֹ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, שֶׁיִּהְיֶה שֵׁם ה' וְשֵׁם אֱלֹקִים אַחְדוּת אֶחָד:
ב וְזֹאת הַבְּחִינָה אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אֶלָּא כְּשֶׁמַּעֲלֶה בְּחִינַת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה מֵהַגָּלוּת מִבֵּין הָעֲכּוּ"ם, כִּי עַכְשָׁו הַמַּלְכוּת וְהַמֶּמְשָׁלָה לְהָעֲכּוּ"ם, וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְרָאִים עֲבוֹדַת אֱלִילִים שֶׁלָּהֶם בְּשֵׁם אֱלֹהִים, כִּי יוֹנְקִים מִבְּחִינַת מַלְכוּת, הַנִּקְרָא אֱלֹהִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים ע״ד:י״ב): אֱלֹהִים מַלְכִּי מִקֶּדֶם; וּכְשֶׁמַּעֲלִין בְּחִינַת מַלְכוּת מִבֵּין הָעַכּוּ"ם, אֲזַי נִתְקַיֵּם: כִּי מֶלֶךְ כָּל הָאָרֶץ אֱלֹהִים (שם מז):
ג וְאִי אֶפְשָׁר לְהָשִׁיב הַמְלוּכָה לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶלָּא עַל יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם, עַל יְדֵי זֶה מְתַקֵּן וּמַעֲלֶה בְּחִינַת מַלְכוּת לְשָׁרְשָׁהּ.
וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ (הושע י״ד:ג׳): קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים – זֶהוּ וִדּוּי דְּבָרִים, זֶה בְּחִינַת מַלְכוּת, כְּמוֹ דַּבָּר אֶחָד לְדוֹר (סנהדרין ח.). דַּבָּר – לְשׁוֹן מַנְהִיג וּמוֹשֵׁל. וְשׁוּבוּ אֶל ה' – שֶׁיְּתַקְּנוּ וְיַעֲלוּ אֶת הַדְּבָרִים, אֶת בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת אֶלֹהִים, אֶל ה', הַיְנוּ כַּנַּ"ל, בַּה' אֲהַלֵּל דָּבָר בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דָּבָר, הַיְנוּ שֶׁיֵּדַע שֶׁכָּל מְאֹרְעוֹתָיו כֻּלָּם לְטוֹבָתוֹ וִיבָרֵךְ עַל כָּל הַדְּבָרִים הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב:
ד וּכְשֶׁיֵּדַע כָּל זֹאת, נִקְרָא יְדִיעָה שְׁלֵמָה, כִּי עִקַּר הַדַּעַת הוּא אַחְדוּת שֶׁל חַסָדִים וּגְבוּרוֹת, זֶה נִקְרָא דַּעַת, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יַחֲלֹק בֵּין חֶסֶד לְדִין, וִיבָרֵךְ עַל כֻּלָּם הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. וְזֶה נִקְרָא ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד, כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁלֶּעָתִיד יִהְיֶה אַחְדוּת גָּמוּר, שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב.
וְזֶה: ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ זֶה בְּחִינַת אֱלֹהִים מַלְכוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמואל־ב ח): וַיַּעַשׂ דָּוִד שֵׁם: – אֶחָד גִּימַטְרִיָּא אַהֲבָה,
הַיְנוּ הֵן ה' שֶׁהוּא רַחֲמִים, הֵן שְׁמוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱלֹהִים, בְּחִינַת דִּין – כֻּלָּהּ לְטוֹבָתְךָ מֵחֲמַת אַהֲבָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אוֹהֵב אוֹתְךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ג׳:י״ב): אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ. וּכְתִיב (עמוס ג׳:ב׳): רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה, עַל כֵּן אֶפְקוֹד עֲלֵיכֶם עֲוֹנוֹתֵיכֶם:
ה וַעֲוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם הֵם עַל עַצְמוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל ל״ב:כ״ז): וַתְּהִי עֲוֹנוֹתָם חֲקוּקָה עַל עַצְמוֹתָם, וְכָל עֲבֵרָה יֵשׁ לָהּ צֵרוּף אוֹתִיּוֹת. וּכְשֶׁעָבַר אֵיזֶה עֲבֵרָה, אֲזַי נֶחְקָק צֵרוּף רַע עַל עַצְמוֹתָיו, וְעַל־יְדֵי־זֶה מַכְנִיס בְּחִינַת הַדִּבּוּר שֶׁל הַלָּאו הַזֶּה שֶׁעָבַר בְּתוֹךְ הַטֻּמְאָה, הַיְנוּ שֶׁמַּכְנִיס בְּחִינַת מַלְכוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת דַּבָּר אֶחָד לַדּוֹר, הוּא מַכְנִיס אוֹתָהּ בְּתוֹךְ הָעַכּוּ"ם, וְנוֹתֵן לָהֶם מֶמְשָׁלָה.
לְמָשָׁל, אִם עָבַר עַל דִבּוּר שֶׁל הַלָּאו לֹא יִהְיֶה לְךָ*), אֲזַי מַחֲרִיב הַצֵּרוּף הַטּוֹב שֶׁל הַדִּבּוּר וּבוֹנֶה צֵרוּף רַע, וְנֶחְקָק הַצֵּרוּף הַזֶּה עַל עַצְמוֹתָיו וְנוֹקֵם בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיהו ה׳:כ״ה): עֲוֹנוֹתֵיכֶם הִטּוּ אֵלֶּה. וּכְתִיב (תהילים ל״ד:כ״ב): תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה.
וְעַל יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים יוֹצֵא מֵעַצְמוֹתָיו הָאוֹתִיּוֹת הַחֲקוּקִים עֲלֵיהֶם, וְנַעֲשֶׂה מֵהֶם הַדִּבּוּר שֶׁל הַוִּדּוּי, כִּי הַדִּבּוּר יוֹצֵא מֵעַצְמוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם לה): כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה; וּמַחֲרִיב הַבִּנְיָן וְהַצֵּרוּף הָרָע, וּבוֹנֶה מֵהֶם מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה.
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה ז:): בְּשָׁעָה שֶׁהָלְכוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, הָיוּ עַצְמוֹתָיו שֶׁל יְהוּדָה מְגֻלְגָּלִין, עַד שֶׁאָמַר מֹשֶׁה: שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה – שֶׁבִּקֵּשׁ מֹשֶׁה מֵהַקָּדוֹשׁ־ בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁיִּזְכֹּר לִיהוּדָה הַוִּדּוּי שֶׁהִתְוַדָּה, וְכֵן הֲוֵי לֵיה. וְזֶה דַּוְקָא עַצְמוֹתָיו הָיוּ מְגֻלְגָּלִין, עַל שֵׁם וַתְּהִי עֲוֹנוֹתָם חֲקוּקָה עַל עַצְמוֹתָם, וְעַל־יְדֵי הַוִּדּוּי נִתְתַּקְּנוּ, וְעָלוּ כָּל חַד לְדוּכְתֵּה.
וִיהוּדָה זֶה בְּחִינַת מַלְכוּת; רֶמֶז, שֶׁבְּחִינַת מַלְכוּת נִתְתַּקֵּן עַל־יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים,
וְזֶה נַעֲשָׂה עַל־יְדֵי מֹשֶׁה, שֶׁזָּכַר מֹשֶׁה הַוִּדּוּי, כִּי כֵן צָרִיךְ, שֶׁיִּהְיֶה הַוִּדּוּי לִפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם, וְכָל תַּלְמִיד חָכָם הוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: מֹשֶׁה, שַׁפִּיר קָאֲמַרְתְּ. וּבָזֶה שֶׁזָּכַר מֹשֶׁה הַוִּדּוּי, נַעֲשָׂה כְּאִלּוּ הִתְוַדָּה עַכְשָׁו לִפְנֵי מֹשֶׁה, וְעַל־יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן בְּחִינַת מַלְכוּת, וְנֶחֱרַב הַצֵּרוּף הָרָע שֶׁנֶּחְקַק עַל עַצְמוֹתָיו:
ו וְזֶה בְּחִינַת הַחְזָרַת הַמַּלְכוּת לְשָׁרְשָׁהּ, כִּי שֹׁרֶשׁ הַמַּלְכוּת הוּא אֵשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קא:): לָמָּה טָעָה נְבָט, שֶׁרָאָה שֶׁיָּצָא אֵשׁ מֵאֲמָתוֹ. וְהַתּוֹרָה נִקְרֵאת אֵשׁ, שֶׁמִּשָּׁם הַמַּלְכוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיהו כ״ג:כ״ט): הֲלוֹא כֹּה דְבָרִי כָּאֵשׁ, וּכְתִיב (משלי ח׳:ט״ו): בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ. וְעִקַּר הַתּוֹרָה הֵם הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכות כב:): כַּמָּה טִפְּשָׁאֵי דְּקַיְמָא מִקַּמֵּי סֵפֶר־תּוֹרָה, וְלָא קַיְמָא מִקַּמֵּי צוּרְבָא מִדְּרַבָּנָן.
וְזֶהוּ (במדבר ל״א:כ״ג): כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ, תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ. דָּבָר – זֶה בְּחִינַת מַלְכוּת, שֶׁנִּמְשָׁךְ בְּתוֹךְ הַטֻּמְאָה, בְּתוֹךְ חֲמִימוּת הַיֵּצֶר, כְּמוֹ (קידושין פא.): נוּרָא בֵּי עַמְרָם; תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ – תִּקּוּנוֹ עַל־יְדֵי אֵשׁ, הַיְנוּ וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם כַּנַּ"ל.
וְזֶה לְשׁוֹן עֲבֵרָה, שֶׁהַצֵּרוּף שֶׁל עֲבֵרָה עוֹבֵר בְּתוֹךְ עַצְמוֹתָיו, מֵעֵבֶר אֶל עֵבֶר. וּמִצְוָה לְשׁוֹן הִתְחַבְּרוּת – כְּשֶׁעוֹשֶׂה חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת שֶׁל מִצְוֹות (מ"ר אחרי פ' כא), אֲזַי נִתְחַבְּרוּ שִׁבְרֵי עַצְמוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים ל״ד:כ״א): שׁוֹמֵר כָּל עַצְמוֹתָיו:
ז וְזֶה פֵּרוּשׁ (משלי ט״ז:י״ד): חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת, כִּי חֲמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא – בִּשְׁבִיל הַמַּלְכוּת שֶׁהִשְׁפִּיל עַל־יְדֵי עֲווֹנוֹתָיו; וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה, הַיְנוּ בְּחִינַת תַּלְמִיד חָכָם, בְּחִינַת מֹשֶׁה, הוּא יְכַפֵּר לוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מיכה ז׳:י״ח): וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית – לְמִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּשִׁירַיִם (ר"ה יז).
נִמְצָא, כְּשֶׁבָּא לִפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם וּמוֹצִיא כָּל צֵרוּפָיו לִפְנֵי הַתַּלְמִיד חָכָם, וְהַתַּלְמִיד חָכָם הוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה, שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּשִׁירַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר י״ב:ג׳): וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד; וְעַל־יְדֵי־זֶה נִקְרָא אִישׁ חָכָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב כ״ח:י״ב): וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא (ע' סוטה כא:). וּבָזֶה יֵשׁ כֹּחַ לַתַּלְמִיד חָכָם לְכַפֵּר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה:
וּבִשְׁבִיל זֶה כְּשֶׁהִתְפַּלֵּל מֹשֶׁה עַל חֵטְא הָעֵגֶל, אָמַר (שמות ל״ב:ל״ב): אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם, וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא; כִּי זֶה מִן הַנִּמְנָע, שֶׁלֹּא יָבוֹא לְאָדָם אֵיזֶה גַּדְלוּת, כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ שֶׁמְּסַפְּרִין שִׁבְחוֹ, כָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁמֶּלֶךְ גָּדוֹל מְשַׁבֵּחַ וּמְפָאֵר אֶת הָאָדָם, אֲזַי בְּוַדַּאי מִן הַנִּמְנָע, שֶׁלֹּא יָבוֹא לוֹ אֵיזֶה גַּדְלוּת. אֲבָל צָרִיךְ לָזֶה בִּטּוּל כָּל הַרְגָּשׁוֹתָיו וְחָמְרִיּוֹתָיו, אֲזַי יָכוֹל הָאָדָם לִשְׁמֹעַ שִׁבְחוֹ, וְלֹא יָבוֹא לוֹ שׁוּם גַּדְלוּת, כְּמוֹ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁרָאָה כָּתוּב בַּתּוֹרָה: וַיְּדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה; וְיִשְׂרָאֵל קוֹרְאִין בְּכָל יוֹם בַּתּוֹרָה שִׁבְחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, וְהוּא בְּעַצְמוֹ מְסַפֵּר לָהֶם שְׁבָחָיו, וְלֹא הָיָה לְמֹשֶׁה שׁוּם הִתְפָּאֲרוּת וְגַדְלוּת מִזֶּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד, וּבְוַדַּאי עַל־יְדֵי עַנְוְתָנוּתוֹ הָיָה כֹּחַ בְּיַד מֹשֶׁה לְכַפֵּר עֲווֹן־הָעֵגֶל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה.
וְזֶה שֶׁטָּעַן מֹשֶׁה: וְאִם אַיִן, הַיְנוּ אִם לֹא תִּשָּׂא חַטָּאתָם, בָּזֶה אַתָּה מַרְאֶה, שֶׁאֵין לִי כָּל כָּךְ עֲנִיווּת, שֶׁאוּכַל לְכַפֵּר לָהֶם עֲווֹן הָעֵגֶל, בְּכֵן בַּקָּשָׁתִי: מְחֵנִי נָא, כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶכָּשֵׁל בְּגַדְלוּת, שֶׁאֲנִי רוֹאֶה וְשׁוֹמֵעַ בְּכָל עֵת סִפּוּר שְׁמִי וְשִׁבְחִי בַּתּוֹרָה, כִּי מִי יוּכַל לַעֲמֹד בָּזֶה, שֶׁיִּשְׁמַע סִפּוּר שִׁבְחוֹ וְלֹא יִתְגָּאֶה, אִם לֹא עָנָו גָּדוֹל; וְאִם אֲנִי עָנָו, צָרִיךְ לְךָ שֶׁתִּשָּׂא חֲטָּאתָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית וְכוּ':
וְזֶה: (דברים ל״ג:ה׳) וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ, הַיְנוּ שֶׁמַּלְכוּת עָלָה לְשָׁרְשָׁהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים ל״ז:י״א): וַעֲנָוִים יִרְשׁוּ אָרֶץ, וְאֶרֶץ הִיא דִּינָא דְּמַלְכוּתָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב כ׳:כ״ז): וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ:
ח וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה כא):
מָשָׁל לְאֶחָד, שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶרֶךְ בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה, וּמִתְיָרֵא מִן הַקּוֹצִים וּמִן הַפְּחָתִים וּמֵחַיָּה רָעָה וּמִלִּסְטִים, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ מְהַלֵּךְ וְכוּ':
כִּי זֶה יָדוּעַ, שֶׁכָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן נִמְשָׁכִין מֵאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, מֵאַרְבַּע מָרוֹת, כַּמּוּבָא בְּמִשְׁנַת חֲסִידִים: עַצְבוּת וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן נִמְשָׁכִין מִדּוֹמֵם, תַּאֲווֹת רָעוֹת וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן נִמְשָׁכִין מִצּוֹמֵחַ, דְּבָרִים בְּטֵלִים וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן נִמְשָׁכִין מֵחַי, גַּאֲוָה וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן נִמְשָׁכִין מִמְּדַבֵּר;
וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, צָרִיךְ לְשַׁבֵּר כָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת, וִיסַפֵּר לִפְנֵי הַתַּלְמִיד חָכָם, הַיְנוּ וִדּוּי דְּבָרִים, וְהַתַּלְמִיד חָכָם יְפָרֵשׁ וִיבָרֵר לוֹ דֶּרֶךְ לְפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ.
וְיֵשׁ שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת בְּהִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיקִים, שֶׁעַל־יְדֵי שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת אֵלּוּ נִתְתַּקֵּן הַכֹּל, וְאֵלּוּ הֵם הַשְּׁלשָׁה בְּחִינוֹת:
הַבְּחִינָה הָרִאשׁוֹנָה, כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת הַצַּדִּיק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו ל׳:כ׳): וְהָיוּ עֵינֶיךָ רוֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ; וְזֹאת הַבְּחִינָה מְבַטֶּלֶת הַמִּדּוֹת רָעוֹת הַנִּמְשָׁכִין מִשְּׁנֵי הַיְּסוֹדוֹת דּוֹמֵם צוֹמֵחַ, הַיְנוּ עַצְבוּת וְתוֹלְדוֹתֶיהָ וְתַאֲווֹת רָעוֹת, כִּי צַדִּיק הַדּוֹר נִקְרָא אֵם, עַל שֵׁם שֶׁהוּא מֵינִיק לְיִשְׂרָאֵל בְּאוֹר תּוֹרָתוֹ, וְהַתּוֹרָה נִקְרֵאת חָלָב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שיר השירים ד׳:י״א): דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ. וְזֶה אָנוּ רוֹאִים בְּחוּשׁ, כְּשֶׁהַתִּינוֹק הוּא בְּעַצְבוּת וְעַצְלוּת, כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת אִמּוֹ הוּא נִתְעוֹרֵר בִּזְרִיזוּת גָּדוֹל לִקְרַאת אִמּוֹ, הַיְנוּ לְשָׁרְשׁוֹ. גַּם אָנוּ רוֹאִים בְּחוּשׁ, כְּשֶׁהַתִּינוֹק עוֹסֵק בְּדִבְרֵי שְׁטוּת שֶׁלּוֹ, אַף־עַל־פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּאֲוָה גְּדוֹלָה לָזֶה, אַף־עַל־פִּי כֵן כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת אִמּוֹ, הוּא מַשְׁלִיךְ כָּל תַּאֲווֹתָיו אַחַר כְּתֵפָיו וּמוֹשֵׁךְ אֶת עַצְמוֹ לְאִמּוֹ. נִמְצָא, שֶׁנִּתְבַּטְּלִין הַמִּדּוֹת רָעוֹת שֶׁל שְׁנֵי הַיְּסוֹדוֹת דּוֹמֵם צוֹמֵחַ עַל יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת פְּנֵי הַצַּדִּיק.
וְזֶהוּ: וּמִתְיָרֵא מִן הַקּוֹצִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת צוֹמֵחַ; וּפְחָתִים – שֶׁהוּא בְּחִינַת דּוֹמֵם. וּכְשֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ אֲבוּקָה שֶׁל אוֹר, זֶה תַּלְמִיד חָכָם, שֶׁהוּא אָבִיק בְּאוֹר הַתּוֹרָה, וְעַל־יָדוֹ נִצּוֹל מִמִּדּוֹת רָעוֹת שֶׁל שְׁנֵי יְסוֹדוֹת דּוֹמֵם צוֹמֵחַ, וְאָז נִצּוֹל מִן הַקּוֹצִים וּמִן הַפְּחָתִים:
הַבְּחִינָה הַשְּׁנִיָּה, הַצְּדָקָה שֶׁנּוֹתֵן לְתַלְמִיד חָכָם, שֶׁעַל־ יְדֵי־זֶה נִצּוֹל מִמִּדּוֹת רָעוֹת שֶׁל שְׁנֵי יְסוֹדוֹת חַי מְדַבֵּר, שֶׁהֵן בְּחִינַת חַיָּה רָעָה וְלִסְטִים, שֶׁהֵן דְּבָרִים בְּטֵלִים וְגַאֲוָה וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן. כִּי עַל־יְדֵי דְּבָרִים בְּטֵלִים וְלָשׁוֹן הָרָע בָּא עֲנִיּוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ד׳:י״ט): כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים, זֶהוּ עֲנִיּוּת. גַּם בְּגַאֲוָה אָמְרוּ (קידושין מט:): סִימָן לְגַסּוּת הָרוּחַ – עֲנִיּוּת. וְעַל־יְדֵי צְדָקָה נִתְעַשֵּׁר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (גיטין ז:): אִם שְׁלֵמִים וְכֵן רַבִּים וְכֵן נָגוֹזוּ וְעָבַר וְעִנִּיתִיךָ לֹא אֲעַנֵּךְ – שׁוּב אֵין מַרְאִין לוֹ סִימָנֵי עֲנִיּוּת.
וְזֶהוּ: כֵּיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר נִצּוֹל מֵחַיָּה רָעָה וּמִלִּסְטִים. עַמּוּד הַשַּׁחַר רֶמֶז לִצְדָקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו נ״ח:ח׳): כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וְכוּ', אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ. נִמְצָא, עַל־יְדֵי צְדָקָה נִצּוֹל מִמִּדּוֹת רָעוֹת שֶׁל שְׁנֵי יְסוֹדוֹת, חַי מְדַבֵּר, שֶׁהֵם בְּחִינַת חַיָּה רָעָה וְלִסְטִים:
הַבְּחִינָה הַשְּׁלִישִׁית, כְּשֶׁמִּתְוַדֶּה וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הַתַּלְמִיד חָכָם מַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לְפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ,
וְזֶה: הִגִּיעַ לְפָרָשַׁת דְּרָכִים, וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה כא): זֶה תַּלְמִיד חָכָם, וְיוֹם הַמִּיתָה, זֶה בְּחִינַת וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם; יוֹם הַמִּיתָה רֶמֶז עַל וִדּוּי, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין מג:): כָּל הַמּוּמָתִין מִתְוַדִּין. וְזֶה נִקְרָא פָּרָשַׁת־דְּרָכִים, כִּי הַתַּלְמִיד חָכָם מַפְרִישׁ לוֹ דֶּרֶךְ לְפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ,
אֲזַי נִצּוֹל מִכֻּלָּם. כִּי קֹדֶם שֶׁהִתְוַדָּה, אַף־עַל־פִּי שֶׁהָיָה אֵצֶל הַתַּלְמִיד חָכָם וְנָתַן לוֹ מָמוֹן, עֲדַיִן אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶהוּ דֶּרֶךְ הוּא מְהַלֵּךְ, כִּי יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת (משלי י״ד:י״ב), אֲבָל כְּשֶׁהִגִּיעַ לְפָרָשַׁת דְּרָכִים, זֶה תַּלְמִיד חָכָם וְיוֹם הַמִּיתָה, הַיְנוּ וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי תַּלְמִיד־חָכָם, אֲזַי נִצּוֹל מִכֻּלָּם:
ט וְזֶה בְּכָל פַּעַם שֶׁבָּא אֵצֶל תַּלְמִיד חָכָם וּמְסַפֵּר לְפָנָיו כָּל לִבּוֹ, וְהַתַּלְמִיד חָכָם הוּא בְּחִינַת משֶׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַיִן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא; וְעַל יְדֵי זֶה אַתָּה נִכְלָל בָּאֵין סוֹף.
וְזֶה בְּחִינַת: זַרְקָא, דְּאִזְדְּרִיקַת לְאֲתַר דְּאִתְנְטִילַת מִתַּמָּן, שֶׁתַּחֲזִיר אֶת הַמַּלְכוּת לְאֵין סוֹף, שֶׁהוּא רָצוֹן שֶׁבְּכָל הָרְצוֹנוֹת. כִּי הַמַּלְכוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּרִים, כָּל אוֹת וָאוֹת מְלֻבָּשׁ בָּהּ רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָיָה, שֶׁזֹּאת הָאוֹת יִהְיֶה לָהּ תְּמוּנָה כָּזוֹ, וְאוֹת אַחֶרֶת יִהְיֶה לָהּ תְּמוּנָה אַחֶרֶת. נִמְצָא, שֶׁרְצוֹנוֹת, הַיְנוּ תְּמוּנוֹת אוֹתִיּוֹת, הֵם הִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְכָל אֵלּוּ הָרְצוֹנוֹת, הַיְנוּ הַתְּמוּנוֹת, נִמְשָׁכִין מֵרְצוֹן אֵין סוֹף, שֶׁאֵין בּוֹ תְּמוּנָה,
וְכָל הַדְּבָרִים וְהַיֵּשׁוּת שֶׁבָּעוֹלָם הֵם מֵהָאוֹתִיּוֹת, הַיְנוּ מִמַּלְכוּת, כִּי יֵשׁוּת הוּא מֵחֲמַת הַמַּלְכוּת, שֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁיִּתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ בָּעוֹלָם, וְעַל יְדֵי זֶה בָּרָא אֶת הָעוֹלָם מֵאַיִן לְיֵשׁ, וְכָל הָרְצוֹנוֹת, הַיְנוּ הַתְּמוּנוֹת, וְכָל הַיֵּשׁוּת, הַיְנוּ בְּחִינַת מַלְכוּת, מְקַבְּלִים חִיּוּתָם מֵרְצוֹן אֵין סוֹף, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (מגילה לא.): בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־ בָּרוּךְ־הוּא, הַיְנוּ מַלְכוּתוֹ, הַיְנוּ רְצוֹנוֹת, שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ, הַיְנוּ רְצוֹן אֵין סוֹף.
וְזֶה בְּחִינַת הִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת, כִּי כְּשֶׁרוֹצֶה לְהִכָּלֵל בִּרְצוֹן אֵין סוֹף, צָרִיךְ לְבַטֵּל אֶת הַיֵּשׁוּת שֶׁלּוֹ.
וְזֶה שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר (יתרו דף פח:), שֶׁהִסְתַּלְּקוּת מֹשֶׁה בְּשַׁבָּת בְּשַׁעְתָּא דְּמִנְחָה, שֶׁאָז הִתְגַּלּוּת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין, שֶׁהוּא בְּחִינַת רְצוֹן אֵין סוֹף, שֶׁכָּל הָרְצוֹנוֹת מְקַבְּלִין חִיּוּתָם מִמֶּנּוּ. וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁבִּטֵּל משֶׁה כָּל יֵשׁוּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות טז): וְנַחְנוּ מָה.
וְזֶה פֵּרוּשׁ: וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַּגַּיְא (דברים ל״ד:ו׳) – זֶה בְּחִינַת אַיִן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו מ׳:ד׳): כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא; בְּאֶרֶץ מוֹאָב – זֶה בְּחִינַת מַלְכוּת, שֶׁדָּוִד בָּא מִמּוֹאָב, שֶׁנִּסְתַּלֵּק מֹשֶׁה בְּתוֹךְ אֵין סוֹף, בְּתוֹךְ רָצוֹן שֶׁבָּרְצוֹנוֹת, בְּתוֹךְ רַעֲוָא דְּרַעֲוִין, שֶׁהוּא בְּחִינַת רְצוֹן אֵין סוֹף הַמְלֻבָּשׁ בִּרְצוֹנוֹת, בִּתְמוּנוֹת אוֹתִיּוֹת, בִּבְחִינַת מַלְכוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּדֻלָּתוֹ, הַיְנוּ מַלְכוּת, בְּחִינַת רַעֲוִין, שָׁם אַתָּה מוֹצֵא רַעֲוָא, רְצוֹן אֵין סוֹף.
וְזֶה: מוּל בֵּית פְּעוֹר – כִּי אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מדרש אגדה, מובא בתוספות סוטה יד.): לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ פְּעוֹר, עַל שֵׁם שֶׁפּוֹעֵר פִּיו; כִּי כְּשֶׁפּוֹגְמִין בְּמַלְכוּת, אֲזַי יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לִפְעֹר פִּיו בְּצֵרוּפִים רָעִים; אֲבָל משֶׁה, שֶׁתִּקֵּן מִדַּת הַמַּלְכוּת, עַל־יְדֵי זֶה לֹא הָיָה יְכֹלֶת בְּיַד פְּעוֹר לִפְעֹר פִּיו. וְזֶה: וְלֹא יָדַע אִישׁ, אֲפִלּוּ מֹשֶׁה לֹא יָדַע, (כמו שאמרו רז"ל סוטה יד.), כִּי נִתְבַּטֵּל לְגַבֵּי אֵין סוֹף.
וְכָל זֶה הָיָה בְּמוֹתוֹ, אֲבָל בְּוַדַּאי גַּם בְּחַיָּיו הָיָה לוֹ הִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת, וְהָיָה מְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּאוֹר אֵין סוֹף, אֲבָל הַהִתְפַּשְּׁטוּת הָיָה בִּבְחִינַת: וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב; כִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא רוֹצֶה בַּעֲבוֹדָתֵנוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְאָבִיתָ תְּהִלָּה מִגּוּשֵׁי עָפָר, מִקְּרוּצֵי חֹמֶר. וּבִשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר כֵּן אֶלָּא עַד עֵת שֶׁיָּבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ וְיִטֹּל נִשְׁמָתוֹ.
וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִים, שֶׁלִּפְעָמִים נִתְלַהֵב אָדָם בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה וְאוֹמֵר כַּמָּה תֵּבוֹת בְּהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל – זֶה בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו, שֶׁנִּפְתַּח לוֹ אוֹר אֵין סוֹף וְהֵאִיר לוֹ; וּכְשֶׁרוֹאֶה אָדָם הִתְנוֹצְצוּת הַזֹּאת, אַף־עַל־גַּב דְּאִיהוּ לָא חָזִי – מַזְלֵהּ חָזִי (מגילה ג.), תֵּכֶף נִתְלַהֵב נִשְׁמָתוֹ לִדְבֵקוּת גָּדוֹל, לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּאוֹר אֵין סוֹף, וּכְשִׁעוּר הִתְגַּלּוּת אֵין סוֹף, לְפִי מִנְיַן הַתֵּבוֹת שֶׁנִּפְתְּחוּ וְהִתְנוֹצְצוּ, כָּל אֵלּוּ הַתֵּבוֹת אוֹמֵר בִּדְבֵקוּת גָּדוֹל וּבִמְסִירַת נַפְשׁוֹ וּבְבִטּוּל כֹּחוֹתָיו, וּבְשָׁעָה שֶׁנִּתְבַּטֵּל לְגַבֵּי אֵין סוֹף, אֲזַי הוּא בִּבְחִינַת: וְלֹא יָדַע אִישׁ, שֶׁאֲפִלּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ אֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵעַצְמוֹ. אֲבָל זֹאת הַבְּחִינָה צָרִיךְ לִהְיוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב, כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם יֵשׁוּתוֹ.
נִמְצָא כְּשֶׁהוּא בִּבְחִינַת וָשׁוֹב, אֲזַי צָרִיךְ לְהַרְאוֹת גַּם לְדַעְתּוֹ, כִּי מִתְּחִלָּה, בִּשְׁעַת דְּבֵקוּת, הָיָה נִתְבַּטֵּל הַדַּעַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְלֹא יָדַע אִישׁ; וּכְשֶׁהוּא בִּבְחִינַת וָשׁוֹב, שֶׁשָּׁב (לְדַעְתּוֹ) לְיֵשׁוּתוֹ, אָז שָׁב לְדַעְתּוֹ; וּכְשֶׁשָּׁב לְדַעְתּוֹ, אָז הוּא יוֹדֵעַ אַחְדוּת הָאֵין סוֹף וְטוּבוֹ, וַאֲזַי אֵין חִלּוּק בֵּין ה' לֵאלֹהִים, בֵּין מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת הָרַחֲמִים,
כִּי בְּאֵין סוֹף אֵין שַׁיָּךְ, חַס וְשָׁלוֹם, שִׁנּוּי רָצוֹן, כִּי הַשִּׁנּוּיִים אֵינוֹ אֶלָּא בְּשִׁנּוּי הַתְּמוּנוֹת, אֲבָל עַל־יְדֵי הַדְּבֵקוּת שֶׁל אָדָם בְּאֵין סוֹף, שֶׁשָּׁם אֵין שִׁנּוּי רָצוֹן, כִּי שָׁם רָצוֹן פָּשׁוּט, וְאַחַר־כָּךְ נִשְׁאָר בּוֹ רְשִׁימוּ מֵאַחְדוּת הַזֹּאת, וְאַחַר־כָּךְ נַעֲשֶׂה בִּבְחִינַת וָשׁוֹב, אֲזַי הָרְשִׁימוּ מַרְאֶה לָדַעַת, שֶׁיֵּדַע שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב וְכֻלּוֹ אֶחָד:
וְזֶה שֶׁאָמַר משֶׁה לְדוֹרוֹ (דברים ד): אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים; כִּי משֶׁה הוּא בְּחִינַת אַיִן, וְדוֹרוֹ הַדְּבוּקִים אֵלָיו רָאוּי לָהֶם לָדַעַת, הַיְנוּ לְהָאִיר לַדַּעַת, בְּחִינַת אֵין סוֹף, בְּחִינַת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין, בְּחִינַת: ה' הוּא הָאֱלֹהִים:
וְזֶה פֵּרוּשׁ:
אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָא: זִימְנָא חַדָּא הֲוָה קָאַזְלִינָן בִּסְפִינְתָּא, וַחֲזִינָן הַהוּא כַּוְרָא דְּיַתְבָא לֵהּ אָכְלָה טִינָא בְּאוּסְיֵהּ, וְאִדְחוּהוּ מַיָא, וְשַׁדְיוּהוּ לְגוּדָא, וְחָרוּב מִינֵהּ שִׁיתִין מְחוֹזֵי, וְאָכְלוּ מִינֵהּ שִׁיתִין מְחוֹזֵי, וּמָלְחוּ מִינֵהּ שִׁיתִין מְחוֹזֵי, וּמָלְאוּ מֵחַד גַּלְגַּלָא דְּעֵינָא תְּלָת מֵאָה גַּרְבֵּי מִשְׁחָא. וְכִי הַדְרָן לְבָתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא, חֲזִינָן דְּהַוָה קָא מְנַסְרֵי מִגַּרְמֵיהּ מְטַלַלְתָּא, וִיהֲבֵי לְמִבְנִינְהוּ הַנָּךְ מְחוֹזֵי:
פֵּרוּשׁ:
סְפִינָה – לְשׁוֹן חֲשִׁיבוּת, בְּחִינַת מַלְכוּת, שֶׁרַבָּה בַּר בַּר חָנָה חָקַר בְּשִׂכְלוֹ אוֹדוֹת הַמַּלְכוּת, אֵיךְ בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מַעֲלִין אוֹתָהּ.
וַחֲזִינָן הַאי כַּוְרָא – יִשְׂרָאֵל מְכֻנִּין בְּשֵׁם דָּגִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מ״ח:ט״ז): וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.
דְּיַתְבָא לֵיהּ אָכְלָא טִינָא בִּנְחִירָיו – זֶה בְּחִינַת תְּפִלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו מ״ח:ט׳): וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ; שֶׁנִּתְעָרֵב שֶׁרֶץ, הַיְנוּ טֻמְאָה, בִּתְפִלָּתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ וּבִלְבֵּל אוֹתוֹ, וְלֹא הָיָה יָכוֹל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הַזֶּה לַעֲבֹד עֲבוֹדָתוֹ תַּמָּה. מֶה עָשָׂה הָאִישׁ הַזֶּה, עָשָׂה שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת הַנַּ"ל, הַיְנוּ הִתְקַשְּׁרוּת לְהַצַּדִּיק, וּנְתִינַת הַצְּדָקָה, וּוִדּוּי דְּבָרִים.
וְזֶה פֵּרוּשׁ:
וּמֵתָה וְאִידְחוּהוּ מַיָא וְשַׁדְיוּהוּ לְגוּדָא; וְהִזְכִּיר הַשָּׁלֹשׁ בְּחִינוֹת מֵעֵלָּא לְתַתָּא:
וּמֵתָה – זֶה בְּחִינַת וִדּוּי דְּבָרִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: כָּל הַמּוּמָתִין מִתְוַדִּין;
וְאִדְחוּהוּ מַיָא – זֶה בְּחִינַת צְדָקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת י״א:א׳): שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמַּיִם. וּכְתִיב (ישעיהו ל״ב:כ׳): אַשְׁרֵיכֶם זוֹרְעֵי עַל כָּל מַיִם.
וְשַׁדְיוּהוּ לְגוּדָא – הַצַּדִּיק נִקְרָא גּוּדָא, לְשׁוֹן גָּדֵר, שֶׁהוּא גּוֹדֵר פִּרְצוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל (יחזקאל כב, ישעיהו נח). וְזֶה: וְשַׁדְיוּהוּ לְגוּדָא – שֶׁהִקְרִיב אֶת עַצְמוֹ לַצַּדִּיק.
וְעַל־יְדֵי שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת אֵלּוּ:
וְחָרוּב מִינֵהּ שִׁיתִּין מְחוֹזָא – שֶׁעַל־יְדֵי הַמִּיתָה, הַיְנוּ וִדּוּי דְּבָרִים, הֶעֱלָה אֶת הַמַּלְכוּת מִבֵּין הַסִּטְרָא אָחֳרָא, וְהַצַּדִּיק הוֹרָה לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר,
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּהַפְטָרַת בְּרֵאשִׁית (ישעיהו מב): אַחֲרִיב הָרִים וּגְבָעוֹת – רֶמֶז עַל חֻרְבַּן מֶמְשֶׁלֶת הָעַכּוּ"ם; וְהוֹלַכְתִּי עִוְּרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ – זֶה בְּחִינַת שֶׁהַצַּדִּיק הוֹרָה לוֹ דֶּרֶךְ יָשָׁר, זֶה בְּחִינַת פָּרָשַׁת דְּרָכִים, כַּנַּ"ל. וְשִׁיתִין מְחוֹזָא רֶמֶז עַל עֲלִיַּת הַמַּלְכוּת, דִּכְתִיב בָּהּ (שה"ש ו): שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת.
וְאָכְלוּ מִינָהּ שִׁיתִין מְחוֹזָא – רֶמֶז עַל שְׁנֵי מִדּוֹת רָעוֹת שֶׁל חַי מְדַבֵּר, שֶׁעַל־יָדוֹ בָּא עֲנִיּוּת כַּנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי צְדָקָה מְתַקֵּן אוֹתָם וְיַמְשִׁיךְ שֶׁפַע. וְזֶה: אָכְלוּ מִינֵה. וְשִיתִין מְחוֹזָא – רֶמֶז עַל בְּחִינוֹת שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים, שֶׁמִּשָּׁם בָּא פַּרְנָסָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים (ברכות לג. תענית ב. ע"ש).
וּמָלְחוּ מִינָהּ שִׁיתִּין מְחוֹזָא – זֶה רֶמֶז עַל תִּקּוּן שְׁתֵּי מִדּוֹת רָעוֹת, דּוֹמֵם צוֹמֵחַ, עַל־יְדֵי קִרְבָתוֹ לְהַצַּדִּיק, כִּי הַצַּדִּיק הוּא בְּרִית מֶלַח עוֹלָם. גַּם עַצְבוּת וְתַאֲווֹת בָּאִים מִדָּמִים עֲכוּרִים, וְעַל־יְדֵי מֶלַח פּוֹלֵט הַדָּמִים רָעִים. וְשִיתִּין מְחוֹזָא זֶה רֶמֶז עַל שִׁשִּׁים אוֹתִיּוֹת שֶׁבְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים שֶׁהֵם בְּיַד הַצַּדִּיק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי י׳:ו׳): בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק.
וּמָלְאוּ מֵחַד גַּלְגַּלָא דְּעֵינָא תְּלָת מֵאָה גַּרְבֵּי מִשְׁחָא – גַּרְבֵּי מִשְׁחָא זֶה בְּחִינוֹת הַדַּעַת, כִּי שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ (שמות ל׳:כ״ה) זֶה בְּחִינַת שֵׂכֶל.
וּתְלָת מֵאָה זֶה בְּחִינוֹת משֶׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַה שֶּׁהַצַּדִּיק מַקְטִין אֶת עַצְמוֹ בִּבְחִינַת מָה. בְּשָׁלשׁ בְּחִינוֹת צָרִיךְ לְהַקְטִין אֶת עַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיהו ט׳:כ״ב): אַל יִתְהַלֵּל חָכָם, גִּבּוֹר וְעָשִׁיר. נִמְצָא, שֶׁבְּכָל בְּחִינָה מֵאֵלּוּ שָׁלשׁ בְּחִינוֹת הוּא נַעֲשֶׂה מָה,
וְעַל־יְדֵי זֶה יֵשׁ לוֹ הִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת, וּמִדַּבֵּק בְּאוֹר אֵין סוֹף, שֶׁאֵין שָׁם שׁוּם שִׁנּוּי רָצוֹן, אֶלָּא ה' הוּא הָאֱלֹקִים כַּנַּ"ל, הַיְנוּ כֻּלּוֹ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. וְזֶה בְּחִינַת חַד גַּלְגַּלָא דְּעֵינָא, כַּמּוּבָא בְּאִידְרָא (נשא דף קלז:): וּלְזִימְנָא דְּאָתִי יִשְׁתַּכַּח בָּה עֵינָא חַד דְּרַחֲמֵי – זֶה בְּחִינַת כֻּלּוֹ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב.
נִמְצָא, כְּשֶׁהַצַּדִּיק עוֹשֶׂה עַצְמוֹ מָה, מְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ לְעֵינָא חַד דְרַחֲמֵי, הַיְנוּ לְאֵין סוֹף; וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁחוֹזֵר, בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב, אָז מַמְשִׁיךְ מֵאוֹר אֵין סוֹף הָאַחְדוּת הָרָצוֹן הַפָּשׁוּט שָׁם דֶּרֶךְ הַ"מָּה" שֶׁלּוֹ, וְנַעֲשֶׂה מִמָּה מֵאָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: אַל תִּקְרֵי מָה, אֶלָּא מֵאָה, וְנַעֲשֶׂה תְּלָת מֵאָה מִתְּלָת מָה, וּמַמְשִׁיךְ אוֹר הַזֶּה לְדַעְתּוֹ וּלְשִׂכְלוֹ, הַיְנוּ גַּרְבֵּי דְּמִשְׁחָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׂכֶל כַּנַּ"ל.
אַתָּה הָרְאֵיתָ לָדַעַת, שֶׁמַּמְשִׁיךְ אוֹר אֵין סוֹף לְדַעְתּוֹ, שֶׁיֵּדַע הָאַחְדוּת, שֶׁה' הוּא הָאֱלֹקִים, וִיבָרֵךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב עַל הַכֹּל כְּמוֹ לֶעָתִיד לָבוֹא:
כִּי הַדְרָן וְאָתָאן לְבָתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא וְקָחֲזִינָן דְּהַוֵי מְנַסְרָא מִגַּרְמַיְהוּ לְבִנְיָנָא הַנָּךְ מְחוֹזָא – כִּי מֵאֲחוֹרֵי הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁהֵם שְׁנֵים־עָשָׂר שְׁבָטִים, שֶׁעַל־יָדָם נִתְתַּקֵּן מַלְכוּת הַנַּ"ל, וְאַחֲרֵיהֶם הוּא הַטֻּמְאָה,
וְיֵשׁ בְּנֵי־אָדָם שֶׁיּוֹצְאִין מֵהַקְּדֻשָּׁה. וְזֶה שֶׁסִּפֵּר הַתַּנָּא, שֶׁהָדַר וְחָזַר לְעַיֵּן בְּאֵלּוּ שֶׁהֵם בָּתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא, שֶׁהֵם אֲחוֹרֵי שְׁנֵים־עָשָׂר שְׁבָטִים דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁיּוֹצְאִין מִכְּלַל יִשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים.
וַחֲזִינָן דְּהֲווּ מְנַסְרֵי מִגַּרְמַיְהוּ – הַיְנוּ שֶׁעַל־יְדֵי מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים הַחֲקוּקִים עַל עַצְמוֹתָם, וְהַחֲקִיקָה עוֹבֵר מֵעֵבֶר לְעֵבֶר כִּנְסִירָה מַמָּשׁ..
אֲבָל עַל־יְדֵי שֶׁאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הַנַּ"ל נִתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה עַל־יְדֵי שֶׁרֶץ קָטָן שֶׁבִּנְחִירָיו, עַל־יְדֵי שֶׁהִרְגִּישׁ טֻמְאָה קְטַנָּה שֶׁמְּבַלְבֶּלֶת אוֹתוֹ – עַל־יְדֵי תְּשׁוּבָתוֹ גּוֹרֵם, שֶׁגַּם אֵלּוּ הָרְשָׁעִים נַעֲשׂוּ כִּסֵּא לַקְּדֻשָּׁה,
וִיהָבֵי לְבִנְיָנָא הַנָּךְ מְחוֹזָא – שֶׁעוֹזְרִים גַּם הֵם לְעוֹבְדֵי הַשֵּׁם, שֶׁיִּבְנוּ הַנָּךְ מְחוֹזָא הַנַּ"ל:
וְזֶה פֵּרוּשׁ:
אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ. פֵּרוּשׁ, הֵן ה' הֵן אֱלֹהֶיךָ תָּבִין, שֶׁכָּל זֹאת אָנֹכִי, הַיְנוּ שֶׁתְּקַיֵּם: בַּה' אֲהַלֵּל דָּבָר, בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דָּבָר, הַיְנוּ כֻּלּוֹ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב כַּנַּ"ל;
אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם – דְּאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (בראשית פ' טז), כִּי כָּל הַגָּלֻיּוֹת נִקְרָאִים עַל שֵׁם גָּלוּת מִצְרַיִם, מִפְּנֵי שֶׁהֵם מְצֵרִים לְיִשְׂרָאֵל, הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי הַצַּדִּיק נִתְבַּטֵּל מַלְכוּתָם וּמֶמְשַׁלְתָּם שֶׁל הָעַכּוּ"ם, כִּי עַל־יְדֵי זֶה עוֹלָה מִתּוֹכָם מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל.
מִבֵּית עֲבָדִים – זֶה רֶמֶז עַל בִּטּוּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת שֶׁל אַרְבַּע יְסוֹדוֹת, הַמְכֻנִּים בְּשֵׁם עֲבָדִים, כִּי כָּל הָאַרְבַּע יְסוֹדוֹת הֵם מִתַּחַת גַּלְגַּל הַיָּרֵחַ, וְהַיָּרֵחַ מְכֻנֶּה בְּשֵׁם עֶבֶד, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (וישב דף קפא:): הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִי – דָּא סִיהַרָא,
פֵּרוּשׁ עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק עוֹלָה הַמַּלְכוּת מִן הַסִּטְרָא אָחֳרָא, וְנִתְבַּטְּלִים הַמִּדּוֹת רָעוֹת, וְעַל־יְדֵי זֶה הָאָדָם בָּא לִבְחִינַת עוֹלָם הַבָּא, לִבְחִינַת: בַּה' אֲהַלֵּל דָּבָר, בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דָּבָר:
[עַל־פִּי תּוֹרָה ד' - אָנֹכִי]רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה עָשִׂיתָ עִמָּנוּ חֶסֶד גָּדוֹל, וְהוֹצֵאתָ אוֹתָנוּ מִמִּצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה, וְהִבְדַלְתָּנוּ מֵחֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי טֻמְאָה, וְהִכְנַסְתָּנוּ בַּחֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי קְדֻשָּׁה. וַתִּתֶּן לָנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּרַחֲמֶיךָ וּבַחֲסָדֶיךָ הַגְּדוֹלִים אֶת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה עַל יְדֵי מֹשֶׁה נְבִיאֶךָ נֶאֱמַן בֵּיתֶךָ. אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַיָּם, וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו, וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ וְכוּ'. לֹא נוּכַל לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְפָנֶיךָ עַל כָּל הַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּנוּ, אֲשֶׁר נָתַתָּ לָנוּ אֶת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְהַתְּמִימָה, וּבָחַרְתָּ בָּנוּ מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְקִדַּשְׁתָּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ הַיְקָרוֹת, הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב. וְכַמָּה אַזְהָרוֹת הִזְהַרְתָּנוּ, וְכַמָּה הוֹכָחוֹת הוֹכַחְתָּנוּ, לִבְלִי לַעֲבוֹר עַל מִצְוֹתֶיךָ, לְמַעַן יִיטַב לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם.
וְעַתָּה אַחֲרֵי כָּל הַטּוֹבוֹת וְהַחֲסָדִים הַגְּדוֹלִים וְהַנּוֹרָאִים אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּנוּ, וְגַם אוֹתִי הַשָּׁפָל וְהַנִּבְזֶה בְּתַכְלִית הַשִּׁפְלוּת, אֲשֶׁר אֵין שִׁפְלוּת לְמַטָּה מִמֶּנִּי, זִכִּיתָ גַּם כֵּן בַּחֲסָדֶיךָ הַגְּדוֹלִים וְהָעֲצוּמִים אֲשֶׁר אַתָּה מְרַחֵם עַל כָּל בָּשָׂר, וּבָרָאתָ אוֹתִי בֵּין זֶרַע יִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, וְקָרָאתָ שִׁמְךָ עָלַי לִהְיוֹת בִּכְלַל יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ, אֲשֶׁר שִׁמְךָ מְשֻׁתָּף בִּשְׁמֵנוּ.
וְעַתָּה אַחֲרֵי כָּל אֵלֶּה, מָה אֹמַר לְפָנֶיךָ יוֹשֵׁב מָרוֹם, וּמָה אֲסַפֵּר לְפָנֶיךָ שׁוֹכֵן שְׁחָקִים, וְאֵיךְ יוּכַל עֶבֶד אֲדוֹנִי זֶה, עֶבֶד נִבְזֶה וְשָׁפָל כָּמוֹנִי, לְדַבֵּר וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתִי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי. וְאֵיךְ אֶפְתַּח פִּי לַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ, אַחֲרֵי אֲשֶׁר לֹא נִזְהַרְתִּי לַעֲמוֹד בְּטוֹבָתִי, וְדָחִיתִי בְּיָדַיִם טוֹבוֹתֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ הַגְּדוֹלִים, וְלֹא שָׁמַרְתִּי אֶת מִצְוֹתֶיךָ הַיְקָרוֹת וְהַחֲבִיבוֹת, אֲשֶׁר הֵם הַטּוֹבָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּכָל הַטּוֹבוֹת, וְהַחֶסֶד הַגָּדוֹל שֶׁבְּכָל הַחֲסָדִים:
אָנָּא יְהֹוָה. אָמְנָה חָטָאתִי לַיהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, חָטָאתִי עָוִיתִי וּפָשַׁעְתִּי, וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי, וְכָזֹאת וכָזֹאת עָשִׂיתִי. וּבִפְרָט (וִיפָרֵט אֶת חֲטָאָיו, כִּי צָרִיךְ לְפָרֵט אֶת הַחֵטְא) לְךָ יְהֹוָה הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹשֶׁת הַפָּנִים כַּיּוֹם הַזֶּה. מָה אֹמַר מָה אֲדַבֵּר מָה אֶצְטַדָּק. הֲרֵעוֹתִי אֶת מַעֲשַׂי וְקִפַּחְתִּי אֶת טוֹבָתִי וּקְדֻשָּׁתִי,
וּפָגַמְתִּי הַרְבֵּה מְאֹד, גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא. עָצְמוּ חֲטָאַי מִסַּפֵּר. וְהִנְנִי עַתָּה בַּעֲוֹנוֹתַי הָרַבִּים כְּאִישׁ שִׁכּוֹר וּכְגֶבֶר עֲבָרוֹ יָיִן. כִּי עֲוֹנוֹתַי עָבְרוּ רֹאשִׁי כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי. וְאִם זָכַרְתִּי וְנִבְהָלְתִּי, תָּעָה לְבָבִי פַּלָּצוּת בִּעֲתָתְנִי, רָחֲפוּ כָּל עַצְמֹתַי. כִּי אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי. וַתְּהִי עֲוֹנוֹתַי חֲקוּקִים עַל עַצְמוֹתַי. מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין מְתוֹם בְּעֶצֶם מֵעֲצָמַי מִפְּנֵי חֲטָאַי וּפְשָׁעַי הַמְּרֻבִּים. כִּי כָל עַצְמוֹתַי נִשְׁבְּרוּ וְנִנְסְרוּ עַל יְדֵי עֲוֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים אֲשֶׁר נֶחְקְקוּ עֲלֵיהֶם.
אוֹי לִי וַי לִי, אוֹי לִי וַי לִי, מַר לִי מְאֹד, מַר מְאֹד. מַר מִמָּוֶת, מַר מִכָּל מִינֵי מְרִירוּת שֶׁבָּעוֹלָם. וּבֶאֱמֶת עֲדַיִן לֹא הִתְחַלְתִּי לְהַרְגִּישׁ כְּלָל כְּאֵב אֶחָד מֵעֲוֹנוֹתַי, אֲפִלּוּ חֵלֶק אֶחָד מֵאֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת. כִּי עַל יְדֵי עֲוֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים נִטַּמְטֵם לִבִּי וְנִתְבַּלְבֵּל דַּעְתִּי, עַד אֲשֶׁר אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ כְּלָל מִמֶּנִּי וּמֵעַצְמִי.
וְאִלּוּ זָכִיתִי לֵידַע וּלְהַרְגִּישׁ קְצַת מְעַט דִּמְעַט מֵעֹצֶם כְּאֵב אֶחָד מֵחֲטָאַי וַעֲוֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, אֲשֶׁר קִלְקַלְתִּי וּפָגַמְתִּי בְּשׁוֹרֶשׁ נַפְשִׁי וְרוּחִי וְנִשְׁמָתִי וּבְעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, וּמָרַדְתִּי נֶגֶד אֲדוֹן כֹּל, אֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּהוּ, אֲשֶׁר כָּל מַלְאָכָיו גִבּוֹרֵי כֹחַ וּשְׂרָפִים וְאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקּוֹדֶשׁ וְעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְעוֹלָמוֹת לְמַעְלָה מֵהָעוֹלָמוֹת גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ עַד אֵין שִׁיעוּר וָעֶרֶךְ, כֻּלָּם יִרְעָדוּן וְיִפְחָדוּן מֵאֵימַת שְׁמוֹ, וְכֻלָּם עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ בְּאֵימָה בְּיִרְאָה וְאַהֲבָה.
וַאֲנִי בְּרִיָּה קַלָּה וּשְׁפֵלָה שֶׁבְּכָל הַנִּבְרָאִים, טִפָּה סְרוּחָה, גּוּשׁ עָפָר, אָבָק פּוֹרֵחַ, מָרַדְתִּי נֶגֶד אֵל עוֹלָם יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ לָעַד. וְהִנְנִי מַאֲמִין בָּזֶה שֶׁאִם הָיִיתִי מַתְחִיל לְהַרְגִּישׁ חֵלֶק אֶחָד מֵאֲלָפִים וּרְבָבוֹת מֵעֹצֶם מְרִירוּת וּכְאֵב אֶחָד מֵחֲטָאַי וַעֲוֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, בְּוַדַּאי לֹא הָיָה מָקוֹם שֶׁיּוּכַל לִסְבּוֹל אֶת קוֹל זַעֲקָתִי, וְלֹא הָיִיתִי יָכוֹל לִסְבּוֹל אֶת קוֹל זַעֲקָתִי וְעוֹצֶם כְּאֵבִי וּמְרִירַת לִבִּי אֲפִלּוּ רֶגַע קַלָּה, וְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל לִסְבּוֹל אֶת קוֹל צַעֲקָתִי,
אוֹי, אוֹי, אוֹי, אוֹיָה עַל נַפְשִׁי, נַעֲוֵתִי מִשְּׁמוֹעַ נִבְהַלְתִּי מֵרְאוֹת, וְהִסְכַּלְתִּי הַרְבֵּה מְאֹד. וְעַל יְדֵי מַעֲשַׂי הָרָעִים וּפְשָׁעַי הַמְּרֻבִּים פָּגַמְתִּי בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה וְהַתְּמִימָה, וְקִלְקַלְתִּי וְהָפַכְתִּי צֵרוּפֵי אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשִׁים, וְהִכְנַסְתִּי אוֹתָם בִּמְקוֹמוֹת אֲשֶׁר לֹא נִתַּן לְהִזָּכֵר. וְהַצֵּרוּפִים הָהֵם אֲשֶׁר הָפַכְתִּי דִבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים, נֶחְקְקוּ עַל עַצְמוֹתַי. וְעַל יְדֵי זֶה נָתַתִּי חַס וְשָׁלוֹם כֹּחַ לְהָעֲכּוּ"ם, וְנָתַתִּי לָהֶם מֶמְשָׁלָה, וְהֶאֱרַכְתִּי אֶת הַגָּלוּת עַל יְדֵי עֲוֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים. וְעַתָּה מַה יֵּשׁ לִי עוֹד צְדָקָה וְלִזְעוֹק עוֹד אֶל הַמֶּלֶךְ,
אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן, עֲדַיִן לֹא אָבְדָה תִּקְוָתִי וְתוֹחַלְתִּי מֵיְהֹוָה, כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא. כִּי אַתָּה רוֹצֶה בִּתְשׁוּבַת רְשָׁעִים וְאֵין אַתָּה חָפֵץ בְּמִיתָתָם. וּבְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לִמַּדְתָּנוּ לְהִתְוַדּוֹת לְפָנֶיךָ עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ וַעֲוֹנוֹתֵינוּ וּפְשָׁעֵינוּ, וְהוֹרֵיתָ לָנוּ עַל יְדֵי חֲכָמֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה, לְהִתְוַדּוֹת וִדּוּי דְבָרִים לִפְנֵי הַתַּלְמִיד חָכָם וְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁבַּדּוֹר, לְמַעַן עַל יְדֵי זֶה תְּכַפֵּר לָנוּ עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ וּפְשָׁעֵינוּ.
