סמנו מה לכלול בחוברת, ואז לחצו “הדפס / שמור PDF”. בתיבת ההדפסה בחרו יעד “שמירה כ־PDF” לקובץ, או מדפסת להדפסה.
חוברת לימוד
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳
נ״ה
דַּע, כִּי לִרְאוֹת בְּמַפַּלְתָּם שֶׁל רְשָׁעִים אִי אֶפְשָׁר אֶלָּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת אֶרֶץ…
תורת רבי נחמן מברסלב · likuteimoharan.com
סך הכול כ־88 עמודים · מספרי־העמודים משוערים לפי היקף־הטקסט
לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אִיתָא בַּגְּמָרָא (נדה כד:): אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: קוֹבֵר מֵתִים הָיִיתִי, פַּעַם אַחַת רַצְתִּי אַחַר צְבִי, וְנִכְנַסְתִּי בְּקוּלִית שֶׁל מֵת וְכוּ':
א דַּע, כִּי לִרְאוֹת בְּמַפַּלְתָּם שֶׁל רְשָׁעִים אִי אֶפְשָׁר אֶלָּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בִּבְחִינַת (תהילים ק״י:א׳): שֵׁב לִימִינִי עַד אָשִׁית אוֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ. יָמִין, זֶה בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת בִּנְיָמִין, בֶּן יָמִין, שֶׁנּוֹלַד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (כמובא בפירש"י פרשת וישלח):
ב וּלְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל עַכְשָׁו בַּגָּלוּת, שֶׁהִיא תַּחַת יַד הַסִּטְרָא אָחֳרָא, וְאֵין יְכֹלֶת בִּקְדֻשָּׁתָהּ לְהִתְגַּלּוֹת, אַף־עַל־פִּי־כֵן יְכוֹלִין לְגַלּוֹת וּלְהַמְשִׁיךְ קְדֻשָּׁתָהּ אֲפִלּוּ בַּגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה, בִּבְחִינַת (ויקרא כ״ו:מ״א): וְאַף גַּם זֹאת בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם; הַיְנוּ אֲפִלּוּ בַּגָּלוּת הַמַּר, יְכוֹלִין לְגַלּוֹת בְּחִינַת "גַּם זֹאת".
וְעַל־יְדֵי מָה יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ אֶת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, עַל־יְדֵי הִתְנוֹצְצוּת אוֹר זְכוּת אָבוֹת, כְּמַאֲמַר הַזֹּהַר (שלח דף קעד.): בַּאֲתַר דְּאִית תַּמָּן אָבוֹת, אִית תַּמָּן שְׁכִינְתָּא; בִּבְחִינַת (שם): וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקֹב וְכוּ' וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר. כְּשֶׁמִּתְנוֹצֵץ אוֹר זְכוּת אָבוֹת, אֲזַי נִתְגַּלֶּה קְדֻשַּׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְלֹא דַּי שֶׁהָאָדָם נִצּוֹל מֵהָרָשָׁע, אֶלָּא גַּם רוֹאֶה בְּהָרָשָׁע מַה שֶּׁהָרָשָׁע רָצָה לִרְאוֹת בּוֹ:
ג כִּי הָרְשָׁעִים מַמְשִׁיכִים בְּחִינַת רַע עַיִן עַל שׂוֹנְאֵיהֶם, בְּחִינַת (ברכות ז:): וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁרוֹאֶה בְּשׂוֹנְאָיו. וְהָאָדָם נִצּוֹל מֵרַע עַיִן הַזֶּה עַל־יְדֵי לִמּוּד זְכוּת שֶׁלָּמֵּד עַל הָרָשָׁע. כִּי גַּם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְלַמֵּד זְכוּת עַל הָרָשָׁע, בִּשְׁבִיל לְהַצִּיל אֶת הַצַּדִּיק מֵרַע עַיִן שֶׁל הָרָשָׁע. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם): וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁזּוֹכֶה בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: מָרוֹם מִשְׁפָּטֶיךָ מִנֶּגְדּוֹ.
וְזֹאת הַזְּכִיָּה שֶׁזּוֹכֶה בַּדִּין, שֶׁמְּלַמְּדִין עָלָיו זְכוּת, עַל־יְדֵי־זֶה נִצּוֹל הַצַּדִּיק מֵרַע עַיִּן שֶׁל הָרָשָׁע. כִּי לְסַלֵּק הַדִּין וְהַמִּשְׁפָּט, צָרִיךְ לָזֶה הִתְגַּלּוּת הַיָּד, בִּבְחִינַת (דברים ל״ב:מ״א): וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי; שֶׁלֹּא לִשְׁלֹט עַל הָרָשָׁע. וּכְשֶׁנִּתְגַּלֶּה יַד ה', אֲזַי נַעֲשֶׂה צֵל, שֶׁבּוֹ נִתְכַּסֶּה הַצַּדִּיק מֵאֶרֶס שֶׁל הָרַע עַיִן, בִּבְחִינַת (ישעיהו נ״א:ט״ז): וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ.
כִּי הָרְשָׁעִים בַּגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה, עֵינֵיהֶם לְטוּשִׁים כִּרְאִי מוּצָק, וְאֶרֶס עֵינָיו מַבִּיטִים לְמֵרָחוֹק, בִּבְחִינַת (תהילים כ״ב:י״ח): הֵמָּה יַבִּיטוּ יִרְאוּ בִי; וְעַל־יְדֵי הַצֵּל כָּהוּ מְאוֹר עֵינָיו וְנֶחֱשָׁכִים, שֶׁאֵין הָאֶרֶס שֶׁלָּהֶם יָכוֹל לְהַזִּיק.
אֲבָל הַצַּדִּיקִים שֶׁמְּאוֹר עֵינֵיהֶם בַּזְּמַן הַזֶּה קָטָן, בִּבְחִינַת (ישעיהו מ״ב:י״ט): מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם; וְעַל־יְדֵי הַצֵּל נִתְחַזֵּק מְאוֹר עֵינֵיהֶם, כְּדֶרֶךְ חֲלוּשֵׁי הָרְאוּת שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לִרְאוֹת הֵיטֵב כְּשֶׁאוֹר חָזָק וְגָדוֹל, וּצְרִיכִים לְצֵל כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לִרְאוֹת.
וְזֶהוּ (תהילים ל״ז:ל״ב): צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ, הַיְנוּ עִם רַע עַיִן כַּנַּ"ל,
וַה' לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ. בְיָדוֹ דַּיְקָא, הַיְנוּ בְּהִתְגַּלּוּת יַד ה' כַּנַּ"ל. וְעַל־יְדֵי מָה נִתְגַּלֶּה יַד ה', עַל־יְדֵי: וְלֹא יַרְשִׁיעֶנּוּ בְּהִשָּׁפְטוֹ – עַל־יְדֵי בְּחִינַת: וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי, בְּחִינַת: מָרוֹם מִשְׁפָּטֶיךָ כַּנַּ"ל.
כִּי עַל־יְדֵי־זֶה כָּהוּ מְאוֹר עֵינֵי הָרָשָׁע, בִּבְחִינַת (ישעיהו כ״ח:ז׳): שָׁגוּ בִּרְאִיָּה, עַל־יְדֵי פָּקוּ פְּלִילִיָּה, זֶהוּ בְּחִינַת מִשְׁפָּט, שֶׁזּוֹכֶה בַּדִּין, עַל־יְדֵי־זֶה שָׁגוּ בִּרְאִיָּה, נֶחֱשָׁךְ מְאוֹר עֵינָיו כַּנַּ"ל.
וְעַל־יְדֵי הַצֵּל נִתְחַזֵּק מְאוֹר עֵינָיו שֶׁל הַצַּדִּיק כַּנַּ"ל, וְיָכוֹל לִרְאוֹת לְמֵרָחוֹק, בִּבְחִינַת (תהילים קכ״א:א׳): אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים, וְרוֹאֶה וּמַשִּׂיג צִדְקָתוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְיָכוֹל לֵידַע וּלְהָבִין כִּי ה' הַצַּדִּיק, אַף־עַל־פִּי שֶׁהָרָשָׁע זוֹכֶה בַּדִּין, וְאֵין זֶה מִמִּדַּת הַצֶּדֶק, וְרוֹאֶה שֶׁהַצֶּדֶק שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַצְדִּיק אֶת הָרָשָׁע בַּמִּשְׁפָּט, זֶהוּ צִדְקָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, (שמות כ״ג:ז׳) כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע.
וְזֶהוּ: אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים, זֶהוּ בְּחִינַת צִדְקָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. בִּבְחִינַת (תהילים ל״ו:ז׳): צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, אַף־עַל־פִּי שֶׁמִּשְׁפָּטֶיךָ כָּבוּשׁ בִּתְהוֹם רַבָּה:
ד וְעַל יְדֵי חִזּוּק הָרְאִיָּה שֶׁל הַצַּדִּיק, שֶׁרוֹאֶה צִדְקַת ה', נִתְחַזֵּק אֱמוּנָתוֹ, וְיָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל, כִּי לִבּוֹ נִתְפַּשֵּׁט מֵעַקְמִימוּתוֹ, שֶׁהָיָה לוֹ קֹדֶם שֶׁרָאָה צִדְקַת ה', כִּי עַל־יְדֵי הַצִּדְקוּת שֶׁל ה' שֶׁרוֹאֶה, נִתְפַּשֵּׁט הַלֵּב מֵעַקְמִימוּתוֹ וְנִתְיַשֵּׁר, בִּבְחִינַת (שם): וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב. כִּי מִתְּחִלָּה נֶעֱקַם לִבּוֹ מִלְּהַאֲמִין בִּשְׁלֵמוּת בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי הָיָה נִדְמֶה לוֹ שֶׁעִוֵּת, חַס וְשָׁלוֹם, הַקָּדוֹשׁ־ בָּרוּךְ־הוּא אֶת הַדִּין; אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁרוֹאֶה צִדְקוּת ה', נִתְיַשֵּׁר לִבּוֹ בִּשְׁלֵמוּת אֱמוּנָה,
וְאָז מְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ, וּמִתְפַּלֵּל עַל צְרָכָיו. כִּי עִקַּר הַתְּפִלָּה הִיא עַל־יְדֵי אֱמוּנָה, שֶׁמַּאֲמִין שֶׁהַכֹּל בִּרְשׁוּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲפִלּוּ לְשַׁנּוֹת הַטֶּבַע, וְאֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְקַפֵּחַ שְׂכַר כָּל בְּרִיָּה, כִּי צַדִּיק ה'. וְזֶהוּ בְּחִינַת (תהלים קיט): אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב – עַל־יְדֵי יִשְׁרַת לֵב, שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה, נַעֲשֶׂה בְּחִינַת תְּפִלָּה:
וְזֶהוּ בְּחִינַת פָּרָה אֲדֻמָּה, כְּמַאֲמַר הַזֹּהַר (חוקת דף קפ:) פָּרָה דְּקָבֵילַת מִשּׁוֹר.
פָּרָה, זֶהוּ בְּחִינַת תְּפִלָּה, בְּחִינַת (הושעַ יד): וּנְשַׁלְּמָה פָּרִים שְׂפָתֵינוּ.
דְּקָבֵילַת מִשּׁוֹר, בְּחִינַת הִסְתַּכְּלוּת, לְשׁוֹן (במדבר כד): אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב. כִּי עַל יְדֵי בְּחִינַת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים כַּנַּ"ל, נַעֲשֶׂה בְּחִינַת תְּפִלָּה. וְזֶהוּ:
אֲדֻמָּה תְּמִימָה. אֲדֻמָּה, דָּא גְּזֵרַת דִּינָא. תְּמִימָה, דָּא שׁוֹר תָּם, דִּינָא רַפְיָא (כ"ש בזוהר שם). הַיְנוּ שֶׁרוֹאֶה שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַחֲלִישׁ כֹּחַ הַדִּין, בִּבְחִינַת: וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי;
אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל, דָּא שְׁלוּמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל (גם זה שם בזוהר הנ"ל). זֶהוּ בְּחִינַת חִזּוּק אֱמוּנָה, בְּחִינַת תְּפִלָּה, שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי חִזּוּק הָרְאִיָּה כַּנַּ"ל, בְּחִינַת: וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב כַּנַּ"ל:
ה וְזֶהוּ בְּחִינַת עָפָר וָאֵפֶר הַנֶּאֱמַר בַּפָּרָה. כִּי בְּחִינַת הַתְּפִלָּה, צְרִיכָה לִבְחִינַת עָפָר וָאֵפֶר. כִּי צָרִיךְ לְהַכְנִיעַ הָרַע, הֵן בִּפְרָט הֵן בִּכְלָל, תַּחַת הַטּוֹב, בִּבְחִינַת (מלאכי ג׳:כ״א): וַעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם. וְזֶה בְּחִינַת אֵפֶר שֶׁיֵּשׁ בִּבְחִינַת הַתְּפִלָּה. וְרֶגֶל זֶה בְּחִינַת תְּפִלָּה, בִּבְחִינַת (תהילים כ״ו:י״ב): רַגְלִי עָמְדָה וְכוּ'.
הָרָע שֶׁבַּפְּרָט, הַיְנוּ גּוּפוֹ הַמְּגֻשָּׁם וְחָמְרוֹ, יְבַטֵּל בִּשְׁעַת תְּפִלָּה. כְּמוֹ חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁהָיָה לָהֶם בִּשְׁעַת תְּפִלָּה הִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת. וְהָרָע שֶׁבַּכְּלָל, הַיְנוּ הַתְּפִלּוֹת שֶׁל פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמִּתְפַּלֵּל עִמָּהֶם, יְבַטֵּל הָרָע שֶׁלָּהֶם, וְיַעֲשֶׂה מֵהָרָע כִּסֵּא לַקְּדֻשָּׁה, וְזֶה בְּחִינַת אֵפֶר שֶׁבַּתְּפִלָּה:
וְעָפָר שֶׁבַּתְּפִלָּה, הַיְנוּ שֶׁיְּקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ בִּכְלָל וּבִפְרָט, עִם נַפְשִׁין וְרוּחִין וְנִשְׁמָתִין שֶׁל שׁוֹכְנֵי עָפָר, וִיעוֹרֵר אוֹתָם בִּתְפִלָּתוֹ, שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עִמּוֹ, בִּבְחִינַת (ישעיהו כ״ו:י״ט): הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׁוֹכְנֵי עָפָר. וְזֶהוּ (איכה ג׳:כ״ט): יִתֵּן בְּעָפָר פִּיהוּ. כְּלוֹמַר, שֶׁיְּקַשֵּׁר דִּבּוּרוֹ עִם שׁוֹכְנֵי עָפָר כַּנַּ"ל:
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר אַבְרָהָם בִּתְפִלָּתוֹ (בראשית י״ח:כ״ז): הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל ה' וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר, כִּי זֶה צָרִיךְ לִבְחִינַת הַתְּפִלָּה:
וְזֶהוּ נִקְרָא תְּפִלָּה בְּצִבּוּר, כִּי אוֹתִיּוֹת צִבֻּר רָאשֵׁי־תֵּבוֹת צַדִּיקִים, בֵּינוֹנִים, רְשָׁעִים. בֵּינוֹנִי הוּא הַמִּתְפַּלֵּל, כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין מ:): לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ זַכַּאי וְכוּ'. צַדִּיקִים, זֶהוּ בְּחִינַת עָפָר. רְשָׁעִים, זֶהוּ בְּחִינַת אֵפֶר כַּנַּ"ל:
וּלְעוֹרֵר שׁוֹכְנֵי עָפָר – זֶה יֵשׁ בִּפְרָט וּבִכְלָל. בִּפְרָט, הַיְנוּ חֶלְקֵי נֶפֶשׁ־רוּחַ־נְשָׁמָה שֶׁלּוֹ שֶׁבָּאוּ כְּבָר בְּגִלְגּוּל וְנִתְקַן. וּבִכְלָל, הַיְנוּ נֶפֶשׁ־רוּחַ־נְשָׁמָה שֶׁל שׁוֹכְנֵי עָפָר אֲחֵרִים, לְעוֹרֵר אוֹתָם שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עִמּוֹ.
וְזֶהוּ בְּחִינַת שִׁבְעָה שִׁבְעָה הַנֶּאֱמָר בַּפָּרָה, שֶׁכָּל עִנְיָנָהּ שִׁבְעָה, הַיְנוּ כַּמּוּבָא (בזוהר אחרי דף עו: ובמדבר רבה פ' יט): שִׁבְעָה כִּבּוּסִין, שִׁבְעָה כֹּהֲנִים וְכוּ', זֶהוּ בְּחִינַת תְּפִלָּה, בְּחִינַת (תהילים קי״ט:קס״ד): שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ:
ו גַּם צָרִיךְ לְתַקֵּן בִּתְפִלָּתוֹ בְּחִינַת שָׁלֹשׁ קוֹלוֹת, בְּחִינַת (קהלת ה): קוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים, וּבְחִינַת (שמות לב): קוֹל עֲנוֹת אָנֹכִי שׁוֹמֵעַ, וּבְחִינַת קוֹל, בְּחִינַת (תהלים מד): כָּל הַיּוֹם כְּלִמָּתִי נֶגְדִּי וְכוּ' מִקּוֹל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף. וְזֶהוּ בְּחִינַת עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תּוֹלַעַת, הַנֶּאֱמָר בַּפָּרָה:
אֶרֶז זֶה בְּחִינַת: קוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים; בְּרֹב הַהַנְהָגוֹת וֶאֱמוּנוֹת כּוֹזְבוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי, כִּי פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר (משלי יד). וְזֶהוּ בְּחִינַת אֶרֶז, בְּחִינַת (עמוס ב): וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמוֹרִי אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ. וְהַגְּבוֹהֵי קוֹמָה, עַל־פִּי הָרֹב הֵן כְּסִילִים, כִּי מֵחֲמַת גֹּבַהּ קוֹמָתוֹ, הָעֲשָׁנִים הָעוֹלִים מֵהַלֵּב אֶל הַמֹּחַ לְהִתְבַּשֵּׁל בַּמֹּחַ, וּלְהִתְהַוּוֹת מֵהֶם מַחֲשָׁבוֹת, הָעֲשָׁנִים הָאֵלּוּ נֶחֱלָשִׁים בְּרֹב הַדֶּרֶךְ שֶׁיֵּשׁ מֵהַלֵּב אֶל הַמֹּחַ, מֵחֲמַת גֹּבַהּ קוֹמָתָם, וְאֵינָם בִּיכָלְתָּם לְהִתְהַוּוֹת מֵהֶם מַחֲשָׁבוֹת שִׂכְלִיּוֹת, וּמֵחֲמַת זֶה, הַגְּבוֹהֵי קוֹמָה הֵם שׁוֹטִים. וְזֶה בְּחִינַת דַּרְכֵי אֱמוֹרִי, שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּם שֵׂכֶל, מֵחֲמַת כִּי כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ, בִּשְׁבִיל זֶה, הֵם מַאֲמִינִים אֱמוּנוֹת רַבּוֹת כָּזְבִּיּוֹת:
וּקְטַנֵּי קוֹמָה, שֶׁהָעֲשָׁנִים שֶׁלָּהֶם נִתְבַּשְּׁלִים הֵיטֵב, וְנַעֲשֶׂה מֵהֶם מַחֲשָׁבוֹת שִׂכְלִיּוֹת, אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁשִּׂכְלָם יוֹתֵר מִמַּעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים, בְּחִינַת (אבות פ"ג): כָּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׁיו; עַל־יְדֵי־זֶה, כְּשֶׁהַמַּחֲשָׁבָה שִׂכְלִיּוֹת חוֹזֶרֶת אֶל לִבָּם, אֵין כֹּחַ בְּלִבָּם לְהָכִיל אֶת הַשֵּׂכֶל, כִּי עִקַּר חִזּוּק הַלֵּב, הוּא עַל־יְדֵי מַעֲשִׂים טוֹבִים. עַל־יְדֵי־זֶה הֵם בִּבְחִינוֹת (משלי יז): לִקְנוֹת חָכְמָה וְלֵב אָיִן; וְעַל־יְדֵי זֶה הַשֵּׂכֶל הֵם מַחֲטִיאִים, וְהֵן הֵן הַפִילוֹסוֹפִים, שֶׁאֵין לָהֶם לֵב טוֹב וְטָהוֹר, וְאֵינָם בִּבְחִינַת (תהלים קיט): בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ, וּמַחֲמַת זֶה הַשֵּׂכֶל מַחֲטִיאִים בְּיוֹתֵר.
וְהֵן, בְּחִינַת (מלכים־א ה): אֵזוֹב הַיּוֹצֵא בַּקִּיר. אֵזוֹב, זֶה בְּחִינַת קְטַנֵּי קוֹמָה, הֵם בַּעֲלֵי הַשֵּׂכֶל, אֲבָל הַלֵּב אֵינוֹ יָכוֹל לְהַצְפִּין כֹּחַ הַשֵּׂכֶל בְּתוֹכוֹ, כִּי לִבָּם חַלָּשׁ וְחָסֵר. וּבִפְרָט הַנּוֹאֲפִים, הָעוֹסְקִים בְּחָכְמַת פִילוֹסוֹפְיָא, שֶׁמְּאֹד מְאֹד מַזִּיק לָהֶם, כִּי לִבָּם חָסֵר, בִּבְחִינַת (משלי ו): נוֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב. וְזֶהוּ: אֵזוֹב הַיּוֹצֵא בַּקִּיר, הַיְנוּ בְּקִירוֹת הַלֵּב, שֶׁהַשֵּׂכֶל יוֹצֵא דֶּרֶךְ קִירוֹת הַלֵּב, וְאֵין הַלֵּב יְכוֹלָה לְהָכִיל בְּתוֹכָהּ אֶת הַשֵּׂכֶל, בִּבְחִינַת: בְּלִבִּי צָפַנְתִּי וְכוּ'.
וְזֶהוּ בְּחִינַת: קוֹל עֲנוֹת אָנֹכִי שׁוֹמֵעַ – קוֹל חֵרוּפִין וְגִדּוּפִין, שֶׁמְּגַדְּפִין כְּלַפֵּי מַעְלָה בְּחָכְמָתָם, כַּיָּדוּעַ. וְעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (קהלת ז׳:ט״ז): וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר:
וּשְׁנִי תּוֹלַעַת – זֶהוּ בְּחִינַת קוֹל שְׁלִישִׁי, שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם בִּזְיוֹנוֹת וַחֲרָפוֹת מִשּׂוֹנְאִים, בִּבְחִינַת: כָּל הַיּוֹם כְּלִמָּתִי נֶגְדִּי וּבשֶׁת פָּנַי כִּסָתְנִי, מִקּוֹל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף, וְזֶהוּ: תּוֹלַעַת, בְּחִינַת (תהלים כב): וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ, חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם:
וְזֶהוּ, שְׁחִיטָה, שְׂרֵפָה, אֲסִיפָה, הַנֶּאֱמָר בַּפָּרָה, שֶׁהֵם שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת אֵלּוּ:
שְׁחִיטָה, זֶהוּ בְּחִינַת בִּטּוּל אֱמוּנַת כְּסִילִים, בִּבְחִינַת (הושע ה׳:ב׳): וְשַׁחֲטָה שֵׂטִים הֶעְמִיקוּ;
שְׂרֵפָה, זֶהוּ בְּחִינַת חִזּוּק הַלֵּב, שֶׁיּוּכַל לְהָכִיל אֶת דִּבְרֵי הַחָכְמָה בְּתוֹכוֹ, בִּבְחִינַת (תהלים לט): חַם לִבִּי בְּקִרְבִּי; כִּי עַל־יְדֵי שֶׁנֶּעֱצָר דִּבְרֵי הַשֵּׂכֶל בַּלֵּב, נִתְחַמֵּם הַלֵּב, כִּי הַשֵּׂכֶל הוּא כְּאֵשׁ עָצוּר. וְזֶהוּ שְׂרֵפָה;
וַאֲסִיפָה, זֶהוּ בְּחִינַת בִּטּוּל הַבִּזְיוֹנוֹת שֶׁל הַשּׂוֹנְאִים, בִּבְחִינַת (בראשית ל׳:כ״ג): אָסַף אֱלֹקִים אֶת חֶרְפָּתִי, זֶה בְּחִינַת בִּטּוּל קוֹל שְׁלִישִׁי כַּנַּ"ל:
ז וְכָל זֶה צָרִיךְ הַמִּתְפַּלֵּל לְתַקֵּן בִּתְפִלָּתוֹ:
לְהַעֲלוֹת אֶת הַנּוֹפְלִים בֶּאֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת, לְהַעֲלוֹתָם בִּתְפִלָּתוֹ לֶאֱמוּנָה אֲמִתִּיוּת, שֶׁהִיא הַתְּפִלָּה, וְלִקְבֹּעַ בְּלִבָּם אֱמוּנָה שְׁלֵמָה.
וּלְתַקֵּן אֶת לֵב הַמְחַקְּרִים הַחַכְמֵי פִילוֹסוֹפְיָא, שֶׁיּוּכַל לִבָּם לְהָכִיל אֶת שִׂכְלָם, שֶׁלֹּא יַחֲטִיא אוֹתָם, בִּבְחִינַת: בְּלִבִּי צָפַנְתִּי וְכוּ'. וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי כַּוָּנַת הַלֵּב שֶׁבַּתְּפִלָּה, מְתַקֵּן אֶת לִבָּם.
וְלַהֲפֹךְ כָּל הַבִּזְיוֹנוֹת וְהַחֲרָפוֹת, לַהֲפֹךְ לְכָבוֹד. כִּי כְּשֶׁאָדָם עוֹמֵד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ, וּמְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ מִכֹּל וָכֹל, וְאֵין רוֹאֶה שׁוּם דָּבָר, אֶלָּא אֶת הַמֶּלֶךְ רוֹאֶה, בְּוַדַּאי כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ אֵיזֶהוּ חֶרְפָּה וּבִזּוּי, הוּא מְפָרֵשׁ אֶת הַחֶרְפָּה וְהַבִּזּוּי לְפֵרוּשׁ שֶׁל כָּבוֹד לְהַמֶּלֶךְ, כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁיָּבוֹא אֶחָד לְתוֹךְ הֵיכַל הַמֶּלֶךְ, וִיבַזֶּה אֶת הַמֶּלֶךְ, אֶלָּא בְּוַדַּאי אֵלּוּ דְּבָרִים הֵם דִּבּוּרֵי כָּבוֹד. וּמִתְבּוֹנֵן בְּהַדִּבּוּרִים אֵיךְ לְפָרֵשׁ וּלְצָרֵף אוֹתָם, שֶׁיִּתְהַוּוּ מֵהֶם כָּבוֹד לְהַמֶּלֶךְ. וְאֵין לַחְשֹׁב, שֶׁמָּא אֵלּוּ הַחֲרָפוֹת עָלָיו נֶאֱמָרִים; זֶה אֵינוֹ, כִּי מִי הוּא, הֲלֹא יֵשׁוּתוֹ נִתְבַּטֵּל, וְאֵין כָּאן אֶלָּא הַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוֹ.
וְזֶהוּ (תהילים כ״ט:ט׳): וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד – כָּל הָאֲמִירוֹת, צָרִיךְ לְצָרְפָם לְהִתְהַוּוֹת מֵהֶם כָּבוֹד. וּבִשְׁעַת הַתְּפִלָּה, הָאָדָם עוֹמֵד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ, בִּבְחִינַת (שם נא): אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח; "אֲדֹנָי" זֶהוּ "הֵיכָל" (תיקון יח דף לא:). בְּכֵן צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מִכָּל הַבִּזְיוֹנוֹת צֵרוּפֵי כָּבוֹד לְהַמֶּלֶךְ:
ח וְעַל יְדֵי תְּפִלָּה כְּתִקּוּנוֹ מִתְנוֹצֵץ אוֹר זְכוּת אָבוֹת, בִּבְחִינַת: חָלָה זְכוּת אָבוֹת (עיין בזוהר שלח הנ"ל [באות ב])]. וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי תְּפִלּוֹת כְּתִקּוּנוֹ, כִּי חָלָה זְכוּת אָבוֹת, עַל־יְדֵי וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת וְכוּ' (שמות ל״ב:י״א), עַל־יְדֵי בְּחִינַת תְּפִלָּה. וּבַאֲתַר דְּאָבוֹת תַּמָּן, שְׁכִינְתָּא תַּמָּן, שֶׁהִיא בְּחִינַת חַלָּה, שֶׁהִיא "גַּם זֹאת". כִּי גַּם בְּחִינַת חַלָּה, שֶׁהִיא שִׁעוּר מ"ג בֵּיצִים.
וְהוּא בְּחִינַת יְרֻשַּׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, כִּי זֹאת הַמִּצְוָה נִצְטַוּוּ שֶׁיַּעֲשׂוּ תֵּכֶף, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר ט״ו:י״ט-כ׳): וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְּרוּמָה מֵרֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְּרוּמָה; כִּי בְּאַתַר דַּאֲבָהָן תַּמָּן, שְׁכִינְתָּא תַּמָּן, דְּהִיא בְּחִינַת חַלָּה, הִיא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
וְעַל יְדֵי בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לֹא דַּי שֶׁנִּצּוֹל מֵרַע עַיִן שֶׁל רְשָׁעִים, אֶלָּא גַּם רוֹאֶה בָּהֶם, מַה שֶּׁהֵם רָצוּ לִרְאוֹת בּוֹ. וְעַד עַכְשָׁו עָבְרוּ מַשְׂכִּיּוֹת לִבָּם, שֶׁהִשִּׂיגוּ יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהִתְאַוּוּ, וְעַכְשָׁו עַל יְדֵי וַיְחַל, עַל יְדֵי חָלָה זְכוּת אָבוֹת, עַל יְדֵי חַלָּה תְּרוּמָה, עַל יְדֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, נַעֲשֶׂה לִבָּם תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלַת לֵב (משלי י״ג:י״ב):
וְזֶהוּ: קַוֵּה אֶל ה' וּשְׁמֹר דַּרְכּוֹ (תהילים ל״ז:ל״ד) – זֶה בְּחִינַת תִּקּוּן הַתְּפִלָּה, בְּחִינַת דְּרִיכַת הַקֶּשֶׁת, בְּחִינַת הַתְּפִלָּה, וְהֵן תְּלָת גְּוָנִין דְּקֶשֶׁת, שֶׁהֵם אוֹר הָאָבוֹת הַמִּתְנוֹצֵץ כַּנַּ"ל, עַל יְדֵי זֶה:
וִירוֹמִמְךָ לָרֶשֶׁת אָרֶץ – זֶהוּ בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְעַל יְדֵי זֶה:
בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים תִּרְאֶה – בְּחִינַת: שֵׁב לִימִינִי וְכוּ' כַּנַּ"ל: וְזֶהוּ:
שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה (תהלים צה); עַל־יְדֵי אֱמוּנָה, שֶׁהִיא הַתְּפִלָּה, עַל־יְדֵי־זֶה בָּא לִבְחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:
ט וְדַע, שֶׁלָּאו כָּל אָדָם יָכוֹל לְתַקֵּן קוֹלוֹת הַנַּ"ל בִּתְפִלָּתוֹ, כִּי לִפְעָמִים הַקּוֹלוֹת הַנַּ"ל בִּתְפִלָּתוֹ הֵם יוֹצְאִים מֵרְשָׁעִים גְּדוֹלִים כָּל כָּךְ, עַד כִּי כָּל מִי שֶׁעוֹמֵד כְּנֶגְדָּם הוּא מְסַכֵּן נַפְשׁוֹ,
וְצָרִיךְ לָזֶה תְּפִלָּה גְּדוֹלָה, כְּמוֹ תְּפִלַּת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. וַאֲפִלּוּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיָה יָרֵא מֵעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, כִּי אֲחִיזַת עוֹג הָיָה סָמוּךְ לְיָמִין, שֶׁהִיא אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמֹשֶׁה: אַל תִּירָא אוֹתוֹ (במדבר כ״א:ל״ד), כִּי אָמַר: הָא יְמִינָא דִּילִי אִסְתַּלַּק, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (חוקת דף קפד). וְעוֹג אֲחִיזָתוֹ בְּיָמִין, שֶׁהוּא מִבְּנֵי בֵּיתָא דְּאַבְרָהָם, וְאַרְצוֹ סָמוּךְ לְאֶרֶץ־ יִשְׂרָאֵל, וּבִשְׁבִיל זֶה הָיָה יָרֵא מֹשֶׁה מִמֶּנּוּ לְהִתְגָּרוֹת, כָּל שֶׁכֵּן שְׁאָר בְּנֵי אָדָם, שֶׁצָּרִיךְ מְאֹד לְפַשְׁפֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ, וּלְהָבִין שֹׁרֶשׁ הָרָשָׁע אֵיךְ אֲחִיזָתוֹ, אִם יוּכַל לְהִתְגָּרוֹת בּוֹ וּלְשֵׁיצָאָה לוֹ:
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר אַבָּא שָׁאוּל:
קוֹבֵר מֵתִים הָיִיתִי – שֶׁהָיְתָה הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ תָּמִיד לִרְאוֹת בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים, שֶׁבְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִין מֵתִים (ברכות יח:).
פַּעַם אַחַת רַצְתִּי אַחַר צְבִי – כִּי עִקַּר מַפַּלְתָּן שֶׁל רְשָׁעִים הוּא עַל־יְדֵי יְרֻשַּׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, עַל־יְדֵי הַמְשָׁכַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, בִּבְחִינַת שֵׁב לִימִינִי וְכוּ' כַּנַּ"ל, וְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל צְבִי הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת (יחזקאל כ׳:ו׳).
וְנִכְנַסְתִּי בְּקוּלִית שֶׁל מֵת – הַיְנוּ שֶׁרָצָה לְתַקֵּן קוֹלוֹת הַנַּ"ל.
וְרַצְתִּי אַחֲרָיו שָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת – הַיְנוּ בְּחִינַת הַתְּפִלָּה, שֶׁהֵם שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת, וְעַל יָדָם מִתְנוֹצֵץ אוֹר שְׁלֹשֶׁת אָבוֹת, שֶׁהֵם בִּבְחִינַת רַגְלֵי הַכִּסֵּא, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ אוֹר אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא בְּחִינַת צְבִי הַנַּ"ל.
וּצְבִי לֹא הִגַּעְתִּי, וְקוּלִית לֹא כָּלְתָה – שֶׁלֹּא הִשִּׂיג בְּחִינַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, בִּטּוּל קוֹלוֹת הַנַּ"ל.
וּכְשֶׁחָזַרְתִּי לַאֲחוֹרַי – הַיְנוּ אַחַר גְּמַר תְּפִלָּתִי, שֶׁאָז פּוֹסֵעַ הָאָדָם לַאֲחוֹרָיו שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת.
אָמְרוּ לִי: שֶׁל עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן הִיא – וְאֵין כָּל אָדָם יָכוֹל לְתַקֵּן קוֹלוֹת כָּאֵלּוּ, כִּי אֲחִיזָתוֹ בְּיָמִין, וַאֲפִלּוּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הָיָה יָרֵא מִפָּנָיו, עַד שֶׁהִבְטִיחוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אַל תִּירָא אוֹתוֹ כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (שם).
וּבִשְׁבִיל זֶה בְּחִינַת רָשָׁע כְּעוֹג נִקְרָא פָּלִיט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית י״ד:י״ג): וַיָּבֹא הַפָּלִיט – זֶה עוֹג (ב"ר לך לך פ' מב ועיין נדה סא ובתוספות שם וע' מ"ר דברים א׳:ד׳), שֶׁרָצָה שֶׁיֵּהָרֵג אַבְרָהָם וְיִשָּׂא אֶת שָׂרָה. וְהוּא בִּבְחִינַת: צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק – אַבְרָהָם וְכוּ' – ה' לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ, בִּבְחִינַת: וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי. וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כָּבַשׁ מִשְׁפָּטוֹ מִמֶּנּוּ זְמַן רַב, עַד זְמַן מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְרָא פָּלִיט, בִּבְחִינַת (איוב כ״ג:ז׳): וַאֲפַלְּטָה לָנֶצַח מִשֹּׁפְטִי – שֶׁנִּמְלַט מֵהַמִּשְׁפָּט זְמַן כַּבִּיר:
וְעַל־יְדֵי־זֶה הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם עוֹשֵׂי טוֹב, זוֹכִים לִפְּנֵי ה', כִּי קֹדֶם כְּרִיתוּת הָרְשָׁעִים הָיָה פְּנֵי ה' מְכֻסֶּה וּמֻסְתָּר בְּעוֹשֵׂי רַע כְּדֵי לְהַכְרִיתָם, בִּבְחִינַת (תהילים ל״ד:י״ז): פְּנֵי ה' בְּעוֹשֵׂי רָע לְהַכְרִיתָם;
וְעַכְשָׁו, תֵּכֶף כְּשֶׁרוֹאִים בִּכְרִיתוּת רְשָׁעִים, תֵּכֶף נִתְגַּלֶּה פְּנֵי ה' לְעוֹשֵׂי טוֹב. וְזֶהוּ (שם קה): בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד; כִּי עַל־יְדֵי תָּמִיד, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים י״א:י״ב): תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ, עַל יְדֵי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל תִּזְכּוּ לִמְצֹא פְּנֵי ה', כִּי עַל־יְדֵי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל תִּזְכּוּ לִרְאוֹת בְּהַכְּרִיתוּת רְשָׁעִים כַּנַּ"ל:
וְזֶהוּ בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת מַלְאָךְ סנד"ל בַּמַּלְאָךְ מט"ט שַׂר הַפָּנִים, כְּלָלִיּוּת עֲשִׂיָּה בִּיצִירָה, עַל־יְדֵי שֶׁכּוֹפְלִין הַפָּסוּק כֹּל הַנְּשָׁמָה (כמובא בכוונות) – בְּכָל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה צָרִיךְ לְהַלֵּל אֶת ה' (בראשית רבה פרשה יד).
וְעַל־יְדֵי עַיִן הָרָע נִכְפָּל הַנְּשִׁימָה, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, כְּשֶׁיֵּשׁ לָאָדָם עַיִן הָרָע, אֲזַי מְגַהֵק וּפוֹתֵחַ פִּיו לְקַבֵּל נְשִׁימָה כְּפוּלָה, וּכְשֶׁהַנְּשִׁימָה כְּפוּלָה, גַּם הַהַלֵּל צָרִיךְ לִכְפֹּל כַּנַּ"ל. וּבִפְרָט שֶׁצָּרִיךְ לְהַלֵּל וּלְהוֹדוֹת לַה', שֶׁהִצִּיל אוֹתוֹ מֵעַיִן הָרָע הַזֹּאת, וְהוּא רוֹאֶה בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים.
וְזֶהוּ בְּחִינַת מט"ט שַׂר הַפָּנִים מֵאִיר לַעֲשִׂיָּה, הַיְנוּ שֶׁעוֹשֵׂי טוֹב זוֹכִין לִפְּנֵי ה' כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי כְּרִיתוּת הָרַע עַיִן, שֶׁגָּרְמוּ לִכְפִילַת הַנְּשִׁימָה: (עַד כָּאן לְשׁוֹן רַבֵּנוּ ז"ל)
[עַל־פִּי תּוֹרָה נ"ה - אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל]אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבוֹא עֶזְרִי. עֶזְרִי מֵעִם יְהֹוָה עוֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, עֲשֵׂה לְמַעַן זְכוּת אֲבוֹתֵינוּ וְזַכֵּנִי לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חִישׁ קַל מְהֵרָה. וְעָזְרֵנוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ וְזַכֵּנוּ שֶׁיִּתְגַּלֶּה קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל גַּם עַכְשָׁיו בַּגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה, אֲשֶׁר בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא תַחַת יַד הַסִּטְרָא אַחֲרָא.
אַף־עַל־פִּי־כֵן בִּזְכוּת אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, תְּגַלֶּה קְדֻשָּׁתָהּ הָעֲצוּמָה גַּם עַתָּה, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִזְכֶּה לְהַפִּיל אֶת אוֹיְבֵינוּ תַּחְתֵּנוּ, וִיקֻיַּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, שֵׁב לִימִינִי עַד אָשִׁית אוֹיְבֶיךָ הֲדוֹם לְרַגְלֶיךָ. וּזְכָר לָנוּ בְּרִית אֲבוֹתֵינוּ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר. וְנֶאֱמַר, וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלּוֹתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה יָדַעְתָּ, מִי וָמִי עוֹמְדִים עָלֵינוּ. שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עוֹמֵד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵינוּ חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא הַרְבֵּה מְאֹד עוֹמְדִים עָלֵינוּ, וּבְכָל יוֹם וּבְכָל עֵת, יְהֹוָה מָה רַבּוּ צָרָי רַבִּים קָמִים עָלָי. רַבִּים אוֹמְרִים לְנַפְשִׁי אֵין יְשׁוּעָתָה לוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה. כָּל רוֹאַי יַלְעִיגוּ לִי יַפְטִירוּ בְּשָׂפָה יָנִיעוּ רֹאשׁ. שָׁרְקוּ וַיַּחַרְקוּ שֵׁן אָמְרוּ בִּלָּעְנוּ.
וְעֵינֵיהֶם לְטוּשִׁים עָלֵינוּ הֵמָּה יַבִּיטוּ יִרְאוּ בִי וְעֵינֵיהֶם רָעָה עָלֵינוּ כָּל הַיּוֹם.
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יוֹדֵעַ הַתַּעֲלוּמוֹת, אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת גֹּדֶל עֹצֶם עֵינָם הָרָעָה מְאֹד שֶׁרוֹצִים לְהִתְגַּבֵּר עָלֵינוּ חָלִילָה, אֲשֶׁר אֵין אָנוּ יוֹדְעִים אֵיךְ לְהִטָּמֵן וּלְהִסָּתֵר מִפְּנֵי אֶרֶס עֵינֵיהֶם הָרָעוֹת, צָרִי יִלְטוֹשׁ עֵינָיו לִי, וְאָנֹכִי תּוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ, נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים, פָּגוּם וּמְקֻלְקָל, הָרוּס וְנִשְׁחָת, נָגוּעַ וּמְעֻנֶּה, מְטֹרָף וּמְבֻלְבָּל, חֲלוּשׁ כֹּחַ, חֲסַר דֵּעָה, מְרֻחָק בְּתַכְלִית הָרִחוּק, לְהֵיכָן אֶבְרַח לְהֵיכָן אָנוּס,
אֵיזֶה עֵצָה, אֵיזֶה תַּחְבּוּלָה אֲבַקֵּשׁ, לְקַבֵּל כֹּחַ לַעֲמֹד בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה, מָה אוֹמַר מָה אֲדַבֵּר מָה אֶצְטַדָּק הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹנִי, לְךָ יְהֹוָה הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים כַּיּוֹם הַזֶּה. דַּלּוּ עֵינַי לַמָּרוֹם, דַּלּוּ עֵינַי לַמָּרוֹם. עֵינַי לְךָ תְּלוּיוֹת, עֵינַי לְךָ מְיַחֲלוֹת, אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיּוֹשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם. דַּלּוּ עֵינַי לַמָּרוֹם יְהֹוָה עָשְׁקָה לִי עָרְבֵנִי. עֵינַי תָּמִיד אֶל יְהֹוָה כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי.
שָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:
וּבְכֵן תַּעַזְרֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים, וְתוֹרֵנִי וּתְלַמְּדֵנִי הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהַנָּכוֹן, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לְהִנָּצֵל מֵאֶרֶס עֵינֵיהֶם הָרָעָה שֶׁל הָאוֹיְבִים וְהַשּׂוֹנְאִים.
וּתְזַכֵּנוּ וּתְלַמְּדֵנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְדַּבֵּק בְּמִדּוֹתֶיךָ הַקְּדוֹשׁוֹת, וְנִזְכֶּה לָדוּן אֶת כָּל הָרְשָׁעִים וְכָל הָאוֹיְבִים וְהַשּׂוֹנְאִים כֻּלָּם נִזְכֶּה לְדוּנָם לְכַף זְכוּת תָּמִיד,
וּלְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל עֹז לִמְצֹא בָהֶם זְכוּת תָּמִיד. וְתִפְשֹׁט יָדְךָ הַגְּדוֹלָה וְתֹאחֵז בְּמִּשְׁפָּט יָדְךָ, וּתְפַלְּטֵם מִמִּשְׁפָּטָם זְמַן כַּבִּיר,
וְעַל־יְדֵי צֵל יָדְךָ הַקְּדוֹשָׁה תְכַסֶּה עָלֵינוּ וְתַצִּילֵנוּ מֵאֶרֶס עֵינֵיהֶם הָרָעוֹת, וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנוּ.
וְתַכְהֶה וְתַחְשִׁיךְ מְאוֹר עֵינֵי הָרְשָׁעִים עַל־יְדֵי צֵל יָדְךָ הַקְּדוֹשָׁה, בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יִהְיֶה שׁוּם כֹּחַ לְאֶרֶס עֵינֵיהֶם הָרָעוֹת לְהַזִּיק לָנוּ כְּלָל, וְתָשִׂים פַּרְגּוֹד וּמָסָךְ הַמַּבְדִּיל בֵּין עֵינֵיהֶם הָרָעוֹת וּבֵינֵינוּ, וּתְקַיֵּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ.
וּתְחַזֵּק מְאוֹר עֵינֵינוּ וּתְקַדֵּשׁ אֶת עֵינֵינוּ בְּכָל מִינֵי קְדֻשּׁוֹת, וְתַעַזְרֵנִי וְתִשְׁמְרֵנִי לְבַל אֶסְתַּכֵּל בְּשׁוּם דָּבָר הַפּוֹגֵם אֶת הָרְאוּת,
וְאַל תִּטְּשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי בְּיָדָם חַס וְשָׁלוֹם, וְתַצִּיל עָנִי כָּמֹנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגּוֹזְלוֹ. וּתְקַיֵּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ. יְהֹוָה לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ וְלֹא יַרְשִׁיעֶנּוּ בְּהִשָּׁפְטוֹ.
עָזְרֵנוּ שֶׁיִּתְחַזֵּק מְאוֹר עֵינֵינוּ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה גְּדוֹלָה, עַד שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ כֹחַ לִרְאוֹת לְמֵרָחוֹק, וְנִזְכֶּה וְנִחְיֶה וְנִרְאֶה וְנַשִּׂיג צִדְקָתְךָ וְיִשְׁרַת דַּרְכֶּךָ, וְנֵדַע וְנָבִין כִּי יְהֹוָה הַצַּדִּיק, אַף־עַל־פִּי שֶׁהָרָשָׁע זוֹכֶה בַּדִּין.
וְעַל־יְדֵי־זֶה תִּתְאַמֵּץ וְתִתְחַזֵּק אֱמוּנָתֵנוּ, וְנִזְכֶּה לְהַאֲמִין בְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל לֵב וָנֶפֶשׁ, וְתַפְשִׁיט לִבֵּנוּ מֵעַקְמִימִיּוּת שֶׁבִּלְבָבֵנוּ, וְתָסִיר מֵאִתָּנוּ כָּל מִינֵי עַקְמִימִיּוּת שֶׁבִּלְבָבֵנוּ,
וּתְיַשֵּׁר אֶת לְבָבֵנוּ לְהַאֲמִין בְּךָ בִּשְׁלֵמוּת אֱמוּנָה בְּלִי שׁוּם עַקְמִימִיּוּת כְּלָל. וְאֶזְכֶּה לְחַזֵּק אֶת עַצְמִי עַל־יְדֵי שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, לְהִתְפַּלֵּל עַל כָּל צְרָכַי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה וַאֲסַפֵּר לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבִתְמִימוּת וּבְיִשְׁרַת לֵבָב בְּלִי שׁוּם עַרְמִימִיּוּת וְעַקְמִימִיּוּת כְּלָל.
וְאֶזְכֶּה לְהַאֲמִין כִּי הַכֹּל בִּרְשׁוּתְךָ אֲפִלּוּ לְשַׁנּוֹת הַטֶּבַע, וְאֵין אַתָּה מְקַפֵּחַ שְׂכַר כָּל בְּרִיָּה, כִּי צַדִּיק וְיָשָׁר יְהֹוָה.
וְאֶזְכֶּה תָמִיד לְהִתְפַּלֵּל וּלְהוֹדוֹת לְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב, בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה גְּדוֹלָה:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל יְהֹוָה וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר.
עָזְרֵנוּ שֶׁתִּהְיֶה תְפִלָּתֵנוּ בִּשְׁלֵמוּת לְפָנֶיךָ, וְנִזְכֶּה עַל־יְדֵי תְפִלָּתֵנוּ לְהַכְנִיעַ הָרַע שֶׁבִּפְרָט וְשֶׁבִּכְלָל.
וְתַעַזְרֵנוּ וּתְזַכֵּנוּ לְהִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ עָצוּם מְאֹד בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, עַד שֶׁיִּתְבַּטֵּל כָּל חָמְרֵנוּ וְיֵשׁוּתֵנוּ וְגוּפֵנוּ הַמְגֻשָּׁם, הַכֹּל יִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה.
וְתִהְיֶה תְפִלָּתֵנוּ בִּשְׁלֵמוּת כְּמוֹ תְפִלּוֹת הַחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהָיָה לָהֶם בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה הִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת.
וְגַם נִזְכֶּה בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל, לְהַכְנִיעַ וּלְשַׁבֵּר וּלְבַטֵּל כָּל הָרַע שֶׁל הַתְּפִלּוֹת שֶׁל הָרְשָׁעִים וּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִין עִמָּהֶם,
וְתִתֶּן לָנוּ כֹחַ לְבַטֵּל הָרַע שֶׁלָּהֶם וְלַעֲשׂוֹת מֵהָרַע כִּסֵּא לַקְּדֻשָּׁה, עַד שֶׁיִּהְיֶה אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵי הַקְּדֻשָּׁה, וִיקֻיַּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם:
וְתוֹשִׁיעֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, שֶׁנִּזְכֶּה בִּתְפִלָּתֵנוּ לְקַשֵּׁר עַצְמֵנוּ בִּכְלָל וּבִפְרָט עִם נַפְשִׁין רוּחִין וְנִשְׁמָתִין שֶׁל שׁוֹכְנֵי עָפָר,
וְנִזְכֶּה לְעוֹרֵר וּלְהָקִיץ אוֹתָם בִּתְפִלָּתֵנוּ, שֶׁיִּתְפַּלְלוּ כֻלָּם עִמָּנוּ יַחַד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׁוֹכְנֵי עָפָר.
וּנְקַשֵּׁר הַדִּבּוּר שֶׁל הַתְּפִלָּה עִם שׁוֹכְנֵי עָפָר בִּכְלָל וּבִפְרָט, שֶׁנִּזְכֶּה לְעוֹרֵר וּלְהָקִיץ בִּתְפִלּוֹתֵנוּ כָּל חֶלְקֵי נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁלָּנוּ שֶׁבָּאוּ כְּבָר בְּגִלְגּוּל וְנִתְתַּקְנוּ. וְגַם נִזְכֶּה לְעוֹרֵר וּלְהָקִיץ כָּל הַנְּפָשׁוֹת וְהָרוּחוֹת וְהַנְּשָׁמוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁל כָּל הַצַּדִּיקִים שׁוֹכְנֵי עָפָר קְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה, לְעוֹרֵר אֶת כֻּלָּם שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עִמָּנוּ,
וּבִזְכוּתָם תִּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ תָמִיד וְתַאֲזִין קוֹלֵנוּ וְתַקְשִׁיב שַׁוְעָתֵנוּ, וּתְרַחֵם עָלֵינוּ לְמַעֲנָם וְלֹא לְמַעֲנֵנוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם:
וּבְכֵן תְּרַחֵם עָלֵינוּ, וְתִהְיֶה בְּעֶזְרִי, וּתְזַכֵּנוּ בַּחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים וּבְכֹחֲךָ הַגָּדוֹל, בְּכֹחַ וּזְכוּת הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, שֶׁנִזְכֶּה לְתַקֵּן בִּתְפִלּוֹתֵנוּ כָּל הַשְׁלֹשָׁה קוֹלוֹת הָרָעוֹת שֶׁל הָרְשָׁעִים, שֶׁהֵם, קוֹל כְּסִילוּת וּשְׁטוּתִים שֶׁל הַנּוֹפְלִים בֶּאֱמוּנוֹת כּוֹזְבִיּוֹת, וְקוֹל חֵרוּפִים וְגִדּוּפִים שֶׁל הַמְחַקְרִים וְהָאֶפִּיקוֹרְסִים, וְקוֹל הַבִּזְיוֹנוֹת שֶׁל הַמְחָרְפִים וְהַמְבַזִּים יִרְאֵי יְהֹוָה הָאֲמִתִּיִּים,
שֶׁנִּזְכֶּה לְהַכְנִיעַ וּלְשַׁבֵּר וּלְבַטֵּל עַל־יְדֵי תְפִלּוֹתֵינוּ, אֶת כָּל מִינֵי אֱמוּנוֹת כּוֹזְבִיּוֹת אֱמוּנוֹת שֶׁל שְׁטוּת וָהֶבֶל וְכָל דַּרְכֵּי הָאֱמוֹרִי, כֻּלָּם נִזְכֶּה לְשַׁבֵּר וּלְבַטֵּל עַל־יְדֵי תְפִלּוֹתֵינוּ,
וּלְהַעֲלוֹת אֶת כָּל הַנּוֹפְלִים בֶּאֱמוּנוֹת כּוֹזְבִיּוֹת לֶאֱמוּנָה אֲמִתִּית דִּקְדֻשָּׁה, וְלִקְבֹּעַ בְּלִבָּם אֱמוּנָה שְׁלֵמָה עַל־יְדֵי תְפִלּוֹתֵינוּ, וְנִזְכֶּה לָשִׂים כָּל לִבֵּנוּ עַל תְּפִלּוֹתֵינוּ וּלְהִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה בְּכַוָּנַת הַלֵּב בֶּאֱמֶת,
עַד שֶׁנִּזְכֶּה עַל־יְדֵי כַּוָּנַת הַלֵּב שֶׁבַּתְּפִלָּה לְתַקֵּן אֶת לֵב הַמְחַקְרִים וְהַפִּילוֹסוֹפִים שֶׁיּוּכַל לִבָּם לְהָכִיל אֶת שִׂכְלָם, שֶׁלֹּא יַחְטִיא אוֹתָם שִׂכְלָם.
כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֶת עֹצֶם הַפְּגָמִים וְהַקִּלְקוּלִים וְהַחֻרְבָּנוֹת הָרַבִּים שֶׁגּוֹרְמִים לָנוּ הַמְחַקְרִים וְהַפִּילוֹסוֹפִים שֶׁהֵם חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבוֹנִים, וְחָכְמָתָם וְשִׂכְלָם מְרֻבֶּה מִמַּעֲשֵׂיהֶם, וּמֵחֲמַת זֶה הֵם מַחֲטִיאִים עַל־יְדֵי חָכְמָתָם וְשִׂכְלָם, וְהֵם חֲכָמִים לְהָרַע וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ,
וּמִתְחַכְּמִים הַרְבֵּה עַד שֶׁמְּגַדְּפִין כְּלַפֵּי מַעְלָה בְּחָכְמָתָם, וְהֵם מַזִּיקִים לִכְלָל יִשְׂרָאֵל מְאֹד מְאֹד בְּחָכְמָתָם הָרָעָה. וּבִפְרָט שֶׁרֻבָּם כְּכֻלָּם הֵם נוֹאֲפִים גְּדוֹלִים, וְעוֹסְקִים בְּחָכְמַת הַפִּילוֹסוֹפְיָא, וְלִבָּם חָסֵר וְקָטָן מֵהָכִיל אֶת חָכְמָתָם, אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר, לִקְנוֹת חָכְמָה וְלֵב אָיִן.
וְעַל כֵּן הֵם מַחֲטִיאִים בְּיוֹתֵר עַל־יְדֵי חָכְמָתָם וַחֲקִירָתָם הָרָעָה, וְלֹא דַי שֶׁהֵם מַשְׁחִיתִים וּמְאַבְּדִים נַפְשׁוֹתָם עֲדֵי אוֹבֵד, אַף גַּם הֵם פּוֹרְשִׂים רְשָׁתוֹת וּמִכְמֹרוֹת לִשְׁאָר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַקְּרוּאִים וְהוֹלְכִים לְתֻמָּם, עַד אֲשֶׁר פָּשְׂתָה הַנֶּגַע וְהַמִּסְפַּחַת הָרָעָה הַזֹּאת בְּדוֹרוֹתֵינוּ אֵלֶּה בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים,
אוֹי לָנוּ כִּי שֻׁדָּדְנוּ. אֲשֶׁר אַתָּה לְבַד יָדַעְתָּ עֹצֶם הַצָּרָה הַזֹּאת שֶׁבָּאָה עָלֵינוּ עַכְשָׁיו בְּעוּקְבוֹת מְשִׁיחָא, אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָיתָה מִימוֹת עוֹלָם, וְאֵין לָנוּ עַל מִי לְהִשָּׁעֵן כִּי אִם עָלֶיךָ אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. חוּס וַחֲמֹל עָלֵינוּ וְהַצֵּל אֶת שְׁאֵרִית עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מִכָּל הַכִּתּוֹת שֶׁל הַמְחַקְרִים וְהַפִּילוֹסוֹפִים הַצָּדִים נְפָשׁוֹת לְפֹרְחוֹת לִבְאֵר שַׁחַת,
וְלֹא יַעֲלֶה וְלֹא יָבוֹא וְלֹא יַגִּיעַ לְלִבֵּנוּ וּלְלֵב כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל שׁוּם צַד סְבָרָה מִסְּבָרוֹתֵיהֶם, וְלֹא שׁוּם דֵּעָה וּמְבוּכָה מִדֵּעוֹתֵיהֶם וּמִמְּבוּכוֹתֵיהֶם, וְלֹא שׁוּם בִּלְבּוּל וְקֻשְׁיָא מִקֻּשְׁיוֹתֵיהֶם. רַק תְּזַכֵּנוּ לְהַרְבּוֹת בַּתּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת גָּמוּר כָּל יָמֵינוּ לְעוֹלָם, וְנַשְׁלִיךְ כָּל הַחָכְמוֹת אַחֲרֵי גֵּוֵנוּ, וְנִסְמֹךְ עַל אֱמוּנָה לְבַד כְּמוֹ שֶׁקִּבַּלְנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים.
וְיִהְיוּ מַעֲשֵׂינוּ הַטּוֹבִים מְרֻבִּים מֵחָכְמָתֵנוּ.
וְתִתֶּן לָנוּ כֹחַ לְהַכְנִיעַ וּלְשַׁבֵּר וּלְבַטֵּל וְלַעֲקֹר וּלְכַלּוֹת אֶת כָּל דֵּעוֹת הַזָּרוֹת שֶׁל כָּל הַמְחַקְרִים וְהַפִּילוֹסוֹפִים, וְנִזְכֶּה לַהֲפֹךְ אֶת לִבָּם אֶל הָאֱמֶת שֶׁיָּשׁוּבוּ כֻלָּם לֶאֱמוּנָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה וְהַתְּמִימָה:
וּתְזַכֵּנוּ וְתַעַזְרֵנוּ לְבַטֵּל כָּל הַבִּזְיוֹנוֹת וְהַחֶרְפּוֹת שֶׁיֵּשׁ לָנוּ מִשּׂוֹנְאֵינוּ וְאוֹיְבֵינוּ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, וְנִזְכֶּה עַל־יְדֵי תְפִלּוֹתֵינוּ לַהֲפֹךְ כָּל הַחֶרְפּוֹת וְהַבִּזְיוֹנוֹת לְכָבוֹד.
וְנִזְכֶּה בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה לְבַטֵּל עַצְמֵנוּ מִכֹּל וָכֹל, וְלִכְנֹס וְלַעֲמֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ, וּנְבַטֵּל אָז יֵשׁוּתֵנוּ לְגַמְרֵי עַד שֶׁלֹּא נִרְאֶה אָז שׁוּם דָּבָר, אֶלָּא אֶת הַמֶּלֶךְ יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ נִרְאֶה, עַד שֶׁנִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְשֵׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה לַהֲפֹךְ כָּל הַחֶרְפּוֹת לְכָבוֹד, וּלְהִתְבּוֹנֵן בְּכָל הַדִּבּוּרִים שֶׁל הַמְחָרְפִים וְהַמְגַדְּפִים, לְצָרְפָם וּלְפָרְשָׁם שֶׁיִּתְהַוּוּ מֵהֶם אִמְרֵי כָבוֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד.
וְתִהְיֶה תְפִלָּתֵנוּ בִּשְׁלֵמוּת גָּדוֹל בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, עַד שֶׁיִּתְתַּקֵּן עַל־יְדֵי תְפִלּוֹתֵינוּ כָּל הַתִּקּוּנִים שֶׁנִּתְתַּקְּנוּ עַל־יְדֵי הַפָּרָה אֲדֻמָּה שֶׁשָּׂרַף מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בַּמִּדְבָּר, עַד שֶׁתִּזְכֹּר בְּרִית אֲבוֹתֵינוּ עַל־יְדֵי תְפִלּוֹתֵינוּ, וְיִתְנוֹצֵץ אוֹר זְכוּת אָבוֹת עַל־יְדֵי תְחִנּוֹתֵינוּ וּתְפִלּוֹתֵינוּ שֶׁאָנוּ מְבַקְשִׁים וּמְחַלִּים פָּנֶיךָ תָמִיד.
וְעַל־יְדֵי זְכוּת אֲבוֹתֵינוּ תִּזְכֹּר אֶת שְׁכִינַת עֻזֶּךָ, וּתְגַלֶּה קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל גַּם בַּגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה.
וּתְזַכֵּנוּ לִכְסֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ תָּמִיד לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁנִזְכֶּה לִגְמֹר מַחֲשַׁבְתֵּנוּ וּלְהוֹצִיאָהּ מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, לִנְסֹעַ וְלַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חִישׁ קַל מְהֵרָה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים.
וְעַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְרָאֵל נִזְכֶּה לְהִנָּצֵל מֵרַע עַיִן שֶׁל שׂוֹנְאֵינוּ וְאוֹיְבֵינוּ וְרוֹדְפֵינוּ, וְגַם נִרְאֶה בָהֶם מַה שֶּׁהֵם רוֹצִים לִרְאוֹת בָּנוּ, וִיקֻיַּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, קַוֵּה אֶל יְהֹוָה וּשְׁמֹר דַּרְכּוֹ וִירוֹמִמְךָ לָרֶשֶׁת אָרֶץ בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים תִּרְאֶה. בְּטַח בַּיהֹוָה וַעֲשֵׂה טוֹב שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה יָדַעְתָּ כִּי אֵין בָּנוּ כֹחַ לַעֲמֹד נֶגֶד אֶחָד מִשּׂוֹנְאֵינוּ אַף כִּי נֶגֶד כֻּלָּם, וְאֵין לָנוּ כֹחַ לְהַכְנִיעַ שָׁלֹשׁ קוֹלוֹת הָאֵלּוּ.
רַק בָּאנוּ לְפָנֶיךָ בִּזְכוּת וְכֹחַ צַדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁתְּזַכֵּנוּ לְהִכָּלֵל בָּהֶם וְהֵם יִלָּחֲמוּ לְפָנֵינוּ, וְיַכְנִיעוּ בְּכֹחָם הַגָּדוֹל אֶת כָּל הַשְׁלֹשָׁה קוֹלוֹת הָאֵלּוּ, וְיַפִּילוּ לְפָנֵינוּ אֶת כָּל שׂוֹנְאֵינוּ וְרוֹדְפֵינוּ, וִישַׁבְּרוּ וְיַעַקְרוּ וִיכַלּוּ אֶת כָּל הַקָּמִים עָלֵינוּ לְרָעָה, אֶת כָּל הַמִּתְנַגְּדִים אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת, וְכָל הַמּוֹנְעִים אוֹתָנוּ וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל מִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָאֱמֶת כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב,
כֻּלָּם יִכְרְעוּ וְיִפֹּלוּ וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּנוּ, וִיקֻיַּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ. יְהֹוָה לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ וְלֹא יַרְשִׁיעֶנּוּ בְּהִשָּׁפְטוֹ:
וְתַעַזְרֵנוּ וְתוֹשִׁיעֵנוּ וּתְזַכֵּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת חִישׁ קַל מְהֵרָה, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לִהְיוֹת בִּכְלָל צַדִּיקִים עוֹשֵׂי טוֹב. וְנִזְכֶּה שֶׁיִּתְגַּלֶּה לָנוּ פְּנֵי יְהֹוָה עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּתְזַכֵּנוּ לְקַיֵּם בֶּאֱמֶת מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, דִּרְשׁוּ יְהֹוָה וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד:
וְנִזְכֶּה לְקַיֵּם מִצְוַת חַלָּה בִּשְׁלֵמוּת, וְלֹא נִכָּשֵׁל לְעוֹלָם וְלֹא יָבוֹא לְתוֹךְ פִּינוּ לְעוֹלָם עִסָּה שֶׁלֹּא הֻרְמָה חַלָּתָהּ.
וְתָבִיא לָנוּ מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ מְהֵרָה וְנָשׁוּב לְאַרְצֵנוּ בְּקָרוֹב, וְשָׁם נִזְכֶּה לְקַיֵּם מִצְוַת נְתִינַת חַלָּה טְהוֹרָה לַכֹּהֵן, בִּשְׁלֵמוּת גָּמוּר בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה:
וְתַצִּילֵנוּ וְתִשְׁמְרֵנוּ אוֹתָנוּ וְאֶת זַרְעֵנוּ תָמִיד, שֶׁלֹּא יִשְּׁלֹט בָּנוּ שׁוּם עַיִן הָרָע לְעוֹלָם, מִשּׁוּם אָדָם וּמִשּׁוּם נִבְרָא שֶׁבָּעוֹלָם.
וְנִזְכֶּה לְהוֹדוֹת לְךָ וּלְבָרֶכְךָ תָמִיד וְיִמָּלֵא פִי תְהִלָּתֶךָ, וְנוֹדֶה לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ תָמִיד עַל כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה.
כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יְהֹוָה מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגּוֹזְלוֹ.
הַצִּילֵנִי מֵאוֹיְבַי אֱלֹהָי מִמִּתְקוֹמְמַי תְּשַׂגְּבֵנִי. חַלְּצֵנִי יְהֹוָה מֵאָדָם רָע מֵאִישׁ חֲמָסִים תִּנְצְרֵנִי. כִּי אֵלֶיךָ אֱלֹהִים יְהֹוָה עֵינָי בְּכָה חָסִיתִי אַל תְּעַר נַפְשִׁי. יְהֹוָה אֱלֹהַי בְּךָ חָסִיתִי הוֹשִׁיעֵנִי מִכָּל רוֹדְפַי וְהַצִּילֵנִי.
וִיקֻיַּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקְּרָב לִי כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי.
יִרְאֵי יְהֹוָה הַלְלוּהוּ כָּל זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּ, כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ.
הִנֵּה אֱלֹהִים עוֹזֵר לִי יְהֹוָה בְּסוֹמְכֵי נַפְשִׁי. יָשִׁיב הָרַע לְשׁוֹרְרָי בַּאֲמִתְּךָ הַצְּמִיתֵם.
בִּנְדָבָה אֶזְבְּחָה לָךְ אוֹדֶה שִׁמְךָ יְהֹוָה כִּי טוֹב.
כִּי מִכָּל צָרָה הִצִּילָנִי וּבְאוֹיְבַי רָאֲתָה עֵינִי.
כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ. כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ:
בהמבואר מדבריו הקדושים, שארץ ישראל הוא בסוד השכינה [דהיא בחינת חלה וכו'], מבאר יותר במה שפני ה' מכוסה ומוסתר בעושי רע, כי היא התכסות הארץ [שהיא השכינה כנ"ל], תחת יד הסטרא אחרא, שאין יכולת בקדושתה להתגלות שכתב תחלה. וגם מבאר יותר בחיבור ואחדות התיקונים האלה, [מהכתוב בקשו פניו וכו'], כי לפי זה ממילא מבואר, שבהתגלות ארץ ישראל [בבחינת גם זאת כמוב"פ], נתגלה גם פני ה' הנ"ל:
שגם בכל זה, מבאר יותר בהעלם והסתרת כבוד מלכותו ותהלתו יתברך, גם בתכלית ההיפוך שבחירופי הסטרא אחרא חס ושלום. ושבהתגלות ותהפכות החירופים לצירופי הכבוד שבתיקון התפלה, זוכים להתגלות פני שכינתא שבארץ ישראל כנ"ל:
לעיין ולהעמיק בראייתו לעמידת האדם בהיכל המלך, מהכתוב אדני שפתי תפתח [ופי יגיד תהלתך]. כי גם בפשיטות, לשון הכתוב מורה ומבאר, על ביטול המתפלל, שמבטל את עצמו להשם יתברך, שהוא בעצמו יפתח את שפתיו ופיו בתהלתו:
שיש לבאר בהתגלות פני ה' לעושי טוב הנ"ל, שהוא התגלות ומראה פניו בתפלתם שהזכיר תחלה, לקבל מאתו כח פיו שבתפלתו ותהלתו כנ"ל:
שגם בביאורים הנ"ל, תבין ותשכיל בתבונת המתבונן איך לפרש לצירופי כבוד הנ"ל, שהוא באמצעות שמעו בעצמו. כי בביטולו וכלליותו בהמלך כנ"ל, יבא ויכנוס במעטה והסתרת כבודו והיכלו, הנמצא ונתלבש בתכלית ההיפך, שבפתיחת שפתי המחרף הנ"ל. ומחמת זה לבד, אינו רואה ושומע בביטולו, רק דברי תהלתו וכבודו יתברך. כי איך אפשר שיהיה בהיפוך חס ושלום, מאחר שגם הרשע בעצמו לא יבא וידבר רק בהיכלו וכוחו לבד יתברך. וכאשר יתגלה פני ה' וכבודו יתברך מתוך ההסתרה כנ"ל, יהיה נראה ונתגלה לעיני כל, כי פי ה' לתהלתו וכבודו יתברך לבד דיבר ויצא מהרשע הנ"ל, [כי זולת הביאור הזה, יש להתפלא בגרעון חוש השמע, מלהתבטל ולהכלל [בביטול וכלליות חוש הראות] בהמלך. אבל באמת, גם הוא יתבטל בביטולו. ומה שנתקדם תחלה הביטול והתיקון מחוש הראות, יתבאר לקמן באות נ"ג עיין שם]:
יש לבאר בתהפכות הצירופים הנ"ל, בכבוד השם יתברך בעצמו. שהוא תכלית הלימוד זכות על הרשע, כי יד ה' עשתה זאת:
שגם אם לא נזכה להבין את חידותיו והשגותיו עד לעתיד, אבל גם עתה, יש להשתדל בזה כל אחד עד מקום שידו מגיע. והנראה לעניות דעתי בחידת יד ה' שכתב בדבריו הקדושים, [שגם בזה מבאר יותר, בהתחלת המשכת התיקון הנ"ל]. כי מאמונת הצדיק [ביכלתו יתברך לשנות הטבע], יש לבאר, שהוא התגלות כוחו [שבידו] יתברך, המושל בכל, ואפילו בלב הרשע כנ"ל. כי כל מה שמצער לישראל, אין זה רק שבט אפו לבד יתברך, וזה עיקר הלימוד זכות שעליו כנ"ל:
שעוד יש להתפלא בהמערכה והסדר שבדברי השגתו הזאת. כי הלא מראשיתם ואחריתם מבואר ענין אחד, שבתפלת הצדיק מחיזוק ראייתו מצל היד, הנעשה מלימוד זכותו שעל הרשע, נהפך הדבר לראות בהרשע, מה שהרשע רצה לראות בו. ולמה זה הפסיק הענין, בהודעת הכרח התפלה לעפר ואפר, ותיקון הג' קולות, מאחר שנראה מדבריו הקדושים, שסובב בה גם על שאר כל התפלות שבעולם [ולא לבד על התפלה הזאת שמתפלל הצדיק מחיזוק ראייתו הנ"ל], והיה לו לכותבה ולהציגה בפני עצמה, להודעה כוללת, ולא להרכיבה ולחברה לפרטיות התפלה הזאת. אבל ממכתבו שכתב בעת הזאת [בזאסלאוו, ונדפס בספר חיי מוהר"ן], ובלשון הכתוב ועיניהם לטושים וכו'. תבין ותשכיל, שכוונתו על הרשע שנתלבש בו הס"ם בעצמו, ושעל זה לבד יסובב בהכתוב, צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו וכו' [כנודע בזה בדברי חז"ל]. אשר גם על זה, תסובב ממילא כלליות התפלות שבנפשות ישראל, להוושע ולהנצל בכל יום, מיסורי וצרות הנפש והגוף שנמשך על כל אחד, מהתחדשותו והתגברותו שבכל יום, מלמעלה ומלמטה [כי הוא המסית והוא המקטרג וכו'], ואין זה נחשב כלל לפרטיות:
שבכלליות שני הבחינות עפר ואפר שבתפלת הצבור. יש לבאר, [שזה] מחמת שהם מוכרחים זה לזה. כי בהתקשרות הצדיקים בכלל ובפרט, יש ביכולת להכנעת [הרע של] הרשעים, בכלל ובפרט:
שגם במכתבו והבאתו את הכתוב הנ"ל [ומשאר דבריו הקדושים], נראה מבואר, שאף על פי שיסובב בכוונתו על הרע והרשע הנעלם [שנזכר בדברי חז"ל]. אבל גם המן הרע הזה בעצמו, נפקת הע'ין שנמצא בכל אחד [בכלל]. ומכוון לפי זה ביאור מוהרנ"ת ז"ל [בהלכות פורים שעל התורה הזאת], שעיקר היזק האדם מהרע עין של הרשע, הוא על ידי שנזרק ומגיע הארס הזה של הרע והרשע בהאדם בעצמו. כי הרע עין, הוא כארס הדורסים, שמתפשט בבשר וגוף האדם, להתהפך גם הוא למהות הרע והאש הזה, עד שגם הוא יזיק אחר כך ברע עין חס ושלום גם לאחרים. ושבזה מבאר יותר בתיקון עין הצדיק, לבל יהרהר במדת הקדוש ברוך הוא להצלחת הרשע. כי זה עיקר התיקון והזיכוך המוכרח להצדיק גם בעיניו, שלא יהיה לו שום רע עין, אפילו בהרשע הצופה בו בעצמו:
שגם בכל הנ"ל, תשור ותראה בצדק ועומק חכמתו הקדושה על אודות התפלה, שהוא מוכרח לאפר [בהעפר כנ"ל (באות ט')], כדבר הכתוב ועסותם רשעים וכו', להכנעת הרע והרשע שנמצא בהמתפלל בעצמו, [מלבד הכנעת הרשעות והרע של המתפללים עמו]:
שגם בביאורו למאמר אבא שאול [על אודות ע'ג' מלך הבשן]. מבאר יותר בהכרח תיקון הג' קולות להתפלות [המוכרחות בכל יום, להנצל מע'ין הצופה הנ"ל]. כי משם נראה מבואר, שגם כל ג' הקולות הנ"ל, יוצאות ונשמעות מהרשע הפליט, והעומד בע'ין הרע הזה:
שבענין הכתוב צופה וכו' הנ"ל, עוד מבאר יותר בביאור הכתוב, קוה וכו', שסובב עליו:
שבהבאת הכתוב ואף גם זאת וכו', מבאר יותר בענין הכתוב וזכרתי וכו':
שאף על פי שמבואר מדבריו הקדושים, שגם זאת בארץ אויבינו ושונאינו הנ"ל, יש ביכולת להמשיך קדושת ארץ ישראל שבפני ה' כנ"ל. אבל ממילא מבואר, שבהשלמת התיקון הזה בכל דור ודור על ידי הצדיקים שבבחינת משה המוב"פ, נזכה להוציא לגמרי קדושת ארץ ישראל, לכריתות ומחיית הרשע הנ"ל:
שגם בכל הנ"ל נראה מבואר, שהסתרת וכבישת משפטו [ודרכיו] יתברך בתהום מלהשיגו, הוא הוא בהסתרת פני ה' מהעושי טוב. ובהמשכת קדושת הארץ והאמונה, יזכו [בהשלמת התיקון שלעתיד הנ"ל], לבא ולהגיע מהאמונה והארץ, להתגלותם בהתגלות פני ה' ומשפטיו הנ"ל:
שגם בכל הנ"ל, מרמז יותר במציאות סוד הפרה אדומה, שבענין הזה. כי היא היא בתעלומות הסוד הנ"ל, אשר גם הצדיק לא ישיג בשלימות הסוד הזה, עד לעתיד. וגם מרחוק תבין, שבכל זה מבאר יותר בסוף ענין הכתוב הנ"ל, ועסותם רשעים וכו', ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע וכו'. כי עתה, באמת אין ביכולת לעמוד על ההבדל שביניהם, מאחר שבאמת כל העזר והישועה בכל יום, בנפש וגוף, הוא מהשם יתברך בעצמו. וכן להיפוך, גם התגברות הצופה והיצר הרע שבכל יום, הוא גם כן מהשם יתברך בעצמו [ועיין בספרי כוכבי אור ח"ב, שביארתי בלשון המאמר חז"ל שבכתוב הנ"ל]. והוא כשני הפכים שבסוד הפרה הנ"ל, שגם אפרה אב הטומאה, ואף על פי כן מטהרת מאבי אבות הטומאה:
שגם בכל הנ"ל תבין מרחוק, שהן הן השני הפכים, של הידיעה והבחירה, העומדים גם בשני ההפכים של ההשגחה והטבע. כי באמת אין עוד מלבדו, והכל בידיעה והשגחה מהשם יתברך בעצמו, ואף על פי כן בדרך נפלא ונורא דלית מחשבא תפיסא וכו', הוא בעצמו מנהיג וממציא בעולם כח הטבע והבחירה, עד שבאמת ישוב לעתיד המשפט על מכונו, להכרית מארץ זכרם של הרשעים:
על אודות המסית והמקטרג הנ"ל, במדת דינו ומשפטו יתברך, שמוכרח עתה להיות נעלם, וכבוש, ונסתר כביכול בעושי רע, לקטרג ולדקדק עם הצדיקים בעצמם כחוט השערה. תבין מרחוק, מה שבכל הנ"ל מבאר יותר, במה שאף על פי כן נתכסה וניצול גם הצדיק מהרע עין בקיטרוגו של מעלה, מאחר שנתגלה יד ה', וידיעתו והשגחתו הנ"ל, לסלק בזה את הדין והמשפט, אפילו מהרשע [מחמת שאף על פי כן הכל מהשם יתברך כנ"ל], וממילא מבטלים ומחלישים על ידי זה גם קטרוג הרע עין שעל הצדיק בעצמו [בסיבת התערובות כנ"ל]:
שגם בהמבואר בכל הנ"ל, שלעתיד באמת תתגלה אחדות השגחתו שבמשפט הבחירה בעצמו, שהוא אחדות השגחתו [שבמשפט פני ה'], שתתגלה בהתגלות השכינתא שבארץ ישראל. מבאר יותר בהבאתו על זה את הכתוב, תמיד עיני ה' אלקיך בה וכו', [שהיא ההשגחה העליונה הנ"ל]:
בהמבואר מדבריו הקדושים, שבצל היד והשגחתו הנ"ל, נתכסה הצדיק מרוע עין הרשע. וגם זה לעומת זה, נתחזק מראה העין שבו. יש לבאר, שהוא מחמת שזה לעומת זה, תהיה ההשגחה, בסוד עיני ה' כנ"ל:
שגם בכל הנ"ל, מבאר יותר בענין הכתוב, פני ה' וכו' הנ"ל, שנתגלה ונראה לעושי טוב. כי כל זה, היא מעיני ה' הנ"ל, [המגיעים ובאים אל הצדיקים, והעושי טוב הנ"ל]. כי בהם לבד יזכו לחזות ולראות ה', [כי לא יראני האדם וכו']:
שגם בכל זה, מבאר יותר במה שכתב תחלה על אודות התפלה בחיזוק שור עינים הנ"ל, שזוכים בה למראה פני המלך:
שגם בכל זה, מבאר יותר בלשונו הקדושה, שהצדיק רואה בהרשע, מה שהרשע רצה לראות בו [וגם בלשון הכתוב, ושבתם וראיתם וכו' הנ"ל]:
באמונת הצדיק, שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה. נראה מבואר, שבזה לא יתפלא על הצלחת הרשע, [כי כל זה הוא לו על כל פנים בעולם הזה, שכר הטוב שנמצא בו]:
שגם בכל הנ"ל, מבאר יותר למה שקורא להמתפלל, בשם בינוני. כי לצדיק ממנו לבד בולע ומזיק, שעל זה יסובבו כל תיקוני התפלות כנ"ל. אבל בהשלמת תיקוני התפלה, והכנעת וביטול הרע ואפר, אין ביכלתו לבלוע ולהזיק. ולעתיד כשנזכה לזה בשלימות, נזכה באמת להכרית מארץ זכרם כנ"ל:
אות כ"ז.שגם בכל הנ"ל, תבין מרחוק בהפלאת חכמתו, להביא ראיה שהשור הוא לשון ראיה, מהכתוב אשורנו וכו' שנאמר בבלעם, שרצה להזיק ברוע עינו וכח פתיחת פיו, שבקבלתו מחזה פני שדי שנסתר בו כנ"ל. ושלבד ברוב טוב אהלי יעקב [והרחקתם בעצמם מרע עין כנ"ל], וכח משה לעלות לפני המלך יתברך דרך הקדושה והאמת, בירר והפך גם את פיו, בצירופים הטובים:
בקול השלישי, שיש לאדם בזיונות וחרפות משונאים וכו'. שאף על פי שנראה לכאורה מלשונו הקדושה, שמדבר בשונאים אחרים, ולא ברשע הצופה הנ"ל. אבל בכל הנ"ל, [וממאמר אבא שאול כנ"ל], תבין מרחוק, שכל כוונתו, על השונא הזה לבד:
גם לפי כל הנ"ל (נראה) [שנראה] מבואר, שאף על פי כן מוכרח הצדיק לזכך את עצמו לבל יהיה לו רע עין ושנאה, גם עליו, באופן שינצל ממנו על ידי זה, מבאר יותר בלשון חז"ל, ולא עוד אלא שרואה בשונאיו, [ולא בבלתי שונאיו כנ"ל]:
שגם בכל הנ"ל נראה מבואר, שקול המחרף הנ"ל, הוא עיקר אבי אבות הטומאה, שמוכרח עבור זה לאפר הפרה והתפלה, שמטהר מאתו:
שיש לבאר בביטול הישות [ומראה עינים הגשמיים], לבל יראה רק לפני המלך, הוא ההתפשטות הגשמיות וחומר הגוף שבתיקון האפר:
שיש לבאר בכוונתו הקדושה, שגם בתוקף השגתו הזאת בעצמה, מרמז מרחוק במדת משפטו יתברך לרדיפת הצדיק כנ"ל. כי על ידי זה לבד זוכה לביטול היישות, שבתכלית הענוה והכלליות שבפני השכינתא:
שגם בזכרון זכות אבות שזוכים בהתפלה, תבין ותתבונן בנועם חכו ולשונו הקדושה, להביא ראיה שהחלה הוא לשון תפלה, מהכתוב ויחל משה וכו', כי על זה סבב משה בתפלתו, לזכרון האבות הנ"ל:
שגם בכל הנ"ל, מבאר יותר בהבאתו ענין הכתוב קול ענות וכו', ובתיקון אפר הפרה, שהיא כעין התפלה [שבזיכוך האמונה], המוכרח לתיקון הנ"ל. [כי פרה אדומה, היא תיקון לחטא העגל, שנאמר בו קול ענות וכו']:
בביאורו להכתוב שב לימיני, בבן ימין שבארץ ישראל. מבאר יותר ביראת משה מעוג, שאחיזתו היתה סמוך לימין, וארצו סמוך לארץ ישראל. ובמאמר הזוהר הקדוש, הא ימינא דילי וכו':
שברגלי הכסא הנמצאים בהשלשה תפלות, מבאר יותר ברגל התפלה, מהכתוב רגלי עמדה וכו'. [ללשון הכתוב, ועסותם רשעים, כי יהיה אפר תחת כפות ר'ג'ל'י'כ'ם]. וגם בסוף לשון הכתוב הנ"ל, [שב לימיני] עד אשית אויביך הדום ל'ר'ג'ל'י'ך:
שגם בביאורו ללשון חלה, במחלת הלב להרשעים, ובהבאתו לשון הכתוב מראשית עריסותיכם חלה וכו'. מבאר יותר בלשון הכתוב [להכנעת הרשעים במחלתם הנ"ל], ועסותם רשעים וכו', [שבלשון עיסה הנ"ל]:
שבהנ"ל מדבריו הקדושים, שעיקר רדיפת הרשע הוא לזרוק ולהטיל באדם ארס הרע שבו, באופן שתתפשט בו חס ושלום. ובביאורו במאמר אבא שאול, שהרשעים נחשבים ברע הזה כמתים חס ושלום. מבאר יותר בלשון הכתוב, צופה וכו' הנ"ל, ומבקש להמיתו וכו', [שהוא מהתפשטות הארס כנ"ל]. ובענין הפרה אדומה שמוכרח לזה [כי היא שביכלתה לטהר ולזכך מטומאת המת הזה]. ובהכרח מיתת הצדיקים שוכני עפר, לתיקון התהפכות מטומאה לטהרה, שבתפלה ופרה הנ"ל:
לשוב ולהתפלא בהפלאת תקוני ביטול היישות, והתגלות פני המלך וכו', אשר לא יסובב בכל זה, רק להמשיך קדושת ארץ ישראל גם בארץ אויבים. ואיך לא נזכה בתיקונים נוראים הנ"ל, [וביטול הג' קולות וכו'], לגלות קדושתה, ולצאת לגמרי מארץ אויבינו. וגם אם מכללא איתמר, שבכל התיקונים הנ"ל, נזכה גם לצאת ולבא לגמרי לארץ ישראל, כנ"ל באות ט"ו. ומה שאינו מפרש ומבאר את הדבר הזה, נראה כן בדרכו הקדושה גם בשאר מקומות. אבל באמת, מנוים וספורים כל דבריו כפנינים ומרגליות, גם בשאר מקומות, מה לפרש ומה שלא לפרש, וכן בתעלומות דבריו הנ"ל. כי מרחוק תבין ותתבונן, שזה לבד עיקר התיקון אשר יסובב עליו בדברי השגתו הזאת, להמשיך ולגלות גם בארץ אויבינו קדושת השכינתא שבארץ ישראל, באופן שתתהפך גם ארץ אויבינו למהות קדושתה. כי גם בכל זה מבאר יותר, בתהפכות הרע לכסא דקדושה, בפרט ובכלל, שמוכרח לכל זה, בתיקון התפלה הנ"ל. ובתהפכות הטומאה לטהרה שבתיקון הפרה, ומיתת הצדיקים. ובתהפכות החירופים לצירופי כבוד, שמוכרח בכל זאת, תביט ותבהל בהרגשת פניני דבריו הקדושים לכנות ולקרוא להשכינה בשם "גם זאת", כי היא עיקר התיקון הנ"ל, [שגם זאת הקדושה, שבשכינתא וארץ ישראל, יתגלה ויתמשך גם] בארץ אויבינו. וגם ממילא מבואר, שעל ידי זה לבד נזכה להכרית מארץ זכרם, ושבכריתות זכרם גם בארצם כנ"ל, תלוי ועומד גם גאולתינו לגמרי [הנ"ל באות ט"ו], ולצאת ולבא לשם בשלום, עדי עד כנ"ל:
שגם בהכרח ביטול היישות הנ"ל, תבין מרחוק בהסתלקות הצדיקים שוכני עפר הנ"ל, שמוכרח להתקשרותם בתפלה כנ"ל. וגם בזה מבאר יותר בהבאתו תפלת משה ויחל, שנתקשר בתפלה הזאת לשוכני עפר, תלת האבהן הנ"ל בעצמם, [לביטול האמונות כוזביות, וביטול קול ענות וכו']:
שבביטול קול מחרף באבי אבות הטומאה הנ"ל מבאר יותר [בהכרח המשכת הקדושה זה לעומת זה], בהפרטת האבות שבכתוב, ממטה למעלה, מזכרון יעקב עד אבי אביו:
שגם בכל הנ"ל, [ובדבר הכתוב אשורנו וכו'], מבאר יותר ברוב מלחמת משה עם הרשעים הנ"ל, מיום אל יום. כי אחר כל הגדלתו וגבורתו, לכבוש ולהכניע קולות [רגלי] עוג, העומדות זה לעומת זה, כנגד רגלי הכסא כמוב"פ. חזר וראה רשע אחר את כל אשר עשה, ועמד כנגדו בבלעם רע עין הנ"ל, שהיה מכוון זה לעומת זה כנגד משה בעצמו. ואחר כל גבורת משה, להפוך גם את פיו, ולסכך ולהסתיר גם מעינו כנ"ל. גבר אחר כך בעצתו הרעה וארס עינו, לפשוט ולהתפשט בהם, באופן שיסורו ויתורו גם הם אחרי עיניהם כנ"ל. עד שלא יהיה עוד יכולת וכח, גם בתפלת משה, לבטל ולהמתיק את משפטו יתברך, באופן שיהיה ביכלתו גם בעצמו להגיע לארץ הצבי. עד שהוכרח אחר כך לבטל את ישותו, [ולמעלה מהאבות, כנודע], ולא ידע איש. כי בפני שכינתו בעצמו יתברך, ירד ונסתתר דייקא בארץ האויבים [ולבטל בזה קול המחרף והפוער פיו הנ"ל]:
במספר הג' תפלות, והג' אבות, וג' רגלי הכסא הנ"ל. נראה מבואר, שכל זה הוא לביטול הג' קולות, שמוכרח על ידי זה:
שברוב אחדות משה משיח בשכינתא והארץ כנזכר לעיל. והפך בתכלית ההיפוך גם הקולות הרעות, שבעיקרם קול המחרף הנ"ל, להיות גם הם בקול תהלתו וכבודו יתברך. נראה מבואר, שהוא ברוב הפלאתו, יהיה ברגל [וקול] רביעי להכסא, [כעין המובא בספרים, לענין דוד משיח]. ועל אשר בו לבד נכפלים ג' [קולות] התפלות ביום, להפוך למהות תהלתם גם הג' קלות שבהיפוך כנ"ל. מבאר יותר בהבאתו ענין הכתוב, ובהיכלו כולו אומר כבוד, [כי כל זה, הוא בקול השביעי שבו לבד כנ"ל]. וגם מבאר יותר בהבאתו להשלמת התפלה, ענין הכתוב שבע ביום וכו'. [וגם מבאר יותר בענין הפרה וטהרתה, בשלישי ובשביעי]. וגם מבאר יותר בכפילת ההלל שבהצלת האדם מהעין הנ"ל, ונשאר גם הוא לאלהינו. כי באמת, מלא כל הארץ כבודו ותהלתו כנ"ל, וכל ההמשכה, היא להתגלות והכנעת הרע והקליפה שחופה על זה:
שגם בתהפכות ארץ אויבינו לכפל ההלל הנ"ל. מבאר יותר במה שסובב על זה לשון הכתוב, כל הנשמה וכו':
בהמבואר מדבריו הקדושים, שידו יתברך, אשר [תהיה תחלה במשפט] לצד הצופה [להצדיק], תהיה בזה גם למכסה [וצופה] להצדיק, להצילו מרוע העין. נראה מבואר מדבריו הקדושים פה אל פה, שזה ענין השפלות שבכלל ובפרט, נבזים ודווים וסחופים אנחנו, לבל יהיה שייך בנו כלל הקנאה ורוע העין. ובהעדר השפלות הזאת, לא יהיה ביכולת להתקיים כלל, [וכענין המובא במקום אחר, שהקללות והדברים שדוברים על הצדיק ואנשיו, הן הן המציבין]. וגם לפי זה מובן היטב במה שרמזתי לעיל בכפלי ביאורי דבריו על אודות הצופה, שהוא גם כן מלשון צפוי ומכסה [וממכה עצמה מתקן רטיה, כמובן מזה גם במקום אחר:
שבכל הנ"ל, מבאר יותר גם בהבאתו לשון הכתוב, משכיות לב. כי המשכיות בעצמם, נהפכים למשכיות [וסוכות] על הצדיק, עד שיבואו למקדש היכלו יתברך, להפוך לצירופי כבוד, גם דברי פיהם אשר שתו בשמים כמוב"פ:
שגם בכל הנ"ל, מבאר ומרמז בהסתרת והפלאת כבוד מלכות שכינתו בארץ שנזכה לעתיד, אשר מליביה לפומיה לא גלי, [וכענין הלוחות שמובא בדברי חז"ל], וכהסתרת פני תורתו בעצמה, שבתעלומות דרכו הנ"ל. כי כל זה, הוא מעוצם הריחוק לכל אחד, שמחייב מדת משפט הנ"ל. וכמובא מזה במקום אחר בדברי מוהרנ"ת ז"ל, על הפלאת מאמר חז"ל, בענין שאלת השטן, תורה היכן הוא וכו':
שגם במפלת ושבירת האויבים הנ"ל, שזוכים על ידי התפלות. מבאר יותר בענין הג' תפלות [שבריצת אבא שאול], אשר כל הי"ח ברכות שבהם, יסובבו על ברכת שובר אויבים שנתוסף בהם, [כנודע, ומובן מזה במקום אחר]:
שבקיווי הצדיק לה' לבד, [ולא לחייב את הרשע, וגם לא להתקנא בו כנ"ל]. מבאר יותר גם בפשיטות לשון הכתוב, קוה אל ה' וכו'. כי זה כל עצתו להרשע הצופה, עד שישמור דריכת קשת התפלה, ויתרומם לרשת הארץ, באופן שיראה בהרשע וכו' כנ"ל:
שגם בהנ"ל, מבאר יותר בכרח הקיווי הנ"ל. כי כנגד מה שהרשע צופה [ומקוה] לראות חס ושלום בהצדיק, מתגבר כנגד זה הצדיק האמת, להיות מקוה ומייחל בתכלית הקדושה, להשם יתברך לבד כנ"ל:
שגם בההעלאתו הנ"ל מדבריו הקדושים, מבאר יותר בלשון הכתוב, תוחלת וכו'. כי גם לזה, מסוגלת מצות הח'ל'ה', להיות נהפך על ראשו לבד, כל התוחלה, שמח'ל'ה' ומצפה להחלותו ולהעסותו כחלה ועיסה טמאה, זה לעומת זה, עד כי יהיה אפר וכו' כמוב"פ:
שלכאורה יש להתפלא מביאורו בדבר הכתוב והפרטתו, מי עוור כי אם עבדי, וחרש וכו', יותר משאר האיברים וכו'. אבל בדבריו הקדושים על אודות השור וההבטה שמגיע להצדיק, בלשון הכתוב אשורנו וכו'. תשור ותביט מרחוק בצדק והפלאת משפטו יתברך, לאחיזת ש'ר' ע'ין הר'ש'ע' הנ"ל. כי גם מזה לבד, יצאו ויתהוו כלי עיני הצדיק, לחזות בפני ה' לעד ולנצח, מרוב זיכוכם בו כנ"ל. וגם מזה מגיע לחוש שמעו ותבונתו כנ"ל באות ה'. וממילא מבואר, לזמן הזה שקודם התיקון, מי עור וכו':
בהמבואר הנ"ל מדבריו הקדושים על אודות המלחמה הכבידה והעצומה שנמצא להצדיק, בדבר התקוה וההבטה, שבחיצי הרשע הלוחם כנגדו בענין זה כנ"ל. מבאר יותר בהבאתו ענין הכתוב, יתן בעפר פיהו [אולי יש תקוה]:
במה שיצא מפיו הקדוש על אודות תעלומות כחות הרוחניות לטוב ולרע שהמציא הבורא יתברך בכלל ובפרט [וחיבוריהם זה לזה. כי הולדת וגידול נפש הצדיק והחכם בפרטיות מהוה וגורם גם להולדת מדותיו בכלליות העולם. וכן להיפוך חס ושלום בהולדת וגידול נפש הרשע הנ"ל]. מבאר יותר בחיבור הרע שבכלל ובפרט הנ"ל. ובביאורו לתפלת דוד המלך ע"ה בדבר תפלתו על מפלת הרשעים, על מפלת כחות הרוחניות של הסטרא אחרא. כי זה מכוון גם לפירוש הפשוט שכוון בתפלתו, למפלת נפשות הרשעים, [שהם בעצמם מדותיהם וכוחותיהם הרעות הנ"ל, לקלקל ולהזיק בהם גם להכלל חס ושלום]. וכן להיפוך, במפלת מדותיהם וכוחותיהם בפרטיות, גורמים וממציאים גם מפלת נפשותיהם בכלליות:
בהכלל הנ"ל בהקדמה, שכל תורה נמשכה יותר כפי התיקונים והפעילות הנזכרות בה. מבואר יותר, בסיפור האיש שנכנס לביתו שלא מדעתו, והביט וראה בכתב תורתו הזאת, קודם השלמת העת והזמן שבהכרח חיוב דעתו להתעכב ולהסתירה עדיין ממראה עיני האדם. ולא זכה גם כן זה האיש, להשלמת רצונו שבהתקרבותו כראוי:
מה שכתב על אודות החלה, שהיא בבחינת ארץ ישראל, כי על זה המצוה נצטוו שיעשו תיכף. מבואר היטב בדברי חז"ל [עיין במסכת כתובות פרק שני] שהיא משונה משאר חיובי הפרשות [כמו תרומה ומעשרות] שנתחייבו בבואם אל הארץ. כי רק במצות חלה לבד, נתחייבו מיד בבואם אל הארץ, קודם י"ד שנה שבכיבוש וחילוק. ובכלל הנ"ל בהקדמה, שכוונתו על כל פרטי הענין שמזכיר בדבריו הקדושים. יתבאר לפי זה [דעת הראב"ד והטור ], שיש לה עוד שינוי משאר הפרשות בענין ארץ ישראל. כי לדעתם, אין מוכרח לשאר הפרשות מציאות קדושתה לכל ישראל [שיהיו כל ישראל נמצאים בהארץ], אבל לא כן במצות חלה, שגם לדעתם, מוכרח לחיובה מדאורייתא, התפשטות קדושתה על כל ישראל, כי בה לבד כתיב בבואכם. ולדעתם הנ"ל, רק עליה לבד יזהיר הכתוב בבואכם, שעל זה דרשו בביאת כולכם וכו'. ואף גם זאת, נפלא ונראה לפי זה, המשכת קדושתה שבארץ גם על ארץ אויבינו שמבאר בענין זה. כי בה לבד נמצא חיוב דרבנן בכל הארצות, ולא כן בשאר הפרשות, כנודע :
שמעתי שנכתב בק"ק זאסלאב שנת תקס"ז:
שם במאמר הנ"ל אות ח' וזהו (תהלים ל"ז) קוה אל ה' וכו' ובזה יובן סמיכות הכתובים (שם) צופה רשע לצדיק וכו' ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו כמבואר במאמר זה לעיל אות ג' וסמוך ליה אחר כך קוה אל ה' וכו', היינו כמבואר במאמר זה אות ח' הנ"ל:
שם באות ט', ורצתי אחריו שלש פרסאות היינו בחינת התפלה שהם ג' תפלות ועל ידם מתנוצץ אור ג' אבות שהם בבחינת רגלי הכסא וכו' רוצה לומר כי פרסה הוא מלשון רגל כידוע וכבר מבואר לעיל אות ה' שרגל זה בחינת התפלה, ועל כן השלש תפלות נקראים כאן שלש פרסאות ועל ידם מתנוצץ אור ג' אבות (כמבואר לעיל אות ח' וגם ידוע מאמר רז"ל תפלות אבות תקנום, כי הג' אבות תקנו השלש תפלות), והאבות הם בבחינת רגלי הכסא, ועל כן גם הם מרומזים בענין השלש פרסאות:
ועיין מדרש רבה דברים פרשה א' מענין עוג שהיה מכניס עין רעה ביעקב ובניו ומה שנאמר בו (דברים ג) כי בידך נתתני אותו כבר פסקתי דינו מימות אברהם יצחק ויעקב וכו' כי הכנעתו על ידי אור זכות אבות ותבין לענינינו:
שם, כי קודם כריתת הרשעים הי' פני ה' מכוסה ומוסתר בעושי רע כדי להכריתם וכו' רוצה לומר כמו שמבואר לעיל באות ג', שהשם יתברך כובש משפטו ממנו והרשע זוכה בדין, וכל זאת בכדי להציל את הצדיק מרע עין של הרשע ולחזק מאור עיניו של הצדיק עד שרואה ומשיג צדקתו של השם יתברך ונתחזק אמונתו, וזוכה לתפלה כתיקונה ולירושת ארץ ישראל, ועל ידי זה בהכרת רשעים תראה, ואז כשרואין בכריתת רשעים ממש תיכף נתגלה פני ה' לעושי טוב וכו', ועיין בלקוטי הלכות הלכות פורים הל"ה:
שם, מענין כפילת הפסוק כל הנשמה תהלל וכו' עיין בפרי עץ חיים מבואר שיוצא מראשי תיבות של אלו התיבות שם קדוש כה"ת וכו' וזה סוד רק בעיניך תביט עם ד' אותיות עולה כ"ה"ת והענין וכו', הרי כה"ת ב' עינים שבהם מביט ובכח השם הזה הוא מסתכל ברשעים ומענישם וזה סוד (תהלים צ"א) ושלומת רשעים תראה, ובזה מבואר ביותר דברי רבינו ז"ל הקדושים ולענינינו לקרב הדברים אל השכל קצת נראה לעניות דעתי, כי הגם שהצדיק מתפלל תפלותיו בכל יום מסתמא כתיקון, אף על פי כן כשהרשע רודף אותו וצופה עליו ומבקש להמיתו חס ושלום, אז כשהצדיק רואה צדקת ה' איך שבזה שמכה את רשע בדין הוא עושה טובה גדולה להצדיק, אז הוא מתחזק ביותר בתפלתו שזה בחינת פרה דקבילת משור הנ"ל נמצא שהרע עין של הרשע גרם להצדיק חיזוק התפלה ביותר, עד שעל ידי זה עצמו זוכה הצדיק לראות בהכרת רשעים כנ"ל, ואז מתחזק עוד ביותר בתפלתו שזה בחינת כפילת הנשימה שבא על ידי עין הרע שאז גם ההלל צריך לכפול היינו בחינת חיזוק התפלה ביותר הנ"ל, בפרט שצריכין להתחזק בתפלה והלל והודאה להשם יתברך שהציל אותו מעין הרע הזאת, והוא רואה בהכרת רשעים שאז נתגלה כביכול ה' פני ה' לעושי טוב וכו' כמבואר בפנים:
ועיין לקמן בסי' ר"ח גם כן על פסוק (תהלים ל"ז) צופה רשע לצדיק וכו' שכתב שם אבל אלו הרשעים מרבים במחלוקת מרבים במכסה וכו' וזהו ומבקש להמיתו כמו כשמכסין את האדם מראשו ועד רגליו עד שאי אפשר לו להנשים וכו' נמצא מבואר שהרשעים רוצים לבטל נשימת הצדיק וחיותו לגמרי חס ושלום וכן במאמר זה הנ"ל אות ד' מבואר גם כן, כי מתחלה נעקם לבו וכו' (וממילא מובן כי אז היה קשה לו להתפלל), ואחר כך בשרואה צדקת ה' ונתיישר לבו בשלימות אמונה אז מחזק את עצמו ומתפלל שזה בחינה הנ"ל, שלא די שאין הרשע מבטל את הצדיק מתפלתו ואמונתו שזה עיקר חיותו ונשימתו כמו שכתוב (חבקוק ב) וצדיק באמונתו יחיה וכתיב (תהלים מ"ב) תפלה לאל חיי (וכמבואר בדבריו ז"ל במאמר אמור אל הכהנים סי' ב' ובמאמר תהומות סי' ט' ובשאר מאמרים) אף גם גורם לו להתחזק יותר בתפלתו גם בעת הצלחת הרשע שאז הוא בחינת פני ה' בעושי רע וכו' כנ"ל, שזה בחינת מה שגם בעת כפילת הנשימה שבא על ידי עין הרע צריכין אז גם ההלל לכפול כנ"ל, בפרט כשזוכה להנצל מעין הרע הזה ורואה בהכרת רשעים שאז נתגלה פני ה' לעושי טוב, אז בודאי צריך להתחזק בתפלה ביותר, שזה בחינת כפילת הפסוק כל הנשמה תהלל וכו' שיוצא מראשי תיבות של השם הקדוש כה"ת, שבכח השם הזה הצדיק מסתכל על הרשעים ומענישם בבחינת רק בעיניך תביט וכו' כנ"ל:
ועיין בסידור קול יעקב בכוונות ובא לציון מבואר לכוון בסופי תיבות של פסוק כי לא עזבת" דורשיך" ה' בשם הקדוש ת"כ"ה והוא מסוגל להכניע הקליפות ולהכרית הרשעים וכו' ובפרי עץ חיים מבואר שהמכוון אז בזה השם ניצול באותו יום מאדם רע וע' במגלה עמוקות אופן קצ"ה מובא גם כן ענין זה, ושם מבואר שזה סוד מה שהתפלל משה ליכנוס לארץ ישראל וכו' עיין שם (וביותר מבואר הענין לפי דברי רבינו ז"ל במאמר זה שעל ידי ירושת ארץ ישראל זוכין לראות בהכרת רשעים בחינת (תהלים ל"ז) וירוממך לרשת ארץ בהכרת רשעים תראה וכו' כנ"ל) ועיין שם עוד שזה מרומז גם בסוף התפלה על כן נקוה לך וכו' לראות מהר"ה בתפאר"ת עוז"ך ס"ת מרמז על שם הקדוש הנ"ל ולפי דברי רבינו ז"ל מבואר הענין ביותר, כי כל תפלתינו עכשיו הוא שאנו מחזקים עצמינו בתפלה גם בעת הגלות וזמן הצלחת הרשעים שאז כביכול פני ה' מכוסה ומוסתר בבחינת (תהלים ל"ד) פני ה' בעושי רע וכו', ואנו מאמינים כי צדיק ה' ושכל זה הוא לטובתינו וכו' כנ"ל וכבר נתבאר שעל ידי תפלה כתיקונה זוכין לראות בהכרת רשעים שאז נתגלה פני ה' לעושי טוב, שזה בחינת מה שמט"ט שר הפנים שהוא ביצירה מאיר לעשיה וכבר ידוע מה שמבואר בזוהר הקדוש כי תפארת מקנן ביצירה וזה בפנימיות עוד יותר שזה בחינת התגלות פני ה' ממש, על כן מתפללין בסוף התפלה לראות מהרה בתפארת עוזך וכו' כי עכשיו כביכול פני ה' מוסתר, וכמובן גם במאמר אית לן בירא סי' ל"א וכל זה גם כן לטובתינו, ואנו מתפללין שנזכה לראות בהכרת רשעים שזה בחינת והגילולים כרות יכרתון, על דרך שאמרו רז"ל (ברכות י) חוטאים לא נאמר אלא יתמו חטאים וכו' (תהלים ק"ד), וזה להפנות אליך כל רשעי ארץ וכו' לפניך ה' אלקינו יכרעו ויפולו וכו' וכו' שכל זה בחינת התגלות פני ה' לעושי טוב בחינת לראות מהרה בתפארת עוזך לראות דייקא כנ"ל ושם מרומז השם כ"ה"ת הנ"ל שהוא בחינת עינים בבחינת רק בעיניך תביט וכו' כנ"ל ובזה מבואר גם כן מה שכתב רבינו ז"ל בקשו פניו תמיד, כי על ידי תמיד שהוא בחינת ארץ ישראל כמו שכתוב (דברים י"א) עיני ה' אלקיך בה תמיד, על ידי ארץ ישראל תזכו לראות בהכרת רשעים היינו כנ"ל, כי מחמת שעיני ה' אלקיך בה תמיד, ועיני ה' הם בבחינת השם כ"ה"ת הנ"ל, שעל ידו רואין בהכרת רשעים ונתגלה פני ה' על ידי זה ועיין שם במגלה עמוקות אופן קצה הנ"ל, מענין מה ששלחה אסתר להת"ך, מרמז גם כן על שהשתדלה בכח השם הזה הקדוש הנ"ל וגם זה מבואר ביותר על פי מה שמבואר בלקוטי הלכות הל' פורים הל"ה הנ"ל:
ועיין שם עוד בפרי עץ חיים הנ"ל שכתוב ששם כה"ת הנ"ל עולה במספר שמיעה שהיא באוזן וכו', ואחר כך כתב הרי כה"ת ב' עינים וכו' כנ"ל ובזה מבואר סמיכות הפסוקים (תהלים ל"ד) עיני ה' אל צדיקים ואזניו אל שועתם, שכל זאת הוא בחינת השם כה"ת הנ"ל, (שם) פני ה' בעושי רע להכרית מארץ זכרם, ועל ידי בחינת השם הנ"ל נתגלה פני ה' לעושי טוב כנ"ל לענין השם הקדוש כה"ת הנ"ל וכפי מה שמבואר לעיל שאפילו קודם כריתת רשעים שאז כביכול פני ה' מוסתר בעושי רע וכו', אף על פי כן הצדיק רואה בעיניו שזה מצדקת השם יתברך וכו' בחינת (תהלים ל"ו) צדקתך כהררי אל אף על פי שמשפטיך כבוש בתהום רבה ובזה מובן מה שמציין בשערי ציון בהע"ב פסוקים המכוונים לע"ב שמות וכו' (שם קי"ט) ידעתי ה' כי צדק משפטיך וכו' כה"ת, וזה שסמוך לזה (שם פ"ח) למה ה' תזנח נפשי תסתיר פניך ממני, כי אז פני ה' מוסתר עדיין כנ"ל:
מבואר בפנים היטב ענין התגלות קדושת א"י ע"י התנוצצות אור זכות אבות שזוכים לזה ע"י תפלה כתיקונו. ועי"ז ניצול מרע עין של רשעים אף גם זוכה לראות במפלתן ועי"ז נתגלין אליו פני ד' שזה בחינת בקשו פניו תמיד וכו'. והנה בא"י שם עיקר תיקון האמונה בחינת שכן ארץ ורעה אמונה וכן עיקר תיקון השכל כי אוירה מחכים. וכן תיקון הכבוד בחינת ובהיכלו כלו אומר כבוד. כי שם עיקר היכל המלך נמצא שעי"ז שם עיקר תיקון התפלה לתקן על ידה בחינת הג' קולות. כי ע"י שלימות האמונה דקדושה נתבטלין כל האמונות כוזביות שהם בחינת קול כסיל וכו'. וכן ע"י השכל דקדושה נתבטל בחינת קול ענות שהיא בחינת הקול של המחףקרים והפילוסיפים וכן נתבטל שם הקול של בזיונות וכו' כי שם עיקר הכבוד דקדושה בחינת לשכון כבוד בארצנו. בחינת נכבדות מדובר בך וכו' כנ"ל. בפרט כי שם זוכים ביותר להתפלל בביטול כזה עד שלא ירגיש רק את המלך בעצמו כמבואר לעיל בסי' נ"ב:
קדושת ארץ ישראל נמשך משבת. וכן הנפש יתרה של שבת הוא בבחינת ארץ ישראל כנ"ל כמה פעמים ובפרט בסימן ל"ז עיין שם. כי בשבת אז התפלה בשלימות בבחינת התנוצצות אור האבות כמבואר בזוהר הקדוש בראשית דף כג: שבחול מתקבלין התפלות בבחינת שור ארי נשר. ובשבת קודשא בריך הוא נחית בג' אבהן לקבלא בהון בת יחידא דיליה ודא שין בת וכו' וכן הוא בתיקונים 'ובאתר דאבהן תמן שכינתא תמן' שהוא בחינת קדושת ארץ ישראל שזה בחינת "וזכרתי את בריתי יעקב וכו' והארץ אזכור", שזה בעצמו גם כן בחינת שבת שין בת, היינו האבות עם השכינה כמבואר בזוהר הקדוש, ועל ידי כל זה זוכין לראות במפלת הרשעים שזה בחינת מה שבמזמור שיר ליום השבת מאריך בענין מפלת הרשעים, כמו שכתוב "כי הנה אויבך ה' כי הנה אויביך יאבדו וכו' ותבט עיני בשורי" וכו'. גם שבת הוא בחינת 'תלת גוונין דעינא ובת עין', ואז זוכין כל ישראל לבחינת תיקון הראיה בבחינת "ראו כי ה' נתן לכם השבת", וזוכין לראות למרחוק ולהשיג צדקתו של הקב"ה, שאפילו מה שמצליח את הרשעים ומזכה אותם בדין בעולם הזה, הוא גם כן רק בשביל מפלתם, ובשביל להציל על ידי זה את הצדיק מארס עיניהם של הרשעים כמבואר בפנים. שזה גם כן מה שמאריך לבאר ב"מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון", "טוב להודות לה'" הוא בחינת שלימות התפלה שזוכין על ידי שרואין ומשיגין צדקת משפטיו של השם יתברך "כי לא אצדיק רשע" שזה בחינת עליון כמו שכתוב (איכה ג') "להטות משפט גבר נגד פני עליון לעוות אדם בריבו ה' לא ראה", וכן (תהלים ז) שמדבר גם כן מצדקת משפטיו יתברך ומפלת הרשעים כמו שכתוב "אלקים שופט צדיק" וכו', וסיים "אודה ה' כצדקו ואזמרה שם ה' עליון", ושם ט' "אזמרה שמך עליון בשוב אויבי אחור וכו' כי עשית משפטי ודיני ישבת לכסא שופט צדק" וכו'. וזה "להגיד בבוקר חסדך", היינו בעת שרואין במפלת רשעים ממש שזה בחינת בוקר כמו שכתוב (תהלים קא) "לבקרים אצמית כל רשעי ארץ", וכמו שאמרו רז"ל, אז בוודאי צריכין להגיד חסדו יתברך שעושה עם הצדיקים ומכניע את הרשעים לפניהם, "ואמונתך בלילות" שאפילו בעת החושך והגלות והצלחת הרשעים, אף על פי כן צריכין להאמין מאד בהשם יתברך כי ישרים משפטיו, ובוודאי הכל רק לטובת ישראל. וזה "איש בער לא ידע וכו' בפרוח רשעים כמו עשב וכו' להשמדם עדי עד" וכו', וסיים "להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו" כי בוודאי צדיק וישר הוא יתברך.
ועל כן גם במנחה של שבת אומרין גם כן "צדקתך כהררי אל" אף על פי ש"משפטיך תהום רבה" כמבואר בפנים, ועל ידי כל זה נתפשט הלב מעקמימותו וזוכין לישרת לב ולאמונה שלמה, שעל ידי זה זוכין לשלימות התפלה כמבואר בפנים, ושלימות התפלה הוא בחינת פרה אדומה כמבואר בפנים. וזה בחינת שבת ודינין ופרה במרה נצטוו, כי על ידי קדושת שבת זוכין לראות צדקת משפטיו ודיניו של השם יתברך כי הוא אוהב משפט צדק ודין אמת, ועל ידי זה זוכין לשלימות התפלה שהוא בחינת פרה אדומה. ודייקא במרה, כי שם ראו בחינה זאת כמו שכתוב (שמות טז) "ולא יכלו לשתות מים ממרה וכו' ויורהו ה' עץ וכו' וימתקו המים", ואמרו רז"ל 'אותו עץ הרדופני היה', שהוא מר והראה להם השם יתברך שהוא ממתיק מר במר, היינו שדייקא על ידי שישראל סובלין מרירות הגלות והשיעבוד על ידי הצלחת הרשעים, זהו דייקא שלימות טובתן והצלחתן של ישראל ומפלתן של רשעים כנ"ל. גם בשבת נכנעת הסטרא אחרא מאד כמבואר בזוהר הקדוש, ועל ידי זה נכנע הרע בכלל ובפרט שזה בחינת אפר שבתפלה כמבואר בפנים. ועל כן גם 'מלאך רע בעל כרחו עונה אמן' כי גם הרע נעשה כסא לקדושה כמבואר בפנים.
ועל כן בשבת בנקל יותר להתפלל בבחינת התפשטות הגשמיות. כי על ידי קדושת שבת נכנע ממילא כלל הגופניות והחומריות. כי שבת הוא עולם הנשמות ולא עולם הגוף כנ"ל כמה פעמים בשם הזוהר הקדוש.
גם אז מסוגל ביותר לקשר את עצמו עם נפשין רוחין ונשמתין של שוכני עפר על ידי קדושת הנשמה יתירה שזוכה כל אחד בשבת. ולפעמים זוכה האדם לקבל אז חלקי נפש רוח ונשמה שלו שכבר נתתקנו בשלימות בגלגולים הקודמים. ולפעמים זוכה לקבל גם חלקי נפש רוח ונשמה של צדיקים קדמונים. גם משה רבינו עליו השלום עם עוד כמה צדיקים יורדים בכל ערב שבת לעסוק בתיקון נפשות ישראל של החיים והמתים כמבואר כל זה בכתבי האריז"ל. ועל כן צריכין בשבת ביותר לקשר את עצמו ובפרט בשעת התפלה עם נפשין ורוחין ונשמתין של שוכני עפר בפרט ובכלל שזה בחינת עפר שבתפלה כמבואר בפנים. גם בחינת שבעה שבעה הנאמר בפרה שמרמז גם כן על שלימות התפלה בבחינת (תהלים קיט) "שבע ביום הללתיך" כמבואר בפנים, זה בחינת השבעה ברכות שיש בתפלת שבת.
גם עיקר תיקון השלש קולות הוא על ידי קדושת שבת, כי בשבת נמשך בחינת דעת ומוחין גדולים לכל אחד לפי בחינתו כנ"ל כמה פעמים, ועל ידי זה נתבטלין כל מיני אמונות כוזביות שהם כסילות גמור בבחינת (קהלת ה) "קול כסיל ברוב דברים". גם קדושת שבת הוא בחינת קדושת הדיבור דקדושה, ועל כן צריכין למעט אז בדיבור בבחינת "ודבר דבר" הנאמר בשבת. ועל ידי זה נתבטל בחינת "קול כסיל ברוב דברים". ועל כן אמרו רז"ל 'כל המשמר את השבת אפילו עבד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו', כי על ידי שבת נמשך בחינת ביטול עבודה זרה ואמונות כוזביות וזוכין לאמונה שלימה וישרה. גם שבת הוא בחינת לב כמבואר בתיקונים, ועל ידי זה נמשך בחינת חיזוק הלב לכל אחד מישראל שיהיה כח בלבו להכיל את שכלו וחכמתו, כי אמרו רז"ל 'שקולה שבת ככל התורה והמצות'. נמצא שעל ידי קדושת שבת בעצמו הוא כאלו קיים כל התורה ומצות ומעשים טובים, ועל ידי זה זוכה לבחינת חיזוק הלב שהעיקר הוא על ידי מעשים טובים, ואז אינו בבחינת 'חכמתו מרובה ממעשיו' וזוכה ללב טוב וטהור בבחינת 'וטהר לבנו לעבדך באמת והנחילנו באהבה וברצון שבת קדשך'. ועל ידי זה נכנע בחינת "קול ענות" וכו', היינו הקול של האפיקורסים והפילוסופים שמחטיאים על ידי חכמתם הרעה ביותר כמבואר בפנים.
גם על ידי קדושת שבת נתבטלין כל החרפות ובזיונות שיש לאדם משונאים בבחינת "כל היום כלימתי נגדי וכו' מקול מחרף ומגדף מפני אויב ומתנקם". כי שבת בסגולתו להשבית אויב ומתנקם כמבואר לקמן בסימן נ"ז בפנים. ועל ידי זה נתבטלין כל החרפות ובושות בבחינת "והשבית קצין חרפתו". וזה בחינת שב"ת אותיות בש"ת, כי על ידי קדושת שבת ניצולין מחרפות ובושות ונתבטל בחינת קול מחרף ומגדף הנ"ל. וזה בחינת השבעה קולות שאומרין בכניסת שבת במזמור לדוד והם כנגד חג"ת נה"ימ כמבואר בזוהר הקדוש ובכוונות.
וזה "קול ה' על המים", כנגד בחינת חסד ששרשו בחכמה כידוע, ששם שורש האמונה הקדושה כמו שכתוב "ה' בחכמה יסד ארץ", בחינת 'אבא יסד ברתא' כידוע. ועל כן נקרא חכמה אב האמונה כמבואר בהקדמת התיקונים, ועל ידי זה נתבטלין כל האמונות כוזביות, וזה בחינת "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך" וכו'. קול ה' בכח כנגד גבורה ששרשה בבינה לִבָּא, היינו בחינת חיזוק הלב דקדושה (ששם עיקר הכח והגבורה כמבואר במקום אחר), שעל ידי זה נתבטל הפילוסופיא והאפיקורסות כנ"ל, "קול ה' בהדר" כנגד בחינת תפארת, בחינת "פאר וכבוד" בבחינת (תהלים ח) "וכבוד והדר תעטרהו", היפך בחינת החרפות ובזיונות הנ"ל ותנא והדר מפרש. כי מחמת שעיקר אחיזת הסטרא אחרא ויניקתה הוא מבחינת רגלין כידוע, על כן בכאן מבאר ביותר בחינת הכנעת הקולות דסטרא אחרא על ידי הקול דקדושה.
וזה "קול ה' שובר ארזים", היינו בחינת ביטול הקול כסיל ברוב דברים ואמונות כוזביות שהם בחינת ארז כמבואר בפנים. "קול ה' חוצב להבות אש" היינו חיזוק הלב דקדושה, שיוכל להכיל את דברי החכמה בתוכו והשכל הוא כאש עצור בלבו כמבואר בפנים. "קול ה' יחיל מדבר" וכו' 'מדבר' הוא בחינת שפלות בחינת "וממדבר מתנה" כמו שדרשו רז"ל (עירובין נד), היינו בחינת "ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם" וכו' שזה בחינת "מדבר לא אדם בו" (איוב לח), שזה בחינת ביטול קול מחרף ומגדף, בחינת "טוב שבת בארץ מדבר מאשת מדינים וכעס" (משלי כא). וזה גם כן "קול ה' יחולל אילות" כנגד בחינת מלכות בחינת תפלה. וזה שמבואר בכוונות לכוון בקול זה השם שק"ו צי"ת שהוא בחינת התפלה המקובלת בחינת שועתינו קבל ושמע צעקתינו וכו', ושם זה גימטריא תולעת כמבואר בכוונות פרשת התמיד וכנ"ל בסימן כ"ח, היינו בחינת "אנכי תולעת ולא איש" וכו'. וזה שסיים "ובהיכלו כולו אומר כבוד", שזה בחינת שלימות ביטול הקול מחרף הנ"ל, על ידי שבשעת תפלה הוא עומד בהיכל המלך ושם נתהפכין כל הבזיונות לצירופי כבוד כמבואר בפנים. ומחמת שעל ידי זה נתגלה קדושת ארץ ישראל שהיא בחינת "גם זאת", בחינת שיעור חלה כמבואר בפנים, על כן מבואר בשלחן ערוך אורח חיים סימן רמ"ב שנוהגין ללוש שיעור חלה לבצוע ממנה לכבוד שבת וכו'.
וזה "אם תשיב משבת רגלך", היינו שעל ידי קדושת שבת תזכה לשלימות התפלה שהוא בחינת רגל כמבואר בפנים, והתפלה תהיה בשלימות כל כך, עד שיתנוצץ על ידה אור זכות אבות שהם בחינת רגלי הכסא כמבואר בפנים. גם מרמז על עליית רגלי הקדושה מאחיזת הסטרא אחרא שזה בחינת תיקון השלש קולות הנ"ל. וזה "עשות חפציך ביום קדשי" שיזהר מעשיית חפציו שיש בהם אחיזת הכסילות, בחינת (במדבר יא) "שטו העם ולקטו"-בשטותא, שזה בחינת "כי אין חפץ בכסילים" בחינת "קול כסיל ברוב דברים לא יחפוץ כסיל בתבונה". ובשבת צריכין לעסוק רק בחפצי שמים שהם בחינת חכמה ושכל דקדושה וביטול כל מיני אמונות כוזביות שהן כסילות ממש. "וקראת לשבת ענג" זה בחינת חיזוק הלב שיוכל להכיל החכמה והשכל דקדושה בתוכו שזה עיקר הענג כנ"ל כמה פעמים. כי עיקר הענג הוא בלב כמבואר במקום אחר, והפילוסופים וכו' הנ"ל הם רחוקים לגמרי מענג דקדושה, וכל ימיהם מלאים כעס ומכאובות כמבואר במקום אחר. וזה (משלי יט) "לא נאוה לכסיל תענוג" מכל שכן אלו שעליהם נאמר (משלי כו) "ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו", כי הם גרועים יותר מן הכסילים. וזה "נואף אשה חסר לב" דקאי על אלו הנ"ל כמבואר בפנים. וזה "נגע וקלון ימצא", כי ענג וכבוד נתהפך אצלם לנגע וקלון. וזה "ולקדוש ה' מכובד" בחינת ביטול החרפות ובזיונות שהם היפוך הכבוד.
וזה "וכבדתו מעשות דרכיך" ודרשו רז"ל 'שלא יפסיע פסיעה גסה כי נוטלת אחת מת"ק ממאור עיניו של אדם'. וזה פגם בקדושת שבת שהוא בחינת חיזוק הראיה לראות למרחוק צדקת משפטיו של השם יתברך כנ"ל, שעל ידי זה זוכה לשלימות התפלה שנקראת דרך כמבואר בפנים. "ממצוא חפצך ודבר דבר" שלא יבקש על צרכיו, כי אז התפלה בשלימות בבחינת "שבע ביום הללתיך", ואין שואלין אפילו על צרכיו הגשמיים מחמת כבוד שבת, בכדי שלא לזכור בצערו ושלא להרהר אחר יושר משפטיו יתברך שהם גם כן בבחינת חפץ, כמו שכתוב (קהלת ח') "כי לכל חפץ יש עת ומשפט" וכו' עיין רש"י שם. וזה "אם עושק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אל תתמה על החפץ" וכו' עיין רש"י שם (קהלת ה') "אז תענג על ה'" 'דא עתיקא קדישא', כי על ידי כל הנ"ל זוכין לראות במפלת רשעים, ועל ידי זה נתגלין פני ה' לעושי טוב כמבואר בפנים, ובבחינת עתיק שם עיקר אור הפנים כידוע. "והרכבתיך על במותי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך" זה בחינת ירושת ארץ ישראל שהיא גבוה מכל הארצות, ונקראת נחלת יעקב כמו שפירשו המפרשים ז"ל. ובזוהר הקדוש דרשו "והרכבתיך על במתי ארץ" 'דא חקל תפוחין קדישין' היינו בחינת שלימות עליית המלכות שהיא בעצמה בחינת אמונה בחינת תפלה בחינת קדושת ארץ ישראל כידוע. ורבותינו ז"ל דרשו שניצול משעבוד מלכיות כמו שכתוב "ואתה על במותימו תדרוך" וכו', היינו שרואה במפלת הרשעים ונכנעים תחתיו.
"והאכלתיך נחלת יעקב אביך" 'דא זעיר אנפין' בחינת תפארת, שהוא בחינת כלליות אור האבות, בחינת "ותפארת בנים אבותם" וכנ"ל כמה פעמים.
וזה בחינת מה שדרשו רז"ל (שבת קיח) 'שזוכה לנחלה בלי מצרים' כי על ידי זה יכולין לגלות קדושת ארץ ישראל לעולם אפילו כשהיא בגלות תחת יד הסטרא אחרא, בבחינת "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם". כי נתבטלין על ידי זה כל מיני מצרים דסטרא אחרא ונתגלה קדושת ארץ ישראל גם עכשיו, שגם זכות אבות בעצמה הוא בבחינת בלי מצרים, בחינת לעולם זכות אבות קימת וכו' וכנ"ל בסימן ל"ז. וזה "כי פי ה' דיבר", היינו שכל זה זוכין על ידי שלימות התפלה של שבת עד שהוא בבחינת דבר ה' בעצמו, שזה בחינת "ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך" וכו', היינו שעל ידי הצל שנעשה על ידי התגלות יד ה' בבחינת "ותאחז במשפט ידי", על ידי זה נתחזקין מאור עיניו של הצדיק וזוכה לשלימות התפלה בבחינת כל התיקונים הנ"ל, שאז התפלה בבחינת דבר ה', מאחר שזוכה לבחינת התפשטות הגשמיות כל כך בשעת התפלה עד שאין מרגיש גם את עצמו, כי כל ישותו נתבטל ואין כאן אלא המלך בעצמו שזה בחינת "ובהיכלו כולו אומר כבוד". אזי כל דבורי תפלתו הם בחינת דבורי המלך בעצמו כביכול, בבחינת "אדני שפתי תפתח" כמובן בפנים. ועל ידי תפלה כתיקונו מתנוצץ אור זכות אבות וזוכה לכל הנ"ל:
קדושת ארץ ישראל נמשך משבת. וכן הנפש יתרה של שבת הוא בבחינת ארץ ישראל כנ"ל כמה פעמים ובפרט בסימן ל"ז עיין שם. כי בשבת אז התפלה בשלימות בבחינת התנוצצות אור האבות כמבואר בזוהר הקדוש בראשית דף כג: שבחול מתקבלין התפלות בבחינת שור ארי נשר. ובשבת קודשא בריך הוא נחית בג' אבהן לקבלא בהון בת יחידא דיליה ודא שין בת וכו' וכן הוא בתיקונים 'ובאתר דאבהן תמן שכינתא תמן' שהוא בחינת קדושת ארץ ישראל שזה בחינת "וזכרתי את בריתי יעקב וכו' והארץ אזכור", שזה בעצמו גם כן בחינת שבת שין בת, היינו האבות עם השכינה כמבואר בזוהר הקדוש, ועל ידי כל זה זוכין לראות במפלת הרשעים שזה בחינת מה שבמזמור שיר ליום השבת מאריך בענין מפלת הרשעים, כמו שכתוב "כי הנה אויבך ה' כי הנה אויביך יאבדו וכו' ותבט עיני בשורי" וכו'. גם שבת הוא בחינת 'תלת גוונין דעינא ובת עין', ואז זוכין כל ישראל לבחינת תיקון הראיה בבחינת "ראו כי ה' נתן לכם השבת", וזוכין לראות למרחוק ולהשיג צדקתו של הקב"ה, שאפילו מה שמצליח את הרשעים ומזכה אותם בדין בעולם הזה, הוא גם כן רק בשביל מפלתם, ובשביל להציל על ידי זה את הצדיק מארס עיניהם של הרשעים כמבואר בפנים. שזה גם כן מה שמאריך לבאר ב"מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון", "טוב להודות לה'" הוא בחינת שלימות התפלה שזוכין על ידי שרואין ומשיגין צדקת משפטיו של השם יתברך "כי לא אצדיק רשע" שזה בחינת עליון כמו שכתוב (איכה ג') "להטות משפט גבר נגד פני עליון לעוות אדם בריבו ה' לא ראה", וכן (תהלים ז) שמדבר גם כן מצדקת משפטיו יתברך ומפלת הרשעים כמו שכתוב "אלקים שופט צדיק" וכו', וסיים "אודה ה' כצדקו ואזמרה שם ה' עליון", ושם ט' "אזמרה שמך עליון בשוב אויבי אחור וכו' כי עשית משפטי ודיני ישבת לכסא שופט צדק" וכו'. וזה "להגיד בבוקר חסדך", היינו בעת שרואין במפלת רשעים ממש שזה בחינת בוקר כמו שכתוב (תהלים קא) "לבקרים אצמית כל רשעי ארץ", וכמו שאמרו רז"ל, אז בוודאי צריכין להגיד חסדו יתברך שעושה עם הצדיקים ומכניע את הרשעים לפניהם, "ואמונתך בלילות" שאפילו בעת החושך והגלות והצלחת הרשעים, אף על פי כן צריכין להאמין מאד בהשם יתברך כי ישרים משפטיו, ובוודאי הכל רק לטובת ישראל. וזה "איש בער לא ידע וכו' בפרוח רשעים כמו עשב וכו' להשמדם עדי עד" וכו', וסיים "להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו" כי בוודאי צדיק וישר הוא יתברך.
ועל כן גם במנחה של שבת אומרין גם כן "צדקתך כהררי אל" אף על פי ש"משפטיך תהום רבה" כמבואר בפנים, ועל ידי כל זה נתפשט הלב מעקמימותו וזוכין לישרת לב ולאמונה שלמה, שעל ידי זה זוכין לשלימות התפלה כמבואר בפנים, ושלימות התפלה הוא בחינת פרה אדומה כמבואר בפנים. וזה בחינת שבת ודינין ופרה במרה נצטוו, כי על ידי קדושת שבת זוכין לראות צדקת משפטיו ודיניו של השם יתברך כי הוא אוהב משפט צדק ודין אמת, ועל ידי זה זוכין לשלימות התפלה שהוא בחינת פרה אדומה. ודייקא במרה, כי שם ראו בחינה זאת כמו שכתוב (שמות טז) "ולא יכלו לשתות מים ממרה וכו' ויורהו ה' עץ וכו' וימתקו המים", ואמרו רז"ל 'אותו עץ הרדופני היה', שהוא מר והראה להם השם יתברך שהוא ממתיק מר במר, היינו שדייקא על ידי שישראל סובלין מרירות הגלות והשיעבוד על ידי הצלחת הרשעים, זהו דייקא שלימות טובתן והצלחתן של ישראל ומפלתן של רשעים כנ"ל. גם בשבת נכנעת הסטרא אחרא מאד כמבואר בזוהר הקדוש, ועל ידי זה נכנע הרע בכלל ובפרט שזה בחינת אפר שבתפלה כמבואר בפנים. ועל כן גם 'מלאך רע בעל כרחו עונה אמן' כי גם הרע נעשה כסא לקדושה כמבואר בפנים.
ועל כן בשבת בנקל יותר להתפלל בבחינת התפשטות הגשמיות. כי על ידי קדושת שבת נכנע ממילא כלל הגופניות והחומריות. כי שבת הוא עולם הנשמות ולא עולם הגוף כנ"ל כמה פעמים בשם הזוהר הקדוש.
גם אז מסוגל ביותר לקשר את עצמו עם נפשין רוחין ונשמתין של שוכני עפר על ידי קדושת הנשמה יתירה שזוכה כל אחד בשבת. ולפעמים זוכה האדם לקבל אז חלקי נפש רוח ונשמה שלו שכבר נתתקנו בשלימות בגלגולים הקודמים. ולפעמים זוכה לקבל גם חלקי נפש רוח ונשמה של צדיקים קדמונים. גם משה רבינו עליו השלום עם עוד כמה צדיקים יורדים בכל ערב שבת לעסוק בתיקון נפשות ישראל של החיים והמתים כמבואר כל זה בכתבי האריז"ל. ועל כן צריכין בשבת ביותר לקשר את עצמו ובפרט בשעת התפלה עם נפשין ורוחין ונשמתין של שוכני עפר בפרט ובכלל שזה בחינת עפר שבתפלה כמבואר בפנים. גם בחינת שבעה שבעה הנאמר בפרה שמרמז גם כן על שלימות התפלה בבחינת (תהלים קיט) "שבע ביום הללתיך" כמבואר בפנים, זה בחינת השבעה ברכות שיש בתפלת שבת.
גם עיקר תיקון השלש קולות הוא על ידי קדושת שבת, כי בשבת נמשך בחינת דעת ומוחין גדולים לכל אחד לפי בחינתו כנ"ל כמה פעמים, ועל ידי זה נתבטלין כל מיני אמונות כוזביות שהם כסילות גמור בבחינת (קהלת ה) "קול כסיל ברוב דברים". גם קדושת שבת הוא בחינת קדושת הדיבור דקדושה, ועל כן צריכין למעט אז בדיבור בבחינת "ודבר דבר" הנאמר בשבת. ועל ידי זה נתבטל בחינת "קול כסיל ברוב דברים". ועל כן אמרו רז"ל 'כל המשמר את השבת אפילו עבד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו', כי על ידי שבת נמשך בחינת ביטול עבודה זרה ואמונות כוזביות וזוכין לאמונה שלימה וישרה. גם שבת הוא בחינת לב כמבואר בתיקונים, ועל ידי זה נמשך בחינת חיזוק הלב לכל אחד מישראל שיהיה כח בלבו להכיל את שכלו וחכמתו, כי אמרו רז"ל 'שקולה שבת ככל התורה והמצות'. נמצא שעל ידי קדושת שבת בעצמו הוא כאלו קיים כל התורה ומצות ומעשים טובים, ועל ידי זה זוכה לבחינת חיזוק הלב שהעיקר הוא על ידי מעשים טובים, ואז אינו בבחינת 'חכמתו מרובה ממעשיו' וזוכה ללב טוב וטהור בבחינת 'וטהר לבנו לעבדך באמת והנחילנו באהבה וברצון שבת קדשך'. ועל ידי זה נכנע בחינת "קול ענות" וכו', היינו הקול של האפיקורסים והפילוסופים שמחטיאים על ידי חכמתם הרעה ביותר כמבואר בפנים.
גם על ידי קדושת שבת נתבטלין כל החרפות ובזיונות שיש לאדם משונאים בבחינת "כל היום כלימתי נגדי וכו' מקול מחרף ומגדף מפני אויב ומתנקם". כי שבת בסגולתו להשבית אויב ומתנקם כמבואר לקמן בסימן נ"ז בפנים. ועל ידי זה נתבטלין כל החרפות ובושות בבחינת "והשבית קצין חרפתו". וזה בחינת שב"ת אותיות בש"ת, כי על ידי קדושת שבת ניצולין מחרפות ובושות ונתבטל בחינת קול מחרף ומגדף הנ"ל. וזה בחינת השבעה קולות שאומרין בכניסת שבת במזמור לדוד והם כנגד חג"ת נה"ימ כמבואר בזוהר הקדוש ובכוונות.
וזה "קול ה' על המים", כנגד בחינת חסד ששרשו בחכמה כידוע, ששם שורש האמונה הקדושה כמו שכתוב "ה' בחכמה יסד ארץ", בחינת 'אבא יסד ברתא' כידוע. ועל כן נקרא חכמה אב האמונה כמבואר בהקדמת התיקונים, ועל ידי זה נתבטלין כל האמונות כוזביות, וזה בחינת "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך" וכו'. קול ה' בכח כנגד גבורה ששרשה בבינה לִבָּא, היינו בחינת חיזוק הלב דקדושה (ששם עיקר הכח והגבורה כמבואר במקום אחר), שעל ידי זה נתבטל הפילוסופיא והאפיקורסות כנ"ל, "קול ה' בהדר" כנגד בחינת תפארת, בחינת "פאר וכבוד" בבחינת (תהלים ח) "וכבוד והדר תעטרהו", היפך בחינת החרפות ובזיונות הנ"ל ותנא והדר מפרש. כי מחמת שעיקר אחיזת הסטרא אחרא ויניקתה הוא מבחינת רגלין כידוע, על כן בכאן מבאר ביותר בחינת הכנעת הקולות דסטרא אחרא על ידי הקול דקדושה.
וזה "קול ה' שובר ארזים", היינו בחינת ביטול הקול כסיל ברוב דברים ואמונות כוזביות שהם בחינת ארז כמבואר בפנים. "קול ה' חוצב להבות אש" היינו חיזוק הלב דקדושה, שיוכל להכיל את דברי החכמה בתוכו והשכל הוא כאש עצור בלבו כמבואר בפנים. "קול ה' יחיל מדבר" וכו' 'מדבר' הוא בחינת שפלות בחינת "וממדבר מתנה" כמו שדרשו רז"ל (עירובין נד), היינו בחינת "ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם" וכו' שזה בחינת "מדבר לא אדם בו" (איוב לח), שזה בחינת ביטול קול מחרף ומגדף, בחינת "טוב שבת בארץ מדבר מאשת מדינים וכעס" (משלי כא). וזה גם כן "קול ה' יחולל אילות" כנגד בחינת מלכות בחינת תפלה. וזה שמבואר בכוונות לכוון בקול זה השם שק"ו צי"ת שהוא בחינת התפלה המקובלת בחינת שועתינו קבל ושמע צעקתינו וכו', ושם זה גימטריא תולעת כמבואר בכוונות פרשת התמיד וכנ"ל בסימן כ"ח, היינו בחינת "אנכי תולעת ולא איש" וכו'. וזה שסיים "ובהיכלו כולו אומר כבוד", שזה בחינת שלימות ביטול הקול מחרף הנ"ל, על ידי שבשעת תפלה הוא עומד בהיכל המלך ושם נתהפכין כל הבזיונות לצירופי כבוד כמבואר בפנים. ומחמת שעל ידי זה נתגלה קדושת ארץ ישראל שהיא בחינת "גם זאת", בחינת שיעור חלה כמבואר בפנים, על כן מבואר בשלחן ערוך אורח חיים סימן רמ"ב שנוהגין ללוש שיעור חלה לבצוע ממנה לכבוד שבת וכו'.
וזה "אם תשיב משבת רגלך", היינו שעל ידי קדושת שבת תזכה לשלימות התפלה שהוא בחינת רגל כמבואר בפנים, והתפלה תהיה בשלימות כל כך, עד שיתנוצץ על ידה אור זכות אבות שהם בחינת רגלי הכסא כמבואר בפנים. גם מרמז על עליית רגלי הקדושה מאחיזת הסטרא אחרא שזה בחינת תיקון השלש קולות הנ"ל. וזה "עשות חפציך ביום קדשי" שיזהר מעשיית חפציו שיש בהם אחיזת הכסילות, בחינת (במדבר יא) "שטו העם ולקטו"-בשטותא, שזה בחינת "כי אין חפץ בכסילים" בחינת "קול כסיל ברוב דברים לא יחפוץ כסיל בתבונה". ובשבת צריכין לעסוק רק בחפצי שמים שהם בחינת חכמה ושכל דקדושה וביטול כל מיני אמונות כוזביות שהן כסילות ממש. "וקראת לשבת ענג" זה בחינת חיזוק הלב שיוכל להכיל החכמה והשכל דקדושה בתוכו שזה עיקר הענג כנ"ל כמה פעמים. כי עיקר הענג הוא בלב כמבואר במקום אחר, והפילוסופים וכו' הנ"ל הם רחוקים לגמרי מענג דקדושה, וכל ימיהם מלאים כעס ומכאובות כמבואר במקום אחר. וזה (משלי יט) "לא נאוה לכסיל תענוג" מכל שכן אלו שעליהם נאמר (משלי כו) "ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו", כי הם גרועים יותר מן הכסילים. וזה "נואף אשה חסר לב" דקאי על אלו הנ"ל כמבואר בפנים. וזה "נגע וקלון ימצא", כי ענג וכבוד נתהפך אצלם לנגע וקלון. וזה "ולקדוש ה' מכובד" בחינת ביטול החרפות ובזיונות שהם היפוך הכבוד.
וזה "וכבדתו מעשות דרכיך" ודרשו רז"ל 'שלא יפסיע פסיעה גסה כי נוטלת אחת מת"ק ממאור עיניו של אדם'. וזה פגם בקדושת שבת שהוא בחינת חיזוק הראיה לראות למרחוק צדקת משפטיו של השם יתברך כנ"ל, שעל ידי זה זוכה לשלימות התפלה שנקראת דרך כמבואר בפנים. "ממצוא חפצך ודבר דבר" שלא יבקש על צרכיו, כי אז התפלה בשלימות בבחינת "שבע ביום הללתיך", ואין שואלין אפילו על צרכיו הגשמיים מחמת כבוד שבת, בכדי שלא לזכור בצערו ושלא להרהר אחר יושר משפטיו יתברך שהם גם כן בבחינת חפץ, כמו שכתוב (קהלת ח') "כי לכל חפץ יש עת ומשפט" וכו' עיין רש"י שם. וזה "אם עושק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אל תתמה על החפץ" וכו' עיין רש"י שם (קהלת ה') "אז תענג על ה'" 'דא עתיקא קדישא', כי על ידי כל הנ"ל זוכין לראות במפלת רשעים, ועל ידי זה נתגלין פני ה' לעושי טוב כמבואר בפנים, ובבחינת עתיק שם עיקר אור הפנים כידוע. "והרכבתיך על במותי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך" זה בחינת ירושת ארץ ישראל שהיא גבוה מכל הארצות, ונקראת נחלת יעקב כמו שפירשו המפרשים ז"ל. ובזוהר הקדוש דרשו "והרכבתיך על במתי ארץ" 'דא חקל תפוחין קדישין' היינו בחינת שלימות עליית המלכות שהיא בעצמה בחינת אמונה בחינת תפלה בחינת קדושת ארץ ישראל כידוע. ורבותינו ז"ל דרשו שניצול משעבוד מלכיות כמו שכתוב "ואתה על במותימו תדרוך" וכו', היינו שרואה במפלת הרשעים ונכנעים תחתיו.
"והאכלתיך נחלת יעקב אביך" 'דא זעיר אנפין' בחינת תפארת, שהוא בחינת כלליות אור האבות, בחינת "ותפארת בנים אבותם" וכנ"ל כמה פעמים.
וזה בחינת מה שדרשו רז"ל (שבת קיח) 'שזוכה לנחלה בלי מצרים' כי על ידי זה יכולין לגלות קדושת ארץ ישראל לעולם אפילו כשהיא בגלות תחת יד הסטרא אחרא, בבחינת "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם". כי נתבטלין על ידי זה כל מיני מצרים דסטרא אחרא ונתגלה קדושת ארץ ישראל גם עכשיו, שגם זכות אבות בעצמה הוא בבחינת בלי מצרים, בחינת לעולם זכות אבות קימת וכו' וכנ"ל בסימן ל"ז. וזה "כי פי ה' דיבר", היינו שכל זה זוכין על ידי שלימות התפלה של שבת עד שהוא בבחינת דבר ה' בעצמו, שזה בחינת "ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך" וכו', היינו שעל ידי הצל שנעשה על ידי התגלות יד ה' בבחינת "ותאחז במשפט ידי", על ידי זה נתחזקין מאור עיניו של הצדיק וזוכה לשלימות התפלה בבחינת כל התיקונים הנ"ל, שאז התפלה בבחינת דבר ה', מאחר שזוכה לבחינת התפשטות הגשמיות כל כך בשעת התפלה עד שאין מרגיש גם את עצמו, כי כל ישותו נתבטל ואין כאן אלא המלך בעצמו שזה בחינת "ובהיכלו כולו אומר כבוד". אזי כל דבורי תפלתו הם בחינת דבורי המלך בעצמו כביכול, בבחינת "אדני שפתי תפתח" כמובן בפנים. ועל ידי תפלה כתיקונו מתנוצץ אור זכות אבות וזוכה לכל הנ"ל:
אורח חיים · הלכות פורים
עַל-פִּי הַמַּאֲמָר "אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר קוֹבֵר מֵתִים הָיִיתִי פַּעַם אַחַת רַצְתִּי וְכוּ'". בַּסִּימָן הָרִאשׁוֹן (בְּסִימָן נה), עַיֵּן שָׁם כָּל הַמַּאֲמָר: וְהַכְּלָל, כִּי לִרְאוֹת בְּמַפַּלְתָּם שֶׁל רְשָׁעִים אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל-יְדֵי בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּבְחִינַת שֵׁב לִימִינִי וְכוּ'. יָמִין זֶה בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת בִּנְיָמִין-בֶּן יָמִין שֶׁנּוֹלַד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּלְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַכְשָׁיו בַּגָּלוּת וְכוּ' בִּבְחִינַת וְאַף גַּם זֹאת וְכוּ' הוּא עַל-יְדֵי הִתְנוֹצְצוּת אוֹר זְכוּת אָבוֹת וְכוּ'. כִּי הָרְשָׁעִים מַמְשִׁיכִין בְּחִינַת רַע עַיִן שׂוֹנְאֵיהֶם וְכוּ'. וְהָאָדָם נִצֹּל מֵרַע עַיִן הַזֶּה עַל יְדֵי לִמּוּד זְכוּת שֶׁהָאָדָם מְלַמֵּד עַל הָרָשָׁע. כִּי גַּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְלַמֵּד זְכוּת עַל הָרָשָׁע בִּשְׁבִיל לְהַצִּיל אֶת הַצַּדִּיק מֵרַע עַיִן שֶׁל הָרָשָׁע וְכוּ', כִּי לְסַלֵּק הַדִּין וְהַמִּשְׁפָּט צָרִיךְ לָזֶה הִתְגַּלּוּת הַיָּד בִּבְחִינַת וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי וְכוּ'. וּכְשֶׁנִּתְגַּלֶּה יַד ה' אֲזַי נַעֲשֶׂה צֵל שֶׁבּוֹ נִתְכַּסֶּה הַצַּדִּיק מֵאֶרֶס שֶׁל הָרַע עַיִן בִּבְחִינַת וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ וְכוּ'. וְעַל-יְדֵי זֶה נִתְחַזֵּק מְאוֹר עֵינָיו שֶׁל הַצַּדִּיק וְיָכוֹל לִרְאוֹת וּלְהַשִּיג צִדְקָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַף-עַל-פִּי שֶׁהָרָשָׁע זוֹכֶה בַּדִּין וְנִתְפַּשֵּׁט לִבּוֹ מֵעַקְמִימִיּוּת וּמְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ וּמִתְפַּלֵּל עַל צְרָכָיו, כִּי נִתְיַשֵּׁר לִבּוֹ בִּשְׁלֵמוּת אֱמוּנָה, כִּי עִקַּר הַתְּפִלָּה עַל-יְדֵי אֱמוּנָה וְכוּ'. וְזֶה בְּחִינַת פָּרָה אֲדֻמָּה וְכוּ'. וְזֶה בְּחִינַת עָפָר וָאֵפֶר וְכוּ' וְגַם צָרִיךְ לְתַקֵּן בִּתְפִלָּתוֹ בְּחִינַת ג' קוֹלוֹת וְכוּ' וְכוּ', וְעַל-יְדֵי תְּפִלָּה כְּתִקּוּנוֹ מִתְנוֹצֵץ אוֹר זְכוּת אָבוֹת בִּבְחִינַת חַלָּה זְכוּת אָבוֹת. וּבַאֲתַר דְּאָבוֹת תַּמָּן שְׁכִינְתָּא תַּמָּן, שֶׁהִיא בְּחִינַת חַלָּה, שֶׁהִיא גַּ"ם זֹאת, כִּי גַּם בְּחִינַת חַלָּה, שֶׁהוּא שִׁעוּר מ"ג בֵּיצִים וְהִיא בְּחִינַת יְרֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכוּ'. וְעַל-יְדֵי בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא דַּי שֶׁנִּצֹּל מֵרַע עַיִן שֶׁל הָרְשָׁעִים אֶלָּא גַּם רוֹאֶה בָּהֶם מַה שֶּׁהֵם רָצוּ לִרְאוֹת בּוֹ וְכוּ'. וְדַע, שֶׁלָּאו כָּל אָדָם יָכוֹל לְתַקֵּן קוֹלוֹת אֵלּוּ בִּתְפִלָּתוֹ, כִּי לִפְעָמִים הַקּוֹלוֹת הַנַּ"ל בִּתְפִלָּתוֹ יוֹצְאִים מֵרְשָׁעִים גְּדוֹלִים כְּמוֹ בְּחִינַת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן שֶׁאֲפִלּוּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הָיָה מִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ, כִּי אֲחִיזָתוֹ הָיָה סָמוּךְ לַיָּמִין שֶׁהוּא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי הָיָה מִבְּנֵי בֵּיתוֹ דְּאַבְרָהָם וְכוּ'. עַד שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, "אַל תִּירָא אוֹתוֹ וְכוּ'". וְעַל-יְדֵי זֶה הַצַּדִּיקִים, שֶׁהֵם עוֹשֵׂי טוֹב, הֵם זוֹכִים לִפְנֵי ד', כִּי קֹדֶם כְּרִיתוּת הָרְשָׁעִים הָיָה פְּנֵי ד' מֻסְתָּר וּמְכֻסֶּה בְּעוֹשֵׂי רָע כְּדֵי לְהַכְרִיתָם וְכוּ'. וְעַכְשָׁיו תֵּכֶף כְּשֶׁרוֹאִים בִּכְרִיתוּת רְשָׁעִים תֵּכֶף נִתְגַּלֶּה פְּנֵי ד' לַעֲשׂוֹת טוֹב וְכוּ', (עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב הֵיטֵב): וְזֶה בְּחִינַת פּוּרִים, כִּי הָמָן מִזֶּרַע עֲמָלֵק הוּא מֵעוֹלָם רְצוּעָה מַרְדוּת לְיִשְׂרָאֵל שֶׁעֵינוֹ רָעָה תָּמִיד בְּיִשְׂרָאֵל, וְתֵכֶף כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְהַיָּם נִבְקַע מִפְּנֵיהֶם וּפַרְעֹה וְחַיָּלָיו נִטְבְּעוּ בּוֹ וְכוּ' הָיָה לַעֲמָלֵק עַיִן רָעָה עֲלֵיהֶם, וְעָמַד עֲלֵיהֶם. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא אוֹחֵז בַּמִּשְׁפָּט יָדוֹ עָלָיו וּמַאֲרִיךְ אַפּוֹ עָלָיו זֶה זְמַן רַב מְאֹד, וְעַל-יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לוֹחֵם עִמּוֹ, כִּבְיָכוֹל, בִּבְחִינַת כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַד' בַּעֲמָלֵק מִדּוֹר דּוֹר, כִּי עַל-יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְלַמֵּד זְכוּת עַל הָרָשָׁע וְאוֹחֵז יָדוֹ בַּמִּשְׁפָּט שֶׁל הָרָשָׁע, עַל-יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ נִצֹּל הַצַּדִּיק. וְעַל-יְדֵי זֶה הוּא סוֹף מַפַּלְתּוֹ שֶׁל הָרָשָׁע, (כַּמְבֹאָר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל). וְזֶהוּ בְּעַצְמוֹ מַה שֶּׁמְּבֹאָר שָׁם בְּסוֹפוֹ שֶׁבִּתְחִלָּה פְּנֵי ד' מֻסְתָּר בְּעוֹשֵׂי רָע כְּדֵי לְהַכְרִיתָם, הַיְנוּ שֶׁבִּתְחִלָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַסְתִּיר פָּנָיו מֵהַצַּדִּיק וְנוֹתֵן בְּיָדוֹ, כִּבְיָכוֹל, גְּדֻלָּה לְהָרָשָׁע בִּבְחִינַת כִּי אַתָּה עָמָל וָכַעַס תַּבִּיט לָתֵת בְּיָדְךָ וְכוּ'. נִמְצָא, שֶׁפְּנֵי ה' הוּא מֻסְתָּר בְּעוֹשֵׂי רָע. וְעַל-יְדֵי זֶה יֵשׁ לָהֶם כָּל הַגְּדֻלָּה וְהַכָּבוֹד מֵחֲמַת שֶׁפְּנֵי ד' מֻסְתָּר בָּהֶם. וְכָל זֶה הוּא כְּדֵי לְהַכְרִיתָם וְכוּ' כַּנַּ"ל, כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִפְרָע מֵהָאֻמָּה עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא סְאָתָהּ. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹאֶה שֶׁמִּתְגַּבֵּר אֵיזֶה רָשָׁע שֶׁעֵינוֹ רָעָה בְּהַצַּדִּיק וַעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ הַזְּמַן לְהַכְרִית אֶת הָרָשָׁע, אֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת וְאוֹחֵז בַּמִּשְׁפָּט יָדוֹ וּבָזֶה בְּעַצְמוֹ מַצִּיל אֶת הַצַּדִּיק וְכוּ' כַּנַּ"ל, וְהַצַּדִּיק נִתְחַזֵּק עַל-יְדֵי זֶה וּמִתְפַּלֵּל עַל צְרָכָיו, וְגַם הַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ צָרִיךְ לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת כַּנַּ"ל. וּלְחַזֵּק לִבּוֹ לְהִתְפַּלֵּל כַּנַּ"ל עַד שֶׁזּוֹכֶה לָבֹא לִבְחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאָז זוֹכֶה לִרְאוֹת בְּהָרָשָׁע מַה שֶּׁרוֹצֶה לִרְאוֹת בּוֹ. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת וְיָדַע שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ בִּימֵי מֹשֶׁה סוֹף מַפַּלְתּוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, כִּי עֲדַיִן לֹא בָּאוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְעַל-כֵּן אָחַז בְּיָדוֹ אֶת הַמִּשְׁפָּט וְלֹא צִוָּה לְהַכְרִיתוֹ לְגַמְרֵי, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם שֶׁלֹּא חָתַךְ רַק רָאשֵׁי גִּבּוֹרָיו. מִכָּאן, שֶׁעָשׂוּ עַל-פִּי הַדִּבּוּר. וְזֶה בְּחִינַת וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְכוּ'. כִּי מֹשֶׁה לָחַם עִמּוֹ בִּבְחִינַת הַיָּד, כִּי לִכְאוֹרָה קָשֶׁה לָמָּה הִנִּיחַ יָדוֹ מֹשֶׁה שֶׁיִּתְגַּבֵּר עֲמָלֵק? אַךְ גַּם מֹשֶׁה יָדַע שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ סוֹף מַפַּלְתּוֹ, וְהֻכְרַח לִלְחֹם עִמּוֹ בִּבְחִינַת הַיָּד שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת בּוֹ מִשְׁפָּט גָּמוּר כִּי אִם קְצָת הַמֻּכְרָח, אֲבָל בִּשְׁאָר הַמִּשְׁפָּט שֶׁהָיָה מַגִּיעַ לוֹ אָחַז בְּיָדוֹ אֶת הַמִּשְׁפָּט וְעַל-יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ יְכוֹלִים לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ בָּעֵת הַזֹּאת עַד שֶׁנִּזְכֶּה לָבֹא לִבְחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאָז יִהְיֶה גְּמַר מַפַּלְתּוֹ. וְזֶהוּ, "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְכוּ' וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְכוּ'" כַּנַּ"ל: וְזֶהוּ, "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה", תַּרְגּוּמוֹ, פְּרִישָׁן בִּצְלוֹ. כִּי הָעִקָּר הוּא הַתְּפִלָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה שֶׁצְּרִיכִין לְחַזֵּק עַצְמוֹ מְאֹד לְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלִבְלִי לִהְיוֹת בְּלִבּוֹ עַקְמִימִיּוּת חַס וְשָׁלוֹם וְלִבְלִי לְהַרְהֵר אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעֵת שֶׁרוֹאֶה הַצְלָחַת הָרָשָׁע, (כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל). וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַיָּד עַל-יְדֵי שֶׁאוֹחֵז בַּמִּשְׁפָּט יָדוֹ כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ, "כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ" שֶׁאָחַז בְּיָדוֹ בְּחִינַת כִּסְאוֹת לְמִשְׁפָּט, וְעַל-יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ מִלְחָמָה לַד' בַּעֲמָלֵק וְכוּ'. וְעַל-כֵּן כֵּס חָסֵר, וְהַשֵּׁם חָסֵר, כִּי כִּסְאוֹת לְמִשְׁפָּט חָסֵר עַכְשָׁיו וְגַם בְּחִינַת פְּנֵי ד' מֻסְתָּר וְעַל-כֵּן גַּם הַשֵּׁם חָסֵר. וְעַל-יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ מִלְחָמָה לַד' בַּעֲמָלֵק וְכוּ' כַּנַּ"ל:
כִּי עֲמָלֵק הוּא כְּלָלִיּוּת הָעַיִ"ן אֻמּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק". וְהָאֻמּוֹת בִּכְלָל הֵם בִּבְחִינַת רַע עַיִן שֶׁעֵינֵיהֶם רָעָה בְּיִשְׂרָאֵל תָּמִיד, כִּי הֵם עַיִ"ן אֻמּוֹת, כִּי שָׁרְשָׁם מִבְּחִינַת רַע עַיִ"ן וַעֲמָלֵק הוּא כְּלָלוּת הָרַע עַיִ"ן, כִּי הוּא כְּלָלוּת הָעַיִ"ן אֻמּוֹת. וְעִקַּר הַכְנָעַת הָרַע עַיִן הוּא עַל-יְדֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּנְיָמִין. וְעַל-כֵּן נִצְטַוָּה שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ לְהַכּוֹת אֶת עֲמָלֵק וּלְהַכְרִיתוֹ, כִּי שָׁאוּל מִזֶּרַע בִּנְיָמִין, וְאָז הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל , וְאָז הָיָה רָאוּי לְהַכְרִיתוֹ עֲדֵי אוֹבֵד, אַךְ שָׁאוּל טָעָה בָּזֶה, וְהִשְׁאִיר אֶת אֲגָג, כִּי מֵחֲמַת שֶׁצְּרִיכִין לְיַשֵּׁב עַצְמוֹ הֵיטֵב אִם יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד נֶגֶד הָרָשָׁע וְהָרַע עַיִן הַזֶּה, כִּי לָאו כָּל אֶחָד יוּכַל לַעֲמֹד נֶגְדּוֹ, בִּפְרָט נֶגֶד עֲמָלֵק שֶׁהוּא כְּלָלִיּוּת הָרַע שֶׁל כָּל הָרַע עַיִן שֶׁבָּעוֹלָם, וְלִפְעָמִים צְרִיכִין לִלְמֹד עָלָיו זְכוּת דַּיְקָא כְּדֵי לְהִנָּצֵל מֵרַע עֵינוֹ. וְעַל-כֵּן טָעָה שָׁאוּל וַיָּרֶב בַּנַּחַל וְדָן קַל וָחֹמֶר בְּטָעוּת וְלִמֵּד עָלָיו זְכוּת דַּיְקָא כְּדֵי לְהִנָּצֵל מֵרַע עֵינוֹ. וְעַל-כֵּן טָעָה שָׁאוּל וַיָּרֶב בַּנַּחַל וְדָן קַל וָחֹמֶר בְּטָעוּת וְלָמַד עָלָיו זְכוּת וְהִשְׁאִיר אֶת אֲגָג וּבֶאֱמֶת טָעָה בָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁהוֹכִיחוֹ שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא, הֲלֹא אִם קָטָן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אַתָּה. כִּי זֶה הָיָה עִקַּר טָעוּתוֹ שֶׁהָיָה קָטָן בְּעֵינָיו וְנִדְמָה לוֹ שֶׁאֵין לוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד כְּנֶגְדּוֹ, אֲבָל בֶּאֱמֶת שָׁאוּל הָיָה לֹוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד כְּנֶגְדּוֹ לְהַכְרִיתוֹ לְגַמְרֵי, כִּי הָיָה מִזֶּרַע בִּנְיָמִין שֶׁנּוֹלַד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְגַם כְּבָר הָיוּ כָּל יִשְׂרָאֵל עַל אַדְמָתָם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְעַל-כֵּן יָכוֹל אָז לְהַכְרִיתוֹ לְגַמְרֵי, כִּי עִקַּר מַפָּלָתוֹ הוּא עַל-יְדֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל:
וְעַל-יְדֵי זֶה נוֹלַד הָמָן. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁעָמַד הָמָן הָרָשָׁע הָיְתָה עֵת צָרָה גְּדוֹלָה מְאֹד מְאֹד, אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ לֹא נִהְיְתָה, כַּמּוּבָא. כִּי הָיָה מִתְגַּבֵּר בְּכֹחַ הַפְּגָם שֶׁל שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין מִבְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְעַל-כֵּן הָיָה הִתְגַּבְּרוּתוֹ מְאֹד, בִּבְחִינַת מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ שָׁם עַל עוֹג שֶׁהִתְגַּבְּרוּתוֹ הָיָה מֵחֲמַת שֶׁהָיָה סָמוּךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהָיָה מִבְּנֵי בֵּיתָא דְּאַבְרָהָם, שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין, כְּמוֹ כֵּן הִתְגַּבֵּר הָמָן מֵחֲמַת הַפְּגָם שֶׁל שָׁאוּל שֶׁהָיָה בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וּבִפְרָט שֶׁהָיָה מִזֶּרַע עֲמָלֵק שֶׁהוּא כְּלָלִיּוּת הָרַע עַיִן. וְעַל-כֵּן הִתְגַּבֵּר בְּעַיִן רָעָה מְאֹד עַל מָרְדְּכַי וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁרָצָה לְהַעֲבִירָם לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל-כֵּן רָצָה לְבַטֵּל כֹּחַ הַשְּׁקָלִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקֹל". כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אָמַר, רָשָׁע, כְּבָר קָדְמוּ שִׁקְלֵיהֶם לִשְׁקָלֶיךָ. כִּי הַשְּׁקָלִים הָיוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשְׁלֹט בָּהֶם עַיִן הָרַע עַל הַמִּנְיָן כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י. וְהוּא רָצָה לְהִתְגַּבֵּר בָּרַע עַיִן, וְעַל-כֵּן רָצָה לְבַטֵּל כֹּחַ הַשְּׁקָלִים, חַס וְשָׁלוֹם. כִּי הַשְּׁקָלִים זֶה בְּחִינַת צְדָקָה, וּצְדָקָה זֶה בְּחִינַת טוֹב עַיִן, בִּבְחִינַת טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל, כִּי עִקַּר הַצְּדָקָה הוּא לִהְיוֹת טוֹב עַיִן לִתֵּן לְהֶעָנִי בְּעַיִן יָפָה בְּעַיִן טוֹב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "פֶּן יִהְיֶה דָּבָר עִם לְבָבְךָ בְּלִיַעַל וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְכוּ'. פָּתוֹחַ תִּפְתָּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְכוּ'. נִמְצָא, שֶׁצְּדָקָה הִיא בְּחִינַת טוֹב עַיִן הֵפֶךְ הָרַע עַיִן, וְזֶה בְּחִינַת שְׁקָלִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת צְדָקָה:
כִּי אָז הָיָה בְּסוֹף הַגָּלוּת בָּבֶל שֶׁהָיָה עַיִ"ן שָׁנָה. כְּנֶגֶד בְּחִינַת הָרַע עַיִ"ן שֶׁהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם עַל שֶׁפָּגְמוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי גָּלוּת בָּבֶל עַל-יְדֵי שֵׁנָה הָיָה בִּשְׁבִיל פְּגַם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ וְכוּ'". כִּי עִקַּר הַכְנָעַת הָרַע עַיִן שֶׁהֵם כָּל הָעַיִ"ן אֻמּוֹת כַּנַּ"ל, הוּא עַל-יְדֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמֵחֲמַת שֶׁפָּגְמוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא קִיְּמוּ שְׁבִיתַת הָאָרֶץ, עַל-כֵּן הִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם הָרַע עַיִן וְנִתְחַיְּבוּ גָּלוּת עַיִ"ן שָׁנָה דַּיְקָא. וְעַל-כֵּן רָצָה הָמָן לְהִתְגַּבֵּר בִּזְמַן סוֹף הַגָּלוּת בְּסוֹף הַשִּׁבְעִים שָׁנָה בְּעֵת שֶׁהָיוּ רְחוֹקִים מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם בְּרַע עַיִן לִבְלִי לְהַנִּיחָם לָשׁוּב לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּלְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, כִּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הֵם בְּחִינַת טוֹב עַיִן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "תָּמִיד עֵינֵי ד' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ". וּבְבֵית הַמִּקְדָּשׁ כְּתִיב, "וְהָיָה עֵינִי וְלִבִּי שָׁם". וְעַל-כֵּן נֶאֱמַר בְּהָמָן, "וְכִרְאוֹת הָמָן אֶת מָרְדְּכַי". 'וְכִרְאוֹת' דַּיְקָא, "בְּכָל עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רוֹאֶה אֶת מָרְדְּכַי". 'אֲנִי רוֹאֶה' דַּיְקָא, בְּחִינַת רַע עַיִן שֶׁרָצָה לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּרַע עַיִן כַּנַּ"ל:
כִּי הָמָן-עֲמָלֵק הוּא זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הָמָן מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר, "הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ וְכוּ'". כִּי שֹׁרֶשׁ הָרַע עַיִן הוּא בְּחִינַת הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי שֶׁהָיָה עָרוּם וְכוּ', שֶׁהָיָה לוֹ עַיִן רָעָה בְּאָדָם וְחַוָּה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י עַל פָּסוּק, "וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרֻמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ. וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּדֶה וְכוּ'". וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, שֶׁבִּשְׁבִיל שֶׁרָאָה אוֹתָם עוֹסְקִים בְּתַשְׁמִישׁ לְעֵין כֹּל, נִתְקַנֵּא בָּהֶם וְהֵסִיתָם לֶאֱכֹל מֵעֵץ הַדַּעַת, כִּי נָשִׁים דַּעְתָּן קַלּוֹת וְכוּ'. כְּדֵי שֶׁיָּמוּת אָדָם וְיִשָּא אֶת חַוָּה וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. כִּי קֹדֶם חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁאָז הָיוּ שְׁנֵיהֶם קְדוֹשִׁים וְזַכִּים בְּתַכְלִית הַזַּכּוּת, עַל-כֵּן שְׁנֵיהֶם עֲרֻמִּים לְעֵין כֹּל וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ, כִּי לֹא הָיוּ מִתְיָרְאִים וּמִתְבַּיְּשִׁים מִכָּל עֵינֵי הַבְּרִיּוֹת מִשּׁוּם רַע עַיִן שֶׁבָּעוֹלָם, מֵחֲמַת שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם שׁוּם אֲחִיזַת הָרַע, כִּי עִקַּר מַה שֶּׁצְּרִיכִין לְהִתְיָרֵא וְלִפְחֹד מִן הָרַע עַיִן הוּא רַק שֶׁלֹּא יַטִּיל הָרַע עַיִן חַס וְשָׁלוֹם, אֶרֶס בְּהָאָדָם בְּעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ לְהַכְנִיס בּוֹ חַס וְשָׁלוֹם אֵיזֶה רַע מִן הָרַע עַיִן. וְעַל-כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם כְּשֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלָיו הַשּוֹנֵא וְהָרַע עַיִן שֶׁיִּהְיֶה הוּא כֻּלּוֹ טוֹב בְּחִינַת טוֹב עַיִן. וַאֲפִלּוּ עַל הָרָשָׁע בְּעַצְמוֹ יִהְיֶה מְלַמֵּד זְכוּת שֶׁלֹּא יִהְיֶה עֵינוֹ רָעָה חַס וְשָׁלוֹם, אֲפִלּוּ בִּגְדֻלַּת הָרָשָׁע, אַף-עַל-פִּי שֶׁלִּכְאוֹרָה נִדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁלֹּא כַּדִּין, אַף-עַל-פִּי-כֵן יְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת וְיַאֲמִין בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי צַדִּיק ד' וְלֹא יְהֵא בְּלִבּוֹ שׁוּם עַקְמִימִיּוּת חַס וְשָׁלוֹם, עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא יִתְבָּרַךְ, וְאָז בְּוַדַּאי יוּכַל לְהִנָּצֵל מֵהָרַע עַיִן שֶׁל הָרָשָׁע (כַּנַּ"ל בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל). כִּי הָעִקָּר שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לִשְׁמֹר עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִתְאַחֵז בּוֹ חַס וְשָׁלוֹם, מֵהָרַע עַיִן חַס וְשָׁלוֹם, כִּי עַקְמִימִיּוּת הַלֵּב, דְּהַיְנוּ רֹעַ הַלֵּב שֶׁבָּא לוֹ עַל דַּעְתּוֹ חַס וְשָׁלוֹם אֵיזֶה הִרְהוּר חַס וְשָׁלוֹם, אַחַר מַעֲשֵׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן כָּל הַגְּדֻלָּה וְהַכָּבוֹד וְהָעֲשִׁירוּת לְהָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְהָרְשָׁעִים וְהַמִּתְנַגְּדִים אֶל הָאֱמֶת, וְהַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים הֵם מֻנָּחִים בְּבִזָּיוֹן בְּשִׁפְלוּת גָּדוֹל בַּעֲנִיּוּת וּבְדַחֲקוּת, זֶה הַהִרְהוּר חַס וְשָׁלוֹם, זֶה בְּחִינַת רַע עַיִן, כִּי רַע עַיִן תָּלוּי בְּרֹעַ הַלֵּב, כִּי שׁוּרְיְנָא דְּעֵינָא בְּלִבָּא תַּלְיָא, (כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר). נִמְצָא, שֶׁרֹעַ הַלֵּב, דְּהַיְנוּ עַקְמִימִיּוּת הַלֵּב שֶׁמְּהַרְהֵר אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חַס וְשָׁלוֹם, זֶה בְּחִינַת רַע עַיִן, עַל-כֵּן הָעִקָּר שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לִשְׁמֹר עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִתְאַחֵז בּוֹ הָרַע עַיִן, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יַגִּיעַ לוֹ חַס וְשָׁלוֹם, אֵיזֶה צַד מַחֲשָׁבָה וְהִרְהוּר אַחַר מַעֲשֵׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רַק לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וּבְיִשְׁרַת לֵב כִּי צַדִּיק ד' בְּכָל דְּרָכָיו. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לְלַמֵּד זְכוּת עַל הָרָשָׁע כְּדֵי לְהִנָּצֵל מֵרַע עֵינוֹ, כִּי עַל-יְדֵי לִמּוּד זְכוּת עַל הָרָשָׁע זוֹכִין לִרְאוֹת צִדְקַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְנִתְיַשֵּׁר לִבּוֹ מֵעַקְמִימִיּוּת, וְזוֹכֶה לֶאֱמוּנָה וְלִתְפִלָּה, (כַּמְבֹאָר הֵיטֵב בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל). כִּי זֶה הוּא הָעִקָּר שֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ יִהְיֶה נִצֹּל מֵהָרַע עַיִן שֶׁלֹּא יִתְאַחֵז בּוֹ חַס וְשָׁלוֹם, כִּי כְּלַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה הוּא בְּחִינַת עֵינַיִם דִּקְדֻשָּׁה בְּחִינַת טוֹב עַיִן. וְזֶה בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית, שֶׁהוּא הַתְחָלַת הַתּוֹרָה תַּמָּן רֵאשִׁית מִן בַּת, שֶׁהֵם תְּלַת גְּוָנִין דְּעֵינָא וּבַת עַיִן, (כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר). וְכֵן הַתּוֹרָה מְסַיֶּמֶת לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל, כִּי עִקַּר כְּלַל כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת הוּא לִבְלִי לֵילֵךְ חַס וְשָׁלוֹם, אַחַר שְׁרִירוּת לִבּוֹ הָרַע וּמַרְאֵה עֵינָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם וְכוּ'". כִּי הָעַיִן רוֹאָה וְהַלֵּב חוֹמֵד כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְכָל הַתַּאֲווֹת וְהִרְהוּרִים שֶׁכֻּלָּם בָּאִים עַל-יְדֵי רְאִיַּת הָעַיִן כַּנַּ"ל, כִּי הָעַיִן רוֹאָה וְהַלֵּב וְכוּ' כַּנַּ"ל, כֻּלָּם הֵם מִבְּחִינַת הָרַע עַיִן, וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְרַחֵם עַל עַצְמוֹ וְלִהְיוֹת עוֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרַע וְלִסְתֹּם עֵינָיו מֵחִיזוּ דְּהַאי עָלְמָא לְגַמְרֵי, וְלִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל תַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה וַהֲבָלָיו, לְסַלֵּק וּלְבַטֵּל אֲחִיזַת הָרַע עַיִן מִמֶּנּוּ וּמִגְּבוּלוֹ לְגַמְרֵי, רַק שֶׁיִּהְיֶה טוֹב עַיִן לִבְלִי לְהַבִּיט בְּעֵינָיו רַק בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ וְעַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁירוּ נֶגְדֶּךָ". וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, "גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ". וּכְתִיב, "עֵינַי תָּמִיד אֶל ד' וְכוּ'":
וְעַל-כֵּן אָדָם הָרִאשׁוֹן קֹדֶם הַחֵטְא שֶׁהָיָה זַךְ בְּתַכְלִית הַזַּכּוּת וְלֹא הָיָה בּוֹ שׁוּם אֲחִיזַת הָרַע עַיִן כְּלָל, עַל-כֵּן לֹא הָיָה מִתְיָרֵא וּמִתְבַּיֵּשׁ כְּלָל כַּנַּ"ל. וְהַנָּחָשׁ, שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ הָרַע עַיִן נִתְקַנֵּא בּוֹ, וְהָיְתָה עִקַּר עַרְמִימוּתוֹ שֶׁהָלַךְ וְהִכְנִיס בָּהֶם בְּחִינַת רַע עַיִן, וְהֵסִית אוֹתָם לְהַרְהֵר אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלֶאֱכֹל מֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, וְאָמַר לָהֶם, "כִּי יֹדֵעַ אֱלֹקִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹקִים וְכוּ'", שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם רַע עַיִן וְהִרְהוּרִים עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכוּ', עַד שֶׁהֵסִית אוֹתָם. "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַּאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם". 'וַתֵּרֶא' דַּיְקָא. 'תַּאֲוָה לָעֵינַיִם' דַּיְקָא. "וְאָכְלוּ מִמֶּנּוּ". וְהָאֲכִילָה בְּעַצְמָהּ שֶׁל עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע הִיא גַּם כֵּן בְּחִינַת רַע עַיִן שֶׁהוּא רֹעַ הַלֵּב כַּנַּ"ל, כִּי אֲכִילָה דִּקְדֻשָּׁה הִיא בִּבְחִינַת טוֹב עַיִן טוֹב לֵב בִּבְחִינַת וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיִּטַב לִבּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת טוֹב עַיִן כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ "וַיִּטַב לִבּוֹ", זֶה בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, בְּחִינַת טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ. וְזֶה בְּחִינַת הִנֵּה אוֹרוּ עֵינַי כִּי טָעַמְתִּי מְעַט הַדְּבַשׁ הַזֶּה, אֲבָל אֲכִילָה שֶׁל אִסּוּר, חַס וְשָׁלוֹם, בְּחִינַת אֲכִילַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע הוּא מֵבִיא רֹעַ אֶל הַלֵּב, שֶׁהוּא בְּחִינַת רַע עַיִן. וְעַל-כֵּן מֵאָז נֶאֱחַז בָּהֶם בְּחִינַת הָרַע עַיִן עַד שֶׁנִּגְזַר עֲלֵיהֶם מִיתָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת רַע עַיִן, כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל, עַל מַאֲמַר אַבָּא שָׁאוּל שֶׁאָמַר שֶׁהָיָה קוֹבֵר מֵתִים, שֶׁהוּא לְהַכְנִיעַ הָרַע עַיִן שֶׁנִּקְרָא בְּחִינַת מִיתָה. כִּי הַמִּיתָה הִיא עֲצִימַת הָעֵינַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְהָאֵר עֵינַי פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת". כִּי מֵאָז שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לָמוּת וְלָשׁוּב אֶל הֶעָפָר כְּדֵי לְבַטֵּל לְגַמְרֵי אֲחִיזַת הָרַע עַיִן. וְעַל-כֵּן הֻכְרְחוּ אַחַר כָּךְ לְמַלְבּוּשִׁים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֲרוּמִים הֵם וַיִּתְפְּרוּ לָהֶם וְכוּ'. וַיַּעַשׂ לָהֶם כָּתְנוֹת עוֹר וְכוּ'". כִּי בִּתְחִלָּה הָיָה כָּתְנוֹת אוֹר בְּאָלֶף, כִּי עֵינֵיהֶם הָיוּ מְאִירוֹת בְּחִינַת טוֹב עַיִן וְלֹא הָיָה בָּהֶם שׁוּם אֲחִיזַת הָרַע עַיִן כְּלָל. עַל-כֵּן לֹא הָיוּ צְרִיכִים שׁוּם מַלְבּוּשׁ וְכִסּוּי כְּלָל כַּנַּ"ל, אֲבָל עַכְשָׁיו שֶׁנִּפְקְחוּ עֵינֵיהֶם וְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם בְּחִינַת הָרַע עַיִן, עַל-כֵּן צְרִיכִין מַלְבּוּשִׁים וְכִסּוּיִים לְכַסּוֹת וּלְחַפּוֹת עַצְמָם שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט בָּהֶם הָרַע עַיִן. וְזֶה בְּחִינַת מַלְבּוּשִׁים שֶׁצְּרִיכִים עַכְשָׁיו בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִשְׁלְטוּ הָעֵינַיִם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם עַכְשָׁיו אֲחִיזַת הָרַע עַיִן מִזֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ כַּנַּ"ל. עַל-כֵּן צְרִיכִים לְבוּשִׁים וְכִסּוּיִים לְחַפּוֹת וּלְכַסּוֹת עַצְמוֹ מִן הָרַע עַיִן שֶׁלֹּא תִּשְׁלֹט בּוֹ:
וְזֶה בְּחִינַת צִיצִית הַתְּלוּיִים בַּבְּגָדִים שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי. כִּי צִיצִית הֵם תִּקּוּן הַבְּגָדִים וְהֵם מְתַקְּנִים אֶת הָרַע עַיִן, בִּבְחִינַת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם וְכוּ', כִּי צִיצִית לְשׁוֹן הִסְתַּכְּלוּת הָעֵינַיִם, בְּחִינַת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים (כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר). כִּי תִּקּוּן הַבְּגָדִים, דְּהַיְנוּ צִיצִית הוּא תִּקּוּן הָעֵינַיִם כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן תֵּכֶף בַּבֹּקֶר בַּהֲקִיצוֹ מִשְּׁנָתוֹ הַמִּצְוָה הָרִאשׁוֹנָה הִיא לַחֲטֹף אֶת הַצִּיצִית וּלְלָבְשָׁם מִיָּד, כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁעוֹמֵד מִשְּׁנָתוֹ וּפוֹקֵחַ אֶת עֵינָיו הוּא צָרִיךְ לְשָׁמְרָם תֵּכֶף שֶׁלֹּא יִתְאַחֵז בָּהֶם חַס וְשָׁלוֹם, בְּחִינַת רַע עַיִן, עַל-כֵּן צְרִיכִין לְהִתְלַבֵּשׁ בְּצִיצִית מִיָּד, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֵינַיִם דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת טוֹב עַיִן, בְּחִינַת כְּסוּת וּבְגָדִים דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהֵם מְכַסִּים אֶת הָאָדָם מִן הָרַע עַיִן, בִּבְחִינַת כְּסוּת עֵינַיִם. שֶׁהַכְּסוּת וְהַלְּבוּשׁ מְכַסֶּה עַל הָאָדָם מִן הָרַע עַיִן שֶׁלֹּא תִּשְׁלֹט בּוֹ. וְעַל-כֵּן הִזְהִירוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מְאֹד עַל הַצְּנִיעוּת שֶׁיְּכַסֶּה הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ בִּבְגָדָיו וְלֹא יִהְיֶה עָרֹם כְּלָל אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁפּוֹשֵׁט אֶת חֲלוּקוֹ, (כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ), כְּמוֹ שֶׁאָמַר ר"י, מֵעוֹלָם לֹא רָאוּ כָּתְלֵי בֵּיתִי אִמְרֵי חֲלוּקִי. כִּי עַכְשָׁיו צָרִיךְ הָאָדָם לִשְׁמֹר עַצְמוֹ מְאֹד מִן הָרַע עַיִן. וְהַבְּגָדִים הֵם שְׁמִירָה לָזֶה כַּנַּ"ל:
וְעַל-כֵּן הָמָן הָרָשָׁע שֶׁהָיָה זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ בְּחִינַת פְּגַם עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, בְּחִינַת הֲמִן הָעֵץ כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן הָיָה לוֹ עַיִן רָעָה מְאֹד מְאֹד עַל מָרְדְּכַי וְעַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל, כִּי זֶה עִקַּר זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן הָיְתָה עֲצָתָם אָז לְהָבִיא אֶת וַשְׁתִּי הַמִּרְשַׁעַת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ עֲרֻמָּה אֲשֶׁר דָּבָר כָּזֶה לֹא נִשְׁמַע בָּעוֹלָם כְּדֵי לְהַגְבִּיר בָּעוֹלָם חַס וְשָׁלוֹם, בְּחִינַת הָרַע עַיִן, כִּי עִקַּר בְּחִינַת רַע עַיִן הוּא תַּאֲוָה זוֹ שֶׁל נִאוּף שֶׁהִיא כּוֹלֶלֶת כָּל הַתַּאֲווֹת שֶׁל כָּל הָעַיִ"ן אֻמּוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת רַע עַיִן, כִּי עַיִ"ן אֻמּוֹת הֵם בְּחִינַת רַע עַיִן כַּנַּ"ל. וְכָל הַתַּאֲווֹת כֻּלָּם, שֶׁהֵם כֻּלָּם נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת הָעַיִ"ן אֻמּוֹת, (כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר). כֻּלָּם הֵם בְּחִינַת רַע עַיִן, כִּי הָעַיִן רוֹאָה וְהַלֵּב חוֹמֵד כַּנַּ"ל. וְתַאֲוָה זֹאת שֶׁל נִאוּף הִיא כְּלָלִיּוּת כָּל הַתַּאֲווֹת שֶׁל כָּל הָעַיִ"ן אֻמּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר (בְּסִימָן לו), עַל-כֵּן זֹאת הַתַּאֲוָה הִיא עִקַּר בְּחִינַת רַע עַיִן, כִּי זֹאת הַתַּאֲוָה תְּלוּיָה בָּעֵינַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זוֹנִים וְכוּ'". וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע". וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, זֶה שֶׁאֵין מִסְתַּכֵּל בְּנָשִׁים וְכוּ'. וְעַל-כֵּן עִקַּר הַצְּנִיעוּת וַעֲצִימַת הָעֵינַיִם הוּא בְּתַאֲוָה זוֹ, וַאֲפִלּוּ בְּזִוּוּג דִּקְדֻשָּׁה צְרִיכִין צְנִיעוּת גָּדוֹל מְאֹד. וְכֵן עִקַּר כִּסּוּי הַלְּבוּשִׁים הוּא בִּשְׁבִיל צְנִיעוּת מִתַּאֲוָה זוֹ, וְהֵם רָצוּ לְסַלֵּק הַבּוּשָׁה מֵעֵינֵיהֶם וְלַהֲבִיאָהּ עֲרֻמָּה לִפְנֵיהֶם כְּדֵי לְהַגְבִּיר אֶת בְּחִינַת הָרַע עַיִן בְּיוֹתֵר וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֵפִיר מַחֲשַׁבְתָּם הָרַע וּמִינֵהּ וּבֵהּ אַבָּא לֵיזִיל בֵּהּ נַרְגָּא, כִּי דַּיְקָא עַל-יְדֵי זֶה נִתְקַנְּאוּ רָעֵי הָעֵינַיִם זֶה בָּזֶה. עַד שֶׁהָמָן בְּעַצְמוֹ, שֶׁהוּא הִתְגַּבְּרוּת הָרַע עַיִן, הָיָה עֵינוֹ רָעָה בִּגְדֻלַּת וַשְׁתִּי וְהוּא בְּעַצְמוֹ יָעַץ לְהָרְגָהּ, כִּי מִינֵהּ וּבֵהּ אַבָּא לֵיזוֹל בֵּהּ נַרְגָּא. וְהָרַע עַיִן בְּעַצְמוֹ מִתֹּקֶף עֵינוֹ הָרַע בַּכֹּל כְּדֶרֶךְ הָרַע עַיִן הָרַג אֶת תֹּקֶף הָרַע עַיִן, שֶׁהוּא וַשְׁתִּי הַמִּרְשַׁעַת, שֶׁהִיא הִתְגַּבְּרוּת הָרַע עַיִן, כִּי הִיא בְּחִינַת מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, בְּחִינַת תַּאֲוַת נִאוּף, שֶׁהִיא בְּחִינַת רַע עַיִן, וְעַל-כֵּן פָּשְׁטָה בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל עֲרֻמּוֹת וְעָשְׂתָה בָּהֶן מְלָאכָה בְּשַׁבָּת, כִּי שַׁבָּת הִיא בְּחִינַת טוֹב עַיִן. שִׁי"ן תְּלַת גְּוָנִין דְּעֵינָא וּבַת הִיא בַּת עַיִן, וְעַל-כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, פְּסִיעָה גַּסָּה נוֹטֶלֶת מְאוֹר עֵינָיו וּמְהַדְּרָא לֵהּ בְּקִדּוּשָׁא דְּבֵי שִׁמְשִׁי. כִּי שַׁבָּת הוּא תִּקּוּן הָעֵינַיִם בְּחִינַת טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ, כִּי שָׁם עִקַּר הַבְּרָכָה בְּחִינַת וַיְבָרֵךְ וַיְקַדֵּשׁ. וְעַל-כֵּן עִקַּר זִוּוּג דִּקְדֻשָּׁה הוּא בְּשַׁבָּת, כִּי אָז הוּא בִּקְדֻשָּׁה בְּלִי אֲחִיזַת הָרַע עַיִן חַס וְשָׁלוֹם, כְּלָל, אֲבָל וַשְׁתִּי הָרְשָׁעָה רָצְתָה לְהַגְבִּיר הָרַע עַיִן וְעָשֹׁתָה מְלָאכָה בְּשַׁבָּת בִּבְנוֹת יִשְׂרָאֵל עֲרֻמּוֹת. וְעַל-כֵּן הָיְתָה מַפַּלְתָּהּ עַל-יְדֵי הָרַע עַיִן בְּעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ עַל-יְדֵי הָמָן הָרָשָׁע וְעַל-יְדֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ שֶׁרָצוּ לְהַגְבִּיר תֹּקֶף הָרַע עַיִן לַהֲבִיאָהּ עֲרֻמָּה בְּשַׁבָּת. וְאַף הִיא לִדְבַר עֲבֵרָה נִתְכַּוְּנָה וְרָצְתָה בָּזֶה מְאֹד, כִּי הִיא בְּעַצְמָהּ גַּם כֵּן תֹּקֶף הִתְגַּבְּרוּת הָרַע עַיִן, אַךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵפֵר מַחֲשָׁבוֹת עֲרֻמִּים וְסִכְסֵךְ רַע עַיִן אֶחָד בַּחֲבֵרוֹ שֶׁיִּתְקַנְּאוּ זֶה בָּזֶה עַד שֶׁהָרַג אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ. וּמִינֵהּ וּבֵהּ אַבָּא לֵיזִיל בֵּהּ נַרְגָּא. וְנֶהֶרְגָה עַל-יְדֵי רַע עַיִן דַּיְקָא כַּנַּ"ל:
"וְתַחַת הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס". שֶׁהִיא אֶסְתֵּר שֶׁהָיְתָה צְנוּעָה בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בִּשְׁבִיל צְנִיעוּת שֶׁהָיָה בְּרָחֵל זָכְתָה וְיָצָא מִמֶּנָּה שָׁאוּל שֶׁהָיָה נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים, וּבִשְׁבִיל צְנִיעוּת שֶׁל שָׁאוּל זָכָה וְיָצְאָה מִמֶּנּוּ אֶסְתֵּר, כִּי צְנִיעוּת הִיא הֵפֶךְ הָרַע עַיִן כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן הָיוּ כָּל אֵלּוּ צְנוּעִים בְּיוֹתֵר כְּדֵי לְהַכְנִיעַ הָרַע עַיִן, כִּי הֵם יָצְאוּ מִבִּנְיָמִין שֶׁיָּצָא מֵרָחֵל שֶׁנּוֹלַד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁעִקַּר הַכְנָעַת הָרַע עַיִן עַל יָדוֹ דַּוְקָא כַּנַּ"ל:
וְעִקַּר הַכְנָעַת הָרַע עַיִן הוּא עַל-יְדֵי הַלִּמּוּד זְכוּת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְלַמֵּד זְכוּת עַל הָרָשָׁע שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִצֹּל הַצַּדִּיק. וְעַל-יְדֵי זֶה נִתְחַזֵּק מְאוֹר עֵינָיו שֶׁל הַצַּדִּיק וְזוֹכֶה לִתְפִלָּה וְכוּ' כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן קֹדֶם מַפֶּלֶת הָמָן נִתְגַּדֵּל מְאֹד מְאֹד. וְזֶה הָיָה עִקַּר מַפַּלְתּוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִתְמַלֵּא סְאָתוֹ הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְלַמֵּד זְכוּת וְסִלֵּק מִשְׁפָּטוֹ מִמֶּנּוּ, אַדְּרַבָּא, הֵרִים וְגִדֵּל אוֹתוֹ מְאֹד. וְזֶה בְּחִינַת אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֶת הָמָן וַיְנַשְּאֵהוּ וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְאוֹ וְכוּ', וְזֹאת הַגְּדֻלָּה הִיא בְּחִינַת לִמּוּד זְכוּת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְלַמֵּד זְכוּת עַל הָרָשָׁע. וְעַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא נִצֹּל הַצַּדִּיק כַּנַּ"ל: וְזֶה בְּחִינַת וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתְּנָהּ לְהָמָן וְכוּ', כִּי כָּל דָּבָר יֵשׁ לוֹ שֹׁרֶשׁ לְמַעְלָה כַּיָּדוּעַ. וַהֲסָרַת הַטַּבַּעַת מִיַּד הַמֶּלֶךְ מְרַמֵּז עַל הֲסָרַת הַטַּבַּעַת מִיַּד הָעֶלְיוֹן, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּבְיָכוֹל, הוֹשִׁיט יָדוֹ וְאָחַז בַּמִּשְׁפָּט אֶת יָדוֹ לְסַלֵּק הַמִּשְׁפָּט מֵהָמָן הָרָשָׁע, אַדְּרַבָּא, נָתַן לוֹ בְּיָדוֹ, כִּבְיָכוֹל, גְּדֻלָּה רַבָּה מְאֹד. בִּבְחִינַת כִּי אַתָּה עָמָל וָכַעַס תַּבִּיט לָתֵת בְּיָדֶךָ . עַד שֶׁפְּנֵי ד' נִסְתָּר בְּהָעֹשֵׂי רַע שֶׁהוּא הָמָן. וְאָז בְּעֵת שֶׁפְּנֵי ד' נִסְתָּר בָּהֶם אָז יֵשׁ לָהֶם כָּל הַגְּדֻלָּה וְהַכָּבוֹד. וְזֶה בְּחִינַת הֲסָרַת הַטַּבַּעַת מִיַּד הַמֶּלֶךְ לְהָמָן, כִּי הַטַּבַּעַת הִוא חוֹתַם הַמֶּלֶךְ שֶׁכָּל מִשְׁפְּטֵי הַמֶּלֶךְ נֶחְתָּמִים עַל יָדוֹ, כַּמְבֹאָר שָׁם בְּעִנְיָן שֶׁכָּל מִשְׁפְּטֵי הַמַּלְכוּת הָיוּ עַל-יְדֵי הַטַּבַּעַת, וְאָז הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֵרִים מִשְׁפָּטוֹ מִמֶּנּוּ, אַדְּרַבָּא, כִּבְיָכוֹל, הִסְתִּיר פָּנָיו וּמִשְׁפָּטוֹ בְּתוֹכוֹ וּמָסַר לוֹ אֶת הַמִּשְׁפָּט בְּאוֹתוֹ הָעֵת בִּבְחִינַת שֶׁזּוֹכֶה בַּדִּין כְּאִלּוּ כָּל הַמִּשְׁפָּט בְּיָדוֹ, כִּי פְּנֵי ד' מֻסְתָּר בְּעוֹשֵׂי רַע כַּנַּ"ל, כִּי פְּנֵי ד' זֶה בְּחִינַת הַמִּשְׁפָּט שֶׁיּוֹצֵא מִפְּנֵי ד', כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים, "מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטֵנוּ יֵצֵא". וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְשַׂמְתִּי פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וְכוּ'" וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וְאָז בְּעֵת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְלַמֵּד זְכוּת עַל הָרָשָׁע אָז מוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ עָלָיו וּמַסְתִּיר הַפָּנִים וְהַמִּשְׁפָּט חַס וְשָׁלוֹם, בִּבְחִינַת פְּנֵי ד' בְּעֹשֵׂי רָע וְכוּ'. וְאָז יֵשׁ לָהֶם כָּל הַגְּדֻלָּה וְהַכָּבוֹד כַּנַּ"ל וְזוֹכֶה בַּדִּין כְּאִלּוּ הַמִּשְׁפָּט אֶצְלוֹ וְזֶה בְּחִינַת הֲסָרַת הַטַּבַּעַת הַמֶּלֶךְ חוֹתַם הַמֶּלֶךְ, דְּהַיְנוּ מִשְׁפְּטֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁנִּמְסַר אָז לְהָמָן כַּנַּ"ל, כִּי עַכְשָׁיו כָּל הַמִּשְׁפָּט מֻסְתָּר אֶצְלָם בַּגָּלוּת. וְעַל-כֵּן, אֲפִלּוּ בִּקְדֻשָּׁה כְּשֶׁרוֹצִים לִפְעֹל אֵיזֶה מִשְׁפָּט וְתַקִּיפוּת בִּשְׁבִיל קִיּוּם דָּתֵנוּ הַקָּדוֹשׁ. צְרִיכִים לִפְעֹל עַל יָדָם דַּיְקָא, (כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחַר סִימָן כ), כִּי פְּנֵי ד' שֶׁהוּא הַמִּשְׁפָּט מֻסְתָּר אֶצְלָם כַּנַּ"ל:
וְהַהַסְתָּרָה הַזֹּאת שֶׁפְּנֵי ד' מֻסְתָּר בְּעוֹשֵׂי רָע שֶׁאַחַר כֵּן נַעֲשָׂה מַפַּלְתָּם עַל-יְדֵי זֶה בִּבְחִינַת פְּנֵי ד' בְּעֹשֵׂי רָע כְּדֵי לְהַכְרִיתָם כַּנַּ"ל, הַהַסְתָּרָה הַזֹּאת זֶה בְּחִינַת אֶסְתֵּר שֶׁנִּלְקְחָה לְבֵית הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, כִּי אֶסְתֵּר הִיא בְּחִינַת הַסְתָּרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אֶסְתֵּר מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר, "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר וְכוּ'". כִּי אֶסְתֵּר הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה, כִּי חוּט שֶׁל חֶסֶד מָשׁוּךְ עָלֶיהָ, כִּי נִמְשָׁךְ עָלֶיהָ יֹפִי וְחֵן מִפָּנִים הָעֶלְיוֹנִים מִבְּחִינַת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים נְהוֹרִין שֶׁל אוֹר הַפָּנִים הָעֶלְיוֹנִים. נִמְצָא שֶׁאֶסְתֵּר הִיא בְּחִינַת הַפָּנִים הָעֶלְיוֹנִים שֶׁנִּסְתְּרָה בְּהֶסְתֵּר וְהֶעְלֵם גָּדוֹל שֶׁנִּתְעַלְּמָה הַקְּדֻשָּׁה כָּל כָּךְ עַד שֶׁנִּלְקְחָה אֶסְתֵּר הַצַּדֶּקֶת לְבֵית הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת פְּנֵי ד' בְּעֹשֵׂי רָע כְּדֵי לְהַכְרִיתָם שֶׁנִּלְקְחָה אֶסְתֵּר, שֶׁהִיא בְּחִינַת הַהַסְתָּרָה שֶׁנִּסְתָּר פְּנֵי ד' בְּעֹשֵׂי רָע. וְעַל-יְדֵי זֶה נִכְרַת הָמָן וְזַרְעוֹ שֶׁהוּא הָרַע עַיִן, וְעַל-כֵּן דַּיְקָא אַחַר שֶׁנִּלְקְחָה אֶסְתֵּר לְבֵית הַמֶּלֶךְ, אָז דַּיְקָא נִתְגַּדֵּל הָמָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֶת הָמָן וְכוּ'". כִּי אָז דַּיְקָא בְּעֵת שֶׁפְּנֵי ד' מֻסְתָּר בְּעֹשֵׂי רָע, אָז יֵשׁ לָהֶם כָּל הַגְּדֻלָּה עַל-יְדֵי פְּנֵי ד' דַּיְקָא הַמֻּסְתָּר בָּהֶם, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶסְתֵּר שֶׁנִּלְקְחָה לְבֵיתָם. וְאַחַר כָּךְ עַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא הוּא מַפָּלָתָם בִּבְחִינַת פְּנֵי ד' בְּעֹשֵׂי רָע לְהַכְרִיתָם כַּנַּ"ל, (כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל). וְהָעִקָּר הוּא הַתְּפִלָּה, כִּי בְּעֵת הַהַסְתָּרָה שֶׁהָרַע עַיִן מִתְגַּבֵּר וּפְנֵי ד' מֻסְתָּר בָּהֶם, אָז בֶּאֱמֶת הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה, כִּי הִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם הָרַע עַיִן שֶׁהוּא הָמָן מְאֹד, בִּפְרָט כִּי נִכְשְׁלוּ בְּבָבֶל בְּנָשִׁים נָכְרִיּוֹת, שֶׁהוּא פְּגַם תַּאֲוָה זוֹ, שֶׁהִיא עִקַּר הָרַע עַיִן וְגַם נֶהֱנוּ מִסְּעֻדָּתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, שֶׁהוּא פְּגַם הָאֲכִילָה, בְּחִינַת פְּגַם אֲכִילַת עֵץ הַדַּעַת, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נֶאֱחָז חַס וְשָׁלוֹם, רֹעַ הַלֵּב, שֶׁהוּא בְּחִינַת רַע עַיִן כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן הָיְתָה הִתְגַּבְּרוּתוֹ גְּדוֹלָה מְאֹד, אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שָׁלַח לָנוּ אָז אֶת מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר, וּמָרְדְּכַי נִתְחַזֵּק דַּיְקָא עַל-יְדֵי גֹּדֶל הַסְתָּרָה שֶׁנִּלְקְחָה אֶסְתֵּר לְבֵית הַמֶּלֶךְ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַסְתָּרַת פְּנֵי ד' כַּנַּ"ל, שֶׁמִּשָּׁם הָיָה נִמְשָׁךְ גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הָמָן הָרָשָׁע. וּמָרְדְּכַי נִתְחַזֵּק עַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא, כִּי זֶה בְּחִינַת צֵל הַנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשִׁיט יָדוֹ לְלַמֵּד זְכוּת עַל הָרָשָׁע וּלְהַגְבִּיהַּ אוֹתוֹ לְהַפִּילוֹ, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא נִתְחַזֵּק מְאוֹר עֵינָיו שֶׁל הַצַּדִּיק וּמַבִּיט לְמֵרָחוֹק וּמִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְזֶה בְּחִינַת מָרְדְּכַי שֶׁהָיָה נוֹתֵן לִבּוֹ וְהָיָה מִסְתַּכֵּל וּמַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁבְּוַדַּאי לֹא עַל חִנָּם נִלְקְחָה אֶסְתֵּר לְבֵית הֶעָרֵל וְהָיָה מַאֲמִין שֶׁבְּוַדַּאי הוּא לִישׁוּעַת יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם , הַיְנוּ שֶׁהָיָה מֵבִין עַל-יְדֵי הַהַסְתָּרָה בְּעַצְמָהּ שֶׁהִיא בְּחִינַת מַה שֶּׁנִּלְקְחָה אֶסְתֵּר שֶׁבְּוַדַּאי צַדִּיק וְיָשָׁר מִשְׁפְּטֵי ד'. וְעַל-יְדֵי זֶה נִתְחַזֵּק לִבּוֹ וְהִתְפַּלֵּל לַד'. וְכָל מַה שֶּׁהִתְגַּבֵּר הָמָן בְּיוֹתֵר לֹא הָיָה מְהַרְהֵר חַס וְשָׁלוֹם, אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַדְּרַבָּא, הָיָה מִתְחַזֵּק מְאֹד וְהָיָה מַרְבֶּה לְהִתְפַּלֵּל וּלְהַעְתִּיר וְלִצְעֹק אֶל ד', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְּדוֹלָה וּמָרָה". וְכֵן כָּל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ צָעֲקוּ וְהִתְפַּלְּלוּ וְהֶעְתִּירוּ וְהִתְחַנְּנוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְעִקַּר הַתְּפִלָּה הוּא לְעוֹרֵר זְכוּת אָבוֹת, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, (כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל), וְעַל-כֵּן גָּזְרוּ תַּעֲנִית שְׁלֹשָׁה יָמִים, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה אָבוֹת, כַּמּוּבָא דְּעִמְּהוֹן עָאָלַת אֶסְתֵּר קֳדָם מַלְכָּא. וְעַל-כֵּן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת, שֶׁלָּבְשָׁה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, זֶה בְּחִינַת בַּאֲתַר דַּאֲבָהָן תַּמָּן שְׁכִינְתָּא תַּמָּן, עַל-כֵּן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, בְּחִינַת שְׁלֹשָׁה אָבוֹת שֶׁנִּתְעוֹרְרוּ עַל-יְדֵי תְּפִלָּתָם וְזַעֲקָתָם, כַּמּוּבָא שֶׁאָז הָלַךְ אֵלִיָּהוּ וְהָיָה מְעוֹרֵר אֶת הָאָבוֹת, וְעַל-יְדֵי זֶה לָבְשָׁה אֶסְתֵּר מַלְכוּת שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה, בְּחִינַת בַּאֲתַר דַּאֲבָהָן תַּמָּן שְׁכִינְתָּא תַּמָּן דְּהִיא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלָּה זְכוּת אָבוֹת וְכוּ'. וְעַל-יְדֵי זֶה שֶׁהִמְשִׁיכוּ בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, עַל-יְדֵי שְׁלֹשָׁה אָבוֹת, עַל-יְדֵי תְּפִלָּתָם וּתְפִלַּת מָרְדְּכַי שֶׁתְּפִלָּתוֹ הָיְתָה כְּתִקּוּנוֹ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת הַמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל, עַל-יְדֵי זֶה זָכָה שֶׁלֹּא דַּי שֶׁלֹּא רָאָה הָרָשָׁע הָמָן הָרַע עַיִן מַה שֶּׁרָצָה לִרְאוֹת בְּמָרְדְּכַי, אַף גַּם נִתְהַפֵּךְ וְרָאָה מָרְדְּכַי הַצַּדִּיק בְּהָמָן הָרָשָׁע מַה שֶּׁהוּא רָצָה לִרְאוֹת בּוֹ וְתָלוּ אֶת הָמָן עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְדְּכַי, הַכֹּל כַּמְבֹאָר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל שֶׁזּוֹכֶה הַצַּדִּיק עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַנַּ"ל לִרְאוֹת בְּהָרָשָׁע מַה שֶּׁרָצָה לִרְאוֹת בּוֹ. וְכָל זֶה נִתְקַיֵּם אָז בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר שֶׁזָּכוּ עַל-יְדֵי תְּפִלָּתָם הַגְּדוֹלָה לִרְאוֹת בּוֹ מַה שֶּׁרָצָה לִרְאוֹת בְּמָרְדְּכַי כַּנַּ"ל:
וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁזִּמְּנָה אֶסְתֵּר אֶת הָמָן עַל הַסְּעֻדָּה, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אִם רָעֵב שׂוֹנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לֶחֶם וְכוּ' כִּי גֶּחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ וְכוּ'. כִּי אֶסְתֵּר הִיא בְּחִינַת הַהַסְתָּרָה שֶׁמֻּסְתָּר פְּנֵי ד' בְּעֹשֵׂי רָע כְּדֵי לְהַכְרִיתָם וְעַל-יְדֵי זֶה יֵשׁ לָהֶם מִתְּחִלָּה כָּל הַגְּדֻלָּה וְכוּ' כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַגְּדֻלָּה וְהַהִתְנַשְּאוּת שֶׁל הָמָן אַחַר שֶׁנִּלְקְחָה אֶסְתֵּר דַּיְקָא כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן בַּסּוֹף נִסְתָּר פְּנֵי ד' כָּל כָּךְ עַד שֶׁזִּמְּנָה אֶסְתֵּר אֶת הָמָן, דְּהַיְנוּ שֶׁפְּנֵי ד' הַמֻּסְתָּר הִגְבִּיהַּ אוֹתוֹ בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר וְאָז דַּיְקָא כְּשֶׁנִּתְנַשֵּא לְמַעְלָה מְאֹד עַל-יְדֵי עֹצֶם הַסְתָּרַת פְּנֵי ד', שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶסְתֵּר אָז הָיָה מַפַּלְתּוֹ דַּיְקָא בִּבְחִינַת פְּנֵי ד' בְּעֹשֵׂי רָע לְהַכְרִיתָם. וְכָל זֶה עַל-יְדֵי עֹצֶם הַתְּפִלָּה כְּתִקּוּנוֹ כַּנַּ"ל, כִּי בְּעֵת שֶׁזִּמְּנָה אֶסְתֵּר אֶת הָמָן עַל הַסְּעֻדָּה אָז יָצָא לֵב יִשְׂרָאֵל וְנִשְׁבַּר לִבָּם מְאֹד מְאֹד וְשָׁפְכוּ לִבָּם כַּמַּיִם לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, (כַּמּוּבָא בִּסְפָרִים). הַיְנוּ שֶׁבְּעֵת עֹצֶם הַהַסְתָּרָה אָז צְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר מְאֹד לְהִתְפַּלֵּל וְלִזְעֹק אֶל ד'. וְעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהִנָּצֵל מֵהָרַע עַיִן עַד שֶׁזָּכוּ לִרְאוֹת בּוֹ מַה שֶּׁרָצָה לִרְאוֹת בְּמָרְדְּכַי כַּנַּ"ל:
וְזֶה בְּחִינַת בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ, כִּי הַשֵּׁנָה נִמְשֶׁכֶת מִבְּחִינַת הָרַע עַיִן, שֶׁהוּא בְּחִינַת מִיתָה, כִּי שֵׁנָה אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בְּמִיתָה. וְעַל-כֵּן אָנוּ מְבַקְּשִׁים קֹדֶם הַשֵּׁנָה, "וְהָאֵר עֵינַי פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת". וְעַל-כֵּן מְבַקְּשִׁים, "וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנוּ", "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי". כִּי נִצּוֹלִים מֵהָרַע עַיִן עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַיָּד, עַל-יְדֵי בְּחִינַת צֵל יָד, בְּחִינַת וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ. וְזֶה שֶׁאָמַר הָמָן, "יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד". וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, יָשְׁנוּ מִן הַמִּצְווֹת, כִּי אָמַר שֶׁהַשֵּׁנָה הַנִּמְשֶׁכֶת מֵהָרַע עַיִן הִתְגַּבְּרָה עֲלֵיהֶם כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן הָיָה הַנֵּס עַל-יְדֵי נִדּוּד הַשֵּׁנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַכְנָעַת הָרַע עַיִן כַּנַּ"ל:
וְעַל-כֵּן תֵּכֶף כְּשֶׁעוֹמְדִים מֵהַשֵּׁנָה לוֹבְשִׁים צִיצִית וּתְפִלִּין, שֶׁהֵם בְּחִינַת תִּקּוּן הָעֵינַיִם, כִּי צִיצִית הֵם בְּחִינַת עֵינַיִם דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל. וְכֵן תְּפִלִּין בִּבְחִינַת וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. וְזֶה בְּחִינַת וּמָרְדְּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וְכוּ', הַיְנוּ בְּחִינַת רִבּוּי לְבוּשִׁים וְכִסּוּיִים דִּקְדֻשָּׁה שֶׁכָּל זֶה הוּא הֵפֶךְ הָרַע עַיִן, כִּי הַכְנָעַת הָרַע עַיִן הוּא עַל-יְדֵי לְבוּשִׁין דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהֵם מְכַסִּין עַל הָאָדָם כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן זָכוּ אָז לְצִיצִית וּתְפִלִּין, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וִיקָר, אֵלּוּ תְּפִלִּין וְכוּ'. כִּי הֵם בְּחִינַת לְבוּשִׁין דִּקְדֻשָּׁה שֶׁמַּכְנִיעִין אֶת הָרַע עַיִן, בִּבְחִינַת כִּי הִיא כְסוּתֹהּ לְבַדּוֹ, דָּא צִיצִית. הִיא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ, דָּא תְּפִלִּין וְכַנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת 'וְשָׂשׂוֹן' זוֹ מִילָה, כִּי הָעָרְלָה הִיא בְּחִינַת עֲנָנִין דִּמְכַסְּיָין עַל עֵינִין, בְּחִינַת רַע עַיִן, בְּחִינַת פְּגַם הַבְּרִית, שֶׁהוּא עִקַּר הָרַע עַיִן. וְעַל-יְדֵי הַעֲבָרַת הָעָרְלָה וְהַפְּרִיעָה נִתְגַּלֶּה הָעֲטָרָה, שֶׁהִיא בַּת עַיִן וְאָז עַל-יְדֵי מִצְוַת מִילָה, בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית עַל-יְדֵי זֶה הוּא בְּחִינַת טוֹב עַיִן, בִּבְחִינַת טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ, כִּי שָׁם צִוָּה ד' אֶת הַבְּרָכָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יוֹסֵף הַצַּדִּיק שֶׁעָמַד בְּנִסָּיוֹן וְשָׁמַר אֶת הַבְּרִית שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זָכָה לְהִנָּצֵל מֵרַע עַיִן, כִּי הוּא בְּחִינַת טוֹב עַיִן, בְּחִינַת בֶּן פֹּרַת עֲלֵי עַיִן. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עוֹלֵי עַיִן וְכוּ'. כִּי עִקַּר בְּחִינַת טוֹב עַיִן הוּא עַל-יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ, "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה". 'אוֹרָה' דַּיְקָא, בְּחִינַת אוֹר הָעֵינַיִם, בְּחִינַת טוֹב עַיִן. וְזֶהוּ אוֹרָה זו תּוֹרָה, כִּי כְּלַל כָּל הַתּוֹרָה הוּא בִּבְחִינַת טוֹב עַיִן, בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית כַּנַּ"ל, בְּחִינַת וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ כַּנַּ"ל:
וְזֶה בְּחִינַת וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְהַמֶּלֶךְ עַיִן רָעָה עַל זֶה, הַיְנוּ, כִּי הֶרְאוּ שֶׁהֵם עַכְשָׁיו בִּבְחִינַת טוֹב עַיִן וְאֵין לָהֶם שׁוּם תַּאֲוַת מָמוֹן כְּלָל, שֶׁהוּא בְּחִינַת רַע עַיִן, שֶׁכָּל אֶחָד מִתְקַנֵּא בְּמָמוֹן חֲבֵרוֹ, אֲבָל הֵם יָצְאוּ מִתַּאֲוָה זוֹ וְאֵין לָהֶם שׁוּם עַיִן רַע בְּמָמוֹן כְּלָל. וְאֵין נוֹתְנִין עֵינֵיהֶם אֲפִלּוּ בְּמָמוֹן שֶׁל הַבִּזָּה, כִּי זָכוּ עַל-יְדֵי מָרְדְּכַי לִבְחִינַת טוֹב עַיִן. וְעַל-כֵּן הִכְנִיעוּ אֶת הָרַע עַיִן עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה לְהַמֶּלֶךְ רַע עַיִן, כִּי הֵם הִכְנִיעוּ אֶת הָרַע עַיִן כַּנַּ"ל:
וְזֶה בְּחִינַת מִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים, כִּי אָנוּ צְרִיכִין לִתֵּן צְדָקָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן בְּפוּרִים כָּל הַפּוֹשֵׁט יָד לִטֹּל נוֹתְנִים לוֹ. כִּי אָז אֵין שׁוּם רַע עַיִן כְּלָל רַק טוֹב עַיִן שֶׁנּוֹתְנִים בְּעַיִן יָפָה וְטוֹבָה לְכָל הַפּוֹשֵׁט יָד לִטֹּל. וְזֶהוּ גַּם כֵּן בְּחִינַת מִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְהַרְאוֹת גֹּדֶל הִתְפַּשְּׁטוּת הָעַיִן טוֹבָה עַכְשָׁיו שֶׁכָּל אֶחָד עֵינוֹ טוֹבָה וְיָפָה בַּחֲבֵרוֹ וְשׁוֹלְחִין מָנוֹת זֶה לָזֶה וְזֶה לָזֶה, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת טוֹב עַיִן, שֶׁכָּל אֶחָד עֵינוֹ טוֹבָה בַּחֲבֵרוֹ:
וְזֶה בְּחִינַת הַסְּעֻדָּה שֶׁל פּוּרִים, כִּי עַכְשָׁיו כְּשֶׁהִכְנִיעוּ אֶת הָרַע עַיִן וְזָכוּ לְטוֹב עַיִן, עַל-כֵּן עַכְשָׁיו הָאֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה בִּבְחִינַת וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ וְכוּ' כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אֲכִילַת שַׁבָּת שֶׁאָז מִצְוָה גְּדוֹלָה לֶאֱכֹל שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה אָבוֹת. כִּי אָז בְּשַׁבָּת הוּא בְּחִינַת טוֹב עַיִן כַּנַּ"ל. וְאָז מְאִירִין הַשְּׁלֹשָׁה אָבוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת טוֹב עַיִן, כִּי עַל יָדָם מַכְנִיעִין אֶת הָרַע עַיִן כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן אָז בְּשַׁבָּת מִצְוָה גְּדוֹלָה לֶאֱכֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "ויאמר משה אִכְלוּהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם וְגוֹ' רָאוּ וְגוֹ'". 'רְאוּ' דַּיְקָא. כִּי אָז בְּשַׁבָּת מְאִירִין הָעֵינַיִם בִּבְחִינַת רְאוּ כִּי ד' נָתַן לָכֶם אֶת הַשַּׁבָּת. וְעַל-יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ מִצְוָה לֶאֱכֹל בְּחִינַת אִכְלוּהוּ הַיּוֹם, כִּי אָז הָאֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל:
וְעַל-כֵּן זוֹכִין בְּפוּרִים לְהִתְגַּלּוּת גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד, (כַּמּוּבָא בַּכְּתָבִים). כִּי אָז כְּשֶׁנִּכְרְתוּ עוֹשֵׂי רָע, שֶׁהֵם הָמָן וְזַרְעוֹ וְכוּ', אָז נִתְגַּלִּין פְּנֵי ד' לְעוֹשֵׂי טוֹב, (כַּמְבֹאָר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל). וְזֶהוּ בְּחִינַת עֹצֶם הַהֶאָרָה, בְּחִינַת הֶאָרַת מָרְדְּכַי הַמִּתְגַּלֶּה עַכְשָׁיו בְּהִתְגַּלּוּת גָּדוֹל שֶׁאֵין נִמְצָא בְּשׁוּם זְמַן, (כַּמְבֹאָר שָׁם בְּכִתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל). כִּי מֵחֲמַת שֶׁזָּכוּ לְהַכְרִית מְאֹד אֶת הָעוֹשֵׂי רָע, שֶׁהֵם הָמָן וְזַרְעוֹ וְכָל מִשְׁפַּחְתּוֹ עַל-יְדֵי זֶה נִתְגַּלִּין בְּיוֹתֵר פְּנֵי ד', (כַּמְבֹאָר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל). וְזֶהוּ בְּחִינַת הַהֶאָרָה וְהַהִתְגַּלּוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁל פּוּרִים כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת הַשִּמְחָה שֶׁל פּוּרִים, בְּחִינַת לַיְהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, כִּי עִקַּר הַשִּמְחָה הוּא עַל-יְדֵי בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת פְּנֵי ד', בִּבְחִינַת שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ. וּמֵחֲמַת שֶׁבְּפוּרִים עַל-יְדֵי כְּרִיתוּת הָרְשָׁעִים כַּנַּ"ל נִתְגַּלֶּה בְּיוֹתֵר בְּחִינַת פְּנֵי ד' כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן אָז הַשִּמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד:
וְעַל-כֵּן מִצְוַת סֻכָּה מֵגֵן מֵעֲמָלֵק, (כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר), כִּי סֻכּוֹת הֵם עַנְנֵי כָּבוֹד שֶׁהֵם מַצִּילִין מֵעֲמָלֵק שֶׁלֹּא בָּא כִּי אִם עַל אוֹתָן שֶׁהָיָה הֶעָנָן פּוֹלְטָם וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. כִּי סֻכָּה הִיא בְּחִינַת צֵל יָד, בְּחִינַת וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ. וְעַל-כֵּן בְּסֻכּוֹת מַקְרִיבִין שִׁבְעִים פָּרִים כְּנֶגֶד הַשִּׁבְעִים אֻמּוֹת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שֶׁאָנוּ בְּעַצְמֵנוּ מְלַמְּדִין זְכוּת עֲלֵיהֶם שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם קִיּוּם עַד עֵת בֹּא דְּבָרוֹ. וְעַל-יְדֵי הַלִּמּוּד זְכוּת שֶׁאָנוּ מְלַמְּדִין עַל הָרַע עַיִן, שֶׁהֵם הַשִּׁבְעִים אֻמּוֹת וּמַקְרִיבִין עֲלֵיהֶם שִׁבְעִים פָּרִים, עַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ צֵל יָד שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִצּוֹלִין מֵרַע עַיִן בְּחִינַת וּבְצֵל יָדִי כִּסִיתִיךָ. וְזֶהוּ בְּעַצְמָהּ בְּחִינַת סֻכָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ, שֶׁהִיא נַעֲשֵׂית מִזֶּה בְּעַצְמוֹ שֶׁאָנוּ מְלַמְּדִין אָז זְכוּת עֲלֵיהֶם וּמַקְרִיבִין קָרְבָּנוֹת בַּעֲדָם כַּנַּ"ל. וְזֹאת הַסֻּכָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת צֵל יָד כַּנַּ"ל, הִיא מַצֶּלֶת מֵעֲמָלֵק, שֶׁהוּא כְּלָלוּת הָרַע עַיִן כַּנַּ"ל, כִּי עַל-יְדֵי הַצֵּל יָד הַנִּמְשָׁךְ מֵהַלִּמּוּד זְכוּת שֶׁמְּלַמְּדִין עַל הָרָשָׁע, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַסֻּכָּה הַנַּעֲשֵׂית עַל-יְדֵי הַשִּׁבְעִים פָּרִים שֶׁמַּקְרִיבִין עֲלֵיהֶם, עַל-יְדֵי זֶה נִצֹּלִין מֵרַע עַיִן שֶׁל הָרָשָׁע כַּנַּ"ל:
וְזֶהוּ בְּחִינַת כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהָיָה הֶעָשָׁן יוֹצֵא וְנִזּוֹנִין מִמֶּנּוּ הַסִּטְרָא אָחֳרָא. וְכֵן צְרִיכִין לִתֵּן אֵיזֶה חֵלֶק מִכָּל דָּבָר, (כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר לְעִנְיַן אִיּוֹב). וְזֶה בְּחִינַת מַיִם אַחֲרוֹנִים אַחַר הָאֲכִילָה, כִּי צְרִיכִין לְלַמֵּד עֲלֵיהֶם זְכוּת וְלִתֵּן לָהֶם אֵיזֶה חִיּוּת בְּצִמְצוּם גָּדוֹל וְעַל-יְדֵי זֶה נִצּוֹלִין מֵהֶם מֵרַע עֵינַיִם שֶׁלֹּא תִּתְגַּבֵּר חַס וְשָׁלוֹם, בִּבְחִינַת וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ כַּנַּ"ל:
וְעַל-כֵּן אַחַר פּוּרִים קוֹרִין פָּרָשַׁת פָּרָה, כִּי הַתְּפִלָּה שֶׁל מָרְדְּכַי שֶׁהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעֵת שֶׁהִתְגַּבֵּר הָמָן זֶה בְּחִינַת פָּרָה אֲדֻמָּה, (כַּמְבֹאָר הֵיטֵב בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל) שֶׁתְּפִלָּה כְּתִקּוּנוֹ הִיא בְּחִינַת פָּרָה אֲדֻמָּה. וְעַל-כֵּן קוֹרִין אַחַר כָּךְ פָּרָשַׁת פָּרָה, כִּי בְּחִינַת פָּרָה אֲדֻמָּה נַעֲשֵׂית מִבְּחִינַת תְּפִלַּת מָרְדְּכַי כַּנַּ"ל. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זָכָה לִרְאוֹת בְּהָמָן הָרָשָׁע מַה שֶּׁרָצָה לִרְאוֹת בּוֹ כַּנַּ"ל. וְזָכוּ אַחַר כָּךְ עַל-יְדֵי דָּרְיָוֶשׁ בֶּן אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לָשׁוּב לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלִבְנוֹת אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כִּי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר מִזֶּרַע בִּנְיָמִין זָכוּ מִתְּחִלָּה לְהַמְשִׁיךְ וּלְגַלּוֹת בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל-יְדֵי תְּפִלָּתָם הַגְּדוֹלָה עַד שֶׁזָּכוּ אַחַר כָּךְ לָשׁוּב עַל-יְדֵי זֶה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלִבְנוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהֵם בְּחִינַת טוֹב עַיִן כַּנַּ"ל:
וְזֶה בְּחִינַת בָּשָׂר שֶׁנִּתְעַלֵּם מִן הָעַיִן שֶׁאָסוּר בַּאֲכִילָה לְיִשְׂרָאֵל, כִּי אֲכִילַת יִשְׂרָאֵל קֹדֶשׁ צְרִיכָה לִהְיוֹת בִּבְחִינַת טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ וְכוּ' כַּנַּ"ל, כִּי עִקַּר טוֹב עַיִן הוּא עַל-יְדֵי הָאֲכִילָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן בְּהֵמָה שֶׁמֵּתָה מֵאֵלֶיהָ הִיא נְבֵלָה וַאֲסוּרָה בַּאֲכִילָה, כִּי מִיתָה הוּא בְּחִינַת רַע עַיִן כַּנַּ"ל וּצְרִיכִין לְתַקֵּן אֶת הַחַי עַל-יְדֵי הַשְּׁחִיטָה, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מַכְנִיעִין אֶת בְּחִינַת הָרַע עַיִן, בְּחִינַת סִטְרָא דְּמוֹתָא, בִּבְחִינַת פְּנֵי ה' בְּעֹשֵׂי רָע לְהַכְרִיתָם , דְּהַיְנוּ שֶׁהַחַלָּף, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶרֶב נוֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית, בְּחִינַת חֶרֶב לַה', בְּחִינַת פְּנֵי ה', שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ וְכוּ', שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּנֵי ה', הוּא בְּחִינַת דִּינָא דְּמַלְכוּתָא, בְּחִינַת חֶרֶב לַה', בְּחִינַת הַחַלִּיף שֶׁל שְׁחִיטָה, בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִוא גַּם כֵּן בְּחִינַת מַלְכוּת, שֶׁעַל-יְדֵי כָּל זֶה הוּא עִקַּר הַכְנָעַת הָרַע עַיִן וְאָז דַּיְקָא הֻתַּר הַבָּשָׂר בַּאֲכִילָה, כִּי אֲכִילַת יִשְׂרָאֵל צְרִיכָה לִהְיוֹת בִּבְחִינַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁעַל יָדָהּ מַכְנִיעִין אֶת הָרַע עַיִן כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן אָנוּ מְצֻוִּין לְבָרֵךְ אַחַר הַמָּזוֹן וּלְהַזְכִּיר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בַּבְּרָכָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֶלֹקֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה וְכוּ'". וְכָל הַבְּרָכוֹת הַנֶּהֱנִין אָנוּ לְמֵדִין מִשָּׁם, (כַּמְבֹאָר בַּגְּמָרָא לְאַחֲרָיו מְבָרֵךְ וְכוּ'). כִּי עִקַּר הַבְּרָכָה הִיא בִּבְחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִוא בְּחִינַת טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת טוֹב עַיִן מִבְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהַכְנִיעַ אֶת הָרַע עַיִן שֶׁלֹּא יִתְאַחֵז בַּאֲכִילָה חַס וְשָׁלוֹם, וְכוּ' כַּנַּ"ל:
וְזֶה בְּחִינַת תִּקּוּנֵי הַבָּשָׂר לַאֲכִילָה שֶׁצְּרִיכִין לְתַקְּנוֹ עַל-יְדֵי שְׁחִיטָה וּבְדִיקַת הָרֵאָה וְאַחַר כָּךְ לְרָחֳצוֹ וּלְמָלְחוֹ יָפֶה מִן הַדָּם שֶׁלֹּא יִהְיֶה בּוֹ שׁוּם דָּם. כִּי אִיתָא שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל שֶׁצְּרִיכִין לְהַכְנִיעַ שְׁלֹשָׁה קוֹלוֹת בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁחִיטָה, שְׂרֵפָה, אֲסֵפָה הַנֶּאֱמַר בְּפָרָה אֲדֻמָּה, עַיֵּן שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת הַשְּׁחִיטָה שֶׁל כָּל הַבְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת וְכוּ', זֶה בְּחִינַת הַכְנָעַת קוֹל כְּסִיל, דְּהַיְנוּ אֱמוּנוֹת כּוֹזְבִיּוֹת, שֶׁהוּא בְּחִינַת בַּהֲמִיּוּת, בְּחִינַת כְּסִילוּת הֶעְדֵּר הַדַּעַת. וְעַל-יְדֵי בְּדִיקַת הָרֵאָה מַכְנִיעִין בְּחִינַת הַקּוֹל שֶׁל חֵרוּפִים וְגִדּוּפִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶפִּיקוֹרְסִית שֶׁל חָכְמַת הַפִּילוֹסוֹפְיָא, כִּי הָרֵאָה הִוא קִיּוּם הַשֵּכֶל, (כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר). כִּי הָרֵאָה מְקָרֶרֶת חֲמִימוּת הַלֵּב, כִּי מְבֹאָר שָׁם שֶׁבְּיוֹתֵר מַזִּיק חָכְמָה רָעָה הַנַּ"ל לְהַנּוֹאֲפִים וְהָעוֹסְקִים בְּחָכְמָה הַזֹּאת שֶׁל פִּילוֹסוֹפְיָא שֶׁמְּאֹד מְאֹד מַזִּיק לָהֶם, כִּי לִבָּם חָסֵר בִּבְחִינַת נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב וְכוּ'. וְעַל-כֵּן אֵין לִבָּם יְכוֹלָה לְהַצְפִּין אֶת הַשֵּכֶל בְּתוֹכָם בִּבְחִינַת בְּלִבִּי צָפַנְתִּי וְכוּ'. וְעַל-יְדֵי הָרֵאָה נִשְׁמָר הַלֵּב מֵחֲמִימוּת תַּאֲוָה זוֹ שֶׁל נִאוּף, כִּי הָרֵאָה מְנַשֶּׁבֶת עַל הַלֵּב וּמְקָרֶרֶת חֲמִימוּתוֹ שֶׁלֹּא יִתְחַמֵּם בְּיוֹתֵר לְתַאֲוָה זוֹ, וְעַל-כֵּן עִקַּר קִיּוּם הַשֵּכֶל תָּלוּי בָּרֵאָה, כִּי עִקַּר קִיּוּם הַשֵּכֶל עַל-יְדֵי שְׁמִירָה מִתַּאֲוָה זוֹ, וַאֲזַי כְּשֶׁמְּקָרְרִין חֲמִימוּת הַלֵּב מִתַּאֲוָה זוֹ עַל-יְדֵי הָרֵאָה אֲזַי נִשְׁמָר הַשֵּכֶל, וַאֲזַי יָכוֹל הַלֵּב לְהַצְפִּין בְּתוֹכוֹ אֶת הַשֵּכֶל לִבְלִי לַחֲטֹא חַס וְשָׁלוֹם, עַל-יְדֵי הַשֵּכֶל, רַק, אַדְּרַבָּא, עַל-יְדֵי הַשֵּכֶל דִּקְדֻשָּׁה נִתְחַזֵּק יוֹתֵר לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. נִמְצָא, כְּשֶׁהָרֵאָה בִּשְׁלֵמוּת נִשְׁלָם הַשֵּכֶל דִּקְדֻשָּׁה וְנִכְנָע הָאֶפִּיקוֹרְסִית, שֶׁהוּא בְּחִינַת קוֹל הַשֵּׁנִי, בְּחִינַת קוֹל עַנּוֹת, (כַּמְבֹאָר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם). וְזֶהוּ בְּחִינַת בְּדִיקַת הָרֵאָה וְקוֹל שְׁלִישִׁי, שֶׁהוּא קוֹל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף, דְּהַיְנוּ כָּל הַבִּזְיוֹנוֹת וְכוּ'. זֶה מַכְנִיעִין עַל-יְדֵי שֶׁמִּתְרַחֲקִין מִן הַדָּם וּמְטַהֲרִין וּמַכְשִׁירִין אֶת הַבָּשָׂר מִדָּם עַל-יְדֵי הֲדָחָה וּמְלִיחָה, עַל-יְדֵי זֶה מַכְנִיעִין בְּחִינַת כָּל הַבִּזְיוֹנוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁפִיכַת דָּמִים וּבִזְיוֹנוֹת, (כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר) וְעַל-יְדֵי שֶׁמִּתְרַחֲקִין מִן הַדָּם כַּנַּ"ל, עַל-יְדֵי זֶה נִכְנָעִין וְנִמְתָּקִין כָּל הַבִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים וּמַכְנִיעִין בְּחִינַת קוֹל שְׁלִישִׁי הַנַּ"ל. וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה עַל-יְדֵי הַחַלִּיף שֶׁל שְׁחִיטָה, שֶׁהוּא עִקַּר הַתִּקּוּן, כִּי הַחַלִּיף הוּא בְּחִינַת חֶרֶב לַה', בְּחִינַת רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם, כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן הוּא עַל-יְדֵי הַתְּפִלָּה, (כַּמְבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם). וַאֲזַי כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַכְנִיעַ בְּחִינַת הָרַע עַיִן עַל-יְדֵי הַשְּׁחִיטָה וְכוּ' כַּנַּ"ל. אָז הֻתַּר הַבָּשָׂר לַאֲכִילָה, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הָאֲכִילָה הוּא בִּבְחִינַת טוֹב עַיִן כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לִשְׁמֹר אֶת הַבָּשָׂר מְאֹד לָשׂוּם עֵינוֹ עָלָיו שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט בּוֹ עֵין הָאֻמּוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת רַע עַיִן, שֶׁהֵם חֲשׁוּדִים לְהַחֲלִיף וּלְקַלְקֵל חַס וְשָׁלוֹם, הָאֲכִילַת יִשְׂרָאֵל, כִּי הֵם בְּחִינַת רַע עַיִן שֶׁעִקַּר קִלְקוּל הָאֲכִילָה עַל-יְדֵי זֶה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִתְעַלֵּם הַבָּשָׂר מִן הָעַיִן, דְּהַיְנוּ מֵעֵינֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי עֵינֵי יִשְׂרָאֵל בִּכְלָל הֵם בְּחִינַת טוֹב עַיִן. וְעַל-כֵּן הִזְהִירוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מְאֹד לִתֵּן חֵלֶק לֶעָנִי מִן מַאֲכָלוֹ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בִּבְחִינַת טוֹב עַיִן, שֶׁעִקַּר תִּקּוּן הָאֲכִילָה עַל-יְדֵי זֶה כַּנַּ"ל:
שָׁמַעתִּי מֵר"נ בְּעֵת שֶׁאָמַר אַדְמוֹ"ר הַתּוֹרָה סִימָן כ"ב מֵעִנְיַן תּוֹרַת ה' וּתְפִלַּת ה', אָמַר שֶׁצְּרִיכִין לָבֹא לְבִטּוּל כָּזֶה עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְתוֹרַת ה' וְלִתְפִלַּת ה' וְשֶׁיּוּכַל לוֹמַר יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנַי. ר' מֵאִיר זַ"ל סִפֵּר אֲשֶׁר אַבְרֵךְ סִפֵּר לִפְנֵי רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁסִּיֵּם מַסֶּכֶת נִדָּה. וְשָׁאַל אוֹתוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל אִם כֵּן אִמְרוּ לִי מִפְּנֵי מָה כְּשֶׁיֵּשׁ לְאָדָם עַיִן הָרָע, מְגַהֵק וּפוֹעֵר פִּיו דְּהַיְנוּ גֶּענֶעצִין [מְפַהֵק], וּבְסָמוּךְ אָמַר הַתּוֹרָה סִימָן נ"ה בְּלִקּוּטֵי א' וְשָׁם מְרֻמָּז עִנְיָן הַנַּ"ל:
תהילים ק״י:א׳: לְדָוִד מִזְמוֹר נְאֻם יְהֹוָה לַֽאדֹנִי שֵׁב לִֽימִינִי עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶֽיךָ׃
ויקרא כ״ו:מ״א: אַף־אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי וְהֵבֵאתִי אֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אוֹ־אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶֽעָרֵל וְאָז יִרְצוּ אֶת־עֲוֺנָֽם׃
דברים ל״ב:מ״א: אִם־שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּֽם׃
ישעיהו נ״א:ט״ז: וָאָשִׂם דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי־אָֽתָּה׃
תהילים כ״ב:י״ח: אֲסַפֵּר כׇּל־עַצְמוֹתָי הֵמָּה יַבִּיטוּ יִרְאוּ־בִֽי׃
ישעיהו מ״ב:י״ט: מִי עִוֵּר כִּי אִם־עַבְדִּי וְחֵרֵשׁ כְּמַלְאָכִי אֶשְׁלָח מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם וְעִוֵּר כְּעֶבֶד יְהֹוָֽה׃
תהילים ל״ז:ל״ב: צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתֽוֹ׃
ישעיהו כ״ח:ז׳: וְגַם־אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ כֹּהֵן וְנָבִיא שָׁגוּ בַשֵּׁכָר נִבְלְעוּ מִן־הַיַּיִן תָּעוּ מִן־הַשֵּׁכָר שָׁגוּ בָּרֹאֶה פָּקוּ פְּלִילִיָּֽה׃
תהילים קכ״א:א׳: שִׁיר לַֽמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל־הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִֽי׃
שמות כ״ג:ז׳: מִדְּבַר־שֶׁקֶר תִּרְחָק וְנָקִי וְצַדִּיק אַֽל־תַּהֲרֹג כִּי לֹא־אַצְדִּיק רָשָֽׁע׃
תהילים ל״ו:ז׳: צִדְקָתְךָ כְּֽהַרְרֵי־אֵל מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָֽם־וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ יְהֹוָֽה׃
הושע יד: שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֺנֶֽךָ׃ קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל־יְהֹוָה אִמְרוּ אֵלָיו כׇּל־תִּשָּׂא עָוֺן וְקַח־טוֹב וּֽנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵֽינוּ׃ אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ עַל־סוּס לֹא נִרְכָּב וְלֹא־נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ אֲשֶׁר־בְּךָ יְרֻחַם יָתֽוֹם׃
במדבר כד: נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי־אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶֽחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָֽיִם׃ אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִֽיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כׇּל־בְּנֵי־שֵֽׁת׃ וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָֽיִל׃
מלאכי ג׳:כ״א: וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּֽי־יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם בַּיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה אָמַר יְהֹוָה צְבָאֽוֹת׃
תהילים כ״ו:י״ב: רַגְלִי עָמְדָה בְמִישׁוֹר בְּמַקְהֵלִים אֲבָרֵךְ יְהֹוָֽה׃
ישעיהו כ״ו:י״ט: יִֽחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּֽיל׃
איכה ג׳:כ״ט: יִתֵּן בֶּֽעָפָר פִּיהוּ אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָֽה׃
בראשית י״ח:כ״ז: וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה־נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל־אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵֽפֶר׃
תהילים קי״ט:קס״ד: שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶֽךָ׃
קהלת ה: אַל־תְּבַהֵל עַל־פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל־יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל־הָאָרֶץ עַל־כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּֽים׃ כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִֽים׃ כַּאֲשֶׁר תִּדֹּר נֶדֶר לֵֽאלֹהִים אַל־תְּאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ כִּי אֵין חֵפֶץ בַּכְּסִילִים אֵת אֲשֶׁר־תִּדֹּר שַׁלֵּֽם׃
שמות לב: וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת־קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה וַיֹּאמֶר אֶל־מֹשֶׁה קוֹל מִלְחָמָה בַּֽמַּחֲנֶֽה׃ וַיֹּאמֶר אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵֽעַ׃ וַֽיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל־הַֽמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת־הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּֽחַר־אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת־הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָֽר׃
תהלים מד: תְּשִׂימֵנוּ מָשָׁל בַּגּוֹיִם מְנֽוֹד־רֹאשׁ בַּלְאֻמִּֽים׃ כׇּל־הַיּוֹם כְּלִמָּתִי נֶגְדִּי וּבֹשֶׁת פָּנַי כִּסָּֽתְנִי׃ מִקּוֹל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף מִפְּנֵי אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּֽם׃
משלי יד: גַּם־בִּשְׂחֹק יִכְאַב־לֵב וְאַחֲרִיתָהּ שִׂמְחָה תוּגָֽה׃ מִדְּרָכָיו יִשְׂבַּע סוּג לֵב וּמֵעָלָיו אִישׁ טֽוֹב׃ פֶּתִי יַאֲמִין לְכׇל־דָּבָר וְעָרוּם יָבִין לַאֲשֻׁרֽוֹ׃
עמוס ב: וְעַל־בְּגָדִים חֲבֻלִים יַטּוּ אֵצֶל כׇּל־מִזְבֵּחַ וְיֵין עֲנוּשִׁים יִשְׁתּוּ בֵּית אֱלֹהֵיהֶֽם׃ וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת־הָאֱמֹרִי מִפְּנֵיהֶם אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גׇּבְהוֹ וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְשׇׁרָשָׁיו מִתָּֽחַת׃ וְאָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה לָרֶשֶׁת אֶת־אֶרֶץ הָאֱמֹרִֽי׃
משלי יז: מַצְדִּיק רָשָׁע וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיק תּוֹעֲבַת יְהֹוָה גַּם־שְׁנֵיהֶֽם׃ לָמָּה־זֶּה מְחִיר בְּיַד־כְּסִיל לִקְנוֹת חׇכְמָה וְלֶב־אָֽיִן׃ בְּכׇל־עֵת אֹהֵב הָרֵעַ וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵֽד׃
משלי ו: וְנִמְצָא יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם אֶת־כׇּל־הוֹן בֵּיתוֹ יִתֵּֽן׃ נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר־לֵב מַֽשְׁחִית נַפְשׁוֹ הוּא יַעֲשֶֽׂנָּה׃ נֶגַע־וְקָלוֹן יִמְצָא וְחֶרְפָּתוֹ לֹא תִמָּחֶֽה׃
קהלת ז׳:ט״ז: אַל־תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל־תִּתְחַכַּם יוֹתֵר לָמָּה תִּשּׁוֹמֵֽם׃
תהלים כב: אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא־בֽוֹשׁוּ׃ וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא־אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָֽם׃ כׇּל־רֹאַי יַלְעִגוּ לִי יַפְטִירוּ בְשָׂפָה יָנִיעוּ רֹֽאשׁ׃
הושע ה׳:ב׳: וְשַׁחֲטָה שֵׂטִים הֶעְמִיקוּ וַאֲנִי מוּסָר לְכֻלָּֽם׃
תהלים לט: נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב וּכְאֵבִי נֶעְכָּֽר׃ חַם־לִבִּי בְּקִרְבִּי בַּהֲגִיגִי תִבְעַר־אֵשׁ דִּבַּרְתִּי בִּלְשׁוֹנִֽי׃ הוֹדִיעֵנִי יְהֹוָה קִצִּי וּמִדַּת יָמַי מַה־הִיא אֵדְעָה מֶה־חָדֵל אָֽנִי׃
בראשית ל׳:כ״ג: וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת־חֶרְפָּתִֽי׃
תהילים כ״ט:ט׳: קוֹל יְהֹוָה יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת וַֽיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבֽוֹד׃
שמות ל״ב:י״א: וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת־פְּנֵי יְהֹוָה אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה יְהֹוָה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָֽה׃
במדבר ט״ו:י״ט-כ׳: וְהָיָה בַּאֲכׇלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לַיהֹוָֽה׃ רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָֽהּ׃
משלי י״ג:י״ב: תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה־לֵב וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָֽה׃
תהילים ל״ז:ל״ד: קַוֵּה אֶל־יְהֹוָה וּשְׁמֹר דַּרְכּוֹ וִֽירוֹמִמְךָ לָרֶשֶׁת אָרֶץ בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים תִּרְאֶֽה׃
במדבר כ״א:ל״ד: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל־מֹשֶׁה אַל־תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת־כׇּל־עַמּוֹ וְאֶת־אַרְצוֹ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָֽאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּֽוֹן׃
יחזקאל כ׳:ו׳: בַּיּוֹם הַהוּא נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל־אֶרֶץ אֲשֶׁר־תַּרְתִּי לָהֶם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ צְבִי הִיא לְכׇל־הָאֲרָצֽוֹת׃
בראשית י״ד:י״ג: וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵֽלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית־אַבְרָֽם׃
איוב כ״ג:ז׳: שָׁם יָשָׁר נוֹכָח עִמּוֹ וַאֲפַלְּטָה לָנֶצַח מִשֹּׁפְטִֽי׃
תהילים ל״ד:י״ז: פְּנֵי יְהֹוָה בְּעֹשֵׂי רָע לְהַכְרִית מֵאֶרֶץ זִכְרָֽם׃
דברים י״א:י״ב: אֶרֶץ אֲשֶׁר־יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵֽרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָֽה׃
נדה כד:: ״מָלֵא״ תְּנַן, וְאִם אִיתָא דְּאִתְּמוֹחֵי אִתְּמַח — מִחְסָר [הֲוָה] חָסַר. רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר: ״גְּוָונִים״ תְּנַן, וְאִם אִיתָא דְּאִתְּמוֹחֵי אִתְּמַח — כּוּלֵּהּ בְּחַד גַּוְונָא הָוֵי קָאֵי. תַּנְיָא, אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: קוֹבֵר מֵתִים הָיִיתִי, וְהָיִיתִי מִסְתַּכֵּל בַּעֲצָמוֹת שֶׁל מֵתִים. הַשּׁוֹתֶה יַיִן חַי — עַצְמוֹתָיו שְׂרוּפִין, מָזוּג — עַצְמוֹתָיו סְכוּיִין, כָּרָאוּי — עַצְמוֹתָיו מְשׁוּחִין. וְכׇל מִי שֶׁשְּׁתִיָּיתוֹ מְרוּבָּה מַאֲכִילָתוֹ — עַצְמוֹתָיו שְׂרוּפִין, אֲכִילָתוֹ מְרוּבָּה מִשְּׁתִיָּיתוֹ — עַצְמוֹתָיו סְכוּיִין, כָּרָאוּי — עַצְמוֹתָיו מְשׁוּחִין.
ברכות ז:: אִינִי?! וְהָאָמַר רַבִּי יִצְחָק: אִם רָאִיתָ רָשָׁע שֶׁהַשָּׁעָה מְשַׂחֶקֶת לוֹ אַל תִּתְגָּרֶה בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יָחִילוּ דְרָכָיו בְּכָל עֵת״. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁזּוֹכֶה בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מָרוֹם מִשְׁפָּטֶיךָ מִנֶּגְדּוֹ״. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁרוֹאֶה בְּצָרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כָּל צוֹרְרָיו יָפִיחַ בָּהֶם״! לָא קַשְׁיָא, הָא בְּמִילֵּי דִידֵיהּ, הָא בְּמִילֵּי דִשְׁמַיָּא.
קידושין מ:: יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ כְּאִילּוּ חֶצְיוֹ חַיָּיב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי. עָשָׂה מִצְוָה אַחַת – אַשְׁרָיו, שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת, עָבַר עֲבֵירָה אַחַת – אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה״ – בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא אוֹבֵד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
אבות פ"ג: יָכוֹל אֲפִלּוּ תָקְפָה עָלָיו מִשְׁנָתוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר (שם) וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, הָא אֵינוֹ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ עַד שֶׁיֵּשֵׁב וִיסִירֵם מִלִּבּוֹ: רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא אוֹמֵר, כָּל שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ קוֹדֶמֶת לְיִרְאַת חֶטְאוֹ, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. הוּא הָיָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת: הוּא הָיָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ. וְכָל שֶׁאֵין רוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, אֵין רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ.
ברכות יח:: דְּתַבַּר גְּזִיזֵי דְבַרְדָּא, וּנְחַת וּטְבַל. אִיכָּא דְאָמְרִי: דִּתְנָא סִיפְרָא דְבֵי רַב בְּיוֹמָא דְסִיתְוָא. ״וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה״ — אֵלּוּ רְשָׁעִים, שֶׁבְּחַיֵּיהֶן קְרוּיִין ״מֵתִים״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתָּה חָלָל רָשָׁע נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל״. וְאִי בָּעֵית אֵימָא, מֵהָכָא: ״עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת״, חַי הוּא! אֶלָּא, הַמֵּת מֵעִיקָּרָא.
מקורות נוספים: תיקון יח דף לא: