נחת השולחן
המשכיר שזה ומרחץ לעכו"ם וכו'. כי קדושת שבת ניתנה רק לישראל ולא לעכו"ם כ"ש ביני ובין בני ישראל וכו' וכשארז"ל עכו"ם ששבת חייב מיתה וארז"ל (מ"ר בשלח פ' ע"ה דברים פ"א) משל למלך ומטרוניא יושבת כנגדו וכו' כי בחול מחמת שהם ימי מלאכה והמלאכה היא בשביל בירורים לברר ניצוצות קדושות מתוך הסט"א ע"כ יש להם איזה אחיזה ושייכות עם בחי' המלכות דקדושה בבחי' זאת ירושלים שמתיה בתוך הגוים מאחר שצריכה לירד ביניהם לברר מהם בירורים כידוע ועיקר כחה לברר מתוכםך הניצוצות הקדושים הכל רק ע"י החכמה העליונה בחי' מחשבה כי כולהו במחשבה איתברירו. אבל בשבת השכינה שובתת כביכול וכד עייל שבתא איהי איתייחדת ואיתפרשת מסטרא וכו' וכל שולטני רוגזין וכו' כולהו ערקין ואיתעברו מינה ולית שולטנא אתרא בכולהו עלמין בר מינה וכו' ע"כ אסור לעשות אז שום מלאכה ואפילו על מחשבת מלאכה הזהירו רז"ל ואמרו שבות ממחשבת עבודה. וע"כ אנו נפרדים אז מעכו"ם בתכלית הריחוק והפירוד כי כדין יתפרדו כל פועלי און ותרם כראם קרני וכו'. וע"כ גם אמירה לעכו"ם לעשות מלאכה שבות. כי מאחר שעושה מלאכה על דעת ומחשבת ישראל נחשב כאלו עשה ישראל את המלאכה ואז לא די שאינו מברר עי"ז בירורים קדושים מתוך סטרא דמותא רק אדרבא נותן בזה כח יותר לסטרא דמותא וע"כ מחלליה מות יומת ר"ל אם עושה מלאכה ממש הישראל בעצמו ולא עוד אלא אפילו ע"י אמירה לעכו"ם אסור ג"כ וע"כ אסרו רז"ל כל שעושה על דעת ישראל ולא עוד אלא שחוששין בזה גם למראית עין כי גם כשיחשבו בני אדם עליו רק ע"י מראית עין שהעכו"ם עוסק במלאכתו של ישראל בשבת הוא ג"כ פגם גדול בקדושת שבת שהיא בחי' שין בת בחי' תלת גוונין דעינא ובת עין שהם בבחי' חכמה מוחא הנ"ל ובחי' מלכות הנ"ל. וע"כ אם העכו"ם עושה אדעתא דנפשיה ומפורס' באופן שאין בו משום מראית עין מותר מאחר שאין המלאכה נעשית על דעת ומחשבת ישראל רק על דעתו של העכו"ם בלבד וע"ש בשו"ע ותבין ממילא ע"פ דרך זה. גם מה שמבואר בסי' רמ"ז רמ"ה וכן מה שמבואר בסי' רמ"ז מענין קצץ לו דמים: וזה ג"כ מה שמבואר בסי' רמ"ו מענין שביתת בהמתו כי בהמתו של ישראל מרמזת ג"כ למה שמרמזת כמובן קצת ממה שמבואר לעיל מענין אדם ובהמה תושיע ה'. כי בהמה מרמזת לבחי' מלכות וע"כ מצווה על שביתתה כ"ש לא תעשה כל מלאכה אתה וכו' ובהמתך וכו' וע"כ אסור גם להשכיר או להשאיל בהמתו לעכו"ם לעשות בה מלאכה בשבת אם לא שיפרס' שעשה דרך היתר כמבואר בשו"ע