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית, לְמִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּשִׁירַיִים, שֶׁהוּא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הֶחָכָם שֶׁבַּדּוֹר, שֶׁהוּא עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
וְעַל יְדֵי זֶה הוּא יָכוֹל לְהַעֲלוֹת וִדּוּי דְבָרֵנוּ לְפָנֶיךָ וּלְכַפֵּר כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ, וּלְהוֹצִיא כָּל הַצֵּרוּפִים רָעִים שֶׁנֶּחְקְקוּ עַל עַצְמוֹתֵינוּ עַל יְדֵי עֲוֹנוֹתֵינוּ, וְלַהֲפוֹךְ כָּל הַצֵּרוּפִים רָעִים מֵרַע לְטוֹב, שֶׁיִּהְיוּ נַעֲשִׂים מֵהֶם צֵרוּפִים קְדוֹשִׁים כְּבַתְּחִלָה, עַל יְדֵי וִדּוּי דְבָרֵנוּ לְפָנָיו. וְאָז יִתְחַבְּרוּ וְיִתְרַפְּאוּ שִׁבְרֵי עַצְמוֹתֵינוּ, וְיָשׁוּבוּ כָּל אֶחָד לִמְקוֹמָם בְּשָׁלוֹם, וְעַל יְדֵי זֶה נִזְכֶּה לְהִכָּלֵל בְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּאוֹרְךָ הָאֵין סוֹף:
אָנָּא יְהֹוָה רַחֲמָן מָלֵא רַחֲמִים, חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבַל יִדַּח מִמְּךָ נִדָּח. זְכוֹר רַחֲמֶיךָ יְהֹוָה וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה. וּרְאֵה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב. מַה נַּעֲשֶׂה עַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ כִּי נִשְׁאַרְנוּ יְתוֹמִים וְאֵין אָב, וְאֵין מִי יַעֲמוֹד בַּעֲדֵנוּ. אָבַד חָסִיד מִן הָאָרֶץ, וְצַדִּיקֵי אֱמֶת וְחַכְמֵי הַדּוֹר שֶׁהָיָה לָהֶם כָּל הַכֹּחַ הַזֶּה שֶׁהִזְכַּרְתִּי לְפָנֶיךָ וְיוֹתֵר וְיוֹתֵר מִזֶּה, הֲלֹא נִסְתַּלְקוּ בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, עַד אֲשֶׁר נִשְׁאַרְנוּ רֵקִים וַחֲסֵרִים מִכָּל טוּב, וְנִשְׁאַרְנוּ כַּתּוֹרֶן בְּרֹאשׁ הָהָר וְכַנֵּס עַל הַגִּבְעָה.
וְאִם אָמְנָם בְּוַדַּאי אֵין דּוֹר יָתוֹם, וּבְוַדַּאי יֵשׁ צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים גַּם בַּדּוֹר הַזֶּה, אַךְ הֵם בְּהֶעְלֵם וּבְהֶסְתֵּר מֵעֵינֵינוּ, וְאֵין אָנוּ זוֹכִים לֵידַע מֵהֶם וּלְהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם. וְעַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לְהֵיכָן נִפְנֶה לְבַקֵּשׁ תְּרוּפָה וּצְרִי לְמַכָּתֵנוּ, וְאַיֵּה אֵיפֹה הָרוֹפֵא נְפָשׁוֹת לַחֲבוֹשׁ וּלְרַפֹּאת מַכּוֹתֵינוּ וּכְאֵבֵנוּ הָאֲנוּשָׁה מְאֹד.
אוֹי לָנוּ כִּי שֻׁדָּדְנוּ, וְנָמֵס כָּל לֵב וְכָשְׁלוּ כָּל בִּרְכַּיִם, בְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֲרַיִם, וְנִלְקַח מִמֶּנּוּ מַחְמַד עֵינֵינוּ, מֵשִׁיב נַפְשֵׁנוּ, חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ, תִּפְאֶרֶת רֹאשֵׁנוּ, גְּאוֹן עֻזֵּנוּ, נַפְשֵׁנוּ וְרוּחֵנוּ וְנִשְׁמָתֵנוּ קְדֻשָּׁתֵנוּ וְטַהֲרָתֵנוּ, הֵן הֵמָּה צַדִּיקֵי אֱמֶת קְדוֹשֵׁי עֶלְיוֹן אֲשֶׁר נִסְתַּלְּקוּ בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ, סָעוּ הֵמָּה לִמְנוּחוֹת עָזְבוּ אוֹתָנוּ לַאֲנָחוֹת, וּרְאֵה אֶת עַמְּךָ מְרוּדִים מְאֹד בְּתַכְלִית הַיְרִידָה.
וְאַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהִים אֱמֶת, בּוֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת, וְאַתָּה יוֹדֵעַ צְפוּן לְבָבֵנוּ וְעוֹצֶם תְּשׁוּקָתֵנוּ וּתְשׁוּקַת כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשָׁם, לִמְצוֹא מָזוֹר וּתְרוּפָה לְמַכָּתָם. כָּל אִישׁ יוֹדֵעַ אֶת נִגְעֵי לְבָבוֹ, כֻּלָּם כְּאֶחָד תְּאֵבִים וּמִשְׁתּוֹקְקִים וּמְצַפִּים וּמְחַכִּים לְהִתְקָרֵב לַצַּדִּיק הָאֱמֶת לְמַעַן יָשִׁיב אוֹתָם מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם וִיתַקֵּן פִּשְׁעֵיהֶם, וְיוֹרֶה לָנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נֵלֵךְ בָּהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה.
וְעַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אַיֵּה חֲסָדֶיךָ הָרִאשׁוֹנִים, אֲשֶׁר מֵעוֹלָם הָיוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר צַדִּיקֵי אֱמֶת רוֹעֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר נָשְׂאוּ אוֹתָם בְּחֵיקָם כַּאֲשֶׁר יִשָׂא הָאֹמֵן אֶת הַיּוֹנֵק, עַד אֲשֶׁר הוֹרוּ אוֹתָם דַּרְכֵי יְהֹוָה וְקֵרְבוּ אוֹתָם אֵלֶיךָ. וְעַתָּה לָמָּה זָנַחְתָּ אוֹתָנוּ, וְהִכִּיתָ אוֹתָנוּ מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כְתוּבָה בַּתּוֹרָה זוֹ מִיתַת הַצַּדִּיקִים, אֲשֶׁר הִיא קָשָׁה מֵחֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.
וְלָמָּה תִהְיֶה עֲדַת יְהֹוָה כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רוֹעֶה. וְאַנַּן יַתְמֵי דְּיַתְמֵי, עוֹלָלִים לֹא רָאוּ אוֹר, מְלֻכְלָכִים בְּכָל מִינֵי שְׁטוּתִים, מְלֵאִים חֵטְא וְעָוֹן וָפֶשַׁע, מַה נַּעֲשֶׂה וּמַה נִּפְעָל, וּלְהֵיכָן נֵלֵךְ וּנְשׁוֹטֵט לְבַקֵּשׁ תְּרוּפָה וְתַחְבּוּלָה וְעֵצָה, לָצֵאת מִכְּסִילוּת דַּעְתֵּנוּ וְרוֹעַ לְבָבֵנוּ וְכִעוּר מַעֲשֵׂינוּ:
אָנָּא יְהֹוָה תֶּן לָנוּ חֲנִינָה וְלֹא נֹאבֵד, בַּקֵּשׁ צֹאן אוֹבְדוֹת, צֹאן נִדָּח וְאֵין מְקַבֵּץ, קָרֵב אַתָּה אוֹתָנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים. כִּי בֶּאֱמֶת לְפִי דַעְתִּי, יָדַעְתִּי גַם יָדַעְתִּי, כִּי בְּוַדַּאי לֹא הָיָה רָאוּי לְקָרְבֵנִי לְפִי מַעֲשַׂי הַמְכוֹעָרִים, וּפְעֻלּוֹתַי הַמְגֻנּוֹת וּמַחְשְׁבוֹתַי הַמְעֻרְבָּבוֹת. וְכָל מַעֲשַׂי הָרָעִים שָׁנִיתִי וְשִׁלַשְׁתִּי עֲלֵיהֶם עַד אֵין מִסְפָּר, וְכַמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים הִבְטַחְתִּיךָ וְקִבַּלְתִּי עָלַי שֶׁלֹּא אָשׁוּב עוֹד לְאִוַּלְתִּי, וְשֶׁלֹּא אַכְעִיסֶךָ עוֹד לְעוֹלָם, וְלֹא יָכוֹלְתִּי לַעֲמוֹד בְּהַבְטָחָתִי אֲפִלּוּ זְמַן מוּעָט, וּמִהַרְתִּי לְקַלְקֵל אֶת מַעֲשַׂי כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים עַד אֵין מִסְפָּר. וְאֵיךְ יַעֲלֶה עַל דַּעְתִּי לָבוֹא לְפָנֶיךָ, לְבַקֵּשׁ וּלְרַצּוֹת וּלְפַיֵּס אוֹתְךָ.
אֲבָל יָדַעְנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ כִּי גָבְהוּ מַחְשְׁבוֹתֶיךָ מִמַּחְשְׁבוֹתֵינוּ, וְרַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ גָּבְרוּ וְעָמְקוּ וְעָצְמוּ מְאֹד מְאֹד לְמַעְלָה מִתְּפִיסַת דַּעְתֵּנוּ. וְאִי אֶפְשָׁר לָדַעַת וּלְהַשִּׂיג כְּלָל עַד הֵיכָן עָצְמוּ וְגָבְהוּ רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ. חַסְדֵּי יְהֹוָה כִּי לֹא תָמְנוּ כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו לְעוֹלָם. תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא עַד דִּכְדוּכָהּ שֶׁל נָפֶשׁ. עַל כֵּן עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים אֲנִי בּוֹטֵחַ, וְעַל חֲסָדֶיךָ אֲנִי נִשְׁעָן, כִּי גַם אוֹתִי לֹא תַעֲזוֹב בְּרַחֲמֶיךָ. וְאִם פָּגַמְתִּי מַה שֶּׁפָּגַמְתִּי כְּמוֹ שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ עַד הֵיכָן מַגִּיעִים הַפְּגָמִים שֶׁלִּי, כִּי אָנֹכִי אִי אֶפְשָׁר לִי לָדַעַת וּלְהַשִּׂיג כְּלָל, חֵלֶק אֶחָד מֵאֲלָפִים וּרְבָבוֹת מִפְּגַם עֲוֹנוֹתַי. וְגַם עֲדַיִן אֵינִי יוֹדֵעַ כְּלָל נֶגֶד מִי מָרַדְתִּי וְנֶגֶד מִי חָטָאתִי, כִּי הַשָּׂגַת רוֹמְמוּתְךָ נֶעֶלְמָה מִמֶּנִּי בַּעֲוֹנוֹתַי.
אֲבָל אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ מַה שֶּׁעָשִׂיתִי וּמַה שֶּׁפָּגַמְתִּי. אֵיךְ וּמָה וְכַמָּה וְנֶגֶד מִי פָּגַמְתִּי, כִּי אֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מִמְּךָ כִּי אִם אַתָּה לְבַד יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ לָעַד.
וְעַל כָּל אֵלֶּה גָּבְרוּ רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ יִצְרֵנוּ, וְאַתָּה חָפֵץ חֶסֶד. כִּי לֹא תַחְפּוֹץ בְּמוֹת הַמֵּת כִּי אִם בְּשׁוּבוֹ מִדְּרָכָיו וְחָיָה. וְעַד יוֹם מוֹתוֹ תְחַכֶּה לוֹ אִם יָשׁוּב מִיָּד תְּקַבְּלוֹ:
עַל כֵּן בָּאתִי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, בְּלֵב נִדְכֶּה וּשְׁפַל רוּחַ נִשְׁבָּרָה, שֶׁתָּחֹס וּתְרַחֵם עָלַי וְעַל כָּל חֶבְרָתֵינוּ וְעַל כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְתִשְׁלַח לָנוּ צַדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם כֹּחַ לְתַקֵּן אוֹתָנוּ לְהַחֲזִיר אוֹתָנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וּלְתַקֵּן נַפְשֵׁנוּ וּלְכַפֵּר עֲוֹנוֹתֵינוּ. וְנִזְכֶּה בְּרַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ הָרַבִּים לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת וְלִרְאוֹת אוֹר פְּנֵיהֶם הַמְּאִירוֹת, וְעַל יְדֵי זֶה תְּזַכֵּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לְהַצִּיל נַפְשֵׁנוּ הָאֻמְלָלָה מִן הַקּוֹצִים וּמִן הַפְּחָתִים שֶׁהֵם הַתַּאֲווֹת רָעוֹת וְעַצְבוּת וְעַצְלוּת וְתוֹלְדוֹתֵיהֶם.
וְעַל יְדֵי שֶׁתְּזַכֵּנוּ לִרְאוֹת פָּנִים הַמְּאִירוֹת שֶׁל צַדִּיקֵי אֱמֶת וּלְהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם, עַל יְדֵי זֶה תִּנָּצֵל נַפְשׁוֹתֵינוּ מִן הַמִּדּוֹת רָעוֹת הָאֵלּוּ. וְנִזְכֶּה בַּחֲסָדֶיךָ לְסַלֵּק וּלְשַׁבֵּר כָּל הַתַּאֲווֹת מֵאִתָּנוּ,
שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָנוּ שׁוּם תַּאֲוָה וּתְשׁוּקָה לְשׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם כִּי אִם אֵלֶיךָ, וְכָל תַּאֲוָתֵנוּ וּתְשׁוּקָתֵנוּ וְחֶפְצֵנוּ וּרְצוֹנֵנוּ יִהְיֶה רַק בְּךָ וּבַעֲבוֹדָתֶךָ. וְנִזְכֶּה לִהְיוֹת זְרִיזִים בַּעֲבוֹדָתֶךָ בְּתַכְלִית הַזְּרִיזוּת, וְלִהְיוֹת שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב תָּמִיד, שֶׁלֹּא תִפּוֹל עָלֵינוּ שׁוּם עַצְלוּת וְעַצְבוּת לְעוֹלָם, רַק נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ. וְנִזְכֶּה לַעֲבוֹד אֶת יְהֹוָה בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל, וְלִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד:
וּבְכֵן תְּזַכֵּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לִתֵּן צְדָקָה לְצַדִּיקֵי אֱמֶת. לְמַעַן נִזְכֶּה עַל יְדֵי זֶה לְהִנָּצֵל מֵחַיָּה רָעָה וּמִלִּסְטִים, שֶׁהֵם לָשׁוֹן הָרָע וּדְבָרִים בְּטֵלִים וְגַאֲוָה וְתוֹלְדוֹתֵיהֶם. וְתַעַזְרֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ שֶׁיִּהְיֶה כָּל דִּבּוּרֵנוּ לְשִׁמְךָ וְלַעֲבוֹדָתֶיךָ, וְלֹא נְדַבֵּר דְּבָרִים בְּטֵלִים לְעוֹלָם, רַק כָּל דִּבּוּרֵנוּ יִהְיֶה בַּתּוֹרָה וַעֲבוֹדָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם.
וּבִפְרָט מֵחֵטְא וְעָוֹן הַגָּדוֹל מְאֹד שֶׁהוּא עָוֹן לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת שֶׁהוּא חָמוּר בְּיוֹתֵר, תַּצִּיל אוֹתִי וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יֵצֵא מִפִּי לְעוֹלָם שׁוּם דִּבּוּר רָע עַל שׁוּם יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּעוֹלָם. אֱלֹהַי נְצוֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה. וְתַצִּילֵנִי מִלָּשׁוֹן הָרָע וּמֵאֲבַק לְשׁוֹן הָרָע וּמֵרְכִילוּת וּמֵאֲבַק רְכִילוּת מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.
וּתְזַכֵּנִי לְמִדַּת עֲנָוָה בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה, וְאֶזְכֶּה לֵידַע שִׁפְלוּתִי בֶּאֱמֶת. וְתַצִּילֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים מִן הַכַּעַס, שֶׁלֹּא אֶכְעוֹס לְעוֹלָם עַל שׁוּם דָּבָר, וְלֹא אֶהְיֶה קַפְּדָן כְּלָל, וְלֹא יְהֵא בְּלִבִּי שׁוּם כַּעַס וְהַקְפָּדָה בָּעוֹלָם כְּלָל, רַק אֶזְכֶּה לִדָּבֵק בְּמִדּוֹתֶיךָ לִהְיוֹת טוֹב לַכֹּל, וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדּוֹם. וְהַצִּילֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים מִן הָעֲנִיּוּת וּמִן הַחוֹסֶר, וְתַזְמִין פַּרְנָסָתֵנוּ קוֹדֶם שֶׁנִּצְטָרֵךְ לָהֶם בְּרֶוַח וְלֹא בְּצִמְצוּם, בְּהֶתֵּר וְלֹא בְּאִסּוּר, בְּכָבוֹד וְלֹא בְּבִזּוּי, בְּנַחַת וְלֹא בְּצַעַר, מִתַּחַת יָדְךָ הָרְחָבָה וְהַמְּלֵאָה, בְּאֹפֶן שֶׁאוּכַל לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בֶּאֱמֶת כָּל יְמֵי חַיַּי מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:
וְעַל כָּל אֵלֶּה, תְּזַכֵּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ, לְהִתְוַדּוֹת וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וְהֶחָכָם שֶׁבַּדּוֹר, עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ וַעֲוֹנוֹתֵינוּ וּפְשָׁעֵינוּ, שֶׁחָטָאנוּ וְשֶׁעָוִינוּ וְשֶׁפָּשַׁעְנוּ לְפָנֶיךָ מִנְּעוּרֵנוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה, לְמַעַן יְכַפֵּר עָלֵינוּ עַל יְדֵי חָכְמָתוֹ וְעַנְוְתָנוּתוֹ, וְיוֹרֶה לָנוּ הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָאֱמֶת, אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נֵלֵךְ בָּהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה, וְעַל יָדוֹ תְּזַכֶּה אוֹתָנוּ לִהְיוֹת נִכְלָל בְּאֵין סוֹף. וְנִזְכֶּה לְבַטֵּל עַצְמֵנוּ בֶּאֱמֶת, עַד אֲשֶׁר נָבוֹא לְהִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת. וְנִזְכֶּה לָשׁוּב וְלַעֲלוֹת אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נֶחְצַבְנוּ מִשָּׁם.
וְתִפְתַּח לָנוּ אֶת אוֹרְךָ הַגָּדוֹל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סוֹף, וְנִזְכֶּה לְהִכָּלֵל בּוֹ בְּרָצוֹא וָשׁוֹב. וּבִפְרָט בִּשְׁעַת תְּפִלָּתֵנוּ תְּזַכֶּה אוֹתָנוּ שֶׁבְּכָל הַתְּפִלָּה נִהְיֶה דְבוּקִים בְּךָ בֶּאֱמֶת וּבְטֵלִים אֵלֶיךָ. וּנְבַטֵּל עַצְמֵנוּ לְגַמְרֵי בְּעֵת הַתְּפִלָּה שֶׁתִּהְיֶה הַתְּפִלָּה בְּהִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת,
כִּי אֵין מַעְצוֹר לַיהֹוָה לְהוֹשִׁיעַ. וְאַף לְפִי עָבְיֵינוּ וְגַשְׁמִיּוּתֵינוּ וְתוֹקֶף גָּלוּתֵינוּ בְּתַאֲווֹת הַגּוּף וּמִדּוֹתָיו הָרָעִים, אֲשֶׁר נִתְקַשַּׁרְנוּ בּוֹ מְאֹד כַּאֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל, אַף עַל פִּי כֵן אַתָּה גִבּוֹר וְרַב לְהוֹשִׁיעַ, וּמִמְּךָ לֹא יִפָּלֵא כָּל דָּבָר וְאֵין דָּבָר נִמְנַע מִמֶּךָּ. וְאָנוּ בְטוּחִים וּמְחַכִּים וּמְקַוִּים וּמְצַפִּים אֵלֶיךָ, שֶׁתְּרַחֵם עָלֵינוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וּתְזַכֶּה אוֹתָנוּ לְכָל מַה שֶּׁבִּקַּשְׁנוּ מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁנִּזְכֶּה לְבַטֵּל לְגַמְרֵי כָּל תַּאֲווֹת הַגּוּף וּמִדּוֹתָיו הָרָעִים,
עַד שֶׁנִּזְכֶּה לָבוֹא לְהִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת, לְהִכָּלֵל בְּךָ בֶּאֱמֶת בְּרָצוֹא וָשׁוֹב כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ, עַד הַיּוֹם אֲשֶׁר תַּאַסְפֵנוּ אֵלֶיךָ, וְאָז תְּזַכֵּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ לְהִכָּלֵל בְּךָ לְעוֹלָם וָעֶד, וְלֹא יְעַכֵּב אוֹתָנוּ שׁוּם חֵטְא וְעָוֹן וָפֶשַׁע, כִּי עַל הַכֹּל תִּמְחוֹל וְתִסְלַח לָנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וַחֲסָדֶיךָ הַגְּדוֹלִים וְהַנּוֹרָאִים.
וְתַעֲזֹר לָנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לְבַטֵּל רְצוֹנֵנוּ מִפְּנֵי רְצוֹנֶךָ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָנוּ שׁוּם רָצוֹן אַחֵר בָּעוֹלָם, רַק רְצוֹנֵנוּ יִהְיֶה כִּרְצוֹנְךָ תָּמִיד. וְנִזְכֶּה לָדַעַת כִּי יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים וְלֵידַע כִּי כָּל מְאוֹרָעוֹתֵינוּ כֻּלָּם הֵם לְטוֹבָתֵנוּ, וּלְבָרֵךְ עַל הַכֹּל הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, כְּמוֹ שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד לָבוֹא. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, בַּיהֹוָה אֲהַלֵּל דָּבָר בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דָּבָר.
וְנִזְכֶּה לְהַעֲלוֹת הַמַּלְכוּת לִמְקוֹמָהּ, שֶׁיִּתְגַּלֶּה מַלְכוּתְךָ בָּעוֹלָם, וּלְבַטֵּל מַלְכוּת הָרִשְׁעָה, וּלְשַׁבֵּר וּלְבַטֵּל מַלְכוּת וּמֶמְשֶׁלֶת כָּל הָעַכּוּ"ם מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְתִמְלוֹךְ אַתָּה יְהֹוָה לְבַדֶּךָ עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יְהֹוָה אֱלֹהִים אַתָּה יָדַעְתָּ כִּי לְכָל הַמַּעֲלוֹת הָאֵלֶּה הָיִינוּ יְכוֹלִים לִזְכּוֹת עַל יְדֵי צַדִּיקֵי אֱמֶת. וּבְכֵן תְּחָנֵּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, לְגַלּוֹת לָנוּ וּלְהַרְאוֹת לָנוּ אֶת צַדִּיקֵי הָאֱמֶת שֶׁבַּדּוֹר הַזֶּה, וּלְזַכּוֹת אוֹתָנוּ לְהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם, לְמַעַן תְּזַכֶּה אוֹתָנוּ עַל יָדָם לְכֹל אֲשֶׁר בִּקַּשְׁנוּ מִלְּפָנֶיךָ.
וְאִם חַס וְשָׁלוֹם חַטֹּאתֵינוּ הַמְּרֻבִּים גָּרְמוּ לַעֲשׂוֹת מָסָךְ הַמַּבְדִּיל בֵּינֵינוּ וּבֵין הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת, שֶׁיִּהְיוּ נֶעְלָמִים וְנִסְתָּרִים מֵעֵינֵינוּ חַס וְשָׁלוֹם, וְאֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְהוֹצִיא לָאוֹר תַּעֲלוּמוֹת וְהַסְתָּרַת צַדִּיקֵי הָאֱמֶת, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁאַתָּה בְּעַצְמְךָ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, תְּזַכֶּה אוֹתָנוּ וְתַעֲזֹר לָנוּ לִזְכּוֹת וּלְהַגִּיעַ לְכָל מַה שֶׁבִּקַּשְׁנוּ מִלְּפָנֶיךָ. וּוִדּוּי דְבָרִים שֶׁהִתְוַדֵּתִי לְפָנֶיךָ יִהְיֶה חָשׁוּב וּמְקֻבָּל לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ הִתְוַדֵּיתִי לִפְנֵי הֶחָכָם וְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁבַּדּוֹר. וְכָל הַמַּעֲלוֹת וּמִדּוֹת טוֹבוֹת, וּבִטּוּל תַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת, וְכָל שְׁאָר הַמַּעֲלוֹת טוֹבוֹת שֶׁהָיִינוּ יְכוֹלִים לִזְכּוֹת עַל יְדֵי צַדִּיקֵי הָאֱמֶת, הֵן מַה שֶּׁבִּקַּשְׁנוּ מִלְּפָנֶיךָ, וְהֵן מַה שֶּׁלֹּא הִזְכַּרְנוּ לְפָנֶיךָ,
עַל הַכֹּל תַּעֲזֹר לָנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, כִּי אַתָּה אָבִינוּ, וְאֵין לָנוּ עַל מִי לְהִשָּׁעֵן כִּי אִם עָלֶיךָ אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. כִּי גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁרְצוֹנִי וְכוֹסְפִי חָזָק מְאֹד לְהִתְקָרֵב לַצַּדִּיק הָאֱמֶת, אַךְ בַּעֲוֹנוֹתַי הָרַבִּים אֵינִי זוֹכֶה לָדַעַת מִי הוּא וְאֵיפֹה הוּא, מִי יִתֵּן יָדַעְתִּי וָאֶמְצָאֵהוּ, הָיִיתִי מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת לָבוֹא לְהִתְקָרֵב אֵלָיו. מִסְפַּר צְעָדַי אַגִּידֶנּוּ:
מָלֵא רַחֲמִים, רְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי, רְאֵה עָנְיִי וּמְרוּדִי לַעֲנָה וָרֹאשׁ, שָׁקַדְתִּי וָאֶהְיֶה כְּצִפּוֹר בּוֹדֵד עַל גָּג. כִּי אֵין לִי לְמִי לִפְנוֹת לְהִוָּשֵׁעַ, רַק לְךָ לְבַד עֵינַי תְלוּיוֹת. חוּס וַחֲמֹל נָא עָלַי, וּסְלַח נָא וּמְחַל נָא וְכַפֵּר נָא עַל חֲטָאַי וַעֲוֹנַי וּפְשָׁעַי הַמְּרֻבִּים. לַיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת כִּי מָרַדְנוּ בוֹ. לְמַעַן שִׁמְךָ יְהֹוָה וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא. כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא.
וְעָזְרֵנוּ וְזַכֵּנוּ וְתִתֶּן לָנוּ בְּמַתְּנַת חִנָּם וְנִדְבַת חֶסֶד כָּל מַה שֶּׁבִּקַּשְׁנוּ מִלְּפָנֶיךָ. וְאִם שָׁגִיתִי בִּלְשׁוֹנִי אַתָּה יְהֹוָה תְּכַפֵּר בַּעֲדִי. וּתְזַכֵּנוּ גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה לִטְעוֹם מֵעֵין הָעוֹלָם הַבָּא, לְהִתְבַּטֵּל אֵלֶיךָ, וְלָדַעַת שֶׁכָּל מְאוֹרָעוֹתֵינוּ הַכֹּל לְטוֹבָתֵנוּ, כִּי טוֹב יְהֹוָה לַכֹּל. וּתְזַכֵּנוּ לְגַלּוֹת מַלְכוּתְךָ בָּעוֹלָם. לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד. וְהָיָה יְהֹוָה לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי:
ביום ההוא וכו', וזאת הבחינה אי אפשר להשיג אלא כשיעלה את המלכות. מבאר לפי זה, בהקדם הכתוב הנ"ל, והיה ה' למלך על כל הארץ:
עכשיו המלכות והממשלה לעכו"ם. נראה כונתו מהנ"ל, וממה שכתב זאת בלשון הודעה. שהמלכות דקדושה בעצמה, ירדה ביניהם:
בשביל זה נקראים עבודת אלילים שלהם בשם אלהים, כי יונקים מבחינת מלכות, הנקרא אלקים, כמו שכתוב ואלקים מלכי וכו', מלך כל הארץ אלקים. לכאורה לא בא באלה הכתובים רק להודיע טעם הדבר שנקראים עבודת אלילים שלהם בשם אלהים. אבל במסלתו הקדושה, יבא אגב אורחא לבאר גם דבריו הקודמים. שבהעלאת המלכות, זוכין להדעת מעין עולם הבא, כולו הטוב והמטיב. כי הלא באלה הכתובים יוודע לנו, שהעלאת המלכות [מירידתה להגלות], נחשב כביכול, להעלאת השם אלקים [מדת הדין]. וגם מאילינו נדע ונבין, שבהיפך חס ושלום, כל ירידתו, הוא התחלקותו כביכול, משם ה' שבמדת הרחמים. ולא כן בהעלאתו, שאז חוזר לשם ה', ונתאחד בו, להיות גם כן בברכת הטוב והמטיב:
דבר וכו' ויעלו את הדברים וכו', בחינת אלקים, אל ה'. מבאר בזה יותר, הכתוב שהביא לעיל על אודות הדעת הנ"ל, שכל מאורעותיו וכו', בה' אהלל דבר, באלקים אהלל דבר:
הדעת, הוא אחדות של חסד וגבורה. זה מובא כמה פעמים בספרי המקובלים. ולדבריהם, נחשב בכל זאת הדעת, גם למדה בפני עצמה:
היינו שלא יחלוק בין חסד לדין. לולא דמיסתפינא מלהפליג בדרך דרש, הייתי מבאר לפי זה בסיבוב שם הדעת על החסד והאהבה [בהכתוב המוב"פ רק אתכם ידעתי], וכן להיפך על הדין והמשפט, וכן על האחדות [והחיבור]הנ"ל, כמובא מזה במקום אחר:
י'ה'ו'ד'ה',בחינת מלכות, נתתקן על ידי וודוי. אשר י'ה'ו'ד'ה' האדם בווידוי ותודה על עוונותיו, וזוכה בזה לדעת שלעתיד, אשר י'ה'ו'ד'ה' בהודאה ותודה, ברכת הטוב והמטיב על כל דבר. וכל זה ממדת המלכות שזכה בה, אשר גם בירידתה [שהיא בסיבת חסרון וד'לו"ת מדה הזאת, כאשר נבאר לקמן מהמובן בפנים] תתמלא ותשוב בכל זאת, לשם הוי"ה, כנ"ל מהמוב"פ:
שורש המלכות הוא אש וכו', התורה נקראת אש, שמשם המלכות. אין זה סותר להמבואר לעיל מדבריו הקדושים בסימן ג', ולקמן בסימן ט', שהדיבורים של התורה הם בעצם המלכות. כי בזה נתכוון על הדעת [והפנימיות] של התורה, והוא דעת התלמיד חכם האמיתי, בחינת משה, הנחשב לנגדנו כאין ואין סוף [כמבואר גם זה מדבריו הקדושים לקמן בסימן ט'], והוא כל השורש [של] (מ)דברי התורה שבנגלה:
שומר כל עצמותיו. וסוף הכתוב, אחת מהנה לא נשברה. וגם נסמך לזה הכתוב הנ"ל, תמותת רשע רעה, שהיא ההיפך, בשבירת העצמות חס ושלום:
אבוקה של אור, זה תלמיד חכם וכו'. מבוארים הדברים בכפלים, כפי דבריו הקודמים, שהתלמיד חכם הוא התורה, שורש המלכות הוא אש:
וזה בכל פעם וכו'. ממה שכתב תחלה בלשון נוכח, אתה נכלל באין סוף, ומסיים בהחזרת המלכות לאין סוף. נראה מבואר, שהמלכות הוא כלליות הנפשות, וכשהאדם מחזיר ומעלה אותו לאין סוף, מחזיר ומעלה כמו כן את נפשו בעצמו לכוללה באין סוף:
המלכות, שהוא בחינת אותיות הדיבורים. סובב בזה למה שכתב לעיל, שכל הדיבורים של התורה עומדים בדבר המלכות:
כל הדברים והיישות שבעולם, הם מהאותיות, היינו ממלכות. לפי זה יש לבאר, שכל שינוי רצונותיו יתברך בתמונת האותיות הנ"ל, היה כפי שינויי רצונותיו יתברך בבריאת וקיום חלקי היישות [והעיקר יישות בני אדם] שנבראים בהם, ומתקיימים בהם, ובפרטי כל ההתנהגות שמתנהגים על ידם בדין וברחמים:
גדולתו של הקדוש ברוך הוא, היינו מלכותו, היינו רצונות, שם אתה מוצא ענותנותו, היינו רצון אין סוף. נראה ומבואר, שזה כל תיקון המלכות דקדושה. שאף על פי שהוא בסוג הגדלות והגאוה, בטלה ומיוחדת היא בענוה ואין סוף, בלי שום פירוד כלל. ובתכלית ההיפך מציאות המלכות שבתוך הטומאה והסטרא אחרא, רחוקה ופרודה היא מהענוה ואין סוף, להיות לגדלות וגאוה ממש, עד שנחשבת לאלהים אחרים ורצונות אחרות לגמרי מרצון אין סוף:
התפשטות הגשמיות. הוא לשון השולחן ערוך לענין החסידים הראשונים, שהיה להם בעת התפלה התפשטות הגשמיות, מעוצם הדביקות:
לבטל את הישות שלו. מבאר בזה יותר, זיכוך יסודות הגוף שכתב תחלה. כי כל זה, הוא מהכרח זיכוך המלכות ותיקונה, באופן שתתעלה על ידי זה, לאין סוף ודעתו ורצונו הפשוט שכולו טוב ושמחה לעולמי עד. ושעל זה מוכרח לזכך תכלית הגשמיות שביסוד הדומם, שמשם העצלות והעצבות [שהוא תכלית ההיפך מהשמחה הנ"ל בכל המאורעות העוברים על האדם]. וכן יסוד הצומח, שבתאוות ותוקף הרצונות הרעות של הגוף, הרחוקות ועומדות בתכלית ההיפוך מרצונו הפשוט יתברך. ושכמו כן מוכרח לזכך הישות שביסודות הגוף, לענין הדיבורים והגאוה העומדים במדת המלכות, הן לרע הן לטוב, כמבואר מצירופי דבריו הקדושים:
פעור על שם שפוער פיו. והוא תכלית ירידת המלכות הנ"ל, באלהים אחרים, ודיבורים רעים:
וכל זה היה במותו, אבל גם בחייו היה לו התפשטות הגשמיות. מסמיך לפי זה גם פשיטות מאמר חז"ל הנ"ל, זה תלמיד חכם ויום המיתה. היינו שהתלמיד חכם מצרף לעצמו יום המיתה, להמית את גופו, ולהתפשט מגשמיותו ויישותו גם בחייו:
התפלה וכו', אור אין סוף וכו', לפי מנין התיבות. נראה מכותלי וצירופי דבריו הקדושים לענין התפלה והתורה, שהם העומדים בשני המדריגות, אין סוף ומלכות, אשר עליהם יסובב בכל זה המאמר. גם יש לבאר, שמחמת שכל בחינה כלולה מכל הבחינות, יהיה גם דיבורי התפלה, בדברי המלכות שכתב לעיל. ואור אין סוף המאיר בה, נפתח להאדם בהתלבשותו בכלי המלכות, שהם התיבות והדיבורים שבה:
שינוי התמונות. הוא שינוי התמונות ורצונותיו, שהזכיר בדבר האותיות לבריאת חלקי היישות שבמלכות [הנ"ל בדיבור המתחיל כל הדברים וכו'], וכולל כל השינויים באלה שני השינויים לדין ולרחמים:
הדביקות של אדם באין סוף וכו', לדעת, שידע שכולו טוב. בזה כופל כוונתו בעומק דבריו שבסימן א', שזה הדעת הוא מעין עולם הבא. כי כל אשר יבא מהעלאת המלכות בזה הדעת, יתענג ויתעדן גם עתה, בעונג וטוב מעין עולם הבא:
משה הוא בחינת אין. מעוצם כלליותו באין סוף גם בחייו, לבטל יישותו, ולהיות לאין כנ"ל:
בנחיריו זה בחינת תפלתן של ישראל וכו', בתפלתו ועבודתו וכו', לעבוד עבודתו תמה. מכל העבודות והמצוות, תפס לדוגמא את התפלה. ויש בזה לבאר, כפי הנ"ל בדיבור המתחיל התפלה וכו'. שהיא הנבחרה יותר מכולם, בסגולתה להדביקות והביטול לאין סוף, בהתפשטות הגשמיות:
בדרך לא ידעו, זה בחינת שהצדיק הורה לו דרך ישר. להיות נכלל באין סוף, שבו לא ידע:
ותלת מאה זה בחינת מ'ש'ה', שהוא בחינת מ'ה'. בש'ין [תלת מאה] הנ"ל:
כשהצדיק וכו', מדבק את עצמו לעינא חד דרחמי, היינו לאין וכו', הרצון הפשוט. בזה ובהעלאתו מדבריו הקדושים [הנ"ל בדיבור המתחיל שינוי התמונות], שכל ריבוי השינויים שבמלכות, אינם נחשבים בדרך כלל רק לשנים, דין ורחמים. מבאר יותר בהבאתו תחלה את הכתוב והיו עיניך [שני עינים] רואות את מוריך. כי מאחר שהמורה והרב בחינת משה, נחשב לנגדינו לעינא חד ורצון אין סוף, מוכרח על כל פנים התלמיד שבמדת המלכות והתחלקות העינים שבו, לראות ולהביט ולהכלל בעינא חד, שהוא מורו ורבו כנ"ל:
גרבי דמשחא. בזה סובב לדבריו הקודמים על אודות רצון האין סוף, שיתגלה מלכותו וכו', ברא וכו'. כי לולא בריאת היישות, לא היתה שום מציאות כלל לפעולת הכלים [גרבי], המוכרחים לקבלת השמן משחת הדעת, אשר זה לבד הוא הטוב והעונג האמיתי והנצחי. ואשר גם מחמת זה לבד נקרא האין סוף יתברך, בשם טוב ומטיב [לזולתו], וכל השלמת התיקון שיהיה ביום ההוא לברכו על זה עדי עד, יהיה בתחיית הגופים המזוככים, והתחברותם לנשמתם כנודע א):
אין סוף האחדות וכו', תלת מאה. בפירוש הפשוט מהתלת מאה גרבי [המתאחד בפירושו שבדרך דרש, כנ"ל בהכללים] ובביאורי הנזכר לקמן. נראה מבואר, כי כל אלה הכלים, נשתנים זה מזה בשינוי תמונות האותיות שבמלכות הנ"ל בפנים. ובשינוייהם נתחלק כביכול, אלף האחדות, הגדול ועצום לאין סוף, שגם מחמת זה אין ביכולת להשיגו. ולא כן בבואו לריבוי הכלים למאות:
קא מנסרי מגרמיה מטללתא וכו', נעשו כסא להקדושה. בהשתוות המשל להנמשל נראה מבואר, שכמו שלא היה ביכולת לבנות השתין מחוזי מגרמי הדג, אם לא בחקיקתם ונסירתם תחלה למטללתא, כן גם היוצאים מכלל ישראל על ידי מעשיהם הרעים, אין ביכולת לעשות מהם כסא לקדושה, אם לא בחקיקת עצמותם, אשר בזה כלול כל מיני יסורים ומיתה, כמבואר מהבאתו על זה את הכתוב, עוונותיכם הטו אלה, תמותת רשע רעה. כי כהכרח היישות והגוף [הנ"ל בדיבור המתחיל גרבי וכו'], כן הכרח הזיכוך אשר לו. ואם אין האדם מזכך בעצמו ישות גופו, כנ"ל בדיבור המתחיל לבטל וכו', יש שמרחם עליו השם יתברך, לזככו על כל פנים בחקיקת עצמותיו ביסורים ומיתה כנ"ל. ויש שמזככם בנסירת עצמותם ועונשים הקשים שלעתיד, עד שנהפכים לכסא והדום תחת רגלי הצדיקים. וירגישו וידעו מעט, גם על ידי זה, מעין עונג הדעת שלעתיד [כן מבואר מדברי אדומו"ר ז"ל, ששמעתי בזה בעל פה]:
שנים עשר שבטים וכו', מלכות. מבאר בזה מותר הכתוב, ויהי בישורון מלך הנ"ל, וסוף הכתוב, בהתאסף וכו' יחד שבטי ישראל. גם הכתוב הנ"ל, ששים גיבורים וכו', ומבואר מפירוש רש"י, שהמשיל בזה את הששים רבוא נפשות שנמצאים בשבטי ישראל. וכפי הנ"ל מדבריו הקדושים, בפרשת הדרכים אשר לכל אחד כפי שורש נשמתו, והוא שורש נפשו ונשמתו באותיות דברי התורה, הנחשבים גם כן במספר ששים ריבוא כנודע, יש לבאר בשינויי רצונותיו יתברך בדרכי הנפשות, שהם העומדים כפי שנויי רצונותיו יתברך בתמונות האותיות והדיבורים בעצמם. ומהם שנויי רצונותיו יתברך בכל המאורעות אשר בכל חלקי היישות, אשר כל אלה השינויים מוכרחים להתחלקות האור, היורד מהאין סוף יתברך, באופן שיהיה ביכולת להתענג בטובו כנ"ל [ושגם מזה בעצמו כל המאורעות לטובה]. וגם על ידי זה מבאר יותר בכפלי פירוש הכתוב, והולכתי עוורים וכו', אשר ביארתי לעיל בדיבור המתחיל בדרך לא ידעו, זה בחינת שהצדיק מורה לו וכו'. כי גם בזה בעצמו שהצדיק מורה ומשפיע לאדם מדעתו הכוללת [שידע כל אחד את דרכו בפרטיות], משפיע ומאיר בו אגב אורחא, גם מחמת זה, חלק דעתו לקבל מאור אין סוף, אשר לא ידע:
תבין שכל זה אנכי. והוא הארת האין סוף והדעת שנזכר בכתוב הנ"ל, אתה הראית לדעת כי ה' וכו', אשר הקדים משה רבינו עליו השלום להכתוב אנכי וכו' בפרשת ואתחנן:
אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך. גם מזה מבואר, שהמלכות הוא כלליות הנפשות [כהנ"ל בדיבור המתחיל וזה בכל פעם וכו'], וביציאת והעלאת המלכות מארץ מיצר הגלות, יצאו ויעלו גם הם מהגלות. ושכמו כן גם בפרטיות, כפי שמעלה כל אחד חלקי המלכות, יגיע התיקון לחלקי נפשו אשר בהם, ויצאו ויעלו גם הם כמו כן. וגם לפי זה מבואר יותר, נסירת עצמות האדם ושבירתם בצירופים אחרים, שנתהווה בהורדת המלכות ותהפכותה לאחרים כנ"ל.
ולבאר יותר בכל זה, שוב נשוב לדבריו הקודמים שבסימן ה'. אשר בתחלה הודיע בכלליות עוונות האדם, שכשעובר איזה עבירה, מכניס בחינת הדיבור של הלאו הזה שעבר, בתוך הטומאה וכו'. למשל, אם עבר על דיבור הלאו, לא יהיה לך וכו', ובכלל הנ"ל בהקדמה, שבכל מקום שתפס איזה דבר למשל ולדוגמא, אף על פי שאין שייך לשאול ולהתפלא על אשר בחר בזה הדבר לתפסו ולצייר בו את הדוגמא והמשל. כי הלא אם יבחר בדבר אחר לתפסו למשל, נשאל גם כן, ואין לדבר סוף. אבל בכל זאת נראה מרחוק בכמה מקומות, הפלאת חכמתו גם בכל משל ודוגמא שתפס. כמו בזה הענין, אשר בחר מכל הלאווין שבתורה, לתפוס למשל את הלאו לא יהיה לך, וכשתשוב לדבריו הקודמים בסימן ב', שבשביל זה נקראים עבודת אלילים שלהם בשם אלהים, כי יונקים מבחינת וכו', אלקים מלכי. ועוד תצרף לזה את המבואר מדבריו הקדושים שבסימן ה' הנ"ל, כי כל דיבור ודיבור מאזהרות התורה, עומד ונמצא בדבר המלכות שבשם אלקים. עד שכל מי שעובר על הדיבור, הוא מוריד בזה לתוך הטומאה את המלכות ושם אלקים כביכול. ותבין מרחוק, שגם בכל דיבור ודיבור שעוברים עליו, עוברים ממילא על הלאו לא יהיה לך אלהים אחרים, [ומכל שכן וקל וחומר, להעובר על הלאו הזה בעצמו], כי הוא הכולל לכל הלאוין. והנה, כפי המבואר אחר כך בסוף סימן ו', שכמו שבכל לאו ולאו שעוברים עליו, מורידים את המלכות, וצירוף הדיבור עובר בעצמותיו מעבר אל עבר. כן להיפך [מכלל לאו אתה שומע הן] כל העושה ומקיים דיבורי התורה, מרפא ומחבר שברי עצמותיו, ומוציא ומעלה חלקי נפשו [שבחלקי המלכות] מארץ הטומאה. מה מתוק ונפלא לפי זה פירושו למצות עשה אנכי וכו', המצורף לזה הלאו [והוא הראש והכולל, לכל מצות עשה שבתורה, כנודע] שהוא המסוגל להעלאת והוצאת המלכות והנפש מארץ הטומאה. וגם אם נשים את לבינו לשני עמודי הדעת, חסד וגבורה, המוכרחים לתיקון המלכות, שיהיו לכל אדם באתערותא דלתתא. אשר מדת החסד והרחמים, הוא לרחם ולהשפיע במקום שצריך להשפיע. ולהיפך מדת הגבורה והדין, הוא לחדול ולמנוע את השפע והיניקה, ממקום שאין צריך להשפיע. ותבין ותראה, כי הן הן שני הדברות הנ"ל. כי אזהרת לא יהיה, הוא שלא ליתן יניקה והשפעת המלכות לעובדי אלילים. ובתכלית ההיפך, במצות האמונה בדעת אנכי, נחשב האדם למשפיע את המלכות אל הקדושה [כי אין מלך בלא עם]. גם לפי הנ"ל, כמה נפלאים ונכונים דבריו הקדושים בטענת משה על אודות ענוותנותו לכפר, ואם אין וכו', כאשר עברו בעגל, על הלאו הנ"ל, לא יהיה לך:
ארץ מצרים. בכלל זה לעומת זה הנ"ל בהקדמה, יש לבאר, שבזה סובב להנ"ל בסוף סימן ז', שהארץ הוא בדין ומלכות דקדושה. ומאלינו נתבונן, שאין זה נאמר, רק על הארץ הקדושה. אבל זה לעומת זה בגליותינו בארצות הטמאות, הנקראים בשם מצרים, נהפך המלכות בירידתה לאלקים אחרים כנ"ל, אשר על זה התפאר השם יתברך, אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים:
והירח מכונה בשם עבד, כמו שכתוב הנה ישכיל. מצירופי דבריו הקדושים נראה לפרש, שבזה השם עבד [תכלית ההיפך ממלכות], נקרא בו בארץ מצרים ובית עבדים הנ"ל [טרם ישכיל בתיקון השכל והדעת הנ"ל], ולא כן כאשר ישכיל עבדי [ירום, ונשא, וגבה, בשלשה העליות והתיקונים המוב"פ], כי אז תהיה בעצם מציאותה, להקרא בשם מלכות שבכלליות שבטי ישראל שנים עשר הנ"ל, אשר בפירוש רבה בר בר חנה הנ"ל נקראים על שם חדשיה, תריסר ירחי:
הד' יסודות, הם מתחת גלגל הירח. כי הוא עליהם, כנודע:
ולהעמיק יותר בכל הנ"ל, שוב נשוב לחלק את דבריו, [ואת אשר הוצאתי מצירופי וכותלי דבריו הקדושים] לחלקים שונים, ובאות אחר אות:
בהמבואר מצירופי דבריו הקדושים, בקלקול הע'ו'ן' שהוא המפריד גדולת וגיאות המלכות מהע'נ'ו' והענוה המוב"פ [עיין לעיל בדיבור המתחיל גדולתו של הקב"ה וכו'], מבאר יותר לפי זה, בהכרח העניו [שפל וסבלן] בחינת משה, לכפרת ותיקון העון. ואגב אורחא יש לבאר עוד, שגם מחמת זה, מוכרח האדם בדבר התיקון, שישפיל ויבזה את עצמו בווידוי דבריו, אשמתי וכו':
בשינויי המלכות לדין ולרחמים, הנ"ל בדיבור המתחיל שינוי התמונות. נראה מבואר, שגם במדת המלכות נמצא שם ה'. אבל מדת הדין בשם אלקים אשר יהיה בה לעיקר, גורם גם לשם ה' ומדת הרחמים שבה, שלא יהיה רק ברחמים פשוטים. עד שבירידתה חס ושלום הנ"ל, יורד גם הוא. כי כנגד הרחמים רבים בשם ה', שלים יתיר [הנראה והנמצא בהדעת בקבלתו את הרשימו מאין סוף], גם הוא לא נחשב רק לשם אלקים ומדת הדין. גם לפי זה מבואר יותר הבאתו את הכתוב, בה' אהלל באלקים אהלל, אשר בזה ובזה דבר המלכות:
כפי הנ"ל בדיבור המתחיל גרבי וכו', שכל התהוות הכלים הוא בבריאת היישות [עולם המעשה] שבמדת המלכות. יש לבאר, שהמלכות בשני שינוייה הנ"ל, [הכוללים לכל השינויים שבעולם], כל אשר תבא ותרד יותר משינוי לשינוי, תבא ותרד כמו כן, ביישות וחיצוניות וגשמיות יותר. ולכל שינוי, מעלה והכרח שאין בחבירו. כי באופן אחד, נמצא יותר חשיבות והכרח, לשינויה החיצוני והמגושם יותר, מהכרח התהוות מלכי הכלים ב) כנ"ל. ובאופן אחד, נמצא יותר הכרח וחשיבות, להשינוי היותר פנימי ורוחני, מהכרח טהרתה ועלייתה:
ולפי הנ"ל נראה לבאר, שגם בדבר המדות הנ"ל, נחשב מדת הדין והגבורה [אשר בשם אלקים] לחיצוניות כביכול, כנגד שם ה' במדת הרחמים, שהוא היותר פנימי, ונקרא שם העצם, כנודע. והעולה על שניהם, הוא [שם ה' השני] מדת הדעת, שעל ידו לבד, עולים ונכללים באין סוף יתברך, ששם לא ידע, ולמעלה מכל דעת וחכמה. ושם נהפך לגמרי מדת הדין, לאיכות מדת הרחמים, ונתאחד בו. ולפי זה יש לבאר עוד, שמחמת זה גם הדעת שמקבל משם, מוכרח שיהיה באחדות הרחמים והדין והוא אתערותא דלתתא שבו, לקבל את הרשימו מעצם האחדות שבאין סוף בעצמו, ובמשכן הרשימו שבתוכה, תקרא גם הוא על שמו, אין ושלים יתיר הנ"ל:
לפי כל הנ"ל, תבין מרחוק דבריו הקדושים בסוף סימן ז', אשר הוציא מכל חלקי היישות לקרא בשם המלכות, את הארץ, [שהוא תכלית הגשמיות, המוכרח יותר להתהוות הכלים כנ"ל]. וגם הסמיך לזה הודעתו בתחלת סימן ח', על אודות ההתקרבות להצדיק, אשר התחיל בזה לדבר, ביסוד הדומם והצומח מאתו. ועל אשר בכל זאת נמצא באופן אחד, יותר הכרח וחשיבות להשינוי היותר דק ורוחני, הוציא כמו כן, מכל חלקי היישות לקרא בשם המלכות, את הדיבור. וגם לפי כל זה, מה נפלא ונעים סדרי דבריו הקדושים אשר בגמר השגתו בתיקון יסוד הדומם הנ"ל, הסמיך לזה שמירת ותיקון הדיבור [שביסוד החי] והמדבר, שהוא הנחשב לאמצעי בין המחשבה והדעת, להמעשה והיישות. ועל כולם, מכנה וקורא בשם שורש [וראש] המלכות, לדעת משה ותורתו כנ"ל מהמוב"פ, שזה לבד עיקר הכלי המזוככת לקבלת הרשימו מהאין סוף, עד שנקרא על שמו אין [כמוב"פ בסוף סימן ט']:
בהעלאתו הנ"ל מדבריו הנ"ל, התחשבות משה לאין ואין סוף כנ"ל, שהוא שנמשך מאתו כלליות נפשות המלכות כנ"ל מהמוב"פ. מבאר יותר בקוראו להתלמיד חכם בחינת משה, בשם אם, בסימן ח'. והוא אשר בו לבד כל הדעת שבשינויי הדרכים לכל אחד כנ"ל, שהוא הדעת בכל שינויי המאורעות שהם לטובה, כנ"ל בדיבור המתחיל שנים עשר וכו':
לפי כל הנ"ל יש לבאר עוד, שכהכרח אמצעות הדיבור, בין היש והאין בעת הרצוא [ולהחשב לפי זה בשלש מדריגות], כן נמצא הכרח באמצעות הדיבור, גם בעת השוב והירידה מעילא לתתא, כאשר נבאר לקמן. וכאשר נראה ומבואר בתורתינו הקדושה, שגם הבורא בעצמו יתברך, כאשר עלה ברצונו לפעול ולהוציא את היש מהאין, ויאמר וכו' בעשרה מאמרות שנכללו בעשרת דברות התורה , אשר בראשם אנכי ולא יהיה לך כנ"ל, הכוללות לכל דיבורי התורה :
כפי הנראה מדבריו הקדושים בענין הששים רבוא נפשות שבשנים עשר שבטים הנ"ל, שנחשבים כולם לקומה אחת, שהוא קומת בנין המלכות [בששים רבוא אותיות התורה] שהזכיר בזה הענין. נשימה נא אל לבינו בתבונה דבר מתוך דבר, שכמו שבקומה הכלליות מוכרח לנסר בניסורים ויסורים, את היוצאים לחוץ מכלל הקדושה, עד שיתהפכו על כל פנים לכסא ומרכבה להקדושה. כן גם בפרטיות מוכרח לנסר ולייסר ליישות הגוף, שגם הוא נחשב לחיצוני ויוצא לחוץ, מפנימיות המלכות שבנפשו ונשמתו, אשר בזה לבד יהיה לכלי המזוכך ומוכשר ליחוד והתאחדות באור הנשמה [אחר התחיה]. וכן גם בסיבת אחדות הנפשות בקומה הכלליות כנ"ל, קשה וכבד גם להצדיקים ותלמידיהם, לגמור בזה העולם תכלית זיכוך הגוף, ועלייתו לאין סוף בתכלית השלימות. עד שגם משה רבינו ע"ה בעצמו, הוכרח לבא במיתה וקבורה [ועיין לקמן], ובזה לבד, עלה בתכלית השלימות, ולא ידע איש וכו' כמוב"פ:
גם לפי הנ"ל נראה ומבואר, שמצד הצדיקי אמת, נהפך יותר לתקון הכלים, ירידת הרחוקים לגשמיות ויישות יותר, אחר זיכוכם וביטולם לאפר. וככל אשר נרמז בזה לקמן, שזה כל ענין הכסא והדום שמצרפים לעצמם כנ"ל:
עוד יש לבאר מצירופי דבריו הקדושים [ביישות כלליות הבריאה שבמדת המלכות, ובראשה נפשות ישראל שבאותיות התורה כנ"ל], שגם בשינויי המלכות הנ"ל, תשתנה ותבא, בכלליות, ובפרטיות, ובפרטי פרטיות. כי בכלל, נחשב כל יישות בריאת העולם לקומת המלכות. ובפרטיות, נחשב בראשה לקומה אחת, נפשות ישראל כנ"ל. וכאשר גם בפרטיות דפרטיות, יהיה כמו כן לקומה אחת, כל נפש בפני עצמו:
בהתהוות היישות וכל חלקי הבריאה באותיות דברי התורה כנ"ל, יש לבאר, שזה שקרא כל המאורעות בשם דברים, ובלשון הכתוב שהביא על זה, בה' אהלל דבר וכו':
וכן גם בהתחשבות כלליות יישות הבריאה לקומה אחת, יש לבאר עוד בכוונתו הקדושה, שבחקיקת עצמות קומת יישות הגוף, והתהפכות הצירופים שבו לרעתו, נצטרף כמו כן צירופים רעים, גם בחלקי קומת היישות שבכלליות, ואשר גם זה הוא העיקר בכל המאורעות הרעות הפוגעות בהאדם, בסיבת החטאים כמוב"פ:
בביאורו הקדוש להשלשה תיבות, אנכי, ה', אלוקיך, המוב"פ. יש לבאר, שבהם חושב השלשה מדריגות הנ"ל. כי שם אלקים, הוא במדת הדין. ושם ה', הוא מדת הרחמים פשוטים. ואנכי, הוא עצם הדעת במשכן שם ה', ורחמים הרבים שבו לאין סוף כנ"ל. והם כעין השלשה מדריגות, מעשה, ודיבור, ומחשבה, הנ"ל. כי מדריגות הדיבור, לא נחשב לשם ה' ומדת הרחמים, רק כנגד תכלית הגשמיות שבעפר הארץ והצומח מאתו, שהיא העומדת לגמרי בשם אלקים, ודינא דמלכותא. אבל כנגד מדריגת הדעת, במשכן הרשימו מהאין סוף יתברך, נחשב ונקרא גם הדיבור בשם אלקים ומדת הדין כנ"ל:
לפי הנ"ל יש לבאר אגב אורחא גם בהשתנות לשונותיו הקדושים בענין החזרת המלכות. כי בתחלת סי' ט' כתב בזה הלשון: זרקא, דאיזדריקת לאתר דאיתנטילת מתמן, שתחזיר את המלכות לאין סוף. ובתחלת סימן ו' כתב בדבר החזרת המלכות לשרשה: כי שורש המלכות הוא אש. ובסימן ג' מבואר מלשונו הקדוש, שיש להעלות ולהשיב את המלכות לשם הויה. וכל זה יתבאר, בהשתלשלות המדריגות הנ"ל, [ואין מוקדם ומאוחר בתורה]. כי בסימן ו', ובתחלת אות ז', ידבר אודות ההמתקה הראשונה לשכך חמת המלך ומדת דינו, כאשר יבא וירד באש הטומאה, עד שזה לעומת זה, נהפך שם מדת הדין ושם אלקים, ליתן יניקה וכח לההיפך חס ושלום. ועל זה מוכרח בתחלה, להעלותו ולהעבירו [להיות על כל פנים] באש הדין והגבורה דקדושה הנ"ל. וגם לזה מצורף דבריו בסימן ג' הנ"ל, להעלות ולהשיב זה השם אלקים להשם הויה, מדת הרחמים והחסד. עד שיתייחדו ויעלו שניהם באמצעות הדעת, שנתהווה על ידי זה לשם ה' ומדת הרחמים רבים שבאין סוף בעצמו, כאשר מבאר ומפרט בזה בסימן ט' הנ"ל:
בהעלאתו הנ"ל מדבריו הקדושים, לשלשה קדושות המלכות. מבאר יותר בהכרח השלשה תיקונים בהתקרבות נפשות המלכות לבחינת משה, הנחשב כנגדם במדריגת האין ואין סוף כנ"ל. ובצירוף ענין התפלה [הנ"ל בדיבור המתחיל בנחיריו זה בחינת תפלתן] המוכרחת לזה התיקון, יש לבאר, שהן הן השלשה תפלות שמחויב האדם בכל יום. תפלה הראשונה, היא באישון לילה ואפילה המוב"פ, שיזדמן בה האבוקה, באש ג) התלמיד חכם והתורה, שבמדת הדין והגבורה ד), בשם אלקים דקדושה, והיא עליה הראשונה אשר תעלה מלכות הירח [כלליות הנפשות] מגלותא וירידתה אשר ירדה תחלה לתכלית ההיפך, כנ"ל באות הקודם. תפלה השניה, היא להעלותה משם למדת החסד והצדקה לתלמיד חכם, כאשר יבקע כשחר ה) אור החמה המאירה מעצמה, בעצם שם ה', שהוא במדת הרחמים והחסד המוכרח להמלכות כנ"ל. תפלה השלישית, היא להעלותה לעיקר הדעת, [אשר ביחוד השני מדות הנ"ל תתוסף ותהיה גם למדה בפני עצמה], אשר בזה הדעת, רצים ועולים ללא ידע, ולהראות לדעת בשובו משם, כי ה' הוא האלקים, להפך מדת הדין בעצמו למדת הרחמים, ולהיות נענה ביחוד ה' אלקים, עד שתתבטל העבודה זרה לגמרי. אבל מאד מאד, מוכרח בזה להיות זהיר ונזהר, שלא יתגבר על ידי זה יותר תוקף הדין כשאין ביכולת להפכו למדת הרחמים, כמבואר מדבריו הקדושים בשם הזוהר הקדוש בסימן ט' הנ"ל, שגם משה בעצמו, וביום השבת המסוגל לזה, [כאשר נבאר לקמן ], הוכרח לבא בהסתלקות וקבורה, עד שהמשיך לדורות, ביום השבת על כל פנים, את הרעווא דרעווין, שהוא רצון אין סוף שבאחדות ד' ושמו הנ"ל, ולא כבימי החול, אשר בשעתא דמנחה מתגבר יותר מדת הדין, וכנ"ל מהמוב"פ:
בהסתלקות משה הנ"ל, מוסיף אגב אורחא, וכופל את הפירוש, בתיקון השלישי שבתלמיד חכם ויום המיתה:
והנה, לכאורה עדיין יש להתפלא קצת, כפי הפלגתו בדבר הענווה, שבזה תלוי ועומד כל התיקון והכפרה של העונות. כי הלא בהצלת האדם מהגאוה ותולדותיה בנתינת הצדקה להתלמיד חכם, נחשב בעצמו לעניו ומשים עצמו כשיריים. ולמה לא יסתפק על ידי זה, בווידוי דברים בינו לבין עצמו. ואם כבר הקדמתי קצת תשובה לזאת הפליאה, בהנ"ל באות א', שנמצא הכרח להווידוי בפני תלמיד חכם, כדי שיתבייש וישפיל את עצמו לפניו בווידוי דבריו, אשמתי וכו', אשר בזה יגיע יותר למדת הענוה והשפלות, המוכרחת לכפרת העון. אבל עוד יש להאריך בזה, כי כפי הנראה מכותלי דבריו הקדושים ברוב ועוצם ירידת המלכות, להתהפך מגדולה וגאוה דקדושה, לתכלית ההיפך שבגאוה דסטרא אחרא. שמוכרח כנגד זה, להיות מאד מאד שפל רוח ועניו בענוה דקדושה, עד שיתכפר העון, ויזכה ביישות גשמיות ד' יסודותיו, להתבטל ולהכלל באין ועונג האין סוף. ומחמת שזה לבד כל התיקון, יש להבין ולהתבונן, שזה לעומת זה, גם כל העון והקלקול מהדברים בטלים, והתאוות רעות, והעצבות, שבשאר הג' יסודות, הוא מה שמתקלקלים ומתעכבים על ידם, מהזיכוך והענוה, להכלל באין הנ"ל. ולא כן בהתפשטות וביטול "הדומם והצומח" שנמצא בהם, אשר כמו כן יזכה האדם מיד, לענוה והתחשבות בעיני עצמו "כעפר ואפר". ואחר כך בהתפשטות וביטול יסוד "החי והמדבר", יזכה בזה האדם, לענוה והתחשבות בעיני עצמו "כתולעת ולא איש". ועדיין אינם נחשבים אלה התיקונים רק להקדמות והכנות לתיקון הג', בווידוי, ובושה, וביטול, וכלליות במשה וענוותו המוב"פ, נחנו מה. עד שגם בשובו מזה הכלליות, ויזכה מהשלשה תיקונים הנ"ל, לחכמה ודעת, ולמדת הגבורה [כנ"ל באות י"ד], ולעשירות, ממדת הצדקה והחסד כמוב"פ, לא יתהלל ויתגאה בהם חס ושלום. כי בזה לבד יתהלל ויתגאה בגאוה דקדושה, אשר זכה באלה השלשה כלים, לאחדות הגאוה והענוה שבשם הוי"ה שבאין סוף, בקבלתו משם את הרשימו, שהוא אור השכינה השורה ונשאר בו על ידי זה:
בהעלתו הנ"ל מדבריו הקדושים, מבאר אגב אורחא גם בסוף ענין הכתוב הנ"ל, יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי:
בכפולת ראייתו מב' הכתובים, שגם כל מאורעות הדין הם לטובה. כתוב א', את אשר יאהב וכו'. וכתוב השני, רק אתכם ידעתי וכו'. אם כי כן דרכו בהרבה מקומות לכפול את ראיותיו. אבל יש ללמוד סתום מהמפורש, שנמצא כוונה מיוחדת בכל כתוב וראיה שמוסיף בדבריו, וכל היכא דאיכא לפרש פרשינן. כי הכתוב הראשון את אשר יאהב ה' יוכיח, סובב על היסורין של אהבה לבד, כנודע . ועל זה הוסיף את הראיה מהכתוב השני, שגם היסורים מפקידת העוונות, לנסר ולייסר לעצמות ויישות האדם בניסורים ויסורים שונים, הוא גם כן באהבתו יתברך את עמו ישראל יותר מכל משפחות האדמה, ועוסק לפשט ולזכך אותם מטומאת גשמיותם ויישותם, עד שסוף כל סוף, יזכו כולם למה שיזכו:
יט*) בהעלאתו הנ"ל מדבריו הקדושים, להלבשת מדת השם אלקים בתמונות חלקי הנבראים. וכאשר מאלינו נדע ונבין, שהעיקר הוא פני תמונת המובחר שבכל הנבראים, שהוא מורינו ורבינו משה כנ"ל. מבאר יותר בהכרח ראיית פני מוריך, שכתב בסימן ח'. [וגם בדבר היניקה הנ"ל, המגיע משם לתכלית ההיפך, מבאר יותר בלשון הכתובים באזהרה הנ"ל, לא יהיה לך אלקים אחרים על פני, לא תעשה וכו' כל תמונה]. כי לא קם עוד בישראל תכלית הזיכוך, כבתמונת פני משה. עד שזכו על ידו גם כל נפשות ישראל, לדברי ה' פנים בפנים, אנכי ולא יהיה לך כנ"ל:
והנה, בדבריו הנ"ל שבסימן ב', שבשביל זה נקראים עבודת אלילים שלהם בשם אלהים, כי יונקים מבחינת מלכות הנקרא אלקים, כמו שכתוב אלקים מלכי וכו'. מבאר ומיישב בזה פליאה נשגבה, כפי שנודע שהשם אלקים, הוא מהז' שמות שאינם נמחקים, והוא השם הראשון בתורה שנקרא בו הבורא יתברך, בראשית וכו'. ועתה, למה לא קראה התורה את העבודות זרות בשם אלילים, שהוא מלשון אל ואפס, רק במקראות מיוחדות, וברובם ככולם סבבה עליהם את השם אלהים, עד שהוכרחה לצרף לזה מלת אחרים, [ולפעמים לא נצטרף לזה גם מלת אחרים, כמו בהכתוב, זובח לאלהים יחרם]. אבל כמה אמת ונכון לימודי הנסתר והפנימיות שבתורה, אשר זכינו מימי רבי שמעון בר יוחאי ז"ל והלאה, אשר בהם סללו האר"י ז"ל, והבעל שם טוב ז"ל, ורבינו ז"ל, וכל המקובלים וההולכים בדרכיהם. ובהם לבד, נתיישבים ונתפרשים כל הפליאות שבתורה שבכתב, ובתורה שבעל פה. כמו בדבר השם אלקים הנ"ל, שמה שקראה התורה להעבודה זרה בזה השם, הוא בסיבת היניקה המגיע להטומאה מהשם אלקים דקדושה בעצמו, [ולולא זאת, לא היה יכולת כלל להתהוות הטעותים והמבוכות של העובדי עבודה זרה והכופרים, להסתיר ולהעלים את הבורא והמנהיג לכל נברא ונוצר]:
והנה, לכאורה גם בכל זה, עדיין יש להתפלא ולתמוה. כי למה באמת ישתלשל אפילו שערה דשערה יניקה, משם הקודש הזה, לתכלית ההיפך כזה. אבל אם עוד תבא ותעמיק בהבאתו לזה את המבואר מדברי חז"ל על אודות השני שמות, הויה אלקים [אשר הבורא יתברך, קרא את עצמו בהם]. ושם הויה הוא [מדת הרחמים], שם העצם להוויותו, [כי מצד עצמו, נשגב ומרומם הוא, ממדת הדין ושם אלקים, בתכלית ההתרוממות ו)]. ואשר בתכלית ההיפוך, מכנה את עצמו בשם אלקים, שבמדת הדין, אין זה רק בהכרח כביכול, כאשר נבאר באות שאחרי זה. וממילא נמצא יכולת שישתלשל מזה השם יניקה לתכלית ההיפך כנ"ל:
וסיבת ההכרח מבאר בהעלאתו מדבריו הנ"ל שבסימן ט', על אודות היישות כלליות הבריאה, שהיא באמת תכלית ההיפך מהאין ואין סוף יתברך שבקודם הבריאה. כי כפי האין המוחלט, לא היה מציאות כלל לשום נברא, שיהיה לו כלל עם מי להטיב. ועל אשר נמצא ברצונו הפשוט, להתענג כביכול בהשפעת העונג והטוב לזולתו [ולהיות נקרא על ידי זה בשם טוב ומטיב המוב"פ]. הוכרח כביכול להמציא את הישות שהוא הוא מציאות זולתו, ותכלית ההיפך ממציאותו באין. וממילא מובן, שלמציאות תכלית ההיפך כזה [כלליות הבריאה והיישות], עלה בראשית מחשבתו, לברוא את העולם במדת הדין, והתלבשותו בשם אלקים לבד, שאין שייך כלל לעצמו יתברך. רק מחמת שבכל זאת, ראה שאין העולם מתקיים. כי הלא גם מזה השם והמדה, כל יניקת אלהים אחרים, ואש הטומאה, [וגם כנגד זה האש דקדושה אשר תאכלם ותחריבם]. עמד ושיתף בזה מדת הרחמים כנודע, ועיין בפנים בסימן ו', ובביאורי לעיל בדיבור המתחיל מנסרי וכו':
כפי שיצא מפי רבינו ז"ל על כל אלו הדברים, שהם סוד כוונות תפילין. יבין וישכיל הקורא מאליו, לבאר לפי זה בד' פרשיות התפילין, העומדים בד' אותיות הויה הנ"ל, והמלאים בשי"ן [גרבי] משחת הדעת הנ"ל. ויען אשר זאת השין, בשלש מאות גרבי הדעת שבה, תעמוד בשני צדי התפילין שבראש, ויהיה לשש מאות, אשר בכל מאה [מאלה השני פעמים תלת מאה], נמצא אור האלף כמוב"פ. יבואר לך יותר במספר אותיות התורה שבמספר נפשות ישראל הנ"ל [שש מאות אלף], בצאתם ממיצר הגלות. וגם לפי זה מבאר יותר בדבריו הקדושים על אודות [העינא חד, ואחדות] האלף הנ"ל, שהיא המאירה בשבת [שעתא דמנחה] שהוא יום השביעי, לששת הימים [והמדות] הנ"ל:
במספר שש מאות הנ"ל, עוד נראה מבואר לפי הנ"ל, שכהכרח התחלקותם ושינוייהם זה מזה, כנ"ל בדיבור המתחיל האחדות וכו', תלת מאה. כן נמצא הכרח, גם בשלומיהם ואחדותם זה לזה. ומציאות האחדות והשלום שבמקום התחלקותם ושינוייהם, הוא כמציאות הענוה במקום הגדולה והגאוה [המוב"פ בסימן ט']. כי ההתחלקות, הוא בסיבת הגדלות והיישות דקדושה. ולהיפך אחדותם ושלומם, הוא בסיבת הביטול לאין והענוה דקדושה, ודי לחכימא כי קצרתי:
והנה, באחדות הענוה והגאוה הנ"ל, עוד לאלוק מילין, כי לולא דמיסתפינא הייתי מבאר בענוות הארץ [והעפר] הנ"ל והמוב"פ, שהיא הכוללת מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין. כי היא אשר תבא בתיקון הראשון [להעצבות והתאוות] לבטל ליסוד הדומם והצומח, עד אשר יהיה כעפר ואפר כנ"ל מהמוב"פ. והיא כאשר תבא בתיקון השני ליסוד האחרון, תתגלה ותקרא לגמרי בשם ענוה המיוחד לה. ומשם תתעלה בתיקון השלישי, נחנו מה, שזכה משה בחייו [ואשר גם בזה נחשב בעיניו כעפר, כמבואר מזה במקום אחר]. ועל כל אלה השלשה קדושות, נתרומם ונתעלה אחר כך בהשלמת ביטולו והסתלקותו וקבורתו בעפר [גיא] הענוה [המוב"פ בסימן ט'], אשר לא ידע איש, [ואיה מקום כבודה]. ובזה לבד יצא להלחם כנגד הפוערים את פיהם באמונות כוזביות וכפירות. ולהוציא מלכות דוד מארץ מואב ז) [עיין מזה בפרפראות לחכמה]. עד שיצמח מאתו זרעו הנבחר שאנו מחכים אליו, אשר יזכה לתכלית השלמת הענוה הזאת, גם בחייו. והיא כעין ענוות "מי" [המבואר במקום אחר], אשר גדלה ועצמה גם מענוות "מה". כי כל פירוש ענוות מה, היא שאין האדם מרגיש שום שבח, ואפילו אם נשמע לאזניו מעצמו ומאחרים סיפור שבחיו, אין ביכולתו להרגיש את שבחיו מעוצם ביטול הרגשותיו [נחנו מה] כמבואר בפנים. אבל ענוות העפר, הוא שלא די שאין מי שיכבדו ויספר בשבחיו, עוד מבזים [ודשים עליו] ודוברים עליו כזבים, והוא בתכלית ההיפך עוסק לפדותם ולהשפיע להם ההשפעות, עד שבזה הביטול והענוה, יסלח ויכפר גם על עון הכפירות אשר גברו בעקבותיו:
ויש לבאר עוד, שכל זמן שלא נשלם זאת המדריגה, נמצא עיכוב גם לענוות מה וליכלתו בסיפור שבחיו הנ"ל. כי גם אם נבדל ונשגב ענוות משה מכל האדם אשר על פני האדמה, כי הם בהעדר [או אפילו במיעוט] ביטולם מהרגשותיהם, מוכרחים על כל פנים להזהר שלא להלל ולפאר את עצמו [יהללך זר וכו']. ולא כן האיש משה כי הוא בהבדלו ורוממותו על כולם יש ביכלתו לפאר את עצמו ולהודיע כי האיש משה עניו וכו'. אבל מחמת שבכל זאת ענו חסר כתיב ח), לא היה עדיין ביכולתו לכפר ולבטל לגמרי חמת המלך המוב"פ בסימן ז', [וביום פקדי וכו']. ולא נתבטל בתכלית הביטול אשר לא ידע וכו', עד אחר הסתלקותו, ולהביאם על כל פנים על ידי זה לארץ הענוה. וגם מעוצם הקלקולים, מוכרחים להסתלק כל התלמידי חכמים בבחינת משה, הנמצאים מדור לדור, עד גמר התיקון בצמח דוד הנ"ל:
והנה, פירוש הכתוב ואם אין מחיני נא הנ"ל בפנים, מבואר מדברי חז"ל (במסכת ברכות דף ל"ב. ובמסכת ראש השנה דף ט"ז: ובמסכת סוטה דף י"ד.), שהיתה בקשתו, להמחות מספר החיים ולמות. ואיני זוכה להבין בפירוש רש"י , שהיתה בקשתו למחות את שמו שלא יזכר בספר תורה פן יאמרו שלא היה כדאי לבקש עליהם. כי לפי זה יש להתפלא בתשובת השם יתברך שהשיב לו, מי אשר חטא לי אמחנו מספרי. כי הלא להחוטאים טוב יותר שלא יזכר שמם בהתורה, אשר בה יוודע לדורות עוצם בשתם וחרפתם [עלובה כלה שזינתה וכו']. ואם יש לכוין דברי רבינו ז"ל לשני הפירושים, [כי אלו ואלו וכו'], אבל לפירוש הראשון שבדברי חז"ל, יש לבאר עוד כוונתו בכפלים, כפי העלאתו הנ"ל מדבריו הקדושים, שבמותו וביטולו הרבה יותר במדת הענוה [והעדר הגאוה], יש ביכלתו כמו כן לתקן ולכפר הרבה יותר:
והעיקר להתעורר מכל זה לעובדא ולמעשה, ולהבין מרחוק בתעצומות נשגבות עסק התורה והתפלה וכל ברכה וברכה, אשר יתדבק בהם האדם באחדות ואור האלף הנ"ל, הנמצא בהויית האין סוף יתברך. וגם בשובו משם, ישמור את הרשימו, בשם א'לקינו מ'לך ה'עולם כנ"ל, ובזה לבד נתחלק האור למ'א'ה', שיהיה ביכולת לקבלו:
על אודות המבואר בדבריו הקדושים בסוף סימן ח', שעל ידי זה שמתוודה האדם ווידוי דברים לפני התלמיד חכם, מדריך אותו בדרך ישר לפי שורש נשמתו, צריך לעיין, כי אם בהכרח הווידוי לפני התלמיד חכם כבר ביאר בסימנים הקודמים, והכרח שינויי הדרכים מבאר באלה הדברים בעצמם. [כי כל שינוייהם זה מזה, הוא משינויי הנשמות זה מזה]. אבל לכאורה אינו מבאר כלל, בהכרח ההקדם לתיקון הווידוי, [אשר נראה מלשונו הקדוש, שעל ידי זה וכו' התלמיד חכם מדריך אותו בדרך ישר]. ואולם, אם נשים את לבינו לפירוש הדרך, אשר מבואר מכותלי דבריו הקדושים, שכל זה הדרך, הוא לעליית האדם בדעתו לעונג האין סוף יתברך. וגם נצרף לכל זה מצירופי וביאורי דבריו הקדושים הנ"ל. תבין מרחוק, שמלבד השתנות דרך כל אחד לפי שורש נשמתו מתחלת הבריאה, עוד נצטרף ירידת והתרחקות דעת האדם מזה הדרך, כפי התהפכות הצירופים, ברוב הקלקולים שבחטאיו ועוונותיו, אשר על ידם נבוך ונתעה ונתרחק לגמרי מהדרך המוכרח אליו, [והוא הוא ירידת המלכות כנ"ל]. ובזאת, מה נפלא ונכון ההכרח להקדים את הווידוי והסיפור לפני התלמיד חכם את החטאים אשר עבר עליהם. אשר על ידי זה לבד מגלה לו כפי שורש נשמתו, את דרך התיקונים אשר יתקן ויתעלה בו מתכלית הירידה לתכלית העליה, לדעת האין סוף יתברך כנ"ל:
גם מעוצם דקות ורוחניות ועומק העלאות דברי רבינו ז"ל הנ"ל, אמרתי לכפול את הדברים בהצעה אחרת. כי כפי הנ"ל מדבריו הקדושים בהתחלקות המלכות [ואצילות כלליות הנשמות שבה, מהאין סוף יתברך] להיות בשינויים הנ"ל, [שכל נ'ש'מ'ה' מ'ש'ונ'ה' מחברתה]. נראה מבואר כנ"ל, שגם זה נחשב למיעוט ודלות במדת המלכות והנשמות הנ"ל. אבל בתחלת הבריאה, שהיתה כל זה מצד הבורא יתברך, אין זה רק לתיקון היכולת לקבל האור, בהתהוות והתעבות הכלים, שבהתחלקות האור והשינויים כנ"ל. ולא כן אחר הבריאה, כאשר מזה המיעוט ואלה השינויים נמשך ונשתלשל במלכות הנשמות [כלליות האדם בבחירתו], להתמעט ולהשתנות ולהתהפך לגמרי בצירופים האחרים המוב"פ, כי אז מוכרח להתוודות לפני משה, אשר בכחו יהפך [היפך מהתהפכות הנ"ל] מצירופים הרעים, לצירופים הטובים, בדברי הווידוי כמוב"פ. עד שגם המיעוט וירידת המלכות, בהתגברות השינויים שמצד האדם [המתוודה, ושומע מעתה לדבריו], נהפך לתיקון, בריבוי התהוות הכלים [לקבלת אור העליון יתברך בכפלי כפלים] ונצטרף לתיקון המיעוט ושינויי נשמות המלכות שמצד העליון יתברך בתחלת הבריאה כנ"ל:
מהמבואר מסיפור מורנ"ת ז"ל [בהשיחות שאחר הסיפורי מעשיות ] בדרכי התיקונים הנ"ל [שגילה רבינו ז"ל לכל אחד, כפי שורש נשמתו] שנמצא מזה שינויים בזמן. נראה מבואר, שזה ענין השינויים הנ"ל שנמצא גם בפרטיות בכל יום, ערב ובוקר וצהרים. אשר לכל זמן, נמצא שינוי בסדר התפלה אשר לו, וכל זה, הוא מהכרח השינויים אשר למדת המלכות כנ"ל:
ובדבר שינויי הנפשות אשר יספר שם, שנמצא מזה בפרטיות וכלליות. יש להוסיף תבונה דבר מתוך דבר, כפי היוצא לנו בקצרה מהנ"ל, שהמלכות [שהיא היש] נקרא בשם שינוי כלליות, מרוב שינוייה והיפוכה מהאין סוף [שהוא באין ותכלית ההיפך מהיש]. וגם היא, תתחלק לשני המדות, דין ורחמים, המשונים ומהופכים זה מזה. ונראה מבואר, שעל זה נתנו לנו בדרך כלל, שני הדרכים, תורה, ותפלה, [כנ"ל בדבור המתחיל התפלה וכו']. ובאנשים בערכינו, כל הממעטים בדרך התפלה, גם אם הם מרבים בלימוד התורה, נאמר על רובם ככולם, הכתוב המוב"פ, יש דרך ישר לפני איש ואחריתה וכו', כי [לא זכה וכו']. ובצירופם לבד אשר יצטרפו זה לזה, נמתק הגבורה והדין הנתעורר בכל יום ויום, ובזה לבד, יש ביכולת לעלות מתכלית הירידה לתכלית העליה כנ"ל:
והעיקר, לחדש ולהרבות בתפלת את צמח דוד מהרה וכו', שהוא מ'ש'ה' בעצמו, ועוד ביתרון כנ"ל. אשר על ידו לבד, נזכה כולנו להתיקונים הנ"ל. תיקון הראשון [מעילא לתתא], ש'שים ה'מה מ'לכות המוב"פ. תיקון השני, בהכתוב [ה'נה מ'טתו ש'לשלמה] ששים גבורים המוב"פ. תיקון השלישי, כה תברכו את בני יש'ראל אמ'ור לה'ם, ששים אותיות בברכת כהנים המוב"פ:
אות ד', וזהו (זכריה י"ב) ה' אחד ושמו זה בחינת אלקים מלכות וכו' אחד גמטריא אהבה היינו הן ה' שהוא רחמים הן שמו שהוא בחינת אלקים בחינת דין הכל לטובתך וכו' לכאורה יש לדקדק, כי הלא רז"ל בפסחים נו"ן דרשו ה' אחד שלעתיד יהיה כולו הטוב והמטיב ושמו אחד בעולם הזה נכתב בי"ה ונקרא בא"ד ולעתיד נקרא גם כן בי"ה אך כשתתבונן תראה כי הכל עולה בקנה אחד על פי מה שפירש רבינו ז"ל במאמר וישב יעקב וכו', שמה שבעולם הזה נכתב בי"ה ונקרא בא"ד הוא מחמת שמעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה ורוצה לומר כי השם הוי"ה הוא בחינת חמה ושם אלקים הוא בחינת לבנה בבחינת (תהלים פ"ב) כי שמש ומגן ה' אלקים כמבואר שם וכל זמן שהמלכות דקדושה בגלות שאז הם יונקים מבחינת המלכות הנקרא אלקים כמבואר במאמר זה גם כן אות ב' שזה בחינת פגימתה של לבנה, אז אי אפשר לקרותו יתברך גם בשם הוי"ה שהוא בחינת חמה, כי מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה (וזה ענין חדש ונפלא שגילה בזה רבינו הק' ז"ל) ובזה יתכן מאד התכת הכתוב (זכריה י"ד) והיה ה' למלך על כל הארץ היינו לעתיד יתעלה המלכות מביניהם, ואז יתקיים (תהלים מ"ז) כי מלך כל הארץ אלקים כמבואר כאן אות ב', אז יתייחד שם הויה עם השם אלקים שזה בחינת ביום ההוא יהיה ה' אחד ודרשו רז"ל שלעתיד כולו הטוב והמטיב שזה בחינת ה' אחד ושמו אחד כמו שפירש רבינו ז"ל ומחמת זה בעצמו יהיה נקרא לעתיד בשם הוי"ה כי יתמלא פגימת הלבנה, היינו שיהיה השם אלקים שהוא בחינת מלכות בשלימות, שזה בחינת מה שדרשו ז"ל ושמו אחד שיהא נקרא גם כן בשם הוי"ה היינו כנ"ל:
במאמר אנכי סי' ד' כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו זאת הבחינה הוא מעין עולם הבא, כמו שנאמר (תהלים נ"ו) בה' אהלל דבר וכו', ולעתיד כולו הטוב והמטיב וכו' עיין רש"י בפסחים שם שמפרש כפשוטו כי לעתיד לא יהיה שום בשורות רעות כלל ועיין ברכות סמ"ך: לעולם יהא אדם רגיל לומר כל מה דעביד רחמנא לטב וכו' וכמעשה דרבי עקיבא וכו' כי כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא עם האדם הכל הוא רק לטובתו ואף על פי כן מבואר שם שעל בשורות טובות מברך הטוב והמטיב ועל בשורות רעות מברך דיין האמת, רק שצריך לברך גם דיין האמת בשמחה ומפיק ליה מהאי קרא גופא שנאמר בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר
ונראה לפי עניות דעתי לבאר קצת בזה באופן שדברי רבינו ז"ל במאמר זה יעלו בקנה אחד ממש עם דברי רבותינו ז"ל הנ"ל, והוא על פי מה שרומז לנו רבינו ז"ל במאמר זה בעצמו סוף אות ז' שארץ הוא דינא דמלכותא כמו שנאמר וארץ מתקוממה לו נמצא שכל היסורין והדינים הם מבחינת מלכות בחינת דינא דמלכותא (ועיין לקמן במאמר רומה על השמים סי' ע"ד) ועל כן באמת אמרו רז"ל אין יסורים בלא עון, כי על ידי העוונות פוגמין כביכול בבחינת המלכות ומכניסין אותה כביכול בתוך העכו"ם ומזה בעצמו באין היסורין וכמובן באות ה' והנה אף שבאמת גם אלו היסורין צריכין לקבלם באהבה ובשמחה ולידע שהם לטובתו מאחר שבאין לכפרת עוונותיו, וכמבואר ברבינו יונה בברכות שם אף על פי כן מחמת שההכרח שירגיש צער היסורין, כי אם לא כן במה יתכפרו עוונותיו, על כן אף על פי שיודע שהם לטובתו ומקבלם באהבה ובשמחה, אף על פי כן מאחר שמצטער בהם מברך דיין אמת וכעין שאמרו רז"ל ביומא ס"ט: לענין ירמיה ודניאל שלא אמרו הגבור והנורא אף על פי שאמרן משה, כי מתוך שידעו בהקב"ה שאמתי הוא לא כזבו בו וכמו כן לענין זה כי הקדוש ברוך הוא אוהב האמת, ומאחר שבאמת הוא מצטער בהיסורין, אם כן איך יברך על זה הטוב והמטיב, על כן צריך לברך דיין אמת, רק שיברך בשמחה ובאהבה מאחר שאף על פי כן יודע בפנימיות שהצער והיסורין אלו הם לטובתו כנ"ל
אך כל זה שייך עכשיו, בזמן שהמלכות בגלות והם יונקים ממנה כביכול ומשם באין כל היסורין רחמנא ליצלן אבל לעתיד שתתעלה המלכות מביניהם ויהיה ה' למלך על כל הארץ אז יתמתקו כל הדינים שבמלכות, עד שלא יהיה להרע שום אחיזה כלל ואז יתבטלו באמת כל הרעות והיסורין ויהיה כולו טוב כולו אחד, בבחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל שלעתיד כולו הטוב והמטיב כפשוטו כמו שפירש רש"י כנ"ל, ועל כן גם עכשיו על ידי תשובה עם וידוי דברים לפני תלמיד חכם, שעל ידי זה מעלין המלכות מבין העכו"ם כביכול ומחזירין אותה לשרשה, בבחינת (הושע י"ב) קחו עמכם דברים ושובו אל ה', שמעלין המלכות שהוא בחינת אלקים אל ה' ונעשה יחודא שלים בין שם הויה ב"ה שהוא בחינת רחמים ובין שם אלקים שהוא בחינת דין, על כן אף על פי שלא נתתקן המלכות עדיין בשלימות בכלל העולם כמו שיהיה לעתיד, ומחמת זה לא נתבטלו הצער והיסורין עדיין, עד שלפעמים עוברין יסורים וצרות רחמנא ליצלן גם על הצדיקים ובעלי תשובה באמת, שזכו לתקן בחינת המלכות, על כל פנים זוכין על ידי בחי' תיקון המלכות הנ"ל שידעו בידיעה שלימה שהצער והיסורין הבאין מבחינת אלקים בחינת דין הם רק לטובתם, ומחמת אהבה שהקדוש ברוך הוא אוהב אותם כמו שכתוב (משלי ג) את אשר יאהב ה' יוכיח וכו' ואינם בבחינת (תהלים ל"ד) תמותת רשע רעה חס ושלום המבואר באות ה' אשר גם מחמת זה לא תקנו חכמים לברך גם על הרעה הטוב והמטיב, אף על פי שאמרו שיהא אדם רגיל לומר כל מה דעביד רחמנא לטב, כי זה מצד המשפיע כביכול כי בוודאי מפי עליון לא תצא הרעות וכו' חס ושלום וכוונת השם יתברך אפילו באיבודן של רשעים רחמנא ליצלן הוא גם כן לטובתם אבל על כל פנים מצד המקבלים יש לפעמים שהדין הוא בבחינת נקמה חס ושלום עד שאי אפשר לכנותו בשם טוב מאחר שהוא בבחינת תמותת רשע רעה וכל זאת מחמת שעל ידי העוונות מכניסין המלכות בגלות והם יונקים מבחינת הדינין שבה עד שלפעמים נשתלשל כל כך עד שנעשה בחינת דין אכזרי חס ושלום (המבואר במאמר חותם בתוך חותם סי' כ"ב) בחינת דינא דמסאבותא המבואר במאמר רומה הנ"ל ואז היסורין הם בבחינת (ירמיה ה) עוונותיכם הטו אלה בבחינת תמותת רשע רעה, כי העוונות בעצמן שהם הקליפות רחמנא ליצלן מיסרין אותו ונוקמין בו אבל על ידי וידוי דברים מעלין המלכות ומתקנין אותה ואז יודע בידיעה שלימה שהדין הוא גם כן שלא מחמת נקמה חס ושלום רק שהוא מחמת אהבה ולטובתו, ואז שייך לברך על הכל הטוב והמטיב כמו לעתיד בפרט כפי מה שמבואר באות ט' שעל ידי וידוי דברים זוכה להכלל באין סוף ששם אין שינוי רצון חס ושלום, רק כולו אחד כולו טוב ועל ידי הרשימו של אחדות האין סוף וטובו שנשאר בדעתו, אז גם כשהוא בבחינת ושוב אזי הרשימו מראה לדעת שידע בידיעה שלימה שכולו טוב וכולו אחד, ועל ידי זה הוא גם עכשיו בבחינה זו שלעתיד ממש היינו כולו הטוב והמטיב
נמצא העולה מזה, שבאמת גם מה שמברך עכשיו על הרעה חס ושלום דיין אמת, רק שמברך בשמחה ויודע ומאמין שהכל לטובתו ולכפרת עוונותיו וכיוצא, שזה בחינת (תהלים נ"ו) בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר, וכן (שם ק"א) חסד ומשפט אשירה, וכן (שם קט"ז) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא כמו שדרשו רז"ל שם, ועיין חידושי אגדות שם הבחינה הזאת היא גם כן קצת מעין עולם הבא מאחר שמברך גם על זה בשמחה כנ"ל אבל אף על פי כן הוא בבחינת ועל בשורות רעות מברך דיין אמת, שזה רק בעולם הזה מחמת שלא נתתקן עדיין המלכות בשלימות עד שלפעמים הם יונקים ממנה ונעשה דין אכזרי דינא דמסאבותא חס ושלום אבל על ידי וידוי דברים שעל ידי זה נתתקן המלכות מצדו ומבחינתו ועולה לשרשו וזוכה להכלל באין סוף כנ"ל, אזי זוכה גם בעולם הזה לידיעה שלימה שהוא מעין עולם הבא ממש ואז אין חילוק אצלו בין חסד לדין רק כולו הטוב והמטיב כנ"ל ועל ידי זה בעצמו נמתקין כל הדינים ונתבטלין כל היסורין, וזוכה לכל טוב באמת ברוחניות ובגשמיות בבחינה שלעתיד שיתבטל כל הרע לגמרי באמת ויהיה רק כולו הטוב והמטיב כנ"ל ועיין עוד במאמר ויאמר בועז סי' ס"ה ובמאמר בשעה שהקב"ה זוכר את בניו סי' ר"נ:
שם, באות ד' כי עיקר הדעת הוא אחדות של חסדים וגבורות זה נקרא דעת רוצה לומר כמבואר בזוה"ק וכתבי האריז"ל במקומות הרבה שהדעת כלול מחמשה חסדים וחמשה גבורות
אות ה' למשל אם עבר על דיבור לא יהיה לך וכו' עיין מדרש רבה נשא פרשה טי"ת שדיבור זה רומז על הד' מלכיות:
שם, מצוה לשון התחברות כשהוא עושה מצוות חבילות חבילות וכו' רוצה לומר על דרך שאמרו רבותינו ז"ל מדרש רבה אחרי פרשת כ"א עשה אדם חבילות חבילות עבירות יעשה כנגדן חבילות חבילות של מצוות
אות ז', וזה פירוש חמת מלך וכו' רוצה לומר שקורא הכתוב כאן להשם יתברך בשם מלך, כי עיקר הפגם של העוונות הוא במלכות כנ"ל:
שם, ואיש חכם יכפרנה היינו תלמיד חכם שהוא בחינת משה שמשים עצמו כשירים וכו' על ידי זה נקרא איש חכם כמו שנאמר (איוב כ"ח) והחכמה מאין תמצא רוצה לומר על דרך שמבואר לקמן באות ט' ששורש המלכות וכו' הוא בחינת אין וכו', ועל כן תלמיד חכם כזה שהוא בבחינת הענוה של משה בחינת אין, יש לו כח לתקן כל פגמי המלכות ולכפר עוונותיו, וכשמתוודין לפניו זה בחינת החזרת המלכות לשורשה
שם, וזה (דברים ל"ג) ויהי בישורון מלך היינו שמלכות עלה לשרשה וכו' רוצה לומר כי תרגום יונתן פירש שזה קאי על משה רבינו ע"ה שהיה מלך בישראל, וכן אמרו רז"ל במ"ר בהעלותך פרשה ט"ו אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה מלך עשיתיך שנאמר ויהי בישורון מלך וכו' וכשהמלכות היתה אצל משה זה בחינת שהמלכות עלה לשורשה שהוא בחינת אין כנ"ל, בחינת ענוה שזה בחינת וענוים יירשו ארץ הוא דינא דמלכותא וכו', היינו בחינת מלכות כידוע (ועיין ר"ה ל"ב:) שיב פסוק ויהי בישורון בין פסוקי מלכות של השם יתברך, כי מאחר שהמלכות עלה לשרשה לאין סוף נמצא שמלכות משה הוא ממש בחינת מלכותו יתברך:
שם אות ח', גם בגאוה אמרו סימן לגסות הרוח עניות וכו' הגם כי רז"ל בקדושין ט: פרשוהו דרוצה לומר עניות דתורה, וכן הוא ברש"י שבת ל"ג עיין סוכה כ"ט: שעל ידי גאוה באין לעניות ממש גם כן, וכן הוא ברש"י מגילה י"ג ד"ה ואם הגיס, בפרט כי כבר ידוע מאמר רז"ל אם אין תורה אין קמח, נמצא שעניות דתורה מביא לעניות גשמיות גם כן:
שם באות הנ"ל, (משלי י"ד) כי יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות רוצה לומר כי הגם שכבר זכה לתקן כל המדות הנמשכין מהד' יסודות, אף על פי כן כל זמן שלא התוודה לפני התלמיד חכם לא תיקן עדיין מה שפגם כבר עד הנה, ועדיין לא נחרבו הבנינים והצירופים הרעים שנבנו על ידי עוונותיו שחטא קודם שזכה להתקרב אל הצדיק, ועדיין יש להסטרא אחרא אחיזה ויניקה מהם על כן אין יודע עדיין באיזה דרך הוא מהלך כי יש דרך ישר וכו', כי יכולה הסטרא אחרא להתגבר עליו עדיין להפילו ממדריגתו אבל כשמתוודה לפני התלמיד חכם על ידי זה נחרבין הבנינים והצירופים רעים ובונה מהם מלכות דקדושה, ואז הצדיק מברר ומפריש לו דרך הישר לפי שורש נשמתו, וכמבואר גם לקמן בבחינת אחריב הרים וגבעות וכו' ואז והולכתי עורים בדרך לא ידעו וכו':
אות ו', כי שורש המלכות הוא אש (אולי ר"ל) כמבואר בכתבים שעיקר בנין המלכות הוא מהגבורות שהוא בחינת אש, ועיין בפירוש הפייט על הממליך מלכים שמרומז בו השם הממונה על האש:
שם, אות ט', בארץ מואב זה בחינת מלכות שדוד בא ממואב אפשר שרומז שעל ידי שנקבר משה שם על ידי זה נמשך הכנעת הסטרא אחרא ותיקון המלכות דקדושה כמו כן, עד שדייקא ממואב עצמו יצא דוד:
שם אות ט' במאמר רבה בר בר חנה, דיתבא ליה אכלי טינא בנחיריו וזה בחינת תפלתן של ישראל וכו' כי התפלה הוא בחינת מלכות כידוע, ועיקר שלימותה הוא כשזוכין בשעת התפלה להתפשטות הגשמיות כמבואר בשלחן ערוך סימן צ"ח, ולדבק את עצמו אז על כל פנים באור אין סוף וכנ"ל שזה גם כן בחינת החזרת המלכות לשרשה וכל זמן שלא זכה לתקן את המלכות ולהחזירה לשורשה בוודאי הוא רחוק עדיין משלימות התפלה ואין יכול לעבוד עבודתו תמה:
שם, והזכיר השלש בחינות מעילא לתתא וכו' יש לומר כי הוא מטעם כי בתיקונים אלו של ווידוי וצדקה, צריך לעסוק תמיד גם כשאינו אצל הצדיק, רק שיהיה בהתקשרות להצדיק:
שם, כמו שנאמר בהפטורת בראשית (ישעיה מ"ב) אחריב הרים וכו' יש לומר שרימז בזה כי כל מעשה בראשית היה רק בשביל לגלות מלכותו יתברך כמבואר במקום אחר ותיכף כתיב (בראשית א) והארץ היתה תהו ובהו וכו' ודרשו רז"ל (בראשית רבה ב) שמרמז על הד' מלכיות דסטרא אחרא והתיקון הוא על ידי רוח אלקים מרחפת דא רוחו של משיח, היינו הצדיק שהוא בחינת משה משיח הוא מתקן את המלכות ומעלה אותו לשורשו, ומחריב בחינת המלכיות דסטרא אחרא, ומפריש דרך לכל אחד לפי שורש נשמתו שזה בחינת אחריב הרים וגבעות וכו' והולכתי עורים בדרך לא ידעו וזה בחינת (בראשית א) ויאמר אלקים יהי אור וכו' ויבדל וכו' וכן כל סדר הבריאה כולה, שזה בחינת שהורה לכל אחד מחלקי הבריאה את דרכו מה לעשות כפי שרשו למעלה למעלה וכו':
שם, ושיתין מחוזי רמז על ששים אותיות שבברכת כהנים אולי מרמז על מעלת הברכות שמברכין את עצמו אצל הצדיק, שברכתו היא בחינת (משלי י) ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה כי סתם עשירות כל מה שיש לו יותר מתאוה יותר ומתעצב יותר, כמו שאמרו רז"ל (קהלת רבה א' ל"ד) יש לו מנה מתאווה מאתים, וכן (אבות ב) מרבה נכסים מרבה דאגה אבל על ידי ברכת הצדיק שהוא בחינת ברכת ה', על ידי זה נתבטל העצבות והתאוות ועיין כותב ב"ב דף קט"ז שעשה סעד להמנהג שנהגו לברך עצמן אצל החכם והצדיק ממה שאמרו רז"ל (בבא בתרא קטז) ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים שנאמר (משלי ט"ז) ואיש חכם יכפרנה
שם אבל על ידי שאיש הישראלי הנ"ל נתעורר בתשובה על ידי שרץ קטן שבנחיריו וכו' על ידי תשובתו גורם שגם אלו הרשעים נעשו כסא לקדושה רוצה לומר כי איש הישראלי הזה קודם שזכה להתקרב אל הצדיק מסתמא לא היה מתוקנים אצלו גם כל המדות הנמשכין מהד' יסודות, אך אף על פי כן לא התפעל מזה כל כך רק מחמת שהיה משתוקק להתפלל בכוונה ולא היה יכול מחמת הבלבולים כנ"ל, על ידי זה נתעורר להתקרב אל הצדיק, וזוכה על ידי זה ממילא לכל המעלות הרמות והנפלאות הנ"ל, שלא עלו על דעתו כלל כי זכה לתקן כל המדות שבד' יסודות, וזכה להחריב כל הצירופים רעים שבמלכות דסטרא אחרא ובנה מהם דייקא בנין המלכות דקדושה כנ"ל, וזכה להכלל באור האין סוף יתברך ולדבק את עצמו בו בבחינת רצוא ושוב, עד שזכה להמשיך על ידי זה אור אחדות האין סוף וטובו, עד שזכה לידיעה שלימה מעין עולם הבא ועל ידי כל הנ"ל גרם תיקון גדול גם בכלל העולם עד שאפילו הרשעים שהם מאחורי הקדושה נעשו כסא לקדושה, ועומדים גם הם לעובדי ה' שיבנו בניני המלכות דקדושה:
שם, כי כל הדלית יסודות הם מתחת גלגל הירח והירח מכונה בשם עבד וכו' יש לומר כי הרע שבארבע יסודות נמשך בשורשו מבחינת מיעוט הירח כידוע, ועל ידי זה בעצמו נמשך פגם המלכות בחינת מיעוט הירח ביותר, ואז ניתן המלכות לסטרא אחרא בבחינת תחת עבד כי ימלוך וכשזוכין לתקן הד' יסודות, על ידי זה נמשך בחינת תיקון למיעוט הירח ונתעלה המלכות בבחינת (ישעיה ל) והיה אור הלבנה כאור החמה, שזה בעצמו בחינת אחדות שם הויה עם שם אלקים כמבואר במאמר וישב הנ"ל:
במה שמבואר במאמר הנ"ל אות ה"א מענין הצירוף שנחקק על עצמותיו עיין תיקוני זוהר בתיקונים האחרונים תיקון ג' מלכות כל דיוקנין אתחזיין בה והיא כלולה מבשרא וגידין וגרמין וכו' וזה נראה בחוש, שעיקר הבנין של קומת האדם הן העצמות, והבשר וגידין הן הלבושין שעליהם וקישורן, וכמו שכתוב ביחזקאל ל"ז ותקרבו עצמות עצם אל עצמו וכו' והנה עליהם גידים ובשר עלה וכו' ועל כן כשפוגמין חס ושלום בבבנין קומת המלכות, עיקר הפגם וחורבן הבנין חס ושלום הוא כביכול בבחינת העצמות בבחינת עצמותיו של יהודא מגולגלין וכו', ועל ידי וידוי דברים נתתקן כל זאת ולבאר יותר קצת על פי מה שכתוב בזוהר שלח דף ק"ע שבשר וגידים הם מצד הסטרא אחרא ורתיכין דילה והעצמות הן מצד הרתיכין דרוחא קדישא וע"ד חשיבו דגופא גרמין הוו ע"ש, ועל כן על ידי העוונות שבזה נותנים כח לבחינת המלכות דסטרא אחרא לינק מהקדושה, זה בחינת שהעוונות שהם מצד הסטרא אחרא נחקקין על העצמות שהם מסטרא דקדושה, כי נותנין להם כח לינק מהקדושה חס ושלום, ואז ניצוצי המלכות דקדושה נופלין בין הסטרא אחרא חס ושלום ועל ידי הוידוי דברים יוצאין הצירופין מן העצמות, היינו שמכניעין בזה את הסטרא אחרא שלא יהיה לה כח לינק מהקדושה, ומעלין ניצוצי המלכות דקדושה מביניהם ומחזירין אותם לשרשם וכו':
הנה ידוע מפי תלמידיו הקדושים שכל המאמרים שגילה בענין מעלת התיקונים הנוראים והנפלאים שנעשין על ידי ההתקרבות אל הצדיק, וכל הפרטים שיש בזה, כל דבריו ז"ל בזה חיים וקיימים לעד, וגם עכשיו אחר הסתלקותו ז"ל נעשה כל זה על ידי שמתקרבין אל ענינו הקדוש ז"ל, ונכללין בתוך הקיבוץ הקדוש הנקראים על שמו הקדוש ז"ל, ומתדבקין עצמן בלימוד ספריו הקדושים, ומקבלין עצותיו הקדושים, ובאים על ציונו הקדוש ומתפללים שם על התשובה והיראה והעבודה וכו', בפרט כשזוכין להכלל בתוך הקיבוץ הקדוש בעת שמתאספין אליו ז"ל על ראש השנה וכו' כידוע ומבואר כל זאת במקום אחר על כן צריכין לבאר קצת, איך פרטי התיקונים שבמאמר זה נמשכין גם עכשיו אחר הסתלקותו ז"ל
התיקונים שנעשין על ידי הסתכלות פני הצדיק עיין בסי' קצ"ב שבכל ספר וספר נמצא דמות דיוקנו ואור פניו של זה הצדיק והחכם שחידש אלו הדיבורים שבזה הספר ועיין בסימן קנ"ג מבואר שם שהתלמיד כשזוכה הוא מקבל אור הפנים של הרב ממש וכו' ועיין סימן ר"ל
התיקונים הנעשין על ידי הצדקה שנותנין להצדיק זה פשוט שנעשה עכשיו גם כן על ידי הצדקה שנותנין לבניו ולהמקורבים אליו ז"ל, ולכל המצטרך לעניניו הקדושים ז"ל כגון להדפיס ספריו הקדושים וכיוצא בזה:
התיקונים שנעשין על ידי הוידוי לפני הצדיק, נעשה עכשיו גם כן על ידי שבאין על ציונו הקדוש ומרבין שם בתפלות ווידוים וכו' וזה מרומז בדבריו ז"ל במאמר זה בעצמו באות ט' בענין למה נקרא שמו פעור על שם שפוער פיו, כי כשפוגמין במלכות אז יש לו כח לפעור פיו בצירופים רעים וכו', ובשביל זה נקבר משה מול בית פעור (ומבואר בתוספת סוטה דף י"ד בשם מדרש אגדה שבכל שנה בית פעור עולה למעלה כדי לקטרג ולהזכיר עון וכשהוא רואה קברו של משה חוזר ושוקע וכו', נמצא מבואר שקברו של משה עושה עד היום פעולתו הקדושה להכניע בחינת בית פעור ולהוציא ממנו הצירופין הרעים ולתקן ולבנות מדת המלכות בשלימות), ועיין שם עוד מה שכתב וכל זה היה במותו אבל בוודאי גם בחייו היה לו התפשטות הגשמיות והיה מדבק את עצמו באור אין סוף, אבל ההתפשטות היתה בבחינת והחיות רצוא ושוב וכו' וממילא מובן שזה הצדיק שהוא בבחינת משה בחינת אין כי דבוק בתמידות באור אין סוף בבחינת רצוא ושוב, שעל ידי זה יש לו כח לתקן מדת המלכות על ידי הווידוי שמתודין לפניו, בודאי זה הצדיק יש לו כח זה לאחר הסתלקותו ביתר שאת ויתר עוז, כי אז דבוק בשלימות יותר באור האין סוף, וגם אז יש אצלו בחינת רצוא ושוב כידוע, רק שהיא בדקות ורוחניות יותר וגם כי הצדיקים פוקדים את קבריהם כידוע, בפרט זה הצדיק אשר פקד על זה לבוא על קברו והבטיח שישתדל בתקנתו וכו' כידוע ועיין שם עוד באות ה' מרמז גם כן לענין זה שיהודה התוודה כמה דורות לפני לידת משה, ואחר כך כשזכר משה הווידוי נעשה כאילו התוודה עכשיו לפני משה, ועל ידי זה נתתקן בחינת מלכות מכל שכן שעכשיו שכבר היה הצדיק שהוא בחינת משה בעולם, וכשבאין על קברו כפקודתו ז"ל בכדי שהוא יעלה הווידוי לפני השם יתברך ויתקן בחינת המלכות, בוודאי נתקן הכל נמצא שכל התיקונים הנ"ל נעשין גם עכשיו רק שנעשין בדקות ורוחניות יותר, על כן צריכין עכשיו להתחזק ולהתאמץ להמשיך התיקונים הנ"ל, על ידי שיהיה ההתקשרות בלב שלם ונכון ביותר וכמובן:
וגם מה שמבואר שם שהצדיק מפריש ומברר לו דרך הישר לפי שורש נשמתו, צריכין להאמין שגם עכשיו נעשה ענין זה ממילא כי כשבא אל כלל הקיבוץ הקדוש שלו ורואה מדותיהם הקדושים ועבודתם אשר עובדים את ה' ומשתוקקים בכלות הנפש לילך בדרכיו הקדושים וכו', ויודע ומבין היטב שכל זה נמשך רק מקדושת אור נשמתו הקדושה ואור קדושת תורתו אשר שם מאיר אור פניו הקדושים וכו' כנ"ל, זה בחינת הסתכלות פני הצדיק ועיין ליקו"ת סימן מ' ותבין שזה בחינת (ישעיה ל"ג) ביפיו תחזינה עיניך שהעיקר הוא בזמן אסיפת הקיבוץ הקדוש שלו, ועל ידי כל זה מי שזוכה לקשר עצמו היטב לזה ומרגיש איזה הארה והתנוצצות הקדושה מזה בתוך לבו, זוכה על ידי זה לתקן המדות הנמשכין משני יסודות דומם צומח וע"ש במאמר רבב"ח שאינו מזכיר שם כלל ענין ההסתכלות, רק ההתקרבות שזה בחינת ושדיוהו לגודא שהקריב את עצמו להצדיק וכו', והצדיק הוא בחינת ברית מלח עולם, וידוע כי מלח הוא פולט הדמים על כן על ידי ההתקרבות להצדיק נתתקן המדות הבאים מדומם צומח שהם עצבות והתאוות הבאים מדמים עכורים וכו' נמצא מבואר בכאן שעיקר התיקון נעשה על ידי ההתקרבות וההתקשרות אחר כך כשנותן צדקה לאנשיו המקורבים אליו והולכים בדרכיו ונקראים על שמו ז"ל, וכן כשנותן צדקה על כל עניניו ז"ל, נתתקנו המדות הבאים מחי ומדבר אחר כך כשבא על קברו הקדוש ומפרש כל לבו לפני השם יתברך ומרבה בתפלות ותחנונים ווידוים וכו' ומתפלל לפני השם יתברך שיורהו הדרך הנכון והישר לפי שורש נשמתו שיזכה על ידי זה לתשובה שלימה, ולעבוד אותו יתברך באמת, ושיכפר לו על כל מה שפגם וכו', בפרט בזכותו של הצדיק הקדוש, ואומר הווידוים מתוך פנימיות לבבו עד שהדיבורים יוצאים מתוך עצמותיו בבחינת כל עצמותי תאמרנה וכו', היינו שהדיבורים יוצאים מתוך פנימיותו ועצמותיו של המתוודה, שעל ידי זה ממילא נמשך גם כח כל האברים וכל העצמות ממש לתוך הדיבורים, ועושה את כל הנ"ל על סמך דעתו של הצדיק הקדוש ז"ל, ובהתקשרות גמור אליו בכל לבבו, ושהוא יעשה ויגמור כל התיקונים הצריך לנפשו ורוחו ונשמתו, אזי יאמין בבירור שבוודאי נחרבו על ידי זה כל בניני המלכות דסטרא אחרא והוציא מהם כל הצירופין ונבנו בניני המלכות דקדושה, ואז ממילא ידע הדרך הישר לפניו לפי שורש נשמתו, שזה בחינת אחריב הרים וגבעות רמז על חורבן ממשלתם, והולכתי עורים בדרך לא ידעו כמבואר שם במאמר רבב"ח
נמצא מבואר, שכשנחרבין בניני המלכות דסטרא אחרא אזי השם יתברך בעצמו מוליך אותו בדרך הישר ובוודאי כשהצדיק בחיים חיותו אז הצדיק מודיע לו את הדרך, ועכשיו צריך להאמין שכשרוצה באמת לילך בדרך הישר ועושה כל התיקונים הנ"ל בשלימות, אז מה שהשם יתברך שולח לו במחשבתו איזה דרך והנהגה לעבודת ה', צריך להאמין שזה דרכו הישר לעת עתה לפי שורש נשמתו וממילא מובן שכל אחד צריך לחפש את דרכו בקודש בתוך הספרים הקדושים של הצדיק ותלמידיו ז"ל ובענינים כאלה שאפשר לו לדבר ולהתיישב עם חביריו בוודאי צריך לדבר עם חביריו, כי אולי יקבל מחביריו איזה הארת הדעת בבחינת (תרגום ישעיה ג) ומקבלין דין מן דין וגם צריך בכל פעם גם בביתו להתבודד ולשפוך שיחו לפני השם יתברך ולהתפלל לפניו שיתקן את עצתו, וכמבואר כל זאת במקום אחר:
וגם זה מובן ממילא כי הכל לפי רוב המעשה ואחר כוונת הלב הן הן הדברים, וכל מה שהאדם עושה ומשתדל בהתיקונים הנ"ל בהשתדלות ביותר ובהתעוררות הלב וכוונתו ובהתקשרות גדול ביותר, בוודאי נמשכין עליו כל התיקונים הנ"ל בשלימות יותר אך אף על פי כן צריכין להאמין גם כן שאיך שמשתדל האדם להמשיך עליו הארת תיקונים הנ"ל, אפילו אם האדם הוא כמו שהוא וההשתדלות הוא כמו שהוא, אף על פי כן בוודאי נמשך עליו גם כן איזה הארה מהתיקונים הנ"ל כי השם יתברך מצמצם את עצמו מאין סוף עד אין תכלית וחושב מחשבות לבל י ממנו נ, אפילו ממדריגה שפילה שבשפילות ואם רואה האדם שחבירו זוכה להשתדל ביותר ונמשכין עליו התיקונים הנ"ל ביותר אל יפול בדעתו על ידי זה חס ושלום (כמצוי אצל הקטני הדעת), אדרבא יתחזק ביותר על ידי זה ויאמין כי על ידי ההתקרבות של חבירו הגדול ממנו, יגיע גם אליו תועלת גדול על ידי זה כי הלא מבואר בסוף המאמר, שעל ידי תשובתו של איש הישראלי הזה וכו', על ידי זה אפילו הרשעים שיצאו לגמרי מהקדושה והם בבחינת אחורי הקדושה נעשו גם הם כסא להקדושה ויהבי לבניני הנך מחוזי מכל שכן שהוא איך שהוא, מאחר שמשתדל אחר הקדושה ורוצה להתקרב אל הצדיק ומשתדל גם כן בכל תיקונים הנ"ל, ומה שלא זכה לתקן על ידי השתדלותו, אולי יזכה שיתקן על ידי ההשתדלות של חבירו שזכה להתקרב ביותר ואם יהיה האדם חזק בדעתו בזה באמת, בוודאי סוף כל סוף יזכה לתשובה שלימה ולתיקון גמור:
וגם זה מובן ממילא כי אי אפשר לגמור גמר כל התיקונים הנ"ל בשלימות בפעם אחת, שבשביל זה גם בחיים חיותו של הצדיק צריכין לבוא אליו בכל פעם, ולספר לפניו כל לבו וכמבואר במאמר זה אות ט' ויש בזה דברים עמוקים, ובפרט כי האדם צריך להשתדל לעלות בכל פעם ממדריגתו למדריגה עליונה ביותר וכמובן וכל זה נוהג גם עכשיו:
נשמט שם אות ה', ויהודא זה בחינת מלכות רומז שבחינת מלכות נתתקן על ידי ווידוי דברים וכו' אמר המחבר, יש לומר שזהו שכתוב (בראשית מ"ט) יהודה אתה יודוך אחיך ותרגום אונקלוס ויונתן, אתה אודית וכו' היינו הווידוי שהתוודה שעל ידי זה נתתקן המלכות כנ"ל על כן על ידי זה זכה למלוכה שזה בחינת יודוך אחיך, ופירוש הרשב"ם מלשון הוד מלכות וכמפורש במקרא אחר כך וזה ידך בעורף אויביך כי על ידי זה מכניעין קליפות פעור (כמבואר באות ט) ופעור הוא בחינת עורף כמבואר בכתבי האר"י ז"ל ועיין תוספתא ברכות פרק ד', מפני מה זכה יהודא למלכות מפני שהודה לתמר היינו כנ"ל וכו', מפני מה זכה למלכות מפני הענווה (כי הענווה הוא שורש המלכות כמבואר באות ז' ט'), מפני מה זכה למלכות מפני שקידש שמו של הקדוש ברוך הוא על הים, כי מסירת נפש על קידוש השם בפועל ממש הוא עיקר בחינת זרקא דאזדריקת לאתר דאיתנטלת משם המבואר באות ט', כי מוסר ומבטל כל הישות שלו בפועל ממש בכדי לקדש שמו יתברך, ועל ידי זה זוכה להכלל באין סוף, ונתתקן כל הפגמים שפגם בהישות שלו שהיא בחינת מלכות (ומוציא כל ניצוצות הקדושה מבין המלכיות דסטרא אחרא כמובא בכתבי האר"י ז"ל בענין העשרה הרוגי מלכות שזה בחינת ויקבור אותו וכו' מול בית פעור המבואר במאמר זה), וזוכה על ידי זה לבנין המלכות דקדושה וזהו שמבואר במקום אחר שתיקון התפלה שהיא בחינת מלכות הוא להתפלל במסירת נפש היינו כנ"ל, כי על ידי זה מחזירין המלכות לשרשה שזה עיקר תיקונה כנ" ובזה יש להבין ברמז קצת בענין מה שבחר רבינו ז"ל מקום גניזתו הקדושה באומין, מחמת שהיה שם קידוש ה' הרבה וכו' כמבואר במקום אחר ושם דייקא עוסק בתיקונים נפלאים הנ"ל:
(הגה שם באות ח', וזה נעשה על ידי משה שזכר משה הוידוי, כי כן צריך שיהיה הווידוי לפני תלמיד חכם פירוש הגם שיהודא התוודה לפני יעקב אבינו ושאר גדולי הדור, אשר באמת על ידי זה זכה למלוכה, כי העלה את המלכות שהוא בחינת דבר לבחינת אין סוף, ואם כן למה הוצרך משה להזכיר הווידוי עוד הפעם אמנם ידוע מאמר רז"ל כי דוד אמר אנכי תולעת, ואברהם אמר ואנכי עפר ואפר, ומשה אמר ונחנו מה שהיה בתכלית הענווה, שעל ידי זה נכלל באין סוף ממש, על כן אף על פי שהתוודה לפני יעקב אף על פי כן היה עצמותיו מגולגלין, כי לא נכלל המלכות באין סוף ממש כי אם על ידי משה דייקא):
ד"ה בר"ה אנו
בר"ה אנו עוסקין בבנין המלכות דקדושה וחורבן ממשלת העכו"ם כאשר אנו מתפללין ע"ז הרבה בר"ה, ומחמת שאי אפשר אלא ע"י ווידוי דברים לפני ת"ח אמיתי שהוא בחי' משה, על כן צריכין ליזהר ביותר לנסוע לצדיקים אמיתיים על ר"ה או עכ"פ להתפלל על קברי צדיקים בערב ר"ה כמבואר בשו"ע כי גדולים צדקים במיתתם וכו' כי אז הם נכללים כביכול באין סוף ית' ממש וע"י הווידוים שמתוודים על קבריהם וע"י התפלות והתחנונים שמרבים שם עי"ז מחזירין המלכות לשרשה היינו אל רצון א"ס כמבואר בפנים:
ד"ה וע"כ אפילו
וע"כ אפילו בר"ה עצמו שאז א"א להתוודות בפה מלא כדי שלא יתעורר הקטרוג מחמת תוקף הדינים שיש אז כמבואר בכוונות היינו כי מחמת שע"י כל החטאים פוגמין במלכות ומכניסין אותה כביכול בתוך העכו"ם ונותנין כח למלכות דסט"א ע"כ בר"ה עצמו שאז הדינין מתגברין ביותר ומשם שורש אחיזתם כידוע ע"כ יש לחש אם יזכירו העוונות בפךה מלא שלא יתעורר לקטרג ביותר, בפרט כי לפעמים גם הויידוי אינה בשלימות, ו כמובן במאמר קרא את יהושע סימן וא"ו, אך אעפי"כ גם בר"ה צריכין להתוודות בלחש עכ"פ ובשעת התקיעות בין סדר לסדר כמובא, כי מאחר שעיקר החזקת המלכות לשרשה הוא ע"י ווידוי דברים ע"כ לא סגי בלאו הכי גם בר"ה וע"כ מתוודין בשעת תקיעת שופר כי אז עיקר העסק בזה להחזיר המלכות לשרשה ולבנותה בנין שלם מחדש ולהמתיק הדינים שבשם אלהי"ם ע"י השופר כמבואר בכוונות, וע"כ עי"ז נתייחד השם אלהי"ם עם השם הוי"ה ית', והשי"ת עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים שזה בחי' עלה אלהים בתורעה ה' בקול שופר, כי בקול שופר מעוררין מדתו של יעקב ששרשו התורה שבע"פ, ועוד דרשו שמרמזין על כל הכתות שבישראל כי כולם זוכין בהדעת הק' ששם בחי' אחדות של חסדים וגבורות שזה בחי' ה' הוא האלהים, וזה בחי' אשרי העם יודע תרועה יודעי דייקא בחי' הדעת הק' והדעת הזה הוא מעין עוה"ב וזה בעצמו בחיח' שופר שמרמז על בינה בחי' עלמא דאתי, וזה אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם הוא בחי' בנין המלכות דקדושה, זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה בחי' המתקת הדינים בשרשן בחי' זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים היפוך בחי' חמת מלך מלאכי מות, וע"כ אין מזכירין זכרונות של פורעניות כמו שארז"ל, וזה ובמה בשופר, וזה שארז"ל תקיעות שופר חכמה וכו'. וע"כ ע"י תקיעת שופר והתשובה שעושין ישראל אז עי"ז מחזירין המלכות לשרשה שהיא החכמה האדוקה באין סוף כמבואר בשל"ה בכוונת שופר, כי שורש המלכות בחכמה בחי' ה' בחכמה יסד ארץ אבא יסד ברתא כידוע והחכמה אדוקא באין סוף בחי' והחכמה מאין תמצא, וע"כ ממשיכין ע"י תקיעת שופר בחי' המתקת הדינין בחי' ואיש חכם יכפרנה בפנים:
ד"ה וע"כ צריכין
וע"כ צריכין אז להתוודות בלחש כי הווידוי שמתוודין אז הוא בבחי' הווידוי שמתוודין לפני החכם שעי"ז מחזירין המלכות לשרשה, וע"כ באמת צריכין שיהיה התוקע עצמו אדם גדול וחכם שזה בחי' יודעי תרועה כמבואר בזוה"ק:
ד"ה ועיקר השלימות
ועיקר השלימות כשזוכין להיות אצל צדיק אמיתי על ר"ה שהוא החכם הדור האמת ומתוודין לפניו באמת קודם ר"ה ומספרין לפניו את אשר עם לבבו עי"ז ממשכיין אח"כ בר"ה כל התיקונים הנ"ל בשלימות ע"י התפלות והתקיעות של ר"ה, וכל התיקונים שממשיכין ישראל בר"ה בכל מקומות מושבותיהם הכל רק בכחם של צדיקים יחידי הדורות הנ"ל, וע"כ נוהגין לילך בכל מקום עכ"פ על קברי צדיקים בערב ר"ה כנ"ל, וזה בחי' המלך הקדוש שואמרין אז היינו שמרמז שמחזירין המלכות לשרשה שבחכמה שהיא בחי' קודש כידוע, וע"כ כולל מלכיות עם קדושת היום דייקא, והו שמתפללין וידע כל פעול כי אתה פעלתו וכו' כי כשמחזירין המלכות (שכוללת כל התמונות והישות והברואים) לשרשה שהוא בחי' אין סוף עי"ז נשאר רשומו בהדעת של כל אחד מאור האין סוף ית' עד שידע כל פעול כי אתה פעלתו וכו' עד שעי"ז נבנית המלכות בשלימות ומחזירין המלכוה להקב"ה לבדו בבחי' ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה:
ד"ה וזה בחי'
וזה בחי' תקיעה תרועה תקיעה שזה מדין תורה (רק שאח"כ נפל ספק בהתרועה אם הוא שברים או תרועה) כי כן דרך הבעל תשובה שבתחלה שולח לו הקב"ה מלמעלה איזה הארה והתנוצצות אלהות בלבו ועי"ז הוא מתחרט מאד על מעשיו ומתחיל לעסוק בתיקוני התשובה עד שזוכה אח"כ לדבק עצמו בהשי"ת ולכלול באורו הא"ס ית' ע"י אתערותא דלתתא, והנה הזריחה הראשונה היא בבחי' קול תקיעה שהיא קול פשוט כי מגיע לו הארה הזאת ממנו ית' שהוא ית' פשוט בתכלית הפשיטות ואין בו שום שינוי כלל בבחי' אני ה' לא שניתי, ואח"כ מה שהאדם עוסק בתיקוני התשובה שהעיקר הוא ע"י שמרבה בקולות וצעקות ווידוים ותחנונים שזה בחי' תרועה בחי' וכי תבואו למלחמה וכו' (בחי' מלחמת היצר שהיא עיקר המלחמה הגדולה שיש להאדם בזה העולם) והרעותם וכו' ונזכרתם לפני ה' אלהיכם שזה ג"כ בחי' תקיעת שופר של ר"ה כמובא בזוה"ק, ואח"כ תוקע עוד תקיה פשוטה היינו שע"י תשובתו מחזיר המלכות לשרשה בבחי' זרקא דאיזדריקת לאתר דאיתנטילת מתמן ואז זוכה לחזור ולהכלל בא"ס ע"H אתערותא דלתתא כנ"ל, ובענין זה עצמו יש בו ג"כ בחי' תקיעה תרועה תקיעה, תקיעה הוא בחי' מה שנכלל באין סוף בבחי' ביטל גמור ובהתפשטות הגשמיות עד שהוא בבחי' ולא ידע שאפילו הוא בעצמו אינו יודע מעצמו כי הוא עכשיו במדריגה והארה עליונה כרזאת שהוא בבחי' למעלה מכלי הדעת והמוחין, ואח"כ כשהוא בבחי' ושוב שבב לדעתו ולישותו זה בחי' תרועה שהיא בחי' יעקב ששרשו בדעת כנ"ל ובבחי' הישות יש בו שינויי רצינות ושינויי התמונות שזה בחי' תרועה שכלולה מכמה קולות בפרט שברים ותרועה שהיא גנוחי גנח ילולי מילל שכ"ז שייך רק בבחי' הישות, ואח"כ חוזר לתקיעה פשוטה כי ע"י הרשימו שנשאר בו מהדעת של הא"ס עי"ז מראה גם לדעתו שידע בידיעה שלימה אחדות הא"ס וטובו עד שאפילו כשהוא בבח'י ושוב ששב מהביטול אל בחי' הישות אעפ"כ ידע בידיעה שלימה שכולו טוב כולו אחד בבחי' אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלהים, וזה עיקר שלימות הדעת שהוא בחי' אחדות של חסדים וגבורות, וע"כ אמרו כל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה כי זה עיקר שלימות הדעת שהוא בחי' יעקב בחי' תרועה שימשיך אחדות הרצון הפשוט של אור איןסוף גם לדעתו כנ"ל, גם תקיעה הראשונה מרמז על ההתקרבות וןההתקשרות להצדיק (כי תקיעה היא מלשון התקשרות כמו תקעו כף וכיוצא) שע"י זוכה לתקן כל המדות של הד' יסודות. וזה בחי' מה שכתוב בפרשת החצוצרות ותקעו בהן ונועדו אליך כל העדה אל פתח אהל מועד מזה מבואר שתקיעה מרמזת על נסיעה דקדושה כ"ש ותקעתם תרועה ונסעו וכו' זה בחי' מה שע"י ווידוי דברים לפני הצדיק הצדיק מברר לו דרך ישר לפי שורש נשמתו שזה בחי' הגיע לפרשת דרכים שאז יודע באיזה דרך מהלך, גם תרועה מרמזת על חורבן ממשלת העכו"ם שזה בחי' שברים. בחי' שבור זרוע רשע וכן שבר ה' מטה רשעים שבט מושלים וכן תרועה הוא מלשון שבר כ"ש תרועם בשבט ברזל, ומרמז ג"כ על בנין המלכות דקדושה שזה בחי' ה' אלהיו עמו ותרעות מלך בו וכ"ש בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' ויש בזה לבאר עוד מענין גנוחי גנח ילולי יליל ע"ד שארז"ל אנחה שוברת גופו של אדם וזה תיקון למה שנשברו עצמותיו ע"י עוונותיו החקוקים על עצמותיו עיין פנים, תקיעה שניה מרמזת על מה שנכלל עי"ז באור הא"ס ששם כל השינויים נכללים באחדות הרצון הפשוט כנ"ל שזה בחי' ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו:
ד"ה ואח"כ עוסקין
ואח"כ עוסקין כל העשרת ימי תשובה בזה היינו לבנות בנין המלכות דקדושה ולהחזירה לשרשה שזה עיקר התשובה בחי' תשובה ה"א כידוע וכמובן ג"כ במאמר אשרי העם זרקא לקו"א סי' ל"ה, עד שזוכין ביו"כ לסליחת עונות ממש וזה פעל משה רבינו ע"ה בריבוי תפלותיו ותחנוניו בארבעים יום האחרונים של ימי רצון עד שביו"כ נתרצה להם השי"ת ומחל להם עוונם ונתן לו הלוחות שניות ומאז נקבע היום הזה לכפרת עון לדורות כמו שארז"ל, והכל ע"י בחי' ואיש חכם יכפרנה הנ"ל, וע"כ מרבין אז להתוודות בפרטיות כמה פעמים כי עיקר התיקון ע"י ווידוי דברים כנ"ל שעי"ז מעלין המלכות שהוא בחי' אלהים אל שם הוי"ה ית' ונעשה אחדות בין שם אלהים לשם הוי"ה ית' וע"כ צועקין כמה פעמים במוצאי יו"כ ה' הוא האלהים:
ד"ה ואחר יו"כ
ואחר יו"כ נכנסין החסדים שהם בחי' אהבה וחסד היינו שזוכין לידע שכל המאורעות הם לטובה הן רחמים הן דין הכל מחמת אהבה שהקב"ה אוהב אותנו ועי"ז בעצמו נמתקין הדינים עד שהקב"ה מתנהג עמנו באמת בחסדים ורחמים גדולים, ובאמת זה בעצמו שבחר בנו השי"ת ואוהב אותנו וחפץ באהבתינו אליו ית' ושנזכה להתדבק בו ולהכלל באורו הא"ס ית' זה החסד הוא העולה על כל החסדים וכולם כלולים בו. וזה בחי' החסד שנמשך ונתגלה ביום ראשון של סוכות שהוא בחי'החסד העליון והגדול שבחסדים הפנימים וכן החסד העליון המקיף ואז כל ישרא לנכנסין לסוכה צלא דמהימנותא בחי' ה' צלך על יד ימינך וזוכין בכ"פ לכלול באור הא"ס ית' ואור השי"ת חופף ומסכך ומקיף אותנו ושם בוודאי כולו אחד כולו טוב כולו חסד ורחמים בבחי' עינא חד דרחמי המבואר בפנים, אך מחמת שאי אפשר להיות בבחי' הכלליות והביטול אל האור הא"ס ית' בקביעות ובתמידות כי יבתטל לגמרי מן המציאות ח"ו ע"כ צריך שיהיו בבחי' רצוא ושוב כמבואר בפנים וזה בחי' סוכה דירת עראי בענין, אך מחמת שגם בבח'י ושוב כששב לדעתו ולישותו נשאר בו רשימו עד שמאיר לדעתו ג"כ אחדות הא"ס וטובו ע"כ א מרו כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי, כי כשזוכה לטעום קצת הארת האין סוף אז יודעין שעיקר קביעת הכל שם הוא,וזה עיקר שלימות תיקון המלכות שהוא ע"י חסד בבחי' והוכן בחסד כסא כמבואר בכוונות סוכות ג"כ כי זה עיקר שלימותה כשמחזירין אותה לשרשה, וזה בעצמו ג"כ ענין סוכה כי בזה מקימין אותה מנפילתה בבחי' אקום את סוכת דוד הנופלת, וזה בח'י מה שמבואר בדבריו ז"ל שסוכה מרמז על תפלה בכח ובכוונה כי ע"י כל זה זוכין לשלימות התפלה שצריכה להיות בבחי' התפשטות הגשמיות כמו חסידים הראשונים כמבואר בשו"ע וכן מובן במאמר זה שעיקר שלימות התפלה תלוי בהמשכת התקונים הנ"ל וכמובן ג"כ לקמן במאמר ויאמר בועז סי' ס"ה, וזה בעצמו הוא החסד הגדול מאד בבחי' ברוך ה' אשר לא הסיר תפלתי וחלסדו מאתי, וזהו שארז"ל איזהו יסורין של אהבה כל שאין בהן ביטול תפלה ולמדו מפסוק הנ" לכי כשהתפלה בשלימות אז יודעין שגם היסורין שהן מדת הדין באין ג"כ רק מחמת חסד ואהבה כנ"ל ועיין במאמר אור הגנוז סי' ט"ט מבואר שהתפלה עצמה הוא בחי' חסד דאברהם, וזה בחי' ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכו' ודחז"ל שזה מרמז על בחי' כל עצמותי תאמרנה וכו' כי אתרוג דומה ללב לולב דומה לשדרה וכו' ובחי' כל עצמותי תאמרנה זה עיקר שלימות התפלה וכמובן ג"כ לקמן במאמר הצילה סי' נו"ן כי קודם שזוכין לתקן את המלכות שהיא בעצמה גם בח'י התפלה כידוע ולהעלותה לשרשה אז היא בבחי' ותהי עוונותם חקוקה על עצמותם אז בוודאי אי אפשר לו להתפלל בבחי' כל עצמותי תאמרנה וכו' והמחשבות זרות הבאים מהעוונות מבלבלין בוודאי את התפלה ואח"כ כשמתקן את המלכות ע"י התשובה והווידוים אז זוכה להתפלל בבחי' כל עצמותי תאמרנה וכו' שזה ג"כ בחי' סוכה בחי' ובעצמות וגידים תסוככני כמבואר לקמן במאמר על אשר מעלתם סימן מ"ח:
ד"ה וזה שארז"ל
וזה שארז"ל אתרוג דומה ללב זה בחי' מלכות כי הלב בנפש כמלך במלחמה וכולהו שייפין מתנהגין בתר לבא כמלכא, לולב דומה לשדרה ח"י חוליות שבשדרה הוא בחי' צדיק ח"י עלמין היינו בחי' הצדיק שעיקר תיקון המלכות על ידו כנ"ל, הדס דומה לעינים זה בחי' תיקון המדות שבכל הד' יסודות ע"י הסתכלות על הצדיק בבחי' והיו עיניך רואות את מוריך וכן ע"י הצדקה שנותנין לו שהוא ג"כ בחי' עינים להשגיח על העניים בעין החמלה והחנינה, וע"כ בהיפוך מזה נקרא רע עין כ"ש ורעה עיניך באחיך האביון, והבעל צדקה נקרא טוב עין כ"ש טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל, ערבה דומה לשפתים זה בחי' הווידוי שמתוודין לפני הצדיק ומספר לפניו את כל לבו שע"י כל זה נתתקן בחי' המלכות ועולה לשרשו ששם כולו אחד כולו טווב ונתייחד שם הוי"ה עם שם אלהים באחדות אחד ואז בוודאי זוכין לשמחה כמובן גם במאמר ויאמר בועז סי' ס"ה, וזהו ולקחתם לכם ביום הראשון וכו' ושמחתם לפני ה' אלהיכם דייקא כי נעשה אחדות אחד בחי' ה' הוא האלהים כנ"ל, וע"כ מסיימין תפלות הושענא שאומרין עם הלולב בפסוק למען דעת וכו' כי ה' הוא האלהים, וזה בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון אני נגלה לכם ראשון זה בחי' הזריחה והארת אור הא"ס ית', ופורע לכם מן הראשון זה עשו בחי' ביטול ממשלת העכו"ם והסט"א, ובונה לכם ראשון זה ביהמק"ד זה בחי' הדעת השלם כמו שארז"ל כל מי שיש בו דעה כאילו נבנה ביהמק"ד בימיו, ומביא לכם ראשון זה מלך המשיח שאז יהיו תיקון המלכות בתכלית השלימות:
ד"ה ואח"כ בשמיני
ואח"כ בשמיני עצרת נגמר בנין המלכות בשלימות וע"כ נקרא עצרת מלשון זה יעצור בעמי כמובא בזוה"ק ואז זיווגא דמטרוניתא שמחזירין המלוכה להקב"ה ונתייחד המלכו תעם הקב"ה ביחודא שלים כביכול ועי"ז זוכין בשלימות לידיעה כזאת שהוא מעין עוה"ב שאז יהיו כולו טוב כולו אחד וע"כ שמיני עצרת הוא רק יום אחד ומרמז לעוה"ב כמובא, ומחמת שהתורה היא בחי' שורש המלכות בחי' בי מלכים ימלוכו כמבואר בפנים ע"כ בארץ ישראל מסיימין אז התורה ומתחילין התורה מחדש, ומחמת שעיקר התורה הם התלמידי חכמים אמיתיים שהם בחי' משה והם עוסקין בתיקון המלכות דקדושה והכנעת המלכות דסט"א גם בחיים חיותם ובפרט לאחר הסתלקותם שעולין ונכללין אז באור הא"ס ית' ואז עוסקין בזה ביותר שזה בחי' מה שנאמר אצל משה רבינו ע"ה ויקבור אותו בגיא בארץ מואב מול בית פעור וכו' כמבואר בפנים שזה בחי' מה שתחלת ההכנה להבנין הקדוש שעוסקין ישראל מר"ה עד שמיני עצרת הוא מה ש הולכין בערב ר"ה על קברי צדיקים כנ"ל ע"כ מסיימין אז התורה בפסוקים אלו של פטירת משה וזה שסיים אשר עשה משה לעיני כל ישראל ודרז"ל ששיבר את הלוחות לעיניהם ובזה הראה משה גודל כחו וחכמתו וכמו שדרז"ל שדרש משה קל וחומר על ענין שבירת הלוחות ומה פסח וכו' אמרה תורה וכו' היינו כי אם היה מוריד הלוחות אז כשעברו ישראל על הלאו של לא יהיה לך (הגם שעיקר היה ע"י הערב רב אעפי"כ היה פגם גדול מאד) אז היה חושש אולי יתן בזה ח"ו כח להסט"א ביותר וכמבואר בפנים שכשעוברין ח"ו על איזה לאו שבתורה אז מחריב הצירוף הטוב של הדיבור ובונה צירוף רע ומכניס בחי' הדיבור של הלאו הזה שעבר בתוך הטומאה כביכול ח"ו, ומשה בגודלכחו לא הניח להדיבורים הק' החקוקים על הלוחות הק' ליכנוס בתוך הטומאה ח"ו רק תיכף ומיד שיבר את הלוחות ואותיות הק' פרחו ועלו למעלה, אך אעפ"כ היה בחי' חורבן ושבירת כלים כמובא, וע,כ תיכף אח"כ התחיל משה לעסוק בתיקון הדבר ע"י ווידוי דברים וזה ויהי ממחרת ויאמר משה אתם חטאתם חטאה גדולה וכו' וזה נחשב כמו שמתודין הן עצמן לפניו כמבו' בפ' וישב משה אל ה' ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה וכו' ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא וכמבואר הענין בפנים והרבה בתחנונים כ"כ עד שזכה לבנות בניני המלכות דקדושה בשלימות מחדש ואז ציוה לו השי"ת פסל לך וכו' וזכה לקבל הלוחות שניות, וזהו שאחר סיום התורה מתחילין תיכף בראשית בראט וכו' כי הכל נברא רק בשביל התגלות מלכותו ית' כמובא, וזה בחי' לכ ודי בראתיו וכו' והתגלות מלכותו ית' הוא ר ע"י ישראל וע"י התורה הק' שהיא שורש המלכות וע"כ דרז"ל בראשית בשביל יששראל וכו' ובשביל התורה וכו' ובשביל משה וכו' כי הוא עיקר העוסק בזה, ותיכף מרמז על ממשלת העכו"ם בחי' והארץ היתה תהו וכו' ודרז"ל על הארבע מלכיות. ורוח אלהים מרחפת וכו' זהו רוחו של משיח שהוא עיקר בחי' המלכות דקדושה. ויאמר אלהים יהי אור וכו' ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד שיהיה הקב"ה יחיד בעולם כמו שדחז"ל כי זה עיקר שלימות תיקון המלכות כשמתגלה אחדותו ית' בעולם וזוכין לבחי' כולו טוב כולו אחד שזה בחי' והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד:
ד"ה וזה בחי'
וזה בחי' גודל השמחה ששמחין ישראל אז כי ע"י בחי' כולו אחד כולו טוב זוכין לשמחה גדולה כנ"ל, גם כי עיקר השמחה על בנין התגלות מלכותו ית' שנמשך אז שזה בחי' ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם ונאמר ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים ה' מלך ונאמר ה' מלך תגל הארץ וכו' וכן פסוקים רבים כאלו המורים על גודל השמחה שיהיה אז כשיתגלה מלכותו ית' על כל העולם כולו בבי"א, וזה בחי' מה שכתוב בכוונות שמיני עצרת שהנוקבא עוצרת הטיפה שלא תפיל כי לפעמים כשזוכה האדם שיופתח לו איזה התנוצצות אור אין סוף ית' אבל אינו זוכה שתאיר לו הרשימו מזה גם אח"כ כשהוא בבחי' ושוב זה כמו בחי' הפלת נפלים ח"ו, אבל כשזוכה שגם אחר ששב מהביטול אל בחי' הישות מאיר גם אז הרשימו מאחדות האין סוף זה בחי' שלא תפיל:
א"י היא בבחי' מעין עולם הבא שאז יהי' כולו טוב. בחינת כולו הטוב והמטיב. ועל כן נקראת ארץ טובה. בחי' טובה הארץ וכו' לא תחסר כל בה. כי היא בחי' חיים טובים שאין בהם שום חסרון שזה בחי' עולם הבא. בחי' שם מלא על עולם מלא שזה גם כן בחינת היחוד של הוי"ה אלקי"ם. כמובן בפירש"י ביום עשות ד' אלקים וכו'. וע"כ אמר יעקב ושבתי בשלום וכו'. היינו שאחזור לא"י והי' ד' לי לאלקים. וכל הארצות נתנו תחת יד השבעים שרים שמשם השתלשלות יניקת מלכות דסט"א. בחי' אלקים אחרים. שזה בחי' כי גרשוני וכו'. אבל ארץ ישראל היא רק תחת ממשלתו ית'. בחי' אלקים קדושים מלכות דקדושה. ושם עיקר מקום הידיעה השלימה שלימות הדעת. בחי' אוירא דא"י מחכים. וזה בחי' הג' דברים שנתנו על ידי יסורין שהם תורה וארץ ישראל ועולם הבא. וכולם הם בחי' אחת. שזה בחיף ושמו אחד. בחי' יסורין של אהבה המבואר בפנים. כי שורש המלכות שהוא בחי' א"י הוא התורה שהוא בחינת אש. וזה ויתן להם ארצות גויים וכו'. וע"י החזרת המלכות לשרשה זוכין לבחי' מעין עולם הבא. וזה שמובא אחת שאלתי וכו'. אחת ר"ת ארץ ישראל ח'יים ת'ורה. בחי' הג' דברים הנ"ל כי הם בחי' אחת. אחת דייקא בחי' ד' אחד כולו הטוב והמטיב. והנה עיקר התיקון והחזרת המלכות לשרשה היא על ידי הת"ח שהוא בחי' התורה בחי' אש שדרכו להגביה עצמו למעלה והוא עניו מאד. בחי' "אין" שזה בחי' מים שמניחין הגבוה ויורדין אל הנמוך. שזה בחי' התורה שנמשלה לאש ולמים. כי בקדושה שניהן נכללין כאחת. בחי' במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו. שזה בעצמו גם כן בחי' האחדות של חסדים וגבורות בחי' הוי"ה ואלקים, ועל כן ארץ ישראל היא גבוה מ כל הארצות והיא בבחי' הכנעה ושפלות בחי' ארץ כנען וכמובא במקום אחר. שזה בחינת וענוים דייקא ירשו ארץ המבואר בפנים. ומחמת שא"י היא בחי' החכם הנ"ל בחי' אוירא דארץ ישראל מחכים. ע"כ היושב בא"י שרוי בלא עון. כמו שכתוב העם היושב בה נשוףי עון. כמאמר רז"ל בכתובות. שזה בחינת ואיש חכם יכפרנה. והחכם הוא בבחי' מה. בחי' תלת מאה המבואר בפנים. שזה בחי' משה אותיון שי"ן מ"ה כמובא. וכ"ש ונתנו מה. וזה שכתוב גם בא"י וראיתם את הארץ מה היא. ושם זוכין לביטול כל המדות רעות הנמשכין מהרע שבד' יסודות. כי נתהפכין למהות קדושתה ממש. בחי' ארץ אוכלת יושביה. כמובא בסי' קכ"ט. ושם עיקר מקום התפלה כמו שארז"ל. כי שם זוכין להתפלל בהתפשטות הגשמיות ובביטול לאור אין סוף. כי שם עיקר הארת א"ס בחינת ארץ אשר ד' אלקיך דורש אותה תמיד עיני ד' וכו'. בחי' גלגלא דעינא המבואר בפנים. ומחמת שא"י היא בבחי' מעין עולם הבא כנ"ל. על כן אמרו רז"ל המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא:
שבת הוא מעין עולם הבא כמו שאמרו רז"ל. ואז זוכין לידע שכל מאורעותיו הם לטובתו. ועל כן אין שואלין צרכיו בשבת ואמרו רז"ל כדי שלא יזכור ברופא חולי שיש לו חולה בתוך ביתו ויצטער. ולכאורה אינו מובן כי גם עכשיו יוכל לזכור שיש לו חולה ויצטער ביותר מחמת שאי אפשר לו גם כן להתפלל על רפואתו אך לפי הנ"ל מבואר היטב. כי מבואר לקמן סימן קע"ז שצריך האדם לבטל רצונו נגד רצון השם יתברך שלא יהיה לו שום רצון אחר רק כמו שרוצה השם יתברך הן שיהיה לו ממון או בנים או לאו וכו'.
ובזה הוא ממליך מלכותו יתברך בשלימות וכו' עיין שם. ולכאורה גם זה אינו מובן כי אם כן למה תקנו כל התפלות של שאלת צרכיו, והשם יתברך בעצמו כביכול מבקש מן האדם שיתפלל אליו כמו שכתוב וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני, וכתיב יונתי בחגוי הסלע וכו' השמעני את קולך, וכמו שאמרו רז"ל הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים. אך כל זה מבואר כפי המבואר בפנים במאמר זה כי כל זמן שאין יחוד שלם כביכול בין שם הויה לשם אלקים שהיא בחינת מלכות ואז מברכין על הרעה דיין אמת, אז חיוב גדול דייקא להתפלל על שאלת צרכיו ותפלה צורך גבוה כביכול, כי רוב היסורים של אדם רחמנא ליצלן נמשך מזה בעצמו שאין היחוד בשלימות והמלכות הוא בגלות כביכול בין העכו"ם והם יונקים מבחינת המלכות כמבואר בפנים, ולפעמים גורמים הפגמים כל כך עד שהעוונות בעצמם מייסרין את האדם בבחינת תמותת רשע רעה כמובא בפנים. ואז בוודאי צריכין להתפלל להשם יתברך שימרק ויכפר לו עוונותיו ברחמיו המרובים ולא על ידי יסורים וחולאים רחמנא ליצלן.
ואז אדרבא התפלה זו בעצמה הוא בחינת מלכות כידוע מאחר שמתפלל על בנין המלכות ושיהיה היחוד שלם ואז ממילא ינצל מכל הצרות והיסורים רחמנא ליצלן.
ובדרך זה צריכין להתפלל כי בוודאי טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו והוא יתברך רוצה בוודאי בפנימיות רצונו לזכות את ישראל בכל טוב ברוחניות וגשמיות בעולם הזה ובעולם הבא. ומתפללין על זה שלא יגרמו עוונותינו ח"ו לעכב השפע שרוצה השם יתברך להשפיע עלינו. אבל כשזוכין לבחינת תיקון המלכות בשלימות ונעשה יחודא שלים בין שם הויה לשם אלקים. אז בידוע שגם מה שנראה בעולם הזה ליסורים ח"ו הם רק יסורין של אהבה וכולו טוב וכולו אחד.
ועל כן בשבת שאז עולה המלכות כביכול מביניהם והיחוד אז בשלימות כמבואר בזוהר הקדוש ובכתבי האריז"ל. ועל כן יודעין אז בידיעה שלימה שהכל לטובתו ואין שואלין על צרכיו. וזה-'שבת הוא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא' היינו בזכות שבת בעצמה כי מאחר שנתתקן ברוחניות יתתקן ממילא בגשמיות גם כן ברצונו יתברך ודרשו רז"ל בזוהר הקדוש ביום הניח לך ה' אלקיך מעצבך ומרגזך וכו' כי אז נתבטל כל העצבות והרוגז וכולא אהבה וכו'. וזה שאמרו בזוהר הקדוש אין טוב אלא שבת שנאמר מזמור שיר ליום השבת טוב וכו'. כי אז בחינת כולו הטוב והמטיב. ועל כן נקרא השבת אחד כמו שכתוב ימים יוצרו ולא אחד בהם. כמו שדרשו רז"ל 'זה יום השבת' שאז כולו אחד.
ואז שלימות תיקון המלכות ונופלין ונתבטלין כל בחינות אלקים אחרים כמבואר בזוהר הקדוש והמלכות הוא בחינת דבר כמבואר בפנים. וזה בחינת ודבר דבר הנאמר בשבת ושבת הוא בחינת תשובה כמבואר במקום אחר. ומחמת שעיקר התיקון הוא על ידי וידוי דברים על כן מבואר בספרים קדושים שצריכין להרבות מאד בתשובה ובווידויים ותחנונים הרבה בערב שבת בכדי לתקן מה שפגם בחול ולזכות ולכנוס בשלימות לקדושת שבת. (ועיין בשלחן ערוך של הרב ז"ל שגם בשבת מותר לומר וידויים וכו' עיין שם סימן רפ"ח).
וזה שאמרו רז"ל שכשפגע אדם הראשון בקין ואמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי. אמר אדם הראשון אם כך גדול כח התשובה פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה', ועיין פרקי דרבי אליעזר פרק י"ט דדריש מלשון וידוי וכן במדרש תהלים. היינו כי בתחילה סבר כי תיקון המלכות תלוי בזה לשמור עצמו מאד שלא לפגום בה ח"ו. וכששמע מקין שאף על פי שכבר פגם כל כך ואף על פי כן על ידי שעשה תשובה והתודה ואמר גדול עווני מנשוא נתכפר לו קצת אף על פי שלא היתה תשובתו בשלימות כמו שאמרו רז"ל.
ועל כן פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת כי שבת הוא בחינת תשובה ובחינת תיקון המלכות, וזה טוב להודות לה' היינו בחינת וידוי דברים כמו שכתוב ומודה ועוזב ירוחם כמו שדרשו רז"ל זובח תודה הזובח את יצרו ומתוודה עליו וכו', וזה ולזמר לשמך עליון, היינו כי שם הוא בחינת אלקים בחינת מלכות כמבואר בפנים.
ועל ידי עוונות ח"ו נותנין להם יניקה מבחינת אלקים.
ועל כן נקראים אלקים אחרים כמבואר בפנים. אבל על ידי התשובה והוידוי דברים שזה בחינת קדושת שבת שאז עולה המלכות מביניהם ואז הוא בבחינת כי אתה ה' עליון על כל הארץ מאד נעלת על כל אלהים. וזה כי ה' עליון נורא מלך גדול על כל הארץ בחינת שלימות עליית המלכות בחינת כי מלך כל הארץ אלקים. וכמו שכשיוצאין מצרה רחמנא ליצלן צריכין להביא קרבן תודה ולזמר להודות לה' בבחינת יודו לה' חסדו וכו'. כמו כן מכל שכן כשזוכין לתיקון בחינת המלכות ולזכות על ידי זה לידיעה שלימה שהוא מעין עולם הבא לידע שכל מאורעותיו הם לטובתו שאז ממילא נתבטלין כל מיני צער ויסורין אזי בוודאי צריכין להודות לה'. ועל כן אמרו רז"ל כל הקרבנות בטלין לעתיד חוץ מקרבן תודה היינו כנ"ל. וזה שפתח במזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' כפשוטו גם כן. ועל פי דרך זה יכולין לפרש כל ענין המזמור כמובן, וזה שתקנו לומר סמוך לכניסת שבת מזמור הודו מחמת עליית המלכות כידוע.
וזה שאמרו רז"ל שכל המענג את השבת ניצול משיעבוד מלכיות. היינו כי אז בחינת הכנעת המלכות דסטרא אחרא, וזהו שאמרו שם (שבת קיח) נותנין לו נחלה בלי מצרים וכו'. נותנין לו כל משאלות לבו היינו כנ"ל. כי הוא מעין עולם הבא שהוא בחינת כולו טוב כולו אחד בלי שום מיצר וגבול. וזהו שאומרים במאמר הזוהר הקדוש כגוונא דמתייחדין לעילא באחד וכו'. והא אוקימנא רזא דהויה אחד ושמו אחד וכו', רזא דשבתא איהי שבת דאתאחדת ברזא דאחד וכו'. ולית שולטנא אחרא בכולהו עלמין בר מינה, וכן מבואר להדיא ששבת הוא בחינת עליית המלכות דקדושה והכנעת המלכות דסטרא אחרא והמשכת התיקון שיהיה לעתיד בחינת ה' אחד ושמו אחד כנ"ל. ואז נמשך בחינת תיקון העצמות כי הנפש הוא מבחינה אחת עם העצמות כמובן במאמר ס"ז במאמר ויבן וכו'. ובשבת זוכין לנפש יתרה ונתדשנין העצמות בבחינת מתוק לנפש ומרפא לעצם (משלי טז), וגם כי אמרו רז"ל האוכל ושותה בתשעה באב עליו נאמר ותהי עוונותם חקוקה על עצמותם, ומזה מובן ממילא שעל ידי אכילת שבת נתתקנין העצמות בקדושה גדולה וזה שנסמך, ועצמותיך יחליץ לענין אם תשוב משבת וכו' (ישעיה נ"ח). וזה שאמרו רז"ל (מדרש רבה בהר פרשה ל"ד) יחליץ ינוח לפיכך תקנו לומר בשבת רצה והחליצנו וכו'. גם שבת הוא בחינת התלמיד חכם שהוא בחינת משה בחינת ישמח משה במתנת חלקו.
והוא בחינת כלליות התורה כמו שאמרו רז"ל שקולה שבת ככל התורה כולה (עיין זוהר שמות ד' קנ"א) והיא בחינת אש בחינת השלהובא דאשא היורד בכל ערב שבת שהוא בחינת רשפי אש שלהבת יה כמבואר בזוהר הקדוש ובכתבי האריז"ל. ועל ידי זה נכנעין הקליפות טמאות שהם בחינת אש מתלקחת דסטרא אחרא, ועולה מהן המלכות דקדושה וכל ניצוצות הקדושה כידוע שזה בחינת כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש. וזה בחינת לא תבערו אש בכל מושבותיכם הנאמר בשבת לבד מאש המזבח כמבואר הענין בזוהר הקדוש. וזה שנאמר (ירמיה י"ז) והיה אם שמוע תשמעון וכו' ולקדש את יום השבת וכו' ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים יושבים על כסא דוד וכו' היינו בחינת תיקון המלכות דקדושה. ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת וכו' והצתי אש בשעריה וכו', היינו בחינת התגברות אש דסטרא אחרא שהיא בחינת שורש המלכות דסטרא אחרא. וזה שאמרו רז"ל (שבת קי"ט) אין הדליקה מצויה אלא במקום שיש חילול שבת וכו'. לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחללו בה את השבת היינו כנ"ל. ועל כן בבנין ירושלים של לעתיד נאמר ואני אהיה לה חומת אש סביב בחינת אש דקדושה שהוא בחינת שורש המלכות דקדושה שהוא בחינת ירושלים כידוע.
גם שבת הוא בבחינת ענוה בחינת שבו איש תחתיו הנאמר בשבת כמבואר במאמר בטח בה' סימן ע"ט.
והוא בבחינת שמשים עצמו כשירים בחינת לכולם נתת בן זוג ולי לא נתת וכו'. והוא בבחינת ביטול כל ההרגשות והחמריות. ועל כן נקרא שבת מלשון שביתה וביטול. וזה כי בו שבת וינפש כי נתבטל החמריות על ידי גודל הארת הנפש שמאיר אז רוחניות הנפש, והוא בבחינת איש חכם כי אז עולין עד החכמה כמבואר בפירוש האריז"ל שבסוף ספר התיקונים שזה סוד הפסוק חשבתי דרכי ואשיבה רגלי וכו'. ועל כן יש כח בשמירת שבת לכפר עוונות כמו שכתוב ושומר שבת מחללו ודרשו רז"ל מחול לו כי הוא בבחינת ואיש חכם יכפרנה.
גם שבת הוא בחינת תיקון כל המדות הנמשכין מהד' יסודות. כי אותיות שבת שהן שי"ן ב"ת מרמזין על האבות עם השכינה שהם שורש בחינת הד' יסודות אש רוח מים עפר כמבואר בזוהר הקדוש. גם כל השלש בחינות שיש בהתקרבות לצדיקים הכל כלול בקדושת שבת.
הבחינה ראשונה שנעשה על ידי שרואה את הצדיק. זה בחינת ראו כי ה' נתן לכם את השבת. ראו דייקא כי שבת בעצמו הוא בחינת התלת גוונין דעינא ובית עין כמבואר במקום אחר. ושבת הוא בחינת התלמיד חכם כנ"ל. וכמבואר בזוהר הקדוש ועל כן אמרו לר' שמעון בר יוחאי ז"ל אנת הוא שבת וכו'. ועל ידי הראיה הנ"ל נתבטל כל בחינת עצבות ותאוות רעות שזה בחינת ביום הניח ה' לך מעצבך שנאמר על קדושת שבת ואז מאיר אור האהבה דקדושה של בחינת ענג שבת בחינת אהבה בתענוגים עד שנתבטלין ממילא כל בחינת אהבות המדומיות של התאוות. וזה שמובא בכתבי האריז"ל את שבתותי תשמרו כי א"ות ה"יא ב"יני ו"ביניכם ראשי תיבות אהבו וכו'.
הבחינה שניה שהוא הצדקה שנותן לתלמיד חכם זה בחינת קדושת מעלת הצדקה של שבת שזה בחינת וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה שמש בשבת צדקה לעניים וכנ"ל בסימן ב'. גם ההוצאה בעצמה של שבת הוא בחינת צדקה בחינת לוו עלי וכו'. בחינת מלוה ה' חונן דל. ועיין זוהר צ"ו דף כ"ט: ובתיקונים דף נ"ח. ועל ידי זה ניצול מדברים בטלים וכו' ומגאוה וזה "ודבר דבר" הנאמר בשבת. ונאמר בו שבו איש תחתיו המרמז על ענוה ושפלות כנ"ל. וזהו שאמרו רז"ל (שבת קי"ח) 'עשירים שבשאר ארצות מפני מה הם זוכין מפני שמכבדין את השבת'. כי על ידי שנתבטלין המדות הנ"ל זוכין לעשירות כמבואר בפנים. וזה שנסמך (ישעיה נ"ח) ענין הצדקה הלא פרוס לרעב לחמך וכו' אז יבקע כשחר אוריך וכו'. לענין שמירת שבת אם תשוב משבת רגליך וכו'. וקראת לשבת ענג וכו' וזהו אם תשוב משבת רגליך שמרמז שבשבת עולין רגלי הקדושה מאחיזת העצבות והקליפות שנאחז בהם בימי החול, כמובן בפנים לקמן סימן קל"ט ובסימן רע"ז ובליקוטי תנינא סימן ב' במאמר ימי חנוכה נמצא שמבואר כאן ענין ביטול העצבות, עשות חפציך ביום קדשי מרמז על ביטול התאוות שלבו של אדם חפץ ומתאוה להם בחינת כי חפץ בבת יעקב הנאמר בשכם, וקראת לשבת ענג היינו בחינת אהבה דקדושה של עונג שבת כנ"ל. לקדוש ה' מכובד וכו' היינו בחינת ביטול הגאוה ורדיפת הכבוד, ממצוא חפצך ודבר דבר זה בחינת ביטול דברים בטלים וכיוצא רק שיהיה הדיבור בקדושה בחינת דיבור של שבת.
הבחינה השלישית שהוא וידוי דברים לפני תלמיד חכם שעל ידי זה מחריבין בניני המלכות דסטרא אחרא ובונין הדיבור דקדושה שהוא בחינת מלכות וזוכין להכלל באין סוף עד שזוכין על ידי זה לדעת שלימה לידע שכולו טוב וכו'. זה נכלל גם כן בקדושת שבת כנ"ל. ועיין זוהר בראשית דף נ"ו מענין שפגם אדם הראשון באתוון דאורייתא כלהו. ואחר כך חזר בתשובה וכו'. כד אוליד בר אודי על חטאו וקרא שמו שת וכו'. ולא נתתקנו האותיות בשלימות עד שעמדו ישראל על הר סיני וקבלו את השבת וכו', מבואר ענינינו שעיקר גמר תיקון האותיות שבמלכות על ידי הוידוי דברים של אדם הראשון הוא על ידי קדושת שבת שזה בחינת התיקון שנעשה על ידי וידוי דברים לפני תלמיד חכם דייקא שהוא בחינת שבת כנ"ל. שזה בחינת ודבר דבר הנאמר בשבת כנ"ל. ואז עולין כל העולמות עם האותיות שבהם לשרשן היינו לבחינת רצון אין סוף שנתגלה בשבת בחינת רעוא דרעווין המבואר בפנים. בחינת ועתיקא קדישא גלי רצון דילי'.
ועל ידי זה זוכין לתפלה בהתלהבות גדול ובהתפשטות הגשמיות בשבת וזוכין לדעת שלימה בחינת לדעת כי אני ה' מקדשכם הנאמר בשבת וזוכין לידע שכולו טוב כולו אחד. שזה בחינת ה' הוא אלקים בחינת ה' אחד ושמו אחד כנ"ל וזה שסיים הפסוק הנ"ל. אז תתענג על ה' על ה' דייקא בחינת עתיקא קדישא כמבואר בזוהר הקדוש היינו בחינת התגלות רצון אין סוף והרכבתיך על במותי ארץ בחינת חורבן המלכות דסטרא אחרא כמו שדרשו רז"ל על זה המענג את השבת ניצול משיעבוד מלכיות שנאמר והרכבתיך על במותי ארץ וכו'. והאכלתיך נחלת יעקב אביך שהוא נחלה בלי מצרים היינו הדעת הנ"ל לידע שכולו טוב כנ"ל שזה בחי' מה שאמרו רז"ל דעת קנית מה חסרת.
וזה כי פי ה' דיבר היינו כל התיקונים הנ"ל נעשין על ידי תיקון אותיות הדיבור שבמלכות שהוא בחינת פי ה' בחינת מלכות פה כידוע והתלמיד חכם מפריש לו דרך לפי שורש נשמתו, וזה גם כן כלול בקדושת שבת בחינת וכבדתו מעשות דרכיך וזה שנסמך שם (ישעיה נ"ח) ובנו ממך חרבות עולם וכו' (בחינת בנין המלכות דקדושה שנחרבה) וקורא לך גודר פרץ משובב נתיבות לשבת (היינו בחינת דרכי התשובה שמתגלין) אם תשוב משבת וכו'-כי כל זה כלול בקדושת שבת כנ"ל, וכשנתתקן המלכות בשלימות אז גם אלו שהם מאחורי הקדושה נעשין כסא לקדושה ועוזרים גם הם לבנות הבנינים של הקדושה וזה בחינת מה שמבואר בזוהר הקדוש ובכתבי האריז"ל ענין מה שבעליות שבת אז עולה גם קליפת נוגה ונכללת בקדושה ונגה הוא בחינת תרגום שהוא בחינת אחוריים של הקדושה כמבואר בכתבי האריז"ל. ולפעמים נכללת בסטרא אחרא ח"ו בבחינת השלש קליפות טמאות ובעליות שבת נכללת בקדושה ושלהובא דאשא יורד מלמעלה להכניע הג' קליפות טמאות הנ"ל שלא יתאחזו בה כנ"ל.
וכשנגה נכללת בקדושה נעשין על ידי זה גרים כידוע.
וזה שנסמך (ישעיה נ"ו) ובני הנכר הנלוים על ה' וכו' כל שומר שבת וכו' והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפילתי וכו' כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים כי תפלה הוא בחינת מלכות כנ"ל. וזה בחינת ונתתי להם בביתי ובחומותי וכו'. כי שמירת שבת קדש הוא בחינת בנין הבתים וחומות של המלכות דקדושה כנ"ל. ועל כן נסמך ענין שמירת שבת למלאכת המשכן והמקדש ואין מלאכת המשכן דוחה שבת כי אדרבא עיקר הבנינים דקדושה שהם בחינת בנין המשכן הוא על ידי שמירת שבת כנ"ל. ועיין (יחזקאל כ') ואת שבתותי קדשו וכו' לדעת כי אני ה' אלקיכם. כי על ידי שבת זוכין לשלימות הדעת שהוא ה' הוא האלקים כנ"ל. בחינת אנכי ה' אלקיך המבואר בפנים. וזה שנאמר בפרשה ואתחנן שמור את יום השבת וכו'. וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים היינו שהתגבר העבדות שהוא בחינת המדות רעות של הד' יסודות ובחינת המלכות דסטרא אחרא שנקרא ארץ מצרים כמבואר בפנים. ויוציאך ה' אלקיך משם וכו' על כן ציוך ה' אלקיך לעשות את יום השבת, כי על ידי זה באין לבחינת שבת שהוא מעין עולם הבא בחינת כולו הטוב והמטיב כמבואר בפנים:
חושן משפט · הלכות מצרנות
עַל פִּי מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בַּמַּאֲמָר אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְכוּ' (סִימָן ד), שֶׁעַל יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי הַתַּלְמִיד חָכָם מַעֲלִין אֶת הַמַּלְכוּת לְשָׁרְשָׁהּ וְכוּ', כִּי עַל יְדֵי הָעֲבֵרָה מְקַלְקֵל הַצֵּרוּף הַטּוֹב שֶׁל אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה וּמַכְנִיס אוֹתָם בְּתוֹךְ הַסִּטְרָא אָחֳרָא, חַס וְשָׁלוֹם, בְּתוֹךְ מַלְכוּת דְּסִטְרָא אָחֳרָא. כִּי הַדִּבּוּר הוּא בְּחִינַת מַלְכוּת וְכוּ', וְעַל יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים מְתַקֵּן הַצֵּרוּפִים וּמַחֲזִיר הַמַּלְכוּת לַה' יִתְבָּרַךְ וְכוּ', וְעַל יְדֵי זֶה אַתָּה נִכְלָל בְּאֵין סוֹף וְזֶה בְּחִינַת זַרְקָא דְּאִזְדְּרִיקַת לַאֲתַר דְּאִתְנְטִילַת מִתַּמָּן שֶׁמַּחֲזִיר אֶת הַמַּלְכוּת לְאֵין סוֹף בְּחִינַת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין. כִּי הַמַּלְכוּת הוּא בְּחִינַת רְצוֹנוֹת בְּחִינַת תְּמוּנַת אוֹתִיּוֹת וְכָל הַדְּבָרִים וְהַיֵּשׁוּת שֶׁבָּעוֹלָם הֵם מֵהָאוֹתִיּוֹת, הַיְנוּ מִמַּלְכוּת שֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ בָּעוֹלָם וְעַל יְדֵי זֶה בָּרָא אֶת הָעוֹלָם מֵאַיִן לְיֵשׁ. וְעַל יְדֵי שֶׁמְּבַטְּלִין אֶת הַיֵּשׁוּת בִּבְחִינַת הִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת, עַל יְדֵי זֶה נִכְלָלִין כָּל הָרְצוֹנוֹת בְּתוֹךְ רָצוֹן שֶׁבָּרְצוֹנוֹת וְכוּ' וְשָׁם כֻּלּוֹ טוֹב וְכֻלּוֹ אֶחָד. וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁחוֹזְרִין אֶל הַיֵּשׁוּת בִּבְחִינַת וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב אֲזַי מֵהָרְשִׁימוּ הַנִּשְׁאַר יוֹדְעִין, כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים בְּחִינַת כֻּלּוֹ טוֹב וְכוּ' וְכוּ', עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה וְהָבֵן, כִּי הֵם דְּבָרִים אֲרֻכִּים וַעֲמֻקִּים מְאֹד, עַיֵּן שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ אָרֶץ. 'אָרֶץ' הוּא דִּינָא דְּמַלְכוּתָא בְּחִינַת מַלְכוּת שֶׁעוֹלָה לְשָׁרְשָׁהּ לִבְחִינַת אַיִן שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְכַּפְּרִין כָּל הָעֲווֹנוֹת וְכוּ', עַיֵּן שָׁם:
וּכְשֶׁבְּחִינַת מַלְכוּת שֶׁהוּא בְּחִינַת אָרֶץ כַּנַּ"ל עוֹלָה לְשָׁרְשָׁהּ בִּבְחִינַת וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ אָרֶץ, זֶה בְּחִינַת נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים. כִּי עִקַּר הִתְגַּלּוּת הַמַּלְכוּת הוּא עַל יְדֵי הַיֵּשׁוּת עַל יְדֵי שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ הוֹצִיא אֶת עוֹלָמוֹ מֵאַיִן לְיֵשׁ כַּנַּ"ל. וְעִקַּר הַיֵּשׁוּת הוּא הָאָרֶץ שֶׁהוּא עִקַּר הַגַּשְׁמִיּוּת וְהַיֵּשׁוּת וְכָל הַדְּבָרִים יוֹצְאִין מִמֶּנָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר קֹהֶלֶת, "הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר וְכוּ'". וְעִקַּר הִתְגַּלּוּת הַמַּלְכוּת הוּא עַל יְדֵי תְּמוּנַת אוֹתִיּוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת צִמְצוּמִים וּגְבוּלִים, כִּי כָּל אוֹת וָאוֹת יֵשׁ לוֹ צִמְצוּם וּגְבוּל, וְכָל הַיֵּשׁוּת הַנִּמְשָׁכִים מֵהֶם כֻּלָּם הֵם בַּעֲלֵי גְּבוּל וְצִמְצוּם, וְזֶה בְּחִינַת מְצָרִים שֶׁהֵם צִמְצוּמִים וּגְבוּלִים, אֲבָל עַל יְדֵי הִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת שֶׁנִּכְלָלִין כָּל הָרְצוֹנוֹת וְהַתְּמוּנוֹת בְּרָצוֹן אֵין סוֹף שֶׁאֵין בּוֹ תְּמוּנָה, וְשָׁם הוּא בְּחִינַת בִּלְתִּי גְּבוּל בְּחִינַת אֵין סוֹף, עַל יְדֵי זֶה נִכְלֶלֶת כָּל הָאָרֶץ שֶׁהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת בִּבְחִינַת נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים בִּבְחִינַת וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ אָרֶץ כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כָּל הַמְעַנֵּג אֶת הַשַּׁבָּת נוֹתְנִין לוֹ נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים, כִּי בְּשַׁבָּת נִתְגַּלֶּה רַעֲוָא דְּרַעֲוִין, כַּיָּדוּעַ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת מֹשֶׁה בְּשַׁבָּת בְּמִנְחָה בְּרַעֲוָא דְּרַעֲוִין. וְעַל כֵּן עַל יְדֵי שַׁבָּת בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין, עַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לִבְחִינַת נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים כַּנַּ"ל, כִּי שַׁבָּת הוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת וִדּוּי דְּבָרִים הַנַּ"ל שֶׁעוֹלִין כָּל הַדִּבּוּרִים בִּבְחִינַת מַלְכוּת לְשָׁרְשָׁם, כִּי בְּשַׁבָּת עוֹלִין כָּל הָעוֹלָמוֹת לְשָׁרְשָׁם, כִּי שַׁבָּת הוּא בְּחִינַת הִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת, כִּי אָז נִתְבַּטְּלִין כָּל הַיֵּשׁוּת עַל יְדֵי הַשְּׁבִיתָה מִמְּלָאכָה וְעֻבְדִין דְּחֹל, שֶׁהוּא בְּחִינַת יֵשׁוּת, כִּי שׁוֹבְתִין וּבְטֵלִין מִמְּלָאכָה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף וַאֲזַי נִכְלָל הַכֹּל בָּאֵין סוֹף בְּרַעֲוָא דְּרַעֲוִין וַאֲזַי זוֹכִין לִבְחִינַת נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים, כִּי שָׁם אֵין שׁוּם מֵצַר וּגְבוּל כַּנַּ"ל, כִּי שָׁם הוּא כֻּלּוֹ טוֹב כֻּלּוֹ אֶחָד, כִּי עַל יְדֵי הַמְצָרִים וְהַגְּבוּלִים שֶׁהֵם בְּחִינַת צִמְצוּמִים מִשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַדִּינִים כַּיָּדוּעַ וּמִזֶּה מִשְׁתַּלְשֵׁל אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא מַלְכוּת הָרְשָׁעָה. וְעַל כֵּן זֶה עִקַּר וְתַכְלִית הָעֲבוֹדָה שֶׁל כָּל הַמִּצְווֹת לִזְכּוֹת לִבְחִינַת הִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל הוּא עִם כָּל הָעוֹלָם בְּשָׁרְשָׁם בִּבְחִינַת רָצוֹן שֶׁבָּרְצוֹנוֹת שֶׁשָּׁם אֵין גְּבוּל וְצִמְצוּם כְּלַל וְשָׁם כֻּלּוֹ טוֹב וְנִתְבַּטֵּל כָּל אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁאֲחִיזָתָם לְמַטָּה דַּיְקָא בִּבְחִינַת צִמְצוּם וּגְבוּל כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן עִקַּר הַמֵּצַר הוּא בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֵיזֶה אֲחִיזָה עֲדַיִן וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁיַּעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, זָכָה לְנַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים, כִּי בְּאַבְרָהָם נֶאֱמַר, "כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ וְכוּ'". וְכֵן בְּיִצְחָק וְכוּ', כִּי אַבְרָהָם וְיִצְחָק לֹא זָכוּ עֲדַיִן לִבְחִינַת נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים, כִּי מֵאַבְרָהָם יָצָא יִשְׁמָעֵאל וּמִיִּצְחָק עֵשָֹו. נִמְצָא, שֶׁעֲדַיִן לֹא נִזְדַּכֵּךְ אֶצְלָם זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ לְגַמְרֵי. וּמֵחֲמַת זֶה מֵחֲמַת שֶׁהָיָה בָּהֶם אֲחִיזָה עֲדַיִן לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁהֵם עֵשָֹו וְיִשְׁמָעֵאל עַל כֵּן עֲדַיִן יֵשׁ מְצָרִים וּגְבוּל לְנַחֲלָתָם כַּנַּ"ל, אֲבָל יַעֲקֹב שֶׁהָיְתָה מִטָּתוֹ שְׁלֵמָה וְלֹא הָיָה בּוֹ שׁוּם פְּסוּל וְלֹא הָיָה לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שׁוּם אֲחִיזָה בּוֹ עַל כֵּן זָכָה לְנַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים כַּנַּ"ל, כִּי כְּפִי מַה שֶּׁמִּזְכְּכִין מִזֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ שֶׁהֵם כְּלָל כָּל הַחֲטָאִים כְּפִי הַזִּכּוּךְ שֶׁל כָּל אֶחָד, כְּמוֹ כֵן זוֹכֶה לְהִכָּלֵל בְּאֵין סוֹף. וְזֶהוּ בְּחִינַת וִדּוּי דְּבָרִים הַנַּ"ל שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִכְלָלִין בְּאֵין סוֹף:
וְזֶהוּ בְּחִינַת דִּינָא דְּבַר מַצְרָא שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כְּדֵי לְהַרְחִיב הַמֵּצַר וְהַגְּבוּל שֶׁל כָּל אֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל, כִּי כָּל מַה שֶּׁנִּתְרַחֵב גְּבוּלוֹ נִכְלָל יוֹתֵר בִּבְחִינַת נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים עַל יְדֵי שֶׁנִּתְרַחֵב הַמֵּצַר וְנִתְבַּטֵּל בְּיוֹתֵר אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁאֲחִיזָתָהּ בִּבְחִינַת מְצָרִים וְכָל מַה שֶּׁנִּתְרַחֵב וְנִתְרַחֵק הַמֵּצַר שֶׁל יִשְֹרָאֵל בְּיוֹתֵר, עַל יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל בְּיוֹתֵר אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא כַּנַּ"ל וְנִכְלָל בְּיוֹתֵר בִּבְחִינַת נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים שֶׁהוּא בְּחִינַת כֻּלּוֹ טוֹב כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן סָמְכוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דִּין זֶה עַל פָּסוּק וְעָשִֹיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ, כִּי זֶהוּ בְּחִינַת יָשָׁר וָטוֹב, כִּי עַל יְדֵי דִּינָא דְּבַר מַצְרָא שֶׁנִּתְרַחֵב גְּבוּל יִשְֹרָאֵל נִכְלָל בְּיוֹתֵר בִּבְחִינַת כֻּלּוֹ טוֹב, שֶׁהוּא בְּחִינַת נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת וְעָשִֹיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ, בְּחִינַת ה' הוּא הָאֱלֹהִים, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת כֻּלּוֹ טוֹב, כַּמְבֹאָר שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. כִּי מִצְרַיִם הוּא בְּחִינַת מְצָרִים מַמָּשׁ, כִּי מִצְרַיִם הוּא תֹּקֶף הַסִּטְרָא אָחֳרָא מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, כִּי כָּל הַגָּלֻיּוֹת מְכֻנִּים בְּשֵׁם מִצְרַיִם כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. וְעַל כֵּן הֵם עִקַּר הַמְצָרִים וְהַגְּבוּל שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה וְעַל יְדֵי דִּינָא דְּבַר מַצְרָא שֶׁנִּכְלָלִין בִּבְחִינַת נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים שֶׁזֶּהוּ, בְּחִינַת עֲשִֹיַּת הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב, בְּחִינַת כֻּלּוֹ טוֹב כַּנַּ"ל, זֶהוּ בְּחִינַת וְעָשִֹיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ, בְּחִינַת ה' הוּא הָאֱלֹהִים, בְּחִינַת אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְכוּ' כַּנַּ"ל:
וְעַל כֵּן כְּשֶׁקּוֹנֶה מֵהַנָּכְרִי אֵין בּוֹ דִּינָא דְּבַר מַצְרָא, כִּי עִקַּר מַה שֶּׁצְּרִיכִין לְהַרְחִיב הַמֵּצַר הוּא רַק בִּשְׁבִיל לְבַטֵּל אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁאֲחִיזָתָם מִבְּחִינַת הַמְצָרִים וְהַגְּבוּלִים כַּנַּ"ל בִּבְחִינַת כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּיגוּהָ בֵּין הַמְצָרִים, 'בֵּין הַמְצָרִים' דַּיְקָא, כִּי מִשָּׁם עִקַּר אֲחִיזָתָם כַּנַּ"ל וְעַל כֵּן כְּשֶׁקּוֹנֶה מֵהַנָּכְרִי וּמַרְחִיק הַנָּכְרִי מֵעַל גְּבוּל יִשְֹרָאֵל שֶׁהוּא עִקַּר הַמֵּצַר שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת עֵשָֹו וְיִשְׁמָעֵאל, שֶׁהֵם עִקַּר הַמְצָרִים שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה כַּנַּ"ל, עַל כֵּן זֶה שֶׁמְּסַלֵּק אֶת הַנָּכְרִי וְקוֹנֶה מִמֶּנּוּ הַשָּדֶה אֵין בּוֹ דִּינָא דְּבַר מַצְרָא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ שָׁם הַטַּעַם, לָא נִיחָא לָךְ דְסְלִיקִית מִנָּךְ אַרְיָא, כִּי זֶה עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל דִּינָא דְּבַר מַצְרָא כְּדֵי לְהַרְחִיב הַמֵּצַר, כְּדֵי לְסַלֵּק אֲחִיזַת הַנָּכְרִי וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא כַּנַּ"ל וְעַל כֵּן מֵאַחַר שֶׁמְּסַלֵּק הַנָּכְרִי מִגְּבוּלוֹ שֶׁל יִשְֹרָאֵל. נִמְצָא, שֶׁנַּעֲשֶֹה תִּקּוּן זֶה עַל יָדוֹ, עַל כֵּן אֵין בּוֹ דִּינָא דְּבַר מַצְרָא:
חושן משפט · הלכות נזקי ממון
עִנְיַן אַרְבָּעָה אֲבוֹת נְזִיקִין שֶׁהָאָדָם חַיָּב לִשְׁמֹר אוֹתָם שֶׁלֹּא יַזִּיקוּ שֶׁהֵם, הַשּׁוֹר וְהַבּוֹר וְהַמַּבְעֶה וְהַהֶבְעֵר: עַל פִּי הַתּוֹרָה 'אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ' בַּלִּקּוּטֵי הָרִאשׁוֹן (סִימָן ד), עַיֵּן שָׁם: וְהַיּוֹצֵא מִשָּׁם לְעִנְיָנֵנוּ הוּא מַה שֶּׁמְּבֹאָר שָׁם עַל מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה וּמִתְיָרֵא וְכוּ'. וְהַכְּלָל שֶׁיֵּשׁ אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת אֵשׁ רוּחַ מַיִם עָפָר, שֶׁהֵם בְּחִינַת דּוֹמֵם צוֹמֵחַ חַי מְדַבֵּר וּמֵאֵלּוּ הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת נִמְשָׁכִין כָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן, כַּמְבֹאָר בְּמִשְׁנַת חֲסִידִים בִּפְרָטִיּוּת כָּל הַמִּדּוֹת הַנִּמְשָׁכִין מִכָּל יְסוֹד וִיסוֹד. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ הוּא צָרִיךְ לְשַׁבֵּר כָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת וְתַאֲוֹת רָעוֹת הַנִּמְשָׁכִין מֵאֵלּוּ הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת וְכַנַּ"ל וִיסַפֵּר לִפְנֵי הַתַּלְמִיד חָכָם, הַיְנוּ וִדּוּי דְּבָרִים וְהַתַּלְמִיד חָכָם יְפָרֵשׁ וִיבָרֵר לוֹ דֶּרֶךְ לְפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ וְכוּ' וְכוּ' וְעַל יְדֵי זֶה אַתָּה נִכְלָל בְּאֵין סוֹף וְכוּ' וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לִבְחִינַת הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב שֶׁיּוֹדְעִין שֶׁכָּל מְאֹרְעוֹתָיו הֵם לְטוֹבָתוֹ שֶׁזֶּה בְּחִינַת מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא בְּחִינַת כֻּלּוֹ טוֹב וּמֵטִיב, כַּמְבֹאָר שָׁם הֵיטֵב כָּל הָעִנְיָן הַזֶּה בַּאֲרִיכוּת, עַיֵּן שָׁם: וְזֶהוּ בְּחִינַת אַרְבָּעָה אֲבוֹת נְזִיקִין שֶׁמְּחֻיָּב הָאָדָם לְשָׁמְרָם מְאֹד שֶׁלֹּא יַזִּיקוּ, כִּי אַרְבָּעָה אֲבוֹת נְזִיקִין נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת הָרַע שֶׁבְּאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת שֶׁמֵּהֶם נִמְשָׁכִין כָּל הַתַּאֲוֹת רָעוֹת וְהַמִּדּוֹת רָעוֹת וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן שֶׁמֵּהֶם נִמְשָׁכִין חַס וְשָׁלוֹם כָּל הַחֲטָאִים שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אַרְבָּעָה אֲבוֹת נְזִיקִין כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת הַנַּ"ל, כִּי הַחֲטָאִים וְהַמִּדּוֹת רָעוֹת הַנִּמְשָׁכִין מֵאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת הֵם בְּחִינַת מַזִּיקֵי עָלְמָא, כִּי כָּל הַהֶזֵּקוֹת שֶׁבָּעוֹלָם נִמְשָׁכִין מֵהֶם. וְעַל כֵּן לֶעָתִיד שֶׁהַכֹּל יָשׁוּבוּ לַה' בֶּאֱמֶת וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה יַעֲבֹר מִן הָאָרֶץ וְיִתְבַּטֵּל הָרַע שֶׁבְּאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת עַל כֵּן בֶּאֱמֶת לֹא יִהְיֶה עוֹד שׁוּם הֶזֵּק בָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה יא), לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ וְכוּ' כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' וְכוּ'. וְעַל כֵּן נִקְרָאִין אַרְבָּעָה אֲבוֹת נְזִיקִין אָבוֹת מִכְּלַל דְּאִיכָּא תּוֹלָדוֹת (כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בָּבָא קַמָּא ב). כִּי גַּם בְּהַמִּדּוֹת רָעוֹת הַנִּמְשָׁכִין מֵהָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת יֵשׁ בָּהֶם גַּם כֵּן אָבוֹת וְתוֹלָדוֹת, כַּמּוּבָא בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל עַצְבוּת וְתוֹלְדוֹתָיו וְכוּ' גַּאֲוָה וְתוֹלְדוֹתָיו וְכוּ' וְעַל כֵּן הֵם אַרְבָּעָה אֲבוֹת נְזִיקִין כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת הַנַּ"ל כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת הַשּׁוֹר וְהַבּוֹר וְהַמַּבְעֶה וְהַהֶבְעֵר, כִּי הֵם כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת הַנַּ"ל שֶׁהֵם אֵשׁ רוּחַ מַיִם עָפָר, שֶׁהֵם בְּחִינַת דּוֹמֵם צוֹמֵחַ חַי מְדַבֵּר כַּיָּדוּעַ, כִּי הַשּׁוֹר זֶה בְּחִינַת הַחַי שֶׁהוּא כְּנֶגֶד יְסוֹד הָרוּחַ וְהַבּוֹר זֶה בְּחִינַת דּוֹמֵם שֶׁהוּא כְּנֶגֶד יְסוֹד הֶעָפָר וְהַמַּבְעֶה זֶה הַשֵּׁן זֶה בְּחִינַת תַּאֲוֹת רָעוֹת שֶׁנִּמְשָׁכִין מִבְּחִינַת צוֹמֵחַ מִבְּחִינַת יְסוֹד הַמַּיִם, כַּמּוּבָא שָׁם וְזֶה בְּחִינַת מַבְעֶה שֶׁהוּא הַשֵּׁן בְּחִינַת תַּאֲוֹת אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁהֵם רָאשֵׁי הַתַּאֲוֹת שֶׁכָּל הַתַּאֲוֹת נִמְשָׁכִין אַחֲרֵיהֶם, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּהַתּוֹרָה וַיַּסֵּב אֱלֹהִים (סִימָן סב). וְהַהֶבְעֵר זֶה הָאֵשׁ בְּחִינַת יְסוֹד הָאֵשׁ שֶׁהוּא כְּנֶגֶד בְּחִינַת מְדַבֵּר, שֶׁהוּא בְּחִינַת גַּאֲוָה וְתוֹלְדוֹתֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. נִמְצָא שֶׁאַרְבָּעָה אֲבוֹת נְזִיקִין הֵם כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת שֶׁמֵּהֶם נִמְשָׁכִין כָּל הַהֶזֵּקוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הַכְּלוּלִים בְּאַרְבָּעָה אֲבוֹת נְזִיקִין וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן הַנְּזָקִין נִפְרָעִין מִן הָעִדִּית, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, מֵיטַב שָֹדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם. כִּי הַתִּקּוּן שֶׁל אַרְבָּעָה אֲבוֹת נְזִיקִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת הַנַּ"ל הוּא עַל יְדֵי בְּחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי, שֶׁהוּא בְּחִינַת כֻּלּוֹ טוֹב וּמֵטִיב שֶׁאָז יִתְבַּטְּלוּ כָּל הַהֶזֵּקוֹת כַּנַּ"ל. וְכַמְבֹאָר הֵיטֵב בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁצְּרִיכִין לְשַׁבֵּר כָּל הָרַע שֶׁבְּאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת שֶׁהֵם כָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת וְכוּ' וְאָז זוֹכֶה לִבְחִינַת כֻּלּוֹ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר, עַיֵּן שָׁם. נִמְצָא שֶׁבְּחִינַת הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב הוּא הַתִּקּוּן שֶׁל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, כִּי לִבְחִינַת כֻּלּוֹ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב זוֹכִין עַל יְדֵי שֶׁמְּתַקְּנִין הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת עַל יְדֵי שֶׁמְּשַׁבְּרִין כָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת הַנִּמְשָׁכִין מֵהֶם כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן צְרִיכִין לְשַׁלֵּם הַהֶזֵּק שֶׁל הָאַרְבָּעָה אֲבוֹת נְזִיקִין בְּמֵיטַב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, מֵיטַב שָֹדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ וְכוּ' כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ עַל יְדֵי זֶה בְּחִינַת כֻּלּוֹ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב בְּחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי שֶׁאָז יִתְבַּטְּלוּ הַהֶזֵּקוֹת כַּנַּ"ל, כִּי תַּשְׁלוּמֵי הַנֶּזֶק הֵם בְּחִינַת הַתִּקּוּן שֶׁל הַהֶזֵּקוֹת שֶׁל אַרְבָּעָה אֲבוֹת נְזִיקִין שֶׁהֵם בְּחִינַת הָרַע שֶׁבְּאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת וְעַל כֵּן תִּקּוּנָם עַל יְדֵי מֵיטַב דַּיְקָא בְּחִינַת מֵיטַב שָֹדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ עַל יְדֵי זֶה בְּחִינַת כֻּלּוֹ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב שֶׁהוּא הַתִּקּוּן שֶׁל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת כַּנַּ"ל:
אורח חיים · הלכות יום טוב
עִנְיַן שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב: וּמִפְּנֵי מָה בְּשַׁבָּת אֲסוּרִין כָּל הַמְּלָאכוֹת אֲפִלּוּ צֹרֶךְ אֹכֶל נֶפֶשׁ וּבְיוֹם טוֹב מֻתָּר אֹכֶל נֶפֶשׁ?: עַל-פִּי מַה שֶּׁאָמַר רַבֵּנוּ נֵרוֹ יָאִיר בַּמַּאֲמָר אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ, בְּסִימָן ד עַל וּמְלָאוֹ מֵחַד גַּלְגְּלָא דְּעֵינָא תְּלַת מֵאָה גַּרְבֵי מִשְׁחָא, שֶׁעַל-יְדֵי הַבִּטּוּל אֶל הַאֵין סוֹף שֶׁשָּׁם כֻּלּוֹ טוֹב בְּחִינַת ה' הוּא הָאֱלֹקִים אַחַר כָּךְ כְּשֶׁחוֹזֵר אֶל הַיֵּשׁוּת, בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב, אֲזַי מֵהָרְשִׁימָה שֶׁנִּשְׁאָר נִמְשָׁךְ הֶאָרָה לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְכֻלּוֹ טוֹב, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב: וְזֶה בְּחִינַת שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, כִּי שַׁבָּת הוּא בְּחִינַת הַתַּכְלִית שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב, בְּחִינַת תַּכְלִית שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתַּכְלִית הַמַּקִּיף אֶת הַבְּרִיאָה, בְּחִינַת יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת, שֶׁאָז יִהְיֶה כֻּלּוֹ טוֹב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "בַּיּוֹם הַהוּא" וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ שָׁם. עַל-כֵּן שַׁבָּת הוּא שְׁבִיתָה לְגַמְרֵי מִכֹּל וָכֹל, אֲבָל יוֹם טוֹב הוּא בְּחִינַת הַמְשָׁכָה שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרָה מֵהַבִּטּוּל מִבְּחִינַת שַׁבָּת, מִבְּחִינַת אֵין סוֹף אֶל הַיֵּשׁוּת, דְּהַיְנוּ הָעוֹלָם הַזֶּה, דְּהַיְנוּ הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֲפִלּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּתוֹךְ הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת כִּי ה' הָאֱלֹקִים וְכֻלּוֹ טוֹב בִּבְחִינַת אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת וְכוּ' (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל). וְזֶה שֶׁאָנוּ קוֹרְאִין אוֹתוֹ יוֹם טוֹב, 'יוֹם טוֹב' דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ שֶׁאָנוּ מַמְשִׁיכִין הֶאָרָה לְתוֹךְ הַיָּמִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם יְמֵי טוֹב וְכוּ', אָנוּ מְאִירִין אוֹתָן עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַבִּטּוּל הַנַּ"ל שֶׁיִּהְיוּ גַּם הַיָּמִים כֻּלָּם טוֹבִים וְזֶהוּ יוֹם טוֹב בְּחִינַת כֻּלּוֹ טוֹב שֶׁמַּמְשִׁיכִין לְתוֹךְ הַיָּמִים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן הַיָּמִים טוֹבִים תָּלוּי עִקַּר קְדֻשָּׁתָם בְּיִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אוֹתָם" וְכוּ'. וְעַל-כֵּן אָנוּ אוֹמְרִין, מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים. אֲבָל שַׁבָּת קָדוֹשׁ מֵאֵלָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שַׁבָּת קְבִיעָא וּקְיָמָא, יוֹם טוֹב, יִשְׂרָאֵל הוּא דִּמְקַדְּשֵׁי לֵהּ. כִּי שַׁבָּת הוּא הוּא הַתַּכְלִית עַצְמוֹ וְהוּא קָדוֹשׁ מֵאֵלָיו וְאֵין צֹרֶךְ לְהַמְשִׁיךְ אֵלָיו קְדֻשָּׁה, כִּי אַדְּרַבָּא, כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת נִמְשָׁכִין מִשָּׁם, אֲבָל יוֹם טוֹב הוּא בְּחִינַת הַמְשָׁכַת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁמַּמְשִׁיכִין מֵהַבִּטּוּל מִבְּחִינַת שַׁבָּת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. עַל-כֵּן הוּא תָּלוּי בְּיִשְׂרָאֵל דִּמְקַדְּשֵׁי לֵהּ, דְּהַיְנוּ שֶׁמַּמְשִׁיכִין הַקְּדֻשָּׁה מִבְּחִינַת הַבִּטּוּל כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בְּשַׁבָּת, תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, כִּי שַׁבָּת הוּא בְּחִינַת תְּחִלָּה וְרֵאשִׁית שֶׁל כָּל הַיָּמִים טוֹבִים, כִּי כֻּלָּם מְקַבְּלִין קְדֻשָּׁתָם מִבְּחִינַת שַׁבָּת שֶׁהוּא כֻּלּוֹ טוֹב וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ הַקְּדֻשָּׁה לְתוֹךְ הַיָּמִים בְּחִינַת יוֹם טוֹב כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ שֶׁנִּקְרְאוּ הַיָּמִים טוֹבִים מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, 'מִקְרָא' דַּיְקָא, כִּי צָרִיךְ לִקְרוֹת דַּוְקָא הַקְּדֻשָּׁה לְשָׁם, כִּי הַקְּדֻשָּׁה הוּא בְּחִינַת כֻּלּוֹ טוֹב, כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ (כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ בְּמָקוֹם אַחֵר). וְעַל-כֵּן יוֹם טוֹב נָמֵי אִקְרֵי שַׁבָּת, כִּי כָּל קְדֻשָּׁתוֹ מְקַבֵּל מִשַׁבָּת כַּנַּ"ל, כִּי שַׁבָּת הוּא בְּחִינַת הַתַּכְלִית הַמַּקִּיף שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִכָּל הַיָּמִים, וְזֶה שֶׁכָּתוּב, יָמִים יֻצָּרוּ וְלֹא אֶחָד בָּהֶם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, זֶה יוֹם הַשַּׁבָּת. וְזֶהוּ "וְלֹא אֶחָד" וְכוּ', 'וְלֹא' דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ נֶחֱשָׁב כְּלָל בִּכְלַל הַיָּמִים, כִּי הוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן כַּנַּ"ל, כִּי שַׁבָּת הוּא בְּחִינַת סוֹף הָעוֹלָם, בְּחִינַת יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת כַּנַּ"ל, אֲבָל יוֹם טוֹב הוּא מְקַבֵּל הֶאָרָה מִשַׁבָּת כַּנַּ"ל. כִּי כָּל הַיָּמִים טוֹבִים הֵם לְזֵכֶר הַנִּסִּים וְהַתְּשׁוּעוֹת שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכָל הַנִּסִּים וְהַיְשׁוּעוֹת נַעֲשִׂין עַל-יְדֵי שֶׁנִּמְשָׁךְ הֶאָרָה מֵהַתַּכְלִית מִבְּחִינַת סוֹף הָעוֹלָם שֶׁאָז יִהְיֶה כֻּלּוֹ טוֹב וְיִתְבַּטֵּל הַטֶּבַע וְעַל-יְדֵי שֶׁנִּמְשָׁךְ הֶאָרָה זוֹ לָעוֹלָם הַזֶּה, עַל-יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת בִּטּוּל הַטֶּבַע וְעַל-יְדֵי זֶה בָּא הַנֵּס וְהַיְשׁוּעָה (כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ כָּל זֶה עַל אַגָּדַת הַהוּא אוֹבֵי טַמְיָא בְּסִימָן רנ, עַל מַה שֶּׁמְּבֹאָר שָׁם 'וְקוֹלוֹ נִשְׁמָע מִסּוֹף עוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ', עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב). נִמְצָא, שֶׁכָּל הַיָּמִים טוֹבִים, שֶׁהֵם לְזֵכֶר הַנִּסִּים, מְקַבְּלִין הֶאָרָה מִבְּחִינַת סוֹף הָעוֹלָם שֶׁהִיא בְּחִינַת שַׁבָּת כַּנַּ"ל. כִּי שַׁבָּת אֵינוֹ לְזֵכֶר שׁוּם נֵס שֶׁנַּעֲשָׂה בְּזֶה הָעוֹלָם, רַק הוּא מְרַמֵּז עַל סוֹף הָעוֹלָם יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת כַּנַּ"ל. וְכֵן יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא גַּם כֵּן 'זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן' שֶׁהוּא תְּחִלַּת הַבְּרִיאָה, וְעַל-כֵּן הוּא גַּם כֵּן יוֹם טוֹב, כִּי אָז בְּיוֹם רִאשׁוֹן בִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה שִׁמְּשׁוּ הָאוֹר וְהַחֹשֶׁךְ בְּיַחַד בִּבְחִינַת בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹקִים וְכוּ', כִּי אָז הָיָה בְּחִינַת ה' הוּא הָאֱלֹקִים, בְּחִינַת כֻּלּוֹ טוֹב שֶׁנִּמְשָׁךְ הֶאָרָה הַזֹּאת מִבְּחִינַת קֹדֶם הַבְּרִיאָה שֶׁהִיא הַתַּכְלִית הַמַּקִּיף כַּנַּ"ל. וּמֵחֲמַת שֶׁהָיָה אָז סָמוּךְ לְקֹדֶם הַבְּרִיאָה לִבְחִינַת הַתַּכְלִית, וְלֹא הָיָה עֲדַיִן הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא, עַל-כֵּן נִמְשַׁךְ אָז לְתוֹךְ הָעוֹלָם בְּחִינַת ה' הוּא הָאֱלֹקִים כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן שִׁמְּשׁוּ אָז הָאוֹר וְהַחֹשֶׁךְ בְּיַחַד וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁצָּפָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּהְיוּ רְשָׁעִים, אָז 'וַיַּבְדֵּל' וְכוּ'. וְעַל זֶה מְרַמֵּז רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהוּא זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן, וְעַל-כֵּן הוּא גַּם כֵּן בִּכְלַל הַיָּמִים טוֹבִים כַּנַּ"ל:
וְזֶה שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ בְּפָרָשַׁת "וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל" (בְּסִימָן קלה) שֶׁבְּיוֹם טוֹב הוּא הַעֲלָאַת הַמַּלְכוּת מִבֵּין הַקְּלִפּוֹת, כִּי זֶה בְּחִינַת עֲלִיּוֹת הַמַּלְכוּת כְּשֶׁנִּתְגַּלֶּה בְּחִינַת ה' הוּא הָאֱלֹקִים, בְּחִינַת אֱלֹקִים מַלְכִּי מִקֶּדֶם, בְּחִינַת ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. שֵׁם זֶה בְּחִינַת מַלְכוּת, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם (בַּמַּאֲמָר אָנֹכִי הַנַּ"ל). וְזֶהוּ בִּטּוּל הַקְּלִפּוֹת, כִּי נִתְבַּטֵּל כָּל הָרַע רַק כֻּלּוֹ טוֹב כֻּלּוֹ אֶחָד כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶה שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ שָׁם בְּפֵרוּשׁ 'וַיְשַׁסֵּף' הַנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁעַל-יְדֵי יוֹם טוֹב הוּא בִּטּוּל הַגַּדְלוּת עַל-יְדֵי הַצַּדִּיקִים (כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בְּסִימָן קלה, עַיֵּן שָׁם). כִּי זֶהוּ בְּחִינַת יוֹם טוֹב, דְּהַיְנוּ בִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב כַּנַּ"ל. וּמִשָּׁם מַמְשִׁיכִין הַצַּדִּיקִים הַקְּדֻשָּׁה כַּנַּ"ל שֶׁכָּל זֶה תָּלוּי בְּתַכְלִית הָעֲנִיווּת, בִּבְחִינַת אַיִן (כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ בְּמַאֲמַר אָנֹכִי הַנַּ"ל):
וְעַל-כֵּן כָּתוּב, "חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי". וְאִלּוּ שַׁבָּת לֹא קָאָמַר, כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, כִּי יוֹם טוֹב שֶׁקְּדֻשָּׁתוֹ תָּלוּי בְּיִשְׂרָאֵל, עַל-כֵּן מֵאַחַר שֶׁיִּשְׂרָאֵל אֵינָם הֲגוּנִים חַס וְשָׁלוֹם, עַל-כֵּן גַּם הַיּוֹם בּוֹ שֶׁכָּל קְדֻשָּׁתוֹ מֵהֶם גַּם כֵּן אֵינוֹ נִתְקַבֵּל חַס וְשָׁלוֹם, אֲבָל שַׁבָּת שֶׁהוּא קָדוֹשׁ מֵאֵלָיו, עַל-כֵּן אֵינוֹ נִפְגָּם עַל-יְדֵי פְּגָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל-כֵּן בְּיוֹם יוֹם טוֹב מֻתָּר אֹכֶל נֶפֶשׁ, כִּי מֵאַחַר שֶׁכָּל קְדֻשָּׁתוֹ תָּלוּי בְּנַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁמַּמְשִׁיכִין הַקְּדֻשָּׁה לְשָׁם, עַל-כֵּן מַה שֶּׁהוּא צֹרֶךְ הַנֶּפֶשׁ, דְּהַיְנוּ אֹכֶל נֶפֶשׁ, בְּוַדַּאי אֵינוֹ רָאוּי שֶׁיֵּאָסֵר, כִּי הַנֶּפֶשׁ הוּא לְמַעְלָה מֵהַיּוֹם טוֹב, כִּי מִשָּׁם מְקַבֵּל הַקְּדֻשָּׁה כַּנַּ"ל. אֲבָל כָּל הַמְּלָאכוֹת בְּוַדַּאי אֲסוּרִין, כִּי הוּא יוֹם טוֹב, דְּהַיְנוּ בִּטּוּל הָרַע שֶׁהוּא בִּטּוּל כָּל הַלּ"ט מְלָאכוֹת בָּאִים עַל-יְדֵי עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, אֲבָל שַׁבָּת הוּא לְמַעְלָה וְאֵינוֹ תָּלוּי בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, עַל-כֵּן אָסוּר בּוֹ אֲפִלּוּ מַה שֶּׁהוּא צֹרֶךְ הַנֶּפֶשׁ כַּנַּ"ל, כִּי הוּא שְׁבִיתָה לְגַמְרֵי בְּחִינַת יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת שֶׁאָז יִתְבַּטֵּל הַכֹּל וְאֵין בּוֹ שׁוּם עֲשִׂיָּה רַק מִי שֶׁטָּרַח בְּעֶרֶב שַׁבָּת יֹאכַל בְּשַׁבָּת:
וְעַל-כֵּן יֵשׁ דֵּעוֹת שֶׁמֻּקְצֶה אַף-עַל-פִּי שֶׁמֻּתָּר בְּשַׁבָּת אָסוּר בְּיוֹם טוֹב, דְּהַיְנוּ פֵּרוֹת הַמֻּקְצִים שֶׁבְּשַׁבָּת אֵין צָרִיךְ הַזְמָנָה, אֲבָל יוֹם טוֹב צָרִיךְ הַזְמָנָה שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר מִכָּאן וְכוּ' (עַיֵּן בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ). כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁבְּמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לְגָרֵשׁ הַסִּטְרָא אָחֳרָא וּלְהַזְמִין הַקְּדֻשָּׁה שָׁם צְרִיכִין הַזְמָנָה בַּפֶּה, (כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר וּבַכְּתָבִים שֶׁעַל-כֵּן צְרִיכִין לוֹמַר קֹדֶם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן הַב לָן וּנְבָרֵךְ, עַיֵּן שָׁם). וְעַל-כֵּן בְּיוֹם טוֹב שֶׁצְּרִיכִין לִקְרוֹת הַקְּדֻשָּׁה לְשֵׁם בְּחִינַת מִקְרָא קֹדֶשׁ וּלְהַכְנִיעַ הָרַע שֶׁל שְׁאָר הַמַּלְכֻיּוֹת שֶׁל הָאֻמּוֹת שֶׁהֵם סִטְרָא אָחֳרָא, עַל-כֵּן אֲכִילַת יוֹם טוֹב צָרִיךְ הַזְמָנָה בַּפֶּה דַּוְקָא כְּדֵי לְגָרֵשׁ הַסִּטְרָא אָחֳרָא וּלְהַזְמִין הַקְּדֻשָּׁה שָׁם, אֲבָל שַׁבָּת קָדוֹשׁ מֵאֵלָיו וְאֵין שׁוּם אֲחִיזָה לַסִּטְרָא אָחֳרָא כְּלָל, כִּי הוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן אֵין צָרִיךְ הַזְמָנָה כַּנַּ"ל:
יורה דעה · הלכות כלאי הכרם ואילן
עַל-פִּי הַמַּאֲמָר 'אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ' וְכוּ' בְּלִקּוּטֵי הָרִאשׁוֹן בְּסִימָן ד, עַיֵּן שָׁם כָּל הַמַּאֲמָר כֻּלּוֹ מֵרֹאשׁוֹ לְסוֹפוֹ: וְהַכְּלָל שֶׁעַל-יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי הַתַּלְמִיד חָכָם עַל-יְדֵי-זֶה מַחֲזִירִין אֶת הַמַּלְכוּת לְשָׁרְשָׁהּ וְעַל-יְדֵי-זֶה עוֹלָה הַמַּלְכוּת שֶׁהִוא בְּחִינַת אֱלֹקִים, בְּחִינַת דִּין וְשָׁב לְשָׁרְשׁוֹ לַה' יִתְבָּרַךְ לִבְחִינַת הֲוָיָה, בְּחִינַת חֶסֶד וַאֲזַי הֲוָיָה אֱלֹקִים שֶׁהֵם חֶסֶד וּגְבוּרָה כֻּלּוֹ אֶחָד וַאֲזַי יוֹדְעִין שֶׁכָּל מְאֹרְעוֹתָיו הַכֹּל לְטוֹבָתוֹ וְזֹאת הַבְּחִינָה הִיא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא וְכוּ' וְעַל-יְדֵי-זֶה שֶׁמַּחֲזִירִין הַמַּלְכוּת לְשָׁרְשׁוֹ, דְּהַיְנוּ עַל-יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם, דְּהַיְנוּ שֶׁעוֹשִׂין תְּשׁוּבָה עַל כָּל עֲוֹנוֹתָיו וּמְשַׁבְּרִין כָּל הַתַּאֲוֹת וְכָל הַמִּדּוֹת רָעוֹת הַנִּמְשָׁכִין מֵאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. וּמִתְוַדִּין וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מַחֲזִירִין הַמַּלְכוּת לְשָׁרְשׁוֹ כַּנַּ"ל. עַל-יְדֵי-זֶה אַתָּה נִכְלָל בְּאֵין סוֹף. וְזֶה בְּחִינַת זַרְקָא דְּאִזְדְּרִיקַת לַאֲתַר דְּאִתְנְטִילַת מִתַּמָּן שֶׁתַּחֲזֹר אֶת הַמַּלְכוּת לְאֵין סוֹף שֶׁהוּא רָצוֹן שֶׁבְּכָל הָרְצוֹנוֹת, כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁהִוא בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּרִים כָּל אוֹת וָאוֹת מְלֻבָּשׁ בָּהּ רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁרְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ הָיָה שֶׁזֹּאת הָאוֹת יְהִי לָהּ תְּמוּנָה כָּזוֹ וְאוֹת אַחֶרֶת יְהִי לָהּ תְּמוּנָה אַחֶרֶת. נִמְצָא שֶׁרְצוֹנוֹת, הַיְנוּ תְּמוּנַת אוֹתִיּוֹת הֵם הִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְכָל אֵלּוּ הָרְצוֹנוֹת, הַיְנוּ הַתְּמוּנוֹת נִמְשָׁכִין מֵרָצוֹן אֵין סוֹף שֶׁאֵין בּוֹ תְּמוּנָה וְכָל הַדְּבָרִים וְהַיֵּשׁוּת שֶׁבָּעוֹלָם הֵם מֵהָאוֹתִיּוֹת, הַיְנוּ מִמַּלְכוּת, כִּי יֵשׁוּת הִוא מֵחֲמַת הַמַּלְכוּת שֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שֶׁיִּתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ בָּעוֹלָם וְעַל-יְדֵי-זֶה בָּרָא אֶת הָעוֹלָם מֵאַיִן לְיֵשׁ וְכָל הָרְצוֹנוֹת, הַיְנוּ הַתְּמוּנוֹת וְכָל הַיֵּשׁוּת, הַיְנוּ בְּחִינַת מַלְכוּת מְקַבֵּל חִיּוּתָם מֵרָצוֹן אֵין סוֹף, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ, בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּדֻלָּתוֹ וְכוּ'. וְזֶה בְּחִינַת הִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת, כִּי כְּשֶׁרוֹצֶה לְהִכָּלֵל בְּרָצוֹן אֵין סוֹף צָרִיךְ לְבַטֵּל אֶת הַיֵּשׁוּת שֶׁלּוֹ וְזֶה בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת מֹשֶׁה בְּשַׁבָּת בְּמִנְחָה שֶׁאָז הִתְגַּלּוּת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין שֶׁהוּא בְּחִינַת רָצוֹן אֵין סוֹף שֶׁכָּל הָרְצוֹנוֹת מְקַבְּלִין חִיּוּתָם מִמֶּנּוּ וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁבִּטֵּל מֹשֶׁה כָּל יֵשׁוּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וְנַחְנוּ מָה וְכוּ'. וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִין שֶׁלִּפְעָמִים נִתְלַהֵב אָדָם בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה וְכָל זֶה בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו שֶׁנִּפְתַּח לוֹ אוֹר הָאֵין סוֹף וְכוּ' וּבְשָׁעָה שֶׁנִּתְבַּטֵּל לְגַבֵּי אֵין סוֹף. אֲזַי הוּא בִּבְחִינַת וְלֹא יָדַע אִישׁ שֶׁאֲפִלּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ אֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵעַצְמוֹ. אֲבָל זֹאת הַבְּחִינָה צָרִיךְ לִהְיוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם יֵשׁוּתוֹ, כִּי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא רוֹצֶה בַּעֲבוֹדָתֵנוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וְאָבִיתָ תְהִלָּה מִגּוּשֵׁי עָפָר מִקְּרוּצֵי חֹמֶר. וּבִשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר כֵּן אֶלָּא עַד שֶׁיָּבֹא הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּעַצְמוֹ וְיִטֹּל נִשְׁמָתוֹ. אֲבָל בַּחַיִּים חִיּוּתוֹ צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַהִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב. נִמְצָא כְּשֶׁהוּא בִּבְחִינַת וָשׁוֹב אֲזַי צָרִיךְ לְהַרְאוֹת גַּם לְדַעְתּוֹ. כִּי בִּתְחִלָּה בִּשְׁעַת דְּבֵקוּת ה' נִתְבַּטֵּל הַדַּעַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וְלֹא יָדַע אִישׁ. וּכְשֶׁהוּא בִּבְחִינוֹת וָשׁוֹב שֶׁשָּׁב לְדַעְתּוֹ לְיֵשׁוּתוֹ אָז שָׁב לְדַעְתּוֹ וּכְשֶׁשָּׁב לְדַעְתּוֹ אֲזַי הוּא יוֹדֵעַ אַחְדוּת הָאֵין סוֹף וְטוּבוֹ וַאֲזַי אֵין חִלּוּק בֵּין ה' לֵאלֹקִים בֵּין מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת הָרַחֲמִים, כִּי בָּאֵין סוֹף אֵין שַׁיָּךְ חַס וְשָׁלוֹם שִׁנּוּי רָצוֹן, כִּי הַשִּׁנּוּיִים אֵינָם אֶלָּא בְּשִׁנּוּי הַתְּמוּנוֹת, אֲבָל עַל-יְדֵי הַדְּבֵקוּת שֶׁל אָדָם בָּאֵין סוֹף שֶׁשָּׁם אֵין שִׁנּוּי רָצוֹן כִּי שָׁם רָצוֹן פָּשׁוּט וְאַחַר כָּךְ נִשְׁאָר בּוֹ רְשִׁימוּ מֵאַחְדוּת הַזֹּאת. וְאַחַר כָּךְ נַעֲשֶׂה בִּבְחִינוֹת וָשׁוֹב אֲזַי הָרְשִׁימוּ מַרְאֶה לַדַּעַת שֶׁיֵּדַע שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב וְכֻלּוֹ אֶחָד. וְזֶה בְּחִינַת אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְכוּ', עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב:
וְזֶה בְּחִינַת אִסּוּר כִּלְאַיִם, כִּי עִקַּר הַבְּרִיאָה הָיְתָה בִּשְׁבִיל הַתַּכְלִית הַזֶּה שֶׁתַּחֲזֹר כָּל הַבְּרִיאָה וְתִהְיֶה נִכְלֶלֶת בְּאֵין סוֹף שֶׁזֶּה עִקַּר הַתַּכְלִית שֶׁל כָּל הַנִּבְרָאִים שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁיַּחְזְרוּ לְשָׁרְשָׁם הָרִאשׁוֹן, כִּי ה' יִתְבָּרַךְ הִמְצִיא כָּל הַבְּרִיאָה מֵאַיִן לְיֵשׁ בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ כְּדֵי שֶׁעַל-יְדֵי עֲבוֹדָתָם וּדְבֵקוּתָם בּוֹ יִתְבָּרַךְ יַעֲלוּ כָּל הַנִּבְרָאִים וְיַחֲזִירוּ הַכֹּל לְשָׁרְשׁוֹ הָרִאשׁוֹן שֶׁיַּחֲזֹר וְיֻכְלַל הַכֹּל בָּאֵין סוֹף, אֲבָל כָּל זְמַן קִיּוּם הָעוֹלָם בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה בְּחִינָה זוֹ בִּבְחִינוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב כִּי ה' יִתְבָּרַךְ חָפֵץ בְּקִיּוּם הָעוֹלָם כְּדֵי שֶׁנַּעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם הַשָּׁפָל הַזֶּה דַּיְקָא אֲשֶׁר זֶה כָּל תַּעֲנוּגָיו וְשַׁעֲשׁוּעָיו יִתְבָּרַךְ וְכַנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת וְכֹל שִׂיחַ הַשָּדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּדֶה טֶרֶם יִצְמָח וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה, כִּי בֶּאֱמֶת צְמִיחַת וְגִדּוּל כָּל הַצְּמָחִים שֶׁבָּעוֹלָם הוּא נִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים, כִּי בָּזֶה אָנוּ רוֹאִים בְּכָל עֵת נִפְלְאוֹת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת בְּכָל עֵת שֶׁמִּגַּרְעִין אֶחָד שֶׁל זֶרַע גָּדֵל מִמֶּנּוּ כַּמָּה שִׁבֳּלִים וְעִקַּר הַגִּדּוּל הוּא אַחַר שֶׁהַגַּרְעִין נִתְבַּלֶּה בָּאָרֶץ וְנַעֲשֶׂה כְּאַיִן וָאֶפֶס אָז חוֹזֵר וְצוֹמֵחַ מִמֶּנּוּ דָּבָר הַנִּצְמָח אִילָנוֹת אוֹ תְּבוּאָה וְכַיּוֹצֵא. וְעַל-כֵּן אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּגְדַּל וְיִצְמַח שׁוּם דָּבָר כִּי אִם עַל-יְדֵי הַזְּרִיעָה בָּאָרֶץ דַּיְקָא, כִּי עִקַּר כֹּחַ הַגִּדּוּל וְהַצּוֹמֵחַ הוּא עַל-יְדֵי בְּחִינַת בִּטּוּל אֶל אֵין סוֹף יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת הִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת הַנַּ"ל, כִּי הַגִּדּוּל וְהַצְּמִיחָה הוּא בְּחִינַת בְּרִיאָה חֲדָשָׁה וְעַל-כֵּן אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל-יְדֵי שֶׁזּוֹרְעִין הַגַּרְעִין בָּאָרֶץ וְהָאָרֶץ הִוא בְּחִינוֹת שִׁפְלוּת, בְּחִינַת אַיִן, וְשָׁם נִתְבַּלֶּה הַגַּרְעִין עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה כְּאַיִן וָאֶפֶס וְלֹא נִשְׁאָר מִמֶּנּוּ כִּי אִם מַשֶּׁהוּ בְּעָלְמָא וְאָז נִכְלָל הַדָּבָר הַנִּזְרָע בָּאֵין סוֹף. עַל-יְדֵי שֶׁנִּתְבַּלָּה וְנִתְפַּשֵּׁט מִגַּשְׁמִיּוּתוֹ וַאֲזַי חוֹזֵר וְשָׁב מִשָּׁם מֵאַיִן לְיֵשׁ וְחוֹזֵר וְנִתְחַדֵּשׁ בְּיֶתֶר שְׂאֵת. עַד שֶׁיּוֹצֵא וְגָדֵל וְצוֹמֵחַ מִמֶּנּוּ אִילָן גָּדוֹל וְכַיּוֹצֵא, אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לְשׁוּם דָּבָר שֶׁיַּחֲזֹר וְיַעֲלֶה לְשָׁרְשׁוֹ הָרִאשׁוֹן לְהִתְבַּטֵּל בְּאוֹר הָאֵין סוֹף וּלְהִתְחַדֵּשׁ שָׁם בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב כַּנַּ"ל כִּי אִם עַל-יְדֵי הָאָדָם, כִּי הַכֹּל נִבְרָא בִּשְׁבִיל הָאָדָם וְאָדָ"ם בְּגִימַטְרִיָּה מָ"ה וְנָתַן ה' יִתְבָּרַךְ כֹּחַ וְחָכְמָה בְּהָאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ בִּבְחִירָתוֹ לְהַפְשִׁיט עַצְמוֹ מִכָּל גַּשְׁמִיּוּת הַחֹמֶר וּלְדַבֵּק עַצְמוֹ בַּה' יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁיִּתְבַּטֵּל וְיֻכְלַל בְּאוֹר אֵין סוֹף בְּרָצוֹא וָשׁוֹב כָּל יְמֵי חַיָּיו. וְעַל-יְדֵי-זֶה כָּל הָעוֹלָם בִּכְלָלוֹ נִכְלָל עִמּוֹ בְּאֵין סוֹף. כִּי הַכֹּל תָּלוּי בּוֹ כַּנַּ"ל: וְעַל-כֵּן כָּל שִׂיחַ הַשָּדֶה וְכָל עֵשֶׂב הַשָּדֶה לֹא צָמַח וְלֹא יָצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם עַד שֶׁבָּא אָדָם הָרִאשׁוֹן וְהִתְפַּלֵּל עַל הַגְּשָׁמִים, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם, כִּי הַתְּפִלָּה הִוא בְּחִינַת דְּבֵקוּת וּבִטּוּל לְאֵין סוֹף וְעַל-יְדֵי-זֶה הֶעֱלָה כָּל הַזְּרָעִים וְהֶחֱזִירָן לְשָׁרְשׁוֹ לָאֵין סוֹף וְעַל-יְדֵי-זֶה חָזַר וְהִמְשִׁיךְ מִשָּׁם הַבְּרָכָה וְהַשֶּׁפַע הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהֵם מֵי הַגְּשָׁמִים וְעַל-יְדֵי-זֶה צָמְחוּ כָּל הַצְּמָחִים וְכָל הָעֲשָׂבִים וְכֵן עַכְשָׁו אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּגְדְּלוּ שׁוּם צְמָחִים כִּי אִם עַל-יְדֵי הָאָדָם וְעִקָּר הִוא הַתְּפִלָּה, כִּי אֵין הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין אֶלָּא עַל-יְדֵי תְּפִלּוֹת יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אִיּוֹב לו), וַיְצַו עָלֶיהָ בְמַפְגִּיעַ. כִּי הַתְּפִלָּה הִיא בְּחִינַת דְּבֵקוּת וּבִטּוּל לָאֵין סוֹף, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה לִפְעֹל עַל יָדָהּ לְהַמְשִׁיךְ גְּשָׁמִים הוּא רַק כְּשֶׁמִּתְפַּלְּלִין בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ בִּבְחִינַת הִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת כְּמוֹ הַחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהָיוּ מִתְפַּלְּלִין בְּהִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת וְעַל-כֵּן הָיוּ תָּמִיד נַעֲנִין בִּתְפִלָּתָם וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים עַל-יְדֵי תְּפִלָּתָם מִיָּד, כַּמּוּבָא בְּמַסֶּכֶת תַּעֲנִיּוֹת הַרְבֵּה מַעֲשִׂיּוֹת מִזֶּה. וְעַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא גְּדֵלִים הַצְּמָחִים, כִּי עִקַּר גִּדּוּלָם עַל-יְדֵי בְּחִינוֹת בִּטּוּל לָאֵין סוֹף בְּרָצוֹא וָשׁוֹב. שֶׁזֶּה בְּחִינוֹת תְּפִלָּה כַּנַּ"ל:
וּבָזֶה מְתֹרָץ מַה שֶּׁהַתּוֹרָה כָּתְבָה יִעוּדֵי הַמִּצְוֹת וּשְׂכָרָם בִּירִידַת גְּשָׁמִים. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְכוּ' וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְכוּ'. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה הַרְבֵּה, כִּי יְרִידַת גְּשָׁמִים שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נוֹתֶנֶת הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, זֶה מוֹרֶה עַל שְׁלֵמוּת עֲבוֹדָתָם בְּתַכְלִית שֶׁזָּכוּ לְהַגִּיעַ לְתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת עַל-יְדֵי קִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת עַד שֶׁזָּכוּ לְהִתְבַּטֵּל בְּאוֹר הָאֵין סוֹף שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִים לְהַמְשִׁיךְ גְּשָׁמִים וּלְגַדֵּל כָּל צֶמַח הָאָרֶץ שֶׁעִקַּר גִּדּוּלָם עַל-יְדֵי-זֶה כַּנַּ"ל:
וְעַל-כֵּן כְּשֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּעֵץ הַדַּעַת נִתְקַלְּלָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרוֹ, כִּי עִקַּר בְּרִיאַת הָאָדָם הָיָה בִּשְׁבִיל זֶה הַתַּכְלִית שֶׁיִּזְכֶּה לְהִתְבַּטֵּל וּלְהִכָּלֵל בְּאוֹר הָאֵין סוֹף וְאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד וְאִם לֹא הָיָה אוֹכֵל מֵעֵץ הַדַּעַת הָיָה זוֹכֶה הָאָדָם לַתַּכְלִית הַזֶּה בִּשְׁלֵמוּת בַּחַיִּים חִיּוּתוֹ לְהִתְדַּבֵּק וּלְהִכָּלֵל בְּאוֹר הָאֵין סוֹף בְּעוֹדוֹ בְּגוּפוֹ כְּמוֹ שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד אַחַר הַתְּחִיָּה וְהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב כֻּלּוֹ אֶחָד כְּמוֹ לֶעָתִיד שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ טוֹב כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן הִזְהִירוֹ ה' יִתְבָּרַךְ, וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ וְכוּ'. כִּי הִזְהִירוֹ שֶׁלֹּא יֹאכַל מֵעֵץ הַדַּעַת שֶׁעַל יָדוֹ יוֹדְעִין טוֹב וָרָע שֶׁיּוֹדְעִין הֶפְרֵשׁ בֵּין טוֹב לְרַע, דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ חִלּוּק בֵּין הַמְּאֹרָעוֹת טוֹבוֹת וְרָעוֹת וְעַל-כֵּן הִזְהִירוֹ שֶׁלֹּא יֹאכַל אֲכִילָה זוֹ, כִּי הָאָדָם נִבְרָא שֶׁיִּזְכֶּה לְדַעַת שָׁלֵם שֶׁשָּׁם אֵין חִלּוּק בֵּין חֶסֶד לְדִין, כִּי כֻּלּוֹ טוֹב כֻּלּוֹ אֶחָד. שֶׁזֶּה זוֹכִין עַל-יְדֵי בִּטּוּל לָאֵין סוֹף כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן מֵחֲמַת שֶׁאָדָם פָּגַם בָּזֶה עַל-כֵּן נִתְקַלְּלָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית ג), בְּזֵעַת אַפֶּךָ תֹּאכַל לֶחֶם וְכוּ'. כִּי עַכְשָׁו צָרִיךְ הָאָדָם יְגִיעָה גְּדוֹלָה קֹדֶם שֶׁמַּמְשִׁיךְ מְזוֹנוֹת וּפַרְנָסָה, כִּי עַכְשָׁו אִי אֶפְשָׁר לְהִתְבַּטֵּל לְאוֹר הָאֵין סוֹף בְּרָצוֹא וָשׁוֹב לְהַמְשִׁיךְ מִשָּׁם פַּרְנָסָה שֶׁזֶּה בְּחִינַת גִּדּוּל הַתְּבוּאָה וְהַלֶּחֶם מִן הָאָרֶץ שֶׁגְּדֵלָה רַק עַל-יְדֵי הַבִּטּוּל לָאֵין סוֹף כַּנַּ"ל וְעַכְשָׁו אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לָזֶה כִּי אִם בִּיגִיעָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה מֵחֲמַת זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ שֶׁנִּתְאַחֲזָה בְּהָאָדָם וְעַל-כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם יְגִיעָה גְּדוֹלָה לְשַׁבֵּר כָּל הַתַּאֲוֹת וְהַמִּדּוֹת וְאָז יִזְכֶּה לַבִּטּוּל הַזֶּה שֶׁעַל-יְדֵי הָאָדָם הַזֶּה שֶׁזּוֹכֶה לָזֶה עַל יָדוֹ דַּיְקָא גְּדֵלִים כָּל הַצְּמָחִים וְנִמְשָׁךְ כָּל הַפַּרְנָסָה לָעוֹלָם:
וְזֶה בְּחִינַת אִסּוּר כִּלְאַיִם, כִּי כָּל דָּבָר נִשְׁתַּנֶּה בִּתְמוּנָתוֹ וּדְמוּתוֹ וְכָל אֵלּוּ הַתְּמוּנוֹת הֵם כְּפִי הָאוֹתִיּוֹת שֶׁהֵם בְּחִינוֹת מַלְכוּת שֶׁמְּלֻבָּשׁ בְּאוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁהֵם בְּחִינַת הָרְצוֹנוֹת הַנִּמְשָׁכִין מֵרָצוֹן אֵין סוֹף שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם תְּמוּנָה שֶׁרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ הָיָה שֶׁזֶּה הָאוֹת יִהְיֶה לוֹ תְּמוּנָה זוֹ וְעַל יָדוֹ יִהְיֶה נִבְרָא זֶה הַדָּבָר בַּתְּמוּנָה הַזֹּאת וְסֵדֶר הַזֶּה וְכֵן בְּכָל פְּרָטֵי הַבְּרִיאָה וְכַמְבֹאָר לְעֵיל בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל. וְכָל אֵלּוּ הָרְצוֹנוֹת וְהַתְּמוּנוֹת שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם נִמְשָׁכִין מֵרָצוֹן אֵין סוֹף שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם תְּמוּנָה וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיֻּכְלְלוּ הַדְּבָרִים בָּאֵין סוֹף כִּי אִם עַל-יְדֵי הִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת וּבִטּוּל הַיֵּשׁוּת. וְאָז נִכְלָלִין הָרְצוֹנוֹת הַמְלֻבָּשִׁין בְּהַתְּמוּנוֹת בְּרָצוֹן אֵין סוֹף הַפָּשׁוּט שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם תְּמוּנָה שֶׁמִּמֶּנּוּ נִמְשָׁכִין כָּל הָרְצוֹנוֹת וְכָל הַתְּמוּנוֹת. וְעַל-כֵּן אִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּחְזְרוּ וְיֻכְלְלוּ בְּהָאֵין סוֹף כִּי אִם כְּשֶׁנִּזְהָרִין לִבְלִי לְשַׁנּוֹת רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ. שֶׁיַּעֲמֹד כָּל דָּבָר וְדָבָר בְּצַלְמוֹ וּתְמוּנָתוֹ שֶׁקָּבַע לוֹ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְזֶה בְּחִינַת אִסּוּר כִּלְאֵי זְרָעִים וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם, כִּי הַזְּרִיעָה וְהַצְּמִיחָה הִוא בְּחִינַת בִּטּוּל בְּאוֹר הָאֵין סוֹף בְּרָצוֹא וָשׁוֹב כַּנַּ"ל. וְזֶה אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם כְּשֶׁאֵין מְשַׁנִּין הַתְּמוּנוֹת מֵרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ הַמְלֻבָּשׁ בְּכָל הָרְצוֹנוֹת שֶׁבְּכָל הַתְּמוּנוֹת שֶׁאָז כָּל הָרְצוֹנוֹת שֶׁבְּכָל הַתְּמוּנוֹת יְכוֹלִין לַחֲזֹר וְלָשׁוּב לְשָׁרְשָׁן לְהִתְבַּטֵּל בָּרָצוֹן הַפָּשׁוּט שֶׁנִּמְשְׁכוּ מִשָּׁם תְּמוּנָתָם וְצַלְמָם, אֲבָל כְּשֶׁמְּעַרְבְּבִים הַזְּרָעִים חַס וְשָׁלוֹם וְזוֹרְעִים כִּלְאַיִם חַס וְשָׁלוֹם נִתְעַרְבְּבִים הַתְּמוּנוֹת וְעַל-יְדֵי-זֶה כְּאִלּוּ עוֹקְרִין הָרְצוֹנוֹת הַמְלֻבָּשִׁין בָּהֶם מֵרְצוֹן הָאֵין סוֹף מֵאַחַר שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ הַתְּמוּנוֹת שֶׁלֹּא בְּמִינָם וְאָז אֵין יְכוֹלִין לַחֲזֹר וּלְהִכָּלֵל בָּרָצוֹן הַפָּשׁוּט וְזֶהוּ קִלְקוּל הַבְּרִיאָה, כִּי עִקַּר הַבְּרִיאָה כְּדֵי שֶׁתַּחֲזֹר וְתִכָּלֵל בָּאֵין סוֹף כַּנַּ"ל וְזֶה אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם כְּשֶׁמְּשַׁמְּרִין שֶׁלֹּא לְעַרְבֵּב אֶת הַתְּמוּנוֹת רַק כָּל דָּבָר יַעֲמֹד בִּתְמוּנָתוֹ וְצַלְמוֹ. שֶׁאָז הָרָצוֹן הַפְּרָטִי הַמְלֻבָּשׁ בְּכָל תְּמוּנָה וּתְמוּנָה מְקֻשָּׁר בְּרָצוֹן הָאֵין סוֹף שֶׁאֵין בּוֹ תְּמוּנָה וְאָז יְכוֹלִין לְהַפְשִׁיט הַדָּבָר מִגַּשְׁמִיּוּתוֹ שֶׁיִּהְיֶה חוֹזֵר וְנִכְלָל בָּאֵין סוֹף כַּנַּ"ל. אֲבָל כְּשֶׁמְּעַרְבְּבִין הַזְּרָעִים וְזוֹרְעִין כִּלְאַיִם וְנִתְעַרְבְּבוּ הַתְּמוּנוֹת עַל-יְדֵי-זֶה עוֹקְרִין אוֹתָם מֵרָצוֹן הַפָּשׁוּט וְאֵינָם יְכוֹלִים לַחֲזֹר וּלְהִכָּלֵל בָּאֵין סוֹף וּלְהַמְשִׁיךְ מִשָּׁם רָצוֹן הָעֶלְיוֹן שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַפְּגָם שֶׁל כָּל הָעֲבֵרוֹת וְעַל-כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְהִכָּלֵל בָּאֵין סוֹף כִּי אִם עַל-יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים כַּנַּ"ל. כִּי עִקַּר הַפְּגָם שֶׁל עֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם הוּא שֶׁפּוֹגְמִין בְּמַלְכוּת בְּאוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּרִים שֶׁהֵם הָרְצוֹנוֹת וְהַתְּמוּנוֹת וּמְשַׁנִּין אוֹתָן וְעוֹקְרִין אוֹתָן מִשָּׁרְשָׁן וּמַמְשִׁיכִין אוֹתָן לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל-כֵּן עִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה חוֹזְרִין וּמַעֲלִין הַדִּבּוּרִים בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת רְצוֹנוֹת, לְשָׁרְשָׁן עַל-יְדֵי שֶׁחָזְרוּ וְתִקְּנוּ הַצֵּרוּפִים שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת שֶׁהֵם הָרְצוֹנוֹת כַּסֵּדֶר, כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינוֹת הָאִסּוּר שֶׁל כִּלְאַיִם שֶׁמְּעַרְבְּבִין וּמְשַׁנִּין הַתְּמוּנוֹת וְהָרְצוֹנוֹת. שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עוֹקְרִים אוֹתָן מִשָּׁרְשָׁן. וְאֵינָם יְכוֹלִין לְהִכָּלֵל בְּרָצוֹן אֵין סוֹף שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם תְּמוּנָה כַּנַּ"ל:
וְעַל-כֵּן הֶחְמִירָה הַתּוֹרָה בְּיוֹתֵר בְּאִסּוּר כִּלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁחָמוּר בְּיוֹתֵר מִכָּל הַכִּלְאֵי זְרָעִים וְהָאִילָן, כִּי יַיִן יֵשׁ בּוֹ שְׁנֵי בְּחִינוֹת, זָכָה, נַעֲשֶׂה רֹאשׁ. לֹא זָכָה, נַעֲשֶׂה רָשׁ. זָכָה, מְשַׂמְּחוֹ. לֹא זָכָה, מְשַׁמְּמוֹ. (יוֹמָא ה) כִּי יֵשׁ יַיִן הַמְשַׂמֵּחַ וְיֵשׁ יַיִן הַמְשַׁכֵּר, כִּי כְּשֶׁזּוֹכֶה לִשְׁתּוֹת הַיַּיִן בִּקְדֻשָּׁה כָּרָאוּי אֲזַי הַיַּיִן מֵרִים דַּעְתּוֹ וּמְשַׂמֵּחַ לְבָבוֹ. בְּחִינַת וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ (תְּהִלִּים קד) וְאָז נִתְעַלֶּה דַּעְתּוֹ וְזוֹכֶה לְדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים שֶׁזֶּהוּ עִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, כִּי כַּנַּ"ל לָדַעַת שֶׁה' וֵאלֹקִים כֻּלּוֹ חַד כַּנַּ"ל שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַשִּמְחָה בְּחִינַת וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב, כִּי כְּשֶׁזּוֹכִין לַדַּעַת הַזֶּה וְיוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה בְּוַדַּאי הוּא בְּשִׂמְחָה תָּמִיד וְזֶהוּ בְּחִינַת הַשִּמְחָה שֶׁל לֶעָתִיד שֶׁאָז תִּגְדַּל הַשִּמְחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קכו), אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וְכוּ', הָיִינוּ שְׂמֵחִים, כִּי אָז נִזְכֶּה לַדַּעַת הַזֶּה שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב וְעַל-כֵּן יִהְיֶה אָז עוֹלַם הַשִּמְחָה וְזֶה בְּחִינַת הַשִּמְחָה שֶׁל יַיִן, בְּחִינַת יַיִן הַמְשַׂמֵּחַ, בְּחִינַת וְיַיִן יְשַׂמַּח, כִּי נִתְרוֹמֵם דַּעְתּוֹ עַל-יְדֵי הַיַּיִן דִּקְדֻשָּׁה עַד שֶׁזּוֹכֶה לַדַּעַת הַנַּ"ל שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִדַּעַת הָאֱנוֹשִׁי וְאָז יוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָתוֹ, כִּי כֻּלּוֹ טוֹב שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִתְרַבֶּה הַשִּמְחָה מְאֹד וְזֶה בְּחִינַת יַיִן הַמְשֻׁמָּר שֶׁנִּזְכֶּה לֶעָתִיד בָּעוֹלָם הַבָּא שֶׁאָז יְהִי כֻּלּוֹ טוֹב וְכוּ' כַּנַּ"ל. אֲבָל יֵשׁ יַיִן הַמְשַׁכֵּר חַס וְשָׁלוֹם וּמִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה אֲזַי יוֹצֵא מִדַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי עַל-יְדֵי שְׁתִיַּת הַיַּיִן, כִּי בְּחִינָה זוֹ שֶׁל בִּטּוּל הַנַּ"ל לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה וְלֹא כָּל הָרוֹצֶה לִטֹּל אֶת הַשֵּׁם נוֹטֵל, וְאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לִבְחִינַת בִּטּוּל הַנַּ"ל כִּי אִם כְּשֶׁמְּקַדְּשִׁין עַצְמוֹ תְּחִלָּה וּמְשַׁבְּרִין כָּל הַמִּדּוֹת וְהַתַּאֲוֹת הַנִּמְשָׁכִין מֵאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת וְשָׁבִין בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וּמִתְוַדִּין וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם אָז דַּיְקָא יְכוֹלִין לְהִכָּלֵל בָּאֵין סוֹף וְגַם אָז אִי אֶפְשָׁר לְהִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי כִּי ה' יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה בַּעֲבוֹדָתֵנוּ, עַל-כֵּן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַבִּטּוּל בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב כַּנַּ"ל. אֲבָל מִי שֶׁהוּא מְשֻׁקָּע עֲדַיִן בְּתַאֲוֹת גַּשְׁמִיּוֹת בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִזְכּוֹת לִבְחִינַת בִּטּוּל וַאֲפִלּוּ אִם יִתְנוֹצֵץ לוֹ לִפְעָמִים וְיִרְצֶה לַעֲלוֹת וּלְהִכָּלֵל בָּאֵין סוֹף יוֹתֵר מֵהָרָאוּי לוֹ לְפִי מַדְרֵגָתוֹ יוּכַל לִפְגֹּם בָּזֶה חַס וְשָׁלוֹם שֶׁזֶּה בְּחִינַת פֶּן יֶהֶרְסוּ לַעֲלוֹת אֶל ה' וַאֲפִלּוּ בְּצַדִּיקִים גְּדוֹלִים מָצִינוּ בְּאַרְבָּעָה שֶׁנִּכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס שֶׁלֹּא יָצְאוּ בְּשָׁלוֹם כִּי אִם רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁנִּכְנַס בְּשָׁלוֹם וְיָצָא בְּשָׁלוֹם, עַל-כֵּן צְרִיכִין לְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה מֵה' יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּזְכֶּה לַבִּטּוּל הַזֶּה לְפִי מַדְרֵגָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה שֶׁלֹּא יַזִּיק לוֹ רִבּוּי הָאוֹר חַס וְשָׁלוֹם, כִּי רִבּוּי הַשֶּׁמֶן גּוֹרֵם כִּבּוּי הַנֵּר חַס וְשָׁלוֹם, מִכָּל שֶׁכֵּן עַל-יְדֵי שְׁתִיַּת הַיַּיִן אַף-עַל-פִּי שֶׁנִּתְרוֹמֵם הַדַּעַת עַל-יְדֵי הַיַּיִן, אֲבָל כְּשֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה אֲזַי נִתְבַּלְבֵּל דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי וּבָא לְשִׁכְרוּת, כִּי בִּטּוּל הַנַּ"ל אֶל הָאֵין סוֹף זֶה בְּחִינַת שֶׁנִּפְשָׁט הַדַּעַת וְיוֹצֵא מֵהַכֵּלִים שֶׁל הַמֹּחִין וְנִכְלָל בָּאֵין סוֹף, כִּי בְּוַדַּאי כְּלֵי הַמֹּחִין אֵין יְכוֹלִין לְקַבֵּל אוֹר הָאֵין סוֹף. וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁשָּׁב מֵהַבִּטּוּל אָז נִשְׁאָר בּוֹ רַק הָרְשִׁימָה וְאָז הָרְשִׁימָה מְאִירָה לַדַּעַת, כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְכֻלּוֹ טוֹב כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן צְרִיכִין שֶׁיִּהְיוּ כְּלֵי הַמֹּחִין קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְקַבֵּל אוֹר הָרְשִׁימוּ שֶׁל הַבִּטּוּל. וְזֶה בְּחִינַת יַיִן שֶׁעַל יָדוֹ נִתְרוֹמֵם הַדַּעַת לְמַעְלָה מֵהַכֵּלִים שֶׁל הַמֹּחִין וְעַל-כֵּן צְרִיכִין שֶׁיִּהְיוּ כְּלֵי הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ חֲזָקִים שֶׁיּוּכְלוּ לְקַבֵּל הַגְדָּלַת הַדַּעַת הַבָּא עַל-יְדֵי הַיַּיִן וְאָז יָכוֹל לֵידַע עַל-יְדֵי-זֶה יְדִיעָה שְׁלֵמָה בִּבְחִינַת חַמְרָא וְרֵיחָנֵי פָּקְחִין, בִּבְחִינַת וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים (שִׁיר הַשִּׁירִים ז), דְּהַיְנוּ שֶׁהוֹלֵךְ וּמִתְדַּבֵּק לְדוֹדוֹ בְּאַהֲבָה וְאַחֲוָה וְרֵעוּת בְּאַהֲבַת הַמִּישׁוֹר בִּבְחִינַת בִּטּוּל לְהָאֵין סוֹף אֲשֶׁר הוּא דּוֹדִי וְרֵעִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם ה), זֶה דּוֹדִי וְזֶה רֵעִי. אֲבָל כְּשֶׁלֹּא זָכָה וְאֵין כְּלֵי הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ חֲזָקִים אֲזַי אֵין יְכוֹלִין לְקַבֵּל הַגְדָּלַת הַדַּעַת הַבָּא עַל-יְדֵי הַיַּיִן וַאֲזַי רִבּוּי הַשֶּׁמֶן גּוֹרֵם כִּבּוּי הַנֵּר וְנִתְבַּלְבֵּל דַּעְתּוֹ וּמֹחוֹ לְגַמְרֵי שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יַיִן הַמְשַׁכֵּר, בְּחִינַת לֹא זָכָה מְשַׁמְּמוֹ, כִּי נִשְׁתּוֹמֵם לְגַמְרֵי מֵרִבּוּי הַדַּעַת. וְזֶה בְּחִינַת חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁאָכַל מֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע שֶׁהָיָה יַיִן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, סָחֲטָה עֲנָבִים וְנָתְנָה לוֹ. וְגַם נֹחַ פָּגַם בָּזֶה, כַּמּוּבָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וְכוּ' וְעִקַּר הַפְּגָם שֶׁלָּהֶם הָיָה שֶׁהִסְתַּכְּלוּ לְמַעְלָה מִמַּדְרֵגָתָם שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יַיִן הַמְשַׁכֵּר וְכַמּוּבָא בַּסְּפָרִים: וְזֶה בְּחִינַת חֵטְא נָדָב וַאֲבִיהוּא כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שְׁתוּיֵי יַיִן נִכְנְסוּ לַמִּקְדָּשׁ. וְזֶה שֶׁכָּתוּב, בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ. כִּי הַכֹּל אֶחָד, כִּי בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה', הַיְנוּ שֶׁהֵצִיצוּ וְהִתְקָרְבוּ יוֹתֵר מִדַּאי לְמַעְלָה מִמַּדְרֵגָתָם שֶׁזֶּה הָיָה עִקַּר הַפְּגָם שֶׁלָּהֶם וְזֶהוּ בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת שְׁתוּיֵי יַיִן וְכַנַּ"ל:
וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לִשְׁמֹר הַיַּיִן מְאֹד מִמַּגַּע נָכְרִים שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִפְגַּם חַס וְשָׁלוֹם וְלֹא יִהְיֶה נַעֲשֶׂה חַס וְשָׁלוֹם בִּבְחִינַת יַיִן הַמְשַׁכֵּר. וְעַל-כֵּן הֶחְמִירָה הַתּוֹרָה בְּיוֹתֵר בְּאִסּוּר כִּלְאֵי הַכֶּרֶם, כִּי הַיַּיִן צְרִיכִין לְשָׁמְרוֹ יוֹתֵר מִכִּלְאַיִם כְּדֵי שֶׁתֻּכְלַל הַנְּטִיעָה בְּשָׁרְשָׁהּ כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ הַיַּיִן מִשָּׁרְשׁוֹ שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת יַיִן הַמְשַׂמֵּחַ שֶׁזֶּה בְּחִינַת בִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף שֶׁמִּשָּׁם צוֹמְחִים כָּל הַזְּרָעִים וְכָל הַנְּטִיעוֹת כְּשֶׁהֵם לְמִינֵיהֶם וְכַנַּ"ל. אֲבָל כְּשֶׁמְּעָרְבִין כִּלְאַיִם בְּכֶרֶם חַס וְשָׁלוֹם נִפְגָּם הַיַּיִן וְנַעֲשֶׂה יַיִן הַמְשַׁכֵּר, כִּי אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל אוֹר הָאֵין סוֹף מֵאַחַר שֶׁנִּתְעַרְבֵּב וְנִשְׁתַּנָּה הַתְּמוּנוֹת וְהָרְצוֹנוֹת עַל-יְדֵי הִתְעָרְבוּת שֶׁל הַכִּלְאַיִם בְּכֶרֶם וְכַנַּ"ל, כִּי הַיַּיִן צָרִיךְ שְׁמִירָה יוֹתֵר מִכָּל הַזְּרָעִים מִכִּלְאַיִם מֵחֲמַת שֶׁהַיַּיִן הוּא בְּחִינַת הַגְדָּלַת הַדַּעַת שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת הַבִּטּוּל וְעַל-כֵּן צָרִיךְ שְׁמִירָה יְתֵרָה כַּנַּ"ל:
וְעַל-כֵּן עִקַּר שְׁתִיַּת הַיַּיִן הוּא רַק בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב בְּכוֹס שֶׁל קִדּוּשׁ, כִּי בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב אָז מֵאִיר בְּיוֹתֵר אוֹר הָאֵין סוֹף, כִּי זֶה עִקַּר קְדֻשַּׁת שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב שֶׁאָז נִפְתָּח אוֹר הָאֵין סוֹף וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי הַיַּיִן מַמְשִׁיכִין הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב עַל-יְדֵי כּוֹס שֶׁל קִדּוּשׁ, כִּי עַל-יְדֵי כּוֹס יַיִן שֶׁל קִדּוּשׁ זוֹכִין לְהִתְבַּטֵּל וּלְהִכָּלֵל בְּאוֹר הָאֵין סוֹף וּלְהַמְשִׁיךְ הַקְּדֻשָּׁה מִשָּׁם כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינוֹת כּוֹס יַיִן שֶׁל הַבְדָּלָה, כִּי כְּשֶׁיּוֹצֵא הַשַּׁבָּת אוֹ הַיּוֹם טוֹב אָז צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ הָרְשִׁימוּ שֶׁל הַבִּטּוּל שֶׁתָּאִיר לְהַדַּעַת, כִּי שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב הוּא בְּחִינַת בִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף שֶׁנִּפְתָּח אָז כַּנַּ"ל. וְאַחַר שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב זֶהוּ בְּחִינַת שֶׁשָּׁבִין מֵהַבִּטּוּל וְאָז עַל-יְדֵי הַכּוֹס יַיִן שֶׁל הַבְדָּלָה מַמְשִׁיכִין הָרְשִׁימוּ שֶׁל הַבִּטּוּל שֶׁתָּאִיר לְהַדַּעַת גַּם בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל שֶׁנִּזְכֶּה לָדַעַת גַּם אָז כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב וְכַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן עוֹשִׂין הַקִּדּוּשׁ וְהַהַבְדָּלָה עַל הַיַּיִן דַּיְקָא כַּנַּ"ל:
וְזֶה בְּחִינַת הַנּוֹטֵעַ כִּלְאַיִם בְּכֶרֶם הֲרֵי זֶה מְקַדֵּשׁ אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ גְּפָנִים מה דַּיְקָא בְּחִינַת מָ"ה הַנַּ"ל. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מַמְשִׁיכִין מִמָּ"ה לְמֵאָה, כַּמְבֹאָר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל עַל מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל וּמָלְאוּ מֵחַד גַּלְגְּלָא דְּעֵינָא תְּלַת מֵאָה גַּרְבָּא מִשְׁחָא, עַיֵּן שָׁם, אֲבָל כְּשֶׁנּוֹטֵעַ כִּלְאַיִם בְּכֶרֶם שֶׁאָז פּוֹגֵם בִּבְחִינוֹת מָ"ה, בִּבְחִינוֹת בִּטּוּל הַנַּ"ל, עַל-כֵּן מְקַדֵּשׁ אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ גְּפָנִים, מה דַּיְקָא, כִּי גַּם בִּבְחִינוֹת מ"ה בִּטּוּל לְאֵין סוֹף כַּנַּ"ל:
וְזֶה בְּחִינַת תְּפִלָּה שֶׁהִוא בְּחִינַת בִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף כַּנַּ"ל בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן יֵשׁ אַרְבַּע בְּחִינוֹת בַּתְּפִלָּה שֶׁהֵם כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה עוֹלָמוֹת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה כַּיָּדוּעַ, דְּהַיְנוּ קָרְבָּנוֹת וּפְסוּקֵי דְּזִמְרָה וּבִרְכַּת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה וְכוּ' כַּיָּדוּעַ, כִּי בִּתְחִלָּה צְרִיכִין לְתַקֵּן הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת שֶׁהֵם בְּשָׁרְשָׁן בְּחִינוֹת אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת הַשֵּׁם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אַרְבָּעָה עוֹלָמוֹת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה הַנַּ"ל, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לִבְחִינַת בִּטּוּל הַנַּ"ל כִּי אִם כְּשֶׁמְּתַקְּנִין כָּל הַמִּדּוֹת הַנִּמְשָׁכִין מֵאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת אַרְבָּעָה עוֹלָמוֹת הַנַּ"ל כַּיָּדוּעַ. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין בַּתְּפִלָּה לְסַדֵּר אַרְבַּע בְּחִינוֹת הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ קָרְבָּנוֹת וּפְסוּקֵי דְּזִמְרָה וְכוּ' כְּדֵי לְבָרֵר וּלְתַקֵּן אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת בְּחִינוֹת אַרְבָּעָה עוֹלָמוֹת הַנַּ"ל וְאָז זוֹכִין לִבְחִינַת בִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף שֶׁהוּא בִּגְמַר תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שֶׁהִוא כְּנֶגֶד עוֹלַם הָאֲצִילוּת שֶׁשָּׁם עִקַּר הַבִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף וְעִקַּר הַבִּטּוּל הוּא אַחַר שֶׁמְּסַיֵּם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שֶׁאָז נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם וּמוֹסְרִין נַפְשָׁם לַה' שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים וִדּוּי קֹדֶם נְפִילַת אַפַּיִם שֶׁהוּא בְּחִינַת הַבִּטּוּל, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לִבְחִינַת בִּטּוּל הָאֵין סוֹף כִּי אִם עַל-יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים כַּנַּ"ל בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת הַקַּדִּישִׁים שֶׁאוֹמְרִים בֵּין עוֹלָם לְעוֹלָם, דְּהַיְנוּ בֵּין קָרְבָּנוֹת לִפְסוּקֵי דְּזִמְרָה. וְכֵן בֵּין יִשְׁתַּבַּח לְיוֹצֵר, כִּי אָנוּ צְרִיכִין לְתַקֵּן כָּל הָאַרְבָּעָה עוֹלָמוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת שֶׁיִּהְיֶה כֻּלָּם קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים כְּדֵי שֶׁכֻּלָּם יִתְעַלּוּ וְיֻכְלְלוּ לְמַעְלָה לְמַעְלָה וְיִתְבַּטְּלוּ כֻּלָּם בְּאוֹר הָאֵין סוֹף וְאָז נֵדַע כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים כַּנַּ"ל שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי. וְזֶהוּ בְּחִינַת הַקַּדִּישׁ שֶׁהוּא הַגְדָּלַת שְׁמוֹ הַגָּדוֹל יִתְבָּרַךְ, בְּחִינַת יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא, כִּי עִקַּר הַגְדָּלַת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ הוּא בְּחִינַת ה' אֱלֹקִים שֶׁהוּא שֵׁם מָלֵא בְּחִינַת שֵׁם הַגָּדוֹל. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קד), ה' אֱלֹקַי גָּדַלְתָּ מְאֹד. הַיְנוּ שֶׁשֵּׁם ה' אֱלֹקִים הוּא גָּדוֹל מְאֹד, כִּי זֶה הַשֵּׁם כְּשֶׁמִּתְיַחֵד וְנִכְלָל יַחַד בְּחִינַת ה' הוּא הָאֱלֹקִים, זֶהוּ עִקַּר גְּדֻלָּתוֹ וְרוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּחִינַת הַגְדָּלַת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד שֶׁיִּהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד כַּמְבֹאָר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן עִקַּר כַּוָּנַת הַקַּדִּישׁ הוּא לְיַחֵד וּלְחַבֵּר שְׁלֹשָׁה שְׁמוֹת אֱלֹקִים עִם שְׁלֹשָׁה שְׁמוֹת הויה, הַיְנוּ בְּחִינַת הַנַּ"ל, בְּחִינַת ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי הַקַּדִּישׁ נִכְלָל עוֹלָם בְּעוֹלָם שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ וְכוּ'. כִּי עִקַּר הַכְּלָלִיּוּת הוּא בִּבְחִינָה זוֹ בִּבְחִינַת ה' הוּא הָאֱלֹקִים, בִּבְחִינַת כֻּלּוֹ טוֹב לָדַעַת שֶׁכָּל מְאֹרְעוֹתָיו הֵם לְטוֹבָתוֹ, כִּי כָּל מַה שֶּׁעוֹלִין וְנִכְלָלִין מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וּמֵעוֹלָם לְעוֹלָם כָּל זֶה הוּא בְּחִינַת בִּטּוּל וְאָז לְפִי הָעֲלִיָּה וְהַכְּלָלִיּוּת כֵּן זוֹכִין לָדַעַת, דְּהַיְנוּ לְהַגְדִּיל דַּעְתּוֹ בְּכָל פַּעַם וּלְהָבִין שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָתוֹ בְּחִינַת ה' הוּא הָאֱלֹקִים. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַקַּדִּישׁ שֶׁבֵּין עוֹלָם לְעוֹלָם שֶׁעַל יָדוֹ עוֹלִין מֵעוֹלָם לְעוֹלָם, כִּי הַקַּדִּישׁ שֶׁהוּא הַגְדָּלַת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, בְּחִינַת ה' הוּא הָאֱלֹקִים, זֶהוּ בְּחִינַת בִּטּוּל שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲלִיָּה מֵעוֹלָם לְעוֹלָם כַּנַּ"ל. וְעַל-יְדֵי-זֶה נִטְהָרִין וְנִתְקַדְּשִׁין כָּל הָעוֹלָמוֹת עַד שֶׁזּוֹכִין אַחַר כָּךְ לְבִטּוּל גָּמוּר אֶל הָאֵין סוֹף לְמַעְלָה לְמַעְלָה וְאָז זוֹכִין לְדַעַת גָּדוֹל בִּשְׁלֵמוּת וְיוֹדְעִין בִּידִיעָה שְׁלֵמָה שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָתוֹ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ה' הוּא הָאֱלֹקִים, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁמְּסַיְּמִין הַתְּפִלָּה בְּשָׁלוֹם, כִּי שָׁלוֹם הוּא הִתְחַבְּרוּת שְׁנֵי הֲפָכִים, דְּהַיְנוּ חֲסָדִים וּגְבוּרוֹת, דְּהַיְנוּ לָדַעַת שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָתוֹ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַבִּטּוּל שֶׁזּוֹכִין בִּגְמַר הַתְּפִלָּה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן אֵין קַדִּישׁ בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה, דְּהַיְנוּ בֵּין בְּרִיאָה לַאֲצִילוּת, כִּי שָׁם בָּאֲצִילוּת עִקַּר הַבִּטּוּל וְשָׁם נִכְלָלִין בָּאֵין סוֹף בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַדַּעַת לְמַעְלָה מִכָּל הַקְּדֻשּׁוֹת כַּמּוּבָן בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל שֶׁבִּשְׁעַת הַבִּטּוּל בְּעַצְמוֹ אֵין שַׁיָּךְ לוֹמַר שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה כִּי שָׁם אֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵעַצְמוֹ כְּלָל בְּחִינַת וְלֹא יָדַע אִישׁ, אֲפִלּוּ הוּא עַצְמוֹ לֹא יָדַע. וְעַל-כֵּן אֵין שַׁיָּךְ שָׁם קַדִּישׁ שֶׁהוּא הַגְדָּלַת הַדַּעַת לָצֵאת מִמֹּחִין דְּקַטְנוּת לְמֹחִין דְּגַדְלוּת לָדַעַת כִּי ה' הָאֱלֹקִים וְהַכֹּל לְטוֹבָה, כִּי כָּל זֶה צְרִיכִין בְּעוֹלָמוֹת שֶׁלְּמַטָּה שֶׁצְּרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ עֲלֵיהֶם הַהֶאָרָה מִבְּחִינַת אֵין סוֹף כְּדֵי לָדַעַת זֹאת שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה, אֲבָל שָׁם בָּאֲצִילוּת כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַבִּטּוּל בְּעַצְמוֹ שָׁם אֵיךְ שַׁיָּךְ הַמְשָׁכַת הַקְּדֻשָּׁה וְהַדַּעַת, כִּי נִתְבַּטְּלִין לְגַמְרֵי בְּחִינַת אֲפִלּוּ הוּא עַצְמוֹ לֹא יָדַע כַּנַּ"ל:
וְאַחַר נְפִילַת אַפַּיִם אַחַר הַבִּטּוּל אָז חוֹזְרִין בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב וַאֲזַי מֵאִיר הָרְשִׁימוּ אֶל הַבִּטּוּל לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְאָז יוֹדְעִין בִּשְׁלֵמוּת שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה וְאָז נִמְשָׁכִין כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת, כִּי עִקַּר הַמְשָׁכַת הַשֶּׁפַע הוּא עַל-יְדֵי הַדַּעַת הַזֶּה שֶׁהוּא בְּחִינַת כֻּלּוֹ טוֹב, בְּחִינַת דַּעַת קָנִיתָ מֶה חָסַרְתָּ וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים אַחַר כָּךְ סֵדֶר קְדֻשָּׁה וּתְפִלָּה לְדָוִד וְכוּ' שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת הַמְשָׁכַת הַשֶּׁפַע מֵהַדַּעַת הַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן שִׁכּוֹר אָסוּר לְהִתְפַּלֵּל, כִּי קֹדֶם הַתְּפִלָּה עֲדַיִן אֵין הָעוֹלָמוֹת מְתֻקָּנִים וְאָז הַיַּיִן הוּא בְּחִינַת יַיִן הַמְשַׁכֵּר כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁשּׁוֹתֶה יַיִן אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְבַּטֵּל בְּאוֹר הָאֵין סוֹף בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה כָּרָאוּי וְעַל-כֵּן אָסוּר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ קָדוֹשׁ וְטָהוֹר וְרוֹצֶה לַהֲרֹס וּלְהַעֲלוֹת אֶל ה' לְמַעְלָה מִמַּדְרֵגָתוֹ פָּגַם מְאֹד בָּזֶה כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן כְּשֶׁהוּא שִׁכּוֹר אָסוּר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף כִּי יִתְבַּלְבֵּל דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי וְלֹא יוּכַל לְהִתְבַּטֵּל בְּרָצוֹא וָשׁוֹב בְּהַדְרָגָה בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה וְכַנַּ"ל:
וְזֶה בְּחִינַת כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה שֶׁל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן אַחַר הָאֲכִילָה, כִּי הָאֲכִילָה הִוא מִגִּדּוּלֵי הָאָרֶץ, דְּהַיְנוּ לֶחֶם מִן הָאָרֶץ שֶׁעָלָיו דַּוְקָא חַיָּבִין בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן וְעִקַּר גִּדּוּלֵי הַצְּמָחִים מִן הָאָרֶץ הוּא בִּבְחִינַת בִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי הָאֲכִילָה זוֹכִין לְהִתְבַּטֵּל בָּרָצוֹן הָעֶלְיוֹן, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת בִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף שֶׁזֶּהוּ הֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁזּוֹכִין בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה, כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם וְכוּ' (בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן ז) שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ, בְּחִינַת וְהִשְׁבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ שֶׁזּוֹכִין בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה דִּקְדֻשָּׁה לְאוֹרוֹת הַצַּחְצָחוֹת, כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר תִּקְעוּ וְכוּ' (בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן ה) שֶׁהֵם לְמַעְלָה מֵהַסְּפִירוֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף וְעַל-כֵּן אָז אַחַר הָאֲכִילָה אָז הַיַּיִן הוּא בִּבְחִינַת יַיִן הַמְשַׂמֵּחַ, בִּבְחִינַת וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד. וְעַל-כֵּן יַיִן שֶׁבְּתוֹךְ הַסְּעֻדָּה אֵינוֹ מְשַׁכֵּר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, הַיְנוּ כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת כּוֹס שֶׁל יַיִן שֶׁל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, כִּי בִּרְכַּת הַמָּזוֹן נֶאֱמַר עַל הַשֹּבַע וְאָז יֵשׁ כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ הַיַּיִן דִּקְדֻשָּׁה בְּחִינַת יַיִן הַמְשַׂמֵּחַ שֶׁהוּא בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן הַנַּ"ל, בְּחִינַת בִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה כַּנַּ"ל: כִּלְאֵי הַכֶּרֶם הֲלָכָה ד בְּהִלְכוֹת עָרְלָה ד: וַהֲלָכָה ה בְּהִלְכוֹת עָרְלָה הֲלָכָה ה אוֹת ח:
אבן העזר · הלכות כתובות
אָסוּר לָדוּר עִם אִשְׁתּוֹ בְּלֹא כְּתֻבָּה. בְּתוּלָה כְּתֻבָּתָהּ מָאתַיִם וְאַלְמָנָה מָנֶה: עַל-פִּי מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּהַתּוֹרָה "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ" (סִימָן ד) עַל דִּבְרֵי רַבָּה בַּר בַּר חָנָה, וּמִלְּאוּ מֵחַד גַּלְגַּלָּא דְּעֵינָא תְּלַת מֵאָה גַּרְבֵי דְּמִשְׁחָא שֶׁיֵּשׁ בְּחִינַת בִּטּוּל לָאֵין סוֹף בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה לִפְעָמִים וְשָׁם כֻּלּוֹ אֶחָד כֻּלּוֹ טוֹב ה' הוּא הָאֱלֹקִים. וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁחוֹזֵר אֶל הַיֵּשׁוּת, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִשָּׁאֵר כָּךְ, כִּי יִתְבַּטֵּל הַמְצִיאוּת וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה שֶׁיִּחְיֶה הַצַּדִּיק בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּגוּפוֹ, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים, "וְאָבִיתָ תְּהִלָּה מִגּוּשֵׁי עָפָר וּמִקְּרוּצֵי חֹמֶר" וְכוּ'. עַל-כֵּן צָרִיךְ לִהְיוֹת בִּבְחִינַת וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב, וּכְשֶׁחוֹזֵר אֶל הַיֵּשׁוּת אֲזַי צָרִיךְ שֶׁיָּאִיר לוֹ הָרְשִׁימָה שֶׁל הַבִּטּוּל בְּדַעְתּוֹ, שֶׁיֵּדַע בְּדַעְתּוֹ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים בִּבְחִינַת אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב, כִּי מִתְּחִלָּה בִּשְׁעַת הַבִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף לֹא יָדַע כְּלָל אֲפִלּוּ הוּא עַצְמוֹ לֹא יָדַע וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וְזֹאת הַהֶאָרָה שֶׁמַּמְשִׁיכִין וּמְאִירִין מִבְּחִינַת הַבִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף, אֶל הַיֵּשׁוּת, הוּא בִּבְחִינַת אֶל תִּקְרֵי "מַה" אֶלָּא "מֵאָה", שֶׁמַּמְשִׁיכִין מִמַּה לְמֵאָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תְּלַת מֵאָה גַּרְבֵי דְּמִשְׁחָא, עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב הֵיטֵב: וְזֶה בְּחִינַת כְּתֻבָּה מָנֶה וּמָאתַיִם, כִּי הַהוֹלָדָה הִיא בִּבְחִינַת אַל תִּקְרֵי מַה אֶלָּא מֵאָה שֶׁנִּמְשֶׁכֶת מֵאַיִן לְיֵשׁוּת מִתְּחִלַּת קְדִימַת רֵאשִׁית הַמַּחֲשָׁבָה עַד לְמַטָּה בַּמַּלְכוּת שֶׁשָּׁם כָּל הַיֵּשׁוּת, וְשָׁם נַעֲשֶׂה מִמַּה מֵאָה יֵשׁ מֵאַיִן, וְעַל-כֵּן בִּשְׁבִיל זֶה נוֹתֵן לָהּ הַהַשְׁפָּעָה שֶׁל הַכְּתֻבָּה מֵאָה זְקוּקִים כֶּסֶף צָרוּף, אַךְ בִּבְתוּלָה יֵשׁ שְׁתֵּי בְּחִינוֹת הוֹלָדוֹת, כִּי אֵין אִשָּׁה מִתְעַבֶּרֶת מִבִּיאָה רִאשׁוֹנָה וּבֶאֱמֶת גַּם הַבִּיאָה רִאשׁוֹנָה הִוא בְּחִינַת הוֹלָדָה דְּשָׁבִיק בָּהּ הַאי רוּחָא שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲשִׂיַּת הַכְּלִי שֶׁמִּשָּׁם מְקַבְּלִין כָּל הַהוֹלָדוֹת אַחַר כָּךְ בִּבְחִינַת בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק. נִמְצָא, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁתֵּי בְּחִינַת הוֹלָדוֹת, עַל-כֵּן כְּתֻבָּתָהּ מָאתַיִם שְׁתֵּי פְּעָמִים מֵאָה, שְׁתֵּי בְּחִינוֹת הַשְׁפָּעוֹת שֶׁל הוֹלָדָה, שֶׁהֵם בִּבְחִינַת אַל תִּקְרֵי מַה אֶלָּא מֵאָה כַּנַּ"ל: וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁצָּרִיךְ לִתֵּן לָהּ כְּתֻבָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא קַלָּה בְּעֵינָיו לְהוֹצִיאָהּ, כִּי זִוּוּג דִּקְדֻשָּׁה שֶׁל יִשְׂרָאֵל הוּא גָּבֹהַּ מְאֹד מְאֹד וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בַּבְּחִינָה הַנַּ"ל, בִּבְחִינַת אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים, כִּי מִתְּחִלָּה צָרִיךְ לַעֲלוֹת לְמַעְלָה לְמַעְלָה בִּבְחִינַת בִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף, וְשָׁם מִתְחַבְּרִין שְׁנֵיהֶם אִישׁ וְאִשָּׁה בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, כִּי שָׁם כֻּלּוֹ טוֹב כֻּלּוֹ אֶחָד כַּנַּ"ל, אַךְ אִי אֶפְשָׁר לִשָּׁאֵר כָּךְ, כִּי אֲזַי יִתְבַּטֵּל בַּמְצִיאוּת וְלֹא יִהְיֶה הַהוֹלָדָה שֶׁל הַבָּנִים, כִּי שָׁם אָב וּבֵן כַּחֲדָא וְעִקַּר הַכַּוָּנָה בִּשְׁבִיל הוֹלָדָה שֶׁהִיא קִיּוּם הָעוֹלָם, עַל-כֵּן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בִּבְחִינַת וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב שֶׁאַחַר כָּךְ חוֹזֵר מֵאַיִן לְיֵשׁ, וַאֲזַי נִמְשֶׁכֶת הַהוֹלָדָה בִּבְחִינַת הַיֵּשׁוּת. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַקְּדֻשָּׁה הוּא שֶׁגַּם אַחַר כָּךְ כְּשֶׁחוֹזֵר אֶל הַיֵּשׁוּת וַאֲזַי נִפְסָק הַחִבּוּר, אַף-עַל-פִּי-כֵן לֹא יִהְיֶה פֵּרוּד גָּמוּר, חַס וְשָׁלוֹם, רַק שֶׁגַּם אַחַר כָּךְ יָאִיר מֵהָרְשִׁימוּ שֶׁל הַבִּטּוּל, שֶׁהוּא תַּכְלִית הַיִּחוּד לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים, שֶׁגַּם אַחַר כָּךְ בִּבְחִינַת הַיֵּשׁוּת יִהְיֶה גַּם כֵּן כֻּלּוֹ אֶחָד כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ שְׁלֵמוּת הַקְּדֻשָּׁה, כִּי זֶהוּ הַחִלּוּק שֶׁבֵּין הַקְּדֻשָּׁה וּבֵין הַסִּטְרָא אָחֳרָא, כִּי בִּתְחִלַּת שָׁרְשָׁם גַּם הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְעֹמֶק הַקְּלִפָּה יֵשׁ לָהֶם אֵיזֶה שֹׁרֶשׁ בְּדַקּוּת וּבְהֶעְלֵם גָּדוֹל בְּתוֹךְ הַקְּדֻשָּׁה, רַק שֶׁהַקְּדֻשָּׁה גַּם לְמַטָּה בְּסוֹף גְּבוּל הַקְּדֻשָּׁה הוּא כֻּלּוֹ חַד כְּמוֹ בַּתְּחִלָּה וְאֵין פֵּרוּד, חַס וְשָׁלוֹם, אֲבָל הַסִּטְרָא אָחֳרָא לְמַטָּה מִתְפָּרֶדֶת וְנִכְרֶתֶת מִן הַקְּדֻשָּׁה. וְזֶה בְּחִינַת שָׁארֵי בְּחִבּוּרָא וְסַיֵּם בְּפֵרוּדָא, שֶׁתְּחִלַּת הַתְחָלָתָם מִמְּקוֹם הַחִבּוּר וְהָאַחְדוּת, כִּי בְּוַדַּאי יֵשׁ לָהֶם שֹׁרֶשׁ דַּק שָׁם, אַךְ לְמַטָּה מִתְפָּרְדִין כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ נֵרוֹ יָאִיר בַּמַּאֲמָר "אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא" (סִימָן נא), שֶׁעַל-יְדֵי הַשְׁגָּחָתוֹ עָלֵינוּ, עַל-יְדֵי-זֶה אַחַר הַיֵּשׁוּת כֻּלּוֹ חַד אָב וּבֵן כַּחֲדָא כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה. וְזֶה בְּחִינַת קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל שֶׁעֲלֵיהֶם הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת, אֲבָל הֵם, שֶׁהֵם בִּבְחִינַת יִלְדֵי שָׁקֶר וְהַשְׁגָּחָתָם מֵאֲחוֹרֵי כַּתְפָא, עַל-כֵּן הֵם בִּבְחִינַת פֵּרוּד, שֶׁאֵינָם מְחֻבָּרִים וּמְקֻשָּׁרִין אַחַר הַיֵּשׁוּת כְּמוֹ קֹדֶם הַיֵּשׁוּת, וְעַל-כֵּן קְדֻשַּׁת הַזִּוּוּג וְהַהוֹלָדָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בִּבְחִינַת הַקְּדֻשָּׁה הַנַּ"ל, שֶׁגַּם אַחַר שֶׁנִּתְרַחֵק הַיֵּשׁוּת יִהְיוּ גַּם כֵּן מְחֻבָּרִין כְּמוֹ בַּתְּחִלָּה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת הַכְּתֻבָּה שֶׁצָּרִיךְ לִתֵּן לָהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה קַלָּה בְּעֵינָיו לְהוֹצִיאָהּ, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה תָּמִיד מְקֻשֶּׁרֶת בּוֹ עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַהַשְׁפָּעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה שֶׁל הַכְּתֻבָּה שֶׁיּוֹנֶקֶת וּמְקַבֶּלֶת מִמֶּנּוּ בְּחִינַת הַהַשְׁפָּעָה שֶׁל הַכְּתֻבָּה תָּמִיד כָּל זְמַן שֶׁהִיא עִמּוֹ, כְּדֵי שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה תִּהְיֶה מְקֻשֶּׁרֶת עִמּוֹ וְלֹא תְּהֵא קַלָּה בְּעֵינָיו לְהוֹצִיאָהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה, חַס וְשָׁלוֹם, פֵּרוּד בֵּינֵיהֶם, רַק שֶׁגַּם אַחַר הַחִבּוּר יִהְיוּ מְקֻשָּׁרִין בִּבְחִינַת אַחְדוּת כְּמוֹ בַּתְּחִלָּה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן אָסוּר לָדוּר עִמָּהּ בְּלֹא כְּתֻבָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה, חַס וְשָׁלוֹם, בִּבְחִינַת שֶׁל הַסִּטְרָא אָחֳרָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת שָׁארֵי בְּחִבּוּרָא וְסַיֵּם בְּפֵרוּדָא כַּנַּ"ל, שֶׁאַחַר כָּךְ נִתְפָּרְדִין וְאֵין לָהֶם שׁוּם הִתְקַשְּׁרוּת. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּאַמְנוֹן, "כִּי גְּדוֹלָה הַשִּנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ" (שְׁמוּאֵל ב יג). כִּי שָׁם הָיָה זִוּוּג שֶׁל זְנוּת וְסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁתְּחִלָּתוֹ אַהֲבָה וְחִבּוּר וְסוֹפוֹ שִׂנְאָה וּפֵרוּד כַּנַּ"ל, אֲבָל קְדֻשַּׁת הַזִּוּוּג צָרִיךְ שֶׁגַּם אַחַר כָּךְ יִהְיוּ מְקֻשָּׁרִין כְּמוֹ בַּתְּחִלָּה כַּנַּ"ל: וְזֶה בְּחִינַת שֶׁנִּקְרֵאת כְּתֻבָּה, דְּהַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לִתֵּן לָהּ בִּכְתָב, כִּי בְּחִינַת זוֹ הִיא בְּחִינַת כְּתָב, כִּי אִיתָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בַּמַּאֲמָר "קַרְטָלִיתָא" (סִימָן יח) שֶׁהַכְּתָב הוּא בְּחִינַת הַתַּכְלִית, בְּחִינַת הִתְחַבְּרוּת שָׁחוֹר וְלָבָן, עַיֵּן שָׁם, וְהַתַּכְלִית הִוא בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא, בְּחִינַת כֻּלּוֹ טוֹב כֻּלּוֹ אֶחָד, הַיְנוּ כִּי בִּכְתָב רוֹאִין בְּחִינָה הַנַּ"ל בְּפֵרוּשׁ, כִּי בִּשְׁעַת הַכְּתָב מִתְחַבֵּר הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁבַּמֹּחַ עִם סוֹף הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהֵם אוֹתִיּוֹת הַכְּתָב הַנִּכְתָּבִין בְּמַעֲשֵׂה הַיָּדַיִם בְּתַכְלִית הַחִבּוּר, וְאֵין שׁוּם פֵּרוּד בֵּינֵיהֶם, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁנִּתְרַחֲקִין וְנִפְרָד הַכּוֹתֵב מִן הַדָּבָר הַנִּכְתָּב, אַף-עַל-פִּי-כֵן עֲדַיִן הֵם מְחֻבָּרִים כְּמוֹ בַּתְּחִלָּה, כִּי נִשְׁאָר הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁבַּמֹּחַ בְּתוֹךְ אוֹתִיּוֹת הַכְּתָב, כִּי בְּתוֹךְ אוֹתִיּוֹת הַכְּתָב רוֹאִין וְיוֹדְעִין מֹחוֹ וְדַעְתּוֹ, כִּי הוּא מְבָאֵר דַּעְתּוֹ וְחָכְמָתוֹ בְּתוֹךְ הַכְּתָב, וְעַל-כֵּן הַכְּתָב הוּא בִּבְחִינַת תַּכְלִית, שֶׁהוּא בְּחִינַת כֻּלּוֹ חַד סוֹף הַמַּעֲשֶׂה וּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה, כִּי בְּתוֹךְ הַכְּתָב נִשְׁאָרִין מְקֻשָּׁרִין לְעוֹלָם כַּנַּ"ל, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ, נֵרוֹ יָאִיר, שֶׁבְּתוֹךְ הַכְּתָב וְהַסֵּפֶר שֶׁל אָדָם רוֹאִין שָׁם פָּנָיו שֶׁל הַמְחַבֵּר, עַיֵּן שָׁם. נִמְצָא, שֶׁבְּתוֹךְ הַכְּתָב נִשְׁאָר פְּנֵי הַכּוֹתֵב, דְּהַיְנוּ חָכְמָתוֹ שֶׁמְבִינִין וְלוֹמְדִין מִתּוֹךְ הַכְּתָב, וְשָׁם הֵם מְקֻשָּׁרִין לְעוֹלָם כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת הֶאָרַת הַכְּתֻבָּה שֶׁנּוֹתֵן לָהּ בִּכְתָב, כִּי הֶאָרַת בְּחִינַת הַכְּתֻבָּה הוּא כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מְקֻשָּׁרִין תָּמִיד כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת כְּתָב כַּנַּ"ל: גַּם בְּהִלְכוֹת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה הֲלָכָה א אוֹת ב מְבֹאָר הִלְכוֹת כְּתֻבּוֹת:
חושן משפט · הלכות גבית חוב מהיתומים
וּבוֹ עִנְיַן חֲנֻכָּה: עַל פִּי הַתּוֹרָה "אָנֹכִי" בְּסִימָן ד, עַיֵּן שָׁם כָּל הַתּוֹרָה וּמַה שֶּׁמְּבֹאָר שָׁם עַל דִּבְרֵי רַבָּה בַּר בַּר חָנָה וּמִלְאוּ מֵחַד גַּלְגַּלָּא דְּעֵינָא תְּלָת מְאָה גַּרְבֵי מִשְׁחָא זֶה בְּחִינַת הַדַּעַת כִּי שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ זֶה בְּחִינַת שֵֹכֶל וְכוּ' וְכוּ': וְזֶה בְּחִינַת חֲנֻכָּה שֶׁמִּצְוָתוֹ בְּשֶׁמֶן, כִּי נֵר שֶׁל מִצְוָה גָּבֹהַּ מְאֹד, כְּגוֹן נֵר שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב וְנֵר תְּפִלָּה, וּבִפְרָט נֵרוֹת הַמְנוֹרָה הַטְּהוֹרָה, כִּי הַדְלָקַת נֵר מִצְוָה זֶה בְּחִינַת הַמְשָׁכַת אוֹר הָאֵין סוֹף שֶׁיָּאִיר לְהַדַּעַת לֵידַע כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים שֶׁזֶּה עִקַּר הַתַּכְלִית, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הָאָדָם כְּדֵי לָדַעַת אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, בְּגִין דְּיִשְׁתְּמוֹדְעִין לֵיהּ. וְאִי אֶפְשָׁר לֵידַע מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ כִּי אִם עַל יְדֵי זֶה, עַל יְדֵי שֶׁזּוֹכִין שֶׁיִּפְתַּח לוֹ אוֹר הָאֵין סוֹף בְּחֶמְלָתוֹ הַגְּדוֹלָה בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. וַאֲזַי מֵאִיר הָרְשִׁימָה לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים. וְזֶה בְּחִינַת הָאוֹר שֶׁל כָּל הָאוֹרוֹת וּמִשָּׁם הַדְלָקַת כָּל הַנֵּרוֹת שֶׁל מִצְוָה בִּבְחִינַת (תְּהִלִּים יח) כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי ה' אֱלֹקַי וְכוּ'. וְזֶה בְּחִינַת נֵרוֹת הַמְנוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם, בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וְכוּ'. כִּי עִקַּר הַדְלָקַת נֵרוֹת הַמְנוֹרָה הוּא בְּאֹהֶל מוֹעֵד סָמוּךְ לַאֲרוֹן הָעֵדוּת שֶׁהָיָה בְּבֵית קֹדֶשׁ קָדָשִׁים שֶׁשָּׁם עִקַּר הַבִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף לִבְחִינַת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קֹדֶשׁ קָדָשִׁים דְּכָל רְעוּתִין תְּקִיעִין תַּמָּן בְּחִינַת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי אֱלֹקִים הוֹפִיעַ וּמִשָּׁם מַמְשִׁיכִין הָאוֹר לְהַדְלִיק נֵרוֹת הַמְנוֹרָה לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים:
וְזֶה בְּחִינַת תֹּקֶף הַנֵּס הַגָּדוֹל שֶׁל חֲנֻכָּה, כִּי מְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לִבְחִינַת בִּטּוּל הַנַּ"ל לְהִכָּלֵל בְּרַעֲוָא דְּרַעֲוִין בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב כִּי אִם עַל יְדֵי שֶׁמַּעֲלִין הַמַּלְכוּת לְשָׁרְשָׁהּ בִּבְחִינַת זַרְקָא דְּאִזְדְּרִיקַת לַאֲתַר דְּאִתְנְטִילַת מִתַּמָּן וּלְהַעֲלוֹת הַמַּלְכוּת לְשָׁרְשָׁהּ אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי הַתַּלְמִיד חָכָם וְכוּ', עַיֵּן שָׁם כָּל הָעִנְיָן הַזֶּה,: מְבֹאָר שָׁם מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה עַד סוֹפָהּ. וְהַכְּלָל, שֶׁמִּי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַקָּדוֹשׁ צָרִיךְ לְשַׁבֵּר כָּל הַמִּדּוֹת וְהַתַּאֲווֹת הַנִּמְשָׁכִין מֵהָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת שֶׁזֶּה זוֹכִין עַל יְדֵי רְאִיַּת פְּנֵי הַצַּדִּיק וְעַל יְדֵי הַצְּדָקָה שֶׁנּוֹתְנִין לְהַצַּדִּיק. וַעֲדַיִן אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ מְהַלֵּךְ עַד שֶׁזּוֹכֶה לְהִתְוַדּוֹת וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי הַתַּלְמִיד חָכָם וְכוּ'. וְעַל יְדֵי זֶה אַתָּה נִכְלָל בָּאֵין סוֹף וְכוּ' וְכַנַּ"ל, וַאֲזַי כְּשֶׁהוּא בִּבְחִינַת וָשׁוֹב מֵאִיר הָרְשִׁימָה לְהַדַּעַת שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב כֻּלּוֹ אֶחָד, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ה' הוּא הָאֱלֹקִים, שֶׁזֹּאת הַבְּחִינָה הוּא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא וְכוּ', עַיֵּן שָׁם כָּל הַקֶּשֶׁר וְהַבִּנְיָן הַנִּפְלָא וְהַנִּשְֹגָּב שֶׁל הַתּוֹרָה הַנּוֹרָאָה הַזֹּאת:
וְזֶה הָיָה גֹּדֶל הַנֵּס הַנִּפְלָא שֶׁל חֲנֻכָּה, כִּי אָז גָּבְרָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה שֶׁהִוא הֵפֶךְ מַלְכוּת הַקְּדֻשָּׁה. וּמִגֹּדֶל הִתְגַּבְּרוּתָם רָצוּ לְהַשְׁכִּיחַ מִיִּשְֹרָאֵל הַתּוֹרָה וּלְהַעֲבִירָם עַל חֻקֵּי רְצוֹנוֹ. כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּבֵּר מַלְכוּתָם הָרְשָׁעָה בְּיוֹתֵר, כִּי עַל יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים שֶׁהֵם תִּקּוּן הַחֲטָאִים זוֹכִין לָשׁוּב וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, וְעַל יְדֵי זֶה מַעֲלִין הַמַּלְכוּת לְשָׁרְשָׁהּ עַד שֶׁזּוֹכִין לְהִכָּלֵל בָּאֵין סוֹף כַּנַּ"ל. וְכֵן לְהֵפֶךְ כְּשֶׁזֶּה קָם וְכוּ' כְּשֶׁיִּשְֹרָאֵל עוֹבְרִין, חַס וְשָׁלוֹם, עַל מִצְווֹת הַתּוֹרָה וְאֵין מִתְוַדִּין וְשָׁבִין, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי מִתְגַּבֶּרֶת, חַס וְשָׁלוֹם, מַלְכוּת הָרְשָׁעָה שֶׁהִיא כְּנֶגֶד מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה וְכַמְבֹאָר שָׁם בִּתְחִלַּת הַתּוֹרָה, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִקְרָא מַלְכוּת הָרְשָׁעָה שֶׁל הָעֲבוֹדָה זָרָה וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא אֱלֹקִים וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וְזֶהוּ עִקַּר אֲרִיכַת הַגָּלוּת הַמַּר וְהָאָרֹךְ הַזֶּה וְאֵין הַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה אֶלָּא בִּתְשׁוּבָה, הַיְנוּ וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי הַתַּלְמִיד חָכָם, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה מַעֲלִין הַמַּלְכוּת לְשָׁרְשָׁהּ וְאָז תָּשׁוּב הַמַּלְכוּת לְבֵית דָּוִד וְיִמְלֹךְ עָלֵינוּ מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ שֶׁהוּא מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה. וְעַל כֵּן הִתְגַּבְּרוּ אָז בְּיוֹתֵר מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה לְבַטֵּל הַתּוֹרָה מִיִּשְֹרָאֵל, חַס וְשָׁלוֹם, כְּדֵי לְהַגְבִּיר כֹּחַ מַלְכוּתָם הָרְשָׁעָה וְכַנַּ"ל וְה' יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו הַמְרֻבִּים עָמַד לָנוּ בְּכָל צָרוֹתֵינוּ וְעָשָֹה לָנוּ נֵס גָּדוֹל וְנוֹרָא וְעָמְדוּ מְעַט אֲנָשִׁים מִבֵּית חַשְׁמוֹנָאִי וְנִצְּחוּם וְהִכְנִיעוּ וְהִפִּילוּ מַלְכוּת הָרְשָׁעָה וְהִגְבִּירוּ מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה. וְעַל כֵּן הָיָה תִּקּוּן הַנֵּס עַל יְדֵי צְלוֹחִית שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁמָּצְאוּ חָתוּם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל וְכוּ', כִּי הַיְּוָנִים, שֶׁהֵם מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, טִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים בְּחִינַת שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ שֶׁהוּא הַדַּעַת. וְאָז אִי אֶפְשָׁר לְהִכָּלֵל וּלְהִתְבַּטֵּל בְּאוֹר הָאֵין סוֹף, כִּי כָּל זָר וְכָל טָמֵא אִי אֶפְשָׁר לִכְנֹס וּלְהִכָּלֵל שָׁם וְהַנֵּס הָיָה עַל יְדֵי פַּךְ הַשֶּׁמֶן שֶׁל הַכֹּהֵן גָּדוֹל. זֶה בְּחִינַת שֶׁעִקַּר הַנֵּס וְהַיְשׁוּעָה שֶׁל חֲנֻכָּה שֶׁהִכְנִיעוּ מַלְכוּת הָרְשָׁעָה וְהִפִּילוֹ אוֹתָם מַפָּלָה גְּדוֹלָה עַד שֶׁנִּמְשָׁךְ עָלֵינוּ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ גַּם כֵּן כֹּחַ לְהַכְנִיעָם וּלְהַשְׁפִּילָם וּלְהַפִּילָם, עִקַּר תֹּקֶף הַנֵּס הַזֶּה נַעֲשֶֹה בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה עַל יְדֵי צַדִּיקֵי הַדּוֹר הָאֲמִתִּיִּים שֶׁמְּקָרְבִים אֲנָשִׁים לַה' יִתְבָּרַךְ וּמַכְנִיסִים בָּהֶם הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה עַד שֶׁמִּתְוַדִּים וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵיהֶם. וְעַל יְדֵיהֶם נִמְשָׁךְ אוֹר גָּדוֹל וְנוֹרָא לְכָל יִשְֹרָאֵל עַד שֶׁיֵּדְעוּ כֻּלָּם אֶת ה' לְמִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם. כְּמוֹ שֶׁעָשָֹה לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה נֵס נִפְלָא וְנוֹרָא עַל יְדֵי מְעַט הַשֶּׁמֶן שֶׁל הַכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁהָיָה חָתוּם בְּחוֹתָמוֹ, הַיְנוּ כִּי הַכֹּהֵן גָּדוֹל זֶה בְּחִינַת הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הָאֲמִתִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ לְהַעֲלוֹת כָּל הַוִּדּוּי דְּבָרִים שֶׁל יִשְֹרָאֵל וְלַעֲלוֹת וְלִכְנֹס וּלְהִכָּלֵל עַל יְדֵי זֶה בְּמָקוֹם שֶׁנִּכְנָס וְנִכְלָל, דְּהַיְנוּ בְּבֵית קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשָּׁם הוּא נְקֻדַּת הָאֶבֶן שְׁתִיָּה שֶׁעָמַד עָלָיו הָאָרוֹן וְהַכְּרוּבִים, וְשָׁם נִכְלָל בָּאֵין סוֹף, בְּרַעֲוָא דְּרַעֲוִין וְכַנַּ"ל, אֲבָל לֹא הָיָה כֹּחַ וּרְשׁוּת לְהַכֹּהֵן גָּדוֹל לִכְנֹס לְשָׁם כִּי אִם אַחַת בְּשָׁנָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּכֹחַ הַוִּדּוּי דְּבָרִים שֶׁהִתְוַדָּה תְּחִלָּה עֲבוּר כָּל יִשְֹרָאֵל עַל הַפָּר וְעַל הַשָֹּעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וּבְזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִכְנֹס לְשָׁם לְבֵית קֹדֶשׁ קָדָשִׁים לִבְחִינַת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין שֶׁשָּׁם נִפְתַּח אוֹר הָאֵין סוֹף, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְֹרָאֵל וְכוּ'". כִּי אִם עַל יְדֵי הַוִּדּוּי דְּבָרִים שֶׁהִתְוַדָּה תְּחִלָּה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, כַּמְבֹאָר בַּפָּרָשָׁה שָׁם, כִּי גַּם כָּל יִשְֹרָאֵל הִתְוַדּוּ: אָז בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁאָז הַמִּצְוָה מִן הַתּוֹרָה לְהִתְוַדּוֹת בְּפֶה מָלֵא, וּבִפְרָט בְּעֵת שֶׁהִתְוַדָּה הַכֹּהֵן גָּדוֹל וְהִזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא שֶׁאָז הָיוּ כּוֹרְעִים וְכוּ' וְאָז הָיוּ מִתְוַדִּים, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְהַכֹּהֵן גָּדוֹל בְּעֹצֶם כֹּחוֹ הָיָה לוֹ כֹּחַ עַל יְדֵי הַוִּדּוּיִים שֶׁהִתְוַדָּה לְהַגְבִּיהַּ וּלְהַעֲלוֹת כָּל הַוִּדּוּיִים שֶׁל יִשְֹרָאֵל שֶׁיִּהְיֶה נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ הִתְוַדּוּ לִפְנֵי הַתַּלְמִיד חָכָם וּכְעֵין מַה שֶּׁכָּתַב שָׁם אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, מִי גָּרַם לִרְאוּבֵן שֶׁיּוֹדֶה יְהוּדָה וְכוּ' שֶׁעַל יְדֵי שֶׁזָּכַר מֹשֶׁה הַוִּדּוּי נֶחֱשַׁב כְּאִלּוּ הִתְוַדָּה לְפָנָיו, עַיֵּן שָׁם. נִמְצָא, שֶׁכֹּחַ הַכֹּהֵן גָּדוֹל לִכְנֹס לִפְנַי וְלִפְנִים לִבְחִינַת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין הָיָה עַל יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים, שֶׁעַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא נִכְלָל בָּאֵין סוֹף בִּבְחִינַת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין וְכַנַּ"ל: וְעַל כֵּן עַל יְדֵי הַשֶּׁמֶן שֶׁל הַכֹּהֵן גָּדוֹל הָיָה תֹּקֶף הַנֵּס שֶׁהִדְלִיקוּ מִמֶּנּוּ נֵרוֹת הַמְנוֹרָה שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הָאֵין סוֹף שֶׁמֵּאִיר לְכָל יִשְֹרָאֵל לְדַעְתָּם, לְהוֹדִיעָם כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְכַנַּ"ל. וְכֵן הוּא בְּכָל דּוֹר וָדוֹר שֶׁעַל יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וּמְעַט אֲנָשָׁיו שֶׁנִּתְעוֹרְרוּ בִּתְשׁוּבָה עַד שֶׁהִתְוַדּוּ וִדּוּי דְּבָרִים לְפָנָיו שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִכְלְלוּ בָּאֵין סוֹף, כִּי הוּא פָּתַח לָהֶם אוֹר הָאֵין סוֹף עַד שֶׁהֵאִיר בְּדַעְתָּם מַה שֶּׁהֵאִיר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְאֶחָד לְסַפֵּר לַחֲבֵרוֹ, כִּי הִתְנוֹצְצוּת אוֹר הָאֵין סוֹף שֶׁמֵּאִיר בְּדַעַת הַיִּשְֹרְאֵלִי הַזּוֹכֶה לְהִתְקָרֵב לַצַּדִּיק הָאֱמֶת זֶהוּ בְּחִינַת נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ, כָּל חַד כְּפוּם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּיהּ וְאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר בָּזֶה, כִּי בִּשְׁעַת הַבִּטּוּל הוּא עַצְמוֹ לֹא יָדַע כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל. וְכָל מַה שֶּׁמְּדַבְּרִים מִגְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הוּא מִבְּחִינַת וָשׁוֹב שֶׁאָז כְּשֶׁשָּׁב לְיֵשׁוּתוֹ מַרְאֶה הָרְשִׁימָה לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל. וְעַל יְדֵי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הַזֶּה וַאֲנָשָׁיו נִמְשָׁךְ הָאוֹר לְכָל יִשְֹרָאֵל שֶׁיִּזְכּוּ כֻּלָּם לָדַעַת אַחְדוּת הָאֵין סוֹף וְטוּבוֹ, שֶׁיִּזְכּוּ כֻּלָּם שֶׁיִּהְיֶה נִפְתָּח לָהֶם אוֹר הָאֵין סוֹף בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב עַד שֶׁיִּזְכּוּ לָדַעַת כָּל אֶחָד מַה שֶּׁיֵּדַע וְיִתְנוֹצֵץ בְּמֹחוֹ, עַד שֶׁיֵּדְעוּ כֻּלָּם כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת נֵרוֹת חֲנֻכָּה שֶׁהֵם בְּחִינַת נֵרוֹת הַמְנוֹרָה שֶׁהָיוּ דּוֹלְקִין בְּנֵס נִפְלָא שְׁמוֹנָה יָמִים עַל יְדֵי פַּךְ הַשֶּׁמֶן שֶׁל הַכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁהוּא בְּחִינַת כֹּחַ הַוִּדּוּי דְּבָרִים שֶׁנִּכְנַס בָּהֶם לִפְנַי וְלִפְנִים וְכוּ'. וְעַל יְדֵי זֶה נִקְבַּע לְדוֹרוֹת שֶׁיִּהְיֶה כֹּחַ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל לְהַדְלִיק וּלְהָאִיר בְּבֵיתוֹ בְּחִינַת נֵרוֹת הַמְנוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא נֵר חֲנֻכָּה שֶׁמַּדְלִיק כָּל אֶחָד בְּבֵיתוֹ, הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ כֹּחַ עַל יְדֵי הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת וְאַנְשֵׁיהֶם שֶׁהֵם בְּחִינַת כֹּהֵן גָּדוֹל, בְּחִינַת כֹּחַ הַוִּדּוּי דְּבָרִים שֶׁהִתְוַדּוּ לִפְנֵיהֶם כַּנַּ"ל, עַל יְדֵי זֶה יֵשׁ לָנוּ כֹּחַ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְהַדְלִיק וּלְהָאִיר בְּבֵיתוֹ נֵר חֲנֻכָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת נֵרוֹת הַמְנוֹרָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת אוֹר הָאֵין סוֹף שֶׁמַּמְשִׁיכִין מִבֵּית קֹדֶשׁ קָדָשִׁים לְהָאִיר לְכָל יִשְֹרָאֵל בְּדַעְתָּם, הַיְנוּ בְּחִינַת שֶׁיִּפְתַּח לָהֶם אוֹר הָאֵין סוֹף בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב עַד שֶׁיֵּדְעוּ הַכֹּל גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב וְכֻלּוֹ אֶחָד. וְכָל הַמְאֹרָעוֹת, כֻּלָּם לְטוֹבָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת וּמִלְאוּ מֵחַד גַּלְגַּלָּא דְּעֵינָא תְּלָת מְאָה גַּרְבֵי מִשְׁחָא וְכוּ', בְּחִינַת הַשֶּׁמֶן שֶׁל נֵר חֲנֻכָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁמֶן הַמְנוֹרָה וְכַנַּ"ל:
וְזֶהוּ מוּבָן שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל בַּסּוֹף עַל מַאֲמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָא, כִּי הֲדָרָן לְבָתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא חֲזֵינָן דַּהֲווּ מְנַסְּרָן מִגַּרְמַיְהוּ וְיַהֲבֵי לְבִנְיָנָא הֲנָךְ מְחוֹזֵיהּ, שֶׁפֵּרֵשׁ שָׁם שֶׁאֲפִלּוּ אוֹתָן שֶׁהֵם אֲחוֹרֵי הַקְּדֻשָּׁה לְגַמְרֵי גַּם הֵם נִתְעוֹרְרוּ בִּתְשׁוּבָה וְחָזְרוּ לַה' יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי שֶׁנִּתְעוֹרֵר הָאִישׁ הַיִּשְֹרְאֵלִי הַזֶּה שֶׁשָּׁב בֶּאֱמֶת וְקִיֵּם כָּל הַמְבֹאָר שָׁם עַד שֶׁנִּצּוֹל מִן הַקּוֹצִים וְהַפְּחָתִים וְכוּ' וְזָכָה לְהִתְוַדּוֹת וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי הַתַּלְמִיד חָכָם הָאֱמֶת עַד שֶׁנִּכְלָל בָּאֵין סוֹף. וְעַל יָדוֹ גַּם אוֹתָם שֶׁהֵם אֲחוֹרֵי הַקְּדֻשָּׁה לְגַמְרֵי נַעֲשֹוּ מֶרְכָּבָה לְהַקְּדֻשָּׁה וַאֲזַי גַּם הֵם יוֹדְעִים מֵה' יִתְבָּרַךְ בִּידִיעָה חֲדָשָׁה וְנִפְלָאָה, הַיְנוּ כַּנַּ"ל, שֶׁעַל יְדֵי כֹּחַ הַוִּדּוּי דְּבָרִים שֶׁל אֵלּוּ שֶׁזָּכוּ לְהִתְוַדּוֹת לִפְנֵי הַתַּלְמִיד חָכָם הָאֱמֶת, עַל יְדֵי זֶה הָאוֹר מֵאִיר לְכָל יִשְֹרָאֵל עַד שֶׁיִּזְכֶּה כָּל אֶחָד שֶׁיִּהְיֶה נִפְתָּח לוֹ אוֹר הָאֵין סוֹף, שֶׁמִּשָּׁם הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת נֵרוֹת הַמְנוֹרָה שֶׁמַּדְלִיק כָּל אֶחָד וְכַנַּ"ל:
וְעַל כֵּן הָיָה עִקַּר הַנֵּס עַל יְדֵי שֶׁדָּלַק מְעַט הַשֶּׁמֶן שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ לְהַדְלִיק כִּי אִם יוֹם אֶחָד וְדָלַק שְׁמוֹנָה יָמִים, כִּי מְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁאוֹר הָאֵין סוֹף אֵינוֹ נִפְתָּח לְכָל אֶחָד בְּשָׁוֶה כִּי אִם כְּפִי מַה שֶּׁזּוֹכֶה בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו, וְכָל כָּךְ תֵּבוֹת הוּא אוֹמֵר בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ וּבְהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וְכָל מִי שֶׁזּוֹכֶה שֶׁיִּהְיֶה נִפְתָּח לוֹ בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר אוֹר הָאֵין סוֹף בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ כֹּחַ יוֹתֵר לְהָאִיר לַאֲחֵרִים וּלְהוֹדִיעָם גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְאָז בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ כֹּהֵן גָּדוֹל הָיָה תֹּקֶף הַנֵּס שֶׁמְּעַט הַשֶּׁמֶן וְהָאוֹר שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ לְהַדְלִיק כִּי אִם יוֹם אֶחָד דָּלַק שְׁמוֹנָה יָמִים, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּפְתַּח לָהֶם אוֹר הָאֵין סוֹף בְּאוֹר נִפְלָא וְנוֹרָא כָּל כָּךְ עַד שֶׁדָּלַק הַנֵּר שְׁמוֹנָה יָמִים, עַד שֶׁמִּגֹּדֶל נִפְלְאוֹת הָאוֹר שֶׁנִּפְתַּח אָז בְּהִתְפַּתְּחוּת גָּדוֹל מְאֹד וְנִמְשַׁךְ הָאוֹר שֶׁל הַדִּבּוּר וְהַזְּרִיחָה כָּל כָּךְ, עַל יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ הָאוֹר לְכָל יִשְֹרָאֵל לְדוֹרוֹתָם. עַד שֶׁאָנוּ זוֹכִין בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה בְּכֹחַ הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת לְהָאִיר עָלֵינוּ הָאוֹר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַזֶּה שֶׁמִּשָּׁם הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת נֵרוֹת הַמְנוֹרָה שֶׁהָיוּ דּוֹלְקִים נֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, שֶׁשָּׁם הוּא בְּחִינַת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין, בְּחִינַת אוֹר הָאֵין סוֹף וְכַנַּ"ל בָּרוּךְ הַשֵּׁם לְעוֹלָם, אָמֵן וְאָמֵן:
וְעַל כֵּן מִטַּלְטְלֵי דְּיַתְמֵי לָא מִשְׁתַּעְבְּדֵי לְבַעַל חוֹב, כִּי עִקַּר עֲבוֹדַת הָאָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם הוּא כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לְהִכָּלֵל בְּאוֹר הָאֵין סוֹף שֶׁזֶּה עִקַּר הַתַּכְלִית וְזֶה עִקַּר תַּעֲנוּג עוֹלָם הַבָּא וְכַנַּ"ל. וְאִי אֶפְשָׁר לְהִכָּלֵל שָׁם כִּי אִם עַל יְדֵי שֶׁמְּבָרֵר כָּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁמְּקַדֵּשׁ וּמְטַהֵר עַצְמוֹ מִכָּל הַתַּאֲווֹת עַד שֶׁמַּכְנִיעַ הָרַע שֶׁבָּהֶן וּמְבָרֵר הַטּוֹב שֶׁבָּהֶן. וְהָעִקָּר הָעוֹלֶה עַל הַכֹּל הוּא שֶׁיִּזְכֶּה לַעֲנָוָה וְשִׁפְלוּת אֲמִתִּי, כִּי עֲנָוָה גְּדוֹלָה מֵהַכֹּל וְאִי אֶפְשָׁר לְהִכָּלֵל בָּאֵין סוֹף כִּי אִם עַל יְדֵי עֲנָוָה בִּשְׁלֵמוּת בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל בִּבְחִינַת עֲנָוָה שֶׁל מֹשֶׁה וְכַמּוּבָן לְעֵיל בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל. וְעַל כֵּן אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לָזֶה כִּי אִם עַל יְדֵי צַדִּיק הַדּוֹר שֶׁהוּא עָנָו בֶּאֱמֶת, דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים לְפָנָיו, כִּי עֲנָוָה גְּדוֹלָה מֵהַכֹּל. וְאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לַעֲנָוָה אֲמִתִּיִּית כִּי אִם עַל יְדֵי צַדִּיק הַדּוֹר שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה שֶׁהָיָה עָנָו מִכָּל הָאָדָם וְאָז זוֹכֶה לִכְלֹל בָּאֵין סוֹף, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר תַּכְלִית הָאָדָם שֶׁנִּבְרָא בִּשְׁבִיל זֶה אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לָזֶה. וְכָל עִסְקֵי הָאָדָם, כָּל מַה שֶּׁעוֹסֵק בּוֹ בְּחַיָּיו, אֲפִלּוּ בִּמְלָאכָה וּמַשָּא וּמַתָּן, הַכֹּל בִּשְׁבִיל זֶה כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרְרוּ אֵלּוּ הַדְּבָרִים עַל יְדֵי זֶה עַד שֶׁיַּעֲלוּ וְיִכָּלְלוּ כֻּלָּם בְּשָׁרְשָׁן וְיִכָּלְלוּ עִמּוֹ יַחַד בְּאוֹר הָאֵין סוֹף שֶׁשָּׁם הוּא תַּכְלִית וָסוֹף שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם וְכָל אָדָם כְּפִי מַעֲשָֹיו הַטּוֹבִים וּכְפִי קְדֻשָּׁתוֹ וְטָהֳרָתוֹ בְּכָל הָעֲסָקִים שֶׁעָסַק כְּמוֹ כֵן זוֹכֶה לְהִכָּלֵל שָׁם, כִּי מִי שֶׁזָּכָה לְהֵיטִיב מַעֲשָֹיו וּלְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת עַד שֶׁבִּטֵּל אֶת גּוּפוֹ בְּחַיָּיו בְּתַכְלִית בִּבְחִינַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, הוּא זוֹכֶה תֵּכֶף בְּמִיתָתוֹ לְהִכָּלֵל בָּאֵין סוֹף וּלְהִתְעַנֵּג עַל ה' וְיִכָּלֵל כֻּלּוֹ שָׁם אַשְׁרֵי לוֹ, אֲבָל מִי שֶׁלֹּא קִדֵּשׁ עַצְמוֹ כָּל כָּךְ וְנִשְׁאָר בּוֹ עֲדַיִן אֲחִיזַת הַזֻּהֲמָה שֶׁל הַגּוּף, הוּא צָרִיךְ לְהִתְבַּלּוֹת בֶּעָפָר וְלִסְבֹּל שָׁם מַה שֶּׁסּוֹבֵל עַד שֶׁיִּזְדַּכֵּךְ לְגַמְרֵי. וְאָז יִהְיֶה נִכְלָל מַה שֶּׁיִּהְיֶה נִכְלָל מִמֶּנּוּ בְּמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לְהִכָּלֵל. וְכֵן כָּל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ לְפִי עֲבוֹדָתוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ, כִּי מִי שֶׁטָּרַח בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְכוּ'. וְעַל כֵּן הַכֹּל צְרִיכִין לַחֲזֹר אֶל הֶעָפָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר וְהַכֹּל שָׁב אֶל הֶעָפָר". כִּי שָׁם בֶּעָפָר נִבְחָן וְנִצְרָף וְנִזְדַּכֵּךְ כָּל אֶחָד, כִּי עָפָר כָּלוּל מִשְּׁתֵּי בְּחִינוֹת, כִּי הוּא בְּחִינַת עֲנָוָה וְשִׁפְלוּת, בְּחִינַת אַיִן. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר". וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, מִי שֶׁנַּעֲשֶֹה שָׁכֵן לֶעָפָר בְּחַיָּיו. וְגַם עָפָר הוּא תַּכְלִית הַיֵּשׁוּת וְהַגַּשְׁמִיּוּת וְכָל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת כֻּלָּם כְּלוּלִים בֶּעָפָר, כִּי עָפָר מָאנָא דְּכֻלְּהִי (תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּקּוּן ע קך). וְהָאָדָם נִבְרָא בִּשְׁבִיל זֶה עָפָר מִן הָאֲדָמָה כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לַעֲלוֹת וּלְהִכָּלֵל מִבְּחִינַת עָפָר תַּכְלִית הַגַּשְׁמִיּוּת וְהַיֵּשׁוּת לִבְחִינַת בִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף עַל יְדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לְקַדֵּשׁ וּלְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ עַד שֶׁיָּבוֹא לַעֲנָוָה בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל וְיָשִֹים עַצְמוֹ כְּעָפָר וְאָז יִזְכֶּה לְהִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת גַּם בְּחַיָּיו עַד שֶׁיִּזְכֶּה בְּמוֹתוֹ מִיָּד לְהִכָּלֵל בְּאוֹר הָאֵין סוֹף וַאֲזַי תֵּכֶף כְּשֶׁיִּהְיֶה נִקְבָּר בֶּעָפָר יִהְיֶה נִכְלָל בַּעֲנָוָה שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָפָר, וְאָז יִזְכֶּה לִשְׁלֵמוּתוֹ מִיָּד לְהִכָּלֵל בָּאֵין סוֹף בִּבְחִינַת הִסְתַּלְּקוּת מֹשֶׁה וְכוּ' כַּנַּ"ל. אֲבָל מִי שֶׁלֹּא זָכָה לָזֶה בִּשְׁלֵמוּת צָרִיךְ לְהִתְבַּלּוֹת בֶּעָפָר שֶׁהוּא תַּכְלִית הַיֵּשׁוּת וְהִיא מָאנָא דְּכֻלְּהִי. שֶׁהוּא כּוֹלֵל כָּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת וְשָׁרְשׁוֹ עֲנָוָה בְּחִינַת אַיִן, כִּי סוֹף מַעֲשֶֹה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה. וְשָׁם צָרִיךְ לְהִזְדַּכֵּךְ כָּל אֶחָד עַד שֶׁיָּשׁוּב לִבְחִינַת בִּטּוּל בְּחִינַת עֲנָוָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֹׁרֶשׁ הֶעָפָר בַּקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה. וְכָל יִשְֹרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְכֻלָּם נִקְרָאִים צַדִּיקִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ": וְעַל כֵּן כָּל אֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל תֵּכֶף כְּשֶׁמֵּת וְהוּא שָׁב אֶל הֶעָפָר אֲזַי חוֹזֵר וְשָׁב עִמּוֹ אֶל הֶעָפָר כָּל הַחִיּוּת שֶׁל כָּל הַחֲפָצִים וְהַמִּטַּלְטְלִים שֶׁעָסַק בָּהֶם בְּחַיָּיו, כִּי הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר וְהַכֹּל צָרִיךְ לָשׁוּב אֶל הֶעָפָר לְהִזְדַּכֵּךְ שָׁם עַל יְדֵי הָאָדָם שֶׁעָסַק בָּהֶם עַד שֶׁיִּהְיוּ נִכְלָלִין עִמּוֹ בְּמָקוֹם שֶׁיִּהְיוּ נִכְלָלִין. וְעַל כֵּן מִטַּלְטְלֵי דְּיַתְמֵי לָא מִשְׁתַּעְבְּדֵי לְבַעַל חוֹב, כִּי הַמִּטַּלְטְלִין יוֹצְאִין מֵרְשׁוּת אֲבִיהֶם שֶׁמֵּת תֵּכֶף מִיָּד בְּמִיתָתוֹ וְשׁוּב אֵין לוֹ עֵסֶק בָּהֶם כְּלָל, כִּי זֶה עִקַּר תִּקּוּנָם עַל יָדוֹ, כִּי כָּל הַמִּטַּלְטְלִין הֵם מֵהָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת וּבְחַיָּיו עָסַק בָּהֶם בְּמַשָּא וּמַתָּן אוֹ בִּמְלָאכָה. וְעַל כֵּן הָיָה צָרִיךְ לְבָרְרָם וְלָבוֹא עִמָּהֶם אֶל הַתַּכְלִית וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְעַכְשָׁו בְּמִיתָתוֹ גָּמַר כָּל תִּקּוּנוֹ וְזִכּוּךְ שֶׁלּוֹ הוּא עַל יְדֵי הֶעָפָר שֶׁהִיא בְּחִינַת עֲנָוָה וּבִטּוּל וְכַנַּ"ל וּכְמוֹ כֵן כָּל הַמִּטַּלְטְלִים וְהַחֲפָצִים שֶׁלּוֹ צְרִיכִין לָשׁוּב עִמּוֹ לְשָׁם לִבְחִינַת עָפָר כְּדֵי שֶׁיִּזְדַּכְּכוּ שָׁם עִמּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁיִּזְכֶּה, עַל כֵּן אֵין הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁל הַמֵּת מְשֻׁעְבָּדִים עוֹד לְהַבַּעַל חוֹב, כִּי אֵין לוֹ עוֹד חֵלֶק בָּהֶם, כִּי עַתָּה כָּל תִּקּוּנוֹ שֶׁלּוֹ וְשֶׁל כָּל הַחֲפָצִים שֶׁעָסַק בָּהֶם הוּא רַק עַל יְדֵי הֶעָפָר וְכַנַּ"ל וְעַל כֵּן אֵין לְהַבַּעַל חוֹב שִׁעְבּוּד עֲלֵיהֶם כִּי אִם עַל הַקַּרְקָעוֹת שֶׁהֵם אֶרֶץ וְעָפָר שֶׁשָּׁם עַתָּה כָּל מְקוֹמוֹ וְזִכּוּךְ שֶׁלּוֹ וְתִקּוּנוֹ כַּנַּ"ל, כִּי כָּל הַהַלְוָאוֹת וְהַחוֹבוֹת שֶׁהָאָדָם חַיָּב לַחֲבֵרוֹ הֵם נִמְשָׁכִין מֵחֲמַת שֶׁלֹּא נִזְדַּכֵּךְ עֲדַיִן הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת מֵחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּגְזַר עָלָיו בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה וְכוּ' בְּחִינַת בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה (בְּרֵאשִׁית ג) שֶׁמִּשָּׁם כָּל הָעֲנִיּוּת וְהַדַּחֲקוּת, שֶׁמִּשָּׁם בָּאִין כָּל הַחוֹבוֹת וְהַהַלְוָאוֹת. וְעַל כֵּן עֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה (מִשְׁלֵי כב) מֵחֲמַת שֶׁלֹּא בֵּרַר עֲדַיִן הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת מְזֻּהֲמָתָן שֶׁהֵם נִקְרָאִים עֲבָדִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב שָׁם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל פָּסוּק "מִבֵּית עֲבָדִים", שֶׁהָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת נִקְרָאִים עֲבָדִים, וְצָרִיךְ כָּל אָדָם לְקַדֵּשׁ וּלְטַהֵר וּלְזַכֵּךְ כָּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת עַד שֶׁיֵּצֵא מִכָּל הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת הַנִּמְשָׁכִין מֵהֶם וְאָז יוֹצֵא מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עֵרוּבִין נד) שֶׁאֵין לְךָ בֶּן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה מַכְנִיעַ הַיֵּצֶר הָרָע וְהָרַע שֶׁבְּאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ אִם אֶבֶן הוּא נִמּוֹחַ וְכוּ'. אֲבָל מִי שֶׁלֹּא עָסַק בַּתּוֹרָה וְלֹא זִכֵּךְ הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת הוּא בְּחִינַת עֶבֶד וּמִשָּׁם בָּאִין כָּל הַהַלְוָאוֹת שֶׁשָּׁם בְּחִינַת עַבְדוּת, בְּחִינַת עֶבֶד לֹוֶה וְכוּ'. וְעַל כֵּן בֶּאֱמֶת צְרִיכִין לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מְאֹד מֵחוֹבוֹת וְהַלְוָאוֹת. וּבְיוֹתֵר צְרִיכִין לְבַקֵּשׁ מֵה' יִתְבָּרַךְ וּלְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל כֹּחוֹ שֶׁלֹּא יָמוּת בַּעַל חוֹב חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הַחוֹבוֹת הוּא בְּחִינַת עַבְדוּת, בְּחִינַת פְּגַם הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת שֶׁעַל יְדֵי זֶה אִי אֶפְשָׁר לְנַפְשׁוֹ לְהִכָּלֵל בָּאֵין סוֹף, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהִכָּלֵל שָׁם עַד שֶׁיֵּצֵא מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּצֵא מֵהָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲבָדִים וְיִהְיֶה נִכְלָל בְּאַיִן וְכַנַּ"ל. וְעַל כֵּן כְּשֶׁמֵּת וְנִשְׁאָר בַּעַל חוֹב שׁוּב אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְתַקֵּן הַחוֹב עַל יְדֵי הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁלּוֹ, כִּי כְּבָר יָצְאוּ מֵרְשׁוּתוֹ לְגַמְרֵי בְּמוֹתוֹ, כִּי צְרִיכִין לָשׁוּב וְלַחֲזֹר עִמּוֹ אֶל הֶעָפָר, דְּהַיְנוּ שֶׁכָּל אֲחִיזָתוֹ בָּהֶם וְכָל מַה שֶּׁעָסַק בָּהֶם הַכֹּל חוֹזֵר עִמּוֹ עַתָּה אֶל הֶעָפָר שֶׁשָּׁם גְּמַר הַתִּקּוּן וְהַזִּכּוּךְ. וְעַל כֵּן אֵין לְהַבַּעַל חוֹב שִׁעְבּוּד עֲלֵיהֶם כִּי אִם עַל הַקַּרְקָעוֹת שֶׁהֵם עָפָר וָאָרֶץ שֶׁשָּׁם גְּמַר תִּקּוּנוֹ וְעַל כֵּן עַל יְדֵי הַקַּרְקָעוֹת שֶׁהֵם עָפָר, יוּכַל לְסַלֵּק הַחוֹב וּלְתַקֵּן פְּגַם הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת שֶׁלֹּא זִכֵּךְ שֶׁמִּשָּׁם בָּא הַחוֹב שֶׁהוּא בְּחִינַת עַבְדוּת כַּנַּ"ל, כִּי עַתָּה כָּל תִּקּוּנוֹ עַל יְדֵי עָפָר שֶׁשָּׁם נִקְבָּר הַמֵּת וְשָׁם כָּל זִכּוּכוֹ וְתִקּוּנוֹ כַּנַּ"ל:
וְזֶה שֶׁמּוּבָא בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ וְהָאִדָּנָא גּוֹבִין מִמִּטַּלְטְלֵי דְּיַתְמֵי. כִּי עַכְשָׁו בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים הַדּוֹרוֹת פְּגוּמִים בְּתֹקֶף הַגָּלוּת וְשָׁכִיחַ הַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם שֶׁמֵּתִים בַּעֲלֵי חוֹבוֹת וְגַם הֵם פְּגוּמִים בְּמַעֲשֵֹיהֶם הַרְבֵּה, רַחֲמָנָא לִצְלַן, כִּי הָא בְּהָא תַּלְיָא כַּנַּ"ל, וְאָז אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְתַּקֵּן מִיָּד בַּעֲפַר קְבוּרָתוֹ וְצָרִיךְ לְהִתְגַּלְגֵּל הַרְבֵּה וְעָלָיו נֶאֱמַר (יְשַׁעְיָהוּ כג), "גַּם שָׁם לֹא יָנוּחַ לָךְ". שֶׁאֵין לוֹ מְנוּחָה בַּקֶּבֶר וְצָרִיךְ לְשׁוֹטֵט וּלְהִתְגַּלְגֵּל בַּמֶּה שֶׁיִּתְגַּלְגֵּל כְּפִי מִשְׁפָּטוֹ עַד שֶׁיְּבָרֵר מַה שֶּׁהָיָה צָרִיךְ לְבָרֵר וְאָז יָשׁוּב לְהִתְתַּקֵּן עַל יְדֵי בְּחִינַת עָפָר. וְעַל כֵּן אֲנָשִׁים כָּאֵלּוּ, רַחֲמָנָא לִצְלַן, הֵם מְקֻשָּׁרִים עֲדַיִן בְּהַמִּטַּלְטְלִים וְהַחֲפָצִים שֶׁלָּהֶם גַּם אַחַר מִיתָתָם, כִּי אֵינָם שָׁבִים עִמּוֹ אֶל הֶעָפָר, כִּי גַּם הוּא אֵין לוֹ מְנוּחָה שָׁם מֵחֲמַת שֶׁפָּגַם הַרְבֵּה וּמֵת בַּעַל חוֹב. עַל כֵּן תִּקְּנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הָאִדָּנָָא שֶׁיִּגְבוּ מִמִּטַּלְטְלִין שֶֹל הַמֵּת, כִּי לֹא יָצְאוּ מֵרְשׁוּתוֹ לְגַמְרֵי כְּמוֹ בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁלֹּא הָיוּ פְּגוּמִים כָּל כָּךְ כַּנַּ"ל וְגַם עַל יְדֵי זֶה שֶׁגּוֹבִין מֵהַמִּטַּלְטְלִין שֶׁל הַמֵּת הַחוֹבוֹת שֶׁחַיָּב הוּא לוֹ טוֹבָה וְתִקּוּן גָּדוֹל, כִּי עַל יְדֵי סִלּוּק הַחוֹב נִתְבַּטֵּל מִמֶּנּוּ בְּחִינַת הָעַבְדוּת שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּנוֹ. עַל כֵּן הָאִדָּנָא גּוֹבִין מִמִּטַּלְטְלֵי דְּיַתְמֵי, כִּי עֲדַיִן לֹא נִפְרָד מֵהֶם לְגַמְרֵי. וְעַל כֵּן בְּוַדַּאי עֲדַיִן הַשִּׁעְבּוּד עֲלֵיהֶם וַאֲזַי בְּוַדַּאי הוּא טוֹבָה גְּדוֹלָה לְפָנָיו כְּשֶׁיִּגְבוּ מֵהֶם הַחוֹבוֹת שֶׁלּוֹ וִיבַטְּלוּ הָעַבְדוּת מִמֶּנּוּ עַל כֵּן עַתָּה גּוֹבִין מֵהֶם:
וְעַל כֵּן אֵין נִפְרָעִין מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה. שְׁבוּעָה הִוא הִתְקַשְּׁרוּת וּבִטּוּל אֶל אוֹר הָאֵין סוֹף בְּחִינַת וּבוֹ תִּדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ. וְעַל כֵּן עִקַּר שְׁבוּעָה בִּנְקִיטַת חֵפֶץ, כִּי עַל יְדֵי הַתּוֹרָה נִכְלָלִין וְנִתְדַּבְּקִין שָׁם וְכָל הַהַכְחָשׁוֹת הֵם לְמַטָּה בְּשִׁנּוּי הָרְצוֹנוֹת וְהַתְּמוּנוֹת בִּבְחִינַת הַיֵּשׁוּת שֶׁשָּׁם יֵשׁ אֲחִיזַת הָרַע וְהַשֶּׁקֶר וְהַחִלּוּף וְהַתְּמוּרוֹת, אֲבָל לְמַעְלָה בְּשֹׁרֶשׁ הַכֹּל בִּרְצוֹן אֵין סוֹף שֶׁאֵין בּוֹ תְּמוּנָה שָׁם כֻּלּוֹ טוֹב שָׁם כֻּלּוֹ אֱמֶת. וְעַל כֵּן בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה צְרִיכִין שְׁבוּעָה שֶׁהִיא הִתְקַשְּׁרוּת וּבִטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף שֶׁשָּׁם כֻּלּוֹ אֱמֶת וְעַל כֵּן אֵין גּוֹבִין מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים כִּי אִם בִּשְׁבוּעָה, וְהַטַּעַם שֶׁמָּא צְרָרֵי אַתְּפְסֵיהּ, כִּי אָנוּ מְחֻיָּבִים לְהַחֲזִיק כָּל אֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל בְּחֶזְקַת כַּשְׁרוּת שֶׁבְּוַדַּאי לֹא מֵת בַּעַל חוֹב שֶׁעַל יְדֵי זֶה אֵינוֹ יָכוֹל לְהִכָּלֵל בְּשָׁרְשׁוֹ בָּאֵין סוֹף כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן מִסְּתָמָא סִלֵּק הַחוֹב בְּחַיָּיו וְנִכְלָל בְּמִיתָתוֹ בְּמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לְהִכָּלֵל, כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל שָׁב בִּתְשׁוּבָה וּמִתְוַדֶּה קֹדֶם מִיתָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַמּוּמָתִין מִתְוַדִּין. וּבְוַדַּאי הִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ לְסַלֵּק כָּל הַחוֹבוֹת כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִכָּלֵל בְּשָׁרְשׁוֹ בָּאֵין סוֹף וְכַנַּ"ל, וְעַל כֵּן אֵין אָדָם נֶאֱמָן לִגְבּוֹת מֵהֶם אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת אֶל הָאֵין סוֹף, וְאָז בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ הַנֶּאֱמָנוּת מֵאַחַר שֶׁהוּא מְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ עַתָּה עַל יְדֵי הַשְּׁבוּעָה לְאוֹר הָאֵין סוֹף שֶׁשָּׁם כֻּלּוֹ אֱמֶת כַּנַּ"ל:
וְעַל כֵּן הִשְׁבִּיעַ יַעֲקֹב אֶת יוֹסֵף שֶׁיִּשָּא אוֹתוֹ לְאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל. וְכֵן יוֹסֵף הִשְׁבִּיעַ לְאֶחָיו. כִּי עִקַּר הַכְּלָלִיּוּת וּבִטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף הוּא עַל יְדֵי קְבוּרַת אֶרֶץ יִשְֹרָאֵל שֶׁשָּׁם הֶעָפָר קֹדֶשׁ וְשָׁם זוֹכִין בְּלֹא צַעַר לְהִכָּלֵל שָׁם, אֲבָל יַעֲקֹב וְיוֹסֵף מֵחֲמַת שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ בְּמִצְרַיִם שֶׁהוּא בֵּית עֲבָדִים, שֶׁשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, שֶׁהוּא פְּגַם הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת שֶׁנִּקְרָאִים עֲבָדִים, בִּפְרָט אָז שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְהַתְחִיל הַגָּלוּת שֶׁהוּא הִתְגַּבְּרוּת מֶמְשַׁלְתָּם שֶׁל הַמִּצְרִים שֶׁהֵם הַפְּגָם שֶׁל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, בְּחִינַת עַבְדוּת הַהֵפֶךְ מַמָּשׁ מֵהַבִּטּוּל וְהַכְּלָלִיּוּת בְּאוֹר הָאֵין סוֹף וְכַנַּ"ל, עַל כֵּן לֹא רָצוּ לִסְמֹךְ עַל הַבְטָחָה לְבַד שֶׁיַּבְטִיחוּם לְהַעֲלוֹתָם מִשָּׁם, כִּי חָשְׁשׁוּ שֶׁמֵּחֲמַת תֹּקֶף הִתְגַּבְּרוּת זֻהֲמָתָם יִתְגַּבְּרוּ וְלֹא יַנִּיחוּ אוֹתָם לַעֲלוֹת וּלְהִקָּבֵר בָּאָרֶץ לְהִכָּלֵל שָׁם בְּמָקוֹם שֶׁצְּרִיכִין לְהִכָּלֵל עַל כֵּן תִּקְּנוּ זֹאת עַל יְדֵי הַשְּׁבוּעָה דַּיְקָא שֶׁהִשְׁבִּיעַ יַעֲקֹב לְיוֹסֵף וְכֵן יוֹסֵף לְאֶחָיו, כִּי הַשְּׁבוּעָה הִוא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וּבִטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף כַּנַּ"ל. וְעַל עַל יְדֵי הַשְּׁבוּעָה דַּיְקָא בְּוַדַּאי יִתְקַיְּמוּ דִּבְרֵיהֶם לְהַעֲלוֹתָם וּלְקָבְרָם בָּאָרֶץ וּלְהִכָּלֵל שָׁם בָּאֵין סוֹף, כִּי הַשְּׁבוּעָה הִיא בִּבְחִינָה זֹאת וְכַנַּ"ל:
וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּי הַחֲבֵרִים שֶׁשָּׁמְעוּ מֵרַבֵּנוּ הַנּוֹרָא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עֵצָה עַל אַחַר הִסְתַּלְּקוּת שֶׁיִּזְכֶּה לָבוֹא לְמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לָבוֹא. שֶׁיִּשָּׁבַע שְׁבוּעָה בִּנְקִיטַת חֵפֶץ וְכוּ', כִּי הַשְּׁבוּעָה דַּיְקָא הוּא תִּקּוּן לָזֶה כַּנַּ"ל:
וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הֶקְדֵּשׁ חָמֵץ וְשִׁחְרוּר מַפְקִיעִין מִידֵי שִׁעְבּוּד. כִּי עִקַּר הַשִּׁעְבּוּד הוּא נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת פְּגַם הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת שֶׁלֹּא נִתְבָּרְרוּ עֲדַיִן שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲבָדִים כַּנַּ"ל שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ דַּחֲקוּת הַפַּרְנָסָה, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַהַלְוָאוֹת בְּחִינַת עֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה וְכַנַּ"ל. וְעַל כֵּן הֶקְדֵּשׁ וְכוּ' מַפְקִיעִין מִידֵי שִׁעְבּוּד, כִּי אֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה: הֶקְדֵּשׁ וְכוּ', הֵם הַהֵפֶךְ מִשִּׁעְבּוּד, כִּי הֵם בִּבְחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וּבִטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף שֶׁהוּא הַהֵפֶךְ מֵעַבְדוּת, דְּהַיְנוּ שֶׁהֵם בִּבְחִינַת תִּקּוּן הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהִתְבַּטֵּל וּלְהִכָּלֵל בְּאוֹר הָאֵין סוֹף וְכַנַּ"ל. כִּי הֶקְדֵּשׁ זֶה בְּחִינַת בִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף שֶׁזֶּה עִקַּר הַהֶקְדֵּשׁ שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בְּיַד הָאָדָם לְהַקְדִּישׁ קְדֻשַּׁת הַגּוּף הַבְּהֵמָה וְכַיּוֹצֵא. וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁבֶּאֱמֶת כָּל דָּבָר שָׁרְשׁוֹ וְחִיּוּתוֹ מֵאוֹר הָאֵין סוֹף שֶׁהוּא ה' יִתְבָּרַךְ בָּרוּךְ הוּא. וְכָל דָּבָר צָרִיךְ לַחֲזֹר לְשָׁרְשׁוֹ וְהַכֹּל בְּיַד הָאָדָם שֶׁבִּשְׁבִילוֹ נִבְרָא הַכֹּל כְּדֵי שֶׁיַּחֲזֹר וְיִכְלֹל הַכֹּל בְּשָׁרְשׁוֹ בְּאוֹר הָאֵין סוֹף וְעַל כֵּן יֵשׁ כֹּחַ בְּיַד הָאָדָם לְהַקְדִּישׁ כָּל דָּבָר, כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁמַּקְדִּישׁ הַדָּבָר בְּדִבּוּרוֹ נִתְקַשֵּׁר הַדָּבָר מִיָּד לְאוֹר הָאֵין סוֹף שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת וְשָׁם כֻּלּוֹ קָדוֹשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה'". וְזֶה עִקַּר הַהֶקְדֵּשׁ שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בְּיַד הָאָדָם לַעֲשֹוֹת מִדִּבְרֵי חֹל קֹדֶשׁ עַל יְדֵי שֶׁמְּקַשְּׁרוֹ וּמְבַטְּלוֹ בְּאוֹר הָאֵין סוֹף שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ הַכֹּל וּבִשְׁבִיל זֶה נִבְרָא כָּל דָּבָר כְּדֵי שֶׁיַּחֲזֹר וְיֻכְלַל בְּשָׁרְשׁוֹ בְּאוֹר הָאֵין סוֹף וְהַכֹּל עַל יְדֵי הָאָדָם וְכַנַּ"ל. וְעַל כֵּן עִקַּר הַהֶקְדֵּשׁ עַל יְדֵי הַדִּבּוּר, כִּי כָּל הַדְּבָרִים נִבְרְאוּ עַל יְדֵי הַדִּבּוּר, הַיְנוּ עַל יְדֵי תְּמוּנוֹת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַיֵּשׁוּת וְכָל הָרְצוֹנוֹת שֶׁהֵם נִמְשָׁכִין מֵרְצוֹן אֵין סוֹף שֶׁאֵין בּוֹ תְּמוּנָה, שֶׁשָּׁם כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ. וְעַל כֵּן תֵּכֶף כְּשֶׁקּוֹרֵא עָלָיו שֵׁם קֹדֶשׁ בְּדִבּוּרוֹ נִתְקַשֵּׁר הַחִיּוּת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא תְּמוּנַת אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּרִים שֶׁהֵם בְּחִינַת רְצוֹנוֹת. בִּרְצוֹן אֵין סוֹף שֶׁאֵין בּוֹ תְּמוּנָה, שֶׁשָּׁם כֻּלּוֹ קָדוֹשׁ, שֶׁשָּׁם שֹׁרֶשׁ כָּל הַדְּבָרִים וְשָׁם חוֹזֵר וְנִכְלָל הַכֹּל וְכַנַּ"ל. נִמְצָא, שֶׁהֶקְדֵּשׁ הוּא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וּבִטּוּל בְּאוֹר הָאֵין סוֹף שֶׁהוּא הֵפֶךְ הָעַבְדוּת, הֵפֶךְ פְּגַם הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת שֶׁנִּקְרָאִים עֲבָדִים וְעַל כֵּן הַהֶקְדֵּשׁ מַפְקִיעַ מִידֵי שִׁעְבּוּד שֶׁל הַחוֹב שֶׁהוּא בְּחִינַת עַבְדוּת, בְּחִינַת עֶבֶד לֹוֶה וְכוּ'. וְכֵן חָמֵץ מַפְקִיעַ מִידֵי שִׁעְבּוּד, כִּי אִסּוּר חָמֵץ הוּא בְּפֶסַח שֶׁאָז הוֹצִיאָנוּ ה' יִתְבָּרַךְ מִמִּצְרַיִם. וְעִקַּר הַגְּאֻלָּה שֶׁל מִצְרַיִם הָיְתָה עַל יְדֵי שֶׁאָז נִתְגַּלָּה אוֹרוֹ הַגָּדוֹל יִתְבָּרַךְ בְּהִתְגַּלּוּת נִפְלָא, כַּמְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת. שֶׁעַל יְדֵי זֶה הָיְתָה עִקַּר הַגְּאֻלָּה. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם". וְתַרְגּוּמוֹ, וְאִתְגְּלֵיתִי וְכוּ', הַיְנוּ שֶׁאָז נִפְתַּח לָהֶם אוֹר הָאֵין סוֹף בְּהִתְגַּלּוּת נִפְלָא. וְעַל יְדֵי זֶה זָכוּ לַגְּאֻלָּה וְאָז נֶאֱסַר הֶחָמֵץ, כִּי מֵחֲמַת שֶׁאָז לֹא הָיוּ רְאוּיִים עֲדַיִן לַגְּאֻלָּה כַּמּוּבָא. רַק ה' יִתְבָּרַךְ פָּסַח וְדִלֵּג עַל הַקֵּץ וּגְאָלָם קֹדֶם זְמַנָּם וְנִתְגַּלָּה לָהֶם אוֹר הָאֵין סוֹף קֹדֶם שֶׁנִּתְקַדְּשׁוּ כָּרָאוּי לָזֶה, עַל כֵּן אֲסוּרִים בְּחָמֵץ בְּמַשֶּׁהוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפָּגְמוּ כְּלֵי הַמֹּחִין עַל יְדֵי אֲכִילַת חָמֵץ, חַס וְשָׁלוֹם, וְלֹא יוּכְלוּ לְקַבֵּל אוֹר הַזְּרִיחָה שֶׁל הָרְשִׁימָה מֵהַבִּטּוּל אַף גַּם יִתְחַמֵּץ לְבָבָם עַל יְדֵי זֶה יוֹתֵר, מֵחֲמַת שֶׁאֵינָם רְאוּיִים עֲדַיִן לָזֶה, עַל כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר אָז מֵחָמֵץ בְּמַשֶּׁהוּ, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְהִכָּלֵל בְּאוֹר הָאֵין סוֹף שֶׁעַל יְדֵי זֶה הָיְתָה עִקַּר הַגְּאֻלָּה. וְעַל כֵּן חָמֵץ: מַפְקִיעַ מִידֵי שִׁעְבּוּד, כִּי אִסּוּר חָמֵץ הוּא כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְהִכָּלֵל בְּאוֹר הָאֵין סוֹף שֶׁנִּתְגַּלָּה אָז בְּפֶסַח בִּשְׁעַת יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּהִתְגַּלּוּת נִפְלָא כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן הוּא מַפְקִיעַ מִידֵי שִׁעְבּוּד שֶׁהוּא בְּחִינַת עַבְדוּת, שֶׁהוּא הַהֵפֶךְ מִזֶּה כַּנַּ"ל. וְכֵן שִׁחְרוּר מַפְקִיעַ מִידֵי שִׁעְבּוּד, כִּי שִׁחְרוּר הוּא בִּטּוּל הָעַבְדוּת, כִּי מְשַׁחְרֵר הָעֶבֶד וְיוֹצֵא לְחֵרוּת. וְאָז יוֹצֵא הָעֶבֶד מִידֵי עַבְדוּת וְנַעֲשֶֹה יִשְֹרָאֵל. וּקְדֻשַּׁת יִשְֹרָאֵל בִּכְלָל הִיא בִּבְחִינַת בִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף, כִּי כָּל יִשְֹרָאֵל כְּלוּלִים בְּמֹשֶׁה עַל יְדֵי קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁהוּא זָכָה לְהִכָּלֵל בְּאוֹר הָאֵין סוֹף וְעִמּוֹ כָּל יִשְֹרָאֵל כָּל אֶחָד כְּפִי חֶלְקוֹ בְּהַתּוֹרָה וּבְמֹשֶׁה כֵּן זוֹכֶה לְהִכָּלֵל בְּאוֹר הָאֵין סוֹף וְעַל כֵּן שִׁחְרוּר שֶׁהוּא בִּטּוּל הָעַבְדוּת וְזוֹכֶה לִקְדֻשַּׁת יִשְֹרָאֵל עַל כֵּן מַפְקִיעַ מִידֵי שִׁעְבּוּד, שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּגַם הָעַבְדוּת וְכַנַּ"ל: וּבְעִנְיַן אִסּוּר חָמֵץ בְּפֶסַח יֵשׁ עֲדַיִן הַרְבֵּה לְבָאֵר. וְעַיֵּן לְקַמָּן בְּהִלְכוֹת אַפּוֹתֵיקֵי הֲלָכָה ב, עַל פִּי הַתּוֹרָה הַנַּ"ל מְבֹאָר קְצָת מֵעֵין זֶה:
חושן משפט · הלכות גבית חוב מהלקוחות ואפותיקי
אִסּוּר הֲנָאָה מַפְקִיעַ מִידֵי שִׁעְבּוּד כְּמוֹ קְדֻשַּׁת הַגּוּף וְכוּ', עַיֵּן שָׁם בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ: עַל פִּי מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בַּמַּאֲמָר "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" בְּסִימָן ד, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב, מֵעִנְיַן הַעֲלָאַת הַמַּלְכוּת לְשָׁרְשָׁהּ בִּבְחִינַת זַרְקָא דְּאִזְדְּרִיקַת לַאֲתַר דְּאִתְנְטִילַת מִתַּמָּן, כִּי הַמַּלְכוּת הִוא בְּחִינַת רָצוֹן, בְּחִינַת תְּמוּנַת אוֹתִיּוֹת הַמְלֻבָּשִׁים בְּכָל הַיֵּשׁוּת. וְכָל הָרְצוֹנוֹת מְקַבְּלִין מֵרְצוֹן אֵין סוֹף שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וְכוּ' וְזֶה בְּחִינַת הִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת. בִּבְחִינַת וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב דַּיְקָא, כִּי ה' יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה בַּעֲבוֹדָתֵנוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְאָבִיתָ תְּהִלָּה מִגּוּשֵׁי עָפָר וְכוּ'". וּכְשֶׁחוֹזֵר מֵהַבִּטּוּל, אֲזַי הָרְשִׁימוּ מֵאִיר לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים. שֶׁזֶּה בְּחִינַת יְדִיעָה שְׁלֵמָה וְכוּ'. וְכָל זֶה עַל יְדֵי שֶׁמַּעֲלִין הַמַּלְכוּת לְשָׁרְשָׁהּ עַל יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם. וְעַל יְדֵי תִּקּוּן כָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת הַבָּאִים מֵאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת וְכוּ', עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב. וּבְסוֹף סִיּוּם הַפָּסוּק שֶׁזֶּה בְּחִינַת מִבֵּית עֲבָדִים שֶׁהֵם הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת שֶׁהֵם כֻּלָּם תַּחַת גַּלְגַּל הַיָּרֵחַ שֶׁמְּכֻנֶּה בְּשֵׁם עֶבֶד, כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, הִנֵּה יַשְֹכִּיל עַבְדִּי, דָּא סִהֲרָא, (עַיֵּן שָׁם בַּזֹּהַר בְּפָרָשַׁת וַיֵּשֶׁב):
וְהִנֵּה יָדוּעַ לְכָל מֵבִין שֶׁהַלּוֹוֶה הוּא בִּבְחִינַת מִעוּט הַיָּרֵחַ שֶׁמִּשָּׁם בָּא הָעֲנִיּוּת שֶׁעַל יְדֵי זֶה צָרִיךְ אֶחָד לִלְווֹת מֵחֲבֵרוֹ. כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַנַּ"ל שֶׁבִּפְגִימוּתָא דְּסִהֲרָא-מִסְכְּנוּתָא וְכוּ'. וְעַל כֵּן עֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה (מִשְׁלֵי כב) זֶה בְּחִינַת סִהֲרָא הַנַּ"ל שֶׁנִּקְרֵאת עֶבֶד כַּנַּ"ל וְעִקַּר הַדָּבָר מֵחֲמַת פְּגַם הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת עַל יְדֵי פְּגַם מִדּוֹת וְתַאֲווֹת רָעוֹת הַבָּאִים מֵהֶם שֶׁהֵם בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר פְּגִימַת הַלְּבָנָה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה בָּא עֲנִיּוּת בְּחִינַת בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה (בְּרֵאשִׁית ג), דְּהַיְנוּ חֶסְרוֹן הַפַּרְנָסָה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה צְרִיכִין לִפֹּל לִבְחִינַת עֶבֶד, בְּחִינַת עֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה כַּנַּ"ל, כִּי עִקַּר הָעַבְדוּת מַה שֶּׁנִּקְרֵאת הַלְּבָנָה שֶׁהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת בְּשֵׁם עֶבֶד כַּנַּ"ל הָעִקָּר הוּא רַק מֵחֲמַת פְּגִימוּתָהּ וּמִעוּטָהּ שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲלוֹת וְלִכָּלֵל בְּשָׁרְשָׁהּ בִּבְחִינַת זַרְקָא דְּאִזְדְּרִיקַת וְכוּ', כִּי אֲזַי כְּשֶׁהַלְּבָנָה בְּחִינַת מַלְכוּת עוֹלָה לְשָׁרְשָׁהּ אֲזַי נִתְבַּטֵּל בְּחִינַת עַבְדוּת לְגַמְרֵי, כִּי עִקַּר הָעַבְדוּת הוּא בִּבְחִינַת יֵשׁוּת שֶׁהִיא בְּחִינַת עֲשִֹיָּה וּכְשֶׁמַּגְבִּיר הָאָדָם, חַס וְשָׁלוֹם, אֶת הַחֹמֶר עַל הַצּוּרָה עַל יְדֵי מַעֲשָֹיו הָרָעִים עַל יְדֵי פְּגַם הַמִּדּוֹת וְהַתַּאֲווֹת שֶׁל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת הַמְכֻנִּים בְּשֵׁם עֲבָדִים, כִּי הֵם בְּחִינַת עֲשִֹיָּה וְיֵשׁוּת, בְּחִינַת עַבְדוּת כַּנַּ"ל אֲזַי הוּא, חַס וְשָׁלוֹם, בְּחִינַת פְּגִימַת הַלְּבָנָה שֶׁהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת בְּמִעוּטָהּ מֵחֲמַת שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲלוֹת לְשָׁרְשָׁהּ וּלְקַבֵּל מִשָּׁם שֶׁפַע וְרֹב טוּב עַל יְדֵי שֶׁהִתְגַּבֵּר הַחֹמֶר וְיֵשׁוּת עַל הָרְצוֹנוֹת הַמְלֻבָּשִׁין בָּהֶם שֶׁהֵם בְּחִינַת מַלְכוּת כַּנַּ"ל וַאֲזַי, כִּבְיָכוֹל, גַּם הַלְּבָנָה נִקְרֵאת בְּשֵׁם עֶבֶד כַּנַּ"ל עַל יְדֵי שֶׁהִתְגַּבֵּר עָלֶיהָ בְּחִינַת עַבְדוּת שֶׁהוּא בְּחִינַת יֵשׁוּת כַּנַּ"ל, וַאֲזַי מִפְּגִימַת הַלְּבָנָה בָּא עֲנִיּוּת. שֶׁעַל יְדֵי זֶה צְרִיכִין לִלְווֹת אֶחָד מֵחֲבֵרוֹ וְעַל כֵּן נִקְרָא הַלּוֹוֶה עֶבֶד כַּנַּ"ל. וּבֶאֱמֶת זֶה הָאִישׁ שֶׁבָּא לִידֵי מִדָּה זוֹ שֶׁמֻּכְרָח מֵחֲמַת דָּחְקוֹ לִלְווֹת מֵחֲבֵרוֹ כְּשֶׁחֲבֵרוֹ גּוֹמֵל עִמּוֹ חֶסֶד וּמַלְוֶה לוֹ הוּא עוֹשֶֹה בָּזֶה מִצְוָה גְּדוֹלָה מְאֹד מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סֻכָּה מ"ט ע"ב), גְּדוֹלָה גְּמִילוּת חֲסָדִים יוֹתֵר מִן הַצְּדָקָה וְכוּ', כִּי הַמַּלְוֶה לַחֲבֵרוֹ גְּמִילוּת חֶסֶד הוּא עוֹשֶֹה בָּזֶה תִּקּוּן גָּדוֹל מְאֹד וְעוֹשֶֹה טוֹבָה גְּדוֹלָה לַחֲבֵרוֹ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, כִּי זֶה הַצָּרִיךְ לִלְווֹת הוּא בִּבְחִינַת מִעוּט הַיָּרֵחַ כַּנַּ"ל וְהָעוֹזֵר לוֹ וּמַלְוֶה לוֹ הוּא מַשְׁלִים וּמְמַלֵּא אוֹתוֹ מִפְּגִימוּתוֹ בִּבְחִינַת מִלּוּי הַיָּרֵחַ. וְעַל יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיַּעֲזֹר לַחֲבֵרוֹ שֶׁיּוּכַל לְהִנָּצֵל מֵהָעֲנִיּוּת לְגַמְרֵי עַל יְדֵי שֶׁמִּלֵּא חֶסְרוֹנוֹ שֶׁזֶּה בְּחִינַת מִלּוּי פְּגִימַת הַלְּבָנָה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה אֵינָם יְכוֹלִים הַחִיצוֹנִים לִינֹק מִמֶּנּוּ כָּל כָּךְ וְאֵינָם יוֹנְקִים הַשֶּׁפַע שֶׁלּוֹ וְעַל יְדֵי זֶה יָכוֹל לָצֵאת מֵעֲנִיּוּת לַעֲשִׁירוּת, כִּי הַמַּלְוֶה לַחֲבֵרוֹ הוּא מְתַקֵּן בָּזֶה בְּחִינַת פְּגִימַת הַלְּבָנָה שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל הָעֲנִיּוּת: וְעַל כֵּן נַעֲשֶֹה מִזֶּה תִּקּוּן גָּדוֹל מְאֹד כְּשֶׁמַּלְוֶה לַחֲבֵרוֹ גְּמִילוּת חֶסֶד, כִּי הוּא מְמַלֵּא פְּגִימַת הַיָּרֵחַ שֶׁזֶּה עִקַּר עֲבוֹדָתֵנוּ כַּיָּדוּעַ וְעַל כֵּן הִזְהִירָה הַתּוֹרָה עַל זֶה כַּמָּה פְּעָמִים, אֲבָל גַּם הַלּוֹוֶה צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד לְקַיֵּם מִצְוַת פְּרִיעַת בַּעַל חוֹב לְשַׁלֵּם לַחֲבֵרוֹ וּבָזֶה הוּא מַעֲלֶה אֶת הַמַּלְכוּת לְשָׁרְשָׁהּ, כִּבְיָכוֹל, בִּבְחִינַת זַרְקָא דְּאִזְדְּרִיקַת לַאֲתַר דְּאִתְנְטִילַת מִתַּמָּן, כִּי הַמַּלְוֶה לַחֲבֵרוֹ בָּזֶה מְעוֹרֵר, כִּבְיָכוֹל, הַשֶּׁפַע לְהַשְׁפִּיעַ לִבְחִינַת מַלְכוּת שֶׁתִּתְמַלֵּא מֵחֶסְרוֹנָהּ כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לְהִתְגַּבֵּר וּלְבָרֵר מַה שֶּׁצְּרִיכָה לְבָרֵר כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לַעֲלוֹת וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁהַלּוֹוֶה חוֹזֵר וּמְשַׁלֵּם מַה שֶּׁלָּוָה מֵחֲבֵרוֹ בָּזֶה מְקַיֵּם מִצְוַת פְּרִיעַת בַּעַל חוֹב וְעַל יְדֵי מִצְוָה זוֹ, כִּבְיָכוֹל, חוֹזֵר וְעוֹלָה הַמַּלְכוּת לְשָׁרְשָׁהּ. כִּי הַמַּלְוֶה הוּא בִּבְחִינַת הָרָצוֹן בְּחִינַת נְדִיב לֵב וְעַל יְדֵי זֶה מְעוֹרֵר הָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן לְהַשְׁפִּיעַ לַמַּלְכוּת שֶׁהִיא בַּעֲנִיּוּת וּכְשֶׁחוֹזֵר וּמְשַׁלֵּם מַה שֶּׁלָּוָה. נִמְצָא, שֶׁחוֹזֵר וּמַעֲלֶה אֶת הַמָּמוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲשִׁירוּת שֶׁנִּשְׁתַּלְשֵׁל מִבְּחִינַת מַלְכוּת הוּא חוֹזֵר אוֹתוֹ לְשָׁרְשׁוֹ וְעַל יְדֵי זֶה גַּם לְמַעְלָה חוֹזֵר בְּחִינַת הַמַּלְכוּת לְשָׁרְשָׁהּ לָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן. וּכְשֶׁחוֹזֵר וְעוֹלָה הַמַּלְכוּת לְשָׁרְשָׁהּ אֲזַי הִיא עוֹלָה עִם כָּל הַבֵּרוּרִים שֶׁבֵּרְרָה בָּעֵת שֶׁהָיְתָה לְמַטָּה בִּבְחִינַת עֲנִיּוּת וְעִקַּר הַבֵּרוּרִים נַעֲשֹוּ עַל יְדֵי הַסִּיּוּעַ שֶׁסִּיַּע וְעַל יְדֵי הַגְּמִילוּת חֶסֶד שֶׁגָּמַל אֶחָד עִם חֲבֵרוֹ שֶׁעַל יְדֵי זֶה מְמַלְּאִין פְּגִימָתָהּ קְצָת וְעַל יְדֵי זֶה יֵשׁ לָהּ כֹּחַ לְבָרֵר וְזֶה עִקַּר מִצְוַת הַהַלְוָאָה, כִּי זֶה הַלּוֹוֶה שֶׁנָּפַל לַעֲנִיּוּת עַד שֶׁצָּרִיךְ לִלְווֹת וְכָל זֶה הוּא מֵחֲמַת שֶׁאֵין בּוֹ כֹּחַ לְבָרֵר הַנִּיצוֹצוֹת הַשַּׁיָּכִים לְשֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ וְהֵם נֶאֱחָזִים בָּהֶם וְעַל יְדֵי זֶה בָּא עֲנִיּוּת וְעַל כֵּן הוּא צָרִיךְ מִי שֶׁיַּחֲזִיק בְּיָדוֹ" כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְכוּ'". כִּי עַל יְדֵי שֶׁמַּחֲזִיקִין בְּיָדוֹ בְּהַלְוָאַת חֵן עַל יְדֵי זֶה מַשְׁלִימִין אוֹתוֹ קְצָת וְעַל יְדֵי זֶה יֵשׁ בּוֹ כֹּחַ לְבָרֵר וְעַל יְדֵי זֶה יוּכַל לְהִנָּצֵל מִן הָעֲנִיּוּת כַּנַּ"ל:
וְנַחֲזֹר לָעִנְיָן הַנַּ"ל עִנְיַן קְדֻשַּׁת הַגּוּף שֶׁמַּפְקִיעַ מִידֵי שִׁעְבּוּד וְכֵן אִסּוּר הֲנָאָה כַּנַּ"ל, כִּי כָּל נִכְסֵי הַלּוֹוֶה מְשֻׁעְבָּדִים לַמַּלְוֶה, כִּי בָּאוּ בִּבְחִינַת עַבְדוּת, כִּי כָּל הַדְּבָרִים הֵם מֵאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת וְכָל הַנְּכָסִים שֶׁל אָדָם שֶׁהֵם הָעֲשִׁירוּת שֶׁלּוֹ הֵם בְּחִינַת מַלְכוּת וּמֵאַחַר שֶׁהֻצְרַךְ לִלְווֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת מִעוּט הַיָּרֵחַ, בְּחִינַת עֶבֶד כַּנַּ"ל וְעַל כֵּן כָּל נְכָסָיו הֵם בִּבְחִינַת עַבְדוּת וְעַל כֵּן קְדֻשַּׁת הַגּוּף מַפְקִיעַ מִידֵי שִׁעְבּוּד, כִּי קְדֻשַּׁת הַגּוּף הוּא בְּחִינַת בִּטּוּל הַיֵּשׁוּת וְהַגּוּף, כִּי נִכְלָל הַדָּבָר בִּקְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה, כִּי כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם צְרִיכִים לְהִכָּלֵל בְּשָׁרְשָׁם בִּבְחִינַת אַיִן. וּכְשֶׁמַּקְדִּישׁ הַדָּבָר קְדֻשַּׁת הַגּוּף אֲזַי נִכְלָל מִיֵּשׁ לְאַיִן, כִּי נִקְרָא עָלָיו שֵׁם קֹדֶשׁ וְקֹדֶשׁ הוּא בְּחִינַת חָכְמָה כַּמּוּבָא וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל. וְעַל כֵּן מַפְקִיעַ מִידֵי שִׁעְבּוּד, כִּי נִתְבַּטֵּל הָעַבְדוּת לְגַמְרֵי, כִּי עִקַּר הָעַבְדוּת בִּבְחִינַת גּוּף וְיֵשׁוּת עַל יְדֵי שֶׁמַּגְבִּיר, חַס וְשָׁלוֹם, הַחֹמֶר עַל הַצּוּרָה, אֲבָל עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת הַגּוּף שֶׁנִּכְלָל הַגּוּף בַּקְּדֻשָּׁה וְעוֹלֶה מִיֵּשׁ לְאַיִן בְּחִינַת קֹדֶשׁ כַּנַּ"ל אֲזַי נִתְבַּטֵּל הָעַבְדוּת לְגַמְרֵי כַּנַּ"ל וְהָבֵן:
וְזֶה בְּחִינַת אִסּוּר הֲנָאָה שֶׁמַּפְקִיעַ גַּם כֵּן מִידֵי שִׁעְבּוּד כְּמוֹ קְדֻשַּׁת הַגּוּף, כִּי עִקַּר הַשִּׁעְבּוּד שֶׁנִּכְסֵי הַלּוֹוֶה מְשֻׁעְבָּדִים לַמַּלְוֶה זֶה בְּחִינַת בֵּרוּרִים שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה עִקַּר הַהַלְוָאָה, כִּי הַלּוֹוֶה צָרִיךְ לְבָרֵר מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְבָרֵר עַד שֶׁיְּתַקֵּן בְּחִינַת מִעוּט הַיָּרֵחַ וְעַל יְדֵי זֶה יֵצֵא מֵעֲנִיּוּת וִישַׁלֵּם לַחֲבֵרוֹ. וְעַל כֵּן כָּל נְכָסָיו מְשֻׁעְבָּדִים לַחֲבֵרוֹ, כִּי כֻּלָּם מְשֻׁעְבָּדִים לַחֲזֹר וְלַעֲלוֹת לְשָׁרְשָׁם בְּעֵת שֶׁיֻּגְמַר זְמַן בֵּרוּרָם שֶׁזֶּה בְּחִינַת שִׁעְבּוּד נִכְסֵי הַלּוֹוֶה לְהַמַּלְוֶה עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם לוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת הַעֲלָאַת הַבֵּרוּרִים לְשָׁרְשָׁם כַּנַּ"ל (כִּי הַכְּלָל כִּי בְּאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא אִתְּעַר לְעֵלָּא) וְעַל כֵּן אִסּוּר הֲנָאָה מַפְקִיעַ מִידֵי שִׁעְבּוּד וְכַנַּ"ל, כִּי זֶה יָדוּעַ, כִּי אֵין בָּנוּ כֹּחַ לְבָרֵר כִּי אִם בַּמֶּה שֶׁהִתִּירָה הַתּוֹרָה, אֲבָל הַדְּבָרִים שֶׁאָסְרָה הַתּוֹרָה לָנוּ אֵין בָּנוּ כֹּחַ לְבָרְרָם וּלְהַעֲלוֹתָם לְשָׁרְשָׁם, וּבִפְרָט אִסּוּרֵי הֲנָאָה שֶׁאֵין לָנוּ בָּהֶם שׁוּם תְּפִיסַת יָד וַאֲפִלּוּ בַּהֲנָאָה אֲסוּרִים לָנוּ. מֵחֲמַת שֶׁאֵין בָּנוּ כֹּחַ לְבָרְרָם כְּלָל וְלֹא זוֹ אַף זוֹ, כִּי גַּם הַתּוֹרָה מָסְרָה בְּיָדֵינוּ שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים לֶאֱסֹר עַל עַצְמֵנוּ כָּל דָּבָר שֶׁנִּרְצֶה וַאֲפִלּוּ בַּהֲנָאָה, כִּי הַבֵּרוּר הוּא בִּבְחִירַת הָאָדָם וְכָל הָעוֹלָם וּמְלֹאָהּ נָתַן ה' לִבְנֵי אָדָם וְהַכֹּל בִּבְחִירַת הָאָדָם לְבָרְרָם וּלְהַעֲלוֹתָם אוֹ לְהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל כֵּן כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לֶאֱסֹר עַל עַצְמוֹ אֵיזֶה דָּבָר אֲפִלּוּ בַּהֲנָאָה הַיְכֹלֶת בְּיָדוֹ, כִּי הַדָּבָר בִּרְשׁוּתוֹ לְסַלֵּק יָדוֹ וּרְשׁוּתוֹ מֵאֵיזֶה דָּבָר שֶׁיִּהְיֶה עָלָיו כְּמוֹ אִסּוּר וַאֲזַי אֵינוֹ מְבָרְרוֹ וְעַל כֵּן כְּשֶׁאוֹסֵר הַדָּבָר בַּהֲנָאָה מִמֵּילָא נִפְקָע הַשִּׁעְבּוּד, כִּי עִקַּר הַשִּׁעְבּוּד הוּא בִּבְחִינַת בֵּרוּר. וּכְשֶׁאוֹסְרוֹ בַּהֲנָאָה אֵין בּוֹ בֵּרוּר וְאֵין חָל עָלָיו הַשִּׁעְבּוּד, כִּי עִקַּר שִׁעְבּוּד הַנְּכָסִים הוּא בִּשְׁבִיל לְשַׁלֵּם לַבַּעַל חוֹב שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַחְזָרַת הַמַּלְכוּת לְשָׁרְשָׁהּ כַּנַּ"ל שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בֵּרוּרִים שֶׁעוֹלִים כָּל הַבֵּרוּרִים לְמַעְלָה וְעַל כֵּן כְּשֶׁאוֹסֵר בַּהֲנָאָה אֵין בּוֹ בֵּרוּר. וְעַל כֵּן מַפְקִיעַ מִידֵי שִׁעְבּוּד כְּמוֹ קְדֻשַּׁת הַגּוּף שֶׁמַּפְקִיעַ מִידֵי שִׁעְבּוּד מֵחֲמַת שֶׁכְּבָר עָלָה לְמַעְלָה לִבְחִינַת קֹדֶשׁ בְּחִינַת אַיִן עַל יְדֵי הַהֶקְדֵּשׁ וְאֵין חָל עָלָיו שׁוּם שִׁעְבּוּד, כְּמוֹ כֵן לְהֵפֶךְ אִסּוּר הֲנָאָה מַפְקִיעַ מִידֵי שִׁעְבּוּד, כִּי אֵין בּוֹ בֵּרוּר. מֵאַחַר שֶׁאָסוּר בַּהֲנָאָה וְהַכֹּחַ בְּיַד הַלּוֹוֶה לְהַקְדִּישׁ אוֹ לֶאֱסֹר בַּהֲנָאָה וּלְהַפְקִיעַ הַשִּׁעְבּוּד אַף עַל פִּי שֶׁכָּל נְכָסָיו מְשֻׁעְבָּדִים לְהַמַּלְוֶה, בִּפְרָט בְּשֶׁעֲשָֹאוֹ אַפּוֹתֵיקֵי, אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ כֹּחַ בְּיַד הַלּוֹוֶה עַל זֶה, כִּי עִקַּר הַבֵּרוּר שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים תָּלוּי בִּבְחִירַת הָאָדָם, בִּבְחִירָתוֹ דַּיְקָא כַּיָּדוּעַ. וְעִקַּר הַבֵּרוּר הוּא בִּבְחִינַת לוֹוֶה כִּי שָׁם עִקַּר הַבֵּרוּר בִּבְחִינַת מִעוּט הַיָּרֵחַ שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲנִיּוּת וְהַלְוָאָה וְעַל כֵּן שָׁם עִקַּר הַבְּחִירָה וְעַל כֵּן נָתְנוּ הַבְּחִירָה לְהַלּוֹוֶה לְהַקְדִּישׁ אוֹ לֶאֱסֹר אַף עַל פִּי שֶׁעוֹשֶֹה שֶׁלֹּא כַּדִּין, אַף עַל פִּי כֵן הַבְּחִירָה בְּיָדוֹ עַל זֶה מֵאַחַר שֶׁשָּׁם עִקַּר הַבֵּרוּר וְעִקַּר הַהַלְוָאָה הָיְתָה כְּדֵי לְעָזְרוֹ כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְבָרֵר כַּנַּ"ל וְעִקַּר הַבֵּרוּר תָּלוּי בַּבְּחִירָה דַּיְקָא וְעַל כֵּן הַבְּחִירָה בְּיַד הַלּוֹוֶה עַל זֶה כַּנַּ"ל וְהָבֵן הַדְּבָרִים הֵיטֵב:
וְזֶה בְּחִינַת הֲשָׁבַת הָעֲבוֹט כַּמָּה פְּעָמִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "הָשֵׁב תָּשִׁיב" כַּמָּה פְּעָמִים. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וַהֲרֵי נַפְשְׁךָ עוֹלָה בְּכָל לַיְלָה וְאֵינִי מְעַכְּבָהּ עַל כַּמָּה עֲווֹנוֹת, אַף אַתָּה הָשֵׁב תָּשִׁיב. כִּי בֶּאֱמֶת הֲשָׁבַת הָעֲבוֹט הוּא הֲשָׁבַת הַנֶּפֶשׁ מַמָּשׁ, כִּי הַמָּמוֹן הוּא הַנֶּפֶשׁ, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ כַּמָּה פְּעָמִים וְצָרִיךְ לְקַבֵּל אֶת הַמַּשְׁכּוֹן וּלְהַחֲזִיר אֲפִלּוּ כַּמָּה פְּעָמִים, כִּי כְּשֶׁהַלּוֹוֶה מְשַׁלֵּם לַחֲבֵרוֹ הוּא מַחֲזִיר הַמָּמוֹן שֶׁהוּא הַנֶּפֶשׁ לְשָׁרְשָׁהּ וּבָזֶה מַעֲלֶה הַמַּלְכוּת לְשָׁרְשָׁהּ כַּנַּ"ל, אֲבָל כְּשֶׁהַלּוֹוֶה הוּא עָנִי עֲדַיִן וְאֵין לוֹ בַּמֶּה לְשַׁלֵּם וְאֵין לוֹ רַק כְסוּתֹה לְבַדָּהּ לִתֵּן לְמַשְׁכּוֹן. נִמְצָא, כְּשֶׁנּוֹתֵן לוֹ הַמַּשְׁכּוֹן כְּאִלּוּ נוֹתֵן נַפְשׁוֹ מַמָּשׁ כִּי הַנֶּפֶשׁ שָׁרְשָׁהּ בַּעֲשִׁירוּת כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (סִימָן סט) וְזֶה בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת הַנֶּפֶשׁ, אֲבָל ה' יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה בַּעֲבוֹדָתֵנוּ וְכוּ' וְעַל כֵּן אֲפִלּוּ כְּשֶׁזּוֹכִין לִבְחִינַת בִּטּוּל צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַבִּטּוּל בִּבְחִינַת וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב. כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל הֵיטֵב, עַיֵּן שָׁם. כִּי צָרִיךְ שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר שָׁם בְּעֵת הַבִּטּוּל עַד עֵת שֶׁיָּבוֹא ה' יִתְבָּרַךְ לִטֹּל פִּקְדוֹנוֹ, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה בַּעֲבוֹדָתֵנוּ, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַתַּכְלִית לְהִכָּלֵל בְּשָׁרְשׁוֹ, אַף עַל פִּי כֵן בְּהֶכְרֵחַ לַחֲזֹר אֶל הַיֵּשׁוּת וְהַגּוּף כְּדֵי לְבָרֵר עוֹד בֵּרוּרִים, כִּי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הַצַּדִּיק חַי הוּא מְבָרֵר בֵּרוּרִים, כְּמוֹ כֵן מַמָּשׁ הוּא בְּחִינַת הֲשָׁבַת הָעֲבוֹט כַּמָּה פְּעָמִים זֶה בְּחִינַת וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב, כִּי כְּשֶׁאַחַר כָּךְ מַחֲזִיר לוֹ הַמַּשְׁכּוֹן לְהֶעָנִי הַלּוֹוֶה אֲזַי מַחֲזִיר לוֹ חִיּוּתוֹ וְנַפְשׁוֹ וְנִשְׁלָם מֵחֶסְרוֹנוֹ קְצָת וְיֵשׁ כֹּחַ לְנַפְשׁוֹ לְבָרֵר וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיּוּכַל לָצֵאת מֵהָעֲנִיּוּת לְגַמְרֵי עַל יְדֵי זֶה וְכֵן צָרִיךְ לְהִתְנַהֵג עִמּוֹ כַּמָּה פְּעָמִים אוּלַי יוּכַל לְהַחֲזִיק בְּיָדוֹ לְסָמְכוֹ מִנְּפִילָתוֹ לְהַעֲלוֹתוֹ מֵהָעֲנִיּוּת. עַל יְדֵי שֶׁמְּמַלֵּא פְּגִימוּתוֹ בְּכָל פַּעַם. וּבָזֶה אֶפְשָׁר לְתָרֵץ קֻשְׁיַת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אִם כֵּן לָמָּה מְקַבֵּל אֶת הַמַּשְׁכּוֹן? מֵאַחַר שֶׁצָּרִיךְ לְהַחֲזִירוֹ בְּכָל פַּעַם, אַךְ בֶּאֱמֶת עַל יְדֵי שֶׁמְּקַבֵּל אֶת הַמַּשְׁכּוֹן מֵהַלּוֹוֶה עַל יְדֵי זֶה חוֹזֵר וְעוֹלֶה הַדָּבָר לְשָׁרְשׁוֹ כַּנַּ"ל וְעַל כֵּן יָכוֹל לְהַגִּיעַ טוֹבָה לְהַלּוֹוֶה כְּשֶׁאַחַר כָּךְ מַחֲזִיר לוֹ אֶת הַמַּשְׁכּוֹן, כִּי נִתְחַדֵּשׁ נַפְשׁוֹ שֶׁשָּׁרְשָׁהּ בַּמָּמוֹן עַל יְדֵי שֶׁעָלְתָה לְשָׁרְשָׁהּ וְחָזְרָה בִּבְחִינַת (אֵיכָה ג) חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ כִּי הַחְזָרַת הַמַּשְׁכּוֹן הוּא מַמָּשׁ הַחְזָרַת הַנֶּפֶשׁ כַּנַּ"ל כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וַהֲלֹא אֲנִי מַחֲזִיר לְךָ אֶת הַנֶּפֶשׁ וְכוּ' וְעַל כֵּן עַל יְדֵי שֶׁמְּקַבֵּל הַמַּשְׁכּוֹן וּמַחֲזִירוֹ מִזֶּה נַעֲשֶֹה בְּחִינַת הִתְחַדְּשׁוּת הַנֶּפֶשׁ וְעַל כֵּן יֵשׁ כֹּחַ יוֹתֵר בְּיָדוֹ לְבָרֵר וְיוּכַל לָצֵאת מֵהָעֲנִיּוּת, כִּי זֶהוּ גַּם כֵּן בְּחִינַת וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב הַנַּ"ל, כִּי בִּשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ לַעֲלוֹת בְּכָל פַּעַם לְשָׁרְשׁוֹ בְּרָצוֹא וָשׁוֹב כְּדֵי לְחַדֵּשׁ נַפְשׁוֹ וְנִשְׁמָתוֹ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כֹּחַ יוֹתֵר בַּעֲבוֹדַת ה' לְבָרֵר וּלְהַעֲלוֹת נִיצוֹצוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר עַל יְדֵי שֶׁמְּחַדֵּשׁ נִשְׁמָתוֹ בְּכָל פַּעַם עַל יְדֵי הַבִּטּוּל בְּרָצוֹא וָשׁוֹב. וְהָבֵן הַדְּבָרִים הֵיטֵב הֵיטֵב וְעַיֵּן שָׁם בַּמַּאֲמָר "אָנֹכִי" הַנַּ"ל כָּל הַדְּבָרִים עַל מַתְכֻּנְתָּן הֵיטֵב: זֶה הַסִּיּוּם נִכְתַּב בְּקִצּוּר קְצָת וְהָבֵן הַדְּבָרִים הֵיטֵב:
חושן משפט · הלכות גבית חוב מהלקוחות ואפותיקי
הִלְכוֹת גְּבִיַּת חוֹב מֵהַלְּקוּחוֹת ואפותיקי ד: בְּהִלְכוֹת גְּבִיַּת חוֹב מֵהַיְתוֹמִים הֲלָכָה ד עַל פִּי "אָנֹכִי" מֵעֵין מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי בַּהֲלָכָה ב הַנַּ"ל:
(נח) קֹדֶם שֶׁאָמַר הַתּוֹרָה אָנֹכִי בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן ד' סִפֵּר מַעֲשֶׂה זוֹ. מַעֲשֶׂה בְּאִישׁ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁהָיָה חוֹלֶה וְנֶחֱלָשׁ מְאֹד וְשָׁלַח אִישׁ אֶחָד לְהַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁיְּבַקֵּשׁ אֶת הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁיִּסַּע אֵלָיו. הַיְנוּ שֶׁהַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יִסַּע לְהַחוֹלֶה. וְכֵן הֲוָה. וּבָא הָאִישׁ הַשָּׁלִיחַ הַנַּ"ל לְהַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְסִפֵּר לוֹ כָּל הַנַּ"ל שֶׁזֶּה הָאִישׁ הוּא חוֹלֶה, וְשֶׁבִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּסַּע אֵלָיו וְנָסַע אֵלָיו הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. בַּדֶּרֶךְ שָׁאַל הָאִישׁ הַשָּׁלִיחַ לְהַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, אֵיךְ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִכֶּם שֶׁכְּשֶׁאָדָם עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה בְּוַדַּאי לֹא יָמוּת קֹדֶם זְמַנּוֹ. וְזֶה הָאִישׁ הַחוֹלֶה כִּמְדֻמֶּה שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת וְהוּא אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת, וַעֲדַיִן לֹא בָּא בַּיָּמִים כָּל־כָּךְ, וּמִפְּנֵי מָה לֹא יִתְרַפֵּא מֵחָלְיוֹ. הֵשִׁיב הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְהַשָּׁלִיחַ אֱמֶת כָּךְ אָמַרְתִּי וּבְוַדַּאי כֵּן הוּא וְזֶה הָאִישׁ הַחוֹלֶה הַנַּ"ל גַּם־כֵּן עָשָׂה תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת עַל כָּל חֲטָאָיו. וְזֶה שֶׁלֹּא נִתְרַפֵּא עֲדַיִן הוּא מֵחֲמַת שֶׁלֹּא הִתְוַדָּה חֲטָאָיו לִפְנֵי צַדִּיק אֲמִתִּי וְזֶה שֶׁאֲנִי נוֹסֵעַ אֵלָיו בִּכְדֵי שֶׁיִּתְוַדֶּה, וּבְאִם שֶׁיִּתְוַדֶּה לְפָנַי תֵּכֶף יִתְרַפֵּא, וּבְאִם שֶׁלֹּא יִרְצֶה לְהִתְוַדּוֹת לְפָנַי תֵּכֶף יִכְבַּד עָלָיו חָלְיוֹ וְיַתְחִיל לִצְעֹק אוֹי וַאֲבוֹי עַל כָּל אֵיבָרָיו וְיָדָיו וְרַגְלָיו וְיָמוּת. כִּי בֶּאֱמֶת בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים הַיְנוּ בְּבֵית־דִּין שֶׁל מַעְלָה אֵין עָלָיו שׁוּם חֵטְא וַעֲבֵרָה כְּלָל, כִּי עָשָׂה תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה עַל כָּל הַחֲטָאִים כְּמוֹ שֶׁצְּרִיכִין לַעֲשׂוֹת. וְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ לֹא יִהְיֶה לְהַקְּלִפּוֹת וְהַחִיצוֹנִים שׁוּם אֲחִיזָה בּוֹ כִּי כְּבָר תִּקֵּן כָּל מַה שֶּׁפָּגַם. וּבְאִם שֶׁיִּתְוַדֶּה לְפָנַי אֲזַי תֵּכֶף יִתְרַפֵּא, וּבְאִם שֶׁלֹּא יִתְוַדֶּה אֲזַי יֵשׁ עוֹד כֹּחַ לְהַחִיצוֹנִים שֶׁיִּנְקְמוּ בּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּכָל גּוּפוֹ וְאֵיבָרָיו עַד שֶׁיָּמוּת. וְכֵן הֲוָה שֶׁבָּא אֵלָיו הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר לְהַחוֹלֶה בְּזֶה הַלָּשׁוֹן אֱמֹר מַה שֶּׁאַתָּה יוֹדֵעַ, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יוֹדֵעַ וַאֲנִי יוֹדֵעַ גַּם־כֵּן, הַיְנוּ שֶׁיִּתְוַדֶּה לְפָנָיו כָּל הַחֲטָאִים. וְאָמַר לוֹ כָּךְ שְׁלשָׁה פְּעָמִים וְלֹא רָצָה לוֹמַר. וְתֵכֶף הִתְחִיל לִצְעֹק אוֹי וַאֲבוֹי עַל גֹּדֶל כְּאֵב כָּל אֵיבָרָיו וְצָעַק בְּתַמְרוּרִים בִּפְרוֹטְרוֹט עַל כְּאֵב כָּל אֵיבָר וְאֵיבָר מֵאֵיבָרָיו, כִּי הִתְחִילוּ לְהִשָּׁבֵר שֶׁקּוֹרִין בְּרֶעכִין כָּל עַצְמוֹתָיו שֶׁל כָּל אֵיבָר וְאֵיבָר, וְצָעַק כָּךְ מִתּוֹךְ חָלְיוֹ אֵיזֶה זְמַן עַד שֶׁמֵּת כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וְהַמְעַיֵּן בְּמַאֲמַר אָנֹכִי הַנַּ"ל יָבִין הֵיטֵב עִנְיַן זֶה הַסִּפּוּר:
תהילים נ״ו:י״א-י״ב: בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דָּבָר בַּיהֹוָה אֲהַלֵּל דָּבָֽר׃ בֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי לֹּא אִירָא מַה־יַּעֲשֶׂה אָדָם לִֽי׃
תהילים ע״ד:י״ב: וֵאלֹהִים מַלְכִּי מִקֶּדֶם פֹּעֵל יְשׁוּעוֹת בְּקֶרֶב הָאָֽרֶץ׃
הושע י״ד:ג׳: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל־יְהֹוָה אִמְרוּ אֵלָיו כׇּל־תִּשָּׂא עָוֺן וְקַח־טוֹב וּֽנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵֽינוּ׃
משלי ג׳:י״ב: כִּי אֶת־אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְהֹוָה יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת־בֵּן יִרְצֶֽה׃
עמוס ג׳:ב׳: רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל־כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כׇּל־עֲוֺנֹתֵיכֶֽם׃
יחזקאל ל״ב:כ״ז: וְלֹא יִשְׁכְּבוּ אֶת־גִּבּוֹרִים נֹפְלִים מֵעֲרֵלִים אֲשֶׁר יָרְדֽוּ־שְׁאוֹל בִּכְלֵֽי־מִלְחַמְתָּם וַיִּתְּנוּ אֶת־חַרְבוֹתָם תַּחַת רָאשֵׁיהֶם וַתְּהִי עֲוֺֽנֹתָם עַל־עַצְמוֹתָם כִּֽי־חִתִּית גִּבּוֹרִים בְּאֶרֶץ חַיִּֽים׃
ירמיהו ה׳:כ״ה: עֲוֺנוֹתֵיכֶם הִטּוּ־אֵלֶּה וְחַטֹּאותֵיכֶם מָנְעוּ הַטּוֹב מִכֶּֽם׃
תהילים ל״ד:כ״ב: תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה וְשֹׂנְאֵי צַדִּיק יֶאְשָֽׁמוּ׃
ירמיהו כ״ג:כ״ט: הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם־יְהֹוָה וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵֽץ סָֽלַע׃
משלי ח׳:ט״ו: בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ וְרֹזְנִים יְחֹקְקוּ צֶֽדֶק׃
במדבר ל״א:כ״ג: כׇּל־דָּבָר אֲשֶׁר־יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹֽא־יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּֽיִם׃
תהילים ל״ד:כ״א: שֹׁמֵר כׇּל־עַצְמוֹתָיו אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּֽרָה׃
משלי ט״ז:י״ד: חֲמַת־מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי־מָוֶת וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶֽנָּה׃
מיכה ז׳:י״ח: מִי־אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֺן וְעֹבֵר עַל־פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹֽא־הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּֽי־חָפֵץ חֶסֶד הֽוּא׃
במדבר י״ב:ג׳: וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָֽאָדָם אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָֽה׃
איוב כ״ח:י״ב: וְֽהַחׇכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָֽה׃
שמות ל״ב:ל״ב: וְעַתָּה אִם־תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם־אַיִן מְחֵנִי נָא מִֽסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָֽבְתָּ׃
דברים ל״ג:ה׳: וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵֽל׃
תהילים ל״ז:י״א: וַעֲנָוִים יִֽירְשׁוּ־אָרֶץ וְהִֽתְעַנְּגוּ עַל־רֹב שָׁלֽוֹם׃
איוב כ׳:כ״ז: יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲוֺנוֹ וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לֽוֹ׃
ישעיהו ל׳:כ׳: וְנָתַן לָכֶם אֲדֹנָי לֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ וְלֹא־יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת־מוֹרֶֽיךָ׃
שיר השירים ד׳:י״א: נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנֽוֹן׃
שמות ד׳:י״ט: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל־מֹשֶׁה בְּמִדְיָן לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם כִּי־מֵתוּ כׇּל־הָאֲנָשִׁים הַֽמְבַקְשִׁים אֶת־נַפְשֶֽׁךָ׃
ישעיהו נ״ח:ח׳: אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻֽכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד יְהֹוָה יַאַסְפֶֽךָ׃
משלי י״ד:י״ב: יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי־אִישׁ וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי־מָֽוֶת׃
שמות טז: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶֽל־כׇּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֶרֶב וִֽידַעְתֶּם כִּי יְהֹוָה הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָֽיִם׃ וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת־כְּבוֹד יְהֹוָה בְּשׇׁמְעוֹ אֶת־תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל־יְהֹוָה וְנַחְנוּ מָה כִּי (תלונו) [תַלִּינוּ] עָלֵֽינוּ׃ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּתֵת יְהֹוָה לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ בִּשְׁמֹעַ יְהֹוָה אֶת־תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר־אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לֹא־עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל־יְהֹוָֽה׃
דברים ל״ד:ו׳: וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר וְלֹא־יָדַע אִישׁ אֶת־קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּֽה׃
ישעיהו מ׳:ד׳: כׇּל־גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכׇל־הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ וְהָיָה הֶֽעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָֽה׃
דברים ד: הֲשָׁמַֽע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ־הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר־שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּֽחִי׃ אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים כְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה לָכֶם יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶֽיךָ׃ אַתָּה הׇרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּֽוֹ׃
בראשית מ״ח:ט״ז: הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכׇּל־רָע יְבָרֵךְ אֶת־הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָֽרֶץ׃
ישעיהו מ״ח:ט׳: לְמַעַן שְׁמִי אַאֲרִיךְ אַפִּי וּתְהִלָּתִי אֶחֱטׇם־לָךְ לְבִלְתִּי הַכְרִיתֶֽךָ׃
קהלת י״א:א׳: שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל־פְּנֵי הַמָּיִם כִּֽי־בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶֽנּוּ׃
ישעיהו ל״ב:כ׳: אַשְׁרֵיכֶם זֹרְעֵי עַל־כׇּל־מָיִם מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל־הַשּׁוֹר וְהַחֲמֽוֹר׃
משלי י׳:ו׳: בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָֽס׃
שמות ל׳:כ״ה: וְעָשִׂיתָ אֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחַת־קֹדֶשׁ רֹקַח מִרְקַחַת מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ שֶׁמֶן מִשְׁחַת־קֹדֶשׁ יִהְיֶֽה׃
ירמיהו ט׳:כ״ב: כֹּה אָמַר יְהֹוָה אַל־יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחׇכְמָתוֹ וְאַל־יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ אַל־יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעׇשְׁרֽוֹ׃
פסחים נ.: ״כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה״. וְאִיבָּעֵית אֵימָא מֵהָכָא: ״אֲשֶׁר סוֹחֲרֶיהָ שָׂרִים כִּנְעָנֶיהָ נִכְבַּדֵּי אָרֶץ״. ״וְהָיָה ה׳ לְמֶלֶךְ עַל כׇּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה׳ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד״. אַטּוּ הָאִידָּנָא לָאו אֶחָד הוּא? אָמַר רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא: לֹא כָּעוֹלָם הַזֶּה הָעוֹלָם הַבָּא. הָעוֹלָם הַזֶּה, עַל בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת אוֹמֵר:
סנהדרין ח.: אַתָּה וְהַזְּקֵנִים שֶׁבַּדּוֹר עִמָּהֶם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: טוֹל מַקֵּל וְהַךְ עַל קׇדְקֳדָם. דַּבָּר אֶחָד לַדּוֹר, וְאֵין שְׁנֵי דַּבָּרִין לַדּוֹר. תָּנָא: זִימּוּן בִּשְׁלֹשָׁה. מַאי זִימּוּן? אִילֵּימָא בִּרְכַּת זִימּוּן, וְהָתַנְיָא:
סוטה ז:: וְאוֹמֵר לְפָנֶיהָ וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: אוֹמֵר לְפָנֶיהָ דְּבָרִים שֶׁל הַגָּדָה, וּמַעֲשִׂים שֶׁאֵירְעוּ בִּכְתוּבִים הָרִאשׁוֹנִים, כְּגוֹן: ״אֲשֶׁר חֲכָמִים יַגִּידוּ וְלֹא כִחֲדוּ מֵאֲבוֹתָם״. יְהוּדָה הוֹדָה וְלֹא בּוֹשׁ, מֶה הָיָה סוֹפוֹ — נָחַל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. רְאוּבֵן הוֹדָה וְלֹא בּוֹשׁ, מֶה הָיָה סוֹפוֹ — נָחַל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וּמָה שְׂכָרָן? מָה שְׂכָרָן?! כִּדְקָא אָמְרִינַן! אֶלָּא:
סנהדרין קא:: תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה נִיבְּטוּ וְלֹא רָאוּ, וְאֵלּוּ הֵן – נְבָט, וַאֲחִיתוֹפֶל, וְאִיצְטַגְנִינֵי פַּרְעֹה. נְבָט רָאָה אֵשׁ שֶׁיּוֹצֵאת מֵאַמָּתוֹ. הוּא סָבַר אִיהוּ מָלֵיךְ, וְלָא הִיא. יָרׇבְעָם הוּא דִּנְפַק מִינֵּיהּ. אֲחִיתוֹפֶל רָאָה צָרַעַת שֶׁזָּרְחָה לוֹ עַל אַמָּתוֹ. הוּא סָבַר אִיהוּ מָלֵךְ, וְלָא הִיא.
מכות כב:: …וְעִקַּר הַתּוֹרָה הֵם הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה… (המאמר בהקשרו — במקור)
קידושין פא.: הָנָךְ שְׁבוּיָיתָא דַּאֲתַאי לִנְהַרְדְּעָא. אַסְּקִינְהוּ לְבֵי רַב עַמְרָם חֲסִידָא, אַשְׁקוּלוּ דַּרְגָּא מִקַּמַּיְיהוּ. בַּהֲדֵי דְּקָא חָלְפָה חֲדָא מִנַּיְיהוּ נְפַל נְהוֹרָא בְּאִיפּוּמָּא. שַׁקְלֵיהּ רַב עַמְרָם לְדַרְגָּא דְּלָא הֲווֹ יָכְלִין בֵּי עַשְׂרָה לְמִדְלְיֵיהּ, דַּלְיֵיהּ לְחוֹדֵיהּ, סָלֵיק וְאָזֵיל. כִּי מְטָא לְפַלְגָא [דְּ]דַרְגָּא אִיפְּשַׁח, רְמָא קָלָא: נוּרָא בֵּי עַמְרָם! אֲתוֹ רַבָּנַן, אֲמַרוּ לֵיהּ: כַּסֵּיפְתִּינַן.
סוטה כא: ״בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ״ — זֶה הָעוֹלָם הַזֶּה. ״בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמוֹר עָלֶיךָ״ — זוֹ מִיתָה. ״וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ״ — לֶעָתִיד לָבֹא. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵילָה, וּמִתְיָירֵא מִן הַקּוֹצִים וּמִן הַפְּחָתִים וּמִן הַבַּרְקָנִים, וּמֵחַיָּה רָעָה וּמִן הַלִּסְטִין, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ מְהַלֵּךְ. נִזְדַּמְּנָה לוֹ אֲבוּקָה שֶׁל אוּר — נִיצַּל מִן הַקּוֹצִים וּמִן הַפְּחָתִים וּמִן הַבַּרְקָנִים, וַעֲדַיִין מִתְיָירֵא מֵחַיָּה רָעָה וּמִן הַלִּיסְטִין, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ מְהַלֵּךְ. כֵּיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר — נִיצַּל מֵחַיָּה רָעָה וּמִן הַלִּיסְטִין, וַעֲדַיִין אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ מְהַלֵּךְ. הִגִּיעַ לְפָרָשַׁת דְּרָכִים — נִיצַּל מִכּוּלָּם.
קידושין מט:: וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ חֲנוּפָּה וְגַסּוּת הָרוּחַ שֶׁיָּרְדוּ לְבָבֶל! אִין, לְהָכָא נְחִית, וְאִשְׁתַּרְבּוֹבֵי הוּא דְּאִשְׁתַּרְבּוּב לְהָתָם. דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי: ״לִבְנוֹת לָהּ בַּיִת״, שְׁמַע מִינַּהּ. אִינִי?! וְהָאָמַר מָר: סִימָן לְגַסּוּת – עֲנִיּוּת, וַעֲנִיּוּת בְּבָבֶל הוּא דְּאִיכָּא! מַאי עֲנִיּוּת – עֲנִיּוּת דְּתוֹרָה. דִּכְתִיב:
גיטין ז:: ״וְעִנִּתִךְ״ – אָמַר מָר זוּטְרָא: אֲפִילּוּ עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה, יַעֲשֶׂה צְדָקָה. ״לֹא אַעֲנֵּךְ עוֹד״ – תָּנֵי רַב יוֹסֵף: שׁוּב אֵין מַרְאִין לוֹ סִימָנֵי עֲנִיּוּת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִרְקָם לַמִּזְרָח כּוּ׳: לְמֵימְרָא דְּעַכּוֹ לִצְפוֹנָהּ דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קָיְימָא?! וּרְמִינְהוּ:
סנהדרין מג:: וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאֵין תְּפִלָּתוֹ נִמְאֶסֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה״. מַתְנִי׳ הָיָה רָחוֹק מִבֵּית הַסְּקִילָה כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת, אוֹמְרִים לוֹ: ״הִתְוַדֵּה״, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ כׇּל הַמּוּמָתִין מִתְוַדִּין. שֶׁכׇּל הַמִּתְוַדֶּה יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּעָכָן שֶׁאָמַר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ: ״בְּנִי שִׂים נָא כָבוֹד לַה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתֶן לוֹ תוֹדָה״. ״וַיַּעַן עָכָן אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמַר אׇמְנָה אָנֹכִי חָטָאתִי וְכָזֹאת וְכָזֹאת וְגוֹ׳״.
מגילה לא.: בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים קוֹרִין ״אַחֲרֵי מוֹת״, וּמַפְטִירִין ״כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא״. וּבַמִּנְחָה קוֹרִין בָּעֲרָיוֹת וּמַפְטִירִין בְּיוֹנָה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּבוּרָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה מוֹצֵא עִנְוְותָנוּתוֹ. דָּבָר זֶה כָּתוּב בַּתּוֹרָה, וְשָׁנוּי בַּנְּבִיאִים, וּמְשׁוּלָּשׁ בַּכְּתוּבִים. כָּתוּב בַּתּוֹרָה: ״כִּי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדוֹנֵי הָאֲדוֹנִים״, וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ:
מגילה ג.: …וּכְשֶׁרוֹאֶה אָדָם הִתְנוֹצְצוּת הַזֹּאת, אַף־עַל־גַּב דְּאִיהוּ לָא חָזִי – מַזְלֵהּ חָזִי… (המאמר בהקשרו — במקור)
ברכות לג. תענית ב. ע"ש: רְאוּ בָּנַי, אֵין עַרְוָד מֵמִית, אֶלָּא הַחֵטְא מֵמִית. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ: אוֹי לוֹ לָאָדָם שֶׁפָּגַע בּוֹ עַרְוָד, וְאוֹי לוֹ לָעַרְוָד שֶׁפָּגַע בּוֹ רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא. מַתְנִי׳ מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִיַּית הַמֵּתִים, וּשְׁאֵלָה בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים, וְהַבְדָּלָה בְּחוֹנֵן הַדָּעַת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אוֹמְרָהּ בְּרָכָה רְבִיעִית בִּפְנֵי עַצְמָהּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
מ"ר אחרי פ' כא: לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי, לְפִי שֶׁשָּׂרֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם בָּאִין וּמְקַטְרְגִין עַל יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹמְרִים לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֵלּוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְאֵלּוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, אֵלּוּ מְגַלֵּי עֲרָיוֹת וְאֵלּוּ מְגַלֵּי עֲרָיוֹת, אֵלּוּ שׁוֹפְכֵי דָמִים וְאֵלּוּ שׁוֹפְכֵי דָמִים, מִפְּנֵי מָה אֵלּוּ יוֹרְדִין לַגֵּיהִנֹּם וְאֵלּוּ אֵינָן יוֹרְדִין לַגֵּיהִנֹּם. צָרַי וְאֹיְבַי לִי, בִּימוֹת הַחַמָּה שְׁלשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה יוֹם, הַשָּׂטָן גִּימַטְרִיָּא שְׁלשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וְאַרְבָּעָה, שֶׁכָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה הַשָּׂטָן מְקַטְרֵג וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים אֵינוֹ מְקַטְרֵג, אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה, שֶׁל סמא"ל, לֹא יִירָא לִבִּי, שֶׁהִבְטַחְתַּנִי בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ. בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי כד, ו): כִּי בְתַחְבֻּלּוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה, רַבִּי נָתָן וְרַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר, אִם עָשִׂיתָ חֲבִילוֹת שֶׁל עֲבֵרוֹת עֲשֵׂה כְּנֶגְדָן חֲבִילוֹת שֶׁל מִצְווֹת, (משלי ו, יז): עֵינַיִם רָמוֹת, (דברים ו, ח): וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. (משלי ו, יז):
מקורות נוספים: מדרש אגדה, מובא בתוספות סוטה יד.