נחת השולחן
וע"כ צריכין להוסיף מחול על הקודש בכניסתו וביציאתו כדי לכלול גם ימי החול ולקשרם בקדושת שבת, וע"כ מאחרין תפלת ערבית של מוצאי שבת, וזה שאומרין אתה חוננתנו בברכת אתה חונן ומתפללין שינצלו מכל חטא ועון שהוא מצד יצה"ר מלכות דסט"א ושנהיה מדובקים ביראתו ית' בחי' מוראה של מלכות דקדושה והיא עיקר החכמה דקדושה גם כן בבחי' הן יראת ה' היא חכמה ואח"כ אומרים ויהי נועם שמרמז על הארת המוחין העליונים ששם עיקר הנעימות ומעשה ידינו כוננהו כי עשיה היא בחי' מלכות כנ"ל וע"כ אומרים תיכף יושב בסתר וכו' שהוא שיר של פגעים להנצל מכל מיני הזיקות ויסורים שבאים מהסט"א בחי' עשו שעיקר אחיזתו בעשיה וע"כ נקרא עשו כידוע, וזה 'על 'שחל 'ופתן ר"ת עש"ו כמובא תדרוך וכו', ואח"כ אומרים ואתה קדוש עיין בכונות ותבין ג"כ ע"פ דרך זה, ואח"כ אומרין ויתן לך שהם הברכות שביקל יעקב וכן שאר פסוקי ברכה והצלחה שכל זה נמשך על ידי התיקונים הנ"ל, ואח"כ מבדילין על הכוס של יין שמרמז גם כן להמשכת התיקונים הנ"ל ומברכין על הריח שהוא חיות הנשמה שבמוח כנ"לו אח"כ מברכין על האש שהוא בחי' מלכות וכמובא בכונות שמאורי האש הם מבחי' מלכות וע"כ עיקר אורם הוא בלילה שהיא מבחי' זאת, וע"כ אין מברכין אלא על אור ש לישראל בכדי שלא ליתן אחיזה לבחינת דסט"א אש טמא אש היצה"ר כנ"ל, ואח"כ מברכין ברכת הבדלה בכדי להמשיך עי"ז דייקא קדושת שבת גם על ששת ימי החול וכעין שכתוב וירא א' את אור כי טוב ופירש"י ראהו כי טוב ואין נאה לו וחושך שיהיו משתמשין בערבוביא ויבדל וכו'. וכמ וכן לענינינו כי ע"י שזוכין להאמין באמת בקדושת שבת כי אע"פ שנדמה לכאורה שהוא יום כשאר ימים (וכמו ששאל טורנוסרופיס מה יום מיומיים וכו') אעפ"כ קדושתו שגבה ונוראה מאד ויש הבדל והפרש גדול בין יום זה לשאר ימים והוא עיקר החיות והקיום של כל הימים בבחי' ימים יוצרו ולא אחד בהם זה שבת כשארז"ל עי"ז משתוקקין אחר קדושתו גם בכל ימי החול ורודפין להשגי איזה התנוצצות מקדושתו כרודף אחר החיים ומזכירין את קדושתו בכל פעם בבחי' זכור את יום השבת ודר"ל זכרהו מאחד בשבת עי"ז ממשיכין הארת רקדושתו גם עלי ימי החול להתנהג גם בהם בכל מעשה דיבור ומחשבה של חול גם כן רק ע"פ כל התיקונים הק' שנמשכין בשבת, וזה בעצמו להשיג קצת מהארת קדושת שבת ולהבדיל בינו לבין ימי החול זה זוכין ג"כ רק על ידי הארת קדושת הדעת שמאיר בשבת, וכשארז"ל למה תיקנו הבדלה בחונן הדעת כי אם אין דעת הבדלה מנין וזה המבדיל בין קדש (שהוא בחי' חכמה כידוע) לחול בין אור לחשך כי החכמה היא עיקר האור כנ"ל, בין ישראל לעמים כי זה עיקר ההבדל כי ישראל הם מזרע יעקב שזכו לקבל התורה ולקבל ע"ע עול מלכות שמים שלימה ולקשר עצמן ע"י כל זה רק להחכמה והשכל והחיות אלהות שיש בכל ד בר לבד מההבדל הגדול שיש ביניהם מצד נשמתם שזה בחי' ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, וזה בין יםו השביעי לששת ימי המעשה, כי כל הנ"ל כלול בקדושת שבת כנ", ומחמת שאחר הסתלקו' האור אזי מתחיל החשך להתגבר ביותר שזה בחי' מה שאמר אדה"ר כשנסתלק האור ששימש בשבת בראשית אמר אז ואומר אך חשך ישופני וכו'. וידוע כי בחינת השכחה נמשך ג"כ מבחי' החשך הנ"ל כי שכ"ח אותיות חש"ך כמובא וכמובן במאמר דרשו סימן ל"ז, ע"כ אנו חוששין שלא יתגבר החשך והשכחה להשכיח ח"ו את הרשימו שנשאר מהארת קדושת שבת ע"כ אנו משביעין תיכף השכר של שכחה שיסור לב טפש ממנו שהוא מסטרא דעשו מלך זקן וכסיל, ותיכף אומרים ונח מצא חן כי עי"ז זוכין לבחי' חן כנ"ל, ואח"כ אומרין אליהו וכו' כי אליהו הוא מבחי' מלכות בחי' ב"ן כידוע, ועל משיח נאמר הנה ישכיל עבדי וכו' וגם כי עיקר הגאולה תלויה בזה וכשארז"ל אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות ביד נגאלין כיע"י קדושת המוחין והדעת שהיו זוכין לקבל בשבת ראשונה וע"י ההתקשרות שהיו מתקשרין בקדושת שבת גם בימי החול עי"ז היו זוכין לקבל קדושת השבת השני בתוספות אור עד שעי"ז היו נכנעין ונתבטלין כל בחי' היצה"ר והמלכות דסט"א לגמרי עד שהיו נגאלין, ואח"כ מסדרין השלחן לסעודת מלוה מלכה ואומרים דא היא סעודתא דדוד מלכא, ובזה מקשרין עצמן (בכח הרשימו שנשאר מקדושת שבת) לבחי' המלכות דקדושה בשלימות באופן שגם בימי החול שהוא זמן הסתלקות הארת המוחין של שבת גם אז יהיו מקושרין בקדושת המלכות דקדושה עכ"פ, וע"י אכילה זו נמשך קדושה על כל האכילות של ימי החול כמבואר בכתבים היינו שלא יהיה אחיזה לסטרא דעשו ח"ו בבחי' הסעודות של חול רק גם הם יהיו בקדושה כראוי בבחי' צדיק אוכל לשובע נפשו כנ"ל