מ״ה

מחיאת כפים בתפילה

ליקוטי מוהר״ן חלק א׳ · 6 פסקאות · 2 חלקים

מפת הזרימה של התורהההיגיון הפנימי במבט אחד

משפט מפתח מכל חלק. לחיצה קופצת אל הטקסט.

א

מחאת כפים מעוררת הכנפיים (הדבור) ומהווה את הפה — בחינת חמישים שערי בינה ויציאת מצרים

לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֶחָאַת כַּפַּיִם בַּתְּפִלָּה כִּי עַל־יְדֵי־זֶה נִתְעוֹרְרִים בְּחִינַת כְּנָפַיִם…

לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֶחָאַת כַּפַּיִם בַּתְּפִלָּה – כִּי עַל־יְדֵי־זֶה נִתְעוֹרְרִים בְּחִינַת כְּנָפַיִם, שֶׁמִּשָּׁם בָּא הַדִּבּוּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת י): וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר, וּכְתִיב (יחזקאל י): וִידֵי אָדָם מִתַּחַת כַּנְפֵיהֶם.

נִמְצָא, שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁאָדָם נִתְעוֹרֵר בַּיָּדַיִם שֶׁלּוֹ, אֲזַי [הַכְּנָפַיִם] נִתְעוֹרְרִים, הַיְנוּ כַּנְפֵי רֵאָה, שֶׁמִּשָּׁם נִתְהַוֶּה הַדִּבּוּר, אֲבָל עֲדַיִן צְרִיכִין לְהָכִין וּלְתַקֵּן פֶּה, לְקַבֵּל אֶת הַדִּבּוּר בְּתוֹכוֹ.

וְעַל־יְדֵי שֶׁמַּכֶּה כַּף אֶל כַּף, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְהַוֶּה הַפֶּה. כִּי בְּכָל יָד – חֲמִשָּׁה אֶצְבָּעוֹת, וְהַכָּאוֹת הָאוֹרוֹת, יַד יָמִין בְּיַד שְׂמֹאל, הַיְנוּ חֲמִשָּׁה פְּעָמִים חֲמִשָּׁה, גִּימַטְרִיָּא כ"ה (עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה). וְהַכָּאוֹת יַד שְׂמֹאל בְּיַד יָמִין חֲמִשָּׁה פְּעָמִים חֲמִשָּׁה, גִּימַטְרִיָּא גַּם כֵּן כ"ה; שְׁנֵי פְּעָמִים כ"ה, גִּימַטְרִיָּא חֲמִשִּׁים. זֶה בְּחִינוֹת חֲמִשִּׁים פְּעָמִים יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁנִּזְכַּר בַּתּוֹרָה, כִּי עַל־יְדֵי בְּחִינוֹת יוֹבֵל יָצְאוּ מִגָּלוּת מִצְרַיִם (זוהר שמות דף מו).

ב

גלות מצרים בגלות הדבור — בחינת מי שם פה לאדם, התהוות הפה מהכנפי ראה

וְעִקַּר גָּלוּת מִצְרַיִם, שֶׁהָיָה הַדִּבּוּר בְּגָלוּת, וּבִשְׁבִיל זֶה הָיָה מֹשֶׁה כְּבַד פֶּה…

וְעִקַּר גָּלוּת מִצְרַיִם, שֶׁהָיָה הַדִּבּוּר בְּגָלוּת, וּבִשְׁבִיל זֶה הָיָה מֹשֶׁה כְּבַד פֶּה. וְעַל־יְדֵי גְּאֻלָּה נִתְהַוָּה בְּחִינַת פֶּה. נִמְצָא שֶׁעַל־יְדֵי חֲמִשִּׁין שַׁעֲרֵי בִּינָה נִתְהַוָּה הַפֶּה. וְזֶה בְּחִינַת (שמות ד): מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם – מִי דַּיְקָא.

נִמְצָא, שֶׁעַל־יְדֵי מֶחָאַת כַּף, חֲמִשָּׁה אֶצְבָּעוֹת יָמִין בַּחֲמִשָּׁה שֶׁבְּיַד שְׂמֹאל וַחֲמִשָּׁה שֶׁבְּיַד שְׂמֹאל בַּחֲמִשָּׁה שֶׁבְּיַד יָמִין, נִתְהַוֶּה בְּחִינַת מִי, שֶׁעַל־יָדָהּ נִתְהַוֶּה פֶּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם. וְהַפֶּה מְקַבֵּל הַדִּבּוּרִים מֵהַכַּנְפֵי רֵאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר. וּכְנָפַיִם נִתְעוֹרְרִים בְּהִתְעוֹרְרוּת יְדֵי אָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וִידֵי אָדָם מִתַּחַת כַּנְפֵיהֶם.

וְכָל זֶה אָנוּ רוֹאִים בְּחוּשׁ, שֶׁהַיָּדַיִם הֵם כְּנֶגֶד כַּנְפֵי רֵאָה. וּבִשְׁבִיל זֶה אָמְרוּ הַפּוֹסְקִים: נִשְׁבָּר הַגַּף סָמוּךְ לַגּוּף – טְרֵפָה (יורה דעה סי' נג), כִּי בְּוַדַּאי נִקֵּב עַל־יְדֵי־זֶה הָרֵאָה:

סביב התורה

ללמוד עוד בתורה זו

⎙ חדשבנה לי חוברתבחרו חלקים והדפיסו חוברת־לימוד שלמה לתורה זו

📖 פסוק הפתיחהמחאת כפים בתפלה – כי עלידיזה נתעוררים בחינת כנפים, שמשם בא הדבור, כמו שכתוב : ובעל כנפים יגיד דבר, וכתיב : וידי אדם מתחת(יחזקאל י)

פסוקים בתורה זו(3) · טקסט מלא
קהלת י

לִשְׂחוֹק עֹשִׂים לֶחֶם וְיַיִן יְשַׂמַּח חַיִּים וְהַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת־הַכֹּֽל׃ גַּם בְּמַדָּֽעֲךָ מֶלֶךְ אַל־תְּקַלֵּל וּבְחַדְרֵי מִשְׁכָּבְךָ אַל־תְּקַלֵּל עָשִׁיר כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת־הַקּוֹל וּבַעַל (הכנפים) [כְּנָפַיִם] יַגֵּיד דָּבָֽר׃

יחזקאל י

בְּלֶכְתָּם אֶל־אַרְבַּעַת רִבְעֵיהֶם יֵלֵכוּ לֹא יִסַּבּוּ בְּלֶכְתָּם כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־יִפְנֶה הָרֹאשׁ אַחֲרָיו יֵלֵכוּ לֹא יִסַּבּוּ בְּלֶכְתָּֽם׃ וְכׇל־בְּשָׂרָם וְגַבֵּהֶם וִידֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם וְהָאוֹפַנִּים מְלֵאִים עֵינַיִם סָבִיב לְאַרְבַּעְתָּם אוֹפַנֵּיהֶֽם׃ לָאוֹפַנִּים לָהֶם קוֹרָא הַגַּלְגַּל בְּאׇזְנָֽי׃

שמות ד

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־יְהֹוָה בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל־עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד־פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹֽכִי׃ וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָֽאָדָם אוֹ מִֽי־יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי יְהֹוָֽה׃ וְעַתָּה לֵךְ וְאָנֹכִי אֶֽהְיֶה עִם־פִּיךָ וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּֽר׃

מאמרי הזוהר(1) · טקסט־מקור מהדף המצוטט
זוהר שמות מולמקור ↗

וְלֹא עֹוד, אֶּלָא דְאִיהּו ָסִימָנָא דִגְאּולָה הֲו ה לֵיּה וְאּומֵי לְהּו לְיִשְרָאֵל עַל דָא, הֲדָא הּוא דִכְתִיב כִי .הַשְבֵעַ הִשְבִיעַ אֶּת בְנֵי יִשְרָאֵל, וְהָא אִתְמַר אָמַר רַבִי שִמְעֹון, מִשּום שֶּאֹותֹו יֹובֵל הֶּעֱלָה אֹותָם מִמִצְרַיִם, מִשּום כְָך ְוַחֲמֻשִים עָלּו בְנֵי יִש רָאֵל מֵאֶּרֶּץ מִצְרָיִם, וְאִם לֹא- לֹא עָלּו, וְלָכֵן ,הִתְעַכְבּו חֲמִשִים יֹום לְקַבֵל תֹורָה. ּומֵאֹותֹו מָקֹום יֹוצֵאת תֹורָה וְנִתְנָה וְעַל זֶּה וַחֲמֻשִים חָסֵר, שֶּבִגְלַל זֶּה עָלּו בְנֵי יִשְרָאֵל מֵאֶּרֶּץ מִצְרַיִם. וַּיִקַח מֹשֶּה אֶּת עַצְמֹות יֹוסֵף וְגֹו'. לָמָה הֶּעֱלָה עַצְמֹותָיו? אֶּלָא מִשּום שֶּהָיָה ַרֹאש לָרֶּדֶּת לַגָלּות, וְלֹא עֹוד, אֶּלָא שֶּהּוא סִימַן הַגְאֻלָה הָיָה לֹו,…

מ״ה / רפ״ו