נחת השולחן
והנה להאריך ולבאר בפרטיות ענין כל איסורי מלאכה של שבת אי אפשר וגם כי יתארך הענין מאד, אך תוכן תמצית הדברים הוא כי אבות מלאכות ארבעים חסר אחת וארז"לכי הם כל המלאכות שהיו במשכן ושאר המלאכות הם תולדות שלהם, כי כבר נתבאר שכל עניני מלאכות הם בשביל לברר בירורים מניצוצות הק' שנפלו למקום שנפלו והכל על ידי בחי' המלכות דקדושה המקננת בעשיה ושוכנת כביכול בתוכם בבתי' זאת ירושלים שמתיה בתוך הגוים, ועיקר כל הבירורים מתבררים רק בכח החכמה והמשחבה כי כולהו במחשבה איתברירו ועיקר שלימות המלאכות דקדושה היו במלאכת המשכן כי ציורא דמשכנא כציורא דעובדא דבראשית, וע"כ ארז"ל באמת על בצלאל שהיה יודע לצרף אותיות שנבראו בהם מעשה שמים וארץ וכן ארז"ל עוד שכמו שמעשה בראשית נבראו בחכמה ותבונה ובדעת כמו כן במלאכת המשכן כתיב ואמלא אותו רוח א' בחכמה ובתבונה ובדעת וכו', וזה בחי' הל"ט מלאכות שהיו במשכן נגד בחי' הט"ל אורות הנכללין בשלש אותיות ראשונות של השם הק' שהם בחי' המשכת אור החכמה העליונה לבחי' הה"א אחרונה שהיא מבחי' מלכות, ואעפ"כ אין מלאכת המשכן דוחה שבת, כי בשבת נמשכין כל האורות והתיקונים הק' מעצמם בכח וזכות קודשת שבת וע"כ אסורים בו כל המלאכות, והטור והשו"ע סדרו הלכות שבת שלא על סדר הל"ט מלאכות והתחילו בענין ההליכה והשיחה וכו' כמבואר בטור כי זהו איסור הפסיעה גסה בשבת כי נוטלת אחת מת"ק ממאור עיניו של אדם ומאור עיניו הם מבחי' אור החכמה כנ"ל, וע"כ צריך ליזהר בזה ביותר בשבת (וזה שמבואר בספר המדות אות דעת שהפסיעה גסה מבלבלת המחשבה מלעיין) וע"כ לדבר מצוה שהיא מבחי' מלכות דקדושה שהיא לשמוע דברי תורה מותר לרוץ, וכן אם הוא עונג לו, ועונג שבת הוא מבחי' חכמה דקדושה ששם עיקר העונג כידוע מותר ג"כ לרוץ בשבת. וזה ג"כ איסור הוצאה בשבת מרשות לראשות והתנא איידי דחביבא ליחה נקיט ליה ברישא, והכנסה נמי הוצאה קרי ליה כי זה כלל איסור מלאכה בשבת שלא לעסוק אז בענין הבירורים שנעשים ע"י מלאכות של חול שהם בחי' יציאה מרשות היחיד לרשות הרבים בשביל לעשות מלאכה ועסק להרויח בהן ואח"כ מכניס השפע והרווח מרה"ר לרה"י, וכמו כן נעשה בחי' זאת גם ברוחניות שכביכול יוצא מרה"י שהוא רשות דקדושה יחידו של עולם ויורד לרשות הרבים סטרא דמותא ר"ל בחי' רבים שתו שארז"ל וזה בחי' רבים הגוים האלה כי המון רשעים רבים ובפשוטו ג"כ כי רוב מעשיהם תוהו ורבים הולכים בדרך זה כי אדם אחד מאלף מצאתי ואעפ"כ גם הוא מוכרח לפעמים לירד לשם בימות החול בבחי' וירד אברם מצרימה בשביל לברר ולהעלות בירורים בבחי' ויעל אברם ממצרים כידוע ועי"ז מכניס ומלה הניצוצות הק' מרשות הרבים לרשות היחיד, אבל בשב תאסור כל זה כי אז השכינה כביכול שובתת מלברר ברורים וכמו כן גם כלל כנסת ישראל אסורים בכל המלאכות שהם בחי' הוצאה מרשות לרשות רק עולים אז ומתענגים באור ה'. וזה גם כן בחי' ודבר דבר הנאמר בשבת ודרז"ל שלא יהי' דיבורך של שבת כדיבורך של חול כי הדיבור הוא בחי' מלכות פה ועל ידו עיקר התגלות הדעת והחכמה בבחי' מפיו דעת ותבונה, ובחו לצריכין לדבר לפעמים דיבורים של חול של עסק ומלאכה בשביל ברורים כנ"ל אבל בשבת גם הדיבור בהם אסור אם לא שהם חפצי שמים שהם בכלל רשו תהקדושה רשות היחיד כנ"ל. וע"כ אסור ללמודבשבת זולת בדברי תורה ואפילו בספרי חכמות אסור (עיין שולחן ערוך סי' ש"ז) כי אסור לנטות אז אפילו נטיה כל שהוא חוץ מבחי' החכמה דקדושה אפילו מה שבחול מותר (כגון שהם לתועלתו וצרכין) ובשביל בירורים, אבל בשבת גם זה אסור. ובזה מובן ממילא גם איסור טלטול מוקצה וכיוצא דמבואר בסי' ש"ח ואילך וכמה חילוקי דינים המבוארים בזה ומה שבאיזה דברים מועיל מה שחשב עליהם מבעוד יום וכמה דברים צריך לעשות בהם מעשה דייקא מבעוד יום וכן כל כיוצא בזה והכל מבואר ע"פ הנ"ל, כי ע"י כל תנועת האדם נעשין ברורים אפילו ע"י טלטול ונענוע איזהדבר ממקום למקום וכיוצא, וע"כ בשבת הקפידו רז"ל ע"ז ובחנו בחכמתם ורוח קדשם מה לאסור כי פוגם עי"ז בקדושת שבת ומה להתיר כי אינו נוגע בזה לקדושת שבת, וכן שאר ההלכות שבסימן שי"ג ואילך הכל מבואר ממילא ע"פ הנ"ל עם עוד קצת הקדמות המבוארים וידועים ליודעים קצת