תורה ע״ב — לפעמים בא לאדם הרהור תשובה

התורה — ליקוטי מוהר״ן

א. התגברות יצר הרע חדש וגדול אחר הרהור תשובה — בחינות יצר הרע, מן הגשמי (שטות) עד יצר הרע שלמעלה (גבורות ודינים)

לִפְעָמִים בָּא לָאָדָם הִרְהוּר תְּשׁוּבָה, וְנַעֲשֶׂה בְּאוֹתוֹ שָׁעָה אִישׁ כָּשֵׁר, וְאַחַר־כָּךְ רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת עֻבְדָּא, בַּאֲשֶׁר שֶׁנִּתְעוֹרֵר לִבּוֹ לִתְשׁוּבָה, בְּכֵן רוֹצֶה לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק. וְאַחַר־כָּךְ כְּשֶׁנּוֹסֵעַ, מִתְגַּבֵּר עָלָיו הַיֵּצֶר הָרָע, וְנוֹפֵל מִתְּשׁוּקָתוֹ שֶׁהָיָה לוֹ תְּחִילָה. וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁבָּא לְהַצַּדִּיק, מִתְגַּבֵּר עָלָיו הַיֵּצֶר הָרָע עוֹד יוֹתֵר, וְאוֹבֵד כָּל חִשְׁקוֹ. אַל יִקְשֶׁה בְּעֵינֶיךָ זֹאת, וְאַל יְבַהֲלוּךָ רַעְיוֹנֶיךָ עַל זֶה,

כִּי דַּע, שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ מֵחֲמַת כִּי בַּתְּחִלָּה כְּשֶׁבָּא לוֹ הַהִרְהוּר תְּשׁוּבָה, מֵחֲמַת הַטּוֹב שֶׁהִתְעוֹרֵר בְּתוֹכוֹ, אֲזַי עַל יְדֵי מַעֲשָׂיו בְּאוֹתוֹ שָׁעָה, הֵמִית יִצְרוֹ, וְנִתְבַּטֵּל יִצְרוֹ הָרַע שֶׁהָיָה לוֹ, כִּי הֵמִיתוֹ בְּזֶה הַהִרְהוּר תְּשׁוּבָה וְהָעֻבְדָּא שֶׁל אוֹתוֹ הַשָּׁעָה. וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁרוֹצֶה לִנְסֹעַ, מִתְגַּבֵּר עָלָיו יֵצֶר הָרָע אַחֵר. כִּי כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ (כשארז"ל סוכה נב), וְיֵשׁ לוֹ עַתָּה יֵצֶר הָרָע גָּדוֹל מִמַּה שֶּׁהָיָה לוֹ תְּחִלָּה. עַל כֵּן אִם אֵינוֹ מִתְחַזֵּק נֶגְדּוֹ, אֲזַי מִתְגַּבֵּר עָלָיו זֶה הַיֵּצֶר הָרָע הֶחָדָשׁ, וְנוֹפֵל מִתְּשׁוּקָתוֹ שֶׁהָיָה לוֹ תְּחִלָּה. כִּי צָרִיךְ הִתְגַּבְּרוּת חָדָשׁ בְּיוֹתֵר, נֶגֶד זֶה הַיֵּצֶר הָרָע הֶחָדָשׁ שֶׁבָּא לוֹ כַּנַּ"ל:

ב. אפילו כתר עליון כחושך לגבי עילת העילות — פגם דוד ושלמה בהמתקת הגבורות, לא בתאווה

כִּי יֵשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת בַּיֵּצֶר הָרָע. כִּי יֵשׁ בְּנֵי אָדָם נְמוּכִים מְגֻשָּׁמִים, שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלָּהֶם הוּא גַּם כֵּן יֵצֶר הָרָע נָמוּךְ וּמְגֻשָּׁם. וְהָרֹב, הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלָּהֶם הֵם הַדָּמִים בְּעַצְמָם, הַיְנוּ הַדָּם שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי, שֶׁהוּא בְּתָקְפּוֹ. וְעִקַּר בִּלְבּוּלִים שֶׁלָּהֶם, מֵעֲכִירַת וּמִבִּלְבּוּל הַדָּמִים. וּבֶאֱמֶת מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת צַח כָּל שֶׁהוּא, הַיֵּצֶר הָרָע הַזֶּה הוּא אֶצְלוֹ שְׁטוּת גָּדוֹל וְשִׁגָּעוֹן, וְאֵין צָרִיךְ שׁוּם הִתְגַּבְּרוּת לְנַצֵּחַ אוֹתוֹ.

וַאֲפִלּוּ מַה שֶּׁנֶּחֱשָׁב בְּעֵינֵי הֶהָמוֹן לְנִסָּיוֹן גָּדוֹל, כְּגוֹן הַנִּסָּיוֹן שֶׁל תַּאֲוַת נִאוּף, הוּא אֶצְלוֹ שְׁטוּת, וְלֹא נֶחֱשָׁב לוֹ לְשׁוּם נִסָּיוֹן כְּלָל. כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שׁוּם דַּעַת, וְיוֹדֵעַ מְעַט מִגְּדֻלַּת אֲדוֹנֵנוּ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב (תהילים קל״ה:ה׳): כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי גָּדוֹל ה' וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹהִים. וְאִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר זֶה, לֹא בִּכְתָב וְלֹא בְּעַל־פֶּה, כִּי גְּדֻלַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא רַק לְכָל חַד לְפוּם מָה דִּמְשָׁעֵר בְּלִבֵּהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (וירא קג:): נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ – לְכָל חַד לְפוּם מָה דִּמְשָׁעֵר בְּלִבֵּהּ. וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לְשַׁעֵר בְּלִבּוֹ אֶת גְּדֻלַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּוַדַּאי אֵצֶל זֶה אֵינוֹ נֶחֱשָׁב שׁוּם דָּבָר לְנִסָּיוֹן, וְאֵין צָרִיךְ שׁוּם הִתְגַּבְּרוּת עַל זֶה.

רַק שֶׁיֵּשׁ בְּחִינַת יֵצֶר הָרָע, שֶׁהוּא מַלְאָךְ הַקָּדוֹשׁ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא יֵצֶר הָרָע, וְצָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר וּלְהִמָּלֵט מְאֹד מִמֶּנּוּ. הַיְנוּ בְּחִינוֹת גְּבוּרוֹת, בְּחִינוֹת דִּינִים. וְזֶה הַבַּר דַּעַת, יֵשׁ לוֹ זֶה הַיֵּצֶר הָרָע הַנַּ"ל, הַיְנוּ גְּבוּרוֹת וְדִינִים. וְצָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו, וּלְהַמְתִּיק הַדִּינִים, שֶׁיִּהְיֶה רַק כֻּלּוֹ טוֹב. כִּי מִי שֶׁנִּכְלָל בַּמָּקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לְהִכָּלֵל, הַיְנוּ בָּאֵין סוֹף, שָׁם כֻּלּוֹ טוֹב, וְאֵין שָׁם דִּין, חַס וְשָׁלוֹם. עַל כֵּן צָרִיךְ לִהְיוֹת כֻּלּוֹ טוֹב, וּלְהַמְתִּיק כָּל הַגְּבוּרוֹת וְהַדִּינִים, שֶׁהֵם הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלְּמַעְלָה.

וּבָזֶה פָּגַם דָּוִד בְּבַת שֶׁבַע, כִּי בְּוַדַּאי חָלִילָה לוֹמַר, שֶׁדָּוִד חָטָא בְּגַשְׁמִיּוּת מֵחֲמַת תַּאֲוָה, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי כְּבָר אָמַר דָּוִד בְּעַצְמוֹ: וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי (תהילים ק״ט:כ״ב), שֶׁהָרַג כְּבָר אֶת הַיֵּצֶר הָרָע הַגַּשְׁמִי בְּתַכְלִית, וְהִכְנִיעַ הַדָּם שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי. וְאַף שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת נו.): כָּל הָאוֹמֵר דָּוִד חָטָא אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה וְכוּ', אַף־עַל־פִּי־כֵן, אֲפִלּוּ זֶה הַפְּגָם הַקָּטָן וְהַחֵטְא קַל שֶׁנַּעֲשָׂה, כַּמּוּבָא, גַּם זֶה בְּוַדַּאי לֹא הָיָה, חַס וְשָׁלוֹם, מֵחֲמַת תַּאֲוָה, מֵחֲמַת עֲכִירַת הַדָּמִים, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁמִּשָּׁם בָּא תַּאֲוָה זוֹ שֶׁל נִאוּף. רַק הַפְּגָם שֶׁלּוֹ הָיָה לְמַעְלָה בִּגְבוּרוֹת, שֶׁלֹּא הִמְתִּיק הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלְּמַעְלָה, הַיְנוּ הַגְּבוּרוֹת וְהַדִּינִים. וְגַם זֶה הָיָה בְּדַקּוּת גָּדוֹל, כִּי רְאוּיָה הָיְתָה בַּת שֶׁבַע לְדָוִד וְכוּ'.

וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בְּדָוִד (דברי הימים א כ״ב:ח׳): לֹא תִבְנֶה בַּיִת לִשְׁמִי כִּי דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא הִמְתִּיק הַגְּבוּרוֹת, עַל־כֵּן לֹא זָכָה לִבְנוֹת הַבַּיִת. וְאַף שֶׁמִּלְחֶמֶת ה' נִלְחַם, עִם כָּל זֶה לְמַעְלָה לְמַעְלָה, בְּתַכְלִית הַמַּעֲלָה, בַּמָּקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לְהִכָּלֵל, הַיְנוּ בָּאֵין סוֹף, שָׁם כֻּלּוֹ טוֹב, וְצָרִיךְ לִהְיוֹת רַק טוֹב בְּלִי שׁוּם דִּינִים כְּלָל:

ג. יצר הרע הגשמי שטות הוא (אל תפנו אל האלילים) — תיקונו בקידוש הגוף ועצה מחכם אמת

וְזֶה בְּחִינַת (ת"ז תיקון ע' דף קכג:): אֲפִלּוּ כֶּתֶר עֶלְיוֹן אֻכָּמָא אִיהוּ לְגַבֵּי עִלַּת הָעִלּוֹת. בְּחִינַת (תהלים פב): לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ, בְּחִינַת* הַקְּדֻשָּׁה שֶׁלְּמַעְלָה, * שֶׁהוּא הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁל הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים הַנַּ"ל. [וְגַם לְמַעְלָה [כִּבְיָכוֹל] אֶצְלוֹ יִתְבָּרַך מָצִינוּ בְּחִינַת יֵצֶר הָרָע הַנַּ"ל כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. בַּתְּחִלָּה עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לִבְרא אֶת הָעוֹלָם בְּמִדַּת הַדִּין שֶׁזֶּה בְּחִינַת יֵצֶר הָרָע כַּנַּ"ל וְאַחַר כָּך כִּבְיָכוֹל שָׁבַר הַיֵּצֶר הָרָע, וְשִׁתֵּף מִדַּת רַחֲמִים וְכוּ' וּמִזֶּה הַכּחַ נִשְׁתַּלְשֵׁל וְנִמְשַׁך כּחַ לְמַטָּה לְשַׁבֵּר אֶת הַיֵּצֶר הָרָע כִּי לוּלֵא זאת לא הָיָה כּחַ לְשַׁבֵּר הַיֵּצֶר הָרָע וְכֵן מְבאָר לָשׁוֹן זֶה בַּגְּמָרָא שֶׁאָמְרוּ שָׁם 'זוֹ הִיא גְּבוּרַת גְּבוּרָתוֹ שֶׁכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ שֶׁנּוֹתֵן אֶרֶך אַפַּיִם לָרְשָׁעִים' נִמְצָא מְבאָר שָׁם עִנְיָן הַנַּ"ל שֶׁמַּה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך כּוֹבֵשׁ מִדַּת הַדִּין וּמַאֲרִיך אַפּוֹ הוּא בְּחִינַת שְׁבִירַת הַיֵּצֶר הָרָע אֶצְלוֹ יִתְבָּרַך וְעַיֵּן בַּזוֹהַר בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת שָׁם מוּבָן וּמְבֹאָר, שֶׁבְּחִינַת מִדַּת הַדִּין הוּא [שׁרֶשׁ] בְּחִינַת הַיֵּצֶר הָרָע.]

וְכֵן שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁנָּשָׂא בַּת פַּרְעֹה וְנָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת, בְּוַדַּאי לֹא יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת, שֶׁהָיָה מֵהַיֵּצֶר הָרָע הַגַּשְׁמִי, כִּי הָיָה חֲכַם אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מלכים־א ה): וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם וְכוּ'. וּכְבָר מֻנָּח כְּלָל בְּיָדֵינוּ, שֶׁמִּי שֶׁהוּא חֲכַם אֱמֶת קְצָת, אֵינוֹ נֶחֱשָׁב אֶצְלוֹ זֹאת הַתַּאֲוָה לְשׁוּם נִסָּיוֹן. אֲפִלּוּ אִם תִּתְבַּע אוֹתוֹ אִשָּׁה יָפָה בִּמְקוֹם סֵתֶר, שֶׁיִּהְיֶה בְּיָדוֹ לְמַלֹּאת הַתַּאֲוָה, הוּא אֶצְלוֹ רַק שְׁטוּת וְשִׁגָּעוֹן,

וְאֵינוֹ נֶחְשָׁב לוֹ לְנִסָּיוֹן כְּלָל. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה שֶׁבַח יוֹסֵף הַצַּדִּיק שֶׁעָמַד בְּנִסָּיוֹן, יֵשׁ בָּזֶה סוֹד. וְעִקַּר הַנִּסָּיוֹן בַּבְּחִינָה הַנַּ"ל, בִּבְחִינַת הַמְתָּקַת הַגְּבוּרוֹת, לְנַצֵּחַ הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁל מַעְלָה. אֲבָל לֹא לְנַצֵּחַ הַיֵּצֶר הָרָע הַגַּשְׁמִי, שֶׁזֶּה אֵינוֹ נִסָּיוֹן כְּלָל. וְכֵן מַה שֶּׁפָּגַם שְׁלֹמֹה, לֹא הָיָה רַק בַּבְּחִינָה זוֹ כַּנַּ"ל: וְעַל כֵּן מִי שֶׁיֵּשׁ עָלָיו דִּינִים, חַס וְשָׁלוֹם, וְיֵשׁ לוֹ אֵיזֶה צָרָה, רַחֲמָנָא לִצְלָן,

ד

צָרִיךְ לִרְאוֹת וּלְהִשְׁתַּדֵּל מְאֹד לְהִנָּצֵל מֵהַיֵּצֶר הָרָע אָז. כִּי עִקַּר הַיֵּצֶר הָרָע הוּא מֵהַדִּינִים, כִּי אֲפִלּוּ הַיֵּצֶר הָרָע הָעָב וְהַגַּשְׁמִי שֶׁל עֲכִירוּת הַדָּמִים, בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ שֹׁרֶשׁ לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ, וְזֶה הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ, יֵשׁ לוֹ

גַּם כֵּן שֹׁרֶשׁ, כִּי יֵשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת בַּיֵּצֶר הָרָע. * וְיֵשׁ יֵצֶר הָרָע, שֶׁאֵינוֹ מְגֻשָּׁם כָּל כָּךְ, שֶׁאֵינוֹ מֵעֲכִירַת הַדָּמִים, אַךְ הוּא בְּחִינַת קְלִפָּה דַּקָּה. וְגַם זֶה הַיֵּצֶר הָרָע, אֵינוֹ הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁל הַקְּדוֹשִׁים בַּעֲלֵי חָכְמָה וָדַעַת, כִּי אֶצְלָם הוּא רַק הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁהוּא מַלְאָךְ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת גְּבוּרוֹת וְדִינִים.

וְהוּא תַּכְלִית הַשֹּׁרֶשׁ הָעֶלְיוֹן, שֶׁל כָּל הַיְצָרִים רָעִים, מֵהַיֵּצֶר הָרָע הָעֶלְיוֹן, עַד הַיֵּצֶר הָרָע הַתַּחְתּוֹן הַמְּגֻשָּׁם וְהַמְזֹהָם, הַשּׁוֹטֶה וְהַפֶּתִי וְהַסָּכָל, עֲכִירַת הַדָּמִים. עַל־כֵּן, כְּשֶׁיֵּשׁ עַל אָדָם דִּינִים, מֵאַחַר שֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלָיו גְּבוּרוֹת וְדִינִים, שֶׁהוּא הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל כָּל הַיֵּצֶר הָרָע, עַל־כֵּן אָז מִתְגַּבֵּר עָלָיו מְאֹד הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלּוֹ, וְצָרִיךְ הִשְׁתַּדְּלוּת וְהִתְחַזְּקוּת עַל זֶה. וְתֵדַע, שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע שֶׁל רֹב הָעוֹלָם, שֶׁהוּא עֲכִירַת הַדָּמִים, הוּא שְׁטוּת וְשִׁגָּעוֹן וְסִכְלוּת גָּדוֹל, כְּמָה שֶׁאָמְרוּ (סוטה ג): אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנָס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת.

כִּי בֶּאֱמֶת יֵשׁ רוּחַ שְׁטוּת שֶׁל עֲבֵרָה, שֶׁהוּא חָכָם גָּדוֹל יוֹתֵר מִכָּל הָעוֹלָם, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא רוּחַ שְׁטוּת. אַךְ זֶה הָרוּחַ שְׁטוּת שֶׁל רֹב הָעוֹלָם, הוּא שְׁטוּת מַמָּשׁ, אֱוִיל פֶּתִי וּמְשֻׁגָּע. וַהֲלֹא תִּרְאֶה, שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה בְּנֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה־זָרָה, וְיֵשׁ שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁעוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל בָּא לְנֶגְדּוֹ דְּמוּת עֲבוֹדָה־זָרָה, וְאַף שֶׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ, אַף־עַל־פִּי־כֵן מִתְגַּבֵּר עָלָיו מְאֹד, וּמִצְטַיֵּר וְעוֹמֵד לְפָנָיו זֶה הַדְּמוּת, וְקָשֶׁה לוֹ מְאֹד לְהַעֲבִיר זֹאת מִדִּמְיוֹנוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ. וְעַתָּה רְאֵה, הֲיֵשׁ לְךָ שְׁטוּת גָּדוֹל וְשִׁגָּעוֹן

יוֹתֵר מִזֶּה. וּבְוַדַּאי מִי שֶׁמִּתְגַּבְּרִים עָלָיו אֵלּוּ הַדִּמְיוֹנוֹת, קָשֶׁה לוֹ מְאֹד לְהִנָּצֵל מֵהֶם, וּלְהַעֲבִירָם מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ, וְכָל מַה שֶּׁמִּתְגַּבֵּר וּמְנַעְנֵעַ וְזוֹרֵק ראֹשׁוֹ הֵנָּה וָהֵנָּה, מִתְגַּבְּרִים עָלָיו הַדִּמְיוֹנוֹת אֵלּוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר. כִּי זֶה טֶבַע וּסְגֻלַּת שֶׁל אֵלּוּ הַיְצָרִין הָרָעִים הַמְזֹהָמִים, כָּל מַה שֶּׁרוֹצִים לְהִתְגַּבֵּר עַל אֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת, יוֹתֵר וְיוֹתֵר הֵם מִתְגַּבְּרִים. כִּי הוּא כְּמוֹ שֶׁאָדָם בּוֹרֵחַ מִדָּבָר, וּמִסְתַּכֵּל מִן הַצַּד כִּלְאַחַר יָד עַל זֶה הַדָּבָר שֶׁבָּרַח מִמֶּנּוּ, וַאֲזַי הַדָּבָר הַזֶּה מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּיוֹתֵר, כִּי לֹא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִזֶּה, רַק אַדְּרַבָּא שֶׁמִּסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם לְאַחֲרָיו עַל זֹאת הַמַּחֲשָׁבָה, וְהָבֵן זֶה.

וּכְמוֹ שֶׁיָּדוּעַ לְכָל מִי שֶׁנִּלְכָּד בָּזֶה, וְיֵשׁ לוֹ אֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת, רַחֲמָנָא לִצְלָן. וּבָזֶה יָכוֹל כָּל אָדָם לְהָבִין שֶׁהוּא שְׁטוּת וְשִׁגָּעוֹן גָּדוֹל, וְהוּא רַק מֵעֲכִירַת הַדָּמִים, מֵעֲכִירַת וּבִלְבּוּל הַמֹּחַ. כִּי זֶה יָדוּעַ לַכֹּל, שֶׁעֲבוֹדָה זָרָה אֵין בָּהּ מַמָּשׁ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן קָשֶׁה לוֹ מְאֹד לְסַלֵּק מַחֲשַׁבְתּוֹ מֵהֶם, מֵחֲמַת שֶׁכְּבָר נִתְעַכֵּר וְנִתְבַּלְבֵּל מֹחוֹ מְאֹד. כֵּן אֵלּוּ הַהִרְהוּרֵי זְנוּת שֶׁיֵּשׁ לְרֹב הָעוֹלָם, בִּפְרָט כְּשֶׁרוֹאֶה בְּעֵינָיו, כְּגוֹן בְּעֵת שֶׁנִּזְדַּמֵּן לְפָנָיו אִשָּׁה, וּכְשֶׁהוּא רוֹצֶה לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר, וְאֵינוֹ רוֹצֶה אֵלּוּ הַהִרְהוּרִים, וַאֲזַי מְנַעְנֵעַ ראֹשׁוֹ, וְרוֹצֶה לְסַלֵּק הַמַּחֲשָׁבוֹת אֵלּוּ מִמֶּנּוּ, וְיוֹתֵר וְיוֹתֵר הֵם מִתְגַּבְּרִים עָלָיו כַּנַּ"ל.

וּבֶאֱמֶת מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דֵּעָה, הוּא אֶצְלוֹ שְׁטוּת גָּדוֹל, וְאֵינוֹ נֶחֱשָׁב אֶצְלוֹ אֲפִלּוּ לְשׁוּם מַעֲלָה, מַה שֶּׁאֵינוֹ נוֹפֵל עָלָיו הִרְהוּר מִזֶּה, וְאֵינוֹ צָרִיךְ כְּלָל לִזְרֹק וּלְנַעְנֵעַ ראֹשׁוֹ כְּלָל. וּכְמוֹ שֶׁאֵצֶל רֹב בְּנֵי אָדָם הוּא שְׁטוּת וְשִׁגָּעוֹן אֵלּוּ הַהִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, כֵּן אֶצְלוֹ שְׁטוּת הַהִרְהוּרֵי זְנוּת. וְעַל כֵּן אִיתָא בַּזֹּהַר (קדושים פד): שֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי כַּד חֲזָא נָשִׁין שַׁפִּירִין, אָמַר: אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים. כִּי הֵם בְּחִינַת אֱלִילִים, וּכְמוֹ שֶׁהִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה הֵם שְׁטוּת נִגְלֶה לְכָל הָעוֹלָם, כֵּן אֵלּוּ הַהִרְהוּרֵי זְנוּת הֵם שְׁטוּת וְשִׁגָּעוֹן.

עַל כֵּן עִקַּר הַתַּקָּנָה – מִי שֶׁכְּבָר נִלְכַּד בָּזֶה, וְיֵשׁ לוֹ אֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת, הֵן הִרְהוּרֵי זְנוּת, הֵן הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, חַס וְשָׁלוֹם, אֵין לוֹ תַּקָּנָה, רַק שֶׁיְּקַדֵּשׁ וִיטַהֵר גּוּפוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּזְדַּכֵּךְ וִיטַהֵר דָּמָיו. וְיֵלֵךְ אֵצֶל חֲכַם הָאֱמֶת, וְיוֹרֶה לוֹ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, דַּרְכֵי הַחָכְמָה, עֵצוֹת נְכוֹנוֹת עַל כָּל דָּבָר, אָז יִכָּנַע לְבָבוֹ הֶעָרֵל, וְשָׁב וְרָפָא לוֹ. אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְקַדֵּשׁ וְנִטְהַר גּוּפוֹ, אֵין שׁוּם תַּקָּנָה מַה שֶּׁמִּתְגַּבֵּר וּמִתְאַמֵּץ, וְיֵשׁ לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים לְסַלֵּק הַמַּחֲשָׁבָה, כִּי יוֹתֵר וְיוֹתֵר הֵם מִתְגַּבְּרִים כַּנַּ"ל:

ה

גַּם עַצְבוּת הוּא מַזִּיק מְאֹד, וְנוֹתֵן כֹּחַ לְזֶה הַיֵּצֶר הָרָע הָעָב הַגַּשְׁמִי. עַל כֵּן אַדְּרַבָּא, אִם רוֹצֶה לִהְיוֹת יְרֵא ה', וְרוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל, וְאֵינוֹ רוֹצֶה בְּאֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, צָרִיךְ שֶׁלֹּא לְהַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם כְּלָל, וְשֶׁלֹּא יִכְפַּת לֵהּ מַה שֶּׁעוֹמְדִים לְפָנָיו, וְרַק יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ בַּמֶּה שֶּׁהוּא עוֹסֵק – בַּתּוֹרָה אוֹ תְּפִלָּה אוֹ מַשָּׂא וּמַתָּן – וְלֹא יַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם כְּלָל.

וּכְמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁעָמַד לְהִתְפַּלֵּל, הָיָה מִזְדַּמֵּן וְעוֹמֵד לְפָנָיו בְּדִמְיוֹנוֹ עַכּוּ"ם עָרֵל, וְהָיָה לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מִזֶּה, וְכָל מַה שֶּׁרָצָה לְהִתְגַּבֵּר וּלְסַלֵּק הַמַּחֲשָׁבָה, הִתְגַּבְּרָה עָלָיו יוֹתֵר. וְיָעַץ לוֹ חָכָם, שֶׁלֹּא יִכְפַּת לֵהּ, וְיַעֲמֹד הָעַכּוּ"ם, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ וְיִתְפַּלֵּל, וּבָזֶה יִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ. אַךְ זֶה עֵצָה לְפִי שָׁעָה, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִתְקַדֵּשׁ גּוּפוֹ עֲדַיִן. וְהָעִקָּר לְקַדֵּשׁ וּלְטַהֵר עַצְמוֹ כַּנַּ"ל, וְיֵלֵךְ לְחָכָם, וְיִתֵּן לוֹ עֵצָה נְכוֹנָה עַל כָּל דָּבָר כַּנַּ"ל:

קיצור ליקוטי מוהר״ן

1. אאִם מִתְעוֹרֵר אָדָם לִתְשׁוּבָה אָז כְּשֶׁרוֹצֶה לִכְנֹס בְּדַרְכֵי ה' וְלִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכָל פַּעַם יֵצֶר הָרָע יוֹתֵר גָּדוֹל, עַל כֵּן צָרִיךְ בְּכָל פַּעַם הִתְגַּבְּרוּת בְּיוֹתֵר וְהִתְחַזְּקוּת חָדָשׁ נֶגֶד הַיֵּצֶר הָרָע הֶחָדָשׁ שֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכָל פַּעַם, וּמִזֶּה בָּא מַה שֶּׁלִּפְעָמִים כְּשֶׁנִּתְעוֹרֵר הָאָדָם לִנְסֹעַ אֶל הַצַּדִּיק וּלְאַנְשֵׁי אֱמֶת וְיֵשׁ לוֹ תְּשׁוּקָה גְּדוֹלָה, וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁמַּתְחִיל לִנְסֹעַ נֶחֱלָשׁ חִשְׁקוֹ וְלִפְעָמִים כְּשֶׁבָּא לְהַצַּדִּיק נוֹפֵל מִתְּשׁוּקָתוֹ לְגַמְרֵי. כָּל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינָה הַנַּ''ל כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁנִּתְעוֹרֵר לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת אָז הֵמִית יִצְרוֹ הָרָע שֶׁהָיָה לוֹ בַּתְּחִלָּה וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁרָצָה לִנְסֹעַ נִתְהַוָּה לוֹ יֵצֶר הָרָע חָדָשׁ חָזָק מִבַּתְּחִלָּה כִּי 'כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ' (סֻכָּה נ''ב). עַל כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה לְקָרֵב אֶת עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת צָרִיךְ הִתְחַזְּקוּת חָדָשׁ בְּכָל פַּעַם נֶגֶד הַיֵּצֶר הָרָע הֶחָדָשׁ שֶׁמִּתְחַדֵּשׁ עָלָיו בְּכָל פַּעַם:
2. בכִּי יֵשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּיֵצֶר הָרָע וְרֹב הָעוֹלָם הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלָּהֶם הוּא נָמוּךְ וּמְגֻשָּׁם מְאד רוּחַ שְׁטוּת מַמָּשׁ, וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת צַח כָּל שֶׁהוּא וּמְשַׁעֵר בְּלִבּוֹ קְצָת אֶת גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. בְּוַדַּאי הַיֵּצֶר הָרָע הַזֶּה הוּא אֶצְלוֹ שְׁטוּת גָּדוֹל וְשִׁגָּעוֹן וַאֲפִלּוּ נִסָּיוֹן שֶׁל תַּאֲוַת נִאוּף הוּא אֶצְלוֹ שְׁטוּת וְאֵין צָרִיךְ שׁוּם הִתְגַּבְּרוּת נֶגְדּוֹ. רַק שֶׁיֵּשׁ לוֹ יֵצֶר הָרָע אַחֵר גָּבֹהַּ מִזֶּה הַרְבֵּה אֲבָל זה הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁל רֹב הָעוֹלָם הוּא שְׁטוּת גָּדוֹל בֶּאֱמֶת לְמִי שֶׁהוּא רַק בַּעַל שֵׂכֶל אֱמֶת לְבַד:
3. גוְיֵשׁ שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלָּהֶם הוּא בְּחִינַת קְלִפָּה דַּקָּה וְזֶה הַיֵּצֶר הָרָע אֵין מְגָרִין אֶלָּא בְּאִישׁ חַיִל גָּדוֹל בְּמַעֲלָה קְצָת אֲבָל עֲדַיִן אֵין זֶה הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים כִּי הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלָּהֶם הוּא מַלְאָךְ הַקָּדוֹש מַמָּשׁ:
4. דגַּם בְּעִנְיַן הַהִתְקָרְבוּת עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יֵשׁ יֵצֶר הָרָע גָּדוֹל, הַיְנוּ שֶׁלִּפְעָמִים רִבּוּי הַהִתְלַהֲבוּת חוּץ מֵהַמִּדָּה הוּא מֵהַיֵּצֶר הָרָע וְזֶה בְּחִינַת: ''פֶּן יֶהֶרְסוּ לַעֲלת אֶל ה''' (שְׁמוֹת י''ט כא). וּצְרִיכִין לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים לְהִנָּצֵל גַּם מִזֶּה:
5. המִי שֶׁיֵּשׁ עָלָיו דִּינִים חַס וְשָׁלוֹם וְיֵשׁ לוֹ אֵיזֶה צָרָה רַחֲמָנָא לִצְלָן צָרִיךְ לִרְאוֹת לְהִתְגַּבֵּר וּלְהִתְחַזֵּק אָז בְּיוֹתֵר לְהִנָּצֵל מֵהַיֵּצֶר הָרָע. כִּי אָז מִתְגַּבֵּר עָלָיו הַיֵּצֶר הָרָע בְּיוֹתֵר, כִּי עִקַּר שׁרֶשׁ כָּל הַיְצָרִין רָעִים הוּא גְּבוּרוֹת וְדִינִים:
6. ויֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הִרְהוּרֵי נִאוּף חַס וְשָׁלוֹם וּמִתְגַּבְּרִים עֲלֵיהֶם בְּיוֹתֵר בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, וְיֵשׁ שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁעוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל מִזְדַּמְּנִים לְפָנָיו דִּמְיוֹנוֹת, כְּאִלּוּ עוֹמֵד לְפָנָיו דְּמוּת עֲבוֹדָה זָרָה אוֹ שְׁאָר דִּמְיוֹנִים רָעִים, וּמְבַלְבְּלִים אוֹתָם מְאד בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה וְיֵשׁ לָהֶם יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מֵהֶם. וְרוֹצִים לְהִתְגַּבֵּר מְאד לְהַעֲבִיר אוֹתָם הַמַּחֲשָׁבוֹת מִדַּעְתָּם וְזוֹרְקִים ראשָׁם הֵנָּה וָהֵנָּה, אֲבָל דַּע שֶׁכָּל מַה שֶּׁהֵם מִתְגַּבְּרִים בְּיוֹתֵר לְהַעֲבִירָם מִדַּעְתָּם, אֲזַי אֵלּוּ הַבִּלְבּוּלִים וְהַדִּמְיוֹנוֹת הָרָעִים מִתְגַּבְּרִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר. כִּי כָּךְ טִבְעָם שֶׁכָּל מַה שֶּׁחוֹשְׁבִים עֲלֵיהֶם יוֹתֵר לִדְחוֹתָם הֵם כְּרוּכִים אַחֲרָיו יוֹתֵר, עַל כֵּן עִקַּר הָעֵצָה לִבְלִי לְהַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם כְּלָל וְלֹא יִכְפַּת לֵיהּ כְּלָל מַה שֶּׁעוֹמְדִים לְפָנָיו אֵלּוּ הַדִּמְיוֹנוֹת וְהַהִרְהוּרִים וְלֹא יִשְׁמַע אוֹתָם כְּלָל, רַק יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ בַּמֶּה שֶׁהוּא עוֹסֵק בְּתוֹרָה אוֹ תְּפִלָּה אוֹ מַשָׂא וּמַתָּן, וְלֹא יַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם כְּלָל וְלֹא יַבִּיט לְאַחֲרָיו אִם נִסְתַּלְּקוּ מִמֶּנּוּ רַק יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ בַּמֶּה שֶׁהוּא עוֹסֵק וּבָזֶה יִסְתַּלְּקוּ מִמֶּנּוּ מִמֵּילָא. אַךְ זֶה הוּא רַק עֵצָה לְפִי שָׁעָה וְהָעִקָּר שֶׁצָּרִיךְ לְקַדֵּשׁ וּלְטַהֵר גּוּפוֹ וְיֵלֵךְ אֵצֶל צַדִּיקֵי אֱמֶת וְיוֹרוּ לוֹ דַּרְכֵי הָאֱמֶת אָז יִסְתַּלְּקוּ מֵעָלָיו בְּתַכְלִית:
7. זעַצְבוּת מַזִּיק מְאד וְנוֹתֵן כֹּחַ לְהַיֵּצֶר הָרָע לְהִתְגַּבֵּר, גַּם עַל-יְדֵי עַצְבוּת נוֹתֵן כֹּחַ לְאֵלּוּ הַבִּלְבּוּלִים הַנַּ''ל שֶׁיִּתְגַּבְּרוּ חַס וְשָׁלוֹם, עַל כֵּן צָרִיךְ לִבְלִי לְהִתְעַצֵּב מִזֶּה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בִּלְבּוּלִים אֵלּוּ וְאַל יִתְיָרֵא וְיִפְחַד מֵהֶם כְּלָל רַק יִתְגַּבֵּר מְאד לְשַׂמֵּחַ אֶת נַפְשׁוֹ בְּכָל דַּרְכֵי הָעֵצוֹת הַמְבֹאָרִים בִּמְקוֹמָם, כִּי עִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת הוּא עַל-יְדֵי שִׂמְחָה וְחֶדְוָה בְּחִינַת: ''כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם'' (נְחֶמְיָה ח' י), וּכְשֶׁיִּתְחַזֵּק בְּשִׂמְחָה מִמֵּילָא יִסְתַּלְּקוּ, רַק אַל יַעֲמוד הַדָּבָר לְנִסָּיוֹן לְהִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם לַאֲחוֹרָיו אִם כְּבָר נִסְתַּלְּקוּ רַק יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶם לְגַמְרֵי כַּנַּ''ל וְהָבֵן:

ליקוטי תפילות — התפילה המקבילה

[עַל־פִּי תּוֹרָה ק"ט - יֵשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ]יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּעַזְרֵנִי לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה יָדַעְתָּ גֹּדֶל הִתְרַחֲקוּתִי מִמְּךָ עַל־יְדֵי עֲוֹנוֹתַי וּפְשָׁעַי הָרַבִּים וְהָעֲצוּמִים מְאֹד עַד גָּבְהֵי שָׁמַיִם,

עַד אֲשֶׁר אֵינִי יוֹדֵעַ שׁוּם דֶּרֶךְ אֵיךְ לָשׁוּב אֵלֶיךָ, כִּי גַּשְׁמִיּוּת עֲכִירַת הַחֹמֶר וְתַאֲווֹתָיו הָרָעִים נֶאֱחַז וְנִדְבַּק בִּי מְאֹד, וְדַעְתִּי נִתְעַרְבֵּב וְנִתְעַכֵּר וְנִתְגַּשֵּׁם מְאֹד.

מָרָא דְּעַלְמָא כֹּלָא, חוּס וַחֲמֹל עָלַי, וְתֵן לִי עֵצָה טוֹבָה אֵיךְ לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ וְלַחְתֹּר וְלִמְצֹא אֵיזֶה דֶרֶךְ וּנְתִיב וּשְׁבִיל, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לָשׁוּב אֵלֶיךָ מֵעַתָּה. וְזַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, לִהְיוֹת רָגִיל לְהִתְאַנֵּחַ לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת מֵעֹמֶק הַלֵּב עַל גֹּדֶל הִתְרַחֲקוּתִי מִמְּךָ, וְשֶׁתְּזַכֵּנִי לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת. וְאֶהְיֶה מִתְאַנֵּחַ עַל זֶה בֶּאֱמֶת בְּכָל עֵת, עַד שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁבָּר כָּל גּוּפִי עַל־יְדֵי כָּל אֲנָחָה וַאֲנָחָה.

וְאֶזְכֶּה עַל־יְדֵי אַנְחוֹתַי לְהוֹצִיא מִמֶּנִּי הָרוּחַ וְהַהֶבֶל דִּסִטְרָא אַחֲרָא, וּלְהַכְנִיס בְּקִרְבִּי רוּחַ וָהֶבֶל דִּקְדֻשָּׁה.

וְעַל־יְדֵי־זֶה אֶזְכֶּה לַעֲקֹר וּלְהַפְסִיק חֶבֶל הַטֻּמְאָה שֶׁנִּקְשָׁר בִּי בַּעֲוֹנוֹתַי הָרַבִּים. וְתַעַזְרֵנִי מְהֵרָה, שֶׁאֶזְכֶּה לְהַפְסִיק וּלְנַתֵּק עַצְמִי לְגַמְרֵי מֵחֶבֶל הַטֻּמְאָה, וַאֲדַבֵּק וַאֲקַשֵּׁר עַצְמִי בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק לְחֶבֶל הַקְּדֻשָּׁה לְעוֹלְמֵי עַד וּלְנֵצַח נְצָחִים.

וְתַפְסִיק וּתְגָרֵשׁ וּתְבַטֵּל מִמֶּנִּי מִגּוּפִי וְנַפְשִׁי וְרוּחִי וְנִשְׁמָתִי כָּל מִינֵי טֻמְאוֹת וְסִטְרִין אוֹחֲרָנִין.

וּתְקָרְבֵנִי וּתְקַשְּׁרֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ, לְחֶבֶל הַקְּדֻשָּׁה בֶּאֱמֶת, בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. וּמֵעַתָּה תַּמְשִׁיךְ עָלַי חַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים דֶּרֶךְ הַחֶבֶל שֶׁבִּקְדֻשָּׁה. וּתְחָנֵּנוּ מֵאִתְּךָ שֶׁפַע טוֹבָה וּבְרָכָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם וְכָל טוֹב, חַיִּים אֲמִתִּיִּים, חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה, חַיִּים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם יִרְאַת שָׁמַיִם, חַיִּים שֶׁנִּזְכֶּה בָּהֶם לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת, וְלַעֲבֹד אוֹתְךָ תָמִיד

וּלְהִתְדַבֵּק בָּהֶם בְּחַי הַחַיִּים. אֵל חַי חֶלְקֵנוּ צוּרֵנוּ, הַחֲיֵינוּ בְּאוֹר פָּנֶיךָ, הֲקִימֵנִי וְאֶחְיֶה חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה,

עָזְרֵנִי וְחָנֵּנִי וְדַבֵּק לִבִּי בְּמִצְוֹתֶיךָ, זַכֵּנִי לִהְיוֹת דָּבוּק בְּךָ תָמִיד לְעוֹלָם וָעֶד.

וְתִשְׁמְרֵנִי וְתַצִּילֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ, מֵאֲנָחוֹת דְּסִטְרָא אַחֲרָא שֶׁלֹּא יֵצֵא מִמֶּנִּי הֶבֶל וַאֲנָחָה לְתַאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה וַהֲבָלָיו חַס וְשָׁלוֹם, רַק כָּל אַנְחוֹתַי וְגַעֲגּוּעַי וּתְשׁוּקָתִי, יִהְיוּ רַק לְשִׁמְךָ וְלַעֲבוֹדָתְךָ, לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת.

וְאֶזְכֶּה לְהִתְדַבֵּק בְּךָ תָמִיד, וִיקֻיַּם בִּי מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם. אָמֵן וְאָמֵן:

פרפראות לחכמה

אות א

להתחזק בכל פעם נגד היצר הרע

מאמר זה נאמר בשנת תקס"ה סמוך לברית מילה של הילד בנו הקדוש שלמה אפרים ז"ל שהיה סמוך לר"ח ניסן:

אות ב

שם במאמר הנ"ל, וגם למעלה אצלו יתברך מצינו בחינת יצר הרע וכו' זה הוא גבורת גבורתו שכובש את יצרו וכו' יש נוסחאות שגורסין שכובש את כעסו עיין רש"י שגורס שכובש את יצרו ועיין בבא בתרא דף ט"ו כאדם שמסיתין אותו וניסת וכו' יורד ומתעה עולה ומרגיז וכו' הוא שטן הוא יצר הרע וכו' ועיין סוכה דף נ"ט שבריאת היצר הרע הוא מהדברים שכביכול השם יתברך בעצמו מתחרט עליהם דכתיב (מיכה ד) ואשר הריעותי וכו', וכל זאת לשבר את האזן כפירוש המרש"א ז"ל בחדושי אגדות בבא בתרא שם:

אות ג

ולקרב אל השכל קצת הוא, כי בשביל שיהיה להאדם בחירה על ידי יצר טוב ויצר הרע האציל השם יתברך בחינת מדת הדין ושיתף עמה מדת הרחמים, ומזה נמשך ונשתלשל מה שיש גם בין המלאכים מיימינים ומשמאילים כמו שכתוב (מלכים א' כ"ב) וכל צבא השמים עומדין עליו מימינו ומשמאלו עיין רש"י שם, עד שנשתלשל גם בחינת השטן כ"ש באיוב (איוב ב) ויבא גם השטן להתיצב על ה' עיין רש"י שם, ומשם נמשך שורש היצר הרע שבלב האדם שעל ידי זה יש לו בחירה ועיין בתיקונים תיקון כ"א דף מ"ח בענין פרה אדומה שמטמאת טהורים דא גבורה דלסטרא סמ"א דנפיל מקדושתיה ומה דהוה טהור סאיב ליה וכו' ושם דף ס' וגבורה תמן סמ"א דאיהו יצר הרע ועיין זוהר ויצא סתרי תורה דף קמ"ח: וזוהר שמות דף כ"ו: בענין (דברים ד) וידעת היום והשבות אל לבבך וכו' לבבך יצר טוב ויצר הרע דאתכליל דא בדא ואיהו חד כדין תשכח כי (שם) ה' הוא האלקים דהא אתכליל דא בדא ואיהו חד וכו' כי באמת גם מדת הדין של השם יתברך הוא רק בשביל טובות האדם, וכן השתלשלות היצר הרע הוא רק בשביל טובת האדם כמשל הבן מלך עם הזונה וכו' המבואר בזוהר הקדוש תרומה דף קפ"ג ואותן הזוכין לכבוש את יצרם ולהפכו גם כן אל הקדושה בבחינת (דברים י"א) ולעבדו בכל לבבכם בשני יצריכם כמו שאמרו רז"ל, על ידי זה שמאלא אתכליל בימינא, ונעשה יחוד גדול למעלה בחינת כי ה' הוא האלקים כמובן בזוה"ק וארא הנ"ל וכן מבואר בכתבי האריז"ל במקומות הרבה ששורש היצר הרע הוא מהגבורות ועיין בזוהר הרקיע על סבא משפטים דף צ"ח ועיין בספר שפע טל שער ג' פ"ג, ובספר נשמת אדם פ"ה ובמאורי אור אות יוד והנה אמרו רז"ל (אבות ד) צאיזהו גבור הכובש את יצרו וכו', היינו כי לכאורה ענין מדת הגבורה הוא להראות גבורתו על אחרים ולנקום נקם מאויביו מאחר שהוא גבור ויכול לעשות נקמה בהם ובאמת אצל הצדיקים אינו כן, רק אדרבא מאחר ששורש היצר הרע שמפתה את האדם לכעוס ולנקום הוא מהגבורות, על כן משתמשים במדת הגבורה בעצמה להתגבר על יצרו ולכבוש אותו, שזה בחינת (משלי ט"ז) טוב ארך אפים מגבור וכו', וכמו שפירש הרע"ב שם וזהו גם כן מה שאמרו רז"ל שם ביומא לענין הקב"ה כביכול, שמתחלה אמרו איה גבורותיו מאחר שאינו נוקם מאויביו אם כן במה ניכר מדת גבורתו, ואחר כך אמרו אדרבא הן הן גבורת גבורותיו שכובש את יצרו ונותן ארך אפים לרשעים היינו ממש כמו בחינה הנ"ל, כי צריכין להשתמש במדת הגבורה עצמה לכבוש את יצרו ששרשו ממדת הגבורה, שזה בחינת מה שאמרו רז"ל (ברכות ה) לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע וכו' ירגיז דייקא, ועל ידי זה זוכה לאכללא שמאלא בימינא כנ"ל ועיין נפלאות על פי מאמר זה בלקוטי הלכות הלכות שלוח הקן ה"ד:

ביאורים נוספים על תורה זו

נזכר בכתבי ברסלב

פסוקים ומאמרי חז״ל

דף לרשימות וחידושים