נחת השולחן
הלכות נטילת ידים. וע"כ צריך ליטול ידיו לסעודה כי יש לחוש מחמת שהידים עסקניות הן ואולי נגעו באיזה טומאה ואח"כ כשיאכל בהן את הלחם שהוא בחי' מלכות ושרשו ג"כ בחכמה כידוע וכמבואר בכוונת האכילה כי השלחן והלחם הם בחי' מלכות. ועיקר תיקון האכילה הוא ע"י בחי'חכמה שזה בחי' מה שלועסין בשינים שהם ל"ב כנגד בל"ב נתיבות החכמה וכו' ע"ש. וע"כ עיקר חיות האדם הוא ע"י אכילה כי בפנימיות נמשך עי"ז הארת החכמה דקדושה שנאמר בה והחכמה תחיה ומחמת שזה לעומת זה וכו' ע"כ יש לחוש באם יהיו ידיו טמאות שלא יתאחז עי"ז באכילתו בחי' מלכות דסט"א בחינת יצה"ר קליפת עשו שהוא עיקר הטומאה ונאמר בו ויבז עשו את הבכורה שביזה את החכמה והשכל דקודשה כמבפ"נ וזה היה ע"י תאוות אכילה כמו שאמר הלעיטני נא וכו' ועי"זמכר את הבכורה וביזה אותה ועיקר אחיזתו והתגברותו ע"י בחי' הידים דסט"א בחי' והידים ידי עשו כנ"ל. וע"כ צריכין ליטול את הידים במים שמרמזין על התורה כנ"ל וכן על החכמה דקדושה כ"ש כי מלאה הארץ דעה וכו' כמםי לים מכסים ועי"ז מגביהין הידים ומקשרין אותם לבחי' חכמה שהיא בחי' קודש ולבחי' התורה הק' שזה בחי' מה שאומרים שאו ידיכם קודש וכו' ואשא כפי אל מצותיך וכו' בחי' התורה הקדושה. וע"כ ארז"ל (חולין דף ק"ו) מים ראשונים האכילו בשר חזיר כי ע"י שאין נוטלין מים ראשונים יוכל להתגבר עליהם היצה"ר ולפגום אכילתו כ"כ עד שיבא לאכול גם מאכלות אסורות ממש ח"ו בחי' בשר חזיר דייקא שזה בחי' קליפת עשו שנקרא חזיר היער, גם כי חזיר הוא בחי' חכמה דקליפה כמבואר במאורי אור וזה בחי' חמה דסט"א היינו כי לא די שאינו מקשר עצמו אל החכמה דקדושה אף גם נאחז בו בחי' חכמה דקליפה ועי,ז נכשל בחכמות חיצוניות של מינות וכפירות גמורות ר"ל. וזה חד אמר מים ראשונים האכילו בשר נבלה היינו שנפרד עי"ז מבחי' המלכות דקדושה שהוא בחי' לבנה ונתקשר לבחי' מלכות דסט"א בחיא לבנה דסט"א שזה בחי' נבלה בחי' כי נבל הוא שבוזה את השכל דקדושה ונבלה עמו ועיין במאורי אור. וע"כ המזלזל בנט"י בא לידי עניות וזה כנגדמה שפגם בבחי' המלכות דקדושה שהוא בחי' מסכן וחכם, ונעקר מן העולם. וזה כנגד מה שפגם ונפרד מן החכמה דקדושה שהיא עיקר הקיום והחיות של העולם בחי' והחכמה תחיה כנ"ל וע"כ אין נוטלין לידים אלא בכלי שמרמז לבחינת מלכות בחי' צמצום בחי' כלי כידוע והכלי צריך שתהיה מחזקת רביעית (שמרזמ ג"כ לבחי' מלכות כידוע) שלא במסומך כי ארז"ל והובא לעיל מפני מה לא נאמר נו"ן בתהלה לדוד מפני שיש בה מפלה לכנ"י (שהוא בחי' נו"ן כנ"ל) שנאמר נפלה ולא תוסיף וכו' ואפילו הכי חזר דוד וסמכה ברוח הקודששנאמר סומך ה' לכל הנופלים נמצא שכלי שאינו יכול לעמוד רק נופל וע"כ אינה מחזקת רביעית רק במסומך הוא מרמזת לבחי' המלכות בשעת נפילה שצריכה סמיכה. אבל עכשיו בשעת נטילת ידים אין לרמז לזה רק לבחי' שלימות המלכות דקדושה בשעת עלייתה אל הקודש שהוא בח'י חכמה כנ"ל. וע,כ שיעור המים ברביעית שמרמז לבחי' מלכות שהיא בחי' ד' בחי' מסכן וחכם כנ"ל. ואעפ"כ יוסיף ליטול בשפע וזוכה עי"זלעשירות כי ע"י שמקבלת מבחי' החכמה עי"ז נמשך עשירות בבחי' בצל החכמה בצל הכסף כמו שארז"ל ועיין במאמר לשמש שם סי' מ"ט.
ומחמת שעיקר נט"י לסעודה הואבכדי שלא תתאחז הסט"א בהאכילה כנ"ל ע"כ החיוב הוא רק על האוכל ולא על המאכיל כמבואר בסי' קס"ג.
וע"כ בענין שיהיו המים באים דייקא מחמת כח אדם כי כח אדם מרמז לחכמה כי חכמה אותיות כח מ"ה ומ"ה גימטריא אדם כמובא. וע"כ צריך לכוין לנטילה המכשרת לאכילה כי הכוונה שהיא המחשבה היא בחי' חכמה מוחא כמובא בתיקונים הק' וע"כ הטביל ידיו במי מעיין מטהר בכל שהוא.
כי מעין רומז לחכמה כידוע: וע"כ מים שנעשו בהם מלאכה פסולים. כי כבר נתבאר שהמלאכה היא בשביל בירורים לברר ניצוצי הק' המלבושים בתוך הקליפה בחי' מלכות דסט"א וע"כ מאחר שנעשו בהם מלאכה והיה בהם אחיזת הסט"א א"א לטהר בהם את הידים לסעודה. וצריכין לבאר עוד כמה דינים מענין נטילת ידים ע"פ דרך זה וקצרה היריעה:
קס"ז וכו'
הל' בציעת הפת.
וזה בחי' ברכת המוציא כי מברכין את השי"ת אשר נתן כח וחיות כזה בפנימיות הארץ (שרומזת לבחי' מלכות) והיא האחרונה שבארבע יסודות ועבה ומגושמת מכולם כי רומזת לתכלית בח'י הצמצומים מה שלכאורה לפי עיני האדם ושכלו היא רחוקה מאד מבחי' חיות וחכמה דקדושה ואעפ"כ נעלם בה כח רוחני כזה אשר גם הלחם שכל חיי האדם תלוים בו גידולו ג"כ מן הארץ ומזה מובן ונראה כי ברא השי"ת את כל הבריאה כולה באופן כזה אשר בכל דבר שבעולם אפילו בתכלית הגשמיות נעלם בו שכל וחכמה דקדושה כזאת אשר אם ישים הראדם עיניו ולבו לזה יוכל עי"ז להתקרב להשי"ת ולדבקה בו שזה עיקר החיות האמיתי בשלימות וע"כ צריך לבצוע במקום שנאפה היטב שזה מהיכא דקדים בישולא ששל7 שם כח האש ביותר, כי עיקר תיקון הקמח שרומז למלכות כידוע הוא ע"י האש שזה בחי' התורה שנמשלה לאש שזה בחי' מה שארז"ל אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוץצ שנאמר הלא כה דברי כאש וכו' וזה בחי' אם אין תורה אין קמח, כי כח המלכות דקדושה להתגבר על הסט"א הוא על ידי התורה הק' ועי"ז עולה המלכות ומקבלת מבחי' החכמה דקדושה שהיא גם כן בחי' אש שבארבע יסודות כידוע, וע"כ במקום ששלט בו יותר האש בהלחם שם צריכין לבצוע ולברך (ובזה יש להבין מה ששאל מנשה מהיכא קשרית המוציא וכל הענין שם): וע"כ צרילך להדר לברך על השלם דייקא כי החכמה דקדושה היא עיקר השלימות כמו שארז"ל דעת קנית מה חסרת וכמבואר במאמר עתיקא סי' כ"א, וכן על כלל התורה הקדושה נאמר תורת ה' תמימה: וע"כ צריך לאחוז הפת בשתי ידיו שיש בהם עשרה אצבעות כנגד עשרה מצות שיש בפת להורות שעיקר תיקון הפת על ידי המצות שבתורה הק' ועי"ז יכול לזכות לקבל ע"י אכילת הפת חיות דקודשה מבחי' החכמה שהיא בחי' יו"ד כידוע, ועיין בשו"ע מבואר שכנגד זה יש יוד תיבות בברכת המוציא (היינו כנ"ל) ויוד תיבות בפסוק מצמיח חציר לבהמה וכו' היינו שבפסוק זה מרומז שלזכות לבחי' חכמה שזה עיקר חות האדם וגדרו א"א כ"א על ידי בחי' מלכות שנרמזת בתיבת בהמה כידוע וע"כ מקדים בפסוק מצמיח חציר לבהמה וכו' ואח"כ להוצליא לחם מן הארץ ועל כן אסור לאכול עד שיתן מאכל לבהמתו תחלה היינו כנ"ל, ויש ג"כ יוד תיבות בפסוק עיני כל אליך ישברו כי צריכין לידע שכל הפרנסה נמשכת רק ע"י בטחון ולבטחון זוכין רק על ידי שכל וחכמה כמבואר בסי' רכ"ה, ויש יוד תיבות בפסוק ארץ חטה ושעורה, כי ארץ ישראל היא בחי' מלכות כידוע ומקבלת שפעה מבחי' החכמה עליונה שזה בחי' אוירא דא"י מחכים, וע"כ יש בה עשרה קדושות כנגד החכמה שהאי בחי' יוד בחי' קודשז, ויש ג"כ יוד תיבות בפסוק ויתן לך, כי עיקר כל ההשפעות וכל הברכות נמשכין בשרשן מבחי' חכמה שהיא מקור הברכה כמבואר במאמר תהלה לדוד סי' י"ב בסופו, וכן המלכות דקדושה נקראת ברכה כמבואר בזוה"ק איהו ברוך ואיהי ברכה: וע"כ צריך ליתן מלח על השלחן, כי המלח מרמז ג"כ לשכל האדם וחכמתו שע"פ הטבע הכל כפי ריבוי כח המלחיות שיש בהרכבתו כמו שבררו דבר זה החכמים בעלי אלכימייא, והמפרשים פירשו בזה כוונת דברי רז"ל (בקידושין דף כ"ט ע"ב) אם היה בנו זרזי וממולח וכו', וע"כ ברבנות נאמר על כל קרבנך תקריב מלח כי הקרבנות הם עפ"י רוב העיקר לשבר הרוח הבהמיות והכסילות שבו שהיא מצד היצה"ר בבחי' זבחי אלהים רוח נשברה ולזכות לחכמה דקדושה ע"כ נאמר בהם מלח: וע"כ גם השלחן מכפר כמזבח כי שעת אכילה הוא שעת מלחמה כמבואר בזוה"ק, וע"פ פשוט צריכין ללחוןם אז עם תאוותו שהיא רק מצד היצה"ר ולקיים מה שאמרו רז"ל סעודה שהנאתך ממנה משוך ידך ממנה, וברוחניות האכילה בעצמה היא בחינת מלחמה כי מוציאין אז ניצוצות קדושות מאד שהיו מלובשים עד עתה בתוך גשמיות ופסולת כזה והכל הוא רק בכח ההתקשרות אל החכמה דקדושה כי כולהו במחשבה איתברירו וע"כ גם הוא מכפר כמזבח וצריכין מלח, וע"כ צריך לדבר דברי תורה על השלחן כי עיקר כח המלכות דקדושה להתגבר על הסט"א ולהוציא בלעה מפיה הכל הוא רק בכח עסק התורה כנ"ל:
וע"כ לחם מלח גימטריא יוסף, כי יוסף זכה לשתי הבחינות הנ"ל ביותר וע"כ זכה לחן כמבפ"נ וע"כ נאמר בו להדיא ויוסף הוא השליט בחי' מלכות ונאמר בו אין נבון וחכם כמוך בחי'חכמה: וע"כ מדקדקין לברך על השלימה שמרמז לחכמה כנ"ל וכן על הגדולה ועל היפה שמרמז למלכות וגדולה ונאמר מלך ביפיו תחזינה עיניך וכן לענין החכמה נאמר חכמת אדם תאיר פניו וכן עיקר עליית האדם מבחי' קטנות לבחי' גדלותל הוא רק בענין המוחין והחכמה בחי' מוחין דגדלות בחי' גדול דעה וכן המלכות העיקר הוא שתהיה בבחי' שלימות בבחי' שארז"ל הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלימה ועיקר שלימותה כשהיא מחוברת עם דודה ומקבלת מאור החכמה הק' כנ"ל ואז נקראת שלימה כי היא משלמת את הכל כידוע:
ק"ע קע"א וכו' דברים הנוהגים בסעודה, וזה אין משיחין בסעודה (אפילו בדברי תורה) שמא יקדים קנה לו ושט כי בענין הסעוד' נמצא כל הענין המבואר בענין יעקב ועוש ש נאמר שם ויצא הראשון אדמוני וכו' ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו וכו' ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת וכו' ויבז עשו את הבכורה וכו' ותרגומו ושט עשו ית בכורותא ומובא כי עשו אחיזתו בבחי' ושט בחי' ושט עשו בחי' עוה"ז שיש בו אכילה ושתיה שהכל על ידי הושט, ויעקב הוא בבחי' הקנה (בחי' קנה חכמה וכו') בחי' עוה"ב שאין בו אכילה ושתיה. והנה בסוף הענין שהיה בין יעקב ועשו בפרשת וישלח נמצא שא"ל עשו נסעה ונלכה ואלכה לנגדך ואמר לו יעקב יעבר נא אדוני לפני עבדו וכו' עד אשר אבוא אל אדוני שעירה שאמר לו שהוא ילך בראש ויהיה לו הממשלה עד אשר יגיע העת של ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלכוה כמו שדרז"ל, והנה בשעת אכילןה עובר המאכל והמשקה דרך הושט שהוא מבחי' עוש והכבד ניזון תחילה שהוא ג"כ בחי' עשו אדומני ואח"כ שולח להלב והמוח שהוא מבחי' יעקב וכשאוכל במחשבה נוכנה בבחי' צדיק אוכל לשובע נפשו וממעט בתאוות גופו אזי הוא בבחי' ורב יעבד צעיר כי אע"פ שהגוף ניזון בראש אבל הכל הוא רק בשביל הנפש והחיות דקדושה שהאי החכמה וזה בעצמו בחי' המלח מה שבשעת הסעודה שאע"פ שמעשה האכילה ושתיה בעצמה היא מסטרא דעשו א עפ"כ יראה שיהיו בבח'י וידו אוחזת בעקב עוש שיראה לשבר תאוותו ובמחשבתו יכוין גם באכילתו רק לש"ש בכדי שיהיו לו חיות וקיום לעבודת בוראו שזה בחי' יעקב שחושב ומסתכל רק על הסוף והתכלית שהוא העוה"ב שהוא בחי' סוף מעשה במחשבה תחלה.
וע"כ דייקא ע"י האכילה מכר עשו את הבכורה ליעקב ואח"כ קיבל גם הברכה כי באמת מי שמקשר עצמו רק אל השכל שיש בכל דבר וחושב רק על התכלית שהוא העוה"ב הוא דייקא יש לו גם כל ברכת עוה"ז בשלימות בבחי' כי חנני אלהים וכי יש לו כל. וע"כ אח"כ כשאמר לו עשו ואלכה לנגדך (בושה לך) אמר לו יעקב זה אי אפשר כי העוה"ז של בחי' עשו והעוה"ב של בחי' יעקב (שבאמת כלול בו גם כל טוב העוה"ז) הם שני הפכיים ממש כמו חושך ואור וא"א להם להשתמש ביחד וע"כ יעבר נא אדוני לפני עברדו וכו' כי ברישא חשוכא והדר נהורא רק באמת גם החשך הוא לטובת האור כי יתרון האור (ניכר) מתוך החשך דייקא כמובא. וע"כ בשעת הסעודה אע"פ שמחויב לדבר בדברי תורה אבל בשעת אכילה ממש אסור לדבר אפילו בדברי תורה שמא יקדים קנה לושט כי יופתח גם פי הקנה ואולי יכנוס בו איזה דבר מאכל ויבא לידי סכנה כי א"א להם לשמש שניהם ביחד רק עשו איש יודע ציד איש שדה. ויעקב איש תם יושב אהלים באהלו של תורה. וע"כ בשעת אכילה בעצמה צריך שישתוק רק לכוין מחשבתו בקדושה גדולה לשם שמים. אך מחמת שלקדושת המחשבה שהיא בחי' החכמה צריך ליתן כח למלכות דקדושה להתגבר וכו' בפרט בשעת האכילה והסעודה שמבררין בירורים כנ"ל ע"כ צריך לעסוק בדברי תורה כנ"ל אבל לא בשעת אכילה ממש (וצריכין לבאר עוד בזה וגם לבאר כל המאמר רז"ל השייך לזה מה שדרש לו אח"כ מענין יעקב אבינו לא מת כי מאחר שמדתו של יעקב להסתכל רק על החכמה והחיות שבכל דבר ואפילו כל הדברים גשמיים כענין האכילה וכיוצא עושה רק בכוונה זו בוודאי אין לסטרא דמותא שום אחיזה בו והוא חי לעולם ואין להאריך) ומחמת שהחיות שמלובש בכל דבר מאכל הוא רק מניצוצי החכמה הקדושה המלובשין בו ע"כ אסור לנהוג ביזיון באוכלים כי החכמה היא בבח'י כבוד כ"ש כבוד חכמים ינחלו היפוך בחי' עשו שנאמר בו ויבז עשו כנ"ל: וזה בחי' מים אמצעים רשות היינו המים שרוחצין בין תבשיל לתבשיל לנקיות בעלמא הוא רק רשות כי זה מרמז למי שזכה כבר לקשר עצמו אל השכל דקדושה שיש בכל דבר ויש לו השגה ממש בבחי' השכל שבכל דבר ודבר בכל אחד ואחד כפי בחינתו בודאי גם הוא צריך להמשיך עליו בכל עת הכנת המים טהורים וקדושים שהם בחי' מימי החכמה העליונה ומימי התורה הק' מאחר שצריך לעסוק ולהכיר בכל פעם שכל חדש וידיעה חדשה כפי בחינת הדבר שמזדמן לפניו וזה בחי' המים שבין תבשיל לתבשיל כי בכל תבשיל יש בו טעם אחר ובחינה אחרת כפי ניצוצי החכמה הקדושה המלובשין בו והוא צריך להשיג זאת. אך מחמת שלא כל מוחא סביל דא ואין כל אדם זוכה לזה להשיג כל זאת בפרטיות ממש וע"כ נטילה זו הוא רק רשות ולא קבעו למצוה רק נטילה ראשונה שהוא לטהר עצמו מכל טומאה וזוהמא אפילו רק מספק טומאה ולקשל עצמו בכלל עכ"פ אל התורה הקדושה ואל החכמה דקדושה המלובשין בכל דבר ובכל מאכל ובפרט בהלחם שכל הסעודה נקראת על שמו ואז זוכה עי"ז ממילא לקבל ע"י אכילתו חיות חדש וידיעה חדשה בכלל עכ"פ להתקרב להשי"ת בכל פעם ביותר עי"ז כנ"ל: וזה בעצמו ענין מה שיש ברכות כוללות כגון ברכת שהכל. וברכות פרטיות ובהן בעצמן יש ג"כ בחי' כלליות ופרטיות כגון בורא פרי האדמה היא בחי' כלל ובורא פרי העץ הוא פרט ויין מחמת חשיבותו תיקנו לו עוד ברכה בפרטיות יותר בורא פרי הגפן, וכן במיני מזונות בורא מיני מזונות הוא כלל ולחם מחמת חשיבותו קבעו לו ברכ' המוציא בפרטיו' וכיוצא בזה בשאר הברכות והכל מובן ומבואר ע"פ דרך ה. כי ארז"ל ברוך ה' יום יום בכל יום תן לו מעין ברכותיו כי כל פעל ה' למענהו. וכל השינויים שיש בין יום לחבירו בוודאי יש בכל דבר חכמה נפלאה איך להתקרב להשי"ת עי"ז בהתקרבות חדש וידיעה חדשה וע"כ בכל יום צריך לברך מעין ברכותיו וכמו כן בכל מין ומין יש בו שכל חדש אך מחמת שלאו כל מוחא משיג זאת ע"כ תיקנו ברכות כלליות כי כל זמן שאין זוכין להשיג החכמה דקדושה בפרטיות צריך לברך ולקשר עצמו אל השי"ת והחיות דקדושה והחכמה הק' המלובש בכל דבר בכלליות וע"כ על כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא. אך מחמת שאין זה שלימות כי באמת האדם נברא בשביל זה להכיר הבורא ית' ע"י כל דבר ודבר בפרטיות בידיעה והכרה חדשה מכל דבר ודבר כפי בחינתו ע"כ אין לסמוך לכתחלה על ברכת שהכל רק ילך אצל חכם דייקא וילמוד ממנו כל סדר הברכות גם בפרטיות. ובהם בעצמם יש ג"כ בחי' כלל וזה מחמת שמתנוצצין ניצוצי החכמה והחיות דקדושה המלובשין בו ומאירים ומתגלים וניכרים בו ביותר גם ברכת פרי האדמה היא פרטיות נגד ברכת שהכל. וכלליות נגד ברכת פרי העץ וע"כ אם ברך עליהם בורא פרי האדמה יצא רק לכתחלה אין לסמוך על זה כנ"ל: ובברכת פרי העץ בעצמ יש ג"כ ברכה פרויות שתיקנו ליין מחמת חשיבותו כי מחמת שמשמח אלהים ואנשים ואין אומרים שיר אלא על היין וארז"ל חמרא וריחני פקחין ומזה נראה וניכר ביותר החיות דקדושה המלבוש בו ע"כ צריך לברך עליו בפרטיות. ובן כפרי האדמה תיקנו על המינים שהם מזונות האדם ממש ברכה בפרטיות בורא מיני מזונות ועל הלחם מחמת חשיבותו קבעו לו ברכת המוציא בפרטיות ועל פת הבאה בכיסנין מברך בורא מיני מזונות רק אם קבע סעודתו מברך המוציא ומזה מובן ממילא גם שאר הענינים השייך לזה מה שא"א לבאר כ"כ בפרטיות. ועל כן היין מחמת חשיבותו מברך עליו גם בתוך הסעודה ואין הפת פוטרו וכן יין פוטר כל מיני משקין. וע"כ אם הביאו להם יין אחר עוד מברכין הטוב והמטיבוהכל מחמת חשיבותו שמשמח הלב ואומרים עליו שירה וזוכין להתקרב להשי"ת על ידו אם זוכה לשתותו כראוי וכפי המדה בבחי' זכה נעשה ראש בחי' ראש ומוחין קדושים שזה עיקר הטובה וההטבה. וע"כ גם שינוי מקום חשוב הפסק בסעודה ויש בזה חילוקי דינים הרבה כמבואר בשו"ע וזזה כי השי"ת מצמצם עצמו כביכול ומרמז לו לכל אדם רמיזי דחכמתא בכל דבר ודבר כפי המקום וכפי הזמן וכמבואר במאמר מקץ זכרון סי' נ"ד וע"כ גם שינוי מקומות חשוב שינוי לענין זה. וזה ג"כ ענין הדברים שטעונים ברכה לאחריהם במקומם דייקא מחמת חשיבותם והכל מובן ע"פ הנ"ל: