תורה כג — בענין השמחה

תמצית התורה, אות אחר אות · 1 נקודות

כְּשֶׁאָדָם שָׂמֵחַ, אָז הַמָּרָה שְׁחוֹרָה וְהַיִּסּוּרִים נִסְתַּלְּקִין מִן הַצַּד. אֲבָל מַעֲלָה יְתֵרָה לְהִתְאַמֵּץ לִרְדֹּף אַחַר הַמָּרָה שְׁחוֹרָה דַּוְקָא לְהָפְכָהּ לְשִׂמְחָה. כְּדֶרֶךְ הַבָּא לְתוֹךְ הַשִׂמְחָה שֶׁאָז מִגֹּדֶל הַשִׂמְחָה וְהַחֶדְוָה מְהַפֵּךְ כָּל הַדְּאָגוֹת וְהָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחוֹרוֹת שֶׁלּוֹ לְשִׂמְחָה. וְדַעַת לְנָבוֹן נָקֵל לִמְצֹא בְּכָל הַצָּרוֹת וְהַיִּסּוּרִין וְהַדְּאָגוֹת אֵיזֶה הַרְחָבָה שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יוּכַל לַהֲפֹךְ כָּל הַמָּרָה שְׁחוֹרָה לְשִׂמְחָה וְזֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַשִׂמְחָה: