סמנו מה לכלול בחוברת, ואז לחצו “הדפס / שמור PDF”. בתיבת ההדפסה בחרו יעד “שמירה כ־PDF” לקובץ, או מדפסת להדפסה.
חוברת לימוד
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳
ה׳
כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם לוֹמַר…
🕮 סדר הזמנים: נֶאֱמַר בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה תקס"ג
תורת רבי נחמן מברסלב · likuteimoharan.com
סך הכול כ־173 עמודים · מספרי־העמודים משוערים לפי היקף־הטקסט
(א) הַתּוֹרָה בַּחֲצוֹצְרוֹת (סִימָן ה) אָמַר בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה פֹּה בְּרֶסְלֶב שְׁנַת תקס"ג. וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה חָל אָז בְּיוֹם שֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי. וְהוּא הָיָה רֹאשׁ־הַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹן לִישִׁיבָתוֹ פֹּה וּלְהִתְקָרְבוּתִי אֵלָיו. וְאָז נִשְׁמַע בָּעוֹלָם הַגְּזֵרוֹת שֶׁרָצוּ לִגְזֹר בָּעוֹלָם אֲשֶׁר יָצְאוּ בְּיָמֵינוּ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים הַיְנוּ לִקַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַחַיִל רַחֲמָנָא לִצְלַן מֵעַתָּה כִּי אֵלּוּ הַגְּזֵרוֹת הִתְחִילוּ לִצְמֹחַ בִּימֵי מַלְכוּת פּוֹלִין קֹדֶם שֶׁכָּבַשׁ הַקִּירָ"ה [הַקֵּיסָר יָרוּם הוֹדוֹ] מֵרוּסְיָא אֶת מְדִינָתֵנוּ, וְאַחַר־כָּךְ בִּתְחִלַּת כְּבִישָׁתוֹ אֶת מְדִינָתֵנוּ נִשְׁקַט הַדָּבָר קְצָת, וְאַחַר־כָּךְ חָזַר וְנִתְעוֹרֵר שֶׁנִּשְׁמַע בָּעוֹלָם שֶׁרוֹצִין לִגְזֹר כַּמָּה גְּזֵרוֹת שֶׁקּוֹרִין פּוּנְקְטִין. וְאָז אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַתּוֹרָה בַּחֲצוֹצְרוֹת, וְהִיא מַתְחֶלֶת כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם לוֹמַר כָּל הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִילִי וְכוּ' וּלְמַלֹּאת חֶסְרוֹן הָעוֹלָם וּלְהִתְפַּלֵּל עֲבוּרָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכוּ' הַיְנוּ קֹדֶם גְּזַר דִּין וְכוּ' עַיֵּן שָׁם וְזֶה מְרַמֵּז עַל הַגְּזֵרוֹת הַנַּ"ל. (וְעַיֵּן בַּסֵּפֶר פַּרְפְּרָאוֹת לְחָכְמָה כָּתַב שָׁם: "וְשָׁמַעְתִּי מֵאָבִי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁרָמַז אָז רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁכְּבָר הוּא לְאַחַר גְּזַר דִּין. אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן עָסַק אָז רַבֵּנוּ זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, הַרְבֵּה בְּכָל הַשָּׁנָה לְהַמְתִּיק הַדִּין עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה פָּעַל בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁנִּתְעַכֵּב הַדָּבָר וְלֹא יָצְאָה הַגְּזֵרָה אֶל הַפֹּעַל עַד שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנִים אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ. וְיֵשׁ בָּזֶה הַרְבֵּה לְסַפֵּר וִיבֹאַר בְּמָקוֹם אַחֵר" (לְקַמָּן ו') עַיֵּן שָׁם. וְאַנְשֵׁי־שְׁלוֹמֵנוּ הַזְּקֵנִים סִפְּרוּ שֶׁשָּׁמְעוּ אָז מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: "אִיךְ הָאבּ דָאס אָפּ גִישְׁטוּפְּט אוֹיף עֶטְלִיכֶע אוּן צְוַואנְצִיג יָאהר" [אֲנִי דָחִיתִי זֹאת לְעֶשְׂרִים וְכַמָּה שָׁנִים]. וְכֵן הָיָה מְכֻוָּן מַמָּשׁ כִּי מִשְּׁנַת אֲמִירַת הַתּוֹרָה הַנַּ"ל עַד שְׁנַת יְצִיאַת הַגְּזֵרָה לַפֹּעַל בִּשְׁנַת תקפ"ז בְּסוֹפָהּ יֵשׁ עֵרֶךְ חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנִים):
חיי מוהר״ן · שיחות השייכות לתורות, אות א
לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי וְכוּ': (תהילים צ״ח:ו׳)
א כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם לוֹמַר: כָּל הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִילִי (סנהדרין לז). נִמְצָא, כְּשֶׁהָעוֹלָם נִבְרָא בִּשְׁבִילִי, צָרִיךְ אֲנִי לִרְאוֹת וּלְעַיֵּן בְּכָל עֵת בְּתִקּוּן הָעוֹלָם, וּלְמַלְּאוֹת חֶסְרוֹן הָעוֹלָם, וּלְהִתְפַּלֵּל בַּעֲבוּרָם.
וְעִנְיַן הַתְּפִלָּה הֵן בִּשְׁנֵי פָּנִים, הַיְנוּ קֹדֶם גְּזַר דִּין מִתְפַּלְּלִין כְּסֵדֶר הַתְּפִלָּה, וְאֵין צָרִיךְ לְהַלְבִּישׁ הַתְּפִלָּה, אֲבָל לְאַחַר גְּזַר דִּין צָרִיךְ לְהַלְבִּישׁ הַתְּפִלָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבִינוּ הַמַּלְאָכִים הָעוֹמְדִים לִשְׂמֹאל, וְלֹא יְקַטְרְגוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דניאל ד׳:י״ד): בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָּמִין, הַיְנוּ לְאַחַר גְּזַר דִּין, אֲזַי: בְּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתִּין, אֲזַי הַצַּדִּיקִים מַלְבִּישִׁים שְׁאֵלָתָם בְּמַאֲמָר:
ב אֲבָל אֵיךְ יַדְעִינָן בֵּין קֹדֶם גְּזַר דִּין בֵּין לְאַחַר גְּזַר דִּין, עַל־יְדֵי הַמִּצְווֹת שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים, יְכוֹלִין אֲנַחְנוּ לֵידַע בֵּין קֹדֶם גְּזַר דִּין לְאַחַר גְּזַר דִּין.
וְדַוְקָא כְּשֶׁעוֹשִׂין הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁאֵין רוֹצֶה בְּשׁוּם שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא, אֶלָּא הוּא רוֹצֶה שֶׁיַּזְמִין לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִצְוָה אַחֶרֶת בִּשְׂכַר מִצְוָה זֹאת, כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ד): שְׂכַר מִצְוָה – מִצְוָה; כִּי הוּא נֶהֱנֶה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ.
וְזֶהוּ הַחִלּוּק שֶׁבֵּין נְבוּאַת משֶׁה רַבֵּנוּ לְבֵין נְבוּאַת שְׁאָר נְבִיאִים, כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י: וַיְּדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת וְכוּ' זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה'*), פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: כָּל הַנְּבִיאִים נִתְנַבְּאוּ בְּכֹה אָמַר ה', נוֹסַף עֲלֵיהֶם מֹשֶׁה, שֶׁהִתְנַבֵּא בְּזֶה הַדָּבָר. כִּי בְּחִינַת כֹּה הוּא אַסְפַּקְלַרְיָא שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה, וְזֶה הַדָּבָר הוּא בְּחִינַת אַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה.
וְאֵלּוּ הַשְּׁתֵּי בְּחִינוֹת נְבִיאוּת יֵשׁ בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא: יֵשׁ אָדָם הָעוֹשֶה הַמִּצְוָה בִּשְׂכַר עוֹלָם הַבָּא, שֶׁאֵינוֹ נֶהֱנֶה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ, אִלּוּ לֹא הָיוּ נוֹתְנִין לוֹ עוֹלָם הַבָּא בִּשְׂכָרָהּ, לֹא הָיָה עוֹשֶׂה אוֹתָהּ, וְזֶה בְּחִינַת כֹּה, אַסְפַּקְלַרְיָא שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה, כְּמוֹ אָדָם שֶׁרוֹאֶה אֵיזֶה דָּבָר מֵרָחוֹק, כֵּן הוּא עוֹשֶׂה הַמִּצְוָה בִּשְׁבִיל שְׂכָרָהּ הַבָּא לְעֵת רָחוֹק, הַיְנוּ אַחַר עוֹלָם הַזֶּה.
וְשִׁלּוּם שָׂכָר נִקְרָא בְּשֵׁם נָבִיא, כִּי רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל: יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמּוֹתָיו,
וְשָׁם בַּפָּסוּק הַזֶּה נִרְמַז עַל שִׁלּוּם שָׂכָר: הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נוֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע (תהילים קכ״ו:ו׳) – שֶׁמִּצְטַעֵר בַּעֲשִׂיָּתָהּ, בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמּוֹתָיו – שֶׁיִּשְׂמַח לֶעָתִיד, כְּשֶׁיְּקַבֵּל שְׂכַר הַמִּצְווֹת. רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל יָבֹא בְּרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמּוֹתָיו, רָאשֵׁי־תֵּבוֹת נָבִיא:
אֲבָל נָבִיא שֶׁמִּתְנַבֵּא בְּזֶה הַדָּבָר, שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בִּשְׂכַר הַמִּצְווֹת, אֶלָּא רוֹצֶה בַּמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ, שֶׁהוּא מְשַׂמֵּחַ כָּל כָּךְ בַּעֲשִׂיָּתָהּ, עַד שֶׁמְּמָאֵס בְּכָל מִין שָׂכָר, נִמְצָא שֶׁעוֹלָם הַבָּא שֶׁלּוֹ בְּהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ.
וְזֶה בְּחִינַת נָבִיא, הַיְנוּ שִׁלּוּם שָׂכָר, בִּבְחִינַת זֶה הַדָּבָר, בִּבְחִינַת אַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה, כְּמוֹ אָדָם הָרוֹאֶה דָּבָר מִקָּרוֹב בִּרְאִיָּה יָפָה וּבָרָה, כְּמוֹ כֵן הוּא נֶהֱנֶה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ, וּשְׂכָרוֹ נֶגֶד עֵינָיו.
וּמִי שֶׁהוּא בַּמַּדְרֵגָה הַזֹּאת, שֶׁעוֹשֶׂה הַמִּצְוָה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁאֵין רוֹצֶה בְּשׁוּם שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא בִּשְׁבִילָהּ – הוּא יָכוֹל לֵידַע בֵּין קֹדֶם גְּזַר דִּין לְאַחַר גְּזַר דִּין,
כִּי הַמִּצְווֹת הֵם קוֹמָה שְׁלֵמָה, וְהֵם מְחַיִּין אֶת כָּל הַקּוֹמוֹת, הֵן קוֹמַת אָדָם, הֵן קוֹמַת עוֹלָם, הֵן קוֹמַת שָׁנָה, כִּי עוֹלָם, שָׁנָה, נֶפֶשׁ – הֵן מְקַבְּלִין הַחִיּוּת מֵהַמִּצְווֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים ל״ג:ד׳): וְכָל מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה; וּכְתִיב (שם קיט): כָּל מִצְוֹתֶיךָ אֱמוּנָה. וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הוּא אַחְדוּת פָּשׁוּט עִם הַמִּצְווֹת,
וּכְשֶׁמַּעֲשֵׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כְּתִקּוּנָן וּכְסִדְרָן, אֲזַי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְשַׂמֵּחַ בָּהֶם וּמִתְעַנֵּג בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם קד): יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו, כְּמוֹ בַּעַל־מְלָאכָה, שֶׁעוֹשֶׂה אֵיזֶה כְּלִי, וְהַכְּלִי הוּא יָפֶה – אֲזַי הוּא מִתְעַנֵּג בָּה; וְהַשִּׂמְחָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הִיא מְלֻבֶּשֶׁת בְּהַמִּצְווֹת, כִּי הֵם אַחְדוּתוֹ,
וּמִי שֶׁעוֹשֶׂה הַמִּצְוָה בְּשִׂמְחָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ, נִמְצָא כְּשֶׁנִּכְנָס בְּהַשִּׂמְחָה שֶׁבַּמִּצְוָה, הוּא נִכְנָס בְּשִׂמְחַת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁמְּשַמֵּחַ בְּמַעֲשָׂיו, וְזֶה בְּחִינַת (שם קמט): יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעוֹשָׂיו.
נִמְצָא, כְּשֶׁיֵּשׁ אֵיזֶה צַעַר וְדִין בְּעוֹלָם, שָׁנָה, נֶפֶשׁ – אֲזַי בְּוַדַּאי נִגְרָע מִשִּׂמְחַת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ו׳:ו׳): וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ (סנהדרין מו.): שְׁכִינָה מָה אוֹמֶרֶת, קָלַנִי מֵרֹאשִׁי וְכוּ'.
וְזֶה שֶׁנִּכְנָס בְּתוֹךְ הַשִּׁמְחָה יָכוֹל בְּוַדַּאי לֵידַע לְפִי עִנְיַן הַשִּׂמְחָה, אִם הוּא קֹדֶם גְּזַר דִּין, אִם הוּא לְאַחַר גְּזַר דִּין. גַּם יָכוֹל לֵידַע עַל אֵיזֶהוּ חֵלֶק מֵהַקּוֹמָה נִגְזַר הַדִּין, כִּי יוֹדֵעַ לְפִי קוֹמַת הַמִּצְווֹת: אִם אֵין יָכוֹל לַעֲשׂוֹת בְּשִׂמְחָה רָאשֵׁי הַמִּצְווֹת, הַיְנוּ מִצְווֹת הַתְּלוּיִים בָּרֹאשׁ, יֵדַע שֶׁהַדִּין נִגְזַר עַל רָאשֵׁי עוֹלָם שָׁנָה נֶפֶשׁ, וְכֵן בִּשְׁאָר קוֹמַת הַמִּצְווֹת.
וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא ועיין ביצה טז.) בְּשַׁבָּת: זָכְרֵהוּ מֵאֶחָד בְּשַׁבָּת, הַיְנוּ שִׂמְחַת וְתַעֲנוּג עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא בְּחִינַת שַׁבָּת, יַרְגִּישׁ בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁהֵן בְּחִינַת מַעֲשֵׂה הַמִּצְווֹת, שֶׁבָּהֶם נִבְרְאוּ עוֹלָם שָׁנָה נֶפֶשׁ.
[וְזֶהוּ:] (דברים כ״ד:ט״ו) בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ – שֶׁיְּהֵא שְׂכָרוֹ מֵהַמִּצְווֹת בְּעַצְמָן, וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ – שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה הַמִּצְווֹת בִּשְׂכַר עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהִיא אַחַר בִּיאַת שִׁמְשׁוֹ, אַחַר מוֹתוֹ:
ג וְעִקַּר הַשִּׂמְחָה הוּא בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים ד׳:ח׳): נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי. וְאִי אֶפְשָׁר לַלֵּב לִשְׂמֹחַ אֶלָּא עַד שֶׁיָּסִיר עַקְמוּמִיּוּת שֶׁבְּלִבּוֹ, שֶׁיְּהֵא לוֹ יַשְׁרוּת לֵב, וְאָז יִזְכֶּה לְשִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם צז): וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה.
וְעַקְמוּמִיּוּת שֶׁבַּלֵּב מַפְשִׁיטִין עַל־יְדֵי רְעָמִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות נט.): לֹא נִבְרְאוּ רְעָמִים אֶלָּא לְפַשֵּׁט עַקְמִימִיּוּת שֶׁבַּלֵּב, וּרְעָמִים הוּא בְּחִינַת קוֹל, שֶׁאָדָם מוֹצִיא בְּכֹחַ בִּתְפִלָּתוֹ, וּמִזֶּה נַעֲשֶׂה רְעָמִים.
כִּי אִיתָא בַּזֹּהַר (פינחס רלה:): כַּד קָלָא נָפִיק וְאַעָרָא בְּעָבֵי מִטְרָא, אִשְׁתַּמַּע קָלָא לִבְרִיָּתָא, וְדָא אִינוּן רְעָמִים. וְעִקַּר הָרְעָמִים הֵם מִגְּבוּרוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב כ״ו:י״ד): וְרַעַם גְּבוּרוֹתָיו מִי יִתְבּוֹנָן;
וּבִשְׁבִיל זֶה אָנוּ מְבָרְכִין: שֶׁכֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ וְכוּ'. וְהַגְּבוּרוֹת הֵם בְּחִינַת כֹּחַ וּגְבוּרָה, שֶׁאָדָם מוֹצִיא אֶת הַקּוֹל בְּכֹחַ גָּדוֹל, וְהַקּוֹל הַזֶּה פּוֹגֵעַ בְּעָבֵי מִטְרָא, הַיְנוּ בְּחִינַת מֹחִין, שֶׁמִּשָּׁם יוֹרְדִין טִפִּין טִפִּין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר (פינחס רלה:): בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן, מִן לִבּוּנָא דְּמֹחָא.
וּכְשֶׁפּוֹגֵעַ בְּעָבֵי מִטְרָא, אֲזַי אִשְׁתַּמַּע קָלָא לִבְרִיָּתָא, הַיְנוּ בְּחִינַת רְעָמִים. וְזֶהוּ (תהילים ע״ז:י״ט): קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל, הַיְנוּ בְּגַלְגַּלְתָּא דְּמֹחָא; כַּד אַעָרָא בְּגַלְגַּלְתָּא דְּמֹחָא, נַעֲשֶׂה מֵהַקּוֹל רְעָמִים, וְנִשְׁמָע לִבְרִיָּתָא.
וְזֶה (שם מט): פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת, הַיְנוּ הַדִּבּוּר הַיּוֹצֵא מִפִּי פּוֹגֵעַ בַּחָכְמָה, הַיְנוּ בְּגַלְגַּלְתָּא דְּמֹחָא, וְעַל־יְדֵי־זֶה: וְהָגוּת לִבִּי וְכוּ', הַיְנוּ*) שֶׁנִּתְעוֹרֵר עַל־יְדֵי־זֶה הָרַעַם, נִתְעוֹרֵר הַלֵּב, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: קוֹל מְעוֹרֵר הַכַּוָּנָה**).
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ו:): מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם, דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין, כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יִרְאָה, קוֹלוֹ נַעֲשֶׂה רְעָמִים, כִּי רַעַם מִסִּטְרָא דְּיִצְחָק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְרַעַם גְּבוּרוֹתָיו, וְעַל־יְדֵי־זֶה דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין, הַיְנוּ מִשְׁתַּמַּע קָלָא לִבְרִיָּתָא, כִּי תַּמָּן תַּלְיָא שְׁמִיעָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (חבקוק ג׳:ב׳): ה' שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי.
וְזֶה פֵּרוּשׁ (תהילים ק״ג:כ׳): גִּבּוֹרֵי כֹחַ עוֹשֵׂי דְּבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ; אִיתָא בַּזֹּהַר (לך לך צ.): זַכְיָן לְמִשְׁמַע קָלִין מִלְּעֵילָא, הַיְנוּ עַל יְדֵי הַגְּבוּרוֹת נַעֲשֶׂה רְעָמִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה הַלֵּב שׁוֹמֵעַ, וְהַיְנוּ: וְהָגוּת לִבִּי תְּבוּנוֹת; וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (מלכים־א ג): וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שׁוֹמֵעַ, וְגַם דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין לִבְרִיָּתָא, וְזֶהוּ: לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ.
וְזֶה בְּחִינַת קוֹל הַשּׁוֹפָר, דָּא שׁוֹפָר שֶׁל אַיִל – אֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק, בְּחִינַת: וְרַעַם גְּבוּרוֹתָו.
וְזֶהוּ (תהלים פט): אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה – יוֹדְעֵי דַּיְקָא, שֶׁיִּפְגַּע הַקּוֹל בַּמֹּחַ, בְּחִינוֹת עָבֵי מִטְרָא, וְיִהְיֶה בִּבְחִינַת רְעָמִים. וּמִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ תְּקִיעַת שׁוֹפָר מֵאִישׁ יָרֵא וְחָרֵד, בְּוַדַּאי לֹא יִדְאַג כָּל הַשָּׁנָה מֵרְעָמִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: בְּקוֹלוֹת וּבְרָקִים עֲלֵיהֶם נִגְלֵיתָ, וּבְקוֹל שׁוֹפָר עֲלֵיהֶם הוֹפַעְתָּ – שֶׁבְּקוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹפִיעַ עֲלֵיהֶם מִקּוֹלוֹת וּבְרָקִים:
ד אֲבָל צָרִיךְ לְפַנּוֹת אֶת הַמֹּחִין מֵחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וּמִמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת. מֵחָמֵץ, שֶׁלֹּא יַחְמִיץ אֶת חָכְמָתוֹ בְּחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וּבְתַאֲווֹת, כְּדֵי כְּשֶׁיּוֹצִיא אֶת הַקּוֹל וְיִפְגַּע בְּמֹחוֹ, יִתְעַבֵד מִמֶּנּוּ רַעַם; אֲבָל כְּשֶׁגַּלְגַּלְתָּא דְּמֹחָא אָטוּם בְּטֻמְאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא י״א:מ״ג-מ״ד): וְנִטְמֵתֶם בָּם; אֲזַי אֵין קוֹלוֹ נִשְׁמָע.
גַּם יִשְׁמֹר יִרְאָתוֹ, שֶׁמִּמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת הַקּוֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְרַעַם גְּבוּרֹתָו; שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ יִרְאָה חִיצוֹנִיוּת, וְזֶה (אבות פ"ג): אִם אֵין חָכְמָה אֵין יִרְאָה; אִם אֵין יִרְאָה אֵין חָכְמָה.
וְזֶהוּ (שבת נו: ובסנהדרין כא:): יָרַד גַּבְרִיאֵל וְנָעַץ קָנֶה בַּיָּם. פֵּרוּשׁ, מֵהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַגְּבוּרוֹת, הַיְנוּ יִרְאָה חִיצוֹנִיוּת, נָעַץ קָנֶה בְּיַם הַחָכְמָה. קָנֶה דָּא בְּחִינַת קוֹל הַיּוֹצֵא מֵהַקָּנֶה, הַיְנוּ עַל־יְדֵי הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַגְּבוּרוֹת, שֶׁהִיא בְּחִינַת סוּסְפִיתָּא דְּדַהֲבָא – יִרְאָה חִיצוֹנִיוּת, נִשְׁאָר הַקּוֹל נָעוּץ בַּאֲטִימַת הַשֵּׂכֶל, וְלֹא יִשְׁתַּמַּע לִבְרִיָּתָא.
וְעִקָּר – לִשְׁמֹר מֹחוֹ שֶׁלֹּא יַחְמִיץ, וְזֶהוּ (תהילים ס״ח:ל״א): גְּעַר חַיַּת קָנֶה, כִּדְאִיתָא בַּזֹּהַר (פינחס רנב): קָנֵה חֵי"ת תְּשַׁבֵּר וְתַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה הֵ"א, וְתַעֲשֶׂה מֵאוֹתִיּוֹת חָמֵץ מַצָּה, הַיְנוּ שֶׁלֹּא תַּחְמִיץ חָכְמָתְךָ.
וְזֶהוּ לְשׁוֹן גְּעַר, לְשׁוֹן מְרִיבָה, כִּי מַצָּה לְשׁוֹן מְרִיבָה, דְּצַדִּיקַיָא עָבְדִּין מַצּוּתָא בְּסִטְרִין אָחֳרָנִין, דְּלָא יִתְקְרֵבוּ לְמִשְׁכְּנָא דִּקְדֻשָּׁה,
הַיְנוּ כְּשֶׁתִּשְׁמֹר אֶת חָכְמָתְךָ שֶׁלֹּא יִכָּנֵס בּוֹ חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, שֶׁלֹּא תְּהַרְהֵר בְּהִרְהוּרִים רָעִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת קָנֶה דְּסִטְרָא אָחֳרָא, כְּנֶגֶד קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בִּינָה דִּקְדֻשָּׁה – עַל־יְדֵי־זֶה תִּנָּצֵל מִבְּחִינַת חָמֵץ, שֶׁהִיא סִטְרָא דְּמוֹתָא, כִּדְאִיתָא: מַחְמֶצֶת, תַּמָּן סִטְרָא דְמוֹתָא. וְתַאֲמִין, כִּי כָּל מַצּוּתָא וּמְרִיבָה שֶׁיֵּשׁ בֵּין הַצַּדִּיקִים הַשְּׁלֵמִים, אֵין זֶה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיְּגָרְשׁוּ סִטְרִין אָחֳרָנִין,
וְזֶה פֵּרוּשׁ (משלי ט״ו:ל״א): אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין – לְשׁוֹן תְּלוּנָה וּמְרִיבָה; כְּשֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ מְרִיבוֹת שֶׁבֵּין הַצַּדִּיקִים, תֵּדַע, שֶׁזֶּה מַשְׁמִיעִין אוֹתְךָ תּוֹכָחָה, עַל שֶׁפָּגַמְתָּ בְּטִפֵּי מֹחֲךָ, שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי ב׳:י״ט): כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן, וְלֹא יַשִׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים; שֶׁאַתָּה דָּבוּק בְּסִטְרָא דְּמוֹתָא, בְּחִינַת חָמֵץ, בְּחִינַת יָרַד גַּבְרִיאֵל וְכוּ', וְתֵדַע שֶׁנָּעַץ קָנֶה, הַיְנוּ חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת נְעוּצִים בְּיַם חָכְמָתְךָ,
וּבְוַדַּאי אִם לֹא הָיָה נִפְגָּם מֹחֲךָ, לֹא הָיָה נִשְׁמָע לְךָ מְרִיבוֹת שֶׁבֵּין הַצַּדִּיקִים, וְאֵין הַמְּרִיבָה אֶלָּא בִּשְׁבִילְךָ, כְּדֵי שֶׁתָּשׁוּב מִמָּוֶת לְחַיִּים, מֵחָמֵץ לְמַצָּה, מֵחֵית לְהֵ"א, וְתָשׁוּב מִיִּרְאָה רָעָה, מִקּוֹל פָּגוּם, מֵחָכְמָה פְּגוּמָה לְיִרְאָה טוֹבָה, לְקוֹל טוֹב, לְחָכְמָה טוֹבָה.
וּכְשֶׁתִּשְׁמֹר אֶת מֹחֲךָ מִבְּחִינַת חָמֵץ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה אָטוּם, אֲזַי יִפְגַּע קוֹלְךָ בְּגַלְגַּלְתְּךָ, וְיִתְעַבֵד רַעַם, וְיִתְפַּשֵּׁט עַקְמִימִיּוּת שֶׁבְּלִבְּךָ, וְאָז תִּזְכֶּה לְשִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה, וְזֶה פֵּרוּשׁ (תהלים פא): אֶעֶנְךָ בְּסֵתֶר רַעַם, אֶבְחָנְךָ עַל מֵי מְרִיבָה סֶלָה, מֵי מְרִיבָה זֶה בְּחִינַת מַצָּה, בְּחִינַת מֹחִין, עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה רְעָמִים:
ה וְתֵדַע, שֶׁצָּרִיךְ לְשַׁתֵּף הַגְּבוּרוֹת בַּחֲסָדִים, שְׂמָאלָא בִּימִינָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים כ׳:ז׳): בִּגְבוּרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ. כִּי עִקַּר הִתְגַּלּוּת עַל יְדֵי הַחֲסָדִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם קי): שֵׁב לִימִינִי.
וְכֵן צָרִיךְ לְשַׁתֵּף הָאַהֲבָה עִם הַיִּרְאָה, כְּדֵי שֶׁיִּתְעַבֵד רְעָמִים, וְזֶה: מִסִּטְרָא דִּימִינָא, מֹחָא חִוְרָא כְּכַסְפָּא (תיקון ע).
וְזֶה: וַיָּשָׁב הַיָּם, הַיְנוּ יָם הַחָכְמָה, לִפְנוֹת בֹּקֶר, דָּא בֹּקֶר דְּאַבְרָהָם, בְּחִינַת: אַבְרָהָם אוֹהֲבִי (ישעיהו מ״א:ח׳); לְאֵיתָנוֹ דָּא גְּבוּרוֹת, הַיְנוּ בְּחִינַת: קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל.
וְזֶהוּ (שיר השירים ח׳:ז׳): מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה, כִּי עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת עַל יְדֵי הָאַהֲבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: שֵׁב לִימִינִי וְכוּ'.
וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ (תהלים כט): אֵל הַכָּבוֹד. אֵל דָּא חֶסֶד; כָּבוֹד דָּא חָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ג׳:ל״ה): כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ; הִרְעִים דָּא בְּחִינַת רְעָמִים, הַיְנוּ הַגְּבוּרוֹת בְּחִינַת רְעָמִים צָרִיךְ לְשַׁתֵּף עִמָּהֶם אַהֲבָה, כְּדֵי שֶׁיִּפְגְּעוּ בַּכָּבוֹד, בִּבְחִינַת חָכְמָה, שֶׁיִּתְעֲבֵד מֵהֶם רְעָמִים וְתִתְגַּבֵּר עַל אוֹיְבֶיךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: שֵׁב לִימִינִי וְכוּ':
וְזֶה פֵּרוּשׁ:
אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָא: זִימְנָא חֲדָּא הֲוָה אַזְלִינָן בִּסְפִינְתָּא, וְסַגָּאִי סְפִינְתָּא בֵּין שִׁיצָא לְשִׁיצָא דְּכַוְרָא תְּלָתָא יוֹמָא וּתְלָתָא לֵילוּתָא, אִיהוּ בִּזְקִיפוּ וְאָנָן בְּשִׁפּוּלֵי. וְכִי תֵּימָא לָא מַסְגֵּי סְפִינְתָּא טוּבָא, כִּי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר: כְּמֵיחַם קֻמְקוּמָא דְּמַיָא מַסְגֵּי שִׁתִּין פַּרְסֵי, וְשָׁדִי פַּרְשָׁא גִּירָא וְקָדְמָה לֵהּ אִיהִי. וְאָמַר רַב אַשִׁי: הַהוּא גִּילְדְּנָא דְּיַמָא הֲוָא, דְּאִית לֵהּ תְּרֵי שִׁיצָא:
סְפִינְתָּא לְשׁוֹן חֲשִׁיבוּת, דָּא בְּחִינַת גְּבוּרָה יִרְאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו ל״ג:ו׳): יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ; שֶׁהִיא עִקַּר הַחֲשִׁיבוּת.
שִׁיצָא לְשׁוֹן צָרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר ט״ז:כ״א) וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע, וְתַרְגּוּמוֹ וַאֲשַׁצֵי יַתְהוֹן.
תְּלָתָא יוֹמָא וְלֵילוּתָא דָּא בְּחִינַת מִצְווֹת, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מֻשְׂכָּלוֹת וּמְקֻבָּלוֹת וְחֻקּוֹת, וּכְתִיב בָּהֶם (יהושע א׳:ח׳): וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלָיְלָה.
אִיהוּ בִּזְקִיפוּ וְאֲנַן בְּשִׁפּוּלֵי זֶה בְּחִינַת: יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו, יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעוֹשָׂיו.
כְּמֵיחַם קֻמְקוּמָא דְמַיָא דָּא מֹחָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שיר השירים ד׳:ט״ו): וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן.
מַסְגֵּא שִׁתִּין פַּרְסֵי דָּא בְּחִינַת גְּבוּרוֹת, שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים, וְרַעַם גְּבוּרוֹתָיו.
וְכִי שָׁדִי פַּרְשָׁא גִּירָא פַּרְשָׁא דָּא בְּחִינַת חֶסֶד, שֶׁהוּא מוֹצִיא לָאוֹר תַּעֲלוּמוֹת, דְּבָרִים הַמְּצֻמְצָמִין הוּא מְפָרֵשׁ אוֹתָם.
גִּירָא דָּא (תהילים קמ״ד:ו׳): שְׁלַח חִצֶּךָ וּתְהֻמֵּם, דָּא בְּחִינַת: שֵׁב לִימִינִי וְכוּ'.
קָדְמָה לֵיהּ אִיהִי דָּא בְּחִינַת יִרְאָה שֶׁהִיא קֹדֶם, שֶׁהַיִּרְאָה הִיא קוֹדֶמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם קיא): רֵאשִׁית חָכְמָה וְכוּ'.
שֶׁרַבָּה בַּר בַּר חָנָה סִפֵּר, שֶׁהָלַךְ כָּל כָּךְ בְּמִדַּת הַיִּרְאָה, וְרָאָה גֹּדֶל כֹּחַ הַיִּרְאָה, עַד שֶׁיָּכוֹל לְהָבִין עַל יָדָהּ בֵּין קֹדֶם גְּזַר דִּין לְאַחַר גְּזַר דִּין, וְזֶהוּ: בֵּין שִׁיצָא וְכוּ'.
וְהָדָר מְפָרֵשׁ אֵיךְ יָכוֹל לְהָבִין, הַיְנוּ עַל־יְדֵי הַמִּצְווֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת תְּלָתָא יוֹמָא וְכוּ', יָכוֹל לְהָבִין. וְדַוְקָא כְּשֶׁעוֹשִׂין אוֹתָן בְּשִׂמְחָה, וְעַל־יְדֵי שִׂמְחַת הַמִּצְווֹת יָכוֹל לְהָבִין, כִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְשַׂמֵּחַ בְּמַעֲשָׂיו, וְהַשִּׂמְחָה הִיא מְלֻבֶּשֶׁת בְּמִצְווֹת כַּנַּ"ל, וַאֲנַחְנוּ מְשַׂמְּחִין לְמַטָּה גַּם כֵּן בְּהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעוֹשָׂיו, וְאֵין רְצוֹנֵנוּ בְּשׁוּם שָׂכָר, אֲפִלּוּ שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא כַּנַּ"ל. וְזֶה: אִיהוּ בִּזְקִיפוּ וְאֲנַן בְּשִׁפּוּלֵי, לְפִי שִׂמְחָתוֹ כֵּן שִׂמְחָתֵנוּ, וְעַל־יְדֵי־זֶה אֲנַחְנוּ יְכוֹלִין לְהָבִין.
וְהָדָר מְפָרֵשׁ אֵיךְ לְהַשִּׂיג בְּחִינַת שִׂמְחָה, עַל־יְדֵי בְּחִינַת רַעַם. וְזֶהוּ: כִּי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר: כְּמֵיחַם קֻמְקוּמָא דְּמַיָא וְכוּ', הַיְנוּ בְּחִינַת: קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל. שִׁיתִּין זֶה בְּחִינַת גְּבוּרוֹת, הַפּוֹגְעִין בְּגַלְגַּלְתָּא, וְנַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ רְעָמִים. וְאִשְׁתַּמַע קָלָא, זֶה בְּחִינַת: הַקּוֹל מְעוֹרֵר הַכַּוָּנָה, בְּחִינַת: לֹא נִבְרְאוּ רְעָמִים וְכוּ'.
וְהָדָר אָמַר, שֶׁעִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַגְּבוּרוֹת אֵינוֹ אֶלָּא עַל־יְדֵי חֲסָדִים, וְצָרִיךְ לְאַכְלָלָא שְׂמֹאלָא בִּימִינָא כַּנַּ"ל, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן צָרִיךְ לְאַקְדָּמָא אֶת הַיִּרְאָה, כִּי בַּעַל אֲבֵדָה מַחֲזִיר עַל אֲבֵדָתוֹ.
(כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה קִדּוּשִׁין ב: דַּרְכּוֹ שֶׁל אִישׁ לַחֲזֹר אַחַר אִשָּׁה. מָשָׁל לְאָדָם, שֶׁאָבְדָה לוֹ אֲבֵדָה וְכוּ'. פֵּרוּשׁ, כִּי אַהֲבָה הוּא בְּחִינַת אִישׁ, וְיִרְאָה הִיא בְּחִינַת אִשָּׁה, כַּיָּדוּעַ, וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לְהַקְדִּים אֶת הַיִּרְאָה, כִּי אָז תָּבוֹא אֵלָיו הָאַהֲבָה מִמֵּילָא, כִּי הָאַהֲבָה הוֹלֶכֶת וּמְחַזֶּרֶת אַחַר הַיִּרְאָה תָּמִיד, כִּי בַּעַל אֲבֵדָה מַחֲזִיר אַחַר אֲבֵדָתוֹ כַּנַּ"ל; כָּךְ שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּפֵרוּשׁ). וְזֶהוּ בְּחִינַת: וְכִי שָׁדָא פָּרְשָׁא גִּירָא וְכוּ'.
וְאָמַר רַב אַשִׁי: הַאי גִּלְדָּנָא דְיָּמָא וְכוּ'. גִּילְדְנָא הוּא בְּחִינַת שֵׁם אגל"א, שֶׁהוּא בְּחִינַת גְּבוּרוֹת, כִּי הוּא רָאשֵׁי־תֵּבוֹת: אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם אֲדֹנָי, כַּמּוּבָא, כִּי גִּלְדְּנָא הוּא אוֹתִיּוֹת אג"ל וְשֵׁם אדֹנ"י בִּשְׁלֵמוּת, הַיְנוּ שֵׁם אגל"א כַּנַּ"ל.
וְזֶה פֵּרוּשׁ:
בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר וְכוּ', הַיְנוּ עַל־יְדֵי בְּחִינַת קוֹל דְּנָפִיק, כַּנַּ"ל,
עַל־יְדֵי־זֶה: יִרְעַם הַיָּם וְכוּ', נַעֲשֶׂה בְּחִינַת רְעָמִים, בְּחִינַת: קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל.
תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ – דָּא בְּחִינַת לִבָּא וְעָרְקִין דִּילֵהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: לֹא נִבְרְאוּ רְעָמִים וְכוּ':
כִּי תֵּבֵל – אוֹתִיּוֹת תָּי"ו לֵב: תָּיו לְשׁוֹן רְשִׁימָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל ט׳:ד׳): וְהִתְוִיתָ תָּו – שֶׁנִּרְשַׁם הַקּוֹל בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: לֹא נִבְרְאוּ רְעָמִים וְכוּ'; וְעַל־יְדֵי־זֶה:
נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף – בְּחִינַת שִׂמְחָה כַּנַּ"ל, וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה. וְעַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה:
יַחַד הָרִים יְרַנֵּנוּ. רִנָּה לְשׁוֹן תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מלכים־א ח): לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְכוּ';
הָרִים בְּחִינַת צַדִּיקִים, הַיְנוּ עַל יְדֵי שִׂמְחַת הַלֵּב יְכוֹלִין לְהִתְפַּלֵּל וּלְהַלְבִּישׁ אֶת תְּפִלָּתָן בְּמַאֲמָר, כְּשֶׁיָּבִינוּ כִּי נִגְזַר הַדִּין, וְזֶה פֵּרוּשׁ יַחַד – שֶׁמַּלְבִּישִׁים תְּפִלָּתָם בְּסִפּוּרִים יַחַד:
[עַל־פִּי תּוֹרָה ה' - בַּחֲצוֹצְרוֹת]אַתָּה נִגְלֵיתָ בַּעֲנַן כְּבוֹדֶךָ עַל עַם קָדְשְׁךָ לְדַבֵּר עִמָּם. בְּקוֹלוֹת וּבְרָקִים עֲלֵיהֶם נִגְלֵיתָ וּבְקוֹל שׁוֹפָר עֲלֵיהֶם הוֹפָעְתָּ בְּהִגָּלוֹתְךָ מַלְכֵּנוּ עַל הַר סִינַי לְלַמֵּד לְעַמְּךָ תּוֹרָה וּמִצְוֹת.(הַשְׁמָטָה הַשַּׁיָּךְ כָּאן מִסֵּפֶר "תְּפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים")רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מָלֵא רַחֲמִים זַכֵּנוּ לִשְׁמֹעַ קוֹל שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הַקְּדוֹשָׁה מִתּוֹקְעִים הֲגוּנִים יְרֵאִים וַחֲרֵדִים לִדְבַר ה' וְקוֹל הַשּׁוֹפָר הַקָּדוֹשׁ יִפְגַּע בְּהַמּוֹחִין שֶׁלָּנוּ, וְהַקּוֹל הַזֶּה יִהְיֶה בִּבְחִינַת רְעָמִים עַד שֶׁעַל יְדֵי זֶה תִּפֹּל עָלֵינוּ אֵימָה וָפַחַד גָּדוֹל מִפַּחַד ה' וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ, וְנִזְכֶּה שֶׁיִּתְפַּשֵּׁט עַל יְדֵי זֶה כָּל מִינֵי עַקְמִימוּת שֶׁבְּלִבֵּנוּ, וְנִזְכֶּה לַיַּשְׁרוּת לֵב וּלְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה דִּקְדֻשָּׁה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה. וִיקֻיַּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה ה' בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן בְּשִׁמְךָ יְגִילוּן כָּל הַיּוֹם וּבְצִדְקָתְךָ יָרוּמוּ.
וְעַל יְדֵי שְׁמִיעַת קוֹל שׁוֹפָר בר"ה מֵאִישׁ יָרֵא וְחָרֵד תִּשְׁמְרֵנוּ וְתַצִּילֵנוּ בְּכָל הַשָּׁנָה מִכָּל מִינֵי פְּחָדִים וּמִכָּל מִינֵי הֶזֵּקוֹת הַבָּאִים לִפְעָמִים עַל יְדֵי בְּרָקִים וּרְעָמִים ח"ו כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּקוֹלוֹת וּבְרָקִים עֲלֵיהֶם נִגְלֵית וּבְקוֹל שׁוֹפָר עֲלֵיהֶם הוֹפַעְתָּ:(עַד כָּאן הוֹסָפָה מִסֵּפֶר "תְּפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים")
וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּעַזְרֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לְקַיֵּם מִצְוֹתֶיךָ בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וּתְזַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לְהִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ בְּכָל כֹּחִי, וְכָל מִינֵי כֹּחַ שֶׁנִּמְצָא בִּי בְּרַמַ"ח אֵבָרַי וּשְׁסָ"ה גִּידַי, בְּבָשָׂר וְגִידִין וַעֲצָמוֹת וְעוֹרָקִים בַּחֵלֶב וּבַדָּם, וְכָל הַכֹּחַ שֶׁיֵּשׁ בַּמֹּחַ שֶׁבָּרֹאשׁ, וּבַמֹּחַ שֶׁמִּתְפַּשֵּׁט בְּכָל הַגּוּף, וְכָל הַכֹּחַ שֶׁיֵּשׁ בַּחֲמִשָּׁה חוּשִׁים. וְכָל שְׁאָר מִינֵי כֹּחוֹת כֻּלָּם יֻכְלְלוּ בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה, שֶׁאֶזְכֶּה לְהוֹצִיא הַקּוֹל וְהַדִּבּוּר שֶׁל הַתְּפִלָּה בְּכֹחַ גָּדוֹל. וְאֶזְכֶּה שֶׁיִּהְיֶה קוֹלִי נִשְׁמַע כְּמוֹ רַעַם גְּבוּרוֹתֶיךָ, וְהַקּוֹל הַזֶּה יְעוֹרֵר כַּוָּנַת לִבִּי, שֶׁלִּבִּי יִהְיֶה שׁוֹמֵעַ וּמֵבִין הֵיטֵב מַה שֶּׁאֲנִי מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ, שֶׁאֶזְכֶּה לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנַת הַלֵּב. וְזַכֵּנִי שֶׁיִּהְיֶה לִי יִרְאַת שָׁמַיִם יִרְאַת הָרוֹמְמוּת,
וְאֶהְיֶה נִשְׁמָר שֶׁלֹּא יִהְיֶה לִי שׁוּם יִרְאָה חִיצוֹנָה כְּלָל, שֶׁלֹּא אִירָא וְלֹא אֶפְחַד מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, לֹא מִשַּׂר וְאָדוֹן, וְלֹא מִשּׁוּם אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם, וְלֹא מֵחַיָּה רָעָה וְלִסְטִים, וְלֹא מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, וְלֹא יִהְיֶה לִי שׁוּם פַּחַד וְיִרְאָה חִיצוֹנָה כְּלָל, כִּי אִם מִמְּךָ לְבַד אִירָא וְאֶפְחַד תָּמִיד, וְאֶזְכֶּה בְּרַחֲמֶיךָ לְיִרְאָה עִלָּאָה יִרְאַת הָרוֹמְמוּת:
וְזַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וַחֲסָדֶיךָ הַגְּדוֹלִים, לְפַנּוֹת אֶת מוֹחִי וּמַחֲשַׁבְתִּי מֵחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וּמִמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, שֶׁלֹּא אֲטַמְטֵם אֶת מוֹחִי וּמַחֲשַׁבְתִּי בְּתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים חַס וְשָׁלוֹם. וְלֹא אַחְמִיץ אֶת מוֹחִי וּמַחֲשַׁבְתִּי בְּחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וּבְתַאֲווֹת חַס וְשָׁלוֹם, וְלֹא אֲהַרְהֵר בְּהִרְהוּרִים רָעִים, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לִי שׁוּם הִרְהוּר וּמַחֲשֶׁבֶת חוּץ בָּעוֹלָם כְּלָל, רַק יִהְיֶה מוֹחִי וּמַחֲשַׁבְתִּי נָקִי וְזַךְ וָצַח, שֶׁלֹּא יִכְנֹס בְּמַחֲשַׁבְתִּי שׁוּם מַחֲשָׁבָה חִיצוֹנָה כְּלָל.
וְתִתֶּן לִי כֹּחַ לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, מַחֲשָׁבוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וְהִרְהוּרִים הַבָּאִים עָלַי לְבַלְבֵּל אֶת דַּעְתִּי, שֶׁלֹּא אֶתֵּן לָהֶם שׁוּם מָקוֹם לִכְנוֹס בְּמוֹחִי כְּלָל, וְאֶזְכֶּה לִגְעוֹר בָּהֶם וְלָרִיב עִמָּהֶם לְגָרְשָׁם מֵעָלַי וּמֵעַל גְּבוּלִי, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם שׁוּם כֹּחַ לִכְנוֹס בְּדַעְתִּי כְּלָל, וְאֶזְכֶּה לְקַדֵּשׁ אֶת מַחֲשַׁבְתִּי תָּמִיד:
אָנָּא יְהֹוָה רַחֲמָן מָלֵא רַחֲמִים. טוֹב וּמֵטִיב לַכֹּל. אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת גֹּדֶל עֹצֶם הַפְּגַם הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַנּוֹגֵעַ בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים מְאֹד עַל יְדֵי כָּל מַחֲשָׁבָה רָעָה, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן עַל יְדֵי הִרְהוּר רַע חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁהוּא פּוֹגֵם וּמְקַלְקֵל מְאֹד בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וְעוֹקֵר אֶת הָאָדָם חַס וְשָׁלוֹם מִמְּקוֹר הַחַיִּים, עַד אֲשֶׁר קָשֶׁה לוֹ עוֹד לָשׁוּב וּלְהַשִּׂיג אֹרְחוֹת חַיִּים, וְכָל שְׁאָר הַפְּגָמִים הָעֲצוּמִים וְהַנּוֹרָאִים עַד גָּבְהֵי מְרוֹמִים, הַנּוֹגְעִים בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹגְעִים, שֶׁנַּעֲשִׂים עַל יְדֵי כָּל מַחֲשָׁבָה רָעָה וְהִרְהוּר הַנִּכְנָס בַּמּוֹחַ חַס וְשָׁלוֹם.
וְגַם אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת גֹּדֶל עֹצֶם הַהִתְגַּבְּרוּת שֶׁמִּתְגַּבְּרִים עָלֵינוּ בְּכָל פַּעַם, לְבַלְבֵּל אֶת דַּעְתֵּנוּ בְּמַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וְהִרְהוּרִים רָעִים. וּבַעֲוֹנוֹתַי הָרַבִּים לֹא נִזְהַרְתִּי לְהִשָּׁמֵר מֵהֶם וּלְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם, עַד אֲשֶׁר פָּגַמְתִּי אֶת מוֹחִי מְאֹד עַל יְדֵי מַחְשְׁבוֹתַי הָרָעוֹת שֶׁהִכְנַסְתִּי בְּמוֹחִי, עַד שֶׁכָּל מוֹחִי הוּא מָלֵא מַחֲשָׁבוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, וְעָבַרְתִּי עַל אִסּוּר חָמֵץ שֶׁהָיִיתִי מַחְמִיץ אֶת מוֹחִי בְּתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים וּבִלְבּוּלִים וּבְכָל מִינֵי שְׁטוּתִים.
וְלֹא דַי שֶׁלֹּא הָיִיתִי מִתְגַּבֵּר עַל הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, אַף גַּם נָתַתִּי לָהֶם כֹּחַ לִכְנוֹס בְּמוֹחִי, וְלֹא הִשְׁתַּדַּלְתִּי לְגָרְשָׁם כְּלָל, וְלֹא קִיַּמְתִּי עֵצוֹתֶיךָ הַקְּדוֹשׁוֹת אֲשֶׁר גִּלִּיתָ לִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לְגָרְשָׁם מִמֶּנִּי בְּשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה, וְלֹא שָׁמַעְתִּי לְקוֹל מוֹרַי.
אוֹי לִי וַי לִי עַל הַיָּמִים שֶׁעָבְרוּ בְּבִלְבּוּל הַדַּעַת וּמַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת. טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד בָּאתִי בְּמַעֲמַקֵּי מַיִם וְשִׁבּוֹלֶת שְׁטָפָתְנִי, כָּל דַּעְתִּי וּמוֹחִי נִתְעַרְבֵּב כָּל כָּךְ בְּמַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וּבִלְבּוּלִים, עַד אֲשֶׁר אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי חָפֵץ לְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם וְלִבְרוֹחַ מֵהֶם, קָשֶׁה עָלַי מְאֹד.
יְהֹוָה אֱלֹהִים אַתָּה יָדַעְתָּ לְאִוַּלְתִּי וְאַשְׁמוֹתַי מִמְּךָ לֹא נִכְחָדוּ. הֵן עַל כָּל אֵלֶּה בָּאתִי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, בְּלֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה, בְּקִידָה וּבִכְרִיעָה וּבְהִשְׁתַּחֲוָיָה, בִּתְחִנָּה וּבַקָּשָׁה, כְּעָנִי בַּפֶּתַח, נֶאֱנַח וְנִדְכֶּה, שׁוֹאֵל וּמְבַקֵּשׁ מַתְּנַת חִנָּם וְנִדְבַת חֶסֶד, שֶׁתְּחָנֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָעֲצוּמִים וַחֲסָדֶיךָ הַנִּפְלָאִים, וְתוֹצִיאֵנִי מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה, וְתַעֲזֹר לִי מֵהַיּוֹם לְקַדֵּשׁ אֶת מַחֲשַׁבְתִּי תָּמִיד מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:
(הַשְׁמָטָה הַשַּׁיָּךְ כָּאן מִסֵּפֶר "תְּפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים")רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם זַכֵּנִי לְקַבֵּל קְדֻשַּׁת חַג הַפֶּסַח הַקָּדוֹשׁ בִּזְמַנּוֹ בִּשְׁלֵמוּת, וְתִשְׁמְרֵנִי בְּכָל יְמֵי הַפֶּסַח הַקְּדוֹשִׁים מֵאִסּוּר אֲכִילַת חָמֵץ אֲפִילּוּ בְּמַשֶּׁהוּ, וּתְזַכֵּנוּ לְקַיֵּם מִצְוַת אֲכִילַת מַצָּה בְּפֶסַח בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה, וְעַל יְדֵי זֶה אֶזְכֶּה לְקַבֵּל הַמֹּחִין הַקְּדוֹשִׁים הַמְּאִירִים אָז.
וּבְכֹחַ הַזֶּה תְּזַכֵּנוּ לִשְׁמוֹר הַמֹּחִין וְהַמַּחֲשָׁבָה שֶׁלִּי בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה בְּכָל יְמֵי הַשָּׁנָה לְעוֹלָם, וְלֹא אֶתֵּן מָקוֹם לְשׁוּם מַחְשָׁבָה חִיצוֹנָה וּבְטֵלָה וּמִכָּל שֶׁכֵּן לְשׁוּם מַחְשָׁבָה רָעָה וְהִרְהוּר רַע חַס וְשָׁלוֹם לִכָּנֵס בְּמוֹחִי וְדַעְתִּי אֲפִלּוּ כְּרֶגַע קַלָּה, וְלֹא אֶכְנוֹס עִם פִּתּוּיֵי יִצְרִי הָרַע בְּשׁוּם טוֹעֵן וְנִטְעָן כְּלָל.
רַק אֶזְכֶּה לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרִי תָּמִיד וְלִגְעֹר בְּכָל מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וּבְטֵלוֹת וּלְגָרְשָׁם וּלְהַרְחִיקָם מִמּוֹחִי וּלְבַטְּלָם בְּבִטּוּל גָּמוּר בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם שׁוּם נְגִיעָה וַאֲחִיזָה בְּמוֹחִי וּמַחֲשַׁבְתִּי אֲפִילּוּ בְּמַשֶּׁהוּ, וְאֶזְכֶּה לִהְיוֹת בִּכְלַל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים דְּעָבְדִין מִצְוָתָא וּמְרִיבָה בְּסִטְרִין אַחַרְנִין דְּלָא תַּקְרִיבוּ לְמַשְׁכְּנָא דִּקְדֻשָּׁה:(עַד כָּאן הוֹסָפָה מִסֵּפֶר "תְּפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים")
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, צוֹפֶה בְּעֶלְבּוֹן אֲנוּחִים, תִּיקַר נָא נַפְשִׁי הָאֻמְלָלָה בְּעֵינֶיךָ, וַחֲמֹל עָלַי בְּחֶמְלָתְךָ וַחֲנִינוֹתֶיךָ, וְעָזְרֵנִי וְסַיְּעֵנִי וְחַזְּקֵנִי וְאַמְּצֵנִי, וְקַדְּשֵׁנִי בִּקְדֻשָּׁתְךָ הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁיִּמָּשֵׁךְ עָלַי קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה מֵאִתְּךָ, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה מֵעַתָּה לִשְׁמוֹר עַצְמִי שֶׁלֹּא אַנִּיחַ לִכְנוֹס כְּלָל לְתוֹךְ מַחֲשַׁבְתִּי שׁוּם מַחֲשֶׁבֶת חוּץ שֶׁבָּעוֹלָם, וְלֹא שׁוּם בִּלְבּוּל הַדַּעַת. וּמִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן, שֶׁלֹּא אֲהַרְהֵר בְּשׁוּם הִרְהוּר בָּעוֹלָם כְּלָל, רַק מַחֲשַׁבְתִּי תִּהְיֶה קְדוֹשָׁה תָּמִיד, זַכָּה וּנְקִיָּה מִכָּל סִיג וּפְסוֹלֶת.
וּבְכֵן תְּזַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, לְהַאֲמִין בְּצַדִּיקֵי אֱמֶת, וְלֹא יִכְנֹס בְּמַחֲשַׁבְתִּי וְדַעְתִּי שׁוּם הִרְהוּר וּמַחֲשָׁבָה כְּלָל עַל הַמַּחֲלוֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בֵּין הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת. רַק אֶזְכֶּה לְהַאֲמִין בְּצַדִּיקֵי אֱמֶת בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וְלֹא יִהְיֶה לִי שׁוּם הִרְהוּר וְקֻשְׁיָא עֲלֵיהֶם וְעַל הַמַּחֲלוֹקֶת שֶׁבֵּינֵיהֶם כְּלָל.
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם אָמְנָם פָּגַמְתִּי בְּטִפֵּי מוֹחִי, אֲשֶׁר עַל יְדֵי זֶה אֵינִי רָאוּי וּכְדַאי לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, וְלִזְכּוֹת לְהַאֲמִין בָּהֶם בֶּאֱמֶת, אֲשֶׁר מֵחֲמַת זֶה בָּאִים עָלַי מַחֲשָׁבוֹת חוּץ וְהִרְהוּרִים לְהַרְהֵר אַחֲרֵיהֶם חַס וְשָׁלוֹם. אָנָּא יְהֹוָה אַל תַּעֲשֶׂה עִמִּי כַּחֲטָאַי וְאַל תְּדִינֵנִי כְּמִפְעָלַי, וַעֲשֵׂה לְמַעַנְךָ וְלֹא לְמַעֲנִי, וּמַלֵּא בַקָּשָׁתִי בְּרַחֲמִים. וְזַכֵּנִי שֶׁלֹּא יִכְנֹס בְּלִבִּי שׁוּם קֻשְׁיָא וְהִרְהוּר כְּלָל עַל הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת וְעַל הַמַּחֲלוֹקֶת שֶׁבֵּינֵיהֶם, רַק אֶזְכֶּה לְהַאֲמִין בָּהֶם תָּמִיד בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת.
וַחֲמֹל עָלַי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וְזַכֵּנִי לָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת וּלְהַשִּׂיג אֹרְחוֹת חַיִּים, וּבַמָּקוֹם שֶׁקִּלְקַלְתִּי שָׁם אֶתְתַּקֵּן. וְתָשִׁיב אוֹתִי בְּרַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ הַגְּדוֹלִים, מִמָּוֶת לְחַיִּים, מֵחָמֵץ לְמַצָּה, מִיִּרְאָה רָעָה לְיִרְאָה טוֹבָה, מִקּוֹל פָּגוּם מֵחָכְמָה פְּגוּמָה לְקוֹל טוֹב לְחָכְמָה טוֹבָה, תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִימוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח. כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר.
אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם חוֹתֵךְ חַיִּים לְכָל חַי. אֵל חַי חֶלְקֵנוּ צוּרֵנוּ, גְּאָלֵנוּ מִמָּוֶת פְּדֵנוּ מִשַּׁחַת. וְהַצֵּל אוֹתִי וְאֶת כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, מִכָּל מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וְהִרְהוּרִים שֶׁהֵם נִקְרָאִים סִטְרָא דְּמוֹתָא. וְחָנֵּנִי מֵאִתְּךָ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וְתֵן לִי חַיִּים טוֹבִים, חַיִּים אֲרוּכִים, חַיִּים אֲמִתִּיִּים, חַיִּים נִצְחִיִּים. וְעָזְרֵנִי שֶׁאֶזְכֶּה לְקַדֵּשׁ אֶת הַמּוֹחִין שֶׁלִּי הַנִּקְרָאִים בְּאֵר מַיִם חַיִּים:
וְזַכֵּנִי לְאַהֲבָה אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל בֶּאֱמֶת אַהֲבַת הַמִּישׁוֹר, וְיַחֵד לְבָבִי לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ. וְתַצִּיל אוֹתִי מִיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת שֶׁלֹּא אֶתְיָרֵא מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי אִם מִמְּךָ לְבַד אִירָא וְאֶפְחַד תָּמִיד, לְבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתְךָ עַל פָּנַי לְבִלְתִּי אֶחֱטָא לְעוֹלָם.
וְעָזְרֵנִי לְהִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ בְּכָל כֹּחִי, שֶׁאַכְנִיס כָּל כֹּחִי בְּדִבּוּרֵי הַתְּפִלָּה, וְאוֹצִיא אֶת הַקּוֹל וְהַדִּבּוּר שֶׁל הַתְּפִלָּה בְּכֹחַ גָּדוֹל, עַד שֶׁיִּהְיֶה קוֹלִי פּוֹגֵעַ בְּמוֹחִי וְיִהְיֶה נִשְׁמַע לְלִבִּי כְּמוֹ קוֹל רְעָמִים, עַד שֶׁהַלֵּב יִשְׁמַע הֵיטֵב דִּבּוּרֵי הַתְּפִלָּה וְיִתְעוֹרֵר לַעֲבוֹדָתְךָ בֶּאֱמֶת, וְיִהְיוּ נַעֲשִׂים מִקּוֹלִי וְדִבּוּרִי בְּחִינַת רְעָמִים. וְזַכֵּנִי שֶׁיִּהְיֶה לִי יִרְאַת שָׁמַיִם בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּהְיוּ דְבָרַי נִשְׁמָעִים לַבְּרִיּוֹת לַעֲבוֹדָתֶךָ וּלְיִרְאָתֶךָ,
וְקוֹל תְּפִלָּתֵנוּ יַעֲלֶה לְפָנֶיךָ לְרָצוֹן כְּמוֹ שִׁבְעָה קוֹלוֹת שֶׁאָמַר דָּוִד עַל הַמָּיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, קוֹל יְהֹוָה עַל הַמָּיִם אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים יְהֹוָה עַל מַיִם רַבִּים. קוֹל יְהֹוָה בַּכֹּחַ. וְזַכֵּנִי שֶׁיִּתְפַּשֵּׁט עַקְמִימִיּוּת שֶׁבְּלִבִּי שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּלִבִּי שׁוּם עַקְמִימִיּוּת וְעִקְּשׁוּת כְּלָל. לֵבָב עִקֵּשׁ יָסוּר מִמֶּנִּי רַע לֹא אֵדָע. רַק אֶזְכֶּה לְיוֹשֶׁר לֵבָב בֶּאֱמֶת, שֶׁיִּהְיֶה לִבִּי יָשָׁר עִם יְהֹוָה תָּמִיד:
וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּעַזְרֵנִי וְתוֹשִׁיעֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה בֶּאֱמֶת בַּעֲבוֹדָתֶךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, עִבְדוּ אֶת יְהֹוָה בְּשִׂמְחָה, וְגִילוּ בִּרְעָדָה. וּתְזַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לַעֲשׂוֹת כָּל הַמִּצְוֹת בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה בֶּאֱמֶת, שֶׁיִּהְיֶה לִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ, שֶׁאָגִיל וְאֶשְׂמַח מְאֹד בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה, בַּמֶּה שֶׁזָּכִיתִי בְּרַחֲמֶיךָ לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה,
וְכָל שִׂמְחָתִי יִהְיֶה רַק הַמִּצְוָה לְבַד, לֹא בִּשְׁבִיל שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יַעֲלֶה בְּדַעְתִּי חַס וְשָׁלוֹם פְּנִיּוֹת שֶׁל שְׁטוּת בִּשְׁבִיל בְּנֵי אָדָם, אוֹ בִּשְׁבִיל עִסְקֵי עוֹלָם הַזֶּה חַס וְשָׁלוֹם. רַק שֶׁאֶזְכֶּה לַעֲשׂוֹת כָּל הַמִּצְוֹת בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ. וְיִהְיֶה כָּל הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁלִּי בְּהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ עַד שֶׁלֹּא אֶרְצֶה שׁוּם שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא בִּשְׁבִיל הַמִּצְוָה, רַק שֶׁכָּל שְׂכָרִי יִהְיֶה שֶׁתְּזַכֵּנִי לַעֲשׂוֹת מִצְוָה אַחֶרֶת בִּשְׂכַר מִצְוָה זֹאת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה מִצְוָה.
וְאֶזְכֶּה לְהִכָּלֵל בְּךָ עַל יְדֵי מִצְוֹתֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר הֵם אַחְדּוּתֶךָ. וִיקֻיַּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, יִשְׂמַח יְהֹוָה בְּמַעֲשָׂיו, יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעוֹשָׂיו. שֶׁאַתָּה תִּשְׂמַח בָּנוּ עַל יְדֵי שֶׁתְּזַכֵּנוּ לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים טוֹבִים בְּעֵינֶיךָ, וַאֲנַחְנוּ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ.
וְתַעַזְרֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לְהַמְשִׁיךְ חַיּוּת וְשֶׁפַע טוֹבָה וּבְרָכָה עַל יְדֵי עֲשִׂיַּת מִצְוֹתֵינוּ בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, לִרְמַ"ח אֵבָרֵינוּ וּשְׁסָ"ה גִּידֵנוּ, וּלְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וּלְכָל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ. וְכָל הַשְּׁלֹשָׁה קוֹמוֹת, הֵן קוֹמַת עוֹלָם, הֵן קוֹמַת שָׁנָה, הֵן קוֹמַת נֶפֶשׁ, כֻּלָּם יִתְבָּרְכוּ וִיקַבְּלוּ חַיִּים וְטוֹבָה וּבְרָכָה וּקְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה, עַל יְדֵי קִיּוּם מִצְוֹתֵינוּ בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה:
(הַשְׁמָטָה הַשַּׁיָּךְ כָּאן מִסֵּפֶר "תְּפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים")רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עָזְרֵנוּ לְקַיֵּם בִּשְׁלֵמוּת מָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל חַיָּב כָּל אֶחָד וְאֶחָד לוֹמַר בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם, וְאֶזְכֶּה לִשְׁמוֹר הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ בְּלִבִּי הֵיטֵב בְּכָל עֵת, וְעַל יְדֵי זֶה אֶזְכֶּה לִהְיוֹת תָּמִיד בּוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה וַאֲפִלּוּ מִפְּגָם קַל שֶׁהוּא נֶגֶד רְצוֹנְךָ ח"ו, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא אֶגְרֹם עַל יְדֵי זֶה חִסָּרוֹן וְהֶזֵּק וּמִכְשׁוֹל וְתַקָּלָה לִי וּלְכָל הָעוֹלָם ח"ו, וְאֶזְכֶּה אַדְּרַבָּא לִרְאוֹת וּלְעַיֵּן בְּכָל עֵת בְּתִקּוּן הָעוֹלָם וּלְמַלֹּאות חֶסְרוֹן הָעוֹלָם וּלְהִתְפַּלֵּל בַּעֲבוּרָם:(עַד כָּאן הוֹסָפָה מִסֵּפֶר "תְּפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים")
וְתַעַזְרֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, שֶׁנּוּכַל לְהִתְפַּלֵּל עֲבוּר כָּל הָעוֹלָם וּלְמַלֹּאת חֶסְרוֹן הָעוֹלָם. וְכָל מִינֵי גְּזֵרוֹת שֶׁנִּגְזְרוּ עַל הָעוֹלָם, כֻּלָּם נִזְכֶּה לְבַטֵּל עַל יְדֵי תְּפִלָּתֵנוּ. וְנִזְכֶּה לָדַעַת וּלְהַשִּׂיג אִם הוּא קוֹדֶם גְּזַר דִּין, אוֹ לְאַחַר גְּזַר דִּין. וּתְזַכֵּנוּ לֵידַע אֵיךְ לְהִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ, וּלְהַלְבִּישׁ אֶת תְּפִלָּתֵנוּ בְּסִפּוּרֵי דְבָרִים, בִּזְמַן שֶׁהַשָּׁעָה צְרִיכָה לְכָךְ. וְאִם אָמְנָם בָּעֵת הַזֹּאת אָנוּ רְחוֹקִים מְאֹד מִדַּעַת וְהַשָּׂגָה זֹאת, עִם כָּל זֶה בְּיָדְךָ הַכֹּל, וּמִמְּךָ לֹא יִבָּצֵר כָּל דָּבָר,
אַתָּה יְהֹוָה לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ תָּמִיד יִצְּרוּנִי. וְתַעַזְרֵנִי וּתְזַכֵּנִי לְהַגִּיעַ וְלָבֹא לְכָל מַה שֶּׁבִּקַּשְׁתִּי מִלְּפָנֶיךָ. קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְשַׂמַּח נַפְשֵׁנוּ בִּישוּעָתֶךָ וְטַהֵר לִבֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ בֶּאֱמֶת, עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב זוֹ תְפִלָּה, לִזְכּוֹת לְהִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ בְּכָל כֹּחִי בֶּאֱמֶת, וְלַעֲשׂוֹת מִצְוֹתֶיךָ בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּיהֹוָה. וְנַפְשִׁי תָּגִיל בַּיהֹוָה תָּשִׂישׂ בִּישׁוּעָתוֹ. כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יְהֹוָה מִי כָמוֹךָ, מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגּוֹזְלוֹ. אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה. בָּרוּךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:
יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּיהֹוָה. וְנַפְשִׁי תָּגִיל בַּיהֹוָה תָּשִׂישׂ בִּישׁוּעָתוֹ. כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יְהֹוָה מִי כָמוֹךָ, מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגּוֹזְלוֹ. אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה. בָּרוּךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:
והם מחיין את כל הקומות וכו', והשמחה של הקדוש ברוך הוא מלובשת בהמצוות, כי הם אחדותו וכו', בששת ימי המעשה, שהן בחינת מעשה המצוות. הנראה לעניות דעתי מכותלי דבריו, שכדרכו בקודש מביא בזה שני ראיות קשורים יחד, ונראים מרהיטת הלשון כראיה אחת. היינו, כי מזה לבד שה' יתברך אחדות פשוט עם המצוות, והשמחה שלו בעולם שנה נפש מלובשת בהמצוות, מזה לבד מובן ומבואר, שעל ידי המצוות נכללים בו יתברך, מחמת אחדותו עמהם. ועל ידי שנכנסים בשמחת המצוות, נכנסים גם בשמחתו במעשיו שמלובשת בהם. ועוד מצורף ומקושר לזה ראיה אחת היוצאת מדבריו הקדושים, שכל הג' קומות של מעשיו יתברך, עולם שנה נפש, דבוקים בחיותם לקומת מעשה המצוות. כי כל מעשיהו בששת ימי המעשה, הוא באמונת מעשה המצוות כמוב"פ. נמצא לפי זה מבואר יותר, שעל ידי שנכנסים בהשמחה שבמעשה המצוות, נכנסים בהשמחה שבמעשה עולם שנה נפש הדבוקים בהם, שזה זה שמחתו של השם יתברך כביכול. ושני הראיות האלה מצורפים יחד, כי הלא מחמת זה בעצמו כל הג' קומות מקבלין חיות ממעשה המצוות, מחמת שהם אחדותו של העושה אותם יתברך. ובזאת הם מקושרין ומשולבים, ומה שחסר זה גילה זה. כי מראיה אחת לבד לא היה מבואר כל כך שיכולים לידע על איזה חלק מהקומה נגזר הדין:
והנה באמת, בדברים נעלמים דלית מחשבא תפיסא בהם כאלה, בוודאי אי אפשר להעמיק הרעיון בהם, כי מאד מאד עמוק ורוחני הסברא הזאת היוצאת מכלל דבריו הקדושים בענין זה, ששמחת העושה במעשיו את המצוות, אחודה ודבוקה בשמחת העושה יתברך במעשיו עולם שנה נפש. הן על ידי האחדות והדביקות שנתדבק העושה בעצמו בהעושה יתברך, כנ"ל בראיה א'. והן על ידי הדביקות והתקשרות של המעשים זה בזה, כנ"ל בראיה ב'. להיות שניהם דבוקים ומקושרים בהעושה יתברך ובהעושה מעשה המצוות הנכלל ונתקשר בו, בשני קשרים זה על גבי זה. הקשר הראשון, ממעשה המצוות שהם אחדותו יתברך. והקשר השני, מהשמחה בהם, שעל ידי זה נתאחד בו כל כך, עד שהוא מרגיש בנפשו שמחתו של השם יתברך בעולם שנה נפש. גם ממילא מובן, שהענין של השמחה בהמצוות, הוא מזה בעצמו שהם אחדותו יתברך:
ולפי זה יש לפרש ברהיטת לשונו הקדוש, שמי שאינו זוכה לזה שיהיה רצונו ושמחתו רק בעצם המצוה ואחדותו יתברך. אף על פי שיש להכניס גם רצונו בעולם הבא, תחת הסוג הזה. מאחר שגם כל העולם הבא, הוא ההשגה וההתאחדות בו יתברך. אבל מחמת שאין זה רק ראיה וחזיון מרחוק בתכלית הריחוק כזה, והוא אספקלריא שאינה מאירה כלל כמוב"פ, נחשב על ידי זה גם רצונו ושמחתו לרצון בעולם הבא ושכר אחר, לא באחדותו יתברך. מאחר שבאמת עדיין אינו רוצה ושמח כלל בעצם המצוה שהוא אחדותו יתברך. ואיידי דבעי למיתני בלשון כזה, שאינו רוצה בהמצוה [שבזאת נחשב שהוא רוצה בעולם הבא אחר כנ"ל]. מהפך ותני בבחינת משה, שהוא אינו רוצה בעולם הבא כזה. ומה שבאמת יהיה גם העולם הבא ההתאחדות בו יתברך, הלא זה רצונו ושמחתו שבהמצוה, וחוץ מזה, ימאס ויגעל כל מין שכר. וכן מובן מדבריו שלקמן בפירושו על רבה בר בר חנה, שחוזר ומביא שם ענין הכתוב שמביא כאן, ישמח ישראל [בהמצוות, להיות נכנס על ידי זה] בעושיו [ששמח במעשיו]. ומשם מבואר, שכוונתו בפירוש הכתוב הזה גם לפי פשוטו, ישמח ישראל בעושיו, שאנחנו משמחין למטה בהקב"ה וכו', ואין רצונינו בשום שכר [שחוץ מזה]. [ומה שהביאוני לדבר כלל בדבר פשוט כזה, הוא מסיבות החותרים לסתור וכו']:
(וזהו) ביומו תתן שכרו. תיבת "וזהו", הסביב מוהרנ"ת זצ"ל בשני חצאי עיגול. כי לא נזכר כלל תיבה הזאת בכתיבת יד רבינו ז"ל, והסמיך הכתוב הזה לשכר ש'ב'ת' הנ"ל:
קלא נפיק ואערא בעבי וכו' מוחין. נראה מבואר, שזה מחמת שמקבל על ידי הקול הארת המוחין, ובזה לבד איתעביד לרעמים, דאשתמע קלא וכו':
אשרי העם יודעי תרועה. נסמך לזה הכתוב, בשמך יגילון וכו'. שהוא גילת ושמחת ישראל בעושיו, שנתהווה על ידי זה כנ"ל בפנים:
תקיעת שופר מאיש ירא. מהכרח היראה לפעולות הרעמים כנ"ל בפנים, גם מאלה הדברים, ומהבאתו הנ"ל להמאמר חז"ל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים, בלשון סתם על כל הדיבורים והקולות, ולאו דווקא בתפילה. יש לבאר, שזה אשר לא הציב תחלה יד השגתו בענין הרעמים רק בקול התפלה, כי גבהה דעתו ודרכו נסתרה, בהלבשת התפלה שנצמח מכל זה [ועיין לקמן בדיבור המתחיל יכולים וכו']:
אם אין חכמה אין יראה. בהעלאתו מצירופי דבריו הקדושים, כי תמן בהיראה, תליא שמיעת הלב. יש לבאר [כמובא במקום אחר], שזה מחמת שמקום היראה הוא בלב. ותוצאות הקול מהיראה, היא תוצאות הקול מהלב. ושמחמת זה, גם כל חזרתו לשם לפשט את העקמימיות, גורם ביתר שאת, שמירה והצלה, מיראות חיצוניות, והתהוות הרעמים העולים משם בפעם השני:
שפגמת בטיפי מוחך וכו', ישיגו אורחות חיים. סובב להנ"ל מהזוהר הקדוש בצירוף מחמצת תמן מת, [כי הוא זה לעומת זה כנגד המצה והמריבה עם הסטרין אוחרנין], ולקריאת המוחין בשם באר מים חיים הנ"ל בפנים:
עיקר ההתגלות. עיין לקמן אות ז':
עיקר ההתגברות. עיין לקמן אות ח':
הגבורות בחינת רעמים, צריך לשתף עמהם אהבה, כדי שיפגעו בכבוד, בבחינת חכמה, שיתעביד מהם רעמים. כפי הנראה, שהוא מדבר מהגבורות טרם פגיעתם בהחכמה, שיתעביד מהם רעמים. יש להתפלא, בקוראו אותם גם אז בשם רעמים. גם יותר נרגש הפליאה הזאת, למעמיק תחילה באזהרתו הנ"ל, לשמור את היראה שמשם תוצאות הקול [כי בקלקולה, נתקלקל גם הקול היוצא מאתה]. אשר מזה מבואר כמו כן לאזהרתו השניה הזאת [שמוסיף והולך להודיע, שצריך לשתפה גם באהבה], שכוונתו גם כן על היראה והגבורות, שמשם תוצאות הקול [כי גם בתיקון השיתוף הזה, נתתקן ממילא גם הקול היוצא מאתה]. וכפי אלה הדברים, בוודאי אין שייך לקרוא אותם בשם רעמים.
ואולם בסיבת הפליאה הזאת, יש לבאר לפי עניות דעתי בכוונתו הקדושה, שתיקון היראה והגבורות, הוא בכח ובפועל. ואם בפועל ממש שיתעביד מהם רעמים דאשתמע קלא, אין ביכולת רק אחר פגיעתם בהמוחין. אבל גם מיד כששומר האדם את עצמו מיראות חיצוניות, נתתקן מיד היראה והגבורות, להיות על כל פנים בבחינת רעמים בכח, גם קודם התעלות הארתם בקנה הקול לפגוע בהמוחין:
יראת ה' וכו', עיקר החשיבות. יש לבאר, שבזה סובב גם להמבואר מדבריו הקדושים בסימן ד', שהיראה נקראת בשם דהבא, ובסימן ה' מבואר, שלא כן מדת האהבה שבסטרא דימינא, אשר בה מוחא חיוורא ככספא:
חסד, שהוא מוציא לאור תעלומות. עיין לקמן באות ט':
תבל אותיות תיו לב. מבאר בזה גם סוף הכתוב הנ"ל, קול רעמך וכו', האירו ברקיו תבל:
יכולים וכו'. נראה מבואר מאלה הדברים, שאם לכאורה לא בא לייעץ בפעולות הרעמים, רק כדי לזכות לשמחה, אשר על ידה יודע אם הוא לאחר גזר דין, עד שצריך להלביש את התפלה. אבל אגב אורחא מייעץ גם כן בהפלאת דרכו, גם למציאות היכולת להלבשת התפלה, כדי להמתיק הדין [ופירוש הדבר עיין לקמן באות י"ח]. ושלפי זה יש לבאר בכפלים בעומק כוונתו הקדושה בפירושו להמאמר חז"ל, ירד גבריאל, שאגב אורחא נצמח ויוצא מהצלת הגבורה מהפסולת [שמזה הפסולת לבד, כל התגברות הדינים] ושיתופה בימין האהבה, כל המתקת [מחנה גבריאל] העומדים לשמאל [הנ"ל בפנים], שלא יוסיפו לקטרג עוד. [וכבר מובא מזה בפרפראות לחכמה]:
כשיבינו כי נגזר הדין. מבאר בזה גם סוף הכתוב, כי בא לשפוט וכו':
[ביאורים בתורה ה' שלא ע"פ סדר באות אחרי אות]
על ידי שמחת הלב, יכולין להתפלל, ולהלביש את תפלתו במאמר, כשיבינו כי נגזר הדין. יתפלא מאד כל מעיין, מה שפתח בידיעת הזמן של הגזר דין, שעל ידי זה ממילא יודעים, אם להלביש התפלה אם לא. ומסיים בהיכולת בהתפלה והלבשה הזאת, כשיבינו וכו'. גם לכאורה לא ביאר שום מציאות כלל להיכולת הזה, שיתהוה משמחת הלב. וכדי לרמז קצת בזה הנני להקדים עוד כמה פליאות בדבריו הקדושים האלה.
הפליאה הראשונה. יתפלא המעיין ולא יתבונן ברעם גבורות הקולות, שלענין מה מוכרח דווקא שיפגעו בעבי מטרת המוחין, ועל ידי זה דייקא יהיו נשמעין, ולמה לא יהיו נשמעים גם בלא זה. כי אף על פי שגוף הענין רימז במאמר הזוהר הקדוש, כד קלא נפיק וכו', אבל גם בהזוהר הקדוש גופא יתפלא המעיין ולא יבין כלל טעם הדבר:
הפליאה השניה. הוא במה שכתב שזה שאמרו חז"ל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין, כי מי שיש בו יראה קולו נעשה רעמים וכו'. שלכאורה בהשקפה הראשונה יש גם להסתפק קצת בפירוש דבריו האלה, אם הם סובבים כהוספה על ענין הקול בכח הנ"ל בפנים, וכאן כוונתו על שניהם ביחד, ובאחד מהם לא סגי [כי שניהם בבחינת הגבורה כמוב"פ, ואטו תנא כרוכלא ליחשוב וליזל]. ואף שדחוק לפרש כן, אבל יש קצת הכרח לזה, כאשר תבין מדברינו שלקמן בסמוך עיין שם. ועוד יש לפרש איפכא, שכוונתו כפי פשוטו של המאמר חז"ל, שמי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין, [כקול השופר, המובא בפנים], ולאו דווקא בכח ובתפלה, רק מחמת שזה וזה, הכח והיראה, שניהם בבחינת הגבורה. ולפי זה נתפרש גם כן רהיטת לשונו הקדוש, בחוברו זאת לדבריו הקודמים בלשון וזה וכו'. אך [גם לפירוש הראשון ומכל שכן וכל שכן לפי הפירוש הזה] יש להתפלא קצת שבתחלת הענין, אשר כדרכו בכל מקום הציב לו יד השגתו תחלה בדרך כלל, להודיענו מהות הרעמים שהוא הקול שאדם מוציא, שאינו חושב ומסיים בזה רק השני דברים, בכח בתפלתו, והיראה לא הזכיר כלל. ואם תאמר שהיינו כח היינו יראה [כמבואר כן באמת מדבריו, כי הלא גם מחמת זה, הוא קורא את היראים בשם גבורי כח]. אבל הלא לקמן בתחלת אות ה' קחזינן שטרח וכפל וכתב כל אחד בפני עצמו. שצריך לשתף הגבורות בחסדים, וכן צריך לשתף האהבה עם היראה עכ"ל. שמזה נראה מבואר שהם גם כן מחולקים בעניניהם עד שכדאי אצלו להאריך עבור זה ולא לכללם ביחד. וכאן בתחלת הודעתו מזה נחסר מן הספר עיקר כזה שכל דבריו שמכאן עד סוף המאמר אינם סובבים רק על זה, כמבואר אחר כך להמעיין באות ד' ובאות ה' ובפירוש הרבה בר בר חנה ובפירוש הכתובים בחצוצרות וכו'. שמכולם מבואר שיראת ד' היא האוצרא דדהבא המוב"פ לפעול פעולת הרעמים. ולא זו אף זו שצריך גם כן שתהיה מזוככת מכל מיני סוספיתא, כי אם לאו ישאר גם כן הקול בנעיצת המוחין כמוב"פ:
הפליאה השלישית. הוא בפירוש המאמר חז"ל ירד גבריאל וכו' המוב"פ. שלכאורה כפל שם דבריו להיות נראים כשפת יתר. כי מאחר שמפרש בכוונת המאמר חז"ל, שמהשתלשלות הגבורות היינו יראה חיצוניות נעץ קנה בים החכמה. קנה דא קול היוצא מהקנה עכ"ל. כבר פירש בזה המאמר לענינינו, ומה זאת שעוד כפל וכתב אחר כך היינו על ידי השתלשלות הגבורות שהיא בחינת סוספיתא דדהבא, נשאר הקול נעוץ באטימת השכל וכו'. ובפרט שלכאורה להיפך מסיים בכפולתו הזאת בדבר שאינו מכוון כלל כפי דבריו הקודמים. כי הלא לכאורה מבואר מדבריו הקודמים שמלבד שמירת המוח עוד צריך לשמור גם את היראה מפסולת החיצוניות. כי אם לאו נשאר הקול היוצא משם נעוץ בהמוח, אפילו אם הוא נקי וזך. ומה זאת שמסיים כאן לענין פסולת היראה, אטימת השכל:
הפליאה הרביעית. הוא בענין הכתוב גער חית קנה וכו', שיסבב בזה על מה שכתב מקודם בענין קנה הקול, וכאן מסיים בענין קנה החכמה. ועוד מרכיב כאן גם כן וכתב בחינת חמץ בחינת ירד גבריאל וכו' ותדע שנעץ קנה היינו חכמות חיצוניות נעוצים בים חכמתך וכו'. שמכל דבריו כאן נראה מבואר שהוא הזכיר בהם להמעיין אגב אורחא במה שכתב מקודם בהפירוש של המאמר חז"ל הזה. ולכאורה לא פירש כלל מקודם כהפירוש הזה. שנראה מכותלי דבריו האלה שבחינת ירד גבריאל וכו' נעץ קנה החכמות חיצוניות בים החכמה. [גם יתפלא קצת המעיין בגוף הענין שמפרש וקורא את החכמה בשם ים, ובזה הענין בעצמו יכנה אותה גם בשם קנה, הן בקדושה הן להיפך, עיין היטב בפנים]:
הפליאה החמישית. הוא אחר כך באות ה', במה שכתב שם וזה לשונו הגבורות בחינת רעמים צריך לשתף עמהם אהבה, כדי שיפגעו בכבוד בבחינת חכמה, שיתעביד מהם רעמים עיין שם. שלכאורה גם בזה יתפלא המעיין, כי איך שייך כאן לקרוא בשם רעמים לגבורות הקולות על שם העתיד שמתהווים לרעמים אחר פגיעתם. מאחר שכל דבריו בזה אינם רק להודיע עצת השיתוף כדי שיפגעו וכו' שיתעביד מהם רעמים. ובפרט שכפי המבואר מאזהרתו הראשונה הנ"ל לשמור את היראה שמשם תוצאות הקול, כי בקלקולה נתקלקל גם הקול היוצא מאתה. ממילא מובן שכמו כן באזהרה השניה הזאת שמוסיף והולך להודיע שעוד צריך לשתפה גם באהבה, כוונתו גם כן על היראה והגבורות שמשם תוצאות הקול, [כי גם בתיקון השיתוף הזה, מתתקן ממילא גם הקול היוצא משם], ואותם בוודאי אין שייך לכאורה לקרוא אותם בשם רעמים:
ומחמת כל זה, לולא דמסתפינא הייתי אומר שעל פי מסילתינו בלימודיו הקדושים, הנראית מרחוק לכל באי שעריו הקדושים, שכן תעלומות דרכיו הקדושים להורות את בני ישראל בהוראת הדברים מזה לזה, [ועל פי הכללים הנ"ל בהקדמה], מובן ונראה גם כאן, שכל הפליאות האלה, נתבארות ונתפרשות קצת, זו מזו. כי מלשונו הקדוש הנ"ל, לקרוא על שם העתיד בשם רעמים, גם את הגבורות שמוכרח לשתפם באהבה וכו'. יש לבאר מזה, כי כוונתו הקדושה, שתיקון היראה והגבורות, הוא בשני אופנים. כי מיד כששומר האדם את עצמו מיראות חיצוניות, נתתקן מיד היראה והגבורות להיות בבחינת רעמים בכח, גם קודם התעלות הארתם, בקנה הקול לפגוע בהמוחין. ואחר כך כשפוגע קנה הקול בהמוחין, מגיע גם עליהם הארת התגלות ויציאת הרעמים אל הפועל החוזר מהמוח להתעביד גם כן בבחינה הזאת:
ולפי זה ממילא מובן שהתיקונים בזה חוזרים בכל פעם חלילה. כי כל מה שהיראה והגבורות נתתקנים ביותר, בהארת הרעמים בפועל שהגיע אליהם. נתתקנים אחר כך ביותר גבורות הקולות היוצאות מהם בפעם השני, להתעביד רעמים בפועל במדריגה היותר עליונה. עד שגם הרעמים בפועל הקודמים לזה, אינם נחשבים עוד כנגדם רק לבחינת רעמים בכח הבלתי נשמעים ונראים כלל:
ולפי זה יש לבאר גם כן, מהשתוות היראה והחכמה שבמאמר המשנה אם אין חכמה וכו' שמביא לזה. שכמו כן גם תיקון החכמה ופתיחתו מהאטימה המוב"פ. נחלק לשני אופנים בכח ובפועל. כי כמו שהיראה וקנה הקול בעלייתה ופגיעתה בהמוח, מקבלת מאתו תיקון יותר מכפי שהיתה מקודם בשמירתה לבד. כמו כן לא יגרע גם הוא מלקבל גם כן על ידי זה יותר התיקון של פתיחתו מהאטימה, שעוסקים מקודם בשמירתו לבד. שלפי זה יש לבאר קצת גם מה שהזכרנו בהפליאה הד' הנ"ל, שפתח בקנה הקול וסיים בקנה החכמה. כי לפי כל זה יש לבאר בכוונתו הקדושה, שעל ידי זה שבאתערותא דלתתא נתעורר ועולה ממקום היראה והגבורות שבנפש הישראלי קנה הארותיהם למעלה לפגוע ולהכלל בהחכמה, למשמע משם בבחי' הקלין דלעילא כמוב"פ. כמו כן על ידי זה בעצמו נתהווה כלי הקנה בהים החכמה, שנשאב בה הארת הים הזה [שזה בעצמו ענין פתיחתו הנ"ל] להאיר לתתא למקום היראה כנ"ל, [וכאשר נבאר מזה לקמן עיין שם]. שלפי כל זה מפורש יותר ענין הכתוב ירעם הים וגו' שמביא בזה. כי גם הים החכמה בעצמו נתהוה בבחינת הרעם והקנה הזה. [שלפי זה תבין ליישב גם מה שהזכרנו לעיל בין שני חצאי עיגול, שיש להתפלא קצת, מה שקרא את החכמה, בשני השמות האלה]:
גםיש לבאר, שאף על פי שלא הודיע בפירוש מקום היראה שבקומת הנפש. אבל ברמז הודיענו גם זאת, במה שכתב שתמן בהיראה תליא שמיעת הלב. שממילא מובן שכמו כן גם כל הלב ושמיעתו תלוי ונמצא תמן במקום היראה. שלפי זה יש לפרש גם כן שמחמת זה בעצמו שעולים משם הרעמים אל המוח, חוזרים אחר כך גם כן לשם בתיקונם בפועל הנ"ל, להפשיט גם שם במקורם ושרשם כל מיני עקמומיות וסיבוכי נוגה שעדיין נשאר דבוק שם גם אחר שנטהרו מהסוספיתא והפסולת לגמרי. כי כל הענין הנ"ל שמחזרת המוח לתיקון התגלות הרעמים עד שמגיע התיקון למקור היראה [שמקומה בהלב כנ"ל], זה זה מה שמבואר בפירוש בפנים שתיקון התגלות הרעמים החוזר מהמוח מגיע להלב להפשיטו וליישרו. גם על פי זה מובן יותר בפירוש המאמר חז"ל הקול מעורר הכוונה המוב"פ. כי לפי הנ"ל כוונתו גם בזה בכפליים לתושיה. שמתחלה הקול מעורר כוונת המוח, ואחר כך חוזר משם הקול ומעורר ומיישר ביותר כוונת הלב כמוב"פ. והנה לפי כל זה יש לבאר גם כן, במה שדקדק וכתב שהעיקר לשמור מוחו וכו'. שלכאורה אין לדקדוקו הזה קשר כל כך לשאר דברי תורתו, כדרכו הקדושה בשאר מקומות. ובפרט שלכאורה יש עוד מזה סתירה לדבריו שלקמן שחלק עיקר החשיבות להיראה שמחמת זה נקראה בשם ספינתא, וגם איהי קדמה וראשית החכמה כמוב"פ. אבל על פי הנ"ל ממילא מובן, שזה לעומת זה כל המשכת קולות החית קנה שיציאתם מירידת גבריאל הנ"ל הוא גם כן למעלה להחכמה והמוחין לטמאם לטמטמם, ולהכלל גם כן בקלקוליהם זה מזה. ומחמת שלשם כל המשכתם והתגברותם מוכרח שם ביותר להלחם כנגדם ולשמור את עצמו מהם. כי אפילו מי שמזכך יראתו, יש שפוגעים בו הקולות שמנפשות אחרות. כי גם כלליות כל הנפשות לקומת נפש אחת יחשבו, [כמבואר לקמן מהמובן מדבריו הקדושים], שעל זה עוסקים הצדיקי אמת לגרש ממשכנם קולות הסטרא אחרא האלה כמוב"פ. וגם מחמת זה מוכרחים לברר ולהבחין בכור מריבתם, גם הנפשות בעצמם שנדבק בהם סוספיתא ופסולת קנה הקול. עד שהוא בעצמו נועץ בהם החכמות חיצוניות כנ"ל:
גם לפי זה תבין ליישב קצת דברי כפולתו הנ"ל שבענין מאמר הזה ירד גבריאל וכו'. כי אף על פי שכפילות כאלה נמצא הרבה בדבריו הקדושים. אך כל היכא דאיכא לפרש לפי פשוטו פרשנו שלא נשנה אלא בשביל מה שנתחדש בה. כי על פי כל הנ"ל יבואר לנו, שבדברי כפולתו שבהמאמר הזה יסובב על הפירוש השני הנ"ל המובן מדבריו הקדושים בענין תוכחת המריבה כנ"ל. אך שם בענין התוכחה ידבר מהדבוק בסטרא דמותא עד שקולו הפגום והרע שמבחינת ירד גבריאל בעצמו נועץ בו קנה החכמות חיצוניות. עד שמוכרח לדבר באזנו דברי הרחקות, שרובם ככולם קשה להם לשמוע על כל פנים מזה בעצמו תוכחת חיים, עד שנדחים ונתרחקים לגמרי כמובן בפנים. אבל כאן שבאמצעות הענין מדבר מאיש שהוא עוסק בקולו דקדושה לפעולת הרעמים. שאם היה שומר יראתו היה מועיל לו הקול לפתיחת המוחין [כמו שבארנו כן לעיל בדבריו הקדושים], ועל זה כתב שבהעדר השמירה נאחז הקול מבחינת ירד גבריאל, ונשאר נעוץ באטימת השכל שמקודם. [ולא שיוסיף לו אטימה על ידי קול כזה, מאחר שאף על פי כן כוונתו לשמים, ולא יהיה חוטא נשכר במה שאינו מתפלל כלל]. גם לפי כל זה תבין ביותר בפירושו הקדוש שבמאמר רב דימי, האי גילדנא [הגבורות] דים החכמה הוא. כי קנה הגבורות העולה לשם נתהוה לעצם הקנה חכמה שבים הזה כנ"ל, [הן לטוב הן לרע הן לתערובות הטוב והרע כנ"ל]. שעל פי כל זה תבין מרחוק גם במה שהוציא את הפירוש השני הזה בלשון היינו, [מחובר להפירוש הראשון], להיות מובלל ועולה עמו בקנה אחד. ודו"ק:
[מצאתי מכתב יד המחבר, וכנראה חסר הרבה מההתחלה]
והשני פירושים בעצמם, דבוקים ואחודים זה בזה. [כי על ידי זה בעצמו, שאין הח'....], שמחמת זה לא חילק אותם. וכפי כל זה בין תבין אשר לפניך, שגם השני פירושים של המאמר חז"ל הנ"ל, ירד גבריאל ונעץ קנה, יעלו בקנה אחד, ויהיו לאחדים [מהקנה שלי, דבזע ימא וכו'], להיות כופל ותני את הפי' בלשון "היינו" כנ"ל, ולהוסיף ענין אטימת השכל, להורות ולרמז, לאטימת שכלינו בקנה חכמתה דסטרא אחרא שגם זה נמשך מהשתלשלות הגבורות, שמחמת זה בעצמו נשאר נעוץ בזה הקנה, דא קול. ודו"ק היטב היטב. והנה, כשזוכים לגרש ולהוציא את האויבים והסוספיתא הנ"ל, נתתקן על ידי זה המח בבחי' זהב, אבל עיקר תיקון המח, שיהיה זך ומוחא חוורא, הוא על ידי [שיתוף] החסדים, שהם זהב וכסף.
[עד כאן הוא מהכתב יד]:
גם יבואר לך על פי זה, מה שהזכרתי בפליאה הנ"ל בענין מה שכלל ותני בחינת חמץ, בחינת ירד גבריאל. כי על פי כל הנ"ל יבואר לך שהגבורות הרעות [שנשתלשלות מבחינת גבריאל], הן הן הסטרין אוחרנין והקליפות הממיתים בפגם טיפי המוח המוב"פ. והם הם האויבים של הקדושה שהצדיקים מריבים עמהם לגרשם ולשברם. כי כמו שבענין כלליות הנפשות שבכלל העולם, אף על פי שלקומה אחד יחשבו כמוב"פ. על כל זה נמצא גם בפרטיות בכל נפש ונפש קומה שלימה. כמו כן גם בפרטי פרטיות בכל מחשבה ומחשבה שהן הן טיפי המוח המוב"פ, נמצא בכל אחד מהם קומה שלימה כידוע. [וכמו כן גם בענין המצוות, אף על פי שכולם בכלל קומה שלימה, אבל גם בכל אחד מהם נמצא קומה שלימה]. וכאשר יבואר לך זאת מדבריו הקדושים שבאות ה', ובפירוש הרבב"ח, אשר יוסיף והולך בענין התיקון להודיע שצריך לשתף הגבורות בהחסדים וכו' על אויביך וכו' כי עיקר ההתגברות וכו' על אויביך וכו' אינו אלא על ידי חסדים עיין שם היטב. שגם מזה מבואר ומוכרח שאלו האויבים הם הם הסטרין אוחרנין בעלי מריבה הנ"ל של הצדיקים, שמגרשים אותם על ידי קולות דבריהם כמוב"פ. דאי לא תימא הכי תיקשי לך איזה שייכות יש לדבריו הקדושים שדקדק וכתב כי עיקר ההתגברות וכו'. האם הזכיר למעלה מאיזה נצחון והתגברות על האויבים, שמתגברים על ידי הגבורות של הקולות, שיהיה שייך להוסיף ולהודיע שעיקר ההתגברות ושדיית החצים הוא מהחסדים המשתתפים עמה. אלא וודאי שגערת המריבה של הצדיקים המשברת קליפות החמץ המריבות עמהם זה זה גערת הקול דקדושה בכוחות וגבורות שכתב לעיל, שכשזה קם בגבורותיו דקדושה נופל זה הקנה דסטרא אחרא שהוא כלליות הקולות של החיות הרעות, שאין דבריהם נשמעין כלל. כי כל שמיעת הדיבור הוא על ידי זה שמשברים אותם בעיקרי יניקתם שבהמוחין כנ"ל. שמזה בעצמו נתהווים המוחין בבחינת מצה כמוב"פ. גם מחמת שעיקר כח הגבורות לשברם הוא בישע הימין כמוב"פ. תבין ביותר לפי הנ"ל במאמר הזוהר הקדוש שמביא לזה שמסטרא דימינא מוחא חיורא ככספא. כי גם המוחין בעצמם נטהרים על ידי זה כנ"ל. גם לפי זה תבין מרחוק במה שקורא את החסד בשם "פרשא", על כי הוא המפרש והמוציא לאור תעלומות. כי עיקר התגלות המוחין להתפרשות דברים המצומצמין, וההתגברות על האויבים המאטימים אותם. הוא על ידי שיתוף הגבורות בחסדים, דהבא בכספא, שמאלא בימינא:
ולהעמיק יותר בכל הנ"ל, נחלק ונסדר דברי הביאור באות אחר אות:
לפי הנ"ל בדיבור המתחיל הגבורות בחינת רעמים וכו', שתיקון היראה בשני אופנים, היינו בכח ובפועל. יש להוסיף ולבאר מהשתוות היראה והחכמה שבמאמר המשנה אם אין חכמה וכו' שמביא לזה, שכמו כן גם תיקון החכמה ופתיחתו מהאטימה, נחלק גם כן לשני אופנים בכח ובפועל. כי כמו היראה וקנה הקול בעלייתה ופגיעתה בהמוח, מקבלת מאתו תיקון יותר מכפי שהיתה קודם בשמירתה לבד. כמו כן לא יגרע גם הוא לקבל יותר תיקון בצירופו ויחודו בקולות היראה בעת פגיעתם בו. כי אמנם כן שגם בשמירתו לבד אינו נאטם חס ושלום, אבל עדיין אין זה נחשב רק לפתיחה בכח כנגד הפתיחה האמיתית שנפתח אחר כך בפועל ממש כשנתייחד בקולות היראה והגבורה:
בהעלאתו הנ"ל מדבריו הקדושים, ובפשיטות פירוש תיבת גער. מבאר יותר בביאורו לזה הכתוב גער וכו'. כי הוא הקול היוצא בכח וגבורה, ומרחק מהמוח את הסטרין אוחרנין המאטימים כנ"ל, אשר בכלליותם נקראים בשם ח'י'ת' וכו':
בהנ"ל באותיות הקודמים, יש לפרש כוונתו בפירושו להמאמר הנ"ל הקול מעורר הכוונה בכפלים לתושיה, שבתחילה הקול מעורר כוונת המוח, ואחר כך חוזר ומעורר ומיישר כוונת הלב:
לכאורה יש להתפלא קצת בצירוף פירושו את הכתוב גער וכו' לפירושו בהמאמר חז"ל הנ"ל ירד גבריאל ונעץ קנה וכו', שפתח בקנה הקול ומסיים בקנה החכמה. ואולם, בביאורינו הנ"ל יש לבאר גם כאן בכוונתו הקדושה, שעל ידי זה שבאתערותא דלתתא נתעורר ועולה ממקום היראה והגבורות שבנפש הישראלי קנה הארותיהם למעלה לפגוע ולהכלל (בהחכמה) בים החכמה, [שנשאב בזה הקנה הארת זה הים] להאיר לתתא למקום היראה כנ"ל, שלפי זה מבאר יותר בביאורו להכתוב ירעם הים וכו', כי גם הים החכמה בעצמו נתתקן בתיקון זה הרעם והקנה כנ"ל. ועוד יש להוסיף ולבאר, שגם מזה הוא פתיחתו בפועל הנ"ל [יען אשר בהעדר הכלי, מוכרח גם כן להמוח שיהיה באטימה, כמובן במקום אחר]:
בכלל זה לעומת זה הנ"ל בהקדמה, יש לבאר, שכמו שבקדושה כל המשכת הקולות מהלב והיראה הוא להמוח, ולהתתקן זה מזה בכל עת יותר. כמו כן בהיפוך חס ושלום, כל המשכת קולות החית קנה דסטרא אחרא [מהסוספיתא והפסולת שנמצא ברוע הלב] הוא להמוח, באופן שיהיה נטמא ונאטם בכל עת יותר חס ושלום. וגם לפי זה נכון ומבואר צירופי דבריו הקדושים בסימן ד' שעל ידי השתלשלות הגבורות שהוא בחינת סוספיתא וכו' נשאר הקול נעוץ באטימת השכל. וכן לקמן כלל ותני בחינת חמץ בחינת ירד גבריאל. [ויתיישב לפי זה פליאת הרב ב"פרפראות לחכמה"]:
גם לפי הנ"ל יש לפרש מה שכופל את דבריו בפירוש המאמר חז"ל ירד גבריאל וכו'. כי אחר שכתב בזה הלשון: פי' מהשתלשלות הגבורות היינו יראה חיצוניות נעץ קנה בים החכמה. קנה דא בחינת קול היוצא מהקנה. עד כאן לשונו. אשר בזה כבר פירש את המאמר לענינינו, ואחר כך כפל וכתב בזה הלשון: היינו על ידי השתלשלות הגבורות סוספיתא דדהבא יראות חיצוניות נשאר הקול נעוץ וכו'. ואולם, כפי הנ"ל יש לפרש בכוונתו הקדושה, שבאמת הקלקול [נכפל] לשנים. כי העוסק בעבודת התפילה שהזכיר תחילה בסימן ג', גם אם עדיין לא זכה לשמור יראתו, ונשאר הקול נעוץ בים החכמה ולא אישתמע. אבל על כל פנים אין שייך לומר שזה הקול של התפילה יוסיף לו אטימה חס ושלום, ולא יהיה חוטא נשכר במה שאינו מתפלל כלל. אבל בזה החוטא והפושע נמצא הקלקול השני והגרוע יותר. כי בירידתו להסוספיתא [והפסולת לגמרי שהזכיר שם רבינו ז"ל בכפולת דבריו הנ"ל], נמשכים ובאים גם הקולות הרעים שבו אל המוח. אשר בזה הם מוסיפים עליו אטימה וטומאה לגמרי חס ושלום:
בהודעתו שבסימן ה', שצריך לשתף הגבורות בחסדים האהבה עם יראה, כי עיקר ההתגלות וכו'. יתפלא הקורא שם כי לכאורה לא נזכר כלל תחילה במידת היראה שם התגלות, עד שיהיה שייך אחר כך להודיע על האהבה המשותפת בה שעל ידה לבד עיקר ההתגלות. ואולם בהעלאתו הנ"ל מדבריו הקדושים בסימן ד' שקול הגבורה והיראה גורם גם בפועל פתיחה להמוחין מאטימתם, נראה מבואר, שפתיחת המוחין הוא התגלותם. ועל כן מוסיף להודיע בזה, כי עיקר ההתגלות הוא על ידי האהבה והחסד שנשתתף עם היראה והגבורה:
מכל הנ"ל נבא גם בלשונו הקדושה על אודות האהבה וימין החסד הנ"ל, שעיקר ההתגברות על ידה. ומרמז בזה מהכתוב שב לימיני עד אשית אויבך וכו', וכן מסיים שם בזה הלשון: ותתגבר על אויבך עכ"ל. וגם בזה יתפלא הקורא, כי לכאורה לא הזכיר כלל שם האויב בדבר היראה, עד שיהיה שייך להוסיף ולהודיע כי עיקר ההתגברות וכו'. אבל בהעלאתו הנ"ל באות הקודם תבין מרחוק, שבזה סובב על האויבים הרוחניים, שהם הסטרין אוחרנין שהזכיר תחילה, המחמיצים ומאטימין את המוח, דצדיקייא עבדין עמהם מצותא דלא יתקרבו למשכן הקדושה, שאף על פי שגם בקול הגבורה והיראה מכניעים אותם, וגורמין להמוחין הפתיחה בפועל הנ"ל, אבל עיקר ההתגברות עליהם, להזדכך מהם לגמרי, הוא במידת האהבה והחסד, כי מהסטרא דימינא לבד מוחא חיוורא:
בכל הנ"ל יבואר לך גם בפירושו למאמר רבה בר בר חנה, מה שקרא את החסד בשם פרשא מוציא לאור תעלומות, דברים המצומצמין הוא מפרש אותם, כי עיקר התגלות המוחין לפרש דברים המצומצמין, הוא רק על ידי החסד והאהבה כנ"ל:
לפי הנ"ל באות ד' יש לפרש עוד בדבריו הקדושים, שכל הקדם היראה וחשיבותה [ספינתא] כזהב הנ"ל, הוא מוכרח לכלי הקנה [הנ"ל באות ד'] הנתהווים מאתה. ואם לא כלי הספינה הזאת, לא יגיע כלל תועלת ממימי ים החכמה, ועוד בתכלית ההיפוך נטבעים ונשקעים בו לעד ולנצח חס ושלום:
בחיבור האהבה עם החכמה המוב"פ, [אשר מסיטרא דימינא לבד, מוחא חיוורא וכו', שזה עיקר המח שנקרא בשם לבנון לבונא דמוחא כמוב"פ בסי' ג' הנ"ל]. יש לבאר בהקדמת היראה לאהבה המוב"פ, שהוא כענין הקדמת היראה להחכמה שהזהירו חז"ל. וכמו בהקדם היראה להחכמה כבר ביארתי לעיל באות הקודם [מלשונו הקדוש שקרא לחכמה בשם ים], שברוב גדלה ועמקה לאין תכלית נטבעים ונשקעים בה כל הבאים בה בלי הקדם כלי היראה והצמצום, [שנקראת בשם קנה, ובשם ספינה, כמוב"פ] שמתקדמים בה. כן מעין זה יש לפרש גם במדת האהבה האחודה [עם החכמה] כנ"ל, שיש ביכלתה להחלות ולהזיק חס ושלום בחולת אהבה כנודע, להבלתי מתקדמים בכלי היראה שהיא הצמצום כנ"ל. ולפי זה נראה שעל כרחך דבריו בענין הקדימה אומרים פרשוני, שכוונתו מוכפלת לשני טעמים. טעם אחד: הוא המפורש מדבריו שאז תבוא האהבה ממילא. וטעם הב': הוא היוצא בהעלאותיו הנ"ל מהכרח הכלי והצמצום כנ"ל. ועוד לפי זה יש לסובב גם במשנת חז"ל המוב"פ אם אין יראה וכו'. שעל כרחך גם דבריהם אומרים פרשונו, שהעיקר הוא היראה, והחכמה תבא ממילא בהקדם היראה והמעשים טובים, כמובא במקום אחר בדבריו הקדושים, שלפי הגדלת המעשים טובים של האדם, כן מעמיקין לו מחשבותיו היינו שנותנים לו מח גדול. ועוד יש בזה לבאר ומאהבת הקיצור קצרתי:
בהתאחדות האהבה והחכמה הנ"ל. יש לבאר [שזה] מה שחושב בסוג שמירת המח מחכמות חיצוניות ותאוות, שהם אהבות חיצוניות:
לפי הנ"ל יש לפרש גם במשנה הנ"ל, שלא נזכר בו רק היראה והחכמה ולא נזכר בו כלל האהבה. כי גם זה הוא מחמת שברוב פעולות האהבה בהחכמה לזככה תתאחד אתה להיות בשם אחד, [כאשר נבאר לקמן מדבריו הקדושים, בענין הקנה שבסיטרא דימינא]. וגם לפי זה נכון ונפלא הבאתו ראיה לקדימת [ספינת] היראה למדת האהבה [והחסד שבפרשא הנ"ל], מהכתוב ראשית חכמה יראת ה':
לפי הנ"ל יש לבאר, שגם באחדות האהבה עם החכמה הנ"ל נחשבים שניהם יחד לבעלי אבידה, [שנזכר בסוף דבריו הקדושים]. שמחזרים תמיד באהבה לאבידתם שהוא השמאלא וגבורת היראה, שתעלה ותפגע בהם להכלל זה מזה בהכלליות הנ"ל:
כפי הנ"ל מדבריו הקדושים שכל פסולת הסטרא אחרא בעקמימות ויראות חיצוניות הוא בהלב ומקום היראה, [והיא הפסולת היוצא מהתהוות הכלים, כמובא מזה גם במקום אחר]. יש להתפלא לכאורה בדבריו הקדושים בסימן ד' שהעיקר לשמור מוחו וכו'. ואולם בהעלאתו הנ"ל מדבריו הקדושים, שאף על פי שכל העקמימות וכו' הוא בהלב ומקום היראה, בכל זאת תהיה כל המשכתו ליניקה ואחיזה רק בהמוח [והראש]. ותבין מרחוק שעל כן מוכרח כנגד זה שיהיה עיקר השמירה להמוח:
בהעלאתו הנ"ל באות ב' מדבריו הקדושים שקול גערת המריבה לגרש הסטרין אוחרנין הוא קול הגבורה והיראה שבלב. נראה מבואר שהוא כענין המובא במקום אחר כי מיניה וביה אבא ליזול ביה נרגא. כי מחמת זה בעצמו שכל פסולת הסטרין אוחרנין נתהווה ונשתלשל מהגבורה והיראה, על כן מוכרח ונחוץ לבא בזאת המדה בעצמה כדי להכניעם:
וגם לפי זה יש לבאר שנמצא בזה משקל נפלא שלא יתגברו יותר, [וכמובן גם זה במקום אחר]. ושגם מחמת זה מוכרח לשתף את הגבורה עם החסד ואהבה, ובשיתוף הזה לבד נמצא יכולת להכניעם:
כפי הנ"ל באות ד' יש לבאר עוד, שכל מה שקול התפילה עולה ויורד ומתגבר ליישר את הלב בשמחה. נתתקן על ידי זה יותר קול התפילה העולה מהלב הזה בפעם השני, להיות [כנגד הקול הראשון] בקנה החכמה [שכבר נתאחד עמה], שהוא הנאחז יותר מבחינת האהבה כנ"ל. וגם אם נמצא בזה כמה מדריגות ושינויים בלי ערך. אף על פי כן בדרך כלל אינם נחשבים רק לשני תיקונים. ובכלל הנ"ל בהקדמה שכל בחינה כלול מכל הבחינות, יש לבאר עוד שהם העומדים בשני אופני התפילה המוב"פ. כי קול התפילה בהלבשה נחשב לקול קנה החכמה כנגד קול קנה התפילה שלא בהלבשה. אשר לפי זה ממילא מבואר שאין ביכולת לעסוק בהתפלה בהלבשה אם לא מתקדמים תחילה בתיקון קול התפלה שלא בהלבשה. ושבזה לבד מתפרש ומתבאר דבר היכולת, הנ"ל בדיבור המתחיל יכולים וכו':
לפי הנ"ל יש להשכיל ולהבין דבר מתוך דבר שגם בתיקון קול התפלה בהלבשה מוכרח לשיתוף היראה עם האהבה, [כי כל בחינה כלול מכל הבחינות], ומהאהבה עיקר התיקון כנ"ל. ומה טוב ונעים לפי זה ביאורו בתיבת יחד לענין פני התפלה בהלבשה, בסיפורים יחד, [שזה ענין אהבה ואחדות בשבתם יחד]:
בהכרח גבורת היראה הנ"ל שמוכרח להקדים, [ובהנ"ל באות ב'], יש לבאר עוד שקול גערת מריבת הצדיקים זה עם זה הוא בקול תפלתם בהלבשת המאמרים המוב"פ. ושבזה לבד אינם זזים משם עד שנעשו אוהבים זה לזה, ומלבישים תפלתם במאמר וסיפורים יחד באהבה כנ"ל:
כאשר נראה כמה פעמים בהפלאת כוונתו הקדושה שהיא כפולה ומשולשת וכו' יש לבאר גם כאן באריכות לשונו בענין המראה מקום מהמאמר חז"ל על אודות נבואת משה בזה הדבר שלמדו מהכתוב וידבר משה אל ראשי המטות וכו'. כי למרחוק ישא את דעתו וכוונתו גם בדבר הקומה כלליות הנ"ל שהנשיאים אשר בבני ישראל עומדים בראשי הקומה, ונקראים בשם ראשי המטות. ולפי זה נראה מבואר [ובכלל הנ"ל בהקדמה שכל בחינה כלולה מכל הבחינות] שגם אם כל בני ישראל עומדים כנגדם במדריגת לב, נחשבים גם הם לראש כנגד כלליות התבל ויושבי בה, והוא כנגדם במדריגת לב לבד. ומה נעים ונפלא ביאורו בכתוב תבל ויושבי בה בהמאמר הזוהר הקדוש דא בחינת לבא וערקין דילה:
בהנ"ל תבין מרחוק שגם כל הדינים והמקטריגים העומדים בסטרא דשמאל שהזכיר בסי' א'. יהיה כעין אטימה כביכול להראש והעליון על כל בעצמו יתברך, שאוטם את אזנו ודעתו לבלי ישמע ויקבל חס ושלום את התפלה להציל מהצרה. אשר מחמת זה מוכרח להלביש את התפלה באמצעות פתיחת המוחין של מטה לשמוע בקול גבורת התפלה, עד שגורמים באיתערותא דלעילא שהשם יתברך בעצמו שומע ומקבל את התפלה להציל מכל צרה אף לאחר גזר דין:
בהעלאתו הנ"ל מדבריו הקדושים, כפי הביאורים הנ"ל בהעלאת קול שופר אשר ברעם גבורותיו כגבורי כח [המוב"פ] עושה דברו לשמוע מלמטה. עד שגורם גם למעלה לשמוע התרועה והתפלה. מבאר אגב אורחא בנוסח הברכה לשמוע קול שופר. [וכפי הנזכר בהכללים, הנ"ל בהקדמה, שכל בחינה כלול מכל הבחינות]:
גם לפי זה תבין ותתבונן בהפלאת הבאתו ראיה לפירוש הכתוב יחד הרים ירננו שהוא התפלה, מהכתוב לשמוע וכו':
בהעלאתו אשר ביארנו לעיל בפרט באות כ' יש לבאר, [כעין הנ"ל באותיות הקודמים], גם בפירושו להכתוב אוזן שומעת וכו' בשמעו קול הגבורה והמריבה. כי בהלבשת התפלה המוכרחת להיות בסיבת האטומים בפגם טיפי מוחם שלמטה, [שזה גורם האטימה הנ"ל שלמעלה כביכול]. כי לפי הנ"ל יש לבאר שכסגולת התפלה בהלבשה להסתתר מהמקטריגים, ולהיות נשמע למעלה. כן נפלא ונורא סגולתה להסתתר מהסתותיהם שלמטה, ושתהיה נשמעת גם לאוזן הנאחזים מהסתותיהם, עד שישובו גם הם ממות לחיים כמוב"פ, ודי לחכימא כי ההכרח לקצר.
מכל הנ"ל נשוב לדבריו הקדושים בסימן ב', על אודות הגזר דין שעל חלקי הקומה, ובכלל החמישי הנ"ל בהקדמה, ובדבר המשכת הדינים להראש בכלליות ובפרטיות הנ"ל. תבין מרחוק תפיסתו לדוגמא ראש הקומה, ושזה כל מלחמת הדינים בראש [וקומת] השנה, ועומק הפלאת דבריו בענין קול השופר שמוכרח בראש השנה, ואשר אז סבב בכלליות השגתו הזאת שנאמרה בראש השנה כמובא בחיי מוהר"ן :
בהעלאתו הנ"ל באותיות הקודמים, שגם התפלה שהצדיקים מלבישים אותה להיות בסתר והסתרה מהמקטרגים [באמצעות הסיפורים], מוכרחת להיות ברעם קול היראה, ובה לבד נענה הצדיק לבטל את הצרה והגזירה. ועוד בצרוף העלאותיו הנ"ל שבזאת התפלה לבד תבא הגבורה וגערת המריבה להבחין בהבחנה למי לרחק. מבאר יותר מכל זה בלשון הכתוב הנ"ל בצרה קראת אחלצך אענך בסתר רעם אבחנך על מי מריבה סלה. וגם תחלת המזמור מדבר בענין ראש השנה, וקול שופר הנ"ל:
בסיבוב דבריו הקדושים בקומה הפרטיות והכלליות הנ"ל. מבואר יותר דבריו הקדושים בענין המאמר חז"ל, כל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין, ובמאמר הזוהר הקדוש כד קלא נפיק וכו'. שמפרש בהם בפרטיות שנשמעין דבריו למוחו ולבבו. וגם בכלליות שנשמעין דבריו לברייתא:
בהעלאתו מדבריו הקדושים [אשר ביארנו לעיל, כעין המובא בדברי חז"ל] שהאויבים בגשמיות וברוחניות מניחים כל יושבי תבל ואינם עולים להתגבר רק על הראש [כלליות ישראל כנ"ל]. מצרף גם לפירושו בדרש לענין התיקון, [כי כשזה קם זה נופל]:
ביחוד פירוש הפשוט והדרש שבכתוב וישב הים המוב"פ. [ואשר בזה ממילא מבאר גם היתר החמץ שבזה התיקון והשלמתו בכל שנה בזה היום כנודע ]. יש לבאר עוד בכוונתו אשר בצירופי דבריו הקדושים, שזה הוא אשר כל שבירת קנה החית להיות בהא הוא בסטרא דשמאלא לבד. כי כל יציאת האויבים הנ"ל הוא מאטימת ירידת גבריאל. אבל בסטרא דימינא הוא בתכלית ההיפך. כי הוא הדבוק בראשו [וגגו] דייקא באטימה וסתימה, [וכמבואר במקום אחר שכל שלימות המוחין הוא דייקא על ידי הסתימה והעיכוב]. ואחרי שמאבדין ומרחיקין למי שצריכין לרחק מהסטרא דשמאלא, יש ביכולת להכלל שמאלא בימינא בכלליות כזה עד שאין צריך לשבר עוד גם בסטרא דשמאלא. כי גם היראה שבתורי זהב כנ"ל, נתתקן ונתחבר בנקודת הכסף הנ"ל שבימין האהבה, שזכינו תחלה ביציאת מצרים כנ"ל:
כאשר נחסר מאתי בעת ההעתקה קצת ענינים, וזה אני זוכר שבהעלאתו הנ"ל מבאר גם סוף ענין הכתוב הנ"ל אוזן שומעת וכו', ושומע תוכחת קונה לב. וגם תחלת הענין ותפילת צדיקים ישמע:
כאשר חשב רביז"ל כמה מאמרים שהם בסוד כוונת התפילין הזכיר גם זה המאמר בכללם. תבין מרחוק לפי זה כי מאד עמקו מחשבותיו בתיקון הראש והלב שמיציאת מצרים הנ"ל. ובראייתו בסוף סימן ב' מהמאמר חז"ל קלני מראשי קלני מזרועי אשר כנגד הלב הנ"ל מקום התפילין:
ברוממות ים החכמה הנ"ל יש לבאר עוד, שגם אם כל המשכת הלוחמים להלחם הוא אליו לבד. נמצא בכל זאת כח ותוקף בהחכמה לנצחם ולהכניעם [כי מדה טובה מרובה, וכמובן במקום אחר, על פסוק וידעת וכו']. וברוב רבויי מימיו לבד אין ביכולת שיתגלה ויאיר בהאדם המוגבל, אם לא כשיתלבש כחו וגבורתו במדת היראה והאהבה, ושמחמת זה נקראים בשם שמאל וימין המוב"פ, [כי הן הן הידים שיש בים החכמה כמובא גם במקום אחר]. כי בהם בלבד, תתגלה פעולתו וכחו, [ועל שהצמצום נמצא יותר במדת היראה, מוכרח להקדימה ותהיה לעיקר]:
בהמבואר מדבריו הקדושים שעיקר התיישרות הלב בשמחה הוא בתיקון האהבה שנשתתף בהגבורה והרעמים. יש לבאר כוונתו הקדושה שזה מחמת שהשמחה בעצמה [אשר ישמח ישראל בעושיו], תבוא ותכנס בסוג אהבת ישראל להשם יתברך, כי מאהבת השם יתברך ומצוותיו לבד נכנס בלב ישראל השמחה בעושיו:
וטרם נגמור דברינו עוד נשים את לבנו ליחוד פירוש הפשוט והדרש שבכתוב אענך וכו' מי מריבה. שיש להתפלא לפי זה בפירושו למי מריבה שמרמזים על קדושת המצה. שהוא לכאורה בתכלית ההיפוך מפירוש הפשוט, שנמצא במי מריבה קלקול ועונש למשה רבינו ע"ה. ואולם מצירופי דבריו והעלאותיו הנ"ל שכל תיקון המריבה והגבורה הוא מהאהבה אשר בסוג השמחה. תבין מרחוק כי בעליית העושק מלב קומת הנפשות להולל ולמעט שמחת הראש שעליהם משה בעצמו. כמבואר בפנים מיעוט שמחת משה על ידי העושק הנ"ל. הוא עומד בסוג מיעוט האהבה המוכרח להמריבה. וזולת השלמת תיקון האהבה והשמחה נהפך תיקון המריבה להזיק ולהגביר הדינים על משה רבינו ע"ה עד שנסתלק:
עוד מצאתי באמתחת הכתבים שלי מה שכתבתי כבר בביאור זה המאמר, שיש להתפלא בשתי השמחות [בזקיפו ובשיפולי] המבואר בפנים. אשר ישראל באיתערותא דלתתא ישמח בעושיו. והשם יתברך באיתערותא דלעילא ישמח במעשיו. ומאלינו נבין ונתבונן שעיקר שמחתו הוא בהמובחר שבמעשיו שהם נפשות ישראל בעצמם. והעיקר דעיקר בהמובחר גם מהם שהוא משה רבינו ע"ה בעצמו, שהוא העולה יותר מכולם בהאהבה והשמחה בו יתברך. כי לפי כל זה יש להתפלא בהמבואר מדבריו הקדושים שגם בחי' משה אין יכול לעשות בשמחה כל חלקי קומת המצוות אם לא תתקדם לזה השלמת השמחה שלמעלה, כי לפי שמחתו כן שמחתינו כמוב"פ. ולכאורה נמצא בזה סתירה להכלל המבואר בכל מקום, שבתחילה מוכרח להקדים האיתערותא דלתתא. ושגם אם עובר מה שעובר על רובם ככולם מנפשות ישראל, מוכרח על כל פנים משה בעצמו להקדים האיתערותא דלתתא. ועוד יש בכל זה להאריך, אבל מאהבת והכרח הקיצור הנני להודיע בדרך כלל מה שנראה לעניות דעתי. כי על כרחך יאמר זה הענין דרשוני ופרשוני, שכל מיעוט יכולת עשיית המצוות בשמחה [בסיבת העצבות שלמעלה], לא נאמר רק כפי מדריגת משה בזה הדבר [ואספקלריא המאירה] ופני חמה שבגאולתינו ממצרים, אשר עדיין לא נשלם קול רינתו ושירתו שבתיקון החית שבקריעת ים סוף הנ"ל כמו לעתיד אשר ישיר משה וכו'. כי כנגד מדריגתו שלעתיד לא נחשב מדריגתו הראשונה הנ"ל, רק למדריגת לב לבד שבקומת עולם' שנה' נפש' הנ"ל. ושגם מחמת זה בעצמו לא נמצא עדיין ביכולת אהבתו ושמחתו להמתיק את הגבורה ומימי המריבה כנ"ל. ולא כן במדריגתו השניה שלעתיד, בים החכמה....:
בכלל הרביעי הנ"ל בהקדמה, שמחמת זה נחוצים ומוכרחים יותר אלה התיקונים לכל הרוצה לבוא בהם, גם אם זכה רבינו ז"ל ביראתו וגבורת כחו למשמע קלין מלעילא, ולהשמיע אותם גם לאחרים:
אות א', בגזירת עירין פתגמין היינו לאחר גזר דין וכו' רוצה לומר שכבר נתפשט ונתפרסם הגזר דין בין המלאכים שנקראין עירין אז צריכין להלביש התפלה כדי שלא יקטרגו המלאכים וזה ובמאמר קדישין שאלתין שהצדיקים הקדושים מלבישין שאלתם במאמר:
והנה המאמר הזה נאמר בראש השנה הראשון לישיבתו בבראסליב ולהתקרבות הרב ר' נתן ז"ל אליו והוא היה ראש השנה תקס"ג שחל אז ביום שני ושלישי ואז נשמע בעולם הגזירות שרצו לגזור בעולם אשר יצאו בימינו בעוונותינו הרבים דהיינו ליקח מאת בני ישראל לאנשי חיל רחמנא ליצלן כי אלו הגזירות התחילו לצאת בימי מלכות פולין קודם שכבש הקי"רה מרוסיא את מדינתינו, ואחר כך בתחילת כבישתו את מדינתינו נשקטה הדבר קצת ואחר כך חזר ונתעורר שנשמע בעולם שרוצין לגזור כמה גזירות שקורין פינקטין אז אמר רבינו ז"ל התורה הזאת בחצוצרות ובה מרומז הגזירות הנ"ל עד כאן הועתק מספר חיי מוהר"ן ושמעתי מאבי ז"ל שרימז אז רבינו ז"ל שכבר הוא לאחר גזר דין, אך אף על פי כן עסק אז רבינו ז"ל הרבה בכל השנה להמתיק הדבר עד שעל ידי זה פעל בתפלתו שנתעכב הדבר ולא יצאה הגזירה אל הפועל עד קרוב לעשרים שנה אחר הסתלקותו ז"ל ויש בזה הרבה לספר ויבואר במקום אחר:
ב' שם אות ב', יש אדם שעושה המצוות בשכר עולם הבא שאינו נהנה מהמצוה בעצמה אלו לא היה נותנין לו עולם הבא בשכרה לא היה עושה אותה וזה בחינת כה אספקלריא שאינה מאירה וכו' יש לדקדק כי הגם שהסכימו המפרשים ז"ל שגם העובד על מנת לקבל פרס הוא בכלל עובדי ה' יחשב אלא שאין שלימות בעבודתו (ועיין תוספות יום טוב פרק א' דאבות), אבל איך יתכן לומר שאם לא היו נותנין לו עולם הבא בשכרה לא היה עושה אותה, הלא גזירת המלך הוא בפרט כי כבר ידוע וברור שיש שכר הרבה על כל מצוה ומצוה עין לא ראתה על כן ההכרח לפרש דרוצה לומר שעיקר ההנאה שמקבל בשעת עשית המצוה הוא מחמת שיודע שיש שכר עולם הבא בשבילה, ואילו לא היו נותנין לו עולם הבא בשכרה לא היה עושה אותה היינו שלא היה עושה אותה בהנאה ובשמחה רק מחמת שגזירת המלך עליו ומוכרח לעשותה, ואילו יתכן לאמר שהמלך לא יקפיד עליו אם לא יעשנה לא היה עושה אותה מאחר שאין לו הנאה בה:
ועכשיו שמעתי לפרש דרוצה לומר על דרך שפירש רש"י בפרשת יתרו בפסוק וידבר אלקים וכו' לפי שיש פרשיות בתורה שאם עשאן אדם מקבל עליהם שכר ואם לאו אינו מקבל עליהם פורעניות רחמנא ליצלן, כגון אם אין לו טלית בת ארבע כנפות אינו חייב בציצית וכן כל כיוצא בזה, והוא מהדר לקיים גם אלו המצוות אך כוונתו בשביל השכר שיקבל ועיין חידושי אגדות סוטה ד' י"ד בענין שאמר הקדוש ברוך הוא למשה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר ודקדק והאמרו ז"ל אל תהיו כעבדים וכו' על מנת לקבל פרס ויש לומר דהיינו במצוה שנתחייב בה כבר אבל הכא שעדיין לא בא לארץ ישראל ששם חיובה, והקדוש ברוך הוא לא רצה שיהיה חייב בהם שפיר מצי לבקש משום קיבול שכרם עכ"ל ובכגון זה יש לפרש גם דברי רבינו ז"ל הנ"ל
ובזה יובן קצת מה שהביא רש"י ז"ל (והוא מהספרי) דרשה שמשה התנבא בזה הדבר גבי פרשת נדרים דייקא והלא גם גבי שחוטי חוץ, ובפרשת לבני דודיהן יהיו לנשים נאמר גם כן זה הדבר והגם כי רבותינו ז"ל דרשו גם שם דרשות על זה, הלא גם בזה הדבר שבפרשת נדרים יש גם כן דרשות רז"ל והובא בספרי עצמו שם (ובנדרים עז, עח, ובבא בתרא ק"כ קכ"א), אך לפי הנ"ל מובן כי נדרים הוא ענין שמחייב עצמו בדבר שאין עליו שום מצוה וחיוב ולפי סברת החידושי אגדות הנ"ל בכגון זה שפיר מצי לבקש משום קיבול שכר כנ"ל, אף על פי כן הזהיר משה שגם זה יעשה רק בבחינת זה הדבר, היינו שלא ירצו בשום קיבול שכר רק בקיום המצוה בעצמה שזה בחינת זה הדבר
ובזה יש לפרש גם דברי משה שאמר הרבה מצוות אינם מתקיימין אלא בארץ ישראל אכנוס אני לארץ ישראל כדי שיתקיימו כולם על ידי, היינו כי העליה לארץ ישראל בעצמה הוא מצוה כמבואר באורח חיים סימן רמ"ח ומשה רבינו ע"ה היה מבקש לעלות לארץ ישראל שלא בשביל שום שכר עולם הבא רק בבחינת שכר מצוה מצוה, שיזמין לו הקדוש ברוך הוא מצוה אחרת בשכר מצוה זאת (כמבואר בפנים אות ב' הנ"ל), שזה בחינת קדושת המצוה של ישיבת ארץ ישראל שגורם לקיים מצוות התלויות בארץ, ועל כן אמר אכנוס אני לארץ ישראל כדי שיתקיימו כולן על ידי דייקא כי עיקר שלימות הקומה של המצוות (שהוא החיות של כל הג' קומות עולם שנה נפש) הוא רק בארץ ישראל, כי הרבה מצוות אין מתקיימות אלא בארץ ישראל ומשה רבינו ע"ה הוא אחדות אחד ממש עם קומת התורה והמצוות כמובא ועל כן משה רבינו גמטריא תרי"ג בחינת הקומה של תרי"ג מצוות, כי הוא זכה לבחינת נבואת זה הדבר ששכרו הוא רק בקיום המצוות בעצמן ועל כן רצה לכנוס לארץ ישראל שיתקיימו כל קומת המצוות על ידו דייקא שזה עיקר שלימותן, ואמר לו הקדוש ברוך הוא כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר, היינו לקיים כל קומת המצוות שזה עיקר קיבול השכר שלו כנ"ל מעלה אני עליך כאילו עשיתם וכו' כי אדרבא מאחר שאין אתה חפץ בשום שכר רק בקיום המצוות בעצמן שהם רצוני, על כן בזה שתבטל רצונך גם בזה מפני רצוני ואל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה, בזה בעצמו כלול כל קומת המצוות כי כל מצוותיך אמונה וכאילו עשית את כולם וזה שאמרו רז"ל שם שנאמר לכן אחלק לו ברבים וכו', כי משה רבינו ע"ה יש לו חלק קיום כל המצוות של ישראל, וכל מי שזוכה לקיים איזה מצוה בשמחה גדולה בפרט אם אינו רוצה בשום שכר עולם הבא רק שכרו בהמצוה בעצמה, הכל נמשך מבחינת הארת נבואת משה רבינו ע"ה בבחינת זה הדבר כנ"ל ועיין שם בדברי רז"ל הנ"ל עוד ותבין ביותר:
שם ושילום שכר נקרא בשם נביא כי ראשי תיבות של י'בוא ב'רנה נ'ושא א'לומותיו ראשי תיבות נבי"א רוצה לומר כי על פי רוב בא עשית המצוה לאדם בצער שזה בחינת הלוך ילך ובכה וכו' שמצטער בעשיתה רק שהכתוב מבטיחו שעתיד לקבל שכרו שזה בחינת יבוא ברנה נושא אלומותיו ולפום צערא אגרא ועל כן אז ישמח מאוד אבל מאין נמשך השמחה לאדם עכשיו בעולם הזה בשעה זו גופא שמצטער בעשית המצוה, ואף על פי כן שמח בלבו מאוד על שזוכה לעשות מצוותיו יתברך, והלא עכשיו אין רואה עדיין שום קיבול שכר על זה ומאין יבוא לו השמחה רק שזה בחינת נבואה והנח להם לישראל וכו' בני נביאים הם כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים ס"ו), ואף על גב דאיהו לא חזי מזליה חזי ונפשו יודעת מאוד גודל נעימות נפלאות חלקו וגורל של מי שזוכה לעשות מצוה שזה בחינת י'בוא ב'רנה נ'ושא א'לומותיו ראשי תיבות נבי"א כי יש בכל אחד מישראל בחינת נבואה שרואה בנבואה התנוצצות והארה מהקיבול שכר שלעתיד על המצוות שזהו בחינת ראשי תיבות דייקא, כי אף על פי שאין התיבות מבוארין להדיא מכל מקום מי שיודע לקרות גם בראשי תיבות הדבר אצלו כמבואר בהדיא, רק שאף על פי כן הוא נכתב רק בראשי תיבות כמו כן ההנאה והשמחה שמקבל עכשיו כבר מקיבול השכר שלעתיד הוא בחינת ראשי תיבות של הקיבול שכר והוא בבחינת נבואה, כי השגה והארה זו בעולם הזה הוא בבחינת נבואה רק שגם בזה יש שתי בחינות, כי מי ששמחתו רק במה שנפשו יודעת מאוד שיקבל שכר בעולם הבא עבור המצוה, זה בחינת אספקלריא שאינה מאירה ומי שזוכה ששמח בעשית המצוה עצמה, זה בחינת אספקלריא המאירה שזה בחינת נביא בבחינת זה הדבר כי השגה והארה הזאת בוודאי אי אפשר להשיג בעולם הזה בשכל האנושי, רק על ידי הארה והתנוצצות קדוש שהוא בחינת נבואה ממש בבחינת זה הדבר, ואי אפשר לבאר בכתב כל כך:
שם אות ד', וזה אם אין חכמה אין יראה אם אין יראה אין חכמה וכו' הגם כי מובן כפשוטן, כי צריכין לשמור שניהן שיהיה בשלימות החכמה והיראה בכדי שיהיו נעשין רעמין, אף על פי כן לא יתכן על זה לומר אם אין חכמה וכו' אם אין יראה אין חכמה וכן מה שכתב אחר כך ירד גבריאל וכו' בחינת יראה חיצונית נשאר הקול נעוץ באטימת השכל, מה ענין אטימת השכל ליראה חיצונית הלא עיקר אטימת השכל הוא על ידי חכמות חיצוניות ותאוות כמבואר לעיל גם להבין מה שכתוב אחר כך גער חית קנה וכו' ותעשה מאותיות חמץ מצה וכו' וזה לשון גער לשון מריבה דצדיקייא עבדין מצותא בסטרין אוחרנין דלא יתקרבו למשכנא דקדושה וכו', ותאמין כי כל מצותא ומריבה שיש בין הצדיקים השלמים אין זה אלא כדי שיגרשו סטרין אוחרנין להבין זאת איך עם המחלוקת שבין הצדיקים הם מגרשין סטרין אוחרנין וגם מה שאמר אחר כך בענין אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין וכו' אך הענין מבואר על פי מה שכתב במאמר אשרי זרקא סימן ל"ה ירד גבריאל ונעץ קנה בים, היינו שגם למעלה מהשתלשלות הגבורות שזה בחינת ירד גבריאל נעשה סוספיתא דדהבא היינו בחינת קליפות שהם חכמות חיצוניות הנקרא גם כן קנה ונעץ בים החכמה וכו' נמצא מבואר שמהשתלשלות הגבורות שמבואר במאמרינו זה שנעשה מזה יראות חיצוניות נעשה מזה גם כן חכמות חיצוניות שעל ידי זה נאטם השכל רק שלפעמים מתחיל הפגם להתגלות על ידי יראות חיצוניות ולפעמים על ידי חכמות חיצוניות והכל נמשך מבחינת השתלשלות הגבורות ובזה מבואר מה שכתוב כאן אם אין חכמה אין יראה אם אין יראה אין חכמה כי זה תלוי בזה, וכשנמשך על ידי השתלשלות הגבורות פגם בהיראה על ידי זה ממילא נפגם גם החכמה כנ"ל ובזה מבואר גם מה שכתב שעל ידי יראה חיצוניות נשאר הקול נעוץ באטימת השכל כי נמשך מזה גם אטימת השכל כנ"ל ועיין במאמר צדיק כתמר יפרח סימן רע"ז שעל ידי מחלוקת של צדיקים נמתקין הדינין בשרשן ונמתק ונתבטל התמר דסטרא אחרא וכו' רק שיכולין לטעות ולומר שמחלוקת גמורה הוא של שנאה חס ושלום, על כן ביקש דוד המלך ע"ה כשיהיה עליו מחלוקת של צדיקים שלא ישמע מן המחלוקת רק הטובות שעושין לו בזה שהוא בחינת המתקות דינין, ולא יטעה חס ושלום שהוא מחלוקת גמורה כדי שלא ליתן להסטרא אחרא אחיזה בזאת המחלוקת וכו' עיין שם ובזה תבין כל הענין של גער חית קנה המבואר בכאן, כי כשבאין החכמות חיצוניות ומחשבות זרות של תאוות וכו' לכנוס בתוך המוח של איש הישראלי שהוא בחינת משכן הקודש, כי שם בכלי המוחין שלו שורה חכמה דקדושה שהיא בחינת החלק אלוה ממעל שיש לכל אחד מישראל, וכמבואר בהמאמר אשרי זרקא הנ"ל, אזי צריך שידע כי החכמות חיצוניות אלו הם בחינת הקליפות סוספיתא דדהבא שנעשו מהשתלשלות הגבורות, והם בבחינת מחלוקת דסטרא אחרא שבאין לחלוק עליו ולקטרג על קדושת יהדותו על כן צריך הוא להמתיק הדינין בשורשן ולעשות מבחינת השתלשלות הגבורות הנ"ל מחלוקת ומריבה דקדושה, ולריב את עצמו עם היצר הרע והחכמות חיצוניות והתאוות ולגעור בהם שזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ה) לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע ירגיז דייקא כנ"ל, וצריכין להתפלל על זה להשם יתברך שהוא ימתיק הדינין בשורשן והוא יריב את ריבינו, שזהו בחינת גער חית קנה גער דייקא, ובזה עושין מאותיות חמץ מצה היינו שמבחינת חמץ גופא שהוא בחינת חכמות חיצוניות וכו' הבאין מהשתלשלות הגבורות, נתעורר מזה למריבה דקדושה שהוא בחינת מצה שזהו בחינת המתקת הדינין בשרשן והנה מחמת שלאו כל אחד זוכה לזה על כן עוסקין הצדיקים בזה בכלל, דצדיקייא עבדין מצותא בסטרין אוחרנין דלא יתקרבו למשכנא דקדושה ובמה מגרשין הסטרין אוחרנין הוא על ידי המצות ומריבות שיש בין הצדיקים, כי במחלוקת זה כוונתם לטובה בשביל להמתיק הדינין בשרשם ולבטל כל מיני הסטרין אוחרנין שהם בחינת מחלוקת שלא יהיו להם אחיזה במוחות ולבות של ישראל ועל כן צריכין ליזהר מאוד לידע ולהאמין שהמחלוקת שביניהם הוא רק בשביל טובות ישראל וכו', כי באם יהי' נדמה לו שהוא מחלוקת גמורה של שנאה חס ושלום, אזי יתן על ידי זה אחיזה ביותר להסטרא אחרא שהיא בחינת מחלוקת, וכמבואר במאמר צדיק כתמר יפרח הנ"ל:
וזה שכתוב במאמרינו הנ"ל אוזן שומעת וכו' כשאתה שומע מריבות שבין הצדיקים (והיינו שנדמה לך שהוא מחלוקת גמורה חס ושלום), תדע שזה משמיעין אותך תוכחה על מה שפגמת בטיפי מוחך וכו' ואין המריבה אלא בשבילך וכו' כי אם היית זוכה להמתיק בעצמך ההשתלשלות הגבורות על ידי שהיית עושה מצה ומריבה עם הסטרין אוחרנין וכו' כנ"ל, ממילא לא היו צריכין הצדיקים שבדור מצידך לעשות ביניהם מחלוקת בכדי לגרש הסטרין אוחרנין מאחר שאתה בעצמך מגרש אותם, על כן לא היה מחלוקת שביניהם שום שייכות אליך ולא הי' נשמע אליך כלל כי היית שומע ומבין היטיב שאין זה מחלוקת כלל, רק שעושין זאת בשביל המתקת דינין בשורשן וביטול הסטרא אחרא רק מאחר שפגמת בטיפי מוחך וכו' ואתה דבוק בסטרא דמותא, בחינת חמץ בחינת ירד גבריאל היינו השתלשלות הגבורות, על כן אתה שומע גם המחלוקת כפשוטה כאילו הוא גם כן בחינת דינין הבאין מהשתלשלות הגבורות ובזה אתה נותן אחיזה להסטרא אחרא ביותר חס ושלום:
וזה שכתב ותדע שנעץ קנה וכו' נראה שמפרש בשיטה זו ירד גבריאל היינו כשאתה שומע המחלוקת כפשוטה שזה בחינת ירד גבריאל תדע שנעץ קנה בים חכמתך, היינו שכבר נפגם מוחך ואין המריבה אלא בשבילך, ולבסוף לא די שאין אתה מקבל תיקון וטובה על ידי המריבה שיתגרשו הסטרא אחרא ממך על ידי זה, כי אם אדרבה כשנדמה לך שהוא מריבה ממש אתה נותן להם כח להתאחז במוחך ביותר חס ושלום כנ"ל וכמו שהאיש הכשר נתעורר על ידי החמץ למצה היינו תיכף שרואה שמתגרין בו המחשבות שהם בחינת חמץ, נתעורר תיכף להמתיק הדבר בשורשו על ידי שעושה עמהם מצה ומריבה כנ"ל כמו כן מי שלא זכה לזה והצדיקים צריכים לעשות מריבה בשבילו, צריך הוא להאמין שאין המריבה אלא כדי שיתגרשו הסטרין אוחרנין ולהתעורר על ידי זה ששומע המריבה ביניהם לשוב ממוות לחיים מחמץ למצה מחי"ת לה"א כי אף על פי שאלו השלש בחינת הם אחת, רמז בזה כי לא כל הנפילות שוות לפעמים נפילתו בבחינת מות ממש, ולפעמים הוא רק בבחינת חמץ שהוא סטרא דמותא, ולפעמים נפילתו בדקות יותר, וההפרש בינו לבין הקדושה הוא רק כמו בין חי"ת לה"א שאין ביניהם אלא משהו ומכל הבחינות הנ"ל צריך לשוב ולזכות לתכלית שלימות עבודת ה' ולזכות ליראה טובה לקול טוב לחכמה טובה וכו':
ועיין בליקוטי עצות צדיק אות ח' מפרש כפשוטו, כי צריך לידע ולהאמין כי המחלוקת הוא רק בשביל נסיון זה שיתרחק המתרחק כי מי שפגם בטיפי מוחו ראוי לרחקו, כי עליו נאמר (משלי ב) כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים, ואילו לא היה נפגם מוחו לא היה נשמע לו כלל המריבות שבין הצדיקים, ומאחר ששומע המריבה ידע כי אין המריבה אלא בשבילו, והיינו כדי שיתעורר על ידי זה בעצמו שיזכור היכן הוא בעולם שפגם בטיפי מוחו כל כך עד שרוצים לגרשו מן החיים האמיתיים על ידי המריבות שבין הצדיקים ומי שהוא כסיל ואין מבין את זאת נתרחק באמת על ידי זה, אבל מי שרוצה לחוס על עצמו באמת נתעורר על ידי זה דייקא לשוב ממות לחיים מחמץ למצה וכו', ואין מסתכל כלל על המריבות שבין הצדיקים כי יודע שזה רק בשביל נסיונו, ואם עומד בנסיונו ואין מסתכל על המחלוקת ולהתרחק על ידי זה מהצדיקים חס ושלום, אדרבה נתעורר על ידי זה לתשובה כנ"ל, על ידי זה בעצמו זוכה להתקרב אליהם ולקבל מהם ארחות חיים:
(וכפי זה אפשר לפרש כפשוטו, דצדיקיא עבדין מצותא בסטרין אוחרנין דלא יתקרבו למשכנא דקדושה, היינו שעושין מחלוקת ביניהן כדי שיתרחקו על ידי זה אותם שהם דביקים בסטרין אוחרנין בסטרא דמותא, על ידי שפגמו בטיפי מוחין שזה בחינת חמץ סטרא דמותא, שעליהם נאמר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים, ועל כן מי שלא פגם בטיפי מוחו בוודאי אינו שומע כלל המריבה ואינה מבלבלת אותו כלל, ומי ששומע המריבה ידע כי אין המריבה אלא בשבילו כנ"ל וצריך להתעורר על ידי זה דייקא לשוב ממות לחיים כנ"ל) ועיין בליקוטי הלכות תפלין הלכה ד' אות ד' ה' מבואר ענין זה ביותר ושם מרומז קצת גם דברינו הנ"ל ובאמת שני הפירושים הנ"ל המה עולים בקנה אחד כי מי שלא זכה לריב בעצמו עם ההרהורים ושלא יניחם ליכנס במוחו, אזי צריך לעמוד בנסיון זה של מחלוקת שבין הצדיקים, ועל ידי זה דווקא זוכה להתקרב ולשוב בתשובה וכו' עד שזוכה לבחינת רעמים וכו' וזה שכתוב שם אמר הכתוב (תהלים פ"א) אענך בסתר רעם אבחנך על מי מריבה סלה, מי מריבה זה בחינת מצה בחינת מוחין וכו' היינו שנבחן תחלה אם זכה לשלימות המוחין על ידי שהוא בעצמו עשה מצה ומריבה עם ההרהורים, או על כל פנים עמד בנסיון זה של המחלוקת שבין הצדיקים לבלי להתרחק על ידי זה חס ושלום רק אדרבה כנ"ל:
וזה פירוש אמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוי אזלינן בספינתא ספינתא דא בחינת גבורה יראה, שהלך כל כך במדת היראה וראה גודל כח היראה עד שיכול להבין על ידה בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין, וזה בחינת וסגיא ספינתא בין שיצא לשיצא דכוורא, והדר מפרש איך יכול להבין היינו על ידי המצוות ודוקא כשעושין אותן בשמחה וכו' כמבואר בפנים וזה שאמר וכי תימא לא מסגי ספינתא טובא היינו מאחר שעיקר הידיעה בין קודם גזר דין וכו' הוא על ידי המצוות שעושין בשמחה, אם כן מה פעל לענין זה כח היראה כי אתא רב דימי אמר וכו' היינו שפירש שאי אפשר לזכות לעשות המצוות בשמחה בשלימות עד שיסור עקמימות שבלבו, ולזה צריכין רעמים, ורעמים יוצאין מגבורות שהם בחינת יראה רק שצריכין לזה גם תיקון המוחין, וזה שאמר כמיחם קומקומא דמיא מסגי שיתין פרסי, היינו כשמתקן המוחין שהם בחינת קומקומא דמיא אז פוגע בהם הקול היוצא מגבורות ונעשין רעמים ושדי פרשא גירא, היינו שעיקר ההתגברות על ידי החסדים שמשתתפין עם הגבורות (רק שאם כן הדרא קושיא לדוכתא, אם כן מה זה שהפליג כל כך בכח והחשיבות היראה והגבורות אחר שעיקר שלימות התיקון על ידי החסדים, על כן סיים) וקדמא ליה איהו (היינו ספינתא), היינו שאף על פי כן העיקר הוא על ידי היראה כי היראה קודמת בחינת (תהלים קי"א) ראשית חכמה יראת ד', היינו שאף על פי שעיקר שלימות התיקון של המוח והחכמה הוא על ידי האהבה וחסד בחינת מסטרא דימינא מוחא חיוורא ככספא, אף על פי כן ראשית תיקון החכמה הוא יראת ד' ואחר כך באה האהבה ממילא נמצא שעיקר הכח והחשיבות הוא להיראה כנ"ל
אמר רב אשי האי גילדנא דימא הוא היינו זה הכוורא דאית ליה תרי שיצא הוא בחינת גילדנא דימא בחינת השם של גבורות ששם שורש הגזר דין, נמצא כי כל הסיפור הנ"ל הכל סובב הולך על שלימות תיקון הגבורות והמתקתן בשרשן כי היראה הוא מבחינת גבורות ותיקון המוחין הוא לשמור אותם מחמץ הבא מהשתלשלות הגבורות וכן על ידי היראה שהוא בחינת גבורות זוכין ממילא לאהבה וחסד שהוא בחינת שלימות תיקון המוחין כנ"ל, ואז נמתקין הגבורות בחסדים שזה עיקר שלימות התיקון בכדי שלא ישתלשל מהגבורות דין גמור חס ושלום וכן שורש הגזר דין הוא גם כן מבחינת גבורות ושם יודעין בין קודם גזר דין לאחר גזר דין על ידי השמחה של המצוה שזוכין לזה על ידי רעמים שנמשכין מבחינת תיקון הגבורות בשרשן כנ"ל (ועיין בספר ברית מנוחה דרך ב' ונקרא שם המקום הזה מקום היראה וכו' הוא שם אגל"א וכו' ועיין בפרי עץ חיים שער העמידה פרק י"ח בכוונות ברכות אתה גבור וכו' מענין השם אגל"א הנ"ל כתב שם וכאן הוא היכל זכות שדנין בו לבני אדם וכו' ועיין זוהר פקודי דף רנ"א ורנ"ד וזוהר שמות דף וא"ו וזוהר בראשית דף מ"ג ועיין סידור קול יעקב בכוונת ביעור חמץ גם כן מענין השם הקדוש הנ"ל ותבין לכאן) והנה ידוע כי אין הדינין נמתקין אלא בשורשן, היינו בבינה שדינין מתערין ממנה בבחינת (בראשית ו) ויתעצב אל לבו וכו', ושם נמתקין בשורש בבחינת (שם ח) ויאמר אל לבו לא אוסיף וכו', עיין מאמר לשמש וכו' סימן מ"ט ועל כן כשזוכין לרעמים שעל ידי זה זוכין לישרת לב לב דייקא, ואז זוכין לשמחה בחינת ולישרי לב שמחה, ועיקר השמחה הוא בלב בחינת (תהלים ד) נתת שמחה בלבי (והלב הוא בינה (פתח אליהו) עיין מאמר תהלה לדוד סימן י"ב), ובאתערותא דלתתא אתער לעילא וגורם שמחה גם למעלה כביכול (עיין זוהר שמות דף קפ"ד), ועל ידי זה נמתקין הדינין בשורשן ואז אם הוא קודם גזר דין יכול להתפלל ולבטל הדין, ואף אם הוא לאחר גזר דין שאז הוא בחינת ויתעצב אל לבו כנ"ל, שכבר נגמר הדין בהיכל זכות הנ"ל ונתפרסם בין הממונים על הדין שאז אי אפשר להתפלל כפשוטן ולבטל הדין כדי שלא יקטרגו וכו' כמבואר בפנים, אף על פי כן על ידי ההמתקה של השמחה הנ"ל שהוא מבחינת בינה עולם המחשבה יכול לבטל הדין או לותו ולאחרו על כל פנים כנ"ל על ידי שילביש תפלתו במאמר, היינו כי התפלה צריכה להיות בפה דייקא מחמת טעמים הידועים, וכאן אי אפשר להתפלל כפשוטו בפה על ביטול הגזר דין בכדי שלא יקטרגו מאחר שכבר נגמר הדין בחינת דינא דמלכותא דינא (ועיין בכוונות השם הקדוש הנ"ל שהוא במלכות) ומלכות פה, ועיקר ההמתקה עכשיו על ידי עולם המחשבה, על כן צריך להתפלל עכשיו על ביטול הגזר דין רק במחשבה ובפה ילביש התפלה במאמר, ויש בזה עוד דברים עמוקים מאוד:
וזה שכתב שם בסוף המאמר שעל ידי שמחת הלב יכולין הצדיקים להתפלל ולהלביש את תפלתם במאמר כשיבינו שנגזר הדין, ולכאורה אין מובן לשון יכולים וכו' הלא העיקר מבואר לעיל שעל ידי השמחה יכולין לידע בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין, אם הוא לאחר גזר דין אז צריכין להלביש התפלה במאמר, ואיך שייך על זה הלשון יכולין להתפלל ולהלביש וכו' אך כפי הנ"ל מובן כי עיקר ההמתקה בשורשה הוא על ידי השמחה שעל ידי זה נמתקין הדינין בשורשן כנ"ל, וכמפורש בזוהר בהעלותך קנ"א: ע"ש ובמקדש מלך ואז כשנמתק הדבר בשרשו אז יכול לבטל הגזר דין אף לאחר שנגזר על ידי שיתפלל במחשבתו לבטל הדין וילביש את תפלתו בפה גם כן במאמר ועיין עוד בליקוטי הלכות הלכות ספירה ושבועות הלכה ב':
ד"ה ראש השנה
ראש השנה הוא יום ראשון לבריאת העולם כ"ש זה היום תחילת מעשיך וכו' ובו נברא אדם הראשון שהוא תכלית הבריאה כולה והוא היה צריך לעסוק בתיקון העולם ולמלאות חסרון העולם ולהתפלל בעבורם כמו שפירש"י ז"ל על פסוק ואדם אין לעבוד את האדמה וכו' ובא הנחש ופיתה את חוה והוה מה דהוה ונידון ויצא בדימוס ומאז נקבע בזה היום ראש השנה ליום דין לדורות כמו שארז"ל, ובכל ר"ה נמשך בחי' התחדשות הבריאה וצריך כל אדם לומר כל העולם לא נברא אלא בשבילי וצריך אני לראות ולעיין בתיקון העולם ולמלאות חסרון העולם ולהתפלל בעבורם. ומחמת תוקף התגברות הדינים בר"ה ע"כ צריכין להלביש התפלה במאמר בכדי שלא יקטרגו המלאכים העומדים לשמאל, וזהו שהתקינו רז"ל להתפלל על החיים אז בשלש ראשונות שהם שבחו של מקום כמו שמתפללין זכרנו וכן מי כמוך אומרים שלא בנוסח תפלה ובקשה רק בדרך שבח והודאה מחמת שהוא בברכת אתה גבור שהוא גבורות וכן בשלש אחרונות אומרים וכתוב וכו' בספר חיים וכו' מה שאין לעשות כן בכל השנה כמו שדקדקו הפוסקים בזה וכל זה בכדי להלביש את התפלה ולהסתיר אותה ולכלול אותה בשבחו של מקום בכדי שלא יקטרגו, וע"כ צריכין אז לדקדק ביותר שלא להרבות בשאלות צרכיו הגשמיים רק העיקר להתפלל אז על הרוחניות כמובא בספרים הק', וע"כ מרבין אז להתפלל העיקרעל התגלות מלכותו ית' וימלא כבוד ה' את כל הארץ שעל תפלות כאלו אי אפשר להם לקטרג כ"כ מאחר שהכל רק בשביל כבודו ית' ובתוך זה כוללין ג"כ תפלות ובקשות על הרמת קרנם של ישראל וישועתם והצלחתם וביטול מלכות דסט"א וכל זה בכדי להלביש התפלה ולהסתירה ולהעלימה כנ"ל, וע"כ בתפילת מוסף שאז מאריכין בתפלה אבל הכל רק בדרך מאמר וסיפור שבחו של מקום ובתוך זה חוטפין וכוללין גם התפלה ובקשה שאנו צריכין וזה שאמרינן אז במלכיות עלינו לשבח וכו' ומרבין בזה בפסוקי תורה נביאים וכתובים ובתוך זה כוללין גם התפלה ובקשה ומסיימין מלוך על כל העולם וכו', וכן בזכרונות מתחילין בדרך סיפור ושבח אתה זוכר מעשה עולם וכו' ומרבין בפסוקים ומסיימין זכרנו בזכרון טוב וכו', וכן בשופרות מתחילין אתה נגלית וכו' ומסיימין תקע בשופר גדול וכו', והכל בכדי להלביש התפלה ולכוללה בשבחו של מקום ובאמירת פסוקי תורה בכדי שלא יקטרגו, שזה בחי' מה שמבואר בפנים שלאחר גזר דין צריכין להלביש התפלה במאמר. כמו כן צריכין זאת בר"ה ג"כ מחמת תוקף התגברות הדינים והקטירוגים שמתגברין אז, וזה שארז"ל אמרו לפני מלכיות בר"ה כדי שתמליכוני עליכם אמרי לפני זכרונות כדי שיעלה זכרונותיכם לפני לטובה ובמה בשופר, אמרו לפני דייקא מרמזין על מה שעיקר אירכות התפלות של מלכיות זכרונות ושופרות הם בדרך סיפור ומאמר שזה בחי' הלבשת התפלה במאמר כנ"ל, ומחמת שדרך זה בשלימות איך להלביש התפלה במאמר אינם יודעים רק הצדיקים כמובן בפנים על פסוק ובמאמר קדישין שאילתין וכן על פסוק יחד הרים ירננו, על כן צריכין ליזהר ביותר לבוא על ר"ה אל הצדיקים ולהתפלל עמהם:
ד"ה ומחמת שלענין
ומחמת שלענין זה זוכין רק ע"י עשיית המצוה בשמחה כ"כ עד שלא יחפוץ בשום שכר עוה"ב בשבילה רק יהיה קיבול שכרו בהמצוה בעצמה ועיקר השמחה הוא בלב ואי אפשר ללב לשמוח עד שיסיר עקמימיות שבלבו ויהיה לו ישרות לב ולזה זוכין ע"י תפלה בכח וביראת שמים שזה בחי' רעמים שהקול יוצא מגבורות בחי' יראה ופוגע בהמוחיןואז הלב שומע גם אישתמע קלא לברייתא ודא אינון רעמים שהם מסיטרא דיצחק שזה בחי' קול שופר ותרועה וכו' אך לזה צריך לזה לשמור היראה שלא יהיה לו יראה חיצוניות גם לשמור המוחין מחמץ שלא יחמיץ חכמתו בחכמות חיצוניות ובתאוות והרהורים וגם צריך לשתף הגבורות בחסדים היינו אהבה עם היראה כי עיקר התגלות ע"י החסדים בחי' אברהם אוהבי שמסר נפשו על קדושת שמו ית', ובכן תן פחדך זה כנגד בחי' תיקון היראה וע"כ היא כנגד יצחק בחי' פחד יצחק ומחמת שצריך לשתפ הגבורותבחסדים שהם בחי'ימין ע"כ אומרים שם וגבורה בימינך, ובכן תן כבוד הוא כנגד יעקב שזכה לבחי' הקול הנ"ל שזה בחי' הקול קול יעקב שזה בחי' הקול היוצא מהגבורות ופוגע במוחין שהם בחי' כבוד כמבואר בפנים כי יעקב אבינו שרשו בדעת ובמוחין כידוע, וע"י כ"זזוכין לשמחה וזה בחי' ובכן צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו וכו' וישרים דייקא בחי' ולישרי לב שמחה, וזה ובכן הוא כנגד ודד בחי' מלכות בחי' תפלה כי ע"י כל זה התפלה בשלימות, וזה בחי' תקיעת שופר של ר"ה שבזה ממשיכין בחי' רעמים הנ"ל עד שזוכין לשמחה שזה בחי' בשמך יגילון כל היום וכו' וכן כי חדות ה' היא מעוזכם שנאמר ג"כ על ר"ה, וזה שמברכין לשמוע קול שופר כי זה עיקר המצוה שלמוע את הקול הזה בלבו היטב עד שיתפשט העקמימיות שבלבו ויזכה לישרות לב, ועל כן התקיעות הם ג"כ כנגד אברהם יצחק יעקב ודוד כמובא שזה בחי' כלל התיקונים הנ"ל, ומחמת שהעיקר צריך לשמור מוחו שלא יחמיץ שזה סוד ביעור חמץ ואכילת מצה בפסח כמובן בפנים, וזה שמבואר בזוהר שמות דף קפ"ג ע"כב שעיקר הקיטרוג בר"ה הוא על אותן שלא נזהרו מחמץ שהוא בפסח וע"כ מתפללין אז זכרנו לחיים וכן עוד הרבה כיוצא בזה היינו ההיפוך מחמץ שהוא סטרא דמותא ח"ו, וע"כ צריכין בר"ה ליזהר ביותר בקדושת המחשבה כמבואר במ"א, וזה ג"כ ענין עשי"ת ויו"כ וסוכות ושמיני עצרת הכל סובב והולך על מה שמבואר במאמר זה הנ"ל כמבואר קצת בליקוטי הלכות ה' חזקת קרקעות ה"ג ע"ש וצריכן לבאר עוד בזה:
עיקר שלימות קומת המצוה שהיא החיות של כל הג' קומות היא בארץ ישראל. כמאמר רז"ל לא נתאוה משה ליכנוס לא"י אלא ל קיים המצות שבה. כי הרבה מצות תלויין בארץ. ועל כן שם עיקר המקום שיכולים לידע על איזה חלק מהקומה נגזר הדין. וגם שם עיקר מקום קיבול שכר המצות. כמו שכתוב למען ירבו ימיכם וכו' על האדמה וכו'. ועוד פסוקים רבים כאלה. ושילום שכר היא בחי' נבואה. ועיקר הנבואה הוא בארץ ישראל כמאמרם ז"ל וכנ"ל. ועל כן שם עיקר המקום שיכולים לזכות לעשות המצות בשמחה כל כך עד שלא ירצה בשום שכר כי שכרו הוא המצוה בעצמה. בחי' שכר מצוה מצוה. שזה בחינת נבואת משה בבחינת זה הדבר. (ואגב יש לומר בדרך צחות שבזה מובן מה שהביא רש"י ז"ל ענין דרשת רז"ל מנבואת משה בזה הדבר גבי פרשת נדרים דייקא והלא כתיב זה הדבר גם גבי שחוטי חוץ ובנות צלפחד. ואם שיש דרשות רז"ל על זה. הלא גם על זה הדבר דנדרים יש דרשות. עי' נדרים (ע"ז ע"ח.) בבא קמא (ק"כ קכ"א.) אך לפי הנ"ל מובן קצת. כי בשאר המצות מאחר שהם מצות ד' ויש עליהם שכר ממילא לא נדע אם שמחתו מהמצוה בעצמה או מקבול שכרה. אבל נדרים הוא שמוסיף על עצמו מדעתו ומרצונו איזה חיוב בשבילו ית' מה שאינו מחויב ע"פ התורה כלל מזה מובן שהוא חפץ בהמצוה בעצמה. בחי' במצותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו כמו שאמרו ז"ל. וע"כ נאמר אצל זה זה הדבר. כי הוא בבחי' נבואת משה. ובזה מובן קצת גם מארז"ל סוטה (י"ד) שאמר משה הרבה מצות אינם מתקיימים אלא בארץ אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי. ויש לדקדק הלשון שיתקיימו כולם על ידי דייקא. א"ל הקב"ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר מעלה אני עליך כאילו עשיתם וכו'. ודקדק החידושי ארגדות הלא אמרו ז"ל אל תהיו כעבדים וכו' על מנת לקבל פרס. עיי"ש מה שתירץ על זה. כי מאחר שאינו מחויב בהם עדיין וכו'. [ועל דרך זה שמעתי לפרש דברי רבינו ז"ל ג"כ מה שאמר במאמר זה אילו לא היו נותנין לו עולם הבא לא הי' עושה וכו'. רצה לומר במצות שאינו מחויב בציצית וכיוצא בזה]. ולפי דברינו הנ"ל מובן ביותר קצת. כי משה רבינו זכה לנבואת זה הדבר כי נכנס בשמחת המצות עצמן עד שנעשה אחדות אחד עם המצוות. כי משה רבינו גימט' תרי"ג בחי' קומת כל המצות. ומחמת שקיום כל המצות בפועל ממש הוא בא"י דייקא. על כן אמר אכנס אני לארץ ישראל כדי שיתקיימו כל המצות על ידי דייקא. כי הוא זכה לשלימות קיום המצות בבחינת זה הדבר שקיבול שכרו בהמצוה בעצמה. ועל כן הוא חפץ מאד גם בהמצות שאינו מחויב בהם עדיין). (ועל כן אמר לו הקב"ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר. היינו שקיום המצות בעצמן יהי' קיבול שכרו. מעלה אני עליך כאילו עשיתם כו'. כי מאחר שאינו רוצה בשום שכר על המצות כי המצות בעצמן שזוכה לעשות בהם רצונו ית' זה יקר וחביב אצלו מכל שכר. אם כן צריך לעשות גם בזה רצונו ית' לבלי להפציר בו ליכנס לא"י בשביל טובת ישראל ותיקון מתי מדבר כמו שאמרו ז"ל. ובזה בעצמו שחפץ כל כך ליכנס לא"י בשביל לקיים המצות ואף ע"פ כן מבטל רצונו מפני רצונו ית'. בזה בעצמו כלול כל קומת המצות בחי' כל מצותיך אמונה. וזהו שאמרו שם לכן אחלק לו ברבים וכו'. כי יש לו חלק בקיום כל המצות של ישראל. וכל מי שזוכה לקיים המצות בשמחה בשלימות הכל על ידי שמאיר בו איזה הארה מבחי' נבואת משה רבינו ע"ה. ועיי"ש עוד ותבין ביותר. ולענין זה הדבר שנאמר רצל נדרים דייקא. י"ל כפי הנ"ל בדרך אחר מרווח קצת. כי אדרבה באלו המצות שכבר מחויב בהם לא שייך לומר שעושה המצות רק בשכר עולם הבא. כי על זה נאמר אל תהיו כעבדים כו'. אך נדרים שמחייב עצמו בדבר שאינו חייב בו בזה י"ל שראוי לבקש שכר.
וכסברת החי' אגדות הנ"ל. אעפ"כ עיקר השלימות שגם מצות כאלו בחינת מצות נדרים יהיו גם כן רק בבחי' זה הדבר שלא יהי' רוצה בשום שכר רק בהמצוה בעצמה כנ"ל). וע"כ שם בא"י זוכין ביותר לבחינת תיקון התפלה כי שם עיקר מקום התפלה כנ"ל. וכשהוא לאחר גזר דין מלבישין התפלה במאמר שזה בחי' ואתחנן אל ד' בעת ההוא לאמר. היינו שהתפלל שיכנס לא"י ששם זוכין בשלימות לבחי' קיום המצות בשמחה כל כך עד שיודעין ע"י זה בין קודם גזר דין לאחר גזר דין. ואז מלבישין בתפלה במאמר כנ"ל. ואולי י"ל שמשה רבינו ע"ה בעצמו הלביש אז תפלתו במאמר. מחמת שכבר הי' אחר גזר דין. וזה ואתחנן אל ד' וכו' לאמר שהלביש תפלתו במאמר כנ"ל. וגם א"יש ם מקור השמחה בחי' שמחה לארצך בפרט בציון וירושלים שהיא בחי' הלב של העולם כידוע (זוהר ח"ב קצ"ג) ושם מקור השמחה. בחי' נתת שמחה בלבי. ועל כן נקראת משוש כל הארץ. וזה רני ושמחי בת ציון. וכן שמעה ותשמח ציון. ועוד רבים כאלה. ושם עיקר שלימות המוחין והחכמה. כמאמרם ז"ל אין חכמה כחכמת ארץ ישראל. וגם שם עיקר שלימות היראה. ועל כן נקראת ארץ המוריה שממנה יראה יוצאת לעולם כמאמרם ז"ל. וע' זוהר (ח"א קמ"א) ובלקו"מ תנינא סי' ע"ח. והיראה בעצמה היא בחי' ארץ יראה כמובא במקום אחר. והיא נקראת ארץ החיים היפוך בחי' חימוץ המוח שזה בחי' סטרא דמותא. וזהו שאמרו ז"ל גלתה יהודה מעוני שאכלו חמץ בפסח. וזה שכתוב בתיקונים ארעא דישראל הוא מתובא דאת ה"א בחי' ה' של מצה. גם א"י היא בח' אהבה בחינת ימין בחי' בנימין שנולד בא"י. כמובא במאמר משפטים לקו"מ א' סי' יוד. וזה בחי' ואוהבי שמו ישכנו בה. ועל כן שם עיקר תיקון המוח כנ"ל. וגן שם בחי' תיקון הקול. כמו שכתוב וקול התור נשמע בארצנו נשמע דייקא בחי' אשתמע קלא. ורבותינו ז"ל דרשו פסוק זה לענין גשמים. כי הקול הזה פוגע בעבי מטרא. וקול הזה הוא בחי' קול שופר. בחי' תקעו שופר בציון וכו'. וכיבוש יריחו הי' ע"י שופר וע"י זה זוכין לישרות לב שעי"ז זוכין בשלימות לירושת ארץ ישראל שזה בחי' מה שהוכיח אותם משה לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את הארץ וכו'. כי זה עיקר השלימות לזכות לירושת הארץ שהיא בחי' מקור השמחה והקדושה כנ"ל ע"י ישרות לב דייקר. כמו שכתוב ולישרי לב שמחה כנ"ל. שזה כי ישרים (דייקא) ישכנו ארץ (משלי ב'). וזה שפירש"י ישכנו ארץ לעוה"ב. כי שם זוכין להרגיש שמחת ותענוג המצוה שהיא בחי' עולם הבא גם בעולם הזה. בחי' ביומו תתן שכרו וכו'. בחי' עולמך תראה בחייך. ועל כן גם כן נקראת ארץ החיים בחי' חיים אמתיים של עולם הבא. ועל כן אמרו ז"ל המהלך ד' אמות בא"י מובטח לו שהוא בן עולם הבא. וע' (זוהר ח"א קע"ז:) כל דזכי בהאי ארעא קדישא אית ליה חולקא לעלמא דאתי. ועי' (זוהר ח"ב קנ"ב):
שבת הוא בחינת תכלית מעשה שמים וארץ בחינת עולם הבא. גם הוא בחינת השגת רוח הקודש בחינת נבואה כמבואר בזוהר הקדוש וכנ"ל בסי' ג', ונבואה הוא בחינת הקיבול שכר של המצוות בחינת יבא ברינה נושא אלומותיו ר"ת נביא כמבואר בפנים. ויש שני בחינות נבואה כי עיקר שמחת המצוות הוא בשבת כי אז עולין כל המצוות מאחיזת העצבות שנאחז בהם בששת ימי המעשה וזוכין לשמחה כמבואר במאמר ימי חנוכה בליקוטי תנינא סימן ב'. ויש מי ששמחתו הוא משכר שיקבל על המצוות לעתיד לבוא. כי על ידי שבשבת שורה עליו בחינת רוח הקודש בחינת נבואה הוא צופה ומשיג בלבו מרחוק השכר הגדול שיקבל על עשיית המצות בעולם הבא ביום שכולו שבת ועל ידי זה מלא שמחה, בפרט שקדושת שבת בעצמה שקולה כנגד כל המצוות, כמו שאמרו רז"ל על כן הוא מלא שמחה. אך עם כל זה השמחה הזאת הוא בחינת נביא באספקלריא שאינה מאירה.
ועיקר השלימות הוא שיזכה לבחינת רוח הקודש רוח נבואה כזה עד שמשיג גודל מעלת עשיית המצוות בעצמן עד שלא יחפוץ בשום שכר עולם הבא כלל רק שיהיה שכרו ושמחתו עם עשיית המצוה בעצמה שזה בחינת ב'יומו ת'תן ש'כרו המבואר בפנים.
ביומו תתן שכרו ראשי תיבות שב"ת כמבואר בכתבי האריז"ל. וזה בחינת נביא באספקלריא המאירה ואז זוכין ליכנס בשבת על כל פנים בשמחת השם יתברך בעצמו כביכול, כי מבואר בזוהר הקדוש ובתיקונים גודל השמחה שנמשך ונתעורר בכל שבת ושבת בכל העולמות וגודל שמחתו יתברך בעצמו כביכול בשבת, וזה בחינת ישמח ה' במעשיו כי בשבת נשלם הבריאה של כל העולמות ומקבלין חיות בשלימות מקומת המצוות שהוא בחינת אמונה בחינת שבת שהוא שקול כנגד כל התורה והמצוות והוא בחינת תכלית שמים וארץ, ואז הקב"ה משמח ומתענג מהם בחינת ישמח ה' במעשיו ומי שזוכה לשמחת המצוה הזאת כנ"ל הוא נכנס כביכול בשמחת השם יתברך בעצמו בבחינת ישמח ישראל בעושיו. ואז יכול לידע בין קודם גזר דין ובין לאחר גזר דין כמבואר בפנים. ובשבת נמתקין כל הדינים ואין כח למקטרגים לעורר שום דין ח"ו כמבואר בזוהר הקדוש בבחינת וכל שולטני רוגזין ומארי דדינא כולהו ערקין וכו', והדינין שנגזרו כבר ח"ו מבטלין וממתיקים אותם גם כן על ידי שמלבישים התפלה במאמר שזה בחינת מה שאין שואלין צרכיו בשבת.
והנכנס לבקר את החולה בשבת לא יבקש עליו רחמים כמו בחול רק יאמר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא וכו'. (שבת יב) היינו שמלביש תפלתו במאמר כנ"ל.
גם בשבת זוכין לישרת לב ולפשט כל העקמימות שבלב שזה בחינת מה שמבואר בתיקונים ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם דא דירתא דלבא וכו', שזה בחינת מה שבמזמור שיר ליום השבת מבאר בזה שלא להרהר אחר השם יתברך ח"ו מחמת הצלחת הרשעים, שזה בחינת איש בער לא ידע וכו' כי מאד עמקו מחשבותיו יתברך וכו', צדיק כתמר יפרח ודרשו רז"ל מה תמר לבו מכוון למעלה אף ישראל לבם מכוונין לאביהם שבשמים וסיים להגיד כי ישר ה' וכו'. וכן אחר כך עדותיך נאמנו מאד וכו'. גם בשבת נמשך בחינת התיקון של הרעמים שהוא בחינת תפלה בקול ובכח וביראת שמים, שזה בחינת מה שמובא בשם האריז"ל שבשבת צריכין להרים קולו בתפלתו יותר מבחול, וזה בחינת הזיין קולות שבמזמור לדוד שאומרים בכניסת שבת ושם מבואר גם כן מענין הרעמים אל הכבוד הרעים ה' וכו' המבואר בפנים. וזה גם כן בחינת מקולות מים רבים וכו' כמבואר בכוונות של שבת.
גם שבת הוא בחינת יראה ירא שבת ואז נתבטלין כל היראות חיצוניות כמבואר בתיקונים, גם שבת הוא בחינת שלימות הדעת ואז עולין עד החכמה כנ"ל בסימן ד' ואז זוכין לזכך את המוח מחכמות חיצוניות ומחשבות זרות וכו'. כי שבת הוא עולם המחשבה כידוע. ואמרו רז"ל שבות ממחשבות עבודה וכו'.
וניצולין מבחינת חמץ סטרא דמותא וזוכין לחיים בחינת טועמיה חיים זכו, וזה בחינת אך ביום הראשון תשביתו שאור תשביתו דייקא לשון שבת. וענג שבת הוא בחינת מצוה כמבואר במאמר שאלו את רבי יוסי בן קיסמא סימן נ"ז, ואז נתגרשין ונכנעין כל סטרין אחרנין כמבואר בזוהר הקדוש ונתבטלין כל מיני מחלוקת ומריבה ונמשך שלום בחינת שבת שלום כמבואר בזוהר הקדוש, גם בשבת מתגלין ומאירין חסדים גדולים וכולו אהבה וכו' אהבה בתענוגים בחינת אור אהבת השם יתברך המאיר בשבת כנ"ל בחינת רשפיה רשפי אש וכו' מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וכו' בחינת מנוחת אהבה ונדבה. ועל ידי זה עיקר ההתגברות על האויבים וכו'. שזה בחינת שבת להשבית אויב ומתנקם כמבואר בסימן נ"ז הנ"ל:
אורח חיים · הלכות תפילין
עַל-פִּי הַמַּאֲמַר "בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר" בְּסֵפֶר לִקּוּטֵי מוהר"ן הָרִאשׁוֹן (בְּסִימָן ה'), עַיֵּן שָׁם כָּל הַמַּאֲמָר כֻּלּוֹ, כִּי חַיָּב כָּל אָדָם לוֹמַר בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם וְכוּ' (סַנְהֶדְרִין לז) וְאֵיךְ יוֹדְעִין בֵּין קֹדֶם גְּזַר דִּין לְאַחַר גְּזַר דִּין עַל-יְדֵי הַמִּצְוֹת שֶׁאָנוּ עוֹשִֹין בְּשִֹמְחָה וְדַוְקָא כְּשֶׁעוֹשִֹין אוֹתָן בְּשִֹמְחָה גְּדוֹלָה כָּל כַּךְ עַד שֶׁאֵין רוֹצִין שׁוּם שְֹכַר עוֹלָם הַבָּא בִּשְׁבִילָם, אֶלָּא הוּא רוֹצֶה שֶׁיַּזְמִין לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִצְוָה אַחֶרֶת בִּשְֹכַר מִצְוָה זֹאת, בִּבְחִינַת (אָבוֹת פֶּרֶק ד') שֶׁשְֹּכַר מִצְוָה מִצְוָה, כִּי הוּא נֶהֱנֶה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ וְזֶהוּ הַחִלּוּק שֶׁבֵּין נְבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לְבֵין נְבוּאַת שְׁאָר נְבִיאִים וְכוּ', כִּי זֶה שֶׁעוֹשֶֹה הַמִּצְוָה בִּשְׁבִיל עוֹלָם הַבָּא הוּא בִּבְחִינַת נָבִיא בְּאַסְפַּקְלַרְיָא שֶׁאֵינָה מְאִירָה וְכוּ', אֲבָל זֶה שֶׁעוֹשֶֹה הַמִּצְוָה בְּשִֹמְחָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ, שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בְּשׁוּם שְֹכַר עוֹלָם הַבָּא, רַק שֶׁעוֹלָם הַבָּא שֶׁלּוֹ בְּהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ, זֶה בְּחִינַת אַסְפַּקְלַרְיָא הַמְאִירָה וְכוּ', וְזֶה בְּחִינַת (דְּבָרִים כד) בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְֹכָרוֹ, שֶׁיְּהֵא שְֹכָרוֹ מֵהַמִּצְוֹת בְּעַצְמָן וְכוּ' וְזֶהוּ (מְכִילְתָּא), זָכְרֵהוּ מֵאֶחָד בַּשַּׁבָּת, הַיְנוּ שִֹמְחַת וְתַעֲנוּג עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא בְּחִינַת שַׁבָּת, יַרְגִּישׁ בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶֹה, שֶׁהֵם בְּחִינַת מַעֲשֵֹה הַמִּצְוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרְאוּ עוֹלָם שָׁנָה נֶפֶשׁ וְכוּ' וְעִקַּר הַשִֹּמְחָה הוּא בַּלֵב, וְאִי אֶפְשָׁר לַלֵּב לִשְֹמֹחַ אֶלָּא עַד שֶׁיָּסִיר עַקְמִימִיּוּת שֶׁבְּלִבּוֹ שֶׁיְּהֵא לוֹ יַשְׁרוּת לֵב, וְאָז יִזְכֶּה לְשִֹמְחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים צז), "וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִֹמְחָה". וְעַקְמִימִיּוּת שֶׁבַּלֵּב מַפְשִׁיטִין עַל-יְדֵי רְעָמִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת נט), לֹא נִבְרְאוּ רְעָמִים אֶלָּא לְפַשֵּׁט עַקְמִימִיּוּת שֶׁבַּלֵּב וּרְעָמִים הוּא בְּחִינַת קוֹל שֶׁאָדָם מוֹצִיא בְּכֹחַ בִתְפִלָּתוֹ, וּמִזֶּה נַעֲשֶֹה רְעָמִים, כִּי אִיתָא בַּזֹּהַר (פִּנְחָס רלה), כַּד נָפִיק הַאי קָלָא ואערא בעבי מִטְרָא אִשְׁתְּמַע קָלָא לְבִרְיָיתָא וְדָא אִינוּן רְעָמִים וְעִקַּר הָרְעָמִים הֵם מִגְּבוּרוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אִיּוֹב כו), "וְרַעַם גְּבוּרוֹתָיו מִי יִתְבּוֹנָן" וְהַגְּבוּרוֹת הֵם בְּחִינַת כֹּחַ וּגְבוּרָה שֶׁאָדָם מוֹצִיא הַקּוֹל בְּכֹחַ גָּדוֹל, וְהַקּוֹל הַזֶּה פּוֹגֵע בעבי מִטְרָא, הַיְנוּ בְּחִינַת מֹחִין שֶׁמִּשָּׁם יוֹרְדִין טִפִּין טִפִּין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר (שָׁם), בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן מִן לבונא דְּמוֹחָא וּכְשֶׁפּוֹגֵע בעבי מִטְרָא אֲזַי אִשְׁתְּמַע קָלָא לְבִרְיָיתָא, הַיְנוּ בְּחִינַת רְעָמִים וְכוּ' וְזֶה בְּחִינַת קוֹל מְעוֹרֵר הַכַּוָּנָה, וְזֶהוּ בְּחִינַת קוֹל הַשּׁוֹפָר, דָּא שׁוֹפָר שֶׁל אַיִל, אֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק, בְּחִינַת וְרַעַם גְּבוּרוֹתָיו וְזֶהוּ (תְּהִלִּים פט), "אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה וְכוּ'", שֶׁיִּפְגַּע הַקּוֹל בַּמֹּחַ, בְּחִינַת עבי מִטְרָא וְכוּ', אֲבָל צָרִיךְ לְפַנּוֹת אֶת הַמֹּחִין מֵחָכְמוֹת חִצּוֹנִיּוֹת וּמִמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת מֵחָמֵץ שֶׁלֹּא יַחֲמִיץ אֶת חָכְמָתוֹ בְּחָכְמוֹת חִצּוֹנִיּוֹת וּבְתַאֲווֹת כְּדֵי וְכוּ', גַּם יִשְׁמֹר יִרְאָתוֹ וְכוּ' וְזֶהוּ (שַׁבָּת נו), יָרַד גַּבְרִיאֵל וְנָעַץ קָנֶה בַּיָּם וְכוּ' וְעִקָּר לִשְׁמֹר מֹחוֹ שֶׁלֹּא יַחֲמִיץ וְזֶהוּ (תְּהִלִּים סח), "גְּעַר חַיַּת קָנֶה" כִּדְאִיתָא בַּזֹּהַר (פִּנְחָס רנא), קנה חית תשבר וְתַעֲשֶֹה מִמֶּנָּה הא, וְתַעֲשֶֹה מֵחָמֵץ מַצָּה, הַיְנוּ שֶׁלֹּא תַּחֲמִיץ חָכְמָתְךָ וְזֶהוּ, 'גער' לְשׁוֹן מְרִיבָה, דְצַדִּיקַיָּא עַבְדִין מצותא וְכוּ', הַיְנוּ כְּשֶׁתִּשְׁמֹר אֶת חָכְמָתְךָ שֶׁלֹּא יִכְנוֹס בּוֹ חָכְמוֹת חִצּוֹנִיּוֹת, שֶׁלֹּא תְּהַרְהֵר בְּהִרְהוּרִים רָעִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת קנה דְּסִטְרָא אַחֲרָא כְּנֶגֶד קנה חָכְמָה, קנה בִּינָה דִּקְדֻשָּׁה, עַל-יְדֵי זֶה תִּנָּצֵל מֵחָמֵץ שֶׁהוּא סִטְרָא דְּמוֹתָא וְכוּ' וְתַאֲמִין שֶׁכָּל מצותא וּמְרִיבָה שֶׁיֵּשׁ בֵּין הַצַּדִּיקִים הַשְּׁלֵמִים אֵין זֶה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיְּגָרְשׁוּ סִטְרִין אַחֲרָנִין וְזֶה פֵּרוּשׁ (מִשְׁלֵי טו), "אֹזֶן שׁוֹמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין", לְשׁוֹן תְּלוּנָה וּמְרִיבָה. כְּשֶׁאַתָּה שׁוֹמֵע מְרִיבוֹת שֶׁבֵּין הַצַּדִּיקִים, תֵּדַע שֶׁזֶּה מַשְׁמִיעִין אוֹתְךָ תּוֹכֵחָה עַל שֶׁפָּגַמְתָּ בטפי מוֹחֲךָ, שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר (שָׁם ב), "כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן וְלֹא יַשִֹּיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים" שֶׁאַתָּה דָּבוּק בְּסִטְרָא דְּמוֹתָא בְּחִינַת חָמֵץ וְכוּ', וּבְוַדַּאי אִם לֹא הָיָה נִפְגַּם מוֹחֲךָ לֹא הָיָה נִשְׁמַע לְךָ מְרִיבוֹת שֶׁבֵּין הַצַּדִּיקִים, וְאֵין הַמְרִיבָה אֶלָּא בִּשְׁבִילְךָ כְּדֵי שֶׁתָּשׁוּב מִמָּוֶת לְחַיִּים, מֵחָמֵץ לְמַצָּה וְכוּ' וְכוּ', עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב וְתֵדַע שֶׁצָּרִיךְ לְשַׁתֵּף הַגְּבוּרוֹת בַּחֲסָדִים שְֹמָאלָא בִּימִינָא וְכוּ', אִיהוּ בִּזְקִיפוּ וַאֲנָן בְּשִׁפּוּלֵי, זֶה בְּחִינַת יִשְֹמַח ה' בְּמַעֲשָֹיו יִשְֹמַח יִשְֹרָאֵל בְּעֹשָֹיו, וְכוּ', עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב (וּכְבָר שָׁמַעְתִּי בְּפֵרוּשׁ מִפִּי רַבֵּנוּ ז"ל שֶׁזֶּה הַמַּאֲמָר עִם כַּמָּה מַאֲמָרִים הַסְּמוּכִים שֶׁנֶּאֱמְרוּ בְּאוֹתָן הַזְּמַנִּים כֻּלָּם מְדַבְּרִים מִסּוֹד כַּוָּנוֹת תְּפִלִּין, עַל-כֵּן חוֹבָה עָלֵינוּ לַחְתֹּר וּלְבַקֵּשׁ לִמְצֹא בּוֹ אֵיזֶה רְמָזִים מִבְּחִינַת תְּפִלִּין, וה' הַטּוֹב יְרַחֵם לְהָאִיר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וְיַצִּילֵנוּ מִשְּׁגִיאוֹת וְיָשִֹים בְּלִבֵּנוּ דִּבְרֵי אֱמֶת):
כִּי תְּפִלִּין הֵם בִּבְחִינַת רְעָמִים, בְּחִינַת תִּקּוּן הַמֹּחִין וְכוּ', שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִפְשָׁט עַקְמִימִיּוּת שֶׁבַּלֵּב וְזוֹכִין לְשִֹמְחָה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת הַשִֹּמְחָה שֶׁל תְּפִלִּין, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת לה), רַבָּה הַוָה חָדֵי כולה יוֹמָא, אָמַר, תְּפִלִּין קָא מנחנא כִּי תְּפִלִּין הֵם בִּבְחִינַת שִֹמְחָה כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן הֵם כְּנֶגֶד הלה בְּחִינַת (שִׁיר הַשִּׁירִים ח') שִֹימֵנִי כְּחוֹתָם עַל לִבֵּךְ וְכוּ' כְּדֵי לְפַשֵּׁט עַקְמִימִיּוּת שֶׁבַּלֵּב, כְּדֵי לִזְכּוֹת לְשִֹמְחָה בְּחִינַת וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִֹמְחָה כַּנַּ"ל, כִּי הַתְּפִלִּין הֵם בִּבְחִינַת רְעָמִים, בְּחִינַת כַּד נָפִיק הָאי קָלָא ואערא בעבי מִטְרָא כְּדֵין אִשְׁתְּמַע קָלָא לְבִרְיָיתָא וְדָא אִינוּן רְעָמִים וְכוּ', כִּי עִקַּר הַתְּפִלִּין נַעֲשִׂין עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁעוֹסְקִין בַּלַּיְלָה, דְּהַיְנוּ עַל-יְדֵי שֶׁקָּמִים בַּחֲצוֹת לַיְלָה וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וְכוּ', כַּמּוּבָא בַּכְּתָבִים וְקִימַת חֲצוֹת זֶה בְּחִינַת רְעָמִים, בְּחִינַת קוֹל שׁוֹפָר, בְּחִינַת רַעַם גְּבוּרוֹתָיו מִי יִתְבּוֹנָן, שֶׁזֶּה בְּחִינַת (זֹהַר וַיִּקְרָא כג) הַאי שַׁלְהוֹבָא דְּאֶשָׁא דְּבָטִיש בְגַדְפּוֹהִי דְּתַרְנְגוֹלָא וּכְדֵין קארי וְכוּ' וְזֶה בְּחִינַת (אִיּוֹב לח) מִי נָתַן לַשֶֹּכְוִי בִּינָה וְכוּ' נִמְצָא, שֶׁקּוֹל הַתַּרְנְגוֹל, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה קָמִים בַּחֲצוֹת, הוּא בְּחִינַת קוֹל הַנַּ"ל הַיּוֹצֵא מִגְּבוּרוֹת, בְּחִינַת רַעַם גְּבוּרוֹתָיו מִי יִתְבּוֹנָן, בְּחִינַת מִי נָתַן לַשֶֹּכְוִי בִּינָה כַּנַּ"ל וְעַל-יְדֵי זֶה קָמִים בַּחֲצוֹת וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, וְזֶה בְּחִינַת כַּד נָפִיק הַאי קָלָא ואערא בעבי מִטְרָא, שֶׁהֵם הַמֹּחִין, כִּי אָז בַּחֲצוֹת אֲזַי הוּא עִקַּר תִּקּוּן הַמֹּחַ, כַּמּוּבָא, שֶׁאָז עִקַּר הַזְּמַן הַמְסֻגָּל לְהַשִֹּיג סוֹדוֹת הַתּוֹרָה וְזֶה בְּחִינַת קוֹל הַשּׁוֹפָר, כִּי שׁוֹפָר הוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁינָה, בְּחִינַת עוּרוּ יְשֵׁנִים מִתַּרְדֵמַתְכֶם כַּמּוּבָא, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קִימַת חֲצוֹת שֶׁמִּתְעוֹרְרִים מֵהַשֵּׁינָה עַל-יְדֵי קוֹל הַתַּרְנְגוֹל שֶׁשָּׁרְשׁוֹ מִגְּבוּרוֹת בְּחִינַת הַאי שַׁלְהוֹבָא דְּאֵשָׁא, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קוֹל הַשּׁוֹפָר שֶׁהוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁינָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת רְעָמִים, בְּחִינַת רַעַם גְּבוּרוֹתָיו מִי יִתְבּוֹנָן, בְּחִינַת מִי נָתַן לַשֶֹּכְוִי בִּינָה וְכוּ' כַּנַּ"ל, וַאֲזַי נָפִיק הַאי קָלָא ואערא בעבי מִטְרָא, הַיְנוּ בְּמֹחִין, כִּי אָז הַמֹּחַ זָךְ וְצָלוּל, וְאָז עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּבְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת דַּעַת כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי אָז עִקַּר תִּקּוּן הַמֹּחִין בְּחִינַת עבי מִטְרָא, כִּי עבי מִטְרָא זֶה בְּחִינַת הַגַּן עֵדֶן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּישַׁעְיָה (קפיטיל ה'), "עַל הֶעָבִים אֲצַוֶּה מהמטיר עָלָיו מָטָר" וּפֵרֵשׁ רש"י תרכתיו מִגַּן עֵדֶן, עַיֵּן שָׁם נִמְצָא, שֶׁעִקַּר בְּחִינַת עבי מִטְרָא הֵם בְּגַן עֵדֶן, כִּי שָׁם עִקַּר תִּקּוּן הַמֹּחִין הֵם בְּחִינַת (בְּרֵאשִׁית ב') נָהָר הַיּוֹצֵא מֵעֵדֶן וְכוּ' וּכְשֶׁעוֹמְדִים בַּחֲצוֹת אֲזַי נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ יוֹשֵׁב בְּגַן עֵדֶן, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר, שֶׁאָז נָחִית קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לאשתעשע עִם צַדִּיקַיָּא בְּגִנְתָא דְּעֵדֶן וְכוּ', וּמִי שֶׁעוֹמֵד אָז וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה מִתְחַבֵּר עִם אוֹתָן הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבְּגַן עֵדֶן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, (וַיִּקְרָא יג) וַאֲזַי זוֹכֶה לִבְחִינַת עבי מִטְרָא בְּחִינַת מֹחִין שֶׁהֵם מְאִירִין בְּגַן עֵדֶן דַּיְקָא, בְּחִינַת וְעַל הֶעָבִים אֲצַוֶּה וְכוּ' הַנֶּאֱמַר עַל אָדָם הָרִאשׁוֹן כְּשֶׁנִּתְגָּרֵשׁ מִגַּן עֵדֶן וְכוּ' כַּנַּ"ל נִמְצָא כְּשֶׁקָּמִים בַּחֲצוֹת עַל-יְדֵי קוֹל הַתַּרְנְגוֹל זֶה בְּחִינַת רְעָמִים, בְּחִינַת כַּד נָפִיק הַאי קָלָא ואערא בעבי מִטְרָא וְכוּ', וְעַל-יְדֵי זֶה יוֹצֵא אוֹר הַתְּפִלִּין בַּבֹּקֶר כַּמּוּבָא, כִּי עִקַּר הַתְּפִלִּין הֵם עַל-יְדֵי בְּחִינַת חֲצוֹת, שֶׁאָז הָרַג ה' כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְעַל-יְדֵי זֶה נִתְקַדְּשׁוּ בְּכוֹרֵי יִשְֹרָאֵל, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת תְּפִלִּין, בְּחִינַת (שְׁמוֹת יג) קַדֵּשׁ לִי כָּל בְּכוֹר וְכוּ', כִּי בְּכוֹר הוּא רֵאשִׁית בְּחִינַת דַּעַת, בְּחִינַת רֵאשִׁית דַּעַת, וְעַל-יְדֵי שֶׁהִכָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם הִכְנִיעַ הַדַּעַת דְּסִטְרָא אַחֲרָא בִּבְחִינַת גער חית קנה, 'חית קנה' זֶה בְּחִינַת עֵשָֹו חֲזִיר הַיַּעַר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רז"ל (בְּרֵאשִׁית רַבָּא פֶּרֶק סה), שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּכוֹר דְּסִטְרָא אַחֲרָא, כִּי שָֹרוֹ שֶׁל עֵשָֹו הָיָה שָֹרוֹ שֶׁל מִצְרַיִם, כַּמּוּבָא, וְעַל-כֵּן הִשְׁתַּדֵּל יַעֲקֹב לִיקַח הַבְּכוֹרָה מֵעֵשָֹו כְּדֵי לְהַכְנִיעַ הַדַּעַת דְּסִטְרָא אַחֲרָא שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּכוֹר, בְּחִינַת רֵאשִׁית דַּעַת כַּנַּ"ל וְעַל-יְדֵי שֶׁהִכָּה ה' כָּל בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם וְהִכְנִיעַ הַדַּעַת דְּסִטְרָא אַחֲרָא, וַאֲזַי נִתְגַּבֵּר הַדַּעַת דִּקְדֻשָּׁה בְּחִינַת בְּכוֹרֵי יִשְֹרָאֵל, בְּחִינַת (שְׁמוֹת ד') בְּנִי בְּכוֹרִי יִשְֹרָאֵל וַאֲזַי נִתְקַיֵּם, "גער חית קנה" כַּנַּ"ל, וַאֲזַי יָצְאוּ יִשְֹרָאֵל מֵחָמֵץ לְמַצָּה בְּחִינַת קנה חית תשבר כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְכוּ' הַנֶּאֱמַר בְּפָרָשַׁת קַדֵּשׁ לִי כָּל בְּכוֹר שֶׁהִיא פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה שֶׁבִּתְפִלִּין, זֶה בְּחִינַת גער חית קנה כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת הֲרִיגַת בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם, שֶׁהֵם בְּחִינַת בְּכוֹר דְּסִטְרָא אַחֲרָא, בְּחִינַת עֵשָֹו וְכוּ' וַאֲזַי נִתְקַדְּשׁוּ בְּכוֹרֵי יִשְֹרָאֵל, בְּחִינַת דַּעַת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קַדֵּשׁ לִי כָּל בְּכוֹר, בְּחִינַת תְּפִלִּין כַּנַּ"ל, וְכָל זֶה הָיָה בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם יא), "כַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרַיִם וּמֵת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְכוּ'" כִּי עִקַּר בְּחִינַת תְּפִלִּין נַעֲשִׂין עַל-יְדֵי בְּחִינַת חֲצוֹת וְכוּ' כַּנַּ"ל:
כִּי תְּפִלִּין הֵם בִּבְחִינַת קוֹל הַנַּ"ל שֶׁהוּא יוֹצֵא מִגְּבוּרוֹת מִבְּחִינַת יֵרָאֶה וְכוּ' וְזֶה בְּחִינַת (בְּרֵאשִׁית כז) הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב, כִּי יַעֲקֹב הוּא בְּחִינַת תְּפִלִּין כַּמּוּבָא, כִּי יַעֲקֹב כָּלוּל מֵחֲסָדִים וּגְבוּרוֹת, וְזֶה בְּחִינוֹת קוֹל הַנַּ"ל שֶׁהוּא יוֹצֵא מִגְּבוּרוֹת וְצָרִיךְ לְשַׁתֵּף הַגְּבוּרוֹת בַּחֲסָדִים כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת קוֹל יַעֲקֹב שֶׁהוּא זֶרַע יִצְחָק, שֶׁהוּא כָּלוּל מֵחֲסָדִים וּגְבוּרוֹת כַּיָּדוּעַ, וְעַל-כֵּן בִּתְחִלָּה מַנִּיחִין תְּפִלָּה שֶׁל יַד וְאַחַר כָּךְ שֶׁל רֹאשׁ, כִּי תְּפִלָּה שֶׁל יַד מַנִּיחִין בִּזְרוֹעַ שְֹמֹאל שֶׁהוּא בְּחִינַת גְּבוּרוֹת שֶׁמִּשָּׁם יוֹצֵא הַקּוֹל בְּחִינַת רַעַם גְּבוּרוֹתָיו כַּנַּ"ל, וְהַאי קָלָא אערא בעבי מִטְרָא, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת תְּפִלִּין, בְּחִינַת מֹחִין, בְּחִינַת בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן, מִן לבונא דְּמוֹחָא, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת תְּפִלִּין כַּיָּדוּעַ, וְעַל-כֵּן נִזְּכָּר 'וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ', בִּתְפִלִּין, זֶה בְּחִינַת גער חית קנה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תִּקּוּן הַמֹּחִין, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת תְּפִלִּין כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת ד' פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבִּתְפִלִּין, כִּי צָרִיךְ לְתַקֵּן הַמֹּחַ בְּחִינַת עבי מִטְרָא, גַּם צָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת הַיִּרְאָה וְכוּ', וּמוֹחָא חָכְמָה, וְיִרְאָה הוּא דָּבָר הַמָּסוּר לַלֵּב, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר (לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן א'), ובינה לבא וּמִשָּׁם יוֹצֵא הַקּוֹל שֶׁכָּלוּל מֵחֲסָדִים וּגְבוּרוֹת, כִּי צָרִיךְ לְשַׁתֵּף הַגְּבוּרוֹת בַּחֲסָדִים, וְזֶה בְּחִינַת ד' פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבִּתְפִלִּין שֶׁהֵם בְּחִינַת חָכְמָה וּבִינָה, חֶסֶד וּגְבוּרָה, הַיְנוּ כַּנַּ"ל:
וְעִקַּר לִשְׁמֹר מֹחוֹ מֵחָמֵץ, בְּחִינַת גער חית קנה, לִגְעֹר בַּמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וְכוּ' וְלַעֲשׂוֹת מְרִיבָה עִמָּהֶם לְגָרְשָׁם, שֶׁלֹּא יִתְקָרְבוּ לְמַשְׁכְּנָא דִּקְדֻשָּׁה וְצָרִיךְ לְהַאֲמִין שֶׁכָּל הַמְּרִיבוֹת שֶׁבֵּין הַצַּדִּיקִים הַשְּׁלֵמִים אֵין זֶה אֶלָּא בִּשְׁבִילְךָ וְכוּ', שֶׁזֶּה מַשְׁמִיעִין אוֹתְךָ תּוֹכֵחָה עַל שֶׁפָּגַמְתָּ בטפי מוֹחֲךָ, וּבְוַדַּאי אִלּוּ לֹא הָיָה נִפְגַּם מוֹחֲךָ, לֹא הָיָה נִשְׁמַע לְךָ הַמְּרִיבָה שֶׁבֵּין הַצַּדִּיקִים וְאֵין הַמְרִיבָה אֶלָּא בִּשְׁבִילְךָ כְּדֵי שֶׁתָּשׁוּב מִמָּוֶת לְחַיִּים, מֵחָמֵץ לְמַצָּה וְכוּ' וְזֶהוּ, "אֹזֶן שׁוֹמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין וְכוּ'" כַּנַּ"ל בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל וְזֶה עִקַּר בְּחִינַת תְּפִלִּין, שֶׁהֵם תִּקּוּן הַמֹּחַ, לִזְכּוֹת לְחַיִּים עַל-יְדֵי מִצְוַת תְּפִלִּין כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מְנָחוֹת מ"ד), הַמֵּנִיחַ תְּפִלִּין זוֹכֶה לְחַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר, "ה' עֲלֵיהֶם יִחְיוּ" כִּי תְּפִלִּין הֵם בְּחִינַת תִּקּוּן הַמֹּחִין לִזְכּוֹת לֵידַע וּלְהַאֲמִין, כִּי אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים, הַיְנוּ לִבְלִי לִשְׁמֹעַ כְּלָל הַמְּרִיבוֹת וְהַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בֵּין הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, כִּי מַאֲמִינִים כִּי אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים, אַף-עַל-פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין זֹאת בְּשִֹכְלֵנוּ, כִּי זֶה אוֹסֵר וְזֶה מַתִּיר וְכֵן שְׁאָר מִינֵי מַחֲלֹקֶת, אַף-עַל-פִּי-כֵן מַאֲמִינִים, כִּי בֶּאֱמֶת אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים וְזֶה בְּחִינַת תְּפִלִּין שֶׁהֵם שֶׁכָּל גָּבֹהַּ מְאֹד מְאֹד, בְּחִינַת מַקִּיפִים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַשֵֹּכֶל שֶׁל הַמַּחֲלֹקֶת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁיֵּשׁ בֵּין צַדִּיקֵי אֱמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִֹּיג זֶה הַשֵֹּכֶל וְזֶה בְּחִינַת שי"ן שֶׁל ג' רָאשִׁין שי"ן שֶׁל ד' רָאשִׁים, זֶה בְּחִינַת שֶׁכֻּלּוֹ חָד וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים, כִּי שי"ן שֶׁל ד' רָאשִׁים זֶה בְּחִינַת שֶׁהַחֲסָדִים וּגְבוּרוֹת הֵם נִתְחַלְּקִין לִשְׁנֵי מֹחִין, וְשִׁין שֶׁל ג' רָאשִׁים, זֶה בְּחִינַת שֶׁהַחֶסֶד וּגְבוּרָה הֵם נִכְלָלִין יַחַד וְנַעֲשֶֹה מֵהֶם דַּעַת בְּחִינַת מֹחַ אֶחָד, וְכָל הַמַּחֲלֹקֶת הֵם מִבְּחִינַת חֲסָדִים וּגְבוּרוֹת, כַּיָּדוּעַ נִמְצָא, שֶׁבִּתְפִלִּין עַל-יְדֵי השי"ן שֶׁל ג' רָאשִׁים ושי"ן שֶׁל ד' רָאשִׁים אָנוּ רוֹאִים שֶׁכֻּלּוֹ חָד כִּי הַחֲסָדִים וּגְבוּרוֹת שֶׁמִּתְחַלְּקִין לִשְׁנֵי מֹחִין שֶׁזֶּה בְּחִינַת שי"ן שֶׁל ד' רָאשִׁים כַּנַּ"ל הֵם בֶּאֱמֶת מֹחַ אֶחָד, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שי"ן שֶׁל ג' רָאשִׁין כַּנַּ"ל רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִֹּיג זֹאת, כִּי שי"ן שֶׁל ד' רָאשִׁין הוּא בִּבְחִינַת מַקִּיפִין קֹדֶם שֶׁנִּכְנָסִין הַמֹּחִין לִפְנִים, כַּמּוּבָא בַּכְּתָבִים, הַיְנוּ שֶׁזֶּה הַמֹּחַ וְהַדַּעַת שֶׁל בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁזֶּה בְּחִינַת שי"ן שֶׁל ד' רָאשִׁין כַּנַּ"ל הוּא בִּבְחִינַת מַקִּיפִין, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַשִֹּיג זֶה הַדַּעַת, כִּי הוּא דַּרְכֵי ה' כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ ז"ל בְּמָקוֹם אַחֵר (בְּסִימָן נ"ו) וְזֶה בְּחִינַת רְעָמִים וְכוּ', עַיֵּן שָׁם וְהַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים הָאֲמִתִּיִּים צְרִיכִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם זֶה הַדַּעַת הַגָּבֹהַּ מְאֹד, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל בִּשְׁבִיל לְגָרֵשׁ סִטְרִין אַחֲרָנִין וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל כְּדֵי לְקָרֵב הָרְחוֹקִים מְאֹד מְאֹד שֶׁפָּגְמוּ בטפי הַמֹּחַ שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר, "כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן וְלֹא יַשִֹּיגוּ אֹרְחוֹת חַיִּים" כִּי פָּגְמוּ בטפי הַמֹּחַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַיִּים, וְעַל-כֵּן קָשֶׁה לָהֶם לָשׁוּב לְאֹרְחוֹת חַיִּים, אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מָלֵא רַחֲמִים וחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבַל יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, וְעַל-כֵּן שׁוֹלֵחַ לָנוּ צַדִּיקִים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים מְאֹד, וְעַל-יְדֵי הַדַּעַת הַגָּבֹהַּ שֶׁל בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַקִּיפִין, עַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא הֵם מְתַקְּנִין וּמַחֲזִירִים בִּתְשׁוּבָה אֲפִלּוּ אֵלּוּ הָרְחוֹקִים שֶׁפָּגְמוּ בטפי הַמֹּחַ, כַּמְבֹאָר בְּפֵרוּשׁ בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל, וְאֵין הַמְרִיבָה אֶלָּא בִּשְׁבִילְךָ כְּדֵי שֶׁתָּשׁוּב מִמָּוֶת לְחַיִּים וְכוּ', כִּי לִכְאוֹרָה הֵם יְכוֹלִין לְהִתְרַחֵק עַל-יְדֵי זֶה, עַל-יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבֵּין הַצַּדִּיקִים, כִּי אֵין יוֹדְעִין אֵיךְ לְהִתְקָרֵב וְקָשֶׁה לָהֶם קֻשְׁיוֹת עַל-יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת, נִמְצָא שֶׁיְּכוֹלִין ח"ו, לְהִתְרַחֵק יוֹתֵר עַל-יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת, אֲבָל בֶּאֱמֶת הַמַּחֲלֹקֶת דִּקְדֻשָּׁה זֶה דַּיְקָא תִּקּוּנָם, כִּי בֶּאֱמֶת רָאוּי לָהֶם לְהַרְחִיקָם מִלָּשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, כִּי עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר, "כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן" אֲבָל תֵּכֶף כְּשֶׁמַּרְגִּישִׁין זֹאת וְרוֹאִין וּמְבִינִים שֶׁמְּרַחֲקִים אוֹתָם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ ז"ל שָׁם, וּבְוַדַּאי אִלּוּ לֹא הָיָה נִפְגַּם מוֹחֲךָ לֹא הָיָה נִשְׁמַע לְךָ הַמְּרִיבוֹת שֶׁבֵּין הַצַּדִּיקִים וְאֵין הַמְרִיבָה אֶלָּא בִּשְׁבִילְךָ, וּבָזֶה מַשְׁמִיעִין אוֹתְךָ תּוֹכֵחָה עַל שֶׁפָּגַמְתָּ בטפי מוֹחֲךָ, שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר, "כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן וְכוּ'", עַיֵּן שָׁם נִמְצָא, שֶׁבָּזֶה בְּעַצְמוֹ מַשְׁמִיעִין אוֹתְךָ תּוֹכֵחָה, כִּי דַּיְקָא עַל-יְדֵי זֶה הוּא תִּקּוּנָם, כְּשֶׁרוֹאִין בְּעַצְמָן שֶׁנִּשְׁמַע לְאָזְנֵיהֶם הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבֵּין הַצַּדִּיקִים הַשְּׁלֵמִים, וַאֲזַי הֵם מְבִינִים שֶׁמְּרַחֲקִין אוֹתָם מֵהַקְּדֻשָּׁה, וַאֲזַי הֵם מַתְחִילִים לְרַחֵם עַל עַצְמָן מִסְתַּכְּלִים בְּעַצְמָן הֵיכָן הֵם בָּעוֹלָם, שֶׁפָּגְמוּ כָּל כַּךְ עַד שֶׁמַּרְחִיקִין אוֹתָן וַאֲזַי הַהִתְרַחֲקוּת הוּא תַּכְלִית הַהִתְקָרְבוּת, כִּי בָּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ אֵין שׁוּם דָּבָר שֶׁיַּעֲמֹד בִּפְנֵי הַתְּשׁוּבָה, וְאַף-עַל-פִּי שֶׁכָּתוּב כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן וְכוּ', וְאִיתָא בַּזֹּהַר שֶׁאֵין מוֹעִיל תְּשׁוּבָה עַל פְּגַם טפי הַמֹּחַ, אַף-עַל-פִּי-כֵן בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ מוֹעִיל תְּשׁוּבָה וְכַמּוּבָא בְּכָל סִפְרֵי מוּסָר, וּכְמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּי רַבֵּנוּ ז"ל בְּפֵרוּשׁ, רַק מֵחֲמַת שֶׁפָּגַם כָּל כַּךְ, עַל-כֵּן הוּא צָרִיךְ לְהִתְנַסּוֹת וּלְהִצְטָרֵף וְלַעֲמֹד בַּנִּסָיוֹן הַזֶּה שֶׁל הִתְרַחֲקוּת הַזֹּאת, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּרְחִיקוּ אוֹתוֹ כָּל כַּךְ בְּכָל מִינֵי הִתְרַחֲקוּת, דְּהַיְנוּ שֶׁכּוֹתְבִין עָלָיו שֶׁאֵין מוֹעִיל תְּשׁוּבָה וְכוּ'. וּכְשֶׁהוּא פֶּתִי וְסָכָל וְאֵינוֹ מְרַחֵם עַל עַצְמוֹ שֶׁלֹּא לְאַבֵּד אֶת עוֹלָמוֹ ח"ו, אֲזַי מוֹצֵא פְּטוּר לְעַצְמוֹ לְהִתְרַחֵק מִן הַתְּשׁוּבָה מֵאַחַר שֶׁכְּבָר נִכְתַּב עָלָיו שֶׁאֵין מוֹעִיל לוֹ תְּשׁוּבָה ח"ו, אֲבָל מִי שֶׁחוֹשֵׁב בֶּאֱמֶת עַל הַתַּכְלִית שֶׁלּוֹ וְיֵשׁ לוֹ רַחֲמָנוּת עַל עַצְמוֹ, אֲזַי אַף-עַל-פִּי שֶׁרוֹאֶה כָּל מִינֵי הִתְרַחֲקוּת שֶׁבָּעוֹלָם וְאַף-עַל-פִּי שֶׁכָּתוּב עָלָיו שֶׁאֵין מוֹעִיל לוֹ תְּשׁוּבָה אַף-עַל-פִּי-כֵן אֵין מִסְתַּכֵּל עַל זֶה כְּלָל, אַדְּרַבָּא, יֵשׁ לוֹ רַחֲמָנוּת יוֹתֵר עַל עַצְמוֹ, כִּי אַף-עַל-פִּי-כֵן מַה יְהֵא בְּסוֹפוֹ וּמַה יַעֲשֶֹה לְיוֹם פְּקֻדָּה, וּמִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַטְעוֹת אֶת עַצְמוֹ שֶׁלֹּא לְאַבֵּד אֶת עוֹלָמוֹ ח"ו, כָּל מַה שֶּׁמּוֹצֵא וְרוֹאֶה שֶׁמְּרַחֲקִין אוֹתוֹ יוֹתֵר, הוּא מְרַחֵם עַל עַצְמוֹ יוֹתֵר וְצוֹעֵק אֶל ה' יוֹתֵר וְיוֹתֵר מעומקא דְּלִבָּא, עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמַיִם, כִּי בֶּאֱמֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָפֵץ חֶסֶד הוּא, וְאֵין שׁוּם דָּבָר שֶׁיַּעֲמֹד בִּפְנֵי הַתְּשׁוּבָה וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ כְּבָר בְכַמָּה וְכַמָּה רְשָׁעִים גְּדוֹלִים שֶׁפָּגְמוּ בטפי הַמֹּחַ וְכָפְרוּ בָּעִקָּר וְאַף-עַל-פִּי-כֵן נִתְקַבְּלוּ בִּתְשׁוּבָה, וַאֲזַי כְּשֶׁזּוֹכֶה לַעֲמֹד בַּנִּסָיוֹן הַזֶּה וְשָׁב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה אַף-עַל-פִּי שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁמַּרְחִיקִין אוֹתוֹ כַּנַּ"ל, אֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם עָלָיו וְנִתְקָרֵב עַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא, עַל-יְדֵי שֶׁעָמַד בַּנִּסָיוֹן הַזֶּה שֶׁל הִתְרַחֲקוּת כַּנַּ"ל וְהָבֵן וְזֶהוּ בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת דִּקְדֻשָּׁה הַנַּ"ל שֶׁיֵּשׁ בֵּין הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁבָּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ עַל-יְדֵי זֶה הַדַּעַת דַּיְקָא הֵם מְקָרְבִין וּמְשִׁיבִין מִמָּוֶת לְחַיִּים אֶת אֵלּוּ שֶׁפָּגְמוּ בטפי הַמֹּחַ כַּנַּ"ל בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל, אַךְ מִי שֶׁהוּא פֶּתִי וְסָכָל כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין, אֲזַי מִתְרַחֵק יוֹתֵר עַל-יְדֵי זֶה, עַל-יְדֵי שֶׁרוֹאֶה מַחֲלֹקֶת שֶׁבֵּין הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים כַּנַּ"ל, אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֹחַ בְּקָדְקֳדוֹ אֲזַי שׁוֹמֵע תּוֹכַחַת חַיִּים עַל-יְדֵי זֶה שֶׁשּׁוֹמֵעַ הַמְרִיבוֹת שֶׁבֵּין הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל בְּחִינַת אֹזֶן שׁוֹמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין וְכוּ' כַּנַּ"ל, כִּי רוֹאֶה עַל-יְדֵי זֶה גֹּדֶל הִתְרַחֲקוּתוֹ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁנִּתְרַחֵק כָּל כַּךְ עַד שֶׁנִּשְׁמַע לְאָזְנָיו הַמְרִיבוֹת שֶׁבֵּין הַצַּדִּיקִים, וְנִזְכָּר עַל-יְדֵי זֶה גֹּדֶל הַפְּגָם שֶׁפָּגַם בטפי הַמֹּחַ, כִּי אִם לֹא הָיָה נִפְגַּם מֹחוֹ לֹא הָיָה שׁוֹמֵעַ הַמְרִיבוֹת וְכוּ' כַּנַּ"ל, וַאֲזַי מַתְחִיל לְרַחֵם עַל עַצְמוֹ מֵאַחַר שֶׁרוֹאֶה וּמֵבִין גֹּדֶל הִתְרַחֲקוּתוֹ מֵהַקְּדֻשָּׁה, וַאֲזַי נִתְקָרֵב עַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא, כִּי בֶּאֱמֶת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבֵּין הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים הוּא בֶּאֱמֶת רַק בִּשְׁבִיל לְקָרֵב וּלְהָשִׁיב אֶת הָרְחוֹקִים מִמָּוֶת לְחַיִּים וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ שָׁם, וְאֵין הַמְרִיבָה אֶלָּא בִּשְׁבִילְךָ, כְּדֵי שֶׁתָּשׁוּב מִמָּוֶת לְחַיִּים וְכוּ':
וְזֶה בְּחִינַת תְּפִלִּין עַל עוֹר בְּהֵמָה, זֶה בְּחִינַת (תְּהִלִּים סח) גער חית קנה, 'חית קנה' זֶה בְּחִינַת בֶּהֶמִיוּת וְעַל-יְדֵי שֶׁלּוֹקְחִין עוֹר בְּהֵמָה וּמְעַבְּדִין אוֹתוֹ לְשֵׁם תְּפִלִּין וְכוֹתְבִין עָלָיו פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל תְּפִלִּין עַל-יְדֵי זֶה מַכְנִיעִין בְּחִינַת בֶּהֶמִיּוּת, בְּחִינַת חית קנה עַל-יְדֵי קנה חָכְמָה קנה בִּינָה דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַקָּנֶה שֶׁכּוֹתְבִין בּוֹ בִּתְפִלִּין, שֶׁהוּא בְּחִינַת קנה חָכְמָה וְכוּ' דִּקְדֻשָּׁה. וְזֶה בְּחִינַת הַכְּתָב שֶׁהִיא בְּחִינַת (יַלְקוּט שִׁמְעוֹנִי רפ) אֵשׁ שְׁחֹרָה עַל גַּבֵּי אֵשׁ לְבָנָה, זֶה בְּחִינַת כַּד נָפִיק הַאי קָלָא ואערא בעבי מִטְרָא שֶׁהֵם לבונא דְּמוֹחָא וְזֶה בְּחִינַת אֵשׁ שְׁחֹרָה עַל גַּבֵּי אֵשׁ לְבָנָה, כִּי הַקּוֹל הַיּוֹצֵא מִגְּבוּרוֹת זֶה בְּחִינַת אֵשׁ שְׁחֹרָה שֶׁהוּא בְּחִינַת גְּבוּרוֹת כַּיָּדוּעַ, וְהַקּוֹל הַיּוֹצֵא מִגְּבוּרוֹת, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֵשׁ שְׁחֹרָה, פּוֹגֵע בעבי מִטְרָא, שֶׁהֵם לבונא דְּמוֹחָא, וְזֶה בְּחִינַת אֵשׁ שְׁחֹרָה עַל גַּבֵּי אֵשׁ לְבָנָה וַאֲזַי נַעֲשִׂין הַתְּפִלִּין הַנַּעֲשִֹין מֵעוֹר בְּהֵמָה בִּבְחִינַת כָּתְנוֹת אוֹר בְּאָלֶף, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תְּפִלִּין, שֶׁהֵם בְּחִינַת אוֹר הַפָּנִים, בְּחִינַת (בָּבָא מְצִיעָא פֶּרֶק ד') שׁוּפְרֵיהּ דְּיַעֲקֹב כְּעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּאָדָם שֶׁהָיָה קֹדֶם הַחֵטְא שֶׁאָז הָיָה מֵאִיר אוֹר הַגָּנוּז מז' הַיָּמִים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כָּתְנוֹת אוֹר בְּאָלֶף וְזֶה בְּחִינַת הַדַּעַת שֶׁל מַחֲלֹקֶת דִּקְדֻשָּׁה הַנַּ"ל, בְּחִינַת אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים, וְזֶה בְּחִינַת תּוֹרָתוֹ שֶׁל ר' מֵאִיר שֶׁהָיָה כָּתוּב בָּהּ כָּתְנוֹת אוֹר בְּאָלֶף כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרֵאשִׁית רַבָּא פֶּרֶק ט'), כִּי ר' מֵאִיר הָיָה מֵאִיר עֵינֵי חֲכָמִים בַּהֲלָכָה, וּמִפְּנֵי מַה לֹא קָבְעוּ הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ? שֶׁלֹּא עָמְדוּ חֲבֵרָיו עַל סוֹף דַּעְתּוֹ שֶׁהָיָה אוֹמֵר עַל טָמֵא טָהוֹר וּמַרְאֶה לוֹ פָּנִים וְהָיָה מְטַהֵר אֶת הַשֶּׁרֶץ בק"ן טְעָמִים (עֵרוּבִין יג) נִמְצָא, שר' מֵאִיר הָיָה לוֹ הַדַּעַת וְהַשָֹּגָה שֶׁל בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים אַף-עַל-פִּי שֶׁזֶּה מְטַמֵּא וְזֶה מְטַהֵר וְכוּ' וְעַל-כֵּן הָיָה אוֹמֵר עַל טָמֵא טָהוֹר וְכוּ' וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת לֹא עָמְדוּ עַל סוֹף דַּעְתּוֹ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַשִֹּיג זֶה הַדַּעַת כְּלָל וּמֵחֲמַת זֶה בְּעַצְמוֹ הָיָה כָּתוּב בְּתוֹרָתוֹ כָּתְנוֹת אוֹר בְּאָלֶף, כִּי כָּתְנוֹת עוֹר זֶה בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת כַּיָּדוּעַ שֶׁנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וְרָע, כִּי כָּתְנוֹת עוֹר זֶה בְּחִינַת הַבְדָּלָה כַּיָּדוּעַ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, אֲבָל עַל-יְדֵי הַדַּעַת שֶׁל בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁיּוֹדְעִים וּמַאֲמִינִים שֶׁאֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים אֲזַי נִמְתָּק כָּל מִינֵי מַחֲלֹקֶת וַאֲזַי נַעֲשֶֹה בְּחִינַת כָּתְנוֹת אוֹר בְּאָלֶף, כִּי זֶה הַדַּעַת הוּא בְּחִינַת אוֹר הַגָּנוּז מז' יְמֵי בְּרֵאשִׁית, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שִׁין שֶׁל ג' רָאשִׁין וְשֶׁל ד' רָאשִׁין, שֶׁהֵם ז' רָאשִׁין, בְּחִינַת שִׁבְעַת יְמֵי בְּרֵאשִׁית שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִֹּיג זֶה הַדַּעַת כְּלָל, כִּי הוּא צָפוּן וְגָנוּז לַצַּדִּיקִים וְכוּ' כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן ר' מֵאִיר שֶׁזָּכָה לְזֶה הַדַּעַת שֶׁל בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת שֶׁבִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן הָיָה כָּתוּב בְּתוֹרָתוֹ כָּתְנוֹת אוֹר בְּאָלֶף כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת תְּפִלִּין עַל גַּבֵּי עוֹר שֶׁעוֹשִֹין מִבְּחִינַת כָּתְנוֹת עוֹר, בְּחִינַת כָּתְנוֹת אוֹר וְכוּ' כַּנַּ"ל וְעִקַּר הַתְּפִלִּין נַעֲשִׂין עַל-יְדֵי עוֹר בְּהֵמָה דַּיְקָא, כִּי תְּפִלִּין הֵם מֹחִין גְּבוֹהִים מְאֹד בְּחִינַת אוֹר הַגָּנוּז, בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת שֶׁבִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל, וּמִי שֶׁרוֹצֶה ח"ו, לִכָּנֵס לְהָבִין זֶה הַדַּעַת, בְּוַדַּאי לֹא יָשׁוּב וְלֹא יַשִֹּיג אֹרְחוֹת חַיִּים, כִּי יִהְיֶה נִכְשָׁל מְאֹד, כִּי עַל זֶה נֶאֱמַר, "בְּמוּפְלָא מִמְּךָ אֶל תִּדְרוֹשׁ וְכוּ'". כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַשִֹּיג זֶה הַדַּעַת כַּנַּ"ל וְצָרִיךְ לִסְמֹךְ עַל אֱמוּנָה לְהַאֲמִין בְּצַדִּיקֵי אֱמֶת אַף-עַל-פִּי שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם מְרִיבָה וּמַחֲלֹקֶת, כִּי בֶּאֱמֶת אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים וְכוּ' כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן תְּפִלִּין נִכְתָּבִין עַל גַּבֵּי עוֹר בְּהֵמָה דַּיְקָא, זֶה בְּחִינַת בְּנֵי אָדָם שֶׁעֲרוּמִים בְּדַעַת וּמְשִׂימִין עַצְמָן כִּבְְהֵמָה, שֶׁצְּרִיכִין לָשׂוּם עַצְמוֹ כִּבְהֵמָה לְסַלֵּק דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי כְּאִלּוּ אֵין לוֹ שׁוּם דַּעַת כְּלָל וְלִסְמוֹךְ רַק עַל אֱמוּנָה כַּנַּ"ל וַאֲזַי נִזְדַּכֵּךְ מֹחוֹ עַל-יְדֵי זֶה וְזוֹכֶה לִבְחִינַת תְּפִלִּין שֶׁהֵם נַעֲשִֹין מֵעוֹר בְּהֵמָה דַּיְקָא וַאֲזַי נִפְשָׁט עַקְמִימִיּוּת שֶׁבְּלִבּוֹ, כִּי כְּשֶׁרוֹאֶה אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַקְמִימִיּוּת שֶׁבְּלִבּוֹ בִּפְרָט, כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ ח"ו, עַקְמִימִיּוּת הַרְבֵּה בְּלִבּוֹ, אֲזַי הוּא צָרִיךְ לְסַלֵּק דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי כְּאִלּוּ אֵין לוֹ שׁוּם דַּעַת כְּלָל, וְיֵלֵךְ רַק בִּתְמִימוּת וּפְשִׁיטוּת לְבַד, וַאֲזַי זוֹכֶה אַחַר כָּךְ לְדַעַת גָּדוֹל מְאֹד וְזֶה בְּחִינַת תְּפִלִּין, שֶׁהֵם מֹחִין גְּבוֹהִים מְאֹד שֶׁנִּכְתָּבִין עַל עוֹר בְּהֵמָה דַּיְקָא וְעַל יָדָם נִפְשָׁט עַקְמִימִיּוּת שֶׁבַּלֵּב וְכוּ' כַּנַּ"ל:
וַאֲזַי כְּשֶׁנִּפְשָׁט עַקְמִימִיּוּת שֶׁבְּלִבּוֹ עַל-יְדֵי תְּפִלִּין, שֶׁהֵם בְּחִינַת רְעָמִים, אֲזַי זוֹכֶה לְשִֹמְחָה כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת הַשִֹּמְחָה שֶׁל תְּפִלִּין כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת זָכְרֵהוּ מֵאֶחָד בְּשַׁבָּת, שֶׁמַּרְגִּישִׁין תַּעֲנוּג עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא בְּחִינַת שַׁבָּת, בְּהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶֹה, דְּהַיְנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּמַעֲשֵֹה הַמִּצְוֹת וְכוּ' כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת תְּפִלִּין, כִּי תְּפִלִּין הוּא בִּשְׁבִיל לְהַמְשִׁיךְ הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל שַׁבָּת בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶֹה, כִּי תְּפִלִּין הֵם נִקְרָאִים אוֹת בְּחִינַת שַׁבָּת, כִּי בְּשַׁבָּת אֵין מַנִּיחִין תְּפִלִּין, כִּי הֵם עַצְמָן אוֹת רַק בַּחוֹל שֶׁאָנוּ צְרִיכִין לְהִתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשַּׁת שַׁבָּת אֲזַי אָנוּ מַנִּיחִין תְּפִלִּין וַאֲזַי מַמְשִׁיכִין וּמְקַבְּלִין הַקָּדוֹשׁ שֶׁל שַׁבָּת גַּם בִּימֵי הַחוֹל וְזֶה בְּחִינַת הַנַּ"ל, הַיְנוּ כִּי עַל-יְדֵי הַתְּפִלִּין זוֹכִין לְשִֹמְחָה כַּנַּ"ל וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת זָכְרֵהוּ מֵאֶחָד בְּשַׁבָּת, שֶׁמַּמְשִׁיכִין תַּעֲנוּג עוֹלָם הַבָּא, בְּחִינַת שַׁבָּת, גַּם בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחוֹל עַל-יְדֵי הַשִֹּמְחָה שֶׁל הַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי הַתְּפִלִּין וְכוּ' כַּנַּ"ל שִׁין שֶׁל ג' רָאשִׁים, שִׁין שֶׁל ד' רָאשִׁים, שֶׁהֵם ז' רָאשִׁין, הֵם בְּחִינַת ז' קוֹלוֹת שֶׁאָמַר דָּוִד עַל הַמַּיִם, שֶׁהֵם בְּחִינַת עבי מִטְרָא, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תְּפִלִּין וְכוּ' כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת קוֹל ה' חוֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִזֶּה, שֶׁהָיָה הַקּוֹל נֶחְקָק בְּאֵשׁ שְׁחֹרָה עַל גַּבֵּי אֵשׁ לְבָנָה, כִּי הַקּוֹל פּוֹגֵע בַּמֹּחַ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת אֵשׁ שְׁחֹרָה עַל גַּבֵּי אֵשׁ לְבָנָה כַּנַּ"ל:
חושן משפט · הלכות חזקת קרקעות
חזקת קרקעות הוא בג' שנים כשאוכל פירות הקרקע שלש שנים רצופים בלא מחאה אז הקרקע הוא בחזקתו ואין שום מערער יכול לערער עוד: ע"פ התורה המתחלת החצוצרות וקול שופר בליקוטי מוהר"ן הראשון (סי' ה') ע"ש כל התורה והכלל שע"י שעושין המצות בשמחה מהמצוה בעצמה עי"ז זוכין לידע בין קודם גזר דין לאחר גז"ד כי המצות הם קומה שלימה והם מחיין כל השלשה קומות שהם עולם שנה נפש וכו'. ולבא לשמחה הוא ע"י רעמים שהם מפשיטין עקמימיות שבלב ואז זוכה לישרת לב שעי"ז זוכין לשמחה כ"ש ולישרי לב שמחה. ורעמים הם בחי' תפלה בכח וכו' ועיקר הרעמים הם מגבורות וכו' וצריך לפנות את המוחין מחכמות חצוניות וממחשבות זרות מחמץ שלא יחמיץ את חכמתו בחכמות חיצוניות ובתאוות כדי כשיוציא את הקול ויפגע במוחו יתעביד ממנו רעם אבל כשאין מוחו פנוי ממחשבות חיצוניות מחמץ אין קולו נשמע ואין נעשה מקולו בחי' רעמים, גם ישמור יראתו שממנו תוצאות הקול וכו' והעיקר לשמור מוחו שלא יחמיץ וזהו גער חית קנה כדאיתא בזוהר קנה חי"ת תשבר ותעשה ממנה ה"א ותעשה מאותיות חמץ מצה היינו שלא תחמיץ חכמתך וכו' וכו' וצריך לשתף הגבורות בחסדים שמאלא בימינא וכו' כי עיקר התגברות ע"י האהבה כ"ש שב לימיני וכו' ע"ש כל זה היטב:
וזה בחי' חזקת קרקעות שלש שנים כי כל העירעורים והסכסוכים שיש על קרקע ישראל הם נמשכין מבחי' העירעורים שיש על ארץ ישראל כי בכל מקום שישראל דרים שם הוא בחי' א"י כי הם מקדשין כל המקומות שהם יושבים בהם בבחי' א"י כ"ש רבינו ז"ל בהתורה חדי' ר' שמעון (סי' ס"א) וכ"ש כי הפיצותים בגוים וזריתים בארצות ואהי להם למקדש מעט וכמבואר בדרז"ל בכמה מקומות. וע"כ בכל מקום שאחד מישראל קונה איזה קרקע ומחזיק בה הוא בחי' א"י כנ"ל וכל העירעורים שיש על הקרקע הם בחי' הערעורים שיש על א"י כי יש ז' עממין שהם הקליפות החופין על א"י שמהם נמשכין כל הערעורים והסכסוכים וכל המריבות שיש על קרקע איש הישראלי שהוא בחי' א"י כנ"ל וזהו בחי' ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט והכנעני והפריזי אז בארץ שע"י שהיה אז עדיין אחיזת הז' עממין בארץ עי"ז הי' ריב ומחלוקת שהם ערעורים וסכסוכים שיש על א"י. וכן הוא תמיד בכל דור ודור שצריכין לגרש אחיזת הקליפות מא"י ועי"ז מבטלין ריב ומחלוקת משם וזוכין להחזיק בחלקו שיש לו בארץ כי כ"א מישראל יש לו חלק בארץ ואפי' עכשיו בגלות שאנו רחוקים מא"י אעפ"כ בכל מקום שישראל יושבין שם אפי' בחו"ל הוא ג"כ בחי' א"י כנ"ל. וע"כ אפי' בחו"ל א"א להחזיק בקרקע בשלוה בלי ערעור ומחלוקת עד שמגרשין אחיזת הקליפות משם היינו בחי' הקליפות החופין על א"י כנ"ל ולגרש המערערים מארץ ישראל הוא ע"י בחי' רעמים הנ"ל שעיקרם ע"י קדושת המוח על ידי ששומרים את המוח מחמץ היינו ממחשבות זרות וכו' כנ"ל ועי"ז זוכין לא,י ולגרש הקליפות המערערים משם בבחי' צדיקים ירשו ארץ וצדיק הוא מאן דנטיר ברית. ועיקר שמירת הברית הוא ע"י קושת המחשבה היינו לשמור מוחו מחמת שלא יחמיץ את חכמתו במחשבות זרות והרהורים ח"ו כי מחשבות רעות הם בחי' חמץ בחי' חית קנה כמבואר שם שזה ובחי' גער חית קנה ע"ש. נמצא שמחשבות זרות הם בחי' חית קנה וחית קנה הם עשו וישמעאל כמבואר בדרז"ל ועשו וישמעאל הם הקליפות החופין על א"י בגלות הזה שעיקר יניקתן מפגם הברית פגם המחשבה שנקרא חמץ בחי' חית קנה הנ"ל כי שני הפירושים על חית קנה הנ"ל הם אחד וזה תלוי בזה כי חית קנה שהוא קנה החית של חמץ שהוא בחי' חימוץ המוח היינו מחשבות זרות זהו בעצמו בחי' עשו וישמעאל שנקראין חית קנה שיניקתם רק משם מבחי' חימוץ המוח מפגם המשחבה וכמ"ש בתיקונים אוקירו לנשייכו וכו' ואוקירו דלהון לנטרא טפה קדמאה לבת זוגי' וכו' דפסולת דאברהם ויצחק גרם שיתעבדון אומין דעלמא בבניהון וכו'. נמצא שע"י פגם המחשבה נמשך גלות עשו וישמעאל שהם שולטין עכשיו על א"י וע"כ א"א להחזיק בקרקע ולגרש הערעורים משם כ"א ע"י שמגרשין הקליפות החופין עכשיו על א"י שהם בחי' עשו וישמעאל וזה תלוי בקדושת המחשבה ע"י שנזהרין מחמץ היינו מחימוץ המוח בחי' גער חית קנה וכו' כנ"ל:
וע"כ סמכה התורה ירושת א"י למצות אכילת מצה ואיסור חמץ כ"ש והי' כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני והחתי וכו' שבעת ימים תאכל מצות וכו' ולא יראה לך חמץ וכו'. היינו כנ"ל כי א"א ליקחו א"י מיד הז' עממין שהם הכנעני וכו' שהיתה הארץ בידם אז כ"א ע"י מצות מצה ואיסור חמץ שהוא בחי' שנזהרין שלא להחמיץ המוח במחשבות רעות כנ"ל: וע"כ תיכף כשיוצאין ממצרים דהיינו בפסח צריכין ליזהר ממשהו חמץ כי עיקר יציאת הוא לצאת ממצרים ולבא לא"י כי עיקר יצ"מ הי' בשביל זה כדי שיבואו לא"י כ"ש אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען וכו' וכמבואר עוד במכה פסוקים כי מצרים הוא היפך א"י וצריכין לצאת ממצרים ולבא לא"י וע"כ צריכין אז לאכול מצה וליזהר מחמץ כי א"א לבא לא"י כ"א ע"י שנזהרין מחמץ כנ"ל:
וכשנזהרין מחמץ היינו מחימוץ המוח עי"ז נעשין רעמים ועי"ז זוכין לשמחה של מצוה שמחיה כל השלשה קומות שהם עולה שנה נפש כנ"ל. וזה בחי' ג' שני חזקה שהם כנגד שלשה קומות הנ"ל שמקבלין חיות ע"י השמחה של מצה שזוכין ע"י רעמים שעיקרן תלויים בקדושת המוח מחמץ שעי"ז זוכין להחזיק בא"י ולגרש כל הערעורים והמריבות משם שנמשכין כולם מהקליפות החופין על א"י שהם בחי' ז' עממין ובגלות הזה הם בחי' עשו וישמעאל כנ"ל. כי עיקר חזקת הקרקע הוא אכילת פירות והפירות שבקרקע הם החיות של הקרקע ועירק גידולם וחיותם הוא ע"י השמחה שהוא החיות של כל דבר. וז"ש (תהילים ס״ז:ז׳) ישמחו וירננו לאומים וכו' ארץ נתנה יבולה כי יבול הארץ הוא ע"י השמחה שמחי' הכל וע"כ בשעת גידול הפירות ואסיפתם הוא שמחה גדולה כמבואר בכמה פסוקים כ"ש ביואל ובני ציון שמחו וגילו בה' כי נתן לכם את הגשם וכו' וכ"ש (ישעיהו ט׳:ב׳) שמחו לפניך כשמחת בקציר וכ,ש בא יבא ברנה נושא אלומותיו. וע"כ כשאוכל פירות הקרקע ג' שנים זהו בחי' שכבר נמשך בחי' החיות הנמשך מהשמחה כנ"ל שעי"ז עיקר גידול הפירות ונמשך ג' שנים רצופים שהם כנגד השלש קומות הנ"ל וכשנמשך השמחה בכל הג' קומות כבר נתבטלו כל הערעורים וכל המריבות, כי א"א להמשיך השמחה כ"א על ידי רעמים שנעשין על ידי קדושת המוח מחמץ על ידי שמשברין חית קנה הנ"ל שעי"ז משברין ומבטלין קליפת עשו וישמעאל שעי"ז שמשברי אותן נתבטלין כל הערעורים כנ"ל. נמצא כשאוכל פירות הקרקע ג' שנים זה מורה שכבר נתבטלין מקרקע זו כל הערעורים הנמשכין מחית קנה מעשו וישמעאל שהם בחי' חמץ כנ"ל כי כבר זכה לבחי' השמחה המחי' כל הג' קומות שהם בחי' ג' שנים שכל החיות וכל הפירות נמשכין משם שזה נמשך מרעמים שתלויים בביטול החמץ בחי' חית קנה הנ"ל כנ"ל:
כי עיקר א"י תלויה ברעמים כי רעמים הם בשביל הגשמים וכ"ש שם בזוהר המובא בהתורה הנ"ל כדין אפיק טפין טפין וכו' ועיקר הגשמים הם בא"י כשרז"ל (תענית יו"ד) א,י שותה תחילה כ"ש למטר השמים תשתה מים ארץ אשר ד' אלקיך דורש אותה ודרז"ל וכי כל הארצות אינו דורש וכו' אלא העיקר הוא א"י וע"י אותה דרישה וכו'. נמצא שעיקר הגשמים שהם בחי' רעמים הם בא"י כי הרעמים הם בחי' תפילה בכח כ"ש שם ותפילה בכח הוא בחי' כח מעשיו שעיקר קדושת א"י הוא עי"ז וכמבואר בהמאמר על אשר מעלתם (סי' מ"ח) וכו'. כי עיקר התפלה הוא בא"י כי שם עיקר עליות התפילות. ועיקר הרעמים נעשין כשנזהרין מחמץ דייקא וע"כ א"א לזכות לא"י כ"א ע"י קדושת המחשבה שעי"ז מגרשין הקליפות המערערין משם שמשם נמשכין כל הערעורים וכו' כנ"ל:
וזה בחי' ר"ה יוה"כ סוכות ש"ע. כי בר"ה אז נעשין הרעמים הנ"ל שהם בחי' תפלה בכח וכמבואר בהתורה הנ"ל שזהו בחי' שופר של איל אילו של יצחק בחי' בקולות וברקים עליהם נגלית ובקול שופר וכו' ע"ש. וע"כ עיקר קדושת א"י תלוי' בר"ה כ"ש למטר השמים תשתה מים ארץ אשר ד' אלקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה כי הרעמים שהם בחי' גשמים בחי' למטר השמים תשתה וכו' שעי"ז עיקר קדושת א"י כנ"ל אלו הרעמים נעשין בר"ה שהוא בחי' בגורות שמשם הרעמים שהם בחי' קול שופר שעי"ז נמשך קדושת א"י חבי' תמיד עיני ה'אלקיך בה מראשית השנה וכו':
וביוה"כ אז נפשט עקמימיות שבלב שזהו בחי' סליחה וביטל עוונות שהם בחי' עקמימיות שבלב בחי' לבי סחרחר (תהילים ל״ח:י״א). וביהו"כ אז נתבטלין ונמחלין כל העוונות שהם עקמימיות שבלבל. כי ר"ה התחלת התשובה כי ר"ה הוא יום ראשון לעשי"ת ואז מעוררין הרעמים ע"י השופר כנ"ל ועי"ז מתחילין להפשיט העקמימיות שבלב דהיינו לבטל העוונות ע"י התשובה של עשי"ת. וביוה"כ הוא הגמר והסוף ואז נמחלין כל העוונות ונתבטלין לגמרי ואז זוכין לישרת לב בחי' ולישרי לב שמחה שזה נמשך מקדושת המחשבה שזהו עיקר קדושת הברית בחי' צדיק. וזהו שאומרים בכניסת יוה"כ אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה, אור זרוע לצדיק זהו בחי' שמירת הברית כידוע שזהו זוכין רק כשנזהרין מאד מחמץ היינו שלא יתחמץ מוחו בהרהורים ומחשבות זרות, ועי"ז נעשין רעמים. שמפשיטין עקמימיות שבלב וזוכין לישרת לב בחי' ולישרי לב שמחה כנ"ל: וע"כ עיקר שלימות התפילה הוא ביוה"כ כי אז זוכין לה' תפלות שהם בחי' ה' עינוים שהם בחי' ה' קולות כמבואר בכוונות וכ"ז נמשך ע"י הרעמים שזוכין בר"ה שנעשין ע"י שנזהרין מחמץ ועושין מחית של חמץ ה' של מצוה וה' הזאת היא בחי' קולות הנ"ל שהם בחי' ה' גבורות כמבואר בכוונות שזהו בחי' קול הרעמים שהוא בחי' גבורות שזהו בחי' הה' תפילות ה' עינוים שכולם הם בחי' ה' גבורות ה' קולות בחי' קול הרעמים שנעשין ע"י הה' של מצה ע"י שמשברין מחשבות רעות והרהורים שהם חימוץ המוח שזהו בחי' שמירת הברית שעי"ז זוכין לשמחה כנ"ל בחי' אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה וכנ"ל:
ובסוכות זוכין לקבל השמחה הגדולה שנמשכת ע"י הישרת לב שזוכין בר"ה ויוה"כ בחי' ולישרי לב שמחה כנ"ל וע"כ תיכף אחר ר"ה ויוה"כ נעשה סוכות שהוא זמן שמחתינו היינו השמחה הנ"ל שזוכין ע"י הרעמים שמפשיטין עקמימיות שבלב שזוכין לזה בר"ה ויוה"כ כנ"ל:
ועיקר השמחה היא שיהי' שמחתו מהמצוה בעצמה ויהי העוה"ב שלו בהמצוה בעצמה עד שלא ירצה שום שכר עוה"ב בשביל המצוה רק העוה"ב שלו הוא תיכף ומיד בעוה"ז בהמצוה בעצמה שעושה כ"ש שם וזהו בחי' סוכה שאז עיקר השמחה בחי' זמן שמחתינו כי סוכה הוא בחי' עוה"ב כ"ש וסוכה תהיה לצל יומם (ישעיהו ד׳:ו׳) שזהו נאמר על עלמא דאתי כי סוכה הוא בחי' בינה אימא דמסככא על בנין ובינה הוא עלמא דאתי כידוע היינו שבאלו הימים אחרי ריוה"כ אנו זוכין לישב בסוכה ולשמוח אז בתכלית השמחה כי אנו זוכין עכשיו להמשיך בחי' עוה"ב שהוא בחי' סוכה בעוה"ז שזהו עיקר השמחה כשזוכין להמשיך העוה"ב בעוה"ז שזהו בחי' סוכה שהוא בחי' עוה"ב שאנו זוכין עכשיו לישב בה בעוה"ז ובזה אנו מראין מה שזכינו בר"ה ויוה"כ לסליחת עוונות ולהפשיט עקמימיות שבלב עד שאנו זוכין להרגיש שמחמת העוה"ב בהמצוות בעצמן שעושין בעוה"ז שזהו בחי' סוכה שהוא בחי' עוה"ב שאנו זוכין עכשיו לישב בה וע"כ אז הוא זמן שמחתינו כי זה עיקר השמחה כשמרגישין העוה"ב עכשיו בחי' ביומו תתן שכרו וכו' כנ"ל בהתורה הנ"ל: כי עיקר השמחה זוכין בסוכות כי אז נמשכין כל החסדים הפנימיים והמקיפים של כל הבחינות כמבואר בכוונות ועיקר ההתגברות הוא ע"י החסדים כמבואר בהתורה הנ"ל בסופו ע"ש וע"כ אז עיקר השמחה ע"י שממשיכין אז כל החסדים שעי"ז ההתגברות כנ"ל:
וזהו בחי' ש"ע שאז כביכול הש"י שמח עמנו כמבואר בכוונות כ"ש בפרש"י (פנחס) בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום א' היינו כי אז נכללין כל השמחות יחד בחי איהו בזקיפו ואנן בשיפולי כפי שמחתו כן שמחתינו בחי' ישמח ה' במעשיו ישמח ישראל בעושיו כמבואר שם בהתורה הנ"ל. כי באתערותא דלתתא אתער לעילא היינו כי בכל ז' ימי הסוכות זכינו להמשיך השמחה עלינו לשמוח בה' לשמוח בהמצוות בעצמן להמשיך שמחת העוה"ב בחי' סוכה בעוה"ז לתוך המצוות. וזהו בחי' שמחת בית השואבה ששמחין מאד בעת ששאבו המים לנסוך החג שאז היה עיקר השמחה שלא נראה דוגמתה כשרז"ל מי שלא ראה שמחת בית השואבה וכו'. כי עיקר השמחה נמשכת מהמים שהם בחי' רעמים בחי' אל הכבוד הרעים ה' על מים רבים (תהילים כ״ט:ג׳) שמשם עיקר השמחה וע"כ מרבין בשמחה גדולה אז בשאיבת המים דייקא כי משם עיקר השמחה כנ"ל ואח"כ בש"ע וש"ת אז הש"י שמח עמנו בחי' ישמח ה' בעמשיו שאומרין אז בשעת הקפות ואז נכללין כל השמחות יחד שתופסין התורה ושמחין עמה כי אנו שמחין עמו והוא שמח עמנו יחד. בחי' איהו בזקיפו ואנן בשיפולי כפי שמחתו כן שמחתינו כנ"ל כי אנו אוחזין התורה בשעת השמחה להורות שכל שמחתינו הוא רק התורה בעצמה כי כל שמחתינו הוא מצוות התורה בעצמן שאנו זוכין לעשות ובזה לבד אנו שמחין שזהו עיקר שלימות השמחה כנ"ל:
וזה בחי' נטילת ד' מינים בסוכות זמן שמחתינו כדי להמשיך השמחה של מצוה הנ"ל שהוא בחי' עוה"ב לתוך הלב. כי אע"פ שזוכין להמשיך בחי' עוה"ב בעוה"ז ומרגישין בדעתו בחי' עוה"ב העיקר הוא להרגיש השמחה בחי' עוה"ב בתוך הלב כ"ש במאמר הנ"ל ועיקר השמחה הוא בלב כ"ש נתת שמחה בלבי. כי האדם בעצמו כלול מכל העולמות כידוע ויש בהאדם בחי' עוה"ב ועוה"ז שהם בחי' ראש וגוף כי הראש שהוא הדעת הקודש שבמוח הוא בחי' עוה"ב. כי עיקר עוה"ב הוא השגת הדעת בחי' כי תמלא הארץ דעה לדעת את ה' וכו'. והגוף הוא בחי' עוה"ז. וע"כ עיקר הבחירה הוא בתוך הלב שהוא בתוך הגוף שיש בו שני חללים חלל הימיני וחלל השמאלי ששם משכן שני היצרין, יצר טוב ויצה"ר שהם בחי' יצר משחבו תלב כידוע וע"כ העיקר להמשיך הדעת הקדוש לתוך הלב בבחיט' וידעת היום והשבות אל לבבך שצריכין להמשיך הדעת לתוך הלב כ"ש רבינו ז"ל במ"א. וזהו בחי' סוכה וד' מינים שמקיימין בסוכות זמן שמחתינו כי הכל בשביל השמחה. כי סוכה הוא בחי' עוה"ב כנ"ל שאנו ממשיכין ע"י מצוות סוכה בחי' עוה"ב לתוך העוה"ז כדי שנזכה לשמחה הנ"ל להרגיש השמחה בחי' העוה"ב בתוך המצוות בעצמן. אבל עדיין אנו צריכין להמשיך השמחה לתוך הלב כי אשפר שירגיש בחי' עוה"ב במוחו ודעתו אבל לא בלבו והעיקר הוא להרגיש השמחה בלב כ"ש רבינו ז"ל שם ועיקר השמחה הוא בלב כנ"ל. ולזה אנו נוטלין ד' מניים ומנענעין בהם בכל הו' קצוות וכל הנענועים עד הטבורא דלבא כדי להמשיך השמחה מהמוח אל הלב כדי להרגיש השמחה בעוה"ז ממש שהוא בחי' הגוף שהוא בחי' שש קצוות כי ע"י הנענועים ממשיכין הארת החסדים לתוך הגוף ומשם אל האתרוג בחי' מלכו תכמבואר בכוונות. ועיקר התגלות השמחה הוא ע"י החסדים כנ"ל ועכשיו ממשיכין החסדים לתוך הגוף והלב שהוא בחי' אתרוג כי אתרוג דא לבא כ"ש בזוה"ק. וע"י המשכת החסדים לתוך הלב עי"ז ממשיכין השמחה לתוך הלב כי עיקר השמחה ע"י החסדים כנ"ל ואז כשזוכין להרגיש השמחה בלב. זהו עיקר שלימות השמחה שזוכין לשמחה של עוה"ב בעוה"ז ממש בתוך הלב שבחלל הגוף שהוא בבחי' עוה"ז כנ"ל. וז"ש ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכו' ושמחתם לפני ה' אלקיכם וכו' כי עיקר השמחה ע"י הד' מניים שעי"ז ממשיכין השמחה של מצוה לתוך העוה"ז לתוך הגוף שנזכה לעשות כל המצוות בכל השנה בשמחה גדולה מהמצוה בעצמה עד שלא נרצה שום עוה"ב בשכר המצוה. רק כל שמחתינו יהיה המצוה בעצמה שזה עיקר השמחה כנ"ל:
ועיקר הוא האתרוג שהואפרי עץ שטעם עצו ופריו שוה היינו שזוכין שהעוה"ב והעוה"ז הכל א'. כי מרגישין בהמצוות העוה"ב בעוה"ז, כי עוה"ז שעושין בו המצוות הוא בחי' העץ שעושה פירות ועיקר איכלת וטעם הפירות מקבלין בעוה"ב כי היום לעשותם ומחר לקבל שכרם וע"כ העוה"ז כמו שזורעין או נוטעין עץ עושה פרי ואח"כ לעתיד בעת קבול השכר יזכה לקבל פירותיו מהעץ החיים ע"י המצוות ומע"ט שזכה לסגל בעוה"ז הוא הזריעה והנטיעה ובעוה"ב הוא זמן אסיפת הפירות אבל מי שזוכה לעשות המצוות בשמחה הנ"ל עד שאין רוצה שום עוה"ב רק כל העוה"ב שלו הוא המצוה בעצמה נמצא שמרגיש טעם הפרי בתוך העץ הנטוע בעצמו שזהו בחי' אתרוג שטעם עצו ופריו שוה. כי מרגישין טעם הפרי שהוא בחי' עוה"ב בתוך העץ הנטוע בעצמו שהוא בחי' עוה"ב כנ"ל כי ע"י מצוות אתרוג ומיניו זוכין לזה כנ"ל:
וע"כ סוכות הוא חג האסיף בזמן שאוספין הפירות לבית, זהו בחי' בא יבא ברנה נושא אלומותיו שהוא ר"ת נבי"א בחי' קיבול שכר כמבואר בהתורה הנ"ל כי אנו ממשיכין השמחה הנ"ל בזמן האסיף להורות שאנו מרגישין עכשיו בעוה"ז את השמחה של המצוה בעצמה בחי' עוה"ב שהוא בחי' אסיפת הפירות בחי' בא יבא ברנה כוו' כנ"ל ואנו זוכין להשמיך זאת בעוה"ז כי אנו שמחין בהמצוה בעצמה ומרגישין העוה"ב שהוא בחי' אסיפת הפירות גם בעוה"ז כנ"ל: וע"כ מסככין בפסולת דייקא כי הפסולת והאוכל מרמז על העוה"ז והעוה"ב כי עיקר הפירות והאוכל נזכה לעוה"ב כ"ש (ישעיהו ס״ה:י״ג)הנה עבדי יאכלו וכ,ש תערוך לפני שלחן ורכו'. אבל העוה"ז הוא בח'י פסולת בחי' מוץ ותבן שחופין על המאכל שהוא בחי' קליפה הקודמת לפירי שצריכין לשבר הקליפה שהוא בחי' העוה"ז כעדי לזכות להפרי שהוא קדושת המצוות בחי' עוה"ב שאז יקבלו הצדיקים שכרן שהוא בחי' גוף הפרי כנ"ל. וע"כ סוכה שמרמז על עוה"ב שזוכין בעוה"ז להרגיש בעשיית המצות בעצמן את העוה"ב כנ"ל, ע"כ מסככין בפסולת ואסור לסכך בהאוכל בעצמו, להורות שאין אנו רוצין שום שכר עוה"ב שהוא בחי' אכילת הפירות רק אנו מרגישין בהעוה"ז בעצמו שהוא בחי' פסולת אנו מרגישין א ת שמחת העוה"ב שהוא בחי' סוכה שעושין מפסולת דייקא כנ"ל: וע"כ סכך הסוכה וד' מינים כולם הם ממין הצומח מן הארץ כי צמיחת הארץ היא בחי' שמחה בחי' ישמחו וירננו וכו' ארץ נתנה יבולה כנ"ל: וזה בחי' משארז"ל שאתרוג דר באילן ג' שנים. כי אתרוג הוא בחי' שמחה הנ"ל שמחיה כל הג' קומות עולם שנה נפש כנ"ל שזהו בחי' ג' שני חזקה שבהם נתבטלין כל המערערים שזהו בחי' ג' שני ערלה שצריכין לעבור על האילן קודם שאוכלין מפירותיו כי קודם שעוברין ג' שנים יש עדיין אחיזת הקליפו הנמשכין מחית קנה הנ"ל. אבל כשהפירות גדילין כבר ג' שנים כבר נתבטל חית קנה שהוא בחי' הקליפות שהם המערערים וכו' כנ"ל ואז נמשך השמחה בשלימות בכל הג' קומות ואז הפירות ראוים לאכילה כי הפירות הם בחי' השמחה שאין מתבררים מאחיזת עשו וישמעאל בחיט' חית קנה הנ"ל כ"א בג' שנים שהם בחי' ג' קומות כי כל שנה הוא קומה שלימה וג' שנים הם ג' קומות כנגד בחי' עולם שנה נפש כנ"ל כי כל קומה כלולה מכל הג' כידוע. וע"כ צריכין לעבור על הפירות ג' שנים כדי לדחות בחי' חית קנה הנ"ל ולהמשיך השמחה בכל הג' קומות שאז דייקא ראוים לאכלם כי נתבררים מן הקליפות שהם בחי' בעצבון תאכלנה כי בג' שנים הם ג' ראשי שנים והעיקר הוא ר"ה שאז נדחה חית קנה כנ"ל כי אז נעשין רעמים הנ"ל כנ"ל. וזהו בחי' ג' שני חזקה שבהם נדחין המערערים והחולקים כנ"ל וע"כ אתרוג דר בא ילן ג' שנים להורות שע"י אתרוג נמשך חיות לכל ג' קומות הנ"ל שחיותם ע"י שמחת המצות שזהו בחי' אתרוג כנ"ל:
חושן משפט · הלכות נזקי שכנים
תקנו חכמים כמה הרחקות שצריך האדם להרחיק מחבירו שאסור לו לעשות בשלו עד שירחיק שיעור הראוי כגון להוציא זיז משום היזק ראיה או העמדת סולם אצל שובכו של חבירו וכיוצא כפי הדינים המבוארין בש"ע: כי איתא בדברי רבינו במאמר ויאמר בועז (סי' ה') שיש שדה שגדילים בה אילנות דהיינו נפשות והבעל השדה משגיח עליהם להשקותם ולגדלם וכו' ולהרחיקם שיעור הראוי שלא יכחישו זה את זה ע"ש. והנה אלו האילנות שהם שרשי הנפשות הם בחי' עשירו תכדאיתא במאמר גזילה (סי' סט) שהעשירות הוא בבחי' ענפשי האילנות ובהם גדילים הנפשות וזהו בחי' הרחקות שגזרו חכמים שצריך האדם להרחיק ממונו מממון חבירו כדי שלא יזיק אותו דהיינו מאחר שהממון הוא שורש הנפש בחי' האילנות ע"כ צריך להרחיק בינו ובין ממון חבירו כדי שלא יכחיש אחד את חבירו ע"י שיתקרבו ביותר משיעור הראוי וע"כ רוב אלו הרחקו תהם בקרקעות כי שם עיקר שרשי הנפשות בבחי' תוצא הארץ נפש חיה כנ"ל וזהו ג"כ איסור גזילה, כדי שלא יכנוס אחד בגבול חבירו צריך לעשות גבול והרחקה בין ממונו לממון חבירו שהיא בחי' הרחקות האילנו שלא יכחישו זה את זה כנ"ל וזה בחי' (ישעיהו ה׳:ח׳) הוי מגיעי בית בבית שדה בשדה יקריבו וכו' שהנביא מוכיח אותם על שהתקרבו זה לזה ולא עשו גבול והרחקה ביניהם כשיעור הראוי כנ"ל: וזה בחי' איסור השגת גבול שהוא דייקא בא"י כי עיקר שרשי הנפשות ישראל הם בא"י כידוע. וע"כ שם צריך ליזהר ביותר שלא יכנוס אחד בגבול חבירו ח"ו כי הוא כלאים וערבוביא שמערבבין יניקת האילנות כנ"ל:
וביותר עשו הרחקה מהזיק ראיה כי איתא שם במאמר גזילה שיש כח בהחמדה לגזול ממון חבירו עש"ש ועיקר התאוה והחמדה הוא ע"י ראיית העין כ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. כי העין רואה והלב חומד כשארז"ל. וע"כ ע"י ראיית העין יוכל לגזול חבירו ולהזיקו ע"י הקנאה והתאוה והחמדה שבאה ע"י ראיית העין כי יש כח בהחמדה לגוזלו ולהזיקו ח"ו כנ"ל. גם עיקר פגם הברית תלוי בעינים והוא עיקר הרע וזה בחי' רע עין שמזיק מאד כי הרע נאחז ביותר בעינים מחמת ששם נאחז פגם הברית כנ"ל וע"י פגם הברית באין כל הקללות כמ"ש רבינו שם ע"פ ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. וע"כ בלעם שהי' רע עין בכל מה דאסתכל אתלטייא כנ"ל. וע"כ יוסף שהיה שומר הברית ע"כ לא שלט בזרעו עין הרע כנ,ל. גם איתא שם במאמר ויאמר בועז הנ"ל שכשהאילנות שהם הנפשות הם כתיקונן ועושין רצונו ית' אזי עיני בעל השדה מאירות בבחי' שדה צופים ולהיפך נחשכין עיניו ח"ו בבחי' שדה בוכים ע"ש וע"כ ביותר צריכין האילנות שיהיו נשמרין מרע עין כדי שלא לפגום ולהחשיך עיני בעל השדה ח"ו כנ"ל. כי אור עיניו הם כפי תיקון האילנות כנ"ל:
וזה שסמכו רז"ל נזיקין אצל נשים כי העשירות הוא בבחי' האשה כדאיתא שם בכל הדרוש של גזילה. והגוזל את חבירו כאלו בא על אשתו ממש ע"ש וע"כ נסמך סדר נזיקין שהוא דיני ממונות והרחקת הנזק אצל סדר נשים. כי דם בחי' אחת כי הן הן האילנות והענפים כמבואר שם היטב ע"ש וזה שארז"ל (שבת לא) חוסן זה סדר נשים כ יחוסן הוא ממון כ"ש והיה החסון לנעורת ופרש"י הממון, הממון הוא בבחי' האשה בחי' נפש כנ"ל:
הלכות שותפים בקרקע : וזהו ג"כ שהצריכו לבנות כותל בין השותפין שחלקו משום היזק ראיה כנ"ל. וזהו שאמרו הכל כמנהג המדינה כי יש שבונין כותל עבה ו' טפחים ויש ה' טפחים וכו'. כי ההרחקה שבין החולקין היא בבחי' הרחקת האילנות שלא יכחישו זה את זה וע"כ משתנה לפי המקום כי יש מקום שצריך הרחקה ביותר כדי שלא יכחיש זא"ז. ויש שא"צ הרחקה כ"כ כדרך האילנות כנראה בחוש שאין כל האילנות ולא כל המקומות שוין בהרחקה שבין האילנות. כי יש מקומות ואילנות שהם מכחישים ביותר זה את זה וצריך הרחקה יתירה וכן להיפך, כמו כן לענין הרחקה בין השותפים החולקים שהוא ג"כ בבחי' הרחקת האילנות כנ"ל ע"כ משתנה ההרחקה לפי המקום. וזה שאמרו כמנהג המדינה כנ"ל. כי לכאורה קשה מה ישתנה המנהג בין המקומות בעובי הכותל הלא א"צ הכותל כ"א שלא יראו זא"ז ודי במחיצה כ"שאך הוא בבחי' הנ"ל בשביל הרחקה שלא יכחיש זה את זה וזה משתנה לפי המקום כנ"ל: ויש לרמז בזה במה שאמרו רז"ל במשנה השותפין שרצו כו' בונין את הכותל וכו' והטעם משום היזק ראיה ע"פ מ"ש רבינו ז"ל (סי' כ"ג) שתיקון להנצל מתאוות ממון הוא להסתכל על שורש השפעת הממון ושם וא כולו אור צח ומי פתי יסור להתאוות לממון הגשמי וכו' ע"ש גם איתא בדברי רבינו במ"א במאמר בודאי שבסבי דב"א (בסי' כה) שבהממון מלובש גוונין עילאין והם בחי' כותל בחי' כ"ו ת"ל שהוא בחי' שם הקדוש שמשם הגוונין והוא תל שהכל פונין בו והכל תאיבין להסתכל בו. וזהו השותפין שרוצין לחלוק ואזי צריכין לשמור מהיזק ראיה אזי בונין את הכותל הנ"ל, שצריכין לתקן ולבנות בחי' הכותל הנ"ל. שכל עיניהם יביטו ויסתכלו רק על אותו הכותל דהיינו בחי' הגוונין עילאין המלובשין בהממון כנ"ל ואזי בוודאי לא יזיק אחד את חבירו בהיזק ראיה כי היזיק ראי' הוא רק מרע עין דהיינו שהוא מקנא את חבירו ומזיקו וע"כ התיקון הוא בנין הכותל הנ"ל שהוא בחי' גוונין עילאין בחי' השורש שבקדושה וכשיסתכל לשם בוודאי לא יסתכל ולא יחמוד כלל ממון חבירו ולא יזיק אותו בעין רעה כנ"ל וע"כ דייקא כשרוצין לחלוק אז צריכין תיקון משום היזק ראי' שהוא רע עין שיניקתו ממחלוקת אבל כשהם באחדות ובשותפות אזי אין לו כח כנ"ל:
הלכות חלוקת שותפות : וכן כל המחיצות קרוין כתלים על שם זה, כי איתא בדברי רבינו (שם סי' ס"ה) שכשרוצין להסתכל על התכלית שהוא כולו טוב כולו אחד אזי צריכין לצמצם ולכווין הראות לבלי להסתכל מן הצדלבלי להסתכל כלל על חיזו דהאי עלמא. ואזי יכולין להסתכל על התכלית ע"ש היטב. וע"כ המחיצות שהם כוגאים כגא ומצמצמין הראות לבלי להסתכל על החוץ לבלי לפזר הראות בחיזו דהאי עלמא רק לכוין ולצמצם הראות אל הבית פנימה ועי"ז יכולין להסתכל על התכלית כנ"ל, וע"כ הבית הואמקום משומר. ושם הוא השראת הקדושה כי בחוץ הוא מקום שליטת החיצונים אבל בבית שורה הקדושה כמובא וכדאיתא בדברי רבינו ז"ל (סי' י) שיש בחי' הר שדה ובית ועיקר הקדושה היא בבחי' בית ע"ש וכ"ש (ישעיהו כ״ו:כ׳) לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך. כי הבית המוקף מחיצות שמצמם הראות ועי"ז מסתכלי על התכלית כנ"ל וזה עיקר הקדושה כי משם נשפעות ונמשכות כל הקדושות וע"כ בבית שורה הקדושה וע"כ הוא מקום משומר מן החיצונים כי ע"י שמצמצמין הראות ומסתכלין על התכלית נמשך קדושה ונתגרשין החיצונים, ובשביל זה נקראת המחיצה כותל בחי' כ"ו ת"ל הנ"ל שהוא בחי' הגוונין עילאין בחי' שם הקדוש, תל שהכל פונין ומסתכלין בו שהוא בחי' הסתכלות על התכלית שהוא נעשהעל ידי המחיצה שמצמצמת הראות כנ"ל ובשביל זה נקראת המחיצה כות"ל. על שם התכלית שיכולין להסתכל בו ע"י מחיצת הכותל כנ"ל:
וז"ש רבינו נ"י (סי' רס"ו) שצריך לבנות הבית בחכמה בבחי' בחכמה יבנה בית ואזי נשפעין לשם כל ההשפעות. וכשפוגמין בזה ואין בונין הבית בחכמה אזי מתמסכן ע"ש. היינו שצריך לבנות הבית בכוונה זו כדי להמשיך לתוכו חכמה דהיינו שע"י מחיצות הבית יכוין הראות להסתכל על התכלית ומשם נמשכין כל החכמות כידוע ומשם נשפעין כל ההשפעות. כי כל ההשפעות באין ע"י חכמה שהוא שורש הכל כ"ש החכמה תחיה. וכ"ש (תהילים ק״ד:כ״ד) כולם בחכמה עשית. וע"כ הבית מסוגל לעשירות כשנבנה כראוי בחכמה כנ"ל וכן איתא לעיל שבית הוא מקום העשירות כנ"ל. וזה בחי' המזוזה שקובעין בבית שהוא בחי' המשכת החכמה אל הבית כי המזוזה היא בחי' תורה כי צריכה שירטוט וכל תיקוני כתיבת ס"ת וגם הב' פרשיות הם כלליות התורה שהם קבלת עול מלכות שמים ועול מצוות. והתורה מחכ מה עילאה נפקת ועי"ז ממשיכין בחי' חכמה אל הבית כדי שיהיה בבחי' בחכמה יבנה בית כנ"ל. וע"כ המזוזה מסוגל לעשירות כדאיתא בדברי רבינו נ"י (סי' כג) כי חיות העשירות ע"י חכמה כנ"ל וכמובא עוד בכמה מקומות בדברי רבינו ע"ש שחיות עשירות שהוא בחי' מלכות ע"י חכמה ע"ש. וע"כ המזוזה אצל הפתח כי דרך שם יוצאין אל החוץ ששם אחיזת החיצונים כי בחוץ מתפזר הראות כנ"ל וע"כ הם סמוכין אצל הפתח כמובא וע"כ צריך לקבוע שם המזוזה שהיא בחי' חכמה שעי"ז נתגרשין כי חכמה היא שמירה מן החיצונים כמובא:
וזה בחי' ד' אות שהוא שעירו הבית ושיעור מקום לכל דבר, ולענין חלוקת החצר של השותפין. כי איתא שד' אמוחת הם בחי' ד' אלפין הנמשכין מד' מוחין שהם בחי' מוחי המלכות וע"כ הבית שהוא מקום ההשפעה והעשירות ועיקר ע"י החכמה כנ"ל, ע"כ שיעורו ד' אמות שהוא בחי' ד' מוחין שעל ידם שלימות הבית והשפעת השפע והעשירות כנ"ל. וע"כ אם אין בבית ד' אמות אינו חייב במזוזה כי אין ראוי להמשיך לתוכו בחי' החכמה כי אין בו שיעור הראוי שהוא ד' אמות בחי' ד' מוחין כנ"ל. וזה בחי' ד' אמות שצריך ליתן לכל פתח כשחולקין החצר כי דרך הפתח נמשכת ההשפעה בבחי' ודלתי שמים פתח וע"כ שם קביעות המזוזה שהיא בחי' חכמה שהוא שורש וחיות העשירות כנ"ל. והיא מגרשת החיצונים שהם סמוכים תמיד אצל מקום ירידת ההפשעה לינק משם ח"ו. והמזוזה מגרשת אותם וממשכת ההשפעה רק לפנים אל הקדושה וע"כ צריך ל יתן לפני הפתח ד' אמות כדי שיהיה מקום מוכן להמשיך השפע שתרד ונתכנס דרך הפתח כנ"ל. כי זה כלל שהקדושה צריך מקום והכנה כמובא וע"כ לפני הפתח שדרך שם נכנסת השפע צריך מקום ד' אמות כדי שיהיה מקום מוכן להשפע, והשיעור ד' אמות שהוא בחי' המוחין כנ"ל כי הקדושה צריך מקום והכנה כנ"ל. כי הסט"א הוא בבחי' אוירא דעלמא ואין להם על מה שיסמוכו, אבל התורה והחכמה שבקדושה יש לה קביעות מקום וכמובא במאמר בני לן ביתא באוירא דעלמא (סי' כח) ע"ש היטב. ומובן שם שה תורות וחכמות שבקדושה הם בחי' ד' אלפין והם בחי' בית בקביעות ע"ש. וזהו שיעור בית ד' אמות בחי' ד' אלפין כנ"ל. אבל הסט"א אין להם מקום ואין להם על מה שיסמוכו. וע"כ צריך להמשכת השפע מקום ד' אמות והוא לפני הפתח כנ"ל. וכן שיעור חלוקת החצר הוא ג"כ ד' אמות כי החצר הוא ג"כ מקום תשמישו של בני אדם שמונחין שם קניניו ועשירות של אדם וע"כ השיעור ד' אמות שאזי ראוי לקבל ההפשעה והעשירות כנ"ל כי ד' אמות הם מקום ראוי להמשיך המוחין שהם שורש ההשפעה כנ"ל. וזה שארז"ל שד' אמות שלפני הפתח כדי להניח שם חפציו מקודם שמכניסין אל הבית כי קודם שנכנסין החפצים והעשירות דהיינו השפע לתוך הבית דרך הפתח כנ"ל צריך מקודם ד' אמות כנ"ל: גם אפשר לומר שד' אמות של הפתח וד' אמות שבחצר הם בחי' שני דלתין שדרך שם יורדת השפע בבחי' ודלתי שמים פתח כמובא בדברי רבינו נ"י (סי' קל"ד) וזה בחי' ד' אמות של עאדם קונות לו. כי כל הקנינים ע"י בחי' חכמה בבחי' קנה חכמה קנה בינה שע"י חכמה ובינה קונין הכל וכשארז"ל (נדרים יא) אם דעה חסרת מה קנית וכו' וע"כ הד' אמות שהם בחי' המוחין ובכל מקום שאדם עומד מתפשטין המוחין שלו שהם ד' על ד' אמות וע"כ הם קונין לו כי כל הקנינים ע"י חכמה כנ"ל כי חכמה שורש הכל כנ"ל וע"כ גם חצירו וביתו של אדם קונה לו. כי הם בבחי' חכמה בבחי' בחכמה יבנה בית כנ"ל:
וזהו ג,כ בחי' קנין סודר כי הבגדים הם ג"כ בבחי' חכמה כמובא במאמר האי מאן דאזיל (סי' כט) ששלימות הבגדים ע"י המוחין ע"י קנה חכמה וקנה בינה בבחי' כנשר יעיר קנו ע"ש וע"כ על ידי הבגדים נקנין כל הקנינים כנ"ל. וזה שמובא שם שמו"מ הוא ג"כ תיקונו ע"י בחי' קנה חכמה קנה בינה ע"ש וע"כ כל המו"מ וכל הקנינים נעשים ע"י הבגדים כי הם בחי' אחת כנ"ל:
וזהו אין לו להקב"ה אלא ד"א של הלכה בלבד, ד' אמות דייקא היינו בחי' התורות וההלכות שיש להם קביעות מקום. לא התורות שהם בחי' אוירא דעלמא כנ"ל: וע"כ בית שאין בו ד"א, אין לו ד"א לפני הפתח. כי אינו מקום לקבל שפע כי אין בו ד"א שהם בחי' המוחין כנ"ל וע"כ אינו בית כלל לשום דבר ואינו חייב במזוזה כנ"ל וע"כ אין לו ג"כ ד' אמות לפני הפתח שהם בשביל המשכת השפע לתוך הבית כנ"ל:
חושן משפט · הלכות שותפים בקרקע
הלכה א' נכלל בהלכות שכנים הלכה א' אות ד' :
אורח חיים · הלכות סעודה
בְּצִיעַת הַפַּת: עִנְיַן בְּצִיעַת הַפַּת: כִּי אִיתָא בַּמַּאֲמָר בַּחֲצֹצְרוֹת (סִימָן ה) בְּעִנְיַן הָרְעָמִים שֶׁצְּרִיכִין לְפַנּוֹת אֶת הַמֹּחַ מִמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וּמֵהִרְהוּרִים וְתַאֲווֹת שֶׁלֹּא יַחֲמִיץ אֶת מֹחוֹ בְּתַאֲווֹת וְכוּ'. וְצָרִיךְ לִגְעֹר בְּאֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת, וְזֶה בְּחִינַת מַצָּה לְשׁוֹן מְרִיבָה, בְּחִינַת גְּעַר חַיַּת קָנֶה. וְאִיתָא בַּזֹּהַר קָנֶה חֵית תְּשַׁבֵּר וְתַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה הֵ"א וְתַעֲשֶׂה מֵאוֹתִיּוֹת חָמֵץ מַצָּה, הַיְנוּ שֶׁלֹּא תַּחְמִיץ חָכְמָתְךָ. הַיְנוּ כְּשֶׁתִּשְׁמֹר אֶת חָכְמָתְךָ שֶׁלֹּא יִכְנֹס בּוֹ חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת שֶׁלֹּא תְּהַרְהֵר בְּהִרְהוּרִים רָעִים וְכוּ', עַל-יְדֵי זֶה תִּנָּצֵל מִבְּחִינַת חָמֵץ שֶׁהוּא סִטְרָא דְּמוֹתָא כִּדְאִיתָא מַחְמֶצֶת וְכוּ', וְתַאֲמִין וְכוּ' כְּדֵי שֶׁתָּשׁוּב מִמָּוֶת לְחַיִּים, מֵחָמֵץ לְמַצָּה, מֵחֵית לְהֵ"א וְכוּ', עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב: וְזֶה בְּחִינַת בְּצִיעַת הַפַּת שֶׁקָּרְאוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל אֶת הַמְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא בְּשֵׁם 'בּוֹצֵעַ', וְכִנּוּ אֶת עִקַּר הַבְּרָכָה עַל שֵׁם הַבִּצּוּעַ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (בְּרָכוֹת מו) בַּעַל-הַבַּיִת בּוֹצֵעַ וְאוֹרֵחַ מְבָרֵךְ. וְלָמָּה לֹא קָרְאוּ אֶת הַמְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא גַּם-כֵּן בְּשֵׁם מְבָרֵךְ הַמּוֹצִיא. וְכֵן בְּכָל מָקוֹם נִקְרָא בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא וְכֵן עִקַּר אֲכִילַת לֶחֶם בְּשֵׁם בּוֹצֵעַ וּפוֹרֵס, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אֵיכָה ד) עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם פּוֹרֵס אֵין לָהֶם. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה נח) הֲלֹא פְּרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וְכֵן בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת שֶׁמְּכֻנָּה אֲכִילַת לֶחֶם בְּשֵׁם פּוֹרֵס וּבוֹצֵעַ, וְכֵן בַּעַל הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ כָּל הֲלָכוֹת וְדִינִים שֶׁל בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא קָרָא בְּשֵׁם 'הִלְכוֹת בְּצִיעַת הַפַּת', שֶׁנִּרְאֶה שֶׁהָעִקָּר הוּא הַבִּצּוּעַ, וְכֵן מוּבָן בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (חֵלֶק ג קפז) שֶׁיֵּשׁ סוֹדוֹת גְּדוֹלִים בְּעִנְיַן בְּצִיעַת הַפַּת וְכַמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (סַנְהֶדְרִין קב:) שֶׁשָּׁאַל לוֹ מֵהֵיכָן קָא שָׁרִית הַמּוֹצִיא וְכוּ':
כִּי יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ כָּל אֲכִילָתָם צָרִיךְ לִהְיוֹת בִּקְדֻשָּׁה בִּבְחִינַת אֲכִילַת מַצָּה, כִּי בְּחִינַת חָמֵץ הוּא סִטְרָא דְּמוֹתָא וְאָסוּר לַאֲכִילַת יִשְׂרָאֵל, הַיְנוּ שֶׁכָּל אֲכִילָתָם צָרִיךְ לִהְיוֹת מַאֲכָל שֶׁנִּתְבָּרֵר וְנִזְדַּכֵּךְ מֵחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן וּמִזֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ, שֶׁאֲזַי עַל-יְדֵי זֶה הַמַּאֲכָל נִשְׁלָם הַדַּעַת בְּיוֹתֵר. וְזֶה בְּחִינַת מַצָּה, בְּחִינַת מֹחִין, דְּהַיְנוּ מַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת וְזַכּוֹת כַּנַּ"ל. כִּי חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיָה בָּאֲכִילָה שֶׁאָכַל מֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע שֶׁזֶּה בְּחִינַת חָמֵץ סִטְרָא דְּמוֹתָא, בְּחִינַת כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ וְכוּ' (בְּרֵאשִׁית ב), דְּהַיְנוּ בְּחִינַת מַאֲכָל שֶׁעַל יָדוֹ נִתְעַרְבֵּב הַמֹּחַ וּמִתְחַמֵּץ בְּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת שֶׁזֶּה בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, דְּהַיְנוּ שֶׁעַל-יְדֵי אֲכִילָה זוֹ נִפְגָּם הַדַּעַת וְנִתְעָרֵב טוֹב וָרָע, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּכְנָסִין מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת בְּהַמֹּחַ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חָמֵץ כַּנַּ"ל, הֵפֶךְ עֵץ הַחַיִּים שֶׁהוּא בְּחִינַת מַצָּה, בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁהוּא בְּחִינַת חַיִּים כַּנַּ"ל בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל. וְעַל-יְדֵי חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן נִתְקַלְּלָה הָאֲדָמָה בְּחִינַת בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה (שָׁם ג), וְכֵן בְּזֵעַת אַפֶּךָ תֹּאכַל לֶחֶם. וְעַל-יְדֵי זֶה נִפְגְּמוּ וְנִתְעָרְבוּ כָּל הַמַּאֲכָלִים עַד שֶׁכֻּלָּם צְרִיכִין בֵּרוּר וּבִפְרָט הַלֶּחֶם שֶׁהוּא עִקַּר חִיּוּת הָאָדָם שָׁם צְרִיכִין בֵּרוּרִים הַרְבֵּה.: וְזֶה בְּחִינַת כַּמָּה וְכַמָּה מְלָאכוֹת וִיגִיעוֹת שֶׁצְּרִיכִין לִטְרֹחַ בַּלֶּחֶם קֹדֶם שֶׁנִּגְמָר וְנִתְבָּרֵר לַאֲכִילַת אָדָם, דְּהַיְנוּ חֲרִישָׁה וּזְרִיעָה וְכוּ'. וְיֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה מִצְווֹת בַּפַּת, כִּי עַל-יְדֵי הַמִּצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בַּפַּת, דְּהַיְנוּ מִצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בַּחֲרִישָׁה כְּגוֹן 'לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר' וְכַיּוֹצֵא. וְכֵן בִּזְרִיעָה וְכַיּוֹצֵא, כִּי עֶשֶׂר מִצְווֹת בַּפַּת, וְעַל-יְדֵי מִצְווֹת אֵלּוּ הַתְּלוּיוֹת בַּפַּת עַל-יְדֵי זֶה נִתְבָּרֵר הַלֶּחֶם מִזֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ מֵחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן מִבְּחִינַת בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה, וְאָז רְאוּיָה הַפַּת לַאֲכִילַת אָדָם. וְעִקַּר גְּמַר הַבֵּרוּר הוּא בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה, שֶׁעַל-יְדֵי הַבְּרָכָה מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִקְּלָלָה לִבְרָכָה, דְּהַיְנוּ מִמַּה שֶּׁנִּתְקַלְּלָה הָאֲדָמָה עַל-יְדֵי חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, מְבָרְרִין אוֹתוֹ וּמַעֲלִין אוֹתוֹ מִקְּלָלָה לִבְרָכָה, עַל-יְדֵי הַבְּרָכָה שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו, וְאָז כְּשֶׁהַלֶּחֶם נִתְבָּרֵר לַאֲכִילַת יִשְׂרָאֵל אֲזַי הוּא בִּבְחִינַת מַצָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵץ הַחַיִּים, בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַדַּעַת הֵפֶךְ בְּחִינַת חָמֵץ שֶׁהוּא פְּגַם הַדַּעַת, בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע.: כִּי אֲכִילַת יִשְׂרָאֵל צְרִיכָה לִהְיוֹת תָּמִיד בִּבְחִינַת אֲכִילַת מַצָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (תַּנְחוּמָא בְּשַׁלַח כ) לֹא נִתְּנָה הַתּוֹרָה אֶלָּא לְאוֹכְלֵי הַמָּן. וּמָן הוּא בְּחִינַת מַצָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (קִדּוּשִׁין לח) עֻגָּה שֶׁהוֹצִיאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, דְּהַיְנוּ מַצּוֹת, טָעֲמוּ בָּהֶם טַעַם מָן. כִּי כְּשֶׁזּוֹכִין לֶאֱכֹל בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה וְזוֹכִין לְבָרֵר הַמַּאֲכָל עַל-יְדֵי הַבְּרָכָה אֲזַי הַמַּאֲכָל הוּא בִּבְחִינַת מַצָּה שֶׁהוּא קְדֻשַּׁת הַמֹּחַ. כִּי הַדַּעַת הוּא כְּפִי הָאֲכִילָה כַּמּוּבָן בְּחוּשׁ וְכַמּוּבָן בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל בְּמָקוֹם אַחֵר (סִימָן יז), וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לֶאֱכֹל בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה כְּדֵי לִזְכּוֹת לְמֹחִין זַכִּים וּמַחֲשָׁבוֹת טְהוֹרוֹת עַל-יְדֵי אֲכִילָה זוֹ, וַאֲזַי הָאֲכִילָה הַזֹּאת הוּא בִּבְחִינַת מַצָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַמַּחֲשָׁבָה.: נִמְצָא, שֶׁעַל-יְדֵי בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא, עַל-יְדֵי זֶה מְבָרְרִין הַלֶּחֶם וַאֲזַי הָאֲכִילָה הוּא בִּבְחִינַת מַצָּה. וְעִקַּר בְּחִינַת מַצָּה הוּא עַל-יְדֵי שֶׁמְּשַׁבְּרִין קָנֶה הַחֵית וְעוֹשִׂין מִמֶּנָּה הֵ"א כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת ה דְּהַמּוֹצִיא שֶׁצְּרִיכִין לְהַטְעִים ה' דְּהַמּוֹצִיא כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל (בְּרָכוֹת לח), זֶה בְּחִינַת הַהֵ"א הַנַּ"ל בְּחִינַת מַצָּה שֶׁעִקָּרָהּ הִיא בְּחִינַת ה' כַּנַּ"ל עַל-יְדֵי שֶׁמְּשַׁבְּרִין קָנֶה הַחֵית וְעוֹשִׂין מִמֶּנָּה הֵ"א כַּנַּ"ל.: וְזֶה בְּחִינַת בְּצִיעַת הַפַּת שֶׁצְּרִיכִין לִבְצֹעַ הַפַּת אַחַר הַבְּרָכָה לְרַמֵּז שֶׁאָז עַל-יְדֵי הַבְּרָכָה מוֹצִיאִין הַפַּת מֵחָמֵץ לְמַצָּה שֶׁמְּשַׁבְּרִין קְנֶה הַחֵית וְעוֹשִׂין מִמֶּנָּה הֵ"א וְעַל זֶה מְרַמֵּז הַבְּצִיעָה, כִּי זֶה עִקַּר הַבֵּרוּר מַה שֶּׁבּוֹצְעִין וּמְשַׁבְּרִין אֶת הַפַּת בִּשְׁעַת בְּרָכָה דַּיְקָא שֶׁמְּרַמֵּז שֶׁמּוֹצִיאִין אָז אֶת הַפַּת מֵחָמֵץ לְמַצָּה שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁבִירַת קְנֶה הַחֵית לְהֵ"א כַּנַּ"ל. כִּי זֶה עִקַּר תִּקּוּן וּבֵרוּר הָאֲכִילָה לְהוֹצִיא הַפַּת מֵחָמֵץ לְמַצָּה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת בְּצִיעַת הַפַּת כַּנַּ"ל, כִּי מַצָּה הִיא בְּחִינַת פְּרוּסָה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁמְּשַׁבְּרִין הַמַּצָּה הָאֶמְצָעִית קֹדֶם הַהַגָּדָה וּמְבָרְכִין עַל אֲכִילַת מַצָּה, עַל הַפְּרוּסָה דַּיְקָא, כִּי עִקַּר מַצָּה הוּא בְּחִינַת פְּרוּסָה, דְּהַיְנוּ עַל-יְדֵי שֶׁמְּשַׁבְּרִים קְנֶה הַחֵית וְעוֹשִׂין מִמֶּנָּה הֵ"א כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן פּוֹרְסִין אָז בְּפֶסַח קֹדֶם בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא, כִּי זֶה עִקַּר הַמַּצָּה שֶׁכְּבָר נִפְרְסָה וְנִשְׁבְּרָה קֹדֶם בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא, דְּהַיְנוּ שֶׁכְּבָר נִשְׁבַּר קְנֶה הַחֵית וְנַעֲשָׂה ה' עַל-יְדֵי שֶׁשָּׁמְרוּ אֶת הַמַּצָּה שֶׁלֹּא תַּחְמִיץ, כִּי אָז אוֹכְלִין מַצָּה מַמָּשׁ. וְעַל-כֵּן עִקַּר מִצְוָתָהּ בִּפְרוּסָה לְרַמֵּז עַל הַנַּ"ל, כִּי אֵין צְרִיכִין לְהַמְתִּין מִלְּשָׁבְרָהּ עַד שֶׁיְּבָרְכוּ עָלֶיהָ כִּי הִיא כְּבָר נַעֲשָׂה מַצָּה מַמָּשׁ. עַל-כֵּן תֵּכֶף מְשַׁבְּרִין אוֹתָהּ, כִּי זֶה עִקַּר בְּחִינַת מַצָּה כַּנַּ"ל:
וְזֶה בְּחִינַת (פְּסָחִים קטז) 'לֶחֶם עֹנִי' מַה דַּרְכּוֹ שֶׁל עָנִי בִּפְרוּסָה. כִּי עִקַּר הָעֲנִיּוּת נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה שֶׁבָּא עַל-יְדֵי אֲכִילַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע שֶׁהוּא בְּחִינַת חָמֵץ. וְעַל-כֵּן הֶעָנִי חָשׁוּב כַּמֵּת בְּחִינַת בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ וְכוּ', וּמִי שֶׁחוֹנֵן אֶת הֶעָנִי וְנוֹתֵן לוֹ מִלַּחְמוֹ אֲזַי הוּא מַעֲלֶה אֶת הֶעָנִי מִבְּחִינַת עֲנִיּוּת, מִבְּחִינַת בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה שֶׁבָּא מִבְּחִינַת חָמֵץ. וְעַל-כֵּן נִקְרָא הַצְּדָקָה בְּשֵׁם פְּרוּסָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה נח) הֲלוֹא פָּרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ. כִּי הוּא מַעֲלֶה אוֹתוֹ מִבְּחִינַת חָמֵץ לִבְחִינַת מַצָּה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת פְּרוּסָה וּשְׁבוּרָה בְּחִינַת שְׁבִירַת קְנֵה הַחֵית כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן נִקְרֵאת הַמַּצָּה לֶחֶם עֹנִי. כִּי עִקַּר תִּקּוּן הָעֲנִיּוּת וְחִיּוּתוֹ הוּא עַל-יְדֵי בְּחִינַת מַצָּה עַל-יְדֵי שֶׁמַּעֲלִין אוֹתוֹ מִבְּחִינַת חָמֵץ לְמַצָּה. כִּי צְדָקָה הוּא גַּם-כֵּן בְּחִינַת ה'. כִּי זֶה עִקַּר תִּקּוּן הַצְּדָקָה שֶׁמַּמְשִׁיכִין ה' וְעוֹשִׂין מִצֶּדֶק צְדָקָה כַּיָּדוּעַ (תקו"ז כא דף נח), הַיְנוּ בְּחִינַת הֵ"א הַנַּ"ל, בְּחִינַת הֵ"א דְּמַצָּה. וְזֶה מַה דַּרְכּוֹ שֶׁל עָנִי בִּפְרוּסָה כָּךְ מַצָּה הִיא פְּרוּסָה כִּי זֶה עִקַּר בְּחִינַת מַצָּה, וְזֶה עִקַּר חִיּוּת הֶעָנִי, כִּי זֶה בְּחִינַת הֵ"א הַנַּ"ל וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם פּוֹרֵס אֵין לָהֶם, 'פּוֹרֵס' דַּיְקָא כַּנַּ"ל.: וְזֶה בְּחִינַת וְלֹא יִפְרְסוּ לָהֶם עַל אָבֵל לְנַחֲמוֹ וְכוּ' (יִרְמְיָה טז), כִּי הָאָבֵל שֶׁנָּגְעָה בּוֹ סִטְרָא דְּמוֹתָא חַס וְשָׁלוֹם, עַל-כֵּן אֵין לוֹ כֹּחַ אָז לִפְרֹס וְלִבְצֹעַ עַל הַפַּת, כִּי אֵינוֹ יָכוֹל אָז לְהַכְנִיעַ סִטְרָא דְּמוֹתָא שֶׁהוּא בְּחִינַת חָמֵץ וְלִפְרֹס אֶת הַפַּת וּלְהַעֲלוֹתוֹ מֵחָמֵץ לְמַצָּה מֵחֵית לְהֵ"א כַּנַּ"ל, כִּי אָז אֵין לוֹ זֶה הַכֹּחַ. וְעַל-כֵּן אָסוּר לוֹ לֶאֱכֹל סְעֻדָּה הָרִאשׁוֹנָה מִשֶּׁלּוֹ, וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לְהַבְרוֹתוֹ מִשֶּׁל אֲחֵרִים, כִּי הוּא אָז בִּבְחִינַת עָנִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲלוֹת מֵחָמֵץ לְמַצָּה כִּי אִם עַל-יְדֵי אֲחֵרִים שֶׁפּוֹרְסִים לוֹ מִלַּחְמָם וְעַל-יְדֵי זֶה מַעֲלִין אוֹתוֹ מֵחָמֵץ לְמַצָּה כַּנַּ"ל: וְזֶה בְּחִינַת לֶחֶם עֹנִי שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל עָלָיו (פְּסָחִים קטז) מַה דַּרְכּוֹ שֶׁל עָנִי בִּפְרוּסָה וְכוּ' כַּנַּ"ל, דָּבָר אַחֵר: לֶחֶם שֶׁעוֹנִין עָלָיו דְּבָרִים הַרְבֵּה, הַיְנוּ הַךְ, כִּי עַל-יְדֵי בְּחִינַת מַצָּה עַל-יְדֵי שֶׁמְּשַׁבְּרִין קְנֵה הַחֵית וְעוֹשִׂין מִמֶּנָּה הֵ"א בְּחִינַת גְּעַר חַיַּת קָנֶה, דְּהַיְנוּ עַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת הַמַּחֲשָׁבָה עַל-יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְהִתְפַּלֵּל בְּכֹחַ לְהוֹצִיא הַקּוֹל בְּכֹחַ גָּדוֹל בִּתְפִלָּתוֹ. וְזֶה בְּחִינַת לֶחֶם שֶׁעוֹנִין עָלָיו וְכוּ', כִּי עַל-יְדֵי לֶחֶם זֶה, בְּחִינַת מַצָּה, עַל-יְדֵי זֶה עוֹנִין בְּקוֹל גָּדוֹל, כִּי עַל-יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְהִתְפַּלֵּל בְּקוֹל גָּדוֹל, דְּהַיְנוּ תְּפִלָּה בְּכֹחַ כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם:
וְזֶה גַּם-כֵּן בְּחִינַת תִּקּוּן הָאֲכִילָה, דְּהַיְנוּ לְבָרֵר וּלְהַעֲלוֹת הַלֶּחֶם מֵחָמֵץ לְמַצָּה כַּנַּ"ל כְּדֵי לִזְכּוֹת לִתְפִלָּה בְּכֹחַ, כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל. כִּי עִקַּר כֹּחַ הָאָדָם וְחִיּוּתוֹ הוּא עַל-יְדֵי הָאֲכִילָה כַּנִּרְאֶה בַּחוּשׁ, כִּי הָאֲכִילָה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת גְּבוּרוֹת בְּחִינַת גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים שֶׁזֶּה בְּחִינַת רְעָמִים, כַּנַּ"ל בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל, כִּי גְּשָׁמִים הֵם עַל-יְדֵי רְעָמִים וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ הַפַּרְנָסָה וְהָאֲכִילָה. וְכֵן עִקַּר תִּקּוּן הַדַּעַת הוּא כְּפִי הָאֲכִילָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁאוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה אֲזַי הַקּוֹל הַיּוֹצֵא בְּכֹחַ בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי כֹּחַ הָאֲכִילָה כַּנַּ"ל וּפוֹגֵעַ בַּמֹּחַ אֲזַי נַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ רְעָמִים, וַאֲזַי הַלֵּב שׁוֹמֵעַ כַּנַּ"ל בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל. נִמְצָא, שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בַּאֲכִילָה דִּקְדֻשָּׁה שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ הַכֹּחַ וּמִשָּׁם עִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת כַּנַּ"ל. גַּם הַיִּרְאָה שֶׁמִּמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת הַקּוֹל הוּא גַּם-כֵּן עַל-יְדֵי אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה, כִּי עִקַּר הַיִּרְאָה בָּאָה לָאָדָם בִּשְׁעַת אֲכִילָה כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל (ליקו"מ ב' ז):
וְזֶה בְּחִינַת מֵהֵיכָן קָא שָׁרִית הַמּוֹצִיא? מֵהֵיכָא דְּקָדִים בִּשּׁוּלָא (סַנְהֶדְרִין קב:), כִּי עַל-יְדֵי הָאֲפִיָּה עַל-יְדֵי הָאֵשׁ עַל-יְדֵי זֶה נִתְבָּרֵר וְנִתְתַּקֵּן הַלֶּחֶם, כִּי מֵהָאֵשׁ יָצָאוּ וְהָאֵשׁ תֹּאכְלֵם (יְחֶזְקֵאל טו). וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי הָאֵשׁ נִתְבָּרֵר הַלֶּחֶם מִזֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לִבְצֹעַ מֵהֵיכָא דְּקָדִים בִּשּׁוּלָא מִמָּקוֹם שֶׁהִתְחִיל הָאֵשׁ לִשְׁלֹט בַּתְּחִלָּה, כִּי שָׁם הִתְחִיל הַבֵּרוּר וְהַתִּקּוּן וְעַל-כֵּן שָׁם צְרִיכִין לִבְצֹעַ וּלְבָרֵךְ הַמּוֹצִיא, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְשַׁבְּרִין קְנֵה הַחֵית וְעוֹשִׂין ה' בְּחִינַת הֵ"א דְּהַמּוֹצִיא, וַאֲזַי מוֹצִיאִין הַלֶּחֶם מֵחָמֵץ לְמַצָּה מֵחֵית לְהֵא שֶׁזֶּה עִקַּר הַבֵּרוּר כַּנַּ"ל:
וְעַל-כֵּן הַתְחָלַת כִּבּוּשׁ אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הָיָה בְּעֵת שֶׁקָּנָה אַבְרָהָם אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה מִבְּנֵי חֵת. וְהֵם אֻמָּה רִאשׁוֹנָה מִשִּׁבְעָה עֲמָמִין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים כ) הַחִתִּי וְהָאֱמוֹרִי וְכוּ'. כִּי אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שָׁם כָּל הָעֶשֶׂר קְדֻשּׁוֹת (כֵּלִים א מו). וְכָל הַמִּצְווֹת הַתְּלוּיִים בַּפַּת הֵם בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וּמִשָּׁם עִקַּר הַהַשְׁפָּעָה. וְעַל-כֵּן שָׁם עִקַּר הַבֵּרוּר שֶׁל הַפַּת לְבָרְרוֹ מֵחָמֵץ לְמַצָּה מֵחֵית לְהֵ"א וְעַל-כֵּן עִקַּר הַבְטָחַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל לְאַבְרָהָם הָיְתָה בְּעֵת שֶׁקְּרָאוֹ אַבְרָהָם בְּהֵ"א, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית יז) וְלֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ וְכוּ', וְשָׁם נֶאֱמַר: וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן וְכוּ'. כִּי עִקַּר קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הוּא קְדֻשַּׁת הַדַּעַת בְּחִינַת אֲוִירָא דְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים, כִּי עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה הוּא קְדֻשַּׁת הַדַּעַת שֶׁזֶּה בְּחִינַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וְכָל זֶה הוּא בְּחִינַת הֵ"א כַּנַּ"ל:
וְעַל-כֵּן קָנָה אַבְרָהָם הַשָּׂדֶה מֵאֵת בְּנֵי חֵת דַּיְקָא, וְאָז הִתְחִיל לִזְכּוֹת בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כִּי עִקַּר כְּבִישַׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הוּא עַל-יְדֵי שֶׁמְּשַׁבְּרִין בְּחִינַת חֵית, בְּחִינַת גְּעַר חַיַּת קָנֶה שֶׁהוּא עֵשָׂו שֶׁהֶחֱרִיב אֶת הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ וְגָלוּ יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. עַל-כֵּן אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כִּי אִם עַל-יְדֵי שֶׁמְּשַׁבְּרִין חַיַּת קָנֶה, דְּהַיְנוּ קְנֶה חֵית וְעוֹשִׂין מִמֶּנָּה הֵ"א שֶׁהוּא בְּחִינַת מַצָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הָאֲכִילָה שֶׁהוּא רַק בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁם כָּל הַמִּצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בַּפַּת. וְזֶה בְּחִינַת הֵ"א דְּאַבְרָהָם שֶׁהוּא רִאשׁוֹן שֶׁזָּכָה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְכַנָּ"ל: כִּי צְרִיכִין לֶאֱכֹל בְּשִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קֹהֶלֶת ט) לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וְכוּ'. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת ח) אֵין טוֹב לָאָדָם כִּי אִם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמֹחַ וְכוּ', הַיְנוּ כְּשֶׁאוֹכְלִין בִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל שֶׁאָז הָאֲכִילָה בִּבְחִינַת מַצָּה כַּנַּ"ל, וַאֲזַי זוֹכִין לִבְחִינַת רְעָמִים וַאֲזַי נִפְשָׁט עַקְמִימִיּוּת שֶׁבְּלִבּוֹ כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ (רות ג), הֵפֶךְ עַקְמִימִיּוּת שֶׁבַּלֵּב, וְאָז זוֹכִין לְשִׂמְחָה בְּחִינַת וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה (תהלים צז), הֵפֶךְ בְּחִינַת בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה. כִּי אֲכִילָה דִּקְדֻשָּׁה בִּבְחִינַת מַצָּה כַּנַּ"ל הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן כַּנַּ"ל, וַאֲזַי נִתְבַּטֵּל וְנִמְתָּק בְּחִינַת בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה, כִּי עַל-יְדֵי בְּחִינַת מַצָּה שֶׁהוּא אֲכִילָה דִּקְדֻשָּׁה זוֹכִין לְשִׂמְחָה בְּחִינַת לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמֹחַ וְלִרְאוֹת טוֹב וְכוּ' כַּנַּ"ל. (עַיֵּן כָּל זֶה הֵיטֵב בַּמַּאֲמָר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הַנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם):
אורח חיים · הלכות פסח
עִנְיַן שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח: מִצְוַת מִילָה וּפְרִיעָה הִיא בְּחִינַת בִּטּוּל חָמֵץ וּשְׂאוֹר שֶׁהֵם תְּרֵין עֲנָנִין דִּמְכַסְּיָן עַל עֵינִין, בְּחִינַת עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל, בְּחִינַת גְּעַר חַיַּת קָנֶה, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר, עַיֵּן שָׁם, קָנֶה חֵית שֶׁל חָמֵץ תְּשַׁבֵּר וְתַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה הֵא וַאֲזַי נַעֲשֶׂה מֵחָמֵץ מַצָּה. וְזֶהוּ גְּעַר חַיַּת קָנֶה, עַיֵּן שָׁם בְּרַעְיָא מְהֵימָנָא פָּרָשַׁת פִּנְחָס: וְאִיתָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ בְּמַאֲמַר 'בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר' בְּלִקּוּטֵי א סִימָן ה, דְּהַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ שֶׁלֹּא לְהַחְמִיץ הַמַּחֲשָׁבָה בְּתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים וְצָרִיךְ לִגְעֹר בְּאֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת וּלְגָרְשָׁם, וְזֶהוּ בְּחִינַת גְּעַר חַיַּת קָנֶה הַנַּ"ל. 'גְּעַר' דַּיְקָא, וְעַל-יְדֵי זֶה יוֹצְאִין מִבְּחִינַת חָמֵץ לְמַצָּה. וְזֶהוּ בְּחִינַת 'מַצָּה', לְשׁוֹן מַצָּה וּמְרִיבָה דְּצַדִּיקַיָּא עַבְדִין מַצּוּתָא בְּסִטְרִין אָחֳרָנִין דְּלָא יִתְקָרִיבוּ לְמַשְׁכְּנָא דִּקְדֻשָּׁה, עַיֵּן שָׁם. נִמְצָא, שֶׁחָמֵץ וּשְׂאוֹר, שֶׁהֵם בְּחִינַת חַיַּת קָנֶה הַנַּ"ל, הֵם בְּחִינַת חִמּוּץ הַמַּחֲשָׁבָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְצָרִיךְ לִגְעֹר בָּהֶם וּלְשָׁבְרָם.: וְזֶה בְּחִינַת מִילָה וּפְרִיעָה, שֶׁהֵם תִּקּוּן הַבְּרִית וְעַל-יְדֵי זֶה מְבַטְּלִין וּמַעֲבִירִין תְּרֵין עֲנָנִין דִּמְכַסְּיָן עַל עֵינִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת שֶׁבַּתְּפִלָּה, שֶׁהֵם בְּחִינַת חָמֵץ וּשְׂאוֹר כַּנַּ"ל, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ בְּמַאֲמַר 'אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים' (בְּסִימָן ב), שֶׁתִּקּוּן הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, שֶׁהֵם הָעֲנָנִין דִּמְכַסְּיָן עַל עֵינִין, הוּא עַל-יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית, עַיֵּן שָׁם.: נִמְצָא, שֶׁעַל-יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית מְבַטְּלִין חָמֵץ וּשְׂאוֹר, דְּהַיְנוּ מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת תְּרֵין עֲנָנִין וְכוּ'. וְזֶהוּ בְּחִינַת מִילָה וּפְרִיעָה לְהַעֲבִיר וּלְבַעֵר תְּרֵין עֲנָנִין חָמֵץ וּשְׂאוֹר, עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל חַיַּת קָנֶה הַנַּ"ל, כִּי שְׂאוֹר חִמּוּצוֹ קָשֶׁה זֶה בְּחִינַת קְלִפַּת הָעָרְלָה, שֶׁהוּא רַע לְגַמְרֵי, וְחָמֵץ אֵין חִמּוּצוֹ קָשֶׁה כָּל כָּךְ. וְזֶה בְּחִינַת קְלִפַּת הַפְּרִיעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת נֹגַהּ לוֹ סָבִיב (יְחֶזְקֵאל א), בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע (בְּרֵאשִׁית ב), וְזֶהוּ בְּחִינַת חָמֵץ, כִּי חָמֵץ הוּא גַּם כֵּן יֵשׁ בּוֹ עִרְבּוּב טוֹב וָרָע, כִּי אֵין בֵּין חָמֵץ לְמַצָּה אֶלָּא מַשֶּׁהוּ (שְׁלָ"ה מַסֶּכֶת פְּסָחִים), דְּהַיְנוּ בֵּין חֵית לְהֵא כַּנַּ"ל. נִמְצָא, שֶׁסָּמוּךְ אֶל הַטּוֹב עַד שֶׁאֶפְשָׁר לְשָׁבְרוֹ וְלַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ בְּחִינַת מַצָּה עַל-יְדֵי שְׁבִירַת הַמַּשֶּׁהוּ כַּנַּ"ל וְהוּא בְּחִינַת מַתְקְלָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת נֹגַהּ, בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת, כִּי הַמַּתְקְלָא עוֹמֶדֶת עַל הַמַּשֶּׁהוּ, דְּהַיְנוּ הַהַכְרָעָה שֶׁמַּכְרִיעִין הַמַּתְקְלָא לְכָאן אוֹ לְכָאן שֶׁהוּא תְּלוּיָה בְּמַשֶּׁהוּ, כִּי לְשׁוֹן הַמִּשְׁקָל שָׁוֶה וּכְשֶׁמַּכְרִיעִין אוֹתוֹ מַשֶּׁהוּ חוּט הַשְּׂעָרָה אֲזַי הַהַכְרָעָה לְצַד זֶה וְכֵן לְהֵפֶךְ. נִמְצָא, שֶׁהַמַּתְקְלָא תְּלוּיָה בְּמַשֶּׁהוּ כַּנַּ"ל: וְזֶה בְּחִינַת הַהֶפְרֵשׁ בֵּין חָמֵץ לְמַצָּה שֶׁהוּא רַק מַשֶּׁהוּ כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן חָמֵץ וּשְׂאוֹר, שֶׁהֵם בְּחִינַת עָרְלָה וּפְרִיעָה כַּנַּ"ל, הֵם בְּחִינַת עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל, כִּי יִשְׁמְעֵאלִים הֵם נוֹהֲגִים מִילָה וְלֹא פְּרִיעָה. נִמְצָא, שֶׁהֵם רַק בְּחִינַת קְלִפַּת הַפְּרִיעָה, אֲבָל עֵשָׂו הוּא בְּחִינַת רַע לְגַמְרֵי וְאֵין נוֹהֲגִין מִילָה כְּלָל וְהֵם בְּחִינַת קְלִפַּת הָעָרְלָה, וְעַל-יְדֵי מִילָה וּפְרִיעָה כּוֹרְתִין וּמַעֲבִירִין אוֹתָם בִּבְחִינַת גְּעַר חַיַּת קָנֶה, שֶׁשׁוֹבְרִין הַחֵית שֶׁל חָמֵץ וְעוֹשִׂין מִמֶּנָּה הֵא שֶׁל מַצָּה, שֶׁהִיא הֵא הַדַּעַת, שֶׁהִיא תְּלוּיָה בְּתִקּוּן הַבְּרִית, כַּמּוּבָא, שֶׁהִיא בְּחִינַת הֵא דְּאַבְרָהָם שֶׁנִּתְגַּלָּה עַל-יְדֵי מִצְוַת מִילָה. וְזֶה בְּחִינַת גְּעַר חַיַּת קָנֶה הַנַּ"ל.: כִּי תִּקּוּן הַבְּרִית הִיא בְּחִינַת וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן-זֶה קָנָה חָכְמָה, בְּחִינַת קָנֶה מוֹצִיא קוֹל, בְּחִינַת קוֹל נְגִינָה וְשִׁירָה שֶׁתְּלוּיָה בְּתִקּוּן הַבְּרִית וְזֶהוּ קָנֶה שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, וּכְנֶגְדּוֹ בְּחִינַת קָנֶה רָצוּץ פְּגַם הַבְּרִית חַס וְשָׁלוֹם, (כַּמּוּבָא בַּמַּאֲמָר 'רְצִיצָא דְּמַיִית בְּבָעוּתֵהּ' בְּסִימָן כז, עַיֵּן שָׁם) וְעַל-יְדֵי מִילָה וּפְרִיעָה מְשַׁבְּרִין חַיַּת קָנֶה הַנַּ"ל בְּחִינַת קָנֶה רָצוּץ וְעַל-יְדֵי זֶה נִקְרָא 'קָנֶה רָצוּץ' לְשׁוֹן שְׁבִירָה, כִּי עוֹמֵד לִרְצִיצָה וְלִשְׁבִירָה עַל-יְדֵי יִשְׂרָאֵל, בִּבְחִינַת גְּעַר חַיַּת קָנֶה כַּנַּ"ל וַאֲזַי נִתְתַּקֵּן קְנֵה חָכְמָה, בְּחִינַת קָנֶה מוֹצִיא קוֹל עַל-יְדֵי בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן מָלוּ עַצְמָן יִשְׂרָאֵל בְּלֵיל יְצִיאָתָם מִמִּצְרַיִם שֶׁאֲזַי הוּא בְּחִינַת בִּטּוּל חָמֵץ וּשְׂאוֹר שֶׁבָּזֶה תְּלוּיָה גְּאֻלַּת מִצְרַיִם לָצֵאת מֵחָמֵץ לְמַצָּה וְעַל-כֵּן הֻכְרְחוּ לָמוּל אָז, כִּי עַל-יְדֵי זֶה מְבַטְּלִין חָמֵץ וּשְׂאוֹר תְּרֵין עֲנָנִין כַּנַּ"ל: וְזֶה בְּחִינַת שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח קְרִיעַת יַם סוּף שֶׁהָיָה עַל-יְדֵי בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קיד) הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס, שֶׁרָאָה אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף שֶׁזָּכָה לְתִקּוּן הַבְּרִית, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה, כַּמּוּבָא, כִּי קְרִיעַת יַם סוּף זֶה גַּם כֵּן בְּחִינַת בִּטּוּל וּשְׁבִירַת הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, שֶׁהֵם עֲנָנִין דִּמְכַסְּיָן וְכוּ' בְּחִינַת חָמֵץ וּשְׂאוֹר כַּנַּ"ל.: כִּי יֵשׁ 'יָם הַחָכְמָה' וְיֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים וּנְתִיבוֹת לְהַשִּׂיג הַחָכְמָה בִּבְחִינַת הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה (יְשַׁעְיָה מג), וְיֵשׁ מְצוּלוֹת יָם, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא, מַחֲשָׁבוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, הִרְהוּרִים רָעִים, עֲנָנִין דִּמְכַסְּיָן עַל עֵינִין וְכוּ'. וְהַמְּצוּלוֹת יָם מְכַסִּין עַל יָם הַחָכְמָה וּמְעַרְבְּבִין הַדֶּרֶךְ וְהַנָּתִיב שֶׁיֵּשׁ בְּיָם הַחָכְמָה וְצָרִיךְ לְשַׁבְּרָם וּלְגָרְשָׁם וַאֲזַי נִתְגַּלֶּה יָם הַחָכְמָה וּמַשִּׂיגִין דְּרָכִים וּנְתִיבוֹת בְּיָם הַחָכְמָה לְהַשִּׂיג הַשָּׂגוֹת. וְזֶהוּ בְּחִינַת קְרִיעַת יַם סוּף בִּבְחִינַת הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ וְכוּ', כִּי שָׁם זָכוּ לְהַשָּׂגוֹת גְּדוֹלוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (מְכִילְתָּא בְּשַׁלַח פ"ב). וְזֶה נַעֲשָׂה עַל-יְדֵי שֶׁנִּקְרַע הַיָּם, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּתְגָּרְשׁוּ מְצוּלוֹת יָם הַשּׁוֹטְפִין וְטוֹבְעִין, וְזֶה בְּחִינַת קְרִיעַת יַם סוּף לְשׁוֹן קָנֶה וָסוּף קָמֵלוּ, בְּחִינַת גְּעַר חַיַּת קָנֶה כַּנַּ"ל. וְעַל-יְדֵי זֶה נִתְגַּלּוּ דַּרְכֵי יָם הַחָכְמָה כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן הָיָה עַל-יְדֵי בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית דַּיְקָא, כִּי תִּקּוּן הַמֹּחַ וְהַחָכְמָה לְגָרֵשׁ מְצוּלוֹת יָם הוּא עַל-יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית כַּנַּ"ל, וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לְתִקּוּן הַבְּרִית יוּכַל לְגָרֵשׁ מְצוּלוֹת יָם מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְהִרְהוּרִים בִּבְחִינַת קְרִיעַת יַם סוּף, בִּבְחִינַת הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס, שֶׁרָאָה אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף כַּנַּ"ל.: וְעַל-כֵּן הָיָה קְרִיעַת יַם סוּף בִּשְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח דַּיְקָא, כִּי אָז הוּא תַּכְלִית בִּטּוּל חָמֵץ וּשְׂאוֹר, כִּי הוּא יוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁל פֶּסַח שֶׁאָז הִיא תַּכְלִית גְּמַר בִּטּוּל חָמֵץ וּשְׂאוֹר עַד שֶׁמֵּאָז וָהָלְאָה הֻתַּר הֶחָמֵץ וְזֶהוּ תַּכְלִית בִּטּוּלוֹ בִּשְׁלֵמוּת שֶׁנִּתְבַּטֵּל וְנִמְתַּק קְלִפַּת הֶחָמֵץ וּשְׂאוֹר עַד שֶׁהֻתַּר לְגַמְרֵי, כִּי כְּבָר נִכְנַע וְנִתְבַּטֵּל הָרַע לְגַמְרֵי עַד שֶׁחָזַר לְהֶתֵּר וְעַל-כֵּן אָז נִקְרַע הַיַּם סוּף, כִּי קְרִיעַת יַם סוּף הוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת בִּטּוּל חָמֵץ וּשְׂאוֹר עַל-יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית, עַל-יְדֵי בְּחִינַת מִילָה כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת לְגוֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים (תְּהִלִּים קלו), לְשׁוֹן חֶתֶּךְ, בְּחִינַת חִתּוּךְ הָעָרְלָה, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּתְגָּרְשׁוּ מְצוּלוֹת יָם כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת קְרִיעַת יַם סוּף, בְּחִינַת קְרִיעַת עוֹר הַפְּרִיעָה, כִּי קְרִיעַת יַם סוּף הוּא תִּקּוּן מִצְוַת מִילָה כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן אָז זָכוּ יִשְׂרָאֵל לְשִׁירַת הַיָּם, כִּי קוֹל שִׁירָה נִתְתַּקֵּן עַל-יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית כַּנַּ"ל (כַּמְבֹאָר הֵיטֵב בְּמַאֲמַר 'רְצִיצָא דְמַיִית' הַנַּ"ל):
וְזֶה שֶׁנּוֹהֲגִין בְּיוֹם הַמִּילָה שֶׁהַמּוֹהֵל מְנַגֵּן שִׁירַת הַיָּם וְכֵן הַפַּיִט יָסַד 'יוֹם לְיַבָּשָׁה' בְּיוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִילָה, כִּי שִׁירַת הַיָּם נִתְגַּלֶּה עַל-יְדֵי בְּחִינַת מִילָה, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לִבְחִינַת קְרִיעַת יַם סוּף וּלְשִׁירָה כַּנַּ"ל.: וְעַל-כֵּן הַמִּנְהָג לִזְרֹק אֱגוֹזִים וּמִינֵי מַאֲכָל בְּעֵת שֶׁמָּלִין הַתִּינוֹק. וּבְוַדַּאי אֵין דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ שֹׁרֶשׁ, הַיְנוּ שֶׁמְּרַמֵּז עַל בִּזַּת הַיָּם שֶׁחָטְפוּ יִשְׂרָאֵל, וְעַל-כֵּן זוֹרְקִין אֱגוֹזִים וּשְׁאָר דְּבָרִים כְּדֵי שֶׁיַּחְטְפוּ הַתִּינוֹקוֹת לִרְמֹז בִּזַּת הַיָּם שֶׁזָּכוּ עַל-יְדֵי מִילָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן קֹדֶם שֶׁעָבְרוּ מֵי הַיַּרְדֵּן, שֶׁהוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת קְרִיעַת יַם סוּף, הֻכְרְחוּ יִשְׂרָאֵל לָמוּל שֵׁנִית וּפָרְעוּ כַּנַּ"ל, דְּהַיְנוּ פְּרִיעָה שֶׁלֹּא הָיְתָה עַל-יְדֵי מֹשֶׁה, כִּי עִקַּר קְרִיעַת הַמַּיִם הוּא עַל-יְדֵי תִּקּוּן מִצְוַת מִילָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן בִּימֵי מֹשֶׁה שֶׁלֹּא קִיְּמוּ מִצְוַת פְּרִיעָה הָיָה בֶּאֱמֶת קָשֶׁה לְפָנָיו קְרִיעַת יַם סוּף וְהֻצְרְכוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּזְכוּת אַבְרָהָם וּבִזְכוּת יוֹסֵף וְדֻגְמָתָם שֶׁקִּיְּמוּ הַמִּצְוָה בִּשְׁלֵמוּת, כִּי מָל וְלֹא פָּרַע כְּאִלּוּ לֹא מָל (שַׁבָּת פי"ט מ"ו), כִּי עִקַּר יְנִיקָתָם עַל-יְדֵי קְלִפַּת נֹגַהּ, שֶׁהִיא בְּחִינַת פְּרִיעָה, כַּמּוּבָא.: וְעַל-כֵּן הַתּוֹרָה מַזְהֶרֶת בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת עַל הֶחָמֵץ יוֹתֵר מִן הַשְּׂאוֹר, כִּי הָעִקָּר לְבַעֵר הֶחָמֵץ, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, בְּחִינַת נֹגַהּ, בְּחִינַת פְּרִיעָה, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְבַטְּלִין יְנִיקָתָם מִן הַקְּדֻשָּׁה, וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לְמִיכְתַּב תַּרְוַיְהוּ חָמֵץ וּשְׂאוֹר מִילָה וּפְרִיעָה, כִּי כָּל אֶחָד יֵשׁ בּוֹ צַד חֹמֶר, זֶה מֵחֲמַת שֶׁהוּא רַע לְגַמְרֵי, וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁכָּל יְנִיקָתָם מֵהַקְּדֻשָּׁה עַל יָדוֹ דַּיְקָא. וְזֶה בְּחִינַת הַצְּרִיכוּתָא שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל דִּצְרִיכֵי לְמִכְתַּב תַּרְוַיְהוּ חָמֵץ וּשְׂאוֹר, כִּי שְׂאוֹר חִמּוּצוֹ קָשֶׁה, הַיְנוּ שֶׁהוּא רַע לְגַמְרֵי כַּנַּ"ל. וְאִי כָּתַב רַחֲמָנָא חָמֵץ הַוָה אֲמִינָא מִשּׁוּם דְּרָאוּי לַאֲכִילָה, כִּי שְׂאוֹר אֵין רָאוּי כְּלָל וְעַל-כֵּן אֵין יָכוֹל לִינֹק כְּלָל מִן הַקְּדֻשָּׁה, אֲבָל חָמֵץ, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, רָאוּי לַאֲכִילָה, כִּי מְעֹרָב בּוֹ טוֹב וָרָע, וְעַל-כֵּן יֵשׁ בּוֹ אֲכִילָה וּבֵרוּר. וּמֵחֲמַת זֶה דַּיְקָא חָמוּר אִסּוּרוֹ בְּיוֹתֵר, כִּי מֵחֲמַת זֶה יָכוֹל לִינֹק מִן הַקְּדֻשָּׁה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן עִקַּר רֶמֶז מַלְכוּת הָרְשָׁעָה בְּחֵית שֶׁל חָמֵץ כַּנַּ"ל, כִּי הָעִקָּר לִשְׁבֹּר הֶחָמֵץ שֶׁמִּשָּׁם יְנִיקָתָם כַּנַּ"ל:
וְזֶה בְּחִינַת מִילָה בִּשְׁמִינִי כְּנֶגֶד הַחֵית שֶׁל חָמֵץ שֶׁמְּשַׁבְּרִין אוֹתָהּ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עַל-יְדֵי מִצְוַת מִילָה כַּנַּ"ל, כִּי יוֹם הַשְּׁמִינִי זֶה בְּחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי, בְּחִינַת בִּינָה דְּמִינָהּ דִּינִין מִתְעָרִין (זֹהַר וַיִקְרָא י) וּמִשָּׁם מִשְׁתַּלְשֵׁל אֲחִיזַת הֶחָמֵץ וְאֵין הַדִּין נִמְתָּק אֶלָּא בְּשָׁרְשׁוֹ (עֵץ חַיִּים שע"ג פי"א), עַל-כֵּן בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי אֲזַי נִמְתָּק וְנִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי בְּחִינַת הֶחָמֵץ, הַיְנוּ הַחֵית שֶׁל חָמֵץ כַּנַּ"ל וַאֲזַי נִשְׁבָּר הַחֵית וְנַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה הֵא, דְּהַיְנוּ ה' הַדַּעַת ה' דְּאַבְרָהָם שֶׁנִּתְגַּלָּה עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַמִּילָה, כִּי שָׁם הוּא בְּחִינַת הֵא עִלָּאָה כַּיָּדוּעַ.: וְזֶה בְּחִינַת וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי דַּיְקָא, בְּה' הַיְדִיעָה, דְּהַיְנוּ ה' הַדַּעַת שֶׁנִּתְגַּלֶּה בִּשְׁמִינִי עַל-יְדֵי מִצְוַת מִילָה שֶׁהִיא בְּחִינַת שְׁבִירַת הַחֵית שֶׁל חָמֵץ כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת בִּטּוּל הֶחָמֵץ לְגַמְרֵי בִּשְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח כַּנַּ"ל, שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח הוּא יוֹם הַשְּׁמִינִי מִתְּחִלַּת בִּטּוּל הֶחָמֵץ, כִּי תְּחִלַּת בִּטּוּלוֹ בְּעֶרֶב פֶּסַח, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שְׁמוֹת יב) אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְׂאוֹר, שֶׁהוּא עֶרֶב פֶּסַח שֶׁנִּקְרָא רִאשׁוֹן. נִמְצָא, שֶׁיּוֹם שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח הוּא יוֹם שְׁמִינִי לַיּוֹם הָרִאשׁוֹן, דְּהַיְנוּ לְעֶרֶב פֶּסַח וְאָז הוּא תַּכְלִית בִּטּוּל הֶחָמֵץ וּשְׁבִירָתוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּשְׁבָּר הַחֵית כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן נִתְגַּלֶּה בְּחִינַת מִצְוַת מִילָה תִּקּוּן הַבְּרִית כַּנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת קְרִיעַת יַם סוּף כַּנַּ"ל, כִּי מִצְוַת מִילָה הוּא בִּבְחִינַת קְרִיעַת יַם סוּף, כִּי בִּקְרִיעַת יַם סוּף נֶאֱמַר (שָׁם יד) וַיָּשֻׁבוּ וַיַּחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת וְכוּ', שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל לָשׁוּב לְאַחֲרֵיהֶם לְצַד מִצְרַיִם כְּדֵי וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל נְבֻכִים הֵם וְכוּ', כְּדֵי שֶׁיִּרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם.: וְזֶה בְּחִינַת עִקַּר הַתְּשׁוּבָה לְתַקֵּן פְּגַם הַבְּרִית, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ בְּמַאֲמַר 'רְצִיצָא דְמַיִית בְּבָעוּתֵיה מֵהֵיכָא נָפִיק רוּחֵהּ'. וְהֵשִׁיב לָהֶם: בְּהַיְנוּ דְּאָעל, הַיְנוּ שֶׁשָּׁאֲלוּ מֵהֵיכָן מוֹצִיאִין הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁנָּפְלוּ עַל-יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית? וְהֵשִׁיב לָהֶם: בְּהַיְנוּ דְּאָעל, הַיְנוּ בַּדֶּרֶךְ שֶׁנִּכְנְסוּ וְנָפְלוּ הַנִּיצוֹצוֹת, דְּהַיְנוּ עַל-יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית, וְעַכְשָׁיו כְּשֶׁמִּתְגַּבְּרִים עָלָיו אֵלּוּ הַהִרְהוּרִים וְהוּא מְשַׁבֵּר תַּאֲוָתוֹ-עַל-יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין הַנִּיצוֹצוֹת מִתּוֹכָם, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב. וּמֵחֲמַת זֶה כָּל מִי שֶׁזּוֹכֶה לִתְשׁוּבָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁיּוֹצְאִין מֵרְשׁוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא לְתוֹךְ הַקְּדֻשָּׁה הוּא צָרִיךְ בְּהֶכְרֵחַ מִן הַשָּׁמַיִם לָשׁוּב וְלַחֲזֹר לַעֲבֹר דֶּרֶךְ כָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהָיָה שָׁם בַּתְּחִלָּה כְּדֵי שֶׁיִּתְנַסֶּה וְיִצְטָרֵף בְּאוֹתוֹ עִנְיָן מַמָּשׁ, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה בְּחִינַת תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל, וְעַל-יְדֵי זֶה מְבָרֵר הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁנָּפְלוּ בַּתְּחִלָּה בִּבְחִינַת בְּהַיְנוּ דְּאָעל כַּנַּ"ל:
וְזֶה בְּחִינַת וַיָּשֻׁבוּ וַיַּחֲנוּ וְכוּ', שֶׁנִּצְטַוּוּ אַחַר יְצִיאַת מִצְרַיִם לָשׁוּב וְלַחֲזֹר דַּיְקָא לְצַד מִצְרַיִם, וְאֲזַי כְּשֶׁהַסִּטְרָא אָחֳרָא רוֹאָה שֶׁהֵם שָׁבִים וּמִתְקָרְבִים אֲלֵיהֶם הֵם אוֹמְרִים סָגַר עֲלֵיהֶם הַדֶּרֶךְ וּנְבֻכִים הֵם, וַאֲזַי הֵם מִתְגַּבְּרִים בְּיוֹתֵר עִם כֹּחַ כָּל הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם וַאֲזַי הִיא עֵת צָרָה גְּדוֹלָה לְיִשְׂרָאֵל וּמִמֶּנּוּ דַּיְקָא יִוָּשֵׁעַ, כִּי אַחַר כָּךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם עַל עַמּוֹ וּמוֹשִׁיעָם וַאֲזַי מוֹצִיאִין עַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא כָּל הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁהָיוּ בְּתוֹכָם כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת קְרִיעַת יַם סוּף שֶׁנִּכְנַע מְצוּלוֹת יָם וּמִצְרַיִם וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא נָפְלוּ לְתוֹכָם וְיִשְׂרָאֵל זָכוּ אָז לִרְכוּשׁ גָּדוֹל מִבִּזַּת הַיָּם, דְּהַיְנוּ שֶׁהוֹצִיאוּ כָּל הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת מִתּוֹכָם כַּנַּ"ל.: וְזֶה בְּחִינַת מִילָה שֶׁהִיא תִּקּוּן הַבְּרִית, וְהִקְשׁוּ הַמִּינִים: אִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה בַּמִּילָה לָמָּה לֹא בָּרָא אֶת הָאָדָם מָהוּל?! כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ. וְאִיתָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל בַּמַּאֲמָר 'תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק' (סִימָן יט) שֶׁצְּרִיכִין דַּיְקָא לְמוּלוֹ כָּאן בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי לְהַעֲלוֹת הַטּוֹב מֵעֵץ הַדַּעַת, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב, שֶׁהָאָדָם הֻכְרַח לִהְיוֹת נִבְרָא תְּחִלָּה עִם הָעָרְלָה וְאַחַר כָּךְ לְחָתְכָהּ וּלְשָׁבְרָהּ כְּדֵי לְתַקֵּן פְּגַם הַבְּרִית, כִּי כָּל הַדּוֹרוֹת בָּאִין לְתַקֵּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁפָּגַם בַּבְּרִית, כַּמּוּבָא, עַל-כֵּן הֻכְרְחוּ לָבֹא עִם עָרְלָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה אֲחִיזָה לְהָעָרְלָה וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא וְאַחַר כָּךְ חוֹתְכִין אוֹתָהּ, וְעַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא מוֹצִיאִין הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה מֵהֶם:
וְזֶה בְּחִינַת מִילָה בַּשְּׁמִינִי, שֶׁצָּרִיךְ לַעֲבֹר עָלָיו שִׁבְעָה יָמִים שֶׁיֵּשׁ אֲחִיזָה לְהָעָרְלָה שֶׁהִיא בְּחִינַת רַע הַכּוֹלֵל שֶׁל שִׁבְעִים עֲמָמִין כְּדֵי שֶׁיִּצְטָרֵף עַל-יְדֵי זֶה וְאַחַר כָּךְ חוֹתְכִים אוֹתָם לְגַמְרֵי כַּנַּ"ל, וְזֶה עִקַּר הַתִּקּוּן כַּנַּ"ל, כִּי שִׁבְעָה יָמִים שֶׁל עָרְלָה הֵם בְּחִינַת שִׁבְעִים עֲמָמִין שֶׁכְּלוּלִים מִזַּיִן, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ (בְּסִימָן לו) שֶׁקֹּדֶם שֶׁזּוֹכִין לְהִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה צְרִיכִין לַעֲבֹר דֶּרֶךְ גָּלוּת הַשִּׁבְעִים עֲמָמִין כַּנַּ"ל וּלְהִצְטָרֵף בְּתוֹכָם, וְאַחַר כָּךְ זוֹכִין לְהִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה שֶׁהִיא שִׁבְעִים פָּנִים בְּחִינַת שִׁבְעִים נַפְשׁוֹת בֵּית יַעֲקֹב, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מִילָה שֶׁהִיא הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת עַל-יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת הַשִּׁבְעִים חֲסָדִים הַמִּתְגַּלִּים עַל-יְדֵי מִצְוַת מִילָה, בְּחִינַת מָל, עַיֵּן בְּלִקּוּטֵי תּוֹרָה.: כִּי הַחֶסֶד הוּא הַדַּעַת, וְזֶה בְּחִינַת וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל (וַיִקְרָא ט). 'בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי' הוּא רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן שֶׁאָז מַתְחִיל גְּאֻלַּת מִצְרַיִם, שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית, וְזֶה בְּחִינַת בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, בְּחִינַת מִצְוַת מִילָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם יב) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל וְכוּ', קָרָא מֹשֶׁה שֶׁהוּא הַדַּעַת לְאַהֲרֹן, הוּא בְּחִינַת הַחֲסָדִים, כִּי אַהֲרֹן הוּא כֹּהֵן אִישׁ חֶסֶד, בְּחִינַת אַבְרָהָם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (תְּהִלִּים קי) אַתָּה כֹּהֵן לְעוֹלָם. וְזֶהוּ 'וּלְבָנָיו' הֵם בְּחִינַת לִמּוּדֵי ה' שֶׁשָּׁם עִקַּר הִתְגַּלּוּת הַחֲסָדִים עַל-יְדֵי הַמִּילָה, כַּמּוּבָא שָׁם בַּכַּוָּנוֹת.: וְזֶהוּ 'וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל', זֶה בְּחִינַת שִׁבְעִים זְקֵנִים, בְּחִינַת שִׁבְעִים נַפְשׁוֹת בֵּית יַעֲקֹב שֶׁמְּאִירִין עַל-יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַשִּׁבְעִים חֲסָדִים כַּנַּ"ל, גַּם זָקֵן הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית, בְּחִינַת וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן-זֶה קָנָה חָכְמָה וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְתִקּוּן הַבְּרִית הוּא עַל-יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַחֲסָדִים עַל-יְדֵי מִצְוַת מִילָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן הַכֹּהֵן, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַחֶסֶד, מְצֻוֶּה עַל שְׁמִירַת הַבְּרִית בְּיוֹתֵר. וְכֹהֵן גָּדוֹל, שֶׁהוּא חֶסֶד גָּדוֹל וְעֶלְיוֹן מְאֹד מְצֻוֶּה בְּיוֹתֵר עַל שְׁמִירַת הַבְּרִית וְיֵשׁ לוֹ מִצְווֹת קְדוֹשׁוֹת יְתֵרוֹת, כִּי תִּקּוּן הַבְּרִית הוּא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַחֲסָדִים עַל-יְדֵי הַכְנָעַת הָעָרְלָה שֶׁהוּא פְּגַם הַבְּרִית כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מִילָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן כֹּהֵן גָּדוֹל מִתְלַבֵּשׁ בִּשְׁמוֹנָה בְּגָדִים כְּנֶגֶד בְּחִינַת שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, דְּהַיְנוּ תִּקּוּן הַבְּרִית בִּשְׁלֵמוּת שֶׁזּוֹכֶה כֹּהֵן גָּדוֹל כַּנַּ"ל:
וְעַל-כֵּן מִילָה הִיא מִצְוָה שֶׁקִּבְּלוּ יִשְׂרָאֵל בְּשִׂמְחָה וַעֲדַיִן עוֹשִׂין אוֹתָהּ בְּשִׂמְחָה, כִּי מִילָה הוּא בְּחִינַת בִּטּוּל חָמֵץ, דְּהַיְנוּ חִמּוּץ הַמַּחֲשָׁבָה, וַאֲזַי יְכוֹלִין לְהִתְפַּלֵּל בְּכֹחַ שֶׁיִּהְיֶה קוֹלוֹ נַעֲשֶׂה רְעָמִים וְעַל-יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה שִׂמְחָה, בִּבְחִינַת וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר כָּל זֶה בַּמַּאֲמָר 'בַּחֲצֹצְרוֹת' הַנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב.: וְזֶה בְּחִינַת אוֹר' זָרֻעַ' לַצַּדִּיק', זֶה בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית, עַל-יְדֵי זֶה וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן ס"ת קר"ע, כַּמּוּבָא, בְּחִינַת קְרִיעַת יַם סוּף, שֶׁהִיא בְּחִינַת מִילָה כַּנַּ"ל. וְזֶה: וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה, סוֹפֵי תֵּבוֹת גִּימַטְרִיָּא טוֹב, כַּמּוּבָא, בְּחִינַת מִילָה תִּקּוּן הַבְּרִית, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שְׁמוֹת ב, ב. וְעַיֵּן מִדְרַשׁ רַבָּה שְׁמוֹת פ"א) וַתֵּרֶא אוֹתוֹ כִּי טוֹב, שֶׁנּוֹלַד מָהוּל. וְזֶה שֶׁכָּתַב הָאֲרִ"י זַ"ל, שֶׁעַל-יְדֵי מִצְוַת מִילָה מְבַטְּלִין גְּזַר דִּין שֶׁל שְׁמוֹנִים שָׁנָה, עַיֵּן שָׁם. כִּי עַל-יְדֵי הַשִּׂמְחָה הַנַּ"ל יְכוֹלִין לְבַטֵּל הַגְּזַר דִּין, כִּי יוֹדְעִין בֵּין קֹדֶם גְּזַר דִּין לְאַחַר גְּזַר דִּין וְעַל-יְדֵי זֶה יוֹדְעִין לְהִתְפַּלֵּל וּלְבַטְּלוֹ (עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב בַּמַּאֲמָר 'בַּחֲצֹצְרוֹת' הַנַּ"ל): וְעַל-כֵּן אַחַר שִׁירַת הַיָּם נֶאֱמַר (שְׁמוֹת טו) כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ. כִּי שִׁירַת הַיָּם וּקְרִיעַת יַם סוּף הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן מִצְוַת מִילָה כַּנַּ"ל שֶׁהִיא צְרִיכָה רְפוּאָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (מְגִלָּה יז:) מִפְּנֵי מָה קָבְעוּ רְפוּאָה בִּשְׁמִינִית? מִפְּנֵי הַמִּילָה שֶׁנִּתְּנָה בַּשְּׁמִינִי שֶׁצְּרִיכָה רְפוּאָה, כִּי בֶּאֱמֶת הַמִּילָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְשָׁלוֹם (כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ בַּמַּאֲמָר 'רְצִיצָא' הַנַּ"ל) הִיא רְפוּאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם. אַךְ מֵחֲמַת שֶׁדֶּרֶךְ הַשָּׁלוֹם לְהִתְלַבֵּשׁ בִּמְרִירוּת, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת צַעַר וּכְאֵב הַמִּילָה שֶׁצְּרִיכִין לִסְבֹּל מְרִירוּת וְצַעַר כְּשֶׁרוֹצִין לִזְכּוֹת לְשָׁלוֹם, שֶׁהוּא תִּקּוּן הַבְּרִית, רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ, בְּחִינַת מִילָה. וּמֵחֲמַת זֶה צְרִיכִין אַחַר כָּךְ לִרְפוּאָה עַל הָרְפוּאָה שֶׁל הַשָּׁלוֹם כְּדֵי לְרַפְּאוֹת כְּאֵב הַמְּרִירוּת שֶׁנִּתְלַבֵּשׁ בּוֹ הַשָּׁלוֹם כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת רְפָאֵנוּ ה' וְנֵרָפֵא שֶׁמִּתְפַּלְּלִין עַל שְׁתֵּי רְפוּאוֹת, דְּהַיְנוּ לְרַפֹּאת כְּאֵב הָרְפוּאָה, בְּחִינַת כְּאֵב הַמִּילָה, שֶׁהִיא רְפוּאָה כַּנַּ"ל. בָּרוּךְ הַשֵּׁם לְעוֹלָם, אָמֵן וְאָמֵן:
מִפְּנֵי מָה מִילָה בַּשְּׁמִינִי? כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ הָעוֹלָם שְׂמֵחִים וְאָבִיו וְאִמּוֹ עֲצֵבִים, כִּי מִילָה הוּא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַחוֹתָם בְּרִית קֹדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים (שבת קלז:), וְצֶאֱצָאָיו חָתַם וְכוּ'. וְחוֹתָם הוּא הֵפֶךְ נִדַּת, כִּי הֵם בְּמִסְפַּר הַשָּׁוֶה, כַּמּוּבָא (עץ חיים שער לה פרק ג).: וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לְהַמְתִּין עַד יוֹם הַשְּׁמִינִי שֶׁנִּתְבַּטֵּל דַּם נִדּוּת, אֲזַי נִתְגַּלֶּה הַחוֹתָם כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה עִצָּבוֹן, כִּי עַצְבוּת הוּא בְּחִינַת דַּם נִדּוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית ג) הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ זֶה דַּם נִדּוּת. וְעַל-כֵּן הַמִּילָה בִּשְׁמִינִי שֶׁאָז נִתְגַּלָּה שִׂמְחָה כַּנַּ"ל, כִּי הַמִּילָה הִיא לִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה כַּנַּ"ל. וְהַשִּמְחָה הִיא בִּבְחִינַת יוֹם הַשְּׁמִינִי, שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּינָה כַּנַּ"ל וּבִינָה לִבָּא וְשָׁם הַשִּמְחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים ד) נָתַתָּ שִׂמְחָה בְּלִבִּי. וְשָׁם הָרְעָמִים שֶׁעַל יָדָם זוֹכִים לְשִׂמְחָה כַּנַּ"ל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אִיּוֹב כו) וְרַעַם גְּבוּרֹתָו מִי יִתְבּוֹנָן:
אורח חיים · הלכות ספירת העמר
עִנְיַן סְפִירַת הָעֹמֶר וְחַג הַשָּׁבוּעוֹת: עַל-פִּי הַמַּאֲמָר "בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר" בְּסִימָן ה וְכוּ', עַיֵּן שָׁם כָּל הַמַּאֲמָר מֵרֵישָׁא לְסֵיפָא: וּבְקִצּוּר, כִּי חַיָּב כָּל אָדָם לוֹמַר, בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם. וְעַל-כֵּן צָרִיךְ לִרְאוֹת וּלְעַיֵּן בְּתִקּוּן הָעוֹלָם וְכוּ' וּלְהִתְפַּלֵּל בַּעֲבוּרָם וְהַתְּפִלָּה הִיא בִּשְׁנֵי פָּנִים, הַיְנוּ קֹדֶם גְּזַר דִּין וּמִתְפַּלְּלִין כְּסֵדֶר הַתְּפִלָּה וְכוּ', אֲבָל לְאַחַר גְּזַר דִּין צָרִיךְ לְהַלְבִּישׁ הַתְּפִלָּה בְּסִפּוּרִים וְכוּ', וְלֵידַע בֵּין קֹדֶם גְּזַר דִּין לְאַחַר גְּזַר דִּין הוּא עַל-יְדֵי הַמִּצְווֹת שֶׁאָנוּ עוֹשִׂין וְדַוְקָא כְּשֶׁעוֹשִׂין הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁאֵין רוֹצֶה בְּשׁוּם שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא, אֶלָּא הוּא רוֹצֶה שֶׁיַּזְמִין לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִצְוָה אַחֶרֶת בִּשְׂכַר מִצְוָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁשְּכַר מִצְוָה מִצְוָה וְכוּ'. וְזֶה בְּחִינַת נְבוּאַת מֹשֶׁה, בְּחִינַת אַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה וְכוּ', אֲבָל מִי שֶׁעוֹשֶׂה הַמִּצְוָה בִּשְׁבִיל שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא זֶה בְּחִינַת אַסְפַּקְלַרְיָא שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה וְכוּ' וּמִי שֶׁעוֹשֶׂה הַמִּצְוָה בְּשִׂמְחָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָה, הוּא נִכְנָס בְּשִׂמְחַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְכוּ' וְעַל-יְדֵי זֶה יָכוֹל לֵידַע בֵּין קֹדֶם גְּזַר דִּין לְאַחַר גְּזַר דִּין, כִּי הַמִּצְוֹת הֵם מְחַיִּין כָּל הַקּוֹמוֹת עוֹלָם, שָׁנָה, נֶפֶשׁ וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּשַׁבָּת, זָכְרֵהוּ מֵאֶחָד בְּשַׁבָּת, הַיְנוּ שִׂמְחַת וְתַעֲנוּג עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא בְּחִינַת שַׁבָּת, יַרְגִּישׁ בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁהֵן בְּחִינַת מַעֲשֵׂה הַמִּצְווֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרְאוּ עוֹלָם, שָׁנָה, נֶפֶשׁ וְכוּ' וְלָבוֹא לְשִׂמְחָה הוּא עַל-יְדֵי רְעָמִים. וּרְעָמִים הוּא בְּחִינַת הַקּוֹל שֶׁאָדָם מוֹצֵא בְּכֹחַ גָּדוֹל בִּתְפִלָּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, כַּד נָפִיק הַאי קָלָא וְאִעָרָא בְּעָבֵי וְכוּ'. וְעִקַּר הָרְעָמִים הֵם מִגְּבוּרוֹת וְכוּ' וְהֵם פּוֹגְעִים בַּמֹּחַ וְכוּ'. אֲבָל צָרִיךְ לְפַנּוֹת הַמֹּחַ מֵחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וּמִמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת מֵחָמֵץ שֶׁלֹּא יַחְמִיץ אֶת חָכְמָתוֹ בְּחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וּבְתַאֲווֹת וְכוּ'. גַּם יִשְׁמֹר יִרְאָתוֹ שֶׁמִּמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת הַקּוֹל שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ יִרְאָה חִיצוֹנִיּוֹת וְעִקָּר לִשְׁמֹר מֹחוֹ שֶׁלֹּא יַחְמִיץ שֶׁלֹּא יְהַרְהֵר בְּהִרְהוּרִים רָעִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת חָמֵץ סִטְרָא דְּמוֹתָא. וַאֲזַי כְּשֶׁשּׁוֹמֵר מֹחוֹ וְיִרְאָתוֹ כַּנַּ"ל, עַל-יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה קוֹלוֹ בִּבְחִינַת רְעָמִים, וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לַשִּמְחָה הַנַּ"ל. וְצָרִיךְ לְשַׁתֵּף הַגְּבוּרוֹת בַּחֲסָדִים וְכֵן הָאַהֲבָה עִם הַיִּרְאָה כְּדֵי שֶׁיִּתְעָבִיד רְעָמִים וְזֶה, מִסִּטְרָא דִּימִינָא מֹחָא חִוָּורָא כְּכַסְפָּא. וְזֶה, וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ וְכוּ', (עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב הֵיטֵב): וְזֶה בְּחִינַת שָׁבוּעוֹת-קַבָּלַת הַתּוֹרָה, כִּי עִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה הָיָה לִזְכּוֹת לְזֶה הַשְּׁלֵמוּת לַעֲשׂוֹת הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁלֹּא יִרְצֶה בְּשׁוּם שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא, רַק שֶׁיִּרְצֶה זְכוּת לְמִצְוָה אַחֶרֶת בִּשְׂכַר מִצְוָה זֹאת, כִּי הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁלּוֹ הוּא מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה. וְיִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמַד הַר סִינַי שֶׁזָּכוּ לְקַבֵּל הַתּוֹרָה עַל-יְדֵי מֹשֶׁה, זָכוּ לְזֶה הַשְּׁלֵמוּת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם". 'פָּנִים בְּפָנִים' זֶה בְּחִינַת אַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה. וְעַל-כֵּן קִבְּלוּ הַתּוֹרָה עַל-יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ דַּיְקָא, כִּי הוּא זָכָה לְאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה וְעַל יָדוֹ זָכוּ כָּל יִשְׂרָאֵל גַּם כֵּן בִּשְׁעַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה לִבְחִינַת אַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שִׂמְחָה שֶׁל הַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ כַּנַּ"ל, וְזֶהוּ בְּחִינַת הַשִּמְחָה שֶׁל שָׁבוּעוֹת, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה גֹּדֶל הַשִּמְחָה שֶׁל שָׁבוּעוֹת, כַּמּוּבָא בְּרַב יוֹסֵף וְכַיּוֹצֵא, כִּי אָז זוֹכִין לְשִׂמְחָה אֲמִתִּית, שִׂמְחָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּבְיָכוֹל, הַיְנוּ הַשִּמְחָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ בְּחִינַת אַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהִקְדִּימוּ יִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה לְנִשְׁמָע, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל פָּסוּק, "וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם", (כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר). כִּי לִכְאוֹרָה תָּמוּהַ, אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהַקְדִּים עֲשִׂיָּה לִשְׁמִיעָה, וּבִפְרָט שֶׁמִּקְרָא מָלֵא דִּבֵּר הַכָּתוּב, "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע". נִמְצָא, שֶׁמְּבֹאָר בְּפָסוּק שֶׁהָעֲשִׂיָּה הוּא אַחַר שֶׁיְּדַבֵּר ה' וְאִם כֵּן אֵיךְ הִקְדִּימוּ עֲשִׂיָּה לִשְׁמִיעָה?! אַךְ אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ עַל-פִּי הַנַּ"ל שֶׁזָּכוּ אָז לַשִּמְחָה הַנַּ"ל עַד שֶׁלֹּא רָצוּ בְּשׁוּם שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא בִּשְׂכַר הַמִּצְוָה רַק שֶׁיַּזְמִין לָהֶם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִצְוָה אַחֶרֶת בִּשְׂכַר מִצְוָה זֹאת. וְזֶהוּ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע, הַיְנוּ שֶׁיַּעֲשׂוּ כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' וְעִקַּר מְגַמָּתָם וְקִבּוּל שְׂכָרָם הוּא 'וְנִשְׁמַע' שֶׁיִּזְכּוּ לִשְׁמֹעַ מִצְוָה אַחֶרֶת בִּשְׂכַר עֲשִׂיַּת מִצְוָה זֹאת. וְעַל-כֵּן קָרְאוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע בְּשֵׁם שִׂמְחַת עוֹלָם כַּנַּ"ל, כִּי זֶהוּ עִקַּר שְׁלֵמוּת הַשִּמְחָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ שִׂמְחָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ עַד שֶׁאֵין רוֹצֶה בְּשׁוּם שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא רַק לִזְכּוֹת לִשְׁמֹעַ מִצְוָה אַחֶרֶת בִּשְׂכַר מִצְוָה זֹאת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שִׂמְחַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן נִקְרָא "שִׂמְחַת עוֹלָם", כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּבְיָכוֹל, 'חַי לָעַד וְקַיָּם לָנֶצַח', וְעַל-כֵּן הַשִּמְחָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ, שֶׁהִוא שִׂמְחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּבְיָכוֹל, הִוא שִׂמְחַת עוֹלָם. וְלָבוֹא לְשִׂמְחָה זוֹ הוּא עַל-יְדֵי רְעָמִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת קוֹל שׁוֹפָר, (כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל). וְזֶהוּ בְּחִינַת הָרְעָמִים וְקוֹל הַשּׁוֹפָר שֶׁל מַתַּן תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים, "בְּקוֹלוֹת וּבְרָקִים עֲלֵיהֶם נִגְלֵיתָ וּבְקוֹל שׁוֹפָר עֲלֵיהֶם הוֹפָעְתָּ". וְהַשּׁוֹפָר שֶׁל מַתַּן תּוֹרָה הָיָה שׁוֹפָר שֶׁל אַיִל שֶׁל יִצְחָק, שֶׁהוּא בְּחִינַת גְּבוּרוֹת, בְּחִינַת רְעָמִים הַנַּ"ל, (כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל), כִּי עַל-יְדֵי רְעָמִים וְקוֹל הַשּׁוֹפָר שֶׁל מַתַּן תּוֹרָה נִפְשָׁט עַקְמִימִיּוּת שֶׁבַּלֵּב וְזָכוּ לַשִּמְחָה הַנַּ"ל, אֲבָל צָרִיךְ לְפַנּוֹת אֶת הַמֹּחַ מִמַּחֲשָׁבוֹת חִיצוֹנִיּוֹת מֵהִרְהוּרִים, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חָמֵץ, גַּם צָרִיךְ לִשְׁמֹר הַיִּרְאָה וְכוּ' כַּנַּ"ל:
וְזֶהוּ בְּחִינַת מ"ט יְמֵי הַסְּפִירָה שֶׁבָּהֶם יוֹצְאִין מִטֻּמְאָה לְטָהֳרָה כְּדֵי לִהְיוֹת רְאוּיִים לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה. וְעִקַּר הַטָּהֳרָה הוּא לְטַהֵר עַצְמוֹ מִטֻּמְאַת מִצְרַיִם. וְעִקַּר גָּלוּת מִצְרַיִם הָיָה שֶׁהָיָה הַדַּעַת בְּגָלוּת, כַּמּוּבָא, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת פְּגַם הַבְּרִית. וּבְמ"ט יְמֵי הַסְּפִירָה עִקַּר כַּוָּנוֹת הַטָּהֳרָה הוּא לְטַהֵר עַצְמוֹ מִפְּגַם הַדַּעַת, שֶׁהוּא פְּגַם הַבְּרִית, שֶׁזֶּהוּ טֻמְאַת מִצְרַיִם, בְּחִינַת חָמֵץ וְעַל-יְדֵי זֶה שֶׁמְּטַהֲרִין הַדַּעַת בִּימֵי הַסְּפִירָה מִטֻּמְאַת מִצְרַיִם, שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּגַם הַדַּעַת וַאֲזַי נַעֲשֶׂה הַמֹּחַ נָקִי וְזַךְ מֵהִרְהוּרִים וְכוּ', אֲזַי נִשְׁמָעִין קוֹל הָרְעָמִים שֶׁל קַבָּלַת הַתּוֹרָה וְזוֹכִין לַשִּמְחָה הַנַּ"ל כַּנַּ"ל. גַּם צָרִיךְ לִשְׁמֹר הַיִּרְאָה וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת עֹמֶר שְׂעוֹרִים שֶׁמְּנִיפִין מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח, כִּי אִיתָא בַּכְּתָבִים שֶׁ'שְּעֹרָה' בְּגִימַטְרִיָּא תקע"ה וְהֵם ב' פְּעָמִים מַנְצְפָּךְ וּמַנְצְפָּךְ הֵם גְּבוּרוֹת בְּחִינַת יִרְאָה, וְעַל-יְדֵי הֲנָפַת עֹמֶר שְׂעוֹרִים, עַל-יְדֵי זֶה מְנִיפִין כָּל הַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת לְשָׁרְשָׁם. וְזֶהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן הַיִּרְאָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת תְּקִיעוֹת שׁוֹפָר כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ שֶׁ'שְּעֹרָה' עִם הַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא תִּקְע"וּ בַּחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, הַיְנוּ בְּחִינַת תְּקִיעַת שׁוֹפָר, שֶׁהוּא בְּחִינַת יִרְאָה, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר בְּחִינַת הָרְעָמִים, (כַּמְבֹאָר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם):
וְעַל-כֵּן בְּיוֹם הֲנָפַת הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים מַתְחִילִין לִסְפֹּר סְפִירַת הָעֹמֶר, כִּי עִקַּר הוּא לִשְׁמֹר מֹחוֹ לְטַהֵר הַדַּעַת כַּנַּ"ל, אֲבָל הַהַתְחָלָה צָרִיךְ לִהְיוֹת מִיִּרְאָה, כִּי יִרְאָה קוֹדֶמֶת לָעוֹלָם, כִּי עִקַּר בֵּרוּר הַדַּעַת הוּא עַל-יְדֵי בְּחִינַת אַהֲבָה, בְּחִינַת חֶסֶד, כְּמוֹ שֶׁאִיתָא, מִסִּטְרָא דִּימִינָא מֹחָא חִוַּרְתָּא כְּכַסְפָּא כַּנַּ"ל. וְיִרְאָה קוֹדֶמֶת לְאַהֲבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב שָׁם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל עַל מַאֲמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָא, וְכִי שָׁדָא פָּרְשָׁא גִּירָא קָדְמָא לֵהּ אִיהִי. כִּי יִרְאָה קוֹדֶמֶת, כִּי בַּעַל אֲבֵדָה מַחֲזִיר עַל אֲבֵדָתוֹ. נִמְצָא, שֶׁצָּרִיךְ תָּמִיד לְהַתְחִיל מִיִּרְאָה וְעַל-יְדֵי הַיִּרְאָה מִמֵּילָא נִמְשָׁךְ אַהֲבָה וְעַל-יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְטַהֵר הַמֹּחַ, כִּי בֶּאֱמֶת בִּתְחִלַּת הַהִתְקָרְבוּת שֶׁרוֹצִין לִכְנֹס בַּעֲבוֹדַת ה', לְקַדֵּשׁ וּלְטַהֵר עַצְמוֹ, עִקַּר הַהַתְחָלָה הִיא מִיִּרְאָה וְעַל-יְדֵי הַיִּרְאָה זוֹכֶה לְאַהֲבָה וְלָדַעַת לְטַהֵר מֹחוֹ וְדַעְתּוֹ בִּשְׁלֵמוּת. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁרוֹצִין לָצֵאת מִטֻּמְאַת מִצְרַיִם וְלִזְכּוֹת לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, מַתְחִילִין מֵהֲנָפַת הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים, שֶׁהִיא תִּקּוּן הַיִּרְאָה, שֶׁהִיא קוֹדֶמֶת. וְאָז סוֹפְרִין הַיָּמִים וְכָל יוֹם וָיוֹם סוֹפְרִין אֶל הָעֹמֶר, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים, יוֹם אֶחָד לָעֹמֶר, וְכֵן כֻּלָּם. וְעַל-יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין עַל עַצְמָן תִּקּוּן הַיִּרְאָה בְּכָל יוֹם וָיוֹם עַל-יְדֵי שֶׁסּוֹפְרִין אֶל הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים וְעַל-יְדֵי הַיִּרְאָה מִמֵּילָא נִמְשָׁךְ הָאַהֲבָה, כִּי בַּעַל אֲבֵדָה מַחֲזִיר עַל אֲבֵדָתוֹ כַּנַּ"ל, וְעַל-יְדֵי זֶה מְטַהֲרִין הַמֹּחִין בִּבְחִינַת מִסִּטְרָא דִּימִינָא מֹחָא חִוָּורָא כְּכַסְפָּא. וְזֶהוּ עִקַּר הַטָּהֳרָה שֶׁיּוֹצְאִין מִטֻּמְאַת מִצְרַיִם, מִפְּגַם הַדַּעַת, לְטָהֳרַת וּקְדֻשַּׁת הַדַּעַת כַּנַּ"ל, רַק שֶׁהַהַתְחָלָה הוּא מִיִּרְאָה כַּנַּ"ל. וְאָז כְּשֶׁמְּטַהֲרִין עַצְמָן בְּמ"ט יְמֵי הַסְּפִירָה וּמְתַקְּנִין הַיִּרְאָה וְהַמֹּחַ, אֲזַי נִשְׁמָעִין הָרְעָמִים בְּיוֹם קַבָּלַת הַתּוֹרָה וְאָז זוֹכִין לְשִׂמְחָה שֶׁל שָׁבוּעוֹת, בְּחִינַת שִׂמְחַת עוֹלָם, בְּחִינַת אַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה, דְּהַיְנוּ הַשִּמְחָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ כַּנַּ"ל שֶׁיַּרְגִּישׁ עֹנֶג שַׁבָּת, דְּהַיְנוּ הָעוֹלָם הַבָּא בְּהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ כַּנַּ"ל. וְאָז כְּשֶׁזּוֹכֶה לְשִׂמְחָה זוֹ וְאָז יָכוֹל לְהַמְתִּיק כָּל הַדִּינִים, כִּי יוֹדֵעַ בֵּין קֹדֶם גְּזַר דִּין לְאַחַר גְּזַר דִּין כַּנַּ"ל. וְאָז יָכוֹל לוֹמַר בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם כַּנַּ"ל, כִּי הוּא יָכוֹל לְתַקֵּן הָעוֹלָם כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּשָׁבוּעוֹת, שֶׁהוּא שִׁשִּׁי בְּסִיוָן, שֶׁאָז נִתְבַּסֵּס הָעוֹלָם שֶׁהָיָה תָּלוּי עַד שִׁשָּׁה בְּסִיוָן וְכוּ'. נִמְצָא, שֶׁבְּשִׁשָּׁה בְּסִיוָן שֶׁקִּבְּלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה אָז יָכְלוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לוֹמַר בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם. וְזֶהוּ עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַשִּמְחָה הַנַּ"ל כַּנַּ"ל, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לוֹמַר בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם כַּנַּ"ל:
וְזֶה בְּחִינַת שֶׁסּוֹפְרִין שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, כִּי עַל-יְדֵי הַסְּפִירָה זוֹכִין לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה וְאָז זוֹכִין לַשִּמְחָה הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ לְהַרְגִּישׁ הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא בְּחִינַת שַׁבָּת, בְּהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ. וְזֶה בְּחִינַת זָכְרֵהוּ מֵאֶחָד בְּשַׁבָּת כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת שֶׁסּוֹפְרִין שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת שַׁבָּת עַל כָּל יְמֵי הַסְּפִירָה, כְּדֵי לִזְכּוֹת לַשִּמְחָה הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת זָכְרֵהוּ מֵאֶחָד בְּשַׁבָּת, כִּי שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת הֵם כְּנֶגֶד שִׁבְעַת יְמֵי בְּרֵאשִׁית שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם. וְעִקַּר הַבְּרִיאָה עַל-יְדֵי הַמִּצְווֹת כַּנַּ"ל. וְצָרִיךְ לְהַרְגִּישׁ בְּחִינַת שַׁבָּת, שֶׁהוּא הָעוֹלָם הַבָּא, בְּכָל יוֹם וָיוֹם, דְּהַיְנוּ בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת, שֶׁהֵם קִיּוּם שִׁבְעַת יְמֵי בְּרֵאשִׁית. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לִסְפֹּר שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת כְּדֵי שֶׁכָּל יוֹם וָיוֹם מִשִּׁבְעַת יְמֵי בְּרֵאשִׁית יִהְיֶה נִכְלָל בְּשַׁבָּת, כִּי בְּשִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת יֵשׁ שֶׁבַע שַׁבָּתִים וַאֲזַי נִכְלָל כָּל יוֹם מִשִּׁבְעַת יְמֵי בְּרֵאשִׁית בְּשַׁבָּת, הַיְנוּ לְהַרְגִּישׁ בְּחִינַת שַׁבָּת שֶׁהוּא עוֹלָם הַבָּא בְּמַעֲשֵׂה הַמִּצְווֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁבְעַת יְמֵי בְּרֵאשִׁית שֶׁנִּבְרְאוּ עַל-יְדֵי הַמִּצְווֹת כַּנַּ"ל, כִּי אֲפִלּוּ יוֹם הַשְּׁבִיעִי, שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ שַׁבַּת קֹדֶשׁ, צְרִיכִין קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה גַּם כֵּן לִסְפֹּר כְּנֶגְדּוֹ שָׁבוּעַ אֶחָד כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל בְּיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת, כִּי בֶּאֱמֶת שַׁבָּת הוּא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא, אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאֲפִלּוּ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יִהְיֶה הַכַּוָּנָה בִּשְׁבִיל שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא מַמָּשׁ וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לְהִזְדַּכֵּךְ בִּימֵי הַסְּפִירָה לְזַכֵּךְ כָּל שִׁבְעַת יְמֵי בְּרֵאשִׁית וַאֲפִלּוּ יוֹם שַׁבָּת קֹדֶשׁ כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ עֲלֵיהֶם בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת כְּדֵי לִזְכּוֹת לְהַרְגִּישׁ בָּעוֹלָם הַבָּא בְּכָל שִׁבְעַת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, דְּהַיְנוּ בְּכָל מַעֲשֵׂה הַמִּצְווֹת עַד שֶׁלֹּא יִרְצֶה שׁוּם עוֹלָם הַבָּא כְּלָל, רַק יִהְיֶה שִׂמְחָתוֹ מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ כַּנַּ"ל:
וְזֶה בְּחִינַת 'תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם' וְלֹא נֶאֱמַר מ"ט יוֹם, כִּי עִקַּר הַסְּפִירָה בִּשְׁבִיל יוֹם הַחֲמִשִּׁים, שֶׁהוּא בְּחִינַת יוֹבֵל הַגָּדוֹל, בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא, כַּמּוּבָא, הַיְנוּ לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת יוֹם הַחֲמִשִּׁים עַל כָּל מ"ט יְמֵי הַסְּפִירָה, דְּהַיְנוּ לְהַרְגִּישׁ הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת יוֹם הַחֲמִשִּׁים, בְּכָל הַשִּׁבְעָה שָׁבוּעוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁבְעַת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַמִּצְווֹת כַּנַּ"ל. כִּי זֶה עִקַּר הַתַּכְלִית וְהַשְּׁלֵמוּת שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי הַסְּפִירָה, בְּיוֹם קַבָּלַת הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל. וְעַל-יְדֵי הַסְּפִירָה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה, זוֹכִין לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, דְּהַיְנוּ לַשִּמְחָה הַנַּ"ל אָז יְכוֹלִין לְהַלְבִּישׁ הַתְּפִלָּה בְּסִפּוּרֵי דְּבָרִים. וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא סְפִירָה, כִּי עַל-יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְהַלְבִּישׁ הַתְּפִלָּה בְּסִפּוּרֵי דְּבָרִים, כִּי בֶּאֱמֶת סְפִירָה, שֶׁהוּא לְשׁוֹן מִנְיַן וְסִפּוּר דְּבָרִים, הֵם בְּחִינָה אַחַת. וְעַל-כֵּן נִקְרָאִים בְּשֵׁם אֶחָד, כִּי כָּל סִפּוּרֵי דְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁהֵם כְּלַל הָעוֹלָם, עִקַּר יְנִיקָתָם מִבְּחִינַת סְפִירַת הַמִּנְיָן, כִּי הַמִּנְיָן הוּא בְּחִינַת אַחַר הַבְּרִיאָה, כִּי לִפְנֵי אֶחָד מָה אַתָּה סוֹפֵר. וְזֶהוּ בְּחִינַת קֹדֶם הַבְּרִיאָה. נִמְצָא, שֶׁכָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּה וְכָל הַסִּפּוּרֵי דְּבָרִים שֶׁל זֶה הָעוֹלָם יְנִיקָתָם מִבְּחִינַת סְפִירַת מִנְיָן, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אַחַר הַבְּרִיאָה. וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי הַסְּפִירָה, עַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהַלְבִּישׁ הַתְּפִלָּה בְּסִפּוּרֵי דְּבָרִים, כִּי עַל-יְדֵי הַסְּפִירָה זוֹכִין לְטַהֵר הַמֹּחַ וְזוֹכִין לַשִּמְחָה הַנַּ"ל, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְהַלְבִּישׁ הַתְּפִלָּה בְּסִפּוּרֵי דְּבָרִים, (כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל). כִּי דַּיְקָא כְּשֶׁזּוֹכִין לַשִּמְחָה הַנַּ"ל אָז דַּיְקָא יְכוֹלִין לְהַלְבִּישׁ הַתְּפִלָּה בְּסִפּוּרֵי דְּבָרִים, כִּי כְּשֶׁזּוֹכֶה לַשִּמְחָה הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ שִׂמְחָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ, שֶׁהוּא שִׂמְחַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נִמְצָא שֶׁנִּכְלָל בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי הַמִּצְוָה וְכָל הָעוֹלָם נִכְלָל עִמּוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי הַמִּצְווֹת הֵם מְקַיְּמֵי הָעוֹלָם כַּנַּ"ל וּכְשֶׁנִּכְלָל עַל-יְדֵי הַמִּצְוָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, נִמְצָא שֶׁנִּכְלָל גַּם כָּל הָעוֹלָם, שֶׁקִּיּוּמוֹ עַל-יְדֵי הַמִּצְווֹת, בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וַאֲזַי כְּשֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִכְלָל בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲזַי בְּוַדַּאי יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת מִכָּל הַסִּפּוּרֵי דְּבָרִים, תְּפִלּוֹת, וּלְהַלְבִּישׁ הַתְּפִלָּה בְּסִפּוּרֵי דְּבָרִים. מֵאַחַר שֶׁכָּל הָעוֹלָם נִכְלָל בּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל-כֵּן אָז דַּיְקָא יְכוֹלִין לוֹמַר בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם, כִּי בְּוַדַּאי נִבְרָא הָעוֹלָם בִּשְׁבִילוֹ מֵאַחַר שֶׁעַל יָדוֹ נִכְלָל הָעוֹלָם בּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְזֶהוּ שֶׁדִּקְדֵּק רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְכָתַב בְּסוֹף הַמַּאֲמָר הַנַּ"ל עַל פָּסוּק, "יַחַד הָרִים יְרַנֵּנוּ", שֶׁעַל-יְדֵי הַשִּמְחָה יְכוֹלִין הַצַּדִּיקִים לְהַלְבִּישׁ תְּפִלָּתָם בְּסִפּוּרִים יַחַד, כִּי עַל-יְדֵי הַשִּמְחָה דַּיְקָא, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִכְלָלִין עִם כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בּוֹ יִתְבָּרַךְ יְכוֹלִין לְהַלְבִּישׁ תְּפִלָּתָם בְּסִפּוּרִים יַחַד כַּנַּ"ל וְהָבֵן. בָּרוּךְ הַשֵּׁם לְעוֹלָם, אָמֵן וְאָמֵן: שַׁיָּךְ לְעֵיל: בָּא שַׁבָּת בָּא מְנוּחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וַיְכַל אֱלֹקִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי". וְעַל-כֵּן שַׁיָּךְ לוֹמַר גַּם עַל שַׁבָּת שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם, כִּי הַמְּנוּחָה הוּא קִיּוּם הָעוֹלָם כַּנַּ"ל:
עַל-פִּי הַמַּאֲמָר הַנַּ"ל יִתְבָּאֵר עִנְיַן הַמִּצְוָה שֶׁל דִּין שׁוֹמֵר שָׂכָר שֶׁחַיָּב בִּגְנֵבָה וַאֲבֵדָה וּפָטוּר בָּאֳנָסִין, כִּי לְכָל דָּבָר יֵשׁ שֹׁרֶשׁ בַּתּוֹרָה. וְהִנֵּה עִנְיַן שׁוֹמֵר חִנָּם וְשׁוֹמֵר שָׂכָר לְפִי הַנִּרְאֶה הֵם בִּבְחִינַת שְׁנֵי עֲבוֹדוֹת הַנֶּאֱמָרִים בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת הָעוֹבֵד בְּשִׂמְחָה שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בְּשׁוּם שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת שׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁאֵין רוֹצֶה בְּשׁוּם שָׂכָר וְשׁוֹמֵר שָׂכָר הוּא בְּחִינַת הָעוֹבֵד עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס. וְזֶה בְּחִינַת שׁוֹמֵר שָׂכָר שֶׁרוֹצֶה שָׂכָר. וְעַל-כֵּן חֲלוּקִים בְּדִינֵיהֶם, כִּי שׁוֹמֵר חִנָּם פָּטוּר בַּכֹּל וְשׁוֹמֵר שָׂכָר חַיָּב בִּגְנֵבָה וַאֲבֵדָה וּפָטוּר בָּאֳנָסִין, כִּי לָבוֹא לִבְחִינַת שִׂמְחָה הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יִרְצֶה בְּשׁוּם שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא וְכוּ' כַּנַּ"ל, הוּא עַל-יְדֵי רְעָמִים וְכוּ' וְלָזֶה צְרִיכִין לְפַנּוֹת הַמֹּחִין מֵחָמֵץ, דְּהַיְנוּ מִמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, מֵהִרְהוּרִים וְכוּ', וְגַם צְרִיכִין לִשְׁמֹר הַיִּרְאָה שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ יִרְאוֹת נְפוּלוֹת וְכוּ', וְאָז יְכוֹלִין לִשְׁמֹעַ קוֹל הָרְעָמִים וְאָז זוֹכִין לַשִּמְחָה הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יִרְצֶה שׁוּם שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא בִּשְׂכַר הַמִּצְוָה וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְהִנֵּה הַשּׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁבְּחִינָתוֹ הוּא בְּחִינָה זוֹ, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת הָעוֹבֵד שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בְּשׁוּם שָׂכָר וְכוּ', וְעַל-כֵּן מֵאַחַר שֶׁהוּא מִבְּחִינָה זוֹ, עַל-כֵּן הוּא פָּטוּר בַּכֹּל, כִּי מֵאַחַר שֶׁהוּא מִבְּחִינָה זוֹ וְלִבְחִינָה זוֹ אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אִם כְּשֶׁמְּתַקְּנִין וּמְטַהֲרִין הַמֹּחַ וְהַיִּרְאָה. וּכְשֶׁהַמֹּחַ, דְּהַיְנוּ הַדַּעַת וְהַיִּרְאָה מְתֻקָּנִין, אֲזַי אֵין שׁוּם הֶזֵּק וְנֵזֶק, כִּי יֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי הֶזֵּקוֹת וְהֵם גְּנֵבָה וַאֲבֵדָה וָאֳנָסִין וְהִנֵּה גְּנֵבָה וַאֲבֵדָה הוּא עַל-יְדֵי פְּגַם הַדַּעַת, כִּי כָּל הַגְּנֵבוֹת וַאֲבֵדוֹת הֵם עַל-יְדֵי הִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת. כִּי עִקַּר הַגְּנֵבָה הוּא בְּלִי יְדִיעַת הָאָדָם וְכֵן הָאֲבֵדָה. נִמְצָא, שֶׁגְּנֵבָה וַאֲבֵדָה הֵם עַל-יְדֵי הִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת, עַל-יְדֵי בְּחִינַת פְּגַם הַדַּעַת, אֲבָל אֳנָסִין, דְּהַיְנוּ לִסְטִים מְזֻיָּן אוֹ חַיָּה רָעָה הֵם בִּידִיעַת הָאָדָם, רַק שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם, אַךְ הֵם בָּאִים עַל-יְדֵי פְּגַם הַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת, כִּי מִי שֶׁאֵין מַעֲלֶה כָּל הַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת לְשָׁרְשָׁן, דְּהַיְנוּ לְיִרְאָה עֶלְיוֹנָה, אֲזַי הוּא מִתְיָרֵא מִכָּל דָּבָר, כְּגוֹן מִלִּסְטִים אוֹ מֵחַיָּה רָעָה וְכַיּוֹצֵא וְהֵם יְכוֹלִים לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו, כִּי כָּל אֵלּוּ הָאֳנָסִין מִלִּסְטִים וְכוּ', כֻּלָּם הֵם מִבְּחִינַת הַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת שֶׁנִּתְלַבְּשׁוּ בְּזֶה הַדָּבָר כַּיָּדוּעַ. וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לְתַקֵּן הַיִּרְאָה עֶלְיוֹנָה בִּשְׁלֵמוּת וּמַעֲלֶה כָּל הַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת לְשָׁרְשָׁן, אֲזַי אֵין מִתְיָרֵא מִשּׁוּם דָּבָר, הֵן מִגַּזְלָן אוֹ מֵחַיָּה רָעָה וְכַיּוֹצֵא, מֵאַחַר שֶׁמַּעֲלֶה הַיִּרְאָה לְשָׁרְשָׁהּ וַאֲזַי כְּשֶׁמַּעֲלֶה הַיִּרְאָה לְשָׁרְשָׁהּ אֵין לָהֶם שׁוּם כֹּחַ לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו. וְעִקַּר מַה שֶּׁמִּתְיָרֵא מֵהֶם וּמַה שֶּׁיְּכוֹלִים לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁאֵין מַעֲלֶה הַיִּרְאָה לְשָׁרְשָׁהּ וּמֵחֲמַת זֶה מִתְיָרֵא מֵהֶם וִיכוֹלִים לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו. נִמְצָא, שֶׁגְּנֵבָה וַאֲבֵדָה בָּא מִפְּגַם דַּעַת, וָאֳנָסִין בָּאִים מִפְּגַם הַיִּרְאָה וּמִי שֶׁשּׁוֹמֵר הַדַּעַת וְהַיִּרְאָה בִּשְׁלֵמוּת, הוּא נִצֹּל מִכָּל הֶזֵּק, דְּהַיְנוּ מִגְּנֵבָה וַאֲבֵדָה וָאֳנָסִין. וְעַל-כֵּן הַשּׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁשָּׁרְשׁוֹ מִבְּחִינָה הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין רוֹצֶה בְּשׁוּם שָׂכָר וְכוּ' כַּנַּ"ל וְלִבְחִינָה זוֹ אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא כִּי אִם עַל-יְדֵי תִּקּוּן הַדַּעַת וְהַיִּרְאָה כַּנַּ"ל. וַאֲזַי כְּשֶׁהַדַּעַת וְהַיִּרְאָה מְתֻקָּנִין, אֲזַי נִצֹּל מִכָּל הֶזֵּק וְנֵזֶק מִגְּנֵבָה וַאֲבֵדָה וָאֳנָסִין כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן הַשּׁוֹמֵר חִנָּם פָּטוּר בַּכֹּל, כִּי כָּל הַהֶזֵּקוֹת הַבָּאִים הֵן גְּנֵבָה וַאֲבֵדָה אוֹ אֳנָסִין, בְּוַדַּאי לָאו בְּגִירָא דִּילֵהּ בָּאוּ, כִּי מִצִּדּוֹ אֵין שׁוּם הֶזֵּק וְנֵזֶק, מֵאַחַר שֶׁהוּא בִּבְחִינַת שְׁלֵמוּת הַדַּעַת וְהַיִּרְאָה כַּנַּ"ל, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִצּוֹלִין מִשְּׁנֵי מִינֵי הֶזֵּקוֹת הַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן אֵלּוּ הַהֶזֵּקוֹת אֵינָם בְּאַחֲרָיוּתוֹ רַק בְּאַחֲרָיוּת הַמַּפְקִיד, כִּי מִצִּדּוֹ אֵין הֶזֵּק וְנֶזֶק וּבְוַדַּאי מַזָּל דְּמַפְקִיד גָּרַם וְכַנַּ"ל. אֲבָל הַשּׁוֹמֵר שָׂכָר, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הָעוֹבֵד עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס וְהָעוֹבֵד עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס זֶהוּ בְּחִינַת הָעוֹבֵד מִיִּרְאָה, כִּי הָעוֹבֵד מִיִּרְאָה נִמְצָא עֲבוֹדָתוֹ תָּלוּי בְּדָבָר, כִּי אֵין מַרְגִּישׁ הַתַּעֲנוּג בְּהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ רַק עֲבוֹדָתוֹ מֵחֲמַת הַיִּרְאָה שֶׁמִּתְיָרֵא וְזֶה בְּחִינַת הָעוֹבֵד עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס שֶׁעֲבוֹדָתוֹ תָּלוּי בִּשְׂכַר עוֹלָם הַבָּא שֶׁמִּתְיָרֵא שֶׁלֹּא יְאַבֵּד הַשָּכָר הַטּוֹב: נִמְצָא, שֶׁהָעוֹבֵד עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס זֶה בְּחִינַת הָעוֹבֵד מִיִּרְאָה, כִּי הָעוֹבֵד מֵאַהֲבָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, כִּי דַּעַת תָּלוּי בְּאַהֲבָה, כִּי מִסִּטְרָא דִּימִינָא מֹחָא חִוָּורָא כְּכַסְפָּא וַאֲזַי כְּשֶׁעֲבוֹדָתוֹ בְּאַהֲבָה וָדַעַת, אֲזַי אֵין רוֹצֶה בְּשׁוּם שָׂכָר וְאֵין עֲבוֹדָתוֹ תָּלוּי בְּשׁוּם דָּבָר רַק מֵחֲמַת אַהֲבָה וּדְבֵקוּת וְשִׂמְחָה שֶׁמְּשַׂמֵּחַ בְּהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ וּמַרְגִּישׁ הַתַּעֲנוּג בְּהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ וְאֵין רוֹצֶה שׁוּם שָׂכָר כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן הַשּׁוֹמֵר שָׂכָר, שֶׁהוּא מִבְּחִינַת הָעוֹבֵד עַל מְנָת לְקַבֵּל שָׂכָר. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הָעוֹבֵד מִיִּרְאָה וּמֵאַחַר שֶׁלֹּא תִּקֵּן כִּי אִם אֶת הַיִּרְאָה וְהַדַּעַת לֹא תִּקּוּן עֲדַיִן כִּי אִם הָיָה מְתַקֵּן גַּם אֶת הַדַּעַת לֹא הָיָה רוֹצֶה בְּשׁוּם שָׂכָר כַּנַּ"ל וּמֵאַחַר שֶׁרוֹצֶה שָׂכָר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הָעוֹבֵד עַל מְנָת לְקַבֵּל שָׂכָר, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת עוֹבֵד מִיִּרְאָה וְהַדַּעַת אֵינוֹ בִּשְׁלֵמוּת עֲדַיִן, עַל-כֵּן הַשּׁוֹמֵר שָׂכָר חַיָּב בִּגְנֵבָה וַאֲבֵדָה וּפָטוּר בָּאֳנָסִין, כִּי גְּנֵבָה וַאֲבֵדָה, שֶׁהֵם בָּאִים מִפְּגַם הַדַּעַת, הוּא חַיָּב בָּהֶם, כִּי הֵם בָּאִים מִצִּדּוֹ מֵאַחַר שֶׁלֹּא תִּקֵּן אֶת הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה בָּאִים גְּנֵבוֹת וַאֲבֵדוֹת, עַל-יְדֵי פְּגַם הַדַּעַת כַּנַּ"ל. אֲבָל בָּאֳנָסִין הוּא פָּטוּר, כִּי אֵין הָאֳנָסִין מִצִּדּוֹ, מֵאַחַר שֶׁזָּכָה לִבְחִינַת יִרְאָה, כִּי הַשּׁוֹמֵר שָׂכָר הוּא מִבְּחִינַת הָעוֹבֵד מִיִּרְאָה כַּנַּ"ל וּכְשֶׁזּוֹכִין לְיִרְאָה נִצּוֹלִין מֵאֳנָסִין כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן אֵין הָאֳנָסִין מִגִּירָא דִּילֵיהּ, וְעַל-כֵּן פָּטוּר בָּאֳנָסִין כַּנַּ"ל, בָּרוּךְ הַשֵּׁם לְעוֹלָם, אָמֵן וְאָמֵן:
יורה דעה · הלכות חלה
עַל-פִּי הַמַּאֲמָר בַּחֲצֹצְרוֹת בְּלִקּוּטֵי הָרִאשׁוֹן בְּסִימָן ה, עַיֵּן שָׁם כָּל הַמַּאֲמָר: וְהַכְּלָל לְעִנְיָנֵנוּ שֶׁצְּרִיכִין לִרְאוֹת שֶׁיִּזְכֶּה לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁלֹּא יִרְצֶה שׁוּם שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא אֶלָּא יִרְצֶה שֶׁיְּזַכֵּהוּ ה' יִתְבָּרַךְ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה אַחֶרֶת בִּשְׂכַר מִצְוָה זֹאת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ שֶׁשְּכַר מִצְוָה וְכוּ'. וְזֶהוּ בְּחִינַת בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְׂכָרוֹ וְכוּ'. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל בְּשַׁבָּת זָכְרֵהוּ מֵאֶחָד בְּשַׁבָּת, הַיְנוּ שִׂמְחַת וְתַעֲנוּג עוֹלָם הַבָּא. שֶׁהוּא בְּחִינַת שַׁבָּת יַרְגִּישׁ בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהֵן בְּחִינַת מַעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרְאוּ עוֹלָם שָׁנָה נֶפֶשׁ וְכוּ' וְעִקַּר הַשִּמְחָה הוּא בַּלֵּב וְכוּ'. וְאִי אֶפְשָׁר לַלֵּב לִשְׂמֹחַ אֶלָּא עַד שֶׁיָּסִיר עַקְמִימִיּוּת שֶׁבְּלִבּוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יַשְׁרוּת לֵב וְאָז יִזְכֶּה לְשִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה. וְעַקְמִימִיּוּת שֶׁבַּלֵּב מַפְשִׁיטִין עַל-יְדֵי רְעָמִים וְכוּ'. וּרְעָמִים הֵם בְּחִינַת תְּפִלָּה בְּכֹחַ וְכוּ', אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לִבְחִינַת רְעָמִים, שֶׁהוּא תְּפִלָּה בְּכֹחַ לְהַפְשִׁיט עַל-יְדֵי-זֶה עַקְמִימִיּוּת שֶׁבַּלֵּב כִּי אִם כְּשֶׁמְּפַנִּין הַמֹּחִין מֵחָמֵץ שֶׁלֹּא יַחֲמִיץ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וּבְתַאֲוֹת וּבְהִרְהוּרִים וְכוּ'. וּצְרִיכִין לְשַׁתֵּף הַגְּבוּרוֹת בַּחֲסָדִים שְׂמָאלָא בִּימִינָא, כִּי מִסִּטְרָא דִּימִינָא מֹחָא חִוָּרָא כְּכַסְפָּא, שֶׁעִקַּר זִכּוּךְ הַמֹּחִין שֶׁיִּהְיֶה הַמֹּחַ צַח כַּכֶּסֶף הַטָּהוֹר הוּא מִסִּטְרָא דִּימִינָא. וְזֶהוּ, וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ וְכוּ'. כִּי עִקַּר הִתְגַּלּוּת עַל-יְדֵי הַחֲסָדִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, שֵׁב לִימִינִי וְכוּ', עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב:
וְזֶה בְּחִינַת חַלָּה שֶׁצְּרִיכִין לִתֵּן לַכֹּהֵן מִן הָעִסָּה, כִּי צְרִיכִין לִשְׁמֹר הַמֹּחַ מְאֹד מֵחָמֵץ שֶׁלֹּא יַחֲמִיץ אֶת דַּעְתּוֹ חַס וְשָׁלוֹם בְּמַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חָמֵץ שֶׁהוּא סִטְרָא דְּמוֹתָא וְאָז כְּשֶׁנִּשְׁמָרִין מֵחָמֵץ, דְּהַיְנוּ מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת שֶׁהֵם מְטַמְטְמִין אֶת הַמֹּחַ חַס וְשָׁלוֹם וּכְשֶׁנִּשְׁמָרִין מֵהֶם אָז זוֹכִין לִבְחִינַת רְעָמִים וּמַפְשִׁיטִין עַקְמִימִיּוּת שֶׁבַּלֵּב וְזוֹכִין לְשִׂמְחָה וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן בִּתְחִלַּת הִתְקָרְבוּת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, דְּהַיְנוּ בְּפֶסַח צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד מִמַּשֶּׁהוּ חָמֵץ וְעִקַּר אִסּוּר חָמֵץ הוּא בַּלֶּחֶם שֶׁהֵם חֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן, כִּי הַלֶּחֶם סוֹעֵד הַלֵּב, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, פִּתָּא סָעֲדָא דְּלִבָּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קד), וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד. כִּי עַל הַלֶּחֶם יִחְיֶה הָאָדָם וְעִקַּר הַחִיּוּת הִיא הַחָכְמָה וְהַשֵּכֶל וְהַמֹּחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קֹהֶלֶת ז), הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְּעָלֶיהָ. וְעַל-כֵּן עִקַּר חִיּוּת הָאָדָם שֶׁמְּקַבֵּל עַל-יְדֵי אֲכִילָתוֹ וְעִקָּר עַל-יְדֵי הַלֶּחֶם שֶׁהוּא עִקַּר הָאֲכִילָה, עִקַּר הַחִיּוּת הוּא הַמֹּחִין וְהַדַּעַת שֶׁנִּמְשָׁכִין עַל-יְדֵי הָאֲכִילָה בִּבְחִינַת אִכְלוּ רֵעִים. שֶׁהֵם תְּרֵין רֵעִין דְּלָא מִתְפָּרְשִׁין שֶׁהֵם הַמֹּחִין שֶׁנִּמְשָׁכִין עַל-יְדֵי הָאֲכִילָה שֶׁהֵם עִקַּר הַחִיּוּת שֶׁמְּקַבְּלִין עַל-יְדֵי הָאֲכִילָה. וְזֶהוּ עִקַּר סְעִידַת הַלֵּב שֶׁמְּקַבְּלִין עַל-יְדֵי הָאֲכִילָה, כִּי כְּשֶׁהַמֹּחִין בִּשְׁלֵמוּת, דְּהַיְנוּ עַל-יְדֵי אֲכִילָה דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל. עַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין שֶׁנִּפְשָׁט עַקְמִימִיּוּת שֶׁבַּלֵּב וְזוֹכִין לְיִשְׁרַת לֵב. וְזֶהוּ עִקַּר הַחִיּוּת וְהַתַּעֲנוּג שֶׁל הַלֵּב כְּשֶׁנִּתְפַּשֵּׁט מֵעַקְמִימוּתוֹ וְזוֹכֶה לְשִׂמְחָה בִּבְחִינַת וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה. וְזֶהוּ בְּחִינַת אֲכִילָה דִּקְדֻשָּׁה בִּבְחִינַת (קֹהֶלֶת ח) אֵין טוֹב בָּאָדָם כִּי אִם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמֹחַ וְלִרְאוֹת טוֹב וְכוּ'. כִּי כְּשֶׁזּוֹכִין לַאֲכִילָה דִּקְדֻשָּׁה בְּחִינַת אֲכִילַת מַצָּה אָז זוֹכִין עַל-יְדֵי אֲכִילָה כָּזוֹ לְשִׂמְחָה בְּחִינַת לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמֹחַ, כִּי עַל-יְדֵי מַצָּה זוֹכִין לִבְחִינַת רְעָמִים שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִפְשָׁט עַקְמִימִיּוּת שֶׁבַּלֵּב שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לְשִׂמְחָה כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה אֲכִילָתָם תָּמִיד בְּכָל הַשָּׁנָה בִּבְחִינַת מַצָּה שֶׁהִוא אֲכִילָה דִּקְדֻשָּׁה. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, לֹא נִתְּנָה תּוֹרָה אֶלָּא לְאוֹכְלֵי הַמָּן. וּמָן הוּא בְּחִינַת מַצָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (קִדּוּשִׁין לח), עֻגָּה, דְּהַיְנוּ מַצָּה שֶׁהוֹצִיאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם טָעֲמוּ בָּהּ טַעַם מָן, כִּי יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה וְעִקַּר קִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת בִּשְׁלֵמוּת הִיא הַשִּמְחָה שֶׁל הַמִּצְוָה, כַּמּוּבָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י זַ"ל שֶׁעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת הִיא הַשִּמְחָה שֶׁל הַמִּצְוָה. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב וְכוּ'. וְכַמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל וּבְכַמָּה מְקוֹמוֹת. וְעִקַּר הַשִּמְחָה שֶׁל מִצְוָה הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לַשִּמְחָה הַנַּ"ל הַמְבֹאֶרֶת בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל שֶׁיִּהְיֶה לוֹ שִׂמְחָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְזֶה הַשִּמְחָה אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אִם עַל-יְדֵי מַצָּה שֶׁהִוא בְּחִינַת מָן שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לִרְעָמִים וּמַפְשִׁיטִין עַקְמִימִיּוּת הַלֵּב וְזוֹכִין לְיִשְׁרַת לֵב וְאָז זוֹכִין לְשִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה הַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן לֹא נִתְּנָה הַתּוֹרָה כִּי אִם לְאוֹכְלֵי הַמָּן שֶׁהוּא בְּחִינַת מַצָּה, שֶׁהוּא תִּקּוּן הַמֹּחִין בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא זוֹכִין לְשִׂמְחָה כַּנַּ"ל, דְּהַיְנוּ לְקַיֵּם הַמִּצְוֹת בְּשִׂמְחָה שֶׁזֶּהוּ עִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַשִּמְחָה שֶׁל שָׁבוּעוֹת כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁהָיוּ הַצַּדִּיקִים הָרִאשׁוֹנִים שְׂמֵחִים מְאֹד בְּשָׁבוּעוֹת שֶׁהוּא קַבָּלַת הַתּוֹרָה, כִּי עִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה הִיא הַשִּמְחָה שֶׁל מִצְוָה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שֶׁזֶּהוּ נֶאֱמַר עַל שְׁנֵי הַכְּתָרִים שֶׁזָּכוּ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁעַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה כְּשֶׁאָמְרוּ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע (שַׁבָּת פח) וְעַל-כֵּן צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל שֶׁתִּהְיֶה אֲכִילָתָם תָּמִיד בִּבְחִינַת מַצָּה בִּבְחִינַת מָן כַּנַּ"ל, דְּהַיְנוּ לְקַדֵּשׁ אֶת אֲכִילָתָם מְאֹד. בְּאֹפֶן שֶׁנִּזְכֶּה עַל-יְדֵי הָאֲכִילָה לְמֹחִין קְדוֹשִׁים וְזַכִּים. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַצָּה כִּי אָנוּ אוֹכְלִים מַצָּה מַמָּשׁ שִׁבְעַת יְמֵי הַפֶּסַח שֶׁהִוא אַסְוְתָא שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה אָנוּ מְקַדְּשִׁין אֶת מֹחֵנוּ וְדַעְתֵּנוּ שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה וְאָז כְּשֶׁכְּבָר קִבַּלְנוּ הָרְפוּאָה שֶׁל הַמֹּחִין בְּפֶסַח אָז אָנוּ יְכוֹלִין לֶאֱכֹל אַחַר כָּךְ גַּם חָמֵץ, כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר, הַיְנוּ שֶׁעַל-יְדֵי הָרְפוּאָה שֶׁל מַצָּה שֶׁאוֹכְלִין בְּפֶסַח זוֹכִין לְקַדֵּשׁ אֶת הַמֹּחִין כָּל כָּךְ. עַד שֶׁאַחַר כָּךְ אֲפִלּוּ כְּשֶׁאוֹכְלִין חָמֵץ הוּא גַּם כֵּן בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה עַד שֶׁאָנוּ יְכוֹלִין לִזְכּוֹת לְמֹחִין זַכִּין גַּם עַל-יְדֵי אֲכִילַת חָמֵץ שֶׁאוֹכְלִין בְּכָל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ, כִּי אָנוּ יְכוֹלִין לַהֲפֹךְ מֵחָמֵץ לְמַצָּה מֵחֵית לְהֵא וְכוּ'. וְזֶהוּ בְּחִינַת כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁיֵּשׁ בַּפַּת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם עֶשֶׂר קְדֻשּׁוֹת כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל כִּי צְרִיכִין לְקַדֵּשׁ אֶת הַלֶּחֶם מְאֹד כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בִּבְחִינַת מַצָּה, בִּבְחִינַת מֹחִין דִּקְדֻשָּׁה כְּדֵי שֶׁיִּסְעֹד הַלֵּב, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּזְכּוּ עַל-יְדֵי-זֶה לְטוּב לֵבָב לְיִשְׁרַת לֵב בִּבְחִינַת וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ, כִּי עֶשֶׂר קְדֻשַּׁת שֶׁבַּפַּת זֶה בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַמֹּחִין שֶׁהֵם נִקְרָאִין קֹדֶשׁ כַּיָּדוּעַ, כִּי שָׁם עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה. וְהַקְּדֻשָּׁה הִוא בְּחִינַת יוּ"ד כַּיָּדוּעַ, כִּי אֵין קְדֻשָּׁה בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה וְזֶהוּ בְּחִינָה מַה שֶּׁהִזְהִירוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל לְהַטְעִים ה' דְּהַ'מּוֹצִיא כְּדֵי לְהוֹצִיא הַלֶּחֶם מִבְּחִינַת חָמֵץ לִבְחִינַת מַצָּה מֵחֵית לְה' כִּי אָנוּ צְרִיכִין תָּמִיד שֶׁתִּהְיֶה אֲכִילָתֵנוּ בִּבְחִינַת מַצָּה כַּנַּ"ל. כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה עַל-יְדֵי-זֶה לִבְחִינַת רְעָמִים שֶׁהֵם מַפְשִׁיטִין עַקְמִימִיּוּת שֶׁבַּלֵּב שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לְשִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת (יוֹאֵל ב) וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהִלַּלְתֶּם אֶת שֵׁם ה' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּכֶם לְהַפְלִיא. לְהַפְלִיא זֶהוּ בְּחִינַת רְעָמִים שֶׁהֵם נִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אִיּוֹב לז) יַרְעֵם אֵ ל בְּקוֹלוֹ נִפְלָאוֹת. וְזֶהוּ וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהִלַּלְתֶּם וְכוּ', הַיְנוּ שֶׁתִּהְיֶה אֲכִילַתְכֶם בִּקְדֻשָּׁה בִּבְחִינַת צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ. וְזֶהוּ, אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ. וְאָז, וְהִלַּלְתֶּם וְכוּ', הַיְנוּ שֶׁתִּזְכּוּ עַל-יְדֵי-זֶה לְהַלֵּל אֶת ה', הַיְנוּ לִתְפִלָּה בְּכַוָּנָה שֶׁהִיא בְּחִינַת רְעָמִים. וְזֶהוּ לְהַפְלִיא, כִּי רְעָמִים הֵם בְּחִינַת נִפְלָאוֹת וְכוּ', כִּי כְּשֶׁהָאֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה בִּבְחִינַת מַצָּה זוֹכִין עַל-יְדֵי-זֶה לִתְפִלָּה בְּכַוָּנָה שֶׁהִיא בְּחִינַת רְעָמִים, כִּי עִקַּר הָרְעָמִים הֵם עַל-יְדֵי בְּחִינַת מַצָּה כַּנַּ"ל:
וְעַל-כֵּן כְּשֶׁנּוֹתְנִין מַיִם בָּעִסָּה צְרִיכִין לִתֵּן חַלָּה לַכֹּהֵן, כִּי עִקַּר קְדֻשַּׁת הַמֹּחִין בְּחִינַת מַצָּה, בְּחִינַת רְעָמִים זוֹכִין עַל-יְדֵי הַחֶסֶד שֶׁהוּא בְּחִינַת כֹּהֵן, בְּחִינַת יָמִין בִּבְחִינַת שֵׁב לִימִינִי, כִּי עִקַּר הִתְגַּלּוּת עַל-יְדֵי הַחֶסֶד כַּנַּ"ל. בִּבְחִינַת מִסִּטְרָא דִּימִינָא מֹחָא חִוָּרָא כְּכַסְפָּא כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי הַחַלָּה שֶׁנּוֹתְנִין לַכֹּהֵן מִן הָעִסָּה עַל-יְדֵי-זֶה מַמְשִׁיכִין בְּחִינַת חֲסָדִים בְּחִינַת יָמִין שֶׁהוּא בְּחִינַת כֹּהֵן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּקַּפִּיטְל הַנַּ"ל, אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם, הַיְנוּ אַבְרָהָם אִישׁ הַחֶסֶד שֶׁהוּא יָמִין, הוּא בְּחִינַת כֹּהֵן וְעָלָיו נֶאֱמַר שֵׁב לִימִינִי הַנַּ"ל שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר הַהִתְהַוּוּת בְּחִינַת הָרְעָמִים כַּנַּ"ל. וְעַל-יְדֵי-זֶה מִתְגַּבְּרִים וּמוֹצִיאִין אֶת הָעִסָּה מִסִּטְרָא דְּמוֹתָא מִבְּחִינַת חָמֵץ וְזוֹכִין שֶׁתִּהְיֶה בִּבְחִינַת מַצָּה בִּבְחִינַת רְעָמִים שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר גִּדּוּל הַלֶּחֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קד), מִן קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן וְכוּ' לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. וְעַל-כֵּן עִקַּר הַחַלָּה הוּא כְּשֶׁנַּעֲשֵׂית הָעִסָּה, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁנּוֹתְנִין בָּהּ מַיִם שֶׁאָז בָּאָה לִכְלַל חִמּוּץ וְאָז צְרִיכִין לְקַדֵּשׁ הָעִסָּה עַל-יְדֵי הַחַלָּה לַכֹּהֵן שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מִתְגַּבְּרִין עַל-יְדֵי בְּחִינַת יָמִין וּמַעֲלִין מֵחָמֵץ לְמַצָּה כַּנַּ"ל:
וְעַל-כֵּן נוֹהֲגִין לְדַקְדֵּק לֶאֱפוֹת לֶחֶם עַל שַׁבָּת כְּדֵי לְהַפְרִישׁ חַלָּה. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ שֶׁאֲפִלּוּ הָאוֹכְלִין פַּת עַכּוּ"ם אוֹפִין לֶחֶם לְשַׁבָּת כְּדֵי לְהַפְרִישׁ חַלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּאֹרַח חַיִּים סִימָן רמב. וְכֵן כָּל הַלֶּחֶם שֶׁל שַׁבָּת קוֹרִין אוֹתוֹ חַלָּה, כִּי עִקַּר הַפְרָשַׁת הַחַלָּה הוּא כְּדֵי לִזְכּוֹת לִקְדֻשַּׁת שַׁבָּת שֶׁהִוא שִׂמְחַת הַמִּצְוָה הַנַּ"ל שֶׁמַּרְגִּישִׁין הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שַׁבָּת בְּהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שַׁבָּת, בְּחִינַת זָכְרֵהוּ מֵאֶחָד בְּשַׁבָּת וְכוּ' וְשִׂמְחָה זוֹ זוֹכִין עַל-יְדֵי בְּחִינַת מַצָּה עַל-יְדֵי בְּחִינַת רְעָמִים כַּנַּ"ל. שֶׁזֶּה זוֹכִין עַל-יְדֵי בְּחִינַת יָמִין שֶׁהוּא בְּחִינַת הַחַלָּה שֶׁנּוֹתְנִין לַכֹּהֵן כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לְדַקְדֵּק בְּיוֹתֵר לְקַיֵּם מִצְוַת חַלָּה בְּלֶחֶם שֶׁל שַׁבָּת כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת אֲכִילָה שֶׁל שַׁבָּת שֶׁהִוא מִצְוָה גְּדוֹלָה, כִּי אֲכִילַת שַׁבָּת הִוא אֲכִילָה דִּקְדֻשָּׁה בְּחִינַת מָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ. שֶׁעוֹשִׂין בַּאֲכִילַת שַׁבָּת זֵכֶר לַמָּן שֶׁהָיָה כְּמֻנָּח בְּקֻפְסָא שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שְׁתֵּי הַמַּפּוֹת שֶׁהַלֶּחֶם שֶׁל שַׁבָּת נָתוּן בֵּינֵיהֶם וְכוּ', כִּי בְּשַׁבָּת שֶׁהִוא בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁמַּרְגִּישִׁין בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּשֶׁזּוֹכִין לְקַבֵּל שַׁבָּת כָּרָאוּי. וְאָז מִצְוָה גְּדוֹלָה לֶאֱכֹל, כִּי אָז הָאֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה בִּבְחִינַת מָן בִּבְחִינַת מַצָּה, בְּחִינָה לְמַעַן תָּמֹצּוּ וְהִתְעַנַּגְתֶּם, בְּחִינַת עֹנֶג שַׁבָּת. כְּמוֹ שֶׁמְּבָאֵר רַבֵּנוּ זַ"ל בְּמָקוֹם אַחֵר (בְּסִימָן נז) וְעַל-יְדֵי אֲכִילָה כָּזוֹ זוֹכִין לְשִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה. שֶׁזֶּהוּ עִקַּר עֹנֶג שַׁבָּת שֶׁמַּרְגִּישִׁין תַּעֲנוּג וְשִׂמְחַת הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא בְּחִינַת שַׁבָּת בָּעוֹלָם הַזֶּה כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמֹחַ, שֶׁזֶּהוּ נֶאֱמַר עַל שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ, כִּי אָז הָאֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לְשִׂמְחָה, הַיְנוּ לְשִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה לְהַרְגִּישׁ הָעוֹלָם הַבָּא בְּהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שַׁבָּת כַּנַּ"ל:
וְזֶהוּ בְּחִינַת לֶחֶם מִשְׁנֶה שֶׁאוֹכְלִין בְּשַׁבָּת זֶהוּ בְּחִינַת מִשְׁנֵה תּוֹרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת לָכֵן בְּאַרְצָם מִשְׁנֶה יִירָשׁוּ. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג כִּי כָּל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל לָבוּשׁ שְׁנַיִם שֶׁהַתּוֹרָה כּוֹפֶלֶת דְּבָרֶיהָ בְּכָל הַמִּצְוֹת. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, הָשֵׁב תָּשִׁיב, הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק, נָתוֹן תִּתֵּן, פָּתֹחַ תִּפְתַּח וְכוּ', הַיְנוּ שֶׁהַתּוֹרָה כּוֹפֶלֶת דְּבָרֶיהָ בְּרֹב הַמִּצְוֹת לְלַמֵּד שֶׁעִקַּר קִיּוּם הַמִּצְוֹת יִהְיֶה בִּשְׁבִיל לַעֲשׂוֹת מִצְוָה אַחֶרֶת בִּשְׂכַר מִצְוָה זֹאת כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ שֶׁשְּכַר מִצְוָה מִצְוָה. שֶׁזֶּהוּ עִקַּר שְׁלֵמוּת קִיּוּם הַמִּצְוֹת בְּשִׂמְחָה כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת לָבֻשׁ שְׁנַיִם בְּחִינַת פָּתֹחַ תִּפְתַּח וְכוּ', הַיְנוּ שֶׁעִקַּר מִצְוַת הַצְּדָקָה יִהְיֶה כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לִתֵּן עוֹד צְדָקָה וּכְמוֹ כֵן בְּכָל הַמִּצְוֹת. וְזֶהוּ בְּחִינַת מִשְׁנֵה תּוֹרָה, בְּחִינַת לָבֻשׁ שָׁנִים הַנַּ"ל. וְזֶהוּ 'לָכֵן בְּאַרְצָם', הַיְנוּ גַּם בְּזֶהוּ הָעוֹלָם בָּאָרֶץ הַזֹּאת 'מִשְׁנֶה יִירָשׁוּ' שֶׁנִּזְכֶּה גַּם בְּזֶה הָעוֹלָם לִשְׂכַר עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא בְּחִינַת מִשְׁנֶה, בְּחִינַת מִשְׁנֵה תּוֹרָה, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לַעֲשׂוֹת כָּל הַמִּצְוֹת בִּשְׁבִיל הַמִּשְׁנֶה בְּחִינַת לָבֻשׁ שָׁנִים הַנַּ"ל, הַיְנוּ כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לְשַׁנּוֹת וְלִכְפֹּל עוֹד לְקַיֵּם מִצְוָה שְׁנִיָּה בִּשְׂכַר מִצְוָה זֹאת בִּבְחִינַת שֶׁשְּכַר מִצְוָה מִצְוָה כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת לֶחֶם מִשְׁנֶה שֶׁל שַׁבָּת שֶׁמְּקַיְּמִין עַל-יְדֵי הָאֲכִילָה שֶׁל שַׁבָּת דַּיְקָא, כִּי עַל-יְדֵי הָאֲכִילָה שֶׁל שַׁבָּת זוֹכִין לְיִשְׁרַת לֵב כַּנַּ"ל. שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לְשִׂמְחָה בִּבְחִינַת לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמֹחַ. וְעִקַּר הַשִּמְחָה הִוא בִּבְחִינַת לֶחֶם מִשְׁנֶה, בְּחִינַת מִשְׁנֵה תּוֹרָה, בְּחִינַת לָבֻשׁ שָׁנִים הַנַּ"ל. שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁשְּכַר מִצְוָה מִצְוָה כַּנַּ"ל: וְזֶהוּ בְּחִינַת אֲכִילַת מָן שֶׁהִוא בְּחִינַת מַצָּה כַּנַּ"ל. שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה בְּשִׂמְחָה בִּשְׁבִיל לַעֲשׂוֹת מִצְוָה אַחֶרֶת וּמַרְגִּישִׁין הָעוֹלָם הַבָּא בְּהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ עַד שֶׁאֵין מְבַקְּשִׁין שׁוּם שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא בִּשְׂכַר הַמִּצְוָה כַּנַּ"ל וְזֶהוּ בְּחִינַת מָן, בְּחִינַת כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא, שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לֹא נֵדַע, כִּי שִׂמְחָה זֹאת אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אִם כְּשֶׁמְּבַטְּלִין עַצְמוֹ מִכֹּל וָכֹל עַד שֶׁאֵין יוֹדְעִין מֵעַצְמוֹ כְּלָל וּמַגִּיעִין לִבְחִינַת תַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לֹא נֵדַע שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא. וְאָז אֵין רוֹצִין שׁוּם שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא כְּלָל: וְזֶהוּ בְּחִינַת מַצָּה שֶׁהוֹצִיאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם שֶׁהִוא בְּחִינַת מָן כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ, וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְכוּ' וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם. מַצּוֹת זֶה בְּחִינַת מִצְוֹת כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל עַל פָּסוּק וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת. אַל תִּקְרִי הַמַּצּוֹת אֶלָּא הַמִּצְוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין מַחֲמִיצִין אֶת הַמַּצָּה כָּךְ אֵין מַחֲמִיצִין אֶת הַמִּצְוָה וְכוּ'. וְזֶהוּ, וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם, שֶׁזָּכוּ לְקַיֵּם הַמִּצְוֹת בְּשִׂמְחָה וְלֹא בִּשְׁבִיל שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא בְּחִינַת צֵדָה שֶׁמְּכִינִין לְעַצְמָן עַל-יְדֵי הַמִּצְוֹת צֵדָה לַדֶּרֶךְ, כִּי כָּל הָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל אָרְחָא רְחִיקָא וּזְוָודָא קְלִילָא וְאַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא טוֹב מְאֹד. וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁזּוֹכֶה לָזֶה לְהָכִין לְעַצְמוֹ צֵדָה לְדֶרֶךְ רָחוֹק מְאֹד מְאֹד כָּזֶה. אֲבָל אֵין זֶה תַּכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, כִּי עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לִשְׁמֹר אֶת הַמִּצְוֹת בִּבְחִינַת מַצָּה, בִּבְחִינַת וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם שֶׁאֵין מֵכִין לְעַצְמוֹ שׁוּם צֵידָה בְּשָׁעָה שֶׁעוֹסֵק בַּמִּצְוֹת, כִּי אֵינוֹ מְכַוֵּן לְשׁוּם שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא בִּשְׁעַת קִיּוּם הַמִּצְוֹת רַק עִקַּר שִׂמְחָתוֹ וְתַעֲנוּגוֹ הוִא הַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל זְרִיזוּת שֶׁל הַמִּצְוֹת מִמַּצּוֹת כַּנַּ"ל. כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין מַחֲמִיצִין אֶת הַמַּצָּה כָּךְ אֵין מַחֲמִיצִין אֶת הַמִּצְוָה וּמִצְוָה הַבָּאָה לְיָדְךָ אַל תַּחֲמִיצֶנָּה רַק עֲשֵׂה אוֹתָהּ מִיָּד. כִּי זְרִיזוּת הַמִּצְוָה בִּשְׁלֵמוּת הִוא רַק כְּשֶׁזּוֹכִין לִבְחִינַת מַצָּה בִּשְׁלֵמוּת, דְּהַיְנוּ לִקְדֻשַּׁת הַמֹּחִין שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לַשִּמְחָה הַנַּ"ל שֶׁאֵין רוֹצִין שׁוּם שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא רַק שִׂמְחָתוֹ מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ וְאָז בְּוַדַּאי אֵין מַחֲמִיצִין אֶת הַמִּצְוָה רַק עוֹשִׂין אוֹתָהּ בִּזְרִיזוּת גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד מֵאַחַר שֶׁכָּל שִׂמְחָתוֹ וְתַעֲנוּגוֹ הוּא רַק מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ וְהוּא מְצַפֶּה תָּמִיד שֶׁיְּזַכֵּהוּ ה' יִתְבָּרַךְ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁבָּאָה לְיָדוֹ בְּוַדַּאי הוּא עוֹשֶׂה אוֹתָהּ בִּזְרִיזוּת גָּדוֹל מְאֹד וְזֶהוּ שֶׁסָּמַךְ הַתַּנָּא שֶׁשְּכַר מִצְוָה מִצְוָה לְאַזְהָרַת הַזְּרִיזוּת שֶׁל הַמִּצְוָה. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ שָׁם, וֶהֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה וְכוּ' שֶׁשְּכַר מִצְוָה מִצְוָה וְכוּ'. כִּי עִקַּר הַזְּרִיזוּת הוּא עַל-יְדֵי-זֶה שֶׁזּוֹכִין לַשִּמְחָה הַנַּ"ל שֶׁהִוא בְּחִינַת שֶׁשְּכַר מִצְוָה מִצְוָה. שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לְקַיֵּם הַמִּצְוָה בִּזְרִיזוּת גָּדוֹל בִּבְחִינַת הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה כַּנַּ"ל. וְכַמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי הַזְּרִיזוּת הִוא בְּחִינַת שִׂמְחָה הֵפֶךְ הָעַצְלוּת וְהָעַצְבוּת שֶׁהֵם גַּם כֵּן בְּחִינָה אַחַת. וְזֶהוּ, וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק עֻגֹת מַצּוֹת. מַצּוֹת זֶה בְּחִינַת זְרִיזוּת הַמִּצְוָה, בְּחִינַת הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה וְכוּ' כַּנַּ"ל כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין מַחֲמִיצִין אֶת הַמַּצָּה וְכוּ' כַּנַּ"ל. כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם זֶהוּ בְּחִינַת וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה, כִּי מִצְרַיִם הִוא בְּחִינַת מְדוֹר הַקְּלִפּוֹת, בְּחִינַת עֲבֵרוֹת שֶׁמִּשָּׁם צְרִיכִין לִבְרֹחַ וּלְהִתְגָּרֵשׁ בִּזְרִיזוּת גָּדוֹל בִּבְחִינַת כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם, בְּחִינַת וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ, וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהֲמֵהַּ, הַיְנוּ זְרִיזוּת גָּדוֹל שֶׁזָּכוּ לִבְרֹחַ מִן הָעֲבֵרָה וְלָרוּץ לְמִצְוָה שֶׁהִוא בְּחִינַת מַצָּה בִּזְרִיזוּת גָּדוֹל. וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁזָּכוּ לַשִּמְחָה הַנַּ"ל שֶׁהִוא בְּחִינַת וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שֶׁשְּכַר מִצְוָה מִצְוָה וְכוּ', כִּי לֹא הֵכִינוּ לָהֶם שׁוּם צֵדָה לַדֶּרֶךְ, דְּהַיְנוּ שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא, כִּי עִקַּר הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁלָּהֶם הִיא הַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ בִּבְחִינַת שֶׁשְּכַר מִצְוָה מִצְוָה כַּנַּ"ל. נִמְצָא שֶׁכָּל הַמִּשְׁנָה הַנַּ"ל הֱוֵי רָץ וְכוּ' מְפֹרֶשֶׁת בַּפָּסוּק הַנַּ"ל:
וְזֶהוּ בְּחִינַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע שֶׁזָּכוּ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁעַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁזָּכוּ לְקַבֵּל קִיּוּם עֲשִׂיַּת הַמִּצְוֹת בִּשְׁבִיל לִשְׁמֹעַ עוֹד מִצְוָה אַחֶרֶת בִּבְחִינַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע שֶׁנַּעֲשֶׂה מִצְוָה זוֹ כְּדֵי לִזְכּוֹת לִשְׁמֹעַ וְלַעֲשׂוֹת עוֹד מִצְוָה אַחֶרֶת בִּשְׂכַר מִצְוָה זֹאת, כִּי הַמִּצְוָה הַשְּׁנִיָּה שֶׁמְּצַפִּין לְקַיְּמָהּ הִוא בִּבְחִינַת נִשְׁמַע, כִּי נִשְׁמַע הוּא תְּשׁוּקָה וּדְבֵקוּת, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל בְּמָקוֹם אַחֵר, הַיְנוּ הַמִּצְוָה הַשְּׁנִיָּה שֶׁעֲדַיִן לֹא זָכוּ לְקַיְּמָהּ שֶׁמְּצַפִּין לְקַיְּמָהּ בִּשְׂכַר מִצְוָה זֹאת, הוּא בְּחִינַת נִשְׁמַע. וְזֶהוּ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע בְּחִינַת שֶׁשְּכַר מִצְוָה מִצְוָה שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַשִּמְחָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע נִקְרָא שִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל עַל פָּסוּק וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שֶׁהוּא בְּחִינַת הַכְּתָרִים שֶׁל נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע, כִּי עִקַּר הַשִּמְחָה הִוא כְּשֶׁזּוֹכִין לְקַיֵּם הַמִּצְוֹת בִּבְחִינַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע שֶׁיַּעֲשֶׂה מִצְוָה זֹאת כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִצְוָה אַחֶרֶת בִּבְחִינַת שֶׁשְּכַר מִצְוָה מִצְוָה כַּנַּ"ל. שֶׁזֶּהוּ עִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל: חַלָּה וּתְרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת:
חושן משפט · הלכות העושה שליח לגבות חובו
הַמָּעוֹת בְּאַחֲרָיוּת הַלּוֹוֶה עַד שֶׁנִּפְרָעִין לְיַד הַמַּלְוֶה אוֹ לְיַד שְׁלוּחוֹ וְכוּ', כַּמְבֹאָר בְּחֹשֶׁן מִשְׁפָּט בְּסִימָן ק"כ וקכ"א: עַל פִּי הַמַּאֲמָר "בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר וְכוּ'" בְּלִקּוּטֵי הָרִאשׁוֹן בְּסִימָן ה, עַיֵּן שָׁם. וְהַכְּלָל, כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם לוֹמַר, כָּל הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִילִי, וְעַל כֵּן אֲנִי צָרִיךְ לִרְאוֹת וּלְעַיֵּן בְּכָל עֵת בְּתִקּוּן הָעוֹלָם וְכוּ'. וּצְרִיכִין לֵידַע בֵּין קֹדֶם גְּזַר דִּין לְאַחַר גְּזַר דִּין וְכוּ' וְזֶה זוֹכִין עַל יְדֵי שֶׁעוֹשִֹין הַמִּצְווֹת בְּשִֹמְחָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁאֵין רוֹצֶה בְּשׁוּם שְֹכַר עוֹלָם הַבָּא בִּשְׁבִיל הַמִּצְוָה וְכוּ' וְזֶהוּ הַחִלּוּק שֶׁבֵּין נְבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לְבֵין נְבוּאַת שְׁאָר נְבִיאִים וְכוּ', כִּי מִי שֶׁעוֹשֶֹה הַמִּצְוָה בִּשְׁבִיל שְֹכַר עוֹלָם הַבָּא זֶה בְּחִינַת אַסְפַּקְלַרְיָא שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה כְּמוֹ אָדָם שֶׁרוֹאֶה אֵיזֶה דָּבָר מֵרָחוֹק, כֵּן הוּא עוֹשֶֹה הַמִּצְוָה בִּשְׁבִיל שְֹכָרָהּ הַבָּא לְעֵת רָחוֹק, הַיְנוּ אַחַר עוֹלָם הַזֶּה וְשִׁלּוּם שָֹכָר נִקְרָא בְּשֵׁם נָבִיא וְכוּ', אֲבָל זֶה שֶׁעוֹשֶֹה הַמִּצְוָה וְיֵשׁ לוֹ שִֹמְחָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ עַד שֶׁמְּמָאֵס בְּכָל מִין שָֹכָר וְכוּ' זֶה בְּחִינַת נָבִיא בִּבְחִינַת אַסְפַּקְלַרְיָא הַמְאִירָה וְכוּ' וְאָז הוּא יָכוֹל לֵידַע בֵּין קֹדֶם גְּזַר דִּין לְאַחַר גְּזַר דִּין וְכוּ', כִּי הַמִּצְווֹת הֵם אַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וּמִי שֶׁעוֹשֶֹה הַמִּצְוָה בְּשִֹמְחָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ. נִמְצָא, כְּשֶׁנִּכְנָס בְּהַשִּמְחָה שֶׁבַּמִּצְוָה הוּא נִכְנָס בְּשִֹמְחַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁמְּשַֹמֵּחַ בְּמַעֲשָֹיו וְכוּ' וְעַל יְדֵי זֶה יָכוֹל לֵידַע בֵּין קֹדֶם גְּזַר דִּין לְאַחַר גְּזַר דִּין וּלְתַקֵּן הָעוֹלָם וּלְמַלְּאוֹת חֶסְרוֹן הָעוֹלָם וְכוּ', עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב וְכוּ'.:
נִמְצָא, שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּת הָאָדָם הוּא כְּשֶׁזּוֹכֶה לָבוֹא לְמַדְרֵגָה זוֹ שֶׁיַּעֲשֶֹה כָּל הַמִּצְווֹת בְּשִֹמְחָה גְּדוֹלָה עַד שֶׁלֹּא יִרְצֶה שׁוּם שְֹכַר עוֹלָם הַבָּא בִּשְׁבִיל הַמִּצְווֹת רַק הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁלּוֹ יִהְיֶה בְּהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ וְאָז הוּא נִכְלָל בַּה' יִתְבָּרַךְ בִּשְׁעַת עֲשִֹיַּת הַמִּצְוָה, כִּי הַמִּצְווֹת הֵם אַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וְהוּא עוֹשֶֹה הַמִּצְווֹת רַק בִּשְׁבִיל ה' יִתְבָּרַךְ לֹא בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ כְּלָל, כִּי אֵינוֹ רוֹצֶה שׁוּם שָֹכָר רַק יֵשׁ לוֹ שִֹמְחָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ שֶׁהוּא אַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. נִמְצָא, שֶׁנִּכְלָל בַּה' יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי עֲשִֹיַּת הַמִּצְווֹת בְּשִֹמְחָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ. וַאֲזַי הוּא יוֹדֵעַ בֵּין קֹדֶם גְּזַר דִּין לְאַחַר גְּזַר דִּין וְכוּ', כַּמְבֹאָר שָׁם, וְעַל יְדֵי זֶה הוּא יָכוֹל לְתַקֵּן הָעוֹלָם וּלְמַלְּאוֹת חֶסְרוֹן הָעוֹלָם וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁמְבֹאָר שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת סִלּוּק הַחוֹב שֶׁל הַלּוֹוֶה לַמַּלְוֶה. שֶׁאֵינוֹ נִפְטָר מֵחוֹבוֹ עַד שֶׁיְּסַלֵּק לְיַד הַמַּלְוֶה בְּעַצְמוֹ אוֹ לְיַד שְׁלוּחוֹ שֶׁהוּא כְּמוֹתוֹ. כִּי כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁאָנוּ עוֹשִֹין הֵם בְּחִינַת סִלּוּק הַחוֹב מַה שֶּׁאָנוּ חַיָּבִים לַה' יִתְבָּרַךְ, כִּי ה' יִתְבָּרַךְ בָּרָא אֶת כָּל הַבְּרִיאָה מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף הַכֹּל בִּשְׁבִיל יִשְֹרָאֵל וּבִשְׁבִיל הַתּוֹרָה כְּדֵי שֶׁיְּקַיְּמוּ יִשְֹרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית א), "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים וְכוּ'". וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בִּשְׁבִיל יִשְֹרָאֵל וּבִשְׁבִיל הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרָאִין רֵאשִׁית וְכוּ'. וְקֹדֶם שֶׁקִּבְּלוּ יִשְֹרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה. אֲזַי כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ שֶׁבָּרָא ה' יִתְבָּרַךְ מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף הַכֹּל הָיָה מִתְקַיֵּם רַק בִּבְחִינַת הַלְוָאַת חֵן וּגְמִילוּת חֶסֶד, בִּבְחִינַת עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה הַנֶּאֱמַר בִּבְרִיאַת עוֹלָם, בְּחִינַת גְּמִילוּת חֶסֶד וְהַלְוָאַת חֵן, כִּי בֶּאֱמֶת אֵין קִיּוּם לָעוֹלָם בְּלֹא הַתּוֹרָה וְאֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לְהִתְקַיֵּם אֲפִלּוּ רֶגַע אַחַת בְּלֹא הַתּוֹרָה וְכָל קִיּוּם הָעוֹלָם קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה הָיָה בִּבְחִינַת הַלְוָאָה שֶׁה' יִתְבָּרַךְ בְּחַסְדּוֹ גָּמַל חֶסֶד עִמָּנוּ וְהִלְוָה לָנוּ הַלְוָאָה גְּדוֹלָה כָּזוֹ וּבָרָא אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף בְּחַסְדּוֹ לְבַד בְּלִי שׁוּם אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא כְּלָל. וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל שֶׁצָּפָה שֶׁיִּהְיוּ צַדִּיקִים בָּעוֹלָם שֶׁיְּקַיְּמוּ אֶת הָעוֹלָם עַל יְדֵי מַעֲשֵֹיהֶם הַטּוֹבִים הֵם מְסַלְּקִין לַה' יִתְבָּרַךְ וּמְשַׁלְּמִין לוֹ, כִּבְיָכוֹל, כָּל מַה שֶּׁהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, דְּהַיְנוּ כְּלָלִיּוּת הַבְּרִיאָה שֶׁבָּרָא בְּהַלְוָאָה בִּשְׁבִילָם, כִּי הַצַּדִּיקִים עַל יְדֵי מִצְוָותָם וּמַעֲשֵֹיהֶם הַטּוֹבִים הֵם מַעֲלִין וּמְנַשְּאִין וּמְרִימִין כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ לְשָׁרְשָׁהּ לִמְקוֹמָהּ-לַמָּקוֹר אֲשֶׁר חֻצְּבָה מִשָּׁם, כִּי זֶה עִקַּר סוֹד כַּוָּנַת שֶׁל כָּל הַמִּצְווֹת כֻּלָּם, כִּי עַל יְדֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת שֶׁהֵם קוֹמָה שְׁלֵמָה כְּנֶגֶד קוֹמַת הָעוֹלָם שָׁנָה נֶפֶשׁ, כִּי הֵם שֹׁרֶשׁ הַחִיּוּת שֶׁל כָּל הַקּוֹמוֹת כַּנַּ"ל וְעַל יְדֵי שֶׁמְּקַיְּמִין הַמִּצְווֹת, עַל יְדֵי זֶה נִכְלָל הָעוֹלָם בְּשָׁרְשׁוֹ כַּיָּדוּעַ. נִמְצָא, כְּשֶׁהַצַּדִּיק מְקַיֵּם מִצְווֹת הַתּוֹרָה וּבָזֶה הוּא מֵרִים וּמַגְבִּיהַּ וּמַעֲלֶה אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וּמַחֲזִירוֹ לְשָׁרְשׁוֹ הָרִאשׁוֹן לַמָּקוֹר אֲשֶׁר חֻצְּבָה מִשָּׁם. נִמְצָא, שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם וּמְסַלֵּק לַה' יִתְבָּרַךְ כָּל הַהַלְוָאוֹת שֶׁהִלְוָה בִּבְרִיאַת עוֹלָמוֹ כַּנַּ"ל, כִּי עַכְשָׁו הַצַּדִּיק מַעֲלֶה וּמַחֲזִיר הַכֹּל לַה' יִתְבָּרַךְ וּמְסַלֵּק כָּל הַהַלְוָאָה לַה' יִתְבָּרַךְ, כִּי הוּא מַעֲלֶה וּמַחֲזִיר כָּל הָעוֹלָם וְכָל כְּלָלִיּוּת הַבְּרִיאָה לַה' יִתְבָּרַךְ, עַל יְדֵי מִצְווֹתָיו שֶׁעוֹשֶֹה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה עוֹלֶה וְחוֹזֵר הַכֹּל לַה' יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל:
נִמְצָא, שֶׁכָּל הַמִּצְווֹת הֵם בְּחִינַת פִּרְעוֹן חוֹב הַהַלְוָאָה לַה' יִתְבָּרַךְ. וְעַל כֵּן נִקְרְאוּ הַמִּצְווֹת בִּלְשׁוֹן חִיּוּבִים וְחוֹבוֹת כַּמֻּרְגָּל הַלָּשׁוֹן אֵצֶל כָּל הַמִּצְווֹת. יוֹצֵא אָדָם יְדֵי חוֹבָתוֹ לְעִנְיַן מַצָּה וְשׁוֹפָר וְסֻכָּה. וְכֵן אֵצֶל כָּל הַמִּצְווֹת, כִּי כָּל זְמַן שֶׁאֵין זוֹכֶה לַעֲשֹוֹת הַמִּצְווֹת הוּא בַּעַל חוֹב לְשַׁלֵּם לַה' יִתְבָּרַךְ כָּל הוֹצָאוֹת הַבְּרִיאָה שֶׁהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל בְּתוֹרַת הַלְוָאָה בִּשְׁבִילוֹ. וּכְשֶׁעוֹשֶֹה הַמִּצְוָה בִּשְׁלֵמוּת הוּא יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ, כִּי מְסַלֵּק חוֹב הַהַלְוָאָה לַה' יִתְבָּרַךְ, כִּי מַחֲזִיר הַכֹּל לְשָׁרְשׁוֹ עַל יְדֵי הַמִּצְווֹת כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן הָרָשָׁע שֶׁאֵינוֹ מְקַיֵּם הַמִּצְווֹת נִקְרָא לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם, כִּי לִכְאוֹרָה תָּמוּהַּ, מִפְּנֵי מָה מְכַנֶּה דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אֶת הָרָשָׁע בְּשֵׁם לֹוֶה רָשָׁע וְכוּ', וְכִי אֵין הָאָדָם נִקְרָא רָשָׁע כִּי אִם בִּשְׁבִיל עֲבֵרָה זוֹ לְבַד שֶׁלָּוָה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם, וַהֲלֹא מָצִינוּ כַּמָּה רְשָׁעִים שֶׁפּוֹרְעִין בְּמוֹעֲדָם וּבִזְמַנָּם וְאַף עַל פִּי כֵן הֵם רְשָׁעִים גְּדוֹלִים מְאֹד וְעוֹבְרִים עַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, רַחֲמָנָא לִצְלַן?! אַךְ עַל פִּי הַנַּ"ל מְכֻוָּן וּמְדֻקְדָּק הֵיטֵב, כִּי כָּל מִי שֶׁהוּא רָשָׁע בִּשְׁבִיל אֵיזֶה עֲבֵרָה שֶׁהוּא, נִקְרָא לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם, כִּי מֵאַחַר שֶׁעוֹבֵר עַל מִצְווֹת הַתּוֹרָה וְאֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ לְשַׁלֵּם לַה' יִתְבָּרַךְ כָּל חוֹב הַהַלְוָאָה שֶׁל הַבְּרִיאָה הַמֻּטָּל עָלָיו וְעַל כֵּן בְּוַדַּאי נִקְרָא לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם, כִּי אֵינוֹ מְשַׁלֵּם לַה' יִתְבָּרַךְ יְדֵי חוֹבָתוֹ וְכַנַּ"ל:
נִמְצָא, שֶׁכָּל הַמִּצְווֹת שֶׁעוֹשִֹין הֵם בִּבְחִינַת פְּרִיעַת חוֹב, אֲבָל הַלּוֹוֶה אֵינוֹ נִפְטָר מִן הַחוֹב עַד שֶׁיְּסַלֵּק לְיַד הַמַּלְוֶה בְּעַצְמוֹ. וְהַמַּלְוֶה בְּעַצְמוֹ הוּא ה' יִתְבָּרַךְ, כִּבְיָכוֹל, שֶׁצְּרִיכִין לְהַחֲזִיר לְיָדוֹ מַמָּשׁ, כִּבְיָכוֹל, כָּל הַבְּרִיאָה שֶׁכָּלוּל בְּנִשְׁמוֹת יִשְֹרָאֵל שֶׁבִּשְׁבִילָם נִבְרָא הַכֹּל בִּבְחִינַת 'תְּנָהּ לוֹ כְּמוֹ שֶׁנְּתָנָהּ לָךְ'. וְאִי אֶפְשָׁר לְהַחֲזִיר הַכֹּל לְיַד ה' יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, כִּבְיָכוֹל, כִּי אִם כְּשֶׁזּוֹכִין לַעֲשֹוֹת הַמִּצְוָה בְּשִֹמְחָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ שֶׁיֵּשׁ לוֹ שִֹמְחָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְקַבֵּל שׁוּם שְֹכַר עוֹלָם הַבָּא בִּשְׁבִיל הַמִּצְוָה וְאָז כְּשֶׁעוֹשֶֹה הַמִּצְוָה בְּשִֹמְחָה כָּזוֹ אֲזַי הוּא נִכְלָל בַּה' יִתְבָּרַךְ, כִּבְיָכוֹל, בִּשְׁעַת עֲשִֹיַּת הַמִּצְווֹת שֶׁהֵם אַחְדוּתוֹ כַּנַּ"ל, וְאֲזַי נִכְלָל כָּל הָעוֹלָם וּמְלֹאוֹ עִמּוֹ וְנִכְלָלִין כֻּלָּם בַּה' יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי הַמִּצְווֹת שֶׁהֵם חִיּוּת הָעוֹלָם, שֶׁהֵם אַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְנִכְלָל הַכֹּל יַחַד בַּה' יִתְבָּרַךְ, כִּבְיָכוֹל. נִמְצָא, שֶׁהֶחֱזִיר כָּל הָעוֹלָם וּמְלֹאָהּ לְיַד ה' יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, כִּי נִכְלָל בּוֹ יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי עֲשִֹיַּת הַמִּצְווֹת בְּשִֹמְחָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ שֶׁהִיא אַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִכְלָל הַכֹּל בְּשָׁרְשׁוֹ וְכַנַּ"ל, אֲבָל לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לַעֲשֹוֹת הַמִּצְווֹת בְּשִֹמְחָה כָּזוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל הַכֹּל בַּה' יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, כִּבְיָכוֹל, כַּנַּ"ל, כִּי מִי שֶׁעוֹשֶֹה הַמִּצְוָה בִּשְׁבִיל שְֹכַר עוֹלָם הַבָּא הוּא בְּחִינַת נָבִיא בְּאַסְפַּקְלַרְיָא שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה כְּמוֹ מִי שֶׁרוֹאֶה אֵיזֶה דָּבָר מֵרָחוֹק כְּמוֹ כֵן הוּא עוֹשֶֹה הַמִּצְוָה בִּשְׁבִיל שְֹכָרָהּ הַבָּא לְעֵת רָחוֹק וּכְמוֹ כֵן אֵינוֹ נִכְלָל בְּעֶצֶם בַּה' יִתְבָּרַךְ רַק עוֹמֵד מֵרָחוֹק וּצְרִיכָה הַמִּצְוָה עִם כָּל הָעוֹלָם וּמְלֹאָהּ הַתְּלוּיִים בָּהּ לְהִשְׁתַּלֵּחַ בִּשְׁלִיחוּת מֵעוֹלָם לְעוֹלָם עַד שֶׁיִּתְבָּרֵר וְיִתְעַלֶּה וְיֻכְלַל בְּשָׁרְשׁוֹ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת סִלּוּק הַחוֹב וְאָז יֵשׁ אַחֲרָיוּת הַדֶּרֶךְ, כִּי יֵשׁ אַחֲרָיוּת גָּדוֹל בַּדֶּרֶךְ מִכַּמָּה מְקַטְרְגִים הַמְקַטְרְגִים וּמוֹנְעִים הַמִּצְווֹת מִלַּעֲלוֹת וְלִכְלֹל בִּמְקוֹמָם וְשָׁרְשָׁם וְעַל כֵּן אָנוּ צְרִיכִים לַעֲשֹוֹת כָּל הַמִּצְווֹת עַל דַּעַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וּלְקַשֵּׁר עַצְמֵנוּ בִּשְׁעַת עֲשִֹיַּת כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁבַּדּוֹר שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, בְּחִינַת נָבִיא בְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְאִירָה, דְּהַיְנוּ שֶׁצְּרִיכִין לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְזֶה הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁזּוֹכֶה לַעֲשֹוֹת כָּל הַמִּצְווֹת בְּשִֹמְחָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בְּשׁוּם שְֹכַר עוֹלָם הַבָּא בִּשְׁבִיל הַמִּצְוָה. וְזֶה הַצַּדִּיק נִכְלָל בַּה' יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי מִצְווֹתָיו כַּנַּ"ל וְעִמּוֹ נִכְלָל כָּל הָעוֹלָם וּמְלֹאָהּ בְּשָׁרְשׁוֹ כַּנַּ"ל. וּכְשֶׁאָנוּ מְקַשְּׁרִין כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁאָנוּ עוֹשִֹים לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים כָּאֵלּוּ אֲזַי אָנוּ שׁוֹלְחִין מִצְווֹתֵינוּ שֶׁהֵם בְּחִינַת סִלּוּק חוֹבוֹתֵינוּ כַּנַּ"ל עַל יְדֵי צִיר נֶאֱמָן לְשֹׁלְחָיו, הַיְנוּ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ נֶאֱמָן שֶׁל ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו, "בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא". כִּי הוּא נִקְרָא שְׁלִיחַ ה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שְׁלִיחַ הַמַּלְוֶה כַּנַּ"ל שֶׁכְּשֶׁמְּסַלְּקִין לְיָדוֹ הוּא כְּאִלּוּ מְסַלְּקִין לְיַד הַמַּלְוֶה בְּעַצְמוֹ, כִּי הוּא צִיר נֶאֱמָן לְשֹׁלְחָיו וְתֵכֶף שֶׁבָּאָה הַמִּצְוָה שֶׁלָּנוּ לְיָדוֹ הוּא מַעֲלֶה אוֹתָהּ וּמַחֲזִירָהּ מִיָּד לַה' יִתְבָּרַךְ וְנִכְלָל כָּל חֶלְקֵי הָעוֹלָם הַתְּלוּיִים בָּנוּ בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל נִכְלָל הַכֹּל בַּה' יִתְבָּרַךְ וַאֲזַי אָנוּ יוֹצְאִים יְדֵי חוֹבָתֵנוּ וּמְסַלְּקִים הַחוֹב בִּשְׁלֵמוּת וְנִצּוֹלִין מִכָּל הָאַחֲרָיוּת, כִּי שׁוּב אֵין הָאַחֲרָיוּת עָלֵינוּ מֵאַחַר שֶׁסִּלַּקְנוּ הַכֹּל לְיַד שְׁלִיחַ הַמַּלְוֶה כַּנַּ"ל. וְגַם כְּשֶׁשּׁוֹלְחִין עַל יְדֵי שָׁלִיחַ כָּזֶה בְּחִינַת מֹשֶׁה אֵין חֲשַׁשׁ שׁוּם אַחֲרָיוּת הַדֶּרֶךְ כְּלָל, כִּי הוּא מְסַלֵּק הַכֹּל מִיָּד לְיַד הַמַּלְוֶה בְּעַצְמוֹ, כִּי הוּא נִכְלָל תָּמִיד בַּה' יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי מִצְווֹתָיו בְּשִֹמְחָה כַּנַּ"ל וְעַל יָדוֹ נִכְלָל הַכֹּל בַּה' יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל:
וְזֶה שֶׁמְּבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל שֶׁעַל יְדֵי הַצַּדִּיק שֶׁעוֹשֶֹה הַמִּצְוָה בְּשִֹמְחָה גְּדוֹלָה כַּנַּ"ל שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה כַּנַּ"ל, עַל יָדוֹ דַּיְקָא נִתְתַּקֵּן הָעוֹלָם וְכוּ', כִּי הוּא מְמַלֵּא חֶסְרוֹן הָעוֹלָם וְכוּ' כַּנַּ"ל, כִּי עַל יְדֵי זֶה הַצַּדִּיק נִכְלָל כָּל הָעוֹלָם וּמְלֹאוֹ בַּה' יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי עֲשִֹיַּת מִצְווֹתָיו בְּשִֹמְחָה וַאֲזַי בְּוַדַּאי נִצּוֹל הָעוֹלָם מִכָּל מִינֵי אַחֲרָיוּת וְנִתְתַּקֵּן מִכָּל הַחֶסְרוֹנוֹת וְנִצּוֹלִין מִכָּל הַקִּטְרוּגִים, כִּי כְּבָר הֶחֱזִיר הַכֹּל לַה' יִתְבָּרַךְ וּמִי הוּא זֶה עָרַב אֶת לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי אָמַר ה':
וְזֶה שֶׁכָּתוּב, "וְהָיָה אַדִּירוֹ מִמֶּנּוּ וּמֹשְׁלוֹ מִקִּרְבּוֹ יֵצֵא וְהִקְרַבְתִּיו וְנִגַּשׁ אֵלָי כִּי מִי הוּא זֶה עָרַב אֶת לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי נְאֻם ה'" (יִרְמְיָה לָמֶד). כִּי זֶה הַמִּקְרָא נֶאֱמַר עַל מָשִׁיחַ שֶׁהוּא מֹשֶׁה כַּמּוּבָא שֶׁיִּזְכֶּה לַבְּחִינָה הַנַּ"ל בִּשְׁלֵמוּת לִבְחִינַת אַסְפַּקְלַרְיָא הַמְאִירָה לַעֲשֹוֹת הַמִּצְווֹת בְּשִֹמְחָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ וְעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה נִכְלָל בַּה' יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת וְכָל הָעוֹלָם יִהְיֶה נִכְלָל עִמּוֹ וְעַל כֵּן יִהְיֶה עִקַּר תִּקּוּן הָעוֹלָם עַל יָדוֹ. וְזֶהוּ וְהִקְרַבְתִּיו וְנִגַּשׁ אֵלָי דַּיְקָא שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל בִּי וְעִמּוֹ יִהְיֶה נִכְלָל כָּל הָעוֹלָם אֲזַי בְּוַדַּאי יִתְתַּקֵּן הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁמְּסַיֵּם הַמִּקְרָא וּמִי הוּא זֶה עָרַב אֶת לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי וְכוּ' וְכַנַּ"ל. וְעַל כֵּן נִקְרָא אַדִּיר וּמוֹשֵׁל, כִּי הוּא בְּחִינַת צַדִּיק מוֹשֵׁל, כִּי אֵינוֹ בְּחִינַת מְקַבֵּל כְּלָל כְּמוֹ שֶׁמְבֹאָר לְקַמָּן, עַיֵּן שָׁם:
וְעַל כֵּן אֵין נָבִיא רַשַּׁאי לְחַדֵּשׁ דָּבָר מֵעַתָּה, כִּי אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לַעֲשֹוֹת שׁוּם מִצְוָה וְהַנְהָגָה כִּי אִם עַל פִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהוּא נָבִיא בְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְאִירָה, שֶׁעַל יְדֵי מִצְווֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁקִּבֵּל מִפִּי הַגְּבוּרָה בִּנְבוּאָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה בְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְאִירָה וְגַם עַכְשָׁו אָנוּ עוֹשִֹין כָּל הַמִּצְווֹת עַל דַּעְתּוֹ וּמְקַשְּׁרִין כָּל הַמִּצְווֹת עָלָיו כְּמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בְּרֹב הַמִּצְווֹת, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָנִי עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךְ וְכוּ'. וְעַל יָדוֹ דַּיְקָא אָנוּ יְכוֹלִין לְמַלְּאוֹת רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ וּלְתַקֵּן כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וּלְהַעֲלוֹת כָּל הָעוֹלָם לְשָׁרְשׁוֹ וְכַנַּ"ל וְעַל כֵּן אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לַעֲשֹוֹת שׁוּם מִצְוָה עַל פִּי נָבִיא, כִּי אֵין נָבִיא רַשַּׁאי לְחַדֵּשׁ דָּבָר מֵעַתָּה, כִּי כָּל הַנְּבִיאִים הִתְנַבְּאוּ בְּאַסְפַּקְלַרְיָא שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה לְבַד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הִתְנַבֵּא בְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְאִירָה שֶׁהוּא בְּחִינַת שִֹמְחָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ שֶׁעַל יָדוֹ דַּיְקָא יְכוֹלִין לְקַיֵּם רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ וְלַעֲשֹוֹת כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁהֵם חִיּוּת וְתִקּוּן הָעוֹלָם כַּנַּ"ל:
כִּי עִקַּר תִּקּוּן הָעוֹלָם לְמַלְּאוֹת כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁל הָעוֹלָם הוּא דַּיְקָא עַל יְדֵי בְּחִינַת מֹשֶׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת נָבִיא בְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְאִירָה שֶׁהוּא מִי שֶׁזּוֹכֶה לַעֲשֹוֹת הַמִּצְוָה בְּשִֹמְחָה גְּדוֹלָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ עַד שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְקַבֵּל שׁוּם שְֹכַר עוֹלָם הַבָּא בְּעַד הַמִּצְוָה, כִּי הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁלּוֹ הוּא בְּהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ וְכוּ' כַּנַּ"ל, כִּי עִקַּר בְּרִיאַת הָעוֹלָם הָיָה רַק בִּשְׁבִיל הַתַּכְלִית הַזֶּה לִזְכּוֹת לְשִֹמְחָה שֶׁל מִצְוָה הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ לִזְכּוֹת שֶׁיִּהְיֶה לְהָאָדָם שִֹמְחָה מֵהַמִּצְוָה עַצְמָהּ עַד שֶׁלֹּא יִרְצֶה שׁוּם עוֹלָם הַבָּא שֶׁזֶּה עִקַּר תַּכְלִית כַּוָּנַת הַבְּרִיאָה, וּבִשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הַכֹּל. וְעַל כֵּן עַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא עוֹלֶה כָּל הָעוֹלָם וּמְלֹאוֹ בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה וְנִכְלָל בְּשָׁרְשׁוֹ וְנִתְתַּקֵּן כָּל הָעוֹלָם וְנִתְמַלֵּא כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁל הָעוֹלָם, כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁעִקַּר כְּלַל כָּל הַבְּרִיאָה שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף הַכֹּל הָיָה רַק בִּשְׁבִיל הָאָדָם כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה לַעֲבֹד וּלְהִשְֹתַּכֵּר שְֹכָרוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עֲבוֹדָתוֹ אֲשֶׁר יַעֲבֹד אֶת ה' יִתְבָּרַךְ בְּזֶה הָעוֹלָם עַל פִּי בְּחִירָתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאכַל נַהֲמָא דְּכִסּוּפָא אֲשֶׁר רַק בִּשְׁבִיל זֶה הָיָה כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ כַּיָּדוּעַ וּמוּבָא בַּסְּפָרִים, כִּי מִתְּחִלָּה הָיְתָה הַנְּשָׁמָה אוֹכֶלֶת נַהֲמָא דְּכִסּוּפָא וּמָאן דְּאָכִל דְּלָאו דִּלֵיהּ בָּהִית לְאִסְתַּכּוּלֵיהּ בְּאַפֵּיהּ. וְה' יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה לְהֵיטִיב וְחָפֵץ לְהֵיטִיב לְהַנְּשָׁמָה שֶׁלֹּא תֹאכַל נַהֲמָא דְּכִסּוּפָא וּבִשְׁבִיל זֶה בָּרָא כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף. וְעִקַּר הַתַּכְלִית הוּא הַשִּמְחָה, שֶׁהוּא עִקַּר הַשָּכָר וְהָאֹשֶׁר הָאַחֲרוֹן, שֶׁאָז נִזְכֶּה לְשִֹמְחָה שְׁלֵמָה בַּה' יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹקֵינוּ וְכוּ' נָגִילָה וְנִשְֹמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ". וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תַּעֲנִית לא), עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשֹוֹת מָחוֹל לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא וְכוּ'. כִּי בְּשִֹמְחָה תֵצֵאוּ וְכוּ' שָֹשֹוֹן וְשִֹמְחָה יַשִּיגוּ וְכוּ', וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים טז), "שֹבַע שְֹמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ וְכוּ'". וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, שִֹמְחָה שֶׁאֵין לָהּ קֵץ הִיא הַשִּמְחָה שֶׁל עָתִיד וְכוּ'. וְכֵן מְבֹאָר בִּפְסוּקִים רַבִּים מְאֹד, כִּי ה' יִתְבָּרַךְ הוּא עֶצֶם הַשִּמְחָה, כִּבְיָכוֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם צז), "הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ". וְרָצָה בְּחַסְדּוֹ וְטוּבוֹ לְזַכּוֹת אֶת נִשְׁמוֹת יִשְֹרָאֵל שֶׁיִּזְכּוּ לַשִּמְחָה הַזֹּאת, הַיְנוּ לַשִּׁמְחָה שֶׁלּוֹ שֶׁכְּפִי שִֹמְחָתוֹ כֵּן תִּהְיֶה שִֹמְחָתֵנוּ, כְּמוֹ שֶׁמְבֹאָר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל עַל מַאֲמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָא, אִיהוּ בִּזְקִיפָא וַאֲנָן בְּשִׁפּוּלֵי כְּפִי שִֹמְחָתוֹ כֵּן שִֹמְחָתֵנוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "יִשְֹמַח ה' בְּמַעֲשָֹיו יִשְֹמַח יִשְֹרָאֵל בְּעֹשָֹיו". אַךְ לַשִּׁמְחָה הַזֹּאת אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אִם עַל יְדֵי מִצְווֹת וּמַעֲשִֹים טוֹבִים שֶׁל הָאָדָם הַשָּׁפָל בָּעוֹלָם הַזֶּה דַּיְקָא שֶׁהוּא בַּעַל בְּחִירָה שֶׁזּוֹכֶה לְהִשְֹתַּכֵּר שְֹכָרוֹ עַל יְדֵי מִצְווֹתָיו וּמַעֲשָֹיו הַטּוֹבִים שֶׁעוֹשֶֹה בִּיגִיעָה גְּדוֹלָה עַל יְדֵי כְּפִיַּת יִצְרוֹ הָרָע מֵחֲמַת שֶׁהוּא בַּעַל בְּחִירָה, עַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא הוּא יָכוֹל לִזְכּוֹת לַשִּׁמְחָה הַזֹּאת שֶׁאֵין לָהּ קֵץ שֶׁהִיא שִֹמְחַת ה' יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, כִּבְיָכוֹל, כִּי כָּל זְמַן שֶׁאֵין מִשְֹתַּכְּרִין הַשָּכָר עַל פִּי עֲבוֹדָתוֹ רַק שֶׁמְּקַבְּלִין הַשָּכָר בְּמַתְּנַת חִנָּם, אַף עַל פִּי שֶׁטֶּבַע הַטּוֹב לְהֵיטִיב וְה' יִתְבָּרַךְ חָפֵץ לְהֵיטִיב לוֹ כָּל טוּב, אַף עַל פִּי כֵן אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּזְכֶּה לְשִֹמְחָה בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לְהִשְֹתַּכֵּר שְֹכָרוֹ עַל פִּי עֲבוֹדָתוֹ הוּא בְּחִינַת מְקַבֵּל שֶׁהִיא בְּחִינַת דַּלּוּת וַעֲנִיּוּת, שֶׁהֵם מְקַבְּלִים, שֶׁשָּׁם עִקַּר הָעַצְבוּת, כִּי מָאן דְּאָכִיל דְּלָאו דִּלֵיהּ בָּהִית לְאִסְתַּכּוּלֵי בְּאַפֵּיהּ וְכָל אֲכִילָתוֹ הוּא לֶחֶם עַצְלוּת וְעַצְבוּת בְּחִינַת בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה שֶׁנֶּאֱמַר עַל הֶעָנִי הַמְקַבֵּל. וּבִשְׁבִיל זֶה בְּעַצְמוֹ בָּרָא ה' יִתְבָּרַךְ כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ שֶׁהַכֹּל הָיָה כְּדֵי שֶׁלֹּא תֹּאכַל הַנְּשָׁמָה נַהֲמָא דְּכִסּוּפָא, הַיְנוּ כִּי ה' יִתְבָּרַךְ רָצָה לְזַכּוֹת אֶת הַנְּשָׁמָה שֶׁתִּזְכֶּה לְהַשָּכָר הַמְקֻוֶּה שֶׁהוּא שִֹמְחָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ שִֹמְחָה שֶׁאֵין לָהּ קֵץ שֶׁלְּשִֹמְחָה זוֹ אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת בְּשׁוּם אֹפֶן כִּי אִם כְּשֶׁאֵינוֹ בִּכְלַל מְקַבֵּל כְּלָל, כִּי כָּל זְמַן שֶׁהוּא בִּבְחִינַת מְקַבֵּל נֶאֱחָז בּוֹ בְּחִינַת עַצְבוּת שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲנִיּוּת, בְּחִינַת בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה וְעַל כֵּן אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לְהָאֹשֶׁר הָאַחֲרוֹן, הַיְנוּ לַשִּׁמְחָה הַנַּ"ל כִּי אִם עַל יְדֵי עֲבוֹדָתוֹ שֶׁאָז אֵינוֹ מְקַבֵּל כְּלָל וְאֵין נֶאֱחָז בּוֹ שׁוּם עַצְבוּת, וְאָז יִזְכֶּה עַל יְדֵי עֲבוֹדָתוֹ לְשִֹמְחָה שֶׁאֵין לָהּ קֵץ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לָזֶה כִּי אִם מִי שֶׁאֵינוֹ בְּחִינַת מְקַבֵּל כְּלָל כַּנַּ"ל:
וּכְשֶׁבָּרָא ה' יִתְבָּרַךְ אֶת הַבְּרִיאָה וְאָז לֹא הָיָה עֲדַיִן שׁוּם עֲבוֹדָה וְשׁוּם אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא כְּלָל וְהֻצְרַךְ לִבְרֹא אֶת הַבְּרִיאָה בְּחַסְדּוֹ בְּתוֹרַת חֶסֶד לְבַד וְעַל כֵּן הָיָה אָז הָעוֹלָם בִּבְחִינַת: מְקַבֵּל, מֵאַחַר שֶׁנִּבְרָא רַק בְּחֶסֶד חִנָּם לְבַד בְּלִי שׁוּם אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא וּבִשְׁבִיל זֶה הָיָה אֲחִיזַת הַדִּין בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם. וְאִיתָא, שֶׁעִקַּר אֲחִיזַת הַדִּין הוּא רַק עַל יְדֵי שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם בְּלִי אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, כַּמּוּבָן בְּכִתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל, הַיְנוּ כַּנַּ"ל שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁבִּשְׁעַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם שֶׁלֹּא הָיָה עֲדַיִן שׁוּם אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא כְּלָל, רַק בָּרָא אֶת הָעוֹלָם בְּחַסְדּוֹ לְבַד בְּמַתְּנַת חִנָּם. נִמְצָא, שֶׁהָיָה כָּל הָעוֹלָם בִּבְחִינַת מְקַבֵּל שֶׁהוּא בְּחִינַת עַצְבוּת כַּנַּ"ל וְעַצְבוּת הוּא סִטְרָא דְּדִינָא כַּיָּדוּעַ. וְעַל כֵּן בְּהֶכְרֵחַ הָיָה אֲחִיזַת הַדִּין בִּשְׁעַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם מֵחֲמַת שֶׁלֹּא הָיָה אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, הַיְנוּ כִּי מֵחֲמַת זֶה הָיָה הָעוֹלָם בִּבְחִינַת מְקַבֵּל שֶׁהוּא בְּחִינַת עַצְבוּת, בְּחִינַת דִּין כַּנַּ"ל. וּמֵהַדִּין הַזֶּה נִשְׁתַּלְשְׁלִין וּבָאִין כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת וְכָל הַגְּזֵרוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, הַבָּאִין עַל הָעוֹלָם. וְעַל כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְהַמְתִּיק הַדִּין הַזֶּה וּלְתַקֵּן הָעוֹלָם וּלְמַלְּאוֹת חֶסְרוֹן הָעוֹלָם כִּי אִם עַל יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁזּוֹכֶה לַעֲשֹוֹת הַמִּצְווֹת בְּשִֹמְחָה גְּדוֹלָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְקַבֵּל שׁוּם שְֹכַר עוֹלָם הַבָּא שֶׁזֶּה הַצַּדִּיק דַּיְקָא יָכוֹל לְתַקֵּן הָעוֹלָם מִכָּל הַחֶסְרוֹנוֹת וּלְהַמְתִּיק כָּל הַדִּינִים, כִּי זֶה הַצַּדִּיק אֵינוֹ בְּחִינַת מְקַבֵּל כְּלָל וְאֵין בּוֹ שׁוּם אֲחִיזַת הָעַצְבוּת וְהַדִּין כְּלָל, כִּי כָּל זְמַן שֶׁאֵין זוֹכִין לִבְחִינָה זוֹ רַק הוּא רוֹצֶה עֲדַיִן שְֹכַר עוֹלָם הַבָּא בְּעַד מִצְווֹתָיו, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא צַדִּיק גָּמוּר בֶּאֱמֶת וְיֵשׁ לוֹ עוֹלָם הַבָּא הַרְבֵּה וְחֶלְקוֹ בַּחַיִּים אַשְׁרֵי לוֹ, אַף עַל פִּי כֵן עֲדַיִן יֵשׁ בּוֹ אֲחִיזַת בְּחִינַת מְקַבֵּל קְצָת שֶׁהוּא אֵיזֶה אֲחִיזָה מִבְּחִינַת עַצְבוּת, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁזָּכָה לְהִשְֹתַּכֵּר שְֹכַר עוֹלָם הַבָּא שֶׁלּוֹ בִּשְֹכַר מִצְווֹתָיו וּמַעֲשָֹיו הַטּוֹבִים, אַף עַל פִּי כֵן הַכֹּל הוּא מַתְּנַת חִנָּם וְהוּא בְּחִינַת מְקַבֵּל, כִּי מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם כְּתִיב. וּכְמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מִדְרָשׁ וַיִּקְרָא פֶּרֶֶק כז), כְּלוּם עָשָֹה לִי מְזוּזָה עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ בַּיִת? כְּלוּם עָשָֹה לִי צִיצִית עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ בֶּגֶד? כַּנַּ"ל. וְגַם הַמְזוּזָה בְּעַצְמָהּ וְהַצִּיצִית בְּעַצְמָן הֵם גַּם כֵּן שֶׁל ה' יִתְבָּרַךְ וְגַם כָּל כֹּחַ הָאָדָם וְחִיּוּתוֹ וְגוּפוֹ וְאֵיבָרָיו הַכֹּל שֶׁל ה' יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ. וְאִם כֵּן בַּמֶּה זָכָה הָאָדָם לְהִשְֹתַּכֵּר שְֹכַר עוֹלָם הַבָּא עַל יְדֵי עֲבוֹדָתוֹ מֵאַחַר שֶׁהַכֹּל שֶׁל ה' יִתְבָּרַךְ, כִּי כָּל מַעֲשִֹים הַטּוֹבִים הַכֹּל מֵאִתּוֹ לְבַד?. וְעַל כֵּן כָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם רוֹצֶה שָֹכָר בִּשְׁבִיל מִצְווֹתָיו אַף עַל פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת יִזְכֶּה לְשָֹכָר טוֹב הַצָּפוּן אַף עַל פִּי כֵן הוּא בִּבְחִינַת מְקַבֵּל, כִּי מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם כַּנַּ"ל וּמֵאַחַר שֶׁהוּא עֲדַיִן בִּבְחִינַת מְקַבֵּל, עַל כֵּן אֵין לוֹ כֹּחַ לְהַמְתִּיק הַדִּין הַנֶּאֱחָז בְּהָעוֹלָם שֶׁהַכֹּל נִשְׁתַּלְשֵׁל מֵהַדִּין הַנֶּאֱחָז מִתְּחִלַּת הַבְּרִיאָה. שֶׁהוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁהָיָה הָעוֹלָם בִּבְחִינַת מְקַבֵּל שֶׁהוּא בְּחִינַת עַצְבוּת הֵפֶךְ הַשִּמְחָה כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן זֶה הַצַּדִּיק בְּוַדַּאי אֵינוֹ יָכוֹל לְהַמְתִּיק וּלְבַטֵּל הַדִּין לְגַמְרֵי מֵאַחַר שֶׁהוּא גַּם כֵּן עֲדַיִן בִּבְחִינַת מְקַבֵּל מֵאַחַר שֶׁרוֹצֶה לְקַבֵּל עוֹלָם הַבָּא וְכוּ' וְכַנַּ"ל וּבְוַדַּאי אֵין שִֹמְחָתוֹ מֵהַמִּצְוָה בִּשְׁלֵמוּת, כִּי עִקַּר הַשִּמְחָה הוּא כְּשֶׁאֵינוֹ בִּבְחִינַת מְקַבֵּל כְּלָל, כִּי בִּבְחִינַת מְקַבֵּל שָׁם נֶאֱחָז הָעַצְבוּת שֶׁהוּא הֵפֶךְ הַשִּמְחָה וְכַנַּ"ל וּבִשְׁבִיל זֶה אֵינוֹ יָכוֹל לְמַלְּאוֹת חֶסְרוֹן הָעוֹלָם, דְּהַיְנוּ לְהַמְתִּיק הַדִּין כַּנַּ"ל:
וְעַל כֵּן עִקַּר הַהַמְתָּקָה וּבִטּוּל הַדִּינִים לְגַמְרֵי הוּא רַק עַל יְדֵי זֶה הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁזָּכָה לַעֲשֹוֹת כָּל הַמִּצְווֹת בְּשִֹמְחָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁיֵּשׁ לוֹ שִֹמְחָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ עַד שֶׁאֵין רוֹצֶה שׁוּם שְֹכַר עוֹלָם הַבָּא בִּשְֹכַר הַמִּצְוָה וְכוּ'. נִמְצָא, שֶׁזֶּה הַצַּדִּיק אֵינוֹ שׁוּם בְּחִינַת מְקַבֵּל כְּלָל, כִּי אֵינוֹ רוֹצֶה בֶּאֱמֶת לְקַבֵּל שׁוּם שְֹכַר עוֹלָם הַבָּא כְּלָל וְהוּא יָגֵעַ וְעוֹבֵד ה' יִתְבָּרַךְ תָּמִיד יוֹמָם וָלַיְלָה בִּיגִיעָה גְּדוֹלָה וּבַעֲבוֹדָה רַבָּה מְאֹד וְאֵינוֹ נֶהֱנֶה מִן הָעוֹלָם כְּלָל אֲפִלּוּ בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה. כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ לִפְנֵי מִיתָתוֹ , גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁיָּגַעְתִּי בְּעֶשֶֹר אֶצְבְּעוֹתַי וְכוּ' וְלֹא נֶהֱנֵיתִי אֲפִלּוּ בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה. וּכְמוֹ שֶׁרָמַז רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּהַמַּעֲשֶֹה שֶׁל הַשִּׁבְעָה בֶּעטְלֶירְשֹ שֶׁהוּא מְדַבֵּר מִן הַצַּדִּיקִים הַקַּדְמוֹנִים, שֶׁמְּרֻמָּז שָׁם שֶׁהַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים הָאֲמִתִּיִּים אֵין לָהֶם שׁוּם הִסְתַּכְּלוּת בְּעָלְמָא בְּזֶה הָעוֹלָם כְּלָל. וְגַם אֵין שׁוֹמְעִין שׁוּם קוֹל שֶׁל זֶה הָעוֹלָם וְגַם אֵין מְדַבְּרִים שׁוּם דִּבּוּר בְּזֶה הָעוֹלָם שֶׁאֵינוֹ שְׁבָחִים לַה' יִתְבָּרַךְ וְגַם אֵין רוֹצִים לְהַנִּיחַ שׁוּם הֶבֶל וּנְשִׁימָה בְּזֶה הָעוֹלָם וְכוּ' וְכַיּוֹצֵא בִּשְׁאָר הָאֵיבָרִים וְהַחוּשִׁים, וְכַמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ: זַכָּאָה מָאן דְּלָא אִיתְהָנֵי מִדִּילֵיהּ כְּלוּם. נִמְצָא, שֶׁהַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים הָאֲמִתִּיִּים אֵינָם מְבַקְּשִׁים וְנֶהֱנִים מִזֶּה הָעוֹלָם אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּעֲרָה דַּק מִן הַדַּק, וְהֵם עוֹבְדִים וּמְיַגְּעִים בְּכָל כֹּחָם כָּל יְמֵיהֶם בַּעֲבוֹדַת ה' בֶּאֱמֶת. וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינָם חֲפֵצִים שׁוּם עוֹלָם הַבָּא כְּלָל, רַק כָּל שִֹמְחָתָם הוּא בְּהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ, שֶׁעִקַּר שִֹמְחָתָם הוּא מַה שֶּׁהֵם זוֹכִים בְּחַיֵּיהֶם לַעֲשֹוֹת רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ, כִּי אֵין תַּעֲנוּג וְשִֹמְחָה יוֹתֵר מִזֶּה שֶׁיְּלוּד אִשָּׁה טִפָּה סְרוּחָה קָרוּץ מֵחֹמֶר יִזְכֶּה לַעֲשֹוֹת רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ אֵל מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם אֲדוֹן כֹּל אֲשֶׁר לִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר. וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לָזֶה כִּי אִם עַל יְדֵי הַבְּחִינוֹת הַנֶּאֱמָרִים שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁמַּפְשִׁיט עַקְמִימִיּוּת שֶׁבְּלִבּוֹ עַל יְדֵי בְּחִינַת רְעָמִים שֶׁהֵם בְּחִינַת תְּפִלָּה בְּכֹחַ לְהִתְפַּלֵּל עִם כָּל הַכֹּחוֹת וְכוּ', וּבִלְבַד שֶׁיִּזָּהֵר מֵחִמּוּץ הַמֹּחַ וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁמְבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם.: נַחֲזֹר לְעִנְיָנֵנוּ, כִּי זֶה הַצַּדִּיק שֶׁזּוֹכֶה לָזֶה לַעֲשֹוֹת הַמִּצְווֹת בְּשִֹמְחָה גְּדוֹלָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ עַד שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בֶּאֱמֶת שׁוּם שְֹכַר עוֹלָם הַבָּא כְּלָל, זֶה הַצַּדִּיק אֵינוֹ בְּחִינַת מְקַבֵּל כְּלָל, וְעַל כֵּן הוּא זוֹכֶה לְשִֹמְחָה גְּדוֹלָה לְשִֹמְחָה בְּתַכְלִית, כִּי עִקַּר הַשִּמְחָה כְּשֶׁאֵינוֹ בְּחִינַת מְקַבֵּל כְּלָל שֶׁשָּׁם אֲחִיזַת הָעַצְבוּת כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן זֶה הַצַּדִּיק דַּיְקָא הוּא יָכוֹל לְהַמְתִּיק כָּל הַדִּינִים מִן הָעוֹלָם וּלְמַלְּאוֹת חֶסְרוֹן הָעוֹלָם, כִּי כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת וְהַדִּינִים, חַס וְשָׁלוֹם, נִמְשָׁכִין מִשֹּׁרֶשׁ הַדִּין שֶׁנֶּאֱחַז בִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה עַל יְדֵי בְּחִינַת הָעַצְבוּת מֵחֲמַת שֶׁהָיָה הָעוֹלָם בִּבְחִינַת מְקַבֵּל וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן עַל יְדֵי הַצַּדִּיק הַזֶּה נִמְתָּק וְנִשְׁלָם הַכֹּל, כִּי עַכְשָׁו עַל יְדֵי הַצַּדִּיק הַזֶּה שֶׁאֵינוֹ בְּחִינַת מְקַבֵּל כְּלָל. שֶׁזָּכָה לְתַכְלִית הַשִּמְחָה, עַל יָדוֹ עוֹלֶה כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שֶׁנִּבְרָא בִּשְׁבִילוֹ, כִּי עַכְשָׁו כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֵינוֹ בְּחִינַת מְקַבֵּל כְּלָל. כִּי בְּוַדַּאי הָיָה רָאוּי לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם בִּשְׁבִיל הַצַּדִּיק הַזֶּה שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל כְּלָל, שֶׁזָּכָה לְתַכְלִית הַשִּמְחָה שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה הָיָה עִקַּר כַּוָּנַת הַבְּרִיאָה כְּדֵי לִזְכּוֹת לַשִּׁמְחָה הַזֹּאת שֶׁאֵין זוֹכִין אֵלֶיהָ כִּי אִם כְּשֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל כְּלָל כַּנַּ"ל, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִמְתָּק הַכֹּל כַּנַּ"ל:
וְזֶה בְּחִינַת מִצְוַת מִילָה, כִּי אִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (בְּרֵאשִׁית פֶּרֶק יא) שֶׁהַמִּינִין שָׁאֲלוּ, מַדּוּעַ לֹא נִבְרָא הָאָדָם מָהוּל? וְהֵשִׁיבוּ שָׁם, כִּי הַכֹּל צָרִיךְ תִּקּוּן. הַתּוּרְמוֹסִין צָרִיךְ תִּקּוּן, הַחִטִּין צְרִיכִין תִּקּוּן וְכוּ', הַיְנוּ כַּנַּ"ל, כִּי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁהָאָדָם יִהְיֶה נִבְרָא עִם עָרְלָה וַאֲנַחְנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה נְתַקֵּן עַצְמֵנוּ עַל יְדֵי מִצְוַת מִילָה, כִּי הָאָדָם בְּעֵת שֶׁהוּא יוֹצֵא לָעוֹלָם עֲדַיִן אֵין לוֹ שׁוּם זְכוּת שֶׁיָּצָא לָעוֹלָם וַאֲזַי הוּא בִּבְחִינַת תְּחִלַּת הַבְּרִיאָה שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם בְּחַסְדּוֹ בְּמַתְּנַת חִנָּם כַּנַּ"ל וַאֲזַי הוּא בִּבְחִינַת מְקַבֵּל כַּנַּ"ל. שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת הָעַצְבוּת וְהַדִּין כַּנַּ"ל, שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת הָעָרְלָה שֶׁהוּא בְּחִינַת הַקְּלִפָּה הַקּוֹדֶמֶת לַפֵּירֵי שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּגַם הַבְּרִית, כִּי עָרְלָה הוּא פְּגַם הַבְּרִית, שֶׁהוּא בְּחִינַת עַצְבוּת, שֶׁהוּא עִקַּר פְּגַם הַבְּרִית. כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת שֶׁתִּקּוּן הַבְּרִית הוּא בְּחִינַת שִֹמְחָה. וּפְגַם הַבְּרִית הוּא עַצְבוּת. וְעַל כֵּן עִקַּר אֲחִיזַת הָעָרְלָה, שֶׁהוּא פְּגַם הַבְּרִית, הוּא מִבְּחִינַת עַצְבוּת הַנֶּאֱחָז בִּבְחִינַת מְקַבֵּל כַּנַּ"ל. וּמֵחֲמַת שֶׁהָאָדָם בִּתְחִלַּת יְצִירָתוֹ הוּא בִּבְחִינַת מְקַבֵּל, כִּי אֵין לוֹ שׁוּם זְכוּת עֲדַיִן, רַק הוּא נִבְרָא וְיוֹצֵא לָעוֹלָם בְּחַסְדּוֹ לְבַד בְּמַתְּנַת חִנָּם כְּמוֹ בִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה, וְעַל כֵּן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיֵּצֵא לָעוֹלָם עִם הָעָרְלָה וַאֲנַחְנוּ בְּזֶה הָעוֹלָם צְרִיכִין לְתַקֵּן אוֹתוֹ, וְעַל יְדֵי שֶׁאֲנַחְנוּ מָלִין עַצְמֵנוּ, כִּי אָנוּ כּוֹרְתִין אֶת הָעָרְלָה דְּחַפְיָא עַל בְּרִית, שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן הָאָדָם, כִּי מִקֹּדֶם לָזֶה לֹא הָיָה בְּגֶדֶר אָדָם כְּלָל, כִּי עִקַּר צֶלֶם דְּמוּת אָדָם הוּא בֶּן יִשְֹרָאֵל הַמָּהוּל. נִמְצָא, שֶׁעַל יְדֵי מִצְוַת מִילָה אָנוּ בְּעַצְמֵנוּ מְתַקְּנִין עַצְמֵנוּ, וְעַל יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ מַכְנִיעִין וּמְבַטְּלִין הָעָרְלָה בְּשָׁרְשָׁהּ, כִּי עִקַּר אֲחִיזָתָהּ מִבְּחִינַת עַצְבוּת שֶׁהוּא בְּחִינַת מְקַבֵּל, שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ מֵחֲמַת שֶׁהָאָדָם נִבְרָא עַל יְדֵי ה' יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, אֲבָל עַכְשָׁו כְּאִלּוּ אֲנַחְנוּ בְּעַצְמֵנוּ עָשִֹינוּ אֶת הָאָדָם הַזֶּה עַל יְדֵי שֶׁאָנוּ מָלִין אוֹתוֹ, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶֹה אָדָם וּכְשֶׁנַּעֲשֶֹה הָאָדָם עַל יָדֵינוּ נִתְבַּטֵּל בְּחִינַת מְקַבֵּל וְנִתְבַּטֵּל הָעַצְבוּת, וְעַל יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל הָעָרְלָה בְּשָׁרְשָׁהּ כַּנַּ"ל וַאֲזַי נִתְגַּלֶּה הַבְּרִית שֶׁהוּא צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַשְׁפִּיעַ, בְּחִינַת צַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן הֵפֶךְ בְּחִינַת מְקַבֵּל, כִּי עַד עַכְשָׁו הָיְתָה הָעָרְלָה חוֹפָה עַל הַבְּרִית שֶׁאֲחִיזָתָהּ מִבְּחִינַת עַצְבוּת, בְּחִינַת מְקַבֵּל וְעַל כֵּן לֹא נִתְגַּלָּה הֶאָרַת הַצַּדִּיק יְסוֹד עוֹלָם שֶׁהוּא בְּחִינַת מַשְׁפִּיעַ, אֲבָל עַכְשָׁו עַל יְדֵי שֶׁאָנוּ בְּעַצְמֵנוּ זָכִינוּ לְתַקֵּן אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה וְלַעֲשוֹתוֹ בְּרִיָּה חֲדָשָׁה עַל יְדֵי מִצְוַת מִילָה וְהַתִּינוֹק בְּעַצְמוֹ סָבַל צַעַר גָּדוֹל שֶׁל הַמִּילָה בִּשְׁבִיל שֶׁיִּזְכֶּה לִכָּנֵס בְּגֶדֶר יִשְֹרָאֵל, עַל כֵּן נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ עָשָֹה אֶת עַצְמוֹ וְעַל כֵּן עַכְשָׁו יָצָא מִבְּחִינַת מְקַבֵּל, וְעַל יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל הָעָרְלָה בְּשָׁרְשָׁהּ שֶׁאֲחִיזָתָהּ מִבְּחִינַת מְקַבֵּל כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן עַכְשָׁו נִתְגַּלֶּה הַבְּרִית שֶׁהוּא בְּחִינַת הֶאָרַת צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַשְׁפִּיעַ הֵפֶךְ בְּחִינַת מְקַבֵּל כַּנַּ"ל:
וְעַל כֵּן מִצְוַת מִילָה הִיא מִצְוָה שֶׁקִּבְּלוּ יִשְֹרָאֵל בְּשִֹמְחָה וַעֲדַיִן עוֹשִֹין אוֹתָהּ בְּשִֹמְחָה, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כִּי עִקַּר בְּחִינַת מִצְוָה זוֹ הוּא בְּחִינַת שִֹמְחָה שֶׁהוּא תִּקּוּן הַבְּרִית, שֶׁהוּא בְּחִינַת צַדִּיק, בְּחִינַת מַשְׁפִּיעַ הֵפֶךְ בְּחִינַת מְקַבֵּל, שֶׁהוּא בְּחִינַת עַצְבוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הָעָרְלָה שֶׁכּוֹרְתִין אוֹתָהּ וְנִתְגַּלֶּה הַבְּרִית, שֶׁהוּא בְּחִינַת צַדִּיק מַשְׁפִּיעַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת שִֹמְחָה, בְּחִינַת אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִֹמְחָה וְכַנַּ"ל:
וְזֶה בְּחִינַת מִילָה וּפְרִיעָה וּמָל וְלֹא פָּרַע כְּאִלּוּ לֹא מָל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כִּי עוֹר הָעָרְלָה וְעוֹר הַפְּרִיעָה הַחוֹפִים עַל הַבְּרִית קֹדֶשׁ הֵם בְּחִינַת שְׁנֵי קְלִפּוֹת הַחוֹפִין עַל הַצַּדִּיק שֶׁכָּל אָדָם צָרִיךְ לְהִתְיַגֵּעַ לְחָתְכָם וּלְשַׁבְּרָם וּלְבַטְּלָם, כִּי עוֹר הָעָרְלָה הוּא בְּחִינַת רַע גָּמוּר כַּיָּדוּעַ זֶה בְּחִינַת הַקְּלִפָּה הַגְּמוּרָה שֶׁמֵּסִית אֶת הָאָדָם מִדַּרְכֵי ה' יִתְבָּרַךְ וְרוֹצֶה לְמָנְעוֹ מִדֶּרֶךְ הַחַיִּים לְגַמְרֵי וּלְבַטְּלוֹ מִמִּצְווֹתָיו יִתְבָּרַךְ לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, וְזֶה בְּוַדַּאי צְרִיכִין לְהַכְנִיעַ וּלְשַׁבֵּר, אֲבָל אֲפִלּוּ כְּשֶׁזּוֹכִין לַחְתֹּךְ וּלְשַׁבֵּר הַקְּלִפָּה הַזֹּאת וְזוֹכִין לַעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ וְלַעֲשֹוֹת מִצְווֹתָיו יִתְבָּרַךְ לָסוּר מֵרַע וְלַעֲשֹוֹת הַטּוֹב, אַף עַל פִּי כֵן עֲדַיִן צְרִיכִין לְשַׁבֵּר הַקְּלִפָּה הַדַּקָּה שֶׁהִוא בְּחִינַת נֹגַהּ, שֶׁהִיא בְּחִינַת עוֹר הַפְּרִיעָה שֶׁאֲחִיזָתָהּ נִשְׁתַּלְשֵׁל מִמִּי שֶׁלֹּא זָכָה לְזַכֵּךְ עַצְמוֹ לְגַמְרֵי וְרוֹצֶה עֲדַיִן שְֹכַר עוֹלָם הַבָּא בִּשְׁבִיל מִצְווֹתָיו שֶׁהוּא מְקַבֵּל עֲדַיִן, שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת הָעַצְבוּת וְהַדִּין, שֶׁמִּשָּׁם נִשְׁתַּלְשֵׁל אֲחִיזַת הַקְּלִפּוֹת כַּנַּ"ל, אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁזֶּה הַצַּדִּיק אֵינוֹ מְקַבֵּל גָּמוּר, כִּי אַף עַל פִּי כֵן זָכָה לְהִשְֹתַּכֵּר שָֹכָר מְשַׁלֵּם בִּשְֹכַר מִצְווֹתָיו רַק שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֲחִיזָה דַּקָּה מִבְּחִינַת מְקַבֵּל בְּחִינַת עַצְבוּת, עַל כֵּן נִשְׁתַּלְשֵׁל עַל יְדֵי זֶה קְלִפָּה דַּקָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת קְלִפַּת הַפְּרִיעָה, שֶׁצְּרִיכִין לְקָרְעָהּ, וּלְגָרְשָׁהּ כְּדֵי לְגַלּוֹת הֶאָרַת הַצַּדִּיק יְסוֹד עוֹלָם שֶׁהוּא בְּחִינַת מַשְׁפִּיעַ, כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְגַּלֶּה הֶאָרַת הַצַּדִּיק בְּחִינַת מַשְׁפִּיעַ כִּי אִם כְּשֶׁמְּזַכְּכִין עַצְמוֹ עַד שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם אֲחִיזַת מְקַבֵּל כְּלָל, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁמְּבַטֵּל שְׁתֵּי הַקְּלִפּוֹת הַנַּ"ל שֶׁמְּבַטֵּל גַּם אֲחִיזַת הַקְּלִפָּה הַדַּקָּה הַשְּׁנִיָּה, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְקַבֵּל אֲפִלּוּ שְֹכַר עוֹלָם הַבָּא בִּשְׁבִיל מִצְווֹתָיו וְכוּ' כַּנַּ"ל, שֶׁעַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא נִתְגַּלֶּה הֶאָרַת הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת מַשְׁפִּיעַ כַּנַּ"ל: וְעַל כֵּן נִקְרָא פְּרִיעָה לְשׁוֹן פְּרִיעָה וְשִׁלּוּם, בְּחִינַת פְּרִיעַת בַּעַל חוֹב, כִּי עַל יְדֵי כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁעוֹשִֹין, פּוֹרְעִין וּמְשַׁלְּמִין לַה' יִתְבָּרַךְ אֶת חוֹב הַהַלְוָאָה שֶׁחַיָּבִין לוֹ מִתְּחִלַּת הַבְּרִיאָה כַּנַּ"ל בִּתְחִלַּת הָעִנְיָן עַיֵּן לְעֵיל, אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לִפְרֹעַ וּלְשַׁלֵּם לַה' יִתְבָּרַךְ אֶת הַחוֹב כִּי אִם עַל יְדֵי הַצַּדִּיק שֶּׁעוֹשֶֹה הַמִּצְוָה בְּשִֹמְחָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ שֶׁעַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא עוֹלֶה כָּל הָעוֹלָם וְחוֹזֵר לְשָׁרְשׁוֹ וְכוּ' כַּנַּ"ל. נִמְצָא, שֶׁדַּיְקָא עַל יְדֵי בְּחִינַת מִצְוַת פְּרִיעָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַצַּדִּיק הַנַּ"ל שֶׁמַּכְנִיעַ הַקְּלִפָּה הַשְּׁנִיָּה כַּנַּ"ל. עַל יְדֵי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְקַבֵּל שׁוּם עוֹלָם הַבָּא, עַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא פּוֹרְעִין וּמְשַׁלְּמִין לַה' יִתְבָּרַךְ כָּל חוֹב הַבְּרִיאָה כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן נִקְרָא פְּרִיעָה בְּחִינַת פְּרִיעַת בַּעַל חוֹב וְכוּ' וְכַנַּ"ל:
וְזֶה בְּחִינַת כּוֹס יַיִן שֶׁמְּבִיאִין לְבָרֵךְ אַחַר הַמִּילָה, זֶה בְּחִינַת יַיִן הַמְשַֹמֵּחַ שֶׁזּוֹכִין עַל יְדֵי מִצְוַת מִילָה שֶׁהוּא בְּחִינַת שִֹמְחָה כַּנַּ"ל, כִּי שִֹמְחָה שֶׁל עָתִיד מְכֻנָּה בְּשֵׁם יַיִן הַמְשַֹמֵּחַ, בְּחִינַת יַיִן הַמְשֻׁמָּר לֶעָתִיד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שִׁיר הַשִּׁירִים א), "נָגִילָה וְנִשְֹמְחָה בָּךְ נַזְכִּירָה דֹּדֶיךָ מִיַּיִן" כַּנַּ"ל:
וְזֶה בְּחִינַת הַשֵּׁם שֶׁנּוֹתְנִין לַתִּינוֹק אַחַר הַמִּילָה שֶׁהִיא בְּחִינַת שִֹמְחָה כַּנַּ"ל, כִּי עִקַּר הָאָדָם נִבְרָא בִּשְׁבִיל שֶׁיִּזְכֶּה עַל יְדֵי מַעֲשָֹיו הַטּוֹבִים לִכְלֹל אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה, לְבַטֵּל הָעַצְבוּת וְהַדִּין מִן הָעוֹלָם, לְבַטֵּל בְּחִינַת וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ הַנֶאֱמָר כְּשֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְנַהֵג כַּשּׁוּרָה, חַס וְשָׁלוֹם, רַק שֶׁיִּתְקַיֵּם יִשְֹמַח ה' בְּמַעֲשָֹיו יִשְֹמַח יִשְֹרָאֵל בְּעֹשָֹיו, כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיֻּכְלַל אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה, הַיְנוּ שֶׁיַּחֲזֹר הָעוֹלָם לְשָׁרְשׁוֹ. כִּי אִם עַל יְדֵי הַשִּמְחָה הָאֲמִתִּית מֵהַמִּצְוָה: בְּעַצְמָהּ שֶׁהִיא אַחְדוּתוֹ, כִּי אֵין עַצְבוּת לִפְנֵי הַמָּקוֹם, וְעַל כֵּן כָּל זְמַן שֶׁהָעוֹלָם הוּא בִּבְחִינַת מְקַבֵּל וְיֵשׁ בּוֹ אֵיזֶה אֲחִיזָה מִבְּחִינַת עַצְבוּת אֵינוֹ יָכוֹל לִכְלֹל בַּה' יִתְבָּרַךְ, כִּבְיָכוֹל, כִּי אֵין לָבוֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָֹק, כִּי שָׁם אֵין שׁוּם עַצְבוּת כְּלָל רַק עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ, וְכָל זְמַן שֶׁיֵּשׁ אֲחִיזָה לְהָעוֹלָם מִבְּחִינַת עַצְבוּת אִי אֶפְשָׁר לִכְלֹל שָׁם בְּשָׁרְשׁוֹ, כִּי שָׁם רַק שִֹמְחָה וְחֶדְוָה וְאֵין שׁוּם עַצְבוּת לִפְנֵי הַמָּקוֹם כַּנַּ"ל. וּכְלָלִיּוּת הָעוֹלָם הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', כִּי כָּל הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם הֵם בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ וֶאֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי אֵין ה' יִתְבָּרַךְ נוֹדָע כִּי אִם מִצַּד פְּעֻלּוֹתָיו שֶׁעַל יְדֵי זֶה לְבַד אָנוּ יוֹדְעִין מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שֵׁם ה' שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ וֶאֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ כַּיָּדוּעַ כָּל זֶה. וּכְשֶׁהָעוֹלָם וּמְלֹאוֹ נִכְלָל בַּה' יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי הַשִּמְחָה שֶׁל מִצְוָה כַּנַּ"ל אֲזַי נִתְקַיֵּם ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד כְּמוֹ שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד". הַיְנוּ שֶׁהַשֵׁם נִכְלָל בּוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁאַחַר הַבְּרִיאָה נִכְלָל בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה וְהַכֹּל עַל יְדֵי הַשִּמְחָה הַנַּ"ל כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר (בְּשִֹיחוֹת הָרַ"נ) שֶׁעַל יְדֵי הָעַצְבוּת אֵין הָאָדָם יוֹדֵעַ מִשְּׁמוֹ וְעַל יְדֵי זֶה הָאָדָם שׁוֹכֵחַ שְׁמוֹ לְאַחַר מִיתָתוֹ וְהַכֹּל עַל יְדֵי הָעַצְבוּת, כִּי הָאָדָם צָרִיךְ לִזְכֹּר אֶת שְׁמוֹ לְאַחַר מִיתָתוֹ, כִּי בִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הָאָדָם לִכְלֹל זָכוֹר וְשָׁמוֹר יַחַד, אַסְפַּקְלַרְיָא שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה בְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְאִירָה שֶׁהוּא בְּחִינַת ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד, הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל כָּל הָעוֹלָם, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׁם, בְּחִינַת אַסְפַּקְלַרְיָא שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה, בְּחִינַת שָׁמוֹר, בְּחִינַת מְקַבֵּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֲחִיזַת הָעַצְבוּת, לִזְכּוֹת עַל יְדֵי מַעֲשָֹיו הַטּוֹבִים בְּשִֹמְחָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ, עַד שֶׁיְּבַטֵּל כָּל בְּחִינוֹת הַמְקַבֵּל וְהָעַצְבוּת מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁיִּהְיֶה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה, שֶׁיְּקֻיַּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, "אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים". שֶׁיִּהְיֶה אַחַר הַבְּרִיאָה נִכְלָל בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה, כִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת עַל יְדֵי מַעֲשָֹיו הַטּוֹבִים זוֹכֶה עַד שֶׁכָּל הָעוֹלָמוֹת אֵינָם: נִקְרָאִים בְּשֵׁם מְקַבְּלִים כְּלָל, כִּי הַכֹּל נִבְרָא בִּשְׁבִילוֹ וְכֻלָּם כְּלוּלִים בּוֹ שֶׁהוּא מַשְׁפִּיעַ בְּחִינַת צַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן כַּנַּ"ל. וַאֲזַי נִתְבָּרֵר וְנִמְתָּק בְּחִינַת אַסְפַּקְלַרְיָא הַמְאִירָה, כִּי נִכְלָל אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה. וְזֶה בְּחִינַת זְכִירַת הַשֵּׁם לְאַחַר מִיתָתוֹ, כִּי צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה הַשֵּׁם נִכְלָל בִּבְחִינַת זָכוֹר שֶׁהוּא בְּחִינַת מַשְׁפִּיעַ סִטְרָא דִּדְכוּרָא, וְזֶה עַל יְדֵי שֶׁזּוֹכֵר אֶת שְׁמוֹ שֶׁנִּכְלָל הַשֵּׁם בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הָעוֹלָמוֹת, בִּבְחִינַת זִכָּרוֹן, שֶׁהוּא סִטְרָא דִּדְכוּרָא, בְּחִינַת מַשְׁפִּיעַ שֶׁזֶּה זוֹכִין עַל יְדֵי הַשִּמְחָה כַּנַּ"ל שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא כַּנַּ"ל, כִּי זֶה בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת כָּל הָעוֹלָמוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת שֵׁם ה' בְּשָׁרְשָׁן, בְּחִינַת ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַצְבוּת, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין זוֹכֶה לְשִֹמְחָה וְאֵין זוֹכֶה לִכְלֹל אֶת הַשֵּׁם בְּשָׁרְשׁוֹ, דְּהַיְנוּ לְהַעֲלוֹת הַבְּרִיאָה לְשָׁרְשׁוֹ וְכַנַּ"ל וְעַל כֵּן שׁוֹכֵחַ אֶת שְׁמוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַצְבוּת שֶׁהוּא בְּחִינַת מְקַבֵּל עַל כֵּן נִפְגָּם הַזִּכָּרוֹן שֶׁהוּא סִטְרָא דִּדְכוּרָא, בְּחִינַת זָכוֹר כַּיָּדוּעַ וְאֵינוֹ זוֹכֶה לִכְלֹל אֶת הַשֵּׁם בִּבְחִינַת זִכָּרוֹן, כִּי אֵינוֹ זוֹכֶה לִכְלֹל אַחַר הַבְּרִיאָה בְּשָׁרְשׁוֹ בִּבְחִינַת מַשְׁפִּיעַ מֵאַחַר שֶׁאֵין לוֹ שִֹמְחָה וְכַנַּ"ל: וְעַל כֵּן אַחַר הַמִּילָה שֶׁהוּא בְּחִינַת שִֹמְחָה נוֹתְנִין הַשֵּׁם לְתִינוֹק כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל הַשֵּׁם בְּשָׁרְשׁוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לִזְכֹּר אֶת הַשֵּׁם שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל הַשֵּׁם בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הָעוֹלָמוֹת בְּשָׁרְשׁוֹ, בִּבְחִינַת צַדִּיק בְּחִינַת מַשְׁפִּיעַ, בְּחִינַת שִֹמְחָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד כַּנַּ"ל:
וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְעִנְיַן שַׁבָּת, לְווּ עָלַי וַאֲנִי פּוֹרֵעַ, כִּי שַׁבָּת הוּא בְּחִינַת מִצְוָה בְּשִֹמְחָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ שֶׁהָעוֹלָם הַבָּא שֶׁלּוֹ בְּהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ, כִּי שַׁבָּת בְּעַצְמוֹ הוּא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא, כִּי שַׁבָּת הוּא יוֹם שִֹמְחָה וְחֶדְוָה בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וְכַמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל עַל מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת: זָכְרֵהוּ מֵאֶחָד בְּשַׁבָּת וְכוּ', שֶׁהוּא בְּחִינַת מִצְוָה בְּשִֹמְחָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ. נִמְצָא, שֶׁשַּׁבָּת הוּא בְּחִינַת מִצְוָה בְּשִֹמְחָה הַנַּ"ל בְּחִינַת אַסְפַּקְלַרְיָא הַמְאִירָה וְעַל כֵּן בְּשַׁבָּת עוֹלִין כָּל הָעוֹלָמוֹת לְשָׁרְשָׁן כַּיָּדוּעַ, כִּי עִקַּר עֲלִיַּת הָעוֹלָמוֹת לְשָׁרְשָׁן הוּא עַל יְדֵי שִֹמְחַת הַמִּצְוָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ כַּנַּ"ל שֶׁעַל יְדֵי זֶה מְסַלְּקִין וּמְשַׁלְּמִין כָּל הַחוֹבוֹת לַה' יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל, וַאֲזַי מוֹצִיאִין אֶת הָעוֹלָם מִבְּחִינַת לוֹוֶה וּמְקַבֵּל וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל שַׁבָּת, לְווּ עָלַי וַאֲנִי פּוֹרֵעַ. כִּי עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת שַׁבָּת, כִּבְיָכוֹל, נַעֲשֶֹה ה' יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת לוֹוֶה, כִּי עַל יְדֵי זֶה הַצַּדִּיק הַנַּ"ל שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה שׁוּם עוֹלָם הַבָּא רַק יֵשׁ לוֹ שִֹמְחָה שְׁלֵמָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ לֹא דַּי שֶׁאֵינוֹ נִקְרָא בְּשֵׁם לוֹוֶה וּמְקַבֵּל כְּלָל, אַף גַּם לְהֵפֶךְ הוּא זוֹכֶה לִהְיוֹת נִקְרָא בְּשֵׁם מַלְוֶה, כְּאִלּוּ הוּא מַלְוֶה וּמַשְׁפִּיעַ לַה' יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת מַלְוֶה ה' חוֹנֵן דַּל, כִּי זֶה הַצַּדִּיק הוּא חוֹנֵן דַּל שֶׁעוֹשֶֹה חֶסֶד וַחֲנִינָה עִם כָּל הָעוֹלָם שֶׁהָיָה נִקְרָא עָנִי וָדַל עַד הֵנָּה בִּבְחִינַת מְקַבֵּל, וְעַל יְדֵי הַצַּדִּיק הַזֶּה נִתְתַּקֵּן הָעוֹלָם כַּנַּ"ל, וְהוּא נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ מַלְוֶה וּמַשְׁפִּיעַ לַה' יִתְבָּרַךְ, כִּי הַצַּדִּיק מוֹשֵׁל בּוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּחִינַת צַדִּיק מוֹשֵׁל בְּיִרְאַת אֱלֹקִים. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, מִי מוֹשֵׁל בִּי? צַדִּיק, כִּי הוּא נִקְרָא מוֹשֵׁל וּמַלְוֶה וּמַשְׁפִּיעַ לַה' יִתְבָּרַךְ, כִּבְיָכוֹל, וְעַל כֵּן נֶאֱמַר בַּשַּׁבָּת שֶׁהוּא בְּחִינַת צַדִּיק הַנַּ"ל, בְּחִינַת בְּרִית עוֹלָם בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי: יִשְֹרָאֵל וְכוּ', נֶאֱמַר בּוֹ, לְווּ עָלַי וַאֲנִי פּוֹרֵעַ. כִּי עַל יְדֵי שַׁבָּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת מִצְוָה בְּשִֹמְחָה הַנַּ"ל, עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶֹה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּבְחִינַת לוֹוֶה כַּנַּ"ל:
עַל כֵּן עַל יְדֵי הַשִֹּמְחָה שֶׁל שַׁבָּת עוֹלִין כָּל הָעוֹלָמוֹת לְשָׁרְשָׁן וְנִכְלָל זָכוֹר וְשָׁמוֹר יַחַד בְּחִינַת זָכוֹר וְשָׁמוֹר בְּדִבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד כַּנַּ"ל שֶׁזּוֹכִין עַל יְדֵי הַשִֹּמְחָה הַנַּ"ל, שֶׁהוּא שִֹמְחָה שֶׁל שַׁבָּת כַּנַּ"ל, וְעַל כֵּן אוֹמְרִים בְּקַבָּלַת שַׁבָּת וְהָא אוּקִימְנָא דְּה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד: כִּי עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת לִכְלֹל שְׁתֵּי הַבְּחִינוֹת בְּיַחַד אַסְפַּקְלַרְיָא הַמְאִירָה וְאַסְפַּקְלַרְיָא שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד, הַיְנוּ שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְיַגֵּעַ וְלִטְרֹחַ עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהַגִּיעַ לַבְּחִינָה הַנַּ"ל שֶׁיַּעֲשֶֹה הַמִּצְווֹת בְּשִֹמְחָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ וְכוּ' וְכַנַּ"ל, וְאָז נִכְלָל כָּל הָעוֹלָם בְּשָׁרְשׁוֹ כַּנַּ"ל. נִמְצָא, שֶׁכְּלָלִיּוּת הָעוֹלָמוֹת שֶׁהֵם בִּבְחִינַת מְקַבֵּל כְּנֶגֶד ה' יִתְבָּרַךְ, כִּי כֻּלָּם נִבְרְאוּ עַל יָדוֹ וּמְקַבְּלִים חִיּוּת מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּכָל עֵת וָרֶגַע, וּמֵחֲמַת שֶׁהֵם מְקַבְּלִים נֶאֱחָז בָּהֶם אֵיזֶה בְּחִינַת עַצְבוּת שֶׁהוּא בְּחִינַת דִּין כַּנַּ"ל, אֲבָל הַצַּדִּיק עַל יְדֵי עֲבוֹדָתוֹ הַשְּׁלֵמָה בְּשִֹמְחָה אֲמִתִּיִּית הַנַּ"ל שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא כָּל הָעוֹלָם כַּנַּ"ל, הוּא מַעֲלֶה אֶת הָעוֹלָם לְשָׁרְשׁוֹ, כִּי עַכְשָׁו אֵין הָעוֹלָם בִּכְלַל מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ כְּלָל, כִּי הַכֹּל נִכְלָל בְּהַצַּדִּיק מוֹשֵׁל שֶׁהוּא בְּחִינַת מַשְׁפִּיעַ. נִמְצָא, שֶׁבְּחִינַת מְקַבֵּל בְּחִינַת אַסְפַּקְלַרְיָא שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה, שֶׁהוּא כְּלָלִיּוּת הָעוֹלָמוֹת, נִכְלָל בִּבְחִינַת צַדִּיק, בְּחִינַת מַשְׁפִּיעַ, בְּחִינַת אַסְפַּקְלַרְיָא הַמְאִירָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים. וְעַל כֵּן כָּל הַנְּבִיאִים אַף עַל פִּי שֶׁנְּבוּאָתָם הָיְתָה בְּאַסְפַּקְלַרְיָא שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה, וְעַל כֵּן אֵין נָבִיא רַשַּׁאי לְחַדֵּשׁ דָּבָר וְאֵין אָנוּ יְכוֹלִים לַעֲשֹוֹת שׁוּם מִצְוָה וְהַנְהָגָה עַל יָדָם כַּנַּ"ל. אַף עַל פִּי כֵן אָנוּ צְרִיכִין נְבוּאָתָם הָאֲמִתִּיִּית, כִּי כָּל עִקַּר נְבוּאָתָם הוּא רַק לְקַיֵּם וּלְחַזֵּק וּלְזָרֵז וּלְהוֹכִיחַ אֶת יִשְֹרָאֵל שֶׁיְּקַיְּמוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וּכְמוֹ שֶׁסִּיֵּם מַלְאָכִי, שֶׁהוּא סוֹף כָּל הַנְּבִיאִים, זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה וְכוּ'". כִּי זֶה עִקַּר כָּל נְבוּאַת הַנְּבִיאִים לְהוֹכִיחַ אֶת יִשְֹרָאֵל שֶׁיְּקַיְּמוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה וּבָזֶה כָּל נְבוּאָתָם נֶחֱשָׁב בְּחִינַת אַסְפַּקְלַרְיָא הַמְאִירָה, כִּי כֻּלָּם מְקַשְּׁרִים עַצְמָן לְמֹשֶׁה שֶׁהוּא רַבָּן שֶׁל כָּל הַנְּבִיאִים וְכֻלָּם כְּלוּלִים בּוֹ וּמְקַבְּלִים מִמֶּנּוּ, כִּי כָּל הַנְּבִיאִים עָמְדוּ עַל הַר סִינַי, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְהַהִתְקַשְּׁרוּת וּכְלָלִיּוּת כָּל הַנְּבִיאִים בְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ זֶה בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת אַסְפַּקְלַרְיָא שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה בְּאַסְפַּקְלַרְיָא מְאִירָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הָעוֹלָמוֹת בְּשָׁרְשָׁן שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן הַכֹּל כַּנַּ"ל וְעַל כֵּן כָּל הַנְּבִיאִים וְהַצַּדִּיקִים תִּקְּנוּ אֶת הָעוֹלָם וְהִשְׁלִימוּ אֶת הָעוֹלָם מִן הַחֶסְרוֹנוֹת. וְהַכֹּל בְּכֹחַ וּזְכוּת וְהִתְקַשְּׁרוּת הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים הַגְּדוֹלִים שֶׁהֵם בְּחִינַת מֹשֶׁה, בְּחִינַת אַסְפַּקְלַרְיָא הַמְאִירָה וְכַנַּ"ל:
וְעַל כֵּן מָל וְלֹא פָּרַע כְּאִלּוּ לֹא מָל, כִּי כָּל זְמַן שֶׁנִּשְׁאָר עֲדַיִן קְלִפָּה דַּקָּה הַזֹּאת שֶׁל הַפְּרִיעָה שֶׁאֲחִיזָתָהּ מִבְּחִינָה שְׁנִיָּה הַנַּ"ל שֶׁרוֹצֶה לְקַבֵּל עוֹלָם הַבָּא בִּשְֹכָרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר חָתַךְ אֶת הָעָרְלָה עֲדַיִן יְכוֹלָה לְהִתְאַחֵז, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי עִקַּר אֲחִיזַת הָעָרְלָה וְהַקְּלִפּוֹת הוּא מִבְּחִינָה זוֹ. מִבְּחִינַת מְקַבֵּל כַּנַּ"ל. וְאִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן הָעוֹלָם וּלְהַכְנִיעַ הַקְּלִפּוֹת לְגַמְרֵי כִּי אִם עַל יְדֵי הַצַּדִּיק הַזֶּה שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה, בְּחִינַת אַסְפַּקְלַרְיָא הַמְאִירָה שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה שׁוּם עוֹלָם הַבָּא שֶׁעַל יָדוֹ דַּיְקָא נִכְנָעִין וְנִתְבַּטְּלִין כָּל הַקְּלִפּוֹת שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת פְּרִיעָה וְכוּ' כַּנַּ"ל, שֶׁעַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא נִתְגַּלֶּה הַבְּרִית בְּחִינַת צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, בְּחִינַת מַשְׁפִּיעַ כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן הַכֹּל צְרִיכִין לְהִתְקַשֵּׁר עַצְמָן לְהַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים הַגְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה שֶׁהֵם בִּבְחִינַת מֹשֶׁה אַסְפַּקְלַרְיָא הַמְאִירָה. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁבְּכָל דּוֹר יֵשׁ צַדִּיקִים הַמִּסְתַּכְּלִים בְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְאִירָה, כִּי רַק עַל יְדֵי צַדִּיקִים אֵלּוּ יְכוֹלִין לְבַטֵּל כָּל הַקְּלִפּוֹת וּלְהַמְתִּיק כָּל הַדִּינִים וּלְהַשְׁלִים כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת וְלַעֲבֹד אֶת ה' בֶּאֱמֶת בְּשִֹמְחָה אֲמִתִּיִּית, אָמֵן וְאָמֵן:
וְזֶה שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּסֵפֶר הָא"ב הֶחָדָשׁ (אוֹת מוֹהֵל סִימָן וָאו) שֶׁטּוֹב לַעֲשֹוֹת חֶסֶד קֹדֶם שֶׁנּוֹתֵן הַשֵּׁם לַתִּינוֹק, כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם הַשֵּׁם וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. כִּי צָרִיךְ לַעֲשֹוֹת אָז חֶסֶד כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בִּבְחִינַת צַדִּיק הָעוֹשֶֹה צְדָקָה וָחֶסֶד שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִקְרָא הָאָדָם צַדִּיק בְּחִינַת צַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן כַּנַּ"ל שֶׁהוּא בְּחִינַת מַשְׁפִּיעַ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל הַשֵּׁם בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הָעוֹלָמוֹת בְּסִטְרָא דִּדְכוּרָא, בִּבְחִינַת חֶסֶד, בְּחִינַת מַשְׁפִּיעַ הֵפֶךְ, בְּחִינַת מְקַבֵּל, שֶׁשָּׁם נֶאֱחָז הַדִּין, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי עִקָּר לְהַמְתִּיק הַשֵּׁם שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת מְקַבֵּל כַּיָּדוּעַ, כִּי לֵית לֵיהּ מִגַּרְמֵיהּ כְּלוּם, לְהַמְתִּיקָהּ שֶׁתִּהְיֶה בִּבְחִינַת חֶסֶד, בְּחִינַת מַשְׁפִּיעַ שֶׁיִּהְיֶה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת זְכִירַת הַשֵּׁם, בְּחִינַת ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד, כִּי בֶּאֱמֶת כֻּלָּא חַד וְכַנַּ"ל:
וְזֶה שֶׁכָּתוּב בְּיִרְמְיָה (לא) בְּהַנֶּחָמוֹת שֶׁהִתְנַבֵּא עַל יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ שֶׁיָּבוֹא בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, עַד מָתַי תִּתְחַמָּקִין הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה, כִּי בָרָא ה' חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, שֶׁהַנְּקֵבָה תְּסוֹבֵב לִהְיוֹת גֶּבֶר, הַיְנוּ כְּנֶסֶת יִשְֹרָאֵל בִּבְחִינַת גֶּבֶר שֶׁיּוֹרֵשׁ הַכֹּל וְכוּ', עַיֵּן שָׁם, הַיְנוּ כַּנַּ"ל שֶׁעִקַּר כָּל הַצָּרוֹת וְהַגְּזֵרוֹת שֶׁסָּבְלוּ יִשְֹרָאֵל כָּל יְמוֹת הַגָּלוּת הַכֹּל נִמְשָׁךְ מִשֹּׁרֶשׁ הַדִּין שֶׁל תְּחִלַּת הַבְּרִיאָה מִבְּחִינַת עַצְבוּת, בְּחִינַת וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ, שֶׁנִּמְשַׁךְ מֵחֲמַת שֶׁהָעוֹלָם הוּא בִּבְחִינַת מְקַבֵּל כְּשֶׁאֵין זוֹכִין לַעֲשֹוֹת רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם בִּשְׁלֵמוּת בְּשִֹמְחָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ וְכַנַּ"ל. אֲבָל לֶעָתִיד בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֲזַי יִתְגַּדֵּל הַשִֹּמְחָה מְאֹד מְאֹד כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּכָל הַפְּסוּקִים הַמְדַבְּרִים מִגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁמַּפְלִיגִים מְאֹד בְּעֹצֶם רִבּוּי הַשִֹּמְחָה הַגְּדוֹלָה שֶׁיִּהְיֶה אָז, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָֹשֹוֹן וְכוּ'". "שָֹשֹוֹן וְשִֹמְחָה יַשִֹּיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה". "כִּי בְּשִֹמְחָה תֵצֵאוּ וְכוּ'". וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה הַרְבֵּה, הַיְנוּ שֶׁנִּזְכֶּה אָז לַשִּׁמְחָה הַנַּ"ל לִשְֹמֹחַ בּוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "נָגִילָה וְנִשְֹמְחָה בָּךְ". בְּחִינַת יִשְֹמַח יִשְֹרָאֵל בְּעֹשָֹיו, הַיְנוּ שֶׁנָּגִיל וְנָשִֹישֹ מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ שֶׁהוּא אַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ תַּכְלִית הַשִֹּמְחָה כַּנַּ"ל, וְעַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן כָּל הָעוֹלָם, כִּי יוֹצֵא מִבְּחִינַת מְקַבֵּל לִבְחִינַת מַשְׁפִּיעַ, לִבְחִינַת צַדִּיק מוֹשֵׁל כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ, "כִּי בָרָא ה' חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר", הַיְנוּ שֶׁכְּנֶסֶת יִשְֹרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת שֵׁם ה' שֶׁבָּהֶם כְּלוּלִים כָּל הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף שֶׁהָיָה עַד עַכְשָׁו בִּבְחִינַת נְקֵבָה, בְּחִינַת מְקַבֵּל שֶׁמִּשָּׁם הָיָה אֲחִיזַת כָּל הַדִּינִים וְכוּ' כַּנַּ"ל, עַכְשָׁו נְקֵבָה תְּסוֹבֵב לִהְיוֹת גֶּבֶר בְּחִינַת סִטְרָא דִּדְכוּרָא שֶׁהוּא מַשְׁפִּיעַ בְּחִינַת צַדִּיק מוֹשֵׁל עַל יְדֵי עֹצֶם הַשִֹּמְחָה בְּמִצְווֹתָיו וְכַנַּ"ל, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִמְתָּק וְנִתְתַּקֵּן הַכֹּל כַּנַּ"ל:
וְזֶה שֶׁכָּתוּב בְּכִתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל שֶׁלֶעָתִיד לָבוֹא יִתְקַיֵּם אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ הַיְנוּ כַּנַּ"ל שֶׁמַּלְכוּת בְּחִינַת שֵׁם בְּחִינַת כְּנֶסֶת יִשְֹרָאֵל בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הָעוֹלָמוֹת יִהְיֶה כִּבְיָכוֹל, לְמַעְלָה בִּבְחִינַת מַשְׁפִּיעַ בִּבְחִינַת צַדִּיק מוֹשֵׁל בִּבְחִינַת אִתְלַבְּשַׁת בְּמָאנֵי דְּכוּרָא וְכוּ' כִּבְיָכוֹל, כְּאִלּוּ ה' יִתְבָּרַךְ מְקַבֵּל מֵאִתָּנוּ עַל יְדֵי עֲשִֹיַּת מִצְווֹתֵינוּ בְּשִֹמְחָה שֶׁאֵין רוֹצִים שׁוּם עוֹלָם הַבָּא שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אֵיזֶהוּ חָסִיד הַמִּתְחַסֵּד עִם קוֹנוֹ וְכַנַּ"ל: שַׁיָּךְ לְעֵיל:
וְזֶהוּ בְּחִינַת מִצְוַת הַלְוָאַת חֵן וּגְמִילוּת חֶסֶד כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי" וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁהוּא חוֹבָה. כִּי אָנוּ צְרִיכִין לְהִתְדַּבֵּק בְּמִדּוֹתָיו וּכְמוֹ שֶׁה' יִתְבָּרַךְ הָיָה מְקַיֵּם עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד בְּתוֹרַת הַלְוָאָה מִיּוֹם הַבְּרִיאָה עַד מַתַּן תּוֹרָה שֶׁכָּל הָעוֹלָמוֹת הָיוּ מִתְקַיְּמִין רַק בְּתוֹרַת הַלְוָאָה וָחֶסֶד וְכַנַּ"ל וְגַם אַחַר מַתַּן תּוֹרָה בְּכָל עֵת שֶׁעוֹבְרִין רְצוֹנוֹ חַס וְשָׁלוֹם, הָיָה רָאוּי שֶׁיַּחֲזֹר הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ כִּי אֵין קִיּוּם לְהָעוֹלָם בְּלֹא הַתּוֹרָה וְאָז הָעוֹלָם וּבִפְרָט הָאָדָם הַחוֹטֵא מִתְקַיֵּם רַק בְּחַסְדּוֹ בִּבְחִינַת הַלְוָאָה שֶׁה' יִתְבָּרַךְ מַרְחִיב לוֹ זְמַן עַד שֶׁיָּשׁוּב וִישַׁלֵּם וִיסַלֵּק לוֹ מַה שֶּׁנִּתְחַיֵּב חוֹבוֹת הַרְבֵּה עַל יְדֵי עֲווֹנוֹתָיו שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אֶרֶךְ אַפַּיִם בְּחִינַת אָרְכָּא אִתְיָהִיב לֵיהּ שֶׁהוּא בְּחִינַת הַרְחָבַת הַזְּמַן שֶׁה' יִתְבָּרַךְ גּוֹמֵל חֶסֶד עִם הָאָדָם וּמַמְתִּין וּמַרְחִיב לוֹ זְמַן אַחַר זְמַן זְמַן זְמַנִּים טוּבָא עַד שֶׁיָּשׁוּב שֶׁאָז יְסַלֵּק הַכֹּל כִּי עַל יְדֵי זֶה נִקְרָא תְּשׁוּבָה "זַרְקָא" עַל שֵׁם דְּאִזְדְּרִיקַת לַאֲתַר דְּאִתְנְטִילַת מִתַּמָּן שֶׁמַּחֲזִיר וּמֵשִׁיב הַדָּבָר לְמָקוֹם שֶׁנִּטַּל מִשָּׁם כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר (סִימָן לה). נִמְצָא שֶׁה' יִתְבָּרַךְ מְקַיֵּם מִצְוַת גְּמִילוּת חֶסֶד וְהַלְוָאַת חֵן הַרְבֵּה מְאֹד בְּכָל עֵת וְשָׁעָה, כְּמוֹ כֵן אָנוּ חַיָּבִים לְהִתְדַּבֵּק בְּמִדּוֹתָיו וּלְרַחֵם עַל הָעֲנִיִּים וּלְהַלְווֹת לָהֶם וְלִבְלִי לִהְיוֹת לוֹ כְּנוֹשֶׁה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּמִּקְרָא הַנַּ"ל, כְּמוֹ שֶׁה' יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ נוֹגֵשֹ אוֹתָנוּ וּמַאֲרִיךְ לָנוּ עַד שֶׁנְּסַלֵּק לוֹ מְעַט מְעַט עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְסַלֵּק הַכֹּל, אָמֵן:
וְזֶה בְּחִינַת אֵם הַבָּנִים שְֹמֵחָה הַלְלוּיָהּ (תְּהִלִּים קיג קיד) בְּצֵאת יִשְֹרָאֵל מִמִּצְרָיִם וְכוּ' הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְֹרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו וְכוּ' שֶׁעַל יְדֵי הַשִֹּמְחָה שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְֹרָאֵל שֶׁנִּקְרֵאת אֵם הַבָּנִים שֶׁהָיָה לָהֶם בִּשְׁעַת יְצִיאַת מִצְרַיִם וְקַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁאָז גָּדְלָה הַשִֹּמְחָה מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שַׁבָּת דַּף פח), וְשִֹמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם, שֶׁזֶּהוּ נֶאֱמַר עַל הַכְּתָרִים שֶׁל נַעֲשֶֹה וְנִשְׁמַע שֶׁאָמְרוּ בִּשְׁעַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה וְעַל יְדֵי הַשִֹּמְחָה זָכוּ לִבְחִינַת צַדִּיק מוֹשֵׁל, בְּחִינַת יִשְֹרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו, כִּי עַל יְדֵי גֹּדֶל הַשִֹּמְחָה זוֹכִין לִבְחִינַת צַדִּיק מוֹשֵׁל בְּחִינַת יִשְֹרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו שֶׁיִּשְֹרָאֵל מוֹשְׁלִין בּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּבְיָכוֹל כִּי הוּא גּוֹזֵר גְּזֵרָה וְהֵם מְבַטְּלִין, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְהַכֹּל עַל יְדֵי הַשִֹּמְחָה שֶׁל מִצְוָה וְכַנַּ"ל. וְזֶה שֶׁסִּיֵּם, "הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס וְכוּ'", הַיְנוּ לִזְכּוֹת לְשִֹמְחָה שֶׁל מִצְוָה הַנַּ"ל שֶׁהוּא בְּחִינַת שִֹמְחָה שֶׁל קַבָּלַת הַתּוֹרָה לָזֶה זוֹכִין עַל יְדֵי בְּחִינַת קְרִיעַת יַם סוּף שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּפִלָּה בְּכֹחַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת רְעָמִים, בְּחִינַת יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב שָׁם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל בָּאֵר הֵיטֵב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב עַל פָּסוּק, "וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ", שֶׁהוּא בְּחִינַת רְעָמִים הַנַּ"ל, שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לַשִּׁמְחָה הַנַּ"ל, שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לִבְחִינַת צַדִּיק מוֹשֵׁל יִשְֹרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו כַּנַּ"ל:
כְּפִי הַמְבֹאָר מִדִּבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁעֶצֶם הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁסִּפֵּר גָּבְהוּ וְנֶעֶלְמוּ בְּתַעֲלוּמוֹת לְאֵין חֵקֶר, אֲבָל בְּרֹב הַלְבָּשָׁתָם בְּמַדְרֵגָה לְמַטָּה מִמַּדְרֵגָה, עַד גַּשְׁמִיּוּת זֶה הָעוֹלָם הַשָּׁפָל, יֵשׁ לִלְמֹד מֵאִתָּם מוּסָר הַשְׂכֵּל אֲפִלּוּ בִּפְשִׁיטוּת (לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה), נִפְלֵאתִי קְצָת בִּרְאוֹתִי סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה מֵהֶחָכָם וְהַתָּם, אֲשֶׁר נֶהֱפַךְ הַדָּבָר כָּל כָּךְ שֶׁהֶחָכָם בְּחָכְמָתוֹ נִלְכַּד וְנִשְׁקַע בִּיוֵן מְצוּלָה, וּכְנֶגְדּוֹ הַתָּם הָרָחוֹק מֵהַחָכְמָה, אֲשֶׁר גַּם מְלֶאכֶת תְּפִירַת הַמִּנְעָלִים לֹא הָיָה בִּיכָלְתּוֹ לִלְמֹד כָּרָאוּי, נִתְעַלָּה וְנִתְרוֹמֵם מְאֹד כַּמְבֹאָר שָׁם. כִּי לָמָּה בֶּאֱמֶת יִהְיֶה כֵּן, הֲלֹא כָּל עֶצֶם הַחָכְמָה וְאוֹר הַמֹּחַ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב הָאָדָם, הוּא מִנִּשְׁמַת וְרוּחַ הַבּוֹרֵא בְּעַצְמוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר נָפַח בְּאַפּוֹ מִתְּחִלַּת הַבְּרִיאָה, וּלְפִי זֶה מִמֵּילָא מְבֹאָר, שֶׁכָּל אֲשֶׁר יָאִיר בּוֹ יוֹתֵר זֶה הָאוֹר, הָיָה לוֹ לְהִתְעַלּוֹת וּלְהִתְרוֹמֵם, וְלֹא הַתָּם בְּרִחוּקוֹ מֵהַחָכְמָה. וְהִנֵּה עוֹד רָאֹה רָאִיתִי כִּי גַּם בְּזֹאת הַפְּלִיאָה בְּעַצְמָהּ, יֵשׁ לְהִתְפַּלֵּא בְּמַאֲמַר הַמִּשְׁנָה (בְּאָבוֹת פֶּרֶק ג') 'כָּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו לְמַה הוּא דּוֹמֶה לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין וְהָרוּחַ בָּא וְעוֹקַרְתּוֹ וְהוֹפַכְתּוֹ עַל פָּנָיו' וְכוּ'. וּמֵהַחְלָטַת לְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה בִּסְתָם, נִרְאֶה שֶׁהִיא סוֹבֶבֶת גַּם עַל חָכְמַת הַתּוֹרָה. וַאֲשֶׁר לְפִי זֶה מֻכְרָח לְפָרֵשׁ, שֶׁגַּם כָּל שֶׁבַח הֶחָכָם הַנִּזְכָּר בְּסֵפֶר מִשְׁלֵי, לֹא תְּסוֹבֵב רַק עַל הֶחָכָם הָאֲמִתִּי הַמַּקְדִּים יִרְאַת חֶטְאוֹ וּמַרְבֶּה בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים וְכִלְשׁוֹן הַכָּתוּב (בְּסֵפֶר אִיּוֹב) "יִרְאַת ה' הִיא חָכְמָה" וְכוּ'. וְגַם מִפֶּה לְפֶה שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי מוֹרִי שֶׁשָּׁמַע מִמּוֹרַנַ"ת בְּשֵׁם רַבֵּנוּ זַ"ל, שֶׁדִּבֵּר מִזֶּה בִּפְרָטִיּוּת לְעִנְיַן גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים בְּחָכְמַת הַתּוֹרָה שֶׁהָיוּ בְּיָמָיו, וְגַם הָיוּ כְּשֵׁרִים וְהֶחֱזִיקוּ בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה כְּכָל הֶהָמוֹן הַבִּלְתִּי חֲכָמִים כָּל כָּךְ. וְאָמַר עֲלֵיהֶם רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁבְּכָל זֹאת אִם לֹא יַרְבּוּ וְיַגְדִּילוּ אֶת מַעֲשֵׂיהֶם עַל זוּלָתָם. כְּפִי הַמֻּכְרָח לְמַדְרֵגַת חָכְמָתָם תַּזִּיק לָהֶם חָכְמָתָם, כְּפִי הַמְבֹאָר מִלְּשׁוֹן הַמִּשְׁנָה הַנַּ"ל. וְתִתְחַזֵּק לְפִי כָּל זֶה הַפְּלִיאָה הַנַּ"ל, אֲשֶׁר לָמָּה בֶּאֱמֶת יִהְיֶה כֵּן. וְאוּלָם בְּסִבַּת הַפְּלִיאָה הַזֹּאת, חִפַּשְׂתִּי וּמָצָאתִי מִפִּלְפּוּלֵי צֵרוּפֵי דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל, כִּי אֵין הַכַּוָּנָה בִּדְבַר הַחֶסְרוֹן שֶׁנִּמְצָא בְּמִדַּת הַחָכְמָה כַּנַּ"ל, שֶׁהִיא מִצַּד עַצְמָהּ רָעָה חַס וְשָׁלוֹם. כִּי אַדְּרַבָּא כָּל חֶסְרוֹן מִדַּת הַחָכְמָה הִיא מֵרֹב הַטּוֹב שֶׁנִּמְצָא בָּהּ, כִּי מֵחֲמַת זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁהַחָכְמָה וְהַמֹּחַ הוּא מֵאוֹר זְרִיחַת הַבּוֹרֵא הָאֵין סוֹף בְּעַצְמוֹ יִתְבָּרַךְ, אֵין בִּיכֹלֶת הָאָדָם הַמֻּגְבָּל לָבֹא בָּהּ, אִם לֹא בְּצִמְצוּם הָאֱמוּנָה וְהַיִּרְאָה כַּנַּ"ל. וּכְכָל אֲשֶׁר בֵּאַרְתִּי מִדִּבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן ה' (עַל הַכָּתוּב בַּחֲצוֹצְרוֹת וְכוּ') בְּמָשָׁל וְדֻגְמָא מִמֵּימֵי הַיָּם אֲשֶׁר סְגֻלָּתָם לְרַפְּאוֹת מֵהַרְבֵּה מַחֲלוֹת, אֲבָל כָּל הָרְפוּאָה וְהַחַיִּים אֲשֶׁר בָּהֶם, לֹא יִהְיֶה רַק אִם הָרוֹחֵץ בָּהֶם שׁוֹמֵר אֶת רַגְלָיו וְאֶת פְּסִיעוֹתָיו מִלָּבוֹא בָּהֶם יוֹתֵר מִכְּפִי מִדָּתוֹ. וְכֵן בִּדְבַר הַתּוֹעֶלֶת הַמַּגִּיעַ מִמֵּימֵי הַיָּם לָשׁוּט וְלָבוֹא בָּהֶם מִמְּדִינָה לִמְדִינָה בְּמִסְחָרָם זֶה עִם זֶה, שֶׁגַּם זֶה לֹא יִהְיֶה רַק בִּכְלֵי הַסְּפִינָה שֶׁהִיא כְּעֵין הַצִּמְצוּם הַמֻּכְרָח לְמֵימֵי הַדַּעַת הַנַּ"ל, שֶׁזּוּלַת זֶה הַצִּמְצוּם נִטְבָּעִים וְנִשְׁקָעִים בָּהֶם לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה כָּל מַעֲלַת הַתָּם בִּתְמִימוּתוֹ הַנַּ"ל אֲשֶׁר גַּם בְּבוֹאוֹ לְהַחָכְמָה כַּנִּזְכָּר בַּמַּעֲשֶׂה הַנַּ"ל, לֹא רָצָה לָסוּר מִדַּרְכֵי הַתְּמִימוּת וְהָאֱמוּנָה וְהַיִּרְאָה שֶׁהִקְדִּים לָזֶה, כִּי גַּם אָז הֶחֱזִיק אֶת עַצְמוֹ בְּמַדְרֵגַת הַתְּמִימוּת. וּמֵחֲמַת זֶה לְבַד הֶעֱלָה אוֹתוֹ מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם בְּרֹב הַמִּשְׂרָה וְהַמֶּמְשָׁלָה עַל כָּל הַשָּׂרִים (כַּמּוּבָן בָּזֶה מֵצֵּרוּפֵי דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים עִם הַשִּׂיחוֹת הַמּוּבָאוֹת אַחַר הַמַּעֲשֶׂה הַזֹּאת).
בָּרוּךְ הַשֵּׁם, יוֹם ה' צַו תר"ב בְּרֶסְלֶב. רַב שָׁלוֹם לַאֲהוּבִי בְּנִי חֲבִיבִי הָרַבָּנִי מוֹרֵנוּ הָרַב יִצְחָק שֶׁיִּחְיֶה עִם כָּל יוֹצְאֵי חֲלָצָיו שֶׁיִּחְיוּ. עַתָּה אֵין מִלָּה בִּלְשׁוֹנִי לְחַדֵּשׁ, כִּי כְּבָר כָּתַבְתִּי לְךָ קְצָת בָּאִגֶּרֶת שֶׁל אֶתְמוֹל. גַּם אַתָּה בְּוַדַּאי תִּקְרָא הַמִּכְתָּבִים שֶׁשָּׁלַחְתִּי לִטְשֶׁעהרִין, וּבִפְרָט מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי לְר' אַבֶּילֶי שֶׁיִּחְיֶה. וּבְעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְחַיּוּ נַפְשְׁךָ, כִּי גַּם אוֹתִי הֶחֱיוּ מְאֹד בְּעֵת כָּתְבִי אוֹתָם, כִּי הַנֶּפֶשׁ מִתְפַּעֵל כְּשֶׁמַּזְכִּירִין עַצְמוֹ אֶת גְּדֻלַּת תּוֹרָתוֹ וְכוּ', כִּי מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתָיו. וּבֶאֱמֶת בְּכָל תּוֹרָה וְתוֹרָה שֶׁהִזְכַּרְתִּי בַּמִּכְתָּב הַנַּ"ל שֶׁמְּדַבֶּרֶת מִפֶּסַח וְחָמֵץ וּמַצָּה וְכוּ', יְכוֹלִין לִרְאוֹת גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וּגְדֻלַּת תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, וְעַמְקוּת עַמְקוּת הָעֵצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁהֵאִיר לָנוּ מֵרָחוֹק, וּבְיוֹתֵר נִכְנָס עַתָּה בְּעֹמֶק לְבָבִי מַה שֶּׁכָּתַב שָׁם (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א, סִימָן ה) לִזָּהֵר מֵחִמּוּץ הַמֹּחַ וְכוּ', וּלְקַיֵּם גְּעַר חַיַּת קָנֶה וְכוּ', עַד שֶׁנִּזְכֶּה לָצֵאת מֵחָמֵץ לְמַצָּה מֵחֵי"ת לְהֵ"א וְכוּ'. וְאִם אָמְנָם יָדַעְתִּי כַּמָּה כָּל אֶחָד וְאֶחָד נִלְכָּד בָּזֶה, כִּי אִם הָיִינוּ מְקַיְּמִים זֹאת, כְּבָר הָיָה לָנוּ יְשׁוּעָה שְׁלֵמָה בְּכָל הָאֳפָנִים וְכוּ', אַךְ גַּם בָּזֶה צְרִיכִין לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ בַּמֶּה שֶׁכָּתַב עַל פָּסוּק וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְכוּ' שֶׁהוּא הַתּוֹרָה אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי וְכוּ'. דְּהַיְנוּ בַּמֶּה שֶׁכָּל אֶחָד זוֹכֶה בְּכָל פַּעַם לְשַׁבֵּר הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, וּמְשַׁבֵּר חִמּוּץ הַמֹּחַ וְגוֹעֵר בָּהֶם, שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה קְצָת לְהִתְפַּלֵּל בִּבְחִינַת "כַּד נָפִיק הַאי קָלָא וְאִעָרַא בְּעָבֵי מִטְרָא" (זֹהַר חָדָשׁ רלה.), שֶׁהֵם הַמֹּחִין בְּחִינַת בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְכוּ', שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְפַשֵּׁט עַקְמִימוּת שֶׁבַּלֵּב עַל יְדֵי בְּחִינַת רְעָמִים, שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְשִׂמְחָה וְכוּ'. מָה אֹמַר לְךָ בְּנִי, שִׂים לִבְּךָ הֵיטֵב לִדְבָרַי אֵלֶּה, לְהַחֲיוֹת עַצְמְךָ בָּזֶה שֶׁכָּתַבְתִּי מַה שֶּׁבְּכָל פַּעַם יֵשׁ לְךָ צַעַר גָּדוֹל מֵחִמּוּץ הַמֹּחַ, וְאַתָּה מִתְגַּבֵּר וּמִשְׁתַּדֵּל בְּכָל כֹּחֲךָ לִבְרֹחַ מֵהֶם, וְלִגְעֹר בָּהֶם. וְכַמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים נִצַּלְתָּ עַל יְדֵי זֶה מִמַּה שֶּׁנִּצַּלְתָּ. וּבָזֶה תְּחַיֶּה נַפְשְׁךָ. וְהָעִקָּר בְּכֹחוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק שֶׁגִּלָּה זֹאת, שֶׁהוּא יָכוֹל לְתַקֵּן הַכֹּל, וְעַל יְדֵי זֶה תוּכַל לְהִתְגַּבֵּר בְּכֹחוֹ הַגָּדוֹל לִבְרֹחַ מֵעַתָּה מֵחִמּוּץ הַמֹּחַ וּלְקַיֵּם גְּעַר חַיַּת וְלָצֵאת בְּכָל פַּעַם מֵחָמֵץ לְמַצָּה וְכוּ'. וְיֵשׁ בָּזֶה הַרְבֵּה הַרְבֵּה לְדַבֵּר, אַךְ זְמַן הַמִּנְחָה הִגִּיעַ. וְהָעִקָּר שֶׁתְּשַׂמַּח נַפְשְׁךָ בְּכָל עֹז, מַה שֶּׁזָּכִיתָ עַל כָּל פָּנִים לִהְיוֹת נִמְנֶה בֵּין הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ הָאוֹחֲזִים עַצְמָם בָּאוֹר הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, בְּחִדּוּשֵׁי תּוֹרוֹת כָּאֵלּוּ עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, עַל פֶּסַח עַל כָּל הַשְּׁלֹשָׁה רְגָלִים, וְעַל כָּל הַמִּדּוֹת וְעַל כָּל הַמִּצְווֹת וְכוּ' וְכוּ'. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִתֵּן לָכֶם וְלָנוּ פֶּסַח כָּשֵׁר, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ. נָתָן מִבְּרֶסְלֶב
תהילים צ״ח:ו׳: בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְהֹוָֽה׃
דניאל ד׳:י״ד: בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵֽלְתָא עַד־דִּבְרַת דִּי יִנְדְּעוּן חַיַּיָּא דִּֽי־שַׁלִּיט (עליא) [עִלָּאָה] בְּמַלְכוּת (אנושא) [אֲנָשָׁא] וּלְמַן־דִּי יִצְבֵּא יִתְּנִנַּהּ וּשְׁפַל אֲנָשִׁים יְקִים (עליה) [עֲלַֽהּ]׃
תהילים קכ״ו:ו׳: הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ־הַזָּרַע בֹּא־יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָֽיו׃
תהילים ל״ג:ד׳: כִּֽי־יָשָׁר דְּבַר־יְהֹוָה וְכׇל־מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָֽה׃
בראשית ו׳:ו׳: וַיִּנָּחֶם יְהֹוָה כִּֽי־עָשָׂה אֶת־הָֽאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל־לִבּֽוֹ׃
דברים כ״ד:ט״ו: בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְֽלֹא־תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת־נַפְשׁוֹ וְלֹֽא־יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל־יְהֹוָה וְהָיָה בְךָ חֵֽטְא׃
תהילים ד׳:ח׳: נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי מֵעֵת דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רָֽבּוּ׃
איוב כ״ו:י״ד: הֶן־אֵלֶּה קְצוֹת דְּרָכָו וּמַה־שֵּׁמֶץ דָּבָר נִשְׁמַע־בּוֹ וְרַעַם גְּבוּרֹתָו מִי יִתְבּוֹנָֽן׃
תהילים ע״ז:י״ט: קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָֽרֶץ׃
חבקוק ג׳:ב׳: יְהֹוָה שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי יְהֹוָה פׇּֽעׇלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ בְּקֶרֶב שָׁנִים תּוֹדִיעַ בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּֽוֹר׃
תהילים ק״ג:כ׳: בָּרְכוּ יְהֹוָה מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרֽוֹ׃
ויקרא י״א:מ״ג-מ״ד: אַל־תְּשַׁקְּצוּ אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכׇל־הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִֽטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּֽם׃ כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹֽהֵיכֶם וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכׇל־הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל־הָאָֽרֶץ׃
תהילים ס״ח:ל״א: גְּעַר חַיַּת קָנֶה עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי־כָסֶף בִּזַּר עַמִּים קְרָבוֹת יֶחְפָּֽצוּ׃
משלי ט״ו:ל״א: אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִֽין׃
משלי ב׳:י״ט: כׇּל־בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן וְלֹֽא־יַשִּׂיגוּ אׇרְחוֹת חַיִּֽים׃
תהלים פא: הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ כַּפָּיו מִדּוּד תַּעֲבֹֽרְנָה׃ בַּצָּרָה קָרָאתָ וָאֲחַלְּצֶךָּ אֶעֶנְךָ בְּסֵתֶר רַעַם אֶבְחׇנְךָ עַל־מֵי מְרִיבָה סֶֽלָה׃ שְׁמַע עַמִּי וְאָעִידָה בָּךְ יִשְׂרָאֵל אִם־תִּֽשְׁמַֽע־לִֽי׃
תהילים כ׳:ז׳: עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ יְהֹוָה מְשִׁיחוֹ יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קׇדְשׁוֹ בִּגְבֻרוֹת יֵשַׁע יְמִינֽוֹ׃
ישעיהו מ״א:ח׳: וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִֽי׃
שיר השירים ח׳:ז׳: מַיִם רַבִּים לֹא יֽוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת־הָֽאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ אִם־יִתֵּן אִישׁ אֶת־כׇּל־הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ לֽוֹ׃
תהלים כט: הָבוּ לַיהֹוָה כְּבוֹד שְׁמוֹ הִשְׁתַּחֲווּ לַיהֹוָה בְּהַדְרַת־קֹֽדֶשׁ׃ קוֹל יְהֹוָה עַל־הַמָּיִם אֵֽל־הַכָּבוֹד הִרְעִים יְהֹוָה עַל־מַיִם רַבִּֽים׃ קוֹל־יְהֹוָה בַּכֹּחַ קוֹל יְהֹוָה בֶּהָדָֽר׃
משלי ג׳:ל״ה: כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ וּכְסִילִים מֵרִים קָלֽוֹן׃
ישעיהו ל״ג:ו׳: וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חׇכְמַת וָדָעַת יִרְאַת יְהֹוָה הִיא אוֹצָרֽוֹ׃
במדבר ט״ז:כ״א: הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָֽגַע׃
יהושע א׳:ח׳: לֹֽא־יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכׇל־הַכָּתוּב בּוֹ כִּי־אָז תַּצְלִיחַ אֶת־דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּֽיל׃
שיר השירים ד׳:ט״ו: מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנֹזְלִים מִן־לְבָנֽוֹן׃
תהילים קמ״ד:ו׳: בְּרוֹק בָּרָק וּתְפִיצֵם שְׁלַח חִצֶּיךָ וּתְהֻמֵּֽם׃
יחזקאל ט׳:ד׳: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלָו עֲבֹר בְּתוֹךְ הָעִיר בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלָ͏ִם וְהִתְוִיתָ תָּו עַל־מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים הַנֶּֽאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים עַל כׇּל־הַתּוֹעֵבוֹת הַֽנַּעֲשׂוֹת בְּתוֹכָֽהּ׃
סנהדרין לז: דִּינֵי נְפָשׁוֹת – דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו תְּלוּיִין בּוֹ עַד סוֹף הָעוֹלָם. שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּקַיִן שֶׁהָרַג אֶת אָחִיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים״. אֵינוֹ אוֹמֵר ״דַּם אָחִיךָ״ אֶלָּא ״דְּמֵי אָחִיךָ״ – דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. דָּבָר אַחֵר: ״דְּמֵי אָחִיךָ״ – שֶׁהָיָה דָּמוֹ מוּשְׁלָךְ עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים. לְפִיכָךְ נִבְרָא אָדָם יְחִידִי, לְלַמֶּדְךָ שֶׁכׇּל הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ אִיבֵּד עוֹלָם מָלֵא.
אבות ד: וְטוֹב לָךְ, לָעוֹלָם הַבָּא. אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד, הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב) כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ: בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה כְבַחֲמוּרָה, וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה. שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה. שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה, מִצְוָה. וּשְׂכַר עֲבֵרָה, עֲבֵרָה: הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תְּהִי בָז לְכָל אָדָם, וְאַל תְּהִי מַפְלִיג לְכָל דָּבָר, שֶׁאֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה וְאֵין לְךָ דָבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם:
סנהדרין מו.: ״לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי וְגוֹ׳״. כְּלוֹמַר, מִפְּנֵי מָה זֶה תָּלוּי? מִפְּנֵי שֶׁבֵּירַךְ אֶת הַשֵּׁם, וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל. אָמַר רַבִּי מֵאִיר: בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם מִצְטַעֵר, שְׁכִינָה מָה לָשׁוֹן אוֹמֶרֶת? ״קַלַּנִי מֵרֹאשִׁי, קַלַּנִי מִזְּרוֹעִי״. אִם כֵּן הַמָּקוֹם מִצְטַעֵר עַל דָּמָן שֶׁל רְשָׁעִים שֶׁנִּשְׁפָּךְ, קַל וְחוֹמֶר עַל דָּמָן שֶׁל צַדִּיקִים. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד אָמְרוּ, אֶלָּא כָּל הַמֵּלִין אֶת מֵתוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. הֱלִינוֹ לִכְבוֹדוֹ, לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִים – אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו.
ברכות נט.: כַּד מִפְתָּח בָּבֵי מִיטְרָא, בַּר חַמָּרָא, מוּךְ שַׂקָּיךְ וּגְנִי! לָא קַשְׁיָא: הָא דִּקְטִר בְּעֵיבָא, הָא דִּקְטִר בַּעֲנָנֵי. אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לֹא נִבְרְאוּ רְעָמִים אֶלָּא לִפְשׁוֹט עַקְמוּמִית שֶׁבַּלֵּב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו״. וְאָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הָרוֹאֶה אֶת הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן צָרִיךְ שֶׁיִּפּוֹל עַל פָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר:
ברכות ו:: רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: כְּאִילּוּ בָּנָה אַחַת מֵחוּרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת הָאָרֶץ כְּבָרִאשׁוֹנָה אָמַר ה׳״. וְאָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ, אָמַר רַב הוּנָא: כׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם — דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְגוֹ׳״. מַאי ״כִּי זֶה כׇּל הָאָדָם״? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כׇּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִיל זֶה.
אבות פ"ג: הַחֲנוּת פְּתוּחָה, וְהַחֶנְוָנִי מֵקִיף, וְהַפִּנְקָס פָּתוּחַ, וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת, וְכָל הָרוֹצֶה לִלְווֹת יָבֹא וְיִלְוֶה, וְהַגַּבָּאִים מַחֲזִירִים תָּדִיר בְּכָל יוֹם, וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, וְיֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ, וְהַדִּין דִּין אֱמֶת, וְהַכֹּל מְתֻקָּן לַסְּעוּדָה: רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ. אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה. אִם אֵין חָכְמָה, אֵין יִרְאָה. אִם אֵין יִרְאָה, אֵין חָכְמָה. אִם אֵין בִּינָה, אֵין דַּעַת. אִם אֵין דַּעַת, אֵין בִּינָה.
שבת נו: ובסנהדרין כא:: אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּשָׁעָה שֶׁנָּשָׂא שְׁלֹמֹה אֶת בַּת פַּרְעֹה יָרַד גַּבְרִיאֵל וְנָעַץ קָנֶה בַּיָּם וְעָלָה בּוֹ שִׂירְטוֹן, וְעָלָיו נִבְנָה כְּרַךְ גָּדוֹל [שֶׁל רוֹמִי]. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁהִכְנִיס יָרָבְעָם שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב, אֶחָד בְּבֵית אֵל וְאֶחָד בְּדָן, נִבְנָה צְרִיף אֶחָד, וְזֶהוּ אִיטַלְיָאה שֶׁל יָוָן. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: כׇּל הָאוֹמֵר יֹאשִׁיָּהוּ חָטָא — אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה׳ וַיֵּלֶךְ בְּכׇל דֶּרֶךְ דָּוִד אָבִיו״.
מקורות נוספים: מכילתא ועיין ביצה טז. · תיקון ע